תנסי להגיע להחלטה שכלית- שזהו, את מנתקת ממנו!!

 

ולא לדבר איתו יותר- ולא להיפגש איתו יותר, לא סתם ולא עם סיבה,

 

גם אם מאוד רוצים,

 

ובע"ה- לאט לאט, לא בבת אחת, זה יחלוף, ויתפנה לך בלב מקום לאחד אחר

 

ויש לי עוד משו-

 

לפעמים כשאומרים שאנחנו מכורים למשו- זה קצת מסיר ממנו את האחריות,

 

זה נשמע כאילו זה איזה כח שגדול ממנו ששולט בנו-

 

וזה לא נכון.

 

אנחנו אחראים על המעשים שלנו,

 

וגם אם זה קשה- עם עבודה חזקה- אפשר לצאת מזה.

 

ולא, זה לא נשמע ילדותי בכלל

 

אם יש לך עוד שאלות- פה גם באישי בשמחה!

 

בהצלחה

אולי יקרה נס ותצליחי להאיר את עיניו ויחזור בתשובה? לא תמיד חזרה בשאלה זה מחוסר אמונה ח"ו, לפעמים בחוסר התחברות למצוות, מרידה בהורים... אבל הכי הכי חשוב- רק מבחינה שכלית תעני לעצמך- זה באמת הבעל שאני רוצה? אבא לילדיי או רק בגלל רגש אני חושבת עליו כ"פוטנציאל"?

בלי אולי, בלי לפעמים, בלי אש קטנה. בצורה מוחלטת.

 

זהו צעד קשה. זה יכאב. הוא לא יצא לך מהראש כל כך מהר.

 

אבל בסוף, הזמן יעשה את שלו. לאט לאט הוא יצא לך מהלב, ויתפנה מקום למישהו אחר. מישהו, שאיתו תוכלי לבנות את בית טהור בישראל.

 

זה ממש לא ילדותי. מדובר באחד הניסיונות הקשים ביותר. אבל את תעמדי בו!

 

 

 

אחות יקרה..

 

זה קשה..

 

 קודם כל : יהיה טוב.. כי בסוף הכל טוב בעז"ה...

 

אולי תדברו על זה? אני בטוחה שכבר עשיתם את זה.. אבל זה חשוב ממש..

 יכול להיות שזה רק לתקופה, שקשה לו.. אולי הוא בודק עם עצמו את הגבולות שלו..

 

אולי הוא מחכה שמישו יחזיר אותו לדרך..

תיזהרי לא לרדת בדת בגללו..

 

את כבר חושבת על חתונה ובניית בית? (לא דווקא תיכף בתקופה הקרובה,, אלא בגדול..)?

וזה דווקא עם מישו דתי ממש? זה חשוב לך מאוד?

 

יש הרבה זוגות שהם לא באותה רמה דתית.. ויש הסכמות והרבה כבוד והידברות בנושאים אלה..

 

לדוגמה יש לי חברה שאבא שלה נוסע בשבת.. ואמא שלה דוסית.. וב"ה כל הילדים שלהם דתיים.. כי יש סדר בבית.. יש כמו הסכמות ברורות בין ההורים: בנושא של חינוך ילדים.. בנושא של צביון הבית, מה עושים עם הילדים ומה עושים לבד..

 

אם את ממש לא בקטע הזה.. אז תתנקי ממנו לגמריי.. גם ככה זה כואב.. גם ככה יש המון דברים שיזכירו לך אותו.. גם ככה הוא בתוכך.. אז לפחות שלא תראי אותו,, זה רק יעשה לך לא טוב..

 

הרבה פעמים בחיים עושים דברים בניגוד לרצון הריגעי.. פשוט כי אין ברירה..

 

זה קשה,, ובטח את לא מפחדת  מקשיים..

 

ב"הצלחה רבה!!!!

 

וישר כוחך שככה את מנסה לבדוק מה לעשות.,.. ולא פשוט זורמת עם ה"התמכרות " הזו..

 

זה רק מראה על בגרות, לא על ילדותיות..

