פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 111)

ורשומה לעוד מיזמים ואתרים שלא הזכרת, קבוצות וואטסאפ, שדכנים.

מדובר באתר של חוצניקים, אולי אפשר לקרוא לזה מקבילה של שגרירים (אם אני מבינה נכון, יש להם תתי מאגרים, כולל אחד שמגיע מ-YU, ויש גם כאלה לציבור הרחב) - 

(אני מקווה שאני מדייקת בפרטים):

יש מועמדים, ויש שדכנים, ורק השדכנים יכולים לראות כרטיסים. אפשר לשלם לקבל 2 שדכנים אישיים, או להשתמש בחינם, ואז אין מישהו שמתמקד דווקא בך. יש תוכנת מחשב שעושה איזשהו סינון ראשוני (אבל שדכנים יכולים לעקוף גם אותו), ואם השדכן חושב שראוי הוא חושף את הכרטיסים בין שני המועמדים, שיכולים להחליט אם הם רוצים להתקדם או לא - או שאפשר להגדיר שרוצים לקבל כרטיס רק אחרי שהצד השני אמר כן.

ההבדל העקרוני בעיניי בין שגרירים לזה, שבשגרירים נרשמת, וזהו. שגר ושלח. אתה לא יודע מה קרה מאחורי הקלעים. במערכת הזו, אתה מקבל דיווח - שדכן חיפש עבורך התאמה. שדכן שלח את הכרטיס שלך למישהו. אז גם אם זה לא הבשיל לכדי הצעה - אתה יודע שעובדים בשבילך.

הם אומרים שיש להם 4,290 איש שהתארסו בזכותם, ואם אני מבינה נכון - הם בסביבה 20 שנה. אם זה באמת נכון, אז זה אומר שזה סדר גודל של מאה זוגות בשנה. (הם כותבים שיש להם 30K רווקים במאגר, אז זה עדיין טיפה בים...)

קישור

וזה נראה לי רלוונטי במיוחד אם לא יפריע לך לצאת עם חוצניקים.

כמה עצות שאולי יוכלו לעזור:

א. תבדוק איך אתה נראה בכרטיס עם אדם בלתי תלוי שאתה סומך עליו (ורצוי אישה) - אולי עדכון של הטקסט\תמונה יעזור לעניין.

ב. לנסות אצל שדכנים - גם אם לא מגדירים את עצמם כתורניים.

ג. להיות יותר אקטיבי באתרים - לפנות ליותר בנות. שים לב שבעניין ההגדרות, יכולות להיות שמגדירות את עצמן דת"ל אבל אתה תגדיר אותן כתורניות.

ד. לנסות לדבר עם משפחה\חברים ולהזכיר להם שאתה מחפש, ואולי לפרט להם מה אתה מחפש. אפשר לדבר עם חברים נשואים ולשאול אותם אם במקרה לנשים שלהם יש חברות שאולי רלוונטיות. כנ"ל על סתם אברכיות ששייכות לישיבה כהשקפתך.

ה. לגבי אלגו, תריץ בדיקת תקינות: שליחת הודעה כלשהי כדי לקבל תגובה מהבוט, בחירת אפשרות מספר 8, ותקבל דיווח על התקינות. (והערה א כמובן רלוונטית גם כאן).

ו. להשתתף במפגשים ייעודיים לקהל הרווק התורני.

ז. יש אנשים\גופים שמציעים את עצמם כמאתרי הצעות. אתה משלם להם סכום מסוים, והם בתמורה מתחייבים שהם משקיעים זמן מסוים בחיפוש עבורך.

אני באמת מזדהה איתך שיש ביזור מאוד גדול בתחום. אין מקום אחד שאליו כל האנשים שהם כמוני, ולכן קשה למצוא אותם...

באופן אישי, יש תקופות שאני מקבלת כמה הצעות בשבוע, ותקופות אחרות שאין שום הצעה למשך זמן רב - ואז אני מנסה ליזום בעצמי, ומכינה את עצמי לקבל הרבה 'לא'.

