פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1278)

אבל רובם מוצאים מהקשרם

אם המטרה בנישואין היא שאשתו תתבטל בפני הבעל.(לא משנה באיזה נושא.)

זו הדרך לעבודת הבעל...

מדובר עליך?

זאת אומרת- זה יכול להתאים. ברור!

אבל  לא בצורה גורפת- בסופו של דבר הזוג בונה לעצמו חיים משותפים והם ביחד מגיעים לחיים רוחניים שיתאימו לשניהם,

לא כל אחד מחליט על עצמו ואחד מהם נגרר, זוגיות כזאת לא נשמעת לי ממש אידיאלית.

חח אני לא אומרת לאנשים עם מי להתחתן- שכל אחד יתחתן עם מי שהוא חושב שמתאימה לו

חוזרת בתשובה לרוב עשתה בירור מעמיק עם עצמה ולכן יש לה הרבה פעמים ידע יותר מבחורה דוסית רגילה.

ובכללי-נישואים זו עבודה משמעותית ומאתגרת,אין שם קיצורי דרך...

תמיד יהיו מתחים ובעיות ותמיד אפשר לפתור את זה..

אמנם אני לא ת"ח

אבל אני בהחלט מרגיש שהרתעתי בנות דוסיות מלידה

. באמת למה החלפת חתימה?

שם חדש, חתימה חדשה, עוד מעט לא נזהה אותך!

בעה"י

גם אם היא לא באה מהעולם הזה-היא למדה אותו והכירה ויש דברים שייראו לה מוזרים ותמוהים, בטח כשהכל חדש לה.

וגם לה יש דעה.

אולי דווקא 'דוסית' רגילה תקבל את זה יותר בקלות כי היא מכירה את המקום של לרצות להתקדם ולהתחדש בעבודת ה', גם אם זה מקומות מוזרים שלא כל הציבור נמצא בהם.

ובגדול-זה תלוי בבחורה. עד כמה היא פתוחה לדברים חדשים. לטוב ולרע...

יש להם הסבר טוב ומספק.

וכמובן אני מניחה שזה תלוי איך מישהו מציג את זה- אני רוצה שנשאוב מים מהבאר בגינה כי ככה אני נוהג.

או: אני רוצה שנשאוב מים מהבאר כי...... (אין לי מושג, תשלימו לבד, מה יכולה להיות סיבה לשאוב מים מהבאר ולא מהברז??)

בעה"י

לא התכוונתי מוזר בכיוון של שהבחור עומד על הראש כל יום בין מנחה למעריב

בעה"י

דוסית מבית או חוזרת בתשובה?

יותר קשור למודעות לדרגת חיים גבוהה יותר

אלא אם כן- כל הצדדים מסכימים שהאשה מתבטלת לבעלה,

ואז זה אכן פתרון מצוין.

אגב- יש גם חוזרים בתשובה שיש להם המון מה לומר בנידון והם לא מתבטלים.

לשנות את גישתם...

״כיצד עליך להתנהג עם בת זוגתך״

לפרטים: אצלי.

כן, גם אתה חסדי, לפרטים, אצלי.

!!!!!!!!

ה ברא לאדם - אישה- עזר כנגדו- 

כדי שלא יטעה באמונה ויחשוב שיש 2 רשויות- ה בשמיים והאדם בארץ

(חסדי עכשיו אתה תביא את המקור למדרש וכולי... סומכת על ההכירות שלכם על החומר) 

זה לא רעיון אמוני

זה הדרכה חינוכית- זוגית- מעשית 

בנאדם צריך שאשתו תעמוד מולו ותזכיר לו- אל תעוף על עצמך, אם הדעות שלך הן לא משהוא שיכול לחבר בין שניים- אז תשנה אותם... אם אתה לא יכול לחיות בבירור מתמיד של ההשקפות המוצקות שלך מול אשתך- אז אתה מוצק מידי לעולם הזה.... וכולי 

אני חושבת שמי שיש לו כיוון תורני מגובש- צריך אישה שתלך איתו ביחד באותו כיוון תורני, 

ולא משנה מאיפה היא באה - אלא לאן היא מסכימה ללכת 

אצל האשכנזיות עוד יש מצב לבעל ספרדי וצמצום השעות בין בשר לחלב ככה שפתאום הבעל קובע.. 

לי אין כ"כ ברירה, אני הבכורה 

גרה עכשיו בבית

כך שאחיות שלי יודעות על כל הצעה

עוד לפני שהיא בכלל נולדה במוחו של המציע 

בשבילה כל יציאה למכולת זה דייט על בטוח

את יודעת,ניסיתי להסתיר

עד שאחרי כמה פעמים החלטתי

שעדיף לי להשקיע את האנרגיות שלי במקומות אחרים

(פחות בהסתרה ויותר בפגישות עצמן)

אני אישית לא מספר עד שזה לא מתחיל להיות רציני.

אגב, אני כרגע נמצא לבד עם ההורים בבית ברוב הימים, ובכ"ז לא מספר מהר.

אפילו אם אני יודע שהם יודעים שאני יוצא לפגישה,לא פותח איתם את הנושא בשלב ראשוני.