 

 

 

נראה לי שבאמת הכי טוב זה לשבת ולחשוב... ולעכל את זה שלא יצא מזה שום דבר ביניכם, ושאת לא רוצה שיצא... (בשקלול של הנתונים)

ואז לנתק קשר לחלוטין, ואת... בסה"כ צעירה, יעבור הזמן ואני מניח שתשכחי...

 

לא שאני אומר שאני הייתי מצליח לעשות את זה, ותודה לקל שבינתיים לא קרה לי דבר כזה |מבט חלול|, ובכל זאת, זאת נשמעת עצה נכונה שאפשר לומר.

אולי תלכי לרב?

 

 

 

 

בשום מצב ובשום שלב זה לא בריא להתחתן כי "אני מכורה אליו".

 

אם אני מבינה נכון, תחושת ה"התמכרות" באה משום שתמיד ראית את עצמך ביחס אליו.

הרבה שנים הוא היה חלק מחייך, ליווה אותך בתקופה מאוד משמעותית (גם אם לא בפועל, הוא היה שם במחשבה, "בפוטנציאל" שכבר בשלבים מתקדמים של מימוש), ולכן, באיזה שהוא מקום, הוא חלק מהזהות שלך.

לכן הניתוק הוא קשה. מאוד. ממש קריעה שמשאירה אחריה ריקנות.

אבל מכאן גם הפתרון -

יש לך הזדמנות נוספת לבנות את עצמך בעצמך - כאדם עצמאי וייחודי.

תתפתחי, תבני, תכירי את עצמך, תתמלאי,

ולאט לאט תראי איך דרכיכם נפרדות יותר ויותר, שרצונותייך נמצאים במקום אחר, וכך גם ההשלמה עם הפרידה תגיע.

אין לך מה להיות בלחץ, יש לך הרבה זמן לתהליך הזה...

 

 

נוג"ה יקרים שקוראים פה, תקראו טוב טוב ותפנימו - אל תכנסו לזה!

הלליש - לגמרי צודקת בקשר למה שאמרת על ההתמכרות. אבל הכוונה הייתה לא להוריד ממני את האחריות, אלא פשוט לנסות להבהיר שהגעתי למצב שאם הוא רק ימצמץ - אני אהיה שם...

וממה שהבנתי כאן בסה"כ, בנוסף עם מחשבה עצמית, ת'כלס אתם צודקים. ניתוק סופי הוא האופציה היחידה. 
כי אני לא חושבת שהוא יחזור בתשובה בזמן הקרוב (החזרה בשאלה לא נבעה מתוך מרד בהורים או משהו כזה. זה משהו יותר עמוק, עם המון מחשבה), ולהקים בית עם מישהו שלא דתי... לא יעבוד אצלי. (תשובה למייכ ואישה קטנה).

אז שוב, תודה. באמת שעזרתם, ועודדתם.
אז מה שנשאר זה להרים את הכפפה ו... אאוץ'. אכן אאוץ'.

אני אספר לך שבגילך גם הייתי מאוהבת במישהו.

וחשבתי שהוא הבחור היחידי בעולם ושהוא מדהים וכו' וכו'.

 

ועברה שנה שנתיים (שלא ראיתי אותו) ולאט לאט גיליתי שאני מתאהבת במישהו אחר.

ואחרי עוד שנתיים שלוש, פתאום גליתי שעוד מישהו התגנב לתוך ליבי...

 

הלב יכול להרפא.

זה קשה, זה לוקח זמן, זה יגרום לגעגוע, אבל זה יותר מאפשרי...

זה דורש מלא אומץ,

 

אבל אני בטוחה שזה שווה את זה!!

 

שיהיה מלא בהצלחה!

ו.. יש מישו למעלה שרואה אותך ושמח מיזה.. ובעז"ה ישמח אותך ויתן לך הרבה כוחות..

 

זה לא יהיה פשוט.. אבל אין ברירה אם זה מה שהחלטת שטוב לך!!

 

ב"הצלחה. רבה!
 

ושתירצי תמיכה- מוזמנת

 

נשאר ע''ג-קי''ב לספר רביעי... יישר כח!! שבת שלום!!

