פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1179)

בס"ד

 

אני לא חושבת שיש גיל שצריך להתפשר.

אולי צריך לעשות חושבים מחדש האם באמת כל הדרישות שלנו כאלה קריטיות.

אכבל בסופו של דבר זה האדם איתו נבלה את שארית חיינו והוא צריך להיות הכי טוב בעינינו [ואני מדגישה- בעינינו!].

אם לא נאהב אותו ונתחתן איתו רק כי הגענו לגיל שלושים אז אנחנו סתם נאמלל את עצמנו ואותו.

חבל.

מכיוון שאני לא אוהבת להגיד דברים באופן גורף אז הנה הסתייגותי-

צריך לעשות חושבים מחדש.

כמו שאמרתי.

לראות האם באמת כל הדרישות קריטיות, האם אני סתם בררנית? ואולי אני סתם פוסלת בחורים טובים? אולי משהו בגישה שלי לא נכון?.

באיזה גיל? אני לא חושבת שזה דווקא עניין של מספר.

בחורה שהתחילה לצאת בגיל 27 סביר שייקח לה כמה זמן למצוא

אולי מלכתחילה היא צריכה להתחיל עם דרישות קצת יותר נמוכות.

אבל לא להתפשר.

להתפשר זה קונוטציה שלילית, זה לוותר על מה שחשוב לך.

אני לא אומרת שאין דבר כזה פשרות בזוגיות, אני פשוט אעדיף לקרוא לזה "לבוא לקראת" צריך לבוא אחד לקראת השני כשאנחנו כבר  בזוגיות.

אבל מלכתחילה צריך לחפש את האדם שאנחנו מרגישים שיוכל להתאים לנו.

אם נתפשר לא נהיה שלמים עם זה וחבל

[שוב, אני לא אומרת שמי שמתחתן שלם עם הבחירה שלו וברור לי שלהרבה מהזוגות יש ספקות עד רגע החתונה.

אבל אני לא רואה למה מלכתחילה להכניס את עצמנו למצב של ספקות רק כי אני "זקנה".

אם כי אני לא מדברת ממקום של "זקנה", אז... ].

 

לגבי האם להציע-

תלוי בזוג.

אני כן הייתי מציעה גם אם ההצעה לא בול הרשימת מכולת של הזה שמציעים לו..

זאת כבר בחירה שלו.

כמובן שכדאי שיהיה קשר כלשהו.

אבל בסופו של דבר הוא מחליט אם הוא יוצא איתה או לא.

אם הוא מרגיש שהיא תגרום לו לוותר על דברים קריטיים לו אז אני לא רואה עניין שהוא ייצא איתה.

אבל אתה בתור חבר, לדעתי, אם זה שידוך לא לגמרי לא קשור אז מותר לך להציע והוא יעשה את השיקולים שלו.

אי אפשר לדעת מאיפה באות הישועות..

 

אני ועוד מישהו שידכנו פעם זוג בלי שום סיבה ממשית כביכול והזוג הזה התחתן..

יש דברים שאנחנו לא צופים, אנחנו בסך הכל שליחים ובעז"ה שנהיה שליחים לדברים טובים .

 

ב"הצלחה!

מקווה שהובנתי

זו לא התפשרות אלא התפכחות. צריך לעשות חושבים ולהסיק מסקנות בהתאם. התפכחות משמעותה לומר עד כה חשבתי שמתאים לי כך, כעת לאחר חשיבה הבנתי אחרת. התפשרות זה להגיד עד כה חשבתי שמתאים לי כך ועודני מאמין בזה, ובכל זאת אבחר אחרת. לגבי אופציה ב- הייתי מציעה רק כשמלווה אותי תחושת בטחון מספקת

הרבה פעמים יש חיבור גם אם זה לא בדיוק מה שחושבים שרוצים

או שאם יש חיבור פתאום מגלים שזה לא מהותי

ולדעתי הכי טוב לתת להם להחליט. מקסימום לספר על ההצעה ולהגיד שאתה מתלבט בגלל אותו משהו

 

תלוי מאיפה ההצעה הגיעה לך

אם זה משהו באינטואיציה,הגיע לך מין הבזק פתאומי שאולי הם מתאימים

או שאתה חושב בשכל שזה מתאים אבל לא בטוח ב-99%

אז שווה לנסות

לתת להם לעשות את הבירורים לעצמם ולהחליט

 

אבל אם אתה מתלבט מאוד

ויש דרך לשאול לפחות את אחד הצדדים בצורה ניטרלית

בלי לתת פרטים ספציפיים על ההצעה

אז זה עדיף

 

 

באופן אישי אני אעדיף שהמשדך יגיד לי שהוא מתלבט,

כשהשדכן כנה איתי יש אפילו יותר סיכויים שאבדוק יותר לעומק את ההצעה שלו.