עריכה:

ועוד הערה חשובה - זכור, כמות ההצעות לא אומרת שום דבר על הטיב שלהם או הטיב שלך, וכל מה שאתה צריך בסופו של דבר זה הצעה אחת בלבד שתוביל לחתונה.

בכל מקרה של התלבטות, תשאל רב

תמיד יהיה את הפן של מה יצא לי מהקשר, ובעיני כשיוצאים צריך לברר מה אני מוכן גם לתת 

כי בסופו של דבר הנתינה (לא משנה באיזה תחום) מביאה לאהבה ולחיבור האמיתי 

קראתי והתלוותה לזה המחשבה של "אבל אולי יש עוד מישהי שרוצה, ורק אחת היא הנכונה? איך אני אדע?"

אבל היא נוכחת וקשה לשחרר אותה

"יש כמה זיווגים שמתאימים"... אולי יש רק אחד והקב"ה מטפל בזה שמי שרוצה מוצא?

בכל אופן לא אמרתי שהמחשבה נכונה, אמרתי שהמחשבה קיימת.

וזאת לאו דווקא מחשבה שיורדת לרזולוציה של מספר האפשרויות הקיימות. וגם אם יש "כמה זיווגים", יש כאלה שהן לא...

בקיצור, תודה על שיתוף דעתך בהקשר של הדברים שכתבתי.

אינשאללה שזה יגיע לך כבר להווה

לכולנו יש גוף שעוטף את הפנימיות שלנו, ומעבר לכך, בחירה מה לעטות על גבי זה.

לא בטוחה איך אפשר ללמוד ממראה על תכונות, אבל כן מקבלים איזשהו התרשמות על האדם מתוך תמונה.

עם זאת, צריך לזכור שתמונה אחת בלבד לא תמיד משקפת את המצב האמיתי. לכולנו יש זוויות מחמיאות יותר ופחות. ואם בסה"כ הפרטים היבשים נשמעים בכיוון, אולי שווה להיפגש פיזית כדי לראות אם ההתרשמות היא אחרת פנים אל פנים.

פעם שדכנית אחת אמרה לי שלדעתה, צריך לנהל משהו כמו 3 דייטים טלפוניים ארוכים, בלי לראות תמונה, ואז להחליט אם יוצאים או לא - בגלל שהמימד הפיזי מאוד משפיע על ההחלטה.

וצריך גם לזכור, שאתה יכול לבנות פרופיל אישיותי שלם מתמונה, ושלא יהיה שום קשר בין זה לבין המציאות.

בכל תפילת מנחה אני מוסיף תפילה אישית עלי ועליה.

זמן תפילת מנחה הוא זמן מעולה להתפלל על הזיווג שהרי זה הזמן בו יצחק אבינו התפלל על זיווגו - "ויצא יצחק לשוח בשדה..."

שבת שלום ומבורך!

מנסה- לדעתי כדאי להמשיך עם הלימודים ולסיים אותם.

למה? א. כי השקעת זמן/כסף וחבל לעצור עכשיו ולזרוק את זה לפח.

ב. כדאי שיהיה לך את התואר הזה במקרה ולא תמצא משו שתאהב, זה עדיף על כלום.

ג.כי זה לא נתפס טוב בשידוכים שלא יהיה לך ביד כלום.

ד. כי בכללי אני חושבת שעבודה לא חייבת (/לא יכולה) להיות מהנה.

ה. יכול להיות שכשתתחיל לעבוד בזה אז תגלה שאתה אוהב את זה.

לגבי מה שאמרת שאתה אולי לא מוכן להקריב את הסיפוק מהעבודה לטובת המשפחה, לא הייתי קוראת לזה הקרבה כי זה גם לטובתך ולטובת התדמית ה'גברית' שלך.

