פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1429)

גם בערב יש משפחות+ילדים שמשחקים שם מנסיון

הירידה אליה מיד אליה מיד אחרי מד"א.. ממש יפה!
משקיף על הליפתא, על כביש בגין ובערב- אחלה תצפית על השקיעה..

אגב, חבל שלא משקיעים בה יותר.. יש לה אחלה פוטנציאל!

ותגיד לה שלא תשכח להביא פשמינה 

<צ>

אבל עוד רעיון למקום שווה- האוניברסיטה בגבעת רם 

יש מרחבים יפים, אפשר גם לשבת בפנים...

ויש אפילו קפה במחיר סבבה (כן, כן, גם לביינישים שביננו)

אבל מכירה את הצד השני (בכיוון של קרית הממשלה!)

יש את גן הורדים, סאקר, ויותר רחוק אבל ממש חמוד- גן הפעמון!

אפשר "לנדוד" רחוק יותר? הטיילת של ארמון הנצי"ב- מהמם שם!!!

בהצלוח'ס...

או שלחברים שלך יש הרבה שאלות

וזה הכי כיף לדסקס על זה!

אבל אם כבר מדברים על זה- גן הפעמון בשעות הצהריים, הייתי עם חברות בפיקניק ושקט שם וממש יפה. זה גם קרוב לבתי קפה ולתחבורה ציבורית

זה המקום המושלם ביותר לדייט!!

שקט, יחסית מבודד, רומנטי, אוויר צלול ונעים...

<צ>

לא צריך לחשוש לאחר את האוטובוס.

וגם מבחינת האוירה -זה מקום שמבטא ציפייה, הליכה לדרך חדשה.

להתחפף.

מאחר שרבים לא מבינים את היתרונות של המקום הזה, כנראה לא יתקיימו שם הרבה דייטים נוספים, מה שתורם לפרטיות...

כל הבאסה שלא הספקתי להשיג אותו ולמסור לו את התוצאות...

(הוא הלך בסוף לגן הוורדים ע"פ המלצתי. לקח להם חצי שעה כי תעו בדרך קצת...

אבל בסוף הסתדרו והיה אחל'ה )

אבל טוב שהשרשור החשוב הזה יישאר לדורות

בעזהי"ת.

אתה מתכוון לזה?

חלק א'

חלק ב'

לא הבנתי מה רצו להגיד בסרט הזה.. 

הכביכול משעשעת שבעלילה.

(ו... החננאל הזה לא היה צריך לקרוע בסוף?...)

אפשר לתפוס איזה רחוב ראשי- ללכת בו- ואז לפנות לסמטאות בין הבתים

ולגלות

שיש שם רחוב שקט, עם ספסלים, ומצמחיה

ומעט עוברי אורח שלא מעניין אותם לבהות בכם...

רחוב ירמיהו נשמע ממש כמו אחד מהסוג הזה

פשוט ללכת בו- לפנות ימינה לסמטא, ולחפש הרפתקאות

(זה עובד הכי טוב ברחובות כמו מלכי ישראל, מאה שערים וכדומה )

אני הייתי עושה את זה ברובע

א להאמין איזה מקומות מקסימים ושקטים יש שם

לק"י

באמצע מגלים איזה מקום יפה כזה עם ספסלים וצמחים...

ותמיד אפשר לקפוץ לרשימו-מנורה 8..

אחלה מקום

וואי נשמה!

אני שולחת לך חיבוק גדול גדול!

גם אני מרגישה ככה לפעמים,

וזו הרגשה כל כך נוראה.....

אבל מנסיוני הדל אני יכולה להגיד לך, שזה רק בראש!

אני זוכרת שחשבתי עם עצמי והגעתי למסקנה שאני כן שווה משהו!

אם אני חיה פה אז מסתבר שצריכים אותי כאן!!

תאירי את הנקודות הטובות בחיים שלך ובעצמך

ןתראי עד כמה את מיוחדת!

את מוזמנת באישי בשמחה

ושיהיה המון בהצלחה!

ומה שהיא עושה זה נורא ואיום.

מההודעה שלך רואים שאת מצוינת.

אל תתני לארס הזה לחדור בך אפילו מילימטר.

ויש לכך דרך פשוטה: הרי אדם, באופן נורמלי, אם רואה חיסרון אצל מישהו שאיכפת לו ממנו - הוא משתדל לעזור לו. הוא לא יטיח לו את זה בפנים - כי ברור שזה רק הורס.

ולכן ברור, שכאן הדברים לא נאמרים בגלל שהם כך במציאות. זה בא מתוך בעיה לא-ברורה שיש אצל אימך. זה כלל לא קשור אלייך.

זה שאת מצליחה למרות זה להשתדל בכיבוד הורים, מראה על מעלה עילאית שיש בך. לא כולם היו משתדלים כך, במצב כזה. זה דבר עצום - מזכיר את הסיפור על דמא בן נתינה. הרי שם, ברור שהיתה לו אמא לא-נורמלית: מכה אותו עם סנדל לעיני הבריות (הוא היה גוי, מפקד צבאי..); והוא מרים כדי שלא תצטער.  חז"ל מביאים את הדוגמה הזאת - לא כדי להראות שכך הורה אמור להתנהג...  אלא כמידת חסידות, שבגלל הערך של "כיבוד הורים" - הוא מתעלם מהשיגעון.

זה שאת שומרת על אחייך, מנקה וכו' - זה מראה שאת פשוט אדם נפלא. לכל אדם יש "פאדיחות" מהילדוּת - נו, מה הקשר?.. ולהשוות - הכי קל, הרי היא לא צריכה להתמודד עם הבת דודה והחברה... 

ולדעתי, מי שהיא "מספרת להם" מהמשפחה - תופסים שזה שיגעון, כי איזו אמא תעשה כך לביתה.. אלא שאינם רוצים "להתערב" בכך..

כנראה - לא את ה"ניסיון" שלה, אלא להיפך.  תשתדלי כמה שאפשר לא להתחצף בצורה יזומה. זהו (אחרי הכל - יש לכך קצת אפקט של "כדור שלג".. קשה לא להגיב - ואז היא "נפגעת" ומוצאת עוד "הוכחה" כביכול.. וכו'. זה כמובן הבל - אבל לפחות מצידך להשתדל שהמדורה לא תגדל, אף שלא באשמתך כלל).  תראי אם יש רב/מישהי שהיא שומעת לו - ותספרי מה שקורה. שידבר איתה ויזהיר.

היא לא צודקת, בשום אופן ! שלא תעזי להתחיל לחשוב כך.

את לא "שטן"....  לפי איך שאת מצליחה לכתוב כאן - זה יותר לצד של מלאך..  כמה היו עומדים בזה כך. ה' נתן לך כחות.

כשאת תתחתני בעז"ה, את תהיי משוחררת מכל הקללות הללו - ואז בעלך יגלה איזו אשה נפלאה יש לו - וגם את.

את תדעי איך לא לדבר אל ילדייך.

עם הזמן - כשאימך תראה שאינך מגיעה כדי לקבל חרפות, אלא ליחס נורמלי בלבד, זה יוכל לעזור לה, אולי, להירפא.

את מחפשת מי את; ניסית "לחפור" בעצמך - זה קלאסי למי שטופלים עליו עלילות שווא והוא אדם טוב: מתחיל לבדוק בתוך עצמו, אולי... מי אני..

אל תאמיני לאף מילה מזה!

אני אגיד לך מי את: מה שכתבת בסוף: "אני רק רוצה להיות בנאדם טוב"... הרב קוק זצ"ל כותב שהרצון להיות טוב, זה האוצר היקר ביותר - וזה מסור בידו של האדם. הנה, יש לך אותו.

