פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1345)

1. היכרות עם המועמד.

2. היכרות עם המועמדת.

3. "חוש" לזיהוי התאמות.

גם אם חברך חסר ברכיב 3, יש לו יתרון גדול ברכיב 1. קח את זה בחשבון.

אישית, אני מחזיק הרבה יותר משידוכים של חברים מאשר שדכניות. והתוצאות מדברות בעד עצמן. אולי פשוט יש לי חוש להתיידד עם החברים הנכונים..

אם נשמע לי טוב- הולכת על זה...

אותך הוא מכיר טוב..תבדוק שגם אותה, ואז.. למה לא?

מי אמר שאתה לא תהיה ההצלחה הראשונה שלו?

לא תמיד זה באמת כך, בדרך כלל כן.

במיוחד אם הוא מכיר אישית את הבחורה.

אבל בכללי,למה לא?

יצאתי עם מישהי ולא התאמנו,למה שאני לא ינסה להציע לה חבר שנראה לי

סביר מאוד שהם מתאימים?

אם נראה לך שיש לו טביעת עין טובה, אז למה לא?

ואם לא- הייתי מבררת ומחליטה לפי נתונים אובייקטיביים.

וגג- אחרי פעם-פעמיים-שלוש של הצעות לא קשורות- מפסיקה להסכים.

אם זה חבר שמכיר אותי יחסית טוב והא מציע כי הוא יודע מה בערך מתאים לי והוא די יודע איך הבחורה ושהיא די מתאימה לי אז אני מאוד "אוחז" מההצעה שלו

אבל יש חברים שמציעים לך מישהי רק כי אתה בן והיא בת, מאלה אני ממש לא "אוחז"

בד"כ החברה כן יודעת מה אני רוצה ומכירה אותי טוב ומתארת לבעלה.

הבעיה היא אצל הבעלים שהם לא כ"כ מכירים כנראה את החברים שלהם ואז יש קצת פדיחות

וברצינות,

כדאי לשמוע מהם אם יש הצעה ובמקרה שזה לא שייך בכלל אז להסביר לחבר מה היה נראה לך לא שייך ולהבא בע"ה זה יכול להועיל.

אי אפשר לדעת מי השליח שלך..

פשוט כי חברותיי דוסיות,

לא מכירות בנים בכלל

בעיה בעייתית למדי.

והחבר'ה שלהן לא רלוונטיים לגביי.

את בעלי הכרתי דרך חברה שזה היה השידוך הראשון שהיא עשתה.

מה שכן- ביררתי עליו אם הוא אכן מתאים למה שאני מחפשת. 

היא בחורה מדהימה, מדהימה, מדהימה !! 

בס"ד

והיא בהחלט מדהימה...

איזה סרט מהמם!!! ומרגש!!!!

בס"ד

ישר כח.

אני כבר מדמיינת איך אני מחלקת הזמנות. מחלקת הזמנות!! גם אם אני אתחיל לצאת בזה הרגע יקח 3 חוד' מינ' עד שיגיע הרגע הזה

על הבנות שמתחפשות לכלה.

|צקצוק בלשון|

בל"חיות.

הייתי מציע לך שידוך רק שאני מפחד שתהרוג אותה בטעות אם היא תגיד משהו לא במקום.

ואז השרשור הבא בלנ"ו:

"האם עלינו לשלם דמי שדכנות למישהי שזרקה בפורום את שני המילים :"יאללה שידוך!"?"

חתן,בעל, היכן אתה ?

אבל אולם, צלם, להקה וכ'..? ממש לא בראש מעייני כרגע..

קודם כל שהחתן יבוא אחרי זה נחשוב ביחד על הכל

היעד הוא זוגיות מוצלחת.

ובשביל זה צריך לתדלק אותה כל הזמן: לקבוע דייט אחת לשבוע גם כשנשואים, לפרגן, להחמיא, לתקשר טוב, לדעת להעביר ביקורת עניינית ולקבל אותה, לא לשמור בבטן דברים עד שזה מתפרץ, לכבד, להעריך, לא לרכל על השני בפני חברים/ות ויש עוד המון נקודות קטנות שלא דורשות מאמץ עילאי אלא רצון טוב, מודעות ונחישות להתמיד בהן.

וכשחיים "על זרי הדפנה" כאילו הכל כבר עבר וזהו, נשואים, אז אחרי זמן רב (5 שנים ומעלה) הכל נורא שגרתי, טכני, משעמם, מזמן לא מרגש, לא קסום, ואז עלולים גם לעשות שטויות שפוגעות בשני.

