פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1242)

זו המלצה על הספר או סתם פרסומת?

אני בעצמי רווק (30) שקראתי את הספר ומאד התחזקתי.

הספר עבר בין חברי שפשוט התלהבו עליו.

אולי אעלה בהמשך כמה קטעים מהספר.

והיו מקרים שתיקנתי מדוייטים בהלכות מסויימות.

מלעשות, הם הכניסו לפה של השו"ע מוסכמות של דוסים,

וזה לא מה שכתוב שם....

כאילו אם זה היה בקטע של לבחון לבחון אז אולי כן.. אבל אם זה תוך כדי דיבור, כשעולים נושאים שקשורים להלכה, אז להיפך-אני אשמח שהוא מברר איתי דברים הלכתיים..

"שמעי, יש לי שאלה הלכתית לשאול אותך".

אלא יותר - מדברים על משהו, ואז הוא שואל מה הדעה שלי בסוגיה הלכתית מסוימת.

זה בכלל לא מוזר - זה דווקא נורא הגיוני לי.

(הנה, למשל - יש לי מחר מבחן על מחלות גנטיות, ועולות דילמות הלכתיות רפואיות על כל הסיפור הזה - אז ברור שהוא ישאל אותי מה דעתי ומה אני הייתי עושה. אבל בספק אם סתם ככה הוא ישאל אותי: "מה מברכים על שזיף מיובש?" הכל עניין של הקשר. וכשיש הקשר - אז זה לא מוזר)

וגם כשבוא לא מיובש...

אל תאכל בכלל, כי אם זה עץ אז זה עורלה

אבל את זה שולחים בסמס לפני הפגישה הראשונה

או שזה כמו הפירות האלה שהם במחלוקת כמו פסיפלורה

https://www.facebook.com/photo.php?fbid=690598744319645&set=a.408481085864747.87942.408459909200198&type=1&theater

בס"ד

מממ... אני לא יודע אם זה מה שמציג על קידום או טיב הקשר

למרות שגם אז זה יכול להעיד משהו טוב, בכך שאודה בניה בכנות שאני לא בטוח יודע את התשובה, או כלל לא, ושאבדוק את זה מאוחר יותר ואתן לה תשובה - זה יראה לה שאני לא מנסה לנפח את האגו שלי, לא מנסה להמציא כל מיני סברות מהבטן בלי שבאמת למדתי את ההלכה הזאת פעם וכן הלאה...

(כמו שידוע שרש"י כמה פעמים כותב על פירוש מסוים "לא ידעתי" - שלמה הוא צריך לכתוב לא ידעתי?

מספיק שלא יכתוב כלום פשוט...

אלא שרש"י יודע שכ-ן צריך לתת פירוש/הסבר לדבר זה אבל מודה בענווה רבה שהוא לא יודע כעת את הפירוש או ההסבר שיתישבו אצלו. זוהי גדולתו של רש"י ואני מקווה שאצליח לדבוק בה )

קרה לי בתוך כדי פגישה שנתקלנו בספקות בכל מיני הלכות, בעיקר ברכות וייחוד.

ברור שהציפיה היא שהתשובה תגיע ממני ולא ממנה, גם אם היא הבת של גדול הדור,

סתם כי אני בחור ישיבה (ולבנות אין מושג שאני לומד בעיקר גמרא ורק רבע שעה ביום משנ"ב...).

אם זאת שאלה שעולה תוך כדי שיחה - מן הסתם למדתי יותר הלכה ממנה בשנותיי בישיבה,

אז טבעי שאני אהיה הכתובת לתשובה, וזה לא אומר כלום.

אם זאת שאלה שהיא 'נושא בפני עצמו' - זה מראה שאתה דמות תורנית רצינית עבורה.

מה זה אומר? לא יודע...

יכול להיות שאין לה רב,

יכול להיות שהיא מרגישה יותר בנוח להתקשר לבחור מאשר לרב שלה,

יכול להיות שזה תירוץ שלה לפתוח בשיחה (כמו סתם לימוד בפגישה),

יכול להיות שהיא סתם מדרשיסטית (מחילה, אבל יש גם סטייל כזה...).

