פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 123)

בהתאם לחויות חיים שעברת

לא דומה אדם שחווה אתגרים באמון לאורך ימיי חייו לעומת אדם שהאמון היה אצלו לרוב יציב .
לא דומה ילד שחי בחרדה תמידית שמישהו יעזוב אותו לאדם שההורים שלו השאירו אותו רק מעט פעמים לבד שהלכו להצגה.

לכל אחד יש סיפור חיים שונה
כמובן שזה מתקשר גם לתת מודע דברים שהאדם לא מודע אליהם בכלל .

תוסיף לכל זה אמון במערכת יחסים שזה החדר הכי הכי אישי הכי סודי בלב של כל אדם .
מאוד לא פשוט להיכנס לשם

אמון זה תיק, אדם שעבר חיים יותר מאירים, יהיה לו יותר קל. אדם שנפגע כמה פעמים יותר קשה, אדם שחי פגיעות כרונית יצטרך לצאת למלחמה להחזיר את האמון .

כל הסוגים אפשריים וכל הסוגים קיימים

צריך מודעות לקושי .

צריך לנתח את זה בעדינות אבל לגמרי אפשר לבנות כמו שבונים ביטחון או תחושת ערך / מסוגלות וכו

ולסבול שנים של מתכות בתוך הפה

אבל עדיין תחייכו ,אפשר גם עם העיניים

שקלים

לא.

קנאי.

נכון. תודה רבה.
(הכי טוב לפנות אלי למספר הזה בוואטספ- 0516959365)

לק"י

תפני אלינו לשאלות אם יש לך.

@ברוקולי

חחחח...

יש כאן את המומחים שיענו אבל לדעתי התשובה לכאורה פשוטה. אני לא חושב שהקשר עם הבחור תופס אצלך תחליף לקשר עם ה׳ . התשובה נעוצה בזה שהבחור פשוט מעסיק אותך, זה דבר שמבטא יותר את החומר מאשר הרוח וכפועל יוצא את מרגישה שאת קצת מתרחקת מה׳ . אני לא בטוח שזה משהו שמצריך פתרון.. אבל אם את מרגישה שזה חסר לך, את יכולה לעשות דברים שגורמים ליותר כיסופים.. כמו למשל לעשות התבודדות ולדבר עם ה׳. זה אחד הדברים שלפחות אותי מאוד מקרבים ומחזקים , זה גם מכפיל את הכח שלו ככל שמתמידים.

מישהו שיקדם אותך בעבודת ה', אם דרך דוגמה אישית, או נושאי שיחה

הוא הביטוי של הקשר שלך עם ה'.
וכך הקשר שלך עם כל חלק וחלק במציאות.

וגם הכנה אחר כך לנישואין עצמם ולהורות.

כל קשר טהור בין איש לאישה הוא קידום שלנו כעם ישראל, חלק מבנית ירושלים, עוד מקום שבו הקב''ה משרה את שכינתו.
וזה מרגיש הכי לא קשור אחד לשני, אבל צריך לעשות שינוי תודעה..

וזה רק הכנה להמשך, שנוסף לך גם התפקיד של ההורות. שזולל את כל הזמן.
ואם את מצליחה להתפלל כל יום, זה מרשים מאוד.
ובלי לדבר בכלל על לימוד יומי/ תהילים וחברותות עם חברות..

ולהתפלל, במילים הכי הכי פשוטות, לקב''ה שיחזיר לך את זה.

יחד עם התפיסה כאן לחזק את ההכרה בכך שהקשר עם הבחור - לקראת נישואין וזוגיות שאת מגיבה אליה

 

חשוב להבדיל בין דברים שהם עבודת ה' שנעשים בצורה של עבודה לה' ואינם מעורבים בעניינינו האישיים, לבין דברי הרשות או דברים שאנחנו עושים לצורך עצמנו.

 

גם אם אני עובד כדי לקבל משכורת כדי לתת צדקה, כל עוד אני נותן את המעשרות לצדקה ומשאיר את שאר הכסף אצלי, לא מדובר בעבודת ה' (להבדיל מאשר לדוגמה עורך דין של עמותת צדקה, אם הוא באמת לוקח רק שכר בטלה או הנצרך למחייתו)

וכנ"ל לגבי זוגיות ומשפחה - אמנם נכון שאני רוצה לעשות את הדברים האלה והם רצון ה', אבל הם לא "צרכי מצוה" אלא לכל היותר חשובים מאד ודומים בערכם לצרכי מצווה.

אשה שעסקה כל היום בגידול ילדיה לתורה ומצוות זה יפה מאד וזה בסדר גמור, אבל היא פחות "עוסקת במצוות" מאשר אשה שעסקה כל היום כולו לדאוג לפרנסה של עניים.

העובדה שיש לאדם חובות כלפי המשפחה שלו, שבשבילם מותר לו לדחות קיום מצוות, אין המשמעות שמדובר במצווה גדולה יותר. מדובר במצווה שהרכיב של עבודת ה' בה הוא קטן יותר, אלא שאותה מצווה מוטלת עליו

שאומר שכל מה שהאדם עושה, פועל ויוצר בעולם הוא עבודת ה'. הקשר שלנו עם ה' עובר בכל מה שאנחנו עושים,
ועבודת ה' זה לא רק תרי"ג מצוות, אלא הרבה מעבר. לעשות את רצון ה' בכל דבר ודבר. כי באמת אנחנו לא חיים בשביל עצמנו אלא בשביל להופיע את אחדות ה' בכל המציאות.
*גם אם בחלק חשוב מהזמן אנחנו עושים את זה בלבוש לכאורה פרטי ואינטרסנטי*.

מכבד את דעתך, עם זאת- בעיני - היא מפרידה את האדם מהבורא גם ברמה האידיאלית של מטרת בריאת העולם.

