פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1354)

בדיחה סרת טעם.

אני מתנצל, אבל לא יכולתי להתאפק

גם אני לא יכולתי להתאפק

 

אתם צוחקים עלי!

 

אל תתחילו איתי, לא כדאי לכם 

את האירוניה וה"ירידה עצמית", כמעין מנגנון הגנה אוטומטי שלנו...

 

 

 

אז ברוך ה' אני עדיין לא בפרק ב' (וגם לא רוצה להיות בו לעולם, כמובן) - אבל אני בטוח שיש כאן כאלה, רק צריך למצוא אותם (אולי יש פורום גרושים וגרושות באתר? תשאלי את אדמין או תבדקי בעצמך...).

 

כל טוב

 

אני עדיין לא בקטע.

שאלתי כי אני רוצה לעבד דברים 

(כן, לבטים, כמו בפעם הראשונה...

ועוד יותר, כי יש פרמטרים נוספים במשוואה...)

 

ורציתי לדעת אם זה יכול היות גם כאן.

 

תהנו מהחיים...

 

ואני לא מחפשת כאן "שידוך"

שיהיה ברור!!!

 

אין לכם מה לנסות באישי!

לק"י

 

ואגב, אני כהן

 

אבל את יכולה בכיף לדבר איתי!

אם זה משהו גנטי - אולי הייתי מהססת...

בן דוד שלי כבד שמיעה והוא תותח על עם חוש הומור נדיר (לפעמים צריך לעבור איזה קורס בטכניון כדי להבין מה הוא רוצה אבל בדרך כלל הוא יורד אל העם.)

אבל זה לא מפריע לתפקוד - זה לא פגם, ולא מפריע לי כלל.

 

אם זה עניין גנטי, נראה שהייתי רוצה להתייעץ עם רופא לגבי המשמעויות.

מי שחוששת - קיימות בדיקות גנטיות לגנים מסוימים שגורמים לחרשות (עשיתי בדיקה כזו) וניתן לפנות לייעוץ גנטי, זה לגיטימי בעיני. בנוסף, כל תינוק עובר יום-יומיים לאחר הלידה בדיקת סינון שמיעה ראשונית, כך שניתן היום לטפל מגיל צעיר מאוד בבעיות שמיעה מולדות, נדמה לי שכבר בשנה הראשונה לחיים מנתחים, ואז הילד מתפתח בדומה לילדים בריאים בגילו מבחינת רכישת שפה וכד'. למיטב ידיעתי הטיפול בלקויות שמיעה כל כך מתקדם היום מבחינה טכנולוגית,

כך שלקות שמיעה היא מגבלה קלה יחסית. (בהתחשב בביורוקרטיה שתמיד מקשה על התמודדויות) 

 

לשאלתך - לא הייתי פוסלת מלכתחילה, כל מקרה - לגופו, וכל בחורה מתמודדת אחרת עם מגבלות חיצוניות.

מאחלת לך שתמצא במהרה את האחת שלך.

אני הייתי בודקת אם זה גנטי, מה הסיכויים שאחד מהילדים שלי יהיו לקויי שמיעה גם כן.

 

בכלליות, לא הייתי פוסלת.

 

 

וכן ראוי לפרט קצת, ואפילו הרבה.

ואם מדובר במראה - להתחמק גם אם נשאלים.

 

(בד"כ אני מקדים שהתלבטתי הרבה, מתוך הנחה שהיא תבין מזה שהבעיה לא הייתה במראה, לגביה אין הרבה מקום להתלבטות. אויש, אני חושף את השיטות שלי..)

מכך שאומרים לי שהתלבטו הרבה, שהבעיה לא במראה.

 

לי דווקא יצא להתלבט הרבה בגלל מראה. להחליט אם זה מראה שאולי אוכל להתרגל אליו בהמשך, או כזה שמצדיק לא להמשיך. תוך שקלול יתר הדברים.

שהרצף "התלבטתי הרבה ונראה לי שאנחנו לא מתאימים" משתמע ממנו שההתלבטות נגעה להתאמה ההדדית, ולא למראה חד צדדית.

 

לפחות אני מקווה שככה זה נשמע..

בס"ד

 

ואם זה היה קשר ארוך-אז אפשר לפרט קצת תכונות טובות

כמה פגישות בערך?

בס"ד

 

אבל אם יש הרגשה שהיה כאן משהו ארוך-מה שנובע לרוב מההשקעה של שני הצדדים.

שהרי לא דומה קשר של שבועיים שכלל בתוכו באולינג, סנפלינג וטיול לאור שקיעה לקשר של חודש שבו חרשו את כל ספסלי גן סאקר...

בגדול- 1 "את/ה בחור/ה באמת טוב/ה, היה לי ממש נחמד" וזהו. אני ממש מבינה למה התכוונת ששאלת אם זה יכול לעצבן, כי לפעמים זה כן.... כי זה יכול להישמע מאולץ וטכני וצריך לדעת איך...

 ולכן לדעתי לא צריך להגזים... אבל כן צריך להגיד, גם אם בהתחלה זה לא הכי מעודד- זה מוסיף אח"כ להרגשה הטובה של מי שנפרדו ממנו.

אם לחלק את התשובה : אם זה היה מעט מאד פגישות- אז צריך כמה שיותר לקצר, "את/ה בחור/ה טוב/ה" וזהו.

אם נורא לא נהנים והיה מזעזע- למשל אם הבחור איחר ולא התנצל, רק אז צריך את אופציה 2 שהזכרת... "אנחנו לא מתאימים" וזהו, כי במקרה הזה חשוב שהצד השני יבין את הרמז כי יש לו על מה לעבוד, גם אם זה במחיר פגיעה אחת קטנה בו.

5 פגישות ומעלה: לדעתי אז כבר כן צריך להגיד דברים טובים, לא רק "אתה בחור טוב" אלא באמת את הצדדים הטובים... וכן צריך לדעתי לומר למה- אפילו רק בקצרה או במשפט אחד. אחרת, הצד השני עלול לחשוב ימים מה הוא עשה לא בסדר.... אם אומרים את הסיבה זה גם יכול לעזור לו להתגבר...

ממש אהבתי את השאלה כי גם אני חושבת הרבה על הנושא הזה- איך להיפרד נכון. נושא חשוב מעין כמותו...

ובע"ה שפעם הבאה לא נצטרך להיפרד ושלא ייפרדו ממנו

 

בדייט הראשון ראשון שלי, בטלפון שאחרי הפגישה הבחור אמר לי שהיה דייט ממש נחמד וכבר הרבה זמן לא היה לו דייט כזה ועוד בלה בלה, אבל...

באוזני זה נשמע תמוה. אם היה לך כ"כ נחמד, למה לא להמשיך לעוד פגישה?

מאז קיבלתי על עצמי, לא להתחיל להתפייט כשאני רוצה לחתוך- להגיד בפשטות זה לא נראה לי מתאים/שייך וואט אבר. גם לא צריך לנמק. אני לא אגיד למשהו שהוא שמן מידי או בעל תווי פנים גסות מידי או אנוכי מידי בעיני, למה זה טוב?

בכלל אני חושבת, שאם נבין שחוסר ההתאמה לאחר מספר מועט של דייטים נובעת מחוסר היכולת שלנו להכיל את חסרונות האחר (ואני יוצאת מתוך נקודת הנחה שרוב האנשים הם טובים, למרות שגם נתקלתי בכמה הזויים) אז נוכל לקבל לא ולומר לא בלב קל יותר, הוא לא מוריד מערכו של האחר ולא מערכי שלי.

