פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1278)

ודווקא לאחרונה נזכרתי בזה. יפה!

לק"י

 

למרות שאני בטוחה שהוא היה מוצא אדם טוב, השאלה כמה הוא היה מתאים לי.

 

מצד שני, לפעמים הייתי רוצה שיחליטו לי וזהו! בלי שאני אתלבט.. (לא בנושא החתן..ב"ה הסתדרתי לבד ).

ממש לא

ואנחנו משתדלים להיות חסידים..

אבל זה חייב להיות ככה בכל המישורים. כי אחרת זה לא ילך.
ז"א, ילד שגדל על זה, והוא לא מכיר מציאות אחרת כי ככה הוא מתייחס לבחירת ההורים שלו את הכלה כאל מציאות שלא ניתנת לערעור. (כמו שלנו בחרו את השם ואנחנו לא מתלוננים.)
אבל לכל מי שרגיל אחרת, זה לא ילך.

לק"י

 

כמו סבתא שלי למשל..

בתקופה שלה די החליטו לנשים עם מי להתחתן, אבל סבתא שלי (שהייתה גם הבת של הרב!) לא רצתה להתחתן עם אותו אחד שרצה.. לעומת זאת, כשסבא שלי רצה להתחתן איתה- היא הסכימה.

תמיד יש יוצאי דופן.

וחוץ מזה, יש כאלה שגם מחליפים שם- (מתגרשים). קורה.

 

מה שרציתי לומר זה, שלנו זה לא יהיה פשוט בכלל. אנחנו רגילים למציאות אחרת.

 

כל המערכת שלנו בנויה אחרת בכל המישורים. אנחנו הרבה יותר בוחרים. מנסים להתחבר. להרגיש. (גם בעבודת ה', מאהבה).

 

לעומתם, עבודת ה' מיראה, אף אחד לא שואל אותך אם אתה מתחבר או לא. (יפה שאתה מתחבר, אבל לא זאת השאלה) כך גם בעניינים האחרים בחיים שלהם, זאת המציאות, אבא בחר לי כלה, ואני אתמודד.

 

כך נראה לי...

ההורים מבררים, ההורים בודקים מכל הכיוונים, ועוזרים להחליט, החלטה סופית? רק אני מחליטה!

ככה היה אצלי!

גם אצל חברה שלי. [סוגשל חברה למדנו עד כיתה ח' ביחד. ואז הם התחרדו- ברסלב- מאה שעריםם- שאלים וכאלה]

כשחברה אחרת שלי דיברה איתה ושאלה אותה אם יש פה בכלל מקום לבת להגיד "לא"-

היא אמרה שהיא פסלה שלושה בחורים ואז הגיעה הרביעי המיוחל 

(או משו כזה. אולי פסלה שניים? לא סגורה על זה)

 

ההורים מכוונים.

עוזרים.

מעודדים.

אבל בד"כ תכלס בסוף זאת בחירה של הילדים אם כן או לא.

(טוב, אם כן קצת פחות כי אם ההורים לא אהבו אז יש פחות מקום..)

 

 

 

ויכולה להעיד גם על כל הדודים שלי כמעט החרדים (אמנם ליטאים, אבל חרדים) שיצאו לכמה וכמה פגישות ולא בבתים של אפחד.

ההורים אישרו את השידוך, היו שותפים בכל צעד של הילדים.

בסופו של דבר- הילדים בחרו.

 

 

 

לי אישית זה קצת קשה כי הקשר שלי עם ההורים לא משו ומרגיש לי שהם ינסו להביא לי מישו שמתאים להם ולא לי.

אבל במשפחות 'חסידיות' הרבה פעמים (כמובן, יוצאים מהכלל יש בכל מקום, וגם הרבה. אני מכלילה פה בצורה גסה) הילדים די תואמים בג-ד-ו-ל את הציפיות של ההורים. פלוס מינוס. [מי שלא תאם בכלל- או שההורים לא יכולים לעזור בשידוך כי הם לא מכירים את המשודכים, או שהם לא יכולים כי הם לא מכירים את הבן, או שהבן לא רוצה "שידוך", או שבכלל אין קשר עם המשפחה..(ושוב- הכללה גסה ומכוערת.)]

אז כן יש את המקום של ההורים שמכירים את הילד

והם גם מכירים את "העולם" קצת יותר מילדה בת 18 שעכשיו יצאה מהסמינר.. יותר קל להם לראות לפעמים פגמים ח"ו או איכויות, מהכרות שלהם.

*אני אדגיש מלא כי תמיד לוקחים לי משפט והופכים אותו כאילו זה מה שאמרתי בסופו של דבר- הכללה גסה.יודעת על יוצאי דופן לשני הצדדים, אם לא ליותר צדדים*

 

 

לא חשבתי להגיב פה בכלל וזה מה שיצא נו שויין תסתדרו

עצם העובדה שכתבת פה מעידה על זה שאת לא מסוג החסידים שהשואלת התכוונה אליהם..

מכיוון שלפעמים אין באמת התאמה ומה שנראה יפה מבחוץ מכוער מבפנים.

אני הולך לחיות איתה לא הורים

לכמה רגעים

ובדר"כ זה עובר מהר מאוד

לא באמת. סתם רציתי לגוון בכותרות

ראיתם איפשהו סימן שאלה?

אז למה אתם עונים? הבחורה קבעה עובדה, ואתם עונים...

כל אחד יכול להביע את דעתו

 

כאילו זו שאלה

שלא בא לכם

אז אנשים רובם הסכימו

כלל, אז הוסיפו את שלהם, מה יש?

 

 

יותר נכון - מאיזה גיל כלפי מעלה? (אני מניח שלא משנה לו אם אלמנות או גרושות, נכון? ואם זאת מישהי שהייתה רווקה תמיד - יכול להיות שזה יפריע לו?).

 

בן אדם מקסים! כשאני רואה אותו אני טורח לפעמים לעבור צד בכביש כדי לתת לו תרומה...וכן, אני יודע שהתרומה לא מגיעה אליו, ראיתי את הסרטון שפירסמו פה עליו .

שיש לה אפשרות להוליד ילדים, אבל הוא נראה לי גם יצא עם יותר מבוגרת. לא משנה לו גרושה/ אלמנה/ רווקה.

איזה כיף שעוד זוכרים את השרשורים האלו...

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t588804#6482061

 

ישר כח!

מאחלת שימצא אותה ויבנה איתה את הבניין השלם בקרוב!

 

רק להגיד שאני מאוד לא אוהבת את הסיפור ההוא שהזכרת. וקראתי אותו מיד אחרי שהוא התפרסם (לפני שנים). לא מצליחה להסביר למה.

 

למרות כל הכאב שבכך... לפחות היה לה בסוף מישהו... (וסליחה אם אני הורס את הסוף עכשיו בשביל מישהו שמתכוון לקרוא כעת את הסיפור...).

