פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 7)

ודורש גם שרת כדי להחזיק את המערכת עובדת.

אבל בגדול - השתמשתי ב balisys בשביל להתחבר לווטסאפ, ודחפתי אותו על  docker  יחד עם ivrit.ai. את שניהם ארזתי  כ- docker compose והעלתי על השרת שיש פה בבוידעם.

אני גיליתי בוט של תמלול הקלטות שנקרא אליעזר המתמלל (על שם אליעזר בן יהודה😉), והוא עושה עבודה טובה למדי.

זה למי שמחפש משהו לפשוטי העם...🤭

כלי שמתמלל מעולה ואני משתמש בומ

אבל צריך אקטיבית להעביר את ההקלטה מפה לשם. זה נחסך ממני.

אוטומטית

אחד הדברים הנוחים

"אנשים רגישים מאד" זה רצף מאד רחב, כך שההתייחסות לא יכולה להיות לפי זה אלא לפי מצבים. 

התירו לאדם בדיכאון לשמוע מוזיקה בבין המצרים אם הוא במצב שזה חיוני עבור הבריאות שלו. 

אבל מתעניינת באופן אישי, היום שיש כל כך הרבה תחליפים ווקאלים... אקפלות וזה, זה עדיין בלתי נסבל? 

בסוף יש עניין להרגיש אבלות... 

גם מוסיפה שיש קשיים שונים לאנשים אך בעיקרון התורה מתאימה לרוב האנשים חוץ ממצבי קיצון, והרצוי זה למצוא דרך להתמודד לפני שנשענים על היתרים.

חוצמזה שמוזיקת רגש לפעמים עושה עצוב כשלעצמה ועוד יותר מכניסה לעניין במקום לרומם

כאילו אני לפחות ממעטת בשמיעתה בגלל זה

אבל מניחה שזה אינדיבידואלי

במקרים קשים שומעת מוזיקה ווקאלית (בעלי אומר שמלכתחילה גם זה בעייתי, במיוחד אלה שמשלבות היום כמה קולות).

בכל אופן באמת אפשר לקבל היתר פרטני, כמו בכל דבר שקשה לאדם פרטי...

ואני מאמינה שזה חשוב שכל יהודי ירגיש לפחות 3 שבועות בשנה את צער השכינה...

זה קשה אבל אפשרי

ואני לא חושבת שבתור אדם רגיש מאוד אני חולה או משהו מוגבל יכולת לשמור על ההלכה שצריך היתר מיוחד

צער השכינה מורגש היטב לדעתי בתקופה האחרונה עם כל מה שהמדינה שלנו עוברת

אותי אישית המוזיקה או היעדרה לא מחברת לחורבן הבית

גם לא הצום

אבל זו אני🤷

אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מתפעלת מכם מצד אחד -

חבורה של צעירים עובדי השם רציניים.

מעריכה מאוד! באמת!!

מצד שני:

איך שאני ניסחתי את זה, ציפיתי לתגובות קצת אחרות

לא באמת חשבתי שייכתב כרך נוסף לשולחן ערוך 

וגם לא באמת חשבתי שיימצא כזה פטור

והאמת - אני לא באמת חושבת שצריך להיות פטור (בעיקר לא בתשעת הימים)

אלא מה?

ניסיתי להביע את איך שאני מרגישה עם החוסר הזה, כרגישה מאוד

שירי נשמה, שהם לא שירי שמחה - מתחברים לי למקום הרגיש שלי ופשוט עושים לי טוב בימים שאינם בין המיצרים....

עושים לי טוב.

אחרים סביבי לא מבינים בכלל מה אני מוצאת במוזיקה הזאת..

אבל, לי מרגיש שכרגישה, אלו המיתרים שלי בנפש....

בקיצור - ציפיתי להתייחסות של איך אתם מרגישים עם המחסור של המוזיקה

ולא פסקי הלכה ליטאיים....  (חחח)

דווקא בתור רגישה

אני שונאת מוזיקה

מוזיקה תמיד מתקשרת לי עם אירועים ומחזירה אותי אליהם, ואחרי די הרבה שירים שממש מביאים אותי לדכדוך או גרוע מזה אני כמעט ולא שומעת שירים

וספציפית שירי נשמה גורמים לי לדיכאון רציני ממש ואני לא מסוגלת לשמוע אותם אף פעם

אז המחסור במוזיקה ממש לא קשה לי, כל אדם רגיש מתייחס לדברים בצורה אחרת וזה שקשה לך בלי מוזיקה מרגישה לא אומר שזה קשה לאחרים

בכל אופן לא צריך שום דבר בשביל להרגיש אבלות בתשעת הימים, הכאב והצער והעצב נמצאים באוויר..

עניין אותי מה יחסם של האחרים פה לעניין

היא לא ליזום שיחות טלפון, לפעמים לסנן, ולא תמיד לחזור

וככה יורד החשק של אחרים להתקשר אליי.

וכם כשכן עונים, אפשר לומר - אני לא יודעת לענות לך עכשיו/ אני אחשוב על זה ואחזיר תשובה

אפשר גם לתרץ ולעצור שיחה

זו מיומנות נרכשת לגמרי אם תרצי

איתה ספציפית זה מאתגר, היא יכולה לדבר שעות ואני לא רוצה לפגוע ולחתוך את השיחה.

באמת צריכה ללמוד את זה, השאלה אם אני רוצה כי אני מסתדרת מצוין בלי זה בדרכ

אבל למזלי התברכתי בסביבה שמבינה אותי. הכי קשה לי עם לקוחות שלא מבינים את זה, אבל ב"ה הם לא רבים...