(הוא סיר איכותי, אני מכסה משובח, מה לעשות שהגודל לא מתאים?)

אפשר להבין שזוגיות זו ישות בפני עצמה, ישות חדשה, "אחד" חדש

זוגיות זה לא "להסתדר" יחד, אלא להיות אחד שלם, גם עם ניגודים והפכים, בחברות ובלי אגו.

זה כיף

אני רואה  שיש הבדלים...אבל תסתכלי על פאזל החלקים לא אותו דבר אבל הם משלימים אחד את השני וככה זה גם בחיים אני באה מתוך תרבות שונה ממנו אבל מתייחסת יפה לתרבות שלו והוא לשלי.. ותשובה הנדושה -אהבה מגשרת על הפערים... שתדעי שההבדלים גורמים לסבלנות ,לכבד את האחר ,לאכפתיות...אהבה אמתית לא באה מתוך שוני ..היא באה מחיבור אישי שלך ושלו ..וזה מה שחשוב...השוני עוזר לחיבור...לתיקון מידות ...אם קשה מדי עם מישהו ..לא חייבים להתעקש...תמצאי חלק פאזל מתאים יותר...שישלים תמונה גדולה ויפה בהרבה... יום טוב..

אם מישהו לא מצליח להבין אותך באופן מהותי(ולא בנק' ספציפית), אם את מרגישה שאתם מעולם שונה וזר,אם אין ביניכם הבנה והזדהות ותקשורת-

זה פשוט לא בעלך.
זה לא בגלל שהוא גבר ואת אישה.
אשם פשוט לא מתאימים. ותהי בטוחה שעם אישתו זה יהיה אחרת.

אני נפגשתי עם עשרות בחורים- ולא חוויתי את הפער כמו שאת מתארת. כי אני בכלל לא חסידה גדולה של התאוריות האלו ולא רואה את הצורך בלשנן אותן כל הזמן.
זה שם אותך מראש בעמדה שמסופקת שאכן יתכן מפגש אמיתי והבנה אמיתית..

בעלי אומר לי כמה היה נפגע כשהיו מתארים לו את תכונות המין הגברי...הוא לא הבין מי החליט בשבילו שעליו להשלים שככה הוא וזה טבעו.
ונתעלם לרגע מזה שהוא יותר רגיש ממני ושבכלל רוב הגברים שאני מכירה כלל לא מתאימים לתאוריה.
כמובן שחלקית כן, אבל זה לא המהות.

עצתי, תרפי מזה. תסתכלי על כל אחד כאדם. ותראי מה קורה במפגש בינכם.

היא לא הרחיבה למה?

כמה זמן נפגשתם?

 

לגבי השאלה שלך למה לא לומר ביקורת בצורה נעימה. זה מאוד תלוי - עד כמה אתה עצמך פתוח - האם אתה נותן את ההרגשה שהביקורת תתקבל בצורה טובה. וכמה זמן אתם בקשר.

 

לגבי הודעת בוקר טוב, לדעתי אתה צודק לגמרי - חייבים לענות. אם לא רוצים להמשיך את הקשר, ולא מרגישים שזה לעניין לענות בוקר טוב מדיי חביב, אפשר לכתוב משהו כמו: "בוקר טוב גם לך! אנחנו צריכים לדבר, אפשר הערב בשעה...?" או משהו בסגנון. כך שהצד השני לא מקבל רושם מוטעה,  וגם נהגתם בצורה אנושית ולא ייבשתם אותו.

חשבתי שבסוף זו תהיה חבילת גלידה...

קודם כל, העניין של שיקוף רגשות הוא באמת בעייתי....

אני יכולה להגיד על עצמי שבמשך תק' יצאתי עם מישהו והיה לי נורא נורא נורא קשה לשתף!!!

תמיד הצגתי שכאילו הכל בסדר, כשבפועל היו המון המון דברים שהציקו....

אני חושבת שמצד הבחור צריכה להיות המון פתיחות בנושא....כי התחושה שלי הייתה (ואני חלילה לא מכלילה) שכאילו הוא לא יבין, אז עדיף לשמור את התחושות לעצמי וזהו...היום במבט לאחור, אני חושבת שכן, אם הוא היה שואל מה התחושות שלי מתוך התעניינות אמיתית הייתי מצליחה להיפתח (רק לציין שיצאנו מספיק זמן שתחושת הפתיחות הייתה אמורה לקרות...).

 

ובנוגע לסיום קשר, צריך לעשות את זה קצר ולעניין!!! אני כ"כ מבינה את התחושה ש"מורחים" אותך!!!!

אני יכולה להגיד שאותי מרחו 6!!!!!!!!! שעות, עד שהבחור חתך.....ואין דבר יותר משפיל מזה!!!!!

 

שנזכה לגאולה השלמה במהרה!!!

 

לי קרה שבחור לא היה סגור על עצמו שהוא רוצה לסגור, אז הוא אמר לי: נראה לי שזה לא יתקדם..
שאלתי אותו למה הוא מרגיש כך,
אז הוא אמר שהוא לא בטוח שנכון לסגור.
ייעצתי לו לדבר עם המשדך, אז הוא קיבל את ההצעה-
ולאחר כמה דק' התקשר ואמר שזה סגור סופית.

יומיים לאחר מכן הוא הציע שנחזור.
לאחר עוד כמה פגישות זה נסגר. הרמטית.

אבל בשרשור אחר הבעתי את דעתי שהרצון להתחתן נובע מרצון ה' שנעשה זאת. כך שמדובר בקיום רצון ה', שבסופו של דבר הוא התכלית למענה אנחנו חיים. (גם ה"תרומות החשובות" בסופו של דבר נועדו גם כן להגשים את המטרה הזאת - לא?)

אנחנו לא מתחתנים כי ה' רוצה שנעשה זאת.

 

אנחנו מתחתנים כי אנחנו רוצים לעשות זאת - כלומר, אנחנו רוצים להביא ילדים לעולם ולקיים יחסים וכו', וה' - כלומר ההלכה הנהיגה לנו את הכללים והדרכים בה אנו אמורים לעשות זאת בצורה טובה.

 

אבל מכאן ועד להגיד שאנחנו מתחתנים כי ה' רוצה שנעשה זאת? זה כמו להגיד שאנחנו אוכלים כי ה' רוצה שנעשה זאת - זה לא נכון. אנחנו אוכלים כי אחרת נמות, ואם אנחנו כבר אוכלים - אז אנחנו אוכלים בדרך בה ה' - וההלכה - הנהיגו אותנו לעשות זאת בדרך טובה (כלומר, מברכים לפני ואחרי, לא אוכלים דברים מסוימים וכו').

 

אז גם בזה שאני אוכלת אני תורמת למישהו? ברור שלא.

להבנתי, רצון ה' משתקף גם בנתונים שאדם מקבל והנסיבות אליהם הוא מוכנס. אם אדם בעל חוש מוזיקלי נדיר, כנראה שה' רוצה שהוא ישתמש בכישרונו, ולא ידחיק אותה כדי לשבת כל היום בכולל. סתם דוגמה. אפשר לפתוח על זה דיון רחב כשלעצמו, אבל כמובן שכאן לא המקום.