העלית מקרים קשים ל"ע. אין לי מושג.
אני בטוחה שהשם דואג לכל בריה ובריה.

למשל בשורה כל כך מרוממת ומשמחת,
שמעתי שחברתי שעם נכות. ( כסא גלגלים ) הכירה מישהו "רגיל".
פשוט אושר לשמוע. וזה חידד את הביטחון והאמונה השם.

ובדיוק בגלל זה בחרתי את המקרים שכתבתי, כי יש הבדל בינם לבין "נכות"...עם כל הקושי שיש בנכות, ברור לכולם ההבדל...

עדיין העיקרון נשאר.

אבל אני אנסה לענות:

חשוב לי להגיד שהכל משמים ושלפעמים אנחנו מתכננים תוכניות וחושבים מחשבות והקב"ה חושב אחרת.

1. לא נראה לי שייך לצאת כשחולים בסרטן,אדם כזה עכשיו מתרכז בשמירה על חייו ובטיפולים,אין לו פניות לקשר כרגע.. אני לא חושבת שהייתי מצליחה לצאת עם אדם חולה כך.

2.אני חושבת שהיום בעידן המודרני הרבה פעמים חושבים על דברים כאלה,ישנם הקפאות ושמירה על רקמות.

במקרה שלא נשמר והמערכת נפגעה-לדעתי אפשר לצאת וכדאי לצאת אבל כמובן להגיד את זה מראש,גם הלכתית וגם מוסרית כמו שכתבת, וכמובן שאפשרי שהם פשוט יפגשו איפושהוא ויכירו בעצמם[אני מתכוונת בלי שידוך].

מכירה כמה סיפורים על בחורים ובחורות שהיו חולים והתחתנו עם אנשים בריאים והולידו ילדים

 

לק"י

בשנתיים האחרונות בעקבות הלימודים שלי גם עלו לי כל מיני מחשבות על העניינים האלה.

לדוגמא מחלת הנטינגטון.

 

מחלת הנטינגטון - זוהי מחלה גנטית דומיננטית (מספיק שיהיה גן אחד כדי לחלות במחלה- זאת אומרת שיש 50% סיכון לילד חולה אם אחד ההורים חולה בזה)  זוהי מחלה ניוונית של המוח.

התסמינים מופיעים לראשונה בדרך כלל מגיל  35 ואילך. ההופעה ההתחלתית היא של שינויים במצב הרוח (עצבנות, עצבות, דיכאון) או של תנועות לא רצוניות של הפנים והגוף., קשיון שרירים.

המחלה מתקדמת לאט אך ללא הפסקה, תוחלת החיים היא 15-20 שנים לאחר הופעת התסמינים הראשונים. עם הזמן התסמינים מחריפים: תנועות לא רצוניות בכל הגוף, דמנציה,בעיות זיכרון קשות, קושי בדיבור, הדיכאון מחריף. בהמשך החולים הופכים להיות מרותקים למיטה.  המוות נגרם בסופו של דבר מסיבות של חנק, כשל לבבי, דלקת ריאות חריפה, תזונה לקויה וכו'.

אין טיפול שמרפא- יש רק טיפול תומך.

נערך מויקיפדיה

 

האם מישהו שיש לו את המחלה הזאת במשפחה צריך לבדוק בדיקה גנטית האם יש לו את זה? הרי בגיל 40 בערך הוא כבר לא יהיה האדם שהוא היה- התיאורים שכתבתי די ברורים. באיזה שלב בקשר צריך לספר על דבר כזה? והאם בכלל לבדוק דבר כזה? אם אדם לא בדק האם זה מוסרי? אדם מחויב לבדוק מחלות גנטיות חמורות במשפחתו?

 

אותה התלבטות קיימת לגבי מחלת ניוון שרירים: מישהו שיש לו במשפחה הקרובה אדם עם ניוון שרירים- שמופיע בשלב מאוחר בחיים (וגם אין תרופה- זוהי מחלה מתקדמת שניתן לחיות איתה שנים רבות - עם מכונת הנשמה אבל המוות מגיע בסביבות גיל 40-50 וברור הסבל של האדם והמשפחה כתוצאה מהמחלה) שוב- זה אותה התלבטות כמו במחלת הנטינגטון. האם אדם מחויב לבדוק? מתי מספרים על זה?

 

או מחלה גנטית של הכליות- אני מכירה אישה שיש לה מעל 10 ילדים (אני לא זוכרת את המספר המדויק) יש לה מחלת כליות גנטית וההריונות והלידות המרובים החמירו את מחלת הכליות. כיום היא מושתלת כליה.

 

האם הילדים שלה צריכים לעבור בדיקה גנטית לדעת אם יש להם את המחלה הזו? ואם הם עברו-  ולאחת הבנות יש את המחלה הזאת- האם היא צריכה להגיד את זה? ומה להגיד?  שהיא מתכננת פחות ילדים בגלל הסיכון שבכך? שהיא רוצה כמה ילדים ש-ה' יביא לה אבל צריך לקחת בחשבון שבגיל 40-50 היא תגיע לדיאליזה?

 

וכמובן- גם על המקרים של הסרטן שכתבת חשבתי...

 

שימו לב שההתלבטויות הן לא בקשר לילודה- עם מחלות גנטיות רצסיביות- שיש סיכון לילד חולה. לדברים כאלה יש פתרונות כמו טיפולי PGD- בטיפול IVF- שואבים ביציות, מפרים אותן עם הזרע, בוחרים את הביציות המופרות הבריאות ואחת או שתיים מהן מחדירים חזרה לרחם- "ילדי מבחנה"  - לא אלו המקרים שאני מדברת עליהם אלא על מקרים של מחלה שמופיעה מאוחר במהלך החיים.

 

אז כמו שכתבתי בכותרת- אין לי תשובות- יש לי רק שאלות. ואני מודה לאלוקים שלא שם אותי במצבים האלה ובניסיונות הקשים האלה.

זה לא נכון בדיוק, כי למרות שזה דומיננטי- אם הפרט החולה ייתן לצאצא את הגן השני הבריא- הכול טוב, וכאמור מקבלים חצי.... ככה שלאו דווקא מחלות רצסיביות זה אפשרי...

אז כן יש עניין של הולדה- לדג' בחור שאמו/אביו חלו יכול לבצע בדיקה גנטית אם יש לו את הגן הזה ויש עניין למנוע העברה הלאה אם זה ניתן....

 

לא שמעתי אמנם על PGD בהנטינגטון, אבל יש מצב שזה נעשה במשפחות כאלה..אשאל את מנהל האגף לגנטיקה באחד מבתי החולים בהמשך השבוע..

הוא מאוד חשוב אבל לא רציתי להתייחס לזה- כי זה כבר פותח הרבה דיונים אחרים.