יש סיכוי לומר את זה לחמותך ישירות?

באמת כיף לך. וואו לקוחות שלא מבינים יכול להיות באמת מאתגר מאוד.

ישירות לא, אבל לפעמים כשאנחנו נפגשים היא יכולה להגיד שאני אף פעם לא עונה או משהו כזה ואז אני זורקת לה חצי משפט שאני לא טובה בשיחות או לא אוהבת.

היא באמת לא מתקשרת הרבה ביחס לגיסות אחרות שלי אבל כשהיא כן זה מאוד קשה לי

אני לא מקשיב להקלטות (וזורק אותן לתמלול)

לפעמים זה מכווץ בבטן תגובות של אנשים שמצפים שאענה להם. אבל למדתי שאחרת אני לא מתפקד.

שיחות ארוכות מדי אפשר להפסיק על ידי שיחה ממתינה מטלפון אחר.

נגיד בימים שאני עייפה אין לי כוח להתמודד עם אתגרים ונוטה לוותר לעצמי יותר

זה חשוב. זה חלק מחמלה עצמית וקבלה עצמית.

אי אפשר הכל בכל מצב

אז מה עושים שכבר תקופה אני מרגישה בתקופה מטורללת?

ואז אני מסתכלת אחורה ונזכרת שגם לא מזמן אמרתי שזאת תקופה מטורללת.

ואולי באמת אנחנו בתקופה אחת מטורללת

אבל אני ממש מרגישה שכשיש לי שיגרה ואני הולכת לישון בשעה נורמלית, אני קמה בטוב והכל יותר מאיר פנים.

אפילו העומס מסיבות שנדחסו אחד אחרי השני בגלל המלחמה מתיש אותי ומוציא מהשיגרה וגורם למחסור בשעות שינה (לכל בני הבית אגב)

הנפש שלנו מחפשת יציבות

תנסי ליצור לך שגרה גם בתוך הטרלול, זה ישמור עלייך. גם בשעות שינה. גם לילדים זה טוב. אבל זה מתחיל ממך.

כשילדים מרגישים אצלנו שאנחנו מתערערים, זה מאוד משפיע עליהם.

לגבי העומס - תעדופים. אי אפשר שהכל יהיה הכי חשוב. עדיף לעשות קצת בטוב, מאשר הרבה שלא בטוב. 

התגובה שלך הלכה איתי ואני במחשבות על איך ליישם.

ובכלל תודה על התגובות שלך בפורום הזה, אני לומדת על עצמי המון בזכותך❤️

שמחה שיש תועלת לכתיבה

מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה והמתאימה לך

ולכן אם לא מצליחים לישון כי נשאבים למשהו זה אומר שיש עבודה לעשות ולהבין למה.

שלא לקחנו את הכדור

הילדים שלי למדו לתת לי לנוח בצהריים אם לא ישנתי טוב בלילה- ככה אני עם קיבולת גדולה יותר לשטויות שלהם (@משה יבין)

הולך לישון יחסית מוקדם (בדרך כלל, כשיש שכל) כי זה מספיק חשוב לגוף שלי.

צריך לשים לב לזה.

זה עובד ל2 הכיוונים לדעתי

שרגישים מרגישים גם תחושות הצלחה יותר מאחרים. פשוט - כי רגישים יותר מרגישים...

כן, החיישנים שלהם יותר פעילים

קח למשל ליטאי יבש שלא מתרגש ולא חש את הסביבה כמונו - כן, כשהוא יחווה חוויה חיובית, זה פחות אקסטרים.

ולטעמי - זה רווח נקי שלנו. מגיע לנו גם להרוויח מזה לפעמים...

טוב לך? תהנה! לך עם זה....

שנאמר פה בצורה שלילית: "ליטאי".

כמובן, שלפרטים, זה לא תמיד נכון...

אבל יש הרבה בדיחות על זה

כאילו, כן היו תקופות שהיה לי יותר קשה עם המוניות, ויש תקופות שאני מסתדרת איתה פחות או יותר. יותר כשהיא זמן לקצוב מבחירה לרוב

אבל זה לא בגלל שאני מפחדת להיות מזוהה עם העדר. אצלי לפחות

וכשיש ארוע והרבה אנשים אז קורה הרבה. והכל עובר דרך המערכת שלי.

מתסכל מקומם כואב על המשפחות ואין לך מה לעשות עם זה

בשבילי הדרך להתמודד זה לא לחשוב על זה חוץ מבתפילה

אם מדברים על זה יותר מדי ואני מרגישה שזה משפיע עליי אני הולכת משם

וגם יודעת שאני צריכה להתחזק באמונה... בסוף זה לא אף אחד, זה הקב"ה, ומי שמת כנראה שהגיע השעה שלו. מי שאחראי לשפיכת הדם יתן את הדין תהיי בטוחה שהקב"ה רואה הכל. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתחזק ותפילות💜

נורא קשה להכיל. זה באמת הרבה יותר גדול מכל מה שהכרנו

הידיעה על עניין כזה או אחר לא מקדמת אותך. אין לך שליטה על כלום מעצם הידיעה לבד

שולחת חיבוק❤️

סטטוסים, חברות משפחה.