(אם אתה ממש מתחבר לתחום הרוח אתה יכול לעסוק בזה מהצד, הקורסים בתחום הזה יותר קלים)

בכול אופן ,בגלל הגיל לדעתי אתה כבר צריך לצאת אבל הכי טוב לשאול רב

בהצלחה!

או שאת מקריב מימוש וסיפוק עצמי בעבודה,

או שאתה מקריב חיי משפחה.

לדעתי, צריך להפריד בין הדברים. עבודה היא רק סוג אחד של הגשמה ומימוש. אפשר לעבוד במשהו מפרנס, שבו אתה לא מוצא מימוש וסיפוק, וללכת בשעות הפנאי לחוג ציור שייתן לך את המימוש והסיפוק. או להתנדב בבית אבות. או בכל דבר אחר שאתה מוצא בו מימוש וסיפוק.

בנוסף, צריך לקחת בחשבון שלימודים מאוד שונים ממה שעובדים בו בפועל בשטח. לגבי הקורס של כמה חודשים, לדעתי מקבלים אליו מלכתחילה אנשים עם ציונים גבוהים במקצועות ריאליים, ואת אתה אומר שדברים מעבר לחשבונאות יהיו קשים מידי - כנראה שאתה לא מתאים לקורס הזה.

צריך גם לחשוב לטווח הארוך - מה יועיל לך השתלבות בגיל יותר צעיר בשוק העבודה - במקום שאתה מקווה לצמוח בו, לעומת מקום שתעבור ממנו בעוד שנה שנתיים (רמז: בעולם העבודה יש חשיבות לוותק ולניסיון), אל מול מה יועיל לך להקים משפחה היום.

אני גם לא מבינה מתי אתה חושב שתמצא את תחום החלומות שלך. מה פתאום יקרה שיגרום לך למצוא את התחום הזה?

בעיניי, כדי להתחתן, צריך להיות לך תוכנית ברורה איך אתה מתכוון לפרנס את המשפחה. יכול להיות שהתשובה היא שירשת דירה מסבתא רבה, כולל ירושה שמסדרת אותך לעשר שנים הקרובות. אבל אם לא - במיוחד אם אתה מתכנן הסבה - אז שזה יהיה הסבה במקביל לעבודה כלשהי שמכניסה כסף.

חייבת לציין שאת ממש חכמה ואני כל הזמן מתפעלת מהתשובות המדוייקות והחכמות שלך. 

כיף שאת פה

@לגיטימי?

לרוב הצעירים שאני פגשתי יש תוכנית מסודרת לחיים. אולי אנחנו לא מגדירים תוכנית באותו האופן.

א. נביא זה לא מושג שקשור לכאן...

ב. זה בסדר גמור להיות בשלב של חיפוש.

ג. אני מצפה מבחור בן 25 (כלומר, שנתיים אחרי הסדר. מחריגה כאן תלמידי ישיבות גבוהות), שכבר החליט אם הוא רוצה לגשת למסלול אקדמי או לא. ואם כן, ויש צורך, כבר עשה פסיכומטרי, והתחיל ללמוד משהו - משהו שיפתח לו דלתות רחבות בהמשך, בהנחה שאין לו כיוון אחד ברור.

להקים משפחה כולל מחויבות כלכלית. כסף (לרוב) לא נופל מהשמיים. יש חשיבות מאוד גדולה להתחיל לחסוך בגיל צעיר, כולל להפריש פנסיה. נכון שלא הכל זה כסף, אבל כסף זה הרבה. זה להעניק לילד שלך טיפול רפואי טוב יותר. זה לאפשר לו להיות בחוגים. לוותר על מורה פרטי. לא לחסוך לילדים. ועוד ועוד.

אני לא רואה שום פסול ערכי (או בעייה במסר לילדים) בלעבוד במשרה מכניסה, ולהתנדב בשעות הפנאי במשהו שממלא את הנשמה.