ולפעמים מרוב שיש ריחוק, למשל כשהבעל בצבא, אז האשה לומדת לחיות ולהסתדר די לבד, ואז כשהוא משתחרר סוף סוף, ממש לא קל להם ביחד. יש גם מקרים כאלה.

עכשיו את מבינה איך דברים כאלו קורים?

אני מאמין שככל שתהיי מודעת יותר לצרכים של השני בזוגיות ותלמדי לתקשר נכון ולהבין מה עובר על הצד השני, שום דבר לא יבוא בהפתעה, ותדעי מיד מה צריך לעשות ומתי כדי לשמור על האהבה לכל אורך הדרך.

אם זה מה שטוב לה שתלך על זה.. 

זה מקצוע די מכובד.

"אחותה"

אני נגד כל הבנות שהולכות לחינוך כי ככה מקובל בציבור שלנו.. 

ולא מאידיאל לחנך את הדור וכ'..

כל אחת ומה שמתאים לה

אני לא מוצא בזה פגם.

אולי אפילו להיפך.

ב. אני יכולה לנסות לדבר איתו על זה... אבל למה? למה הוא לא יודע בעצמו...? אולי זה אומר משהו- שכל הקשר הזה לא ממש מעניין אותו? (סורי שיצא ממני הצד שנכנס לסרטים כרגע אבל זה באמת התחושה...)

ואם אשלח בעצמי- גם, למה? הרי למרות החוסר ניסיון שלי- זה די ידוע שהבחור הוא זה שאמור להיות הצד האקטיבי בסיפור, לפחות בהתחלה...

זה לגמרי מובן שגם אם את "בהתחלה" אז תחששי שאין לך מושג איך דברים אמורים להיות... אבל לדעתי, את ברוב מוחלט של הפעמים יכולה לסמוך על האינטואיציה שלך!

וכן, הוא כן אמור לשלוח הודעות מידי פעם (לדעתי לפחות)- אם נפגשתם 3 פגישות ומעלה... ככה זה בדר"כ... גם לי זה קרה שיצאתי עם מישהו כזה שהיה בינינו נתק מוחלט בין הפגישות וזה בהחלט היה מבאס.

האם זה אומר שהוא לא מעוניין בקשר? סיכוי קטן כי אחרת או שהוא יהיה נפרד או שהיית שמה לב לזה בפגישות וזה היה מרתיע אותך. זה בדר"כ מחוסר מודעות (חוסר ניסיון שלו אולי...) או שזה הטיפוס של הבן אדם...

הייתי אומרת לך כן לשלוח בעצמך בהתחלה, ולראות איך הוא מגיב- אם הוא מגיב סבבה או אם הוא מייבש. וכן, אם אחר כך הוא כן שלח בעצמו או שעדיין כלום לא השתנה.

לגבי 1-  אכן בעיה... אני גם במבחנים... לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, אבל לעניות דעתי פעם בשבוע זה כן בסדר. בכלל לא סוף העולם. יודעת מה? פשוט תשאלי אותו אם זה בסדר מבחינתו ותסבירי שאת ממש לא רוצה את זה פשוט זה לגמרי מחוסר ברירה, האמת מהתגובה שלו לזה את יכולה ללמוד עליו הרבה.

פחות מזה- פעם בשבוע וחצי, אם את עד כדי כך לא יכולה להיפגש בתקופה הזאת אז כבר עדיף לך לבקש הפסקה מהקשר, ותחזרו לנסות בסוף התקופה (אם שניכם תהיו פנויים כמובן).

בהצלחה!

אתם גרים בסמוך? יש מצב להיפגש גם בשבת, שבה גם ככה (מנחשת ש)את לא לומדת למבחן?

אצלי (ועוד..) בדרך-כלל ביום של המבחן עצמו אין חשק להתחיל ללמוד למבחן הבא. אז אולי כדאי לקבוע בערבים של ימי המבחנים?

אישית לא נראה לי שהייתי חושבת שזה הזוי מדיי אם בחור היה מבקש ממני להיפגש פעם בשבוע למשך תקופה מוגבלת, אם מדובר בבחור שכבר נפגשנו כמה פעמים ונראה שיש כיוון.

אבל תחשבי האם באמת כל הזמן הכרחי עבורך ללימוד, והאם באמת עד כדי כך קשה להכניס יציאה קצרה (הגיוני לדעתי להגביל את הפגישה קצת בזמן בגלל הלחץ, ומראש לקבוע נניח לשעתיים ולא לערב שלם.)

