פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 117)

בסוף זה חוויה אישית כמה אפשר לשלב פיזית וריגשית

דווקא אין פה מה להאריך כי זה ממש לפי חוויה אישית

או ציון יותר טוב או ליצור קשר וכל מה שזה אומר
תלוי איפה יש הפסד גדול יותר, בדגש על הטווח רחוק. ככה לדעתי.

גם השאלה על מה לוקח יותר כוחות נפש וכמה להשקיע מהם, נראה לי זה תלוי באותו דבר.

בקורס.

כדאי לקחת בחשבון מה המצב של הלומד ושל הקורס

במשפט השני שכתבתי

מה המחיר של ויתור על למידה טובה למבחן ומה המחיר של ויתור על דייטים?
האם אתה יוצא עכשיו?

לדעתי, אם לא יוצאים כרגע עם מישהי, עדיף לגחות לאחרי תקופת המבחנים.
אם כבר יוצאים, אז שווה לחשוב מה המחיר בהורדת הילוך מצד אחד ומה המחיר בהורדת הלמידה מצד שני.

אם תקופת מבחנים מלחיצה אותך
או גורמת לך להרגיש לא טוב
כדאי מאוד לשקול לדחות את ההצעות

דבר איתה על זה
ותחליטו ביחד מה לעשות

וכל צד מתפדח לומר שהוא עמוס ולא נעים לו.. דווקא טוב להעלות את זה ולראות עד כמה הצד השני רגיש ומבין מה משמעות המקצוע עבורך וכו'. אולי לחשוב על פתרון כמו להיראות פעם ראשונה בזום (כן, זה היה בתקופת הקורונה, אבל אם אין זמן ורוצים לראות אחד את השני ולדבר בהכרות קצרה, למה לא? יש מצב שאם לא מתאים, יחסוך פגישה נוספת ומבלי שהוצאתם כסף על דלק, נסיעות ותאכלו את הלב שאיבדתם את הזמן לריק), שיחות טלפוניות בינתיים וכו'.

ברצינות גמורה שהיו בנים שדווקא התעקשו לנהל שיח טלפוני, ושיחה אחת הספיקה להם להחליט שזה לא מתאים להם. אולי נשמע מוזר, אבל מאוד הגיוני כשפגישה דורשת השקעה הדדית. לדעתי, כן כדאי לך לשקול שיחת טלפון כי אולי היא לא תזרום על נושאי שיחה, אולי לא מספיק משעשעת/רצינית (מה שאתה מחפש, אין לי מושג) או שתרגיש שהקול שלה אפילו לא עושה לך טוב, או להיפך, יהיה לך ממש כיף לדבר שכשתיפגשו פנים אל פנים, זה לא יהיה רק על איך היא נראית כי התוכן וההכרות המקדימה יעזרו לך להסתכל על הקשר בצורה יותר טובה.

אבל אם אתה ממש לא רוצה לדבר טלפונית, הייתי מחכה לראשונה ומבררת על השנייה. במידה והיא מתאימה, אז סבבה. 

נ.ב. אתה חי בגן עדן אם אתה צריך לבחור בין 3 כשיש כאלו שיכולים להעביר חצי שנה בלי אף הצעה..

כי זאת שיחה מאולצת. ואני יודע מספיק בשביל לדעת שאני לא אוריד אותה בטלפון

יש לי כלל לא להוריד בחורה גם אחרי פגישה ולתת צ'אנס לפגישה שניה. ק"ו בטלפון.

לא יזרום? היא לא מספיק משעשעת\רצינית? יכול להיות שזה רק בטלפון.

אני יודע על עצמי שבטלפון קשה לי יותר לבטא את עצמי.

 

ואני לא באמת מברר על אף אחת. שומע נתונים טכניים - ואם זה מתאים אני קופץ למים. בגיל שלי (42) אני לא כ"כ רואה טעם בבירורים. אולי אני טועה, אני חדש בתחום, אבל בינתיים כך מרגיש לי. אולי בגלל זה יש לי הרבה הצעות...

 

בינתיים ההצעות באות בגלים, חודשיים אין נפש חיה, ואז 3 במכה.

 

 

מצד שני אם אין כזה הבדל ביניהן ואתה רוצה לקדם עניינים מהר אז תעבור לשנייה.

זה לא כזה קריטי כי אתה לא מכיר עדיין אף אחת מהן

ואם גם תאמר שזה נטו עניין של הזמן זה מובן

ככה זה בדייטים 

אלא אם כן בא לך לחכות לה זה משהו אחר

אבל שאותנו בירכו לזיווג הגון עוד השנה במדרשה ביקשתי הארכה שיהיה תקף גם לשנים הבאות ..

שהייתי במדרשה נהנתי מהחיים למדתי תורה וטיילתי המון
תנצלי את הזמן הזה..הוא יקר ערך.

את האמת אצלנו רובן לא היו במוד של חתונה ישר , אלא לחפש בנחת .גיל 20 זה לא גיל אדאלי להתחתן בטח לא מתוך לחץ
תשימי לב אם אצלך זה נובע מהחברה או מצורך פנימי שלך

מדובר בשני תהליכים שדורשים מקום גדול בנפש וזה עלול לבוא אחד על השני

יצאתי לאחרונה עם בחורה שגם היא במדרשה ובכלל לא תכננה להתחיל לצאת, בסוף יצאנו יחסית הרבה זמן וזה ניגמר כי היא הרגישה שהיא לא מצליחה לחבר את העולמות של מדרשה ושל קשר וזה היה לה קשה מאד.
כמובן חלילה לא כועס עליה ומבין אותה לגמרי.
רק אומר שבכללי אני לגמרי בעד להתחתן מוקדם וזה אחלה אבל באמת תשימי לב שהלב שלך שם לגמרי ואת באה לזה מוכנה ורוצה באמת..
בהצלחה בבירור שלך ובמדרשה ובלהתחתן!

לדעתי יש הרבה יתרונות להכיר בשלב הזה, אם חשוב לך אוכל להאריך.

עצה אישית מניסיון- אל תצאי בגלל לחץ חברתי. זה קשה, אבל לא שווה לך על זה. לא בגלל חברות שמתארחות ומדברות על זה, ולא בגלל שיחות שמדברים איתכן, ושנותנים על זה ייעוץ וכאלה...
אם את מרגישה מוכנה, תבררי עם עצמך, ולא עם אף אחד אחר (הורים זה סבבה אבל לא חברות או צוות וכאלה) אם את באמת מוכנה ורוצה ויודעת מה זה אומר. אם כן- בהצלחה לך, תתחילי לצאת. לא בלחץ, אבל תהיי פתוחה לשמוע. אם זה מגיע בגלל לחץ, הנזק עלול להיות עצום.