כי כשכל אחד בטוח שהוא כל היום עסוק במצוות "גם אם זה בלבוש פרטי ואינטרסנטי",

אז איפה נשאר מקום לאחרים? איפה נשאר מקום להקרבה, ומעשה שהוא לא אינטרסנטי?

 

השאלה בעיני היא, כאשר מישהו כזה נדרש לעשות משהו שאין לו רווח ממנו, האם הוא עושה אותו באותה תחושת מחויבות, או שהוא מרגיש ש"מפריעים לו לעשות את המצוות שלו"?

האם אדם שעסוק בהשראת שכינה בבית שלו עצמו, פתוח באותה מידה לעסוק בהשראת שכינה בבית של מישהו אחר?

בעיני זה ממש מה שכתב הרמב"ם על "אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כריסו". מותר לכרס שלך להיות שמחה, אבל תהיה מודע לזה שזה מה שאתה עושה. אם אדם רוצה לכבד את השבת והחג - הוא יכול לכבד את שולחן השבת של השכן באותה מידה שהוא יכול לכבד את שולחן השבת של עצמו. ואם הוא טורח יותר בשמחת עצמו מאשר בשמחת אחרים, זה כבר לא עבודת ה' אלא עבודת עצמו. "מותר" ואפילו "חיובי" או "בעל ערך" אין משמעותו מצוה.

 

בעיניך דברי מפרידים בין האדם לבורא, בעיני דבריך שמים את האדם במקום הבורא

 

*לא בטוח שזה ניצלוש... במובן מסוים זאת מטרת השרשור - להבין אם עיסוק בזוגיות הוא חלופה ראויה לעבודת ה', הוא עצמו עבודת ה', או שהוא משהו חיובי וטוב וכדאי שלא להפחית בגללו את עבודת ה'

"כי כשכל אחד בטוח שהוא כל היום עסוק במצוות "גם אם זה בלבוש פרטי ואינטרסנטי",

אז איפה נשאר מקום לאחרים? איפה נשאר מקום להקרבה, ומעשה שהוא לא אינטרסנטי?"

במקום "גם אם זה" תשנה ל"גם כשזה".
זה היה כתגובה לדבריך שמהם שמעתי שהאדם חי לעצמו, ובשביל עצמו. הוא עצמו המטרה הגדולה של חייו.
אז אמרתי, שגם כשהוא עושה דברים מתוך פרטיותו האגואיסטית - זה אמור להיות למטרת עבודת ה'.
כל שכן כשהוא לא אגואיסטי, ואני מניח שזה רוב חייו של האדם הישר.

נ.ב. בעצם אני כתבתי בסדר, אתה שינית את דבריי - הוצאת את המילים "גם אם בחלק מהזמן"

בין הדברים שאדם עושה בכוונה נקיה לשם שמים ובין הדברים שאדם עושה מתוך כוונה טובה אבל לצורך עצמו.

כדי שאדם ידע לעשות חשבון לעצמו עד כמה הוא באמת עובד את ה'.

אם באמת אדם רואה, שכשיש לו אפשרות הוא פועל למען אחרים או שלא למטרות רווח באותה נכונות, אז אכן הוא יכול להניח שגם מה שהוא עושה לצורך עצמו זה גם בגלל עבודת ה' שבזה.

אבל אם לא, שלא יטעה את עצמו ולא ישלה את עצמו.

בסה"כ אמרתי שכשאתה דואג לעצמך - אתה עושה את מה שהקב"ה רוצה ממך באותם הזמנים. אתה כמובן דואג כעת לעצמך, ולא לאחרים ולא לכל העולמות, וזה בדיוק רצון ה'. ברגעים שזה אכן כך. ובתקווה שיש הרבה רגעים יותר נעלים.
המטרה צריכה להיות להתעלות כמה שאפשר וכמה שיותר, ולא להוריד את עצמך כי "אתה אנושי"..

עבודת ה' לבין קיום מצוות.
לא בכל דבר אני רואה מצווה, ולא כל פעולה של האדם בעולם היא מצווה.
אבל באידיאל כל פעולה אמורה להיות עבודת ה'.
ויש קטע לרציונלים להתייחס רק למצוות, לא יודע למה.


אני רואה את עצמי ברמת השאיפה כעובד ה'. ולא כמבצע פקודות אלוקיות ולא שום דבר מעבר

עבודת ה' היא כאשר אתה עושה דברים לשם ה'.

כאשר אתה עושה פעולה חשובה ונכונה, אתה פועל בהתאם לרצון ה', אבל אתה צריך להיות בדרגה גבוהה של קדושה כדי שארוחת בוקר שלך תהיה עבודת ה' באופן מלא. רוב הסיכויים שארוחת בוקר שלך היא הנאה אישית שלך, ובמקרה הטוב אתה גם לוקח אותה בחשבון כחלק מהתוכנית הכללית של עבודת ה' שלך. אבל כמעשה פרטי היא לא עבודת ה'. היא אמצעי חשוב לעבודת ה'. אסור לבלבל בין תכלית לאמצעי. (תכלית - להניח תפילין. אמצעי - להיות אדם בריא)

 

אני לא מאמין בפרפקציוניזם. אני מאמין בעבודת ה' בתוך החיים, כלומר בצורה לא שלמה

אין לי בעיה שתאכל ותהנה. אתה לא חייב להתענות משבת לשבת. אבל אל תקרא להנאות שלך עבודת ה'.

 

תנאים ואמוראים היו מתענים על דברים שקטנים בעינינו. הם לא חשבו שהאכילה שלהם חשובה מספיק, וחשבו שלהמנע מאכילה זה עבודת ה'. זה לא אומר שאסור לנו לאכול לשובע, אבל המחשבה כאילו האכילה שלנו היא עבודת ה' לעצמה - זה לא עומד במבחן המציאות.