נכון, אי אפשר לדעת מה יקרה בעולם, אם מחר יקרוס כל ענף ההייטק, או שכל המכוניות יהיו אוטונומיות ולא יצטרכו יותר נהגי תחבצ. השוק דינמי. אבל אדם שיש לו אחריות כלכלית, בלי גב - חייב למצוא דרך להכניס כסף - הוא לא יכול להגיד 'בא לי הפסקה'. יש שלב בחיים שעוברים לעולם המבוגרים, שבו יש לך אחריות על המעשים (או החוסר מעשים) שלך - וגם אם אתה לא נהנה בעבודה, אתה תמשיך לעשות את זה, כדי שתישאר קורת גג מעל ראשך.

אני חושבת שרוב האנשים בעולם לא הולכים ללמוד מקצוע מסוים כי זה חלום הילדות שלהם (אחרת היינו רואים הרבה יותר כבאים ואסטרונאוטים, לא?). חלק מהשיקולים שלי בבחירת מקצוע, הוא משהו שאני יכולה לעשות כאמא. ומי קרואה את העבודה כמקום היחיד להגשמה העצמית שלו, הייתי נזהרת ממנו - זה יכול להעיד על סדרי עדיפויות לקויים.

מבחינתי, בחור בן 25, שעברו שנתיים מאז שיצא ממסגרת, ואין לו שום כיוון מה הוא רוצה לעשות בחיים - זה לא שאני דורשת ממנו בפליק של אצבע צרידה לקבל החלטה (באנגליה, למשל, את ההחלטה על הכיוון בחיים מקבלים בגיל 16) - הוא לא בן 18, הוא כבר ראה דבר או שניים בחיים. אם עד כה הוא לא מצא מקצוע שמתאים לו - מה פתאום יקרה שעוד שנה\שנתיים הוא כן ימצא מקצוע כזה? מבחינתי, שיעשה בנתיים קורס שרברבות\טכנאות מזגן\מנעולן, או יעבוד כשכיר (מאבטח, מוכר, זבן).

השואל כתב שהוא כבר שנה ב בלימודים מסוימים. אם הוא לא רואה את עצמו בחיים עובד במקצוע הזה, אז כן, המלצתי שיעבור. אם זה נסבל, אבל לא חלום חייו - שימשיך, שתהיה לו הכנסה קבועה, ואם ירצה לעשות הסבה - שיעשה מסלול ערב או משהו כזה, שיאפשר לו גם לעבוד וגם להיות מוסב.

תואר אקדמי הוא לא ערובה למשכורת גבוהה. (ע"ע רמי לוי).

מה שאני טוענת שכשאדם בוחר מקצוע, השיקול לא יכול להיות רק מה אני אוהב, איפה אני אגשים את עצמי. יש השלכות כלכליות קצרות וארוכות טווח על הבחירות שאדם עושה, וצריך להיות מודעים לכך.

לא, לא הכל משחק. יש לא מעט מקצועות (בעיקר שכירים) בהם לתואר אקדמי ו\או ותק יש השלכות מאוד גדולות על גובה המשכורת.

חלק מתהליך ההתבגרות בעיניי, הוא להבין שלא כל חלום ילדות ראוי להגשמה.

לא כותבים בכרטיס דברים מוחלטים
כותבים תכונות,לא את הכמות נפח שיש אותם במחופש/ת

אז נגיד אם יהיה כתוב שהוא מחפש מישהי 'צדיקה',
אז אני יכליל אותי ב'ועמך כולם צדיקים'

אבל אם הוא יכתוב ביותר ספציפי, נגיד
משהי שמתכננת ללכת בדרכה של ילתא
או משהי שמניחה תפילין רבינו תם, אז אמנע את העוגמת נפש שעלולה להיווצר.
 

אישה מפורסמת

ילתא – ויקיפדיה

את השדכן/חברה/ את הבחורה עצמה

בציבור שאני חיה בו, זה לא מונח שבו משתמשים.