 

טיפולי IVF באופן כללי זה פרוצדורות רפואיות שיש בהם סיכונים וזה לא פשוט ונחמד. (ויש בהם גם סיכונים ארוכי טווח- כמו סיכון לסרטנים מסוימים לאישה בגלל החשיפה לרמות הורמונים גבוהות.)

 

יש הרבה מה לדון על עניין של ילודה במחלות גנטיות פשוט לא הכנסתי את זה לכאן כי זה כבר לסטות לגמרי מהנושא.

 

השאלות שלי היו בקשר לאנשים  שנמצאים בשלב שהם רוצים להתחתן ויש להם מחלה גנטית במשפחה. (שהם יודעים או לא יודעים שיש להם אותה)

 

אני אשמח אם תבררי על PGD בהנטינגטון. זה באמת מעניין.

 

 

אז כדאי להפסיק פה ולכבד את פותח השרשור

כי על גנטיקה אפשר למצוא המון בעיות שחלקן אתיות....

אם המרצים שלך הם יועצים גנטיים יהיה להם המון דילמות אתיות לספר לך....עד רמת המה יהיה בעתיד.

 

השבוע שאתקל בו אשאל... הרבה מקרים הם אמנם דומיננטיים אבל הם מוטציה חדשה שאח"כ בגלל הדומיננטיות תעבור הלאה ככה שמעניין עד כמה המודעות היא גם בעניין הפריון...אגב המלצתו לשאלתך על אנשים עם מחלות גנטיות במשפחה- היא ליעוץ כל כמה זמן,מכיוון שהרבה דברים משתנים, ובכלל יש מחלות שהיום חשוכות מרפא אבל במכון לגנטיקה כבר יודעים על האם יש פיתוח טיפול אפשרי עתידי , ויכול להיות שרק עוד חצי שנה לדג' יהיה שינוי ולכן כל מקרה לגופו ולהיות בייעוץ... ולכן קשה לפסוק בקלות כאן מה לעשות לכל אחד ומה הוא חייב.

אבל אני מאמינה שמומלץ בלי קשר כנות בקשר ואח"כ רואים מה עושים...

הוא דיבר על בעיות רפואיות- הביא מקרה של אנשים עם /שהיה להם, סרטן שיש להם השפעה לטווח ארוך.

אני הוספתי עוד מחלות שעדיין לא הופיעו אך הן יופיעו בעתיד ולכן יש להן השפעה לטווח ארוך.

 

בקשר לכנות בקשר- זה ברור שצריך לספר. השאלות שלי היו על מתי לספר והאם לבדוק בדיקות גנטיות אם לא בטוח שיש את המחלה.

 

ואני לא פסקתי בקלות לאף אחד- בדיוק הפוך- אני שאלתי שאלות ולא נתתי  תשובות.

וההערה שלי בסוף לעניין הילודה היה כדי שלא יתייחסו לנושא הזה-(כי לא רציתי לפתוח את הדיון)

 הערתי את תשומת ליבם של אנשים שאני לא התייחסתי לנושא של ילודה אלא לנושא של חתונה עם חולה/לא בטוח חולה- דווקא מהצד של החולה.

 

ואני יודעת שיש הרבה סוגיות אתיות. לא התיימרתי בתגובה אחת להציג את כולן

 

משהי שאני מכירה התחתנה ככה וחודש אחרי החתונה התאלמנה  (ל"ע)

2. כמו שכתבת, בנ"א במצבו או פרק ב' עם עדיפות לפרק ב' כי ככה יש יותר סיכוי כן להיפקד. 

ברור שאסור להסתיר.

מכירה אישית זוג ששניהם לא יכולים להביא ילדים.
הם גרו באותו רחוב בהיותם רווקים וכעת הם נשואים ב״ה.

"מה"קטנוניות"

היבשים, דווקא היה יותר מסתבר לומר "בריאה" אלמלא סגנונם הייחודי של חז"ל. ואכמ"ל.

 

היא לא נשואה והוא לא נשוי.

ואם זאת האישה גם יש אפשרות שאפילו הגבר יכול לזכות בילדים ביולוגים חוץ מהאפשרות לאמץ,

זה אולי יקר ופרוצדורה.... של פונדקאות ותרומת ביצית ואם היא יכולה לשאת הריון אז רק תרומת ביצית.

אבל יש ילדים מזה.

יש הרבה פתרונות ואישורים הלכתיים- להתייעץ בבוא הזמן![אני קיבלתי על כך שיעור מהרב בורשטיין..]

ואם זה הגבר- זה קצת בעייתי יותר, לא כאן המקום להרחיב אבל יש אפשרות שיתכן פתרון שגם יהיה הלכתי.. דורש בירור.

 

לא, לא צריך להישאר לבד או להתחתן עם מבוגר/פרק ב' בגלל זה....

גם אדם בלי מחלה כלשהי יכול להתברר עם בעיה בעתיד ורק אחרי שנים של ניסיונות מגיעים לפתרונות האלה שכבר מבוגרים- פה לפחות יש אפשרות של תכנון מראש ולדעת למה נכנסים.

 

מישהו עם בעיה דומה, או אלמן/ גרוש עם ילדים.

ונראה לי ממש אסור להסתיר כזה דבר עד אחרי החתונה, מוסרית והלכתית.

1. האם הוא יפגש, למטרת חתונה, לא יצא לי להכיר הרבה כאלה.

האם אדם יהא מוכן להפגש עם חולת סרטן, (ולהיפך), אישית פרטית (מאוד)- כן. לא חושבת שזה דבר נכון בתור עקרון, או דעה, או אפשרות בכלל. זה נטו אישי. (ואני לא מכירה אף אחד/ת כזה, צר לי (?) )...

 

2. לאמץ. זה לא פשוט בכלל, וגם לא חד משמעי, ואני לא מתימרת לענות על זה, אישית- זו תשובתי.

 

3. ברור שאסור לרמות. צודק.

 

 

לא זוכרת סיפורים על חיים ולדר, אבל באמת קשה לענות על השאלות האלה מבחינה כללית, כלומר, לא חושבת שניתן.

(אולי היה מעניין לקרוא מאמר על כל הנושא הזה. (אם יש, החכימו אותי)),

וע"כ עניתי אישית, ודי חשוף לענות אישית, אבל עשיתי את זה.

 

1. נישואים זה לא מוסד צדקה, אין עניין להתחתן עם מישהו מתוך חסד, יוצאים רק אם זה טוב.

אני לא רואה סיבה להתחתן כשיש מחלה מסכנת חיים בטווח הקרוב, אם היא לא מסכנת חיים זה שיקול כמו כל שיקול..

 

2. לא היה מפריע לי, זה קצת שיקול אבל לא על זה הייתי פוסל או בוחר מישהי.

היית מראש יוצא עם מישהי שאומרים לך הרופאים שכנראה שלא תוכל ללדת בחיים?

