שלום לכל חברי הפורום.
אנו מספר בנות מהפורומים של ערוץ 7 והיום החלטנו שהגיעו מים עד נפש ואין מנוס מלהעלות את הדברים כאן לידיעתכם והלוואי וזה יועיל. ואפילו אם יהיו מיזה הרהורי תשובה אפילו לאדם אחד - זה היה שווה את כל הכאב הנפשי שהיה כרוך בלהעלאת וכתיבת דברים אישיים אלו.
מי שרוצה לקחת לצומת ליבו ולהפיק לקחים - מוזמן ואשריו ואשרי חלקו, ומי שלא - בבקשה שיחסוך בהקלדה מיותרת וישמור את הרשמים וההשגות שלו - לעצמו בלבד. תודה.
היינו פעילות בפורומים, ולכאורה כלפי חוץ הכל היה טוב נחמד ויפה. אבל לא. ממש ממש לא.
אנו כותבות כאן בכאב. בדמעות...
כן, גם אנחנו לצערנו ״זכינו״ להיות חלק מהסטטיסטיקה של נפגעות/ מוטרדות מינית.
הוטרדנו מינית באופן קשה מאוד. כאן - באתר...
הכל התחיל באופן סטנדרטי בפתיחת ניק. זה מעניין לשמוע עוד אנשים בסגנונות שונים, להחשף לדעות שונות, ומה גם, שלחברות גם יש ניק, אז למה לא בעצם?
אנחנו טובות וחזקות, עם טוב לב, אנחנו דוסיות ״טרור״, שלא מדברות סתם עם בנים, בנות שמורות ששומרות על עצמן, מעריכות את גופן וחכמות, בלי עין הרע...
חשבנו שזה דבר רחוק מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. אבל חווינו על בשרנו את דברי חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות".
הכל התחיל בהודעות תמימות ורגילות עם ניקים גבריים מהאתר שבסך הכל רצו "לסייע ולעזור, לתת מילה טובה, לחזק"...
אם בהתחלה היינו ישר חותכות, עם הזמן נהייתה לנו ״התכהות״ בעניין, ופתאום גילינו שלדבר עם גבר באתר זה יכול להיות גם כיף ונחמד...
משפט פה, משפט שם - ופתאום אנחנו מוצאות את עצמנו במקום הזוי לחלוטין!
במקום שאנחנו לא רוצות להיות בו!
אותם גברים שפלים פשוט ידעו במומחיות לנצל את הטוב לב והרגישות שלנו בצורה כל כך מתוחכמת ונוראית!!! לגרום לנו להגיע למקומות כל כך שפלים, כל כך מגעילים... מקומות שאנחנו לא רוצות להיות בהם!!! אבל אנחנו כבר שבויות... נמצאות עמוק בפנים. אנחנו לא יודעות איך לאכול את עצמנו. איך לאכול את המצב שלנו. לא מצליחות להכיל את עצמנו. אנחנו נגעלות. נגעלות מעצמנו. נגעלות מהכל. רוצות לעצור את זה. אבל לא יודעות איך לצאת מיזה! אנחנו כבר נמצאות עמוק בפנים, ואותם גברים ממשיכים לנצל אותנו עד תום, ללא כל רחמים... מנצלים את זה שאנחנו המומות ולא ממש מבינות מה קורה איתנו.
ולא רק זה, אלא שאותם מטרידים עוד האשימו אותנו כאילו אנחנו הבעייתיות, כאילו האשמה היא שלנו, שאנחנו אשמות בכל...
הם גם ניסו לגרום לנו לחשוב שזה טוב וכיף לנו למרות שבתוך תוכנו ידענו שזה כל כך רע בשבילנו...
אבל לא הצלחנו לעצור את זה! היצר הצליח למשוך גם אותנו.
לא פנינו למנהל האתר מכיוון שיש לנו רגשות אשם והלקאה עצמית שאולי אנחנו לא מספיק עצרנו את אותו אדם, אולי לא היינו מספיק אסרטיביות, וכו וכו....
בנוסף להטרדה המינית, לבילבול ולסבל הנפשי, גם אין לנו את האומץ לפנות למנהל האתר, כי אנחנו חוששות אולי שוב אותם אנשים ינצלו את התמימות שלנו בכדי לזרוק שוב את הכדור אלינו, לנער את האשמה מעליהם ולהוציא אותנו האשמות בסיפור, (למרות שכמובן אנחנו לא...)
מה שקורה זה - שאנחנו יוצאות קרחות משני הכיוונים - גם הוטרדנו מאד קשה, וגם אין לנו מה לעשות עם זה - אנחנו לא מעיזות לספר את זה או לדבר על זה עם אף אדם.
