פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1190)

חייבים להמשיך הלאה. דווקא בזמנים ורגעים של קושי ומשבר האמונה והביטחון בהקב"ה צריכים לבוא ליידי ביטוי ולתת מזור ומרגוע לגוף ולנפש. "קוה אל השם חזק ויאמץ לבך וקוה אל השם".

 

בהצלחה רבה ידידי!

כן, היה ביניכם משהו שהיה לו פוטנציאל להיהפך לגדול, והוא נקטע. מותר ורצוי להתאבל. שים לב: ככל ש"תרשה" לעצמך עכשיו לכאוב ולהצטער בלי להדחיק, תוכל אחר כך להתקדם בלב נקי וקל יותר. תשתף חבר קרוב, ותן לאכזבה ולצער מקום.

אני חושבת שכדאי לקחת הפסקה מדייטים, ולמלא את הזמן בדברים שמשמחים אותך - חברים, שיעורי תורה, ספורט, לימודים.

נכון שעכשיו קשה לך לדמיין את עצמך עם מישהי אחרת, אבל זה יבוא, אתה תראה. בעוד חודש או שלושה או חמישה אתה תסתכל אחורה בהשלמה, כי גם היא חלק מהדרך שלך. באמת באמת שמכל דבר אנחנו לומדים וגדלים. וכאבי גדילה הם כנראה חלק מהעניין... בעז"ה בזכות הקשר הזה תגיע אל האישה שלך יציב, מדויק ונכון יותר.

מאמינה ומתפללת בשבילך שהטוב יגיע הרבה יותר מהר ממה שנדמה לך...

ברכה ואור!

(נ.ב - וזה לגמרי הפורום הנכון...)

מנסיון אישי שלי ומחברים שלי שחוו אף דברים כואבים מאוד, הדבר הכי עוזר זה לדבר עם אנשים. לשתף אנשים במה שאתה מרגיש. לדבר עם אנשים שאתה סומך עליהם ושיש לך קשר איתם (זו גם הזדמנות לחדש קשרים שנחלשו בזמן הקשר איתה...).
באופן כללי בחיים מאוד עוזר לדבר עם אנשים לשתף ולשמוע גם מהם דברים.
אגב, כאן המקום גם להמליץ לשתף את ההורים שמכירים אותך מאפס שרואים אותך גדל מהצד ובטוח שיש להם הרבה נה להמליץ.
נקודה אחרונה: כפי שכבר נאמר, מותר לבכות!! אתה בנאדם. לא צריך להתבייש להתגעגע.
הרבה הצלחה ואם תרצה תוכל לפנות בפרטי..

אחרת זה לא יעבוד...זה הדבר שבסוף הכי יעזור להתאושש - פשוט להמשיך הלאה. להשמיד כל דבר שמזכיר לך אותה - מכתבים, הודעות, אם היו מתנות או משהו, וכו'...וגם מספרי טלפון, אימייל - הכל. אתה לא צריך את זה עוד.

 

ב"הצלחה, אח יקר.

לדעתי, העצה להשמיד ולמחוק כל זכר שלה היא לא מעשית ולא נכונה!
צריך לזכור שאנחנו בני אדם. מטבענו אנחנו אוהבים אנשים שיש לנו קשר מיוחד איתם. להגיד לאדם להפטר ולמחוק בכוח דברים שמזכירים אותה זה לא מעשה טבעי ואנושי, ייתכן שזה טוב לאנשים מסוימים אך ככלל כהדרכה כללית לדעתי, מאוד לא מומלץ!

הריפוי מהפרידה צריך להיות בצורה הדרגתית ובריאה ולא בכוח. אחד הדרכים לכך, כפי שכתבתי קודם זה לדבר ולשתף חברים ומכרים שונים שסומכים עליהם וזה מקל על הכאב והחוסר שחווים אחרי הפרידה.

אם לא תשמיד את הקשר הקודם יהיה לך מאוד קשה לעבור הלאה וגם ככה קשה עם הזכרונות שהותיר.

ומי שלא יישם אותה שילם בלילות רבים מאוד של כאב וכאב לאורך שנים (אני לא צוחק). ומיש יישם אותה, המשיך הלאה יחסית מהר ולעיתים אף התחתן בתוך תקופה של פחות מחצי שנה לאחר מכן.

 

אבל כמובן שכל אחד יחליט לעצמו מה הכי בריא לו. אני רק הצעתי, כמובן.

 

תתאבל שבוע ולאט לאט גזרה על ה"מת" שהשתכח מהלב..

כך גם פה רק שזה חי

א"א להתווכח עם עובדות. אם אתה אומר שאתה מכיר אנשים שזו הייתה צורת ההתמודדות ומה שעזר להם זה להשמיד ולמחוק הזה אז אחלה- זו המטרה בסופו של דבר.
אבל, וזה לא משנה מתי מחקו את כל התמונות והזכרונות, כיוון שנוצר כאן חלל וחוסר עמוק צריך איכשהו למלא את הבור הזה שנפער וזה נעשה ע"י דיבור ושיתוף עם אנשים שסומכים עליהם.
האדם הוא יצור חברתי שצריך לשתף את חוויותיו עם הזולת. זה הכרחי ונצרך אפילו לגבר שמצטייר הכי קריר וקשוח שיש.

אלא רק אמרתי שצעד ראשוני ולעיתים ממש הכרחי הוא לחתוך הכל כמה שיותר מהר, כי אחרי זה, זה נהיה קשה עד בלתי אפשרי...ככל שעובר הזמן יותר קשה להתנתק ולמחוק...

לדעתי זה דבר שצריך להעשות בהדרגה.

אולי התהליך איטי יותר, אבל כך הוא שלם יותר.

לאט לאט להיפרד מהאסמסים/מכתבים/זכרונות שונים.. להיפרד מהחלום שהיה לך בראש כבר 4 חודשים.

להבין שכנראה, למרות שכבר היית משוכנע, זו לא האישה שלך..

נראה לי שזו צורה בריאה יותר להתמודד עם פרידה.

לנסות לסיים עם זה בשיטת ה'זבנג וגמרנו' ע"י פעולה כזו לא ישפיע בהכרח על הנפש.

ואולי המכתבים כבר בפח אבל בלב יש איזו החמצה ותחושת אובדן גדול יותר..

 

הגיוני שזה תהליך שייקח את הזמן שלו. 

 

 

של כל הדברים שמזכירים אותה זו דרך חותכת ולא בריאה. אני מאוד מסכימה שצריך בסופו של דבר למחוק ולשכוח אך זה צריך להיעשות בדרך איטית והדרגתית, בזמן הנכון ולאחר שמרגישים בשלים/מוכנים לכך...

זה נשמע קשר ארוך, ולכן לא הייתי מוחקת הכל בבת אחת אלא לאט לאט (למשל בשבוע הקרוב הייתי מוחקת את ההודעות הכואבות יותר ומשאירה את ההודעות שמזכירות דברים נחמדים או מצחיקים, אחרי חודש, הייתי עושה סינון נוסף ורק אחרי הרבה זמן- מוחקת לגמרי.)

ולגבי השאלה הראשונה- נראה לי שהדבר הטוב ביותר הוא להשתדל להמשיך בשגרה ולנסות לחשוב על כך כמה שפחות (גם כך חושבים על זה כל הזמן...). כמו שהייזל כתבה, נראה לי שבכי יכול לעזור לשחרר, ותפילה להצלחתה ולהצלחתך. לנסות להתפלל מעומק הלב ולבקש שאם זה היה צריך להיות, ויהיה צריך להיות, ה' יסובב את העניינים כך שתחזרו אחד לשני. 

(מגיבה לשאלה הראשונה ולחלק מהדברים שנכתבו, לא קראתי את הכל)

שה' ישלח לך כוחות להתמודד!

 

מהיכרות אישית עם אחד שהייתה לו פרידה מאוד כאובה כזאת, הוא גם חשב בתחילה כמוכם, ש"לחתוך מהר מידי זה לא בריא, צריך לעשות את זה בהדרגה" - ולכן התמהמה במחיקת הדברים, מה שגרם לו פעמים רבות, ברצון או שלא ברצון לשקוע שוב בזכרונות ובמה שכתוב והכל, וזה הביא אותו לדיכדוך מאוד גדול, וראינו את זה עליו כחברים (אני ולפחות עוד שניים) - ומזמן לזמן השיכנוע העצמי הלך וירד לעצם העובדה שצריך למחוק והוא ניסה לשכנע שבעצם כדאי להשאיר את זה כי מי יודע אולי בעתיד משהו יתחדש ואז חבל על כל מה שנמחק...הפצרנו בו למחוק הכל ישר אבל הוא לא הקשיב.

 

שנתיים וחצי הוא נשא את זה והגיע למקומות מאוד קשים עד שבעמל רב הצלחנו לגרום לו למחוק הכל, וזה היה תחילת הסימן להבראה של אותו בחור. מה ששמעתם. שנתיים וחצי שבגלל הסיפור הזה, הבחור לא הצליח לצאת עם אף אחת. אחרי זה, אחרי שהצליח למחוק את הזיכרונות (את המסר של אותה בחורה הבנתי שכנראה לנצח לא יצליח למחוק מהזכרון אבל אנחנו מקווים שלעולם לא יתקשר אליה או שפשוט תחליף מספר) - התחיל שוב לצאת עם בנות. אני לא אגיד לכם שהוא נשוי היום באושר אבל העניין מובן.

 

לעומתו חבר אחר שלי, שגם היה לו מקרה של פרידה כאובה ממישהי שאחריה הוא התייסר מאוד. אבל הוא הבין ממש בשכל שהוא צריך למחוק ולקרוע לגזרים כל מה שקשור אליה ועוד אצלו. הוא סיפר לי שהוא עלה לגג איפה שהוא גר, ושם בבכי רב השמיד כל זיכרון, מכתבים, הודעות בטלפון, אפילו מתנות שהביאה לו (קשר רציני, כאמור), ועוד ועוד - וזה מאוד ייסר אותו באותו זמן, זמן קצר יחסית אחרי הפרידה - אבל לאחר שבוע, שבועיים - הוא הרגיש פתאום הקלה גמורה בלב, זה עבר ממנו, נגמר, המשיך הלאה.

 

היום אותו בחור נשוי באושר עם שלושה ילדים כן ירבו. 

 

 

אז הכל אומנם מסור לכל אדם בפני עצמו, אני רק נתתי את ההמלצה שלי.

 

שבוע טוב וחזל"ש מבורך לכולם.

אני ממש עם התחושות האלו, לא מצליח למחוק שום הודעה, מידי פעם נכנס לתכתובות שלנו.. הכל חי שם , כאילו נסיון להחיות מת.. ואני אכן עצוב ולא מסוגל להשתחרר.. נראה שבמוקדם אקבל את ההמלצה, ולוואי והקב"ה יכוון אותי בדרך הנכונה עבורי.

תודה על העצות החמות, אני שם לב שבראיה לאחור עולים לי בעיקר החלומות שראיתי לעתיד יפה ביחד וגם הרגעים הכיפיים הלילות הקסומים הדיבורים והמפגשים עד אור בוקר, הנסיעות לסופ עולם והשיתוף ההדדי,
מה שנעלם לי אלו החששות שהיו לי מהקשר והתהיות שלי לגבי אפשרות יציבה של הקשר לעתיד רחוק וחזק, אלו שאלות ששאלתי את עצמי אך הדחקתי אותם.. כעת אני נשאר רק עם הנוסטלגיה והאבל הפרטי... תחושה של אובדן.. החמצה.. פספוס.. עצב גדול.. אהבתי אותה מאוד... ועצוב לי מאוד..
אקח את העצות שלכם בנוגע לחווית הכאב, לשתף וכו' ונקווה לטוב בעזרת ה', שאדע שה' רוצה את הכי טוב עבורנו, ובתקווה לקשר חדש ( קצת הזוי בשבילי כעת ) מתישהו טוב ולאורך ימים ב"ה

אני מכיר מישהו שמישהי נפרדה ממנו לאחר קשר, הוא ממש חשב שאולי זה ילך וכו' ולאחר חודש וחצי היא נפרדה. לאחר שיחת הפרידה - הוא קרא קטע שמדבר על "לברך על הרעה" כלומר שהכל לטובה ועל זה שגם מה שכביכול נראה לנו רע הוא בעצם לטובה. ואז הוא אמר לעצמו? האם זה חכמה לחיות את זה ולחוות את זה שטוב לך?! זה חכמה עכשיו כשאני מרגיש שהכל קורס ומתרחש לי משהו כביכול שלילי.

כך, אותו בחור, שאגב אני מכיר באופן אישי, הלך לאיזה מקום בו הוא נמצא עם בוראו בלבד, והחל רוקד, רוקד ובוכה באותה הפעם. רוקד על הידיעה שהכל לטובה ובוכה על זה שהוא לא מבין את זה כעת. כך המשיך רוקד ושר במשך זמן תוך שירי הודיה ושבח כלפי שמיא.

החלוקה הזו היא חשובה - יש ידיעה, אני יודע שהכל לטובה, אבל אני לא מבין את זה איך זה מתנהל כרגע. ההבדל הוא משמעותי. אם היינו מבינים כל דבר למה הוא לטובה - לעולם לא היינו עצובים! אם כן, על מה צערנו? על כך שאיננו מבינים איך זה לטובה. אבל אם נתבונן על חיינו כמכלול, נדע להסתכל קדימה ולהבין - עוד נגלה שזה לטובה, עוד נבין איך הדברים התנהלו ומדוע הייתי צריך את זה כך או אחרת. כך ברוב הדברים, ובמיעוט שאינו כך - הנסתרות לה' אלוקינו, נשמח על עצם הידיעה שהכל לטובה.

בהצלחה רבה!

אכן אלו הזמנים להיבנות מהם, להאמין שהכל לטובה ולעשות הכל לשם שמיים, אני אוהב את הקב"ה, אני מצהיר על זה פעמיים ביום "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" ובטוח שרוצה בטובתי גם אם לא תמיד אני מרגיש את זה מיידית, ושוב תודה על החיזוק!

בס"ד

 

תודה!

העצה הכי טובה שלי זה קודם כל לבכות,לאפשר לעצמך לשחרר את כל מה שיושב על הלב..לי לקח הרבה זמן לחזור לבכות ובאמת שלמדתי שזה הכי עוזר..ובקשר ללהמשיך הלאה-פשוט לזכור שאנחנו לא מבינים בכלל כמה טוב מחכה לנו ממש מעבר לפינה,שכמה שהיה טוב-יהיה טוב גדול הרבה יותר..תסתכל עלזה כשלב בסולם שמקרב אותך אל האחת שלך(-:
ועצה קצת טכנית(: תמחוק את המספר,ברגעים של געגוע חזק מידיי אפשר לעשות החלטות שמצטערים עליהם בדיעבד(-;
המון בהצלחה!זה קשה אבל אפשרי(:

ומה שנשאר זה הנוסטלגיה, פיספוס וכו'

ואולי אם הייתם מתחתנים החששות היו מתממשים?

(במיוחד לאור העובדה שהם היו מודחקים

ואולי היית מתחתן בלי לפתור אותם)

 

אולי היא באמת לא היתה מתאימה לך בגלל הדברים שמהם חששת?

 

לא טוב לזכור רק את הטוב שהיה ואת החלומות שממש לא בטוח שהיו מתגשמים במידה והייתם מתחתנים 

בכיתי המון על האהבה שפרחה והחלום שנגוז..
תודה על העידוד והתקוה!
ובנוגע לעצה אני פשוט לא מסוגל עדיין.. מקווה לא לעשות שטויות

להשלים עם ההחלטה (גם ובעיקר רגשית)ולהמשיך הלאה הכי טוב שאפשר...!
כואב לקרוא על המצב עכשיו, הלוואי שיתהפך הכל לטובה בע"ה במהרה!!
הרבה הצלחה!!

בקיצור זה מוגזם נכון?..

היתה לי הרגשה כזאת

לי אישית לא היה מתאים בכלל, אני חושב מכמה סיבות... אבל יכול להיות שיהיה מי שזה יתאים לו באופן מסוים, אבל יש כמה נקודות שצריך לקחת בחשבון.. לא בטוח שנכון לפרט כאן, אם זה רלוונטי למעשה אפשר בפרטי..