2. עניין של אופי ושל מוסכמה. דנו כאן בזה בעבר. יש שרואים בזה דבר הכרחי ומתבקש ויש שבדיוק להיפך - נראה להם מוגזם ולא שייך בהתחלה. אם את דווקא רוצה, את יכולה אולי להתחיל בעצמך עם הודעות.

בעיניי זה לגיטימי לגמרי.

להפך, אני חושבת שבהתחלה לא כדאי להפגש בתדירות גבוהה שמא ההתלהבות מהפגישה, פגישה כלשהי עם בחור, [במיוחד אם את רק מתחילה לצאת ועוד חדשה בעסק. בע"ה שלא תהיי מהותיקים ] מביאה להתרגשות רבה, התלהבות, תחושה כיפית עלולה להביא לסינוור בנוגע לאישיותו והתבוננות והעמקה בכך.

כמובן שבהמשך, לאחר מספר פגישות כשדזה נראה הכיוון אז יהיה נחמד ורצוי להפגש אולי גם יותר.

לגבי השאלה השניה,

הכי כדאי במקופ להתבחבש בזה בפנים ולבזבז את הזמן במקום ללמוד לחשוב על זה, פשוט לדבר איתו בנעימות שזה יכול לעשות לך טוב אם תראי שהוא מתעניין וחושב עליך. סתם אסמס קטן, לא שיחת טלפון של שעה. התייחסות מינימלית.

ובשבילך יקרה, זה שהוא לא כותב לך הודעה זה לא אומר שהוא לא רוצה לאחל לך בהצלחה. בנים ודרכם.

בהצלחהה רבה!

את באמת חושבת שאם נפגשים פעמיים-שלוש בשבוע זה מסנוור?

את חושבת שבהתחלה עדיף להיפגש פעם בשבוע ולמלא את הזמן שבין לבין בשיחות טלפון?

דווקא בהתחלה חשוב יותר לצמצם את המרווחים בין הפגישות, כדי ליצור רצף מסויים (לא כל יום, אבל כל יומיים שלושה, זה מעולה).

בהמשך -

אם זה לא הולך - חותכים.

אם הולך טוב - אז כבר רוצים להיפגש הרבה...

לא רק שאין "סינוור"- אין כלום!

מאז שהתחילו המבחנים אני מרגישה כאילו אני בכלל לא בראש...

הלחץ מטורף... פשוט מטורף... ברגע שנגמר מבחן חייבים להתחיל ללמוד לשני. אני גם נמצאת בסביבה נורא נורא תחרותית...

אני גם חייבת להוציא ממוצע סופי גבוה מאד בשביל העתיד (כי חייבים תואר שני במקצוע שאני לומדת אותו- ובשביל להתקבל לתואר השני חייבים ממוצע מסוים גבוה מאד).

אני קוראת את מה שכתבתי עכשיו וזה גורם לי לחשוב שאולי באמת אני צריכה לבקש הפסקה מהקשר (כמו שאחת כתבה כאן) כי זה לא פייר בשביל הבחור... גם אם הוא יסכים שניפגש פעם בשבוע וחצי, איזה מין קשר זה יהיה?

מצד שני, זה לא סתם שהתחלתי לצאת... אני רוצה להתחתן... זה לא יהיה ביג דיל לחכות עכשיו חודש חודשיים ואז יתחיל החופש, אבל אני מפחדת לפספס את הבחור... 

לא בטוח שהבחור אח"כ ירצה לחדש אותו.

תראי, ברגע שאת מבקשת הפסקה, את קצת משדרת- אתה לא כ"כ חשוב לי,  ככה לעניות דעתי.

תנסי אולי כן למצוא את הזמנים שמתאימים,

ומעבר לזה, לומר לו- לא שהקשר לא חשוב לי, הוא חשוב לי מאוד, אני פשוט בתק עמוסה עכשיו (וזה אמרו להגמר עוד X זמן...)

נראה לי אם תקראי ותפנימי את המעלה של בניית בית בישראל
את הקדושה שלו את המצוה בהקמתו ואת השכינה שבו

את רצונו של הקב"ה בשלמותך ששלח לך בחור שאולי יתאים אם תתני צ'אנס ואולי הוא ה"אחד"

סיפור אישי . קרובת משפחה בת 32 ב"ה מתארסת בקרוב וב"ה יש שמחה

אבל אני עוד זוכר שכהיא היתה 22 והיה אחלה בחור שרצה אותה אבל היא היתה עסוקה בתארים ופספסה אותו

אחרי זמן מה היא התחרטה ועכשיו 10 שנים אחרי היא ב"ה מתחתנת .

