מה אגיד לכם, שתי טרדות כבדות משקל, היו מונחות כאבן שיש לה הופכין על שלוות נפשו של הרב שרגא מיינגולד, מייסד ומנהל המדרשיה לבנות בירושלים "נתיבות שולמית". כאן בעולם הזה, אין לנו את המאזניים הרוחניות שיוכלו להודיענו איזו טרדה כבדה יותר מרעותה, ובינינו לבין עצמנו זה לא כל כך משנה הרבה, כי שתיהן לא נתנו לרב מיינגולד מנוח ומרגוע, והן שימשו בערבוביה ומילאו את יומו הגדוש ממילא.
מבלי להכנס לפרטים מיותרים, די אם ניזכר שהרב מיינגולד ייסד לפני כ- 25 שנה את המדרשיה "נתיבות שולמית", ומה שהתחיל כרעיון לקירוב לבבות של מספר נערות חוזרות בתשובה, והפך ברבות השנים למדרשיה תוססת ופעילה, אשר מאות נערות ונשים בעלות תשובה באות להתבשם מניחוחה של תורה והלכה ממיטב המרצים והמרצות. מה שהתחיל בדירה קטנה בת שני חדרים, הצריך לפתע מרחב רציני יותר, כדי לאכלס ברווחה את נחשול הצעירות הכמהות ליהדות נעימה.
אשר על כן שכר המייסד מיודענו דירה בת 4 חדרים, אבל גם זו הפכה – תוך זמן קצר – לקטנה וצרת מימדים בהתייחס לגודש נהרות האיתן של הצמאות ליהדות, ועם כל הכבוד, מעט המטרים לא החזיקו את המרובֶּה בפונות. נו, מכאן ואילך התחיל מרוץ מטורף נגד השעון כדי למצוא תחליף רציני מכובד ומרווח למדרשיה. אכן התחליף נמצא. מדובר באולם מרווח שהיה צורך לשפצו, אלא שהבירוקרטיה הממסדית, במשך השלוש שנים, מנעה את ההתקדמות הכה בהולה ונדרשת.
זו אם כן הטרדה הראשונה (או אולי השניה) של הרב מיינגולד, למצוא בית נאות ומרווח לבנות ישראל העולות בסולם בית קל.
הטרדה השניה (או אולי הראשונה) שהכתה ברקותיו של הרב מיינגולד, היתה כרוכה בשמעון, המכונה שימעל´ה, בנו בכורו, שלא עליכם ולא על אף אחד, הפך לנושא הכתר (הלא מכובד) של מעוכבי השידוכין בירושלים וגלילותיה. מה נאמר ומה נגיד, שימעל´ה זה, היה בחור חמד, נושא חן בעיני כל רואיו, שופע שמחת חיים שראוי להתקנא בה, ובעיקר פיו מלא שבח ותהילה לכל אדם ילד ונער באשר הוא. היה לו חוש מופלא להתביית על פרצוף חמוץ של ילד שנכשל במבחן, ובחיוך ענק עם טפיחה אוהדת על השכם להודיע לו "צדיק שלי, אתה יש לך ראש כמו הרוגצ´ובר, אתה יכול להיות "החזון איש" של הדור הבא, לא נורא, מי שנכשל סימן שהוא בעליה...". לפרגון הזה ולדומיו היה מתווסף חיוך שובה לב, שהיה מסוגל לשכנע כל מצוברח מצוי, כי אכן דבריו של שימעל´ה הן הן האמת לאמיתה, ומיד אורו פניו. אך מה לעשות, למרות אישיותו המדביקה וחינו הכובש, שנים על גבי שנים חלפו להן, וגם לאחר עשרות מפגשים, אפילו ווארט אחד קטן לא נסגר, לא רק שלא נסגר, אפילו לא עלה לדיון. כן, כולן אמרו ששימעל´ה "הוא באמת בחור משכמו ומעלה, בעל מידות מופלגות וטוב לב נדיר, אבל כנראה שיש משודכות מתאימות ואיכותיות עבורו". נעבעך.
למותר לציין שהרב מיינגולד בעצה אחת עם בנו בכורו, השיא כבר את שתי בנותיו הקטנות ממנו, מה לעשות...?.
כדי שנעמוד על טוב ליבו של בחורנו החביב, די אם נאזכר לכם כאן, כי עם הגיעו לגיל 25 התיר לו ראש הישיבה לעשות רשיון נהיגה, ובאותה נשימה אמר שימעל´ה לראש הישיבה, כי הוא מקבל על עצמו – עם קבלת הרשיון – לעזור ולסייע (בלי נדר) לכל רכב שנתקע בדרך, יהיה מה שלא יהיה. זה הטיפוס, שהיה בריא, בלי עין רעה.