כל פעם כשאנחנו כמעט יוצאות מזה וחותכות את הקשר (חלק מהקשרים נשארו בגדר האתר/ פלאפון בלבד, וחלק לא) - אותם גברים מפעילים עלינו מניפולציות רגשיות, סוחטים את הרגש הנשי שלנו, מנסים לסחוט מאיתנו רחמים, צומת לב, ופשוט להתעלל ברגש שלנו על מנת שהקשר יימשך, ואח״כ עוד מאשימים אותנו בהמשך הקשר!!!
אנחנו בתת מודע שלנו מודעות לזה שזו התעללות רגשית, מינית ונפשית, אבל במודע אנחנו לא מספיק אסרטיביות בשביל לעצור את זה בשלב הזה. כל פעם שאנחנו בטוחות שיצאנו מיזה, והנה - תיכף אנחנו מתנקות - אותם גברים מצליחים בתיחכום להחזיר אותנו לשם. מה גם, שעם הזמן הם מצליחים לשכנע אותנו שזה גם יהיה כיף וטוב לנו, ואנחנו קרועות בין הרצון הטבעי של האשה לרגש ולצומת לב מהגבר ובין ההבנה בשכל (שכמעט לא פעיל בשלב זה) שזה פשוט גרוע לנו!! הן לטווח הרחוק והן לטווח הקרוב.
אין לנו מספיק כוחות נפשיים וכח רצון לצאת מהביצה בה אנחנו נמצאות. והיצר הרע - מנצל את זה היטב...
אחרי אינספור ייסורים, אחרי שאנחנו מרגישות שכל כך התלכלכנו ונוצלנו, אנחנו בסיעתא דשמיא עצומה ("הבא להטהר מסייעין בידו") - מצליחות לפרק את הקשרים האלו.
עובר פרק זמן, ואנחנו חושבות שזהו. העסק הזה מאחורינו כבר.
אבל כאן זה לא נגמר. אנחנו אט אט חוזרות לעצמנו. לעצמיותינו. חוזרות להיות הבנות הנבונות שתמיד היינו. ואז - מתחילות לעכל מה היה ולחשוב על הדברים ממקום שכלי ולא רגשי ופשוט מזדעזעות ומתחלחלות!!!
סרטונים באינטרנט שמדברים על סיפורים של הטרדות מיניות - גורמים לנו לטלטלה קשה, הלקאה עצמית (״איך נתתי לזה לקרות??? איך לא עצרתי את זה בזמן???״ וכו וכו)
אנחנו, תודה לאל, בזכות הפיקחות שה' חנן אותנו, למרות כל המצב הנוראי הזה - לא נתנו לזה להגיע לדברים הכי גרועים, (ובוודאות חברותינו הגיעו למקומות הגרועים ביותר...) - וזה שלא הגענו למקומות הכי קשים - לא משנה את העובדה שאנחנו מרגישות שכבודנו נרמס, שכבודנו הושפל, שעשו מאיתנו צחוק, ראו בנו אובייקט מיני, ביזו את הגוף שלנו! השפילו אותנו לאין ערוך!!!
הצליחו באופן הזוי לגרום לנו לזרום עם דברים שלא באמת רצינו, לדבר על דברים שלא חפצנו בהם, חדרו לנו לפרטיות, רמסו את כבודנו וגופנו. עשו מאיתנו אובייקט מיני, והשתמשו בנו כמו כלי משחק עם מניפולציות רגשיות. ממש שיחקו לנו ברגש באכזריות. הם ידעו שנשים זה עם של רגש והם פשוט ניצלו את זה לרעתנו על מנת להשיג מה שהם רוצים ולא היה אכפת להם בכלל שזה פוגע בנו! הם לא ראו בעיניים!! כנראה התאווה העבירה אותם על דעתם...
אתמול אחת מאיתנו ראתה ביוטיוב משהו בנושא הטרדות מיניות באינטרנט, שפשוט גרם לה לזעזוע לא נורמלי, לרעידות ולבכי מטורף ולא נשלט, ולהבין עד כמה היא הייתה מילימטרים ספורים מנפילה עצומה שמי יודע איך קמים ממנה.
פתאום היא קלטה מה יכול היה לקרות אם היא הייתה קצת פחות חזקה וחכמה, או במצב ריגשי יותר קשה. ואנחנו בנות מאוד חזקות, מאוד עומדות על שלנו, לא נותנות לבנים להסתלבט עלינו. אבל כן. לא סתם אלוקים אמר ש״אין אפוטרופוס לעריות״.
אם אלוקים אמר הוא יודע למה!
אנחנו בטוחות שיש עוד הרבה הרבה בנות כמונו שעברו פגיעות והטרדות מיניות כאן באתר ופשוט סותמות את הפה ומפחדות לדווח, בגלל העניין של ההלקאה העצמית ש״אולי אני אשמה בזה שלא הייתי מספיק אסרטיבית/ בזה שלא ידעתי לעצור את זה״ וכו וכו
אתמול החלטנו פה אחד שכל עוד יש ביכולתנו להגיד או לעשות משהו בעניין - לא נשקוט.