 

כל הזמן מציגים לי את הבחורות כאילו הן מושלמות בשבילי, וזה קצת מרגיז.

אני לא מחפש וגם לא רוצה בחורה מושלמת.

לדעתי, תגיד לבחור ו/או לבחורה את הדברים שאולי יפריעו להם והם יחליטו בעצמם כמה זה קריטי להם.

הרי גם הרב גינזבורג בעצמו רושם שחלקים הם עבודה עצמית עוד בטרם נפגשנו עם הזיווג

ולאחר מכן הספר כולל גם דברים כגון "הולדה" שזה עד כמה שידוע לי תהליך זוגי ומשותף (אמנם למחזור הזה לא הגעתי בספר אבל אני משער שלדבר על זה עם בן הזוג זה בסיסי)

 

אבל יכול להיות ששאלת אם ראוי בכלל ללמוד נושאים כאלו ולא עניתי לך בכלל על השאלה

זה עוזר לבניית הקשר ונותן היכרות עם רובד מסויים בנפש של השני - אדם שלומד משתמש לפעמים בכוחות בנפש כגון התנצחות עקשנות ועוד שאר דברים שבדרך כלל אנחנו לא תמיד מוציאים לפועל באופן מלא.

כמובן שלא על פי זה יפול ויקום דבר אבל לדעתי יש פה משהו עדין שהגיוני בהחלט שחשוב להיות מודעים אליו.

 

בתחילת קשר אבל נראה לי לא שייך (פעם באמצע פגישה שניה בחורה פתאום שלפה לי ספרון "הבאתי לנו משהו ללמוד!" 

וזה היה נראה לי יותר כמו בריחה מהיכרות ושיח מאשר גורם מחזק.)

 

לסיכום המשוואה פשוטה - אם זה כבר ברמה של "דיבור" אצלכם אז מעולה אם זה ברמה של "הסחת דעת" מהדיבור אז לדעתי חבל (שאני אומר דיבור אני לא מתכוון דווקא למלל אלא לכל דבר שעוזר לנו לפתח קשר ולהפתח לאדם שממול)

לכל זוג מתאים דברים שונים, אז תשובות של אחרים לא יעזרו לך.

אפילו אם כולם יתנגדו או ימליצו, זה לא אומר שלכם כזוג זה יהיה נכון לפעול כמו כולם.

בס"ד

 

ובלי קשר- אני ממליצה עליו

ספר מדהים.

אני מכירה זוג שהתחתן ככה

ועדיף דרך צד שלישי

בהצלחה

בחיים לא שמעתי מישהו קורא לזה ככה.

מה בדיוק מפדח לצאת איתה? היא בחורה באותה מידה כמו הבחורה השניה (אלא אם כן יש פרטים שלא חשפת פה )

וככזאת היא מועמדת ראויה לדייט ;)

 

אין לך מה להתבייש בזה לרגע אחד!

לגבי איך להציע - נסה לברר עליה קודם שאל חברות מכרים או משהו, אל תקפוץ סתם.

לאחר מכן שאל צד שלישי או משהו.

זאת דעתי לפחות ובהמון בהצלחה

ושמעתי שכבר היו דברים מעולם.

ביררתי על הבחורה.וזה נראה סבבה

מה נראה לכם עדיף ישיר או דרך מישהו?

לשלוח הודעה. לומר שלא יצאה לפועל ההצעה, אבל מתוך השיחה, אתה חושב שיש מקום לברר ביניכם.

 

אלא אם אתה חושש שמא היא לא בענין, ותהיה אי-נעימות, אז אפשר דרך צד שלישי, ולהגיד אותו דבר.

 

ענין של נוחות.  

 

כי אז אם הבחורה לא רוצה- הרבה יותר נעים להגיד לא.

יש בנות שיעדיפו שיפנו ישירות אליהן, ולאחרות יהיה נעים יותר דרך צד שלישי. אין כללים.

נראה לי שאם כבר דיברתם, לומר עכשיו לחבר להתקשר אליה זה קצת סחור-סחור... אבל תעשה מה שנוח לך.

בכל אופן, בהצלחה!

על כל פנים, אין טעם לפחד מזה. קח יוזמה ותפעל - בדרך שנוחה לך ולה.

שהמלצתי על חברה והבחור התלהב ממני אז הוא הציע לי לצאת איתו דרך חברה טובה אחרת.

בכללי אני חושבת שיותר כדאי שצד שלישי יעשה את הפנייה כך הבחורה תרגיש בנח גם לסרב אם היא לא מעוניינת...

והיא ענתה לו שיחכה רגע כדי שהיא תשאל את בעלה אם הוא מסכים...

 

עדיף צד שלישי. אבל אם אין אפשרות, לא יזיק לנסות גם ישירות - לא יקרה כלום.

(בהנחה שרק על פי הקול שלה אתה יודע שהיא מתאימה לך..)