תראי את הטוב שבך, תגדלי את הרצון הפנימי שלך להיות טובה, תשמחי בזה. תתייחסי אל כל הדברים הללו כ"יסורים ממרקים" שאין את יודעת למה באו עלייך - אך בשום אופן אל תתני לטיפה מתוכנם להיכנס בך. זה הכל שקר.

את צריכה לדמות, שמישהו חסר דעת היה מתחיל להגיד לך ברחוב: "שטן"...  מה היית עושה? מרחמת עליו.  לאימך יש בענין הזה מחלה. זה שאת מנסה לכבד למרות זה - זה דבר גדול. אבל עלייך לאטום לגמרי את אוזנייך לענין הזה. להיפך, תשתדלי ע"י כך - כקונטרה - להרבות בטוב ועדינות פנימיים, שלא "תידבקי" מזה ח"ו.

תרבי טוב עם חברותייך - תשתדלי כמה שפחות להיתקל עם אימך. כמה שלא תאמיני לאף מילה מזה, ותנסי להתרכז בטוב הפנמי שלך ובהוצאתו לפועל כהבנתך, בהתעלמות מוחלטת מכל האמירות, לא לשמוע בכלל, כך הוא יקרין יותר ; וגם האבסורד שבדבריה יהיה ניכר לכל מי שהיא מדברת איתו על זה.

חיזקי ואימצי, זה ניסיון קשה. תרבי בטוב - אל תאמיני לאף מילה מהשטויות הללו, אל תחשדי בעצמך - ולא ירחק הזמן ותוכלי לתת לטוב הזה לצאת לפועל בצורה הולמת אותו, עם איש שהולם אותך.

אין מה להוסיף, כולם פה איתך... עושה רושם

(אולי גם המשיח יכול להגיע מתישהו)

דווקא חשבתי שבדך כלל אין כ"כ חילוקי דעות..

טוב, עם "כל מילה" באמת לא תמיד מסכימים...

מה לעשות שיש הורים שאין להם את הכישורים והרגישות להיות הורים טובים, לפעמים זה נובע מתסביכים שלהם עם עצמם, לפעמים כי ככה גידלו אותם, כי עברו משברים, זה לא משנה למה, אבל היא מצליחה לגרום לך לחשוב כאלה מחשבות על עצמך- אין לי ספק שהיא טועה.

עצם ההתמודדות שלך עם מעמסה כ"כ גדולה, עם כאלה השפלות ועלבונות, ועדיין את משתדלת לכבד ורק רוצה להיות בנאדם טוב- מעידים על כמה שאת בנאדם טוב, שרוצה ושואף לטוב וכמה כוחות יש בך. ומי שיהיה מספיק חכם ורגיש יוכל לראות את זה.

יש לך אפשרות לצאת מהבית?

גם אם לא כרגע, נסי לצמצם חיכוכים, להיות כמה שפחות בסביבה שגורמת להרגיש רע, להיות עסוקה מחוץ לבית,

לחפש סביבה נעימה ותומכת יותר ולהיות בה כמה שיותר.

ככל שתשמרי על עצמך ותרחיקי את עצמך מהקולות שאת שומעת ממנה, יהיה לך קל יותר למצוא את עצמך, לא תצטרכי לחפור כ"כ עמוק, זה כבר יצוף מעצמו.

תתחילי לשכנע את עצמך במחשבות ותפיסות פחות שליליות לגבי עצמך, ואם כרגע משפט כמו "אני בנאדם טוב" לא אמין מספיק וקשה לך לקבל אותו אז חפשי משפטים שאת מסוגלת להאמין להם, (למשל-  "כמו לכל בנאדם יש בי צדדים טובים יותר, וצדדים טובים פחות, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר") תכתבי אותם לעצמך במקום בולט, תגידי אותם לעצמך כמה פעמים ביום עד שיכנסו לראש.

אל תהיי קשה עם עצמך, בכל פעם שעשית דבר טוב או שהצלחת להתגבר , תרשמי את זה לעצמך, ותסתכלי בזה מידי פעם, זה יזכיר לך שאת בנאדם שגם עושה דברים טובים.

רק טוב.

איזה אשה חכמה

איזה איש טוב

מישהו שמכיר אותך באמת

(ואולי גם מכיר או יכיר ממך את אמא שלך

ואת הסיפורים שלה)

והוא יגיד לך

כמה היא טועה

וכמה את לא צבועה

וכמה ההתחצפות שלך נובעת  מחוסר אונים ומכאב וחללה לא מרוע לב.

וכמה את שווה.

תחפשי מישהו כזה..

מישהו שתוכלי לתת בו אמון ולספר לו הכל,

והוא יעזור לך להתמודד עם כל הסיפור הזה.

את נשמעת כ כך מתוקה,

ואמיתית,

ויום יבוא, גם אם זה לא יהיה כל כך מהר

שאת תדעי מי את

מה טוב בך

ואיזה קליפות את צריכה להוריד

ואת תרגישי טוב עם עצמך.

חיבוק!

אני לא יודעת בת כמה את ואם את יכולה להרשות לעצמך מבחינה כלכלית, 
אבל לדעתי - תעשי לעצמך טובה ופשוט תעזבי.

אבל מה זה פותר?

ואני לא חושבת שזו בריחה, כי זה לא קושי לגיטימי שצריכים להתמודד איתו בחיים. 
אם היא תעזוב את הבית היא גם תפסיק לשמוע את זה כל היום, תהיה עצמאית, ואולי גם אמא שלה תתחיל להרגיש את חסרונה.
אני לא חושבת שאפשר לשנות הורה בכזה גיל, אבל מי יודע, אולי זה ישנה משהו בהתנהגות שלה.
 

אני חוזרת על מה שאמרתי קודם - בריחה זה כשאת בורחת מקושי לגיטימי במקום להתמודד איתו.
פה אין שום דבר לגיטימי, אף אחד לא אמור לספוג יחס כזה בשום מקום ובטח לא בבית.
אם הקשר עם אבא שלך חשוב לך תפגשי איתו לבד, מחוץ לבית. את לא צריכה להקריב את המצב הנפשי שלך בשביל זה כי זה ממש ממש מפספס את המטרה. אני בטוחה שאם תסבירי לו הוא יבין.

איזו רגישות יש בך.. את נשמה טהורה!

איך למרות הקושי המטורף הזה, למרות שקשה לך עם הבנאדם שאמור להיות הכי קשור אלייך, את עדיין רוצה ומשתדלת לכבד הורים ולשמור על קשר עם המשפחה ואכפת לך מאבא ואת מרחמת עליו.. יש לך לב ענק ומה שאומרים לך זה הבלים ושקרים. 

לעניות דעתי, על מנת שיהיה לך יותר קל להתמודד, תסתכלי על אמא שלך ממבט של רחמים. כשהיא תתחיל לתקוף אותך, פשוט תרחמי עליה. תכל'ס היא באמת זקוקה לרחמים שהיא לא מעריכה ת'מתנה שהיא קיבלה. ככה גם לא יהיה לך כעס עליה, ומסתמא לא תעני לה והיא לא תחזיר לך.. וגם המריבות יתקצרו קצת. אני מקווה...

כל בר- דעת מבין שאת לא אשמה. השאלה אם יש דרך לרכך קצת את אמא, כי זה חבל שאלו היחסים בינכם. יש מצב כזה (אני לא יודעת אם זה מציאותי מבחינתך, אני רק מעלה רעיון...) שתגשי אליה בזמן שהיא יחסית רגועה ותביאי לה שי צנוע ופשוט תכתבי לה שאת אוהבת אותה גם אם זה נראה אחרת ותודה וכו'.. אני משערת שזה טיפה ירכך אותה.