 

באותה מידה, הקב"ה נטע בנו רצון להתחתן. ניסו כאן בעבר להעלות נימוקים רציונליים לרצון הזה, ולדעתי מי שיחשוב על זה יחוש שאין בנימוקים האלה די כדי להסביר את עוצמת הרצון של אדם להתחתן. לכן, אני חושב שהרצון הבלתי מוסבר הזה ניטע בנו מכיוון שרצון ה' הוא שנתחתן, וכך הוא משדר לנו את רצונו.

 

הנאות פיזיות כאכילה וכדומה הניתנים להסבר פיזיולוגי פשוט אינם קשורים כל כך לדעתי.

את מסכימה איתי ככלל שאדם שלם יותר ומודע לעצמו יותר ככה הוא יכול לתרום יותר?

אז הנישואים גורמים לאדם להיות שלם, ועל ידי כך לתרום יותר, כלומר הנישואים הם אמצעי (טהור וקדוש) למטרה גדולה יותר.

 

אפשר גם להמשיך עם הכיוון חשיבה הזה ולהגיע לכך שלנישואים יש ערך עצמי, בכך שהם משפרים אותנו עצמנו, וזאת בעצם המטרה לא? לגדול ולהשתלם, ובכך להשפיע על הכלל- וזה זה רצון ה'!

 

בשטח זה שאנחנו לא מביאים את רצון ה' בחשבון זאת בעיה, האידיאל הוא לראות בכול דבר את ה', ללמוד מכול מעשה קטן ולכוון את הרצון שלנו לרצון ה', ובאמת לרצות להתחתן כי ה' רוצה ולא כי "אמרו לי".

 

מעבר לכך שיש תרומה בנישואים- להביא ילדים צדיקים לעולם לא נחשב תרומה? תחשבי כמה הם יכולים לתרום!

תחשבי כמה זוג נשוי יכול להועיל לסביבה, לכלכלה ובעוד נושאים.

 

נ.ב- גם בדברים פיזיולוגיים כגון: כגון אכילה/שינה ועוד יש תרומה- בין עם בכך שאת מברכת את מורידה לעולם שפע או מתקדמת בעצמך, ואוספת כוחות כדי לתרום לבין שאת מקדמת את הכלכלה במדינה ונותנת עבודה להרבה אנשים.

 

מקווה שיצא ברור

 

אנחנו חיים כי כך ה' רצה.

מכיוון שהוא נטע בנו את הצורך לאכול אז כן, אנחנו אוכלים כי הוא רוצה בכך. וכמובן - צריכים לעשות זאת בצורה הנכונה.

אמנם אנחנו לא חושבים על זה בכל רגע ורגע (לפחות אני לא ), אבל זה הכיוון.

 

בכלל, כל החיים צריכים להיות מכוונים לעשיית רצון ה'.

 

נכון, הקב"ה נטע בנו את הרצון הטבעי להנשא.

אבל ברגעים של חולשה (כמו למשל כשפתאום עולה השאלה "למה לי?") אפשר להגיד לעצמינו - זה רצון ה'.

הרי ה' מזווג זיווגים

כשאנחנו אוכלים אנחנו מעלים ניצוצות- גם אם אין לנו את המודעות הזו

אתה אוכל כדי שלא תמות? ברור שזה נכון, אבל>>

לפי התורה אתה צריך *לאכול* כדי שיהיה לך כח לעבוד את ה', ולעשות את רצון ה', ומכאן נובע>> אני אוכל כי זה רצון ה'- שנעבוד אותו.

בברכת המזון (חלקנו) אומרים: "ויהיו כל מעשינו לשם שמים". הכוונה- כל מעשינו.

 

עכשיו, מצד אחד צריך לחיות בתור עבד שעושה את רצון ה' וזהו. הכל הוא עושה כי זה רצון אדונו, וזו כמובן מעלה גדולה שכולנו חייבים להיות בה,

ומצד שני יש את מדרגת האהבה- שאנחנו עושים את זה מתוך רצון עצמי שלנו לעשות טוב ולהתקרב לה' ולחזק את עם ישראל ולעשות מצוות לא כי ציוו אותנו אלא כי אנחנו רוצים את זה.

 

ובקשר לחתונה- אותו דבר- גם לעשות מהבחינה של- 'זהו רצון ה'', וגם - אנחנו רוצים ושמחים לעשות זאת לשם שמים מתוך הרצון הפנימי של עצמנו.

כמובן שכשאנחנו לא במדרגות האלו אפשר לומר ש- וואלה, בא לי להתחתן,ואני אעשה את זה על-פי הנחיות ההלכה. זה טוב, אבל לדעתי זאת לא הגישה הנכונה.

 

ובקשר לשאלה- מה תרומה בזה-

פעם הבנתי את זה ממש טוב- בהופעות של מוצ"ש ארגון בסניף שלנו היתה משפחה שכמעט בכל שבט היה להם ילד, וילדים, ב"ה, איכותיים כאלה.. ואמרתי לעצמי בשיא הטבעיות- איזה יופי שיש להורים האלה הרבה ילדים! כי הילדים האלה משפיעים הרבה טוב בעולם.

ובימינו במיוחד- כל ילד של משפחה כזאת (וכמו שיהיו בעז"ה לכל אנשי הפורום הזה), שגדל בצורה בריאה, טבעית, תורנית וכולי, מוסיף הרבה בעולם!

ה' רוצה שיהיה לנו טוב ושהעולם יתפתח, אז בחסדו הגדול נתן לנו רעב לאוכל, רצון לבן זוג,כך שלא נכריח את עצמנו לקיים את רצונו אלא זה יהיה מתאים לנו ודרך זה נקיים רצונו. עבודת ה' זה גם באכילה, שינה, וזוגיות.ה' לא רוצה מלאכים אלא בני אדם שחיים חיי קדושה.

אלא תיקון עולם

אין יותר תיקון עולם מלהביא ילדים

שככה "ה' רצה שהם יהיו". באו הנה סתם? בלי יכולת לתקן את העולם?

 

ובאופן כללי - להגיד שאנחנו כאן בשביל שיהיה מישהו אחרינו זה נראה לי קצת אבסורד.

לכל אחד יש את התיקון שלו. יכול להיות ה' סידר שיהיה כך כדי שיפיצו את מעיינותיהם ברבים בצורה חזקה יותר.
בכל מקרה עדין להביא ילדים זה תיקון עולם ובעיקר אם מגדלים אותם להיות יראי שמים

מעשית פרקטית - העולם מתקדם, העולם צריך יציבות כדי להתפתח כלכלית, וגם, כן, לגדול מבחינת כמות אנשים, וזה ייעשה רק במצב שכל 2 אנשים יביאו יחד לפחות 2 ילדים ומעלה.

 

יציבות משפחתית גורמת לאושר אצל שני בני הזוג ובאופן אוטומטי להעלאת כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג, מיצוי היכולות שלו ופתיתוח העולם בכל הרבדים שלו.

 

בנוסף, אנשים שיש להם אושר, יציבות ויכולת להתנהל כלכלית נכון, יכולים גם להעניק מכספם לאחרים, להעניק מזמנם, מחוכמת חייהם, ומזווית הראייה שלהם.

 

נישואין עוזרים רבות ליצבות התא המשפחתי, ולכל ההשלכות שהוא גורר.