אמנם די מובן מה זה לחץ של מבחנים הרצון להצליח

אבל מחילה ממך נראה לי שסדר העדיפויות שלך קצת התבלבל .
מבחן אפשר לעשות גם בסמסטר קיץ ומועד ב' מבחירה

בע"ה מחשבה טובה ובחירה נכונה .

את כותבת שאת נקרעת בין המבחנים בהם את מאד רוצה להצליח, לבין קשר נוכחי שבגלל המבחנים לא רק שאין לך זמן אליו- גם אין לך "ראש" אליו.

אבל שימי לב מה שאלת בראש השרשור- לא שאלת רק על העניין הטכני של כל כמה זמן להיפגש. שאלת עוד משהו- על העניין שהוא לא שולח הודעות ולא מתעניין, וזה מציק לך.

חייבת לומר, לי זה לא נשמע שאת לא כ"כ בראש... אם את היית רק בראש של המבחנים כרגע- את לא היית שואלת כאן בפורום במיוחד מה לעשות, וזה לא היה כ"כ אכפת לך שהוא לא שולח הודעות. להפך, היית שמחה מכך- כי זה פחות היה מוציא אותך מריכוז. לי זה כן נשמע שאת בהחלט מעוניינת בקשר... ולמרות המבחנים, הקשר הזה חשוב לך ותופס לך חלק נכבד מהמחשבה.

לדעתי כדאי לך באמת לחשוב באמת על סדרי העדיפויות שלך כרגע, יכול להיות שבאמת תחליטי לקחת הפסקה בסוף... אבל תמיד כדאי להיות קשובה לעצמך

בעעע זה כ"כ קשה...

תודה על התגובות!

אני מתארת לעצמי שדתי לייט לא יתאים לי , אבל באמת יש הבדל בין לאומי לתורני לציוייני לחרד"לניק ועוד ועוד?

מה??

לק"י

ומה אם תכירי כופר עם מידות טובות?!

כמציעים לך מישהו- תבקשי שיתארו לך את ההשקפות/ הרמה התורנית שלו במקום להגדיר אותו.

אני 'אתעקש' על מידות טובות ועל מה שחשוב לי- שחלק מכך זה גם ההשקפות והרמה התורנית.

אבל לא אוהבת להגדיר. שלא יגדירו לי אותו. לא צכה אותו מגודר 

אלא כמו שיונתן אמר -לחפש מישו עם מידות טובות. והכוונה גם שיתאים לרמה הדתית שלי.

ואני מתפללת שלא יהיה כופר....

"תורניות" מבטאת השתייכות סוציולוגית. יש לזה השפעה על שפה משותפת, ציפיות משותפות, ערכים משותפים להנחיל לילדים, וכדומה. זוהי נקודה חשובה, אפילו קריטית.

"מידות טובות" אלו תכונות אופי : נדיבות, לב טוב, עין טובה וכד'. אדם יכול להיות לא תורני בכלל ובעל מידות נהדרות!

בדרך כלל ה"תורניות" תבוטא במצוות שבין אדם למקום, וה"מידתיות" בבין אדם לחברו.

גזרי ושמרי!

דברים משותפים בינינו כמו שאמרת בעצם?

הבנ"א הכי "דוס" מבחינה חיצונית\השקפתית שלא יהיו לו מידות טובות- לא תצליחי להקים איתו כלום.

אבל אם יש הקשבה וכבוד ויכולת הכלה, ואהבה- אפשר להתגבר על רוב הפערים. 

לא בקלות, כן? להתגבר על פערים כאלו זה אומר הרבה עבודה והרבה כאב והרבה דברים בדרך- אבל תהיה תוצאה.
לעומת מישהו שאין עם מי לעבוד בכלל..

אני מאמינה שאדם שהוא מאמין ועובד ה' באמת- גם המידות שלו יהיו טובות.

אני מאמינה שעבודת ה' בלי עבודת מידות איננה עבודת ה' אמיתית ושלמה.

ואני מאמינה שעבודת ה' משפיעה לטובה על המידות.

אבל אני גם יודעת שיש אנשים שמבחוץ הם נראים הכי צדיקים- אבל מידות אין להם..

ושיש אנשים שנראים הכי לא מחוייבים להלכה- אבל יש להם מידות- שהלוואי עלי להיות כזו!