היא בת 35 תחשוב עד איזה גילאפשר ללדת עד 42בערך אתה רוצה בגיל 30 לסיים עם הענין של ילדים?
אתה רוצה לחיות אם משהי שניהית בת 60 בזמן
שאתה בן 48?
אני ממש לא היתי הולכת על זה
תחשוב על זה טוב טוב

של הילדים

לא ידעתי גם שלידה זה עד גיל 42 ..

אולי עדיף שאני יחשוב על מישהי צעירה ממני

חח סתם לא

האמת ... שאני מעדיף מישהי צעירה בתכלס

גם בת 17 מתאים לי

 

יאלה חברים לזרוק לי הצעות (:

ההתמודדות שלנו, לא ככה?! משהו שאתה יכול לעמוד בו ולא יהרוס לשניכם את החיים ביחד.. ככה נראלי..

לפחות הרווח מהשרשור הזה הוא שעליתי על העדה שלך בטוח!! 

טוב נו לפחות הצחקת יהודיה מישראל 

הצחקתי יהודיה מישראל ...מה לכל ה

אי..אלוקים למה למה אתה מסבך אותי עם לומדת הזאת

מה ביקשתי? שהיא תדבר בעברית ? חחח

תסמונת דאון ח"ו

סתם מתוך סקרנות...

ולכן יש דגש על בדיקות סקר בצורה יותר גדולה כשמדובר בנשים בהריון מעל הגיל הזה.

 

אבל זה לא סיבה לפסול אישה.

או לא להיות בהריון.

כי יש גם נשים שילדו בגיל 20 ילדים חולים לצערנו... כולל תסמונת דאון.

בהתחלה חשבתי שהשאלה לגבי גבר בן 35 ובחורה בת 23......

בס"ד

אחי ראית שטיסל או משו כזה? "אלמנה פעמיים,אני יסדר לך".. (שם, שם). פער גילאים מעל 5 שנים נשמע לי הזוי. עד 5 פרוע אבל בתוך המסגרת. עד שנתיים רצוי. וחבל שלא מתממש. היה פותר הרבה רווקים ורווקות מצרתם.. אשרינו. משיח משיח משיח אייאיאיאיאיי

אלמנה פעמיים..תגידו אתם מדברים עברית פה בפורום ?

ו...תשמע אם זה נגיד מתחת לגיל שלי זה סבבה מה אכפת לי

אם זה מעל אתם צודקים אולי לא שייך

בס"ד

 

משעשעת למדי...

 

המשפט הזה הוא משם.

מכיוון נוסף
ב. אין לי מושג למה. נראה לי שהרבה כתבו בשרשור הכירות, ולא בכרטיס אישי.
ג. יש ויש. אני יודעת על בנות שפנו (דרך צד ג')

אם שוב תראה לנכון שלא לאשר את ההצעה, אז לא.

עצם זה שהגיעה אותה הצעה משני מקורות זה לאו דווקא מדד להתאמה. מנסיון.

 

ב. שאלה יפה..

ישנם אנשים שאוהבים להשאר כמה שיותר אנונימיים באינטרנט.

ויש כאלו שנבוכים שידעו שהם כאלו צעירים/ מבוגרים..

 

ג. הגדר "פונות".. ישנן דרכים עדינות יותר ליצור מצב של הכרות כשנראה מתאים.

 

אני מסכים שיש דרכים יותר עדינות, השאלה היא אם בנות באופן כללי יוצרות את המצבים הללו - יוזמות בהקשר הזה פנייה או בירור למישהו שנראה להם... לאו דווקא שפונות באופן ישיר...

2. דווקא ראיתי שכתבו.
לי אישית יש עניין מיוחד לא לכתוב. אבל לא מאידאל או משו.

3. לרוב לא פונה בעצמי לגברברים שנראים לי פוטנציאלים (*מאידאל*), לא בפורום ולא במציאות.
אבל אם יש משהו שנשמע לי שעשוי להתאים אני משתדלת לבדוק דרך צד שלישי.

נ.ב.
הזדמנות להגיד ש-
לדעתי, באופן כללי
זה לא בריא לשני הצדדים שהבחורה תתחיל עם הבחור.
לפעמים נראה לי שיש משהו די בוטה בזה.
ומנגד משהו מאוד מכבד בזה שבחור עושה את זה. (בקטע יפה כמובן).
אני לא כ"כ מאמינה בקשרים כאלה [>]
גם אם קיימים כאלה.
זה הופך את הבחור לסוג של "נפעל"/"מונהג"/"מושפע". (שכל אחד ישתמש בהגדרה הנוחה לו)
ולפי "השגותי הדלות", קשר בריא צריך להיות הפוך- משפיע ומושפעת. (אלא אם כן שניהם יוצאי דופן באופן כללי וזה כבר סיפור אחר).
אז גם בחורה שמסוגלת "להתחיל", שתעשה את זה בדרך הנשית שלה. זה הכי מקסים ומעניין ומאתגר את שני הצדדים
איך?- מממ שתרמוז חחח סתם.
שתגרום לו איכשהו להתחיל איתה.
שתפנה למישהו שיפנה למישהו וכו
כל אחת בדרך שלה... רק שלא יהיה ברור שהיא מתחילה איתו!!!
בהצלחה...

אני את דעתי לגבי ה"תגרום לו איכשהו להתחיל איתה" כבר אמרתי, כמה פעמים. מעלה חיוך, המחשבה על זה.

ושוב - שיהיה בהצלחה בבניין עולם, לכולנו. בעז"ה!

רציתי לדעת למה את חושבת שאם בחורה תתחיל עם בחור זה לא בריא?

 

שלא תביני לא נכון - אני לא מהפמניסטיים וכו' - רק מעניין אותי לדעת מה ההגיון מאחורי זה.

שמתי לב שבנים שמתחילים איתם בדכ גם ממשיכים להיות מנוהלים ע"י הבחורה.
*לא תמיד, אבל בדכ.*
הבחורה יזמה את הצעד הראשון והיא תמשיך ליזום בהמשך הקשר.
יוצא שהיא המנהלת של הקשר... ה"משפיעה".

בסופו של דבר היא לא תרגיש עם זה טוב, והוא ירגיש סוג של דיכוי.
(לא אומרת שאין יוצאי דופן. אבל הם 'יוצאי דופן' בעיני).

ואם אגלה לכם סוד שלא הרבה נשים מעזות להודות בו -
חלק מהצרכים של האישה זה להרגיש מחוזרת.
ואם היא התחילה איתו והיא כאילו ממשיכה להשאר הצד האקטיבי בקשר, זה היפוך יוצרות לשניהם.
זה לא בריא.

זה גם לא מושך (את שניהם לדעתי)-

גבר שמעז לחזר- הוא "גבר"!. (וזה די מגניב אותנו. אנחנו מחפשות גבר).
[גם אם לנו ספציפית אתה לא מתאים- יצאת מכובד. יצאת גבר].
ולכן כשאישה "מחזרת" זה מוציא אותה "גבר" בקשר הספציפי או באופן כללי.
או שזה הופך אותה ל"לא מחוזרת". (וזה לא כזה נשי).

(שמתי לב שברוב המקרים שבהם אישה חיזרה אחרי בחור (כל סוג של חיזור אקטיבי לפני שהבחור חיזר בעצמו)- הבחור חתך בסוף. (זה גם לפעמים נראה נואש כזה)
גם אם הבחורה לא הבינה למה היא ככ השקיעה והיה לה בסהכ טוב.
לפעמים אפילו הוא בעצמו לא מבין את הסיבה.


מצד האמת-
גבר אמור לחזר אחר אבידתו. זה חלק מהטבע שלו.-
להרגיש את החוסר, ולבקש לו עזר כנגדו.
ולבחור דווקא אותה ולא אף אחת אחרת.
ככה אישה מרגישה טוב עם עצמה ועם הגברגבר שלה


אז נכון שזה הרבה יותר מאתגר את הנשים היוזמות, הבטוחות, האסרטיביות.
אבל זה משתלם לנשיות שלהן.
תנו מקום לגבר שלכם. הוא צריך את זה, ואת צריכה את זה לא פחות.

קצת מפריע לי מה שאת כותבת. אולי באידיאל זה נפלא. אבל בתכלס- אם לא אני הייתי יוזמת את הקשר ביננו יכול מאוד להיות שלא היינו נשואים היום. ולא. בעלי ממש לא מונהג. ויודע לחזר אחריי הכי טוב שבעולם. אז אני באמת לא מבינה למה אם יש לך מישהו שנראה פוטנציאלי תחכי עד שהוא ישים לב? למה לפספס הזדמנות? מקווה שלא פגעתי.. היה לי חשוב להסב את תשומת הלב לנושא..

באופן כללי ככה ראיתי ב*רוב* המקרים.

ולרגע לא אמרתי לא לקדם.
אם מישהו מעניין אותי אנסה לעשות עם זה משהו.

אבל אני נגד להתחיל ישירות ונגד זה שזה יעשה על ידה.

מי שמצליחה שזה ימשיך באופן כזה שזה ימשיך כמו שצריך- אשריה...
אבל דיברתי על הד"כ...


אגב, רוב הבנות שראיתי שחותכים אותן המון-
שמתי לב שזאת הבעיה שלהם.
יותר מידי יוזמות.
יותר מידי מתקשרות...
וכדו וכו

מישהי פנצה אליי באופן ישיר
וממש שמחתי בזה, וממש חבל לי שלא לכל הבנות יש אומץ כזה
לדעתי מתפספסים הרבה הרבה מקרים פוטנציאלים
כי בנות מחכות שיפנו אליהן

כי מישהי התעניינה בך וכו'
זה מחמיא לפעמים.
אבל לא בטוח שזה בריא לבחורה.
ולא בטוח שבקשר שימשיך להתנהל ככה, אתה תהנה מזה.

ואממ דווקא ממש חמוד שאין להן את האומץ הזה... נשיות כאלה..

בחורה לא אמורה לא לקדם משהו שנראה לה. חבל לפספס.
אבל לפנות ישירות זה מיותר (כי אפשר לעשות את זה אחרת) ומזיק לפעמים (אולי אפילו ברוב המקרים).

לק"י

אם לבחורה נראה שמישהו יכול להתאים לה, והוא לא שם לב מכל מיני סיבות (אפילו טכניות: הוא כותב הרבה והיא בעיקר קוראת..)- חבל להפסיד קשר שיכול להוביל לחתונה..

מלבד הסיבה של ביישנות מול אומץ.
ואני מעריך אומץ, אומנם אני יחסית ביישן בדברים האלה - אני לא אפנה עד ששאני בטוח בעצמי ב100% שזה מה שאני רוצה, וגם אז יקח לי זמן.
אבל אני לא רואה סיבה אמתית למה לא לפנות

וכמו שאמרו לפניי - חבל לפספס.
אני הערכתי מאוד את האומץ הזה

לק"י

מטרת הפורומים היא לא שידוכים.
(הזוגות שיוצאים מכאן הם רק בונוס).

לי אישית זה יותר טוב, כי בד"כ אני לא מגיע לרמה של וודאות של רצון לפנות לבחורה.
כאשר היא פונה, זה נותן לי דחיפה לצאת, ואסרב רק במקרה שאני חושב שכלל לא שייך.

[אולי אני צריך לעבוד על עצמי ליצור אצלי רצון יותר חזק כלפי בנות, ולפנות אליהם.
טוב, בינתיים הבחורה שאני עכשיו בקשר אתה, פנתה אלי. נראה אם יצא משהו מזה.]

גם לי קרה שפנות פנו, אבל אני התכוונתי לשאול אם זה מתרחש כאן, בפורום - האם ישנן בנות שפונות לבנים דרך הרשת... או שגם את זה עושים דרך צד שלישי וכדו'...

בד"כ אחרי שנפרדים, נזכרים בדברים הטובים שהיו ופחות על הסיבות למה חתכנו..
אתה צריך לשבת עם עצמך שוב, בלי לחץ, תיקח את הזמן, ותנסה לחשוב שוב מה היו הסיבות לפרידה והאם זה היו דברים עקרוניים או דברים שמפריעים ושאפשר להחליק..
אחרי מחשבה, יכול להיות שתשים לב שהנקודות שלא אהבת היו קטנות ופשוט הסיבה העיקרית לפרידה היתה פחד מהצעד הבא..
וגם מצד שני, יכול להיות שזה רק יחזק אותך שעשיתם טוב שנפרדתם.. אבל דווקא נשמע ממך שאתה מאוד מתחרט..

ותמיד אפשר לחזור ביחד, וזה אפילו עושה טוב יותר לזוג..
באופן אישי, יצאתי עם מישהו שנה שעברה, אחרי התלבטויות חתכתי.. ולפני כמה חודשים, הוא התקשר אם אפשר שנחזור, וב"ה התארסנו.. ומשמיים זה יצא כך, כי שנינו באנו בגישה אחרת..

מלא מלא בהצלחה! ואל תדאג, הכל מסתדר לטובה בסוף בעז"ה!!

היא נפרדה ממך? לכן אל לך להטריד את עצמך בלבטים לא רלוונטים.. אם היא לא רוצה אז אין מה לעשות.. הבאה בתור..
שיהיה בהצלחה! בקלות ומהר מהר! יש הרבה דגות בים תתנחם!

אם באמת המחשבות של 'אילו הייתי עושה כך או כך' באמת לא מרפות ממך נראה לי שכדאי (מנסיון) שתציב תאריך סף, כחודשיים מהפרידה, שלאחריהם תראה אם המחשבות והגעגועים עדיין רודפים אותך. אם לא אז מצוין זה מראה שהתגברת והמשכת הלאה. אם המחשבות לא מרפות כדאי לנסות ליצור קשר מחודש, להציע לה שתפגשו שוב. להעביר לה מסר שאתה מעוניין לנסות שוב.
כמובן שהזמן אותו תקבע לא חייב להיות דווקא חודשיים אלא מה שנראה לך. הנקודה היא שתקבל קצת פרספקטיבה רחבה יותר על הקשר הזה ועליה לראות אם זה באמת היה טוב ומוצלח או שדברים אחרים גרמו לך לרצות להיות איתה.
הרבה הצלחה!!

המחשבות הללו הן טבעיות לחלוטין. תמיד עולה המחשבה מה היה קורה אילו דברים היו מתנהלים אחרת, אולי לא עשיתי מספיק? אבל צריך וחשוב לזכור - זה אני, כמכלול. מתוך הנחה שהצד השני לא שפט אותי על איזו נקודה קטנה ומצומצמת אלא תפס אותי כאישיות, בטח לאחר קשר ארוך. אם בכל אופן זה לא הלך - אז אחד מן השניים:

האחד, שאולי באמת זה יחזור בהמשך, אבל אין לך לבנות על זה (אני מדבר בהנחה שהפרידה באה מהצד שלה..) ועליך להמשיך הלאה. אם תקבל איזו פנייה ממנה בהמשך - תתייחס בהתאם.

האפשרות הנוספת, היא שהיא לא תפנה אליך ולא תהיה כל תקשורת ביניכם. אבל דבר אחד בטוח - אתה תצטרך להמשיך הלאה ולבנות את עצמך. צריך לזכור - עד לחתונה אתם כל אחד לבד. אחרי החתונה זה שניים שהם יחד. כרגע אתה עומד בפני עצמך כאדם ולא צריך כל הזמן לחשוב עליה. עשית את המקסימום שיכולת וזה התוצאה - נפלא! זה אומר שהקב"ה חשב אחרת ממך. עכשיו תעשה השתדלות נוספת להבין את הדברים, לחשוב על האישיות שלה גם כמכלול - תמיד אחרי פרידה קל לזכור את כל הכיף ולשכוח את הדברים שהיו קשים, אבל צריך לדעת שאם נפרדתם אז יתכן וזה תפס מקום קצת יותר משמעותי.

לסיכופ, הצד השווה שבהם - תמשיך הלאה, אל תתחשבן עם עצמך מה היה קורה אילו הייתי עושה אחרת, כי אין לזה סוף וגם לא ממש תועלת. תסתכל קדימה ותתבונן מה אני עכשיו יכול לעשות בפועל. אם יהיה שינוי מצידה -זה כבר סיפור אחר.