לי עשה טוב שאמירות תורניות שלי (לאו דווקא הלכתיות) היו משמעותיות לבת.

הייתי קצת בהלם, אבל זה מראה שדברים שלך נוגעים באדם שמולך.

זה סימן טוב, בין מצד האמון שלה בי, בין מצד זה שמישהו מסכים עם הדברים שלי (מצד הדברים, שניכרים כדברי אמת).

גם נראה לי טוב שבת מתחברת לעבודת השם שלי, בין דברים ההלכתיים ובין לשאר.

זה תלוי במכלול של הקשר,

אם במכלול אנחנו לא מתאימים, אז אני לא ארצה שהיא "תחפור" לי, ושאלות כאלה יעשו לי רע.

ואם במכלול אנחנו מתאימים, אז כל דבר שמראה התעניינות ורצון והשקעה מצידה יקדם את הקשר.

הלכה זה דבר חשוב,

אבל לעניין קשר זוגי, זה כמו שתשאלי: אם בושם בניחוח וניל, מקדם או הורס את הקשר?

ואין הכרח שזה מצביע על האצת הקשר, אך זה יכול להיות.

|תליין|

.

ובוחן אותה במבחן אומץ 

דווקא מבורך 

רק תשימו לב- 

שלא כל בחורה ששואלת שאלה הלכתית זה מראה שהיא סומכת עליכם או משו.

הייתי חייבת

סיכויים רבים שאם זו לא שאלה שנתקלים בה ביום יום,לא אדע לענות..

נראלי שכמו שכתבו לפני, תלוי מה המגמה של השאלה.

אם המגמה היא לבחון את הידע, היה מפריע אני חושב.

מי שמחפשת לקדם הקשר, ממליץ לה לחפש דרך יותר טובה..

אפילו מראה שהיא סומכת עלי ומעריכה אותי.!

הערכה מקרינה התקדמות בקשר לענ"ד.

אם ברור שזה כדי לבחון אני ארים גבה.

ואפילו אפשר יהיה ללמוד הרבה מסוג השאלות ורמתן על המדוייטת עצמה.

הדבר יכול להראות שהיא כן מחוברת להלכה, ולא מישהי שההלכה היא בגדר המלצה בלבד.

במידה ואני לא יודע זאת לא בושה אפשר לפתוח ספרים לבדוק לשאול רב מוסמך.

כך יצא לי להכיר אותה בצדדים אחרים אלו תחומי עניין מעניינים אותה. מראה שאני מישהו שהיא סומכת עליו.

פתחתי עוד ספר מחוסר ברירה

ולא חשבתי שבאמת ימשיכו אותו

שכוייח

את גם נדבקת בקרוב בעז"ה בשמחה  

אם אני נדבקת אני מדביקה גם אותך

אם ה' זימן לך את זה, כנראה שהוא סומך עליך שאתה יכול לעבור לשלב הבא בהיתנתקות ממנה..

שתצליח להתגבר ולצאת מזה בקלות! תהיה חזק!

הלכה הנסיכה תבוא המלכה..

הרבנית יסכה ולדמן 02-9968103

וברוך הבא לר' עקיבא (לא עם 24 אלף תלמידים.. אבל בכ"ז עם המשפחה).

היה חג שמח וכייפי

חברה טובה הגיעה במפתיע ושמחה אותי מאוד

היה לי כיף ממש לראות שוב את תלמידים שלי אחרי החופש הזה

(איך לא הגבתי דווקא לשבת שחלפה?) הייתה שבת שמעולם לא הייתה לי לפני כן, ושלא אשכח אותה עוד הרבה זמן. מקווה שיגיעו עוד שבתות כאלו בהמשך.

שנחשוב כל הזמן על מה אני מחפש בשני, נחשוב על איך הייתי רוצה להיות בתור איש\ה אבא\אמא? נראה לי שזה יעשה הרבה יהודים שמחים

לא ממש הבנתי איך את בוחרת אם בן זוג מתאים לך או לא? נגיד הקריטריונים שלי זה: יהודיה + יש חיבה הדדית....זהו בערך. איך את קובעת אם בן זוג מתאים או לא?