 

אין זה סוד שאושר ושלמות מובילים לדברים טובים כל כך, כולל כלכליים, ואפילו פוליטיים, וכמובן שחברתיים.

 

במובן הרוחני - כל תא נוסף שנבנה ומשריש עצמו כתא שלם, מוסיף קדושה ושלמות לעולם, ובאופן שאיננו יכולים להבין לגמרי, מסייע ליציבות הרוחנית של העולם.

 

בואי נגיד, שאם בעולם לא היו כל כך הרבה בגידות, אונסים, פגיעות מיניות וכאב, ובמקום זה היה תא משפחתי חם ואוהב, ילדים צוחקים, הורים מאושרים ואוהבים באמת - העולם שלנו היה נראה אחרת לגמרי.

 

מה לעשות שבארצות הברית יש 50 אחוז גירושין, ובישראל "רק" 30 אחוז, והתוצאות נראות.

וזו התחברות לשרשרת הנצח של עם ישראל. בנוסף, הקמת בית שמתנהל ומתחנך לאורה של תורה זה בהחלט דבר רציני..

 

אפשר פשוט להסתכל על ההבדל בין העולם המערבי האגוצנטרי

פיתוח ה'אני' - קריירה, מעמד, הנאות והמשפחה היא חלק מזה. איך היא נראית? קטנה.

 

להקים משפחה גדולה זאת מסירות יומיומית ומחיר אישי. לתת למשהו שהוא קצת חוץ ממך על חשבונך.

נכון, זה לא כמו ללכת לעיירת פיתוח או לעזור למישהו זר שבמצוקה, אך זו בהחלט התחלה טובה.

מה גם שמשפחה היא על בסיס של כל הזמן והמשאבים ככה שאתה אף פעם לא עם האגו בלבד.

 

ההבדל כמובן הוא לא בגודל המשפחה (זה בהחלט יכול לשקף) אלא בגישה.

 

 

 

בשנותיה הראשונות של המדינה בן גוריון נתן פרס לכל אם שילדה 10 ילדים. כנראה שזה מצריך עידוד וכנראה שהעם היהודי זקוק לזה מאד במיוחד אחרי השואה

 

 

 

יותר לעומק - משפחה גדולה זה ללת אמון ביצור הזה שנקרא אדם ולהבין את המשמעות העצומה שבו מעל לחשבונות של מה יהיה לי לתת לו ואם אצליח לממן לו תואר ודירה

ומה עם פיצוץ האוכלוסין שהעולם צועד לקראתו?
מה עם קצת אחריות כללית?
אין מספיק מקום ומשאבים לשבעה מיליארד אנשים על כדור הארץ.
משפחות גדולות זה אסון אקולוגי.

 

נ.ב זה לא קשור לפורום, אבל הייתי חייב לדבר, כמאמר החתימה שלי...

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%A6%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%90%D7%95%D7%9B%D7%9C%D7%95%D7%A1%D7%99%D7%9F

 

ובישראל?

 

בישראל כיום כ-8 מיליון בני אדם. בהנחה שקצב הגידול הנוכחי של האוכלוסייה יישמר, יהיו בשנת 2020 10 מיליון בני אדם בישראל. מחצית מאוכלוסיית המדינה היא מתחת לגיל 25 - יהיה צורך לבנות בתים לעוד 4 מיליון איש. המשמעות היא היעלמות השטחים הפתוחים מהמדינה. בנוסף, אין כעת דרך לספק מים לכמות אנשים כזו, וישראל אינה ערוכה כיום לייצר מזון בכמות מתאימה.

לא יפה לצנזר: "יחד עם זאת יש הטוענים שבשנת 2020 יהיו בישראל מפעלים רבים להתפלת מי ים, דבר שיפתור את בעיות המים של ישראל. כמו כן הם טוענים שבשנת 2020 יהיו שיטות חקלאיות חדשות אשר יגדילו את התפוקה מהיבולים, ועל כן יהיה מספיק מזון לכל האוכלוסייה". 

כבר התחילו לבנות את המפעלים דנן, ותסתכל בנתונים של משרד חלקאות, וגם במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה ותראה את כמויות המזון שמיוצאים מהארץ לחו"ל, וממש לא חסר מקום לגור בו בנגב ובגליל שמתחננים שיבואו ויתיישבו שם וגם הולכים להכניס את כול מאגרי הגז שמצאו(וממשיכים למצוא) לתוך חברת חשמל כך שגם פה לא תהיה בעיה.

ובמדינות לא מתקדמות אחוז התמותה גבוהה יותר.

 

עריכה: נ.ב את המשך הדיון כדי שנעשה בשיחה אישית או משהו כי זה סתם ניצול שירשור.

בעזהי"ת.

 

לי, ולעוד רבים ורבות כמוני יש עניין גדול מאוד להצליח. שיישאר פה רוב יהודי בארץ.

הייתי מעדיפה פשוט למנוע את הגידול הפלסטיני\הערבי, אבל מאחר וזה לא אפשרי- חשוב בעיני להגדיל את העם היהודי כאן בארץ.

 

ולא כ"כ מעניין אותי הפיצוץ אוכלוסין, כי זה רק בסין

אין כזה דבר שאין מספיק משאבים.בורא עולם נותן שפע, רק שאנחנו לא פועלים נכון לחלק את המשאבים.

יש לנו אחריות.

ובורא עולם ברא את העולם עם משאבים מוגבלים, וקיבולת מוגבלת.

שום דבר לא אינסופי כאן וצריך לקחת את זה בחשבון

 

[כמו שאמרו מעלי, זה נושא אחר לשרשור אחר]

מזעזע שהיא אומרת שמשפחות גדולות זה אסון אקולוגי. פשוט מצמרר!

האמת שכשראיתי את השאלה הופתעתי. נראה שגם דברים שכלכך ברורים ופשוטים לי, הם לא טריוויאליים בשביל אחרים.

 

אם מסתכלים על העולם בראייה שטחית וחומרית - באמת, לעת כזו, לא נראה שחסר בו בני אדם. אדרבא - איפכא מסתברא! במאת השנים האחרונות אוכלוסיית העולם גדלה בקצב מסחרר, עד שנראה שבעוד שנים לא רבות נגיע למצב של פיצוץ אוכלוסין כשלא יהיו מספיק אדמות לגדל בהן מזון עבור כולם. זו בעיה אמיתית שמוכרת בעולם כולו, ונעשים מאמצים במקומות שונים, בעיקר בעולם השלישי, להקטנת הילודה.

 

לעומת זאת, אם נסתכלים על עם ישראל המצב הפוך לגמרי. השואה כילתה שישה מליון יהודים, וההתבוללות כילתה ומכלה הרבה יותר. הילודה בקרב הציבור הציבור היהודי החילוני נמוכה באופן מחריד, ולולא הדתיים והחרדיים - עם ישראל היה עלול להיות בסכנת הכחדה!

 

כל זה לגבי כל העולם. אם נתמקד בארץ ישראל, לולא שיעור הילודה הגבוהה בציבור הדתי והחרדי, היינו יכולים להפוך כבר מזמן למדינה מוסלמית. לא בעתיד הקרוב - בעבר! אלו היו התחזיות בעבר לגבי שנת 2000! (אם זכרוני אינו מטעני).

