פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1036)

ותמיד בראייה מהצד יותר קל לתת עצות אז-

1. זה שאין משהו שגורם להמשיך -זאת דיי סיבה לסיים את הקשר. חלק מהותי זו החיבה והידידות ההדדית שנוצרת ואם היא לא קיימת- ככל הנראה יש משהו, אולי לא מודע -שלא ממש מתיישב לנו עם אותו האדם. וזה בסדר. אבל חסר ולכן סיבה ה"פסילה" היא לא מאוד שיכלית או הגיונית אלא לפי ההרגשה

2. לפעמים זה גם עניין של זמן-יכול להיות שצריך לתת צ'אנס עד דייט 3-4 ואז להחליט סופית אם באמת הקשר הזה לא שייך

3. נסי להיזכר- למה רצית להיפגש עם אותו האדם? הרי שמעת עליו פרטים מסוימים, וכך גם בבירורים-הרי היה משהו שהתלהבת ממנו, משהו שרצית שיהיה שלך או שלפחות ראית בו את הפוטנציאל לכך- חפשי את הנקודה הזו והתמקדי בה

4. יכול להיות שאולי את צריכה פסק זמן קצת לחשוב על למה ואיך באופן כללי וכן על ההתנהלות שלך בכל מה שקשור לדייטים, יכול להיות שישנו דפוס שעוצר או חוסם אותך

5. תפילה לקב"ה שיעזור לנו לקבל את ההחלטות הטובות ביותר 

כך עם הפעולות יתפוגג הפחד

וממליץ לקחת תוסף תזונה מרגיע מבית טבע לתקופת המתח

אני חושב שעדן הגדירה את הדברים יפה

ובנוסף,תיראי,יצאת עם בחורים עד היום נכון?את הרי יודעת מה המצב בחוץ,אם בבחור שלך יש 80% ממה שאת רוצה,סימן שזאת בחירה נכונה.

אם את מרגישה מאוד טוב איתו ובאמת רואה אותו אבא לילדייך,אז בסדר גמור,מעבר לכך,כדאי להתייעץ עם רב.

לפני שנייה חשבת שזה הוא.... מה השתנה...?

בנות אוהבות לייצר לעצמן פחדים סתם.

החששות והספקות שהעלית- דבר ראשון חשוב שתדעי- הם לגיטימיים חלוטין. זה הגיוני, וזה בסדר.

את- בסדר גמור!

אלה חששות שנשמע שבאים עקב המקום שאת נמצאת בו- פתאום החלטה רצינית ולכל החיים- וכשמגיע הרגע וכאילו מניחים מולך מראה ואת וואו. נרתעת- כי זו ההחלטה הכי חשובה בחיים שלך! וברור שאת רוצה לדעת שאת עושה נכון ובאמת לפי מה שאת רוצה ורצית תמיד.

חשוב לי להדגיש- שתדעי שזה בסדר החששות האלה- ואת בסדר. שלא תתבלבלי יותר..

היה לי גם כמוך- ואולי פעמיים אפילו במהלך הקשר שלי ב"ה.

דיברתי עם רב מסויים- שמאוד מאוד עזר לי להבין מה זה, ולהבין מה אני רוצה ולהגיע לסוג של החלטה.

אני חושבת שמאוד יכול לעזור לדבר עם מישהו חכם- שלאו דווקא קשור אלייך והוא יכול להיות משוחד לאחד הצדדים- ז"א מישהו שעוסק בזוגיות וכאלה. זה מומלץ מאוד!

ועוד משהו שאשאל אותך-

-האם משהו עקרוני השתנה? גילית עליו פתאום משהו חדש?- שאת לא אוהבת, לא יכולה להסתדר איתו בכלל  או לא מסכימה איתו- שמשנה לך משהו ממה שחשבת עליו?

אם לא, ואם את שואלת את עצמך ורואה בעצם-

שנעים לך איתו, נח וכיף לך לידו, את גם מחכה להודעות שלו או לשיחות ממנו, את מחכה לראות אותו- ולא נרתעת ממנו חלילה- 

תמשיכי, לכי על זה. אל תפחדי ויהיה הכי טוב בעז"ה!! תלכי עם השכל הישר שלך- עם הדברים שאת יודעת, ועם הלב. קדימה, בנחת בלי להילחץ. בקצב שלך..

כי הרי את יודעת מה את מחפשת, יודעת מה את רוצה בבעלך לעתיד- ויודעת ומכירה את הבחור שמולך, ואם יש בו את הדברים שאת רוצה- ואוהבת- וחלמת- פחות או יותר- (לא חייב 100% גם 90% זה טוב- רק בשביל במספרים ). הרי אם תפסיקי עכשיו- את תחפשי את אותם הדברים בכל בחור אחר שתפגשי בו..

תחשבי עם עצמך- ותראי אחד על אחד, מה רצית תמיד- ומה יש בו- יכול לעשות לך סדר כשרואים את זה מול העיניים כתוב. .

והעיקר לא להילחץ, שוב- זה בסדר, ופשוט לשבת בנחת. ממליצה גם לדבר עם מישהו, יכול להרגיע ולעשות טוב. אני חושבת.

מה שרשמתי פה זה בעיקר ואולי הכל כמעט בעקבות שיחה שתיים שהייתה לי עם רב אחד. זה דברים שהוא אמר לי.

שיהיה ממש בהצלחה!! באמת! 

שתזכי לבשר פה בשורות שמחות בקרוב.

