פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1436)

אולי תתני לו דרכים פרקטיות לבצע

אוסיף שהשקיעה ברע כ"כ מפתה, כי אז אני לא צריך/ה לעשות כלום...

אבל הקושי האמיתי זה ההתמודדות!

קשה לך עם הריחוק? אז תתקרב! נכון, ב-ר-ו-ר שזה לא יהיה אותו דבר כמו להמשיך ללמוד כל היום בישיבה כמו עד עכשיו (הטוב והמוכר), אבל בכ"ז, אפשר לשמור על קשר עם הר"מ, ללמוד עם חברותא בשבת, לראות את הטוב במה שאתה כן עושה (הרי הצבא זו מצוות דאורייתא!!)

אתה יודע הכי טוב מה גורם לך להרגיש *קרוב* לה', ית'.

אז קדימה! תתחיל עם חיוך, ותמשיך בתפילה/לימוד/שיחה עם חבר/לכתוב ביומן... מה שעוזר לך!

ב"הצלחה

איך אני חושבת שזה שייך לענות בכלל (הרי בנים ובנות זה שונה...)

או איך אעפ"י שאני בת העצה שלי רלוונטית?

איך את יודעת מה הוא מרגיש ומאיפה הבאת את העיצות האלה??? (שהן נכונות ב100%!)

עצה יכולה להתאים לאנשים מסויימים ובמצבים מסויימים..

וב"ה שה' שלח דרכי משהו שמדבר אליך ויעזור לך ו/או לעוד אנשים...

ב"הצלחה

בודאי שהבחור לא רוצה להתבחבש ברע וביאוש הרי זו הבעיה שלו. אני מניח שהשאלה שלו איך לצאת ממצב כזה..

לפעמים מנסים הכל לעלות על מסלול נורמלי ולא מצליחים.

חברים אומרים שצריך להשתדל יותר, להתפלל בכוונה יותר.

לפעמים הם צודקים מאוד.

לפעמים קצת פחות... כי כן עשית השתדלות רצינית.

שנגור ליד הישיבה שלו..

אם זה המקום שלו-שהוא מתחבר,שטוב לו ללמוד בו, שיש שם את הרב שלו-אני לא ארצה שהוא יעבור ישיבה..

ונראה לי שהישיבה שלו תהיה יות רחשובה לי-מהנסיעה שלי ללימודים..

אבל אי אפשר לדעת מה יקרה עד אז..אולי דעותי ישתנו

היה לי די ברור שנגור ליד הישיבה, אפילו בבירורים אמרתי שזה חשוב לי. היום יש לי העדפות אבל הם כבר לא קריטיות

צריך לעשות שיקולים של מה חשוב יותר, מבחינת נסיעות ועוד מלא דברים..

למשל, לנסוע בהריון או עם ילד ללימודים בטרמפים, זה סיוט..

לא תעדיף לנסוע אתה בטרמפים במקום אישתך?

קיצור, הכל תלוי בשיקולים אישיים..

אבל מדברים.

כמו שבוחרים כל דבר - לא תמיד שני הצדדים מסכימים. אלו החיים.

פעם כמעט התארסתי, וזה היה גורר מעבר מישיבה לישיבה, למרות שאני רציתי להשאר.

לא תמיד מה שרוצים קורה.

אני חונכתי שבדברים האלו האישה הולכת אחרי הבעל..

אבל זה עניין של מנטליות והרבה מאוד רגישויות ומורכבויות..

קיצור, אני מניחה ששני הצדדים ישמחו אם הצד השני יבוא לקראתם,

אבל מבינים שיש צורך לעשות איזה פשרה שנוחה לכולם.

אני לא חשבתי שזה חובה, אבל די ברור לי שנגור ליד הישיבה!

נכון, זו תיהיה החלטה אחרי מחשבה של שנינו, אבל מן הסתם הישיבה זה ה-מקום עבורו להמשיך להתפתח רוחנית (וממילא כל הבית), ואני מקווה שה' יעזור לנו שזה יסתדר עם כל שאר האילוצים!!

בעזהי"ת.

מסתדרים ביניכם...

בעזהי"ת.

ויציצו כל פועלי אוון-----

להישמדם עדי עד!

בעזהי"ת.

אי אפשר אפילו להמשיך עם זה לתואר שני! :O

[ואנחנו מנצל"שים קשות!]

בעזהי"ת.

זאת בדיחה חצי פנימית

אנחנו לא חורשים למבחנים מצאת החמה עד צאת הנשמה...

בסוף, איכשהו כולם מצליחים לעבור

[ניצלו"ש,נוצל"ש,ניצל"שנו]

בעזהי"ת.

והחכמה היא לא רק לעבור, אלא לעבור בציון טוב

.

ולפי המטרה נקבעת ההצלחה היחסית 

תהיה גבר ותודה

קח אחריות!

שאני אלבש את חליפת האיומים?

בעזהי"ת.

|שטן|

יאללה, ילדודס, למיטות!

לא להפריע לאבא שדרותי לשמור על הפורום... תפקיד חשוב יש לו!

תזהרי למה את תחששי בסופו

סוף נצל"ש!!!!

על טיפול זוגי הוא מסכים והסכים מזמן.

אבל אני לא מבינה כ"כ מה הטעם...

הרי הוא אמר לי בפירוש מתי שחזרנו פעם אחרונה שהוא לא בשל...

אני לא יודעת אם זאת הסיבה באמת שהוא לא בשל לחתונה או שזה אני ספציפית.

מישום מה תמיד שאנחנו מעלים את הנושא הוא איכשהו מעלה עוד נושא שהוא מרגיש שאני מרגישה שהוא לא מספיק לי.

לא מספיק לי הכוונה לא מספיק טוב עבורי או שאני חשה טובה יותר ממנו ושיש לי דרישות גבוהות ולא משנה כמה הוא משקיע זה אף פעם לא מספיק. וצריך שיהיה איזון.

מבחינתי הוא מספיק לי ומושלם בשבילי ואני לא מבינה את כל זה! איך עוד אפשר להראות לגבר שהוא אהוב ורצוי בכל מצב?(למרות שתמיד לימדו אותי שאני צריכה להראות לגבר שאני ממש לא פראיירית ואני לא איתו בכל מצב!)

הוא הרבה פעמים אמר שהוא מרגיש שאני רוצה אותו בשביל חתונה. בגלל שכל החברות שלי כבר התחתנו.

זה ברור לי שזה לא רק זה...

זה לא נשמע טוב

בכנות. כמובן שהמצב אצלי היה בהרבה יותר גרוע גם ממובנים אחרים אבל  לפי דעתי המשפט "הוא אומר שהוא יודע שמהצד זה נראה שהוא משחק בי אבל יום אחד הוא יוכיח לכולם שזה לא ככה..." מעורר חשד. אל תתלי תקוות כי מה שאת רואה עכשו זה מה שיהיה. אולי הוא תלותי ואובססבי אליך אבל אתם לא מתאימים? מהניסיון שלי , ההורים צודקים . אם את כנועה לו יותר מדי  זה גם לא טוב. אל תתני שיחשבו עליך אפילו שאת פרייארית .

הוא צריך לחזר אחרייך לא את

אצלי היה סיפור שהבחור שניפרדתי ממנו  (ב"ה!!)  הציע לי נישואין  יחסית מהר ובכלל לא ציפיתי .. אבל הצהיר שנתחתן עוד שנה שנה וחצי ... ואני לא התלהבתי מזה. גם בגלל הדת..  ואז נוצר מצב שדומה לזה שאת מתארת.. אני לחוצה שהוא לא רציני בכוונותיו והוא מבטיח שהכל יהיה בסדר .. הוא משחק ברגשות שלך. ואולי משכנע אותך בצורה חזקה שטוב לך ובפנים את צועקת "תתקדם" והוא מתעלם  

או מישהו שמבין בתחום.

את במקרה יותר מידי מסובך מכדי להסתמך על עצות של גולשים בפורום....

למה זה שאת רוצה להתחתן אומר שאת לא רוצה את מי שהוא באמת? נשמע כמו גישה לא יהודית,

אין קשר יותר אמיתי מחתונה!

משמעות א': שאתה או את לא המפקד

משמעות ב': שגם אם כן את\ה לא צודק, לא עניתי לה

אהבה עיוורת! ככה שגם אם תרצי ותנסי מבחינתך הוא מושלם ואין לו חסרונות כלל וכלל באמת לטובתך במיוחד שלאחר שביטלת אירוסין וכתוצאה מכך נפגעת מאוד הייתי מציעה לך לבחון שוב את הנושא נישואין זה לא משחק!

אני ממליצה לך ללכת ליעוץ באופן דחוף הנקודה כאן לא ארוסין כן או לא יש כאן בתאור שלך סימפטומים רבים לאחד שיהיה בעל מכה אל תעשי שום צעד משמעותי מבלי להתיעץ עם איש מקצוע אמיתי ולא שרלטן שרווח מאוד בציבור החרדי מתוך עבודה עם הנושא

סימפטומים רבים לאחד שיהיה בעל מכה

מניסיון קשה

הריח הוא מורח אותך,

לא בשל- לא ביחד!

תהיה לא בשל עם עצמך

אל תשלח SMS אלתתקשר

ואל תפנה בכלל

להכיר הוא מכיר

יש לו בעיות שיפתור אותן לבד

ויכוח לא דוחה הצעת נישואין- ויכוחים עלולים להיות חלק מהחיים

חשוב לשקול- איך הוא מגיב בשעת ויכוח? 

האם בסופו של יום את מרגישה תמיד טועה? אשמה?

ותנסי לברר טלפונית אצל הגרפולוגית אם הוא ''בשל'' להתחתן אתך...

אבל תקבעי פגישה רק עם גרפולוגית מעולה והיא כבר תתן לך ניתוח אופי וניתוח מצבו כרגע. את צריכה להשיג קטע שהוא כתב. עדיף על דף בלי שורות

אסור להם

9 חודשים זה המון זמן להיות ביחד ולא להיות סגור אם לרצות להתחתן או לא ! הבטחות ומילים יפות זה נחמד ויפה אבל אותי לימדו שמילים נאמרות באוויר ומעשים זה הקרקע והבסיס ...

תדעי, הבעיה היא לא אצלך, הרצון שלך להתחתן כבר ולבסס את הזוגיות שלכם הוא מצויין, לגיטימי, בוגר וכך צריך, אם לא להוט לו להתחתן וכל וויכוח שלכם מעורר בו פחד אז הוא צריך לבדוק את עצמו, כל דקה בחייך היא חשובה אל תבזבזי את זמנך על בחור שעדיין מבובל ובשום פנים ואופן לא להיות כנועה או פראיירית, ומי כמו ההורים שלך מכירים אותך! תקשיבי להם!!

קחי אותו לשיחה רצינית בלי קוצי מוצי, ותבהירי לו חד וחלק שאם הוא לא מציע לך בתוך זמן מוגבל שאת תבחרי לשיקולך (ועדיף כמה שיותר מהר...)את בוחרת לך כיוון אחר בחיים..בלעדיו ! לא ראוי לך בחור שנותן לך לחכות כ"כ הרבה זמן ושאת מעניקה לו את כל אהבתך ונותנת לו הזדמנויות רבות כ"כ...

חשבי על זה ! הזמן הוא חשוב ! וזכרי ... מילים לא אומרות שום דבר, רק מעשים אז שיתעורר על החיים שלו קצת !!!

בהצלחה יקירה, מאחלת לך שתדעי רק שמחה וטוב והקב"ה יעזור להחליט את ההחלטה נבונה והנכונה בשבילך...

מה יהיה אחר כך?

זה שהוא מתקשר ורוצה זה לא מפתיע, יש דבר כזה שנקרא כח ההרגל.

זה שלך טוב זה נהדר, אבל השאלה היא אם את לא מסונוורת.

בדרך כלל אני לא מאד בעד לשמוע את החברה, אבל במקרה הזה כדאי לייחס לה משמעות.