 

אז מה התרומה בלהתחתן ולהוליד ילדים? אז "מעלה" יהודים חדשים לארץ, "מקימה לתחייה" יהודים שנרצחו בשואה ויולדת "במקום" אחותך שנטמעה בגויים. אבל דמוגרפיה זה לא הכל. כיהודים מאמינים, אנחנו יודעים מה הערך של יהודים שומר מצוות. כשאת מביאה יהודי חדש לעם ישראל, לזכותך נזקפות כל המצוות שהוא או היא יעשו בחייהם: התפילות שלו, לימוד התורה שלו, גמילות החסדים שלו, מצוות יישוב הארץ שלו, הכל!

 

זה לגבי תרומה לעם היהודי. ומה לגבי תרומה לשאר העולם? כיהודי מאמין, אני מאמין שעם ישראל מקיים את העולם. "אם לא בריתי יום ולילה - חוקות שמיים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה). לא רק תתרמי לעולם - העולם יתקיים בזכות הבל פיו של בנך הקטן שילמד תורה, ובזכות התהילים(/הפרשת חלה/גמילות החסדים וכו') של בתך!

 

אז מה תרומה גדולה יותר? להוליד ילד או ליישב גבעה נידחת? להוליד ילדה או לחתום על הוראת קבע לארגון צדקה? תחליטי לבד.

ואם אין ילדים?

 

וחוץ מזה, אפשר להביא ילדים בלי להתחתן.

אמנם יש על זה הרבה מחלוקות (אני נגד , אבל לא זה העניין), אבל טכנית זה אפשרי.

 

אם כך, צריך לענות על השאלה:

למה להתחתן זו תרומה חשובה, בלי קשר לילדים?

הצורה היא משפחה, כל צורה אחרת היא מעוותת ומזיקה.

כך שגם מבחינת ילדים זה מועיל.

 

בנוסף.. ברור שהאדם שצריך את זה לעצמו תורם לעולם, אדם שמתקדם מקדם את העולם.

אם זה לא כך - באמת אין הרבה ערך לפרות ולרבות, לעת כזו. כמו שכתבתי.

 

אם אנחנו יוצאים מנקודת מוצא יהודית - קודם כל - אסור להביא ילדים בלי חתונה! לכל הדעות! אין כאן שום מחלוקת.

 

דבר שני, מנקודת מוצא יהודית - זה לא חכמה להוליד ילדים. צריך גם לחנך אותם. איך את רוצה לחנך ילד בלי אבא? במידה מסוימת זה אפשרי, אבל הילד יגדל עם חסך נפשי וחינוכי! ילד צריך אבא!

 

לגבי השאלה האם יש טעם להתחתן אם שני בני הזוג הם עקרים - באמת כאן התרומה היא פחותה, אבל עדיין יש תרומה. בן אדם שחי לבד הוא עצוב (בדרך כלל). אי אפשר לעבוד את ה' מתוך עצבות. הוא גם עלול להגיע לידי עבירה, ואין כאן המקום להאריך.

לא צריך להסתבך- כפי שכתבת שמי שמתחתן שמח ועובד את ה' בשמחה. זה נכון אבל עקיף מדי. עצם החתונה היא הצטרפות לכלל ישראל, ותרומה. אני לא מספיק מבינה אבל מאמינה.

 

 

את ממשיכה את החיים על פני הכדור הזה.. לא כל כך הבנתי למה זה לא נראה לך תרומה.

 

ואת יכולה לחנך את הילדים בדרך הנכונה, ולהוסיף עוד אמת בעולם, ולהוסיף טוב..

איך זאת לא תרומה?

לעשות את זה כי ה' ציווה ואפשר גם וגם הכל תלוי בדעתך

ומי אמר שאנשים מתחתנים כדי לתרום?

אני שואלת באמת. לא הבנתי את הענין.לא הבנתי למה זו ההנחה הבסיסית.

 

נראה לי שרובנו מתחתנים ויולדים ילדים כי זו דרך העולם, וכך ה' ברא אותנו, עם הרצון להתחתן והרצון להוליד ילדים.

יכול להיות שמתוך זה יש תרומה לעולם- עוד יהודים כשרים, עוד אנשים שעושים עבודה אמיתית על המידות והנפש.

אבל לא נראה לי שמתחתנים כדי לתרום.

 

ובקשר למה שנכתב פה- לא צריך להיות נשוי כדי להיות יציב כלכלית ולתרום כסף.

הטענה שמי שנשוי מאושר יותר ולכן משתכר יותר וכו'- על מה היא מבוססת? יש הרבה שחיים חיי נישואין לא שמחים ומנגד יש רווקים ששמחים בחלקם ואולי באמת לא רוצים להתחתן. (בלי להיכנס לדיון אם זה טוב או לא).

ויש הרבה שנשואים באושר ובקושי גומרים את החודש, אז מה הקשר בין אושר לבין מצב כלכלי??

 

בתחילת תוכן התגובה.

לא בכוונות עסקינן, אלא בגופו של דבר: האם יש בחתונה "תרומה חשובה", או שמא לא?

לא לבלבל בין תוצאות לכוונות.

בגדול,כשאדם מתחתן הוא מוציא לפועל אידיאל גדול וכללי.

 

 

הוא גם בדרגה גבוהה יותר ולכן לא רק עצם החתונה היא כללית אלא מעכשיו כל מה שהוא יעשה הוא שלם יותר ולכן האפשרות שלו לתרום התעצמה...

 

 

 

 

 

 

 

 

 

וואי,כמה מילים גדולות ומפוצצות....

בכל זאת אם זו מצווה אז אתה עושה רצון ה' וזו תרומה לאומה

האם זה הגיוני שבחור יבדוק מה רוב הבנות חושבות ועל סמך זה יתאים את חייו?

תהיה אתה.

תעשה את זה בלי קשר למה שבנות חושבות.

לדוגמא

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t542089#6074031

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t519008#5864627

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t541275#6066483

 

 http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t328470#4076215

בס''ד

 

 

הוא כלל את זה בדבריו. כלומר התשובה היא : לא. והוא הוסיף שאם יש משהו שקשור לתיקון המידות אז שיעשה את זה בלי שום קשר.

מישהו חושש שיש לו תכונה המקשה עליו, והוא רוצה לברר את זה (לברר, לא לשנות!).

 

לפעמים מישהו נפסל על משהו שטותי, ולשאול אחרים אם הם היו פוסלים על זה הוא סוג של פריקה.

 

וכן, יש גם נטייה אנושית קלוקלת להשתעבד לפעמים לתכתיבי החברה. "האדם הוא לא מה שהוא חושב שהוא, ולא מה שאחרים חושבים שהוא. האדם הוא מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא" (מקור לא זכור).

 

נקווה שרוב השואלים מתכוונים לאפשרויות הראשונה או השנייה, ולא לשלישית..

שאיחלו לי את זה.

 

בעצם,

 

אני לא יכולה למנות את זה

אני בעד שכאשר פונים זה אל זה האיחול לא יהיה "בקרוב אצלך", אלא "בקרוב אצלי" (אם הצד השני גם רווק), או "בקרוב אצלי בן/נכד/נין/אחיין/מליון דולר" (אם הצד השני לא רווק/זה לא רלוונטי לו כרגע...)

לק"י

 

ניגשה אלי בת דודה של אמא שלי, אחת הנשים המשעשעות והאמיתיות שאני מכירה, ואמרה לי: "אני לא אגיד לך בקרוב אצלך, זה סתם טיפשי"..