חשוב לבדוק אם זה מגיע מרגש שאת רוצה קשר, רוצה לבנות בית (וכן, יש לך יצר שצריך פשוט את המסגרת התורנית והמתאימה), מוכנה להתאמץ על קשר ואז זה ממש מבורך. במיוחד שאת מודעת למלוא המשמעות של חתונה בגיל הזה, מבחינה כלכלית, אישית, ועוד. שהרי, לא לכולם יש הורים שיכולים לתמוך ולתת מימון לרמת חיים שהכרת קודם, לא בטוח שתוכלי לגור איפה שתרצי. תצטרכי לעבוד ולפרנס, להיות מוכנה אולי להורות בגיל יחסית מוקדם וגם.. כיסוי ראש ומקווה הם לא דברים שנבלעים בקלות וקל להתרגל אליהם. אם את מודעת אליהם, ויודעת שאת מסוגלת ורוצה את זה בכל נפשך.. אז כן! אבל אם זה סוג של לחץ חברתי, כי כולן עושות זאת עכשיו, כי נדמה שאולי קשר זה דבר טבעי שלא דורש מאמץ (והוא דורש המון, הייתה לי חברה שנפרדה ממי שהיום בעלה 7 פעמים בערך במהלך שנה כמעט), כי זה צומי ורומנטיקה והחגיגה היא העיקר.. צריך לחשוב שוב. מכאן והלאה, לשיקולך. ותזכרי-שאלוהים בלבד קובע תאריך חתונה ככה שגם אם תצאי השנה ואת לא מרגישה שאת מצליחה או לא מתחברת, זה בסדר לחכות עוד קצת. 

קשה מה שאתה כותב
לוידעת מאיפה להתחיל להגיב.

ומעניין שהרב שלך שאל את זה, אולי נגלה שיש לו פה גם ניק

ועברתי תהליך ארוך שאני עדיין נמצא בו, שבטעות יצא שהיום אני די אוהב את עצמי וגם בטוח בעצמי וגם סומך על עצמי. לאחר הרבה שנים של כעס והלקאה עצמית.
במבט לאחור אני יכול לומר שזה לא בגלל שחזרתי על איזשהי מנטרה כזאת של "אני אוהב את עצמי" או משו כזה. אלא פחות ופחות הסתכלתי על עצמי כסך של יתרונות מול חסרונות, והבנתי שההתנהגות שלי לא באמת משקפת את מי שאני באמת. ראיתי שיש מצבים שבהם התנהגתי בצורה שאני ממש גאה בה ושמח בה, ומנגד היו פעמים שהתנהגתי בצורה רעה שאני ממש מתבייש בה. והמשותף להם, זה שהסיבה שאני כלכך שמח מהם, או הסיבה שאני כל כך מתבייש בהם, זה שכולם זה אני. ואז התחלתי לשאול את עצמי, מי אני במהות? בלי מושגים של טוב ורע. מה אני, מאיזה חומר אני עשוי, בלי לחלק ליתרונות וחסרונות. וכשיותר ויותר התעמקתי במי שאני והדברים שאני רוצה, בהם אני מיוחד, גיליתי שהרגעים שבהם הרגשתי רע עם עצמי זה בגלל שמה שיש לי בפנים לא יצא החוצה נכון, זה לא יצא כפי שאני באמת, או כפי שאני רואה את עצמי. בדיעבד, תוך כדי שאני כותב, אני מבין שבגלל שהעיניים שלי הן הרבה על המהות ופחות על ההתנהגות, לא רק שאני יותר אוהב את עצמי ושלם עם עצמי, אלא שדווקא ככה זה יותר יוצא החוצה, כי זה מוכר, יותר קל לי לשלוף את זה, וזה לא משהו זר ושבור שראוי להתבייש בו, כמו שקורה כשאני מסתכל על ההתנהגות בלבד בלי להתחשב במהות עצמה. ואני יותר ויותר מאמין בטוב שנמצא בתוכי, והביטחון העצמי עולה, הביטחון במי שאני, במהות. מצחיק שלא שמתי לב שזה תכלס העבודה שאני עושה שנים, ממש הבא ליטהר מסייעין בידו

תתעודד

ואל תתמודד עם זה לבד

זה לא בריא
תפעל לטוב ויהיה טוב (:

התורה לא ניתנה למלאכי השרת, לכאורה אם זה המדד אז אסור להתחתן בכלל עד שלא מגיעים לדרגה של הבבא סאלי זצ"ל,

התורה יוצאת מנקודת הנחה שאנחנו לא מושלמים, אחד יפה יותר, אחד חכם יותר, אחד צדיק יותר, אחד רגשי יותר,

בסוף היום מדוע אנשים נהיים חברים, או מדוע אנשים אוהבים להיות יחדיו (לאו דווקא בהקשר של נישואים), האם שוקלים את היתרונות והחסרונות ואם התוצאה חיובית מתחברים? או שלא היא הנותנת?

השקפת העולם הדתית באמת מודדת אותנו על סמך מעשינו, ואם הולכים לכיוון כבד יותר שאני פחות מתחבר אליו, גם על־סמך תכונותינו (שמונה פרקים לרמב"ם),

אבל השאלה באמת האם אנחנו יכולים לעשות הפרדה בין הערך שלנו (האמיתי או כפי שנראה לנו) לבין הנושא שאנחנו ניגשים אליו, לכאורה איך נמלים מעפנות שכמונו בכלל מעיזות לדבר לפני אדון הכל שאמר והיה העולם ברוך הוא, תשובה, לא זה המדד,

מה בדיוק נותן לנו ערך גבוה, האם זה חכמה, כסף, הבנה רגשית, פרומקייט, לדעתי התשובה היא פרומקייט, אבל איכשהו צריך את כולם בשביל להקים בית, ככלים ולא כעדים על הערך העצמי,

עבודות מסוימות מצריכות תכונה של "מסחריות", מי שאינו "מסחרי" ובכן אין לו הכלים לעבודה הזאת אבל מה עניין לערך העצמי שלו, וגם מה עניין הערך העצמי שלו קרי חכמה רגש פרומקייט לעבודה, אולי קשור אבל לא היא הנותנת,

השאלה היותר עניינית היא האם עם סך התכונות שלי אני יכול לפרנס בית, לזון, להוקיר, לפעול באופן בוגר, אחראי, ואוהב במערכת יחסים,

אם לא אז באמת אנחנו זקוקים לבירור נוסף, ואם כן אז היכן בדיוק הבעיה,

אני לא בטוח אם אני ראוי להרצות על ענייני ביטחון עצמי, וה' הטוב יכפר בעד, מניסיון מדובר בבירור מאוד אישי ועמוק, גם אם אני אגיד לך שאתה הכי חמוד בעולם זה לא הולך לשכנע אותך (אם היינו משתכנעים מכל דבר כל־כך מהר איזה ערך היה בזה), וכן אני יכול לומר שביטחון עצמי נמוך כשהוא לעצמו הוא חסם משמעותי במערכות יחסים / קביעת גבולות כו',

כן רציתי להציע קצת נקודות הסתכלות על הנושא, מקווה שיש בזה מן התועלת, אבל בסוף כמה שלא תיערמנה מילים הבירור הוא הבירור האישי שלך באופן שמתיישב על לבך.