אני אישית הייתי נפרדת לתקופה ארוכה, שתבטל את כח ההרגל, בלי לדבר באמצע בכלל. תבדקי מה קורה אז.

אולי הסדר הוא שונה???

לא הויכוח דוחה את הצעת הנישואין, אלא הוא יוזם וויכוח, כדי שתרגישי שהיום לא מתאים להציע נישואין.

נסי לחשוב על הוייכוחים שהתעוררו, האם יתכן שהוא ממש יזם אותם, כדי שלא תצפי שהיום, אחרי וויכוח הוא יציע נישואין?

ועוד משהו, הוא בן 21, ואתם יוצאים תשעה חודשים כלאמר כשהוא היה קצת יותר מעשרים, נפגשתם והוא היה כבר אחרי ביטול אירוסין.

מתי הוא הספיק כל כך הרבה?

הוא נראה לך אדם נחמד, איך הוא נראה לך כבעל?

מעניק או דורש?

מתחשב או משתלט?

חשבי על כך, בעיקר על הוויכוחים שמסייעים לו לדחות את הצעת הנישואין.

בספר אביהם של ישראל חלק א' או ב'.

נראה לי שהוא ענה שהצד השני צריך להחליט,

ואם הוא לא מחליט צריך להיפרד, אבל תבדקי את זה.

הרבה בהצלחה ומזל טוב!

הוא צריך לחזר אחרייך לא להיפך!!

כן.. זה קשה,, כי נראה כמו שאת רוצה אותו.. מאוהבת וטוב לך איתו, ומרגישה אדם יותר טוב.. זה המון!

אבל..

הוא משחק בך חמודה.. כאילו את רוצה אותו יותר משהוא רוצה אותך.. הוא צריך כל הזמן הוכחות.. מה? כל החיים תצטרכי להוכיח לו? זה מעייף! זה נורא! 

ו.. אם הוא לא רוצה אותך כלכך,, הוא לא ראוי שתירצי אותו.. כאילו טוב לו בקשר איתך.. טוב ברור את נשמעת כזו רגישה ומקסימה.. ונותנת לו תחושה טובה..  אבל אולי את עולה עליו? יותר טובה ממנו? והוא מרגיש קטן לידך ולכן מפחד? אולי הוא לא רוצה דווקא אותך.. אלא את התחושה הטובה שאת נותנת לו? נחמד לכם ביחד.. אבל הוא לא רוצה להתחייב??

טוב נראה לי שמה שכתבתי קצת המאיס אותו עלייך..

 יש שיר מהמם של שלומי שבת ששר: "אם יש חזק בין שנינו זו רק את" 

אבל גם הוא צריך להיות משו ולא סמרטוט, מה שגורם גם לך להיות סמרטוט בשבילו!

בהצלחה מהממת! 

שיהיה לך בקלות! 

קשה קשה אהבה!!!
 

אה.. ואני רוצה לכתוב לך משו נוסף,, שכתבתי אותו לעצמי..

אם בסוף תתחתנו - אז תראי איזו אהבה גדולה יש לכם.. מקסים!

ואם תיפרדו- אז זה עוד יותר רומנטי! למה? כי למרות האהבה הגדולה איתו, את מוותרת עליה למען בעלך האמיתי! כאילו איתו זה יהיה עוד יותר עוצמתי בעז"ה!!!

תפני אליי באישי כמובן!

לבעלי חיים גם לוקח הרבה פחות זמן להכין את האוכל, לפלוט אותו מהגוף, לבנות בית, לנדוד לאיזה טרק וגם להימעך מתחת לגלגלים של מכונית או להתחשמל בקוטל יתושים!

וכן - אנחנו רוצים שייצא משהו ממש טוב מזה.

יש לנו תקוות קצת יותר מסויימות, לא רק לרבוץ כמו אריה, והלביאה שלך תלך ותביא

טרף לגורים, ותגדל אותם.

2. עניין של אופי. יש כאלה שמתקשים עם זה, יש כאלה שלא מדמיינים את עצמם נפגשים

מחוץ לבית קפה.

למה אתה שואל אותנו?

2. אני יכולה להבין למה הן מעדיפות פארקים.

אם חשוב לך - תגיד שאתה מעוניין לבלות איתן לפעמים במקומות סגורים...

לגבי האוכל - אפשר לארגן משהו, גם אם מבלים בפארקים

(אני למשל אוהבת פארקים ולא מסתדרת עם בתי קפה. לפעמים אני מביאה כיבוד ושתייה, לפעמים המדוייט, לפעמים גם וגם... לא חייבים לגווע עד שבאים הביתה )

יש בנות שממש לא אוהבות את זה, כמוני למשל.

למה?

אני יכולה לענות על עצמי:

אני לא מסתדרת עם זה. במקרה הכי רחוק, אני אשב בבית קפה עם אח שלי ולא עם מדויט.

מפריע לי השולחן באמצע, זה רשמי מדי.

יש הרגשה מאולצת...

אני כבר מעדיפה לשבת על הרצפה איפה שהוא בקניון.

מקום פתוח נותן הרגשה פתוחה. אם מביאים כיבוד, זה משרה אווירה נעימה.

אני גם אוהבת טבע וזה לא גם לא באופי שלי לבלות בבתי קפה.

כל הנ"ל מתאים בוודאי לעוד בנות, אבל אני לא רוצה להכליל לכן כתבתי על עצמי בלבד.

כמובן תלוי במקום. 

וכן, זה יצא לי והיה אחלה

זה פשוט מביך לשבת בבית קפה. שמשרתים אותי, למשל....

לאחרונה נפתח לי קצת בעניין הזה. אז רק עם מי שאני מרגישה ממש בנח. זה אפילו נהיה סוג של מדד בשבילי, אם כיף לי איתו.

1. שאלתי אותו, והתשובה שלו היתה זו: "ננה בננה..."

2. כי יש אנשים שבאמת לא אוהבים לשבת בבתי קפה כי הם לא אוהבים או שהם לא מרגישים בנוח או שהם לא רוצים להיתקל במישהו במהלך הדייט ויש אנשים שהכניסו להם לראש שזו "תרבות המערב" ושכל דבר שקשור לזה הוא איום ונורא ויש להמנע. 

להיפף, אני מתכנסת בהם בתוך עצמי ומרגישה כבולה לכ"ללי בתי הקפה".

הרבה פעמים לא נעים ששומעים שיחה.

זה מאד אישי

אולי לא נעים לה מהישיבה הממושכת והמבטים....

מישהו שאני לא מכירה.. לא נעים לי-מין שריטה כזאת...

וכשאני מתכוונת לאכול אני מתכוונת לאוכל אוכל-לא לשטויות...

ויש לי עוד כמה חברות כאלה..

אם כי כבר הייתה פעם שבאמת לא הייתה ברירה, כי היה ממש קפוא בחוץ, 

ונכנסנו לבית קפה, ודווקא היה ממש נחמד!

אכלנו ושתינו, אבל זה לא היה אוכל-אוכל, אלא עוגה וקפה..

אבל זה משהו לפעם ב.. לא באופן רגיל וקבוע..

בקשר לבתי קפה-

גם אני לא הייתי בקטעים בכלל, זה תמיד פידח אותי שכולם מסתכלים (לפחות בהרגשה שלי) וזה כ"כ אינטימי וקטן..

עד ש.. התחלתי לצאת עם מישו והוא הסביר לי שזה  סוג של לעלות מדרגה בקשר- כי זה לא כמו לשבת על ספסל אחד ליד השני- זה כבר משהו אחר, לשבת מול אחד השני זה יותר פותח ומעמיק ת'קשר..

אז לי זה לא היה פשוט- כי לא היה פשוט להפתח ולעלות דרגה בקשר אבל בסופו של דבר זה רק תרם לקשר ובנה אותו..

אז נראה לי ש-

א. צריך להבין את החוסר נעימות שיש למי שלא רוצה לשבת בבתי קפה ומסעדות.

ב. למי שיש את החוסר נעימות הזאתי- צריך להבין שזה חלק מהתהליך, של לשבת מול בנאדם פנים מול פנים ולאכול לידו וכו'- כי תכלס, זה מה שהולך להיות בחיי נישואין, צריך להתרגל..

עכשיו, אני רוצה לסייג את דבריי- לא בהכרח שזה מתאים לכולם, ככה זה עבד אצלי וככה מרגיש לי נכון..

ב"הצלחה!

זו סתם כותרת למשוך פנימה...

זה שזה רישמי אני מסכים, אבל זה שאני אף פעם לא נכנס לבית קפה זו לא סיבה.

גם אני לא רואה את עצמי בשום שלב בחיים יושב בבתי קפה, אבל לדייטים זה פשוט נוח. בעיקר בחורף.

אפשר לשתות, אפשר לאכול, אם לא נעים אפשר רק לשתות. ועוד הבחור משלם עליך! אז מה רע?

בעזהי"ת.

באמת שאין כ"כ איפה לשבת, ונראה לי עברתי את השלב ההומלסי של חיי

ובקיץ זה נחמד.. אבל לא יותר מזה..

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t456585#5351910

בררנות במציאת בני זוג נמצאת אצל הרבה בעלי חיים והיא ייתרון משמעותי בשיפור הגזע

וחוץ מזה, באמת היית מעדיף לחיות עם מישהי שלא בחרת?

2. פגישה בבית קפה היא דבר בעייתי לאנשים שמתקשים להתרכז ברעש...

בע"ה ובהשתדלותנו

רוצה לשמוע את האמת? אנחנו בוחרים אם להיות בררנים או לא.

אם להתמקד בעיקר או בטפל בחיפוש אחר החצי השני.

אם לפסול על דברים שוליים או להתמקד בחיובי שיש באדם הנפלא שמולנו (כולם כאלו רק צריך להתבונן..)

ודבר האחרון, לחשוב האם תכונה שיש באדם שמולי זה דבר שמפריע לי ואני ויכול לעבוד עליו, או שזה דבר שפוגע בי.

אני לא אומרת שאתה צריך להתפשר ולהתחתן עם כל בחורה על פני כדור הארץ, אבל בהחלט ראוי לחשוב פעמיים לפני שפוסלים הצעה או עושים איקס על מדוייטת שזה הרגע הכרת. ואגב, לא רומזת שאתה כזה, אין לי  מושג מי אתה ומה אתה אז זה לא אישי כלפיך ולא באה במטרה לפגוע חלילה.

דבר שני, בורא עולם לא ברא אותנו בררנים, אלו קליפות ונורמות חברתיות כאלו ואחרות שדבקו בנו לאורך תקופת חיינו, וחקלם לא הכי חיוביים. כך שרצוי לעשות חושבים האם אני פוסל כי  אני מחפש מודל חברתי כזה או אחר שמשלב- מראה חיצוני, מצב כלכלי, השכלה, סקטור, איזור מגורים, עדה וכו וכו וכו'...

כמו כן, הקב"ה באמת שמנהיג את חיינו בצורה הכי מושלמת שיכולה להיות (והוא חלילה לא זקוק לאישור שלי או של אחרים..) . מנקודת המבט שלנו בתור בני אדם קשה לנו לראות רוב הזמן את הטוב כיוון שאנחנו מתמקדים בתוצאה הרגעית והוא בתוצאה הניצחית, אבל חשוב לזכור שלפעמים ההמתנה היא מתנה. אז אל תדחק את השעה , תצפה לישועה -היא תגיע לכבודך ובצורה הכי נפלאה שיכולה להיות! האמן לי! זו הבטחה של מלך מלכי המלכים

לגבי בתי קפה, מדובר בנתון משתנה. יש בנות שמרגישות נבוכות לצאת בפגישות הראשונות למקומות פומביים ולכן מעדיפות פארקים למיניהם , ויש כאלה בגילאי 23-24 + ואפילו פחות שמעדיפות בתי קפה. תנסה למצוא את האיזון עם המדוייטת. תבוא לפגישה עם החיוך שהנה אתה הולך להכיר אדם חדש וכמה שזה בטוח הולך להיות מהנה בשבילך , וככה גם תעבור את הדייט בצורה הרבה יותר חלקה ופחות מצפה.