(לגבי המצבים שהתייחסת (2) -לא מאמין שיש הורים שיחשבו שהילד עושה טעות בבחירת הבן זוג-

ולא יתערבו כי יגידו "שילמד מטעויות")

למשל לאמא שלי ממש קשה שמספרים לה רק כשהעסק סגור, כי היא צריכה לעכל את הדברים. ולכן אני משתדל לספר להם כשמתחיל להיות רציני. ויש לי גם רצון להביא את הבחורה הבייתה גם בערך בשלב כזה (דהיינו שדי ברור ששנינו מעוניינים), כי זה נראה לי לא יפה להביא את הבן-זוג הבייתה רק כשיש החלטה, זה נראה לי ממש קשה להורים בייחוד כשיש קשר טוב איתם.

(אני מכיר מקרה של חבר שארוסתו נפטרה (ל"ע) מעט אחרי האירוסין, והמשפחה שלה לא הכירה אותו (כי הם ראו אותו רק באירוסין), והם ממש לא ידעו איך להתייחס אליו במהלך השבעה והשלושים. זה היה מאד מוזר, כי מצד אחד מבחינתו היא כבר הייתה אמורה להיות אשתו, אבל מבחינת המשפחה הם רק ידעו אולי איך הוא נראה. מוזר ועצוב!)

ההורים שלי די מאוזנים, אם הם יראו שאני הולך לעשות טעות קריטית אז הם יתערבו בעדינות, אבל סה"כ הם מאד סומכים עלינו (על הילדים שלהם), אז מצד אחד אני לא מספר להם מייד כי אין טעם ליידע אותם על הצעה שיכול להיות שכבר בדקה הראשונה של הפגישה אני כבר אחליט שזה לא זה, אבל מעבר לפגישה שלישית אני בד"כ אספר להם.

שיקבלו אותו או יצטרכו לעכל במשך הרבה זמן...

סוג ההורים הראשון נשמע כמו הורים מקובעים יותר באופי(אני חלילה לא מעבירה ביקורת!זו רק תכונת אופי של שמרנות כזו, לא באתי לומר אם זה טוב או רע)ואם הבחור שונה מהם בסגנון חיים (יותר או פחות תורני,עם השקפה אחרת ביחס למדינה, אחד שלא עשה בגרויות וההורים מרצים באוניבירסיטה) אז מן הסתם יהיה להם קשה לקבל אותו ואז צריך לספר בהדרגה,סוג של לעשות הכנה נפשית בעדינות

הסוג השני נשמע כמו הורים שיותר זורמים ואז אפשר לספר בזמן שנראה יותר נוח ורוצים לספר...

אישית,זה תלוי. היה בחור שהתלבטתי לגבי הקשר מאוד,אז התייעצתי גם אם אמא(ואז כבר כל הפרטים היו ידועים לה)

בשלב די מוקדם(אחרי 2 פגישות). והיה אחר שלא שיתפתי,והוא החליט שלא ממילא די בתחילת הקשר

בעה"י

אבל זה תלוי בך ובקשר שלך להורים...

סתם לא

מתי שמרגיש בנוח

לדעתי זה מאוד תלוי בקשר עם ההורים

יש כאלה שיהיה להם נוח לספר עוד בשלב הבירורים

ויש כאלה שרק לקראת אירוסין

לדעתי אחרי דייט ראשון מוצלח אפשר כבר לספר

אבל זה כבר תלוי בקשר

כמו על מחלות עבר וכו'

אני חושבת שהתשובה האופטימלית בשבילי היא ג'..

אבל עד עכשיו- א' וב' 'קרו.. לא יודעת למה,

כנראה בגלל שאני גרה בבית רק עם ההורים שלי, והם מאד מתעניינים בנושא...

וזה לא כלכך רע לטעמי, אולי קצת לוחץ, אבל לא מעבר לזה...

הייתי מעדיפה אבל להסתיר בתחילת הקשר ולספר אחרי שיש קצת ביטחון...

אשמח לקרוא

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t606929#6732274

זה לא כ"כ קשור..

היה ה'...

מה קשה?

אלא להחזיק את הים כמו קיר (למרות שזה כוח מנוגד).

ככה זה בזוגיות- הקושי יותר ממציאת הזיווג הוא להמשיך את הזוגיות ולהחזיק אותה בשלום  למרות שזה שני אנשים שונים (וכוחות מנוגדים)

ועוד פרוש זה שכמו שקריעת ים סוף זה נס שלא כדרך הטבע, כך גם מציאת הזיווג, ובמיוחד זיווג שני (תחשוב על זה, בזיווג ראשון זה חלק מהנשמה שלך שמתאחד איתך וכך אתם נעשים לאחד. אבל מה קורה בזיווג שני? זה שנים שצריכים לחיות יחד, כך שזה לא כדרך הטבע יותר מאשר זיווג ראשון)

יש עוד פירושים, אבל אני לא ממש זוכרת בשעה הזו של הלילה...

בכל אופן, הרבה דיו נשפך על השאלה הזו.. כך שאתה מוזמן לחפש (לא חסר חומר)

בשניהם יש קושי משותף- חייבים לקפוץ למים כדי שהנס יקרה.

