פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1375)

<צ>

(סתם, שמעתי על זה לראשונה הבוקר)

לא פוסלת על שום מוזיקה.

*אעדיף* שהוא ישמע מוזיקה שעושה טוב לנשמה, וממילא כדאי שזה יהיה זמר יהודי, יר"ש...

(במגמה לעבור לשמוע כל מיני זמרי גבעות וכאלה...)

כל מוסיקה שאיכות הסאונד שלה היא מאחרי שנת שמונים ושלוש - ארבע - אני מכבה.

אם היא תאהב את הרזאלים.

כל תחנות הרדיו מעלות לי את העצבים, החילוניות כי כמעט תמיד הן מגעילות, והדתיות כי הן.. עלובות למדי לדעתי.

וכמעט תמיד מכבה...

יום אחד אני יפסיק את העניין הזה..(ואני לא יאהב ת'רעיון שהוא שומע גלגלצ..כן אני בפרדוקס)

כי היא שמעה את פוליקר יותר מדי.

וגם את גידי גוב.

אחר כך היא פסלה אותי כי פסלתי אותה על מוזיקה

פסלה אותי על זה שפסלתי אותה.

כוס שוקו-חם, ולמיטה לישון!

עכשיו!

|דיקטטור|

חוצנףףף!1

* שומעת בעיקר מוזיקה חסידית,יותר יהודי מקורי(ככה קוראים לזה?)בעיקר יוסף קרדונר,סיני תור,אודי דוידי וכאלה..גם שוואקי לפעמים,והרבה ניגונים.

*אני הכי שונאת מוזיקת רוק וקונצרט ויש גם שירים ישראלים מסויימים שאני לא סובלת

* לא הייתי פוסלת, אבל מה שבטוח אני אשמח שבעלי לעתיד ישמע מוזיקה כשרה.

*אני שומעת קול ברמה בד"כ.

כל הסוגים.. מקורי יהודי, חסידי, ישראלי.. רשת ג !!

לא הייתי פוסלת על מוזיקה.. שולי בעיני..

אבל בראבק שהוא ישמע מוזיקה יפה אחרת זה יהיה מעצבן בנסיעות

מה את שומעת? 

את פוסלת על זה ?

אלטרנטיבי פחות.

אלא אם זה אלטרנטיבי יהודי. שזה אחלה.

אני ממש אוהבת ראפ, מוזיקה יהודית, מתיסיהו, רזאלים  באאארור (בי מוטיז)

שומעת את כל הרדיויים (גם רשת מורשת) בזמנים מסויימים לפי תכניות..

למשל עכשיו אני שומעת שיעור על אהבת חינם לפי רבנו בג ל י צ ה ל !!!!!

לא פוסלת... אלא אם כן הוא אוהב רוק מטאל מוזיקת מסור שזה מראה על משהו נפשי מעבר...

מיהודי מקורי ועד ניגוני חצרות חסידים

כולל מזרחי ופייטני

חוץ מחזנות אשכנזית(זה מחרפן לי תמוח)

חוץ מזה שומע גם נעימות איריות צועניות וכד'

שומע רדיו - קול ברמה, קול חי, גלי ישראל רק בערב(בזמן של היהדות שם), ערוץ 7 וטוקר FM באינטרנט.

אבל רק בזמנים שיש מוזיקה

לגבי מוזיקה עברית ישנה הייתי רוצה לשמוע אבל אין לי כוח לעשות איפה ואיפה בשביל למצוא את השירים ללא שירת נשים!

לפסול מישהי על זה?....לא ידוע לא נראה לי!

העלת לי רעיון... מישהו כבר חשב על להקים אתר שכל מטרתו היא להציג רשימת שירים שלא מוגדרים יהודיים/חסידיים, אבל כן מתאימים לאוזניים של דתיים? יכולה להיות באתר כזה פלטפורמה לבנים ופלטפורמה לבנות, עם אפשרות להגיב מה דעתך על השיר מבחינה דתית, וכן אפשרות להציע הצעות וכו'...

זה נשמע לי מדליק!!!

מישהו מכיר דבר כזה?

או שמישהו מוכן להרים ת'כפפה? (לצערי איני יודע לבנות אתרים...).

בס"ד

בעיקר אני מזדהה עם העניין של הטוקר FM (מה שאני שומע עכשיו )

לגבי פסילה-

תלוי איזה מוזיקה, יש מוזיקה לועזית ומוזיקה "ערסית" שזה לא בא בחשבון!

מוזיקה ישראלית אין לי בעיה, אבל אן יש בזה קול אישה אז שתשמע לבד ולא על ידי.

הרשת הכי שווה שיש, באחריות!!!

מוזיקה - מנסה שרק יהודית (חדשה וחסידית ישנה), או "עברית-לא-בעייתית-כלומר-לא-שירת-נשים-לא-שירי-אהבה-ולא-גסויות", מה שמוריד חלק ניכר מאוד מהשירים מהפרק...

לכבות - אם אני יכול, שירת נשים/אהבה/גסויות/לועזית.

לפסול - אני רוצה להאמין שזאת שמיועדת לי לא תשמע את מה שההלכה לא מתירה (אגב, ההלכה כן תתיר לה שירת נשים בניגוד אלי...אבל גם שם אצלה, שירת נשים על אהבה וכו' לא מתאימים...).

ורדיו - לרוב אני לא שומע רדיו בשביל המוזיקה אלא רק בשביל אקטואליה, ולרוב יהיה מדובר ברשת ב'...

ו-ג' בשביל המוזיקה

אביתר בנאי,שלמה ארצי,יהודית רביץ..

ההיתי פוסלת על שירים מזרחיים כבדים ודביקיים ועל שירי דיכאון)

קודם כל כלכלית. דבר שני, אין את כל הלחץ של המבחנים, יש שגרה רגועה של עבודה כשמוצאים בע"ה.

לא נשמע מעולה? 

זה לגמרי נקודת זכות

מבחינת שגרה פנויה

מבחינה כלכלית

מבחינה יציבות

ועוד הרבה דברים

שונה/מוזר

את מרגישה ככה כי עד עכשיו עכשיו היית רגילה למשהו אחד

ועכשיו את במצב אחר

בהצלחה

בכלל לא מוזר בעיני.

אם כבר מראה על רמה גבוהה

כל בייניש חולם שאישתו תהיה עם תואר וכבר לא סטודנטית...

יכול ללמוד הרבה יותר בנחת..

כמו שאמרו לפניי- גם כי היא יותר מסודרת בחיים, וגם מבחינת זמן פנוי. וגם כי היא עברה עוד תחנה בחיים וזה ביגר ופיתח את האישיות שלה יותר בד"כ.

וסתם הערה: הרי בכ"מ זה לא בשליטתך, אז אל תתני לזה להטריד אותך.

בעלך הרי יגיע מתישהו (בע"ה בקרוב) ויקבל אותך כמו שאת. אז הנתון החדש יכול רק לסנן לך עוד מועמדים לא מתאימים

"ויקבל אותך כמו שאת"

ואפשר להוסיף.. יאהב ויקבל...

