אני מצטט מהרב אבינר -
אני אנסה לסמן את המשפטים העקריים למי שאין זמן לקרוא את הכל.
אני מקוה שאני לא מוציא דברים מהקשרם, ובאמת מביא לכם את העקרון שהרב מנסה להעביר.. (בכל מקרה, עדיף שתקראו הכל!)
"..אמנם, האדם המאוהב אינו מאמין שהוא נתון ברגש בר חלוף, כיוון שהוא מאוהב, הוא שבוי עד מוות באהבתו. אהבה זו היא אהבה אגואיסטית ומכונה אהבה אסטטית. שאיננה יכולה להחזיק מעמד, ואהבה זו חייבת להשען על על בסיס של החלפה, יש להחליף את האובייקט האהוב, כיוון שהאהבה היא בשביל לחוות התאהבות ולא לאדם השני, וכאשר החוייה פגה יש לשנות, אדם המחפש חויה שכזו, בורח מן הנישואים, הוא לא מסוגל להתחתן. כיוון שיש לו טעות במושג האהבה. כל עוד הוא מאוהב במצב ולא בנערה,, הוא יברח מאחריות בחיי היום יום. זאת ועוד אדם צריך לדעת שכשהוא אוהב את אשתו פחות ממה שהוא עצמו, הוא בעצם משתמש בשני לצרכיו, נעים לו לדעת שיש לו מישהו המחובר לו, תלוי בו, או מגן עליו. במצב חריג וחולני תכונה זו מכונה סדיזם, כלומר התענגות והתחברות מתוך הנמכת השני.
מצב חריג נוסך הוא ביטול העצמי כלפי השני, האחד אינו מכיר בערך עצמו, כל כולו נתון לשני, הוא מוכן לעשות למענו הכל. הוא בעצם הופך את השני לאלילו, ובאורח חולני יש באהבה זו מן המזוכיזם.
האוהב האמיתי זה אדם שאוהב את כל האנושות ובטבעו הוא אוהב , בתורה הקדושה אין כל הבחנה בין אנשים אהובים לשאינם אהובים, יש הבחנה בין אוהבים לשאינם אוהבים. ישנם אנשים המכילים כוחם בחיפוש אחר האישה שתתאים לכל תנאיהם המדוייקים, הם אינם מפסיקים לחפש לשוא, יש להבין, שהבעיה איננה האישה, אלא האדם עצמו, הוא צריך ללמוד להיות אדם האוהב כל אדם "ואהבת לרעך כמוך" והאהבה הגדולה ביותר צריכה להיות מופנית אל הקרובים איתם האדם חי. מי שאינו יוצא מתוך נקודת מוצא זו של תכונת האהבה הכללית, ובכל זאת מתאהב בבן זוג, סימן שגם האהבה זו אינה אהבה, אלא חויה סימביוזית אנכית, תחושה של נועם לחיות עם אדם ותו לא. והצעתנו היא לפני שהוא מחפש נפש אהובה, אדם צריך לחפש לאהוב. אדם צריך ללמד את עצמו לאהוב אנשים, גם אם אינם מושלמים, זהו ערך המחייב אדם להסתכל על השני בעין טובה, לראות את הטוב שבו ולמחוק את השנאה מלבו.
לכאורה רוקנו את המושג של אהבה מן הצד התענוגי האסטטי ומלאנו אותו בתוכן מוסרי, אך זו הדרך לבניית הנישואים, מדובר בעניין מוסרי וטוב, האדם הטוב הוא אדם אוהב. האדם שכל עניינו אהבה אסטטית בורח מהחיים. הוא ניזון מדמיונות כוזבים. הוא חי מדמיונות המשלים אותו, שהוא יונק חיים, כאשר באמת הוא מחוץ לחיים האמיתיים. אדרבא, הנישואים הם חיי יום יום שאינם מסלקים את היופי של האהבה, אלא מגבירים אותה, אם אדם יורד לעומק המושג אהבה, כפי שאנו מבינים אותה, וכפי שהבינו אותה כמה אדירי הדעת בגויים, הוא חי יותר מכל אדם אחר. הפילוסופים שהבינו אהבה אהבה זו כינו אותה אהבה אפלטונית. ויש מגדולי ישראל המסבירים שאהבה זו קשורה לנצח, אדם ואשתו אוהבים האוהבים זה לזו, על ידי קישורם הם חווים את הנצח, בכך שאדם מתחתן הוא נעשה נצחי, מי שחוה את האהבה הרומנטית, הרגיש באותם רגעים תודעה של נצח, ברגעים אלא הוא מרגיש שאינו בעולם הזה ומציאות, אלא הוא דואה בעולמות עליונים, הוא מתחבר לדבר שמעבר לצמצומים הקטנים, מעבר לעולם החומרי, ולא נחטא לאמת אם נאמר שאדם שלא אוהב את אשתו גם לא יגיע לאהבה בורא עולם. האדם הנשוי צריך לעבוד רבות על מידותיו ולסלק מתוכו את השנאה, ולשם כל יש להיות חמושים בגבורה המלחמה נגד שגרת החיים, שהיא אוהב מסוכן בזוגיות , חויית ההתאהבות היא חשובה מאוד וצריך כל הזמן לעמול,לטרוח, ולהחדירה לחיי היום יום, ולא לתת לאהבה זו לגווע ולהתקלקל, ולשם כך צריכה להיות בו תכונה של אוהב, אוהב כל אדם! ובאופן זה האהבה ההתחלתית של הנישואין הופכת ונעשית לבנין של נצח."
)
רק שיהיה בטוב.....
:
אכן...
נורא ואיום!..