דתי תורני זה חרדלניק גאה.

הכוונה היא שיש לנו גב מספיק חזק להיקרא דתיים ואנחנו לא צריכים להזכיר קשר לחרדים.

זה בכל אופן מה שאני הבנתי.

חרדלניק זה פיכס.

דתי תורני-פחות.

לק"י

אני פשוט מגדירה את עצמי דתיה וזהו!

דנו על זה בעבר:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t532218#5982711

גם לי זה עזר לסדר את הראש בהגדרות..

בטוח שאת רוצה לנסות?..

בס"ד

'שלום יוסי, חשבתי על זה ונראה לי שאולי אנחנו מתאימים. שייך מבחינתך להיפגש? אני אשמח... שולה'

לדעתי דרך גורם שלישי יכול להיות יותר נעים ונוח- לך ולו.

עדיף דרך מישהו שמכיר את שניכם.

בהצלוחה

בעזהי"ת.

יש אולי תובנות, הבנות, פירושים.

נפקא מינות זה גמרא ואסור לבנות ללמוד!

<צ>

כרגש שמופיע כלפי דבר שטוב לי איתו, שטעים לי, שיפה בעיניי, וכו'.

אהבה מופיעה כאשר יש תודעת אחדות עם הנאהב,זהות מוחלטת.

למשל,

אהבת תורה- הרגשת זהות וחיבור עם התורה. [עם ערכיה וכו']

אהבת ה'- דבקות מוחלטת, זהות טוטאלית עם מידותיו, רצונותיו וכו'.

אהבת איש/אישה- הרגשת אחדות, זהות מוחלטת עם הנאהב- עם מידותיו, עם רצונותיו, עם שאיפותיו..

אהבה בגימ'- אחד. כאשר אדם מרגיש שהוא אחד עם הנאהב. 

[מכיוון שזהו כח כ"כ גדול שהקב"ה נטע בנו, לענ'ד לא שייך להשתמש בו על דברים כמו אוכל,סרט וכו'..]

כשאוכלים מתאחדים לגמרי עם המאכל האהוב

אהבה זו היא שבגללה כולנו קמים בבוקר.

אהבה היא גם השורש ק.ד.ש.

"והייתם קדושים"

"ויקדש את יום השביעי"

"קדוש קדוש קדוש ה' צב-אות".

אנחנו מקדישם את השם, אנחנו כאילו אומרים :"ה'ף אנחנו אוהבים אותך יותר מכולם"...

השם "קידושין" לא נבחר סתם. זה לקדש את האישה, כמו לאמר לה: "אני אוהב אותך הכי הכי..."...

***************************

זה לקוח מתוך המאמר:

((((((((((הייתי בחטיבת הביניים כשג'ון לנון מת, וזה פשוט הרס אותי. גדלתי על אלבומי החיפושיות הישנים של אמי, ועד שהגעתי לגיל ההתבגרות, היה לנון בעיניי דרגה אחת מתחת לאלוהים (ואולי אפילו מעליו - כפי שלנון עצמו העיד פעם על החיפושיות). כך שאחרי שהמניאק המטורלל ההוא רוקן את מחסניתו לתוך החזה של המוסיקאי המדהים הזה בשמונה בדצמבר 1980, הלכתי לבית הספר לבוש שחורים במשך חודש שלם. נסעתי כל הדרך לניו יורק ונופפתי בנר עד שנקעה כתפי, ושרתי כל כך הרבה פעמים "כל מה שאנו אומרים, זה תנו לשלום הזדמנות!" עד שזה באמת היה כל מה שאמרתי. בינתיים, הושעיתי מבית הספר כתוצאה מקנוניה (זה היה אהרן מיטלמן, לא אני, שנעל את המורה לצרפתית בארון ופינה את התלמידים מן הכיתה), ולפיכך הזדמן לי לקיים בביתי, לכבודו של ג'ון, שבוע "הישאר במיטה וגדל את השיער". אפילו יצאתי ושילמתי כסף טוב מדמי הכיס השבועיים שלי כדי לרכוש שני אלבומים של יוקו, שבהם היא צווחת ומחקה קולות של לווייתן לסירוגין במשך שמונים וחמש דקות רצופות. אם זה לא מעריץ אמיתי, מה כן? 

את כל זה אני טורח לספר לכם כדי לבסס את מעמדי כחסיד לנון מושבע, ותיק ונאמן, שאין לו אח ורֵע, מפני שעכשיו בכוונתי להרוג אותו שנית. 