 

אני הייתי ההצעה, חברהשלי השדכנית/הממליצה.. מפה לשם הם נשואים עם ילד.
לך על זה!

גם ככה קשה לפספס אותו

ברור שכן. עדיף דרך צד שלישי.

בהצלחה

בהצלחה.

(לדעתי, צד שלישי)

בהצלחה.

שאחרי שבועיים התקשר ושאל אותי אם אני בעניין..

רק שהוא לא ידע שהוא קטן ממני בכמה שנים טובות..
הערכתי מאוד על האומץ!!

כנראה שזה לא מה שהיה אמור לקרות. אבל, באופן עקרוני, אם את מוצאת חן בעיניו והוא מוצא חן בעיניך -- אז קדימה. חבל לפספס את ההזדמנות להיות מאושרים רק בגלל הבדלי גיל קצת לא מקובלים. מוכר לי זוג שהיא מבוגרת ממנו ב- 10 שנים והם מאושרים מאוד ביחד.  יש להם חמישה ילדים. היא עכשיו כמעט בת ששים והוא בן 50. הם התחתנו כשהיא היתה בת שלושים והוא בן עשרים. וזה לא שמישהו כפה עליהם את זה. אחיה הביא הביתה חבר מן הישיבה. הוא לא תיכנן שאחותו וחברו יכירו זה את זו. אבל, כך הם נפגשו -- והאהבה פרחה.

עם בחור שקטן ממני ב3.5 שנים..

אתה יודע.. בעייתי קצת

היה זמן שקיוויתי שזה יקרה לי.

 

כי הרגשתי שבחורים ששמעו איך אני מתארת את חברה שלי בעצם פגשו את ההסתכלות שלי על אנשים ועל העולם, ויש להם הצצה לבסיס יותר עמוק מרוב המדויטים או מהרבה אנשים ש"מכירים" אותי...

 

(עד היום) לא קרה

וכל אחד מרגיש את תחושות השלמות שלו בנקודות אחרות.

 

כשיוצאים בלי תחושה של שלמות זה יכול לגרום להרבה בעיות אח"כ.

זה חשוב!..

מאיפה אני לא זוכר

זה דומה למערכון של לשכת האבטלה

אבל אני עשיתי את זה על שידוכים

ממקום אחר...

נזכור את הטוב (בהנחה שלא היה משהו ממש רע וטראומתי).

אם כשהיית בתוך הקשר הרגשת שזה לא מתקדם סביר להניח שזו הרגשה יותר אמיתית.

אולי כדאי לתת לזה עוד זמן (ואולי אפילו לנסות להפגש עם אחרים) ולראות מה קורה.

בחורים לא אוהבים לנקץ

ותהיי קשובה לעצמך.

אם תראי שמתפתח איזשהוא רגש אליו: געגוע, רצון למפגש וכדומה, חדשי את הקשר.

בהצלחה גדולה!

אם את רוצה תפני אליו את.

 

אבל תחשבי טוב טוב לפני, מה לדעתך הולך להשתנות מבחינתך כדי שהתסריט של מה שקרה לפני לא יחזור על עצמו.

בס"ד

 

אני ממש מבין אותך ובאמת קשר שלא מתקדם לאורך זמן צריך להפסיק. אבל אם עכשיו את מרגישה שאולי זה היה נחפז מדי אז אולי כדאי לשאול אותו מה הוא חושב..?

תפני אליו, אל תפחדי. זאת לא בושה והוא לא יטרוף אותך.

לדעתי כשמסיימים קשר צריך להיות שלם עם זה כדי לא לחיות אחר כך בספקות בסגנון "מה אם..."/"אולי הייתי צריך..."

 

 

והנה דוגמה אישית

 

אשתי ואני נשואים 3 חודשים וחצי

 

את אשתי הכרתי לפני שנה אחרי שנפגשתי עם 7 בחורות לפני כן.

 

עם ה 7 הקודמות - או לי או לה או לשנינו היה ברור שזה לא יתאים ולא קרה שיצאתי עם מישהי יותר מ 4 פעמים.

בכל המקרים, גם אם אני זה שהתבאס, היה מעורבת גם תחושה של התרת ספק וקצת הקלה.

 

כשפגשתי את אשתי, איך לומר... לא הייתי בעננים, השמש לא זרחה באמצע הלילה (וגם הירח המלא הסתתר מאחורי עננים).

 

אבל כנראה כמו אצלך, על פניו נראה היה שאנחנו ממש מתאימים. רק שלא הייתה התקדמות/התפתחות. ושנינו הרגשנו את זה.

 

בגלל שהיא כסטודנטית הייתה מתגוררת במעונות האוניברסיטה, ברוב הפעמים נפגשנו באזור הזה. אז חשבתי שאולי כל מני שינויים יוכלו לגרום למשהו לזוז... אבל לא זז.