בנחת, כן?

שבי בינך לבין עצמך. תחליטי בנחת.

הסיפור שלנו מזכיר קצת את שלך- התחלנו והיה טוב ונעים ונחמד,

אני הבנתי מהר מאוד שזה זה, אישתי לקחה קצת יותר זמן,

אחרי שיחה עם שלה עם אמא שלה שהיא כן רוצה להתקדם עם זה- היה דייט אחד מוצלח ונעים,

ואחרי זה כל הלחץ והפחדים והמועקה והקושי- שלקחו בערך חמישה חודשים עד שהיא הצליחה

להפשיר מהם(ועוד כמה סיבות), כמובן שהתקופה לא הייתה קלה לשניינו.

אז היום אחרי שאנחנו כבר נשואים אני יכול להמליץ לך על כמה דברים-

1. הדבר הראשון והבסיסי ביותר הוא ש"קשה זיווגו כקריעת ים סוף" וזה לא סתם משל, בים סוף היו

צריכים להיכנס עד לעומק כדי שהים יפתח, הוא לא נפתח מיד, כך גם בזיווג- צריך לקפוץ למים באמונה.

2. זה לא אומר לעשות צדדים טיפשיים- מנגנון הפחד שלנו הוא מנגנון הגנה, לפעמים הוא עובד יותר מדי

וצריך לדעת להתעלם ממנו אבל מומלץ לתת לו גם זריקת הרגעה- תפגישי אותו עם חברות שלך, אולי אפילו

עם אחים\הורים(צריך לזכור שלמרות שתמיד הורה רוצה בטובת הילד, לא תמיד הילד מסכים עם ההורה על

מה זו טובתו וזה יכול להזיק לפעמים), ותשמעי מה הם אומרים עליו, אולי באמת יש ממה להילחץ, לא תמיד הכל

תותים ופרחים.

3. תתייעצי עם מדריכה\יועצת נישואים- תבואי לפגישה אחת או שתיים, יש הרבה מדהימות ומקסימות שמתמודדות

ומכירות במיוחד את התופעות הללו(אישתו של ראש הישיבה שלי ממש מתמחה בזה ולא פעם ולא פעמיים ישבו אצלה בנות ביום החתונה שלא ידעו איך הן הולכות לעבור את הלילה הזה, וב"ה היום הזוגות נשואים ומאושרים)

4. דברי איתו על זה! תסבירי לו מה קורה(כך גם תוכלי לדעת איך הוא מגיב למצבים פחות פשוטים, אם הוא תומך,

אמפתי ועוד כמה דברים)

5. הרבה הרבה הרבה בהצלחה, שהכל יהיה בשמחה ובקלות!

תוכל בבקשה לשלוח את המספר של אשתו של ראש הישיבה שלך?

ברור. תודה!

קופצים למים עם המון אמונה ובע"ה רואים סייעתא דשמיא!

בהצלחה יקרה! רק אושר!!

כל-כך טבעי. זוכרת את עצמי לפני שנים פתאם מתמלאת בחששות,

ואחר שנים את בכורתי פורצת בבכי אחר ההחלטה של שניהם,

את כלתו של בני שנכנסה לכעין דיכאון.....

וכולם שיתפו את הקרובים אליהם, ואחר זמן מה התחתנו בשמחה ואושר.

והיום עם ילדים מקסימים והרבה אהבה - זו כבר נחלת העבר.

                                                            החלטה טובה ושמחה!!!

ולא להודעה של הפותחת?

אל תחפשי למה לא, חפשי את הכן וכפי מה שאת כותבת זה ברור לך שזה טוב.

אומנם זו התלבטות טבעית אך היא נובעת מיותר מדי מחשבה לפעמים רצוי לחשוב קצת פחות.

"איך מצליחים פשוט לקפוץ למים?"

נראה לי שאת יודעת בעצמך את התשובה.

כשאומרים לבן אדם לקפוץ למים,

אין דרך להסביר לו איך לעשות את זה - הוא פשוט צריך לעשות את זה בעצמו - וזהו!

הוא יבוא ממך.

כשתחליט - זה יבוא.

אלא בידי שמיים.

אתה יודע כמה אנשים משתוקקים-רוצים-כוספים באמת ובתמים להתחתן כבר?
היו עושים (ועושים) הכל בשביל זה.

אז מה זה "כשתחליט- הוא יבוא"?

אבל לפי דעתי הקטנה, חתונה זה כן בידי האדם.

לא מספיק "לרצות" "לכסוף" "להשתוקק".

גם אני רוצה, כוסף ומשתוקק לזכות בלוטו. אבל לא ממלא כרטיס.

צריך לפעול. לצאת לדייטים בלי להתחיל לפסול על כל מיני שטויות (כמו שהופיע פה בפורום הרבה פעמים). לא להיות תקוע על שדכנים ופשוט ליזום גם בעצמך.

מי שרוצה שוקולד, הולך לחנות וקונה שוקולד. הוא לא מתחיל להתפלל להשם שישלח לו שוקולד. לא משנה כמה הוא ישתוקק ויכסוף וירצה.

או כי פועלים לא נכון, - לא אומר שכל מי שלא התחתן זה מהסיבות האלה.

זה כמו שתגיד שמי שלא זוכה בלוטו זה כי לא מילא כרטיס. וברגע שיחליט הוא יזכה.