אבל אין ספק שהאירוע הבא הוא הכי הזוי:

ירדנו לגינה ציבורית. פתאום באו כמה נערים אוטיסטים עם המלווים הרוסים שלהם...

בקיצר, אחד מהאוטיסטים לא התאפק - והפשיל את מכנסיו מולנו כדי להטיל את מימיו...

 

 

 

 

 

(רק) בכתה א' התחפשתי לכלה.

 

בגדול, התחלתי לחשוב על זה ברצינות (רק) בשנת השירות. לפני כן זה לא ממש העסיק אותי בחיי.

אצלי מגיל 18 בערך

אני מגיל 16 בערך.

 

לדעתי זה גם קשור בסביבת הלימודים ובמצב המשפחתי. (אחים גדולים/בכורה)

לק"י

 

על חתונה ושמלה רק בזמן/השנים האחרונות (לא זוכרת).

אופס, שרשרתי לא נכון..

ואני לא בת...

 

אני רק יודעת מי אני רוצה שינגן לי בחתונה, ומי אני רוצה שיקדש.

חוצמזה אכפת לי רק שתהיה קדושה ושמחה.

אלא אם כן יש משו שאנחנו לא יודעים עליו

כי אחים שלי התחתנו כשהייתי בת 12...

והתחלתי לראות כמה בתים נרקמים במקביל והתחלתי להבין בערך באיזה בית אני רואה את עצמי.

 

החתונה זה רק ב4 שנים האחרונות נגיד, אבל לא יותר מ:"וואי ממש בא לי שזה יהיה בחתונה שלי"

או"ממש לא בא לי שככה תיראה החתונה שלי"

אבל לא משהו מאורגן או מסודר...

 

הרב המקדש והרבנים המברכים, יש לי כל מיני רצונות, הרבה מאוד בהקשר הזה תלוי באביר... אז כשיבוא , נחליט!

 

השמלת כלה יש לי רעיון כללי מגיל 18 בערך..

(מאז שהלכתי עם חברות שלי לחפש שמלות כלה...)

 

אבל כן, אנחנו חושבות על הכל... תשאל את נפשי...חחח

ככה בפינת בובות...

 

 

מהגן

 

אתה יכול לראות הוכחה לדברי בתחפושות בפורים

מה אתן עושות עם כל המקום במוח וזמן החשיבה הזה שמתפנה אחרי החתונה??

הן כבר מתכננות תחתונה של הילדים

 

וזה באמת!!!

ממנו!!! ואז מתלבטת שוב, ועושה עוד שינוי
הייתי שיא המרוצה, אבל זה פשוט יצר כזה, שמסתבר שהמון חברות חוות..

אולי שאלת בצחוק, אבל תדע לך שזה משהו שמתמודדים איתו במציאות.

זה מוזר שחלום שמילא לך את הראש ימים שלמים במשך שנים כבר קרה והתממש( ב''ה!!!)
ועכשיו מה?
מה מדמיינים לפני השינה?
על מה בוכים בתפילה?

אני נשואה חצי שנה ולרוב עיקר התפילה שלי היתה תודה.
התביישתי להעז לבקש עוד בקשות אחרי נס כזה גדול.

ו..כן לפעמים מתוך הרגל אני מדמיינת את עצמי לבושה לבן..ואז נזכרת שכדאי להחליף חלום כי כמה שאחלום..התסרוקת שהיתה לי לא תשתנה

זה נשמע מוזר. אבל זה באמת משאיר מקום ריק,וזה ללמוד מחדש לרצות ולחלום. ולא,איני בעד ישר לרוץ הלאה ולחפש חסרונות חדשים. ממש לא.

בעז'ה מברכת פה את כולכם שתזכו בקרוב להתפלל רק מתוך תודה ושמחה ולב שלם

חלומות מתגשמים

פרטים שוליים

בגיל 11 או משהו כזה. אבל זה היה קצר, ורק כי היו לנו בבית כמה קטלוגים עבים של כל-סוגי-הרהיטים וכלי-הבית מאיזה כלבו בחו"ל...

שהתפחושת הופכת לתחפושת של כלה.

......