לגבי מה שהרמוניה כתבה שמי שנהרג הגיע שעתו. זה האמת הדבר שהכי כואב לי כי אבא שלי הסביר לי שמה שקורה במלחמות זה שלא אדם ספציפי הגיע הזמן שלו למות אז הוא מת במלחמה  אלא ה' החליט שעכשיו צריך למות כך וכך חיילים לא קשור עם הגיע הזמן שלהם למות (יעני שאם הם לא היו בצבא הם לא היו אמורים למות) אלא כ" קורבנות מלחמה"

מסובך אבל מקווה שהבנתם

אני מכירה את זה בניסוח קצת אחר

השאלה, באמת, אם יש לך אפשרות להסיח דעת

אסקפיזם

לא חייב גם לדבר על הנושאים האלה או לנכוח בשיחות כאלה. מותר גם להוציא את עצמך מהכלל. לדעתי אפילו מומלץ

לא מסוגלת

אם יורשה לי, אני חושבת שיש כאן משהו יותר עמוק ובאלי לשים פה מה שחושבת על זה...

בגלל הניסוח של "לא מסוגלת", זה ממש פוגע בך.. זה מעבר לצער.

וגם אני מתמודדת עם זה אז לא שאני כותבת מהתנשאות על מישהו אחר.

נראה לי שבדור שלנו יש יותר זעזוע מזוועות, יש יותר רגישות במובן של פגיעות.

לא כי אנחנו "מפונקים", אבל כן כי יש לנו את הפריווילגיה להתעסק בדברים שפעם לא התעסקו

פעם עסקו בהישרדות יותר, והיום הרגש במרכז, הרגש תופס את הפריים של החיים שלנו.

מה שפעם ידעו זה שהעולם הזה לא נועד להיות ארץ החלומות... 

ידעו שהעולם הזה פרוזדור, היו פרופורציות.

זה מורכב כי מצד אחד להיחשף לזוועות זה מחספס את הנפש, ומצד שני צריך להיות עם חוסן ויכולת תפקוד בכל מצב,

וההוכחה שלי שכאן הרגישות היא במובן של פגיעות זה שבגמרא עצמה יש סיפורים מזעזעים ואם זה היה לא טוב זה לא היה חלק מהתושב"ע.

אז בעצם כל עוד יש תכלית ותועלת לדברים יש עניין שיהיה חוסן לעסוק בהם. (ק"ו חוסן להלחם... שפעם היו שיטות פחות עדינות מאשר רובים)

היום כל הזמן מדברים על "הכלה" של חולשות, ופחות מדברים על איך לדחוף את האדם קדימה להתעמת מול הקשיים שלו. אבל זה לא בריא בעיניי. 

זהו... מעניין מה את חושבת(:

כן יש בדור שלנו הכלה, אבל גם התמודדות מאוד גדולה, עם לא היינו מתמודדים היינו במקום מאוד אחר כי מתו לנו בשנתיים האחרונות יותר מ2000 אנשים.

מה שהסברת לגבי לא מסוגלת, זה לא שאני לא מסוגלת זה מיאוש ועצב מאוד מאוד גדול 

אנשים מתו על ימין ועל שמאל ממחלות, רעב, סכנות שונות... החיים שלנו היום מאד ברמה גבוהה, לא נעים לומר אבל 2000 בשנתיים זה כלום. יחסית לאז.

👍

זה 2000 ממלחמה, המון אנשים נהרגו לא קשור לזה, פיגועים מחלות...

ועדיין, יש לחוות דברים מבחוץ ויש להכניס אותם אלינו, להישאב אליהם ולתת להם לשבש לנו את החיים

יש עניין גדול לשאת בעול עם חברו, ודאי, אבל אף אחד לא יגיד לך שזה צריך לבוא על חשבוו היכולת הנפשית שלך להכיל

בדיוק דיברתי על זה אתמול עם ההורים שלי. אני למשל לא מסוגלת להכיל את כל הצער הזה, זה לא עושה לי טוב, וזה לא תורם לאף אחד כל הצער הזה שלי כשהוא משתק אותי. אני יכולה לעשות טוב ולהוסיף זכויות לעמ"י ממקום אחר אז מעדיפה להתעסק ב'קטנות שלי' כבריחה ממציאות קשה כדי שאוכל לתרום בתפילה למשל

אני בנוסף משפחת שכול

שולחת חיבוק

מצטרפת ל@המקורית בחיבוק... 

מוגש מאד נוגע.

וזה משהו מאד בסיסי- להיות אנושיים.

אז רק אוסיף שלדעתי דוד בן ארזה, אם לא היה עסוק והיה קצת יותר בינינו היום....

היה המלך של הפורום הזה - אנשים רגישים מאוד!!

הוא מדהים!!!

מעדיפה טקסט כתוב. אבל כן שומעת כשפנויה, עכשיו לא ככ

אז לא בהכרח קשור לאם התחברתי או לא

חלום בקטע של רצון?

אם כן, אז 2 אופציות

או שההסתכלות שלנו מאוד פסימית ואנחנו חושבים מחשבות גם של אנשים אחרים

או שיכול להיות שהרצון הזה כרגע לא שווה את המחיר שהוא יגבה

וגם עם אני יודעת שזה כנראה לא יצליח אני בכל זאת מנסה מקסימום לא יצליח או שאני יעצור באמצע.

העיקר לנסות. 

ולגבי זה שאמרת שזה יגרום לך לעצבנות. אז אומרת על עצמי שאני אוהבת את הדברים האלה כי אז יש לי מצב שאני יכולה לעבוד על עצמי.