זה מוזר לי כי מסיימת יחסית מהר... רוב החברות שלי עוד באמצע התואר (ויש כאלה שממש בהתחלה)

מוזר לעבור שלב פתאום... מוזר אבל משמח

תמיד הבנות עוקפות את הבנים בעניין הזה.

תחשבי, אם מישהי עשתה שנת ש"ל והתחילה אחריה תואר של 3 שנים

ומישהו באותו גיל התחיל ישיבת הסדר, התגייס לצבא בשיעור ג', השתחרר באמצע שיעור ד' ...

במילים אחרות - הם באותו הגיל - היא סיימה תואר ולו נשאר עוד שנה בישיבה (אם הוא רוצה להתחיל תואר, הוא יסיים 4- 3 שנים אחריה)

אז לא, זה לא מפריע, ולא אמור להפריע!

תיהני עם מה שיש ואבא שבשמיים שאוהב כל אחד ואחת מאיתנו יעזור לך למצוא את ה-אחד שמתאים לך...

גם אני כך

אבל אני למשל חשבתי על תואר שני,

עם זאת אחכה שאתחתן כדי לעשות זאת כי הבנתי שזה דיי מאיים-

יש מצב נכון?

זה נשמע מאיים? 

לא חשבתי על זה...

זה אמור להיות שיקול האם להתחיל לימודי תואר שני?

דווקא בתור רווקה זה יותר נוח ללמוד ויש יותר תקציב לזה מן הסתם.

גם אני באותו מצב,

חשבתי להתחיל ללמוד לתואר שני, אבל תחשבי על זה-

בהנחה שאת מתחתנת בעי"ה עם בחור ישיבה שעשה צבא,

יש מצב שאת מתחילה תואר שני כשהוא עוד לא התחיל את הראשון-

זה קצת מאיים לא?

אני הייתי מרגישה פחות בנוח עם מישהו שכרגע עושה למשל דוקטורט..

--

יצא לי לנסות להכיר למישהי בת 35 בחור,

מבירור איתה ועם עוד בחורים את מבינה עד כמה זה מאיים עליהם.

שנזכה להתחתן לפני ואולי נלמד ביחד

לא מסיימים ללמוד לתואר שני תוך חודש...

זה לוקח לפחות שנתיים.

ועד שאת לא מסיימת את לא נקראת "בעלת תואר שני" אלא רק סטודנטית.

דבר שני, איך נדע מתי נתחתן?! |מיואש|

בגלל זה אני צריכה להמתין עם התואר?

למרות זאת, אני מסכימה איתכן.

אוף זה כבר מתחיל לבלבל!

מצד אחד- אם אני אעשה תואר שני לפחות אני ימשיך להיות סטודנטית...

מצד שני- תואר שני יכול לאיים על בנים...

בעעע so annoying!!!

female- אבל גם אם עדיין אין את התואר השני ביד, עצם זה שאת עושה את זה, זה אומר שבקרוב (בע"ה) יהיה לך, ובכלל זה נראה כאילו את ממש חכמה ואולי רוצה להיות קרייריסטית וזה יכול לאיים...

כל עוד אין לי משפחה משלי אז אני קרייריסטית.

השלמתי עם זה כשראיתי כמה שעות מהיום שלי אני משקיעה בעבודה

אני אוהבת שהיום שלי מלא בתוכן.

ואם אני נהנית מזה, אז למה לא?

עדיף להשקיע בקריירה עכשיו ולעשות את החיים קלים יותר בהמשך בעזרת ה' יתברך מאשר לחזור מהעבודה ולהרגיש שלא ממצים את כל היום.

אני חושבת, שלא כדאי לספר ישר בתחילת קשר על הלימודים לתואר שני.

לא חובה לחשוף הכל על ההתחלה...כדי לא להרתיע אותו.

מצד שני, מה שאמרת לגבי ה"ממש חכמה" - זה באמת מפריע לי מאד...

כי זה חושבים כבר מהתואר הראשון. (אז אין מה לעשות נגד זה...).

בקיצור, אין לי תשובה ברורה...

ממש מתחשק לי להתחיל/להמשיך  ללמוד

אם זה מאיים עליכן,ואתן חושבות שעקב לימודים כאלו אתן עלולות לזנוח

את הרצון להיות רעיות אמהות טובות ולהשקיע בבית,הרי שזה באמת שיקול

רציני,ואפילו הייתי אומר חותך שלא לעשות תואר שני.

אבל אם עליכן זה לא מאיים,ואתן יודעות מה אתן רוצות להיות שתתחתנו,

אבל ביינתיים ובלי סתירה רוצות להמשיך וללמוד ולהתפתח,אין מבורך מזה,

ואז אני לא רואה שום היגיון שלא ללמוד לתואר שני ו"להישאר במקום"

רק מחשש שהדבר "ירתיע" בחורים.

אם יש אמת פנימית מאחורי העניין,ואתן יודעות שלא תיסחפו אחרי הקריירה

ע"ח המשפחה/הקמת הבית,אני חושב שאין ספק בכלל

הדבר היחיד שצריך כל הזמן הוא להזכיר לעצמיכן מה באמת חשוב.

ועוד משהו:נגדיר את זה בעדינות,אני לא חושב שזה מראה דברים טובים 

על ציבור הגברים שבנות חוששות ללמוד ולהתקדם כי זה ירתיע בנים,שהבנות

שהם יוצאים איתם מצליחות בחייהם ומתקדמות.בכלל, אם אדם למד לדוג' 5 שנים

בישיבה,הוא ממש לא נמצא מאחורי מי שיש לו כבר תואר ראשון.אמנם הוא לא קיבל

תעודה על כך, אבל הקרן קיימת לו...

כל מה שכתבת נכון ואפילו יותר מזה.

במיוחד העניין עם "איכות" הלימוד ולא הכמות...

המציאות היום מוכיחה שזה כן מרתיע...

חלק מהבחורים(ישיבה) שפגשתי (קצת) נבהלו ממני בגלל הלימודים וכל זה...

הם דיברו רוב הפגישה רק על הלימודים שלי והעבודה ועל כמה זה מכניס כסף 

ואני כבר חשבתי שלפחות בזמן הזה יהיה לי קצת שקט מזה...

ואגב- הערה שאני רואה לנכון לאומרה,

מתוך שיחות עם חברות-

אז בנות,

כל עוד אתן תאמנה, שבחור שיושב ולומד תורה במשך השנים הללו,

עשה הרבה בחייו, כי אכן ללמוד תורה זה בהחלט עשייה נצחית,

אז כבר זה שאנחנו עושות "תארים" פחות יאיים על הבחור. 

אבל, כשהדעה הרווחת בציבור הכללי, היא שהבחור עוד לא יצא לחיים, ולא עשה עדיין כלום בחיים, כי הוא ישב ולמד,

(וכן, אני יודעת שזה נשמע טיפה מוגזם, אבל זה לא- רק כי אנחנו בעד לימוד תורה, אז מכבסים את זה במילים וביטויים אחרים..)