(אני יודע שכיום אתה נשוי, ובכל זאת, א-ם לא היית נשוי - באמת זה לא היה מפריע לך בכלל?).

1.הייתי יוצא וגם יצאתי בעבר עם חולות, אין לי בעיה עם זה.
2. אאל"ט עקרים בדרך כלל מנסים לשדך לגרושים עם ילדים אם זה מתאים להם, אחת הדודות שלי אמרו לה פעם שהיא עקרה והיא התחתנה עם גרוש עם ילד והיום בזכות הטכנולוגיה הרפואית יש להם יחד עוד ארבעה ילדים ברוך ה'.

אין סיבה שמין לא ימצא את מינו, אני גם בחורה שיש לה מחלה מסויימת שתמיד תהיה לי וברוך ה' מטופלת כראוי

ואני נשואה באושר עם ילדה ויש לי בעל שמבין ותומך תנו לאלוקים לסדר את העיניינים בבקשה.

שאלו חלומות בריאים ושכדאי להסביר את המצב בדייטים רישוניים. אחרי מציאת חן, לפני תלות.
בקשר לעקרות- אולי צריך לחפש מישהי כזאת או באמת משהי שפחות חשוב לה שהילדים יהיו שלה ולאמץ ביחד. 

 

אולי כדאי שפשוט תשאל אותה דוגרי מה היא מעדיפה?

או שתתקשר היום נגיד,תנסה לזרום

ואם אתה רואה שהשיחה לא יותר מדי קולחת-תסתפק באסמסים ושיחה קצרה מדי פעם

אם השיחה קולחת-אפשר להתקשר לעיתים יותר קרובות

(פליז,בקשה תנסה לגוון,אל תשאל כל פעם-"מה עשית היום?"-

אין בעיה לשאול את זה פעם אבל כששואלים כל יום-זאת אחת השאלות המעיקות!!)

לדעתי הכח כדאי לשאול אותה ישירות

אין חוקים וכללים לכמות

אני לא מכיר אותה. נפגשנו פעם אחת.
אם דייטים ראשונים זה מצב לא טבעי ומאולץ,אז שיחות טלפון במצב כזה מאולצות פי כמה.

בלי "חוקים",לא הייתי מדבר איתה בטלפון מעבר ל 'שלום שלום מתי נפגשים' ,הרי בשלב זה היא לא באמת מישהו שאני חולק איתו את החיים,אז בטלפון?

לא באמת מאמין שאפשר וכדאי לפתח קשר ככ בוסרי בשיחות טלפון.. זה פחות אמיתי אפילו מדייטים ראשונים..

אז מה השאלה? מה כדאי לעשות כדי שתישאר אש נמוכה תחת הקשר הזה,שלא נגיע עוד שבוע וחצי לדייט ראשון נוסף?

זה באמת קשה לי,מה אני יסמס לה עכשיו? באיזה הקשר? ככ ככ מאולץ...

ולמי שהציע לשאול אותה מה היא מעדיפה: הרי היא באותו המצב הדיוק כמוני,היא לא באמת יודעת מה כדאי לעשות בכזה מצב..
ההבדל ביננו הוא שעלי מוטל לפתור את העניין...

אולי ליצור איזשהי שיחה אחת, טלפונית, שהיא קצת ארוכה, כמה ימים לפני הפגישה

וכך אולי תיווצר תחושה של המשכיות הפגישה הראשונה?

 

ובמקביל לשלוח הודעה אחת, אולי לפני שבת- נשמע זמן די מתאים,

כדי לברר לשלומה..

 

בהצלחה!!

כשארוסי ואני התחלנו לצאת, נפגשנו פגישה ראשונה ואז יצא שלא נפגשו שבועיים (צבא...)

והאמת? לי זה היה נהדר!

הרגשתי שזו הזדמנות לפתח קשר בלי הפחד של "מה הוא יגיד אחרי הפגישה? אולי הוא יחתוך?". אתה מבין? מן מקום של וודאות שעכשיו בטוח ממשיכים עד הפגישה הבאה.

 

דיברנו בערך אחת ליומיים, שיחות באורכים משתנים (בין עשר דקות לשעה...) לפי המוזה. בגלל שהיינו מודעים לפער הזמן ניסינו כן להשקיע בשיחות ארוכות ועמוקות יותר, מעבר ל'מה עבר עלי היום'. זה ממש היה סוג של פגישה, רק בטלפון.

אני ממליצה לכם לדבר על זה, להגיד שבגלל הזמן בין הפגישות תשמח שכן תעמיקו את הקשר גם דרך הטלפון. זה גם יכול להוריד את הלחץ משיחה שנתקעת או משתיקות מביכות.

לפני שאתם מדברים תנסה לחשוב על נושאים לשיחה, גם על מקרים קטנים שקרו לך היום וגם על שאלות מהותיות יותר. תנסה לחשוב איך לפתח נושאים שרק עלו בפגישה. בכלל, יש משהו בטלפון שמכריח אותנו להיות יותר אמיתיים ופתוחים, דווקא בגלל שלא רואים וחייבים להשתמש במילים...

 

אני יכולה להגיד שבזכות השיחות האלו, ממש לא הרגשתי רק בפגישה שניה בפעם הבאה שפגשתי אותו...

מקווה ממש שתצליחו! קחו את זה כהזדמנות ובעז"ה הקשר הטלפוני רק יחזק ויועיל לקשר פנים אל פנים.

אולי לפני שאתה מתקשר כדאי לשלוח הודעה אם נוח לה לדבר. בגלל שזה שיחה יותר ארוכה שבאה "להחליף" פגישה, כדאי לא לתפוס אותה בזמן לחוץ ואז להתבאס.

כמובן שגם הודעות זה אמצעי נהדר לשמירת קשר, רק זהירות לא להגזים...

כמעט ולא. כי עדיין אין פה קשר,וזו סתם סוג של אשליה לדבר כך.
בכללי-לדעתי צריך למצוא זמן לפגישות,זו הבניה הכי משמעותית בשלב הזה.

לא לגרום לאחר להרגיש נלעג ומזולזל...

גם הומור צריך לדעת מתי זה צחוקים ומתי חלאס!

על ההומור, אלא על הגישה החיובית והקלילה למתחים, כי זה סה"כ דבר טבעי שצריך לפתור, בלי לחץ.

הם לא בעד מדוייט או לא בעד חתונה או לא בעד מה?

ומה את רוצה לעשות?

 

בכל אופן, אם התכוונת לחתונה, שאת רוצה לתחתן, 

בן כמה הוא? 

את באמת חושבת שזה נכון לא לסמוך על ההורים שלך

ועל כל החכמים והמבוגרים שיגידו לך שזה לא שייך עכשיו?

 

יש איזה דמות סמכותית שאת יכולה להתייעץ איתה?

הם לא בעד יציאות בגיל כזה.