 

כבר התחלתי לתכנן איך להיפרד ממנה (הרי זה לא בסדר למשוך ככה סתם קשר!! מסכנה הבחורה! וגם ההורים שלי הסכימו איתי) אבל תוך כדי פניתי לרב מהישיבה שבה למדתי שהוא גם יועץ נישואין, הסברתי לו בקצרה על העניין והוא אמר שיש על מה לדבר אז עוד לא לחתוך, אבל הוא די עסוק אז באחד הימים הקרובים נדבר.

 

מפה לשם... עד שנפגשתי אתו, השמש, כמו משום מקום, התחילה לזרוח (באופן הדדי)...

וכל השאר היסטוריה.

והוא פשוט לא ענה..
לא כ"כ מפריע לי שהוא לא רוצה יוצא הפריע לי חוסר הכבוד שבהתעלמות שלו.
אז אני מתלבטת אם להעיר ולהגיב על זה או שזה לא יועיל ורק יפגע עוד יותר באגו..

אם הוא ראה ולא הגיב עוד הודעה סתם תכניס אותו לסרטים. סרטים זה לא טוב!

למה חוסר כבוד? יכול להיות שהוא יודע שהקשר הזה לא נכון לכם והוא רואה את הסמס ממך כצעד חזרה והוא יודע שאם יחזיר תשובה זה יתפתח לדיון..

ומה נראה לך שאת רוצה לשלוח לו עוד הודעה?! חוסר כבוד תספרי לחברים שלך (לנו במקרה הזה) את פשוט רוצה יחס בשביל לבדוק אם אפשרי לחזור.

אפרופו כבוד, תכבדי את זה שהוא לא ענה ואל תשלחי לו עוד הודעה..

מצטער אם זה יצא קצת חריף אבל לדעתי את דוחקת אותו לפינה ככה.
בהצלחה

לא להתייחס זה חוסר כבוד נקודה. בכל תחום!

אבל אם לדעתך זה חוסר כבוד אז אין שום הגיון לשלוח לו עוד הודעה כי הוא בטח לא יענה לה ויצא סופר חסר כבוד

תודה כי אולי גם הוא חושב ככה.. ואז זה קצת מסביר

רק אם מתחילים להיגרר- לגיטמי להתעלם

למה חוסר כבוד?? להתעלם ממישהו זה חוסר כבוד מוחלט זה למה.

לא משנה מי עומד מולך ומה הסיבה, תמיד אפשר להגיד בכמה מילים שכבר לא שייך. (ואני לא מדברת על מקרים חריגים שבהם אין דרך אחרת והצד השני לא מפסיק למרות ההסברים..) היא סך הכול שלחה הודעה אז כן הוא צריך לענות ויכול להסביר בהודעה אחת פשוטה שלא מכילה יותר מדי הסברים שהוא לא מעוניין ובכך לחסוך ממנה הרבה מחשבות ותהיות.

כנראה שלא חווית משהו בסגנון אם אתה מגיב בכזאת אדישות.

אני יכולה להגיד לך שבתור אחת שחוותה התעלמות/העלמות מבחור שכנראה לא כ״כ ידע איך לסיים ועשה את זה בדרך הזאת.. זה משהו שהוא מאוד פוגע. (ואני לא שלחתי הודעה נטו בגלל האגו אז...)

מצטערת אם יצא שתקפתי אבל קל להגיד ולשפוט כל עוד אתה לא בסיטואציה ולא חווה את מה שהיא עוברת.

שבוע טוב

לדעתי זה מיותר ומזיק.

ב. זה שהיא חשבה לשלוח עוד הודעה הוכיח לי שההודעה הזאת הייתה מתפתחת לדיון בכל מקרה

ג. לגיטימי בעיניי להימנע מדיון כזה גם אם זה אומר התעלמות כי דיון כזה יכול להגיע למקומות פחות טובים לשני הצדדים


(והמקרה שלך הוא ממש שונה. פה מדובר על בחורה שמנסה לפתח קשר אחרי שהוא נגמר ולא בחור שמסיים את הקשר ע''י סינון והעלמות..)

אינך יכולה לדעת איך הוא הרגיש כש"חתכת". קשה לעמוד על עומק הנפש של אנשים.

 

יתכן שמרגיש שזה "מסבך" אותו מבחינה נפשית אם הוא עונה.

 

אולי נפגע אז קצת, ולכן אינו רוצה לענות כעת. 

 

אולי חושש שמא "ייכווה" שוב ומתלבט אם לנסות.

 

 

הקיצור, אי אפשר לדעת.

 

אל תפרשי כ"פגיעה". אם ירצה לנסות שוב - יתקשר. אם לא - עשית את השתדלותך, ממילא לא היית בטוחה בענין. ואם לא יגיב - תראי בכך סימן להמשיך הלאה לעת-עתה.