חשבנו שברשת חברתית דתית לא יכולים לקרות מקרים כמו ברשתות חילוניות... ונוכחנו שטעינו. ובגדול.
עד כמה שאנחנו דוסיות, חזקות בדת, לא מדברות שלא לצורך עם גברים, מעריכות את הגוף שלנו וכו, גם אנחנו נפלנו בזה.
במחילה מכל זוגות הפורום שכאן - אבל ״בשביל כוס חלב לא קונים פרה שלמה״...
בשביל אולי שידוך או שניים, או אפילו [נפרגן...] עשרות זוגות שיכולים לצאת מכאן - זה לא שווה את ההרס הנפשי של כל אותן נפגעות שאפילו לא מעיזות לספר למישהו על זה.
ויכול לבוא מישהו עכשיו ולומר - השירשור הזה הוא סתם שקר והכפשה וזה נכתב על ידי מישהו שרוצה לפגוע בערוץ 7 וכו וכו.
בסדר, מי שרוצה לטעון ככה ובעצם לשקר את עצמו ולהצדיק את מעשיו - שיערב לו. אנחנו לא מתכוונות לשכנע כאן אנשים שאמת בפינו. כי דברי אמת ניכרים. מי שרוצה ללמוד לקחים - ת׳פדאל. מי שלא - בעיה שלו.
בנות אהובות!
אנחנו קוראות לכן להיזהר! פשוט להזהר!
אנחנו לא חשבנו שיש בעיה, פתחנו ניק כדי להחכים ולהתעניין, ותראנה לאן הגענו!
בבקשה מכן - אל תגרמו לתסריט שהיה לנו - לקרות גם לכן. אנחנו ממש מבקשות מכן!
אתן לא מתארות לעצמכן איזה ייסורים מטורפים אנחנו עוברות בתקופה האחרונה בגלל זה!
מי יודע אם נצליח עכשיו ליצור קשרים נורמלים עם גברים... אנחנו רובנו בגיל של חתונה, ומי אמר שמה שעברנו לא עלול להפריע לנו בבניית זוגיות ואמון בגבר, בלהאמין שהוא אוהב אותנו ואת האישיות שלנו ולא רק רואה בנו אובייקט מיני??
ולבנות שנמצאות בסיטואיות דומות, אנו רוצות להגיד - יקירות, עכשיו שאתן בתוך זה נדמה לכן שזה עונג והנאה, שממלאים את הצורך הכל כך קריטי שלכן לקשר, להערכה, לאהבה. אבל כמה שזה חיצוני! בסוף תגלינה שכל זה היה קליפה, דמיון, וכשזה יסתיים - החור רק יגדל, ואיתו תחושות של דיכאון, אכזבה וחיסרון ענק, שיותר ויותר יגדל.
אתן לא יודעות כמה אתן שוות! מה הערך שלכן!! מה ערך הנשמה הטהורה שלכן ושל גופכן! תראו איך ספר תורה מוצנע, כמה כבוד ויראה יש כלפיו, מכוסה בכיסויים ומטפחות.
כשתתחברו לכל הטוב האנסופי שלכן, למתיקות, לטוהר, תתחברו לה׳ באמת, תחושו אותו, תרגישו אותו - קרוב קרוב, כשתעלו בדרגה הרוחנית ולו מעט, תבינו כמה המקום הזה שהייתן בו לא היה שייך לכן, למהות שלכן, כמה הוא האפיל על הנשמה הטהורה שלכן, יצר עוד חיץ בינכן לה׳, ואפילו תגעלו מהמקום הזה. תבינו, זה לטובתכן יקרות!
ולבנים הישרים והצדיקים שבאתר - אנחנו יודעות שאין לכם נגיעה בדבר, ולא אליכם מופנית האשמה, חלילה.
אנחנו מספרות מה אנחנו עברנו כאן עם המון ניקים מהאתר.
ו-בבקשה מכם! אנחנו גם ככה מאוד פגועות ובמצב לא פשוט בגלל מה שקרה.
אנחנו מבקשות להמנע מתגובות חסרות רגישות/ טאקט, או תגובות מאשימות.
זה מספיק כואב לנו והפצע עדיין פתוח... אל תזרו עליו מלח.
ומכל החכמים שרוצים להגיד לנו שזה אשמתנו בלבד ובידיים שלנו וכו וכו - אנו רוצות להזכיר שהקב״ה אוסר עלינו להכניס את עצמנו לניסיונות סתם. קל לשאול "בשביל זה יש לכן מוח, למה לא השתמשתן בו?..."
אולי כי חוץ ממוח אנחנו מורכבות מעוד דברים כגון מצפון, רגש... וחוץ מזה תהיו מודעים לזה שלא לכולן יש מוח...
אנחנו לא האמנו שנגיע למקום הזה, ונפלנו. אבל חזקק.. לא עמדנו בניסיון.
בשורות טובות.
וד"ל.
)