 

מותר להיות לא פרפקציוניסט, אבל אז עבוד ה' שלך היא לא "פרפקט". פשוט צריך להכיר בזה.

לגבי הפסקה האחרונה שלך -
זה בדיוק מה שאני חולק עליו.
עבודת ה' לא נמדדת במדד אובייקטיבי כללי.
זו טעות, טעות חמורה ביותר. אני מאמין בהשתלמות אישית, לא בשלמות אובייקטיבית כללית

אבל התכחשות לקיומו של מדד אובייקטיבי לא תעזור לך

 

בדיוק כמו שאתה יכול להחליט שלא חשוב לך להיות יפה. מספיק לך שהאנשים הקרובים אליך יאהבו אותך. אבל זה לא הופך אותך ליפה.

אגב אני לא מתכחש למדד הזה. חושב שהוא קיים אצל המוני אנשים. אבל זו טעות מרה של העולם המערבי. ושל הרבה דתיים שלומדים תורה בשכל ומשאירים את הנפש ואת החלקים הגשמיים שלהם מחוץ לסיפור, לא נותנים לתורה להשפיע עליהם ברמה הכי בסיסית

לא תואם לטיעון שלך

 

אם עבודת ה היא לא דבר אובייקטיבי, איך אתה יכול לומר דברים קשים כל כך על אנשים שמתכוונים לעשות טוב ועושים כמיטב יכולתם?

 

ולגבי הכותרת - הם לא אמרו שאין כלות מכוערות. הם אמרו שלא צריך לספר את זה לחתן, הוא ראה לבד ומעדיף לשמוע שזה לא כל כך נורא

ממש לא.
זה מה שהם אומרים לבית שמאי "לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות". כי בית שמאי בדיוק מסתכלים על המדד האובייקטיבי שאתה מציג.. הם לא מעורבים עם הבריות, זאת הבעיה.

לכל השאר לא אתייחס. כי אני לא חושב שאתה מבין ולא בטוח שאתה מעוניין להבין אותי כשורה.

אבל חיי הנישואים שלך וגידול הילדים יכולים להיות עבודת ה' שלך.
אם את מכוונת לזה.

וכל שינוי במצב החיים,
יכול לגרום לחידוש ושינוי של הדרך של עבודת ה' ומה שנכון לך כרגע.

(לא ממש יש לי כוח לדיון, אז לא מבטיחה להמשיך להגיב 💁‍♀️)

הוספה:
זה כמו ההבדל בין להגיד בניתי בית גדול ורחב ידיים כי זה נוח לי ומה שאני רוצה, או להגיד את זה כי אני מהדר המצוות יישוב הארץ.
ואם קשה לך לשמוע את זה תחשוב על - השקעתי הרבה כסף בלקנות אתרוג יפה ומכובד כדי לבדר מצווה. או קישטתי את הסוכה כדי להרבות נוי מצווה.

ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם כו'

משל לשני אנשים שאכלו פסחים, זה אכל לשם מצוה וזה אכל לשם אכילה גסה

 

אותו מעשה יכול להיות עבודת ה' אם זאת הכוונה שלו, או לא.

לפעמים יש מבחן זמין (לפנק את אשתך בחופשה זוגית או להוציא את הכסף הזה על הלוואה דחופה למישהו שהולכים לזרוק אותו מהבית - ההחלטה ללכת על הבחירה הראשונה היא לא תמיד טעות אבל נדיר שהיא תהיה עבודת ה') והרבה פעמים זה נבחן רק באמיתות הכוונה

שהקשר שלך עם הקב"ה עובר דווקא דרך הבן זוג, שהוא משמש סוג של צינור

אבל אחרי כמה זמן זה התאזן (עם מודעות גם)
כך שזה נראה לי הגיוני שיקרה וטוב שאת מודעת..

שעצם העובדה שאת מרגישה ריחוק מה׳ וצורך עצום להתקרב אליו בחזרה זה מעלה גדולה בפני עצמה.

דבר שני, זכו - שכינה בינהם.
ברגע שהבסיס של זוגיות ופגישות מבוססס על אמונה וביטחון בקב״ה ובדרך של לשם שמים, אז הכל משתנה, המחשבה על הקב״ה נמצאת תמיד בראש.

דווקא מתי שטוב ונעים וכיף במהלך הפגישות זה הזמן הכי חשוב לדבר עם ההייליגע באשפער!
לשתף אותו בשפה שלנו, להודות לו על זה שהכל הולך חלק ונהדר.
ובעיקר להתפלל שהכל יהיה על מנת לעשות לו יתברך נחת רוח ולהתפלל שאם זה הזיווג הראוי לי אז שאני אדע בכל נפשי ומאודי שזה הדבר הכי טוב בשבילי, ואם זה לא הזיווג שלי אז שכל התמרורים יצפצפו בקולי קולות ושאני ישים לב לכל אזהרה שהקב״ה נותן לי, ושגם אם בצער רב זה לא ילך אז לזכות לקבל הכל באהבה גמורה מאיתו יתברך.

שהשאלה שיהודי צריך לשאול בכל עת היא לא 'איך אני מתקרב לה'?', אלא 'מה הקב"ה רוצה שאעשה עכשיו?'..
עבודת ה' לא מתחילה מהאדם ומהבנתו, אלא מהשליחות שה' בעצמו מטיל על האדם.

את מרגישה ריחוק, אבל הריחוק הזה הוא בעצם שליחות שהוא שלח אותך. ה' שלח אותך מנגד פניו לשליחות חשובה מאין כמותה, לפגוש את בן הזוג שלך.
את לא יודעת כמה זה משמח אותו, וכמה זה ישמח אותך בע"ה.. יהיה לך עוד הרבה זמן בחיים להתקרב מחדש ממקום יותר שלם ויותר שמח, מתוך השלמות הזוגית.