בהצלחה!

"א-להים עשה את האדם ישר, והמה ביקשו חשבונות רבים" ! [קהלת]

כשיוצאים מרובד החשבונות הרבים קורים נסים כמו שאמור להיות

ואין הכוונה להיות בעלי חיים.

פשוט להיות בהרפיה, בשלוה ובטחון. ישועת ה' כהרף עין - הכוונה בהרפיה.

ובוודאי שגם חתונה לא אמורה להיות עניין מסובך

"קשה זיווגו של אדם לפני הקב"ה" - זה הקושי שלו בלבד!

אולי אנחנו לא מאפשרים?!

ועיינו בחתימה

אבל מה לעשות- ניסית את הכי טוב שלך, לא?

אתה במסלול הנכון, ה' איתך, וזה ישתפר, בע"ה!!!

בהצלחה!

בע"ה ובהשתדלותנו

יודעת שלפעמים זה נשמע קלישאה ולא באמת אנחנו מעוניינים לשמוע משפטים כאלו. הדבר היחידי שבא לנו זה לשקוע בקושי הפרטי שלנו ולהסחף, כי זה גם הכי קל להתבאס ולכעוס ושוב להתבאס..אבל תזכור שהניסיון הזה קירב אותך עוד צעד אחד (ואולי אחרון) אל הבחורה המושלמת בשבילך אותה אחת שתיהיה בדיוק מה שאתה מחפש!!

שים שיר טוב בפוול ווליום ותשיר מכל הלב יחד איתו! תרקוד! תקפוץ ותעשה שטויות  עם עצמך עם חבר/אח או מי שבאלך עד שתרגיש שאתה חוזר לעצמך, לשמחה, לכוחות מחודשים לעוד ניסיון-הניסיון האחרון שיוביל אותך אל הטוב המושלם

אחרי שאתה מרגיש רציונאלי, תנסה אפילו לחשוב מה הדייט הזה לימד אותך,במה הוא עזר לך-זה יתן עוד כוח להסתכל על התמונה בצורה אחרת.

ובכלל לא לשכוח להמשיך להתעורר, להתפלל ולבקש מבורא עולם

ב"הצלחה!!

ישנן צרות גדולות יותר...

אם לא, כנראה שזה באמת מושג שאח שלי המציא..

בכל אופן, זה בעצם אומר דייט לא קשור בע-ל-י-ל.

דייט כזה פשוט לא לוקחים בחשבון (לא שצריך לעשות ספירת דייטים אבל בסופו של דבר זה מה שקורה, לפחות לי..), מתעלמים ממנו, מחליקים אותו ועוברים לבא בתור בלי לנסות אפילו לחשוב על מה אפשר ללמוד מזה ובלה בלה בלה (חוץ מכמובן-איך ובאיזו שיטה להתנקם בשדכן/שדכנית..).

בצורת החשיבה הזאת נראה לי שהבאסה יורדת הכי מהר.

בתקווה שלזה באמת התכוונת כשכתבת דייט גרוע, ושלא יצאתי סתם לא קשורה..

יכול להיות שהוא כבר הספיק להתחתן מאז

או לפחות נוהג להשתמש בו..

מתפנקים על ד' יתברך

בכל זאת תודה... ננסה

ספרי..

יהיה טוב אני מקווה..

ייעוץ טוב והכל מסתדר

ב"ה

ככה, בתוך שעה וחצי? 

אשרייך!

תגידי על זה תודה!!!

לא תמיד זה קורה לכולנו....

אני תמיד מתפללת לה' שהבחור יגיד לי לא, אני מרגישה כ"כ רע עם זה שאני צריכה להגיד לא..

א"א לדעת. שני המקרים לא נעימים בכלל...

כלומר, לא פגעת באף אחד..

אני מעדיפה שהוא יסגור את הקשר- כך לא פגעתי, לא שברתי אף אגו, ואני יודעת שאני אתאושש מתישהו. בע"ה..

שיכניס אותך בהדרגה למשפחה שלו

קודם כל דיבורים עליך ולאט לאט גם להביא אותך לביתו וכו'.

זה גם מה שאני חושבת.

רק איך אני אומרת את זה,הבחור נורא רגיש בעניין...והמשפחה עוד יותר

הרבה על המשפחה, על הבי"ס שהבחורה למדה וכו'. אבל להגיד שהאופי של הבחורה לא חשוב להם?! זה כבר נראה לי קצת מוגזם..

ובאמת, תהיי הכי נחמדה שאת יכולה, תכבדי אותם, תתעייני בהם...

ובעז"ה הם יגלו שאת לא איזו חיה טורפת, אלא בנאדם בסה"כ.

שיהיה בהצלחה!!

כשמדובר בעניינים של אגו - אין מה לעשות .המשפחה שלו לעולם לא תקבל אותך. 

אין שום דרך להבין את זה בצורה רציונלית. זה פשוט המצב. 

השאלה היחידה היא, מה הוא יעשה - האם הוא יגבה אותך ויהיה איתך גם אם המשפחה שלו לא תאהב את זה או שבשלב כלשהו ייגמר לו הכח. 

ממה שכתבת, עושה רושם שיש ביניכם קשר חזק, אז פשוט תצטרכי ללמוד לחיות עם זה שהמשפחה שלו לא אוהבת אותך. 

ממש לא סוף העולם. 

לא נעים, זה נכון, אבל גם לא נורא. 

יעל,כדי להכיר ולדעת מהו האופי של הבחורה צריך לתת לה פתח,הזדמנות,מי הבטיח שתינתן לי?

-האדם היושב,אתה צודק,יש בינינו קשר נורא חזק והדוק..

אני פוחדת שזה מה שישבור את הקשר הזה..במידה וכן,אני לא אעמוד בזה...

דבר שני - אם באמת יש ביניכם קשר כ"כ חזק, אז זה לא ישבור את הקשר ביניכם. 

הוא חייב להבין שאת באה קודם. את קודמת גם למשפחה שלו - אם הוא לא מבין את זה, אז זה לא יעבוד גם במשפחה הכי מקבלת בעולם. 

תדברי איתו, תראי מה המצב, אני מאמין שהוא יתמוך בך ובעז"ה  יהיה בסדר. 

מקסימום, לא תהיי בקשר הכי טוב עם המשפחה שלו. לא נורא. 

חשוב גם האופי.

ואת צודקת בהחלט, כדי לבדוק מה האופי- צריך להכיר את הבחורה..

זה שלא בטוח שהם יתנו לך הזדמנות, זה לא אומר שהאופי לא חשוב להם.

נשמע כאילו אתה מכיר את המשפחה אישית, יש ויש, זה לא נראה לי חד משמעי,

כמשפחה,הם משפחה מאד אוהבת,תומכת,ומקבלת...

אבל האמא בעיקר,אשא קצת לחוצה...אולי חוששת שיהיו לה נכדים עבריינים?

[חס וחלילה,כן?!פשוט אם נכנסים לגמרי לראש שלה,זה מה שהיא תחשוב,שאם חונכתי בחינוך זה או אחר,זה מה שאני אשקף לילדים שלי.וזה הכי לא נכון בעולם,ואני כמעט בטוחה שזה מה שהיא תחשוב...היא אשה לחוצה מאד מטבעה]

יש לי משפחה גדולה שמשתייכת לציבור הזה - ושמעתי כ"כ הרבה סיפורים... לפי מה שהיא מתארת, זה פשוט נשמע לי כ"כ מוכר. 

יכול להיות שאני טועה, אבל זה נשמע לי כמו סיפור מאוד מוכר שחוזר על בויראציות שונות כל כמה זמן...

בגלל זה הכותרת של הדברים שכתבתי היא 'דעתי'.  

למה לא מגיע לי לקבל משפחה שתאהב אותי?

אני בלי להכיר אותם פייסטופייס אני מרגישה שאני מכירה אחד-אחד שם שנים...אחים,אחיות,חתנים,כלות,אחיינים..

שמות,גילאים,ממש חיה בתוכם,רק לא פיזית.

מעריכה ומכבדת כל אחד מהם.למה שלא יכבדו אותי בחזרה?

למה מגיע לי שהמשפחה של בעלי לא תאהב אותי כמו שאני אותם?

אני יודעת שהם אנשים מדהימים רק קצת לחוצים לבן שלהם,וזה לגיטימי..

אבל חבל שזה בא על חשבוני... 

מצטער. לא קיים. 

אגו וגאווה הם דברים שאין להם הסבר רציונלי. זה המצב וצריכים להתמודד איתו. 

לק"י

לפני שנים רבות..

סבא וסבתא שלי גרו באותה עיר בחו"ל, וסבתא שלי הייתה נחשבת לאחת שיוצאת וכו' (באותו מקום הבנות לא היו יוצאות לחתונות וכאלה, ואבא שלה שהיה רב היה כנראה קצת יותר פתוח, והוא כן הרשה לה לצאת יותר מהמקובל באותו מקום).

עקב כך, אמא של סבא שלי לא רצתה את סבתא שלי בתור כלה..

לימים- היא אהבה את סבתא שלי יותר מכולן, ואף גרה בבית של סבא וסבתא שלי וסבתא שלי טיפלה בה.

אז אני לא יכולה להיות בטוחה שזה מה שיקרה גם אצלך, רק רציתי להבהיר ששום דבר לא בטוח ובעז"ה הכל יכול להתהפך לטובה!

שוב, שיהיה בהצלחה ושתזכו לעשות את מה שצריך לעשות בצורה הטובה ביותר בעז"ה!!

שיחיו עד 120 בעז'ה..המון בריאות..

ותודה,זה באמת מעודד!

הגיוני מאוד שהשנים (והשרות הצבאי!) עשו להם משהו והם יקבלו את זה בדיעבד, מה גם שה"פגם" של שרות צבאי וקו אחר מהמשפחה כבר קיים.

לא בטוח בכלל שזה המצב  שם בכלל, אבל מאוד יכול להיות שכן.

כשאני חושבת עלזה,השירות הצבאי באמת יכול לתת לנו פתח כביכול..

כי זה היה באמת סוג של "מרד" להתגייס.האחים לא כ'כ קיבלו את זה,אבל ההורים מאד תמכו.

אני מודה לכל אחד ואחת מכם על העצות,והתמיכה,

בהחלט פתחתם לי פתח מחשבה בכל הנושא.

בשורות טובות (:

צריך להתמודד עם ההורים שלו ולא את

חבל שסתם תהי מוטרדת בגלל זה.

אבל כמו שאמרתי-

אני רוצה להיות איתם ביחסים טובים אחרי הכל..

ואולי זה לא יתאפשר..

תפרדי ממנו עד שתחליטי שהגיע הזמן להנשא, שאת והוא רוצים להתחתן, ואז תפגשו ותראו אם מתאים לכם. בנתיים יסתדר גם עם ההורים.

להפרד זה לא ממש אפשרי לצערי....האהבה גדולה מידי בשביל זה לשמחתי

תלוי ברקע שלו, במשפחה שלו ועוד.. אבל בהחלט יכול להיות.

כחוזר בתשובה בפני עצמי ויותר מזה,אדם המכיר חוזרים בתשובה (ועל ההתנסות שלי איתם אני מדבר),החשש שלך חסר בסיס,חוזרים בתשובה מגיעים אל היהדות מתוך בירור עמוק והכרה באמיתותה,זה לא קשור לשום קיצוניות.כמו כל דבר יש לברר באופן פרטני מול אותו אדם,אבל לכלול את כולם ? או לפסול כך לעתיד בעקבות חשש ערטילאי ? ,אותי זה למעשה אפילו מעליב שיש מציאות כזאת,מייאש ומדכא..אני כביכול צריך עכשיו לספוג דחייה מה"בית" החדש שהצטרפתי אליו, כאשר גם בחברה הקודמת הרגשתי כך בעקבות התהליך של יציאה מהחברה הזאת וחזרה בתשובה ? . אני שמח שהרוב המוחלט של התשובות כאן זה דווקא כן...