צריך קצת ענווה לדעת שאנחנו פועלים את מה שאנחנו יכולים-אבל בסוף התוצאה היא לא בידיים שלנו.
המחשבה שאם בן אדם לא הגיע לאיזה יעד גבוה שהוא פועל ומתאמץ בשבילו, זה רק כי יש לו איזה בעיה בהתנהלות או ברצון- יש בה בעיניי קצת גאווה. כאילו באמת כוחי ועוצם ידי יכול להביא אותי לכל מטרה שרק ארצה.

(ואתה מבין שהדוגמא עם השוקולד לא באמת קשורה כי בני זוג לא מוכרים בחנות. רק סיעתא דשמיא תביא את הבן אדם הנכון לפגוש אותנו בזמן הנכון.)

לפעמים הקב"ה רוצה את התהליך שלנו. שנגדל בתפילה, שנתחזק באמונה. שנעבור דברים. שנבין שאנחנו לא מבינים. שנכיר שהיחיד שמוביל את העולם זה הוא. שאנחנו יכולים ומחוייבים להתפלל ולהשתדל ולעשות הכל בשביל זה, אבל בסוף לדעת ש"אם ה' לא יבנה בית, שווא עמלו בוניו בו".

מה זה משנה מה קורה עם כולם?

"הקנאה, התאווה והכבוד - מוציאים את האדם מן העולם!" (אבות פרק ד' משנה כ"א)

כשתרצה להתחתן כי אתה רוצה להתחתן, ולא כי אחרים מתחתנים, אז:

א. הבנות שתפגוש תרגישנה את זה, והן יותר תרצינה אותך.

ב. כשלא מסתכלים לצדדים כל הזמן, הרבה יותר קל לעבור את התקופה הזאת!

פריקה - לקראת נישואין וזוגיות

בקצה המנהרה ויש סיבות להיות אופטימיים

איזה יופי! הכנות טובות, שלוות ושמחות; חיים טובים, ארוכים ומאושרים יחד; אהבה ואחווה ושלום ורעות!

(אני יודעת שלא אוהבים כל כך את הברכה הזאת אבל בכל זאת, בקרוב אצלכם!)

נהדר שחזרת לעדכן. ברכות וטוב!

השאלה במה זה מתבטא: "השאלה למה אני רווק מתחלפת בשאלה מה אני צריך לעשות כדי שאני יהיה נשוי?"

מזל טוב!

בע"ה שתזכו להקים בנין עדי עד

וגם לא לא-מתחתנים בגלל כסף (או בגלל לא-כסף)!! 

אם הולך לכם ממש טוב - אז זה אמור להיות השיקול היחיד. 

חוץ מזה, כמו שאת כותבת, אם נשארו לך עוד שלוש שנים, ואת מעוניינת במישהו שעדיין לומד בישיבה - אז לפחות בשלוש השנים הקרובות את לא הולכת להתחתן... אז לא, זה לא אמור להיות שיקול מבחינתך. 

מבחינת פרנסה - אני ממש לא מזלזל בקשיים ובצורך. את יכולה לנסות להקל על עצמך בלימודים בשנה הבאה, ולעבוד יותר שעות. מלבד זאת, בחור ישיבה שהופך לאברך גם מקבל מלגה ודירה ליד הישיבה (או לפחות מימון חלקי בשכר הדירה), כך שגם זה יקל עליכם. חוץ מזה אפשר לבדוק אפשרות למלצר במלונות בשבת, שמעתי על זוג שהיה עושה את זה בשנה הראשונה לנישואין, לפני שהיו להם ילדים. זה כסף טוב (סופ"ש) וגם מאפשר קצת לצאת מהשגרה השוחקת. אפשר גם לפנות לארגונים מסוימים שיעזרו לכם לכלכל את צעדיכם בתבונה מבחינה כלכלית (פעמונים, לדוגמה), כך שתהיו חסכנים בשנים הראשונות בצורה שלא תפגע בכם. 

בקיצור - יש פתרונות. צריך רק לנסות למצוא אותם. 

בהצלחה! 

זה באמת קשה ששניכם לא לגמרי תוכלו לפרנס בצורה מלאה.

מצד שני, זה נשמע שאת מכירה מצבים של קושי בפרנסה וגם יודעת איך להתמודד איתם. אז באיזשהוא מקום יש לך יתרון בקטע הזה.

בנוסף לכך, תזכרי שכשהוא בצבא אתם יכולים לקבל משכורת לא רעה (יחסית לאברך), וכשהוא יסיים את הצבא את כבר תהיי לקראת סוף הלימודים, ואז תוכלו לחכות קצת עד שתסיימי את התואר ורק אז הוא יתחיל את לימודיו.

מה שאני מנסה להגיד כאן זה שיש פתרונות, ובאמת חבל לפספס את אדם טוב רק בגלל שיקולים כלכליים. 

בכל אופן, אולי כדי להירגע תנסי לגשש איתו האם ההורים שלו הם מאלה שעוזרים: את יכולה לשאול על אחים שהתחתנו (אם יש כאלה ) או שסתם תשתפי אותו בהירהורים שלך על זה שאת רוצה אברך בשנה הראשונה אבל מודאגת מאיך תתפרנסו, והאם הוא פעם חשב על הקטע של פרנסה בגיל הזה, וכו'...

אבל מה השאלה ?..את יוצאת עם בנים?..נו אז למה את דורשת ממנו משהו אחר?

אני בכלל לא בעד הרעיון

כלומר למה שאני אסכים שאישתי לעתיד תסתובב עם גברים אחרים בשעות הפנאי שלה?..