הנה לכם סיכום קצר של שתי הטרדות של הרב מזכה הרבים, שרגא מיינגולד.
* * *
לא מכבר נקבעה פגישת שידוך נוספת למיודענו העומד לחגוג אוטוטו 30, והפעם בבני ברק, בבית ידיד המשפחה.
שימעל´ה לבש חליפה חדשה, ענב עניבת ארגמן, התניע את הרכב ופנה מירושלים מערבה. השמים התקדרו וגשם החל לטפטף. השעה 20:00. עוד שעה הפגישה. תאונה קטנה ביציאה מירושלים ופקק החל להשתרך. שמעון הביט בשעונו לאמוד את הזמן, "דומני שאאחר כעשרים דקות". לא נורא. קצת לפני שער הגיא נפתח הפקק והרווק החביב החל לשעוט מערבה, אלא שאחרי 2 ק"מ לא יותר, הוא מבחין מרחוק בנורות אדומות מהבהבות... מכונית תקועה בצד הכביש. היצר הרע מנסה לתעתע: "שימעל´ה חבל לעצור, גשם בחוץ, אתה תירטב, והנורא מכל אתה עלול לאחר לפגישה... ומי יודע, אולי זה השידוך שלך...".
הקרב הזה נמשך 10 שניות לא יותר, ושימעל´ה מביס את היצר הרע, סוטה ימינה, מחנה מכוניתו בזהירות, ופונה אל הרכב התקוע. ברכב יושבות להן שתי נשים מבוגרות חסרות אונים. לא נחטא לאמת אם נאמר, שהן לא דתיות כלל וכלל לא. אבל מיינגולד הצעיר, נאמן לקבלה שלו לסייע לכל רכב תקוע, שואל "מה ניתן לעזור לכן?". עונה לו הנהגת חמוצת הפנים: "יש לי פנצ´ר, כבר חצי שעה אני תקועה כאן, ובעלי לא עונה לצלצולי הפלאפון... אינני יודעת איך מחליפים גלגל".
זה הספיק. שימעל´ה הבין היטב שהפנצ´ר הזה, הוא לא פשוט. קודם כל הוא אמור להתלכלך ולהירטב עד לשד עצמותיו, כי מזה רבע שעה שהטפטוף הפך לגשם זלעפות, ובנוסף האיחור יהיה מאד משמעותי, ואוי לאותה בושה. הוא אחז בג´ק, במפתח הברגים ובגלגל רזרבי, ותחת גשם צפוף החליף את הגלגל, סגר את הבגאז´ וסימן לנהגת "סעי לשלום, הכל בסדר".
"אמור לי את שמך ומספר הפלאפון שלך בבקשה" מבקשת הנהגת בנימוס.
"סליחה גבירתי, אני ממש מתנצל, אבל אני סייעתי לך לשם שמיים, באמת תודה, אין צורך...".
"בשום פנים ואופן" התעקשה הגברת "זו כפיות טובה מצידך להתעלם מן הבקשה שלי... מה בסה"כ ביקשתי...".
"אבל האמיני לי, גברתי, התודה שלך מספיקה לי... אנא".
אך זו בשלה. "איך אתה מונע ממני לדעת מי עזר לי?".
"בסדר, שמי שמעון מיינגולד ....................-050.
"אתה ירושלמי נכון?".
"כן".
"תודה, לילה טוב, תודה תודה" והמכונית המפוארת השתלבה בתנועה.
* * *
רטוב עד העצם עם חולצה רוויית כתמים ושמן בליווי עניבה מקומטת, נסע שימעל´ה לפגישה, שהיתה אחת המביכות בימי חייו והסתיימה תוך דקותיים.
"סליחה", אמרה המשודכת, "אני בהחלט מבינה אותך, אבל תבין גם אותי, שיהיה לך בהצלחה בהמשך", ויצאה.
שימעל´ה יצא לרחוב, הביט בשמים הנוזלים ואמר: "אבאל´ה שבשמים – תודה. אני מקבל את הביזיון באהבה, כל מה שאתה עושה זה בטח לא פנצ´ר. הכל לטובה".
* * *
אחרי שלושה ימים.
הפלאפון של הרב שרגא מיינגולד מצלצל.
"שלום, זה הרב מיינגולד"...?
"כן אדוני, במה אוכל לעזור לך"...?
"רציתי לספר לך משהו על הבן שלך...".
"קרה לו משהו?" נבהל הרב.
"לא, לא, חלילה, רציתי לספר לך, שהבן שלך הוא פשוט אדם נפלא, בעל חסד יוצא מגדר הרגיל...".