אצלי זה הפוך או לפחות לא גורע

להביא את זה לתוך הקשר
לחבר בין 2 העולמות

אני מגיבה יחד לכולם🙈

בגדול אני די מרגישה וחושבת כמו התפיסה של @@ultracrepidam ואולי זה אחת הסיבות העיקריות לריחוק שאני מרגישה.

העלתם לי הרבה נקודות למחשבה ולבירור, בתפילה שבסופו של דבר אצליח להתקדם ולהתקרב מהבירור הזה.

ולרצות את קרבתו גם בטוב.
לפעמים יותר קל לנו להתקרב מתוך קושי. ואז בטוב, כביכול פחות צריך.
זו עבודה.

אבל לגבי גובה חריג, מעיר שאצלי זה אפילו לא היה במודעות לחשוב על זה כשאני מתאר בן אדם, אז כדאי לחשוב אם יתכן שזה פשוט לא היה במודעות של השדכן/נית.

שיש לך חבר שהוא 2.10 מטר, והיית מדבר עם המיועדת, ומתאר לה את המידות שלו, מסלול חיים שלו וכו', ואז היא שואלת אם יש עוד משהו חריג (כפי ש@אם רק נאמין ניסח) - לא היית מזכיר את זה?

 

ותאר לעצמך את הסיטואציה: החבר הזה מגיע לאסוף אותי ברכב (כשהוא יושב), אנחנו נוסעים לאנשהו, יוצאים מהרכב, והוא נעמד, ופתאום אני קולטת שאני עם אדם עצום בגובהו, שבולט למרחקים, כזה שכל האנשים בסביבה מסובבים את הראש כדי לראות שוב. אם הייתי יודעת שזו הסיטואציה, אולי הייתי מבקשת להיפגש במקום אחר? פחות סואן? אולי להעדיף מקום של ישיבה על פני הליכה?

ובטח שלא היה נראה לי שזה מתאר אותו.
זה לא עניין של הסתרה, אלא מרגיש פרט מיותר לחלוטין כמו הצבע שהוא אוהב.

מבין את מה שאת אומרת על ההשפעה על המפגש אבל כאשר אני חושב אם זוג מתאים אני לא חושב איך תיראה הפגישה ביניהם אלא איך האופי שלהם יכול להסתדר.

אם גובה חריג חשוב לך כדי לתכנן כדאי לשאול על זה, לא סביר שהשדכן/נית יחשבו על זה כפרט רלוונטי לדעתי.

עריכה: ראיתי שהערת שמדובר על נכות פיזית, זה שונה ממה שהערתי על גובה

זה מבאס ש"מסתירים" דברים שברור שהיית רוצה לדעת לפני

 

לפעמים זה באמת לא במודעות.. 

דמייני בחור גבוה/נמוך שהחברים שלו כ"כ רגילים לזה וזה פשוט לא במודעות שלהם לשים לב

 

אני מסכימה איתך שדברים חיצוניים בולטים מומלץ להגיד. 

אולי להבא תשאלי את "האם יש משהו שצריך לדעת או להוסיף" הרבה פעמים בדרך הזו הם ישלפו את התשובה ויפרטו. 

ואמרו לי שאין - זה לא היה גובה, אלא נכות פיזית. והופתעתי.

ובאמרו, אני גם מתכוונת לבחור עצמו.

 

 

גם קרה לי לאחרונה ששדכנית - שידעה שיש משהו שהוא קו אדום מבחינתי - ערכה את הכרטיס שהעבירה לי כדי להוציא את הפרט הזה לפני ששלחה לי. (ועליתי על זה די מהר, כי הציעו לי אותו בעבר ופסלתי על זה...)

משתתף בבאסה שלך

וזה גם ממש לא הוגן כלפי הבחור

מה אני חושבת (: שזה לא נעים בכלל והיא יוצרת עוגמת נפש לכולם

אני תמיד שואל בבירורים אם יש משהו חריג מבחינה משפחתית/בריאותית/מראה/כלכלית שכדאי שאני אדע. אין לי דוגמה להגיד לך שזה עובד או לא, אבל בדרך הזאת אני משתדל לא להיות מופתע לרעה

@ארץ השוקולד

@אלפיניסטית

@חדשכאן

@ברוקולי

@אם רק נאמין

@הפי

שגם אני משתתף, פשוט הבעתי את זה בלב.

ותזכרי שגם אם את לא מבינה כלום לפעמים זה שיעור ..
אולי לדייק מה את רוצה / אולי לעמוד יותר על שלך / אולי בכלל לשחרר / אולי עין יותר טובה / אולי עין יותר ביקורתית .
יכול להיות הכל !
השאלה איפה זה פוגש אותך


♥♥

חח סתם, מילים כתפוחי זהב במשכיות כסף אמרת שם

התכוונתי שלאנשים יש דעות שונות אחד כלפי השני.

זו נראית לי התשובה האמתית.

לאנשים יש רצונות שונים וזה בסדר

קשה לי להאמין שהוא חיפש תשובה כזו..

הוא יודע לכתוב שיגיב

אני רוצה אותה

והיא תרצה אותי - לא את עצמה...

בהצלחה(:

וברצינות :

חחח לא יודע אם לצחוק או לבכות עכשיו.

אבל זו הייתה תגובה מועילה דווקא

באה ממקום קצת יותר רגשי ומושכלות זה לא מה שאתה מחפש, ואז זה מובן למה שאלת את זה..
מה אני אגיד לך, יעבור בעז"ה, אולי תבוא מישי אחרת

תודה...

אין  לי רעיון...