                 תנסי ותעדכני,

אני מחכה לשמוע. אפשר בכיף גם באישי!

בהצלחה, אחות חזקה שלי!

הקשר עם אבא שלך חשוב מאוד, תנסי לשמר ולחזק את הקשר הזה, תסבירי לו למה קשה לך, אולי תמצאו "זמן איכות" מחוץ לבית פעם בשבוע, שניכם תרוויחו מכך.

אולי תנסי להציע לו בעדינות שידבר עם אמא שלך על אפשרות שהיא תיגש לטיפול, אולי יש מישהו אחר שהיא מקשיבה לו שינסה להציע לה את האפשרות. אני מניחה שגם היא סובלת מההתנהגות של עצמה, אולי מתאים טיפול משפחתי (כדאי להתייעץ).

בהצלחה רבה,

שה' יהיה בעזרך ותקבלי כוחות להתמודדות הלא פשוטה הזו.

אתה בודק כמה דברים ממש-ממש חשובים וקריטיים? או מנסה לדעת (מקצינה בכוונה) מה המאכל האהוב עליה...?

כי אז הגיני מאוד שתמצא כמה פרטים לא כמו שציפית...

עצתי היא-

שים לב טוב מאוד מה (ובעיקר- כמה) אתה מברר ואם לא נסחפת בזרם השאלות שעלו בראשך... (חייבים לזכור שההיכרות האמיתית היא בפגישות ובכל מהלך הקשר...)

אם באמת ביררת כמה דברים מרכזיים ורובם לא לרוחך- הייתי בודקת עם עוד חבר ואז שוקלת שוב אם זה שידוך עם פוטנציאל..

ב"הצלחה!!!!

ענבר.. אני בת..

(סתם יותר פשוט לנסח ת'הודעה בשלון זכר...)

ואם מה שביררתי חשוב.. מאוד.. אבל לא ה-כ-י חשוב? אחרי הכל- מידות קודמות לכל, ושם לא נמצא שום "פגם"...

ענבר.. אני בת..

(סתם יותר פשוט לנסח ת'הודעה בלשון זכר...)

ואם מה שביררתי חשוב.. מאוד.. אבל לא ה-כ-י חשוב? אחרי הכל- מידות קודמות לכל, ושם לא נמצא שום "פגם"..

תודה!

זה נמצא בפער ממה שהיית רוצה- אם זה ממממש שונה (להמחשה בלבד: את דתיה לאומית והוא חרדי..) אז אין כזה טעם לנסות...

אבל אם זה עניין שפשוט הבחור לא עומד בכל הפרטים הקטנים שבנות יודעות להציב לעצמן (אין מה לעשות, מה שנכון, נכון...), כדאי ואף מומלץ ביותר- להתרכז במה שאת לא יכולה לדמיין בלי! ואם זה נמצא, יש לך בעצם ה-מ-ו-ן!

נ.ב. זרמתי עם הבקשה לניסוח

בעיקרון, אם המיועדת לא עונה על התיאור שהצבתי לעצמי אני כנראה יפסול... במיוחד כשמרגישים שיש בה משהו שכנראה יפריע...

אבל זה ממש לא גורף!

לדעתי, הגורם המכריע הוא השאלה- "האם יש לי חשק לצאת עם ההצעה הזאת?"

כי אם לא.. אז רוב הסיכויים שחתונה לא תצא מהקשר הזה

ב"הצלחה!

אם זה לא משהו ממש מהותי ,אז לדעתי אם אתה חושב שזה עדיין יכול להתאים אז שווה לנסות..כי ת'כלס באמת עד שלא נפגשים לא יודעים..ולא משנה כמה בבירורים זה נשמע מדויק ומתאים בסוף זה יכול להיות הכי לא קשור, ולהיפך.. כמו שאמרת..

דגשים מהותיים:רמה דתית,מנטליות,סגנון בעבודת ה',אופי..

זה מה שקשה... המראה הזאת! בעע

סלסלה עם שוקולדים.

שלטים מפוזרים בבית (עם פסוקים).

כמו שאמרה כתר הרימון- שלט בכניסה
אפשר לנפח בלונים צבעוניים ולהדביק על הקירות (או על משקופים כדי שלא ירד הצבע מהקיר)
אפשר לגזור הרבה לבבות ולרשום בהם משפטי אהבה קיצ'ים/ יפים ולתלות או להחביא בכל מיני מקומות (להדביק על הקופסא של הסוכר, על הספריי בשירותים, על המברשת שיער, על המראה, פשוט תתפרעו)

מזל טוב

של נצנצים כאלה, של סוכות.

פרחים אם בא לכן להשקיע...

אפשר לכתוב משו עם טופים/סוכריות על הדלת. (להדביק עם סלוטיי'פ, אבל לבחור אחד כזה שלא מוריד צבע אחרי שמורידים אותו. כנ"ל לגבי סלוטיי'פ/מסקנטיי'פ שאיתם תולים דברים על הקירות.שיהיה משו שלא מוריד צבע. יש מסקנטיי'פ מניי'ר כזה. אולי הוא טוב ).

לתלות שלטים, שוקולדים.

אם יש מקום ליד דלת הכניסה שלא מפריע לשכנים-אפשר לעשות שביל על הרצפה-שמוביל לדלת, שהשוליי'ם שלו זה שוקולדים ובאמצע לפזר נצנצים או משו אחר.

לקשט בעזרת סרטי מתנה- אפשר על המקרר ליצור בעזרתם כאילו צורה של מתנה (כמו שקושרים מתנה עם הסרטים האלה..) לעשות איתם מסגרת למראה.

בלונים מהתקרה שקשורים בלמטה שלהם עם חוטי מתנה-החוטים כאילו באוויר, והבלון בראש שלו-מודבק לתקרה.

לשים סוכריות/טופים בכל מיני מקומות בבית.

לכתוב שלט עם ברכה מושקעת.

וכו' וכו'...

תקנו כל מיני בריסטולים וכד' ותזרמו שם עם כל מיני רעיונות. תחשבו תוך כדי.

בהצלחה! מזל טוב ורק שמחות בעז"ה-תמיד!

או מול הדלת בפנים.

שלט לכניסה..

אבל הכי כייף הייתה הארוחת בוקר המפנקת שהשאירו לנו במקרר..

לדעתי ממולץ מאוד! (כמו שכבר אמרו..)

אבל כמובן לצייד גם בכל הכלים החד"פ הנדרשים..

כי אחרת די נתקעים..

בשמחות!

בדר"כ ההורים שמים אוכל במקרר..וכלים ח"'דפים וכד'..

אז אולי בכלל לא צריך שהחברות יביאו אוכל..

לדאוג שיהיה מפה יפה (או בד) על השולחן,

אפשר עם בקבוק יין ושתי כוסות ליד, קצת פרחים.

שוקולדים זה רעיון טוב.

אני בזמנו נמנעתי מלקשט או בכלל להכנס לחדר שינה, היה נראה לי לא שייך.

כוכבי בוקר נראית לי פשוט צודקת,

נראה לי שכשהחתן נכנס לבית הוא מפוצץ מייד את כל הבלונים

זה נראה לי ממש לא שייך, ההמוניות והעליזות מהסוג הזה- מקומה בחתונה, לא?