כדבר רחוק ממני שנות אור...

עד שבמדרשה זה התחיל להרגיש קרוב יותר.

כל יום לפחות פעמיים...... (ואני בת 15)

זה התחיל בלהתחפש לכלה בגן, עבר למדידת כיסויי ראש של אמא, נכנס בהרבה שיחות עם חברות...

המון!!

חתן וחתונה- מהגן... (ואל תסתכלו עלי ככה!!!)

שמלת כלה- עדיין לא....

בית- מהשנה...  (כיתה ח'...)

 

כן.. ואני יודעת שאני קטנה מדי בשביל הפורום הזה ובכל זאת.... זה ממש מעניין אותי!!!!!!!

לפני חודש בערך ...

מגיל קטן,נראלי 11-12 בערך, בכיוון שאני רוצה בעל שילמד תורה, ובית מכניס אורחים וכאלה..

בצורה יותר רצינית של מחשבה בפועל על חתונה, מגיל 17 בערך..

את השמלה עצמה כמעט ולא יוצא לי לדמיין, יותר את החתונה כאירוע- מי ינגן וכו'.

 

עד היום לא חושבת על זה.

 

לא משנה לי...

אבל השאלה עד כמה...

בתור בחורה מלאה לא היה נראה שהפריע למישהו עד היום אבל תמיד יש לי חששות לגבי הפגישה הראשונה..

לא היה מפריע לי אם בחורה היתה מלאה.ככל שזה יותר קיצוני-יותר יפריע.

וכמו כל דבר אם הייתי מכיר מראש והייתה נראית לי מתאימה בכללי-היה פחות מפריע.

 

העיקרון הוא כזה=בחורים מעדיפים לצאת עם בנות שנראות יפות בעינהם.

אנשים שמנים בצורה קיצונית נראים פחות יפה.

(אגב,אם מישהו מעוניין הוא מוזמן להגיב פה עד כמה אידיאל היופי הרזה הוא השפעה מערבית,

אז יש מצב,אבל כרגע זו המציאות)

 

יכול להגיד לך גם משיחות עם חברים שאצל רוב החבר'ה,לפחות שלי,זה יפריע.

איך אני אמור אי פעם להתחתן עם אחת מכן?!?!

אתן פשוט שונות ממני כל. כך!

 

 

ומסתבר שאף על פי כן ולמרות הכל - בנים מאז ומעולם התחתנו עם בנות, ובנות התחתנו עם בנים, והנה אנחנו כאן, תוצר של המנהג המשונה והלא מובן הזה

 

וכמו שאומרים - עד שזה לא מגיע, זה לא מגיע...וכשזה מגיע - זה מגיע!

 

ב"הצלוחס!

אבל אני מיזדהה לגמרי!!!

 

בנים זה כזה עםםם!!

צריך על זה משאל עם והצבעה דמוקרטית על כדור הארץ

יילכו למאדים ונשים לנוגה בשביל שלא יהי פיצוץ אוכלוסין בעולם ולא תמשיך היללודה ורק קבוצה חלקית תמשיך להתרבות בכדוה"א

נרגעו לפני יותר מ40 שנה.

אינבעיה לחיות יחד בשלוםק
רק צריך איזה גורם מתווך שכזה.
שיסביר לכם דברים שלנו נראים מובנים וברורים ולנו דברים שאנחנו לא מבינות בכם.

"כל הבנות אהבלות לגמרי! חוץ מאחת שאני לא מכיר עדיין."

היום הוא נשוי לה באושר

אני מקווה שגם אני אמצא את האחד שלא יהיה פשוט בןןןן!!! 

איזה מסכנים כולם...כולם רוצים להתחתן עם האישה הכי יפה בעולם, אבל הם לא יכולים, כי היא נשואה כבר 40 שנה...לי (בסגנון דיבור של הרב אבינר זה פשוט קורע!).

 

 

כולן אהבלות חוץ מאחותו (!!!) ואשתו.

בנות הן עם רע וטיפש.

הוא התחתן לפני כשנה ב"ה.