נו,הרב מיינגולד כבר שמע עשרות אם לא מאות שבחים על בנו בכורו מעוכב השידוכין, אבל כמו כל אבא טוב, הוא נהנה גם מהפרגון הזה. "כן, שימעל´ה שלי הוא נשמה טובה" הפטיר.
"תראה, אשתי שתהיה בריאה נתקעה עם פנצ´ר ברכב באזור שער הגיא, גשם זלעפות בחוץ, לא עניתי לה כמעט שעה בטלפון, היא כבר היתה מיואשת ומבוהלת. אף אחד לא עצר להתעניין, רק הבן שלך. תחת גשם סוחף הוא החליף גלגל, ורצה לברוח, אבל אשתי התעקשה לקבל ממנו פרטים, כדי להודות לכם, אבל הוא בענווה ביקש ללכת ואמר לה "עזרתי לך לשם שמיים", אבל אשתי עקשנית ואמרה לו "שזו כפיות טובה..." והוא נכנע.
"כן, אני מודה לך על התודה אדוני... יהי רצון שיותר לא יהיו לכם פנצ´רים במשפחה" חייך הרב מיינגולד. מעבר לשפופרת.
"תראה הרב מיינגולד, מדבר פנחס בן יועזר שר-השיכון, אם אתה צריך ממני עזרה כלשהי, רק תגיד, אני אעשה לך את זה במסירות-נפש, לא פחות מהמסירות והחינניות של הבן שלך...".
הרב מיינגולד כמעט ואיבד את שיווי משקלו, לא בגלל המעמד של הפיגורה הפוליטית שמעבר לקו, אלא משום שהאיש הכי משפיע בפרמידה הממסדית שמסוגל היה לקדם את תוכניות ההרחבה והשיפוץ של האולם ששכר, זה רק שר השיכון בכבודו ובעצמו. נו, ואם שר השיכון מחייג אליך אז נצל זאת עד הסוף.
לא חלפה חצי שעה, ושר השיכון בכבודו ובעצמו הגיע לבית המיינגולדים, לקח את התוכניות ההנדסיות וחזר אחרי שלושה שבועות עם כל האישורים והחתימות הנדרשות, ואפילו עם הנחייה קטנה כיצד לזכות במימון ממשלתי נדיב, לשיפוץ האולם.
רגע, רגע, הסיפור עוד לא נגמר.
כבר למחרת שלח הרב מיינגולד את שימעל´ה שלנו, שקיבל מיליון ברכות על ראשו, לבנק מסויים, כדי לשלם כמה אגרות הקשורות לתוכניות החשובות להרחבת מדרשיית הבנות "נתיבות שולמית". בדלפק המתין לו פקיד בנק חרדי חביב ושאל "הו, נעים מאד, האם אתה הבן של הרב מיינגולד מייסד המדרשייה...?".
"כן" השיב שימעל´ה במבוכה.
"אני חייב לאבא שלך חוב של כבוד. שתי האחיות הקטנות שלי זכו להתחזק ביראת-שמים במדרשיה שלכם... שיהיה בריא אבא שלך, הרבה בתים הוא זכה להקים בישראל...
"כן" הפטיר בעדינות ובלחש שימעל´ה הנבוך "אבל הבית שלי עדיין לא הוקם".
הפקיד היקר זקף עיניו והביט במבט חודר בשימעל´ה: "אני יכול אולי להציע לך את אחותי הקטנה, היא בת 26... דבר עם אבא שלך שיחזור אלי בערב...".
* * *
נו, לכל סיפור יש סוף, וכמו כמעט תמיד הסוף הוא טוב. שימעל´ה מיינגולד הצליח להקסים את ליבה של חווהל´ה מיוסט, כבר בפגישה הראשונה, שהיתה מצחיקה עד דמעות. הוא סיפר לה בפרוטרוט כיצד זחל מתחת למכונית המפוארת עם הפנצ´ר בשער-הגיא, החליף גלגל והגיע לבבני-ברק מטונף ורטוב, לפגישת שידוכין מביכה שנמשכה שתי דקות, אחר כך שר השיכון היה בטלפון עם אבא שלו, וקידם לו את התוכניות, ואוטוטו חנוכת בית של המדרשיה.
אחרי שעתיים של פגישה מבורכת, יצא שימעל´ה החוצה והביט בשמים הבהירים זרועי הכוכבים ואמר: "אבאל´ה תודה. כל כך נפלא לגלות וללמוד איך שמפנצ´ר אחד יוצאים עם שני בתים בנויים לתפארת, זה רק אתה יכול".
מסדרת ספרי העיתונאי...(קובי לוי..)
אין מצב שהייתי ממשיכה..
, כן?)