 

בס"ד

 

אולי הוא צריך לחשוב לפני שהוא עונה?

הרי את לפני ששלחת את ההודעה התבשלת עם המחשבה הזאת, שאת מעוניינת לנסות שוב,
התייעצת פה בפורום, חשבת התלבטת והכרעת.
למה לצפות ממנו לתשובה מידית?

וגם יכול להיות שהפלאפון לא היה זמין וכד', או לא אצלו וכ'.
 

בכל אופן לא כדאי להסיק שיש כאן זלזול. מה שכן המסר או שכבר הגיע אליו, או יגיע אליו בקרוב,
(סתם ככה השבוע יצא לי לשכוח את הפלפון שלי ברכב של חברה, ורק כעבור יומיים וחצי קיבלתי אותו בחזרה..)

ואם ירצה ה' הוא כבר יצור אתך קשר, אם לא אז משמיים זה הכי טוב.

בהצלחה

רק מציינת שבהחלט יכול להיות שההודעה לא הגיעה...
כבר קרה לי ששלחתי הודעות שלא הגיעו ליעדן...

ככה מתחילים גלגולי פצלשים

ניראלי פיצול שם.. כשיש מס ניקים לאדם אחד

תודה

האם היה אפשר לברר בשיחת טלפון את אותה אי-התאמה-מוחלטת שהתבררה בפגישה?

כדי להימנע ממצב של 'פגישה הזויה' אפשר להקדים שיחת טלפון ארוכה, ובכך להקטין את הסיכוי לאכזבה. 

כך עשיתי כמה פעמים. (שעות של שיחות טלפון)

אמנם ישנו חשש הפוך של הפסקת הקשר לפני פגישה שהיתה עשויה להוביל לנישואין. 

 

בהצלחה. 

 

 

יצא לי לדבר עם מישהו 4 שעות לפני פגישה. ובפגישה כבר הבנתי שאין קשר.

אני יכולה להגיד שכבר בטלפון היה עניין שהתלבטתי לגביו. דק שבדקים.

ולא היה לי אפשרות לברר את זה, רק פגישה פנים אל פנים אימתה את החשש.

 

אני לא חושבת שהפתרון טמון בבירור טוב או מקיף יותר.

אני שמה לב שאפשר להגדיר באותם אוסף תכונות כמה בחורים, וכל אחד מהם יהיה בהחלט שונה מחברו.

הדרך שבה כל תכונה מתבטאת אצל כל אדם היא שונה, ויותר מכך, המכלול של האדם זה דבר שהוא מעבר לרשימת תכונות.

 

כך שאני מרגישה שכמה שאברר על הנק' שחשובות לי, זה לא יפתור את הבעיה.

 

אחרי הפגישה חשבתי על זה- יש דברים שאמרו לי עליו והם לא נכונים? חירטטו/ייפו/עיגלו?

וואלה לא.

הכל נכון.

ועדיין, זה היה פשוט לא שייך.

למה? כנראה כי זה מנפלאות האדם. כמה שמנסים להגדיר ו"לתמלל" אותו, זה רק קצה קצהו.

 

ופה גם הבעיה במקרה הזה.

לא שאני מבטל את הסינון חלילה - אדם רציני לא רוצה לבזבז זמן וכסף על עוד דייטים לא קשורים.

אבל בסופו של דבר למפגש החי עם הדברים יש תמיד מה לחדש לנו מעבר לחברים/מכרים/קולגות/וואצאפים/טלפונים או כל דבר אחר ואין מנוס מהפתעות! 

 

אבל בסופו של דבר אני חושב שמה שאת צריכה להזהר פה הוא דווקא הלב שלך ולא הסינון.

כשלון פוגע, ושאנחנו צוברים כשלונות הלב מתחיל לחוש את המציאות עצמה ככשלון - אפילו אם השכל יורה אחרת.

אדם שנבגד כל חייו ליבו כבר פיתח "מבט" שכל אדם בחזקת בוגד עד שיוכח אחרת, למרות שהדעת יכולה להגיד ההפך.

 

ללב לוקח זמן להחלים ורק חיים יכולים לרפא חיים, לא דעת ומילים.

(שמעתי סיפור שבא אדם לרב טאו לאחר שעקב עבודתו, שהוא נאלץ לבוא במגע יומיומי עם רמאויות ושקרים כהגדרת העבודה, הוא אינו מסוגל לסמוך על אנשים - הרב טאו שלח אותו להיות גנן בגן ילדים.

המגע עם החיות התמימות והטבעיות של ילד קטן החזירו את מה שאבד ולא ווערטים נחמדים על מותר האדם מין הבהמה)

 

נשמע שיצאת ונכשלת יותר מידי - את במצב לא בריא. כמובן שאינני איש מקצוע או ת"ח ולכן אינני מחליף התייעצות עם גורם שמכיר את נפש האדם בצורה אמונית ומדעית שלמה.