שהכרת אותו לא ידעת את זה?..תמוהה בעיני

בנחת, בעדינות, תוך הבהרה שאת בוטחת בו לחלוטין. ובגוף ראשון ("אני מרגישה", "מציק לי ש...").

  זה לא אומר שזה נכון (ומן הסתם כנראה שלא)!

ב. באמצעות חינוך ועבודה מוסרית, מפנים את האנרגיות למקומות חיוביים.

ג. היום לאחוזים ניכרים מהעולם (המערבי) יש בעיות קשב וריכוז,

   אז לא צריך להתרגש מזה יותר מדי.

מצטערת להגיד אבל הנתונים האלה נשמעים לי ממש לא מציאותיים והגיוניים..בעיות קשב וריכוז 90% תורשתיות שלא נובעות מאיזושהיא מחלה גנטית?? נשמע מפוברק לגמרי... תבדקי שוב מה שאמרו לך.

כלומר- אם הפרעת קשב זה דבר כ"כ נורא בעיניך אז איך בכלל אתה שוקל לצאת איתה?

כנראה שגם מילדים עם בעיות קשב וריכוז יכולים לצמוח אנשים מבוגרים מיוחדים ונהדרים....

לא נראה לי שהשיקול הוא הילדים שיהיו.

השיקול הוא האם מתאים לך גברת כזאת. ובשביל לדעת אם מתאים או לא- אתה צריך להבין במה זה מתבטא בחיי היום יום שלה.

כלל, הפרעת קשב היא תורשתית פחות או יותר כמו גובה, צבע עור, צבע שיער וכד'. זה אומר שנניח אם יוולדו לכם 3 ילדים, אז סביר שלפחות לאחד מהם תהיה הפרעת קשב אבל לא חייב שלשלושתם יחד.

הפרעת קשב קשה היא שילוב שלה עם לקויות אחרות שמחזקות אותה. לקויות כמו: למידה, רגש, דיבור... את אלה אפשר לאבחן ולטפל בהן מגיל קטן. זה חשוב כשלעצמו, אבל בוודאי גם עוזר לרכך את הפרעת הקשב. אבל אם מזניחים, זה מחמיר את הפרעת הקשב. 

בע"ה תתחתן עם בחירת ליבך, תהיה מי שתהיה ויוולדו לכם ילדים. רק תעשה לעצמך טובה - אל תיכנע לסטיגמות ולדעות קדומות! אל תקל ראש בדעות של אנשי מקצוע ואל תמנע מהילדים שלך שום טיפול או עזרה מקצועית שהם יזדקקו לה. 

לדרמטיות ושליליות כאלה? 

ואו הרבה דברים בי נאמר עליהם שימנעו ממני מלמצוא שידוך אבל בעיות קשב (שרק לידע כללי סביבתיות יותר מגנטיות), זה עוד לא שמעתי..

עוד אחד לרשימה כנראה..

ברגע שזה יהיה ילדים שלך גם ככה תשקיעו בהם את החיים שלכם..אז מה זה עוד חצי שעה של שיעורי בית? וכיום יש מלאאאא בתי ספר שמתחשבים בילדים אם קשיים..בייחוד הדתיים שמתרכזים מראש יותר בילד ובצרכים הפנימיים שלו מאשר בדירוג ציונים שיכבתי

לכל אחד בעולם יש קשיים והתמודדויות, השאלה היא האם הבעיה הספציפית הזו מאפילה על כל הצדדים האחרים באישיות שלו/ה או שזה מתגמד ביחס לשאר? בנוסף, האם זה מתאים לך לחיות עם זה, לשפוט אדם לפי סיפורים שלא בהכרח נכונים או מדוייקים זה לא הגון...

יש עוד משהו שלא מספרים לך: גם להורים שאין להם קשיי קשב וריכוז יכול להוולד ילד עם קשיי קשב וריכוז אז מבחינת התורשה זה לא כ"כ משנה... חוצמזה, מי אמר שלילדים שלכם תהיה בעיה כ"כ חריפה - קשב וריכוז זה טווח ענק. חשוב לציין שבסופו של דבר הכל מסתכם ברצון - עד כמה האדם באמת מנסה להתמודד עם הקשיים שלו.

דרך אגב, לא כל ילד עם קשיי קשב וריכוז הוא בהכרח היפראקטיבי - יכול להיות שהוא פשוט מתעסק במשהו אחר ולא מפריע לכיתה (וגם אם הוא היפראקטיבי - מי אמר שהוא יפריע? לא כולם עושים טרור ולהכליל מישהו בגלל שאת/ה מכיר את הבעיה באופן כולל ולא ממצה {לפחות כלפי הילד} זה לא הגון. במילים אחרות: זה כמו לומר שכל הימנים הולכים לשרוף מסגדים ולהרוג ערבים - אלה שעושים רעש באופן טבעי ימשכו את האש ומי שלא מכיר מבפנים את המצב יסמוך על הסטיגמות וישפוט בצורה לא אובייקטיבית).

יש גם יתרונות בקשיי קשב וריכוז שאם יודעים לנצל אותם אפשר לעלות אפילו מעל האנשים ה"נורמטיביים"...

אני לא הייתי שופט לפי זה - תלוי האם אפשר (ויש רצון) לחיות עם בן/בת זוג כזה/ו. ללכת עד לרמת הילדים זה מוגזם ולא שייך - בסופו של דבר זה רצון ה' עם כל ההשתדלות שלנו איזה ילדים יוולדו בסוף.

