סליחה מראש.
טוב אין לי מושג למה אני כותבת בחיים אני לא מהמשתפים והמתבכיינים אבל הכאב האדיר גבר על הכל..
הכאב וההשפלה של הלהפוך ברגע אחד מ:הכי יפה, הכי הכי חכמה, מגניבה, מושלמת ואהובה כ"כ, ליצור עלוב שלא שווה הרבה מידי..
פתאום התכנונים הכייפים על להפגש הפכו להתלבטויות קצת מוזרות וישנות שתמיד אמרת בכלל לא מפריע לך שאנחנו שונים בדברים האלה, שזה רק מוסיף ושאתה מכיר עוד המון זוגות... ומה חשבת? שבגלל ההפרעה הארורה וצדדית שיש לי או היה גם איבדתי את כל יכולת ההבנה? אמנם מרגע שסיפרתי לך תאורתית על זה שיש לי הפרעה כזו איבדתי את כל הקשר ואת כל הדברים הטובים שאהבת בי, אבל למעשה גם שניה אחרי שסיפרתי וגם באותו רגע- נשארתי עם אותה רמת משכל עד כמה שזה מפתיע, והיא די גבוהה ברוך ד'...
אז אלו הם חיי גבהים ותהומות רגעים רגילים של אושר וכיף אדיר ויש גם את הימים החשוכים והכואבים כ"כ ולמעשה הם חיים הכי רגילים שיש. נכון, כשיורד החושך הגדול מגיעים הימים שדורשים יותר סבלנות ואהבה, של להזכיר את הדברים הטובים שבי, אבל הם בהחלט חיים רגילים ואפילו יפים במיוחד.
אז אנשים יקרים מאד, אם תרשו לי קצת למתן את התגובות/ שרשורים מלאי האהבה הפלאית אם אתם לא באמת מתכננים להתנהג כך.
כיף לי ממש לקרוא את שירי האהבה, אבל אז נדקרת בכאב על המחשבה שלא הייתם מסוגלים לתמוך בימים קשים בבן זוגכם. בעיני שם זה נמדד...
סליחה על החפירה הקשה!! ובלי שום כוונה לבוא כלפי מישהו בטרוניות, מבינה אתכם, גם אני הייתי פעם במקום הבריא והמושלם הזה 
..
שיהיה רק בשורות טובות. (לצערי מתקשה ממש להאמין שלי זה גם יבוא... אולי לא ראויה)
)
.
לפגישות,
)
זה מקום כל כך איכותי שפשוט לא מגלים
, אך גם מאוד מלמדת ומקדמת 
..