"דבר אחרון- פגשתי אנשים שהתבססו על ההלכה כדי לטעון למשל "חוסך שבטו שונא בנו" וכדומה.."

גם דבר זה אני דוחה בתוקף,לא ראיתי מעולם חוזר בתשובה שהפך מאדם שלא שומר מצוות (או שמר בצורה חלקית),לשומר מצוות,חוזר בתשובה שלימה ממניעים מוזרים וחלשים כאלו.אם פגשת אדם שהבהיר שבגלל זה הוא חזר בתשובה,תדעי לך שזה אפילו לא מיעוט אלא מקרה יחידני.

ההכללות האלו לא רק שאינן נכונות לפי ניסיוני אלא שיש בהן לדעתי פגם תורני ומן סתירה פנימית בן הרצון שיהודים יחזרו בתשובה,יחזרו לעם ישראל,ובין כך שלא מקבלים אותם,אנשים כאלו (ואני לא מדבר על עצמי,אלא על חברי) לא צריכים להרגיש בין הפטיש לסדן,וכחברה שומרת מצוות,החברה צריכה לדאוג לזה.וזה לא אומר שצריכים לוותר או להתפשר,כמו כל פגישה צריך לבדוק האם הוא מתאים,לבדוק את החששות שהעלית (למרות שלפי נסיוני כאמור אין לחששות האלו קשר לכלל) וכו',אבל לפסול מישהו מלכתחילה בגלל זה ? זה מעשה שהוא לדעתי נורא,ואני לא אומר את זה מתוך כך שאני חוזר בתשובה אלא מתוך התורה שזכיתי ללמוד שאינה עולה בקנה אחד עם הגישה הזו לעניות דעתי בצורה חריפה.

אנא תחשבי על זה...

תלוי בעיקר במספר השנים שהוא בתשובה (עדיף כמה שיותר).

יש הרבה מאוד סוגים של חוזרים בתשובה.

יש שעברו אצלם הרבה שנים מאז, ויש מעט.

יש שמאז הספיקו אפילו ללמוד או להתערות היטב בחברה, יש שפחות.

עם חלקם אשמח לצאת, עם חלקם זה לא יהיה שייך לא עבורם ולא עבורי.

לא עצם התווית של "חוזר בתשובה" תעלה או תוריד...

תשובה קדמה לעולם

תלוי איפה הוא היום, ואם יש מי שיעיד שהוא במצב יציב תקופה מסויימת...

יש בזה המון חן בעיניי!

בע"ה ובהשתדלותנו

מאמינה שכולנו משתדלים להיות חוזרים בתשובה יום יום בגלל החשיבות של התחדשות בעבודת ה'. אפשר לייחס את זה לחסידויות כאלו ואחרות בלבד אבל זו התורה הקדושה ,וקדמנו דוד המלך שכ"כ ביקש מה' יתברך "שיבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו.." להרגיש כל פעם מחדש כאילו זו הפעם הראשונה.

מה הקשר אתה בטח שואל את עצמך? אז ככה, לעניות דעתי אין שום פסול בלצאת עם חוזר בתשובה, וגם לא מפריע לי לצאת עם כזה (כל עוד זה לא תהליך של שנה אחת בלבד אני מניחה). יותר מזה, אף אחד לא מבטיח לנו שגם עם נתמסד בקשר נישואים עם אדם תורני מיום היולדו, אותו אחד/אחת לא יתורו לצד השני חלילה, וכבר שמעתי כמה וכמה מקרים קרובים אלי מאוד.

חוץ מזה שכבר נאמרה לנו גדולתם של בעלי תשובה אמיתיים וזה כ"כ אמיתי שאדם שלא זכה לחינוך יהודי מינקותו בוחר לחפש ולחיות דרך שונה מרצונו שלו.

ובצורה פרטית וספציפית, זה באמת כל מקרה לגופו, המניעים, האישיות האישית וכו'.

כי כל אדם חוזר בתשובה כל הזמן!!

זה שאדם היה חי חיים לא של תורה ומצוות כל הזמן זה לא אומר. כל אדם ואדם הוא חוזר בתשובה. גם הבנאדם הכי דתי שיש!!!

וכנראה עם שניים שלא היו סגורים על עצמם עדיין... שזה דבר שממש כדאי לברר רציני לפני.

דווקא אחלה לצאת עם חוזרים בתשובה, אנשים עמוקים ואמיתיים

הנ"ל

תלוי בחיבור ביניכם ובמנטליות, בדיוק כמו עם כל אדם אחר שאיתו נפגשת.

גם חיבור בעבודת ה' הוא מדד, אבל זה שהוא חוזר בתשובה, לא אמור לשנות את נתוני הפתיחה שלו.

אני מאוד מתחבר לציבור הדתי לאומי אבל אני לא דתי הייתי שמח להכיר מישהי כזאת בהכללה גמורה הם בנות כל כך טובות מתנדבות בכל מקום שוב בהכללה בנות פשוט טובות יש גם חילוניות ברור כמוני אבל יש להם טוב כזה לא משנה לי אמא שלי אמרה שגם עם תהיה דתי לאומי הם לא ירצו כי הם מעדיפות דתי מבית אמא שלי ממש לא רוצה שאני יתקרב אבל לא משנה מצד שני אני נורא אוהב את החברה אבל שאני רואה הרבה חוזרים בשאלה דתלשים ז ה מאוד מחליש אני ישאל שאלה אחרת מישהי תסכים לצאת עם מישהו[נגיד צם ביום כיפור קידוש בשר וחלב חגים והכל] ויהיה נגיד מוכן לשמור שבת ואני לא שומר כי קשה מאוד לשנות הרגלים זה גם משפחה והכל האם מישהי היתה מסכימה לכזה דבר דרך הגב בלי קשר לדעת זה מאוד יפה בעיני גם שמירת נגיעה איך שבנות מכבדות את עצמם השאלה עם זה אפשרי?

אז אם הוא יציב- יש מצב. כי לכשעצמם, לחוזרים בתשובה יש אצלי המון נק' זכות.

אדם שמחליט שהוא מקבל עליו את האור של ה' ומשתדל בשביל זה כל יום

שונה מאדם שמתכוון לשמר מצב בו הוא מקיים רק חלק מהמצוות.

לא נראה לי שבחורה תורנית (דתיה/חרדיה, זה לא ממש משנה)

תהיה מוכנה לצאת עם בחור שלא רואה את הבית שלו והילדים שלו יראי שמיים ושומרי מצוות לחלוטין.

לא מתחתנים עם בחורה דתיה רק משום שיש לה לב טוב ושהיא שמרה על עצמה מפני גברים זרים (שזה נורא יפה!)

להיות "דתי" (שונאת ת'הגדרה הזו, מעדיפה "עובד ה' ") -

זה אומר לעשות את דבר ה' בין אם זה נראה לנו יפה ובין אם לא,

בין אם בא לנו ומוצא חן בעינינו, ובין אם זה ממש מבאס.

אבל האמת- שלא!

לדעתי אם התכונות והיחס לתורה ולמצוות לא נמצאות באופן 'מושרש-מובנה' היא לא תוכל להיות הבחורה שאני מחפש...

קח את ההפך,רבנים שחזרו בתשובה ובניהם גם רבנים גדולים מאוד,האם ניתן לטעון עליהם טענה שכזאת ?

לדעתי,זה נורא לעשות הכללה כזאת ולדחות את היהודים האלו שהיו צריכים לעבור לפעמים יסורים שדתיים ואנשים אחרים לא נתקלו בהם ברוב חייהם רק כדי לעשות רצון ה' ולחזור בתשובה,כל שכן שמצד אחד אנחנו רוצים שעם ישראל יחזור בתשובה ומצד שני פשוט לא מקבלים אותו !,אנא קרא את ההודעה הנוספת שלי בשרשור שם הרחבתי.. מכל מקום אני שמח לראות שהרוב המוחלט כאן ענה כן,ולא בגלל שאני חוזר בתשובה אלא בגלל שאם התשובה הייתה לא אז זו הייתה סתירה פנימית מהותית לדעתי,ועיוות חריף שלא עולה בקנה אחד עם התורה לעניות דעתי.

חלילה לי!

פשוט, לי זה לא מתאים מהסיבה שפרטתי לעיל.

נכון, שוודאי שהתשובה שלו מעולה ומתקבלת, אבל לי לא תתאים בחורה כזו..

האם טענה זו יש בה כדי לפסול פגישה כזו מבחינה מוסרית תורנית (שכאמור לא עוד מדובר ביהודיה שאינה שומרת מצוות אלא ביהודיה שחזרה בתשובה ועשתה דרך גדולה עם עמל ויזע כדי להגיע לשם,שעליה נאמר שבח גדול שבמקום בו בעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד (לא העתקתי דווקא במדוייק),האם נכון מבחינה תורנית מוסרית לפסול אותה דווקא על זה ? וכך עוד שאלות בתחום) ? מבחינה לאומית יהודית,של רצון שעם ישראל יחזור בתשובה(ושוב אני לא מדבר על התפשרות,אלא על הטענה שהעלית,שלכאורה לא ברור אם יש לה סימנים מובהקים במציאות) ?

אני לא יודע את התשובה,אני רק מעלה שאלות שלדעתי כל מי שחושב כך צריך לברר בשביל עצמו.

לדבריך החשובים, אמיר:

אני לא חושב שאם למישהו יש בעיה להתחתן עם בעלת-תשובה, מסיבות שונות, זה אומר שאינו מחשיב את מעלתה הרוחנית, את הדרך שעברה, או חס וחלילה ש"לא מקבלים אותה".  הרי זה לא בגלל "מעלתה הרוחנית" אלא בגלל דברים אחרים שלעיתים נספחים לנושא.  יש פה לפעמים שרשורים על סתם הבדלים מהותיים בין משפחות, דתיות, ואנשים דנים לכאן ולכאן. האם זה בגלל ש"אינם מקבלים אותם" או חוסר הערכה? בוודאי שלא.

ובוודאי שמי שעושה מאמץ-אמת להתקרב לה', למרות הסביבה שלא עודדה לכך, יש לו מעלה גדולה מאד.

אכן, אני מסכים איתך שאין להכליל. ולפי טהרת כתיבותיך פה בפורום, אני חושב שזכות גדולה למי שאתה תבחר בה..

למרות שאני חושב שכל אחד שמתלבט בסוגיות האלו מהבחינה שצויינה כאן שאולי מבחינתו זה לא מתאים וכדומה,צריך לבדוק את העניין מבחינה מוסרית תורנית,מבחינה יהודית לאומית ועוד.. האם השאיפה הזאת שהוצבה היא במדרגה להתמודד עם האחרונים שציינתי ועוד ? והאם יש בשאיפה זו ממש מבחינה עובדתית,ובמיוחד כאשר מציבים מולם את המציאות המיוחדת הזאת ?

אני לא יודע את התשובה,אבל אני חושב שכל אחד צריך לברר זאת..

לגבי ההכללות אני מבין מתגובתך שאתה מסכים איתי,אני באמת חושב שהחששות הכלליות לא צריכות להיות כלליות,מנסיוני כל החששות ששמעתי עד כה לא נכונות באופן כללי ויש שאני סבור שאינן שייכות אלא למיעוט קטן או אפילו פחות מכך ולכן זה כ"כ מצער אם ישפטו לפי חששות לא רלוונטיות בכלל.כל חשש בהחלט צריך להבדק ,אבל באופן פרטני,כי באופן כללי החששות האלו אינן מאפיינות דווקא את הכלל מהקבוצה הזו..

קראתי את זה בספר לא מזמן..

ממש יפה..

ספר מקסים ומומלץ.

רק קחי בחשבון שכל ספר שתקראי כרווקה, יקבל זוית שונה כשתהיי נשואה.

וזה נפלא ומקסים ללמוד אותו עם חברות כרגע, ובעז"ה עם הבעל..בקרוב ממש!!