הוא בן17.

תסמכי עליהם.

בכל אופן, 

זה באמת שובר את הלב וקשה מאוד

כשאת אוהבת מישהו וההורים שלך לא מרשים. 

זה קורע את הלב. 

בהצלחה בבחירות!

אין לה מושג אם היא רוצה להתחתן איתו!

היא בת 16 וחצי!

היא ילדה!

 

(אלא אם כתבת את זה בצורה שרוצה לעזור לה להבין שאין לה מושג על מה היא מדברת כשהיא כותבת מדוייט...)

ואם רציני - צודקים וחבל שיש..

מדוייט זה אומר קשר למטרת חתונה.

ובגיל 16 חוששתני שזה לא למטרת חתונה...

בכל אופן מצטרפת לכולם שזה לא מומלץ.

שיהיה בהצלחה בהמשך..

קצת צרמה לי ההכללה הזאת.. כנראה שנפלת על מישהי קצת מבולבלת.

קח את זה כמשנה זהירות. המון בהצלחה בהמשך! בטוחה שהבאה תהיה הרבה יותר בסדר בע"ה.

זה ממש בגדר תופעה.
ולך אח יקר אומר: חזק ואמץ.
ותשמח שהיא סיננה את עצמה בעבורך. כי מגיע לך מישהי רצינית

כמה פעמים נשאלה השאלה הזאת מיום היווסד הפורום?

 

או לחילופין:

 

למצוא קישורים לשואל הנכבד.

קישורים:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t599072#6650473

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t586942#6464858

יש לי כבר תיאוריה...

 

אף אחד לא רוצה להישאר בשלב הזה של הפגישות כל הזמן...

 

לכן כל אחד אומר לעצמו.. אני אוטוטו מתחתן..למה לי לבדוק את הנושא ברצינות...

 

ואז הקב"ה כנראה משאיר אותו כיתה.. (או גם אותי..) כי לא למדנו לקח...

 

אבל לענייננו..

זה יכול להיות לא המוני ושיא הכיף

הייתי בחליט'תה בקינג ג'ורג.. ממש נחמד ושקט שם...

 

יש לך כאלה?

ויתחיל להיות המוני

 

הקריעה לבין הטובה העצמית לבין טובת הכלל

הם כבר לא קטנים שאתה מגיע לשם ומרוב אנשים לא רואים את השלולית מים שאמורה להיות שם..

בחור מחפש דומה לאמא שלו

ובחורה מחפשת דומה לאבא שלה

ככה אומרים

שההורים אומרים. סתם.

מעניין אם יש מחקר מדעי על זה.

אצלי זה אולי קצת נכון בגרעין של התכונות, שאני מחפש אחת מלאה אהבה וחסד ודומיננטיות רכה,ודוסיות אמונית כמו אמא שלי. אבל מצד שני יש דברים שמשתנים בפער הדורות, וכן החינוך הכללי של האדם, וכן הזהות העצמית שהאדם גיבש מכוונים את החלטתו.

חייבת להגיד לך שאתמול הייתי בכותל הגדול
ונזכרתי שאתה מתפלל על ניקים בכותל הקטן...
אז הקדשתי בשבילך פרק, וביקשתי עליך...

וספרים ושיטות טיפול הבנויות ע״כ...

 

גוגל ״אימאגו״

לתסביך אדיפוס ומקבילתו הניקבית, למי שמחזיק מהם.

 

ולגבי עצם השאלה הפותחת את השרשור - כבר כתבתי על זה

מעט כאן בעבר הלא רחוק.

מהחוויה האישית שלנו והחיבור עם ההורים.לדוג'-אם לבחורה יש אבא כעסן,שתלטן ולא מפרגן ובעיניה התכונות האלה לא טובות אז היא תחפש בחור שהוא בדיוק ההפך מאבא שלה מתוך ידיעה שעם התכונות האלה היא לא מסוגלת לחיות.כמובן שיש להביא בחשבון את החיבור הלא מודע לבחורים /בחורות שדומים להורים שלנו בתכונות שלהם.אבל לחפש באופן מוצהר כאלה שדומים להם זה מאוד אינדבדואלי.

לדומה בפנים (והיה אחד כזה! (למעשה זה היה מטופש, חברה הציעה רק בגלל זה..), לדומה בתכונות, בערכים, ברגישות, במשכל, בכשרון, בתעסוקה, לדומה בהסתכלות.. זה יכול להיות מובן מאוד, יש המון נושאים משותפים, הכל 'מקשה אחת'.. אבל זה סרט.

 

אם נמשכים לאדם חכם וכו'? תלוי אם את טיפשה..

 

האם זה נכון? אף פעם לא נישאתי. תשאלי בנשואים טריים.

אבל אם מדובר השקפתית-בטח שלדומה. אחרת לא עושה לי את זה בכלל. מוזר אה?

1 א)

 

נראה לי שאפשר להקביל את זה להערצה, (לענ"ד אנחנו נמשכים איפשהו לכאלה שהיינו מסוגלים להעריץ)

 

אנחנו נעריץ בנאדם שיעשה/יצליח לעשות דברים שהיינו רוצים לעשות ולכאורה או שלא לכאורה אין לנו את היכולת... (משלים בנו את החסר אולי...)

 

אם נניח אני בלאגניסט, והייתי רוצה להיות מסודר יותר, אבל אני פשוט כזה... (לא אכנס לעבודת המידות עכשיו, אבל בגדול-) כשאראה אחד שהסדר בא לו בקלות יתרה, זה ידהים אותי.

 

נניח אני מופנם, כשיעמוד מולי אדם מוחצן  וכאלה... אולי זה יעורר בי הערצה כלפיו.

 

1ב)

 

מה שכן, שמתי לב, שאין הרבה אנשים שאני מעריצה... ממש ספורים על יד אחת ופחות.

 

המשותף להם זה, שהם חושבים כמוני -(דומה) רק ביותר טוב - (שונה באיזושהי מידה)...

 

הייתי כותבת דוגמה לאחד כזה, (שידוע שאני מעריצה אותו) אבל לא רוצה לצאת חוצפנית ולכתוב את זה אחרי שכתבתי שכביכול באיזשהו מקום אנחנו דומים... חחח

 

2)

לגבי השאלה האחרונה: לפי הדוגמאות שנתתי, - אם אני בלאגניסט, וידהים אותי אדם מסודר, ארגיש שהוא משלים בי איזשהו חסר, ואולי לכן אני אמשך אליו, אבל אחרי החתונה, ה"מסודר הזה" ישגע אותי, כי הבלאגן שלי ישגע אותו וזה יצור קונפליקטים...

 

 

 

 

 

 

 

זה מזכיר לי מדוייט שהיה יותר מדי דומה לי (באופי)

2 טיפות מים

כל משפט שני היה -"גם אני"

בהתחלה זה היה נחמד

אבל באיזשהו שלב זה כבר הציק לי

הזדהיתי איתו,הבנתי אותו לגמרי אבל...