אז הגיוני שיהיו כאלו, שיהיו מאוימים מבת זוג ש"עשתה המון בחייה הקצרים.."

וזה די מקביל לתגובה שהיתה פה שבחורה מאויימת מלצאת עם מישהו שעשה דוקטורט..

ודעתי האישית- אין צורך לייחס חשיבות לכל זה בכלל.

לא צריך להיבהל מדוקטורט, צריך להיבהל ממידות רעות, ולהתרשם לטובה ממידות טובות...

אני די מאמינה שגם אם יש מישהו שיחשוש מזה, ברגע שהוא יראה אותי וידבר איתי בע"ה החששות שלו יתפוגגו...

הבעיה היא- מה אם הבחורים ירתעו באופן שהם בכלל לא ירצו להיפגש...?

שהבחורה מרגישה שהיא 'יותר' מהבחור.

נכון, זה באמת לא אומר משהו טוב על ציבור הגברים...

אבל זו ההרגשה שאתם נותנים לנו... ״את יודעת יותר מידי״ ״את דעתנית מידי בשבילי״ ווכו 

בעז"ה אני מתחילה גם תואר שני שנה הבאה..

וחשבתי... כמו שכתבתן.. שזה עלול להפחיד בחורים..

(וכן.. .זה מפחיד את חלקם... אני יודעת..)

וגם חברה שאלה אותי: איזה שם יהיה לך?(מבחינת המקום שאני נירשמת לשם..)

אז אמרתי: מהזתומרת.. יהיה לי השם שלי,, מייכ,,, יש לי רק שם אחד

אז..

 מה שאני רוצה לומר בזה:

כל אחת צריכה פשוט להיות היא... (וגם כל אחד..)

בן אדם זה עיסקת חבילה...

וצריך להיות שלם עם עצמינו..

לכל אחד יש שם אחד... השם שלו..

לא צריך יותר  מידי לחשוב מה יחשבו עלי..

אם מדובר בבחור שאף הוא סיים לימודי תואר והתחיל לעבוד, הכול מצוין. מאידך, מדויט שהוא עדיין סטודנט עשוי להרגיש שלא בנוח בגלל "הבדלי המעמדות"  

אם הרצון שלך להתחתן עם בחור שילמד בשנים הקרובות תורה, כלומר, אברך - מבחינתו זה מעולה ויותר מזה... (לא להאמין איזה שקט כלכלי זה עושה, אבל זה נכון, מידיעה מקרוב...).

מצד שני, אם את רוצה בחור שיעבוד בקרוב, כלומר, בלימודים לתואר/ בסוף לימודיו בישיבה ובתחילת מחשבות לכיוון לימודים ועבודה, בזה המצב יהיה מסובך יותר, כי הבן ירגיש קצת מוזר באמת, שאשתו (או זאת המיועדת) כבר עובדת ולמעשה מממנת       (/תממן) את הלימודים שלו, בזמן שהוא עוד חורש את החיים בלימודים ומנסה לשנורר עבודות מהצד... 

זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אלא בסך הכל צריך גבר שזה לא השיקול הכי חשוב שלו (הרצון של הגבר להרגיש זה שמחזיק את הבית מבחינה כלכלית דומיננטי אצל הרבה, אבל לא אצל כולם)...

גם חשוב לזכור שזה גם הגיוני שייווצר מצב כז, בגלל העובדה שהבנים עוברים מסלול ארוך בהרבה מהבנות עד להגעה ללימודים (ישיבת הסדר/ גבוהה, או צבא 3 שנים... בהשוואה לבנות שיכולות לבחור לא לעשות שירות, או שעושות רק שנה/ שנתיים, זה הפרש משמעותי בשנים...).

כמו כל דבר בחיים..

בעקרון זה יתרון..(חרוז)

אבל אם אני עדיין שם עדיין מאחורה בישיבה..זה טיפה לא שייך..

אבל עקרונית,למה לא?

ברחוב הלני המלכה אני חושבת. אמין ממש, נחמד ומחירים הוגנים

בי-ם, בבנין של מכון טל

יש שם איזה כמה אחוזים טובים של הנחה לבייני"שים (לא זוכר כמה)

ויש שם טבעות ממש יפות

לא יודעת מה השם..

(ליד כיכר ציון)  דברים יפים, בצורה ובמחיר.. בכלל בנחלת שבעה יש חנויות תכשיטים יפות שכדאי לראות.

אני לא מהאזור.. אשריכם ישראל!

מבחינתי לחכות זו לא אופציה ברמת העיקרון.

אם את כבר יוצאת לדייט ים, ז״א את מוכנה ובשלה לנישואים.

אז אם העלם חמודות מוכן לצאת עכשיו, מעולה. אם לא. בייי!!!

לא מחכים! לא דוחים חתונה לפי התורה שלנו...

אין דבר כזה ״אם מי שמיועד לי יהיה מוכן לקשר רק עוד כמה שנים״

זה או שהוא לא המיועד לך או שכדי לקבל אותו את גם ככה תצטרכי לעבור את מסכת הדיטים שאת עוברת...

אז לחכות זו לא אופציה אם את כבר בשלב הדיטים.

לדעתי.

בנים מאוד משתנים בצבא מכל הבחינות, לא הייתי ממליץ לחכות למישהו שעכשיו התגייס לכמה שנים הוא יחזור ממש שונה ואף אחד לא הבטיח שהוא יחזור דתי..

אבל גם יש הרבה ביינישים שבגיל 21 הם אחרי צבא. ואת לא חייבת לחפש מישהו שסיים צבא. יש המון חבר'ה שבאמצע הצבא ממש בעיניין להתחתן..

ואם את חושבת שמתאים לך להתחתן אל תחכי לאף אחד..

ממשיכים הלאה.

אני אישית, אם מישהי היתה מחכה לי - היו לי הרבה יסורי מצפון על כך.

אם את רוצה להקים משפחה - תקימי! אם לא - אל תקימי! אין כזה דבר באמצע...

לגבי הפרשי גיל, אפשר לצאת עם גדולים ממך בכמה שנים ובלבד שתהיה ביניכם התאמה.

זה כמובן מחייב שבשלב הבירורים תדעי מי הוא, מה הגיל שלו ומה הוא מחפש ושהוא יידע מי את, מה הגיל שלך ומה את מחפשת.

אם שניכם מחליטים לצאת לאחר שווידאתם פרטים אלו - כנראה הגיל לא משחק בסיפור הזה. (אא"כ יתברר משהו אחר בדייטים אבל את זה אף פעם אי אפשר לדעת עד שנפגשים...)

אבל חלק מהפתרון הוא באמת, האפקט הידוע שלרוב הבת היא צעירה יותר מהגבר - מה שאומר שאם היא בת 20, כנראה לא תהיה לה בעיה לצאת עם מישהו בן 21-23 - ובטווח הגילאים הזה, רוב רובם של הבחורים כבר אחרי צבא (אלא אם כן חתמו קבע או דחו שירות הרבה בישיבתם, ואז הסיפור הוא אחר...), והבעיה הזאת תהיה פחות בעייתית, נקרא לזה...