לדעתי הוא מתאים. הוא פשוט מאד עמוק.

אבל אני רק בפרקים הראשונים שעוד מדברים באמת על ה'לפני'..

לא יודעת מה אח"כ..

קצת יותר מ17 דקות.
 

זה ספר  שצריך יישוב הדעת וצריך קצת יותר להשקיע מ17 דקות....

בהצלחה

בס"ד

ודווקא הפוך ללמוד אותו גם לפני וגם אחרי נותן משמעות גדולה יותר..

אגב אם כבר הרב יצחק אז יש לו את "יין משמח" שזה על מסתורי החתונה..

וגם את הספר "מחול הכרמים" שמדבר על שידוכים ברית תשובה וגאולה..

ממליץ בחום על שניהם.(יין משמח זה ה' חלקים וחלק א' מדבר בעיקר על דברים לפני הנישואים בעוד שאר החלקים מדברים קצת יותר על אחרי..)

גם לנו היה בזמנו בעיות כשרות באולם.

לדעתי כדאי לך לסמוך על כושרות הם הרבה יותר אמינים מבעלי האולמות...

אפשר להתייעץ איתם גם לי קשר לאם אתה לוקח אותם או לא.

בהצלחה ומזל טוב!

יש למקום בעיות כשרות (לא יודעת ספציפית מהם אני יכולה לברר).

מורנו ורבנו ההרב אליהו זצוק"ל זיע"א סמך על ארגון כושרות מאוד ונתן את הסכמתו לרב משה כ"ץ (ממקימי הארגון)

ככה שיש על מי לסמוך ובענינים כאלו רצוי להחמיר.

בלי קשר, אבל רק לידיעה, רמת רחל מה שידוע לי מארגנים כנסים של מיסיונרים נוצרים עד כמה שידוע לי

(זה היה בעבר, לא יודעת עד כמה זה רלבנטי גם להיום...)

בכל מקרה שיהיה המון המון בהצלחה ובמזל,  ובעז"ה כל המחמיר תבוא עליו ברכה. רק בשמחות! =)

לשכנע אותה לאכול פיצה בהכשר רבנות זה פרוייקט...

כשאתה קונה מכשיר חשמלי או כל מוצר אחר אתה בודק שלא עובדים עליך?

למה כאן לא???

המצב היום באולמות בעייתי ביותר

בחייאת, או שתענו לו על השאלה או שלא, אבל אם אתם עונים תענו לעניין! 

 

בכל מקרה מומלץ מאוד להתיעץ עם ארגון כושרות בכל הנוגע לאולם,והקייטרינג

(אתה יכול להגיד להם שאתם אוכלים גם רבנות...)

כי יש ככ הרבה דינים בכשרות שאנחנו לא מספיק מודעים אליהם וחבל ליפול בהם

ארגון כושרות בעזרת הרבנים והרבנים המקסימים שעומדים בראשו לקחו חסות על הנושא הזה.

אפשר להסביר להם את רמת הכיוון שאליו אתם שואפים והארגון יכוונן אתכם לאולם שהכי מתאים לכם.

שמעתי כבר על אולמות שנתפסים בעיני הציבור כמקומות כשרים בכשרות טובה והם לא מקפידים

על דברים בסיסיים בכשרות, ואין כאן המקום לפרט...

מקווה שעזרתי. ממש מקווה שלא פגעתי או הגבתי בצורה נחרצת מידי. ואם כן, סליחה...

בכשרות רגילה = קריסטל.

לא תבחר לארוע שלך קוקה קולה?

קוקה קולה,טמפרי,מיקינדה - הדבר המשותף שאין בהם שום דבר טבעי...(חוץ מחומצת לימון)

ובעברית תקנית- שניהם לא מטיבים עם הגוף אפילו שהם טבעיים.

ולהפתעתנו, או שלא, זה בכלל לא מיוצר מלימון

במקור, היא אכן טבעית ויש אותה הרבה בפירות הדר למינהם ובפרט בלימון, ומשם שמה

אבל בתהליך היצור התעשיתי, היא מופקת בתהליך כימי (יחסית טבעי, אבל תהליך כימי)

בא לך להסביר למה זה כן?

יש כשרות מלאכותית שי תעודה והכל נראה בסדר  ויש כשרות שהכל באמת בסדר ולא סומכים על רוב, ביטולים וכו!

אנחנו חשבנו שהפורום מסייע בפתרונות....

ארגון כושרות הם ארגון רציני, שעושה מחקרים ובדיקות מעמיקות על אולומות אירועים וקייטרינגים, ידוע בציבור שאולמות אירועים הם מקומות שהכשרות בהם צריכה בדיקה רצינית, ולכן כדאי לסמוך על ארגון כושרות, בטח שיותר מאשר על בעל האולם שבסה"כ מעניין אותו הכסף שתשלם לו ולא שום דבר אחר.

אם אתם רוצים שהחתונה שלכם תהיה לנחת רוח לקב"ה תחשבו איך אתם יכולים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. ולהוסיף עוד 1000 ש"ח בשביל זה ביחס לעלויות של חתונה זה ממש שווה את זה!!

בהצלחה ומזל טוב !!

בלראות שיש תעודה של הרבנות בתוקף במקום.

אם מישהו לא עושה את העבודה שלו זה לא בעיה שלי.

אני טועה?

מצד האמת-אולי כן,וזה היה מספיק מצד ההשתדלות שלך.

אבל קחו בחשבון- שיש תעודות מזוייפות וכו'..לכן כדאי תמיד לבדוק קצת יותר מהמינימום שאנחנו צריכים לעשות.

לענ"ד (דעתי) כמו שלפני ניתוח רציני,אנחנו כן מחפשים רופא טוב,ולא הולכים לכל רופא שיראה לנו תעודת רופא,ק"ו בכשרות, שבדברים הכי קטנים אפשר לעבור על לאוים, כדאי לעשות בדיקה מינימלית מעבר למינימום שנדרש.

לצערנו תעודת כשרות של הרבנות לא מעידה באמת.

וכן, בתור בעל השמחה האחריות היא עליך שאכן המקום כשר.

אתה רוצה להיות אחראי אם האורחים יאכלו אוכל לא כשר? חרקים? בישול נוכרים?

אם היית יודע שיש בעיות תברואה במקום, ואולי יש רעל באוכל היית אומר "יש תעודה ממשרד הבריאות" (שאומרת שהם היו במקום לפני חודשיים, ועלולים לבוא לביקורת פתע..) ולא בודק את העניין לעומק כדי שהאורחים לא יורעלו?

בלי להכנס לדיון על היחס לרבנויות ולכשרויות או "אמון מול חשדנות..." 

כמה נקודות למחשבה שאולי לא מספיק הדגישו פה לענ"ד. וסליחה על האורך

1. אתה לא מחמיר מטבעך - ארוסתך כן . אז כשאוכלים מאותה צלחת למי יותר קל לבוא לקראת השני? למי שמוציא עוד כמה שקלים על כשרות מהודרת או למי שכבר שנים בונה סטנדרטים מחמירים (בלי קשר זה אמור להתאזן ביניכם אחרי החתונה)

2. יש 2 סוגים של מארח . יש הסוג שמציג: ככה אנחנו חיים בבית וזה מה שיש ! אם ירצו יאכלו ואם לא ירצו לא יאכלו....

ויש הסוג שמברר האם האורחים צמחוניים ? אוהבים אוכל מתובל? שותים מים או מיצים? אוכלים כשרות כזו או אחרת? יש מאכל מסוים שישמח אותם? וכו....

האם המטרה היא  לרצות ולשמח את האורחים שלך או פשוט לארח...

בטח תצטער לשמוע יום אחרי החתונה שחלק מהחברים\משפחה  אכלו בחתונה שלך רק סלטים כי לא סמכו על הכשרות למרות כל ההוצאות המרובות שהוצאת

3. אנחנו משקיעים כ"כ הרבה ברוחניות של הערב הזה כי זה המנוע ונקודת ההתחלה של כל החיים אז כדאי בהחלט להחמיר גם בדברים שלא תמיד אנחנו מחמירים בהם 

בחינת "המלך בשדה" של חודש אלול תשרי ... מה לעשות יש דברים שאנחנו לא מקפידים עליהם כל השנה מכל מיני סיבות אבל בזמנים האלה אנחנו מראים גם רצונות של התקדמות אע"פ שהיא עדיין לא קבועה.

וכל זה בלי לפגוע בהתנהלות שלך במהלך החיים. פשוט זה ערב... אחר ! ! !

וכל המלצרים והעובדים שם ערבים.

(חוץ מבעיות כשרות שזה גורם, זה גורם לעוד הרבה בעיות.)

פעם בתור נערה  עבדתי במטבח שהיה בו שף גוי,

היינו כמה בנות דתיות והוא הכין לנו חביתת ירק, בהתחלה אכלנו ואז הוא עשה לנו עיינים וכאלה ונפל לנו האסימון....

כששאלתי את המשגיח הוא אמר לי שהוא לא אחראי , והוא רק מציל.

אחר כך התברר שאם אחת הבנות הוא הציע להיפגש בערב.

ראו הוזהרתם - חכמים שמרו עלינו!

בואו נשמור על עצמנו....

אני לא מהאנשים שבודקים שהכל כמו שצריך,

אני נותן אמון מטבעי.

לא בדקתי אם האולם עומד באיזשהוא תקן, ולא בדקתי אם הלהקה מוציאה קבלות ואם המלצרים מקבלים שכר מינימום ועוד ועוד...

ברור שיש בעיות בהכל!

אבל מה אני צריך לקחת אחריות על כל העולם???

פא שהיה מראה לך תעודה?בכנות..

חלאס עם הדמגוגיה בגרוש הזאת. 

קודם כל, כל רופא שיש לו תעודה, זה אומר שהוא למד ושיש לו ידע. אם הוא טוב או לא, זו בעיה אחרת ורוב האנשים לא עושים תחקיר מקיף על כל רופא שאליו הם הולכים. 

אבל נניח שכן - זה ענין של בריאות. אולי אפילו חיים ומוות.  

כשרות זה ענין של הלכה - ובדיקה של תעודה זו השתדלות - כי אחרת אין לדבר סוף. 

אם משגיח כשרות נתן תעודת כשרות לעסק כלשהו, אז הוא אחראי לכך שהאוכל במקום יהיה כשר. אם אדם אוכל לא כשר בגלל שמישהו לא עשה את עבודתו, זה אונס ו"אונס רחמנא פטריה". 

מעבר לזה, שממש לא ברור שהבד"צים למיניהם עושים עבודה טובה יותר. הם לוקחים יותר כסף, זה נכון, אבל אני לא יודע אם אפשר לסמוך עליהם יותר מאשר על השגחה של הרבנות. 

במקרה כזה, מי שרוצה ממש להחמיר ולדעת שאין שום חשש באוכל שהוא אוכל, יכול לגדל לו חיטה ולהכין לחם, ירקות, ולא לקנות שום דבר תעשייתי - וגם אז, יכול להיות שתצא שגגה תחת ידיו... 

הרגע קורס,אז סבבה

אבל אני אישית לא,אני כן משתדל לעשות את הבירור המינימלי,לראות מי מה מו,אכפת לי מהחיים שלי,ואותו דבר בכשרות..

ולא אמרתי לבדוק אם המלח מעושר,אלא רק לא לאכול בכל מקום שרואים תעודה,אלא לפחות לבדוק של מי התעודה,והאם הכשרות הזו בסדר או שזה איזה חותמת מונפצת..

הם עושים התמחות. עד אז, הם בפיקוח של רופא בכיר. 

אחרי 4 שנים של התמחות, הם כבר לא "מתחילים". 

אה, ולפני כן, הם לא עושים "קורס" - הם לומדים 7 שנים כולל מחלקות בבתי חולים וסטאז'. 

תראה, מבחינתי, אם כתוב בד"ץ על התעודה או כתוב רבנות, זה בדיוק אותו הדבר. 