בהצלחה ​

נכון.. מבחינה לימודית זה בהחלט מאתגר.. ואולי גם בבית. הם לא יכולים לנוח לרגע. אבל בסוף, אם יודעים לא לכבות להם את האש, ורק לנתב אותם למקום הנכון. הם יוצאים אנשים גדולים, דווקא בזכות הכוחות המטורפים האלה. בד"כ זה אנשים עם לב גדול, וכח רצון ענק רק לעשות ולפעול למען העולם..

תסתכלו קצת מסביב, תראו שיש הרבה אנשים גדולים, שאולי אנחנו אפילו מעריצים, שהם בלי תעודת בגרות. וכל הטוב להם יוצא, מאותם כוחות מדהימים של ADHD!

הבעיה היא שהעולם בו אנו חיים, בו חייבים לשבת וללמוד בדיוק בצורה מסויימת. גרמה לזה לADHD יהיה הפרעה. 

לכולנו יש מידות אותם אנו צריכים לכוון למקום מדוייק יותר. יש אנשים כועסים, יש אנשים קמצנים, יש אנשים שונאים. זה יותר טוב מאנשים שהם עם "הפרעות קשב וריכוז"?

תלוי בחומרת הבעיה ובהסתברות - העיקר לבדוק טוב עם כמה מקורות מוסמכים ואובייקטיביים.

באים להכיר בן אדם ברמה הבסיסית, כדי לראות אם יש מצב שתצליח לפתח קשר אמיתי עם הבן אדם שמולך בהמשך.
וחשוב להדגיש -  לא באים ישר לחפש בן זוג כי זה יכול לפסול המון סתם. קודם מכירים את הבן אדם. מכירים אותו ואותו אישית. ואחרי זה, עם עצמך, חושבים האם הבן אדם שהכרתי בפגישה, הוא כזה שנראה לי שאני יכולה ליצור איתו קשר אמיתי.

ב"הצלחה!

זו תופעה פסיכולוגית טבעית שאנו מתנהגים באופן שונה מול אחרים כדי למצוא חן בעיניהם( קוראים לזה רצייה חברתית) אבל כמובן שיש דרגות שונות..ולאט לאט עם הפגישות זה אמור לרדת כי כבר מכירים אחד את השני אל דאגה

שעם הבעל השני שלה היא תהיה הכי נוחה, מכילה ומסורה לו, ושהיא לא תעשה את אותה הטעות עם הבעל הראשון.

כמאמר האמרה: "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין".

אולי מגיע לה כל הכבוד שהיא מנסה לחזור בתשובה. לא יודע...

בס"ד

יש מצב שהייתי משתתקת קצת...

זה כמו להסתובב בירושלים ולחשוש שידקרו אותך בכל רגע, כי כבר אירעו מקרים כאלו. 

זה לא בסדר, ואין סיבה אפילו לחשוב על דבר כזה. ואם אתה חושש שאתה תסתנוור ולא תצליח לראות את זה לפני החתונה זה אפילו יותר גרוע, ואני לא מבין איך זה מרגיע אותך שהרעיון שתסתנוור יוריד ממך את הפחד מפני התופעה...

צריך להתנהל בחכמה, ובעז"ה תימלט מהרעה: גם אחרי שאתה מחליט - כדאי להביא אותה לבית ההורים לפני החתונה ולהתייעץ גם איתם, וכן עם חברים שיראו אתכם ביחד, ולקחת את דבריהם כחלק ממכלול השיקולים שיגרמו לך להתחתן. בכל אופן לחשוד מלכתחילה שהיא עשויה להיות פסיכית שתלטנית ומניפולטיבית זה גרוע ביותר. 

ואמרתי לו רק בפגישה שזה יום ההולדת שלי, לא רציתי להעמיד אותו במצב שהוא צריך לחשוב אם לציין,ולא ממש רציתי לציין איתו.

היום אנחנו חוגגים כמובן כל שנה

מסכימה עם הרעיון לאחל מזל טוב ולא מעבר.

@מוטיבציה? 

זה לא קצת יביך את המדוייטת? 

איך בכלל יש ציפיה לקשר רגשי?

אם אתה לא רוצה שיהיו דיבורי סרק ואתה כן רוצה שיווצר משהו יותר עמוק- אז קדימה. תיזום את זה. תפתח נושא עמוק יותר, תכוון לשם את השיחה.

אפפשר לומר כימיה, התרגשות, פרפרים,  אבל ממש לא אהבה ..

אהבה זה משו שהולך ונבנה עם השנים 

בס"ד

זה כבר מצויין!

כמובן שלהמשיך, בהצלחה!!

האמת,שהסיבה לפרידה היא דיי כמו אצל כולם..חוסר רצון להמשיך, לא ראה עתיד לקשר

 לא יודעת אם זה תכונות אופי שהיו לו חסרות בי ואני בעצמי עדיין תוהה, יותר משנה אחרי שנפרדנו, מה גרם לחוסר רצון הזה פתאום..

אבל לי ולבת דודה שלי שהכירה ביננו הוא אמר בפשטות שפתאום הוא הבין שזה לא לא יילך ביננו.. אבל הוא לא הצביע על סיבה ללמה זה יילך...

אדם עם יישוב הדעת,זה אדם מאוזן.אדם שיש לו חשיבה בריאה ונכונה והוא ניזון ממקומות נכונים.