בס"ד

זה לא מין יצר כזה שקוראים לו "יצר המין"?

ואם כן, הוא לא אמור להימצא אצל כל הבנים הנורמטיביים?

באמת יפה לך על האופטימיות

אמאל'ה, מה, אני באמת אופטימית???

לההההה.... לא נראה לי שזה אופטימיות

נראה לי שזה כוח הישרדות שלי ששמור לדייטים....

אבל תאמינו לי שזה שובר...

במצטבר זה שובר

במיוחד אחרי קשרים ארוכים עם ציפיה

ואתם מה הקטע?

שכמעט עם כל בחור יש לי סיפור מגניב שכל השומע יגיד: זה הוא! זה סימן משמים!!!

בנוכחי הוא חזר אלי שלוש פעמים

בקודמים היה:

אחד שהציעו לי שני אנשים בהפרש של שעה בלי שתיאמו ביניהם

אחד שיצאנו, ואז שנה אחרי ה^^^^^ הציע לי אותו שוב, בלי לדעת שיצאתי איתו

אחד שלושה אנשים הציעו לי במהלך השלוש שנים האחרונות בלי לתאם

קיצור, בכל אחד אני אומרת לעצמי: המשיח הגיע!

אבל באחרונים האמת כבר הבנתי ת'צחוקים.... לא מתרגשת מסיפורים...

עם הרוח האופטימית שבך על אף הקושי, כן דייטים זה לפעמים קשה נפשית

הקב"ה בעז"ה יפגיש אותך בקרוב ממש ממש עם הבחור שלך

שלימים היה בעלך הצדיק והאוהב! 

כי מגיע לך יפה שלי!!

בהצלחה בהמשך 

סבתא אמרה על חברה מסויימת שאולי היא תכיר לי את בעלי, באותו שבוע היא הציעה את אח שלה.

היה מישו שחמישה אנשים הציעו לי אותו.

היה מישו שחברה הציעה ולא רציתי, ומישי שאין לה שום קשר אליה הציעה לי אותו אחרי כמה ימים.

פעם איזה רב אמר לי שבעלי יהיה xyz ויצאתי עם מישו שהיה בו כמעט הכל.

יש עוד, אבל אמשיך מחר בלנ"ד

זיווג לא מתיישם דווקא ע"י חתונה.

אם הוא מתוסבך, ועושה עכשיו שינויים בחיים שלו, מה הוא מתחיל קשר??

אני משחזרת ומתעצבנת... (מכירות? רק בנות יבינו את הסרטים שרצים בראש...)

"אני לא יכולה להפגש איתך, ישלי מפגש פורום.."

נשאיר לבינישים לצטיט אותו - בגדול זה היה צדיק וצדיקה שהתגרשו 

שניהם התחתנו עם רשעים. הצדיקה החזירה את בעלה הרשע בתשובה והצדיק התקלקל ע"י אשתו הרשעית

חוץ מזה תכלס- הכוון הוא יפה רק שאם יש פערי דת גדולים מידי זה עלול להיות קצת קשה אלא אם כן זה אכן הרצון שלך 

נשים לא מחויבות בהרבה דברים שגברים חייבים בהם. אז מה הקריטריונים שלך כדי לקבוע דוסיות?

היא אמנם מחויבת פחות אבל יכולה לדרוש הרבה מהבעל ('משגיח')

לבית העתידי?

וזו אחת הסיבות שאעודד אותו בע"ה לקבוע עיתים..

אני בטוחה שבחור ירא שמיים עניו שישב כמה שנים בישיבה וחשוב לו להקפיד על קביעת עיתים, יוכל להיות המוביל..

אני יודעת על עצמי שאני די גמישה ובקלות יכולה להתחזק, ולכן אשמח שהוא "ידרוש" זאת.

אין זה סותר את העובדה שאני האחראית בלעדית על רמת עבודת ה' שלי

ובשמיים לא ישאלו את בעלי (שיחיה. אמן.) למה אשתך לא התקדמה, אלא אותי.