כמו שבקריעת ים סוף נחשון בן עמינדב נכנס עד ש"באו מים עד נפש"

כך גם בזוגיות צריך לקפוץ למים- אם זה כשמחפשים (להתאמץ גם כשקשה), ואם זה כשמוצאים את בן הזוג (להחליט את ההחלטה- זה זה ואין חרטות)

רציתי לראות איך אנשים הבינו את הגמרא הזאת כשהם נפגשו איתה פעם ראשונה..

זה המקור עם קצת תרגום.. למי שאולי..

(סוטה ב.) 

"...א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש(כשהיה פותח ר"ל) בסוטה אמר הכי (כך) אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. שנא' (תהילים קכה) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהילים סח) "אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות" איני? (ואכן כך?!) והא (והרי) אמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני. לא קשיא (קשה) הא בזוג ראשון(מתחיחס ליציאת בת קול) הא בזוג שני(מתיחס למימרא של רבה בר בר חנה)..."

רש"י שם

 כי פתח. כשהיה בא לדרוש בפרשת סוטה: מזווגין אשה לפי מעשיו. צנועה לצדיק ופרוצה לרשע: כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים. לא יזדווג ממשלת רשע בגורל צדיק: וקשין. לפני המקום: לזווגם. הנך(אלו) דלפי מעשיו: כקריעת ים סוף. שנשתנו סדרי בראשית: מושיב יחידים ביתה. אדם יחיד ואשה יחידה והוא מזווגם יחד ומיישב מהם בית: מוציא אסירים בכושרות. הוציא את ישראל ממצרים בחדש כשר, לא חמה ,ולא צינה. מקיש זיווג יחידים, ליציאת מצרים: איני. מי הוי (באמת ה)זיווג לפי רשע? וזכות והא מקודם יצירתם, שאין נודע רשעו וזכותו; מכריזין את זוגו. ואם תאמר הכל גלוי לפניו, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. כדאמר במסכת נדה (דף טז מלאך הממונה על ההריון נוטל טיפה ומביאה לפני המקום ואומר לפניו: טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני? אבל צדיק ורשע לא קאמר ליה(לו). דאין זה בידי שמים: זוג ראשון. לפי המזל: זוג שני. לפי מעשיו וקשה לזווגן לפי שאינה בת זוגו:

זה מדכא אם הזיווג הראשון כבר ניתפס אז יהיה נורא קשה למצא מישהו שיהיה לי טוב איתו כמו בזיווג הראשון וזה כבר לא מיוחד ונשמתי כמו שורש נישמתי..

אפשר להתחיל קודם עם ה"שני"

ואח"כ עם הראשון

כי חלה עליה

וממילא לשאלתך.

כרגע אין לי כח לכתוב את הסברו. אולי בהמשך, ואולי יקדמני

אחר ברחמים.

מהר"ם אלשיך שמות פרק יז 

ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו יתברך עם עמלק והניחו מדור דור. והוא, כי אין דבר קשה לפני הקדוש ברוך הוא, כי אם ברצותו להיטיב אל יחיד או רבים ועוונותם מעכבים, ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה. ככתוב אצלינו על מאמרם ז"ל (סנהדרין כב א) באומרם קשה לזוגם כקריעת ים סוף. וכן אומרם (פסחים קיח א) קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי לזאת יחרד כל לב, האם יש דבר קשה לפניו יתברך, מי שבלא עמל ובלא יגיעה ברא העולמות יש מאין, יקשה לפניו קריעת ים סוף, או לזווג זווגים, או לפרנס את כל האדם. אך הוא, כי בקריעת ים סוף היה קטרוג שרו של מצרים, משוא פנים יש בדבר כו'. וגם המרו על ים בים סוף כו'. על כן, היה קשה לפניו יתברך לעשות ניסא לשקרי, עד פשפש ומצא עזר כנגדם. ועל דרך זה הוא בזווגים, כי יתפרדו הזוגות במעשיהם, ונמנע זווגם, להיות אחד צדיק ואחד רשע. וכן במזונותיו של אדם, הוא מקפחם על ידי מעשיו. כאשר הארכנו במקומות זולת זה:

קרן אורה מסכת סוטה דף ב עמוד א 

גמ' כי הוה פתח ר"ל בסוטה אמר הכי אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו. שנאמר כי לא ינוח כו'. בא להורות שאל יקשה לך אשר זאת היא נגד טבע היצירה לעזוב אשה את אישה בעל נעוריה. ותקח את זרים. הלא בראשית יצירתם ממקור אחד יצאו. לזה אמר כי יש זיווג לפי מעשיו ובחירתו, ואם בחירתו טובה להתרפק באהבת התורה אילת אהבים נותנין לו אשה טובה להיות לו מעיר לעזר. ואם בחירתו לא טובה היא לחבק חיק נכריה דעות זרות מזמינין לו אשה ג"כ לפי מעשיו ואיהו בקרי כו' (מגילה י"ב ע"א). וכאמור (יבמות ס"ג ע"א) זכה נעשה לו עזר. לא זכה כנגדו כו'. ע"כ אשה כי תשטה תחת אישה מעשיו ג"כ גרמו לזה. ושניהם אוהבים לקחת זרים. וזיווג כזה קשה כקריעת ים סוף. כי הקושי אשר בקריעת ים סוף היתה מפני מדת הדין אשר קיטרגה מה נשתנו אלו מאלו. ולא חויב להעשות להם הנס הגדול הזה כ"א מפני רצון הבורא יתברך ויתעלה. כמו כן החיבור הזה מצד הדין והמשפט המושג היה להם להפרד פועלי און. אך ברצון העליון יתחברו. לא ישיג כל מדע סיבת ותכלית הדבר, והוא לבדו פעל את כל זאת. וכמאמרם ז"ל באגדה (ויקר"ר ח' א') במטרונה ששאלה על מעשיו של יוצר הכל ב"ה, והשיבו לה כי מזווג זווגים כי הענין הזה ממעשי ופלאי היוצר הוא. ועוד אחת אמרו ז"ל (שם) כי הוא ממעשי היוצר ב"ה ועושה סולמות ברקיע מעלה ומוריד. כי מזון האדם ג"כ קשה הוא דוגמת קריעת ים סוף כמ"ש ז"ל (פסחים קי"ח ע"א). וזה ג"כ מפני שע"פ הדין והמשפט מקפח כל אחד פרנסתו בסיבת מעשיו אשר לא טובים אשר עי"ז יסוגר אוצר הטוב להשפיע טובה, אבל הוא לבדו ית' בחסדו הגדול ייטיב לברואיו, ולא ימנע מהם מזונם וחיותן. וסדר ההנהגה בזה העושר לזה והעוני לזה ג"כ אינו מושג לפי הדין והמשפט, כי על הרוב העוני מצוי בין הכשירים והעושר להיפך. ומאוד עמקו מחשבותיו ית'. והוא המסבב את כל. והכל לטוב הצפון.

ספר באר הגולה באר הרביעי פרק יז 

במדרש ב"ר (סח, ד), מה עושה הקדוש ברוך הוא מששת ימי בראשית עד עכשיו, מזווג זווגים; בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, עד כאן. ודבר זה רחוק בעיני בני אדם, לייחס אל השם יתברך פעל זה מששת ימי בראשית. וכאשר תעיין בדברים אלו תמצא שהדברים האלו נכונים, והם מוכרחים גם כן. וזה כי לא היה הכוונה רק על דבר החדש אשר הוא פועל מששת ימי בראשית. כי בודאי השם יתברך ברא כל הנבראים, והכל מעשה ה', רק כי "אין דבר חדש תחת השמש" (ר' קהלת א, ט). וזה כי הנבראים אשר הוא בורא ועושה כל יום, "אין חדש תחת השמש", והכל נוהג כמנהגו, והגזירה אשר גזר השם יתברך בששת ימי בראשית, הוא גוזר בכל יום, ואין כאן דבר חדש. והנה כלל העולם נוהג כמנהגו, ולפיכך השאלה הוא על דבר חדש. ועל זה אמר שהוא מזווג זיווגים. וביאור ענין זה, כי כמו שהשם יתברך היה מזווג את חוה לאדם, כך הוא מזווג בכל יום את זיווג איש עם אשתו. וכל זיווג הוא מעשה חדש, שאינו כמו בריאת האדם עצמו. כי הבריאה בודאי אינו נחשב דבר חדש, כי העולם כמנהגו נוהג (ע"ז נד ב), ואין חדש. אבל מה שמחבר את האדם הפרטי זה לאשה פרטית זאת, הוא בודאי דבר חדש, שהרי צריך לחבר לכל אחד ואחד זיווג מיוחד כפי מה שראוי החבור ביחד, וכל זיווג הוא חבור מיוחד. ובדבר שהוא ענין פרטי, כמו דבר זה שהוא זיווג איש עם אשתו, כי לכל איש פרטי זה, יש לו אשה פרטית מיוחדת, ולא שייך זה בדבר שהיה כבר רק בדרך כללי, [ד]שייך לומר שהיה בריאת המין בכללו כבר, והכל הוא בכח הטבע הכללית. ומעתה "אין חדש תחת השמש", כי השם יתברך ברא כח הטבע שיהיה נוהג כמנהגו לעולם, וכח הטבע פועל ברצון הקדוש ברוך הוא ובגזירה, ושיהיו נבראים המין מבני אדם. אבל 'בת פלוני לפלוני' זה הוא דבר חדש, ואינו בכלל בריאת המין, ולכך אמר שהשם יתברך מזווג זווגים. עוד יש לך לדעת, כי אין זיווג האדם טבעי, רק הוא מן השם יתברך החבור והזיווג. לכך באיש ואשה יש שם יתברך; היו"ד באיש, הה"א באשה (סוטה יז א), לפי שהוא יתברך מחבר אותם, ואין בזה הענין הנהגת הטבע, רק כי הוא פעולת השם יתברך. ולכך אין דבר זה נכנס בהנהגת הטבע. ופירוש זה נכון מאוד גם כן. 