בבית הייתי רוצה סגנון שקט ונעים, לא צלופנים ובלונים,

אבל נראה לי שהלילה הזה עבר כבר, זה לא רלוונטי... החתן כבר פוצץ מזמן את את כל הבלונים...

שומעים את הטון בין השורות...              דברים ידועים וכ"כ טוב להזכיר אותם. אז תודה!

אפילו עם הקשב וריכוז שלי קראתי הכל!!

(קח את זה בתור מחמאה ממני..)

ישר כוח!!

לא רוצה לשפוט. ממש לא! רק להעלות נק' למחשבה, כן?

קודם כל- בן אדם!! אל ייאוש! תן חיוך!!

אמרת שכבר מזמן התייאשת,

אז אולי זה מה שגרם לך דווקא לא להתקדם?

אולי היית כבר מגיע לפגישות עם החלטה מראש שאין סיכוי וזהו?

אולי היית משדר לחץ ואנשים נבהלו?

אולי אתה בעצמך לא נתת את היכולת לקבל את השפע, דווקא מתוך הלחץ הזה?

אנחנו במהותינו אנשים מאמינים.

וכמאמינים, יודעים כי הקב"ה מכוון לנו מלמעלה את הטוב ביותר בעבורינו!!! 

הרבה פעמים אנחנו לא מצליחים להבין כיצד מה שקורה איתנו יכול להיות טוב.

אבל סמוכים ובטוחים כי זה אכן טוב לנו.

ואם לא יודעים עכשיו, בהסתכלות המצומצמת שלנו כבני אנוש- אולי בעתיד נדע מהו.

ואולי גם לא.

חשוב להבין שכל התקופה הזאת של ה-להפגש, לשמוע הצעות, לדבר עם שדכנים/ות,

זוהי תקופה בהחלט לא קלה!!

אנחנו חייבים לשמור על הראש מחוץ למים, לקחת נשימה, מלאת אמונה ולהמשיך הלאה.

זקוק להפסקה? קח אותה!! תתפנק על עצמך, תהנה!

אבל רק אל תתייאש!

ייאוש מונע ממך להמשיך, להתקדם, וחבל!

למה אחרים כן ואתה לא?

אני לא יודעת. גם אתה לא.

אבל צריך להאמין ש"עושר שמור לבעליו", ובשניה שהכי הכי ייצטרך להגיע הוא יגיע,

ולא שניה אחת קודם. ובהקשר הזה- עושר הוא יכול להיות שפע מכל סוג שהוא..

תתפלל על זה! תבטח בה'! תן לו לנהל את הדברים!!

אני מאחלת לך שתמשיך להיות אופטימי, שתמשיך לראות שיש עוד סיכוי, ושזה יבוא!!

שבע"ה בקרוב, בצורה הטובה ביותר ל-ך זה יגיע, ויעשה אותך המאושר באדם,

שתדע לקבל את השפע שיישלח אליך בצורה הטובה והנכונה ביותר.

הצלחות ובשמחות!!!!

ואלעזר, בע"ה שהשנה החדשה תביא איתה כוחות מחודשים לעבור את התק' בטוב...

רק אגיד דבר אחד:

לא חסרים חבר'ה שהגיעו גם הם למסקנה הזו בכנות.

הזמן עשה את שלו - הם חזרו לחפש, ובסופו של דבר מצאו וזכו לאושר.

בקרוב אצלך

שהתחתנה בסביבות גיל ה-30

(ובדיוק היום, ביום היערכות בבי"ס שאני מלמדת בו, מורה שהתחתנה גם בסביבות גיל ה-30+ הזכירה את העניין... בדיעבד הבינה שה' ליווה אותה לאורך כל הדרך. נולדה לה לפני כמה חודשים בת. קראה לה אמונה)

נסכם על חודשיים גג? 

מזל שזה תלוי בקב"ה. הוא היחיד שיודע מתי טוב עבורך לפגוש אותה... (לך תסמוך עליי ... לא מומלץ...).

אני לא חלילה מזלזלת!!! אני מבינה את הקושי (נכון שלא כמוך, אבל נראה לי שאפשר להבין את הייאוש...).

אבל א"א בלי אמונה!! ובמיוחד בעניינים שכאלה.

תבדוק שעשית את כל ההשתדלויות (תפילות גם כמובן).

שתבשר במהרה בשורות טובות!!!!

כיף לראות שוב פה עמנו. באמת שחסרת (סביבות השנה? יש מצב?...).

כיף עוד יותר גדול לראות שנושעת בשעטו"מ!!!

"אחד מן החבורה שהתארס - 'תדאג' כל החבורה כולה..."

בע"ה בניית בית נאמן, מלא אושר ועשיית רצון ה'...

וכמובן מזל טוב גדול

מזל טוב.

בהצלחה רבה

שההכנות לחתונה יעברו בקלות ובשמחה בעז"ה, בכדי שתוכלו להתרכז בדבר האמיתי והחשוב- הקשר בינכם!

בשמחות!

במי בדיוק אתה רוצה לנקום לרגיל אירושיך?

בדיוק מתחת לבית שלי, חבר שלי בפורים הציע שנחרמש אותו... אם יש למישהו הצעות אחרות אפשר להעלות.. בכל אופן תוה לכל המאחלים!

בעזהי"ת.

מזל טוב

החשש שיתייחסו אלייך כאל ילדה קטנה וזה יוריד את ערכך בעיניו?

החשש שיזלזלו בו כי לא סומכים עלייך?

אם תפרטי יותר מה מפחיד אותך יהיה אפשר קצת יותר לעזור, ובכל מקרה, העצה הקבועה שלי:

לפני שאת מביאה אותו הביתה- תדברי איתו על זה. על החשש שלך, על העובדה שאת הבת הכי קטנה בבית ואיך זה משפיע עלייך.

אם אתם בשלב של לבוא הביתה- השיחה איתו יכולה מאוד לעזור, הפתיחות מולו יכולה להוריד הרבה מאוד מהלחץ מכל הנושא.

זה נשמע כאילו היותך ה"קטנה" זהו נתון המקובל עלייך, לפחות מלשון הניסוח שלך.

את צריכה לעשות "מהפך", והמפגש הזה של הבחור (לאו דווקא הבחור הזה) עם משפחתך הוא הוא המהפך. כי אם תעשי את זה בביטחון מלא, זה ישקף שכבר לא מקובל עלייך לקבל יחס של "קטנה" ואם תתמידי בכך צפוי, להערכתי, שינוי מכיוון המשפחה.

קודם שתדעי, להביא את הבחור/ה הביתה זה מעשה מפחיד, שמפחיד לא רק את האחים הקטנים, כי אם את כולם. 

עד כדי כך, שזה מהווה כר נרחב לפולקלור עממי, תוכניות אירוח, שירים בביצוע נוראי שנכתבו בשעה מאוחרת על המקלדת, פאדיחות שצוחקים עליהם אח"כ עם סומק מסויים בלחיים, וכ-5% מהסיבות שמפרנסות פסיכולוגים ורבני שיעורים. כן, זה מפחיד!!

כולם מפחדים להביא את "א גרויסע מציאה" שלהם לפני ההורים הפולנים שכמובן, רק רוצים את הכי טוב לילדים שלהם.  מפגש החמות עם הכלה להיות, יכול להיות מתואר רק כשני נמרים שסובבים אחד את השני בזירה בלתי חוקית, אחרי שהרעיבו אותם במשך יומיים. אבל נו, מה אני מטפח את הפחד, צריך פתרון.

