פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1135)

כדי לקרוא אותו טוב.

זה הכי טוב שהצלחתי לצלם..

"ולא כתבו חכמי התלמוד מעשה זו אלא להודיענו כמה צריך האדם להיות סבלן, בפרט בדברים שנכשלים בהם בני ביתו לפי תומם, אף על פי שהם קשים שאין טבע החומרי סובלן, כי לפי מזג וחומר האדם היה ראוי שאותו האיש יכנה ויקללנה ויגרשנה על הפתיות שהיתה בה, ועכ"ז סבל ושמר לפיו מחסום והשיב ידו מעשות רע, וכבר נודע מ"ש בגמרא (גיטין נב, א) בהנך אינשי דהוה השטן מתגרה בהם בליל שבת לעשות מריבה גדולה ביניהם, ואקלע רבי מאיר להתם שלשה שבתות עד דעבדו שלמא, ושמע שקרא השטן וי דאפקיה ר"מ לההוא גברא מביתיה, נמצא המקפיד ועושה מריבה הוא מחזיק ידיו של שטן ולהפך הוא מגרשו וגבר ישראל" (הרב בן איש חי, פרשת וירא, שנה שניה, אות א).

קצת כבודו והעיקר להשכין שלום בין הבעל והאישה ולא רק שלא כעס או קילל אלה אף בירך רואים מהי ראייתה של התורה לשלום בית 

מה קרה?..

כעת הוא צריך להתאושש בעצמו..

תהיה חזק. אנחנו איתך.

מאחלת לך המון המון הצלחה, ואל תתייאש למרות כל היאוש שסביבך ובתוכך, אתה תמצא אותה בסוף!!

מגלים שהאדם שהיה מולך הציג כמעט לאורך כל הדרך,

פתאום תקף אותו הפחד, 

הבטחות שהובטחו ולא קויימו או שהיו חסרות בסיס

מצב כלכלי קשה וכו

שלמרות שזה אדם טוב - ממש לא מתאים...

אני חושב שזה בדיוק להפך

העובדה שיש לך חברה עוזרת לך להתמודד טוב יותר

גם עם היצר וגם עם הקשיים בכללי.

השאלה אם זה יכול לגרום לך לוותר על דברים ..כמו למשל סיירות או פיקוד וכו..

אגב ממצב אחי?

שנים לא שמעתי ממך...

נ.ב בנדוד שלי בסיירת מגלן התחתן תוך כדי הצבא.

יש לי כמה חברים שהיו שם, הם יצאו בערך פי 3-4 מחייל קרבי רגיל.

ש"חברה" זה בשביל לעזור לך להתמודד עם היצר, או עם קשיים - כיוון שעם היצר צריך להתמודד תמיד לבד בכל מקרה, ו"להטיל אחריות" על אדם אחר בעניין הזה, בפרט אם הוא בחורה, בפרט אם אתה בכלל לא מספר לו/לה שאתה מטיל עליה את האחריות - זה עמשה לא נכון ולא בריא, לא לך, ולא לה.

ועם "קשיים", גם, צריך להתמודד לבד, אבל אפילו אם מתמודדים עם עוד מישהו - קשר הוא דבר הדדי, וקשיים יש בשפע גם לצד הנשי, וכאשר הבחור בצבא, ובפרט לוחם ולא ג'ובניק שזה סיפור אחר - זה מאוד מאוד קשה לתמוך ולהיות שם נפשית בשביל הבחורה כאשר היא צריכה אותך בדיוק ואתה לא יכול כי אתה באמצע תרגיל/מטווח/סתם אתה לא יכול לדבר עכשיו מסיבה צבאית כלשהי. 