ודבר זה שהוא החבור הפרטי, הוא ענין נפלא. ורמזו אותו חכמים (סוטה ב א) קשה זיווגן כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים סח, ז) "מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות", היחידים הוא חבור הפרטים, והוא דומה שמוציא אסירים, והוא כקריעת ים סוף, שהוציא את ישראל מתוך הטבע הכולל, שקרע להם הים, שהוא טבעי. וזה היה סוף ותכלית גאולת מצרים, שגאלם מתוך הטבע הכולל. ובשביל שמזווג לכל אחד זיווג הראוי לו, ובמה שהוא פרטי זה, הוא מחולק מאחר, והשם יתברך מאחד ומקשר אותם, דבר זה קשה כמו קריעת ים סוף. כי קריעת ים סוף היה מחלק ומפריד הים שהוא אחד, וראוי להיות מחובר ביחד, והשם יתברך קרע אותו והפרידו. ואילו חבור איש ואשה, ראוי שיהיו נפרדים כל אחד לבדו, והוא יתברך מחבר אותם להיות אחד. 

ועתה דע עוד והבן את הדברים האלו, שרמזו בזה דבר עמוק מאוד. דע, כי הוא יתברך הוציא את הנמצאים כולם לפעל המציאות בששת ימי בראשית בעצמו ובכבודו, לא על ידי שליח, הוא הטבע, כמו שהיה אחר ששת ימי בראשית, שהשם יתברך מנהיג את עולמו על ידי השליח, והוא הטבע. וכאשר ברא את העולם, הוא יתברך מאחד את הנמצאים כולם. וכמו שהוציא אותם אל הפעל בששת ימי הטבע, כך אחר ששת ימי המעשה מאחד הוא יתברך את הנמצאים, עד שהם אחד, ואינם מחולקים. וזהו מה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגים, כי הזיווג הוא האחדות והתקשרות הנפרדים, שכך ראוי שיהיה העולם מתאחד. ופעל הזה מתיחס אל השם יתברך דוקא, ולא אל שום פעל טבעי, ולא אל זולת זה מן הפועלים. כי במה שהוא יתברך אחד ואין זולתו, לכך מאחד הוא יתברך הכל. וכמו שהתבאר למעלה כי האדם הוא יחיד בתחתונים, והכל נתן לעבדו, הרי האדם מקשר ומאחד את התחתונים. וכמו שהאדם מאחד את התחתונים, הנה הוא יתברך ויתעלה מאחד את האדם, שאין האדם אחד גמור, שהרי יש לו זיווג. וכבר בארו חכמים (פדר"א פרק יב) שאם לא היה לו זיווג, היו אומרים שהוא אלוה בתחתונים, ולפיכך אמר (בראשית ב, יח) "לא טוב היות האדם לבדו וגו'", שלא יאמרו שהוא אלוה בתחתונים. והשם יתברך הוא מאחד את האדם, שהוא מחולק עם זווג שלו, וזה שאמרו שהוא יתברך מזווג זיווגין, ודבר זה מתיחס אל השם יתברך כמו שאמרנו. ודבר זה תבין, כי אחר גמר מעשה בראשית כתב שם המיוחד, והזכיר שם מלא על עולם מלא. כי השם המיוחד מאחד הכל, לכך כתיב (בראשית ב, ד) "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים". 

ומפני ששאל מה עושה הקדוש ברוך הוא אחר ששת ימי בראשית, שאף על גב כי אחר ששת ימי בראשית הוא מחיה וממית, וכל הדברים אשר נעשו בארץ - הוא יתברך עושה, מכל מקום שאל מה עושה הקדוש ברוך הוא אחר מעשה בראשית מה שאין שייך לששת ימי בראשית. ועל זה השיב לו כי הוא יתברך מזווג זיווגין. ורוצה לומר, שאף על גב שברא העולם בששת ימי בראשית, הרי קשור וחבור העולם - על ידי האדם, כמו שהתבאר. וחבור וקשור האדם - על ידי השם יתברך, ובזה השם יתברך מאחד הכל, כמו שהתבאר. ובששת ימי המעשה לא שייך זה, שכל זמן אשר לא נברא הכל, לא שייך אחדות, כי צריך שיהיה הכל אחד. לכך השיב כי מששת ימי בראשית עד עתה מזווג זיווגין, כאילו אמר אחר ששת ימי בראשית צריך העולם לקשור ולאחד אותו, ואחדותו הוא זולת הבריאה, שהבריאה היא בריאת עצמם בלבד, והם מתאחדים על ידי זולתם, כי בעצמם אינם אחד. לכך כל הנמצאים מתאחדים על ידי האדם, שהוא אחד בתחתונים, והאדם מתאחד על ידי השם יתברך, שהוא אחד גמור. ומה שאמר שהוא יתברך מזווג זיווגין, אין הכוונה דוקא על זיווג האדם בלבד, רק על כל דבר חבור - מזווג זה לזה, רק שאמר שמזווג איש ואשה, מפני כי דבר זה הוא אחדות העולם לגמרי, כמו שהתבאר. 

אף על גב כי גם בששת ימי בראשית היתה נבראת חוה, והיה השם יתברך מזווג אותם, ואם כן אין הזווג והחבור דוקא אחר השלמת הטבע. אין זה קשיא, כי אדם וחוה נבראו גוף אחד, ואחר כך נחלקו. לכך אף כאשר נחלקו הם אחד, ולא היה צריך לאחד אותם כל כך, שהרי הם נבראו גוף אחד. ומזה הטעם נבראו אדם וחוה גוף אחד יותר מכל הנבראים, שמפני שהם מחולקים, אין חבור וזווג להם אלא על ידי השם יתברך, שהוא מאחד אותם. כי דבר זה הוא על הטבע, ובששת ימי בראשית לא היה נברא רק הטבע, עד אחר הבריאה, ולפיכך נבראו גוף אחד. וזה מכריע דברי רז"ל, והנה גם כן התבאר דבריהם במדרש הזה. 