אך מהכיוון שלי נשמע שהגעת כבר למצב שבלב שלך כל הצעה בחזקת לא מתאימה עד שיוכח אחרת (אני כרגע נתון במצב כזה.)

ועל כן להמשיך לצאת עלול להיות רק הרחבה של הבור שקיים! את צריכה לקחת קצת זמן לנשום ולמצוא דרך לגרום לעצמך לחדש את האמון במה שהחיים יזמנו לך ובכך שתגיע לך הצעה שתתאים ותזרום לך בטבעיות ובכיף.

 

זאת דעתי, מדגיש שוב - אינני מכיר אותך או יודע מה עבר עליך! אני מדבר רק מעולמי וממה שאני קולט ועל כן תמיד עידף להתייעץ עם ת"ח שמכיר אותך.

 

המון בהצלחה!!!!! שה' ישלח לך בחור ירא שמים במהרה ובלי מאמץ

אני חושבת שהתחושה הזו שאחרי הפגישה (שכנראה התבטאה דרך ההודעות שלי..)

היא כזו דווקא כי ב"ה לא הגעתי למצב שאתה מתאר.

כי בדרך פלא אני כל פעם מאמינה מחדש שזה ילך!

שהוא נשמע מתאים. שאני בכיוון טוב..

ואז מגיעה הנחיתה למציאות.

 

הפסקות אני לוקחת והרבה...

באמת בשביל להגיע עם כח ואמון מחודש.

והשאלה שהעלתי היא בדיוק בשביל "להיזהר על הלב שלי". 

 

לאט לאט אני באמת מבינה שכנראה אין דרך אחרת מלנסות, לצאת, לגלות, להתאכזב(לרוב).. עד המציאה.

השירשור הזה חיזק לי שכנראה באמת אין אלטרנטיבה.

זה לא בירור באופן שגוי, זה לא שיטה שפספסתי.. זה הדרך שצריכים לעבור.

 

אני חושבת שהידיעה הזו היא בעצמה כבר משחררת. (כמו שאמרה ברכה11)

אין לי אלא להשליך על ה' יהבי.

 

ותודה על התגובה.

 

אבל כשאני מסתכל על עצמי בתחילת הדרך ובכלל המנגון הבסיסי של בריאות היא שהחולי הוא דבר זר

שאמנם יש להיזהר ממנו אך הוא לא "מטריד" אותנו באופן מהותי.

 

הייתי יוצא לפגישות בלב שקט ומקסימום לא אז קצת מתבאסים וממשיכים.

המחשבות של "איך אמצא משהו שיהיה כיף?" "מתי אפסיק לפגוש דברים לא מתאימים?" 

"האם ניתן למנוע את זה?" באו לי לאחר שחיקה ולא בתחילת הדרך.

 

הפסקות של זמן הן לא בהכרח מה שמחזיר! השאלה היא מה עושים בהפסקה!

זה כמו שאדם רוצה לא להתעסק בפלאפון אז הוא שם אותו על שקט לידו, כולנו יודעים שזה לא באמת מנתק אותו מהמכשיר.

 

אבל כן - אין מנוס מהבעיה וזה כבר אמרו לפני פה.

אבל הנקודה היא הכוחות שאנו לוקחים איתנו אל תוך הבעיות.

 

או כדברי משפט מגניב ששמעתי פעם -

הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה.

 

בכל מקרה מקווה שתצליחי ובכיף  

 

מה אתה חושב שכדאי לעשות בהפסקות? ואם כבר מגיעים להרגשות האלה, לא מהשכל- מהלב, בלי רצון, זה פשוט מין תחושה כזאת.. מה כדאי לעשות?

 

כי אני לא משוכנע שהבנתי את כוונתך.

 

ולגבי ההפסקות - חוששני שזה אישי, כל אחד ותהליך הבניה שלו והחורים שקיימים אצלו בעקבות המסע  המתמשך.

לא דומה אחד לשני, ככה נראה לי לפחות

כי מסתבר שאין ברירה אחרת

ולסמוך אין פירושו שזה יתאים
אלא שבכל מצב תשמחי מזה

במציאות זה לא ככה

כולם נפגשים עם כל מיני אנשים ברמות התאמה הזויות כאלו ואחרות 

מה שכן, לפעמים עם הזמן את כבר יודעת מה ממש לא מתאים לך ויודעת לשאול את זה לפני כן 

 

 

כמה זה קורה שבבירורים הכול נשמע פצצה ואת מגיעה לפגישה...

ופשוט רואה שמילים והגדרות זה לא בנאדם...

 

והעיקר שאת הכימיה ביניכם (או את העדרה ;)) אף אחד לא יכול לדעת מראש.