לבעלי- אני לא מבינה למה צריך להתחתן איש עם אישה ולא איש עם איש ואישה עם אישה. כל מין מבין את בני מינו הרבה יותר טוב מאשר מין מסוג אחד את בן המין מהסוג השני (אם זה גבר אז סוג ב סתאאאם!) באמת, לפעמים יוצא לי לדבר עם כמה חברות שלי ואני מרגישה שיש בינינו כזאת הבנה וביני לבינו- עדיין מתלמדים...

אז הוא אמר שזה כל העניין, שלומדים להשלים זה את זה, להבין, להקשיב, וזאת השלמות, שכל צד נותן את המיוחד בו בקשר

 , הן כאדם פרטי והן ממין מסויים, למשל, בהכללה- גבר נותן פן שכלי, גבולות, אישה- רגש, רכות... בסוף תמצאי את האחד, וכמובן- ה' הוסיף לכך את תבלין המשיכה, שמקל על ההתאהבות,שלא תהיה רק בחיבור באידיאלים.

ולא עם בת!    אחרת הייתי מתחרפנת!!!

ולצורך העניין נתמקד בסוף דבריך

"בת פלוני לפלוני" - מעולה. לכאורה, נקבע לך כבר עם מי תתחתן. אבל, כאמור, יש בחירה חופשית לאדם.

אז מה העניין פה?

 

ככל הנראה, באמת יש אפשרות בחירה בידינו - אנחנו ורק אנחנו קובעים איך יתגלגלו חיינו, ואנחנו אלו שנחליט בסופו של דבר עם מי להתחתן, ובמקרה שנעשה את זה נכון, יתברר למפרע שזה היה הזיווג המתאים לנו מששת ימי בראשית, שזה היה הזיווג עליו הוכרז בשמיים...

וזה משמעו של "הזיווג הראשון" (המשך הגמרא בקשר לסתירה לכאורה לתחילת המימרא, שאומרת ש"קשה זיווגם כקריעת ים סוף").

 

במקרה שבו האדם לא הצליח לבחור נכון, בשל שיקולים מוטעים, אז כנראה, נכנס העניין של "זיווג שני", והקושי הרב במציאה של חיבור והתאמה, אבל גם אז, אין זה אומר שאי אפשר לחיות בחיבור אמיתי ובאהבה גדולה - רק צריך הרבה עבודה, הרבה הרבה, וה' יהיה בעזרם (ועובדה, שהרי פעמים רבות יש גרושים שמתחתנים שוב/אלמנים וכו', ואי אפשר להגיד שהזיווג שיש להם עכשיו בגלל שאינו הזיווג המקורי שלהם, לא יעלה טוב - אלא, וודאי, זה קשור לעבודה שבני הזוג מוכנים להשקיע בחיבור הזוגי)

 

 

זיווג משמיים, זה יותר לאלה שמאמינים ש"יש רק אחת שמתאימה לי ואני אמצא אותה בסוף, גם אם היא תצטרך ליפול עלי משמיים", ולא מבינים שלמעשה, יש הרבה מאוד בנות שבפוטנציאל, יכולות להיות האחת והיחידה שמתאימה להן (כן, זה נשמע פרדוקס - אבל יש הרבה "אחת ויחידות", שיכולות להתאים ל"אחד ויחיד" שכמותך...), וצריך הרבה עבודה והחלטה אישית כדי להגיע בסוף למסקנה מי היא המתאימה לך ביותר, שאיתה אתה מוכן להשקיע עבודה של בערך 80 שנה ביחד...

 

וקטונתי מלפרשן את דברי הרב מוצפי אבל כנראה שהתחלתי לגעת בקצה קצהו של מה שהוא התכוון להעביר...

 

ערב טוב ושבת שלום לכולם!

זה אצל אנשים מבוגרים.
היום כבר כולנו גדלנו באותה חברה, לכן אין פערים שכאלו בדור הצעיר, זו דעתי בכל אופן

 

אבל אם תפסול עדה שלמה על סמך מקרה ספציפי מסויים של מישהו מאותה עדה, ולא משנה איזו עדה. זו גזענות.

 

כל אדם הוא עולם.