חחח סתםםם
והמון מזל טוב לכם!


אמממ מקום פתוח ויפה?או אולי אפילו באיזה פרדס רטוב עם מחצלת יכול להיות אחלה פיקניק.

אולי ללכת לכד וחומר?
אני חושבת שכשהידיים עובדות קל וכיף יותר לדבר.
וכמובן, מזל טוב

איך מכל הקישורים אין פה את הרשימה המפורסמת? - לקראת נישואין וזוגיות

יש כאלה שמבחינתם (או מבחינתן) דייט כולל ארוחת ערב זה בסיסי (ולא אוכלים לפני בגלל שבדייט יהיה אוכל). יצא לי לשלם על כאלה

 

יותר מפעם אחת זכור לי שידעתי שהיא מגיעה ישר מהעבודה ואמרתי שאם היא רעבה אז שתרגיש בנוח להזמין משהו לאכול. זכור לי מקרה של דייט שני כזה. אבל לא זכור לי מקרים כאלה בקשרים שלא הגיעו רחוק, אז אולי כבר ידעתי שאני מעוניין להמשיך ולכן לשאלת הזמן היתה פחות משמעות.

קרה גם שמישהי הזמינה ואמרה שהיא פשוט רעבה והיא תשלם בעצמה.

חושב שקרה גם לי שהגעתי רעב והזמנתי לאכול, נראה לי שהיא לא רצתה לאכול.

 

בכל מקרה לפעמים יש משהו לא יקר - עוגיות או משהו כזה - שאפשר להזמין בנוסף, ואז זה לא משמעותי מדי ומצד שני זה תוספת נחמדה.

 

וככלל - אני מסכים שההחלטה לשלם על מנה רצינית זה החלטה על הוצאה משמעותית ולכן צריך תחושה של קשר ולא סתם דייט, אבל לפחות אצלי התחושה הזאת היא מאד מוקדמת אז די מההתחלה

 

בקטע שזו הוצאה גדולה יותר?
או בקטע שזה עיסוק גדול יותר? שזה כביכול משמעותי יותר

בקטע של ההוצאה, מסתבר שזה יהיה שלב שהקשר מרגיש בטוח מספיק כדי שיהיה בי רצון (ואמונה) גדולה יותר להשקיע.

בקטע השני, נראלי שזה מגיעה עם תחושה של רצון למסד קצת יותר. אולי במודע, לעשות קצת יותר עניין מהקשר.

אם את מחפשת דברים יותר קונקרטיים, מחילה, אבל השאלה לא כ"כ רלוונטית. זה כ"כ דינמי ותלוי קשר.

[חייב להוסיף. זו לא חובה. אין עניין דווקא לאכול בדייט. אם לא רעבים ו/או שזו הוצאה מיותרת בעיניכם, אין שום עניין בזה.]

 

אין כלל אצבע שאפשר לתת ,
כמו שלא ניתן להגיד מתי בקשר את מרגישה בנח להביא חולשה שלך / לבכות מולו / לספר משהו קשה.. 

 

 

אני לא אוכלת הרבה
אבל אם אני רעבה אני אזמין ולפעמים אני מתביישת לאכול מול בנים בדייט וזה מבאס אותי .. כי באלי לזרום.
אני ממש לא אבנה על הדייט בתור ארוחה .. אולי בקשר מתקדם .
אבל אם זה משהו מתוק יותר קל לי כי זה חזק ממני

אני חייבת להגיד שלבנים אין את זה בדייט האחרון שיצאתי בשניות הראשונות שרק ראיתי אותו , אמר לי שהוא רעב רצח וניסה לשכנע אותי לאכול המבורגר , לא צלח לו. אבל כיף לו שהוא הכי לא מתבייש ועוד על ההתחלה .אז הוא אכל..

זה שאת מתביישת לאכול מול בנים מעיד על משהו טוב אצלך.
זה בכלל לא מובן מאליו בדור כמו שלנו, שהרבה מהרגש של הבושה הטבעית נשחק מאוד

והמבורגר זה לא בדיוק אוכל דייטים...

זה כמה חנויות

הייתי בכמה, את לא יודעת כמה השובע פותח את הלב להקשיב

מה לא משנה?

שכבר מההתחלה תראה את השיניים עם החניכיים שלי מביאות ביס איטי ומתפורר בבורקס גבינה, יחד עם הכיפוף העדין שבא יחד איתו, למנוע מהפילו השחום והדקיק ליפול לי על המכנסיים

אם להיבט הזה התכוונת כמובן

לעשות תיאורים ציוריים למדי

ותמיד אם הוא לא מציע ואני ממש רעבה אני מודיעה מראש שאני משלמת על עצמי

לא יוצא לך שהם מתעקשים לשלם?

כשאנחנו מדברים לקבוע דייט, אני בד"כ נותנת לו להציע מקום - מבחינתי גם ספסל זה סבבה. אני לא באה לדייט כדי לאכול, אלא כדי להכיר מישהו.

כשמישהו קובע איתי בבית קפה, אני אנסה להציץ בתפריט שלו - לראות אם הוא מדפדף ישר למשקאות או מסתכל גם על דברים אחרים. אנסה גם לארגן תוכנית מגירה - לחשוב על אוכל וגם על שתייה, ולתת לו להזמין ראשון כדי שאוכל להגיב כמו שהוא ממני - ואני מסכימה איתכם שזה אישי ותלוי באיזה הוא מדובר.

לא יודעת אם זה הפתרון האידיאלי, אני מוצאת את עצמי תמיד במתח ואני לא רוצה להביך את עצמי - להזמין שתייה כשהוא מזמין מנה עיקרית או להפך....