ולאור מה שהפותח כתב, 'שמורה' זו מילה פאסיבית, מישהו אחר עשה את השמירה. האם מי של"ע עברה תקיפה מינית היא כבר לא 'שמורה'?

לי אין מושג מה התשובה, ולכן הייתי מבקשת הסברים ממי שהציג כך.

(וזה נכון גם לגבי דברים אחרים, כמו 'תורנית' - הייתי מבקשת להבין למה הם מתכוונים בזה).

איך בדיוק אתה אתה שואל את זה?

כאילו מה השאלה ששואלים ? 

יכול להיות שהיא עם טלפון כשר ולבושה בצניעות (זה למשל האסוציאציה שלי)

יכול להיות משהו אחר

לפי זה כולן "שמורות" כל עוד הן לא נגעו בגבר מעל XX ימים, אני חושב שזה גורם לביטוי (המזעזע הזה) לאבד מיוקרתו (המחליאה)

בכל מקרה, כשגבר מקבל הצעה מאשה "שמורה" ברור שהוא לא מתאר לעצמו שלפני חצי שנה היא קיימה יחסי מין ומאז עשתה תשובה.

כל הרעיון בביטוי הזה הוא לבטא שמאז ועד עולם היא הייתה "שמורה".

איך יודעים שיש מקום בלב?
לב זה דבר אינסופי

מעניין, נראה לי צריכה לחשוב על הדברים עוד

זה מאד עדין ומצריך דיוק,נכון ואמתי
שמסלק פחדים/ רצונות זניחים יותר או רעשי רקע חיצוניים.

אולי באמת ככל שנוהגים יותר בנחת, במהירות סבירה
ושומרים על מרחק,
יותר קל להיות קשובים ולא לעשות תנועות חדות
או בלימות פתאומיות.

באמת נקודה למחשבה, תודה


 

ממ. לא אמרתי 'בעייתית',
תקופה יותר סוערת בפנים
אם בגלל דברים חיצוניים או דברים פנימיים שמשתנים,
עובר עלינו מבחינה רגשית.
 

מעניין מה שאתה אומר, אחשוב על זה

לקחת את זה לכיוון דתי, אני התכוונתי יותר תקופה
מבחינה נפשית/רגשית.

דברים יפים כתבת, העלת בי נקודות למחשבה

מעניין, אבל כן יש דברים שיותר יהיה קל לעבוד עליהם לפני,
או לפחות להקשיב להם ולהיות במודעות,
או שהם עצמם קצת חוסמים אותנו מיצירת קשר בריא
לא?

 

הם כמו אתר בניה.
כמה עזות הנשמה היתה צריכה
בשביל לעבור את ה"סכנה כאן בונים"

בנים שובבים
 

א. הדברים שהם בלתי נפרדים ממך

ב. אפשר לקבל תמונה אם חשוב לסנן על פי כך, ולדעת שתונה משקפת בצורה מוגבלת

ג. תחשוב בעצמך...! אין פה כללים. מה שחשוב לך, אין סיבה שתתבייש

ד. מכלל הן אתה שומע לאו, תשאל על דוגמאות מעשיות ומעבר לזה - למה שתצטרך לרדת?

ה. פחות חשוב אם אחת או שתיים אלא שיודעות לספר בצורה טובה על הבחורה.

נניח, חשוב לך לצאת עם מישהו ג'ינג'י - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו אחרי צבא - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו שיודע לנגן בחצוצרה - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו שיהיה בגובה שלך - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו שיש לו כיפת מרכז - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו שהולך עם סנדלים וגרביים - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו שלמד בישיבה - תבררי את זה.

חשוב לך מישהו שיש לו רישיון נהיגה - תבררי את זה.