 

צריך לבדוק היטב לפעמים האם נכנסים ישר לשיפוט והסקת מסקנות שיש הבדלים מהותיים רק בגלל סטיגמות מטופשות.

 

וברור שיש הבדלים. מי אמר שאין?

 

רק עוד יותר ברור, כפי שאושר אמרה שהפערים הצטמצמו ומצטמצמים. בפרט בחברות שנותנות לזה לגיטימציה. (שכולנו אחים מלכתחילה)

 

 

 

 

כי גם אם ההבדל בסופו של דבר לא קיים במקרה הפרטי - הרתיעה מבוססת על הבדלים שלרוב קיימים!

ולכן זוהי ממש לא גזענות.

 

לכל היותר -טיפשות.

 

ומה זה אומר על המנטליות שלך שאתה מייחס את זה לעדה

אבל היקף התופעה של נטייה עדתית חזקה בציבור הדת"ל הוא קטן מאד. בדור שלנו, ברוב מוחלט מהמקרים, לעדה השפעה קטנה מאד על המנטליות.

 

אני לא יודע איך אתה נוהג, אבל פסילה קטגורית בגלל עדה היא אולי לא גזענית, אבל גם לא חכמה במיוחד.

יש צדק במה שגיסתך אמרה, אך אין זה אומר שזה מוכרחה לגבייך.

אולי כאי לך להתייעץ עם מישהו מבוגר שמכיר אותך היטב, שיכוון ותך למה שמתאים לך.

בהצלחה!

שלך.

השאלה שלך קצת נותנת הרגשה שאת בעצם לא מרגישה מוכנה,

עכ"פ שוב, זה תלוי בך ובהרגשה שלך.

אף פעם לא מוכנים לנישואים, גם לא 30 שנה אחרי החתונה

ואז אם עדיין לא תביני מה גיסתך אמרה - אז תתחילי לצאת.

 

(הרציונל שמאחורי:

רוב הבנות קולטות במהלך חצי השנה הראשונה כמה השירות בונה אותן, וכמה הן עדיין רחוקות מחתונה.

ומי שלא - כנראה שיש לה אופי שבאמת לא צריך את הסיבוכים האלה. שתתחתן)

כמו בנים בישיבה/צבא. זו מסגרת בונה שמביאה היכרות עם העולם בחוץ, מה שנותן לבנאדם לקלוט מה הוא רוצה בחיים. אני מכיר אנשים שעשו מהפך בנפש בשירות הצבאי שלהם וגם בישיבה.

סך הכל מתרגש ומצפה =) גם לו מותר..

אני דווקא חושבת שיש בזה משהו יפה...

גברים רגישים זה ה- דבר!!

מה רק אני צריכה לחשוב על זה?!

מעולה שהוא חושב על זה ומדמיין את זה..

ככה הוא יהיה פחות בשוק בבוא העת!

 

גם מבחינת "הרבה מבולבלים כמוך" וגם מבחינת (ובעיקר!) "תמיד יש עם מי לדבר" - מומלץ להתייעץ לכול אורך הקשר עם אח/אחות/חברה/הורים.

ואולי דמות סמכותית כגון רב/רבנית במקרה שנוח לך לדבר אם אחד מהם.
זה תמיד עוזר לדבר עם אנשים שנמצאים בעונת המפגשים, וגם עם אנשים שב"ה התחתנו והקימו משפחה. 
יש כלל חשוב בפיזיקה שאומר " אי אפשר להשפיע על מערכת אם אתה נמצא בתוכה" לדוגמא: אדם בתוך נהר לא יצליח להוציא את עצמו ממנו על ידי משיכה בשיער שלו...
והמשפט הזה גם נכון בחיים- תמיד כדי להתייעץ עם מישהו מחוץ למערכת, יכול להיות שהם רואים/יודעים דברים שנעלמו מעיניך.

 

בהצלחה~

כתוב על קבר רשב"י במירון.

 

שראוי הוא רשב"י לסמוך עליו בשעת הדחק

אני הייתי מדברת עם הבחור ומנסה לברר אם הספקות עולות על הכל, והאם הוא בא רק כדי לסמן לעצמו שהוא בא, שהנה הוא ניסה ולא פסל מראש.