כשאת מחליטה שאת מוכנה לצאת, את צריכה לדעת שיש מאגר של בחורים כרגע שמוגדר "בשלבי חיפושים", ורק אליו את פונה... הרי ברור שלא תחכי לנצח באמירה: "ואולי זה שאני מיועדת לו חתם עכשיו ל10 שנים בטייס?" - אם הוא חתם, אז ה' ידאג גם שבאיזושהי דרך תיפגשו תוך כדי השירות שלו והוא יהיה מעוניין וגם את וקדימה לחופה... ואם לא - אז הוא לא מיועד לך...

את עושה את ההשתדלות שלך ואם זה מתאים, מעולה, אם לא - לא. 

הבחורה די דלוקה על החייל שלנו... וקשה לה לחשוב על לצאת עם מישהו אחר.... מה עושים אז??

או להבין שזה לא זה... להתחיל לאט לאט לכבות את האש של ה״דלוקה״

אני יודעת שזה ב כ ל ל בכלל לא קקל אבל לפעמים זה מה שצריך

אם הוא מחליט שזה מתאים לו קשר עכשיו,וגם לה - שיתקדמו הלאה. אם לא, עם כל הצער, שיפרדו...

כול בת לגופה צריכה  לבחון אם מתאים לה קשר רציני בצבא עם אפשרות של חתונה בצבא.ואם לא לא לחכות למישהוא שבצבא יכ באמת מאוד משתנים כרווקים בצבא.

אלא שתלך לחפש בינ"ייש שסיים.יש הרבה ביניישים בתווך גילאים של 21 וזה צעיר מאוד!

סליחה על הניצלו"ש..

אבל אני ממש רוצה להקים בית בישראל, וכל דייט מחזק אצלי את התחושה שאני עושה את הצעד הנכון ואני בנויה לזה.

מצד שני, אני עוד בתהליכיך של בירור עצמי, ואני גם צעירה מאוד..אז..?

סליחה דרומית יקרה על הניצלו"ש..רק רציתי לעזור לך לחדד את השאלה..

איך יודעים מתי מישהו מוכן לחתונה? - לקראת נישואין וזוגיות

תודיעי אם עזר

לדעתי: 

אם את מרגישה שאת 1. במצב של יציבות נפשית, ואת יודעת איזה חיים את רוצה שיהיו לך ואיזה בעל ואבא לילדים את רוצה (לא באופן שאולי עוד שנה תשני את דעתך...) 

2. יש לך כוח רצון ומוכנות לעבודת מידות (שתמיד נדרשת בחיי הנישואין) -אז את ככל הנראה, לדעתי, את מוכנה.

עולה לי לראש סיפור על חברה אחת שלי, שהתחילה לצאת בגיל 19 (מוקדם יחסית, רוב החברות שלנו עוד לא התחילו אז) ולאחרונה דיברתי איתה והיא סיפרה שהיא הפסיקה לצאת כי פתאום היא לא בטוחה כ"כ לגבי הרמה הדתית שלה. (זה דוגמא למשל לאחת שבגיל 19 עוד לא הייתה מוכנה כנראה, כי עובדה שקצת אח"כ, פתאום, היא לא בטוחה לגבי הרצונות שלה).

עריכה: הבהרת הטענה

הכוונה להפנמה מלאה שמרגע החתונה- בן-הזוג במקום הראשון ת-מ-י-ד.

(מעל ההורים שלך, ואפילו מעל הילדים!)

אותו רב שאמר זאת, ניסה להבהיר את התשובה לשאלה שמקבל מאות פעמים (אם לא יותר): איך יודעים שמוכנים להתחתן.

הרב אמר שהתחושה של חסרון באמת חשובה (ומן-הסתם שבלעדיה אף אחד לא היה דן בשאלה הזו יותר מדי), וכמובן כמו שכתבו כאן- בגרות נפשית, רצון לשלמות ועוד ועוד.

ובכל-זאת, הרב הסביר שלמען בניה והתחלה טובה של הזוגיות-משפחה, יש חשיבות עיקרית להבנה וההפנמה שבן-הזוג במקום הראשון.

(אני נזכרת שנתן לדוג' שבעת קביעת תוכניות למינהן, קודם יש לשאול את הבעל, ורק אח"כ את ההורים/חברים.

כששואלים אותך מה את עושה ביום X, את אמורה לברר מה קורה עם הבעל..כן על זה הדרך..)

אני מניחה שהרב כיוון לכך שלהפנים שאת כבר לא ישות אחת. 

*הערה: מדובר באיש חינוך גדול ומוערך מאוד, ומי שמעונין לדעת לשמו, אמסור באישי בל"נ

תוספת שלי:

כמה שאנחנו מדברים על חתונה-נישואין-משפחה-זוגיות-בנזוג-וכו'-וכו'-וכו'.......

דווקא זה מאוד הגיוני שהשינוי מֵהֵיותי אדם לבד בעולם לשני אנשים בעלי נשמה אחת הוא חד מאוד.

לכן- משפט כזה בעצם מקומו להתחלחל אצלנו.. כדי שזה יבוא לידי ביטוי בבוא הזמן.

מקווה שמקווה שהובנתי ע"י כולם

אם יוצא יבש אז את בשלה.

בסופו של דבר תנסי לחשוב מה את צריכה שיהיה בך בשביל אחרי החתונה:

מידה מסויימת של יציבות מחשבתית.

בגרות לנהל בית.

סביר שעוד כמה דברים.

אפילו שאני מניח שלרוב האנשים כשהם מתחילים אין להם בשלות מלאה (לפחות מה שחושבים שכלית שצריך). בסופו של כבר מגיעים לזה.

אחרי בערך מיליון פעמים ששאלו אותו בשיעורים בווריאציה כזאת או אחרת, התשובה לשאלה: " מתי אני יודע שאני מוכן לחתונה?", היא קבועה אצלו: " כשאתה יודע שאתה מוכן לחתונה".

והוא לא התלוצץ. הוא באמת התכוון לזה, אבל בשביל בורים שכמונו הוא הוסיף ביאור קצרצר: כשאתה מרגיש חוסר, רצון למלא את הלב שלך שמרגיש שחסר לו משהו באמת, וכשאתה מספיק בוגר נפשית, לפי איך שאתה מבין את זה (כלומר, אמר לנו, ילד בן 14 גם אם ירגיש שהוא בוגר מספיק נפשית, זה מגוחך, אבל גם בת בגיל 26 שלא בטוחה שהיא מספיק בוגרת נפשית - גם לה יש בעייה, כנראה...).

ואם הוא ניסה פחות או יותר לתחום בגיל, אז זה מ19-24 לבנות, ו21-25 לבנים...פחות או יותר...