 

לגבי השקעה כספית, שתייה לשני אנשים + טיפ אמורה להיות פחות מ-50 ש"ח, אבל אם מזמינים משהו יותר רציני זה בטח שלוש ספרות. ובמיוחד אם לא מחלקים את החשבון, זה יכול להיות הוצאה די רצינית למישהו שנמצא בשלבים מסוימים של החיים.

 

כשקובעים דייט ב-19:30, כנראה שלא אכלנו ארוחת ערב לפני (צריך לקחת בחשבון גם נסיעות), ואם דייט ראשון יהיה 2-3 שעות, לאכול אחרי יהיה ארוחת ערב די מאוחרת.

אולי אפשר לעשות חלוקה בין אנשים שגרים במקום שהכלכלה שלהם על חשבון אחרים (כמו עם ההורים ובפנימיה), לבין כאלו שבכל מקרה דואגים לעצמם, ומהקבוצה השנייה נראה לי יותר נוטים להזמין אוכל אמיתי.

בקשר לחלק הראשון, במקום כל המתח הזה
תשאלי אם הוא החליט

כגבר זה פחות הפריע לי, אבל אני זוכר איך מדויטות היו 'מביטות בחשש' ומנסות לפענח "מה  הבחור הזה רוצה להזמין"..

אז אני ממש מבין את השאלה!

כן חושב שאפשר להעלות את זה אבל בצורה קלילה ואגבית..  אישית הייתי שמח שהמדויטת תזרוק כזה "מה אתה הולך להזמין" במקום הניסיון המביך לתאם את הרפרוף בתפריט...

אפשר לשאול פשוט אם יושבים לאכול או רק לשתות משהו ו/או קינוח.
כמו שאת אומרת, יש מצבים שיותר הגיוני שיהיה רצון לאכול, אז אפשר לשאול.
במצבים שדי ברור שרק באתם לשתות, תוכלי להניח שזה הכל.

הפורום למעלה ואז יופיעו הנעוצים.

תכלס אפשר גם ספריות

אבל בגלל שיום חמישי וממש עמוס כדאי להזמין מקום מראש.

תודה לכולם

שנקראות ככה בגלל שאחרי ההפריה הן אוכלות את הבעלים שלהן (כן כן.)

 

מעניין אותי גם איזה עולם היה אם היינו נחשים

(יש מיני נחשים שתהליך ההזדווגות שלהם אורך כמה ימים)

לדוגמה כאשר קשר מסוים לימד אותנו על המשקל של דרישה/תנאי/הגדרה מסוימת

אם בגלל שלא היה ובכל זאת היה טוב, או בגלל שהיה וזה לא עזר..

תתמקדי בדברים שהכי חשובים לך, מה הכיוון הערכי הכללי של החיים שלך. איזה 3-4 תכונות את חייבת שיהיה לבן זוג שלך בשביל לחיות איתו בצורה טובה. רמה דתית רצויה אם את פונה לאנשים שלא מכירים אותך מספיק.

אבוי לנו אם לא

בעיני זה ניסיון וסייעתא דשמיא.
אין דרך אחרת "לעלות" על זה.

כאילו לפעמים זה משתנה אבל לא בטירוף.
אצלי נגיד השתנה משהו אבל לא הכל

עצות מה לחפש?
קודם כל תגדירי לעצמך מי את ?
ממש ככה יתרונות וכו'..
ואז תשאלי הפוך
מה יכול להשלים אותי?
מה יעשה לי טוב?
להתמקד על 4 דברים או 3 .
נגיד עדין חכם ועם אינטליגנציה רגשית/חברתית.

ואז הדברים הרגילים
לבדוק תקשורת אופי כמיה מטרות משותפות

וזהו יש לך חתן

סתם מוזמנת לשאול אותי ביום אחר אני יעזור לך אם תרצי

עזרתם לי מאוד!

(ואם יש למישו מה להוסיף ולהאיר אשמח כמובן)

ניסיתי לעשות לפני ואז הבנתי שתוך כדי אלמד להכיר את עצמי יותר טוב

לכוון במילים כתפילה על זיווג, שהצמאון לראות פני אלהים, זה צימאון להגיע למצב שהשכינה שרויה בינך לבין אשתך ובכלל כל הפרק על הצער למצוא זיווג לכבוד ה'.

תנסה ותגיד לנו?

עם מי שהיום אשתו

לצאת לדייטים.

 

מעתיקה לכאן דברים שפירסמה הרבנית ימימה במקור ראשון:

 

דרכים נסתרות

החוכמה היהודית לא תייחס כוח לסגולה כי אם לאנשים שהיו מסוגלים לבחור בה כבחירה

 

מושכלת"סליחה", היא אמרה בשקט ונגעה לי בכתף. היא ישבה מאחוריי באולם המלא בכנס 252 למבקשי זוגיות. "איך אפשר לעזור?" שאלתי והיא, במבט רב משמעות, אמרה לי: "כבר שנים שאני חייבת לדבר איתך". היא דיברה ללא חיוך וידעתי שמחכה לי, איך לומר, שיעור מוסר - חלק בלתי נפרד מהסיכון המקצועי. נתתי לה את כתובת הדוא"ל שלי ועליתי לבמה.

למחרת היא כתבה לי שהיא אם לילד בן עשר, חוותה זוגיות מתעללת ועברה גיהינום עד שזכתה לגט המיוחל ואז, זה הגיע: "והכול בגללך". ברגעים אלה אני תמיד מתמלאת ענווה, יודעת שלמישהי פה כואב מאוד ואני, בעל כורחי, שותפה איכשהו לחיים של אישה לא מוכרת.