למדנו שכמו שקשה לחלק לשניים דבר שהוא אחד - כמו ים סוף ככה קשה לחבר ולאחד שני דברים שהם מחולקים ושונים.

אני קורא סמוי אבל הרגשתי שאני חייב לענות.

אקצר, למרות שהדברים מתוקים מדבש ודורשים הרחבה ולימוד עמוק.

קריעת ים סוף לא היתה לכאורה דבר קשה, הרי הקב"ה התנה עם ים סוף מבריאתו שהוא יקרע ברגע הנכון.

אבל, כשבני ישראל הגיעו לים סוף, הם היו מלוכלכים מזוהמת מצריים וים סוף כביכול לא זיהה אותם. ולכן הוא לא נקרע.

אותו דבר לגבי זיווגו של האדם- "זיווג ראשון" של האדם קורה בשמיים בעולם הנשמות ושם הנשמות מכירות זו את זו וברור להן שזהו זיווגן. ב"זיווג השני" בעולם הזה בגלל הלבושים והלכלוך קשה לנו לראות את זה. ולכן אנחנו לא מתחתנים.

מכאן מובן למה הגמרא אומרת דווקא "קשה כקריעת ים סוף", כי אותו הקושי שהיה בזמן קריעת ים סוף (הקושי להכיר מי עומד מולי בגלל הלבושים שלו) הוא אותו הקושי שעומד בפני האדם המחפש את זיווגו.

אז, איך בכל זאת קורעים את הים?

"הים ראה וינוס" מה ראה הים שגרם לו להפתח בכל זאת? רש"י על המקןם מפרש: ראה את ארונו של יוסף. יוסף הוא האיש שגם  בעולם הזה נשאר נאמן לנשמה שלו. אותו ים סוף "מזהה" ולכן הוא נבקע, כמו שהיה מותנה ועומד.

כך גם אצלנו, ככל שבני הזוג יהיו יותר דומים לאיך שהם נראו אחד לשני בשמיים כך יהיה להם קל יותר למצוא זה את זו וזו את זה בעולם הזה. 

ויש עוד להרחיב ודו"ק.

איזור שבאופן מוצהר מיועד רק לדייטים מייצר,

אצלי לפחות, אווירה טעונה מדי. עמוסה מדי.

לפחות ככה כולם נמצאים באותה פדיחה

וזה גם יכול לחסוך בהיות ומבטים סקרניים של עוברי אורח

בסיטואציה זו..

מספיק כואב לי על עצמי בדייט.....

מה אני צכה תכאב של כולם עלי??

להתחבר לכאב הכללי של עם ישראל

בכל צחוק יש מעט מן האמת

כזאת? 

לאור כל האווירה השלילית שמוקרנת כאן, באמת יש לך סיבה להיות בעד.

ממילא כל הטיעונים שכנגד לא יהיו רלווטים, שהרי אתה תהיה הסועד 

היחיד שם. איש עסקים ממולח אתה.

לא להתפדח?

כי זה נשמע האפשרות הראשונה

דייט שמתקדם לחתונה מן הסתם גם צריך לתכנן איזה שוד בנק קטן לצורך מימון החתונה...

קצת אקשן.

מה ההשגחה שם???? 

בלי זה,כולם היו נשארים רווקים

ואז כבר עדיף התרת ספקות כואבת.

מחכה להתרת ספקות משלי.

התקווה זה שקר! 

בשלטון הכוייפרים אין אנו מאמינים.. 

<צ>

עם כל הממלכתיות שלי והפאנטיות שלי [אחח. אני יותר מסובכת מאריאל שרון בדעות הפוליטיות שלי נראלי..] אני שרה את התקווה בשיא הזיוף [טוב, זה כבר לא בשליטתי ] ומתוך תפילה. זה ממש לא מרגיש המנון המדינה

התרת ספקות היא דבר כלכך כואב אבל הכרחי, אי אפשר להאחז בתקוה, זה לא בריא.

לפעמים צריך משהו חזק שיבוא ויתיר את הספקות כדי לצאת מהאשליות!!!

חיים קורץ (מישיבת מצפה יריחו, אבל משדך גם בכללי)

02-5909847

שולמית מינקוב

052-7204698

גרה בירושלים

מסתובבים בו גם נשואים לא טריים כ"כ.

הם יוכלו לעזור לך יותר מהחבר'ה שפה, שחלקם הגדול לא נשואים עדיין..

ב"הצלחה רבה!~

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/f76

מה זה אומר אם יצאתי מחתונה ובחורה שאני לא מכיר מנופפת לי בהתלהבות, ואז בורחת? 

לעולם לא!

בהנחה שהקינוח נורמלי

(ולא רצים, הולכים)

עם "וארא" ו"בא" אין בעייה להמשיך, הבעייה זה להגיע ל"בשלח".