שהאמא נותנת יותר במהלך החיים.
אבל אני מאמינה שזה משתנה בין משפחות.

נראה שלשניהם יחד...

שכן הזכר נותן רק הזרע שזה הרצץ הגנטי, ואילו הנקבה בנוסף לרצף נותנת כל השאר.

מצד שני, למשל קביעת מין העובר היא רק מהאבא

 

זה נכון שזה תלוי איזה כרומוזום מין יגיע מהאבא, העניין הוא שבהפרייה טבעית מגיעים הרבה מאוד תאי זרע וכל אחד מהם יכול להפרות את הביצית, ולגוף האישה יש השפעה על מי מהם יצליח להפרות - כך שגם לאמא יש השפעה על קביעת מין העובר.

וגם לגבי מה שאמרת, על זה רמזה הגמ' איש מזריע תחילה וכו'..

בתחילת הספר היא אפילו מסבירה שיש הרבה ביטויים שהיא חושבת שהם עוברים את הגבול והיא לא תשתמש בהם, אפילו שהם מעבירים את הנקודה לגבי התרבות החילונית.
השרטוט היחיד בספר הוא של המוטות של ארון הקודש והפרוכת, והתיאורים שמדברים על מיניות אף לא עוברים את ה"להיות ביחד באינטימיות" מבחינת הגרפיות והפירוט. לא יודעת מאיפה שמעת על הרעיון הזה.

כן ממליצה להשיג את המהודרה השנייה- "המהדורה המורחבת" שבה היא מתקנת בעיות ואי דיוקים שהיו בגרסא הראשונה. היא גם הרבה יותר רחבה ומציעה כלים.

ימים עלי מי מלך?  תוסיף שנות אב כמו דוב אדום

הקטע עם הדוב אדום היה אצלי עד ממש לא מזמן
בגלל זה תמיד הרגיש לי לא נעים לשיר אתזה כי ידעתי שזה בטוח לא כוונת המשורר🤣

ימים על ימי מלך דוסים

אבל אני נוטה לדעה של דוב אדום

זה לא מתחבר לי כ"כ האמת חח

 

יש אחד שכן קשור ללנ"ו

והיא נקמה נקם אחת

חצילייי גבינההה!!!"

 

את מה שפתחת איתו את השרשור אני מכירה בתור בדיחה:

תנין נכנס למסעדה והמלצר שואל אותו מה הוא רוצה לאכול, התנין מתחיל לשיר "אותך, אותך, כי אני תנין, ותהיי לי לסעודה. אותך, אותך, כי אני תנין, ותהיי לי לסעודה."

 

היו שנים שבהן לא הבנתי אף מילה ב"זכיני לגדל" "על ידי ניגונים" ועוד שירים בעיקר חסידיים בביצוע במבטא יידישי כבד. אני יכולה לנסות לתמלל את הג'יבריש ששמעתי, למרות שעכשיו אני כבר מכירה את המילים המקוריות, זה היה כל כך מוזר...

"אייאי נוני, ומיחא אף, מתמייחכיים, כולהדיניים"

Once heard cannot be unheard

זה הרס לי תשיר

קטונתי? |חושב|

מרגע ששומעים "חצילי גבינה" אי אפשר שלא לשמוע את זה בכל פעם.

אני מרגיש דוס מקולקל שאני לא מזהה מזה

(פסוק של חילונים)

אבל זה נראה לי יותר קשור למבטא.

"רבות בנות עשו חיים ואת עלית על כולנה"

הבא את החלב

יער בכחול.."

(שנים חשבתי שזה מה שאומרים😅)

"המבדיל בין קדש לחול.."
ציטוט של סבתא שלי ז"ל כשהיתה ילדה קטנה.. (אי-אז בירושלים של ימי המנדט..)

שיודע מה זה חטוטרת

בואי חלה, בואי חלה, בואי חלה....

 

טוב, זה מתקשר ללנ"ו, מי שרואים אותו באמצע דייט ולא יודעים שהוא יוצא וכו'....אז הוא אומר למדוייטת: "אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחייתה נפשי בגללך"....

 

"להודיע שכל קוויך לא יכבושו ולא יכתבו לנצח כפושעים  שם" (שיר שמאלני...)

 

כשמישהו צריך לשטוף כלים כי אמא שלו/אשתו אמרה לו: "לעת הכין מִטְבח, מצר המנבח, אז אגמור בשיר מזמור, חנוכת המזבח".

אהבתי את זה עם הדייט
אאמץ(;

בייניש נמצא בדייט והוא פוגש חבר שלו.
הוא מתפדח ואומר לחבר: "תכיר, זאת בת דודה שלי"
עונה החבר "איזה קטע, היא הייתה בת דודה שלי לפני שבועיים!"

@ברוקולי
והמשנה שלה @איכה

 

ברשימת השדכנים תוכל לראות מיזמים ושדכנים רלוונטים 

כמו כן ממליצה לנסות את אלגו 

 

רשימת שדכנים התשפ"ב - לקראת נישואין וזוגיות

בוא נתפס להכללה שלך
סתם בהצלחה
באמת מכירה כמה משם חמודות אבל הן יוצאות רק דרך שדכניות ולא חושבת שמטעם המקום

שברוקולי קישרה אליו, יש שדכנית בשם מרים שפרן שכתוב בהערות שיש לה הרבה בנות ממכון טל.

שווה להזכיר גם את מיזם שגרירים בלב שמקורו במכון לב וטל.

אולי רלוונטי להזכיר את השדכניות של המדרשה באוניברסיטת בר אילן.

תודה

תחפש באינטרנט מכללות לבנות דתיות, בטח יהיו לך שם עוד רעיונות למקומות חוץ מטל ואונו...