יש להעיר, ברור שיש לעיתים מקרים חריגים ולפעמים גם יתכן וזה יהיה נכון לפנות מצדך להמשיך את הקשר שוב, אני חושב שזה מאוד תלוי בקשר ובסיבת הפרידה, אם אני יכול להועיל בזה אשמח לדבר בפרטי.

והכי חשוב - לזכור שכל פגישה וכל מישהי שנפגשים איתה זה לא בזבוז זמן - אלא עוד קומה ונדבך בבניין הכללי שלבסוף יבנה, ובעז"ה בקרוב ממש!

בס"ד

 

אתה יכול לראות שרשור דומה עם תגובות נוספות כאן:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t675526#7481324

בהצלחה רבה!

בס"ד

 

יש שם גם פרק על מצד הצייד של האמא הפולנייה של בבא?

התבלבלת ‏‎

בס"ד

 

(הבת היחידה שבתמונה...)

שהפולנים אצל האשכנזים זה המרוקאים אצל הספרדים?

זה דומה, אולי התבלבלת. |דן לכף זכות|

חרות הרגת אותי עכשיו

בס"ד

 

עמוד 57 (בהוצאה הישנה )

לא זוכרת מתי בפעם האחרונה קראתי בבא ואיזה..

"נגיד ש...בבא בתנ"ך"

על בראשית.

 

 

 

 

ומעניין לעניין...

 

משעשע ביותר 

ולא חסר גם בעלי מומים שמתחתנים עם בעלי מומים אחרים.

הניסיון מראה שלא המום הוא זה שגורם לרווקות מאוחרת, יש מספיק רווקים מבוגרים ללא פגם הנראה לעין ויש נכים שמתחתנים בגיל מוקדם יותר.

יחד עם זאת הסתייגות, כבדות שמיעה וחרשות גוררים איתם גם בעיית תקשורת מה שיקשה אולי להתחתן עם אדם שאיננו כזה.

מכיר הרבה שזה בכלל לא מזיז להם.

 

אין לזה שום השפעה משמעותית על הזוגיות והדבר התכלסי הכי גרוע שיכול להיות זה שהיא מדברת טיפה בקול או צריך לחזור פעם פעמיים על דברים וזה ממש כלום! לחלוטין לא משהו ששווה לפסול בחורה בשבילו.

יש כאלו שנרתעים אולי או רואים את זה כ"הצעה לא טובה" אבל אני חושב שהם לא הרוב. אבל את זבה אין לי דרך להוכיח סתם הרגשה

 

יש לי חבר שחברה שלו חירשת (עזבי שאצלה כמעט ולא שמים לב לזה בכלל) והוא התחיל איתה בערך על הרגע הראשון שהוא פגש אותה - ככה שאם לחברה שלך יש מה להציע בתחומים אחרים אין לה מה לדאוג זה ממש מחוויר

נכון, אף אחד לא יכחיש שלהרבה מאוד יש רתיעה מבעלי מומים כאלו ואחרים - אבל בגדול, לדעתי, זה בעיקר תלוי איך מציגים את זה ועד כמה המום הוא באמת קריטי - ש כאלו שהמומים האלו הופכים אותם לחצי סיעודיים ויש כאלו שמתפקדים בכוחות עצמם לגמרי לגמרי. אני מכיר משפחה שהסבא וסבתא שלהם, שניהם, חירשים (לא הבנתי אם מלידה או שהתחרשו במהלך החיים, בכל מקרה, כבר כשעדיין לא היו ילדים להם - היו חירשים) - ובכל זאת הצליחו לקיים בית.

 

מאחל בריאות והרבה ב"הצלחה לחברה שלך! בעזרת ה' תמצא בעיתה ובזמנה את הבחור המיוחד שראוי לזכות בה על אף המום שלה ב"עולם הזה".

בס"ד

אפשר להגיד משהו?
את יודעת, אולי כן יפסלו אותה בגלל זה.
אבל א. בטוח יהיו כמה שלא.
ב. בטוח יהיה אחד שאפילו יסכים וירצה לחיות איתה את שארית חייו.

אני לא חושבת שצריך לפחד, צריך להבין שבסוף זה יגיע.
כל השרשורים פה על "האם תפסלו כי בלה בלה בלה" הם די מלחיצים סתם.
אז יש פה בן שיפסול בגלל זה- זכותו.
אני מבטיחה שיהיה אחד שלא יפסול בגלל זה.
כל אחד ומה שמתאים לו..

אני לא אומרת את זה רק לך\לחברתך, אני אומרת את זה גם לעצמי.
אני פעם פחדתי פחד מוות שלא ירצו אותי בגלל העבר שלי, בגלל כל מיני שריטות שלי (ויש כמה רציניות ), בגלל המון דברים.
ווואלה, הקב"ה פעם אחר פעם הוכיח לי שגם אם אחד פסל, יבוא אחד אחר תחתיו (חבל שזה הוכח לי בגילאים צעירים, אבל זה הוכח ), ואם גם הוא יפסול אז יהיה עוד אחד..
את יודעת מה מפחיד אותי במה שכתבת?
שאם היא תפחד שלא ירצו אותה בגלל זה, היא עלולה להינשא לראשון שירצה אותה רק כי אולי חסרה לה האמונה שירצו אותה..
ואני מפחדת את זה כיהייתי במקום הנפשי הזה, וב"ה שזה היה בגיל שעוד לא יכולתי להינשא ובשלב מסוים פשוט חתכנו ובדיעבד שנינו לא מצטערים על זה .
אבל באמת, הקב"ה ישלח לה מישהו מדהים רק בשבילה, והיא לא צריכה לרוץ עם כל אחד שהסכים.

זאת סתם הייתה נקודה נוספת שמשום מה לא ראיתי הרבה שהעלו אותה בשרשורים כגון אלו וזה נראה לי חבל..
ושוב, את הדברים האלה אני עדיין משננת לעצמי
כי זה קשה, וזאת עבודה ובעז"ה כולנו נמצא את בחיר ליבנו בעיתנו ובזמננו ונהיה בטוחים שהוא יגיע בזמן הכי הכי נכון לנו..
ובשאר הדברים כמובן אני מצטרפת לתגובות מעלי.

ב"הצלחה רבה לך ולחברתך
(הכותבת בת 18, אם זה משנה..)

אולי התהליך ייקח יותר זמן מהחברות. אולי לא.

אבל בסוף יגיע האחד שייקח אותה למרות החרשות.

כי הוא כל כך יעריך וירצה אותה עד שהחרשות לא תפריע לו.

והידיעה שהוא כל כך רוצה אותה עד שהוא לא שם לב למום שכזה, תהיה הרבה מאוד בשבילה.

לא כל אחת זוכה לכזו המחשה לקשר שנוצר.

וגם אם לו יהיה מום כלשהו זה לא יפחית מזה. כי אדם לא נרתע מהמום שלו כמו ממום של אחרים.

רק יוסיף גם הבנה לקושי והתמודדות עם המום אח"כ במהלך החיים.

 

נכון לדעתי לרוב המקרים עליהם שואלים פה שאלות כאלו.

לא פירטת כ"כ אבל לפי מה שכתבת

נשמע לי שבעזרת מכשירי השמיעה היא מתפקדת רגיל

לא חושבת שיש סיבה לדאגה..

יתכן שיהיו כאלה שיפסלו

אבל אני מאמינה שיהיו גם הרבה שזה לא יפריע להם

 

הכי חשוב להתמקד במה שיש לה

בכשרונות,מידות ועין טובה

ממש עזרתם לי לסדר את מה שרציתי להגיד לה!!
למי ששאל- היא מתפקדת רגיל לגמרי נחמדה במסגרות רגילות...

פעם אפילו הכרתי מישהי כזאת, לא הרגשתי בהבדל.

אם היא מצליחה לשמוע עם מכשיר שמיעה,

 

ויש לה מידות טובות, יראת שמיים, וכו' - 

 

אין מה לדאוג.

 

תמצא חתן מעולה בעז"ה.

חירשת באוזן אחת ובשניה עם מכשיר.
נשואה באושר עם בחור בריא ומקסים!

בס"ד

 

מצטרפת בערך למה שאמרו כאן ומרחיבה קצת.

 

בד"כ מה שמעניין את הבחור הפוטנציאלי יהיה:

1. איך היא מתפקדת בשגרה?

2. האם זה משהו בולט מבחינה חיצונית (חשוב חברתית וזה יכול להיות קושי משמעותי).

3. האם זה תורשתי.

 

לדעתי כדאי להוסיף לבירורים את סעיף 4+5:

4. איך היא מתמודדת עם זה נפשית? (האם היא שלמה עם זה או לא?) ---> אם בהקשר הזה המצב לא מושלם רצוי להתחיל לטפל כבר מעכשיו.

5. כשיגיע הבחור הפוטנציאלי בע"ה: איך הוא מקבל אותה? איך הוא מתמודד עם זה? האם יש לו כח להתמודד עם כל הנ"ל מבחינה נפשית? זה יכול להיות קשה! אם יש קושי מסויים כלשהו - האם שניהם יחד מסתדרים איתו?

 

וכמובן הדברים הרגילים של מידות טובות וכו'.

 

 

כמדומני שהרב בורשטין כתב פעם משהו בהקשר הזה ב"גילוי דעת".  (ואני חושבת שהמסקנה היתה שבאופן כללי הוא לא כ"כ ממליץ על חתונה של נכה עם בריא\ה אבל יש מקרים ספציפיים שהוא עונה אחרת).

אני חושבת שכשתגיע לגיל בע"ה כדאי לה לדבר עם מכון פועה לברר את הפרטים הגנטים (בהנחה שזה מולד) וכן איך ומה לספר לבחור בע"ה. אם זה מלחיץ אותה מעכשיו אולי כדאי לה להתקשר אליהם כבר עכשיו והם ירגיעו אותה בע"ה.

 

 

מבחינת מה שאני מכירה במציאות: מכירה כאלו וכאלו: זוגות ששניהם מתמודדים עם אותה בעיה \ כל אחד עם בעיה אחרת \ אחד עם נכות ואחד בריא. כולם מדהימים.

חלק זוכים להתחתן צעירים, חלק מבוגרים - אבל אין בזה כללים, כמו עם כל בחור\ה רגיל\ה. לפעמים ככה ולפעמים ככה.

 

 

לא מזמן ראיתי בסרטי בוגרים בערוץ סרט על בת של זוג חרשים. שווה לחפש ולראות!

 

 

 

 

לכל אחד הקב"ה הכין את החצי שלו, וגם היא לא יוצאת דופן.

חבל מאד שהיא מתוסבכת, כי זה ולא חרשות עצמו, מה שיכול להפריע לה בשידוכים.

אגב, היה עצלי פעם זוג בטיפול, זוג מקסים, והגברת היתה חירשת. והבעל - ללא שום בעיה ובעל  אוהב, מתחשב,  ובעל עוד תכונות טובות רבות מאד. עד כמה שזכור לי, הוא היה חברותא של אחיו של הבחורה, וכך היכירו.

איזה זוג מקסים, בלי עין הרע!..

תגידי לחברה שלך שהכול תלוי רק בה. 

אגב, תזכירי לה, שיש דברים הרבה יותר חמורים מחרשות, למשל, חוסר צניעות, ח"ו.  ואם לדבר על המחלות, אז יש מלא מחלות שמעקבים בשידוכים הרבה יותר מחרשות, למשל, כל מחלות נפש (אפילו במשפחה מורחבת ולא אצל בחורה עצמה).  וחרשות - זה לא בעיה. היא תמצא את השידוך שלה בקלות, ועוד תתפלאי לראות אותה מתחתנת לפני חברות רבות...--

ואם תרצה, היא יכולה ליצור איתי קשר במייל - ואשמח לדבר איתה.

 

ב"ה

מנסיון אישי ממשי... כשמבינים את המגבלות והיתרונות אפשר בהחלט להסתדר, העיקר תלוי באופי של שניהם ועד כמה עובדים על המידות.

הליקוי עצמו אם הוא מטופל נכון, דהיינו מכשירי שמיעה תקינים, טיפול בדיבור במקרי הצורך אינו מהווה כל בעיה או מגבלה.

יש מספיק כלי עזר שיכולים לתת  מענה לכל הנצרך (כמו גלאי בכי לתינוקות וכדומה).

לא אכחיש ואומר שאכן זה דורש כמה מילימטרים מעבר להתנהלות רגילה של בני זוג, אבל כאמור בעיקרו של דבר הדבר במהותו תלוי באופי ובמידות של האדם.

רק שהיא לא לומדת הוראה ומזכירות אלא הנדסה .משהו שקשור למכונה ומחשב ולא אנשים

• "איתתך גוצא - גחין ולחיש ליה"
  • מילולית: אשתך נמוכה - התכופף ולחש לה. במשמעות: דבר עם אשתך (ובהכללה: עם כל אדם) לפי רמת הבנתה. או לפי רש"י להיפך: אשתך נמוכה - התכופף ושמע בקולה.
    ובהשאלה לכאן: בחור נבון וטוב ידע איזה בחורה זהב יש מולו ולא יהיה מוכן להפסיד אותה רק בגלל בעיית שמיעה. כדאי להיעזר בשדכן בבוא הזמן, כדי למנוע הפתעות. אבל אז, כשזה זה, אז זה זה. שתהיה גאה בעצמה ובמה שהיא, שלא תפחד ותוריד ת'ראש בגלל הנכות שלה. יש לה מן הסתם כ"כ הרבה מעלות.

האם זה גנטי. ואפילו אם כן, זה עדיין שיקול נגד, לא 'דיל-ברייקר'

והעצה טובה לכולם- גם בריאים לגמרי כי לזיווג הגון צריך הרבה סיעתא דשמיא

 יש פגמים גרועים יותר מחירשות אבל היא צעירה מידי גיל 17 זה מוגזם תסיימי שירות לאומי ותמשיכי הלאה בהצלחה

אתה לא מכיר אותה, תן למי שמכיר אותה לייעץ

נראה לי אני צריך יותר מיד אחר בכדי לספור את האנשים שאני מכיר שהתחתנו עם מישהי בת 17 (ואפילו כמה מתחת)

 

תאמרי לה, שגם אם יאמרו לה לא, ומן הסתם יהיו כאלו,

היא גם לא רוצה להתחתן עם כאלה שאומרים לא על דברים כאלה!

היא רוצה להתחתן עם מישהו שיכול להכיל את זה! מי שלא יכול, לא שווה אותה...

 

(לא שאני דן לרעה כל כך מי שיאמר לה לא...)

שירת ירושלים.
ירוק בעיר.

אם המחיר זול במיוחד

תחפשו טוב טוב "קטנות" באולם

 

לדוג' ששמעתי:

- אם אתה מביא להקה זה עוד תוספת כסף (חוץ מתאורה והגברה שגם ככה מחוייבים)

- האולם מתחיל רק ב8 ומוגבל עד 12, אחרת תוספת תשלום

- יש באותו היום אירוע צהריים, קרי יכול להיות שיהיה קצת התנגשות בעריכה ועיצוב של האולם

- שלא נדבר על כמה שמתקמצנים על המזגן 

- אוכל ממחוזר (כן כן, ממה ששמעתם, אוכל שנשאר ושנשמר מאתמול או משלשום לקראת האירוע של היום)

- ניסיון לחיסכון במנות- אחרי שחצי אולם מקבל את האולם במנה העיקרית המצלרים מתחילים לטעון שנגמר הבשר/פרגית ונאשר רק המנה הזולה.

- אין היתר בניה לאולם (ושמעתי על מקרה שיום לפני החתונה הרסו אולם שזוג היה אמורים להתחתן שם)

 

 

 

בהצלחה

 

 

אם אתם רוצים להוזיל את העלויות

תוכלו להקדים קצת את החתונה לחורף, ששם המחירים יותר שפויים

או ממש להצמיד לפסח (יום-יומיים לפני) רק תבדקו טוב שלא יבריזו לכם כי זה זמן לחוץ

ואני מניחה שמה שיותר ישקיט את רוחך יהיו תשובות חיוביות מבנים, כי זה מדד אובייקטיבי מבחינתך לאמת, ואני מבינה זאת לחלוטין.

עם כל זאת בחרתי לענות לך בכל זאת. מקווה שתשובתי תהיה לך לעזר.

ראשית, רציתי להגיד שאני כואבת לשמוע שעברת הטרדה. ובכלל נשמע לא פשוט כל מה שעברת, ואני שולחת לך חיבוק.