תדעי שזה טבעי, והרבה אנשים מרגישים את זה. זה צעד בקשר, צעד יפה אך לא צעד פשוט. בלי קשר לפתרון צריכים להתחזק ולהתגבר והידיעה שאת הולכת בדרך הנכונה, אולי תעמוד לך כמשענת.

בפועל, כדאי לך לדבר על זה עם הבחור, ולהביע בקול את הפחדים, יש לשער שגם הוא יצטרך להתגבר קצת, וטוב תעשו שתעודדו אחד את השניה, ותעברו את זה ביחד. כדאי גם לדבר עם המשפחה (לבקש מהם להתנהג יפה). 

בנוסף, ניתן לפגוש את המשפחה בשלבים. קודם אצל האחות שאת הכי קרובה אליה, וכו.. ולהחליט מי יהיה נוכח בכל פגישה. רק ההורים? רק אחים? חלק מהאחים? וכו..  

יש הרבה מכשולים בדרך לחופה (ובחיים). גם להגיע לפגישה ראשונה מצריך אומץ והתגברות. ואוהו כמה סיפורים אפשר לספר על פאדיחות שנעשו באותן פגישות. אבל בסוף עוברים אותם, וכולם עוברים אותם. ולפעמים מגלים שזה לא כזה נורא, ואולי אף נהנינו ואצרנו כמה זכרונות וסיפורים טובים. 

(תלמד לשרשר נכון!)

רק הגעתי, כבר חזרנו לחוקים ותקנות? 

קודם כל - 

מבינה את ההרגשה. זה בעצם אותו חשש של: "מה יגידו?" "איך הם יקבלו אותו?"

החשש הזה לדעתי מתחלק לשניים:

אל"ף - מדובר בקפיצת מדרגה בקשר: לעמוד כזוג מול האחרים, ובשביל זה צריך להגיע להזדהות מסויימת עם בן הזוג. האם נח לי עם ההרגשה שאנשים שחשובים לי מסתכלים עליו וחושבים: "אז זה מי שהיא בחרה בסוף?!"

בי"ת - המתח מאיך תהיה האינטראקציה שלו עם בני המשפחה שלי. האם הוא יזרום עם האחים שלי, האם אבא שלי יעריך אותו, האם אמא תשמח בו. האם הוא יעריך את המשפחה שלי למרות השריטות שלה?

לגבי אל"ף - לדעתי זה עניין של זמן. ככל שהקשר מתפתח ותופס נפח גדול יותר מהחיים שלך, מבשיל גם הרצון לשתף אותו במעגלים נוספים הקיימים בחייך. זה יבוא.

באשר לבי"ת -

תשנני לעצמך את ההנחה הבסיסית כי המשפחה שלך רוצה בטובתך. את בת 23. מן הסתם הם כבר מתים שתתחתני (ואולי גם לוחצים עלייך בנידון...). יכול להיות שיש גם "ירידות" ברקע, אבל ברור שההתקדמות הזו - שאת מביאה בחור הביתה - תשמח אותם. תתמקדי בזה.

אולי כדאי לערוך את ההיכרות בהדרגה - אם יש לך קשר טוב עם אחד האחים הנשואים שלך אפשר להתארח יחד לארוחת ערב, לצאת לטיול עם האחיינים, וכד'. 

עוד דבר - אולי תנסי לדבר עם מישהו שאת פתוחה איתו מבני המשפחה, על הפחד הזה שלך. זה עשוי גם להכניס את הפחד שלך לפרופורציות, וגם אולי לסייע בהכנה של המשפחה שתשתף פעולה (שלא יזרקו בדיחות גזעניות בפעם הראשונה שהוא בא, לדוגמא).

אשמח מאד לעזור גם באישי.

בהצלחה!

אבל קשה יש רק בלחם. תודה הקב"ה על הכל!

קבלתי ציון עובר במבחן שהייתי בטוח שנכשלתי בו.

ב"ה ה' יתברך עזר להשליט את השכל למרות שזה לא פשוט.

ב"ה ה' איתי ועוזר להתאושש.

ב"ה אין לי מועדי ב'!

1. היה משהו שממש הלחיץ אותי-וה' פתר את הכל ברגע-איך ה' גדול..

2. לחברה טובה שלי כרגע יש וורט!!ב"ה

3.שבוע אחרון של החופש!!!!!

פגשתי בשישי חברים שלא ראיתי כבר שנתיים והתגעגעתי בטירוף

1. כל מיני עניינים תקועים מתחילים להתגלגל, כאילו מעצמם

2. היו לנו מארחים חשובים השבת

אולי זה הזמן להזדהות עם גלות השכינה שיש לה צער גדול והיא בריקנות ומי זוכר אותה בכלל?

פשוט צריך לצחוק..לצאת מהריקנות..

אולי איזה אנדרדוס יעזור לך לצאת מזה..

מחר בבוקר תרימי טלפון לחברותייך הנשואות..תזכירי להן שטרם מצאת אותו ואולי יש להן רעיון בשבילך

בעזהי"ת.

דווקא בלילה צריך לרון, לשמוח... כי הלילה זה הזמן הכי קשה.

להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות.

ובשוליים:

למה תחושה ריקה? אין לי שמץ מה את עושה בחייך, אבל תקופות שאני הרגשתי נבובה ואומללה נבעו מכך שלא עשיתי דברים שאהבתי.

שווה לבדוק את זה, החיים שלנו לא מסתכמים ביש זוגיות או אין זוגיות. יש לנו הרבה חיים גם מעבר, ושווה מאוד לטפח את עצמנו במישורים הכלליים. אחרי הכל, באים לחתונה עם המטען שצברנו עד כה בחיים. ואם הדבר העיקרי שעסקנו בו היה "מתי אני אתחתן" ו"למה אני לא מתחתנת" או "נמאס לי מדייטים", העולם שלנו יהיה פי 3 ריק אחרי החתונה, שהרי הנושא העיקרי כבר לא רלוונטי.

ב"הצלחה נשמה יקרה.

ומי בכלל רוצה להתחתן?!?!!

שיש עניין כזה במוצ"ש, של תחושת ריקנות, שאפילו ללמוד תורה קשה.

זה בגלל שהנשמה היתרה הלכה לה, "וי אבדה נפש".

לכן עושים מלווה מלכה עם שירים והתרוממות הרוח, בחבריא, בניגונים, בכיף ...

רעיון גרוע...

רעיון טוב..אך קצת קשה לביצוע..

אך..קשה יש רק בלחם..

עדיף לחמניות משבת..אבל גם לחם זה בסדר..

ואם אין אפשר מזונות..

ואם אין מזונות אפשר אפילו על פירות..!

במקום כל החברות הנשואות/מאורסות/הריוניות שלי. אחח,לרחם על עצמי!תענוג!

סתם,יאללה, מה אני מתמסכנת!?!? אני חופשייה ומאושרת! רוקדת ומציירת! ישנה מתי שבאלי! קונה סנדלים בגלי! גרה בדירה מהממת! ה' מפנק על אמת!   למי שעודד באישי-תודה. ורחלקה-את אחלה חסודה.

בעזהי"ת.

אני מייצרת פסים

[לא, לא ירדתי מהפסים ]

בכ"מ, אפרופו אחלה חסודה, היום אבאשלי חזר מביתהכנסת, ואמר שהוא ראה את החסוד אצלנו!!!

מסתבר שהוא מתפלל אצלנו... איזה קטע

שהם חייבים, ממש לא יכולים בלי- כי זה מונע המוווווון דייטים...

יש שיגידו שמספיק להם התיאור של השדכן/חברות/חברים (אני מדברת גם על בנות שמבקשות תמונה, למרות שזה מ-זה פחות תדיר..)