"לפני 15 שנה", היא כתבה, "הייתי בת מדרשה ואת באת ללמד ביארצייט של הרבי מזוועהיל. אמרת לנו שאנשים מספרים שנהגו להתפלל על קברו בימים שני וחמישי ושני, כסגולה לחתונה. כחודשיים אחר כך, פגשתי אותו והייתי בטוחה שזה המענה לתפילות שלי בציון של הרבי מזוועהיל. בפעם הבאה תחשבי קצת לפני שאת אומרת דברים חסרי אחריות כאלה. בברכה..." ואחרי שבירכה, חתמה בשמה, שם שלא זכרתי.

ואני אכן אשמה כי שוב ושוב אני בטוחה שאני שייכת לעם סגולה, עם שיודע לתת את המשקל הסגולי המדויק לסגולות והרבה יותר מזה: עם שמבין את מקומם הנכון של רבנים ורבניות. כשהיא כתבה לי בכאב אינסופי שנהגתי בחוסר אחריות, רציתי כל כך לדבר איתה בדיוק על זה, על האחריות. המילה "סגולה" תופיע בתורה כמעט תמיד לצד המושג "בחירה": "כי יעקב בחר לו י־ה, ישראל לסגולתו", "כי בך בחר ה' להיות לו לעם סגולה". כשהקב"ה בוחר בנו כעם סגולה, הוא אומר, כביכול: אני לוקח אחריות על הבחירות שלי, הזויות ככל שייראו.

"לא הצלחתי להבין את האב ששכל את אשתו ובנותיו בתאונת האוטובוס הנוראה", כתבה לי מישהי, בחוסר אחריות. "מה זה לומר: אני מצדיק את הדין? מה הניתוק הרגשי הזה?" אנשים מבקשים לראות התפרקות כשמישהו נפטר בנסיבות כאלה וברור שהייתה שם התפרקות, יחד עם בכי נורא וצער ואולי אפילו מחאה, אבל - עניתי לה - אמונה היא לאנשים מקורקעים מאוד. הם מחשבים את הכוחות שיש להם כרגע להתמודד ובוחרים בתגובה המושכלת היחידה: אמונה. רק היא תייצב אותם עכשיו, היא תיתן להם בדיוק את הניתוק הרגשי שהם חייבים כרגע, כדי שלא להידרס גם הם. האבא הזה לא יכול היה להרשות לעצמו ברגע הנורא ההוא להיות הנהג שברח לו האוטובוס ללא שליטה ולפרק את מה שנשאר מהמשפחה הפצועה שלו, אז הוא החזיק חזק־חזק בבלמים. מותר לו. ממש כשם שמותר למישהו אחר לצעוק את מתיו עד שלא יישאר בו קול.

ממש כשם שלתלמידה ההיא שלי, מותר לצעוק עליי. לצעוק את חלומותיה שנדרסו לנגד עיניה מדי שני וחמישי ושני. פתאום כשהיא ראתה אותי בכנס למבקשי זוגיות, היא כעסה וחוותה שוב את הרגע ההוא, כשביקשה אז זוגיות. והיא ביקשה לדבר עם הימימה ההיא וביקשה להיות שוב הילדה שהיא הייתה אז, זו שיכולה להטיל את האחריות על מישהו אחר. שתינו לא ידענו אז, שאנחנו לומדות את השיעור הגדול של חיינו: אמונה של חכמות. מפני שאמונה חייבת להיות חכמה. ממש כמו סגולה.

"וכך צריכה להיות אמונת איש הישראלי: לא רק בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו על פי השכל, ואדרבא, בשעה קשה זו, טוב שלא יתעקש למצוא איזה שכל על פי דרך הטבע כי כיוון שלא ימצא, תוכל אמונתו על ידי זה להיפגם חלילה ופגם באמונתו יכול לעצור את ישועתו" (אש קודש).

איזו פיסת גאונות מוריש הרב'ה מפיאסצנא לשורדי השואה, איזו אמונת חכמים! כשסגולה נכשלת, הוא יאמר להם, זה עצוב אבל לא מייאש. כולה סגולה, ניסינו. אבל כשלא תגיע לכם הישועה המדויקת שלכם, תיפלו לגמרי לקרשים. היו חכמים, הוא יבקש. היכן שתתנפצו שוב ושוב אל סלעי אי ההגינות ואי ההיגיון, בחרו באמונה, בבלתי מובן - הוא ייתן לכם תחושת בחירה במקום שבו היא נשללה מכם.

זו בעיניי אחת מפסגות החוכמה היהודית. היא לא תשליך את האחריות על אף אחד אחר כמו שלא תאשים את הסובל עצמו. היא לא תאמין באנשים כי אם באנושיות, היא לא תייחס כוח לסגולה כי אם לאנשים שהיו מסוגלים לבחור בה כבחירה מושכלת, ברגעים שאין קשים כמותם. לכי ילדה אבודה, כתבתי לה, אל חופים רחוקים, אל חלומות אחרים. אל תכעסי אהובה, יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן, לכי איתן.

לצאת לדייטים

מתחתנים

פרק מ"ב הוא אחד הפרקים בתיקון הכללי.

וזה אומר שזה פרק שהרבה מאד ברסלברים (ואנשים נוספים) אומרים אותו כל יום.

חלק במשך שנים, וחלק לתקופה ארוכה בחייהם.

זה נשמע לי הגיוני

שגם מתחיל באות ל' ונגמר באות ב'.
(סגולה של הר"י אדלשטיין זצ"ל)

אני כבר הפצתי את הסגולה

אני לא יודע מה לגבי פרק מ"ב,
פרק ל"ב הוא ודאי סגולה לחתונה של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל. מובא בספר המצוין "סולם יעקב" של ידידיה וסיון רהב מאיר.
פרק לב, המילה הראשונה והאחרונה בו גם כן יוצרים את המילה לב.. פלא פלאים

לעת מצוא.. הגמרא בברכות מין הסתם..