אבל כיוון שזוגיות היא בין השאר סיוע אחד לשני, גם בתחום הזה אשמח לדחיפה.

אז אני אעודד אותו לשבת בערבים וללמוד והוא יעודד אותי להתחזק. בע"ה.

יראה בבת/בן הזוג מקור ללמידה. (דתית, חברתית, נפשית, ....) רצוי אינסופית.

משהו שגורם לזוג להרגיש שהם מוצאים עניין בזוגיות (הוא מעניין אותי באופן מיוחד), ולא פחות מכך, תורמים לה מהייחודייות שלהם (אני מעניינת אותו באופן מיוחד).

ולענ"ד, לא הייתי מחלקת זאת באופן  מוחץ "מי צריך להיות המורה הדתי/הסוציולוגי/הפסיכולוגי/... של הבית".

באופן אישי: האם הייתי רוצה להתחתן עם מישהו שיותר דתי ממני? צורת החשיבה הזו בהחלט עברה בראשי. בהתחלה התשובה הייתה חיובית. כעת, אני מניחה להסתכלות רחבה יותר לחדור (השאלות  שחייבים לענות עליהם באופן אישי: מה זה דתי? מה זה דוס? איך מודדים רמה דתית?) ולקבוע את הגבולות שלי.

למה התשובה שלי הייתה חיובית? משום שלמדתי שאנשים הם שונים. ולא אמצא מישהו כמוני ב 100%.  לכן, אם הרמה הדתית חשובה לי, הייתי רוצה "חגורת ביטחון". שלא לוותר בדברים החשובים לי, בתמורה  אני מוכנה קצת להחמיר.

כיום,ההבנה שלי רחבה יותר, משום שהבנתי שהשוני בין הרות הדתיות גורם לכך שהדברים נראים אחרת בין אנשים. כלומר: אם אני מגדירה מעשה מסויים כ"דוס מאוד" ומעשה אחר כ"לא דוס בכלל" יכול להיות אדם שישים את שני המעשים הללו באותה הגדרה.

לכן בעיניי ההשקפה היותר מדויקת, צריכה לכלול מעשים וגבולות. מה אני מוכנה שיכנס אלי הביתה, מה אני לא מוכנה שייכנס אלי הביתה ועל מה אני מוכנה להתפשר.

זה בעיניי כרגע. בעיקר חומר למחשבה.

הסיפור (שמופיע בספר חסידים כהדרכה מעשית, אגב) נכון. אז האשה הצדיקה משפיעה על הבעל.

וגם זה שכתוב בכל ספר מוסר שני 'יזהיר אשתו ובני ביתו' נכון. אז הבעל משפיע.

וזה שפעם נשים היו פחות מפותחות מהיום בהרבה, בכמעט כל התחומים חוץ מאינטואיציה ועוד כמה - גם נכון.

עד כאן המקורות, אפשר להתחיל בשאר ירקות...

ממש לא איכפת לי שהיא תהיה יותר יראת שמיים, או אוהבת שמיים, ממני. אדרבה, ממש ישמח אותי.

רק שה'דוסיות' הזאת לא תביא לסגירות, שתשפיע עליי להיסגר יותר ממה שנראה לי נכון. וזה לא בהכרח נוגע ליר"ש.

חוץ מזה, לא נראה לי בריא שהאשה היא ה'משגיח' של הבעל, בטח אם יש לו 'אגו גברי' (תצאו עליי, אבל זה קיים...).

וההגדרות:

יראת שמים - מחוייבות, קבלת עול, הליכה ע"פ ההלכה ורצון ד' (קדושים תהיו וכו').

דוסיות - הגדרה ציבורית בעיקר, שקשורה ל'סגנון' 'מסביב' להלכה.

לדוג', אם להיות חריף: כשהרב עובדיה זצ"ל שמע אום כולתום הוא היה ירא שמים, לא דוס...

לגבי השאר ירקות:

עניין הסגירות זה פשיטא.

לעניין המשגיח, אז גם זה כמובן בגבולות השכל הישר וההיגיון. כוונתי לכך שהבעל כן ירגיש שנוכחת (גם אם לא תמיד נאמרת בע"פ) תביעה מצד אשתו לסטדנרט גבוה מצד יראת שמיים ודוסיות (ע"ע 'ההגדרות').