אני לא מכיר את הכל מן הסתם…אבל העניין שגם אם כן, אין לי מושג איך להכיר משם…

מצמידים לך שגריר, והוא זה שמייצג אותך (והוא ידבר איתך ישירות). אפשר לראות בעמוד הרישום.

התעניינתי …אמרו שזה רק דרך חבר מביא חבר…אין לי מושג מי בפרוייקט הזה

כי באתר שלהם זה לא נשמע ככה:

שגרירים בלב - פרוייקט השידוכים של המרכז האקדמי לב - שגרירים בלב

בטופס ההרשמה אתה מתבקש לבחור איזה מאפיינים של שגריר חשובים לך, וכתוב "נא למלא פרטים מדוייקים. אנו נשתדל לתאם עבורך שגריר/ה תואם." משמע, הם יתאמו עבורך שגריר, בלי שאתה צריך להכיר מראש.

כשנרשמים אז חוזרים עם הטענה הזו😅

זה תלוי בהרבה משתנים, לא הייתי אומרת חד משמעית לכאן או לכאן

חשוב לדעתי להתייעץ בנושאים האלה
עם אדם קרוב שמכיר את הנפש שלו ואת הסיפור,
לא סתם חבר

וכמו שאמרו - יש הרבה סיבות

מותר לו גם לטעות

מניסיון אישי😏
יש בזה גם מימד של ריפוי. זה לא תמיד פייר לבחורה שיוצאים איתה, אבל גם יש את הקטע של לעבור הלאה, לא להישאב לזה, ופשוט להמשיך... לא לתת לזה לעצור אותך...

ואגב, כשהגיעה לי הצעה החלטתי לדחות. כי ברגע שזה מגיע, זה מערער קצת... ישמצב שגם הוא, יציעו מישהי, והוא יבין שזה עומד לקרות, ויגיד שבעצם הוא רוצה עוד זמן לעצמו. לא בהכרח בשביל להשתחרר מהקשר הקודם, יכול להיות בשביל עצמו פשוט...

לדוגמה: אפילו בהנחה שהקשר היה קשר מאד משמעותי, ולא סתם נמרח, הרי בסוף הם מצאו סיבה להפרד... אז או שזה כל הזמן היה נכוח ולכן הוא לא היה 100% לתוך הקשר, או שההחלטה היתה כל כך חדה שהוא התנתק לגמרי. הרבה פעמים בזמן הקרוב אחרי פרידה מרגישים שההחלטה נכונה, או שההחלטה היא סופית ממש והכל נגמר, ורק אחרי זמן הרגש חוזר.

'הבלא בהבלא מפיק'

חבר שלך עבר תהליך, שבסופו החליט להיפרד, אבל עדיין לא נפרד מסיבות כאלה ואחרות - והפרידה עצמה היתה רק בימים האחרונים.

יכול להיות שהקשר הלך ודעך.

כלומר, שזה לא היה מעבר ממאה לאפס - אלה מ-70, ל-50, ל-20 וכו- עד הפרידה.

אפשר לדמיין את הקשר כמו פרבולה (עצובה) - האם הוא נפרד בנקודת המקסימום (ואז בעיני יותר קשה להתאושש), או אולי לקראת החיתוך עם ציר ה-Y (ואז הוא כבר עבר את השלב הנפשי הזה, והוא מוכן להמשיך הלאה)?

 

אני מסכימה שיש מקום לבדוק ולברר אם זה הדחקה או בריחה - אבל זו עבודה שלו, לא שלך.

פרבולה עצובה

הייתי נרתע ממשהי שאומרת לי שלפני יומיים נפרדה ממישהו אחרי קשר ארוך

צריך לשנות את השאלה -

למה הייתם מוכנים לצאת עם מישהי שלא עשתה ש"ל?

או למה לא הייתם מוכנים...?

 

איך שזה מנוסח עכשיו זה מעין שאלת סקר, ותקבלי תשובות משני הסוגים, ואז מה?

אם זה אמור לעזור לך בהתלבטות אם לעשות או לא לעשות שירות לאומי ואיך זה עלול להשפיע על עולם הדייטים, אני יכולה לכתוב צדדים לכאן ולכאן, אבל זה לא מה ששאלת...

והמון חברים שלי כמוני

ואי רצון לתרום לחברה, אלא לעשות מה שאני רוצה. יש נגיד הרבה חילונים שלא מתגייסים כי רוצים להתחיל לעבוד וכו'....אבל אני משער שבאמת ברוב המקרים זה כי הן לא רוצות להיכנס לכל מיני בעיות שיכולות להיווצר במהלך השירות, או כי רוצות להתחתן מוקדם ולכן מתחילות ללמוד/לצאת.

עבודת השם זה לא רק להיות פרטי.
זה גם לעזור לכלל.
וזה מתבטא בכל מה שמשתמע בתחומים השונים שאפשר לעסוק בהם בשירות.

אבל כמובן שזה מצויין אם הבחורה תלך בשנים האלה לאולפנה. אבל אם ישר תגש לדברים היותר פרטיים נגיד כמו לימודים אקדמאים אז זה קצת מוריד..מבינה?

ואשרייך על זה.
אבל,כאמור לא כל המקומות הם כאלה.. יש כאלו שמתנדבות לעזור בגנים של חינוך מיוחד.
יש ככ הרבה אופציות ואפשרויות לעשות טוב.

אם פוסלים אותי על משהו,

זה לא מוריד מהערך שלי.

זה אומר שהוא חושב שאנחנו לא מתאימים.

זה לא אומר שאני פחות טובה ממישהי אחרת, אלא פחות מתאימה לו ממישהי אחרת.

 

 

אני יכולה להתייחס באופן ישיר למה ששאלת, ולתת כמה סיבות למה מישהו ירצה לצאת רק עם מישהי שעשתה שירות לאומי - אבל גם להפך, לתת לך סיבות למה מישהו ירצה לצאת רק עם מישהי שלא עשתה שירות לאומי (אם זה מעניין אותך, מוזמנת לאישי). אבל זה שני מישהו שונים, ולכל אחד יש שאיפות אחרות, וזה בסדר.

ומילא כשפוסלים אותך על בחירה שעשית (כמו אם לעשות שירות),

קחי בחשבון שיפסלו אותך (גם) על דברים שלא בהכרח תלויים בך, ולא מעידים על האישיות שלך - כמו מוצא, גובה, משקל, מראה ועוד רבים.

האידיאל זה לתרום מעט למדינה
בטח אם אחרכ לא הולכים למקצוע של לימוד תורה / חינוך/ רפואה/ עבודה אחרת שבאמת מפיצים בה טוב.