אני לא אומר שיש איסור מוחלט להתחתן בצבא, חלילה - אבל צריך להיות מודעים ומודעות לקשיים - בעיקר על ידי דיבור עם נשות חיילים בפועל. וכמו שאמרתי, יש הבדל בין חברה לאישה, בפרט בקטע ההלכתי - אישה זה כבר סיפור אחר לגמרי ולגיטימי הרבה יותר "חברה", כאשר זה לאורך זמן, ובתנאי שטח קשים של צבא, וכו' וכו' - זה לא ממש בריא למשוך את זה לאורך זמן, ולא יעזור לא לך ולא לה. לכן אם כבר, עדיף שזה יהיה חתונה ולא "חברה לשנה וחצי/שנתיים שאני בצבא ורק אז נתחתן". לא בריא.

זה כמעט לא תלוי בך, זה תלוי בעיקר בה.

א. צריך שמבחינתה החשיבות של השירות תהיה יותר גדולה מהחשיבות של הזוגיות שלכם.

ב. צריך שיהיה מדובר באישה שיש לה אופי וגב מאד חזק, כדי להתמודד עם דברים לבדה.

ג. חשוב שיהיה לה גם הרבה עיסוקים, כדי שהזמן לא יעבור לה רק בציפיה וכיליון לחזרת הבעל הבייתה.

נכון שהוא בחור נחמד, אבל תכל'ס כבר עכשיו את יודעת שאת לא תרצי אותו בחיים שלך.

אבא שלך יכול ללחוץ אותך מכאן ועד ההודעה החדשה, אבל כנראה שהבחור הזה לא ילווה אותך בהמשך החיים.

אז מה שצריך לעשות, זה להיפרד, וכמה שיותר מוקדם יותר טוב.

לא צריך ישר להיות רגש ולהרגיש שמחר רוצים להתחתן זאת רק היכרות בסיסית לא?

רגש זה דבר חשוב (וממש לא רדוד), ואי אפשר להתעלם מרגשות... ובכל זאת, צריך לדעת שרגש לפעמים משתנה מהר מאוד, ופגישה ראשונה לא אומרת הרבה... לפעמים בהתחלה זה נראה לא טוב, ואחרי שמכירים לעומק, פתאום הוא\היא הכי יפה בעולם...  כמו כן- צריך להזכיר שיש דברים חיצוניים שמשתנים במהלך החיים (לדוג'- הרבה בנים אחרי החתונה- מחליפים חולצות )...  וגם המראה החיצוני חשוב (ולכן צריכים להשקיע בעצמינו...)

כמה כיווני חשיבה: 

- באופן כללי, פגישה ראשונה לא אומרת הרבה, לכן אם יש סיכוי  שהקשר יתפתח, שווה לתת לו עוד צ'אנס...

- אם בפגישה זה היה ממש מעיק, ורק רצית שהיא תגמר (לא היית מסוגלת להסתכל עליו...), אז סביר שבפגישה הבאה זה לא ישתנה... ולכן חבל על הזמן...

- אם כן היה לך נחמד בפגישה, ואת חושבת שיש בניכם משהו משותף, איזה חיבור, אז חבל לוותר רק בגלל החיצוניות, זה יכול להשתנה עם הזמן (גם בפועל- יכול להיות שהוא יהיה מוכן להרזות בשבילך, וראיתי את זה במציאות, וגם ההסתכלות שלך עליו- תשתנה...)- ולכן מומלץ כן להשקיע, וללכת לעוד פגישה בהתלהבות ושמחה- להכיר יהודי, ולעשות את ההשתדלות שלנו בבניין בית בישראל... בהצלחה!! ובעז"ה- שתבשרי בשורות טובות 

(לגבי הפגיעה בו- כבר כתבו לפני, שאם הוא מעוניין בקשר, ויש סיכוי שאם תפגשו שוב, אז כן ימשך הקשר, אז הוא ישמח שתמשיכי, אפילו במחיר שאולי זה יהיה יותר כואב... תכל'ס- כל קשר שמתחיל- יש סיכוי שיצליח, ויש סיכוי שיכאב... לא נורא, זה עובר... 

וגם אם את כן, אז מה?

לבין הרגשה שנחמד לך איתו מאד ורק הגובה מפריע לך.