לכל אחד מאיתנו יש העדפות שונות ומשונות. אם יש איזושהי הגדרה, ולא משנה מה היא או כמה היא רדודה, אם את לא מוכנה בשום פנים ואופן להתחתן עם אדם כזה, ויש לך דרך לברר מראש את הנקודה הזאת - אז תבררי, ותחסכי לשניכם את הפגישה. אם חשוב לך מראה מסוים, ותגיעי לפגוש אדם בלי לברר, ותוך 3 שניות זה לא מבחינתך - אז למה בכלל לגרור את שניכם לפגישה הזאת? זה נראה לי דברי מאוד לא הוגן לעשות.

יש דברים שהם מאוד ברורים וחד משמעיים, ויש דברים שהם הרבה יותר אפורים. לדוגמה, איך מגדירים מישהו דוס? האם הוא יכול לשמוע מוזיקה לועזית? האם בהכרח הוא מתפלל במניין? ואפשר להמשיך ולהגדיר כל מיני דברים. לדברים האפורים האלה טקסט בכרטיס לא יעזור, ושיחה יכולה להעביר כמה נקודות.

לי יש רשימה של דברים שחשוב לי לוודא מראש - דברים שאני רוצה או לא רוצה שיהיו (לדוגמה, יחס ללימוד תורה של נשים. מצב רפואי ונפשי.). חוץ מאשר לוודא את הנקודות האלה, נחמד לי גם לשמוע פרגונים של מי שזה לא יהיה - אני קודם כל מנסה לראות אם דרך חוק דתיים שלובים יש מישהו רלוונטי, ואם לא מבקשת מספר. לפעמים בין השורות של הפרגונים צצים גם דברים אחרים.

ואפשר גם בשיחת הבירורים לשאול האם יש משהו חשוב נוסף שנראה לו שכדאי לך לדעת מראש.

ותמיד כדאי שיהיה איזושהי כוכבית בראש - אני מקבלת את השיקוף של הבחור שהציעו לי - כפי שאותו אדם שאני מבררת אצלו תופס - ומישהו אחר יכול לתת לי תשובות אחרות לגמרי על אותם השאלות - אבל שוב, כאן זה תלוי באיזה שאלות מדובר. לגבי הגובה שלו יש תשובה אחת נכונה, ולגבי דברים אחרים ממש לא.

וגם ל@ברוקולי

ולא לכולם זה פשוט.

ועצם המוכנות שההתלהבות תרד היא מראה על כך שזאת התלהבות בעלת מסגרת, עם גבולות, אז זה סבבה. נראה לי שהיא בעצם התכוונה לשאול "איך מייצרים גבולות להתלהבות חסרת גבולות?" וזה צורך שבטח אפשר להבין אותו.

אולי יש כאלה שטוב להם להתלהב ולעוף על ההתחלה ויש כאלה שזה לא טוב להם. 

זה שיש מצבים יותר גרועים זה באמת נכון אך גם צרות של עשירים הם צרות, והם צרות יותר גדולות.

שיש שניים בקשר.

ויכול להיות שצד אחד מנוי וגמור שמצא את הזיווג שלו, והצד השני פשוט לא שם. (וזה יכול להיות גם אחרי זמן, כמו חודש-חודשיים). וזה יכול להיות מאיים כלפי הצד שלא שם. (תחשבי מה היה קורה אם מישהו היה ניגש אלייך באוטובוס ואומר לך, שלום X, עשיתי עלייך תחקיר שב"כ ואני רוצה להתחתך איתך. מה היית חושבת עליו?)

בבסיסה, נראה לי שההרגשה הזאת טובה. למה לצאת עם אדם שאני לא חושבת שיש כאן איזשהו סיכוי שנתחתן?

מצד שני, למדתי על בשרי יותר מפעם אחת, שיכול להיות פער מאוד גדול בין מה שמצטייר מראש לבין הפגישה עצמה.

אז אני חושבת שנכון להגיע לדייט ראשון עם אופטימיות זהירה. תזכרי, לא מקבלים החלטה על חתונה אחרי דייט אחד. לרוב האנשים זה לוקח כמה חודשים - כדי לתת מספיק זמן לבחון את הדברים בשכל וברגש. לא צריך למהר לשום מקום.