ושתדעי שאין משהו יותר מספק מאשר להצליח להתמודד מול הלחצים והרגשות של עצמי והצליח לגבור עליהם.

ממליצה לנסות.

אני יתן דוגמא על עצמי, יש לי חלום לעשות את שביל ישראל אבל יש לי גם חלום להיות רופאה. דיי מסובך למצוא זמן לשתיהם. אבל אני עדיין לא מתייאשת מנסה מאוד למצוא זמן, למרות שאני יודעת שזה בטח יוערר אצלי מלא לחץ, ואין דבר שאני יותר שונאת מאשר לחץ, אבל אני לא יוותר על חלום שלי בגלל משהו שלא נוח לי כי האושר שאני יקבל מזה הרבה יותר גדול

לא מכירה את זה מעצמי

אולי אם תתני דוגמאות, אצליח להבין

מרגיש שאת פשוט מחזיקה את האנרגיה שלהם רגשית בגוף שלך. גם הרבה אחרי שהם הלכו.

בין כך ובין כך התחושה הרעילה נשארת..

 גם אם כביכול סולחת ואם לא סולחת, אז אוכלת את עצמי.

מחר אני אוכל (וארצה) להאריך. זה נושא שלם.

בינתיים אל תאכלי את עצמך, זה לא כשר. לכי לישון והלוואי לילה שקט.

בגדול יש פה כמה דברים.  יש פה אדם חיצוני שמתנהג אלייך בצורה שמפעילה אותך.

כואב לך שזה הורה או אדם קרוב.

אבל הדבר השני זה שיש לך כאב חזק בגוף (בבטן לרוב, לעיתים במרכז החזה באזור התימוס) שיושב אצלך גם כשהוא הולך.

הכאב הזה הוא שלך. וזה כאב של זה שנכשלת בלרצות את מישהו אחר שאולי אין דרך לרצות אותו.

וזה מנגנון שלך. וצריך לעשות איתו עבודה כי הוא מנגנון די הרסני ועם פוטנציאל הרס. אצל כולם אבל נדמה לי שאצל נשים יותר, מה שצף חזק מאוד בשרשור המקביל על הצעות, בקשות והקושי לסרב להן.

אני מכיר אותו מקרוב כי הוא הפעיל אותי הרבה שנים גם בבית וגם בעבודה והבחירות שבחרתי לעשות בעקבותיו היו מאוד רעות. היום הוא נמצא שם אבל אני לא נותן לו להפעיל אותו. אני מכיר אותו ולפעמים פשוט אצא להפסקה כדי להתבונן בו ולחכות שהוא יעלם בטוב.

וגם לא להחליק כאילו לא קרה דבר

אל תרגילי את עצמך לזה

את גרה איתה? 

המצב קצת יותר מורכב..

אני דוסית מאוד, היא לא.

ויש כל מיני עניינים בריאותיים שלה שמוסיפים אתגרים לכל המצב שכבר קיים.

והחבל של כיבוד הורים הוא דק מאוד ואני נסה ללכת עליו, אף על פי שרוב הזמן בא לי לצרוח.

אני מכירה את זה. פחות מעצמי, אבל אמא שלי היתה עושה את זה הרבה לאחותי ומעניין שכשקראתי על זה שסבא שלי מהצד השני היה עושה את זה לאבא שלי - זה גמר אותי! 

לא יכולתי להירגע מהמחשבה של מה עובר על ילד כשעושים לו את זה.

זו התעללות לכל דבר. זה סוג של אלימות! 

ואני לא אומרת את זה כדי להרבות כעס על אמא שלך, אבל כדי שתהיי מודעת למה שאת עוברת.

אם יש לך אפשרות לקחת עזרה של ממש, טיפול - תקחי וכמה שיותר מהר.

תהיי עם זה, תבכי את זה, תשחררי את זה מול ה' יתברך, תני לזה מקום והבנה שזה לא מגיע לך בשום פנים ואופן!

מצד שני - אם זה אפשרי, כמובן שהכי טוב לפתוח על זה דיבור עם אמא שלך, בזמן טוב יותר.

מאוד יכול להיות שזה קשה לך מאוד, עד בלתי אפשרי, בגלל הנתק הרגשי ממנה. ואז באמת חשוב שתמצאי כתובת אחרת לטיפול ותמיכה.

בהצלחה נשמה טובה!!

הורה ששותק מול ילד, סוג ש להחרמה זמנית - זאת חוויה נוראית, פוגענית ומערערת.

זה בעצם מה שקורה?

את לא אמורה לסלוח, זה לא משהו שהתורה מבקשת אותו בסיטואציה כזו.

התגובה הבריאה היא כעס גדול ומוצדק.

השאלה רק האם ואיך לבטא, כי זה מול אמא, אבל ברור שהתחושה הבריאה מול רמיסה - היא כעס. לא דבר אחר.

ושחשוב למצוא דרכים לבטא את הכעס ולפרוק אותו. אולי מולה ואולי לא.

יש מצב שיש דפוסים של נרקיסיזם בקשר ביניכן?

מציעה לך ללמוד על הנושא, ולחשוב האם את בתוך משהו שאת לא לגמרי מודעת אליו.

המודעות היא צעד ראשון וחיוני כדי למצוא את הדרך להספיק את הפגיעות.

הלוואי שתמצאי את הדרך.

מאחלת לך את כל הטוב.

אבל זה כן קורה...

עד עכשיו יושבת עליי עוד התחושה של שבת.