 

אומנם היום פחות מפריע לי מפעם לשמוע את המשפט הזה, אבל אני מניחה שאני עדיין אוותר על לשמוע אותו (כאילו חסר במה לברך בנאדם..).

לק"י

 

בספר "כח 13" של אבי רט והודיה בונן/ סמדר שיר- יש ילד שחוגג יומולדת של גיל 12 וכל אורח שבא אומר לו: "בשנה הבאה בר מצוה"..

אז הילד שם אומר משהו כמו- שאם הוא היה מקבל שקל על כל משפט כזה..

 

אפשר לאמץ את הרעיון!

פעם הפריע לי פחות מהיום.

 

אז קיבלתי את האיחול בתקווה שזה יעזור במשהו.

כשהבנתי שזה לא עוזר - נמאס לי.

 

בקרוב אצלי"..

 

התוצאות ממש משעשעות!!!

 

 

-בקרוב אצלך.

-תגיד, ״מה ששנואי עליך אל תעשה לחברך״ לא למדת בגן?

 

לשימוש על נודניקים רציניים בלבד.

אל תאחל לי "בקרוב אצלך" בחתונות ואני לא יאחל לך בלויות 

תתחיל לפעול שהבקרוב גם יגיע

הרבה אנשים שמאחלים לי אני מחזיר להם

"או שלא התפללת עלי מספיק או שלא מצאת לי אותה - אז תתחיל לפעול"

והרבה פעמים פשוט אומר תודה רבה בלב שלם ובאמת מחכה לה

 

ואפשר לקחת חולצה ולרשום עליה

חברי כבר תפוס אך אני עוד לא + מס' פלא

 

חבר שלי עשה את זה עם אחיו בחתונה של אחותו:

"אחותי כבר תפוסה אך אני עוד לא + מס' פלא"

נראה שממש משתלם להיות חברה שלך. את מקבלת גם בנים?

בנים, בנות...

 

בחברויות!! ואתה מוזמן אולי נסדר לך אחת מהרווקות שעוד נשארו (למרות שיש לי עוד הרבה חברות שרווקות, כן גם בגילאים כמו 29 וגם צעירות..)

אז אני מבין שפנאטים מקרית ארבע זה לא הסטייל שלך

 

אבל שיהיה כמו שהלליש אמרה

כסף יש לו?
תואר ראשון? שני?
עושה ספורט?

.

או שבקריה גברים הולכים גם עם לק

לק"י

 

אבל אם הוא רק "נראה" והמציאות שונה- אז אני אשמח לקבל פרטים

אם כן, נסגור וורט אחרי הלידה, סבבה?

 

אף פעם לא מאוחר מידי לסגור תנאים, מה?

מתנחל, מהקריה...מה צריך יותר מזה?

אה, וגם נראה טוב... בכלל...

בכל זאת... עד שיראנה וזה...

אבל אם אתה מתעקש, היא תראה בערך ככה:

 

רק אחרי הלידה ולא לפני

תודה שהתקשרתם, נשמח לענות לפנייתכם עם שובנו לעבודה, שלום ולהתראות |קול נעים של קריין או קריינית, תלוי מי התקשר|

הוא צריך עוד לעכל את זה, כן?

הוא עדיין האבא, ראו ערך השרשור ההוא..

ו...קישטה!!!

הוא לא חושב על זה מהרגע שהוא עצמו התחתן

 

ואני מקושטטת

ועכשיו הבנתי יותר את כוונתך...תודה

בס"ד

יש כבר ממצאים, רוצים לשמוע?!

לפי מה שהבנתי מה שעצבן אותך היה שהבנאדם התנהג כמו "קיר שלא מדבר". ייתכן שזה נובע מביישנות בהתחלה, ובהמשך הוא כן ייפתח. אני לא אומרת שאת חייבת לנסות. אם היה באמת כל-כך גרוע, מאוד יכול להיות שאין טעם, וזה פשוט לא מתאים. אבל לפחות תהיי ערה לאופציה שחוסר-תקשורת בפגישה ראשונה לא בהכרח מעיד על ההתנהלות בדרך-כלל.

והקטע של דודה שלך - באמת לא נעים ממנה, אבל ככה זה... אם לא מתאים -לא מתאים. היא גם מבינה את זה בטח. בהצלחה...

זה הפגוש שלה...

 

סבבה, היא זאת שצריכה להתחתן איתו. מה שעשית נשמע בסדר גמור

רק חבל לקחת את זה קשה...

דודה שלך, וכנראה היא ראתה דברים שאת לא ראית ואולי השקט שלו כן מוצא חן בעיניה, או שאולי הוא לא כ"כ שקט וסה"כ התבייש ממך, בכ"א אסור להתערב פה! כל עוד לא ראית משהו שדרוש באמת התערבות, תאחלי לה בהצלחה, זאת בחירה שלה.

אבל בעדינות

בעיני הוא לא מוצא חן, סתם לא בא לי טוב בעינים

אבל אם טוב לך איתו, אז זה משמח אותי שבחרת בו.

היא מן הסתם רוצה שהוא ימצא חן בעינייך,

אבל את לא צריכה לשקר בשביל זה.

אולי זה תלוי בבנאדם, אבל זה נותן הרגשה רעה שבעיני מישהו אחר בן הזוג "לא בא טוב בעיניים" (??)

הרי ידועה השאלה, למה שרים "כלה נאה וחסודה", ואם זה שקר?

וזה בהחלט ההגדרה... ״הוא לא בא לי טוב בעניים״ 

הוא מעצבן שהוא לא מדבר גם כשמדברים איתו. ואז כשמדברים איתו הוא מתחיל להגיד לך דברים על חייך, בלי לדעת כלום!

 

כאילו.... מה?!?!?!? מי אתה בכלל שאומר על עצמך 2 מילים... מתחיל להגיד לי למה עד עכשיו לא התחתנתי ואם אמשיך עם זה זה גם לא יקרה.... שיוווו ככ ככ ככ פתטי ומטומטם!!! אתה ל א מכיר אותי וגם לא את כל הגברים בעולם ואתה גם לא תעביר עלי ביקורת שרק אדם שמכיר אותי מספיק ( לפחות שנה) יכול להגיד...

( עכשיו אני מבינה למה וא עיצבן אותי)

 

בכ״מ כתגובה אלייך, אכן אנסה להגיד לה רק את הטוב. וטיפה  את מה שאני חושבת

 

ותודה לכולם על התגובות!!

שווה פה במוצש, אה?!?

ריבוזם, זה בדיוק המדרש שעלה לי לראש! ולך הכותבת, לדעתי רק אם ראית בעיה אמיתית תדברי בעדינות על זה. אם לא, נהגי כבית הלל...

אבל כנראה שאשב עם עצמי ואחשוב על כל קורטוב טוב שראיתי בו ואגיד לה גם את זה...

 

סתם לוידעת היה לי פשוט לא כזה נחמד איתם... זו סיטואציה פשוט הזויה!!!

 

מה היא שואלת אותי בכלל??? שיתחתנו וזהו... גם ככה אין לה עניין באמת לדעת מה דעתי ואני גם לא אגיד לה את דעתי כי דעתי נכונה לגבי הפגוש שלי. לא לשלה... אז שלום וביי!!