אני אישית לא אוהבת שמבקשים לראות תמונה (ועוד יותר מאחת? אבל בטח הוא נגד פייסבוק.. ר"ל)...

גמני ממש סקרנית וגם לי יש העדפות, אז אפשר לשאול את השדכן/ית על תיאור כללי!

קשה לי לומר אם זה אומר על הבחור משהו- כי אני בת! אני לא יכולה לשפוט ככה.

אבל בכללי- לא מתה על זה..

למרות שפעם אמרו לי על מישהו שהוא נראה מה זה טוב ("חתיך", כך השדכנית) והמראה שלו פשוט הרתיע אותי.... 

נו, על טעם ועל ריח...

בגלל זה אני אומרת לבקש תיאור! (פחות או יותר... לקבל "תמונה")

בע"ה ובהשתדלותנו

בכלל הגעתי למסקנה שאחד הנתונים שאנשים הכי לא יודעים לתאר זה גובה! איך זה שמתארים בחור כ 1.70 כשהוא בקושי מגרד את ה1.60???

אבל זה עוד כלום...

אופטימיות אופטימיות

אבל תחשבו על זה, מה רע? בחור\ה שמראה חיצוני משפיע עליהם, למה סתם ללכת להיפגש ואז לראות שאין מצב?

בע"ה ובהשתדלותנו

ג'נדס-ובמידה ולבחור יש פייסבוק?

על כולנו משפיע אתה יודע. צריך שתיהיה מציאת חן, אבל לפעמים יש שבנים נסחפים עם העניין...

יש כאלה שאצלם זה באמת חשוב יותר... שמראה ויופי תופס אותם  יותר מאחרים,

ולא בגלל שהם רדודים יותר... ממש לא, (לרוב מדובר בטיפוסים שיופי בכלל מרשים אותם יותר מאחרים, נופים ,פרחים,  יש לי חבר שיכול לדמוע מנוף יפה (!) ...) בנוגע לכמה תמונות, אני לא יודע מה זה אומר, אבל אחרי הכל לא תמיד רואים משהו בתמונה אחת,

מכיוון שאני חדש למדי ברשת, ופתחתי פייסבוק, אשמח להבין סוף סוף למה הוא נחשב גרוע כל כך? יש משהו שאני לא יודע?

איזה תמונות פרסמת ומה אתה כותב שם

אם יש שם תמונות שלך מתהולל בפאבים

וקיללת באחד הפוסטים

או הוספת כמה בחורות חילוניות לרשימת החברים...

לפעמים בחורות יבררו עלייך דרך הפייסבוק, ואולי מה שהן רואות שם לא מתאים

בעהי"ת.

אם הוא קילל בפייסבוק? אז זה מה שהוא!!

למה להסתיר את זה?

יש לי פייסבוק כי הצ'ט בערוץ עובד לי ממש בקושי או בכלל לא, אז למה זו הסחפות , ובכלל, דיברתי על זה שרואים בפייסבוק בעיה לרוחניות, ואשמח לקבל ממישהו הסבר, אלו בעיות יש שם, (אני באמת לא יודע... )

אין לי כמובן בחורות חילוניות חברות... ואנ גם לא מקלל... (אולי חוץ משמאלנים ממש קיצוניים... או נשיאים ממש אהבלים... )

ולו הייתי - ודאי שרחלקה צודקת...

אני לא יודעת... מה אני אכריע מה זה אומר על בחור?

נראה לי באופן השטחי ביותר שזה היסחפות בזרם וגם טיפה לא צנוע...

אבל זו דעתי האישית!

תמונה אחת נורמלית בהחלט מספיקה.
 

ואם התמונה לא באמת משקפת את המציאות..

נגיד שבחור נותן תמונה לבחורה הוא חושב שהתמונה טובה / יפה אבל בפועל הוא נראה הרבה יותר טוב במציאות!!!

זה שווה פסילה? (הכוונה לפסול רק לפי מראה התמונה שבפועל הדברים שונים)

הכותבת לא מאמינה בהחלפת תמונות..

לא אחת, לא 2 ולא עשרים! 

חושבת שיש חשיבות לא קטנה למראה חיצוני ולמציאת החן..

אבל מאמינה שגם הרבה מהאישיות של האדם מקרינה החוצה וגורמת למראה "להיראות שונה".

התמונה מאפשרת למנוע מראש מבוכות.

1. ישנם אנשים שלא צריכים תמונה. המלל שהם שומעים על "המציאה" הגדולה מספיקה להם בכדי להיפגש. נדמה שאנשים כאלו גם לא נוטים "לזרוק" על מראה חיצוני. 

2. יש את אלו שצריכים תמונה. לפעמים הם לא מצליחים להסיק על האדם ללא תמונה, ופעמים שהמראה חשוב להם כל כך, שהם מודים, שאילו ראו את התמונה לפני, היו מוותרים על השידוך לגמרי. 

3. ויש אזור אפור, די גדול באמצע:

א. חלק מתביישים להעביר תמונה של עצמם.

ב. חלק רואים בעניין פרצה צניעותית ואולי אף משליכים על הרמה הרוחנית הרדודה של השני.

ג. אלו שלא מקבלים תמונה, לפעמים מעלים ספוקלציות למה הוא לא נותן, הוא מכוער? או מקפיד יתר על המידה?

ד. חלק מטילים ספק בכל התהליך - מתמונה אחת ילמדו על האישיות? ועל זה הכול יקום ויפול? והרי איך אפשר להפריד בין החיצוני לפנימי? כאשר האדם מגיע גם עם דיבור הוא נראה אחרת.   

ה. אולי התמונה - בכלל לא משקפת את המציאות (אז תביאו תמונה מעודכנת?  

ומסקנה? 

זה צודק וזה צודק וכולם צודקים. יש מספיק שידוכים שיוצאים לפועל במגזר בלי החלפת תמונות, ויש מספיק שידוכים במגזר שיצאו לפועל רק אחרי החלפת תמונות. הדרכים לגיטימיות, מקובלות ומתקיימות בצורה רחבה. 

דעתי שכל אחד יעשה מה שטוב בשבילו. מי שחשוב לו תמונה - שיבקש תמונה. מי שלא חשוב לו תמונה, שלא יבקש. 

ואם מבקשים ממישהו דבר שמנוגד לדרכו, שיחפש להתגמש, לוותר קצת. הרי זה כל הסיפור של מערכת יחסים - מערכת וויתורים כדי לגרום לזה להצליח.  
אבל אם אדם מרגיש שזה עקרוני לו, והוא אינו יכול לוותר. שלא יוותר וימשיך הלאה. הים מלא בכרישים אחרים. 

אחד המאפיינים של "תקופת היציאות" זה הניסיון שרוכשים. לומדים מכל דייט מה כן ומה לא וזה מצטבר לראיית עולם. אם יצא שחטפתם טראומה עמוקה מסיפור של מראה חיצוני, ותמונה לפני היה מציל אתכם מהדיכאון העמוק ששקעתם בו בעקבות הפגישה. אז מפיקים לקחים, ובפעם הבאה דורשים תמונה (ופיצויים מהשדכן).  

*אם נרשמתם לארגון שידוכים, לרוב דורשים תמונה - זה עוזר לשדכנים, ומעלה את הסיכויים שלכם לשידוך, ולשידוך מתאים. אבל זה כבר סיפור אחר..    

אני מאוד מסכימה עם כל מילה של לרגע1.

בהחלט יש חשיבות למשיכה חיצונית.

אבל תמונה (ואגב- גם תיאור) לא דווקא משקפת את המציאות.