לדבר על זה, פחות רלוונטי אצלנו.

ואולי יש לה דפוס כזה.. יש כל מיני דפוסים..

ואצלי הדפוס הוא בעיקר לרצות שקט, כי כל דבר שהוא קצת לא במקום והאש פה שורפת הכל.

גם מהצד שלי.

פשוט כבר אין לי סבלנות להכיל (לא את מה שהיה בשבת) ובכללי שום דבר בקשר שהוא לא על הצד החיובי שלו.

וגם מאוד מאתגר כל הזמן המשותף יחד בבית.

זה דבר שאת צריכה לעשות איתו עבודה. כלומר - אין לך שליטה על ההתנהגות שלה. אבל כן יש לך שליטה על הבטן שלך אחרי.

והדרך לעזור לעצמנו היא בשימת גבולות לצד השני.

למרבה הצער רלוונטי לפעמים גם כלפי הורים. במצבים שהמצב באמת בעייתי.

אני לא מדברת מנסיון אישי ברוך השם,

אבל כן מהיכרות אישית עם חברה שנפגעה בצורה בלתי הפיכה, בחלקה, מאמא עם הפרעת אישיות

כלומר, לא עכשיו. ברגע זה אני מרגיש מה שאני מרגיש. זה עובדה קיימת.

אבל אפשר לנתק מגע,

ובזמן רגוע אפשר להתחיל לפרק לגורמים את המנגנון. כשאני לבד או עם מישהו שאני סומך עליו שיודע לפרק את המנגנון.

ואז בפעם הבאה הבטן תגיב פחות חזק.  זה עולם שלם שבגדול לפני כן הבטן ניהלה אותי והיום אני מקשיב לה אבל אני לא עבד שלה.

במצב תקין - אני מסכימה איתך.

במצב של התעללות נפשית - בעצם מתרחשת חדירה למרחב הנפשי של האדם.

גם אדם חזק ובריא בנפשו לא יכול להתמודד עם זה, אלא בדרך אחת - של תפיסת מרחק מבעוד מועד.

זו לא אמירה רק שלי, אלא של אנשי מקצוע מהתחום.

ולא שאני אומרת שמה שתואר כאן הוא בדווקא נרקיסיזם, צריך לדעת הרבה יותר בשביל לחוות דעה.

 אבל בוודאי שהסיטואציה קשה מאד, ולהגיד לבן אדם - תשאר בתוך זה ותעבוד על הרגש שלך  - עלול להיות הרסני ממש.

זה מחיר כבד מידי.

אלו הן אנרגיות שליליות שצריך להתרחק מהן

בת כמה את ? שייך לך לעבור דירה?

בית ראשון:                                                                                                        

הלב דומם                                                                                                                   

מרגיש כמו בים סוער                              

הכל חשוך כאילו זה סוף העולם!                 

הלב מלא גלים, את הכל הם מרגישים.                                       

איך מדינה שלמה נפלה על הרגליים?                                         

אח של חבר שלי, אשתו של אחי כולם מתו?!                                 

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                              

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שני:                                     

אמא מילה בשבילך,                     

אוהב אותך יותר ממה שאת יודעת                    

רציתי לומר לך שאת משהו מיוחד לא כל אחד יבין אותי, את נשמה גבוהה                                                    זאת מילה אחרונה לפני שהלב שלי כבר לא יהיה איתך!                     

אמא אהובה שלי

פזמון:                                         

העולם נגמר                                      

כל החברים כבר בקברים                                 

מרגיש בים של בלבולים                          

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                     

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שלישי:                                             

עכשיו אני פה ליד הגופה שלך בשבי החמאס.                                      

הלוואי שלא שחכו אותנו פה.               

ארץ אהובה אל תשכחי את בניך.             

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                             

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

לדעתי יש בו יותר מדיי מילים,ובדרכ בשירים שואפים שיהיה כמה שפחות כדי שיהיה קליט ויתאים לקצב

אבל בסהכ כתיבה יפה מהלב!כל הכבוד

זה משיק אבל לא לגמרי. בגדול זה אומר שאת מנצלת את זה שלא "רואים אותך" פיזית כדי ש"יראו אותך" רגשית. כלומר המראה החיצוני שלך לא בעניין. אבל המנגנון הרגשי מאוד מאוד שם.

זה אומר שבעצם יש לך "דמות" יותר רגשית ופחות פיזית. אני יכול להבין למה זה מתאים לאנשים מסויימים (כמוני).

שטוען שטקסט (התוכן הנאמר) הוא רק 7% מהאנרגיה שעוברת בשיחה בין אישית. אולי לאנשים רגישים יותר קל להתמודד רק עם מעט תוכן ובלי כל המסביב כמו מבט, טון דיבור, לבוש, מבנה גוף וכל מיני דברים אחרים שנמצאים בעולם האמיתי. כלומר זה ייתרון.

טון דיבור זה דבר שמאוד מאוד משמעותי לי כרגישה.

ואני הבנתי משהו אחר מהרישא של המשפט. הטקסט הוא 7%, כל השאר, שזה עיקר האנרגיה, עובר באמצעות הטון והמבט.

את הקשר ללבוש ומבנה גוף לא הבנתי...

צריך פשוט לשלוח אותך לקרוא את מה שאת כתבת. עשית נפלא את העבודה שאת צריכה לעשות כדי להתקדם. את מבינה ש - קשה לך לקבל אהבה מבחוץ, ש (היה?) קשה לך לבכות ועוד כל מיני.