 

לדעתי דבר ראשון אין ברירה חייבים להשלים מראש עם זה שלפעמים יוצאים סתם ויש תקוות ואכזבות סתם... קשה אבל אולי הידיעה הזאת תקטין קצת את האכזבה.

 

דבר שני את יכולה לברר עוד יותר, לנסות לחשוב מה הפריע לך בבחורים קודמים, מה חשוב לך ולשאול דווקא עליו.

גם אם בסוף כן תחליטי להפגש- תדעי לפחות שיש לך איזה כמה דברים שאת לא בטוחה בהם וככה גם תקטיני צפיות.

 

אני מנסה לאחרונה (לא שתמיד מצליחה..) פשוט לקחת את כל הענין באיזי... ללכת בקטע כיף, להנות מלראות יפה יותר ערב אחד ואח"כ פשוט לצחוק על זה עם חברות והמשפחה...

 

ותמיד להתפלל שלכל צד שלא יהיה שיהיה מהר ובקלות!

 

 

מסכימה איתך מאוד.

 

"לדעתי דבר ראשון אין ברירה חייבים להשלים מראש עם זה שלפעמים יוצאים סתם ויש תקוות ואכזבות סתם... קשה אבל אולי הידיעה הזאת תקטין קצת את האכזבה."

 

צודקת לגמרי.. זו כנראה הידיעה שאני צריכה להפנים כרגע.

השאלה שהעלתי חשובה לי באופן כללי, כך שבכל מקרה תודה על התגובות!

 

רק רציתי לשתף בקשר לספציפי האחרון...

החלטתי להיכנס לפייסבוק שלו, אולי משם אדע עליו יותר.

מאת ה' עשיתי את זה ליד חברה שלי.

פתאום היא שואלת אותי "הי מאיפה את מכירה אותו?!"

אמרתי לה שאני באמת לא מכירה..

 

מסתבר שהיא עבדה במקביל אליו באותו מוסד והיא ממש מכירה אותו.

היא מכירה אותי טוב ויכלה להגיד לי בביטחון שזה נשמע לה ממש לא קשור!

ממה שהיא סיפרה לי החלטתי שאנחנו לא שייכים...  (לא משהו רע, אבל באמת לא מתאים)

 

וה' בדרכיו חסך לי עוד פגישה מיותרת

 

(המסקנה שלי- כנראה אין דרך קסמים לחסוך פגישות כאלה, אבל לה' יש דרכים. תפילה..)

כנראה השם ריחם עליך שלא תעברי כרגע עוד אכזבה...

מנסיוני האישי אין מנוס מפגישה פנים מול פנים.

הכרתי מישהו (דרך אתר) שגר בחו"ל והיינו בקשר טלפוני (גם מייל, הודעות, סקייפ וכו...) לתקופת זמן ממושכת עד שבסופו של דבר הגיע לארץ ואחרי שנפגשנו הבנו שזה פשוט לא מתאים, אז לא עזרו כל השעות הארוכות של שיחות הטלפון שנעשו, הפגישה בסוף היא זו שהובילה למסקנה שזה לא זה....

שתהיה לך הרבה הצלחה וסייעתא דשמעייא!

בעזרת ה'

 

כמו שאמרת, לגלות התאמה בלי להיפגש זה קסם, ובחיים שלנו אין קסמים. הכל בחיים עניין של השקעה. הציפייה להתאמה ללא נסיונות פגישה זו אשליה דמיונית של סרטים בהוליווד. כדי להתחתן צריך לצאת, לנסות.

 

מה שכן הייתי ממליץ לך (בתור שדכן עם קצת נסיון בתחום) זה לשנות תפיסה. צריך לבוא לפגישה בראש אחר. את הולכת לחפש את בעלך, בן הזוג שלך לחיים. לא צריך לפחד מחוסר התאמה, קורה לכולם, ובסופו של דבר רובנו נשואים ברוך ה'.

 

ברור שצריך לברר ולבדוק לפני שנפגשים, אך  לא צריכים להקים ועדת חקירה על חוסר התאמה, קורה.

 

 

 

שיהיה בהצלחה רבה

ברור שזה לא לכתחילה,אך אם נפגשת עם בחור- זה לא סתם. אנו עושים את ההשתדלות שלנו. מבררים בודקים והשאר על ה'. כל פגישה זה לא סתם גם אם בסוף לא תתחתנו, ה' מפגיש בניכם לא סתם, אולי את צריכה ללמוד ממנו משהו..או כל דבר אחר. אני חושבת שכשאנו הולכים בתמימות ובביטחון עם ה' אז זה לא שוחק כ"כ מהר. אנחנו ביידים שלו הולכים אחריו לאן שיוליך אותנו.כמובן שחלק מזה הוא שה' רוצה שנבדוק וניראה אבל בתחום היכולת שלנו, כמו שרבים אמרו פה- עד שלא נפגשים אי אפשר באמת לדעת.