ג'ון הצטיין בעיקר כחבר בצוות, אך אין כל ספק שגולת הכותרת של יצירתו, שלעולמי עד ולנצח נצחים תקושר באופן מיידי לשמו, היא "דַמיין" (אימג'ין). ובצדק: לא אכפת לי מה חושבים העורכים האווילים של הירחון רולינג סטון, זהו שיר ענק, שעושה לי צמרמורת משתקת ומשתיקה מן התיבה הראשונה, בכל פעם מחדש. האיש היה גאון, ו"דמיין" היה המצאתו הגאונית ביותר. אפילו המילים לבדן די בהן לגרום פיק ברכיים (שימו לב): 

דמיין שאין גן עדן 
זה קל אם תנסה 
שאין שאול תחתינו 
ממעל דוק עבה 
דמיין את כל האנשים 
חיים בשביל היום... 

דמיין שאין מדינות 
זה לא דבר קשה 
שום דבר להרוג או למות למענו 
והיעלמות כל הדתות 
דמיין את כל האנשים 
חיים חיי שלום... 

אולי תאמר שאני סתם חולם 
אך אני איני היחיד 
מקווה שיום אחד תצטרף אלינו 
והעולם יחיה כאחד 

(תגידו לי שלא המהמתם את המנגינה כשקראתם עכשיו. אם לא, משהו משובש אצלכם). 

איזה מילים! כל כך מתוקות, כל כך יפות, כל כך חובקות עולם - כל כך נכונות. אנו מסכימים איתן בכל רמ"ח איברינו, מאמצים אותן באופן טבעי, בלי לחשוב אפילו. הן פורטות על הנימים הפנימיות העמוקות ביותר שלנו, הן יוצרות בתוכנו מין כמיהה מעורפלת אך כנה למשהו טוב יותר, משהו מושלם. כל מה שלימדו אותנו - אפילו חלק ניכר ממה שאנו מורכבים ממנו - מגיב בהתרגשות רבה למסר הפשוט אך המשכנע בשירתו של ג'ון (למען האמת, ההשראה המקורית למילים הייתה דווקא הגיגיה של יוקו - תאמינו או לא). 

בטח אתם חושבים: נו, כמה צפוי! עכשיו הוא ינסה להסביר כיצד השיר "דמיין" הוא רק הזיה באספמיה, אידיליה נחמדה, פנטזיה תמימה ותמהונית שיפה לשיר עליה ולדמיין אותה, אך היא אינה ניתנת ליישום ולכן חסרת ערך מבחינת התכנון הפרגמטי שלנו לעתיד. 

נו - באמת. העלבתם אותי. אין זו הכוונה כלל. בעידננו ה"פרקטי" וה"ציני", אינני מתבייש להתוודות שאני מחשיב את עצמי אידיאליסט ובעל חלומות דון-קישוטיים לא פחות מן הזמיר שוכן שדה התותים עצמו, עליו השלום. אינני מפקפק בחכמת מפעלו של לנון בשל חוסר סיכוייו להתממש במציאות (הרי גם להרצל אמרו כך!). למעשה,היבטים רבים של חלומו - כפי שהוא מתבטא ב"דמיין" - אכן קורמים עור וגידים בכל יום שעובר. אילו הייתי שותף לשאיפותיו של ג'ון, אילו ערגתי לכך שתתגשמנה במהרה בימינו, הייתי שותף גם למאבק להשיגן. הייתי מתנדב להיות הסנשו פנסה שלו, הייתי נלחם כמו אריה נגד הרוח ונגד הזרם ונגד ההערכות ה"מציאותיות", הייתי נלחם שכם אחד עם כל מי שרק יצטרף למען המטרה הנעלה, בכל לבי ובכל נפשי. 

אז הבעיה כאן איננה בעיה של אידיאל בלתי ניתן להשגה, יעד משיחי אך לא מעשי. לא ולא. שתבינו: בעיניי חזונו של הנביא לנון אינו אידיאל בכלל. הוא היפוכו של אידיאל. לא רק שאינני רוצה שהוא יתגשם במהרה בימינו - אינני רוצה שהוא יתגשם אף פעם. חלומו של לנון מייצג, בעצם, כניעה לנטיות ההרסניות והאפלות של הנשמה האנושית. המזור הפלאי שהוא מציע לצרות העולם הוא, לאמיתו של דבר, תרופת ממית-החסד קבורקיאן. הגשמת חלומו של לנון תגרור אחריה את כיליונם של החלומות, התקוות, השמחות ועצם הסיבה לחיות, שלכם ושל כל בן-אנוש שאתם מכירים. אילו אנחנו - שזמן כה רב מתייחסים למילותיו של לנון כאל אידיאל מובן מאליו - אילו היינו זוכים לראות בחיינו כיצד משאלתו מתממשת ומיתרגמת למציאות, התוצאות היו עגומות ואיומות יותר ממה שהיינו אי פעם מסוגלים... לדמיין. ))))