ונראה לי ששמעתי את זה רק הפוך, מישהו שרצה לזכור את הסדר של הפרשות אז הוא הצמיד את זה לדייטים.

כל המפרמים בפורום לנ"ו

או שזה תירוץ או שזה אמת. אבל תכלס היא לא מעוניינת

בעזרת השם תמצא אשה צדיקה וטובה בשבילך בדיוק

הרבה הצלחה

זה שינוי שאני עושה כי אני רוצה לעשות..אבל אני מבין את מה שאת אומרת ומקבל את זה, זה סתם בילבל אותי כי לא ידעתי אם לנסות שוב או לרדת מזה..היא פשוט מצאה חן בעיניי ממש וזה לא קרה לי הרבה זמן והיה נראה שיש התאמה , בסוף הבנתי שצריך לרדת מזה, אם היא היתה מעוניינת לנסות היא היתה אומרת. 

כי אם היה לא משהו אז זה לא כזה נורא

לק"י

לעניות דעתי- אם לא היה משהו שזה בטוח "לא" להמשיך לדייט שני..

כי כמו שאמרת שדייט ראשון לא תמיד משקף, אז דייט שני אמור לכסות את כל הכיוונים. ככה אני הייתי עושה.

תלוי

אבל בנורמליות.. לא להפריז 8 שעות.. 48.. וכד'..

בשניה שהוא מצפצף- הולכים.

גם אם את באמצע משפט..

דייט נמשך כמה זמן שנוח לכם.

אין לזה כללים.

טוב לכם? יש לכם זמן ולא ממהרים לשום מקום? יופי! תמשיכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל..

לא נחמד לכם? משעמם? מיציתם? תפרדו כידידים עד הפעם הבאה..

מצרפת משו שכתבתי בעבר על שיחות טלפון-

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t597243#6633495

מצד שני להגביל ולא להגזים ליותר מ3 שעות..

אבל באמת שהדייט הראשון לא צריך להיות ארוך מדי

אח"כ זה כבר לא נעים

יש מקרים יוצאי דופן

והם כאלה

יוצאי דופן

חח רק הבנות הגיבו על זה מעניין...

כתיבה יפה

חלק ב'

לאחר שהבין שאת האישה המושלמת

הוא לא ימצא, הלה החל לחפש את האישה המשלימה,

הלך לאינטרנט (ר"ל), נכנס לערוץ 7, לאחד מהפורמים,

כתב את סיפורו בפורום, וקיבל פניה מעלמה צעירה,

שאינה מושלמת, אך הסכים לצאת עמה לפגישה,

ברבות הימים שם לב איך החסרונות שלה

הופכים בעיניו ליתרונות, ולאחר כשלושה ירחים,

הציע לה להקים בית יחד, העלמה הצעירה הופתעה,

אך הגיבה בחיוב, ומאז ועד היום הם חיים באושר ועושר

על אחת הגבעות בשומרון ומידי פעם נכנסים לפורמים

לכתוב עצות לאחרים על איך אפשר למרות הכל

למצוא את החצי המשלים ולא המושלם..

רק ששם כולן מסכימות, כי בכל זאת מדובר ברווק אולטימטיבי עם הרבה כסף.

איזה משמח!

כל הכבוד לך שאת שמה לב לטוב! בע"ה זה יגרום לו גם להתעצם.

נשיקה

כ"כ מקווה שיהיה לך טוב!

שהקב"ה יתן לך כוח  ורק טוב!

שתמשיך להיות לך השלווה הנפשית הזו שאת חווה עכשיו...

ושיהיה בנחת, באמונה ובבטחון...

(כותבת יפה, אגב)

איזה כיף לקרוא אותך ככה

דרוש כוח ללב

ודבקות במטרה הסופית- גאולה! חחח

שבוע טוב!

לכל אחד יש סוגי "סוף" (בחולם)

סוגי יאוש

סוגי מוות

סוגי מיצר

וכו'

מתברר שיש סוף לסוף

ויש אינסוף...

משו טוב ואדיר שקורה בבת אחת,

כשכבר נראה שאין דרך בכלל שיקרה משו טוב....

אז צריך לחשוב, מה עוד לא עשינו? איפה נותר לי לעשות עוד צעד..

ובעז"ה מתוך הצעד שאנחנו נעשה ייבקע הים

קריעת ים סוף, אז והיום – לפרשת בשלח.

מכירים את המדרש המפורסם : "קשה זיווגן כקריעת ים סוף"?

בעוברי על הפרשה בכלל, ובמיוחד על קריעת ים סוף לא יכולתי שלא לעשות את כל ההקבלות האפשריות בין מה שאנחנו מכירים מעולם הדייטים הסבוך לבין מה שכתוב במקרא וברש"י.

(ואם יש עוד כמה הקבלות ששכחתי, אל תתפסו אותי בקטנות)

אז ככה...

סיפורינו מתחיל ביציאת מצרים, בנ"י (עפ"י ה') מהססים, חוזרים אחורה, שוב הולכים קדימה, נתקעים בים ולא יודעים איך להמשיך.
מזכיר לכם משהו?? להסתובב שעות סביב עצמי, המספר שלה רשום על המסך, האצבע מרפרפת על ה-Send, כן, לא, לא, כן וכו'

בשלב השני מגיעות התלונות – "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם. הֲלֹא זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר".