תשימי לב לטוב שעובר עלייך ולמקומות שיש לך להתקדם. את פשוט כתבת את הכל ואני צריך להיות רק כלב דשבורד שמהנהן לך.

חיבוק מאמוש❤️

מי שלא מקבל אהבה כשהוא קטן, קובר את המושג הזה ששמו אהבה מכיוון שבאמת זה כמו אויר לנשימה,

אז אם אני לא מקבלת אותה, אני מתה!

אז אין כזה דבר בעולם!!!

אחר כך כולנו יוצאים למסע לחיפוש אחריה......

זה באמת טרללת בכל פעם מחדש..

וקיבלתי היום את ההודעה הזאת:

כתב: ד"ר עופר תמנע, מטפל בתפקודים ניהוליים.

*אי אפשר באמת לחזור לשגרה בבת אחת.*

כולם מצפים מכם להיות האנשים שהייתם לפני שבועיים לתפקד כאילו כלום לא קרה. *אל תנסו בכלל.*

הגוף הנפש והנשמה לא מסוגלים, ממש כמו שמכונית לא יכולה לעצור ממהירות 180 לאפס בלי מרחק עצירה מסוים ואם לוחצים על הברקס חזק מדי אז יש הדף פנימי שעשוי להכאיב מאוד.

זה מה שאתם צפויים להרגיש בשבועות הקרובים - *הדף פנימי.* אתם תחושו עייפים. אתם תחושו עצובים. הגוף שלכם יכאב בכל מיני מקומות. אתם פתאום תהיו חולים. אתם תתפקדו, אבל פחות, אתם תעשו, אבל בלי חשק. אתם תישנו ותישארו עייפים או שלא תצליחו להירדם ולא תבינו למה. אתם תתקשו לשחרר שליטה. תבכו בלי סיבה. תתעצבנו בלי פרופורציה. תשתו טיפה יותר מידי. בעיקר תחושו *שהמציאות זזה לכם ואף אחד חוץ מכם לא מבין.*

זה טבעי  ואתם לא לבד  כולנו באותה סירה.

הדבר הנכון הוא לאמץ גישה של חמלה עצמית, לשחרר כל ציפייה, להכריז שאתם תעשו רק את מה שתצליחו, ולאהוב את עצמכם, בכל נפילה.

*חזרה לשגרה אורכת זמן ודורשת תהליך של ריפוי*

*תנו לעצמכם את הזמן והמרחב להתרפא מכל מה שעברנו.*

כל הגוף שלי כואב

אני עייפה

קצרה וחסרת סבלנות

וחםם לייי!!!!  שונאת קיץ 😂

שלחתי את זה לשתי קבוצות 

לפעמים אני חושבת שאיזה מזל לילדים שלי שהם רק שניים😅 אחרת מאמא טובה דיה היו מקבלים דרקון תלת ראשי יורק אש

אפילו למחשבים לוקח זמן לעבור ממשימה למשימה.

ואז אפשר לקרוא, כי משהו פה בעשיה....

סתם, זה היה כך פעם, כשהייתי צעירה יותר......

הכביסה שלי, אחרי שהתאמצתי והכנסתי אותה למכונה, מסתדרת לבד בסלים ואני מעדיפה להיות פה או לקרא....

לא. את לא לבד!!

אבל אנחנו באמת בתקופה מטורפת וזכינו! בגדול!!

אני אומרת שאני לא מבינה את התנא שאמר "ייתי ולא אכמיניה..."

ממש! ובגלל שאני חייבת להקליל סיטואציות כדי להגיל, בדיוק אתמול אמרתי לאמא שלי שאיזו תקופה הזויה, פתאום כל הצוררים אינם. קצת התרגלנו אליהם😅

מסוריה, מעזה, פתאום מלחמה עם איראן

אני רואה דיווח על חיזבאללה בלי התמונה של הדפוק עם השמלה וזה מוזר לי 😂

בימות המשיח

אין פה עניין להאשים אף איש אנוש זה מהלך אלוקי

תפיסות משתנות במימד הפיזי והרוחני ומתגבשות חדשות העולם משתנה בקצב מסחרר

וזה בסדר כי המטרה שגם בתוכנו הדברים יתפרקו ויבנו מחדש וגם במימד הכלל עמ'י וגם במימד הכלל עולמי בכלל

יותר קל לקבל את הדברים כשמבינים המהות

ונותנים לעצמנו לשחרר שליטה ולקבל שינויים ותובנות חדשות ממה שהכרנו וליישם דברים חדשים מרצון ולא בכוח בכאב וייסורים

להפך תני לעצמך את הזמן לקבל שינויים בנחת

אותי משאית

חום, דלקת אוזניים, חולשה

ברגיל, אחרי סטרס גבוה והצפה רגשית🥴

לפעמים זה טוב, בכדי שלא נשקע בכל מה שקרה.. וקורה פה.

השגרה היא האידיאל וחיי מלחמה הפכו פה לשגרה. אז טוב לפעמים לצאת מהשגרה ;)

עד הפעם הבאה.

ובעיקר עד בוא משיח צדקנו שיגאל אותנו במהרה מכל צרותינו!

יש דברים שלא עוברים מעולם, אם לא נסגרו באופן טוב והועבר הטראומה שבהם

מאחלת לך המון חוזק ותעצומות הנפש 

להשתתף בכאב הזה שאת חשה בליבך. ולהזכיר לך - את לא לבד!
 

קל לזרוק קלישאות, אבל בדרך כלל הן לא מה שעוזר.