תיראי,את אומרת שהוא הבין שזה לא ילך ולא אמר מה הסיבה,יכול להיות שיש סיבה הגיונית כמו חוסר כימיה או חוסר התאמה אחרת,והוא לא אמר.

בפועל - אני לא באמת מכיר אותו או מספיק פרטים עליו,אפשר ללמוד הרבה על אדם משיחות פשוטות איתו לאורך הזמן.

אני חושב שפתרון טוב יהיה לנסות לגשש דרך גורם שלישי,אם זה מתאפשר.

יהיה מה שיהיה

זו לא השפלה, לגיטימי לגמרי 

למרות שההרגשה היא השפלה, בעיני ה'מושפלים' האלה שמוכנים לשים את הכבוד שלהם רגע בצד בשביל לנסות לחזור לקשר ישן - מתוך נאמנות לעצמם ולהרגשות שלהם ורצון אמיתי להתחתן, הם בכלל לא מושפלים אלא להפך, מוערכים מאד.

אבל במקרה שלי ספציפית יש בי צד שאומר לי - יאללה נשמה, תפסיקי לחיות בסרט..תשחררי כבר ותביני שהוא לא בעניין כי הוא אמר לך את זה בצורה דיי ברורה

אבל אז בא הדמיון...שאומר שאולי, אולי בזמן הנוכחי דברים יהיו יותר נכונים..

אוך.

כלומר, אני מבינה שזה לא נעים. אבל אם תחשבי באמת על סיכון מול סיכוי, מה תרוויחי אם זה יצליח ומה תפסידי אם זה לא יצליח- תראי שחבל להפסיד רק בגלל החוסר נעימות הזה. ההפסד אל מול הרווח הוא מאד קטן..

ובאמת, מה כבר יקרה? הוא יגיד כן- מעולה. הוא יגיד לא- לא נורא. קצת לא נעים אבל תדעי שניסית ועשית את המקסימום בעניין הזה. זה גם ישחרר אותך מהספקות האלה של אולי זה באמת כן הוא, ואולי לנסות, ואולי דברים יכולים להראות אחרת.. ואז גם תהיי עם מקום חדש בתוכך להמשיך הלאה בצורה בריאה ורגועה יותר בלי סימני שאלה וספקות שקשורים לקשר שעבר..

וגם, זה יחזיר אותי אחורה.. זה סוג של לתת את הלחי השניה ולהפגע שוב

בס"ד

כי הפעם ה"לא"- יהרוס את החלומות סופית וישחרר אותנו למציאות החדשה...

מאד מאד מבינה אותך.

אם את חייבת לעשות לעצמך את זה- עדיף לקבל עוד סטירה ולהתעשת ולשחרר,

מאשר לחיות בתחושה שיש סיכוי שזה ישתנה מתי שהו...

את ה"לא", כבר יש לך. הדבר היחיד שאת יכולה להרוויח זה את ה"כן".

אם הוא ירצה לנסות שוב,
אז יש סיכוי שתתחתנו,

אבל גם אם לא- תוכלי לראות דבברים בפרספקטיבה אחרת.

למשל - בדמיון האנשים שאהבנו הרבה יותר מושלמים מאשר מציאות,

לפעמים פגישה כזאת יכולה להדהים- אליו התגעגעתי כל כך???

לפעמים יכול להיות שהוא השתנה או את,

וגם אז יותר קל לראות שבעצם זה לא זה.

ולפעמים זה כן...- הריי יש סיכוי שכן ייצא מיזה משהו.

אז לעניות דעתי-

אם את רוצה לחיות בהווה ובמציאות,

ומוכנה לשם כך להקריב את החלום- תני לו הזדמנות.

תנסי שוב, אם לא יילך- תדעי שניסית, ואין יותר שום מקום שהקשר הזה יתפוס בליבך.

אם יילך- מזל טוב

בהצלחה!!!

(

יכול להיות שהשתנו דברים והוא ירצה וזה יצליח. ובאמת יכול להיות שלא ודווקא ההרגשה שעשית ה-כל ועדיין זה לא הצליח -תאפשר לך להמשיך הלאה

כי היא נכונה הטענה הזאת..

אני יכולה בעקרון לבקש מבת דודה שלי שלפחות תגיד לי אם הוא יוצא, למרות שהיא ממש אמרה לי פעם להמשיך הלאה ורצתה גם להכיר לי מישהו אחר..

אבל אני יודעת שארבעה חודשים אחרי שחתכנו הוא לא היה בעניין, לדעתי הוא היה אפילו יותר שלם עם הפרידה..

אז מה באמת יכול להשתנות? 

נראה לי זה סתם בראש שלי, המחשבה שמשהו ישתנה..

פשוט בעייתי להמשיך הלאה כשהקשר זכור כדבר טוב כלכך..

ייתכן שהוא מעדיף לא לפנות כדי לא להודות שבעצם הוא טעה כשויתר על הקשר שלכם, אבל אם אחרי שנה (!) הוא עדיין יוצא כנראה שאין ממש "מציאות" אחרות והוא יחשוב שוב על הקשר הזה (הפוליטקלי קורקט כאן על הפנים, סורי חחח)

וכן, יכול להיות שהכל חירטוט אחד גדול, והוא באמת לא רוצה-אבל כמו שכתוב כאן-יכול להיות שזה באמת יעזור לך להרפות ממנו ולהמשיך הלאה 

בס"ד

הריי הוא לא יכול להיות בטוח שאם תפגשו הפעם זה יוביל לחתונה,

ולמייטב ידיעתו- כבר נפגעת ממנו פעם אחת,

והוא לא יודע שנותר בליבך מקום בשבילו.