יכול להיות משגיח חפיפניק של הבד"ץ בדיוק כפי שיכול להיות משגיח מחמיר של הרבנות. 

האפשרות היחידה שלי להחמיר היא לבדוק כל דבר בעצמי - ואת זה אני לא מתכוון לעשות. (אני לא חושב שיש מישהו שעושה את זה למעט חב"דניקים בפסח). 

אגב, חשוב לדעת, שתעודה של בד"ץ לא תקפה אלא אם יש לידה תעודה של הרבנות. עסק שמגדיר את עצמו כשר ואין לו תעודה מהרבנות הראשית חשוף לתביעות על מרמה. 

בס"ד

כולם יודעים שרוב הרבנים נותני כשרויות הרבנות עצמם, לא אוכלים את המוצרים שהם חתומים עליהם.

שמעתי הרצאה מרב שהוא משגיח במהדרין ירושליים, שהגיע פעם מוקדם לאולם השמחות, האולם עם הכשר מהודר שכל החרדים עושים אצלם. כתוב שכל הירק גוש קטיף, בפועל היו 10 חבילות של גוש קטיף, והשאר ממחנה יהודה. הוא ביקש להוציא את זה, התחיל בלאגן במהלכו בעל האולם שלף לו 200 דולר תמורת שתיקה.

כשהמשגיח לא הסכים בעל האולם עבר לאיומים וכ'. 

הלחץ במטבחי האולמות ימאד קשה. יכל להיות שבדיוק עובד חדש קנה משהו לא לעניין, או שהיה חוסר במוצר עם הכשר מסויים וכ'.

הם עובדים בלחץ מטורף של זמן, (שעתיים לפני האירוע להתחיל לחפש ירק של הגוש??) וצריך להיות לא רק יסודיים אלא גם כאלו שלא יפחדו לזרוק אוכל לפח, שעה לפני האירוע אם יש צורך. (לאחר כל השיקולים ההלכתיים נכוללים בל תשחית וכ')

לוודא שהמקום כשר עם איזו שהיא תעודת מהדרין זה המינימום של המינימום.

כמו שאמר לי פעם רב משגיח אחד (במפעל של משקאות קלים) שהכשר רבנות רגיל ללא מהדרין, זה כדי שאלא שלא שומרים על כשרות יכשלו בכמה שפחות איסורים, אבל הוא לא מכניס לפה את מה ששמו חתום עליו. היות והדברים מפורסמים וידועים, האחריות היא עליינו. 

לא מצופה מאיתנו להיות במטבח ולוודא שהכל באמת כשר, אבל לפחות לדאוג לכשרות ברמה סבירה זה מינימום האחריות שעליינו לגלות, הרי לא רוצים להפוך את סעודת המצווה של היום המאושר בחיינו, להפך של העניין, נכון?

"כולם יודעים" - זו טענה שמאוד קשה להתווכח איתה. אני לא אחד מ"כולם" ואני לא יודע. 

שמעתי גם ממשגיחים של בד"צים סיפורים כמו שתיארת ואפילו יותר חמורים. 

ההבדלים בין השגחה מהודרת להשגחה של הרבנות היא לרוב בסכום הכסף שבעל העסק מוציא. שמעתי גם על מקומות שבהם המשגיח מטעם הרבנות והמשגיח מטעם הבד"ץ היה אותו משגיח... 

אם רב נותן הכשר למוצר מסוים בידיעה שהוא לא כשר ושהוא רק צמצם את כמות האיסורים - אז אותו רב הוא פושע. (מותר לו לא לסמוך על עצמו - אבל לתת הכשר לדבר שהוא יודע שאינו כשר זה ממש פשע). 

"הדברים מפורסמים וידועים" - זה בדיוק כמו "כולם יודעים" - אין איך להתווכח עם טיעון כזה. 

כשרות ברמה סבירה זו השגחה של הרבנות - ואין שום סיבה לחשוב שהשגחה של בד"ץ טובה יותר מזו של הרבנות. 

אגב, בחתונה של אחותי, אמא שלי שכרה משגיח כשרות באופן אישי (ובסכום לא מבוטל) והם סגרו על הסכם שאם הוא יוצא מהמטבח אפילו לדקה במהלך ההכנות לחתונה ובחתונה עצמה, היא לא תשלם לו. זה היה ההסכם ביניהם. 

אני חושב שהוא פחד אפיל ללכת לשירותים... 

לכן, אני לא חושב שקיים איזשהו הבדל בין השגחה של בד"ץ לבין השגחה של הרבנות. 

הכל תלוי במשגיח עצמו וכמה ברצינות הוא לוקח את העבודה שלו. 

יכול להיות משהו בהשגחה של הבד"ץ שהוא טרף גמור ומוצר אחר בהשגחה של הרבנות שהוא כשר למהדרין מן המהדרין. 

ואכן נקבע בהלכה שעד אחד נאמן באיסורין ואילולי היה לבעל הבית אינטרס כלכלי לא לשמור על כללי הכשרות, לא היה צורך במשגיח חיצוני (שגם הוא עצמו נאמן רק מדין "עד אחד"). ואפילו לא בתעודת הכשרות (שלצערינו לעיתים מזוייפת).

אבל הואיל וחוץ מהבעיה ההלכתית שאכן מוטלת על כתפיו של המשגיח, האחראי על הכשרות, ורק הוא יענש בשמים על כל טעות בנושא- המזון עצמו נכנס לגוף שלך ונעשה חלק ממנו, ומסתבר שהוא משפיע..

וכך כותב הרמב"ן על הפסוק "ונטמאתם בם" על פי מדרש הספרי, או כפי שמאריך הרמח"ל במסילת ישרים על חומרת איסור מאכלות אסורות, ובסוף שם הוא כותב: "והמאכלות האסורות יתירות בזה על כל האיסורין, כיוון שהם נכנסים בגופו של האדם ממש ונעשים בשר מבשרו."

ואני מוצא את עצמי מאמץ יותר ויותר את גישתו של הרמב"ם לרוב תחומי החיים שלי. במיוחד בנושאים בהם הוא חלוק עם הרמב"ן. 

כך שלכתוב: "מסתבר שזה משפיע" - זה לא מדויק, בלשון המעטה. 

"לדעתו של הרמב"ן, זה משפיע ויש חולקים עליו" - כך היית צריך לכתוב. 

אני לא חי את החיים שלי עפ"י הקבלה או תורת הסוד. אני, כנראה בניגוד לאחרים, יהודי פשוט. 

אבל כשאנשים יכשלו בגללך, אתה לוקח על זה אחריות.

(אם זה בגלל אוכל לא כשר, ואם זה בגלל שמועסקים שם ערבים שמלבד "לא תחנם" הם מתחילים עם בנות).

ולכן צריך להתאמץ ולברר.

אם אנשים ייכשלו, הם ייכשלו בגלל המשגיח. לא בגללו. 

לק"י

אבל יש אפשרות לקחת משגיח צמוד מטעמכם.

בס"ד

אתה הרי, כשאתה שואל שאלה את הרב שלך או כשאתה שומע ממנו פסיקה, אתה לא הולך אחריו בעצימת עיניים, אתה לא מקבל את דבריו כמו תוכי, נכון??

אתה חושב עם עצמך, פותח ספרים, בודק וכו' ורק אז מחליט איך לנהוג, נכון??

אז למה על המשגיח האינטרסנט אתה כ"כ סומך ומאמין לו בעצימת עיניים?????

כבר ידוע לכל מי שקצת פותח את העיניים שהעסק הזה של כשרות זה לא כ"כ פשוט, זה לא תעודה ויאללה לקפוץ מהגג, ידוע שיש רבנויות שלא מקפידים על כל ההלכות שפסוקות בשו"ע, שמחפפים כי אין ברירה, שהמשגיח נמצא עשר דקות ביום כי זה הזמן שמשלמים לו וכו'.

למען השם בשביל זה בודקים !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

היות ואנו אנשים המקפידים על כשרות המאכלים, ייתכן שניגש  למשגיח באירוע או באולם וננסה לברר אצלו מהי רמת הכשרות במקום. פעמים רבות נקבל בתור תשובה את הסיסמא הידועה: 'כל הבשר חלק וכל הירקות גוש קטיף'. כפי שיתברר להלן, תשובה לקונית זו כלל אינה מספקת את מי שרוצה באמת לדעת מהי רמת הכשרות במטבח, שהרי לדוגמה כאשר הטבח אינו יהודי, כשרותו של הבשר אינה מעלה ואינה מורידה, ו'גוש קטיף' הוא שם קוד לעשרות חברות וחיקויים. נוסף על כך, לצערנו הניסיון מוכיח שבלא מעט מקרים, הבשר שהובטח שהוא בהשגחת 'הרב מחפוד' (או כל גוף כשרות אחר), כלל לא היה כזה. זאת ועוד, גם אם באירוע נמצא משגיח שעושה את עבודתו נאמנה (ויש רבים וטובים כאלו, ב"ה), והבשר אף הוא מאותו גוף כשרות טוב כפי שנאמר לנו, צריך לדעת שלעיתים רבות, משתמשים עובדי המטבח באולם בשאריות מאירועים קודמים, ועל כן יכול להיות שלצלחת שלנו לא הגיע הבשר מן הכשרות שעליה דיווח המשגיח.

המציאות במטבח הציבורי מורכבת וכוללת פרטים רבים, ותהיה זו פתיות אם נסתפק במשפט אחד שמסכם הכול.  לו היינו לוקחים משכנתא, לא היינו מסתפקים במשפט סתמי ש'המסלול שלקחת הוא בסדר', וודאי שהיינו בודקים לעומק, ואין סיבה שלא ננהג כך גם בתחום הכשרות, כדברי הרמח"ל במסילת ישרים שכותב שאוכל שספק אם יש בו איסור דומה לאוכל שספק אם יש בו ארס, ואותו ודאי לא היינו אוכלים!

המשך כאן >>>>>>>>

אני אמנם לא שואל את מורי ורבי הרבה שאלות.

אבל כשאני שואל אני מבצע.

וגם כאן השאלה היא כמה זה החמרות והידורים וכמה זה שורת הדין.

ואני יודע שיש קולא שהרב עובדיה מתיר בישול עכו"ם, וקולא של הרב ויטמן בג'וקים ועוד ועוד.

השאלה כמה קריטי במצב שלי ללכת ולחפש את כל ההידורים שכל הדוסים או רובם מחפשים.

וכאן אני נוטה לחשוב שאולי אני מגזים, אבל העיקרון שלי ברור.

 אני רוצה חתונה ע"פ ההלכה. ולא אכפת של מי , כל עוד זה הלכה יהודית אז גם יהודי יקר יכול לאכול אצלי!

לנתב לצורך של כולם ולדעתי באמת אתה לא צריך לחפש מה יתאים לכל האורחים שיהיו בחתונה

אלא לברר שהכשרות היא ברמה מספיק טובה שכלתך הייתה אוכלת (בכ"ז) אשתך לא תרצה שבבית תקפידו

על רמת הכשרות שהיא רוצה?? אולי אחרת היא לא תאכל??

ולכן לדעתי כדאי פשוט לדבר ישירות עם המשגיח  ולשאול אם הוא עצמו היה אוכל שם לא סביר שהוא ישקר,

וע"פ זה לבדוק מה לעשות

הוא אומר שהכל בסדר ואם אני רוצה שאני ישלם לו עוד 500 שקל והוא יעשה ארוע גלאט.

אם כל הכבוד, נראה לי מוזר שאני צריך לשלם למישהו כדי שיעשה את עבודתו

וארוסתי בסוף התהליך שמחה מזה שאני קצת ממתן אותה...

כי זה הזמן עם הכי פחות טרדות של פרנסה,ילדים וכו'..זמן של נטו לימוד תורה,המסה הרוחנית המשמעותית-נקנית ונבנית בזמן הזה..

ורוב מי שלומד רבנות,(לפחות מי שאני מכיר..)עושה את זה בשנים האלה..