ההרגשה הראשונה לא חיצונית, והרבה פעמים נובעת מזה שבאמת לא מתאימים אחד לשני

(השניה היא כן חיצונית, אם זה רק הגובה כן מומלץ לנסות שוב כי לפעמים פגמים חיצוניים מפריעים רק בהתחלה)

אחרי פגישה ראשונה מומלץ בעיקרון להמשיך לפגישה נוספת, אלא אם כן יש סיבה להפסיק. והרגשת רתיעה מלהיות בחברת בחור מסויים היא אכן סיבה להפסיק. אם את מרגישה שזה ככה אז לא תמיד כדאי למשוך

אבל, אם את מרגישה שזה דפוס קבוע- לחתוך על גובה ומראה גברי, ולא רתיעה אישית מהבחור, אולי כדאי לך לנסות לתת צ'אנס נוסף. כי יש דברים שבפגישה הראשונה מרגישים, ואחר כך לא

(לי למשל הפגישה הראשונה עם בעלי היתה ארוכה מדי, אבל אחר כך כבר לא שמנו לב שהזמן עבר)

אז פעם הבאה תגיד לא. אבל לפסול אחרי פגישה אחת כי לא שלמים עם המראה???

לא מעשה נבון. הוא יכול להראות לה אחרת בפגישה שניה.

יצאנו ממשבר אישי קשה והיא הצליחה במקום בו אחרים נכשלו.

מאמין בהם ........

בס"ד

לעיתים דברים קטנים או גדולים שמפריעים לנו, מעידים שלא נוצר כאן קשר, 
ולהפך- "על כל פשעים תכסה האהבה".
אז גם אם זו לא אהבה עדיין, (וגם מה שאמור להפריע הוא וודאי לא פשע..)
לעניות דעתי זה בהחלט אומר שיש כאן משהו עם פוטנציאל טוב מאד. 

קרה לי פעם בדייט. שהמדוייט בא אחרי עבודה (מאבטח) כולל הכובע.

וזה היה ניראה כ"כ מגוחך שהתפדחתי בשבילו..

עד עכשיו אני לא מבינה מה עבר עליו.

מדי חברת הבטחה.. חולצה תכלת מכופתרת עליה כתוב חברת הבטחה וכן כובע מצחיה כחול שכתוב עליו כנ"ל

דווקה איש טוב וחמוד.. לא הלך בלי קשר לביגוד.

אבל בכל זאת טיפלה איכפתיות כלפי מי שאתה יוצא איתה בכל זאת...

(אחרת הייתי שם פסיק אחרי המילה "מה")

כבר יצא לי לצאת עם מישהי שחתכה אחרי פגישה אחת בטענה שהיא מרגישה שהיא לא יכולה לצאת בזמן הזה, שיש לה עומס, ולא מתאים לה קשר עכשיו... (אז בחייאת, למה מראש יצא בכלל? או שזה סתפ תירוץ לא אמיתי ולמעשה שבוע לאחר מכן היא כבר יצאה עם מישהו אחר, פשוט לא היה לה נעים לנפנף אותי בדרך אחרת - זה כבר בעיה מסוג אחר, אבל שיהיה).

מן הסתם היא חששה לפגוע בך, אז היא העדיפה לתת איזו סיבה אחרת..

כבר היה כאן שרשור לאחרונה, לגבי האם הסיבה שאומרים לך היא בהכרח הסיבה האמיתית.

(אני לא הייתי בונה על זה, ובוודאי שלא לאחר קשר קצר(צר).)

בחזקת כזאת שלא אומרת שקרים כאלה רק לצורך פרידה (מה גם שהיו לה עוד דרכים פחות מפותלות ממה שעשתה, כדי להבהיר לי שזה לא זה - אבל לא נרחיב כבר, באמת בגלל שזה לא שייך כאן).

ואם היא באמת רק חיפשה תירוץ, אז זה כבר לא בעייה שלי - אבל אני מעדיף לחשוב שהיא דיברה אמת. בריא יותר, לדעתי...