אז סתם לעורר בך תקוות שווא כאשר הוא בכלל לא יודע אם בסוף ירצה להתחתן איתך?

לא הייתי עושה את זה במקומו...

זה שונה כשזה בא ממך- כי אם את מוכנה ורוצה לתת עוד הזדמנות מיוזמתך-

את לוקחת בחשבון שאולי זה שוב לא יילך, ואת מוכנה לשלם את המחיר הרגשי.

אבל אם הוא חושב שאתם מתאימים,

וחתך את הקשר כי לא נוצר רגש, ולא כי משהו לא הסתדר לו,

איך הוא יכול להיות בטוח שהפעם ייווצר רגש?

ואם הוא לא בטוח-באיזו זכות הוא יכול לשחק עם רגשותייך?

אני במקומו לא הייתי עושה את זה.

(ובאמת יש בחור שחתכתי את הקשר איתו, אבל במחשבה לאחור אם הוא היה מנסה שוב-

הייתי מסכימה שוב לבדוק את זה

אבל לעולם לא אפנה אליו בעצמי- כי מרגישה שזה לא הוגן,

ולא רוצה לאכזב אותו פעם שנייה במידה וזה לא יילך.
במיוחד בעניינים המסורים ללב... על עניינים שלא מתאימים אפשר להתפשר,

על רגש? האם היית מוכנה שהבחור יתפשר על רגש כלפייך ויתחתן איתך -
למרות שלא ממש מרגיש רגשות מספיק עמוקים?)

ברור ברור ברור שאני לא מוכנה להתחתן עם מישהו שלא מרגיש כלפיי בדיוק את מה שאני מרגישה כלפיו. אין ספק שהקשר הזה לא נפל סתם, ולא הייתי מתפשרת על מישהו שמתפשר על רגש

אני יוצאת מנק' הנחה שעל רגש אפשר לעבוד..ולפתח..ולכן יש לי בראש את ה"לחזור" הזה כל הזמן

אבל הוא לא מאמין שאפשר כנראה..ואז איך בדיוק אפשר לפנות אליו?.. "תסמוך עליי, בוא נפתח את הרגש ותרגיש כמוני?".. 

גם הסביבה (משפחה וחברות טובות) כבר כלכך מתעבת את הבנאדם אחרי שהביא אותי למצב הרגשי שבו הייתי,ככה שאני אפילו בקושי מעיזה לומר בקול שאני רוצה לחזור אליו (שלא לדבר על לומר שאני שוקלת ליצור קשר..את זה אני ממש מדחיקה..חוץ מלהתייעץ פה כמובן כדי לשמוע דעות שונות ואולי חוויות של אנשים אחרים..)

בס"ד

מה זאת אומרת שהסביבה מתעבת אותו?

הרושם שלהם שהוא שיחק לך ברגשות?

או שיש סיבות אחרות?

הוא לא היה סגור על הקשר המון זמן ולא סיפר לי את זה.. אז תכלס כן אפשר להגדיר את זה "שיחק ברגשות"..

הייתי מאוד מאוד מאוד מופתעת, וגם הסביבה.. 

בס"ד

אם תרצי לנסות לחזור אליו,

אולי לא כדאי לערב אף אחד מהסביבה...

ולגבי איך לפנות אליו- דרך שדכנית או מישהו אחר.

שתשאל אם הוא רוצה שוב לנסות, זה הכל...

כאשר כמובן ברור לשניכם שזה רק ניסיון.

והדבר הכי נכון זו תפילה!!!

זה באמת יכול לעזור

מרגיש לי שאין לי בכלל סיבה טובה להביא בתור טענה לחידוש הקשר..

זה פשוט כי אני מתגעגעת ומושפעת מסיפורי "חזרנו אחרי פרידה והתחתנו" של אחרים.

מרגיש לי שזה לא הסיפור שלי..

וביינתים, אני צריכה להחזיר תשובה להצעה..ואני פשוט לא מסוגלת כבר.

לא מצליחה לפעול, לכאן או לכאן..

אף אחד לא מכין אותך לכאלה סיטואציות כשאת בחורה בת 18 וברור לך שתתחתני בגיל צעיר, כי למה לא בעצם?..ואף אחד לא מכין אותך לרגשות שאת תרגישי בכל העסק הזה, וזה נראה שהרוב נפרדים ולוקחים את זה כ"כ הרבה יותר בקלות..

בס"ד

בגלל כל הזמן שעבר,

ובגלל שיש כרגע הצעה אחרת באופק- כדאי לבדוק אותה.

לשים בצד את כל רגשותייך ולתת לעצמך הזדמנות להכיר מישהו חדש.

פעם חשבתי שעד שהלב לא נקי מגעגועים לאדם- אסור לצאת עם אף אחד,

שזה לא הוגן וכ' וכ'.אבל מניסיון למדתי שבמציאות לא ככה זה עובד...
ולהפך. פגישות והכרות עם עוד אנשים חושפת בך עוד צדדים באישיות שלך-
צדדים שיכולים להתחבר לאנשים שונים במקומות מפגש נפשיים שונים.