בהצלחה "ישועת ה' כהרף עין"

מברכת אותך באור בהירות הדרך.

אולי שאחת הבנות תעתיק לפה

המקור ראיתי ב'רוטר', ונכנסתי רק למאמר. אולי, כי העתקתי בפלאפון, וזה שונה במחשב.

יש תמונות של ***********

http://rotter.net/forum/scoops1/160733.shtml

[זה פעם שנייה בשבוע שמעירים לי. כנראה המוח שלי שונה מרוב האנשים, כי בכלל לא שמתי לב לתמונה, ועשיתי בדיקה מהירה. אם צריך למחוק תמחקו.]

מצאתי באתר אחר

 

וגיות אינה דבר פשוט, יודע כל מי שחי בתוכה. לא סתם אנחנו שומעים על אלה ש"עובדים על הזוגיות שלהם" אבל זה לא אמור להיות עוד משימה ברשימת המטלות. לחיות בקשר הרמוני, בונה ותומך אמור להיות טבעי, בלי הצורך לבקש או לצפות מבן הזוג שיגיב כמו שאת רוצה. אם התקשורת טובה, זה אמור לקרות ממילא.

אז איך בכל זאת ניתן לזהות קשר רומנטי חיובי שישרוד שנים לעומת זוגיות מעורערת שתתנפץ בבוא הימים? לפי סדרת מחקרים שערכו מדענים בשנים האחרונות, זווית הראייה שלנו הייתה שגויה.

עד כה אנשים האמינו ש"איך הצד השני מגיב לחדשות רעות" זה המדד המרכזי. אם הוא נמצא איתך ברגעי השפל נחשב כמבחן הקשר אבל כעת הם מדגישים שהמבחן נמצא במקום אחר: איך הצד השני מגיב לחדשות טובות.
חוקרים מכנים את השיתוף של חדשות טובות עם האחר כ"היוון", הפיכה של ההתחייבות החוזית להון רגשי. על פי החוקירם, מדובר בסממן חשוב וחיוני שיכול לקבוע את גורל הקשר. כבר ב-2004 חוקרים מצאו במחקר שערכו שכאשר בני זוג מגיבים בהתלהבות לבשורות טובות של הצד השני, זו אינדיקציה לכך שמדובר בזוגיות טובה מאוד ומספקת.

במחקר המשך לראשון, נמצא שהתגובות של הפרטנר לאירועים טובים מעפילות בחשיבותן לתגובות בן הזוג לאירועים רעים. מדובר באבחנה מעניינת לאור כך שנראה על פניו שקשה יותר לאנשים להיות איתך כשרע לך. אבל אנשים כנראה מסוגלים להפגין אמפתיה ולהיות החזקים בקשר לזמן מה. יתכן שזה בכלל מחזק את האגו שלהם.

אבל עד כמה האדם שאמור לאהוב אותך באמת מפרגן לך? אינו מקנא וחש תחרות מולך? זה אמור להיות אות אזהרה אם אהובך אינו ממש שמח בשבילך ברגעי הניצחון של חייך. איימי מ. גורדון, פסיכולוגית חברתית מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה מספקת דוגמאות מוחצות בבלוג שלה לתגובות שונות למצב: אשה חוזרת הביתה ומשתפת את בעלה על הקידום שקיבלה.

תגובה אקטיבית ובונה מהבעל תהיה נלהבת: "זה נפלא מותק! ידעתי שתוכלי לעשות את זה! עבדת כל כך קשה".

תגובה פסיבית בונה מהבעל תהיה תמיכה מאופקת: חיוך חם ו"אלה חדשות טובות".

תגובה אקטיבית הרסנית תהיה הצהרה מבאסת: "האם זה אומר שכעת תעבדי שעות ארוכות בנוסף לזמן שאת מעבירה בעבודה עד כה? האם את בטוחה שתעמדי בזה?".

תגובה פסיבית הרסנית תהיה התעלמות מהחדשות והסטת הנושא: "אה, באמת? את לא תאמיני מה קרה לי בדרך הביתה הערב!".

ניחשתם לבד, עדיף להעניק תגובה אקטיבית ובונה. כשאינכם רק מודעים לחדשות הטובות אבל באמת משתתפים בשמחה. מחקרים לאורך השנים מוצאים דבר אחד קבוע: שקשרים פורחים כשהטוב מתעלה על הרע. הרבה פעמים הנטיה היא לשים דגש על השלילי בחיים, קנאה, קונפליקט ומשבר וזה משכיח מאיתנו את רגעי השמחה הכה קריטיים.
מקור : http://www.holesinthenet.co.il/holesinthenet-media-story-40700

השב''כ רצח את רבין,כהנא,,גון לנון, פרנץ פרדיננד, וניל ארמסטרונג

שבת שלום!!
(נשאר קא-קי)