כמובן שעדיף שתעשה
אבל ממש לא פוסל עלזה

אבל אני ארצה להבין טוב מה הסיבה? למה לא?

אם כן ? היית עושה שירות?
עושים שירות בגלל שבחור יפסול אותך ? או לתת טוב?
אם החלטת שאת לא עושה מהסיבות שלך ..מהבחור אכפת לך? זה מה שמשנה? בחור שאת אפילו לא מכירה .. לא יודעת

עדיף לא לפרט.

גם של מוסלמים לגבי הקוראן, יש קבוצות שתומכות ברכיבה על חמור על פני מכונית "כי מוחמד רכב על חמור".

לפי ההגיון הזה גם צחצוח שיניים לא מופיע בתורה.
כל עניין אחר שבני אדם יכולים להגיע אליו בשכל שהקב"ה נתן להם לא כתוב, ומה שנשאר לנו זה להשתמש בשכל הזה. לא לחפש שיאכילו אותנו בכפית ושכל מציאות החיים שלנו תהיה כתובה מראש.

טוען שהתנ"ך וחז"ל זה לא קורפוס מקיף באופן שלם ותמים.
אלא אלו היו הציווים והנבואות שנכתבו, ואלו הדיונים שאנחנו יודעים עליהם שהתקיימו בבית המדרש. זה לא אומר שאין חכמה אלוהית, רוחנית ומשפטית יהודית מעבר.

לגבי ההודעה, זה היה בצחוק, כי אני יכול לחשוב רק על פעם אחת שכתוב שירות 'לאומי' לגבי אשה בתנ"ך, ומביך לכתוב מה הסיפור.

אני כבר התחלתי להטעין את התותחים הכבדים

וכן, זה פחות או יותר הנושא שבו בנות "נתנו שירות" בתקופת התנ"ך.

יפה שאתה זוכר את כל ההפטרות בעל פה כדי לחשב איפה מופיעה המילה הזאת.

למקדש, לכוהנים (למשל לויים שרתו אותם), למלכים (גם לבן מלך משרת אמנון), לנביאים, לשרים וכדומה.

כשזה מופיע אצל אבישג השונמית זה שירות למלך, אבל יש לזה פן מיוחד, שלא נעים לדבר עליו.

כתוב למשל על שמואל שהוא "משרת את פני עלי הכהן".

אגב, מעניין שבפרק ג' פס' א' כתוב: "והנער שמואל משרת את ה' לפני עלי....", בפרק ב' י"ח כתוב: "ושמואל משרת את פני ה' נער חגור אפוד בד", לעומת פסוק י"א: "...והנער היה משרת את ה' את פני עלי הכהן". רש"י מביא על פס' י"א: ""היה משרת את ה' את פני עלי" - מכאן למשמש פני תלמידי חכמים כמשמש פני השכינה", ואילו על פרק ג' המלבי"ם אומר: "...מצד זכות שמואל שהיה "משרת את ה'", מתמיד בעבודת הקדש, והיה "לפני עלי", ר"ל שהיה לפניו וקודם לו במדרגה אל הקדש פנימה". זאת אומרת, בהתחלה הוא שימש את עלי וע"י כך התחבר לה', לאחר מכן התחבר לה' בעצמו, ולאחר מכן גם עקף את עלי. למרות שפרק ב' י"ח הוא כביכול לא קשור להשוואה בין פרק ב' י"א לבין ג' א', כיוון שבשניהם כתוב "משררת את ה'" ובפס' י"ח כתוב: "את פני ה'", אך בכל זאת המלבי"ם מקביל בין הפסוקים, ואומר על פס' י"ח: "...(פה לא אמר את פני עלי כמ"ש למעלה (פי"א), כי כבר התחיל להכיר בא-להות בעצמו)...".

למדתי את פרק ג' בעיון, אז אני קצת בקיא בו...

את ה', הכוהנים, המקדש, ואפילו העדה-"ולעמד לפני העדה לשרתם".

יש"כ על הפרשנים.

תודה רבה

נשתף גם יושבי הפורום:
בעולם, דמות ה"ישראלית" תמיד נתפסת כבחורה שגדלה בקיבוץ, סוכנת מוסד לשעבר, עונדת שרשרת מגן דוד, ודוברת אנגלית מושלמת עם מבטא ישראלי לא מאוד כבד.

לתגובה שפעם כתבתי:

24 שעות* - לקראת נישואין וזוגיות

תיהי אופטימית

(באופן כללי, לא איתו ספציפית)

יותר מידי רגילה לאנשים שיוצאים שנים ולצערי עדיין לא נשואים. במקום מסויים זה פשוט מוזר לי שיוצאים ואז מתחתנים..

 

אוף עצוב לי שככה אני מרגישה

לא לחשוב אם זה יצליח או לא
את לא צריכה לחשוב עכשיו על חתונה
אם טוב לך בקשר תשדלי פשוט להינות ממנו
בסוף אם זה יבוא זה יבוא
בע"ה

וככה תתפתח אצלך הרגשה שונה "ברור שאני אתחתן ואם כן הגיוני שזה יהיה עם הנוכחי".

אני לא חושב שיש טעם להתעסק עם זה אם זה לא פוגע בהתנהלות שלך בדייטים. אבל אם זה כן פוגע, או שעצם התחושה עושה לך לא טוב, אז תפרקי אותה שכלית, כדי לחזור לאופטימיות הטבעית שיש בנפש, זו שיש כשצעירים.
יש גם דרכים נוספות (השרשור שלך על הדמיון..).

אני אישית חושב שמה שטוב בכל המצב הזה (הפסימיות שבתת מודע והחסימות שבו), זה שאם מתגברים עליו הופכים להיות אנשים יותר עמוקים, מודעים, בעלי שליטה עצמית. יודעים לחוות את המצב לעומק מצד אחד ולשלוט בו מצד שני.
אתה בוחר מי אתה רוצה להיות ולא מוכתב לזה או חסום מזה. זה רובד עמוק יותר של "צלם אלהים".

לגמרי מה שעלה לי(:

היי שלום.
חבל לבוא בגישה כזאת של בטוח נפרד רק השאלה למה.

אולי תחשבי יותר לכיוון המאוזן של בינתיים נחמד ולכן נמשיך..
אני חושב שאפשר יותר להיפתח ולהנות ביחד אם יש רצון להכיר ולא רק "חשד" שהוא רוצה להיפרד.