קשה להסביר,משהו היה חסר שם

מרוב שהוא היה כמוני,לא היה לי מה להעריץ בו

(לא,עדיין לא אובחנתי כנרקיסיסטית)

 

ורגע לפני שאתם באים אלי חמושים בזוג מספריים,

חתכנו לגמרי מסיבות אחרות

 

כמו שאמרה גם נועם ה' ..

לק"י

נראה לי שמישהו שיהיה שונה ממני לגמרי- לא בדיוק הייתי מסתדרת.
אבל אני גם לא צריכה מישהו זהה אלי.

קל יותר להבין זאת ע״י דוגמאות עגומות יותר...בחורה עם אישיות תלותית,מישהי שמחפשת מישהו לדאוג לו ולטפל בו,או בחורה/בחור עם ביטול עצמי מאוד גבוהה(לא דואגים ואוהבים את עצמם,בגדול)ירצו בחור/ה שיכולים לטפל בהם,לפעמים עם אישיות נרקיסיסטית וכאלה..

 

גם גם דוגמא חיובית יותר-בריאים בנפשם לא יחפשו בני זוג שיהיו אנשים שלא ירגישו שהזוגיות היא תכלית חייהם,אלא יהיו ויפעלו כבעלי אישיות וזהות נפרדת מבני הזוג..

 

לא קראתי הכל,סליחה אם חזרתי על נקודה שכבר נאמרה

כמה נרקיסיסטים בשירשור אחד?

רק עכשיו שמתי לב שגם את השתמשת במילה הזאת

ב"ה יש לי הזמנה לחתונה פעם ב....

כן ירבו!

הקריעה בין היכולת הכלכלית לבין המחשבה שעצם הישיבה שלך ומתנה קטנה גורמת נזק כלכלי לזוג

 

אני אישית לא מצליח להכניע בניהם

 

היו פעמים רבות שהחלטתי שאני מספיק שבע מהבר בכניסה

וחסכתי את הישיבה שלי ליד השולחן וחיוב הזוג ב150-200 ש"ח

 

למה למרוח. אם הייתה האפשרות לסיים עניינים..
מה יצא לי להיות בקשר ארוך ואז להחליט. (היפוטטי זה לא הכי מציאותי) אבל כן

אפשר להחליט שזה נראה שזה זה. ואז להמשיך לפתח את הקשר בידיעה שבגדול אתם בדרך לחתונה, אם לא יהיו הפתעות בדרך. ורק אחרי שבניתם קשר מינימלי בינכם- להיתארס. צריך גם לרצות את זה. לא רק להבין בשכל שזה טוב וכדאי. גם להרגיש בפנים ככה. אני לא מבין איך אפשר להיפגש כלכך הרבה בלי לתפוס איזשהו כיוון.

לענ"ד תשתדל להיות אתה.

אם משהו "מהתכתיבים החברתיים" זה לא אתה-אל תעשה את זה פשוט!

 

ברגע שתקרין לצד השני את האמת שלך-

הצד השני גם ירגיש בנוח להתנהג לפי מידת האמת, בלי צורך בשיווקים..

תראה,

אתה אכן מציג את הקושי בפגישות, הן הופכות למשהו לא טבעי וממילא מעיק.

 

יחד עם זאת, הציבור הדת"ל מורכב ממס' תתי-ציבור שהם אינם מוגדרים

בניגוד לציבור החרדי שהוא מוגדר יותר (חסידי, ליטאי, סוגי ישיבות וכו').

 

המדוייטים בציבור הדת"ל, נזקקים ל"אבחון" חד יותר  בשל תתי-הציבורים

ובשל השאיפות השונות בין תתי-הציבורים שכולם נקראים דתי לאומי

אולם הם עלולים להיות שונים בתכלית: בשאיפות, בצניעות, בדרך החיים וכו'.

 

לאחר  ה"אבחון" הראשוני קל יותר להיפתח ואכן כך צריך להיות,

הפתיחות תלויה בשני הצדדים, אבל צד אחד יכול להביא לתקשורת

זורמת יותר ולגרום לצד השני לשתף פעולה.

 

אם יש התאמה וממשיכים, תתנהג בטבעיות, תהיה מי שאתה,

כמובן מתוך התחשבות והבנה שאינך נפגש עם חבר אלא עם...

תרגיש טוב עם עצמך ותתנהג כפי שהיית רוצה שיתנהגו אתך.

 

 

 

בעה"י

 

כל החיים שלנו זה משחק. 

כשאתה יושב במסעדה ומישהו עורך לך שולחן, מגיש ומפנה, ואתה צריך לשבת ולאכול בנימוס וכו', זה לא משחק?

 

בכל חיינו יש מערכת חוקים כתובה או שלא כתובה שלפיה אנחנו חיים. נרצה או לא... 

ואני בכלל לא חושבת שזה קשור לציבור שלנו. בכל ציבור יש משחקים כאלה ואחרים.

 

יש לך הצעה איך לעשות את זה אחרת?

 

מה רע בזה שאתה יושב עם בן אדם ומברר איתו את תכונותיו, שאיפותיו ומחשבותיו כדי לבדוק האם אתם מתאימים אחד לשני?

עדיף לא לדבר על זה ואז אחרי חודשיים לגלות שמי שכבר פיתחת רגש אליה בכלל לא מתאימה לך ברמה הבסיסית?

 

 

נכון שזה לא הכי נחמד ולא הכי כיף כל המשחק הזה, אבל אני לא רואה דרך אחרת שתהיה הגיונית ותסתדר בחיינו...

 

 

שפגישות[ובמיוחד בליינדייט] זה אחד הדברים הפחות נעימים והמבלבלים ביותר.

התיאור שלך נכון לפגישות ראשונות, ואולי זה לטובה שאין קשר רגשי עמוק כי זה גורם לאבד את הראש. אבל אחרי כמה פגישות,שהכיוון נהיה חיובי יותר[והברור השכלי אומר שיש התאמה] הפגישות נראות אחרת.
הרבה יותר מעניינות,יותר כנות,יותר אכפת לך מהאדם שעומד מולך,אתה מתחיל להקשר רגשית..
זה תהליך. זה לוקח זמן.
אבל זה יקרה, ואתה תפגוש את האחת שלך. אל תתיאש!
ואז אתה תדע את זה.
שיהיה ממש בהצלחה!

דייטים זה לא דבר טבעי.
אנחנו באים מראש להיפגש עם אדם שאנחנו לא מכירים. להעביר איתו את הזמן שעה שעתיים.

(כתבת נחמד)

אבל מה רע במשחק?