שנית, אין ספק שאת מתארת פה עבר לא נורמטיבי. והדברים שתיארת נשמעים מטלטלים מבחינה רגשית.

אך אין זה אומר שצריך להרחיק לכת ולהגיע למסקנה שאף אחד לא ירצה לצאת איתך.

אני חושבת שאם התשובות לשאלות הבאות שליליות, את יכולה להיות שקטה:

האם את מרגישה שאת לא יציבה מבחינה רגשית בעקבות האימוץ?

האם את מרגישה שאת לא יכולה ליצור קשר נפשי עמוק בחור בעקבות ההטרדה שעברת?

האם את מרגישה שקיימת בך רתיעה ליצירת קשר הכולל מגע פיזי עם מי שתתחתני איתו?

במידה וענית על אחת או יותר מן השאלות בחיוב, אין מה להיבהל, פשוט כדאי לדאוג לטפל בצורה מקצועית בנקודה שלא פתורה לפני שאת מתחילה לצאת.

יש בחורים שעלולים לא לרצות לצאת איתך בגלל זה, אבל אגלה לך בסוד שהם גם ככה בחורים שאת לא רוצה לצאת איתם. בע"ה הבחור שלך יהיה בחור שיקבל את זה באהבה גדולה, ולא יעשה עניין גדול מהסיפור. 

ועוד סוד קטן- לכל אחד יש תיק. יש מישהו שהתיק שלו יותר מוחצן וגלוי, ויש מי שהתיק שלו פחות מוחצן וגלוי. בסוף עוד תגלי שאת צריכה להכיל תיק של מישהו אחר שאולי הוא נחשב 'טרוויאלי' או מקובל יותר, אבל גם זה יהיה תיק.

מאחלת לך הצלחה ענקית! חג שמח, ושבעז"ה תזכי לחוות מעתה רק דברים משמחים, נעימים, ומקדמים.

 

 

 

 

 

איזו תשובה! אני מציע לך לשקול להיות מטפלת זוגית ;)

הייתי אפילו אומר שאת צריכה ליהות פסיכולוגית את תצליחי בזה זה בטוח ..

אין כמוך.

 

ויתרתי על התכנון לכתוב גם כן תשובה, לא יכלת לנסח את זה יותר טוב.

והסוף גם מחזק לכל אחד.

"הטרדות" - 

 

יש כל מיני סוגים. ויש הבדל בהשלכות על האדם. ויש גם כל מיני סוגי בנים מבחינת "איכפתיות" מדברים כאלה.

 

ונשמע מדברייך שאת עברת הלאה היטב.

 

אל תחששי - את תמצאי בעז"ה.. 

לא כלכך הבנתי - 

את שואלת איך בחור שאת כבר יוצאת איתו היה מגיב למידע

או האם בחורים יסכימו לשמוע  בכלל ברמת ההצעה?

מיוחד בקשר, וקשה להם להתקשר נפשית לאדם שהם לא בוטחים בו בצורה חזקה. לכן הייתי יוצא עם אחת כזאת, והייתי בודק שזה הולך לכיוון של קשר הדדי עם הרבה בטחון ויציבות.

[סתם כתבתי את מחשבותיי הראשונות, אולי לא דייקתי.]

ועל האימוץ.
ואל תחכי להצעות מהמשפחה.
צאי לבלות עם חברות ותכירי בעצמך...
מי שיאהב אותך באמת, לא יפסול על ההטרדות שאת לא אשמה בהן ולא על האימוץ.
רק תני לו קודם זמן להכיר אותך ובפגישות מתקדמות תספרי בקטנה.. בלי לעשות מזה עניין..

ב"ה
אני חושב שזה תלוי איפה את נמצאת,
אם זה מה שמעסיק אותך כל הזמן ואת חייה בעבר אז נה יפריע,
אבל את נשמעת כמו אדם שעבר טראומות שמתמודד עם זה בצורה רצינית ביותר!
לכן,
בהתחלה אולי באמת לא לספר הכל, וכשהקשר יתפתח אז לספר יותר, למרות שיש דברים שלא חייבים לספר בפרטי פרטים.

ותמצאי את האחד שלך בקלות! מי שפוסל בגלל אימוץ וכאלה כניראה לא שווה אותך.. על אף שאני לא מבינה מה מרתיע בזה יש לי בני דודים מדהימים מאומצים ואני לא רואה בזה שום דופי..
ולגבי ההטרדה יש המון המון נשים נשואות באושר ועושר אין שום סיבה שאת לא תגיעי לזה.
ה מכין לך בתנור את האחד שלך ואת לא תלויה באחרים מה יגידו או לא יגידו אלא בו..
יהיה בסדר מחכה לשמוע בשורות טובות!
נשיקות!

התפקוד והשגרה, אני מאמינה שזה לא אמור להרתיע.
בסופו של דבר מבחן השגרה הוא זה שקובע להתמודדות של בנאדם, ואם בו את עומדת אז בתוכך את רק מחוזקת ובנויה יותר. (כמובן שיכולים להיות יוצאים מהכלל, זה העיקרון הבריא..)

ככה אני מקווה שמתייחסים אליי...

מי מהם שלא לנסות, זו מציאות שיש כאלה שמפחדים, אבל את נשמעת בחורה שיודעת מה היא רוצה,

בוגרת ומתנסחת יפה, ואלו תכונות שיובילו אותך קדימה, אז אל תחששי מכך שלא מציעים הרבה (למרות שלא בטוח שזה נכון כי יכולות להיות סיבות נוספות כמו שלא יודעים שאת רוצה וכו') אלא תתמקדי במה שכן מציעים ובע"ה תצליחי.

 

 

חוץ  מזה אפשר גם לפנות ולא צריך לחכות שיציעו....

 

בהצלחה רבה רבה.

בקשר לדבר השני - זה תלוי במצב הנפשי של הבחורה. אני חושב שבד"כ לא תהיה לי בעיה.

אנשים רבים עוברים משברים בחיים. אומנם נכון שהמשבר שאת עברת הוא גדול מאוד באופן יחסי, אבל השאלה היא לא מהו המשבר ומהו הקושי - אלא איך יצאת ממנו. אני חושב שזה המדד העיקרי בנושא הזה. נכון, אני מדבר באוויר, בפועל - פעמים רבות יכול להיות חשש. אבל אם היו אומרים לי על מישהי שהיא מאוד מתאימה לי ואיכותית מאוד שעברה את אלו הדברים אבל יצאה מזה לחלוטין - אני חושב שהייתי שוקל את זה לחיוב ומנסה... אני לא מתכחש לעובדה שלפעמים הדברים הללו משפיעים על הקשר ויש כאן נקודות נוספות שאותם הייתי רוצה לבדוק, אבל באופן כללי - אני חושב שישנם אנשים איכותיים מאוד מאחורי המשברים בהנחה והם יצאו מהם בשלום ולכן, אם יודעים ללטש ולנקות את האבק של המשבר שלפעמים מתריע ומפחיד - אפשר למצוא יהלום.

 

בהצלחה רבה!!

 

נ.ב

ברור לי שישנם בנים אשר לא יסכימו איתי, יאמרו ש"מה אני צריך להכניס ראש בריא למיתה חולה" וכדו' ואני באמת מכבד את זה, אבל צריך להסתכל על הבן אדם כמכלול מעבר למה שרואים. אגב, אני אומר את האמת - ההטרדה המינית פחות מפריעה לי, אבל עניין האימוץ זה דבר שהייתי רוצה לברר. כלומר - מה קרה ברקע, אם יש קשר עם ההורים הקודמים ואיך זה מתנהל. ובכל אופן ארגיע אותך שאני מכיר חבר שהתחתן עם אישה עם בעיות של אלימות במשפחה עם כל המשתמע בזה, הם התחתנו על דעת זה, ושמחים מאוד היום על אף שאין קשר עם אבא והמצב מורכב. הבעל מאוד תומך ומכיל את המורכבות, מן הסתם שתצטרכי למצוא מישהו שיתאים לך מהבחינה הרגשית ושיכול להוות לך משענת חזקה מהבחינה הזו.

מה שבטוח - לא מספרים דברים כאלו על ההתחלה, תחכי עם כל הנתונים הללו לפגישה 5-6, כך לענ"ד ואני חושב שזה הגון מאוד.

לדעתי בציבור שלנו נושא ההצעות והשידוכים לא מספיק מפותח

מלחיץ-כן.

פוסל-לא.

בוואדי שיש מי שירצה! תשמחי! את לא יחידה עם עבר מסובך-והעיקר בחשש לדעתי זה ההטרדה (שלא הייתי מדבר בתחילת קשר). אימוץ זה מצוי ונורמאלי.

תודה רבה ששיתפת ובאמת מתפלל שה' יסייע לך לבנות בית נאמן בישראל מהרה.

1. בעיני ה' את שווה הרבה יותר (אמנם הוא לא אופציה אבל הוא עוזר)

2. ממליץ לבדוק נינוחות במגע (דבר שמשפיע כבר מהשלב הראשון של ההיכרות אפילו אצל דתיים ששומרים נגיעה)

3. אימוץ = לא מוכיח על שום חיסרון לצערי ישנם ילדים רבים שעדיף שמישהוא היה מאמץ אותם.

ברכתי שתשאבי כוחות מהאבא המאמץ של כולנו ותצאי עם כל הכוח והעוצמה ותמצאי את החצי שלך בקלות ובשמחה 

אני חושב שנגעת בכולנו 

בהצלחה, יהודיה!

 

בתור בן, אם הבת היא מצויינת, ורגילה, ורק העבר שלה 'בעייתי', והשדכן מציע כי באמת נראה לו מתאים וכולי.. אסכים לצאת בשמחה...

ופשוט להחליט מה טוב בשבילך שיהיה בהצלחה!

היא לגבי החברות...

 

לגבייך עצמך, תנסי להחליט החלטות באופן שקול ולא מתוך לחץ. חשוב לומר - בהחלט יתכן שבחורה בגיל הזה תהיה מוכנה, ובהחלט יתכן גם שלא, אבל את המוכנות הזאת צריך לבדוק, ולא את החברה.

לגבי החברות, אני לא יודע בדיוק מה אפשר לעשות ומה לא..

- אצל אלו שכבר התחתנו ולא עומדות בעומס, לראות איך אפשר לעזור, אבל גם לא להתערב יותר מדי ובאופן הורס... אם יש שיח כן ופתוח ביניכן יכול להיות יותר קל לפחות לזהות את אותן אלו שבכל זאת כדאי לדבר איתן. וגם לזה צריך חכמה.

- עבור אלו שעוד לא - פשוט להעלות את המודעות לקיומו של הלחץ הזה. אבל (!) להיזהר שלא להבהיל מאפשרות של חתונה - רק לעודד לעשות את הבחירה באופן שקול.

 

הצלחה רבה בעז"ה!!

גם לי היה בערך אותו סיפור בערך בגיל הזה.
החברות הכי קרובות שלי התחתנו.
שנה אחכ חצי דירה (של איזה 16 בנות)
שנה אחכ דירה שלמה
נשארנו שתיים מהדירה

ואני עוד לא לחוצה...
תחשבי על עצמך ועל הכוחות שלך.
חתונה זה חשוב אבל לא הכל בחיים.
צריך להיות מוכנים לזה ברצון ובאהבה

"תרחמי" עליהן.. אם להן זה טוב - עניינן. לא בטוח שהן "נופלות מהרגליים". ומכל מקום אחריותן ובחירתן.

 

"מה שהכי קשה לך" - זו האמת...

 

ואת צריכה להיות איתנה באישיותך, ואם את יודעת שלך לא טוב עדיין כעת - אז בענין חשוב ורציני כזה, לא עושים לפי ה"אופנה".

 

בנחת, שמחי בשמחתן, ושמחי בשמחתך שאת עושה מה שטוב לך - ובעז"ה יגיע גם הזמן (והבחור) שמתאים לך.  בלי לחץ.

אם מתחתנים בזמן שלא טוב לך ולא מתאים לך ורק מלחצים חיצוניים - גם יכול להיות שלא ילך בדייטים, כי אין מספיק רצינות וגם יכול להיות שאם אכן ילך ומישהו יתחתן מתוך זה - זה יצור לחץ ומציאות לא בריאה בתוך הבית, כי אין בהכרח את המוכנות הנפשית הפנימית לתהליך הזה ואין את המסירות עבור הדבר שמקימים, כי זה לא נעשה מתוך מחשבה ומוכנות, אלא מתוך לחץ חיצוני שלא שייך אלייך.

 

הלחץ הוא טוב כאשר הוא מזרז למזורזות, כלומר, כאשר יש מישהי שהיא מוכנה ובשלה אבל מפחדת לקפוץ למים, אז הלחץ הזה הוא טוב כי הוא דוחף קדימה. אבל מי שלא בנויה לזה כעת - לענ"ד זה רק יזיק.

אני בעצם מנסה לעזור לך להבין שמה שלא טוב לך - הוא חד משמעית ימשיך לא להיות טוב לך הגם שלחברותייך הוא יתכן ועושה מאוד טוב. ולכן, אם את רוצה בית בריא ושמח, תשקלי את צעדייך ותעשי אותם בביטחה ובשמחה ולא מתוך לחץ חיצוני.

לחץ פנימי לעומת זאת - כלומר רצון פנימי עז להתחתן, זה כבר סיפור אחר לגמרי...

 

בהצלחה רבה!

בס"ד

 

שעשתה שנתיים שירות, ואז שנה מדרה וכל הזמן הזה לא רצתה להתחיל לצאת, כי הרגישה שלא מתאים לה להתחתן עדיין. וכל השבט שלה כבר היו נשואות (גם כן בל"חיות ) והיה עליה לחץ מהרבה כיוונים אבל היא עמדה על שלה. וכשהיא החליטה שהיא מוכנה, היא מצאה את בעלה ממש במהירות ובשמחה.

 

לא אומרת שזאת ערובה בטוחה למשהו, אבל ברור שלהתחיל לצאת כשאת עוד לא ומוכנה ומתוך לחץ- יהיה לא טוב.

 

ולגבי החברות הנשואות שלך- כנראה שזה מה שמתאים להן! הכל לטובה ואם הן התחתנו אני בטוחה שהן שמחות בזה.

 

האוירה בשכבה צריכה להיות לענ"ד: כל אחת ומה שמתאים לה. לא ללחוץ על מי שעדיין "לא בעסק", לפרגן למי שכן, ולשמוח בשביל הנשואות וכמובן גם לעזור להן אם הן צריכות עזרה, בכל זאת חברות שלך...

 

בהצלחה רבה!

וכל החברות מהשכונה, אבל עדיין.. 

לא מלחיץ אותי.. בנחת! 

הקב"ה ישלח לנו את הזיווג בעיתו ובזמן הכי טוב עבורינו! 

 

לעניות דעתי זה ממש רע..

 

(מזדהה עם המציאות!)

להיזהר מאוד מלחץ חברתי.. זה באמת לא בריא.. (מנסיון...)

 

נראה לי שבחור או בחורה שעוד טוב להם בחיי הרווקות שלהם, והם מקבלים מזה הרבה,

במיוחד אם הם צעירים בגיל,

שלא יתחילו לצאת!

 

ולאוירה הטובה.. פעם אחד החברים שלי אמר לשני "נו! כדאי לך להתחתן זריז, תכף תגמר הסחורה!.."

אז הוא ענה לו "להפך! אני לא מבין אתכם.. ככל שאתה יותר מבוגר יש לך יותר מיבחר.."

(האמת שזה יותר לבנים מלבנות...)

 

אז גם אם זה קשה, כי יש דחף.. אז נושמים עמוק ו'מתאפקים'...

המושג 'בוגר עד הסוף' לא קיים. כל אדם חייב להמשיך לבנות את עצמו במהלך חיי הנישואין. בשום מקום לא נאמר שצריך בגרות מלאה, הרי לפי השו"ע מצווה מן המובחר להתחתן בגיל 13 וידוע שבגיל הזה כמובן שאין שלמות רוחנית.