אם הוא בא כדי לסמן וי לעצמו, אני אישית, ושוב זו רק אני, לא הייתי יוצאת עם הבחור לדייט נוסף.

אך אם זה בא באמת ממקום של בירור וניסיון אמיתי וכנה לתת צ'אנס אז למה לבוא חסרת מוטיבציה?

 

אני חושבת שכן.. מקווה לא להגיע למצב כזה אבל אם יקרה ועולות לי שאלות כאלו, אז לדעתי יש מקום להעלות אותן בדייט..

'מעניין אותי למה התלבטת? אני אשמח אם תשתף אותי...' וכו' כו'.. 

על אילו פערים הוא מתלבט? תשאלי.

חשוב...אולי אז יתבהרו לו דברים...

הצלחה!

לא יודעת באיזה מצב את בדיוק, או בקשר, אבל אני הייתי ממליצה שלא

אם את רוצה לשמוע יותר את יכולה לפנות אלי באישי..

אני לא מתכוון למה ההתלבטות מבחינת שהוא מתבלט האם הרמה הדתית שלך מספיקה לו או לא, לא השאלה הזאת צריכה לעניין אותך, כי התלבטויות כאלו קיימות לאורך כל הקשר...זה המטרה של ההיכרות.

 

השאלה היא מה ההתלבטות בהקשר של האם עצם המפגש הזה מבחינתו הוא רק כדי לתת צ'אנס אחד אחרון, ובעצם ההתלבטות שלו כבר הוכרעה לצד השלילי, ועכשיו הוא רק נותן לך "הזדמנות" להוכיח לו (במודע או שלא במודע) שהוא טעה בהנחה שלו ואת לא כמו שהוא חשב, ואז ממילא ההתלבטות מיותרת והתשובה לא תהיה שלילית עדיין, או שבאמת את מי שהוא חשב, ואז ההתלבטות תכריע סופית שזה לא זה, ונגמר.

 

או שההתלבטות שלו היא התלבטות אמיתית עד כמה לתת מקום לדבר הזה בקשר, איפה למקם אותו מבחינת החשיבות ומבחינת היכולת לקיים חיים זוגיים וטובים, והוא באמת מעוניין להמשיך להיפגש לפחות עוד מפגש אחד כדי להביט על מכלול הדברים הנוספים שיש בך ובו, ולבדוק האם למרות הנקודה הספציפית שיכולה להפריע לו, הוא כן יוכל "לבלוע" אותה והיא לא תהיה כזאת משמעותית, וכן תוכלו לגשר עליה מבחינתו...

 

אם ההתלבטות היא מהסוג הראשון שאמרתי, עליך לבדוק את עצמך האם מה שהוא חושב עליך (עוד לפני הדייט, מבירור איתו אחרי הקודם...) נכון, האם את באמת כזאת, האם יש בך רצון לא להיות כזאת או שברור לך שזה מה שאת ושאת לא מעוניינת להשתנות. אם את לא מעוניינת להשתנות וברור לך שזה מי שאת - כנראה שיהיה עליך להגיד לו תודה רבה אבל דרכינו נפרדות...

 

אם ההתלבטות היא מהסוג השני שאמרתי, בוודאי שכדאי לתת לו את האפשרות להכיר את שאר המכלול שלך...אחרי הכל, אף אחד ואחת אינה ואינו מושלמת ומושלם, ולכולם יש נקודות שמפריעות קצת לבן הזוג, אבל אם זה לא כזה קריטי, לומדים לגשר ולחיות עם זה, ואולי בסוף אפילו לאהוב את זה...

 

 

ב"הצלחה!!!

זה נשמע משהו מהאפשרות הראשונה שאמרתי.

 

כלומר, מבחינתו זה כבר לא, ואת הצ'אנס האחרון הוא נותן רק למקרה הקטן וההזוי שהוא פתאום יראה שמה שהוא חשב זה לא נכון.