לרוב האנשים לא נעים לפתוח עם הניק הרגיל שלהם שרשור שעוסק בפרטי פרטים על הדייט או הפגושה/ה שלכם.

להרבה מהניקים יש חברים (או בני משפחה) בפורום שמכירים אותם אישית, ולאו דווקא חברי נפש. כך שלא נעים לפתוח הכל.

לגיטימי ומובן בהחלט בעיניי.

ולא, זה לא אני שפתחתי את השרשורים האנונימיים הנ"ל

סימולציה חיה של החיים האמיתיים, אחרי החתונה.

מה קונים, מה מעניין?

האם חוסכים או קונים במחטף..?

האם המבצעים מעניינים את הצד השני.?..

האם הגענו עם רשימה לקניות?

האם נקבעה תקרת סכום עוד לפני הקנייה?

ובכללי,

גישות שונות לצרכנות וליחסי אנוש (סבלנות בעמידה בתור וכו')

במה נהדרת לדיונים על אופי ותרבות בסביבה.

מומלץ!...

היה דייט שהיינו אפילו פעמיים (פעם לקנות ארוחת בוקר ופעם צהריים)

ואפילו רבנו ליד המוכרת מי ישלם

והיא הסתכלה עלינו בעיני עגל 

כי אני הייתי עם השקית של המוצרים ליד הקופה, ולא נתתי לו לעבור כדי לשם, אבל הוא סחב לי את התיק.. 

בחור מבריק הייתי אומר..

הכנה משותפת לחיים ש(אולי) ביחד... ככה תראו מה כל אחד מעדיף - הבחור ימשוך לכיוון השוקולד והבת תמשוך לאיזור הקוסמטיקה...

מבחן סוציולוגי מקורי...

(ולא, בנות, שלא תבינו לא נכון, אני לא טוען שאתן לא אוהבות שוקולד. אני טוען שאתן אוהבות קוסמטיקה).

מספר הדייט ואורך רשימה הקניות צריכים להיות מסונכרנים זה לזה.

ובעברית צחה,

אל תלכו בדייט שלישי לקניות שיקחו שעתיים בסופר.

זה יתיש אתכם!

ובכללי,

זה יכול להיות משהו נחמד

יצא לי לא פעם להיכנס עם מדוייטת לסופר

בד"כ זה היה קניות לקראת פיקניק משותף

אבל אני לא פוסל את הקניות לשם הקניות

זה שינוי מרענן

זה מלמד הרבה על האישיות

זה מעלה נושאים לשיחה שלא מועלים בד"כ 

בהחלט ניתן ללמוד מתוך חוויה כזאת

וגם אם לא ללמוד

זה יוצר חוויה משותפת

משהו שיכול להיות מרענן בדייטים 

והכי חשוב,

זה מכין אתכם להמשך הדרך

כמו איזה ריח הוא מעדיף בחומר לרצפה

אבל סתם מעניין מה חושבים אחרים בעניין...

אכילה, בישול, כתיבה, סנפלינג, סודות של אנשים אחרים ||

יואוו איתך!

|לוקחת נשימה עמוקה|

של אנשים אחרים

של ה"אנשים אחרים" (הרי סבלנות עוברת בגנים, לא?)

הסבלנות עוברת בגנים

אסטרונאוטיקה, אסטרונומיה, אווירונאוטיקה, רובוטיקה, ננו-טכנולוגיה, ביולוגיה, זואולוגיה, אקולוגיה, פיזיולוגיה, אנטומיה,

אלקטרו- אופטיקה, אלקטרוניקה ואני יכול להמשיך - להמשיך?

וברצינות - קצת מעליב כשמישהו פה מעלי כלל את "מדע" תחת תחום עניין אחד... מדע זה אוסף ענקי של כל כך הרבה דברים שכלולים בתוכו (כמו שפירטתי למעלה, וזה לא הכל...), שספק אם מישהו באמת יש לו תחום עניין שמוגדר "מדע", כי אין כמעט סיכוי בעולם שהוא יצליח לגעת בכולו אי פעם...

אז...למי בא ללמוד אסטרונומיה?

מאחל לך בהצלחה רבה ואיך אומרים פה באתר," שתזכה במהרה לעוף פורום אחד למטה...".

אבל אני כן סקרן איך נמצא את האחת שלנו אם לא נחפש... מה, ה' ישים לנו אותה מול העיניים עם שלט מנצצנץ מעליה וחץ לכיוון למטה (נא להפעיל דמיון בבקשה...) - "זאת האחת"?מעניין לחשוב על זה ככה.

של אולם קונקורד החדש בבני ברק?!

נראה לי שהמנות זולות לא בטוחה..המון מזל טוב

שני בורקסים אחד מגני האצולה, והשני מ"ארמונות חן" (משמחים)

עולים לעולם העליון, ומגיעים ישר לגהינם,

המלאך אומר לבורקס של "ארמונות חן", אתה הולך ישר לגן עדן.

הבורקס של גני האצולה מתרעם,

"למה? בגלל שהוא בד"ץ?"

המלאך

"לא הוא כבר היה 14 פעמים בתנור"...

נראה לי לא מתאים לציין שם של מקום אמיתי בהקשר של בדיחה שיכולה לרמז לשון הרע על אותו מקום...

נאות ירושלים, הדודאים, היכלי מלכות..ויש אולם חדש עכשיו שנקרא "קונקורד" ונשמע מבטיח..

-היכל שלמה

-האופרה

-טרופיגן {לא יודעת כיווני מחיר}

ויש עוד אחד ממש יפה שאני יודעת שלא יקר ושכחתי את שמו..אם תרצי אברר לך..

המיקום נוח (קרוב לאלוף שדה,כביש 4)

אפשר להצטלם אם רוצים בפארק הלאומי שזה ממש קרוב.

ולפי מה שאני זוכרת ששמעתי המחיר אכן סביר.

יש גם את האולם "התחלות" בחולון.

בהצלחה ומזל טוב.

ב"ה התארסנו , ואנחנו ממש שאננים לגבי אולם , היעד בע"ה הוא בתחילת אלול -סוף אב כמו שתיארת ,

המצב קשה ?!

נלחצתי....

אני רק פותח כיוונים חדשים למחשבה...

חשבתם לחרוג אולי מהמסורת ה"מקודשת" ולעשות את החתונה בדרך שונה קצת (אם כי לא פחות שמחה), שגם תעלה הרבה פחות, גם אם תראה קצת מוזרה לאורחים?

רק לחשוב על זה... 

(זה לא בושה להגיד שאכן חתונות עולות היום הרבה יותר מידי, והופכות תעוקה הן למזמינים והן למוזמנים.... אם יתחיל גל פריצה של כאלה שמחליטים למרוד נגד המוסכמות, יחזרו לחתונות הצנועות שהיו פעם כשגם ללות לא היה איך, אולי ככה נצליח לפחות בציבור שלנו להחזיר את המצב לנורמאליות...).

ואני לא מאמין שקיים קשר בלי ויתורים

שרק צד אחד יוותר והשני לא?

זה לא בריא...