בנוסף, זה נכון שבקשר יש שניים, אבל אם הקשר הולך ומתקדם - בעיניי כדאי לבחון אותו בחברה - עם המשפחה\חברים. אנשים שאוהבים אותך ומכירים אותך יעזרו לך להתבונן על המציאות עם עיניים פקוחות, ויעזרו לך להבחין בין אשליות למציאות.

אבל מזדהה לגמרי קורה לי כל הזמן ומנסה לאזן בכח עם השכל 

בסוף החיים קורים בכל מקרה ויש גם אכזבות 

לא יודעת אם זה עוזר חח סליחה..

נשגבה לא אוכל לה

מרגיש לי שהוא ממש מדבר על הנושא של לנ"ו

אם הבעייה היא תורשתית.

אם לא, לא הייתי עושה מזה עניין גדול - ואפילו בטלפון הראשון אפשר להגיד משהו בסגנון של, בואי נקבע במקום שנגיש לתחב"צ, אני לא יכול לנהוג.

בעיניי זה לא אישיו כזה גדול - ואם מחגים לספר את זה, וכל הזמן בלחץ מהשיתוף - זה יכול להפוך להיות אישיו. מכירה כמה אנשים כאלה שהם גם נשואים - ולבני הזוג שלהם אין שום בעייה רפואית.

לגבי מה בנות חושבות, ב"ה יש המון בנות. את חלקן זה ירתיע, את חלקן זה לא ירתיע. אם מדובר בבעייה תורשתית, אני מניחה שזה יותר ירתיע מבעייה שאיננה תורשתית.

מהניסיון שלי, אנשים שיש להם נכות שניכרת כלפי חוץ, בד"כ כבר כותבים בכרטיס שלהם על העניין. בעיניי זה עדיף מאשר לחכות לפגישה - כי ככה אתה יודע שמי שמוכנה לצאת איתך לא תחתוך איתך בגלל הדבר הזה, אלא יודעת מראש מה העניין.

אולי הראיון הזה יעניין אותך:

בשבילך ובישבלה

אנשים רגישים מרגישים שמסבנים אותם,
חבל שמשהו ישאר לא פתור

בסוף לכל תכונה יש שתי צדדים
מדגישים את הצד החיובי שבתכונה
ומאשימים את עצמי שיש לי קושי להכיל את התכונה הזאת.

התכוונתי שמהצד שלי, לא הצלחתי להכיל
זה לא שאני רע.
נכון ולגיטימי לנסות
ולגיטימי שלא יעבוד
ברוב ככול המקרים אני מאמינה שאם משהו לא עובד
שתי הצדדים צריכים להצביע ולומר כך וכך גרם לזה
וכשהסיבה לא פתורה ונשארת ב'פשוט לא עבד'
הקשר נשאר עם אופציה פתוחה 
שעוזרת לנו מאד לא לשחרר אותו וחבל

ולכן גם כשזה לא עבד פשוט
ואין אשמים
עדיין אני חושבת שמאד חשוב לברר למה לא
וגם לשתף את הצד השני בסיבת ההחלטה

מעניין מה כתבת, באסה שקיצרת
וצודקת ממש, לא היה מדוייק להשתמש בזה
אני יכולה להשתמש בזה גם לדברים ממש חיוביים,
זה באמת טעות וצודקת שצרייך לדייק

במיוחד בכתיבה, תודה על ההארה

אומרים אמת בלי לדבר בעקיפין! והמחשבה צריכה להיות שזה באמת לטובת הצד השני.

הצד השני צריך לשמוע- בעיני זו טובה ענקית כשאנחנו אומרים את האמת למישהו (בעדינות וממקום אמיתי) כי זה מצמיח ומחייב אותו להתעמת עם המציאות כמו שהיא, גם אם האמת קשה או עניין רגיש.

ואם לא אומרים את האמת למישהו אתה מונע גדילה וצמיחה מאתגרים