ד 

מדוע אתם קמים בבוקר? 
לא - באמת. עצרו רגע וחשבו באופן רציני על השאלה הגורלית אך הזנוחה הזאת. מה הוא הדלק המעורר ומניע אתכם כל יום? מה דוחף אתכם קדימה? מה אתם באמת מחפשים? בינינו - מה תמיד חיפשתם? 

מהי המטרה הסופית - הישירה או הלא-ישירה - של רובן המכריע של פעולותיכם? מהו הדבר האחד והיחיד שאתם זקוקים לו יותר מכל, הדבר היחיד שפשוט אינכם יכולים לשרוד בלעדיו, אשר ייתכן שבלעדיו לא הייתם רוצים לשרוד? נו - מה זה? בשביל מה אתם חיים? בשביל מה אתם עובדים? בשביל מה הייתם מוכנים למות אפילו? 

במילה אחת: מה אתם באמת רוצים בחיים? (הפוגה קצרה לשם הסתכלות פנימית חפוזה...) 

טוב, אתן לכם רמז: אין מדובר במצרכים ההכרחיים - מזון, מחסה, כסות - את אלה כבר יש לכם. איך אני יודע? כי אחרת, לא הייתם קוראים עכשיו שורות אלה. הייתם איפשהו בשוק, סוחבים לחם כמו ז'אן ולז'אן מ"עלובי החיים". אולי אתם חושבים שזו הבריאות? תשמעו: אני יודע שכאשר שני יהודים זקנים חולפים זה על פניו של זה ברחוב, הרי זו מצווה מדאורייתא שלפחות אחד מהם יכריז: "העיקר הבריאות!". מקובל. מי ייתן והקורא וכל משפחתו ומכריו יישארו תמיד בקו הבריאות (אמן). אבל אנחנו איננו חיים למען הבריאות. בריאות היא רק אחד הכלים המאפשרים לנו לתור אחר משאות הנפש האמיתיות שלנו בחיים. אז שוב: מה היא משאת הנפש העמוקה, העזה, האמיתית ביותר שלנו?

"הצלחה", אתם אומרים. טוב, אז מה זה בכלל? איך אתם מגדירים "הצלחה"? מאילו מרכיבים היא בנויה, ומה הוא המרכיב החשוב והחיוני ביותר שלה?

"סיפוק". נו - בחייכם. די לסיסמאות הריקות. השאלות הקודמות מתאימות גם כאן. אני מדבר על משהו אמיתי, משהו שאפשר לשים עליו אצבע, משהו שאתם חפצים בו וזקוקים לו, שהייתם מוכנים לעשות כמעט הכל למענו. אני מדבר על המניע המרכזי והחשוב ביותר שקיים, ואתם מדברים סחור-סחור!

"טוב, בסדר - אושר!" עכשיו אתם ממש מעמידים את סבלנותי במבחן. אתם שוב מזמינים שאלות נוספות: מה, מה, מה זה, שיותר מכל דבר אחר יגרום לכם אושר? התשובה היא כה פשוטה, כה גלויה, כה ברורה - היא על קצה לשונכם! טוב, הנה רמז אחרון, רמז חיפושייתי: כל מה שאתה צריך זו... 

אהבה. 

נכון, קוראים יקרים. אתם כבר ידעתם את זה. ואם אתם חושבים שזאת קלישאה, אז מדובר בקלישאה השלטת והחזקה ביותר שידעה האנושות אי פעם, הקלישאה הממלאת את מחשבותינו, מכתיבה את מעשינו, מניעה את מזימותינו, מנהלת את חיינו. אנו חיים עבור אהבה. אהבת הורים, אהבת ילדים, אהבת בעל, אהבת אישה, אהבת אחיות, אהבת אחים, אהבת חבר, אהבת חברה, אהבת משפחה, אהבת ידידים. זה מה שאנו רוצים ולזה אנו זקוקים יותר מכל, וחלק כה גדול של פעולותינו במשך כל ימי חיינו קשור ומיועד בסופו של דבר לשם השגתו, הגנתו והעצמתו של אותו אוצר שרחוק מפנינים מכרו: אהבה. 