נסי לא לקרוא, לא ליצור אצלך טריגרים שאת לא חייבת.

תשתדלי להתרכז בהווה. ולעבד את הכאב הזה בלב בכל דרך אפשרית, אבל לא להתעלם ממנו.

הרב אליהו כבר שנים עושה עבודת קודש בנושא הזה.

אם יש לך דברים שמשמחים אותך - תעשי אותם. אם אין לך - תכריחי את עצמך לנסות דברים חדשים.
ואני יודע שלפעמים במקרים כאלה זה מחזיר אותך לאפס מוטיבציה, אבל תזכירי לעצמך שאת כבר לא שם באמת,
זה הדמיון והפחד שנובעים מהטריגר.

תדברי עם חברה, אל תהססי להשתמש בהן (בחברות שלך). תערכי שיחה ארוכה, לדבר על כל דבר, קצת להסיח את הדעת, וקצת על איך שאת מרגישה.

תרגישי טוב!

את צריכה לקבל את מה שקרה כעובדה, אין דרך להחזיר העבר (לצערנו?). 

את לא מי שהיית קודם (אולי?).

אז יכולה ליצור את עצמך מחדש, את האני החדש שלך, תתנתקי מהעבר וממי שהכרת תתחילי מאפס.

הרגשה מעולה!

סיפרתי לחברה לפני כמה זמו, בכללי.

אף פעם לא נכנסתי יותר מידי לעומק של מה שקרה בפני אף אחד, בעיקר בגלל הבושה.

וב"ה מצבי טוב ומאוזן כיום, בדיוק עברו שנתיים לפני שבוע-

ומתפקדת. ושמחה במי שאני היום, באני החדשה.

ויחד עם זאת אני לא שמחה בשום צורה על מה שקרה לי, לא מקבלת את זה בהבנה, לא מסכימה ולא שום דבר שיש בו טיפה של חמלה לאיש הזה.

במשך שנה וחצי הייתי כמו רוח, בן אדם חולה לכל דבר ועניין.

ורק עכשיו נכנסה רפואה לנפשי.

העניין עם הרב הזה, זה נטו טריגר וגועל שבא לי להקיא שאנשים כאלה מסתובבים בעולם ועוד רב שתפסתי ממנו משהו.

בדיוק כמו האיש הזה.

כל הרוע והגועל הזה נמצא בנינו, איך אפשר להבדיל? איך אפשר לדעת שהבחור שאתחתן איתו לא יהיה גם כזה?

ה' ירחם.

במובן מסויים, אני כן לבד בעולם הזה- בדיבור עם בני אדם.

רק עם ה' שיודע מה היה שם אני יכולה לדבר.. והתשובות, כואבות.

והקול שאומר "את אשמה", גם אם אדבר עם ה' 24/7 הוא לא יעלם.

ולומר לך שאת לא אשמה. גם אם את לא מצליחה להכניסאת זה לתודעה

את לא אשמה שלא העלית בדעתך שיש מנוולים רוצחי נפשות מחופשים לצדיקים

קראתי פעם מפי הרב פינקוס זצל, שיש גבול לדמיון שלנו. הוא נתן דוגמה לכך מוחשית בספרו שאינני זוכרת כרגע, אבל בהקבלה אלייך - את לא אשמה שהיית ככ תמימה וטובה שהדמיון שלך לא העלה כלל אופציה כזו. ובתוך הסיטואציה אפשר לקפוא ולהתנוון בקלות.

❤️

אולי אני כן אשמה?

את לא יודעת המקרה בתכלס וזה מרגיש לי שאת מנחמת אותי סתם כזה לא REAL

שלי ואיפה הלב שלי מונח

היא לא אני.. (זאת שפרסמה את השרשור.)

תודה לך המקורית, קצת נרגעתי ב"ה.

אני לא אשמה ובסוף לא יודעת מה ה' רצה להעביר אותי במה שקרה שם, זה רצונו.

ורצוני לעשות רצונו.

משתדלת לקבל את היסורין בשמחה ולהפוך את הלימון ללימונדה.. רואים ניסים ורפואה בלב.

אבל לעולם!

במערכת יחסים בין גבר מבוגר לבין צעירה תמימה תהיה אשמה מוחלטת של הגבר, ניצול וניבזות!

הצעירה כאן היא מנוצלת ותו לא!

בתור עוד אחת שעברה משהו דומה, אמר לי את זה פסיכולוג שהגעתי אליו כמה שנים אחר כך

פסיכולוג דתי לייט, גבר! לא מוטה מבחינת הדעות שלו.

זו פשוט עובדה!

זה מה ששחרר אותי. ההבנה הזאת!

ולוואי שנגיע כבר לימות המשיח ואולי מה שנאמר שאין בין ימינו לבין ימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות -

אולי אפשר איכשהו לפרש את זה גם על כל המגמה האיומה הזאת!!! שהורסת נפשות!!!  (מלכות הנפש הבהמית מול הנפש הגבוהה)

ומשום מה אני לא מצליחה לשלוח את ההודעה...

עוד משהו חשוב להבין:

יש בדברים האלה, כמו גם בפגיעות בילדים, מהלכים קבועים!

הגברים הנאלחים הללו תמיד, אבל תמיד, יתנו למנוצלת הרגשה שהיא אשמה. זה מנכה אותם וזה חלק אינגרלי מהתוכנית!

ניסיתי לפרט ולהמחיש יותר ולא הצלחתי לשלוח הודעה ארוכה יותר...