הרי אם כל אחד היה מוצא חן בעיני כולן,
אז כולן היו יכולות להתחתן עם כל אחד.
פשוט תשמחי איתה בשמחתה ותאחלי להם חיים מאושרים..

אבל נשמע שאת ממש מזלזלת בבנאדם וזה מאוד צורם לי,

לא מדובר על בנאדם עם תכונה שלילית אובייקטיבית (כעסן, עצבני, רע לב..) אלא בתכונה שאת לא אוהבת,

למה זה הופך אותו לכזה קטן בעיינייך?

בד"כ אם משהו מעצבן אותנו כ"כ בלי שיש לו הסבר אובייקטיבי, זה כי הוא נוגע לנו בנקודות רגישות, מן תזכורת לדברים בעצמנו שאנחנו מעדיפים להדחיק בד"כ. וסתם בשביל החיים- זה משהו שכדאי לברר ולעבוד עליו כשנתקלים בו.

 

חוצמזה שלא בטוח שזו בכלל תכונת אופי דומיננטית כ"כ שלו, רוב האנשים כשיבואו להתארח בפעם הראשונה בחמולה של הבן/ת זוג שלהם ירגישו לא לגמרי בנוח, יתביישו, יובכו, זה הכי טבעי ונורמלי, ובכלל לא בטוח שהוא ככה גם במסגרות המוכרות לו.

יכול להיות שאת מהיוצאי דופן שישר ירגישו בנוח ויקשקשו עם כולם, אבל זו עדיין לא סיבה לזלזל כך במי שלא.

 

את לא צריכה לשקר, את יכולה להגיד שהוא נראה אדם טוב אבל בגלל שהוא היה קצת שקט לא הצלחת להכיר אותו כ"כ.

את לא אמורה להתחבר לאישיות שלו ,ואת לא אמורה לבחון אותו בהקשר אלייך ולזוגיות שלך,  את יכולה סתם לנסות למצוא בו דברים טובים, ואם הפעם לא יצא לך, אז בהזדמנות אחרת,

יותר בשביל עצמך ופחות בשבילה.

חוצמיזה- מדוע הוא אמור "לדבר" איתך?...

לא חייב שתהיה תקשורת ושיח שוטף ביניכם, העיקר שביניהם זה כך.

 

לעניין הביקורת שאמר- אם כך היו פני הדברים, זה באמת נשמע לא לעניין.

אך התמונה בכללותה לא נשמעת בעייתית, בעיני לפחות..

 

בהצלחה!

 

לק"י

 

וכנראה שלה טוב איתו, אם יש לה תוכניות להתחתן איתו.

הוא לא צריך למצוא חן בעינייך מידי...

 

את יודעת...

 

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t537915#6033760

וגם  במקרים שלא אז יש הצעות קשורות.

052-7204698 שולמית מינקוב, קרית משה

אישה מאוד נעימה.

או שכן, או שלא...

 

לגבי הצעות קשורות-

מומלץ לפנות לשדכן שמכיר בנות בסגנון שאתה מחפש,

זה יכול להגדיל את הסיכויים, אבל בכלל לא מחייב שהוא זה שיציע לך את אשתך.

כי בסך הכל אתה צריך אחת ויכול להיות שאותה אחת נמצאת במאגר של שדכן שעד היום לא שידך אף זוג.

 

לא אומרת שבגלל זה צריך לפנות לכולם,

אבל מאמינה שהכל בידיי שמיים וזה לא בשליטתנו בכלל..

אני בטוחה שהשליח לשידוך שלי (שטרם התגלה) יהיה מצוין, בין עם שידך כמה זוגות ובין אם לא..

לפי מה שידוע לי הוא שדכן מעולה

כלומר בחורים מאיפה ?

 

ואל תענו "מהרבה". זה כמו לא לענות בכלל 

ואני מעתיק לכאן את הקישור לקובץ מהשרשור בנעץ

 

http://a7.org/MailAttach.aspx?act=im&f=48488&name=%f9%e3%eb%f0%e9%ed.doc

 

בעז"ה

 

ההתבוננות הזו נכונה בכל מישורי החיים, ככל ששמים יותר ביטחון בה' ישירות, ופחות בשליחים, רואים יותר ישועות. ואני הרגשתי שכאשר הקב"ה 'לוקח' כל מיני חסדים שהוא נותן לנו בפשטות, ואנחנו מרגישים אבודים ולבד, אז אנחנו הכי אתו...

שנזכה ממש להרגיש את ה' קרוב ונוכח תמיד!!

חבל על הזמן שלו ושלך..!

 

(אני אמנם כותבת חד משמעי עכשיו אבל זה אחרי הרבה ניסיונות ובזבוז זמן שלי ושלו... ואחרי הרבה התלבטיות)

תנסי למקד את עצמך.. אולי משהו שהוא אמר?

דווקא לא הייתה לי בעיה עם המראה שלו..

יכול להיות שאני מחפשת משהו להצביע עליו שזה מפריע לי כדי לא להרגיש שחתכתי סתם ואולי להתחרט אח"כ..

אבל ת'כלס יכולה להיות פשוט אי התאמה בלי שיהיה משהו ספציפי, נכון? 

קצת מוקדם להגיד....

 

תנסי להרגיש את הפגישה הבאה:

את רוצה אותה?

את מחכה לה באיזשהו מקום?

או שאת רוצה שהיא לא תבוא?

 

לפעמים את לא מצליחה לשים את האצבע על משהו ספציפי, אבל בכ"ז משהו מפריע ואת לא שמחה בקשר ובשלב מתקדם זה לא נכון להמשיך ככה כי בדר"כ יש באמת משהו שמפריע רק שעוד לא הצלחת להגדיר אותו, אבל בשלב כזה של הקשר לא הייתי חותכת על זה... 

ששיתפתי אותו בדברים הרגשתי שאני עושה את זה כי צריך, ולא כי אני רוצה שהוא ידע את זה..- 

איזה סוג דברים? סתם סיפורים מהיומיום או דברים יותר אישיים? כי דברים אישיים זה מאוד הגיוני לא לרצות לשתף... 

(וסתם נקודה למחשבה- יכול להיות שציפית לרגש או משהו כזה מההתחלה וכשזה לא הגיע זה עשה לך תחושה לא טובה? כי אם כן, אז קחי את הזמן...)

 

 

זה די תלוי באיזה גיל נמצאים יש גיל שבו הפער פחות מפריע...

למרות שאני מכירה בת 18 שהתחתנה עם בן 30 ובת 40 שהתחתנה עם בן 52.

שאלת שתי שאלות במסווה של שאלה אחת...

 

השאלה הראשונה היא מה דעתנו על הפרש גילאים - וזה אינדיבידואלי מאוד, ואת צריכה לבדוק עם עצמך האם תוכלי להסתדר עם מישהו שגדול ממך בפער רציני...

 

אבל מדברייך נשמע שבנוגע לשאלה הראשונה, לפחות לעצמך, כבר החלטת, בכיוון שלא, והגעת לשאלה שנייה שהיא:

האם להקשיב לעצות מהסביבה בכלל, ומההורים בפרט, למרות שאני חושבת שזה א נכון ולא טוב לי - האם להקשיב להם כי יכול להיות שהם צודקים?