לכן זה כזה חושב לענ"ד

יותר בגלל הסיבה הראשונה.

כל אחד ומה שמתאים לו. 

אם את רוצה מישהו שיהיה  בשלב אחר בחייו כשאתם מתחתנים - אז לכי על זה. 

במיוחד אם מדובר בטווח גילאים מבוגר יחסית, שאז זה יכול להיות בעייתי אם הגבר עוד לא חושב על רכישת מקצוע. 

היא יכולה גם לא לקבל אותם.

ולכן רוצים שהוא יתעצב תחת השפעת לימוד התורה.

וזה שהבעל למד הרבה קודם זה לא כמו שאת והוא הייתם אברכים והשקעתם מאמצים כדאי שהוא ישב וילמד. וראית מה זה עולם מלא של תורה ובאמת הבנת מאיפה הכוחות שלו מגיעים.. וגם שלך...

אז חוץ מהשותפות בבנית הבית של התורה שזה עניין בפני עצמו - אתם הופכים להיות שותפים לתורה בצורה אמיתית, בצורה שזה כל חיי הבית בשלב הזה, ללמוד תורה ולברר את דרככם יחד בעולם...

וזה פשוט נפלא שאין שום דבר על הראש חוץ מלימוד תורה וחיזוק הקשר בתחילת חיי הנישואים. ושלבעלך יש את הישיבה והבית שזה תמיד הולך ביחד. ובעבודה זה כבר יותר מסובך.. כי אתה לא הבוס...

בהצלחה.. מקווה שעזרתי, והסברתי את עצמי..

יש בכך משהו רציני - שאם אדם שומע מאנשים בעלי ניסיון על משהו שעוזר בבנין הבית בצורה משמעותית, הוא בודק את זה - ולא חושב שידע הכל מעצמו.

ב.אין "סטנדרט" של "שלב הביינישות", "שלב הסטודנט". גם מי שכבר בייניש, יש כאלה שמוצאים אח"כ תעסוקה מתאימה שאינה כרוכה בלימודים אקדמאיים - ויש כאלה שממשיכים ללמוד עוד שנים רבות, ובד"כ אח"כ גם מלמדים. אם כי נכון, שלא מעטים לומדים מקצוע אחרי שלמדו בישיבה מס' שנים.  כך שכל אחד יכול לבחור מה שמתאים לו, וגם בחורה יכולה להינשא למי שמתאים לה. רוצה סטודנט - שתחפש סטדנט.. אבל היא צריכה להביא בחשבון שאינה"מכתיבה" לאדם מה לעשות, אלא מתחתנת עם מי שנראה לה שמעשיו/כיוונו טובים גם לה..

ג. הסיבה למה שאומרים לך, לדעתי, היא שתחילת בנין הבית, הבסיס, יהיה מתוך תורה.

אם הבעל לומד תורה והאשה מתרגלת קצת לחיים של בחור ישיבה, מחכה שיחזור מבית המדרש, המרכז זה התורה והלימוד - זה עוזר שגם אח"כ התורה תהיה ערך מרכזי בבית. גם יכול לעזור להשתדלות לקבוע עיתים לתורה גם בזמן לימודים אחרים/עבודה. עוזר לכך שתהיה שאיפה שהבית יישאר עם צורה תורנית. חדבר כזה יכולות כמובן להיות השלכות הן על צורת הבית, הן על חינוך ילדים וכו'.

צריך לראות אם האיש והאשה מותאמים לכך. אי אפשר להושיב אדם "בכח". צריך לראות שהוא יכול לעשות את זה כהוגן. שזה טוב לו.

ב"ה

אכתוב בקיצור נמרץ כדי שאנשים יקראו את הכל.

א. (וזו הסיבה הע-י-ק-ר-י-ת!!!): ברגע שמתחילים את החיים בעולם הישיבה זה קובע נורמות בבית, חיים בצימצום, חיים שהעיקר בהם הם התורה וההלכה, מתרגלים מה חשוב בחיים ומה פחות, וכך, לאחר מכן כשיוצאים לאונ' וכשמתחילים לעבוד זוכרים  תמיד שאפשר לחיות בצורה טובה בלי לשים את הכסף במרכז. זה ממש חשוב!

ב. אלו השנים היחידות עד לפנסיה שבעלך יוכל ללמוד בשקט זמן רב, לא תתני לו?

ג. כשמתחילים חיי משפחה יש המון המון הלכות חדשות שצריך לדעת, כשמתחילים בסביבה תורנית הכל הרבה יותר פשוט.

ד. כמו שהזכרתי ב -א', גם מבחינה כלכלית זה מאוד חינוכי, לדעת שכסף זה לא הכל בחיים ושאפשר להסתדר גם עם פחות, עובדה שהסתדרתם בשנים הראשונות

ה. גם מבחינתך זה טוב שהבעל יהיה איתך כשהוא עוד בישיבה ולא יצא להסתובב באונ'. עליך לדעת שגם לבייניש שפיץ קשה לצאת לאונ' רווק, בשלב שהוא מחפש בת זוג, ולא לרדת ברמתו הרוחנית. כשיוצאים לשם נשואים זה הרבה יותר בטוח.

ו. החברים הקרובים שאיתם מתחילים את הדרך ושמלווים את הזוג אלו חבריו האברכים והרבנים שבישיבה, זהו קשר חשוב שנשאר לכל החיים. וכידוע, אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה

ז. זה גם הרבה יותר נחמד, פחות לחץ של לימודים, יש זמן בשקט ביחד כל ערב.

זהו! וא' זה הכי חשוב! בהצלחה.

יויו2, אליאב 11:

"אין שום דבר על הראש חוץ מלימוד תורה"?!

חיים על כלום בהתחלה! יש דאגות כלכליות! כמה אני ארוויח, כשאני כולה סטודנטית שנה א'?

וההפך, תמיד אומרים: "ריחיים על צווארו..." קשה ללמוד תורה כשיש דאגות פרנסה...

דן:

אישית, מרגיש לי מאוד מאוד חזק, שלא מתאים לי מישהו שכרגע עוד לומד. אני בשלב הבא לעומתו- הוא עוד לא לומד מקצוע, יש לו עוד שנה בישיבה, נגיד, אולי שנתיים, ואני כבר באוניברסיטה, הרבה מלפניו. קשה לי עם זה!

דחוף לי שהוא כבר יהיה בשלב הבא, לקראת עבודה, שיפרנס (כן, קשה לי הקטע של הצמצום הקיצוני!)

עוד דבר שקשה לי, זה שזה נראה לי "לא פייר" שאני לומדת, בעז"ה אהיה בהריון, אלד עם כל המשתמע מכך, תוך כדי אמשיך ללמוד, לעבוד פה ושם כי צריך לחיות ממשהו........ והוא- לומד! נכון שהוא יעבוד ויעזור, אבל זה נראה לי "אי שוויון בנטל"! [בלי להכנס לנושא של לדחות הריון בשלב זה של החיים]

כאן אתיחס לאדם היושב, שמאוד ברור לי שאישית אני רוצה/מתאים לי משהו אחר ממה שיעדו לי באולפנא, או ממה שכל חברותיי חולמות (אברך בשנים הראשונות) אך אני חוששת שמא פספסתי משהו או שאני באמת טועה!

חתונת הדמים:

אני סוברת שהזמן האידיאלי ללמוד תורה והא לאו דווקא בזמן תחילת הנישואים, שאז דחוקים בפן הפיננסי, ואז באים ילדים וההוצאות מתעצמות, אלא כמו שאמרתי למעלה, כשעוד אין "ריחיים" לצווארו. שלא אובן לא נכון- אני מאוד מאוד מעריכה "עיתים לתורה" ולבעלי בעז"ה יהיה את השיערו היומי שלו. אבל לא כאורח חיים!

אם את "כבר באוניברסיטה" והוא לומד תורה - את לא "הרבה מלפניו", את מאחריו. לימוד תורה חשוב יותר ומרומם יותר את האדם ואת משפחתו.

וגם: "והוא לומד.. אי שיוויון בנטל.."  - שוב אותה אי הבנה. ללמוד תורה זו לא איזו "התפנקות", זו תרומה אדירה לאדם ולמשפחתו.

יש לך לדעתי טעות יסודית בהבנת הערך של לימוד תורה.

זה לגבי ה"הגדרות" שכתבת.

אבל בהיות שכרגע זו הרגשתך/תפיסתך; ואת גם מעידה על עצמך שמתאים לך משהו אחר ממה שחברותייך חולמות - אז את פשוט צריכה לחפש מישהו שזו גם תפיסתו כעת.

את צריכה ליידע מראש את האדם שזו גישתך, כדי שלא יהיה "מקח טעות". זו לא רק השאלה הפרקטית של הלימוד בתקופה הראשונה - אלא גם תפיסת הענין בכללותו: מצד אחד, הערכה של "עיתים לתורה", ומצד שני מחשבה שאם את באוניברסיטה, את כבר "לפניו"..  יש אנשים שהעניינים הללו מאד עקרוניים לגביהם, אז את צריכה להיות ישרה וליידע על גישותייך.

ועוד משהו, שכבר הזכרתי, לסיום. את כותבת: לבעלי בעז"ה יהיה את השיעור היומי שלו וכו'..  חשוב שתביני שאת לא "מהנדסת" את בעלך. את מתחתנת בעז"ה עם אדם עם אישיות ורצונות משלו. ה"גג" - זה שאפשר לנסות מראש לעשות איזשהו תיאום ציפיות.

ועוד: אכן, כתבת בענוה לפני כן, שאולי יש למישהו שיעורים בנושא; וגם כאן כתבת שאת חוששת שמא פיספסת או שאת טועה. זה יפה. אבל בשביל לברר דבר כזה - זה לא משהו "מהצד". זה מאד אחר ממה שאת תופסת כרגע.

אז את יכולה להחליט אם את מעוניינת באמת אכן לברר עוד. אבל אם כן - זו צריכה להיות השקעה שמאפשרת השלמת-אמת עם שינוי בתפיסת עולם. כדי שלא תגידי "א", אבל תרגישי "ב"..

בפסקה על חיזוק בלימוד התורה- שכמו שאישה הייתה מוכנה שבעלה יילך ליריד (ככה בזמן המסחר היה..) לתקופה ארוכה כלשהי, אבל בסופו של דבר יחזור עם המון כסף הבייתה-היא תסכים,למרות שזה כרוך בקשיים..אז בשביל שהבעל ילמד תורה..כתוב שהשכר של הנשים הוא על ששולחות את בניהם ובעליהם ללמוד תורה..

נכון,מסכים ב100% שבתחילת הנישואין המצב הכלכלי בבית הוא לא מזהיר, ולוקחים בחשבון מראש שבשנים הראשונות של הנישואים חיים קצת יותר בפשטות וצמצום.. כי יש דברים שמוותרים עליהם בשביל לימוד תורה. באותה מידה שמוותרים על לצאת ללמוד מקצוע..

"אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות סג.)

"ג' דברים נקנים בייסורים: תורה ,א"י, ועולם הבא" ( ברכות ה.)

אני אישית מכיר הרבה אברכים שחיים ככה וב"ה מסתדרים..אני לא אומר שזה פשוט, אבל מי שמסוגל ויכול אשריו ואשרי חלקו..

ב"ה

כתבתי טעם עיקרי שכלל לא התייחסת אליו וגם על שאר הטעמים לא התייחסת ספציפית.

אני מודה, אם את רוצה בעל שכל התורה שלו זה דף יומי ומטה אולי לא מתאים לך בעל בישיבה.

הכל תלוי אם את חושבת שהתורה זה משהו עקרוני שמלווה את כל החיים ולא משהו שלומדים שנה שנה שנתיים בכל השבעים שנה שלנו בעולם הזה או לא.