"נשוי פשע"
והמילה האחרונה גם כן היא לב

כתוב שם גם ״ אשרי אדם לא יחשב ה׳ לו עון״ ואומרים שחתן נמחלים לו עוונותיו ביום החתונה ..

תבדוק אם אתה נמשך לאישיות הקורנת ולאופי

דבר ראשון , בשביל לשדר שאני כאן לא רק בגלל חיצוניות. זה נותן הרבה נקודות בד״כ. הבעיה היא שיש כאלה בנות שלוקחות את זה לקיצוניות ומנצלות את זה. דוגמא מהיום: אני מקבל הודעה עם מספר והיא אומרת לי תשלח הודעה ואשלח לך תמונה. אפילו לא ביקשתי מספר שלה, אחרי זה במקום לקבל תמונה אני מקבל בקשה לעוד תמונות שלי. אמרתי לה סבבה אין בעיה רק תשלחי לי גם, מקבל תגובה : ״הי. ״ ואז מצטטת את ההודעה של הבקשה שלה. איכס

זה כאילו להיכנס למשחק אבל לשחק ע"פ החוקים שלך

זה כאילו פחות מביך כשמבקשים תמונה במפורש ואז אומרים שלא?! 😵‍💫

שום חוקים, להפך .. אני בד״כ זורם עם החוקים שלהן.

או שלא הבנתי כלום והתכוונת לחוקים שלהן.

זה סימן משמיים .. אין ספק.


סימן שצריך להחליף מקום עבודה.

בורחים משם גם בלי להתפטר רשמית .

סתם אבל באמת שהיום המדוייט איתך ומחר לא, למה לעזוב את העבודה בגללו?

בלי קשר אני רוצה לעזוב

לא נעים

שלום שלום
ואל תבוא לי
בחלום

קראתי את זה איכשהו מדויט עבר, צודק

אם לא ידעת מראש אז כנראה שזה לא ממש ביחד צמוד...
קיצור חלום. בהצלחה! ומקסימום.. אז נתנו לך מקל וגזר להתנהל מולו יפה;)

היא לא קובעת משכורות. סתם אותה קומה

את העמדות שלו, בלי להתייחס ברצינות לדעות אחרות שנאמרות.

כשאדם חכם משמיע דברי טעם, מקשיב לאחרים, מתייחס לדעות אחרות, ואז מנסה לשכנע בדיעות שלו מתוך התייחסות מכובדת, עניינית ומנומקת לאחרים -הוא מעורר הרגשה של סימפטיה, הערכה כלפיו, הכרה בכישוריו.

רואים אם אדם חושב שהוא יותר חכם מכולם לעומת אדם חכם אחר שמשתף מהידיעות שלו ומוכן לקבל דעות אחרות וידע מאחרים, תוך מחשבה שיכול להיות שהוא לא יודע הכל
זה לא נעים לדבר עם אדם שחושב שהוא מבין בהכל יותר טוב מכולם..

זה שאולי החותם הזה שהשאירו בך הגירושין זה חותם שאומר, כך נראת זוגיות, ולא - כך הייתה נראת אותה זוגיות ספציפית. ואם ככה נראת זוגיות, אז למה שתרצי את זה?
זה לא חייב להיות רציונלי, כי זה חוויה, ויש הרבה מאוד אמת בחוויה, כי זה דבר שקרה לך, זה ניסיון וזה לא תיאורטי..

יש סופרת מפורסמת אחת שאמרה בהקדמה לאחד מהספרים שלה שהיא משויכת לספרות הרומנטית*, אותה היא מתארת, "היא עוסקת, כדברי אריסטו, לא בדברים כהווייתם אלא במה שיכול להיות או צריך להיות"
יש את מה שחווינו, ויש את מה שהיינו רוצים שיקרה. ובהקשר אלייך, מה שהיית רוצה שיקרה, לא כחלום ילדותי של גיל העשרה והעשרים, אלא כמשהו בשל יותר שלא וויתר עדיין על מה שאת באמת רוצה בזוגיות.
קטונתי ממך בגיל, אבל אולי יעזור לדמיין את זה, את מה שיכול היה להיות או מה שצריך היה להיות, לא כחרטה, אלא כמשהו שאת יכולה ליצור יחד עם מישהו. דמיון זה כלי מצוין לרפא את הנפש ולתת לה תקווה.
בהצלחה

(*רומנטית אין הכוונה לסיפורי אהבה, בספרות זאת מילה שמתארת משו אחר)

ואני מצטרף לאמירה גם

יתכן ובאמת את סוחבת משהו.
אפשר גם לטפל במה שנשאר מהטיפול הקדום.
(מה גורם לך לחשוב שאת לא רוצה?)

ובהצלחה!!

לא הייתי במצב שלך, אז אין לי מה להגיד.
בהצלחה!

מה שבטוח, את תדעי מה טוב עבורך

מאחל רק טוב והמון הצלחה!

אבל אני יודעת במאה אחוז של משנה עם מה את מתמודדת תמיד אפשר להתחיל מחדש והפעם בצורה מתוקנת .
תאמיני שאת לא צריכה להתפשר
תאמיני שמגיע לך
תאמיני שאת ראויה
הטוב יגיע תעשי פעולות אפילו הכי קטנות כדי שיבוא
בהצלחה

רצון לזוגיות זה המון!
ספקות כאלה עלולים לעלות סתם כי הם יכולים...
אם יש לך דפוס של להרוס לעצמך קשרים ואת לא מבינה למה, כדאי לנסות לבדוק עם אשת מקצוע. אבל אם לא - טראומות נסתרות עלולות להפחיד אותנו בכל דבר בחיים, אי אפשר להתייחס אליהן יותר מידיי.... לא?

(ואולי האמירה הזאת תגרום לההפך)

היא לא מהאלה ששולחים להם הודעה בוואצאפ?