 

זאת השאלה השנייה בדברייך, ועליה אפשר לענות מצד אחד בנחרצות: לא. את חייבת לעשות מה שטוב לך, ואם את יודעת שאת לא רוצה את זה, אין לך שום חובה ושום צורך להקשיב לעצות מבחוץ. חתונה זה עניין רק שלך ושלו.

מצד שני, אפשר לענות על זה קצת פחות בנחרצות - לעיתים אנחנו חושבים ומקובעים על משהו אחד, סתם, כי לא באמת בדקנו והבנו מה זה אומר, ומישהו אחר ממרומי גילו ומה שעבר עליו, יכול לייעץ לנו טוב יותר מהניסיון שצבר עם השנים, ואז בהחלט יש מקום לבדוק האם אולי במקרה הזה ההורים שלי צודקים ואני ריכה לשנות גישה או לא...

 

אבל בכל מקרה התשובה הסופית תהיה שברור שתעשי רק מה שטוב לך, כי אם תעשי משהו בכפייה זה בחיים לא יילך. השאלה היא רק איך תגיעי למסקנה הסופית האם זה טוב לך - האם ברור לך שדעת ההורים לא נכונה לגבייך, ואז המסקנה הסופית היא שזה לא טוב, או שמא תהיי מוכנה כן לבדוק עם עצמך האם הדעה של הוריך יכולה להיכנס לתפיסות שלך, ואז אם היא תכנס, התשובה תהיה חיובית, ואם היא לא תצליח להיכנס, שלילית.

 

 

בדיקה רק של עצמך...

 

ב"הצלחה!

יש דבר כזה.

 

אם לך לא נראה - אז לא (גם דבר כזה יש. לא מעט..)

לדעתי.. הגיל ממש לא משנה.

אם את חושבת שהבן אדם מתאים לך ואת לו אז זה לא סיפור גדול. ביני לבין בן הזוג שלי יש הפרש של 7 שנים. 

בהתחלה ממש לא ידעתי אם כדאי לזרום עם זה. היום... אני יודעת שאם לא הייתי הולכת על זה אז הייתי מפסידה בגדול.

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t537779#6032613

אני אישית מוכנה בערך לעד 12 שנים

[לא שעוזר לי במשו ...אבל יש מוכנות]

הרבה מתחת לגיל 35

 2.אלה שמקפידים על הפרדה בד"כ, נראה לכם שמותר הרצאות/סדנאות בישיבה מעורבת לצורך זה? ואם לא, האם יש דרך יצירתית אחרת לפתור זאת?

 

 

אני ממש ממש מקווה שמפגשי הפנויים פנויות הם ללא הפרדה

אחרת מה העניין?

 

ואם כבר,

לענ"ד מפגשי פנ"פ לא אמורים להיות הרצאות

במפגשים כאלה אמורים להכיר את הצד השני

ובהרצאה, ככה שתהיה טובה, לא עושים את זה

 

בפנ"פ אמור להיות דיון, איזה משחק חברה וכו'

 

 

וכמו שנאמר כאן,

רוב החבר'ה כאן צעירים

אני לא יודע כמה מענה יהיה לזה כאן

פשוט שכל הבנות יהיו ביחד.

והבנים יבואו כל אחד בנפרד ויקחו מישהי, כמו שהיה במחולות בכרמים.

זה הכי מתאים.

אין עניין לשבת במעורב, כאילו למה זה יועיל? (הם ידברו ויפריעו למהלך ההרצאה )

ברור שאם זה סדנא או משחק אז אין עניין לשבת רק בנות ורק בנים בנפרד שכן אחרי זה המטרה לא תושג ולא תגיע למימוש פוטנציאלי.

אני חושבת שבסדנא או משחק צריך שיהיה מעורב, כמובן ע"פ כללי הצניעות וההלכה |דוס|

יותר נכון, מה העניין שזה יהיה כלול בתוך מפגש פנ"פ?

ולא היתה כ"כ היענות

שזה די דומה, ולדעתי לא מעט דוסים מוצאים שם את עצמם (ולפעמים גם את זיווגם)

מצטער על השורה האחרונה, אין לי אפשרות לערוך...

בכל אופן, לא אהבתי את הקטע ואת ההקשר...

ורצתי לשורה הסופית 

 

חמוד

יש כזה עם כיפה...

ממש חשיבה יצירתית

אהבתי

ב-יהודי במחשבתו יוצר מציאות! חשוב טוב יהיה טוב עוד יגיע יום ותגידי אודך ה' כי אנפת בי!

אם נראה לך שזאת הסיבה לבכי תנסי לשנות את החשיבה -לא קל אבל אפשרי!

 

 

 

ולעניין האחרון- ומה הבעיה בלבכות על עצמך?

 

תנתבי את הבכי הזה למקום של תפילה על החסר,

 

ובע"ה, בקרוב

ראי את ההודעה שכתבתי לפני כמה ימים...

 

צר לי על הכאב שלך.

 

אם תשתדלי לשמוח - זה עצמו יכול לעזור לך למצוא יותר בקלות.

 

בחורה שמחה - יותר קל לה למצוא (אם כי נכון, שבחורה שמצאה, הרבה פעמים גם יותר קל לה לשמוח... אבל צריך להשתדל).

גם אם הוא על עצמך- זה אנושי!!

 

אם המחשבות הן לא- למה היא? או- למה לא אני במקומה?.. אלא- מתי גם אני יזכה.. זה טבעי והגיוני לגמרי!

 

לדעתי את יכולה להרגיש טוב עם עצמך, מותר לך לרצות להגיע לרגע הזה בעצמך.. זה לא סותר את הפרגון לחברות!

מחופות של חברו,איך שאת בוכה קחי תהילים ליד ותבקשי על עצמך. מניסיון,אין כמו תפילה מתוך בכי מכל הלב.בהצלחה בע״ה ובקרוב אצלך!!!! אל תרחישי את המחשבות,תנצלי אותן לתפילה!!

גם על חנה סופר שבכתה

מותר לכאוב על החוסר

זה לא מעיד על דבר שלילי...

 

את לא מקנאה בה על זה שהיא התארסה.

את בוכה וכואב לך כי בתוך תוכך את מאמינה שכנראה, יש לה זכות גדולה שהיא זכתה לזה.

וגם את רוצה להתקרב לה' ולזכות בזכות הזאת.

 

את צדיקה!!

יש לך קנאה חיובי,

קנאת סופרים

זאת שמרבה חוכמה וצדק בעולם

קנאה שמוסיפה חיבור לה'

כמו רחל אימנו

"ותקנא רחל באחותה" - קנאה במעשיה הטובים אמרה אלולי שצדקה ממני לא זכתה לבנים (רשי בשם ב"ר)

 

ולכן, 

תדבקי בדרכי האבותינו

כמו שחנה כאבה על עצם היותה עקרה

הלכה למשכן והתפללה

ביקשה מהקב"ה שלא יצריך אותה לקנא

לא יצריך אותה לראות בעין רעה את הטוב שיש לאחרים 

 

שיתן לה את חלקה, ושתוכל לשמוח בו

כמו שכל אמא שמחה בבן שלה.

וב"ה זכתה...

 

בפעם הבאה שהדמעות עולות לעיניים 

נתבי אותם לקדושה!!

נתבי אותם לתפילה!!

שהרי ידוע ששערי דמעה לא ננעלו! 

 

ובעז"ה בקרוב ממש תזכי לבשר גם את לחברותיך על אירוסייך בזכות התפילה.