אבל וויתורים הדדיים, מתוך אהבה אמיתית, זה לא מעיד על חוסר באהבה, אלא דווקא להיפך, מעיד על חוזקה...

ואם הבחור יהיה מספיק מתאים לי... אסכים.

תכל׳ס נו, בואו נהיה אמיתיים, תבוא כבר, אעשה משתרצה 

ואם אני לא אשתנה? זה לא אני שגורם לסוף הקשר.. לה יש בעיה איתי.

ותלוי מאוד מה לשנות? אם זה משהו מעשי שזה לא קשור לאיזה בן אדם אני אז אין לי בעיה, אבל אם מפריע לה משהו  באופי ושזה מסוג הדברים שלא משתנים אז אם יש לה בעיה.. בעיה שלה..

תחביב זה לא משהו מהותי..  זה משהו שאני אוהב לעשות. משהו מהותי זה לא משהו שעושים אותו זה יותר באופי וכדו'..

על תחביב הייתי מוותר, יש דברים יותר חשובים מלעשות את מה שאני אוהב..

אם זה משהו מהותי אז זה ממש תלוי מה זה כי יש דברים שאפשר לשנות ויש דברים שממש קשה ואתה לא רוצה לשנות, ואם יש לה בעיה עם זה.. שתזרוק אותי..

ב"ה

ברור שבכל זוגיות יש וויתורים (ווטרינרים? >צ<) ואני מסכים עם מה שנאמר מעלי ורוצה להוסיף עוד נקודה אחת קטנה,

בזוגיות אני לא בא לחנך אותו/ה  הרצון הוא לחיות ביחד לעד, וכשזה בא בגישה של חינוך אולי זה יחזיק מעמד דייט שנים ..שנה שנתיים אבל זה יתמסמס...

(ולכל הבנות שעכשיו מריצות בראש את החינוך לביגוד מסוים ולדברים כאלו זה לא נחשב..אלא יותר בכיוון של דברים מהותיים)

כשבחור חושב שהחצאית שלך לא מספיק ארוכה ורוצה שתאריכי אותה בשבילו...ומנסה לאורך כל הדייטים להפוך אותך ליותר דוסית ממה שאת...זו בעיה...

אני מוכנה להאריך את החצאית, ולעשות כל דבר שיבקש, אבל אני לא חושבת שאורך חצאית זה כ"כ מהותי שבגללו צריך לחתוך אחרי תקופה ארוכה כשכבר מכירים......

מצד אחד, אמורים לקבל ללא תנאים, בערך, ומצד שני, ברור שיש רצון של כל צד שהשני יותר יתאים לדמות שבנה לעצמו ושהוא רוצה...

אז מה עושים? אפשר לעשות כמו שכתבת, להגיע לדיון מעמדה של : "אתה בסדר, אפילו יותר מבסדר, ואני רוצה להמשיך את זה אבל בתנאי...", ואז יש טעם רע...

אבל אפשר גם להעלות את זה לדיון אמיתי... לדבר עם הצד השני בכנות ובישירות על כך שיש דבר מסויים בו שמשום מה מפריע לך, ומה הוא חושב על זה, איך הוא רואה את זה... אולי, מתוך דיון אמיתי, גם אתה (או את...) תבינו שאתם יכולים לראות את זה באור אחר, או לחלופין, תגלו, בדרך נעימה, שלצד השני זה באמת לא כל כך קריטי והוא פשוט מעולם לא ראה את זה כמו שאתה ראית, ולמעשה אין לו בעייה לשנות את זה, \אז מזל שעשית את זה בדרך הנעימה ולא בדרך של תנאי...

חשוב גם לזכור שפעמים רבות דבר שמפריע לך עכשיו, לפני החתונה, לאו דווקא יפריע לך גם אחריה... שתי דוגמאות קטנטנטנות מהיכרות אישית: זוג שלפני האירוסין הבחורה הודיעה לבחור בבירור שעד החתונה הוא חייב להסתפר (ובואו נגיד שמכסחת דשא גם לה היה קשה לעבור על הראש שלו...) - והוא בסוף הסכים, אך כעבור שנה+, השיער חזר, ובואו נגיד שלא על זה הם ילכו ליועץ נישואין...

מקרה שני: בחורה שפשוט לא אהבה (בלשון המעטה), שהבחור המיועד לה לובש חולצות משובצות. זה לא התאים לה והיא העדיפה מראה אחר. היום, אחרי החתונה, היא בעצמה לוקחת אותו לקניות וקונה לו חולצות...משובצות! 

תחושת הבדידות הכי מורגשת בחגים שכל המשפחה יחד..

שבעזרת ה' בשנה הבאה תזכי כבר לבוא עם בעלך..!!!

ב"ה

עם תמונת המצב שאת מתארת...הקושי הגדול לעניות דעתי הוא, עצם הידיעה שההורים שלך בלחץ ואת מרגישה זאת ללא מילים..

עצם המחשבה טורדת את השקט הנפשי והשלווה...אני באופן אישי משתדלת לשחות נגד הזרם ולשמור על אופטימיות ורוגע,ולהשליט את השכל על הרגש..ובעז"ה לשנה הבאה בעת הזאת נזכה לציין כמעט שנה ליום המאושר ביותר בחיים...אמן!! 

היציאה מהשיגרה- דווקא היא גורמת לנו לעצור רגע ולהתבונן על החיים שלנו. זה קורה כל שבוע- בשבת. ובעיקר בחגים.

בחגים כמו יום העצמאות או פורים למשל זה קורה פחות- כי יש הרבה אקשן, והם פחות מזוהים "משפחתיים" ויותר עם החבר'ה.

ראש השנה, פסח וכדו'- החגים העמוקים יותר הכוללים יום טוב, הם השיא של הימים בשנה בו מפלס הרגשות עולה, כל אחד חושב הרבה על המצב המשפחתי שלו, על השאלות של הסבתא/דודה בשולחן החג... על החג שיהיה בשנה הבאה שבע"ה יהיה כבר עם בן הזוג...

וזה טבעי ממש שיחד עם כל ההתרגשות והשמחה בחג, בגלל הדברים האלה- יש טיפה מועקה. ככה זה ממש כל אחד!

נראה לי שצריך לדעת לנווט את הרגש הזה למקומות הנכונים... אולי לתפילה (שתהיה בה יותר עוצמה דווקא בימים אלה) לאמונה..

בע"ה שיהיה לך פסח שמח ובשנה הבאה יהיה לך פסח אפילו עוד יותר שמח- עם בעלך!

לליל סדר שלא הצלחתי לחנוק את הדמעות גם על שולחן הסדר

וכל האיפור נהרס..

כמה קבלות קיבלתי, כמה תפילות התפללתי, כמה השתדלויות..

ומליון דייטים..

שתדעו לכם יקרים!

כמה שנראה לכם שאתם לבד..

אנחנו חושבים עליכם ומתפללים!

כואבים את כאבכם.. 

בוכים כפשוטו! אחרי כל שיחה עם חברה או חבר שמחפשים..