בנוסף, הרבה יותר קל לפסול כשרואים תמונה ועדיין לא מכירים את הבן אדם.

לי אישית היו כמה סיפורים לא נעימים סביב הנושא הזה. יכול להיות שאני באמת לא מבינה את הראש הגברי, אבל אף פעם לא הצלחתי להבין את החשיבות של התמונה. לדעתי, היא עלולה יותר להזיק מאשר לעזור.

ואין מה לעשות, כשמציעים לי מישהו שמבקש תמונה, אני נרתעת אינסטנקטיבית, ומגיעה לדייט עם הרבה פחות אופטימיות/ רצון להשקיע...

אדם שיודע שמראה מאוד מאוד חשוב לו ושהוא יפסול על זה - שיבקש. אדם שזה לא חשוב לו - שלא יבקש. 

אני באופן אישי לא מבקש תמונה ולא מעוניין להיות עם מישהי שמראה חיצוני כ"כ חשוב לה - ולכן אני לא מעביר תמונות וגם לא מוכן לקבל תמונות. אני גם לא שואל על מראה חיצוני.

למרות שיש אנשים שהמראה והאישיות ממש לא אותו דבר,
אני אשמח לראות עם מי אני אצא ואני דיי בטוחה שגם הוא

"מה היתה השאלה?" (גששים, שם,שם)

אתה רוצה גיבוי?

נו, זה קצת בעייתי (היה על זה שירשור לא מזמן!), אבל מה אנחנו יכולים לומר אם חשקה נפשך?

ככה איך זה ניראה לכם?

ואם יש מישי שתיהיה מוכנה לצאת עם מישו שבצבא???

אתה ממש מצחיק אותי!!

בארור שיש!!

אני אספר לך שזה שיקול ממש לא קטן, אבל חלק מהבנות מסכימות לזה!

לא אם היא מוכנה, אלא אם אתה מוכן לזה ומסוגל לקחת אחריות לתחזק כזה קשר מורכב של פעם ב...

לצאת תוך כדי צבא דורש יותר השקעה דווקא בגלל היציאות של פעם ב..  יותר התעניינות ותשומת לב, שיחות כל פעם

שאפשר ויש זמן. בגלל המרחק והזמנים גם קשר פוטנציאלי יכול להיכשל, אני מכירה סיפור של כמעט פרידה רק בגלל

זה..( היום הם נשואים ב"ה!) בכל מקרה אם בוער ואתה מרגיש רצון גדול כדאי להתייעץ עם זוגות שכבר עברו את זה

ויכולים לתת מבט 

אם להתחייב לעבודה של שנה. אז התחייבתי ובמקביל התחלתי להפגש. עם כל התכנונים בסוף לא יצא כלום מאף אחד מהבחורים, ב"ה.                                                                                                                                  השאלה אם תוכל להיות פנוי רגשית ומחשבתית ותסתכל בשרשורים קודמים, יש הרבה על צבא וחתונה. 

אבל צריך לדעת מה זה אומר. דבר עם כאלה שחוו את זה. 

בס"ד

אני לא מכיר כאלו בישביל זה שאלתי פה

לא מכיר כאלו? אתה צריך להכיר רק אחת! ובע"ה תפגוש אותה...

אתה בישיבת הסדר, לא? אולי תלך לשדכנ/ית של הישיבה..?

פשוט במציאות, אבל כחלום זה יפה.. 

מה שכן, לנסות זה לא פשע.. תנסה, מקסימום לא ילך אז לא.. כולופן לא תדחה את הצבא בשביל זה. תלך על זה שאם מצליח לך- זה בונוס =)

יפה, במחילה?..

זה לא "משחק"..

אם רציני - אז אפשר למצוא זמן לברר גם תוך כדי, אבל סתם בשביל שיהיה לה "חבר", עם מדים, כאילו זו מטרה בפני עצמה?..   והיא חושבת שזה יתרום לה אח"כ משהו להתחתן בצורה בריאה?...

- המסגרת הצבאית לא אידיאלית לקשרים. הזמן והרצון שלך משועבדים לעולם אחר, ויקשה עליך מאוד למצוא את הראש והזמן לבחורה. היעדר הזמן יפגע לא רק בך, אלא גם בה. תחסר לה, ולא תהיה שם בשבילה, וזה יביא הרבה כאב לשניכם. פעמים שיהיה לך פחות משעה ביום לדבר בטלפון, ויציאה לסופ"ש רק פעם בשבועיים או שלושה. הראש שלך יהיה הרחק בעולם אחר, של קושי פיזי ונפשי, והעולם האזרחי יהיה רחוק ממך, ויקשה עליך לעבור בין שני העולמות ולשתף. אין רומנטיקה בחזרה מהשטח לאחר שבועיים מלוכלך ומותש ולפגוש אדם שצריך אותך ורוצה לספר לך על הדברים הקטנים שביומיום. 

 - יש מקום לאבחנות - האם מדובר בשירות ארוך או קצר? קרבי או ג'ובניק? בתחילת שירות או לקראת סוף השירות, וכו וכו ..

- יש בחורות שיוצאות עם חיילים ואפילו מתלהבות מהרעיון. חלקן יודעות למה הן נכנסות ומוכנות להקרבה וכוחות הנפש שזה ידרוש מהן. חלקן לא, וזה עלול לסבך את שניהם בהמשך.

- הרבה אנשים עוזבים את המסלול הקרבי, תמיד יש כמה שעוזבים בגלל בחורה.  

ראיתי כאלו שהצליחו. ראיתי הרבה יותר שנכשלו. זה דורש כל כך הרבה משניהם.

לאדם רגיל - כהדרכה כללית אומרים: ידיך מלאות אתה פטור ממצווה, שלא יצא מצב שתפסת מרובה.

אם זה ממש עקרוני לך, מהותי בחייך, דבר עם הרבנים שלך, דבר עם זוגות במצב דומה, תגיע למציאות הזו מתוך הבנה טובה מה טומן העתיד, וייקל עליך להתמודד איתו. 

לסיכום: ההמלצה היא שתחכה לסוף השירות אא"כ יש לך סיבה ממש טובה לא לדחות, במקרה כזה תעשה ש.ב. כדי להגיע נכון למציאות הבעייתית. 

אשמח אם לא תכתבו "יישר כח" או דברי הזדהות עימי מכל סוג.

לא שזה רע - אלא שזה גורם לפספס את הנקודה שאני רוצה להעביר.

סליחה ותודה מראש.

אני חייבת להוסיף.. שהסליחה הכי מחוייבת והכי קשה, היא בין בני זוג..
אפילו כשאתה אומר משהו שכואב לך, ואתה יודע שהצד השני נפגע מהכעס, מצורת ההתבטאות

לעצור את התפרצות הכאב שלך,

לבקש סליחה על הפגיעה, ולמצוא מילים חדשות לבטא את מה שעל ליבך.
דבר ראשון! לפני שמבקשים סליחה מכולם לקראת ראש השנה - 

דבר ראשון לבקש מבן הזוג ומהאנשים הכי קרובים (אבא, אמא, אחים),

שאותם אנחנו נוטים לשכוח

(או אולי להאמין שהם יסלחו לנו ממילא..)

אני כמובן לא באתי להוסיף על מה שכתב מר קיש,

אני בטוחה שהכתיבה שלו יועדה למטרה מסויימת משלו ולא לפתיחת דיון בתחושות האינטימיות שהעלה.

אולי כי אני צריכה לבקש סליחה???

בעצם, במחשבה שניה, הייתי מתה שמישהו שאני מרגישה שהוא צריך לבקש סליחה ממני- חש את התחושות שאתה מתאר...