 

בכל אופן, בגרות נפשית זה דבר אינדיבידואלי. לדעתי, את צריכה לחשוב עם עצמך עד כמה את מודעת לחשיבות הנישואין בצורה עמוקה ומשמעותית ולא באופן שטחי כמו שתרבות המערב הנחילה לצערנו (ממליץ ללמוד ללמוד וללמוד רבות על הנושא), האם את יודעת מה הם דורשים וכיצד את מסוגלת לחיות בצורה כזאת בשלב הנוכחי בחייך. אם את לא מסוגלת לבד - מומלץ שתבדקי עם משפחה או רב שמכיר אותך. 

 

לא ציינת את גילך אז זה קצת מקשה על התשובה.

השנים מוסיפות חוכמה (החוויות והנסיונות מרובים).

אבל לעומת תוספת חוכמה ונסיון (שבאים עם השנים או עם למידה, וזה מקרי), ההבדל בין הנערות לבגרות הוא ההבדל בין חיי רגש לחיי שכל, וזה מהותי.

בנחת. תני לעצמך זמן, להתעצב, להתייצב.

כמדומני על הרב ליכטנשטיין שליט"א ששאל אותו תלמיד מתי אדם מתאים/בשל להתחתן. הוא ענה לו90-95... הופתע התלמיד ושאל: כבוד הרב, להתחתן בגיל 90-95?!?!?! ענה לו הרב - אההה, מתי להתחתן 20-21, שאלת מתי אדם מתאים להתחתן... יש לציין, הגילאים לא מדוייקים, אני לא זוכר מה סיפרו לי במדויק, אבל העיקרון מובן, יתכן שהוא אמר 19 ויתכן שאמר 23, אין לי מושג.

על כל פנים, כל חיינו אנו בונים את עצמנו, ממשיכים ויוצרים בעצמנו ובסביבה שלנו. חתונה, היא לא "וזאת הברכה", אלא יותר בבחינת "בראשית ברא" - זו ההתחלה של מיצוי העצמי, של הבנייה ושל ההופעה שלי בצורה השלימה יותר. גם בקשר זוגי ישנם רבדים, כל הזמן ממשיכים ומגלים עוד ועוד ומתחברים לבן אדם עוד עד שמצליחים להגיע להכל. אבל זה תהליך של שנים רבות, שהוא חשוב והוא נבנה עם הזמן ועם הרבה השקעה ומאמץ.

בכל אופן, לענ"ד הדבר המרכזי הוא האם את במקום שאת מרגישה שאת מוכנה שיכנס עוד אדם לחיים שלך, האם את מרגישה שאת יכולה להחזיק משפחה ובית, להשקיע בעבור זה ולעשות בשביל זה הרבה, להתמסר. כמו כן, האם את יודעת בגדול(!) מה את רוצה מעצמך, מה את מתכננת לטווח הקרוב ובגדול ממש מה את חושבת על העתיד. אם את מרגישה שאת במקום הזה, ואם את מרגישה שאת ממש רוצה להתחתן - אני חושב שאת יכולה ללכת על זה, ובכל אופן, כדאי בוודאי גם להתייעץ עם איש חינוך או מישהו אחר שאת סומכת עליו ומרגישה שאת יכולה לדבר איתו על כך.

בהצלחה רבה! ובקלות...

ב"ה

 

א - ברוך הבא.

 

לגבי השאלה - פשוט תגיד לה את מה שרשמת פה.

 

אני לא מכיר מישהו שהיה גלוי והתחרט. אם זה טוב לה - הרווחת וגם בנית יותר את הקשר. אם לא - אז היא לא מה שאתה מחפש. אם היא לא מוכנה להמתין עד שתהיה מוכן.

 

על כל פנים - אני אישית מאוד לא אוהב לערב אנשים אחרים בקשר ודבר כמו "משיחה עם חברה שלה" שבנושא הקשר שלכם זה לא הדבר הכי בריא לטעמי.

 

המון בהצלחה!

וגם לא מכירה את המצב יותר מדי

אבל אם אתה באמת רוצה להתחתן ולא התחלת לצאת כדי לבלות, והיא באמת נראית לך מושלמת בשבילך וכל מה שחיפשת וכו' וכו',

להתחתן עם הראשונה שיצאת איתה זה בסדר גמור! אין חובה לחוות מסכת ייסורים כדי להתחתן.

 

כמובן הגיוני לקחת עוד קצת זמן מרחב נשימה ולא להחליט תוך חודש על חתונה

אבל גם אם זה מה שיקרה כי תרגיש שזה פשוט נכון- זה אחלה דבר שבעולם

 

(מנסיון בעלי ואני היינו הדייט הראשון עבור כל אחד מאיתנו. ולא הייתי מוצאת משהו טוב יותר אם כי הוא אולי כן )

בכל העולם יש רק אחת בשבילך, ואם מצאת אותה, זכית!

אתם יוצאים רק חודש..
אף אחד לא מחייב אתכם להתחתן מחר.. אם אתה רואה שזה הולך לכיוון רציני תגיד את זה .. אתה לא חייב להציע לה נישואים עדיין.. חודש זה לא מספיק לכולם בשביל להחליט שמתחתנים..
חוצמיזה אם תתחתן עם הראשונה סחטיין עלייך זכית מה רע..

לך כפי נטיית לבך. אין בעיה שיקח זמן העיקר תרגיש שאתה בסדר, בשל ומוכן עם זה.

נ.ב אין חוק שאומר עם כמה בנות צריך להיפגש.

חז"ל המשילו את הזיווג לקריעת ים סוף (סוטה ב, א). שמעתי פעם, במדרש כתוב שהיו י"ב שבטים כנגד י"ב שבטי ישראל. מטבע הדברים, היו שבטים שהדרך שלהם לקריעת ים סוף הייתה קצרה יותר..

אם זכית לכך, אשריך! הסר הלבטים מלבך

אצלנו בעלי מאוד רצה (כשהקשר היה רציני אחרי כחודש ומשהו ....)

אני קצת חששתי , כי הוא היה הראשון הרציני שלי ,

ולא סתם נער שלא היה בכיוון /או אחד שלא הלך ולא שדרנו על אותו גל

 עשינו הפסקה לשבוע (אני חושבת ) מעיין פסק זמן של מחשבות ..... (לא נפגשנו ... רק טלפון אם רצינו ) .

באותו הזמן הוא היה במילואים  אז רק דברנו בטלפון ולא נפגשנו  לאט לאט  הבנתי שזה זה .

ואם סתם פחדת לחוצה וכאלה ..... וכן בסוף החלטנו להמשיך והגענו לחופה .

 

 

נ.ב

יצאנו  כחודשיים עד שהחלטנו להתארס ולהתחתן .

הזמן שיוצאים הוא לא הקובע אלא מה אתה עושה בזמן הזה .

אם אתה הולך לסרט (סתם שורף שעתיים ....) או אם אתה יושב ומדבר שעתים .

זה שונה מאוד. תלוי כמה  פעמים נפגשים .....

אנחנו נפגשנו יום כן ויום לא (ביום שלא אז הינו בטלפון ....) ,לפחות כך היה בהתחלת הקשר .

יצאנו אינטנסיבי מאוד ודברנו הרבה ....

 

 

בהצלחה רבה !

שאתה בענין,

 

אבל צריך עוד קצת זמן..

 

מה הבעיה?...

"חבר פעם ראשונה" - זה לא כל כך משמח, למרות ה"סמיילי"..

 

אין כל ענין ב"חבר" - ואין כל ענין ב"בפעם הראשונה" (והשם שבחרת "אהבה ראשונה" - זה טוב לסרטים..). וכי את רוצה להכיר את מי שיהיה בעלך, אחרי כל מיני "פעמים" עם אחרים?.. זה נראה לך בריא וטוב?

 

בן ובת - אלו עולמות אחרים, גם אם אינך מבחינה; אין כל ענין בדבר כזה. מלבד הרבה בעיות הלכתיות ונוספות שהוא צופן בחובו.

 

ה"ענין" הוא רק לצורך בירור אפשרות נישואין. רצינית.

 

אז אם נראה לכם שאתם ממש בוגרים ובשלים לענין הזה (ספק לא-קטן.. בגיל17-18?...) - זה ענין אחד. מכירים, מתעניינים זה בזה, ורואים אם מתאים להתחתן.

 

אם לא - ה"התנהגות" הכי טובה איתו, זה לנתק את הקשר, כעת כשעוד לא מסובך מידי.

 

כשתגיעו לגיל המתאים - אפשר לחדש, אם עדייין תחשבו שמתאים לצורך נישואין.

 

שיהיה בהצלחה ובשכל..

 

 

 

 

 

 

ושומרת על גדרים הלכתיים,

אני לא חושב שיש מקום לביקורת שלך.

 

כל אחד יחליט בעצמו איך הוא רוצה ומעוניין לבנות את הקשר שלו!

 

יש המון אנשים שבניית קשר שהוא מכוון נטו לחתונה ונישואין הוא לא בריא בשבילם, ויוצר אצלם אח"כ הרבה בעיות.

וזו בכלל לא "ביקורת" - מדוע לקרוא כך?..  זו הצעה להתנהלות, מנסיון חיים, וגם מגישה שהיא אכן גישה של תורה, כפי שניתן לראות במקורות ברורים.

 

ו"שומרת עלהגדרים ההלכתיים" - אם זה לא צורך נישואין, זה עצמו לא לפי "הגדר ההלכתי", אפשר לראות אפילו בקיצושו"ע..

וגם לא בריא.

 

ומה שייך "כל אחד יחליט איך הוא רוצה"... וכי מישהו כופה עליה?  מי שכותב בפורום - מניח שיקבל תגובות לפי מה שאנשים חושבים/מבינים.  וזו תגובה לגמרי לטובתה.

 

בניית "קשר" סתם, בתור "חבר ראשון" בסדרה של חברים, זה הדבר הכי לא בריא. והרבה הריסות הנישואין באות מדברים כאלה. ובגיל זה - די ברור שזה הענין, אם לא במקרה חריג.

 

אפשר לברר אפשרות נישואין בלי להילחץ, וכך לא להגיע למצב ה"לא בריא" שאמרת. לנהוג שלא עפ"י ההלכה - זה לא בריא לכולם. וקשר קרוב בין בחור לבחורה שלא בנישואין או לצורך בירור-נישואין, הוא לא עפ"י ההלכה. והוא גם לא טוב.

 

והחלטת שזו "גישה של תורה".

 

לך יש את הניסיון שלך ולאחרים יש שאת הניסיון שלהם (שהוא שונה משלך).

אני לא אומר שהדרך שלך היא לא נכונה, היא נכונה אבל לחלק מהאנשים.

אם ה'המלצה' שלך היא לטובתה או לא - צריך להכיר אותה באופן אישי בשביל לדעת את זה..

 

ומי אמר שהיא הולכת להיכנס לסדרה של חברים,

ההורים שלי ב"ה חברים כבר כ-30 שנים בלי שום החלפות וסדרות.

ואם הם לא היו חברים לפני - אז כנראה שהם לא היו מתחתנים, וגם לא היה ביניהם את הזוגיות והכימיה המעולה שיש ביניהם כיום.

(אם אני הייתי שדכן כמו בימינו, אני לא הייתי משדך ביניהם בחיים!

ואם הם היו מבררים זה על זו אפשרות נישואין כבר בהתחלה, שניהם היו חותכים כבר בפגישה הראשונה.)

 

אני אף-פעם לא נתקלתי בהלכות האלו שאתה אומר, וגם הרב שלי לא הזכיר אותם אף-פעם בשיעורי הזוגיות.

הרי עצם המציאות הזו באה בניגוד ישיר להלכות הקשורות לצניעות בין איש ואישה.

לא להרבות שיחה,לא להסתכל לשם הנאה מיופיה,הרהורים,פעמים רבות יחוד ועוד אני לא בא לתת תוכנית עבודה,אבל היסודות הללו לא הולכים יד ביד עם מציאות כזו.

מה שכתבתי "של תורה", זה כי כך כתוב בהלכה על הימנעות מקרבה ליתרה לנשים (ציינתי מקור זמין: קיצושו"ע). אז למה לייחס שזה בגלל "גישה אישית"?..  אם היה מדובר על גישה אישית - לא הייתי מכנה זאת "גישה של תורה".. פשוט לגמרי.

 

ומתוך זה, וגם מנסיון דווקא לא שלי, אלא של מה שרואים בחיים עם הזמן - וגם מתוך תפיסה בסיסית מה אמור להיות קשר בין איש לאשה, וזה נישואין ולא סתם - מתוך זה כתבתי והמלצתי.. ואני לא מסכים שצריך להכיר אותה אישית בשביל זה. לא. זה בדיוק מה שחשבתי. אני חושב שזה רע לכולם.  אלא אם כן, כפי שציינתי - זה אכן לצורך נישואין והם בוגרים במיוחד; מה שלא כ"כ ניכר משאלתה.

 

לגבי ה"סידרה". היא כתבה בעצמה "ראשון".. על אשתו נאמר "כי היא חברתך ואשת בריתך", אבל מתוך הניסוח שלה - כפי שכתבתי מפורש גם מקודם - נראה שלא לכך היא מתכוונת. לכן אמרתי, אם כך - זה לא טוב. 

 

ומה שאתה אומר שהיו הוריך לפני כן, אין מכך כל ראיה. לא אמרנו שלא יתכן שיהיו "כאלה" ובסוף יתחתנו - בוודאי שיתכן. אבל לכתחילה, זו לא דרך טובה - גם אם בסוף מסתיים בחתונה. התקופה ההיא בפני עצמה, אין לה מקום.

ואינך יכול לדעת אם "בגלל זה" יש להם כימיה מעולה.. ב"ה שיש.  אני יודע גם על כאלה, ש"בגלל זה", היה להם בדיוק ההיפך. אז כדאי להניח את זה בצד.. (ולא חייב ש"יבררו זה על זו אפשרות נישואין מלכתחילה". תיתכן גם מציאות שאנשים מכירים, מגששים, מתענינים, בודקים, ורואים אם מתאים. אבל מה שצריך להיות בראש, זה שהמגמה זה אם יתאים לנישואין. ולא כאילו יש ערך ל"קשר" ללא נישואין מצד עצמו. בוודאי שזו לא דרכה של תורה, וגם לא דרך בריאה סתם כך).

 

ומה שלא נתקלת אף פעם בהלכות על אי קרבה יתרה, שזו עצם הגדרה של מישהי  ככזו, מה אעשה..  תשאל רב מובהק האם יש מקום לקשר קרוב קבוע בין בחור לבחורה שלא למטרת נישואין, אלא "סתם" (ולמה שהרב יזכיר בשיעורים שהוא מלמד?..  הרי כל שיעוריו הם הכנה לנישואין דווקא..)

 

 

 

 

להיות "חברים" מבחינה הלכתית זה לא נקרא קרבה יתירה.

אפשר להתנגד אפשר לא להסכים.. אבל זה לא נקרא קרבה יתירה.

עצם ה-להיות חברים לא נאסר מבחינה הלכתית על ידי שום פוסק שנתקבל ע"י כלל עמ"י.

אם שומרים על הכללים ההלכתיים של השו"ע והרמב"ם - זה מותר ברמה ההלכתית.

אפשר לדון אם זה ראוי או לא ביחס לרמה רוחנית..

(למשל "חטא דוד ובת שבע" היה מותר מבחינה הלכתית,

 ולכל מלך אחר שאינו נמצא ברמה הרוחנית של דוד מעשה זה לא היה נחשב כחטא.

 אבל למלך ברמה הרוחנית של דוד המלך זה היה נחשב לא ראוי.

 אותו הדבר גם כאן...)

 

לגבי השאר, ברור שהיא לא התכוונה לסידרה של חברים, אף-אחד נורמלי לא אוהב מישהו כדי לזרוק אותו אח"כ..

היא רק רצתה להביע את התרגשותה שזה הראשון שלה, ולכן גם ה-.

 

כמעט כל החברים שלי מהישיבה התחתנו, ורובם הכירו בדרך שאתה מציג.

אצלנו בישיבה הרבה חבר'ה נשואים מזמינים את החבר'ה הרווקים לארוחות שבת (החל מהשנה השניה לנישואין).

ולכן גם יצא לי לראות לא מעט התנהלות של זוגות צעירים בסגנון ובגיל שלי לאחר החתונה.

ואצל רוב החבר'ה שהכירו בדרך שאתה מציג ניתן להבחין שחסר להם מרכיב טבעי בזוגיות שלהם גם לאחר כמה שנים של זוגיות.