רק דבר אחד קטן, שאום כולתום תישאר מחוץ לעסק (וגם פאריד). באמת.

רק הצגתי את האבסורד שגדול הדור יכול להיות 'לא דוס'... אתה מוזמן להוציא אותה מהעסק

ו... לא יודע,

אני רוצה לעבוד אותו כי אני אוהב אותו, ירא מפניו, אסיר תודה כלפיו.

אני רוצה לשתף את אשתי בעבודת השם שלי ולהיפך, לעבוד אותו ביחד,

להתחזק (ולא בקונוטציה של החוזרים בתשובה, לא הקלאסיים לפחות...) ביחד.

אבל אני חושב שהמוטיבציה לעבוד את ד' לא צריכה להיות קשורה לתביעה מאשתי.

יותר הלכות כי בנים מתמקדים יותר בגמרא ונשים לומדות יותר הלכות נטו.

לדעתי זה לא מדוייק שלאישה יש השפעה גדולה יותר על הרמה התורנית בבית מהגבר.

הרב אלי הורביץ הי"ד בספרו "מלחמת התרבות" (ספר טוב מאד אגב,מומלץ לכולם!) מסביר שבעצם הגבר הוא זה שמביא את המשקל הרוחני הביתה כי זה מטבעו לתת את הטון האידאולוגי בבית וגם באופן תכני הוא למד בישיבה והיא לא. כך שיש לו בד"כ ידע תורני גדול בהרבה ומוגשים רוחניים גדולים בהרבה משל האישה.

אבל האישה יכולה להבין ולהפנים את זה הרבה יותר טוב מהגבר אחרי שהוא מסביר לה את מה שהוא יודע, עד כדי כך שהוא מספר על רב שהיה מעביר שיעורים בביתו ולאחר זמן מסויים כשנקלעו למשבר כלכלי היא חיזקה אותו בדברים אותם שמעה אותו אומר בשיעורים שלו עצמו לתלמידים שלו.

כמו בהרבה מערכות אחרות הגבר נותן והאישה מפתחת. ככה גם בבניין הרוחני של הבית.

ואין כאן מקום להכללות אצלינו למשל אנחנו פחות או יותר באותה רמה אבל אם אני בתקופה של התחזקות זה משפיע בעיקר עלי לעומת תקופה שבעלי בהתחזקות שזה משפיע על שנינו וגורם גם לי להתחזק.

בלי קשר לא הייתי שמה את התנאי הזה כגורם סינון יש דברים הרבה יותר חשובים שצריך לבדוק כמו מידות טובות (ברור שיש רף דתיות שצריך שיהיה לה כדי שלא יהיו פערים גדולים מידי)

בעיניי החלוקה שעשית צורמת ויותר מכך, מסוכנת. מידות טובות הן לחלוטין חלק מהרף הדתי.

אז אדם יכול לקיים את המצוות כולם אבל להיות עם מידות מכוערות. אם אתה מפרש רף דתי בצורה עמוקה יותר אז מידות טובות זה בהחלט חלק מהרף הדתי אבל אולי היותר נסתרת אדם יכול להיות עם מידות טובות עם שאיפות בדת אבל לא להיות עדיין שם מבחינה מעשית (שוב גם המעשי חשוב שיהיה בגבול מסויים אבל לא על זה הייתי שמה את הדגש).

הקביעה שלך כי כך דרך העולם, איננה אמת מוחלטת. אל תסיר ממך אחריות לכתחילה. חלוקת תפקידים בבית בהחלט כן. הסרת אחריות ממש לא.

לא קראתי את התגובות, אבל נשמע לי שאתה משליך אחריות על אשתך לעתיד במקום לקחת אחריות על עצמך.

וזו טעות יסודית.

קח אחריות על עצמך ואל תשגה באשליות שתהיה מישהי שתעשה אותך דוס.

היא לא אמא שלך ולא אמורה להיות אחראית עליך.

שניכם עובדים ופועלים יחד.