מרוב האמון שלך בה -

אתה מעדיף לחשוד בה שהיא סתם סובבה אותך לשווא,

מאשר לחשוד בה שהיא רק לא אמרה את האמת על-מנת להימנע מלפגוע בך.

כנראה שבכ"מ יצא שאתה חושד בה במשהו,

מכיוון שמותר לא להגיד את האמת במצבים מסויימים כדי שמישהו לא יפגע,

אז אני חושב שהחשד שלי עדיף על החשד שלך.

למרות שמה שאתה אומר גם יכול להיות אפשרות, אבל בד"כ זו גם אפשרות פחות נפוצה.

ולכן לא מבין למה לי אישית ברור שעדיף לחשוב כמו שאני חושב ולא בדרך האחרת.

ובגלל שאני לא יכול להרחיב כאן באמת מחשש אמיתי לאאוטינג לי או לה - תאלץ כנראה להסתפק בכך שאומר לך שלא משולל יסוד שהיא אמרה לי את האמת, ממש לא - וגם לא משולל יסוד שבאמת לא עשתה את זה סתם מרוע או מחוסר מחשבה אלא מהישתנות הסיבות תוך כדי זמן קצר יחסית (למרות שגם זה קצת מעצבן - אבל אפשרי) - ולכן בכל זאת עדיף לי לחשוב שהיא דיברה אמת, מאשר שהיא שקרה. כי חשוב להבין - יש הבדל בין לא לומר את כל האמת, או "להחליק" דברים, לבין לאמר שקר מופגן. 

זה ממש משפיל.

שבחורות אמרו לי שיש או היה להן בלת"מ ולכן הן מעדיפות לדחות את הפגישה,

נעניתי להן ברצון.

אין לי שום עניין שהבחורה תגיע לפגישה כשהיא לא במיטבה, ומותר גם לא להיות אנוכי ולעבוד קצת על מידת הסבלנות.

כמובן שאם כל שטות תהפוך אצלן לבלת"מ או שיש להן הרבה בלתמי"ם מתוך רשלנות, אז זה כבר יפריע.

כל מקרה לגופו.

אם אני יודעת שהעייפות עלולה לקלקל את הפגישה - אכן אעדיף לדחות. 

למרות שדוקא כיף בשלב מתקדם יותר - להיפגש כשעייפים. 

המחסומים קצת יורדים, פחות בשליטה...

(ככה זה אצלי בכל אופן)

ב"ה

אם הכל מתאים שכלית, כדאי לחכות קצת עם האינטואיציה.. וזה גם תלוי באיזה שלב הקשר..

לא ללכת רק לפי זה, אלא קודם לבדוק בשכל ורק אז אינטואיציות.

עד כמה האינטואיציה שלך אמינה.

האם היא מוכיחה את עצמה, או לא.

אם בגלל איזשהי הרגשה או מה שלא יהיה

כל אחד עושה את הבחירות שלו ותקחי בחשבון שזה לא חייב להיות זהה, את יכולה להרגיש משהו והאחר לא ולהפך

וזה ממש לא משנה!

במקום לחפש אם זה זה (או בכלל לחפש שיהיה כך או אחרת) פשוט להיפגש ולהכיר ולבנות קשר ולבדוק אם הקשר הזה נותן לך את מה שאת צריכה

אבל אני לחלוטין בטוח שאפשר באינטואיציה לחוש את האישיות של מי שמולך. אם ברור לך איזו אישיות אתה מחפש, זה עוזר מאוד.

ואם גם יש רצון ומעשה - אז ברור לגמרי!

זה נכון שצריך ללמוד מה זה אהבה, ולא להתייחס לזה כמשהו זול, כמו שלפעמים רץ ברחוב...

אבל- ברור שיש סיכוי לאהבה!!!

כל החיים שלנו מלאים באהבה!!!