ברור: יש מטרות וחוויות אחרות בחיים שאנו מתאמצים להשיג - להט הלימוד וקסם המחקר, התחושה משיבת הנפש של יצירה אמנותית ותגלית מדעית, התרגשות המאבק או המשחק, התענוגות החומריים והחושניים למיניהם - אבל תגידו לי שלא הייתם מוותרים על אחד מאלה לפני שהייתם מוותרים על אהבה; תגידו לי שלא הייתם מוותרים על כל החבילה למען האהבה, ואומר לכם שוב: משהו משובש אצלכם. 

אז אנחנו מסכימים: אף אדם בעל מוח מפותח דיו לא יכחיש שאהבה מהווה לפחות אחד הגורמים העיקריים המניעים ומכוונים מעשי אנוש. אז הבה נקדיש מספר מילים לאהבה, בסדר? 


*************************

מי שמעוניין לקבל את כל המאמר (24 עמ') מוזמן לפנות באישי.

כשמכירים מישהו, ומה שהוא רוצה- את גם רוצה.

מה שהוא שואף- את גם שואפת לשם.

מה שחשוב לו-חשוב גם לך..

וכו'

בס"ד

קשה לי קצת שהגדרת את זה כזהות מוחלטת.

לענ"ד זוגיות נכונה או אהבה נכונה זו לא זהות מוחלטת אלא גיבוש של כל אחד כזהות נפרדת וההשלמה של שניהם יוצרת את החיבור השלם. זהות מוחלטת עלולה לעיתים  להיות על חשבון זהות ה"אני הפרטי" לא?

מסירות נפש לעמ"י,

אז את תעשי את זה דרך מה שאת מאמינה, והוא יעשה את זה דרך מה שהוא מאמין, אבל יש מכנה אחד [או יותר] משותף וזהה.

קחי למשל את אהבת ה'- לשיטתך, שאהבה הינה גיבוש של 2 אישויות שכל אחת עומדת בפני עצמה- את מאמינה במידות ורצונות כל שהן, והקב"ה "בעל מידות" כל שהן, ואהבת ה' היא השתלמות של שני הדברים, של המידות שלך ושל מידותיו של הקב"ה..

לשיטתי- הקב"ה בעל מידות ורצונות, ואנחנו צריכים להזדהות ולהרגיש אחדות מוחלטת עם אותן מידות ורצונות..

וכן בתורה..

מטרות משותפות ואדיאלים גדולים זה אחלה.

אך אנחנו לא מלאכים, ואי אפשר לחיות רק מרעיונות.

כדאי שהמכנה המשותף יהיה קצת יותר מ"תורה, חסד, מסירות נפש לעמ"י"

אחרת תגמור ברבנות.

רצונות/מחשבות/שאיפות יכולות (וצריכות?) להיות שונות.

הרי מדובר בשני בני אדם שונים ולא זהים.

אבל -

אתה רוצה את מה שהוא רוצה - כי זה הרצון שלו

אתה שואף למימוש השאיפות שלו - בשבילו

מה שחשוב לו חשוב לך - כי זה הוא.

לפי מה שאתה אומר, אם אדם ישנה את שאיפותיו באמצע החיים, אז בטלה אהבה.

מה ההבדל בין שינוי שאיפות לשינוי מראה?

שניהם אהבה התלויה בדבר.

(איך עושים את זה? אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר בעין טובה. להכיר בטוב הפנימי שקיים באדם ומוביל אותו.

והרבה הרבה ללמוד ולהבין איך הטוב הזה מופיע גם בדרכים עקלקלות ומסובכות)

שגורמת לך לאהוב את עצמך

כלומר לא רק אהבה לבן אדם אותו אתה מעריך,מכבד,מחבב ומרגיש שלם איתו...

אלא זה מין חיבור וקשר שגורם לך להוציא את העוצמות הטובים שבך!

הרגשה של בית ובטחון מצדך, רצון שיהיה לשני טוב מהצד השני.

כל מי שחושב שאהבה לא נמדדת במעשים- אני חולקת עליו!!!!

אין דבר אוהב יותר מלשלוח את אשתך לישון ולסדר לכבודה את הבית...

אז נכון שמאחורי הקלעים בתוך הלב אי אפשר למדוד או לספור אהבה

אבל מה שנשאר אצלך בלב ולא יוצא החוצה לאהובך- לדעתי -בסיכומו של דבר לא שווה כלום....