לענ"ד זו תובנה מאד חשובה לפני שמקימים בית.

ותמוהה בעיניי הדיכוטומיה הפשטנית הזו.

יש אנשים שצריכים אישה שתוביל אותם ויש שצריכים להוביל אישה, וכמובן שכולם איפה שהוא על הסקלה.

לכן כל אחד צריך להכיר את עצמו קודם כל

ולפי זה למצוא את האישה שמתאימה לו..

הרוחני בבית וכי אני רוצה להעריץ אותו ולהעריך אותו

רחמנא ליבא בעי

לך תמדוד את זה, בהצלחה.

ראשית, רחמנא ליבא בעי שציטטת הוא דווקא משפט המדגיש ביתר שאת את עניין הדקדוד בקיום המצוות-חובת האיברים (שזה ההפך מהכיוון המשתמע בדבריך) ואכמ"ל.

שנית, כבר בלא מעט מהמקרים מדדו עבורנו. יש רמות שונות בקיום מצוות וחז"ל לא סתם נקטו בלשונות כגון "מצווה מן המובחר", "זריזין מקדמין למצוות", "חסידים ואנשי מעשה", "לכתחילה" ו"דיעבד", "לך לך אמרין נזירא, סחור סחור לכרמא לא תקרב", "קדש עצמך במותר לך", "ברוב עם הדרת מלך"  וכו' וכו' וכו' ולא רק בלשון "אסור" "מותר" ו"פטור (אבל אסור)" ודוק היטב.

איך תמצא מישהי שהיא "יותר" ממך?

אלא שזה לא כך...

מה שאני אמרתי, שבני אדם הם לא רובוטים, וסדרה של הוראות טכניות "תעשה כך ולא כך" ואפילו "מצווה מן המובחר לעשות כך" לא ממש מניעה אותם.

מה כן מניע אותם? הרצון (מה שבחסידות קוראים "לב").

וזה דבר שאי אפשר למדוד. בטח ובטח לא ע"י מעשים חיצוניים.

תבחן את עצמך:

יש מצוות שיותר קשה לך לקיים, כי מתחולל בתוכך מאבק בין רצונות סותרים.

ויש מצוות שפשוט לך.

האם אדם שאין לו מאבקים כלל, הוא "יותר" ממך?

ראשית, אפילו לא רמזתי שזה פשוט.

ועל זה כבר נאמר: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נב.).

אתה מחפש מישהי שהמאבקים שלה יותר עוצמתיים משלך?

גם הנפילות יהיו יותר קשות.

ולכן אני לא מבינה איך אפשר להגדיר בתהליכים האלה "יותר" ו"פחות".

עבודת ה' זה הדבר הכי מסובך שקיים בעולם.

ולפי ההיגיון שבדברייך, ניתן להקצין ולומר שלא רק שעדיף לקחת בן זוג ברמה תורנית נמוכה אלא אפילו נמוכה מאוד כי כך הנפילות יהיו פחות קשות. ולא כך כוונת הדברים.

ראשית הייתי רוצה להגיב על הרצון שלך שהיא תהיה מעין "משגיח".

שתי הערות על העניין:

1. הרצון שיהיה משגיח לידך "מריח" קצת כמו הטלת אחריות על האחר. ופי מיטב ידיעתי (מלימוד ומניסיון) בעבודת השם אין אפשרות כזאת. אם אתה לא לוקח את האחריות על העולם הרוחני שלך, ומצפה שאחרים ייעשו את זה, זה פשוט לא יעבוד. אתה לא תתחבר כמו שצריך, אתה לא תקיים כמו שצריך, ברגעי האמת דברים יחרקו וכו'...

2. מניסיוני בזוגיות, הדבר האחרון שעושה טוב (או יותר נכון, הדבר שגורם למועקות) זה כשבן/ת זוג מעיר לשני/ה שהם לא עשו משהו בסדר, במיוחד בנושאים לא פשוטים כמו עבודת השם. זאת התנהלות ממש לא טובה ולא בריאה בין איש ואישה. מה שכן מותר לאיש/ה לעשות כלפי בן הזוג בתחום הזה זה לאפשר לו להתקדם - לא למנוע או לחסום אותו בעבודת השם (כמה שאפשר כמובן), להתפלל עליו, ולשמוח איתו כשהוא מצליח להתקדם. וכמובן - להתמקד בעיקר בעבודת השם שלו עצמו.