ובאמת, באמת - התפילות הם הנשק הכי חזק בסיפור.

אני רואה אותן מתקיימות היום ממש לפרטי פרטים!

ליל הסדר שאחריו - הייתי כבר נשואה.

יהי רצון שזה יהיה החג האחרון שתחגגו לבד.

הרבה הרבה חיבוקים וחיזוקים! 

זה מגיע בסוף!!

אני לא יודעת איך לחדור ללב שלכם, להוסיף שם שמחה ותקווה!

הלוואי ויכולתי. הלוואי שהדברים שיצאו מן הלב ייכנסו אל הלב..

והלוואי שה' ייתן לכם את החג הכי שמח בעולם!!! 

של להגיד דברים חשובים בסמס התרחב גם להודעות בפורום

תודה על העידוד והחיזוק שה' יברך אותך!!!חג שמח!

אם זה סטנדרטי והגיוני- סבבה

אם זה גובל בעילגות - לא סבבה בכלל

כי גם אני לא משהו בנושא..

אבל יותר מידי!!!!!!!!!!!11   ?!?1?!?!?!?!?  חחחחחפחפפחח וכאלה... כן יפריע

אני למשל שריטה קשה שלי בסמסים להשתמש בדווקא בעברית עילגת...

החכמה היא להפר את החוקים כשאתה כבר יודע אותם 

בעזהי"ת

חייבים לדעת אותו הכי טוב.

זה בדיוק העקרון.

כמו שבשביל לעצב משהו א-סימטרי, חייבים סימטריה פנימית הגיונית אחרת יראה בלאגן. גם לא-סימטרי יש סימטרי; גם לעילגות יש דקדוק..

כן, אבל אני כבר יודע להשתמש באותיות אית"ן,

לכן אני יכול לכתוב בסמס "אני יבוא, אני יגיע, אני יעשה".

ואני יודע היטב את השימושים התקינים במילה "כאילו",

לכן אני יכול לשרבב אותה היכן שמתחשק לי

בעזהי"ת

לא מספיק לדעת את החוקים ולא לבצע אותם;

צריך לדעת את החוקים ההפוכים.

למשל, אני יבוא אני יגיע זה לא תקין.

כאילו זה תקין; אבל כשרוצים להדגיש את זה, צריך לכתוב את זה במקומות הלא מתאימים,

נגיד, 

'את רוצה כאילו שנעשה כאילו את העבודה הזאת ביחד כאילו?' ואז הטון מובן.

אם היית מספרת על שגיעוט קטיו בלטי נסבלוט, הייתי מבין. על 'מה המס' טלפון'?! חבר'ה, פרופורציות! תזכרי שמסרונים בדרך כלל משמשים כתחליף לשיחה בעל פה, כך שהשפה שמשתמשים בה שם קרובה יותר לעברית מדוברת מאשר לעברית תיקנית.

וחוץ מזה - מה אכפת לך? את חוששת שהוא אדם זרוק וקצת מטומטם? אז תפגשי איתו ותתרשמי! אם הוא מוצא חן בעינייך, למה איכפת לך כל כך מהי רמת הכתיבה שלו? תאמיני לי שגם אדם שהדקדוק שלו לא משהו יכול להיות בעל נהדר. והרבה אנשים עם רמת כתיבה גבוהה נעזרים בה אחר כך כדי להבין מה בדיוק כתוב להם בגט.

סליחה על ההתפרצות, אבל יש אופנה מאוד פופולרית של פסילות על סמך זוטי דברים, וזה חורה לי.

בהצלחה!

לא צריך לקחת אותי ברצינות רבה מדי. מובן שזו הייתה דוגמה מוקצנת, אך הנקודה הובנה (אני חושבת).

ואגב, לא שאלתי האם לפסול על זה, אלא עד כמה זה מציק. לפני כמה זמן קראתי איזה שרשור על זה באתר כיפה (http://www.kipa.co.il/community/show/7232011 - מוזמנים לקרוא), ונוכחתי לדעת שאולי זה לא כזה הזוי שזה מציק לי. לא שזה מנע ממני אי-פעם קשר כלשהו, אבל זה בהחלט לא הוסיף "נקודות זכות" כשמישהו כתב לי בהודעה "גןןןןןןןןןןןןןןן, מה שלומך?! חחח... מתי אני יוכל להתקשר?". לא יודעת אם להגיד שזה גרע, אבל להוסיף- זה לא הוסיף.

מקווה שאף אחד לא נעלב. אם כן- סליחה.

אבל דעתי האישית היא שצריך לזכור שבפגישות אנחנו לא באים לחלק ציונים. לכולנו יתרונות וחסרונות, ההבדל בין האלה שזה בולט אצלם לאלה שלא הוא היכולת שלהם להסתיר את החסרונות שלהם. אי אפשר להכיר בן אדם באמצעות נוסחאות מתימטיות: שגיאות כתיב מורידות 3 נקודות, הוא לא הציע לשלם - יורדות 4 נקודות, יש לו חיוך חמוד - הוא מקבל 6 נקודות, סך הכל מינוס אחד = לא מתאים. זה נראה קצת מצחיק איך שהצגתי את זה, אבל לפעמים הניתוח שלנו לא שונה מזה מבחינה מהותית. וכן, גם אני חוטא בזה. הכלל לדעתי הוא שצריך לוודא שקלטנו את האדם שמולנו והצלחנו להבין איך הדברים שהוא עשה מתקשרים לאישיות שלו. היכרות מעמיקה יותר עם אדם מעמידה את תכונותיו והתנהגותו בפרופרוציה ובהקשר הנכון ומאפשרת קבלת החלטה מושכלת ואמיתית.

לכן עצם הדיון בנקודה הזאת ובנקודות רבות נוספות שעולות כאן מדי פעם מיותרות לגמרי בעיני. מילא מיותרות, אבל כאשר אנשים חותכים בגלל דברים כאלה - וזה בהחלט קורה - זה אפילו מזיק. מבלי לזלזל בכך שזה מציק, אני מציע להתאזר בסבלנות, ולראות האם שגיאות הכתיב האלה בהכרח מעידות על תכונות שליליות באופן מהותי (וזה בהחלט יכול להיות..)

לא נפגעתי כלל. היה חשוב לי להבהיר את הנקודה הזאת, שבהקשרים רבים היא חשובה מאד.

המון הצלחה!

בעזהי"ת.

אני כן באתי לחלק ציונים!

ציונים סובייקטיביים לחלוטין, אמנם, אבל זה עדיין ציונים. וזה לא רע, זה אמורלהיות ככה.

אני בודקת כמה הוא מתאים לי. וזה הכי לגיטימי שיש.

ויש בחורים שמבחינתי הם היו אפס אחד גדול, ומבחינת בנותאחרות הם היו הכי מעולים שיש!

כי כמו שאמרתי, זה ציונים סובייקטיביים לחלוטין.

שכותבת עם שגיאות כתיב חמורות מאד שיכולות להגיע לרמה של לרשום "כראתי" במקום "קראתי".