למשל אם הבחור שיצאתי אתו שבה את ליבי בגלל שיחות נפש עמוקות ומתמשכות,

בענינים שברומו של עולם, והאיר את עיני בהתייעצויות חינוכיות לגבי הילדים שלי -
וכן להפך (שיחות חינוכיות על ילדיו שלו..) וזה מה שחיבר, בקשר אחר עם אדם אחר 
גיליתי שאני יכולה מאד ליהנות גם משיחות של יצירה, (שנינו אמנים באותו תחום), ופיתוח רעיונות, וטיולים וכד'. 
להיפתח לאדם חדש- זה אומר לא לחפש בו את ההוא שאליו את כל כך מתגעגעת. 
כי בזה באמת אין לו תחליף. אף אחד לא יכול להיות הוא, ולהתחבר אלייך בדיוק במקום בו הוא התחבר. אבל האישיות שלך מורכבת מכל כך הרבה גוונים שונים ואיכויות שונות, ותחומי עניין שונים, שכולם מהווים מקומות פוטנציאליים אחרים למפגש. 
אם מהברורים עלה שההצעה הנוכחית עשויה להיות מתאימה- תני לזה סיכוי.
תצאי במטרה להכיר את האדם. תניחי בצד את מטרת העל- חתונה,

והיפגשי איתו על מנת להכיר, ולתת לו להכיר אותך.

ואולי תופתעי לגלות שקשר יכול להיות שונה מאד ממה שהכרת- אבל נעים ומלא רגש לא פחות...

בהצלחה!!!

בזה את צודקת. אין לו תחליף.

בס"ד

כל מה שאנחנו חווים בחיים אלו חוויות שהקב"ה מעניק לנו,

בכדי להכין אותנו לסיטואציה הבאה.
כל ידע, כל ניסיון, כל עולם הרגש והשכל שנבנה בך-

כל אלו כלים אותם רכשת בהשגחה פרטית, עם חלקם בכלל נולדת,

כי הכנה למצב בחיים זה לא כמו הכנה למבחן בגרות- שאלה ושינון של תשובה.
הקב"ה מכין אותנו לקראת כל התמודדות שניצבת בפינינו,
ונותן לנו את ההזדמנות לעמוד מולה רק כאשר הכלים שלנו מתאימים...

עלינו רק לחשוף את הכוחות בתוכינו.

בהצלחה יקירה!

זה מה שקורה בקשרים. נפתחים, מפתחים ציפיות, ומקווים לטוב. הפרפרים בבטן זה חלק מהקשר, וסטירות הלחי הן חלק מהחיים.

צריך לזכור, שבסופו של דבר, מה כבר יקרה? אז התאהבת ואהבתך נכזבה. זה יותר נורא אם זה קורה אחרי שמתחתנים. לפני החתונה - אז נתאכזב, שוין. לא שווה בגלל זה לאבד את המתח בכל הקשרים... (ואני מדבר כאדם שנפגע לאחרונה מקשר מוצלח מאד שהתפרק. שורדים את זה, וכבר אירעו לי אסונות גרועים יותר בחיים). 

אני מקווה בשבילך שלא תתאכזבי; אבל אל תכבי את עצמך מראש בגלל האפשרות שזה כן יקרה! 

גם אם הקשר מצויין חשוב לא יותר מידיי להישאב (בעיקר בהתחלה),ולהיות תמיד עם רגליים על הקרקע,ז"א - לדעת שבהתחלה ייתכנו שינויים מאוד מהירים כיוון שעדיין שום דבר לא יציב.

עם זאת - חשוב כן להיפתח ולדבר על כל מה שצריך ולהיות רציניים.

ז"א שצריך מצד אחד להיפתח מצד שני לא יותר מידיי ולדעת שזאת רק התחלה.

ומעל הכל,צריך אמונה בהשם,כי לפעמים פוגשים משהו שנראה מצויין ופתאום הכל נחתך,ואני חושב שהרבה אנשים נכווים ברותחין מהדבר הזה.

אז אמונה בהשם,לדעת שמה שקורה וודאי שזה מלמעלה,מצד שני להיפתח אבל לא להישאב יותר מידיי.

בהצלחה רבה !

מה שהכי מפריע לי זה שלבנים יש "חובה" חברתית ללכת לישיבה (וזה חיובי לדעתי)

לעומת בנות שהולכות למדרשה, שהרבה פעמים מסתכלים עליהן כאילו הן "מבזבזות" שנה .

ד"א - לא למדתי במדרשה (זה לא היה חסר לי. וגם עכשיו לא (אני הולכת לשיעור שבועי. ונהנת)

ד"א 2 - מה שכתבתי זה מהסתכלות *שלי* על הסביבה. (מקווה שבהרבה מקומות זה לא כך)

עד כמה חשוב לי שהיא תהיה חרדית 

אומנם מדרשה יכולה להעיד על בת כפלוס, על הרצון שלה להתקרב לה' ולתורתו - אבל זה באמת לא קריטי לי, לא בת במדרשה ולא בת בלי מדרשה. אני לא אמנע לא מזה ולא מזה (אגב - גם לא אמנע מבת שלא עשתה שירות לאומי. בת שעשתה צבא - כבר מסובך בהרבה, וגם אם אולי אחשוב בכיוון בגלל הצעה רצינית בכל זאת אבקש לאול הרבה על זה עוד לפני שיוצאים לראות אם יתאים לי. בדרך כלל בת שעשתה צבא פשוט לא תתאים לי מבחינת ההשקפות והאידיאולוגיה וזה...)