ובכלל לגבי הערות בין בני הזוג - צריך ללמוד לעשות את זה מאוד בעדינות, ומתוך כבוד והערכה, לא משנה באיזה תחום ההערה - סדר וניקיון הבית, חינוך הילדים, התנהלות מול אחרים, עבודה וכו'.

עוד נקודה שחשוב מאוד לזכור, זה שמאוד מאוד משתנים עם השנים, ההריונות, הלידות, הילדים, העבודות שעובדים בהם ובכלל.

לכן, יכול להיות שעכשיו תתחתן עם מישהי שהחלטת שהיא יותר "דוסית" ממך, ובעתיד דברים יתהפכו לגמרי. ואז מה???

לכן הבסיס להקמת משפחה לא יכול להיות לפי הגדרות שכאלה. הוא צריך להיות על בסיס חיבור אהבה ונכונות לשיתוף ונתינה בין בני הזוג. 

אני אתן לך דוג': לצערנו יש מקרים של משפחות שיום אחד האבא/אמא מחליטים שהם לא  דתיים יותר. אם הזוגיות שלהם בנויה על אהבה, אמון והערכה, זה לא יגרום לפירוד ביניהם, והצד השני יצליח להמשיך בשמחה באורח חייו הדתי, כשהצד הלא דתי מתחשב הכי שרק אפשר, והצד הדתי מאפשר לצד החילוני להיות מי שהוא. וככה שניהם מקיימים את אחת המצוות החשובות ביותר בעם שלנו - שלום בית. 

לעומת זאת, אצל זוג שההערכה מבוססת בעיקר על "כמה הוא דתי", הגירושין יגיעו מהר מאוד, וכל הצדדים יסבלו מזה, וכן, גם השכינה...

אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי

ב"הצלחה בחיפוש! ותזכור, תמיד כשאתה מתפלל על הזיווג, תתפלל לזכות להקים משפחה שתאיר את אור ה' בעולם. תכוון את התפילות שלך על ה"ביחד" שלכם ולא על עצמך או עליה...

ראשית תודה.

שנית, לעצם ההערה הראשונה אז בפעם המי יודע כמה בשרשור הזה באמת שאינני רואה קשר בין הדברים. אין במה שאמרתי ובמה שלא אמרתי שום בריחה מאחריות. יתרה מזאת, השאלה נשאלה דווקא לנוכח העובדה שהזוג מורכב משניים ושלכל אחד מהם הוא בעל מטען ואישיות בפני עצמה, ו"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות" (שם שם).

לגבי ההערה השנייה אזי פשוט הוא שלא כיונתי למציאות בה נפתחת מלחמת עולם על כל כוס לא שטופה בכיור, או חומרא מסוימת במשנ"ב שאחד מבני הזוג חושב שיש לקיימה והשני לא וכיוצא באלו. זה שיש ערכים שהם בסדרי גודל חשובים יותר (השלום) מדברים אחרים זה פשיטא.

התחום בו אנו דנים הוא מענייני ההתאמה והחיפוש אחר בן הזוג וספציפית במצב של פער דתי מסוים בין בני הזוג. לא דתייה וחילוני אלא בספקטרום הרבה יותר מצומצם מכך. ואין לי ספק שכל אחד מאיתנו מכיר על הפערים בינו לבין אחיו, ובין חביריו בקיום מצוות (סתם לדוגמא- אלא שיקפידו על תפילה בנץ, ואלו שעל תפילה בשמונה, אלו במניין ואלו שלא יקרה כלום אם לא במניין וכן על זה הדרך). אני לא בא לטעון ולדרג מה עבודת השם ומה לא, מה טוב יותר ומה פחות כי זה לחלוטין עניין אישי כל אחד מול קונו (ואני גם לא רוצה להיכנס מראש לכזה דיון).