לא יישר כח

ראשית, תדעי שאת במצב רגיל לחלוטין

כולם מרגישים ככה!

כל גוף בטע שואף לשיווי משקל (בהזדמנות ברגע של חנונים)

וכך גם האדם

אנו איננו אוהבים לעשות שינויים גדולים בחיים שלנו, הם מפחדים אותנו

הפחד מהחוסר מודעות העדיתית מונעים מאיתנו לעשות שינויים דרסטים

הדבר הזה מצויין מבחינה נפשית

מאוד קשה להתרגל לשינוי גדול שאנו עוברים בחיים.

כך גם עם החתונה, מאוד קשה לנו להחליט עם עצמנו שאנחנו מעוניינים לעשות צעד כ"כ גדול

צעד שישנה לנו את החיים לגמרי!

נוסיף על זה את כל הסיפורים השליליים שאנחנו שומעים על חתונה וגירושין

וקיבלנו מתכון מנצח

פחד!

אנחנו מפחדים לקחת את הצעד הזה!

כתבת משפט אחד מנצח!

ציטוט:

"אני לא אמצא אם יותר טוב ממנו בוודאות"

אם הוודאות כל כך מוחלטת,

מדוע הספקות כ"כ גדולות?

אלא שיש ודאות שהוא האדם שאת רוצה להתחתן איתו

אלא יש קושי לקחת את ההחלטה ולהתחבר אליה

קחי את הזמן שלך

אל תתחתני מתוך לחץ וחובה

בקרוב ממש בעז"ה תרגישי שזה זה

ואז ההחלטה תהיה הרבה יותר נעימה

דרך אגב, 

חתונה לא צריכה להגיע מתוך ניצוץ

ניצוץ דרכו להדליק את האש

האהבה האמיתית אמורה לשמר אותה בוערת.

אנחנו יודעים בעיקר מסרטים, שאפשרי להדיק אש גם על ידי חיכוך של מקלות

וזהו המצב אצלכם, בניית הקשר ביחד היא זאת שיצרה את האש.

כרגע יש אש,

זה לא משנה איך היא נדלקה

והאמת, גם אף אחד לא זוכר את זה.

החלטה קלה

שכוייח נפשי על התגובה..

למה זה לא נוצר,

למה את לא מתלהבת.

ייתכן שיש לזה סיבות שתראי שאת לא יכולה להתגבר עליהם,

וייתכן שזה סתם משהו חולף בראש.

מה שבטוח, לא כדאי להגיע ככה לערב של הצעת הנישואין...

יש כאלו שב"ה זוכים למין הארה שזה זה וכל השאלות נעלמות

ויש כאלו שצריכים לחשוב ולחשוב ועוד לחשוב ....

העצה הכי טובה במקרה השני היא לבטוח בקב"ה ולהתפלל אליו שיתן בהירות וכן לקחת את הזמן  בלי לחץ .

מספר נקודות שיעזרו לך להרגיש אם זה אכן זה .

1.את לא רוצה שהפגישה תיגמר

2. את מריגשה תחושת שייכות מין תחושה שאת בבית ...

3. לא מעניינת אותך הצעה אחרת , כשמציעים לך את מרגישה "אני ב"ה כבר מסודרת " 

    כמובן לא מעניין אותך תוכן ההצעה אא"כ את סקרנית מטיבעך

4. יש לך רגעים שאת מדמיינת בעין טובה כיצד תראי אותו למשפחתך כיצד יראו השבתות אחר החתונה וכו'...

5. יש לך כבר שמות לילדים שלכם ביחד כמובן לא עוגיפלצת .

6. את שמחה להראות אותו לחברותייך וכו'.. וכבר לא מתביישת להיראות איתו

7. יש לך איזה ביטחון מסויים כשאת איתו ,

     את מסוגלת ללכת איתו וללכת עוד ללכת ולא להתעייף  .

8. את צוחקת באמת מהבדיחות שלו ולא רק חיוך מאולץ .

9. את לא מוכנה לשמוע שמישהו ייבקר אותו  כמובן חוץ ממך

10. את היתרונות שלו את מעצימה ואת חסרונותיו את מכהה ואולי גם כמעט ולא רואה ..

11. את מוכנה לשיחות עם פתיחות ולעומק ומחכה שאולי הוא יזום אותן את קצת מופנמת מטבעך .

12. כשאת איתו לא כ"כ משנה לך איפה את העיקר שאת איתו .

13. את לא מוכנה לוותר עליו .

14. את לוקחת אותו למקומות שחשובים בעינייך מבחינה אישית רגשית וכו'...

15. סיפרת לו על הסיפורים המפדחים שקרו לך בעבר 

16.הראית לו את התמונה שלך כשהיית קטנה ושמנה או חשבת על זה ...

17. יש לך אישהיא מין תחושה גם אם לא תמיד , שאולי הוא כבר יפסיק לדבר ופשוט יציע ...

18. כשאת בבאסה את רוצה שהוא יפתיע אותך עם זר פרחים וכו'..

19. עושה לך טוב לראות את השם שלו על צג הפלפון .ולמתקדמים הוא כבר בחיוג מהיר .

20. את מרגישה שב"ה לא רק שאין על מה לפסול אלא ב"ה יש כ"כ הרבה טוב .

כמובן שאפשר להוסיף עוד .....

אם התחברת לחלק מהדברים אז יש סיוכי טוב שאת בכיוון הנכון

והכי חשוב תבטחי בקב"ה שהוא המזווג זיווגים  שיתן לך את השלמות התמידית בהחלטה ובשמחה .

הרגשה כאילו הישיבה שכחה שמכוחה אתה עושה שירות צבאי...

אבל אני חושב שאתה שוכח איך הדברים נראים מצד התלמידים שלומדים כרגע בישיבה..

 אצלך, בזמן השירות, כל יום הוא כמו נצח. ותקופת השירות נראית כמו נצח נצחים..

אתה חייב לזכור שהחברים שלך בישיבה, חושבים עליך!

זה שהם לא מתקשרים- לא אומר שלא אכפת להם!

כשאתה היית בישיבה- הרמת פעם טלפון לתלמידים שבצבא? זוכר למה?

כשיגיע הזמן, יהיה לך לאן לחזור..ככה המציאות עובדת, גם היא לא אידאלית..

מה אפשר לעשות?

אולי אחרי שתשתחרר תרים את כל העסק של ביקורי החיילים? אולי תהיה אתה הפינה החמה שהתלמידים המשרתים כל כך זקוקים לה?

בהצלחה!

על המגזר החרדי...

מי שעשה צבא יודע בדיוק על מה הוא דיבר ולמה הוא התכוון...

הגעת לשבתות לישיבה? ברגילה הגעת ללמוד איזו סוגיא? קפצת לחתונות של חברים? כל יציאה הביתה קפצת?

אם לא - זו אשמתך! דפקת את עצמך!

ואם כן - אז זה מוזר, כי היה אמור להשאר לך קשר עם מי שבישיבה.

אבל יש חבר'ה שבעצמם "דואגים" לזה...

משאירים להם הודעות, מנסים להתקשר, לשלוח מייל...

אל תחזור באותו יום... תחזור באותם שבועיים! חודשיים!...

נכון שהאינטנסיביות של הצבא מקשה לחזור בהקדם -

אבל זה גורם שהרבה אנשים יוצרים לחברים שלהם רושם שהם זקוקים עכשיו לשקט מהם...

יאללה חבר'ה, להזיז ת'עניינים

|מקלידה בכבדות|

חח סתאאם!