פתאום הרווקות מוצאת חן בעינינו יותר ויותר, איך כח לדייטים, עוד ערב מבוזבז, ועוד אחד. החברים בביצה (למתקדמים בלבד) משרים תחושת רוגע כללית ואין רצון לצאת מהשגרה.

ואז מגיעה הישועה. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת יְהוָה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם". כל מה שהולך לקרות עכשיו זה רק כדי שאח"כ יהיה יותר טוב, רק שעם ישראל עדיין לא יודע את זה. המצרים יטבעו, ואתם תזכו בכל העושר שהיה איתם.

אחרי שכבר אין כח, מגיעה הצעה שדווקא נשמעת בסדר. ושוב הדילמה : אולי דווקא מפה תבוא הישועה, ואולי (כמו במי-יודע-כמה פעמים האחרונות) לא ייצא מזה כלום.

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם" – שוב צעדים לא בוטחים. אחד קדימה ושניים אחורה, המים ישטפו אותנו או שנעבור בבטחה? ואחרי צליחת הים הם רואים שהכל עבר בשלום ורק המצרים לא שרדו את אותו יום.

דייט ראשון, ואז עוד אחד, ואז עוברים את מחסום הפגישה השלישית, ועוד כמה פגישות, עד שכבר מרגישים בנוח אחד ליד השניה. והנה, כל העסק מתחיל להיות רציני... ומכאן השלב הבא הוא רק...

תפילת הודיה לקב"ה, כזו שפורצת מעומק הנפש ולא מתחשבת בכללי חריזה או משקל. אני לא יודע איפה בדיוק זה כתוב (ומי שכן יודע, שיוסיף תגובה) על זה שהשירה, בניגוד לשיר (או זמר) לא מתחשבת במה שנקרא "אומנות מילולית" (מקצב, משקל, חריזה, אקרוסטיכון וכו').

ובינינו, כמה מפה שחוו קשרים ארוכים ורציניים (גם אם הם נגמרו "מוקדם מדי") לא הודו לקב"ה על כל יום של הקשר, על מה שהוא בנה אצלם בנפש בפרט ובחיים בכלל?

והשלב האחרון, שהוא גם מתרחש רק בפרשה הבאה : החתונה. קרי – מתן תורה.

שנאמרו על ההשוואה בין השניים,

ואומר לעצמי שלא משנה מי קלע

ומי לא, העיקר שאחד מהם כבר 

יתממש.

קריעת ים סוף בשבילי זה משהו ענק

הקושי גדול,על טבעי אבל גם הכוחות שמקבלים מלמעלה

לא קל לרצות בזה

בעיקרון יומיים זה הגיוני.

(אני משתדלת תוך יום אחד אבל יש גם אילוצים.)

גג יומיים הייתי אומר אבל לכתחילה 24 |פוסק |

מסכים. לא למרוח!

וזה רק כי הכלל הוא שהבנים מבררים לפני . אני לא בטוחה שהמציאות היתה שונה במצב אחר.

חח

לא הבנתי את התחביר...

לחכות בסבלנות. מה הלחץ. יומיים זה אחלה. אבל לא יותר...

רק קח בחשבון שיכול להיות שאין לה רגישות לאחר (אבל לא בטוח, בדוק את זה...)

לא אוהב אנשים שעושים דברים רק כי אומרים להם לעשות

בדייטים יש רק חוק אחד: מה ששנוא עליך אל תעשה למדויטתך

כאן.

אם מישהי יודעת מראש שלוקח לה הרבה זמן לחשוב  

לגיטמי לחלוטין, ברם, עדיף שקודם ישאלו אותה..

שתיקח את כל הזמן שבעולם..! 

יש סיכוי שהיא תקבל תשובה שלילת...

ויש סיכוי שהיא תקבל תשובה חיובית... 

כעת נשאר רק להעביר את החוק החדש בקריאה שלישית בפורום..

ו...ממש כך..עוד חוק יתווסף לספר החוקים..

עמוסים מידי. זה לא שאנחנו לא רוצות להתקשר, אבל חבל שהנחת מגיעה רק בשעות הערב המאוחרות.... 

מזדהה ממש...

יצא לי שהשדכנית התקשרה אליי בחמישי-ולא הייתי פנויה כל היום(נולדה אחיינית,הייתי בייביסיטר ועוד דברים) ודיברתי איתה רק בשישי בערך ב-10.. והייתי צריכה לצאת מוקדם לשבת-ולא הספקתי להתקשר.. אז רק בראשון החזרתי תשובה...

מבחינתו עברו 4 ימים!!! אבל באמצע יש את שבת..

קיצור, אני מבינה שזה לא נעים שזה לוקח זמן..

אבל בגלל שהבחור מברר לפני--יש לו את כל הזמן שהוא רוצה..

(ויצא שאמרו לי שהוא מברר ואחרי שבוע הוא החליט שלא..)

בקיצור, לדון לכף זכות אמרנו?!

וואלה! לי זה לא כזה קריטי שתחזיר תשובה מהר.

אבל מה שכן, אם היא לא מחזירה תשובה תוך שבוע, אני ממשיך הלאה..