 

בגלל זה, כנראה, גם לא כל כך ישנה לו ואולי אפילו יקל עליו אם תגידי לו "לא", כי זה יוריד ממנו את החובה לעשות את זה... וזה יוריד ממנו את הצורך לעשות את הבירור בעצמו...

 

 

תשקלי טוב טוב האם את רוצה להמשיך לבדוק את הקשר. אומנם זה "רק עוד ערב", אבל בדקי היטב האם ה"רק עוד ערב" הזה יכול לעזור במשהו, או במילים אחרות - האם יש סיכוי אפילו רק של חצי אחוז לפי איך שאת רואה את זה, שתתחתנו פעם, על פי כל המידע שיש לך עכשיו ביד גם של מה שהוא אומר וחושב על הקשר הזה...

 

אם התשובה שלך היא שאין כמעט שום סיכוי אמיתי שיצא משהו מהקשר הזה, עדיף שתקדישי את הערב הזה לאפייה, בישול, עבודה על חומר הלימודים/ הליכה לחברות...

הוא לא עושה טובה שיוצא איתך. הפסד שלו יבוא אחר טוב יותר. אל תתפשרי.

שהתלבט נורא נורא במשך חודשים ארוכים..
וכולם יעצו לי לעזוב.
וגם פה פתחתי בזמנו שרשור על האם יש בכלל סיכוי לקשר כזה..
ו..אני הרגשתי שזה בעלי.ולא הקשבתי לאף אחד.כולל לא להתלבטויות שלו.
ו..אנו נשואים בשמחה ב'ה ב'ה.

אז באמת, כל מקרה לגופו.
ואין להסיק מסקנות.
איני יודעת מה בדיוק המקרה שלך.
רק רציתי לומר שלדעתי אין תשובה גורפת.
זה תלוי מה את מרגישה כלפיו.
אם את מרגישה שהוא משמעותי לך,שיש בינכם פוטנציאל לקשר אמיתי.
אז אל תוותרי מהר. לפעמים יש התלבטויות שנובעות מפחדים וחסימות שניתנים לקילוף,והזמן והאמון שלך יכולים להעלימם.
ובמקרה כזה גם אם יהיו עשרות פגישות לא זורמות זה שווה. כי כשהלב יפתח..את לא תתחרטי..

אבל!
אם אינך מרגישה כלפיו שום דבר, וזה סתם קשר סתמי ..אז היתי מציעה לך להפגש פעם אחת,לדבר איתו בכנות ולראות מה עושים. במקרה כזה באמת לא צריך 'להתאבד' על זה. כי את צודקת וזה באמת לא קל.

רציתי רק להדגיש שהכל תלוי בסוג הקשר ובכמה הוא חשוב לך.
וזה גם תלוי האם אתם בהתחלה-אחרי פגישה אחת/שתיים, או אחרי תקופה שכן נוצר בה משהו משמעותי.

תשאלי את עצמך- אם הוא לא היה מתלבט, האם היית רוצה ושמחה להמשיך לפגוש אותו?

אם כן- אז תני עוד הזדמנות.
אם בכל מקרה את מסופקת-אז תעשו ברור אחרון ותחליטו בהתאם..

אבל דברים שמגיעים ממך,

בתור אחת שעברה את זה

והקשר בכל זאת הצליח

מביא למילים משמעות גדולה יותר.

 

 

שאם היתי מסכמת מה המסקנה שלי מכל מה שעברתי, המסקנה העיקרית היא-

להאמין בעצמך.
בלב שלך. ברצונות שלך. בטוב שלך.
בטוב שה' רוצה לתת לך.

החלום שלי זה לספר לכל מי שמחפש -
שהוא טוב ורק טוב. והכי בסדר בעולם.
וזה שזה לא קרה זה לא אשמתו.
לא משנה כמה הדודה תגיד שאת/ה בררן ..
לא מכירה אפילו משהו אחד שהתחתן כי הוא הפסיק להיות בררן.

הקיצר,
רציתי רק לומר שכל הענין זה ללמוד איך להקשיב נכון לעצמך. ולתת אמון.

בכיתי ממש!!

תודה על ההיכירות עם השיר

מצטרפת למזדהות...

 

 

   כל מילה בסלע.