היא בחורה ממש ממש נורמטיבית וחכמה מאד!! (מעל הממוצע, עם מקצוע טוב!!)

זאת בעיה שלדעתי לא צריכה להפריע.

בנוסף, עד שרואים מה שהיא כותבת א"א לנחש שהיא כותבת עם שגיאות.

זה אכן היה מוריד לי קצת מהבחור..לא יודעת למה. קשה לי עם זה.

יש לך טעם מסויים, את יודעת שזה מפריע לך, מה רע בזה?

אדרבה, נניח ונתקלים במישהו שהאישיות שלו מאפילה על צד בעייתי כזה או אחר,

אז את יודעת ששווה לצאת מגדרך למען זה.

אבל בכללי, מה רע בהעדפות??

או שאני לא הכי אכזרית פה?

{ב"ה של הייתי צריכה לפסול על דברים כאלה..}

תלוי אם מעיד משהו על הרמה האישית או לא.

יש כאלה ש"לא חזקים" בתחום הזה, אע"פ שהם עם רמה.

לבדוק לגופו של ענין (אא"כ למישהו יש "אלרגיה" לזה..)

אז אם מישהו כתב חחחחחחחחחח זה רק בשביל להצחיק קצת...

איניינים של שגיעות קטיו זה כור סיפור אחר...

באצלכה!!

כמו "אני ילך", או "אספר לך שנפגש",

אבל כמובן שאני לא פוסלת על זה.

סתם נק' חולשה שלי.

אבל "חחחח" זה דווקא חמוד ומראה על זרימה..

בתור מי שאת עיקר החיים שלו מבלה מול הודעות כתובות, זה צרם לי כ"כ שלא הייתי מסוגל להמשיך.

אם זה מוצדק? לא יודע. זה אני.

סלנג זה אך ורק עניין של אופי.
שגיאות כתיב גרועות בהרבה משגיאות תחביריות
ודקדוקיות.
לי אישית לא יפריעו כלל שגיאות בדקדוק
ובתחביר, אלא אם הן ממש צורמות,
יפריעו לי רק שגיאות כתיב.

אז עדיף שלא, אני מזה יזלזל בו וחבל...

אם זה סביר אז עוד אפשרי.

בכל מקרה:

חחחחחחחח

פחחחחח

ודומיהם- ברור שכן,

גמאני כותבת כך

ואם היה לי את הסמיילים של הפורום בSMSים אז זה היה שאווה

תודה על השיתוף!!

אהבתי את ״מסביבי רק הורים״- תרתי משמע: חברים הורים ואת ההורים שלי...

חזק ממש

מרגישים מהשיר שאתה ממש מחכה ורוצה להתחתן אבל לא רע לך או שאתה נואש

מעניין אם אני צודקת...

ב"ה.

תודה על התגובות.

תרשו לי לא להגיב על שאלות פרשנות.

א. כי לעולם פרשנות לא תכלול את כל מה שהשיר מביע, זה יכולות ששמורות רק לשיר.

ב. השיר יותר קרוב אליכם כשאתם המפרשים.

זהו.

שתזכה למצוא אותה בקרוב...

בס"ד

בהצלחה.

לא אותם דברים.

תלוי עד כמה הפער מהבחורה גדול.

אם היא כזאת בד"כ, אז אני מניחה שיסתדרו.

קמצן  , או שקול , או פזרן ?!

לא רלוונטי לשאלה

כל אחד ומי שהוא!

שמתחיל (לא תמיד בהצלחה יתירה) להגביל את עצמו...

לק"י

לא קמצן ולא פזרן..

שקול שנוטה ללארג'יות ולא שקול שנוטה לקמצנות קשה לי עם טיפוסים כאלה ... שמעי אני לא פזרן בלי חשיבה יותר מידי אני חושב אבל וואלה אם אני יוצא וקונה אני לא יעשה זה יותר יקר מזה ב-5 שקל אז אני יקנה את הזול או אני יוצא עם חברים אז יוצאים אמנם  הכל בגבולות הטעם הטוב והכול עניין של הכנסה וצורך אבל לא לא ללכת ולהסתגף נגיד חולצה ב-200 שקל מבחנתי זה בסדר גמור (אלגנט) 

שאישתי תהיה הכי לארג'ית ופזרנית ולא שתהיה קמצנית אני לא יסתדר עם כזה טיפוס בחיים כי אני בדיוק ההיפך אני פזרן... ולא יכול שכל שנייה לשמוע על השיקול של הכסף...

לק"י

תצטרכו להיות במקביל גם מליונרים..

ובעיקר לא על אוכל שזה חייב להיות בשפע ! קראו לי חי בסרט... אבל אנשים הולכים לעבוד ולעבוד קשה בשביל שיהיה להם אוכל ובגדים ונכון גם צריך לחסוך לדירה והכול אבל אוכל קונים והכול ובגדים קונים ומשקיעים בילדים בחוגי העשרה כי לימודים זה לא הוצאה זה השקעה בקיצור צריך לדעת לתאם את רמת ההכנסה לרמת החיים אבל אם משהו שלא יורד ברמה אפעם !!! זה האוכל 

קמצנות היא תכונה שלילית

כנ"ל גם פזרנות 

חסכנות היא תכונה של אנשים שקולים

שיודעים כמה כסף יש להם

ויודעים על מה כדאי לנצל את הכסף שלהם

ועל מה זה יהיה סתם בזבוז

אנחנו צריכים לזכור שכל שקל שהקב"ה נתן לנו

הוא בחזקתו

ואין לנו רשות לבזבז אותו סתם

צריך להשתמש בכסף בצורה נכונה ושקולה

ולא סתם התורה דואגת לפרט לנו שיעקב חוזר על פכים קטנים אפילו במחיר של הסתבכות עם שרו של עשיו.

"מלמד שהצדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם, לפי שאין פושטים יד בגזל" (חולין צא, א)

אבל מצד שני צריך לזכור שאם אדם הוא עבד של הכסף

שכל מטרתו היא בעולם רק לשמור כסף, כסף וכסף

יש לו הרבה ממון אך הוא חי רע

לא רק שהוא חי רע, גם משפחתו והסובבים שלו חיים רע

"אוהב כסף לא ישבע כסף" (קהלת ט ה')

זה דבר רע מאוד

כי בסופו של דבר זה גם מראה על חוסר ביטחון בקב"ה 

שהוא שומר את הכסף כאילו אין הקב"ה יכול לכלכלו מחר ומחרתיים

אבל בסופו של דבר,

צריך להזהר מאוד מלקטלג אנשים האם הם קמצנים או לא

מאוד קשה לקבוע את זה

לדעתי דברים כאלה ניתן לבירור רק על ידי שיחה כנה

לא בצורה ישירה על הנושא

אבל לפי התייחסותו לדברים מסויימים.

באמצע.. לא זה ולא זה.. כמוני..

כבר הצלחת להתאזן?

תלמד אותנו איך...