ויותר מזה, עם חשד וחוסר יכולת לבוא בראש טוב, הייתי ממליצה לך לא להיכנס לקשר,
חבל בשביל שתיכם

לא יודע אם להמליץ ככה.
אבל לעצמי אם היא בראש כזה- עדיף שלא להיפגש מראש.

זה פחד שגם לי היה במשך הרבה זמן ובאמת נפלו קשרים אחד אחד עד שהיה לי קשר ששמחתי בו באמת ופתאום נפתח לי החשק והרצון פשוט להינות מהקשר בלי לחשוב על חתונה ולהיות באמונה שאם אנחנו ראויים אנחנו נתחתן וזה יקרה מעצמו מהטבע שלנו לרצות את זה..
וזה היה מדהים ומשחרר.. הלוואי שגם לך יפתח על זה ותצליחי לחוות את הקשר בכיף ובשמחה..
בהצלחה!
נתפלל עליך בעזרת ה'

אני חושבת שלקחתם את זה קצת רחוק..

אני לא רואה שזה משפיע עלי בפגישות ובקשר(ברור שיכול להיות שבתת מודע זה משפיע, כמו עוד 1000 דברים...) ומונע ממני לבוא בטוב ועם רצון להכיר. זה פשוט יושב איפשהו מאחורה. כמו שכתבתי- "במקום מסויים זה פשוט מוזר לי שיוצאים ואז מתחתנים".. במקומות אחרים זה הכי ברור ושמח... ואתמול היה רגע של המקום המסויים..

אני מזדהה קצת אם המחשבה הזאת
ואם את מרגישה שזה לא משפיע אליך בהחלט יש לזה מקום

יכולת להיות שאפילו עדיף ככה
קצת להנמיך ציפיות

חבל סתם על תחילת הקשר לעוף על זה וכבר לחשוב על חופה וכו...
אם בסוף זה לא יעבוד
זה סתם יכול לשבור

כשבאים מראש עם תודעה שיש סיכוי גדול שגם הפעם זה לא ילך זה כואב פחות

אבל צריך גם לשמור על אופטימיות

זה מורכב
צריך איזון

אני חושבת שאנחנו צריכים להוציא מהראש שלנו ששידוך זה כמו לוטו - האם יצא לי המספר הזוכה, או שהפסדתי הכל. 

אמנם בלוטו, כמו ברווקות, רוב המשתתפים יצאו בפחי נפש.

רוב הסיכויים שמי שאפגש איתו, זה לא יהיה זה.

ואיך בכלל זה יהיה זה אם קיימים מליארדי אנשים בעולם?

 

אני חושבת שנקודת המבט הזו שגויה מיסודה. זה לא שיש אחד ראוי, ואנחנו מחכים רק ליום שניפגש. 

אלא שקשר נבנה מתוך עבודה משותפת, מתוך מאמץ של שני הצדדים לבנות משהו גדול יותר מסך שני החלקים. אני לא מצפה שאחרי כמה פגישות עם מישהו פתאום יופיעו זיקוקים ולבבות, אלא לראות אם יש כאן מישהו שנוכל לעבוד יחד, אם יש על מה לדבר על שותפות.

צריך להיות אקטיביים. לא לחכות שהקשר ייפול, אלא להיות אקטיביים כדי לתחזק אותו.

יש מיליון סיבות למה להיפרד ממישהו, וסיבות שמפריעות לי לא בהכרח יפריעו לך, ולהפך. אבל אני לא מחפשת התאמה מלאה - יותר מזה, ואקשר: תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

ואם באמת עברו כבר כמה פגישות, ויש עדיין משהו שמפריע, אולי זה הזמן להניח את זה על השולחן ולשוחח? לגשת למקומות הפנימיים יותר, להדגיש את הנקודות ששונות בינינו - ולראות איך מתמודדים עם זה, מה כל אחד מביא מהמקום השונה הזה וכו'. דווקא מתוך זה אני רואה איך הקשר יכול להתעצם.

כלומר, אם בשלב הזה (אחרי כמה וכמה פגישות) הוא יבוא אליי ויגיד שזה לא נראה לו מתאים - הייתי מבקשת לדבר על זה ולנסות לראות אולי כן יש דרך לגשר על הפער שיש ואולי בכל זאת לתת עוד סיכוי לקשר.

תגובות יפות

זה עדיין לא סותר את המקום שהיא כתבה ממנו ..
של הפחד של הלא
גם מתוך מקום בוגר עדיין יכול להיות כאב

לא הבנתי את ההקשרים שלך בכלל

בטח למה שהיא כתבה ..
קצת נראה שאת מאשימה אותה שזה כמו לוטו
שבסך הכל היא משתפת
שיש לה מקום מסוים שפוחד יותר

כשכל מה שהיה זה שיתוף רגשני?

לפעמים כשחושבים באופן מעט שונה, זה יכול לתת מענה גם לתחושות

גם קשר לוגי צריך להיות קשור
וכן גם הפריע לי שבכוונה דוחפים למקום הזה למרות שהיא כתבה די ברור: "במקום מסויים" ולא כתבה שזאת הגישה שלה ..

"אני לא רואה שזה משפיע עלי בפגישות ובקשר" מונע ממני לבוא בטוב ועם רצון להכיר. זה פשוט יושב איפשהו מאחורה"

נו אז מה נתווכח איתה על מה יושב מאחור?

וחוץ מזה גם ההקשר הלוגי שהיא הביאה אבד לו ההקשר


לשירשור

ואולי הייתי צריכה לפתוח בשרשור נפרד.

זה לאן שהאסוסיאציות שלי לקחו אותי - מתוך מה שהיא כתבה.

אין קשר ישיר למה שהיא כתבה, לא מאשימה בכלום, לא פותרת את הבעייה, לא מתייחסת לכאב - אלא למחשבה שעלתה אצלי בראש בעקבות הדברים שלה. חשבתי שיש לי מחשבות אחרות לשתף, ושאולי יעוררו אנשים אחרים למחשבות ולדיון בכיוון אחר (ואפילו נדמה לי שהצלחתי... @חדשכאן).

זה מה שעולה ישר .. נו מעניין מה יקרה הפעם(;
בטח שזה עולה דווקא מתי שיחסית טוב לנו
כי אז הלב הרבה יותר מפחד כי הוא נפתח ..
וצריך לתת לו עדיין להיפתח
כלומר גם שעולה המחשבה הכלכך הגיונית הזאת " מה הסיכוי שזה יעבוד? הרי זה לא עבד עד עכשיו / תראי מה קרה פעם קודמת" להגיד לו שמעתי אותך (: יכול להיות שזה באמת לא ילך ..
אבל אני רוצה להאמין שאולי דווקא כן
או איך אני יכולה לעשות שכן / איך אני יכולה לפחות להרגיש שלא החמצתי פה..