אהבת ה', מתוך כך- "ואהבת לרעך כמוך", וכך גם אהבת איש ואישה.... וכמובן- אהבת ישראל...

האפרות היחידה יחידי סגולה שמתקדמים לבד בדרך מופלאה

ועוד שיא???

פשוט היה מחמיא לי אם הייתי יודעת שהבחור מדבר איתי ורוצה להפגש שוב בלייייייי שהוא חפר לי על המראה....

חוצמזה שזה ממש חמוד (סורי...) שהבחור מתבייש להסתכל....

אבל זו דעתי המוזרה מסתבר.. 

בין לא לחפור על המראה ובין לא לדעת עם מי אתה נפגש - רב המרחק (אפילו מאד).

זה לא ביישנות, זה להיות אאוטסיידר.

זו לא דעה מוזרה.

אמנם מותר להסתכל על בחורה בצורה הגונה כדי לראות אם היא מתאימה לו,

אבל יש חן בביישנות הזו.

ובוודאי שהוא "יודע עם מי הוא נפגש" - רק לא זוכר את מראה פניה אחרי כן (אגב, יש אנשים שזה סתם ענין של זיכרון חזותי).

וגם אשרייך שדברים כאלה "תופסים" אותך. לדעתי זה מראה על משהו איכותי. 

ונראה לי די פאדיחה... מיני' של היכרות זה לראות עם מי אתה נפגש...

אלא אם כן בין הפגישות היא עשתה ממש "שינוי צורה", כמו תסרוקות שונות ומשונות וכד'...

אבל סתם כך, נשמע לי מוזר...

אבל אני יכול להבין את זה, אם הפגישה קצרה, ובאמת משפילים מבט מצניעות ומבוכה... 

בכל מקרה- לא נראה לי שזה אומר משהו, ובטח שלא לקחת את זה קשה... 

אני מעולם לא ביקשתי תמונה מבחורה.

פשוט בפגישה אני רואה אותה,

וזה נראה לי זיכרון די בסיסי לזכור בן אדם שדיברת איתו במשך מספר שעות לפני ימים ספורים.

זה אולי יכול לקרות במקרה שהיא מתלבשת ומתאפרת באופן מאד מאד מאד מאד שונה מהפגישה הראשונה.

גם בעלי טיפוס שלא זוכר פרצופים. יש אנשים כאלו. נורמלי לחלוטין.

מישהי שהוא דיבר איתה כמה שעות לפני רק כמה ימים ספורים,

ועוד מישהי שהוא כנראה גם מתכנן לפגוש אותה שוב..

קצת מוזר..

אלא פשוט לא מצליח להיזכר ממש בפנים שלה.

וגם אם הוא ממש לא זוכר אותה - גם הגיוני.

אני אומרת את זה מניסיון עם בעלי, לא כי נראה לי.

(לקח לבעלי דקות ארוכות לאשר זהות תמונה של מרצה שלו, שהוא לומד בכיתה שלו כבר שנה +.

זה בידח אותי. מה, אתה לא יודע להגיד לי אם זה המרצה או לא?

אבל עובדה.)

ואל תיתן להכניס לך לראש כאילו אתה צריך "להצטדק" על משהו..

ככה הם 50-50..

חברה נפגשה עם בעלה כמה פעמים. נפרדו לשנתיים כמדומני. חזרו, וכפי שספיילרתי כבר בהתחלה, כיום נשואים (+). החלק היותר מעניין שבעלה היה די נעול עליה במשך הזמן הלא קצר הזה, ולא נפגש עם אחרות.

זה סיפור מעניין בשביל השאלה.

ולי יש גם תיאוריה, מאוד מבוססת, לפיה סיבוב ראשון לא מצליח, כמעט תמיד או בדרך כלל. מה אומרים?

כתיבה מעולה.

בקרוב יעלה לפסיפס בעז"ה.

מוזמנים להגיב גם שם..

מקרה שהעביר אותי תהליך מדהים עם עצמי. ב"ה.