 

חבר אחד ניגש אלי בחג האחרון ואמר לי שאמנם הוא לא מתחרט על זה שהוא בחר באשתו,

אבל הוא מתחרט מאד על הדרך שבה הוא הכיר אותה,

הוא טען שיש דברים שקשה לבנות בקשר שהוא מוכוון חתונה, ועוד יותר קשה לבנות אותם לאחר החתונה.

 

יש לי חברים שהתאים להם הדרך שאתה מציג.

אבל אלו חברים שמראש לא כ"כ היה אכפת להם אם יש חַיוּת ודינמיקה בקשר הזוגי,

וגם לא אכפת להם שאין רומנטיקה לאחר החתונה.

 

מכיוון שלא אמרתי על איזה רב מדובר, אז מן הסתם שאתה לא יודע על מה הוא כן או לא מדבר..

ואני יכול להגיד לך שהוא דיבר על הנושא הזה מפורשות (ועקרונית, הוא מתנגד לחברים שלא לצורך נישואים),

והוא דיבר רק על הדברים שצריך מאד להישמר מפניהם, אבל החברות עצמה לא נאסרה הלכתית.

פשוט לי ש"קרבה יתירה" היא קרבה רגשית. (על קרבה פיזית אין מה לדבר...)

איזו קרבה יש יותר מקשר חברי כזה?

 

הזכרת כמה פעמים שאם שומרים על הכללים ההלכתיים, אין בעיה.

אבל מתוך קרבה רגשית כזאת, נשחקים העכבות ואנו עלולים להביא

את עצמנו לידי ניסיון וח"ו לידי ביזיון.

הניסיונות יכולים להיות חמורים יותר או פחות, אך אין להכחיש כי הם

צפויים בקשר כזה, בפרט בגיל ההתבגרות שהוא מלא תהפוכות.

 

הערת אגב: תיארת שדרך ההיכרות מוכוונת החתונה מאפיינת אנשים

להם מראש לא היה אכפת מ"חיות" ו"דינמיקה" בקשר. תהא המשמעות

של דבריך אשר תהא, אני חושב שהם גורפים מדי. (אא"כ רק שיתפת

בהיכרותך האישית עם חבריך בלי להסיק מכך מסקנות, אבל אז זה פרט

שלא רלוונטי לעצם הדיון...)

לא כתבתי שזה מאפיין,

רק כתבתי שממה שראיתי אצל חבריי רק לאלה שלא היה אכפת להם מרומנטיקה זה התאים בפועל.

 

ב. אם כ"כ פשוט לך שמדובר על קירבה רגשית,

    אז מה אתה רוצה שאגיד לך, ממה שידוע לי זה לא...

 

   לי זה פשוט שכשהקב"ה כתב: "כבד את אביך ואת אמך"

   אז זה כמו "לכבד את הבית" (פירוש: לקחת מטאטא ולטאטא אותם)

   <צ>

לא נאסרה "קרבה יתרה" אלא נצטוונו על "ריחוק יתר" כמו שנפסק: "יתרחק מן הנשים מאוד מאוד" וממילא כל קרבה שלא הותרה במפורש בעייתית. ו"חברות" למשך שנים בוודאי שלא עונה לאף הגדרה של "ריחוק יתר".

[ומכיוון שראיתי שמי שקורא אובייקטיבית די הבין את הענין - לא ראיתי טעם להמשיך לחזור על דברים שכבר נאמרו. ואי אפשר להעמיס על "התורה" כל דבר שנוגד את רוחה, או את הלכותיה, בדרגות שונות]

רוב ה"פוסקים" לא התייחסו - כי לא עלה על דעתם דבר כזה.. ובזמננו התייחס מפורש הרב אבינר למשל בכתב, ומהמקורות שציינתי. וכל מי שהתנגד ל"חברה מעורבת" - הרצי"ה ועוד רבים - בוודאי שלא יותר טוב "מעורב" באופן אישי. אי אפשר לעוות את הדברים הללו.

 

הביטויים שהביאה בהודעתה, הם ביטויים "צעירים". אני מעריך שמעבר למה שנכתב לעיל, אכן היא אינה חושבת על כך דווקא כמשהו שעתיד להתפתח לחתונה עם האחד והיחיד...  נתפס כאילו "הווי" כזה, כנראה.

 

מעבר לכך - צריך אחריות. בגיל כזה צעיר, סיכוי סביר מאד שזה לא יימשך. הנזק מדברים ראשוניים כאלה לבנין אח"כ, הוא לעיתים גדול מאד. לא משחקים באש.

 

אני גם  מכיר "הרבה זוגות" ומשפחות, מסוגים שונים. ה"טבעי" של הנישואין הוא שמכירים לשם נישואין. זו מעלה עצומה של התחדשות. של הבנה שזה משהו אחר לגמרי מאשר לא-נישואין. ומי שאינם מבינים/חשים את זה, איבדו את הנכס היקר ביותר שיכול להיות לנישואין. הרבה יותר "יקר" מה"טבעיות" המדומה. ויש חן רב ב"כאילו-לא-טבעי" הזה שבתחילה לפעמים.. והרבה כבוד וחיבה והכרת הייחודיות.

 

בכלל, לא הייתי מציע "להפיק לקחים" ממה שאתה רואה בהתארחות אצל חברים.. לרוב לא רואים באמת. ומה שכאשר אתה נמצא - אינו מה שכאשר אתה לא. "ואת ביתי גירשתם מבית תענוגיה - זה הישן בקלעא שאיש ואשתו מצויים בה - ואפילו בזמן שאסורה", כדברי חז"ל. לעולם לא תראה הנהגה של איש ואשתו כשאתה על ידם. ואם תראה - הם כבר איבדו משהו.. [ומי ש"אינם טבעיים" באופן הראוי לבית מישראל, אחרי כמה שנים - חבל להשלות שזה בגלל דברים כאלה. וכל נשוי רגיל כאן שהכיר באופן המקובל, יוכל דומני להעיד על כך]

 

ומה ש"חבר" אמר לך - לי אמר בזמנו מישהו שהכיר את אשתו שש שנים לפני שהתחתנו (יעני "חברים" ל"ע), שאשר התחתן ראה שכלל לא הכיר אותה. והיה ניכר עליהם החיסרון של זה. היו צריכים לעבוד כהוגן. אז מוטב להיזהר ב"דוגמאות".

 

ומה שכתבת על החברים שלך שהכירו כך, שאלו אנשים שלא איכפת להם חיוּת בקשר ו"רומנטיקה" אחרי החתונה.. אז אולי זה מסביר מה שכתבת לפני כן, על מה שראית בביתם של חבריך שהכירו כך...

 

אבל חלילה - וזו הוצאת דיבה וממש ההיפך מהאמת - שמי שיכיר כך לא תהיה לו "רומנטיקה" (אמיתית, לא הבלים של סרטים), ו"חיות" אחרי החתונה. בדיוק ההיפך הגמור. מרבית הסיכויים שתהיה לו, יותר מהסיכויים שיהיה למי ש"יכיר" סתם ובאיזה שלב יעלה לו רעיון גם להתחתן איתה... ועוד יותר מרבית הסיכויים - שמי שיכיר "סתם", צעיר, גם יחליף כמה ויעבור שברונות (וביחוד - היא "תעבור"..) לב גדולים. ויצטרך מאד להתאמץ ל"רומנטיקה" מקורית ורעננה בנישואיו. ואלו מעשים שבכל יום. 

 

ואני לא כ"כ כותב "לך" כי נראה שמסיבה כלשהי אתה "נעול" על זה. אבל אני כותב לטובת אחרים, שלא יסבלו בגלל "שטויות" שאין צורך להגיע אליהם, ואינם טובים ואינם נכונים.

ולכן כרגע ידך על התחתונה.

 

לגבי השאר, אתה מגזים! וזה לא דרך לדון כך..

אתה יודע שבתור בחור ישיבה, אני לא אצפה לראות אצל חבריי רומנטיקה בשולחן שבת.

מה שראיתי זה שחסר להם מרכיב בסיסי בכימיה הטבעית, הם לא מצליחים להתנהג כזוג גם לאחר כמה שנים של נישואין.

בלי קשר לרומנטיקה..

אפשר לראות את היחס של הזוג אחד לשני גם באופן הדיבור, בדרך ההתנהגות אחד לשני, גם בלי מחוות כאלו ואחרות.

ברור שעדיף לא להראות אהבה בפומבי, אבל אין שום עניין להראות בפומבי שכאילו לא אוהבים אחד את השני.

 

ואף אחד לא דיבר על רמת היכרות לפני החתונה, תקרא טוב..

החבר לא אמר שהוא לא מכיר את אשתו, הוא רק מתחרט על הדרך שבה הוא הכיר אותה, כי זה מקשה על בניית הזוגיות.

 

דווקא מהסביבה שקרובה לי, כמעט כל החברים שלי שהיה להם "ספיחי-שביעית" התחתנו איתן לבסוף.

(מהסביבה הקרובה לי אני מכיר רק שלושה שהיה להם קשר רציני בגיל הזה ונפרדו, השאר התחתנו ב"ה..)

 

אין בעיה שאתה לא כותב לי, לי אף-פעם לא הייתה חברה, ואני גם הייתי בעבר במחנה של המתנגדים לחברויות מסוג זה.

ואפילו ניסיתי לגרום לחברים שלי לעזוב את החברות שלהם.

אבל אחרי כמה שנים שניסיתי להכיר בחורות בדרך שאתה הצגת, הבנתי שלי זה לא מתאים להכיר ככה את אשתי.

לך *אישית* זה לא מתאים.

אתה מנסה לעשות אידאליזציה מאי ההצלחה שלך בדרך המקובלת והמוכחת כמוצלחת ברוב המקרים.

אני גם יכולה להמציא תיאוריה יפה ומיוחדת מכל מיני "כשלונות" שלי בפגישות.

לא מסובך..

 

קראתי את כל התכתובת. כנראה שיצאת לא מובן. כי גם אני הייתי מגיבה לך כמו האחרים.

וכמובן שאתה זה שמחדש פה. מה שהרב דן כתב, זה מה שמקובל וידוע.

 

לקחת כמה דוגמאות מחברים ומהן לבנות תיאוריה חסרת בסיס על דרכים להכרויות שמביאות "חיות" בנישואין,

זה אחד הדברים הלא חכמים.

וגם לך אני כותב את זה כל הזמן..

משום מה, את ממאנת לקלוט את זה.

אני לא זו שמתנגדת לדרכי הכרות של אחרים,

ומנסה להביא גושפנקאות ואסמכתאות רק ע"מ להרגיש בנח עם עצמי.

 

מצידי תכיר את אשתך בכל דרך שתרצה. מה אכפת לי?..

ואם תצליח להכיר אותה מבלי לשאול שאלות, אלא רק ע"י הרגשה של נעימות וזרימה ביחד,

אשמח מאוד בשבילך. ברצינות.

 

לרוב האנשים מתאימה דרך ההכרות המוכרת והישנה.

תבדוק כמה אנשים דתיים מכירים ע"י שידוך כלשהו וכמה היו חברים כמה שנים לפני..

 

וגם מי שהכיר כמה שנים לפני [דוד שלי לדוג', הכיר את אשתו כבר מגיל 16.. וכנ"ל המחנכת בי"ב- הכירה בגיל 14, והתחתנו אחרי שסיימה שנתיים שירות..ושניהם אומרים לי שזה ממש לא היה לכתחילה בעיניהם והם לא ממליצים לאחרים. בגלל זה אבנה תיאוריה?..], לא בטוח שלא היו מכירים אם לא היו חברים כמה שנים לפני. ולך תדע אם זה לא פגם להם בנישואין איך שהוא. לא יודעת.. ולעולם לא באמת אדע.

 

ב. תביאי לי תגובה אחת שלי, שבה כתבתי שהדרך שלי זו הדרך שאמורה להתאים לכולם?

 

ג. זה שרוב מי שאת מכירה נוקט בדרך מסויימת, זה אומר שהדרך הזו טובה לו?

   למשל, בתקופה האחרונה רוב הבנות שאני פוגש, יש להן סמארטפון (והן דוסיות).

   זה אומר שזה טוב? זה ברור שלרוב האנשים זה בזבוז זמן טוטאלי!

ב. לא כתבתי שכתבת שהדרך שלך אמורה להתאים לכולם.

מה שהפריע זה שניסית להגיד שהדרך של הרב דן היא לא דרך התורה [כלומר לא הדרך המקובלת בציבור..].

ועל זה אני עונה, שלרוב זה כן יתאים. יש כאלו שזה לא יתאים להם וזה לגיטימי.

אין צורך לחפש גושפנקאות. אף אחד לא יגיד לך שאסור להכיר בדרכים אחרות.

רק טענתי שיש עוד דרכים שלא נוגדות את התורה..

[אהבתי את הפירוש שלך לדרך התורה = דרך מקובלת בציבור (פירוש מעניין.. לא חשבתי עליו)

 רק אל תשכחי להגדיר גם את הציבור שאליו את מתכוונת, אם נלך להגדרה הכללית של הדת"ל אני לא בטוח שאת צודקת]

 

ב. דן ו"לך דומיה תהילה" טוענים שאסור להכיר בדרך אחרת משלהם, אני לא מבין למה את תוקפת אותי?

 

ג. רק כתבתי שלחלק זה לא יתאים או שלהרבה זה לא יתאים, אני לא רואה שום התייחסות שלי לרוב...

איזה עוד אופציות-לא בעייתיות מבחינה הלכתית- קיימות מבחינתך,

זולת הכרות מכוונת מטרת נישואין?

 

חברות של כמה שנים לפני זה לא בעייתי מבחינה הלכתית?

[ולא אמרתי שאין זוגות שהצליחו להחזיק מעמד והתחתנו בסוף והזוגיות שלהם נהדרת אובקייטיבית..].

לא אמרתי מעולם שצריך למרוח את הקשר על פני כמה שנים..

 

מכירים.. נוצרת כימיה.. נהיים חברים.. רוצים לגור ביחד.. מתחתנים..

(זה גם יכול לקרות תוך שבועות ספורים)

 

לא כזה מסובך, הקב"ה ברא בנו רגש טבעי שכשבן אוהב בת (ולהיפך) הוא רוצה לחיות איתה ולבנות איתה את ביתו.

לא חושב שיש הלכה כלשהי שסותרת את זה.

 

מי שרוצה לעשות זאת באופן מלאכותי ולבדוק אם הבן-זוג מתאים ל'רשימת מכולת' שלו - לגיטימי לחלוטין ושיערב לו.

לי אישית זה לא מתאים, וכשעושים לי את זה הקשר יתקע כבר בשלב היווצרות הכימיה, והקשר לא ימשיך..

אצלי הבירורים נגמרים בשלב הבירורים, כשאני פוגש את הבחורה אני נותן לטבע לעשות את שלו בגבולות ההלכה.

 

 

חברות של כמה שנים לכשעצמה זה לא בעייתי הלכתית לרוב הדעות,

הבעיות שיכולת להיגרם כשזוג מתעקש לא להתקדם הלאה כשצריך, וכשהיצרים חזקים ממנו.

אנשים נופלים גם בקשרים קצרים, אם הם לא יודעים לשלוט ביצרים שלהם (התקופה בין האירוסין לחתונה היא מאד רגישה)..

 

הביטוי "צריך אדם להתרחק מהנשים מאוד מאוד" הוא מופיע לראשונה בטור ולא מופיע בשום מקור לפני,

ויש מחלוקת למה הוא התכוון..

יש דעות (בעיקר של חרדים) שמדובר על הלכה פסוקה, ויש דעות (נראה לי הרוב) שהוא מתכוון להזהיר מנפילות..

לפי ההמשך של הסעיף מבינים שמדובר על התרחקות מדברים שגורמים למגע פיזי (שלא להריח את האישה וכד').

 

דרך אגב, בסעיף לאחר מכן, כתוב שכל אישה בין פנויה בין נשואה - חייבת ללכת בכיסוי ראש!

אז עד שאתם מוכיחים על סעיף שיש ספק אם הוא הלכתי, תוכיחו את עצמכם על סעיף שהוא ודאי הלכתי!

מה שאמרתי זה לגמרי הפשט..