אבל בפירוש ישנו קריטריון שהוא האם לדעתי הבחורה תגרום לי להתקדם ולהתעלות, 

או שנראה שאשאר באותו המקום/אלך אחורה ח"ו.

והקריטריון הנ"ל הוא מתוך אותה ההכרה, שאני בטוח שלצורה שאשתי תתנהל ותהיה תהיה השפעה 

עצומה על העולם הרוחני שלי.

גולש סמוי כאן כבר הרבה זמן נעים להכיר  

מוסיף על מה שאחרים ענו.

בבקשה שאף אחד לא יקח אותי קשה כי פשוט יש לי סגנון הרבה יותר מדי רציני, רשמי, מייגע וישיר (יש שקוראות לו כאן סגנון של בנים ) וגם אני משתדל לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות. (+סליחה על האורך המייגע אולי...)

ההתנהגות, דקדוק במצוות וההופעה שאדם בוחר נובעים הרבה גם מהעולם הפנימי שלו.

פעם נהרגו במחתרות שני לוחמים וכשהרב קוק זצ"ל בא להספיד אותם (ההספד נקרא "על במותינו חללים", מופיע ב"עקבי הצאן" וברב גוגל )  הוא אומר שהוא בקושי מסוגל נפשית להספיד אותם כי כנראה הם לא היו שומרי מצוות שבעבירות "ממיתים את נשמת האומה" (לא ברור לי עד הסוף מה זה אומר...) וכמעט אי אפשר לסלוח על זה ולכן נפסק בשו"ע שכשאנשים כאלו נפטרים קרוביהם עושים יום חג "שאבדו שונאיו של מקום". והוא כותב בפירוש שמדובר באנשים גיבורים שנאבקו בציפורניים על התחיה הלאומית בארץ עם עולם פנימי מדהים. למרות זאת, הוא מסיים שהוא מסוגל נפשית והלכתית להספיד אותם בלב שלם רק בגלל שמסרו עצמם להריגה למען עמ"י.

כמו שמשתמע מכך הוא גם כותב שם בפירוש  נגד התפיסה (שהוא משייך אותה שם לאחד העם) שההלכה היא רשימת הוראות יבשות וטוען ש"הספר (ספר ההלכה) וכל אגפיו - גילוייו של הלב הם, ואיזה לב - לב האומה, הלב של נשמתה, הלב של תמצית כל הוייתה, של מעמק חייה, זה הלב דוקא בספר הוא מונח וגנוז, ותוך כל גרגיר המתגלה מאוצר הספר המון רב של לב ושל חיים מונחים" (כנ"ל...) ומיד בוכה על הגיבורים שכל חטאם היה אי קיום רשימת הוראות: "אחים חביבים - שנואים, נשמות קדושות - משוקצות כטומאת הנדה. אוי מה היה לנו!".

בקיצור: ברור לי שההלכה היא לא הוראות יבשות, לא ברור לי עד הסוף מה ההלכה היא כן ולמה היא אמורה להיות דבר כל כך מלא השראה, רלוונטי וקיומי לחיינו, אבל מה שכן ברור לי שלעיתים אנחנו כן נדרשים לשפוט אנשים, בפרט אם כדי להכריע האם לחיות איתם את שארית חיינו, ושהיחס לפרטי הלכות וקיומן מעידים הרבה על עולמו הפנימי של האדם ועל היחס שראוי לתת לו וברור שצריך עוד הרבה לברר את הנושא הזה שהוא עם השלכות יום יומיומיות כבדות משקל.

עד כאן סוף מגילה בידידות וסוף רצינות יתר

לאיש- נתנו יותר מצוות ,להיות פועל בעולם והאישה נפעלת בעולם,ולפני שיקומו עלי הפמינסטיות למיניהן[זה שבחח!!] אני לא המצאתי את זה . הרב קוק כותב "היא -מצד השלמות, הוא-מצד ההשלמה", ז"א שהאיש צריך יותר מעשים/מצוות כדי להרגיש את הקב"ה..ולכן האיש צריך להוביל את ה"דוסיות" בבית -מטבע הדברים והאישה אחריו.