בהצלחה מאמי ♥ לתת ללב לשחרר זה לא פשוט (:

מסכימה ממש.


(כשמוכנים לתת ללב להרגיש זה כל כך שווה את זה)

כל המתאבל על ירושלים
זוכה ורואה בנחמתה.

💐יפהפה!

וד׳ ישמח אותך בקרוב

מרגש ממש

משמח!

משהו בהתפתחות כאן נעשה נכון, והמשפטים במקום ומלאים משמעות. יפה מאוד, התחברתי

כיף לשמוע!

אמיתי ביותר. קיים. שנזכה לגאולה שלימה.

תודה רבה!

מהמם

להתאמץ

והעיקר להירגע ולקחת בקלות
לא קרה כלום

וכל השאר הלוואי

תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות

מעניין.
א. כיצד הגעת לתובנה הזו?
ב. האם יש לתובנה הזו השלכות על ההתנהגות בענייני לנ"ו?

כתבתי בהודעה שזה מראיון - והנה המקור:

לב הדברים | ערוץ ７

 

לגבי ב,

הנה ציטוט שלה רחל לנקרי (שאותה מראייים בכתבה הזאת, אבל הציטוט מראיון אחר - https://www.makorrishon.co.il/%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA/469493/): "זוגיות זה לא התאמה אלא היכולת לגשר על פערים. בעלי ואני מתאימים- אני מתאימה את עצמי אליו והוא מתאים את עצמו אליי".

אני חושבת שקריאה של לפחות אחד מהראיונות האלה יענה על השאלה (ואולי ייתן לך תובנות נוספות, נשמח לקרוא...)

 

תראי בקישור שהוא שלך


(אז כנראה שאין דבר כזה ה-אחת) 

(אבל את האמת, נשאלתי על זה באופן אישי, אז אני מקווה שאחרים ירוויחו מזה...)

ואולי כדאי לתייג את מי שכתב את ההודעה המקורית...

ציינתי את זה בצורה די מקצינה, אבל בצורה מפורטת יותר:

בניגוד לתפיסה הראשונית שלי, לפיה אם מישהי היא טובה אז מתחתנים איתה וזהו,

פתאום גיליתי המון מישורים שבהם אפשר לגלות משיכה וחיבור ברמה מאד פנימית ואישית

וגיליתי שיש מאפיינים של בנות שמגיעות אלי שנוכח הרבה יותר ממה שצפוי סטטיסטית, וכנ"ל לגבי מאפיינים של בנות שהקשר מצליח יותר... בקיצור, תחשוב איך מרגיש חלק של פאזל כשמישהו מנסה להתאים אותו - הוא לא מבין למה בחרו לבדוק התאמה שלו לכאן ולכאן, אבל הוא מתחיל לראות שמתכננים בשבילו משהו, שה"טעויות" הן לא אקראיות אלא חלק מתוכנית מסוימת.

תאמין לי, כשהתחלתי לצאת, אם הייתי פוגש טקסט כזה הייתי חושב שהבחור מדומיין. ועכשיו אני כותב את זה בעצמי.

 

מה ההשלכות? התובנה שאם קשר לא הצליח, יכול להיות שזאת חלק מהתוכנית. ומצד שני לפעמים כשקשר מצליח, להרגיש שזה בכוונה ולא שפשוט הפעם היה לי מזל בדייט.

זה יותר בכיוון של תובנות ותחושות מאשר השלכות מעשיות

יותר משיש את "האחת",
אין בהכרח יחס ישיר בין הצלחה לאיכות האדם.

בגדול יש כאן כוחות הרבה יותר גדולים שפועלים, ואתה כלי משחק בסיפור, אתה לא שחקן כזה גדול.

יש לך השפעה על דברים, אתה יכול לעשות טעויות ולמאמץ שלך יש השפעה ישירה ובוודאי יכולה להיות השפעה עקיפה, אבל זה לא תמיד תוצאתי.

 

במישור האישי, וכאשר מצליחים, זה מתבטא בזה שיש את "האחת".

במישור הכללי ובעולם הרווקות זה מתבטא בזה שההשקעה היא יותר מה שמכונה היום "השתדלות", כלומר מעשים שמראים כלפי שמיא את הרצינות שלך וההקרבה שלך למען המטרה, וגם כאשר יש להם את ההשפעה התוצאתית, זה בא עם הרבה מאד תכנון מלמעלה, ועם הזדמנות נכונה, ויותר סביר שאתה כוונת לפעול נכון מאת מסובב הסיבות ולכן הצלחת, מאשר שפעלת נכון ולכן הצלחת.

לתייג אנשים שהייתי רוצה לשמוע תובנות מהם?

 

@ברוקולי

@יעל מהדרום

@ארץ השוקולד

 

מהם אם הם מוכנים לחלוק.

לא תמיד נח לאנשים לשתף כאן, וזה קצת לשים אותם במצב לא נח.

שמח שאת מסכימה איתי גם, יום רווי הסכמות

עכשיו רק צריך שמי ששלחתי לו את המאמר שכתבתי (עבודה אקדמית - לא יעניין פה) יסכים גם

תובנה - לקראת נישואין וזוגיות

מה הכוונה?
לא ללמוד מהעבר לעתיד?
לא ללמוד מה היה בקשרים קודמים שהיה מוצלח או לא, למשל ביחס לתכונות אופי?

הכוונה שהעבר לא קובע מה יהיה בעתיד.
לפעמים בתור רווקים התחושה כאילו בגלל שזה לא קרה זה גם לא יקרה. זאת לא תובנה "רציונאלית", זה נועד כדי להגיב לרגש מסויים.
צריך לזכור שכל רגע ורגע יכול להיות
"יש עניין שהכל יתהפך לטובה"
"ישועת ה' כהרף עין"

תודה

תובנה #11 - לקראת נישואין וזוגיות

איך מבחינים אם זו הסתרה או שפשוט שכחו ממשהו?
@לגיטימי?

אם אחרי 4 חודשים היא מספרת לך משהו כמו,

 

- "אבא שלי על ערש דווי, הוא סובל ממחלה גנטית שגם אני נושאת אותה, ואין כיום דרך להתגבר על זה (IVF לא יפתור את העניין)".

 

- "סבלתי במהלך חיי מבחינה נפשית והגעתי לחוסר איזון, שבמסגרתו פגעתי באחרים, ולכן במשך שנה הייתי מאושפזת במחלקה פסיכאטרית סגורה".