 

אינני יודע במה "אני מגזים"; לא התכווונתי שתראה "רומנטיקה", התכוונתי שאי אפשר לראות גם מעבר לכך.

 

ומי שלא מצליח אחר כמה שנות נישואין - אין כל קשר לנושא עליו כתבת. כן, ל"דרך", קראתי טוב - ועל זה בדיוק דיברתי. שום קשר. אשליה גמורה לחשוב שאם היה מכיר "לא בשביל להתחתן" אלא "סתם" אז אחריכמה שנים היה להם יותר טוב. כבר הסברתי - בד"כ, אם כבר, ההיפך..

 

וב"ה שאלו שהכירו על-ידך, רובם התחתנו ומנעו מעצמם כאב לב (לא כ"כ מבין מה זה בדיוק ה"סביבה" הזו, אם שלושה "נפרדו" ו"הרוב" התחתנו.. זו ה"נורמה" שם? קצת מוזר..).  זה עדיין לא פותר את הבעיה המצויה שזה גיל מוקדם להחליט לא פעם. וגם את שאר הדברים שציינתי. לא זו הדרך לכתחילה. 

 

ומה שאתה כותב לגבי "מנסיונך" - זה כבר משהו אחר ואולי מסביר את הענין.  אתה באמת חושב שאתה תכיר כעת מישהי ע"י כך שסתם היא תסכים להיות "חברה שלך" בלי כל קשר למחשבה על נישואין, ואח"כ תגיעו אולי להחלטה עם הזמן שבעצם כן?...  מסופקני אם תכיר מישהי ברמה שאתה רוצה, שתסכים לדרך זו..

 

ומי אומר שאם היית "מכיר אחרת" כן היה הולך? אולי גם שם לא, ואז היית כותב כעת הפוך?

 

אני באמת משתתף מהלב בצערך על הנסיונות הכושלים - זה באמת שלב לא פשוט בחיים - אבל הייתי מציע לא להיחפז להסיק ממנו "מסקנות כלליות". הרי אתה רואה גם כאן, רבים שהלכו בדרך זו והצליחו מאד. ואני מכיר רבים מאד כאלו, זוגות חמודים ואוהבים וטהורים ויקרים.

 

שיהיה בהצלחה גם לך.

 

 

אולי אם היית מכיר את אשתך בצורה אחרת, כיום היית מנסה לשכנע את כולם להתחיל את ההיכרות בצורה "חברית"?

 

עובדה שעד כה, מהחברים שלי לא שמעתי על מישהו שהצטער שהכיר את אשתו בדרך חברית,

ולעומת זאת, שמעתי חברים שמתחרטים על שהכירו בדרך שאתה הצגת.

יש גם כאלה שלא מתחרטים, וכתבתי לעיל גם את הסיבה שבגללה הם אומרים שהם לא מתחרטים.

 

הסביבה שלי = חברים מהיישוב, מהישיבה תיכונית, מהמחלקת הסדר בצבא, מהישיבה, דודים, בני-דודים וכו'

(סביר להניח שבסביבה כזאת (גם אם זו סביבה דוסית) אני אכיר חבר'ה שיש להם חברות בגיל צעיר, לא?)

 

לדעתי, חלק מהתהליך של הדייטים זה להכיר גם את עצמך, וזה לגיטימי ונכון להסיק מסקנות על עצמי עם התקדמות התהליך.

אתה צודק שכיום בציבור הדוסי יש מעט בנות שלא מתחקרות בדייטים, אבל הן קיימות..

ובסופו של דבר אני צריך רק מישהי אחת, משאר הבנות ממש לא אכפת לי, מצידי שיתחקרו יומם וליל.

 

לגבי האשליות, כל עוד אני שומר על ההלכה, אני מעדיף לחיות במשהו שאתה מגדיר כאשליה,

מאשר להכניס את עצמי למשהו שמראש אני יודע שלא יהיה לי טוב בו.

 

שהוא בעיקר התכוון לטון בו נכתבו הדברים.

 

לא שהדרך שלך לא נכונה ושלו בהכרח כן-

 

אלא לזה שכתבת באופן בו מובן שהדרך שלך היא היחידה שנכונה ע"פ התורה,

 

ומה שהוא מנסה לומר: יש עוד דרכים שנכונות ע"פ התורה,

 

ולא מוכרח שלכולם נכונה הדרך שבה אתה תומך.

 

זהו

הוא לא דיבר על טון, אלא על התוכן.

 

ואכן, יש כאן מחלוקת. אני באמת חושב שעפ"י דרכה של תורה אין כל מקום לסתם יצירת קשר, ללא מטרה של בירור לצורך נישואין. "סתם", כביכול "חברים". ואני גם חושב שזה מזיק, וסתם לא שייך; וגם סיכון לא רק מבחינה הלכתית, אלא גם שדבר "נמרח" כזה, שאין לו מטרת נישואין, יכול אח"כ לגרום לשברון לב גדול, אם אכן מחוסר במטרה ייגמר גם "סתם", כמו שקורה הרבה.  קל וחומר כשזה בגיל צעיר.

 

וזה באמת לא ענין של "דרך שלי". זה לא קשור "אלי". 

 

ואכן, את צודקת שהוא כתב שלא לכולם כך או כך; על אף שהסיק גם כמה דברים "כלליים" כביכול לטובת מה שאמר.

 

אבל אני באמת חושב, כנ"ל, שלא נכון; שאין מקום עפ"י דרכה של תורה ל"קשרים" קבועים סתם בין בנים לבנות. לא בשביל להתחתן. אע"פ שיצאו אנשים שנשואים בסדר, והיו כך. זה עדיין לא מכשיר את הענין לכתחילה.

יש אכן מקום ליותר מדרך אחת לקיום קשר שלא נוגד את חוקי התורה.

 

אני לא מתייחסת לרעיונות עצמם כי אני רואה שיש כאן מגוון מספיק

 

|חומקת באלנגנטיות מדיון חסר- תועלת.|

 

 

מהדיון (ואם חסר-תועלת, למה להביע דעה? הנה, אני כבר חשבתי שמציתי ואין טעם להוסיף - ורק בגלל דברייך כעת, הגבתי..)....

 

נקטת עמדה ש"אכן, יש מקום ליותר מדרך אחת לקיום קשר שלא נוגד את חוקי התורה"..

 

ובהיות שלא דובר כאן על סתם "דרכים" של היכרות לנישואין (האם לברר מראש, או סתם לפגוש ולהתענין ולראות מתוך כך אם יש על מה לדבר וכד', שגם אני הזכרתי) - אלא על נושא ספציפי, האם קשר-לא למטרת נישואין, סתם "חברים", הוא לא נוגד את דרכה של תורה - אז לא "חמקת באלגנטיות" אלא הבעת דעה על כך ב"אלגנטיות".

 

ובהיות שהבעת דעה, אינך יכולה לומר ככביכול "פוסק", "אכן, יש לכך מקום". הרי זה נושא הדיון, ועל זה בדיוק חלקתי - לא מדעתי האישית בלבד - שאין לכך מקום.

 

לא דובר על אף נושא אחר. ולא היה כל "טון" כלפי כל נושא אחר...

 

 

מישהו (או יותר נכון מישהי) שלא מוציא את דבריי מהקשרם..

 

זה כבר מעצבן לחזור על זה שאני לא שולל את הדרך שלו,

אבל משום מה, בזה שאני מציג שיש גם דרכים אחרות,

אז אוטומטית ישר מתעקשים לומר שאני שולל את הדרך השניה.

אפילו לשניה שאתה שולל את הדרך "השניה" (אם כי אכן כתבת דברים "מוטים" בנושא..). זה לא היה הנושא. למה להוציא את הדברים מהקשרם?....

למה בניית קשר שמכוון לחתונה הוא לא בריא? 

לשם מה בונים קשר אם לא לחתונה?

 

משתמע כאילו קשר שלא נועד לחתונה עדיף... דבר שלא מתקבל על הדעת.

בזבוז של זמן וכוחות נפש, שלא לדבר על הקשיים ההלכתיים.

 

ציינת שיש להישמר מפני "קלות דעת"... מישהו יכול להיות ערב לזה?

 

לסיכום, מצטרף לדעתו של דן.

(לא שהוא צריך את תמיכתי, אבל... )

א. לא אמרתי שעצם הקשר מוכוון חתונה הוא לא בריא לכולם,

    רק אמרתי שיש הרבה אנשים שלכל אחד מהם באופן אישי זה לא בריא.

    ולכן, אין טעם לתת ביקורת למי שלא הולך בדרך שלך.

    (אני רק העברתי ביקורת על עצם נתינת הביקורת שלו, אם מתאים לו ללכת בדרכו שלו - אשריו!)

 

ב. קראנו אתמול, הסיבה שבונים קשר זוגי היא: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו.."

    עצם החתונה והנישואין זה חלק חשוב מהדרך שבה זה מגיע לשלמות, אבל הן לא מטרות בפני עצמן!

    (גם לשאר המצוות שמקיימים בנישואין, הנישואין זו רק הדרך לקיום המצוות ולא המטרה עצמה.)

    יש אנשים שיש להם עוד חלקים בדרך הזו, ואם מדלגים עליהם, אז לא בטוח שהם יגיעו למטרה.

    כל אחד צריך להחליט מה חשוב לו, ומה הדרך שמתאימה לו..

 

ג. לא כתבתי שיש עדיפות לדרך מסויימת, העדיפות נמדדת ביחס לכל אדם בנפרד.

   אם תקרא שוב, תראה שכתבתי את כל זה כבר מפורשות (ציטוט):

   "אני לא אומר שהדרך שלך היא לא נכונה, היא נכונה אבל לחלק מהאנשים."

תוכל לתאר לי מהו קשר לא מוכוון חתונה?

איך מתנהלים בו? מה הופך אותו לקשר?

 

איך מקיימים קשר בו חתונה לא נראית באופק?

לטעמי, זה נשמע לא בריא אפילו יותר...

 

 

בין כך ובין כך, בנידון דידן אנו עוסקים בנערה בת 17,

כך שכל ניסיון השוואה בין הסיטואציה בה היא נתונה

לבין היכרות של בוגרים ממנה לא נראית לי רלוונטית.

 

 

 

אני הייתי נפתחת ופורסת את הרגשות שלי.במיוחד אם יש קליק מיוחד ולך תדע אולי הקשר הקודם נגדע כי אתה היית צריך להכיר את הנוכחית..(:

תתחזק ותתרפא!

 

הטראומה שלך ממש מובנת.

יש לי חברה כזאת...
עם הבחור הרציני שהיה אחריו היא היתה חייבת לשתף אותו - שיבין באיזה מקום היא נמצאת. היום הם נשואים+ ילד

לדעתי, בהנחה שהקשר שלכם רציני ויש כיוון מצד שניכם, תדבר איתה על החשש הזה...
תסביר לה על ההשלכות של אותו מקרה.
ותראה שהיא בכלל רצינית ושיש כיוון לא להיכוות שנית.

תהיה חזק
בהצלחה רבה!!

שדבר כזה, שמישהי חותכת מיד ללא התראה אחרי שלב כזה, הוא נדיר.

 

לא לפחד. הכל מהשמיים. כנראה היית צריך לא את ההיא. תתייחס לזה כ"ברקס" שה' עשה אחרי שראה שפספסתם את מי שמתאים..

 

אל תחשוב על זה כ"שטאנץ" חוזר. זה לגמרי ענין של אדם מסויים. על אף שנכון שהחוויה מעוררת חשש שלא לחוות שוב. 

 

תתמקד במי שמולך. ותדע שלהתחתן איתך, זו מציאה בשביל הבחורה, לא פחות מאשר בשבילך..

 

ראשית, רציתי לפתוח ולהגיד שאני חושבת שזה מאוד מיוחד לראות כמה אתה מודע לרגשות שלך, ועל קריאת תמונת המצב בצורה מדוייקת. אני חושבת שזה יעזור לך מאוד להתמודד עם המקרה שאתה מציג.

ולעניין המקרה שאתה מציג- קודם כל ב"ה שאתה נמצא בקשר שכ"כ טוב לך! אין ספק שזו חוויה מתקנת נהדרת עבורך. עברת טראומה לא קלה, וקשה לקום מהשברון לב. אז אשריך שהצלחת לשקם את עצמך ולהיכנס לקשר חדש ולבנות אותו היטב.

אומר מה שאמרו פה כבר אנשים חכמים אחרים. אני חושבת שאם אתה בנית את הקשר הנוכחי על כנות, אז הכי כדאי לשתף בצורה כנה ואמיתית את שעל ליבך. אבל כדאי לעשות זאת רק אחרי שאתה יודע באיזה מקום היא נמצאת מבחינה רגשית בקשר.

כדי שהיא לא תילחץ חלילה, ואז יצא הפסדך בשכרך.

לכן, אולי לפתוח שיחה ולברר איך היא מרגישה בתוך הקשר, ואז במידה ואתם נמצאים במקום זהה, לפתוח את הלב ולשתף במה שעברת, כדי שהיא תדע שהיא צריכה לנהוג ברגישות כלפיך.

מאחלת לך הצלחה ענקית בקשר.

מגיעה לך חוויה מתקנת ראויה, ובעז"ה, זה יקרה בקרוב.

רק טוב!

שאם בחורה תרגיש שמישהו מצפה שלא יקרה שוב שבחורה תבטל.. - זה עצמו עלול להלחיץ ולחסום את הרצון הטבעי שלה שזה כמובן לא יקרה..

 

אז צריך להבחין בין "שיתוף" כבדרך אגב, לבין  דבר כזה.

 

[וזו הסיבה שאני למשל כלל לא התייחסתי לנושא של השיתוף שלה, אלא יותר למה שבתוך הבחור.. ודי-טבעי שבנות תאמרנה "שתף אותה"...]

זה ילחיץ אותה ויסבך אותה וחבל

אני הייתי מכילה את זה...

אם היא לא תוכל להכיל את זה אז כנראה או שהיא לא מתאימה לו.או שהם יעברו תקופה קצרה של למידה.

משהו לא כל כך הוגן

זוג נפגש במטרה להנשא, ובוודאי שזוג מתארס למטרה כזו

לבטים תמיד יש ותמיד יהיו 

לספר לה דבר כזה זה בעצם לדרוש ממנה לוותר על דרך חזור

וזה לא נכון. תמיד יש דרך חזרה.

לא צריך להלחיץ אותה יותר ממה שההחלטה הזו כבר מלחיצה 

 

 

של אחד שדורש התחייבות שהיא לא תעשה את זה.

הוא מספר לה משהו קשה שעבר עליו, הוא יראה איך היא מגיבה מול זה.
יתכן שהיא גם תפרוס בפניו את ההתלבטויות שלה וזה יקדם אותם לאחד מהאפשרויות (להתקדם או לחתוך).

אם הם בקשר באמת מתקדם, אנלא רואה סיבה שלא לעשות את זה ברמה של שיתוף.
היא כן צריכה להכניס את זה לשיקולים שלה ואולי להתחשב יותר במידה ויש לה הרבה ספקות.
שלא תכאיב לו. הוא סוג של פצוע.

אבל אם זו ממש התחלה, אז עדיף שלא.

עברתי מקרה דומה למה שתיארת (אני מדגישה- דומה- לא בדיוק אותו דבר, אפילו נראלי יותר קשה..)

(ועכשיו אני מאורסת שוב ב"ה)

ואני ממש מבינה את המקום שאתה נמצא בו.

מה שאני עשיתי, וממש ממש עזר ואפילו קידם לגמרי את הקשר זה שדיברנו על זה.

תכלס' זה חוויה שכרגע היא חלק מהחיים שלך, ואתה ממש לא אמור לשכוח אותה.

התייחסתי לזה כאל משו שאני מדברת עליו חופשי, כי זה מה שמשחרר.

להחזיק בבטן בכח- לא רק שלא עוזר- אלא אפילו מזיק.

הדבר הנוסף ואפילו הכי חשוב- זה איך שהוא קיבל את זה.

בהבנה גדולה ובסבלנות עצומה. 

וכן, זה תיק. זה להיתקל במצב שבו למרות שלא עשית כלום, כביכול לא נותנים בך אמון.

(ועוד שאני הראשונה שלו..)

לא כל אחד היה נפגש עם מישי כזאת, ועוד היה מחכה...(הוא מבחינתו היה סוגר הרבה לפני שבתכלס' סגרנו..)