בסופו של דבר המשחק משתלם. גם חיי העולם הזה הם משחק. תהליך..
"אז ימלא שחוק פינו.." ;)

לענ"ד גם במשחק, ככל שאנחנו ישרים יותר (טבעיים), אנחנו נהנים יותר. מרגישים שחווינו משחק אמיתי ולא מזוייף.

אם נשאר נאמנים למי שאנחנו, וננסה ללמוד מהדברים, נצא נרווחים מכל כיוון בעז"ה.

(לעניין הרגש- לא צריך לחשוש לדעתי, צריך לתת לדברים לזרום. נוצר רגש? איזה יופי! סימן שהיינו טבעיים. שיחקנו את המשחק נכון. ואפשר להמשיך. נוצר רגש ולא מתאים? לא נורא! נתמודד! רגש הוא דבר חולף. נתגבר.)

הכי חשוב (אומרת גם לעצמי לעניין המישורים האחרים בחיים), זה להנות מהתהליך.

בהצלחה...

אני מראש קבעתי שאני לא רוצה לשחק 

אני אמיתי

 

ואני מחפש מישהי שתהיה אמיתית

אבל אולי אפשר לחלק בין משחק- הצגה, זיוף. (שלנו בתוך במשחק) שהוא שלילי בעיני.

לבין המשחק עצמו- הסיטואציה, הדייט, (הדבר הלא טבעי הזה, שהוא בעצם חלק מהמהלך...). חיובי ונצרך.

 

כי נראה לי שהוא דיבר על שניהם...

ממה שאתם אומרים.. בין אם זה משחק חיובי שטוב לשחק אותו, או בין אם זה משחק מתוקף היותנו ציבור מורכב.. המצב הוא "כזה" ואי אפשר או לא רוצים לשנות אותו.

אני רוצה לבוא ולטעון שאדרבא, אנחנו ערים פה לבעיה כל שהיא, הרי אין חולקים שנוצרת פה סיטואציה מביכה ולא בכדי, מרגישים משהו 'עשוי' משהו לא אמיתי ולא טבעי.
המטרה של הדייטים היא לבדוק התאמה ותו לא! לאיזה רגש אנחנו מצפים (ואנחנו מצפים) לא צריך שיהיה רגש.. צריך התאמה! חזון משותף. לא זהה. משותף.

לכן, אבקש ממכם שוב לנסות ליצור חזון אחרית ימים כזה ולעזור לי להבין איך יוצרים את הגישה האידאלית לדייטים בהנתן היכולת להשפיע על התודעה הכלל ציבורית במגזר..

בהחלט יש פה משהו משחקי 

עם כללים (מי מתקשר,מי עונה,מתי ואיפה)

עם משבצת התחלה,חבלים וסולמות

והכי קשה שבניגוד למשחק,לא תמיד רואים את הסוף

רגע אחד של אושר וברגע הבא אתה יכול למצוא את עצמך גולש למטה

מתחת לעשר קומות שבנית ביזע ועמל

 

אתה יודע מה?

כל החיים האלה הם משחק

ואם נצליח להזכיר לעצמנו מפעם לפעם

שאנחנו בסה"כ עבדי ה'

שיש מעלינו מנהל

שמוביל אותנו בדרך הטובה ביותר

אז אולי גם הדרך תתקצר

 

לא הופך את זה ל"משחק".

חס וחלילה שהחיים שלי הם המשחק. שחיים של תורה זה משחק. שכולנו כמו משחקים בלגו ובונים בית או משפחה!

מן השקפה ילדותחת כזאת לחשוב שהחיים הם משחק!

"אדם לעמל יולד" לא לשחק - לעבוד!

לא התכוונתי להשוות את זה למשחק מההיבט הקליל והמשעשע

התכוונתי יותר למשהו אחר (מהכוון של עליות ומורדות,

תחושה שלא הכל תלוי רק בך-יש דברים שנקבעים מלמעלה,

ה' יכול פתאום לשלוח לך איזה משהו בלתי צפוי)

וזה בדיוק מה שאמרתי,אנחנו עבדי ה'

 

אבל כן, אני מבינה שההגדרה של משחק יכולה קצת להטעות

בקיצור,אם הבנתם למה התכוונתי-אחלה

ואם לא-לא

 

החיים האלה הם סוג של משחק. אפילו במובן של ההצגה, (עולם השקר, פרוזדור) ולא רק בגלל האתגרים שבו.

 

ואנחנו בהחלט שחקנים, הקב"ה הוא הבמאי, או המושך בחוטים. איך שתבחרי לקרוא לזה...

 

ונראה לי שככל שניצמד יותר לחוקי המשחק, ככה נהנה יותר. ונצא נרווחים יותר...

אחותי שדכנית ויש לה כאלה טפסים ששולחים אליה כל מה אתה ומה אתה ורצה והיא מתאימה בניהם.. אהבתי את רעיון הרביעיות...

 

כְּמוֹ מִשְׂחָק

כְּמוֹ מִשְׂחָק כָּל אֶחָד מוֹשֵׁךְ בַּחֶבֶל לַכִּוּוּן שֶׁלּוֹ
חוֹשֵׁב שֶׁאִם יִהְיוּ כָּמוֹהוּ זֶה יְחַזֵּק אֶת עֶמְדָּתוֹ
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם

נוֹשְׂאֵי בְּשׂוֹרוֹת כָּאן לֹא חָסֵר
הַשְּׁאֵלָה מִי יִשָּׁאֵר וִיסַפֵּר
אוֹ מִי בִּכְלָל זוֹכֵר
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם
 
כָּל אֶחָד רוֹצֶה סוּג שֶׁל גְּאֻלָּה
וּבָטוּחַ שֶׁדַּרְכּוֹ הִיא שַׁעַר הַסְּגֻלָּה
שֶׁתָּסִיר מֵהָעוֹלָם אֶת הַקְּלָלָה
אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם

כָּל אֶחָד רוֹצֶה בְּתוֹכוֹ אֶת הָאֱמֶת
גַּם אִם לֹא כָּמוֹהָ וְגַם אִם לֹא כָּעֵת
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, כְּלוּם, כְּלוּם
 
מִמְּקוֹמְךָ 
מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ 
וְתִמְלֹךְ עָלֵינוּ 
כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ
 

כָּל אֶחָד כּוֹפֵר בָּאַחֵר
וּמַאֲמִין בְּמַה שֶּׁהוּא מֵבִין 
אוֹ מַה שֶּׁבִּשְׁבִילוֹ זָמִין
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם 

גִּלּוּי שֶׁל הַמַּדָּע אֶת הָאֶתְמוֹל הוּא כְּבָר סָתַר
וְאִישׁ אֵינוֹ שׁוֹאֵל מַה נֵּדַע מָחָר

וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם
 
לִפְעָמִים אֲנִי עַל הַסַּף שֶׁל לְהִתְיָאֵשׁ
אוּלַי אֶמְצָא לִי אֵיזֶה גּוּרוּ אוֹ זָנָב שֶׁמְּקַשְׁקֵשׁ

אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם

כָּל אֶחָד רוֹצֶה בְּתוֹכוֹ אֶת הָאֱמֶת
גַּם אִם לֹא כָּמוֹהָ וְגַם אִם לֹא כָּעֵת 
וַאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ כְּלוּם, כְּלוּם, כְּלוּם

מִמְּקוֹמְךָ 
מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ 
וְתִמְלֹךְ עָלֵינוּ 
כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ

הַצֹּרֶךְ לְהַגְדִּיר אֶת מַה שֶּׁאֲנִי מֵבִין כְּשָׁלֵם 
זֶה בָּא מִמָּקוֹם נָמוּךְ מְאוֹד 
שֶׁבּוֹ אֲנִי בּוֹחֵר מִכָּל הַשְּׁאָר לְהִתְעַלֵּם
הַטּוֹטָלִיּוּת הַזֹּאת נוֹתֶנֶת לִי חֵשֶׁק לָנוּעַ
לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם כְּאוֹבְּיֶקְט לְהַשְׁפָּעָה אַמִּיצָה
וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי אוּלַי אֲנִי תָּקוּעַ
וּכְתַמְרִיץ לִתְנוּפָה נִסְגַּרְתִּי עַל גִּישָׁה
אֲנִי לֹא תָּמִיד אִתָּהּ 
עִם הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ
וְגַם כְּשֶׁהִיא אִתִּי 
זֶה לֹא קָשׁוּר לִתְחוּשָׁתִי
וְצָרִיךְ לְהַאֲמִין גַּם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל
שֶׁבֵּין תְּחוּשׁוֹת וְהָאֱמֶת נַפְסִיק פֹּה לְבַלְבֵּל


מִמְּקוֹמְךָ 
מַלְכֵּנוּ תּוֹפִיעַ 
וְתִמְלֹךְ עָלֵינוּ 
כִּי מְחַכִּים אֲנַחְנוּ לָךְ

אבל הוא אמר לי היום ״בהצלחה, כל טוב וחנוכה שמח״

 

 

חחחחחח

 

צום קל!!!

חחח

שיטה שהמצאתי

*לא נוסתה על בעלי חיים

 

-"שלום"

-"דנה,מה המצב?"

-"אממ...נחמד"

-"נחמד?? את נשמעת לי מאוד מהורהרת...

מה את אומרת? ניפגש מחר בפיצה?"

-"לא נראלי,בדיוק חשבתי להציע לך את זרש,

מה להגיד לה,מחר בשש?

 

 

 

 

 

-!!!!

 

זה לא את. אה, וזה גם לא אני. זה השדכן (במה הוא התעסק תוך כדי??).

 

 

 

הבהרות:

א. הדברים נכתבו רק במסגרת הסטיגמות. אין בליבי ולא כלום על העושים מלאכתם באמונה.

ב. העישון מזיק לבריאות.

או שסתם תקעת את ב'

או שלא הבנתי את השנינות

שצריך למצוא קודם את עצמך כדי שיהיה אפשר למצוא בן/ת זוג

 

 

טיול בארץ הקודש

תראי את החתימה שלך...:/

זה היה תגובה לאודליקה- שכתבה שצריך  למצוא קודם את עצמך לפני שמחפשים בן זוג- כאילו לחפש את עצמך- בהודו. (הבנתם??)

(אני צריכה לכתוב צ'? שמתי קורץ זה לא מספיק?)

 

והגעתי למסקנה שנמאס לחפש את עצמי כל הזמן...

חשבתי שזה יכול להיות אולי בעצם הפוך... מציאת עצמך תגיע אחרי מציאת בן/ת זוג.. ?

די קשה לקבל את זה

בכל מקרה כל עוד זה לא מגיע............

או שלא הבנתי אותך..

יפה בעיניי שבמקום לשמור טינה במקרה הרע או לנסות לשכוח במקרה הטוב,

את עוד מציעה את המדוייט שלא התאים לחברה שלך.

 

מאוד בוגר.

מאוד נכון.

גם מצידו וגם מצידך.

אמנם אני ניסיתי לא מעט, ולא ממש הלך...
אבל חשוב לנסות! כי באמת זה יכול להביא לתוצאות משמחות כמו זאת! 

איזה זכות!!

מסכימה לגמרי עם מה שכתבת

בתור אחת שניסתה פעם לשדך (פעם 1 בינתיים)..

זה הרבה פחות מסובך ממה שזה נראה

רק צריך טיפת מחשבה,שביב של יוזמה עם גרעין של רצון טוב

וזו באמת דרך טובה להכיר

מומלץ בחום

 

*ואני עוד אומרת את זה בתור מישהי שבדר"כ מתפדחת מדברים כאלה

אז גם לכל הפדחנים שבינינו,לכו על זה!

אשמח אם תכתבי כאן כי כעת המגזין לא ברשותי כדי לבדוק...

שולחנות של קק"ל של פיקניק. בכל זאת זה אירוע חשוב וקדוש. מפות, פרחים וכל מיני אביזרים, הופכים את הכל למכובד.וחוצמזה זו סעודת מצווה אז כן שיהיה תפריט בשרי. החלום שלי (זה כבר יהיה אצל ילדיי בע"ה כי אני כבר נשואה ב"ה) זו חופה בביכ"נ עתיק/רגיל/כותל/מקום קדוש כלשהו, וסעודה במקום פשוט- חדר אוכל,דשא...כמו בכתבה, בסגנון העיירות, שכולם באים לשמוח יחד, אולי גם כל אחד מביא אוכל, אבל הדגש הוא על פשטות, קדושה ושמחה, ולא על יוקרה.

איזה מצחיק.. אני ממש בעד!אולי לא ביער אבל בבית כנסת זה נחמד..או באולם פשוט.. אנשים היום ממש מגזימים עם כל הטררם של החתונה..צריך לשמור כסף להמשך החיים בע"ה....

אבל לצערנו לא הרבה אנשים יכולים להתמודד עם כזאת חתונה...

לא חתונה ביער, אבל בית כנסת זה אחלה. ואם זה היה לגמרי תלוי בי? רבנות ושלום.

 

|חיה בסרט שמישהו יסכים לזה|

כל בוקר מחדש...

הייתי בלא מעט חתונות
בבית כנסת שליד האוהל...
(לא שזה יוצא הרבה יותר זול... בעיקר החתונות שם הן כי לא היו תאריכים...)

אבל אם זה לא הרבה יותר זול אז מה עשינו בזה?! עדיף להתחתן באוהל... (שזה מקום מטריף לדעתי!)

להתחתן בבית קברות?? |דופק תראש בקיר|

פסדר?

כבר חשבתי.. יש כאלה שמתחתנים בקווינס ולדעתי הם מצ׳וגעים.

סליחה שחשדתי