ואני מגיב בתור גבר

כיוון שאני יוצא מנקודת הנחה ברורה שאת לא חלילה יזמת את הסיטואציה. אם זה היה מישהו אחר, זה הוא שזרק אותך לתוך סיטואציה שכנראה לא היו לך כלים להתמודד איתה. זה היה הוא, והוא לבד. הקב"ה אוהב אותך, תזכרי את זה. זה הכי חשוב

הקב"ה תמיד יעשה לנו טוב- וזו לא ססמא, אלא אמונת חיים. בטווח הארוך יהיה רק טוב, ולכן זו סיבה להאמין שמי שתתחתני איתו בעז"ה יהיה הבחור שהכי יתאים לך ויכבד אותך. ובעז"ה הפצעים יתרפאו אט-אט

אבל בתור אחת שעברה לפני כמה שנים פגיעה מינית מרב, מבינה אותך ומזדהה.

חיבוק גדול❤️

תהיי חזקה❤️❤️

איך את עוברת את זה?? גלי לי הסודד (

מה הכונה רב, רב ממש או מורה וכזה??

פחות מתאים לי לפרט כאן…

רב שמעביר שיעורי תורה בכל מיני מקומות. ולצערי עדיין מעביר…

בגדול כן היתה תקופה ארוכה שלא תפקדתי, והגעתי לכל מיני מצבים… לקח הרבה זמן ומאמץ להחלים מזה. במיוחד שהיו עוד פגיעות מאחרים תוך כדי התהליך… וברור לי שעדיין זה משהו שלא עבר לחלוטין. אבל זה כבר לא משהו שמפריע לי ככ היום.

בשביל להחלים צריך לבנות את עצמך מחדש. עם המון חמלה. וכדאי מעטפת תומכת. וללמוד לשחרר כשמתפרקים. בכללי לשחרר ולא לכעוס על עצמך על שום דבר. צריך לתת לנפש להתאושש.

אם את רוצה את יכולה לפתוח פצלש חדש ולהגיד פה מהו, ואשלח לך הודעה ואוכל לפרט יותר. 

כאן אנונימית שכתבה את השרשור.

אני מסכימה עם כל מילה שלך.

ראיתי את זה ממש בתהליך שלי, עברו שנתיים ורק בתקופה האחרונה הצלחתי למצוא רפואה.

בעיקר רפואה שמגיעה מחסד ונתינה.

ויש עוד שאריות של מה שקרה שם, זה פשוט כבר לא העיקר.. הוא לא מנהל לי את החיים. הוא לא שולט לי במחשבות.

אני חזקה. וגם את!

תודה לך.

מה הכוונה שכתבת שהוא שולט לך בחיים?
המשכת להיות בקשר איתו אחרי מה שעשה לך?

מגיבים לכותבת והוא עונה גם באנונימי בכל מיני שאלות כאילו שזה היא עונה. 

@משה

שמתי לב שנכנס פה אנונימי "סתם" להגיב בדברים שלא מגיבים מהם באנונימי בכללי. זה עוד אפשר להתעלם

אבל להתערב בשרשור ולהגיב בשם הפותח/ת - זה כבר לא סבבה 

זה לחזור לחיים ולא לתת לזה להפריע. לדעת שהוא לא הצליח להרוס לך את החיים

אולי עצם זה שתלמד לשמוח בבנין בית חדש בעם ישראל יעזור לך למצוא זיווג הגון...

זה לא שאין שמחה.

יש, לא כמו שחברה מתארסת.

ברור שמישהו אחר שלא קשור עליך מתחתן השמחה שלך תיהיה יותר קטנה

אבל זה לא סותר שזה קשה לראות מישהו שיצאנו איתו מתארס/ מתחתן..

כשנמצאים הרבה מאוד זמן בשידוכים.

ברגע שתאמיני בה' שהוא זה שמוצא לך את הזיווג בזמן הנכון ובמקום הנכון יהיה לך יותר קל לקבל את זה ולהיות שמחה מחתונות של אחרים.. שתזכי בקרוב

ולא באמירות יפות...ולא בדברי תורה...

ומי שחושב שהרגש הגולמי שלו תואם לסיסמאות שהוא מספר לעצמו כנראה משקר.

אין מה להדחיק. זה כואב, מבינה אותך מאוד ❤️

בע"ה יהיו לך עוד הרבה הזדמנויות לשמוח שמחה אמיתית בבניית בתים בעמ"י.

גם לשמחה וגם לכווץ'. זה שכואב על עצמך זה לא סותר את זה שאת שמחה בשביל חברה שלך.

וכמו שכתבו, זה שקרה משהו חיוב שאמור לשמח לא מחייב להפעיל את הלב שלך בצורה המצופה. תשחררי ותני מקום לשתי התחושות 

לקנא זה רגש טבעי שמתעורר - תן לזה מקום, תבין את עצמך. כן, אני מקנא וזה נורמלי... זה לא טוב, אבל זה נורמלי

אחר כך אפשר לבקש עזרה מה' שיעזור להתגבר

ואחר כך הנפש ממילא יותר במנוחה ותמצא את הכח לשמוח עם החבר

הכל בעזרת ה' כמובן

אל תרגישי רע בגלל רגש.

רגש הוא רגש. הוא אמצעי תקשורת. מותר להרגיש אותו.

מה עושים איתו זה כבר משהו אחר. אבל באמת שמותר לך להרגיש. הכל.