אז גם במקרה שלך- נראה לי שאתה מצידך לא אמור לפחד בכלל ממה שהמקרה ההוא השאיר בך,

כי זה חלק מהניסיון גם עכשיו.

ואם היא באמת רוצה אותך כמו שאתה- היא תקבל אותך, תבין, ותחכה כמה זמן שתצטרך!!

וגם תשים לב שכל זמן שהיא מחכה- מראה על נקודות מאוד טובות אצלה.

ועכשיו לשאלה איך עשיתי את זה בסוף?

דיברתי עם הרב יהושע שפירא שאמר משפט מאוד פשוט:

"אני מציע, אם את יכולה, להתגבר על הפחד ולהתקדם.."

שאלתי אותו:

"להתקדם למרות שאני מרגישה שהלב שלי לא שלם עם הצעד הזה?

(לא אם אני רוצה אותו ספציפית אלא ברור לי שהפחד הוא מלהתקדם..)

הוא ענה: "כן, מי שנכנע לפחד, משלם מחיר כבד יותר"

אז התקדמתי...

ומודה לקב"ה על זה שנתן לי את האומץ הזה ושמחה ומאושרת עד בלי די!!!

 

 

 

 

בהצלחה!!

 

 

 

 

יש תפקידים שיאפשרו ויש תפקידים שלא יאפשרו...

בס"ד

אידיאלי? לא יודעת.
לא בטוחה שכן ולא בטוחה שלא..

ויכול לדבר בטלפון כל הזמן - אפשרי לצאת ככה לדייטים?

מישו פה עשה את זה?

 

בנות, זה אפשרי מבחינתכן?

 

קדימה - דעתכם וסיפורים אישיים - אני מנסה לעצב לי השקפה בעניין

בס"ד

אם כי אין לי סיפורים אישיים בנושא.

אם הוא מוכן לזה ובשל אז מבחינתי אין בעיה.

היה קשר טוב (והצלחנו למשוך ככה שלושה חודשים), אבל קצת קשה (לא תמיד היתה לי פניות נפשית וטכנית. וזה נגמר בגלל זה).

פעם בשבועיים וחצי להגיע הביתה ליומיים לא כ"כ מאפשר נחת [טכנית, זה זמן מועט להיות יחד, וזה יכול ליצור קצת לחץ. היא מחכה לך (שבועיים ואולי שלושה), אז כשאתה חוזר הביתה זה דורש ממך להיות כולך שם (וזה הכי לגיטימי מצידה)]

אישית, החלטתי לחכות עם זה לקראת השחרור (לא רציתי לפספס עוד הזדמנויות טובות. אבל זה באמת תלוי באופי שלך וכמה אתה מוכן לזה).

בסופו של דבר בואי נהיה כנים - כולנו צריכים צבא.

וצבא צריך לתפקד 24/7 מישהו חייב לאייש את המערכת הזאת.

 

עכשיו נכון לא לכל אחד זה מתאים באופן פרטי לתמוך באנשים כאלו אבל אני מניח שברור שגם הם מוצאים זוגיות וחיי נישואים למרות הקושי. סימן אם כן שאפשר.

אם את מחוברת לאידיאל ולרעיון זה יקל עליך אם לא אז כנראה שמקומך עם בחור שמתעסק במשהו אחר.

לא אדם שבקבע, אלא שנשאר לו עוד שנה וקצת לשחרור, האם שייך להתחיל לצאת או לא

בס"ד

יהיו בנות שיסכימו אם לזה הוא דואג..

אז לדעתי ק"ו מציאות שהיא חולפת לא?

בעיני חבל להפסיד משהו בגלל תקופה אם זה הזמן בשבילך תתחיל.

בחורה רצינית תדע להבין שמדובר במשהו חולף בעיקר אם מדובר בשנה וקצת לשחרור 

זאת אומרת שיציאות לדייטים+זמן מהאירוסים לחתונה כבר יגמר השירות והכל יהיה טוב.

 

כמובן שצריך להתכונן בהתאם אבל לדעתי חבל להפסיד

מעבר לזה שנפגשים פעם בשבועיים,

לעיתים שיחות הטלפון לא רציפות וגורמות לאי הבנות=> בניית "מגדלים" אחד על השני.

אבל זה תלוי בכל אחד.
יצאתי גם שהיציאות היו פחות טובות ולא היה ניתן לדבר בטלפון כל הזמן.
בסוף זה הרבה אידיאל והרבה האופי של הבחורה, אם היא צריכה את הקשר הרציף כל הזמן ושתהיה לך היכולת להתקשר ולשתף בכל רגע נתון, זה יותר קשה.. מה שבטוח שצריך הרבה יותר סבלנות בבניית הקשר.

וזה מצד הבחורה בעניין (אחרי שכתבתי קראתי תגובה של מישהו מהצד השני ויש אמת בדבריו..)

תלוי בך.ובחייל כמובן

אבל אנחנו התחתנו לפני הצבא. הוא עושה שנה וארבע קרבי ותוך כדי נולדה לנו תינוקת מקסימה אז אם הכוונה היא על ההמשך אפשרי בהחלט!

בס"ד

 

ב"ה הייתי השבוע בביקורים אצל אבותינו ואמהותינו בחברון ובקבר רחל

ב"ה ביקרתי ביישוב חדש שנבנה לאחרונה

ב"ה הייתי בשמחת תורה בישיבה והיה שמח ומצוין!!!

ה', נכון שאחרי החגים השנה יהיה יותר מוצלח מאחרי החגים של שנה שעברה?!

רוב ברכות לכם ולביתכם.

אבל הוא נתן לזה צ׳אנס עוד דייט..

מה את רוצה ממנו?

 

לגביי עצמי - אני לא פוסל על דברים כאלו. יצאתי גם עם מישהי בהחלט מלאה וזה לא הפריע לי אם הייתה רוצה להמשיך (דווקא היא זאת שחתכה בסוף).

 

אני סבור שמצד אחד בהחלט ניתן להגמיש את הרמות של מראה חיצוני שאתה מסוגל לקבל, וזה תלוי ברמות הגמישות שאדם מסגל לעצמו, ולחלוטין לא "הלכה למשה מסיני" שאדם לא יכול לשנות ומשכנע את עצמו שהוא לא מסוגל לשנות. יתרה מזאת - אדם גם יכול לצאת עם מישהי שבהתחלה היא אומנם לא 100 אחוז בעיניו אבל דברים אחרים מכפים על זה, ובהמשך, גם עניין המראה יעלה בעיניו. זה לא המצאה שלי, זה דברים שהיו.

 

ודבר אחרון, בכל מקרה, דעי לך - ה' הוריד משמיים בת זוג לכל אחד ובן זוג לכל אחת - גם להכי שמן, וגם להכי גבוהה שלא מוצאת אף אחד שרוצה לצאת עם מישהי שגבוהה ממנו בראש... - לכל אחד ואחת יש מישהו ומישהי, יש כאלה שייקח להם יותר זמן למצוא ויש פחות. זה הדרך שה' בוחר לנו.

 

ב"הצלחה.

אז עדיף לחסוך לשניהם עוגמת נפש ושיחתוך.

לא למהר כ''כ לשפוט מישהו על עניין הטעם שלו או שלה במראה חיצוני, כי הרבה פעמים בסופו של דבר, זה כן מהווה גורם בעל משקל משמעותי שאין לזלזל בו.

אבל השאלה של אמור לא שייכת כאן-

"בנות ישראל נאות הן" זו קביעה, הדבר הראוי ביותר הוא שהיינו רואים את זה,

אבל לא רואים תמיד, וגם בני ישראל נאים(וגם הם נחתכים על סמך מראה חיצוני)

אז השאלה כאן היא לא מה ראוי, אלא מה יש ואפשר ואיך מתמודדים-

ברור שאדם נקשר לאדם שיותר נאה בעיניו, עד הגבול של מדי נאה שבו לפעמים התגובה הפוכה(אני לא מספיק טוב\ה)...

 

הנושא הוא מאוד פשוט- אם הוא נתן הזדמנות, וראה שהמראה החיצוני מפריע לו ליצור קשר,

הוא לא מצליח להתחבר רגשית, אם הוא יכול להתעלות מעל זה מה נעים וטוב, ואם לא, עדיף שיפרדו.

השאלה על המעלות היא חסרת קשר, כי זה כרגע נתון, האם עדיף שיעבוד על המידות שלו ויצליח להתייחס פחות לחלק

של המראה החיצוני - כן, רצוי, אבל זה לא ישנה לקשר הזה, כי הרי זה יקח זמן ועבודה קשה ועד אז היא יכולה כבר להתחתן

פעמיים.

כל המעלות הן דבר חשוב, ורצוי וטוב, אבל אם אין משיכה(אולי אפילו דחייה מסויימת במקרה שלך, לפי התיאור שנתת),

אז זה חסר כל סיכוי לנישואים, כי זה לא מעניין אותו מבחינה רגשית לזוגיות.

 

אז זה מתסכל, כי היא בחורה מדהימה וחבל, אבל עדיף לה לא להיות עם מישהו שלא מסוגל ליצור איתה קשר רגשי זוגי,

וכל המעלות שלה ושלו כבר לא משנות- כי זה הבסיס.

 

בסופו של דבר הוא ניסה, נתן עוד הזדמנות, לראות אם הקשר מצליח להתעלות מעל המראה,

לא הצליח, אין סיבה להמשיך, חבל לפגוע בה להיכנס לקשר עמוק ואז לגלות שבעצם לא היה סיכוי מההתחלה.

 

לכל אחד יש את מה שמפריע לו, בטוח שגם לך יש את הקווים שלך, אין בזה בעיה, צריך להכיר בזה ולדעת להתמודד

עם זה. בסופו של דבר, ככל שיהיו פחות קווים כאלו ייטב לאדם עצמו, אבל יש דברים שלא בדיוק בשליטתו.

 

 

ולמה שוללים על מראה חיצוני? כי זה דבר מאוד חשוב לקשר. ברגע שיש משהו שדוחה אותך או לא מוצא חן במי שאת/ה יוצא/ת איתו/ה אז יהיה מאוד מאוד מאוד קשה לפתח קשר רגשי. וחבל להמשיך ככה. אם זה דבר שלא מצליחים להתגבר עליו ולקבל אותו בלב שלם, חבל על האדם השני שנמצא מולך. מגיע לו מישהו שיאהב אותו באמת בלי להתפשר ולאהוב בכוח את המראה שלו. ולהפך.
ועד כמה זה חשוב לי? זה חשוב לי מאוד. כי ברגע שאני לא אתחבר למראה שלו באמת, אני לא אוהב אותו בלב שלם. גם אם המידות שלו יהיו מדהימות. תמיד יהיה איזה משו שיפריע. וברגע שאני, לא מצליחה לקבל את המראה שלו וזה מפריע לי ברמה של לחתוך, כנראה אני גם לא שווה את כל המידות שיש בו. וזה לא מגיע לו. זה ממש לא מגיע לו.
(וכל זה לענ"ד)
מקווה שהיא תמצא מישהו שיאהב אותה באמת בלי שיהיה לו ספק לשניה על המראה החיצוני שלה

עריכה--
אה, וסליחה שעניתי ואני בת..רק עכשיו שמתי לב שזה שאלה לבנים הכי הרבה אל תתיחסי

ואין בזה אמור, זה עניין של בחירה של האדם.
אין בזה בחירה "נכונה" לכולם אלא לכל אחד צריך הדרכה אחרת.
את שואלת אם אנחנו מוכנים לוותר על מישהי מדהימה בגלל זה, אבל את יודעת שכן... תלוי בנסיבות

אני לא יכול לתת לך נוסחא כללית של הבנים לגבי המחשבות שלהם מבחינת מראה חיצוני - אבל לעניות דעתי - זה נדבך די משמעותי.

רשמת שלחסוך ממך את העניין שחייבים לראות את הכלה לפני החופה אבל דווקא פה רציתי להתעכב וסלחי לי על זה - גם לדעת הרבנים הגדולים ביותר, אם הבחור לא מרגיש קרבה לבחורה - אז קשה מאוד מאוד מאוד לפתח קשר נפשי.

(חשוב לדייק - יש הרבה קשרים שמתחילים ברגל שמאל בגלל זה אבל אחרי זה האופי והפנימיות משפיעים על ההסתכלות החיצונית).

 

לי אישית קשה מאוד להיפתח רגשית כשאני לא מרגיש נוח מבחינה חיצונית - לא אגיד לך שאני גאה בזה אבל אני מכיר במצב.

 

מצורת הניסוח אני מבין שאת די מתוסכלת (וכל הכבוד לך על שאת חברה כזו טובה) אבל השאלה שלך "אתם באמת מוכנים לוותר על מישהי מדהימה שיכולה להשלים אתכם בגלל זה?" אינה נכונה - אם הבחור לא מרגיש איתה בנוח אז היא לא משלימה אותו.

 

המון בהצלחה!

תלוי כמה הם התחברו והתחבבו זה על זה..

יכול להיות שזה היה "מקרה קיצון" מבחינתו, ולכן למרות שהיו שיחות שזרמו וכו', עדיין המראה החיצוני מפריע לו. לדעתי למראה חיצוני מתחברים בסופו של דבר, ואם אחרי שהקשר הרגשי התפתח כמו שצריך והמראה החיצוני עדיין מפריע - כדאי לשקול לסיים, ועם כל זאת לחשוב ברצינות, שלא כולם מושלמים במראה החיצוני (ראה תענית כ, א עם רבי אלעזר ברבי שמעון "לך ואמור לאומן שעשאני"; בבא מציעא פד, א על אמוראים שהיו גדולים במידות גופם, אגב כך, לפני כעשר שנים שמעתי שהטעם שכתבו כן בגמרא, כדי שאדם לא יתבייש במראהו החיצוני...), אז מה אם הוא\ היא אינו מושלם\ מושלמת במראה החיצוני, המידות הן טובות, קדימה "כזה ראה וקדש"

כשמתעסקים בבניית קשר לחתונה, אי אפשר שלא לדבר על המציאות הקיימת. המראה החיצוני זה רובד מסוים של חיבור, מתחברים גם בפן הזה כאשר האישה נהנית להיות בחברת הגבר ש-נאה בעיניה וכן הפוך. זה לא דבר שלילי. כמו כן, מציאת חן היא לעיתים נובעת מאישיות שלא מתאימה, פעמים רבות יכול להיות משהו שהוא לא מתאים ולכן המראה החיצוני נראה גם כן לא שייך.

 

חשוב לי להדגיש!

אסור שהמראה החיצוני יהיה מרכזי אצל האדם, אם זה דבר שלא מעורר ממש סלידה - זה שווה בדיקה ונסיון. אבל אם מעורר סלידה ומפריע - אין מה לעשות, זו המציאות וצריך להשלים איתה. שישמחו בזה שזה נפל מהר ולא היו צריכים להמשיך עוד הרבה ולגלות מאוחר יותר שזה לא מתאים. וגם אם נתבונן בשביל הבחורה עצמה - האם מגיע לה מישהו שלא אוהב את איך שהיא נראית? היא לא עשתה רע לאף אחד והיא לא צריכה לסבול.

 

אני אומר את זה בכנות רבה - צריך להבין איך הדברים עובדים אצל המינים השונים... ושוב, ברור לי שזה ממש לא תקין שיש בנים ששמים דגש גדול על מראה, וכבר העליתי כאן בעבר את הסוגיה של חבר שלי שבורר בגלל מראה יותר מדיי... אבל תאמינו לי - לכל אחד/ת יהיה את האחד/ת שיאהב את איך שהוא נראה ויתחבר לזה, אין צורך לכפות אף אחד על מה שהוא פשוט לא מצליח או לא יכול להתחבר אליו, עם כל הצער שבדבר...

הערב סיימתי קשר מקסים של חודשיים וחצי (והחלטתי לשוב לפורום...) עם מישהי שהיה ביננו המון התאמה כללית ושאיפתית אבל היא לא הצליחה לפתח רגש כלפיי כי הפריע לה הסגנון לבוש שלי (היא רגילה לסגנון מאוד ספציפי והדרישות שלה ללבוש אחר לא התאימו להשתייכות הביינישית שלי והיו כבדים מידי עליי לעת עתה).