 

- "עברתי ילדות קשה, ואין לי שום כוונה להביא ילדים לעולם כזה."

 

 

אלו לא דברים ששוכחים להגיד. 

ברור שיש איזור מסוים שהוא אפור, וכל אחד יתייעץ מתי ואיך לספר את מה שהוא צריך לספר. אבל חייבים להבין שלהמתנה יש מחיר.

 

חשבתי שהתכוונת לדברים כמו "אני לא באמת שומר נגיעה, רק כיבדתי אותך, אני נוגע חופשי בשאר הנשים בעבודה"

מניסיון שלי ומסיפורים ששמעתי מחברים שלי - קשה מאוד לדעת מה העיתוי הנכון. יש אנשים שיודעים בדיוק - מדהים, אבל לא לכולנו יש את הכישורים.
לצורך הדוגמא חבר שלי שיתף עם בחורה בשלב מתקדם פרט כלשהו, פרט שבואי נגיד לא חריג במחוזותינו ושכבר לא רלוונטי עבורו. מבחינת הבחורה זה היה מעין בגידה באמון שהוא לא סיפר לה לפני כן.

א. לא בטוח שהוא הרגיש בנוח לספר לה לפני.
ב. כנראה שכל בחורה מרגישה את זה בשלב אחר. לצפות שהוא ידע בדיוק מה טוב עבורה, זו דרישה לגיטימית
- מזוג נשוי / חצי שנה לפחות ביחד

(או אולי יתפסו כך) שפשוט נשכחו,
כגון:
(מקרה לא אמיתי בכלל)
בחורה מספרת שביסודי היו לה התקפי אכילה, אבל זה עבר לה.

סביר שזה רלוונטי בדברים שכבר עברו ורק מדובר על העבר.

כתבתי דוגמאות קיצוניות.

אני מבינה שדברים שחשובים ועקרוניים לי אולי אצל אחרים לא תופסים נפח כזה.

אבל אנחנו לא מדברים כאן על חברים ללימודים\עבודה, שאולי משתפים ואולי לא משתפים בחיים האישיים, אלא במישהו שאנחנו רוצים לחלוק איתו את חיינו - ולכן בעיניי כל אחד צריך לחשוב עם עצמו האם יש דברים שיש להם השלכות על הקשר הזוגי, ולברר ולהתייעץ מתי ואיך צריך לשתף את הדברים.

ברור שכל האמירות פה הם נכונות בגבולות גזרה מסויימים, מסתבר שאף אחד לא מתהיימר לקבוע כללים גורפים במידה והוא לא ציין את זה

שהצד השני היה רוצה לדעת,
קשה להגיד שזה פשוט נשכח

אני חושב שאם זה משהו מעבר שלא רלוונטי כעת יש מצב שהוא נשכח.
ולכן מציע לנהל שיח כנה על פרט שלא סופר ועלה פתאום ולנסות להבין אם זה נסיון להסתיר או שכחה.

@הפי את יכול לרשום פה

@advfb

 

תובנה - לקראת נישואין וזוגיות

 

"אם הן לעניין הן רוצות את זה."

 

תוכל להסביר בבקשה?

 

(עם כל המילים עד כאן אני מסכימה, ומרחיבה - לא רק שדכנים, גם משפחה, חברים וכו'.)

דהיינו כאלו שרוצות לעזור באמת, ואם שדכניות לעניין, אז הן רוצות שתזכיר להן. בתזכורת עוזרים להן לממש את רצונן.

תובנה - לקראת נישואין וזוגיות

תוכל להסביר את המשפט האחרון?

אין תוכנית אלוקית ידועה או לא ידועה -

אלא הדברים תלויים בבחירה שלנו.

יש לנו בחירה חופשית, והקב"ה שם אותנו בעולם שבו קורים דברים, ואנחנו מגיבים אליהם. זה לא דבר שלילי בעיניי.

אומרים בשם הרבי מקוצק, שהוא לא רוצה לעבוד אל שהוא מבין את דרכיו.

מי שאין סופי כאן זה הקב"ה.

חז"ל הורו לנו שיגעת ומצאת תאמין. האם זה אומר שהתפוקה מגיעה עכשיו ומיד? לא. ואם התפוקה היתה מדיעה כאן ועכשיו, מה היה המשמעות לאמונה? אם היינו מקבלים מכת ברק על כל עבירה ומסאז על כל מצווה, איפה היה הקטע של הבחירה החופשית?

היהדות, כפי שלמדתי מרבותיי, היא דת שמתייחדת בתקווה. היא מכירה בזה שיש רע, שיש ייאוש - אבל המבט שלנו הוא אל העתיד.

יש תכנית א-לוקית ידועה ויש בחירה, האדם בוחר, אבל יש כל מיני סיבות טבעיות וכל מיני השפעות שיכולות להשפיע על האדם, וה' יכול לגלגל את העולם למצב שהוא רוצה שיקודם, על אף בחירות האדם. ה' רוצה שתהיה גאולה, והוא מקדם הכל לכיוון גאולה, והוא דוחף ומעורר רצונות באנשים (שלא מחוייבים לאותו רצון, אבל הרבה פעמים מקשיבים לו....), וגורם להרבה סיבובים ודרכים, הכל הוא לוקח לכיוון של הגאולה.

וודאי שלא הכל מגיע עכשיו ויש "דרך ארוכה שהיא קצרה", אבל בסוף יש הכוונה של הדברים, ה' משגיח, ה' לא עזב את העולם, ה' ממשיך לדחוף, להציץ מן החרכים, לשמור ולהציל ולהשגיח על מי שלא מגיע לו לחטוף שלא יחטוף (זו גמרא ערוכה....), ולכן אין ייאוש, שער הנ' זה שער הייאוש, והגדולה של הצדיק זה שהוא קם ולא נופל, ממשיך קדימה ולא מתייאש, כי הוא סומך ובוטח שה' עושה הכל לטובה והכל בצדק וביושר, והוא יכול להפוך את הקערה על פיה אם הוא רק רוצה. אין רוע בעולם, המדרש אומר: "טוב זה יצר טוב, מאוד זה יצר רע", כל הרע בעולם הוא בעצם טוב גנוז ומוסתר, שמטרתו לדחוף ולהביא לטוב, ולא תמיד אנחנו בעינינו הטרוטות רואים את זה.

 

טוב, בכללי זה קשור פה למחלוקת חסידות/מקובלים- רמב"ם, עוד שיטות ראשונים בידיעה ובבחירה, ואכמ"ל....