בס"ד

התחלת החיים מתוך תורה מכוונת את האדם ומשפחתו במסלול הנכון לאורך כל החיים!!! השקעה קטנה - רווח עצום

בס"ד

אם אני רוצה בית ספוג בתורה,

אם אני רוצה שבעלי יהיה קבוע בלימוד שלו גם כשהוא כבר לא יהיה בישיבה,

אם אני רוצה רצינות בשמירת הלכה,

אם אני רוצה שבבית שלי יהיה ברור שיש סמכות תורנית שמלווה אותנו ומדריכה אותנו כשצריך,

אז ברור לי שבשנה הראשונה לפחות בעלי ילמד בישיבה. (וגם לפחות שנה לפני החתונה..)

זה אווירה אחרת בבית, שחשוב לספוג אותה לפחות שנה.

זה מדגיש מה הסדר עדיפויות שלנו בחיים,

ומה מנחה את הבית שלנו.. מתוך מה יוצאים להמשך החיים.

דווקא לי נראה שזה יותר בית של נחת. נחת נפשית כזאת שיש רק כשלומדים תורה. 

ומובן הקושי של הלחיות בדוחק. אבל אפשר להעזר בהורים בשנים הראשונות, ואפשר לעבוד מהצד, ואפשר להתחתן עם מיליונר, ויש עוד איזה אופציה קטנה - שהישיבה תהיה גם הלימוד מקצוע שלו: שיעשה הסמכה לרבנות או קורס הוראה במקביל.. (אבל אישית אני חושבת שזה פחות מללמוד תורה לשמה, אז אולי גם את זה כדאי להתחיל רק אחרי שנה..)

איך מוכנים (ובעיקר מוכנות) לוותר על העולם הזה,

וללכת אל הלא נודע בשביל בית של תורה.

זה מדהים אותי התופעה.

וזה לא רק בדיבורים זה גם במעשים בפועל ביום-יום.

זה מהמם.

אין דברים כאלה.

תודה לכם..

אין עניין עצמי (ערך מוחלט) ללמוד לאחר הנישואין. יש מטרה ללימוד זה, הן לפני הנישואין והן במהלכן, שעניינו של הלימוד הוא ההטמעה ויצירת חיים של תורה, אין בלימוד כמות אלא איכות.

לצערינו, ישיבות ההסדר כשלו בדבר זה, שלא הצליחו להטמיע בקרב הלומדים את ה'חיים של תורה' , וכאשר יצאו המה מהישיבה הם כמעט ולא חייים עפ"י התורה ואין היא מרכז חייהם.

לכן, הלימוד הוא איכותי ולא כמותי - - וממילא אמירה זו שמופיעה בשאלה שנשאלה נבובה היא.

בהצלחה.

הגבר מטבעו הוא יותר גשמי ו'מחוספס', ואופי זה יכול להקשות על בניית הזוגיות, מכיוון שהאישה היא יותר רוחנית, נפשית, זקוקה לחברה והתעניינות ופגיעה.

התורה בעצם מחזקת את הרוחניות של הגבר וגם מלמדת אותו להיות יותר מתחשב ועדין. כשהתרקמות הזוגיות קורית תוך כדי כזה תהליך של התעדנות, הרווח הוא של האישה, שמקבלת פשוט בעל טוב יותר. (מנסיון שלי ושל אחרות).

כמובן, הכי טוב זה לימוד לשמה ושליחת הבעל ללמוד לשמה, אך זה רווח משני חשוב שצריך לדעת על קיומו.

כמובן שכל המרבה הרי זה משובח, אך יש עוד אפשרויות (חצי יום לימוד וחצי לימודי חול/עבודה לדוגמה).

בהצלחה לך, ויהי רצון שבשנה הקרובה תזכי לעמוד עם זיווגך האמתי מתחת לחופה ולהקים אתו בניין עדי עד.

זה מאוד אישי, מה שמתאים לאחת, לא מתאים לאחרת.

אם את מרגישה שאת לא מסוגלת להתחיל את החיים כשכלכלית שניכם עוד "מדשדשים" ולא מסודרים או לפחות לומדים מקצוע ואת מרגישה שהשנה בישיבה רק תוסיף לך לחץ שלא יעשה לך טוב, אז כנראה שאת מהסוג הפחות "ביינישי"- אם נגדיר זאת ככה.

וזה בסדר גמור.

לא כולם נולדו להיות גדולי ישראל ולא כולם נולדו כל היום לשבת ולהתפלפל בתורה. גם בעולם התורני יש גוונים- יש מי שלומד תורה כל היום, יש מי שמקדיש חצי יום ללמוד תורה וחצי יום לפרנסה, יש מי שעובד ומקדיש כל יום 2-4 שעות בערב ללמוד תורה ויש מי שקובע עיתים לתורה של שעה ביום/ דף יומי.

וכולם שואפים לאותו מקום- להתקרב לה'', לקיים את מצוותיו ולקיים כמידת האפשר את "והגית בו" כפי יכולתו.

אז אל תרגישי רע בגלל מה ש*כולם* טוענים.

ועכשיו עקרונית לשאלה שלך.

מקורות לשיעורים אין לי.

בית יהודי- תורני (ואני משערת שזו השאיפה שלך, להקים בית דתי- תורני ברמה כזאת או אחרת) נבנה על יסודות התורה.

התורה שבחור לומד בשנות הישיבה, הן חשובות, אך יש הבדל בין לימוד שהוא לומד לעצמו- כי הוא רווק, לבין לימוד כשבבית יש לו אישה שמחכה לו והוא מקרין את האווירה של הלימוד בבית גם בסוף היום בישיבה.

כשהבעל משתף את אישתו במה שעבר עליו במשך היום- הקירות של הבית וכל האווירה סופגות את זה. אם הוא מספר מה היה לו בעבודה, אז התחושה של הבית היא חומריות, כשהוא מספר לה מה הוא למד בישיבה או שהוא והחברותא שלו ישבו כמה שעות כדי להבין את הסוגיה ואיזו סוגיה קשה זו הייתה ואיך בסוף הבינו אותה- אז האווירה בבית ומה שמוקרן אח"כ לילדים שיבואו (גם אם הם יגיעו אחרי שהוא עזב את הישיבה) היא אווירה רוחנית, אווירה של קדושה.

קדושה ורוחניות זה לא דבר שאפשר תמיד להרגיש ולמשש בידיים כמו כסף, אך נמשך מזה הרבה שפע.

אני יכולה להעיד על עצמינו, שדווקא בשנים שבעלי למד בישיבה (מהשנה השניה הוא שילב עם יומיים לימודי מקצוע וקצת עבודה מהצד) הרגשנו הרבה יותר ברכה בכסף מאשר עכשיו כשהוא עובד כל היום ולומד תורה שעתיים -שלוש ביום- בערב.

זה קשה וזה דורש הרבה מאמצים של האישה, במיוחד כשאחרי השנה- שנתיים האלה הוא יוצא ללמוד מקצוע והוא צריך להשקיע הרבה זמן ללימודים ולפעמים גם יש ילדים בשלב הזה ואין כ"כ עזרה, אבל זה כמו כל דבר רוחני- שאין אפשרות לשער את ערכו.

ושוב- תעשי מה שטוב לך, מה שמרגיש לך נכון ולא לפי מה שכולם אומרים סיבבך, כי לא כולם יכולות להתמודד עם המציאות הזאת שדורשת הקרבה.

איזשהיא מחשבה שיש לבנות.

לימוד תורה בישיבה זה לא לסטול עם חברים! 

לשבת ללמוד תורה זו טירונות הרבה יותר קשה משל הצבא.

זו טירונות לנפש!!

ולא מקבלים על זה הרבה כבוד ואגו כמו ביחידה קרבית.

(להיפך, אפילו אישה שמאמינה בלימוד התורה של הבעל שלה, מתקשה לפעמים להעריך את מאמציו בלימוד,בתוך היומיום הלא-פשוט של אברכיאדה.)

התורה משפיעה בנפשו של הגבר, הרבה יותר ממה שאישה חושבת.

ולגבר עבודת ה' שונה ולא פשוטה כ"כ כמו שנדמה לנו הנשים.

ומתוך כך - כשהגבר שלך, בעל הבית, לומד תורה בדבקות גדולה - כל הבית מושפע מזה.

גם את!!!

וזה אושר גדול ועילאי!

זה בעצם מה שבאנו בשבילו לעולם הזה.

קרבת ה' ותו לא.
 

מעבר לזה - שרק מתוך תורה, תיבנה הזוגיות שלכם בצורה מיוחדת.

נכון שזה לא מחייב לעבור דווקא דרך לימוד בישיבה בצורה הראשונית שלו,

אבל עצם לימוד התורה של הבחור בצורה עמוקה כמו בישיבה, הוא לא שלב שעובר.

הוא שלב שמתגעגעים לו מהעבר,

מחכים לו בעתיד,

שואפים אליו בכל רגע נתון

ומשתדלים לגעת בו בכל תקופה בחיים.

אני בטוחה שההבנה כמה לימוד התורה הקבוע והמושקע חשוב לבית שלנו, מורגשת ביתר עוצמה אחרי הנישואין,

גם אצל בנות שדגלו בזה מלכתחילה, ובעיקר אצל בנות שלא ראו בזה עניין מחייב.

היה גם דיון על זה בנשואים טריים, נראה לי שכדאי לך להציץ.

אוקי..אני חושב שבעיקר הפלוס הגדול בלהיות בישיבה, שזה מעין חממה, וזה נותן שנה ראשונה רוגע בזוגויות, בלי הרבה לחצים.. אתה מרגיש את אור ה' בכל דבר ,ותמיד מסתכל בעין טובה גם על דבר שקצת קשה..ואתה לא מתלכלך עם העולם, והקשיים שיש בו..וההתמודדיות..ולכן יש נחת.. הבעל תמיד יתמוך באשתו יתן לה רוח גבית כשקשה לה..כי הוא מבסוט בעולם התורה אין לו התמודדיות עם החיים..הוא מואר באור התורה..וזה נותן אווירה טובה ובריאה, שבונה בהתחלה, בזמן הקריטי את הזוגיות, כמו שכתוב ששנה יהיה בביתו..

וגבי ה"ריחיים על צווארו"..בשנתיים הראשונות באמת אין הרבה הוצאות..יש מלגה  מהישיבה..או למי שיש של"ט אז בכלל מסודר..וכל אחד עובד עוד טיפה.. וסוגרים שנתיים ראשונות בצמצום..(לא בטוח שזה מתאים לכל אחד)  מנגד, אחרי זה שאתה יוצא מהישיבה, לפעמיים קצת קשה הבועה מתנפצת , מה לעשות בחוץ יש מלא התמודדיות ולא קל לצאת בבת אחת כשאתה כמה שנים רק בישיבה מסוגר..(לא הכל וורוד בחוץ) (ויש יוצאים מהכלל)

אבל אני לא חושב שדווקא רק זה דרך הישר..יש כאלה שילמדו שעתיים ביום לעומת כאלה שילמדו יום שלם..ושניהם באותה עוצמה של דבקות בה'..הרי שנינו שאחד הממעיט ואחד המרבה והעיקר שיכוון ליבו לשמיים..

העיקר מה הלימוד משפיע עליך..יש כאלה שילמדו שעה ביום ויהיה להם אור חזק יותר מכאלה שילמדו יום שלם.. זה תלוי בבניה העצמית של כל אחד..ובמה ה' פותח לכל אחד..יש כאלה שה' זיכה אותם ללמוד יום שלם ויש כאלה שפחות..העיקר זה החיות והעוצמה והדבקות בה'.. שאתה מקבל מהלימוד, על הראיה ועל ההשגחה..והשאיפה להתגדל בתורה ולהידבק בה'..ולגלות את שם ה' בעולם..

ולכן אני לא מבין למה כל כך הרבה בנות פוסלות בנים שלא בישיבה שיש  להם דבקות בה' ושאיפה להתגדל בתורה עם צאמון לתורה, לה'.. ושרוצים להפיץ את אור ה'...אבל מה לעשות ה' רצה שנעשה לו דירה בתחתונים ויש כאלה שבצער רב עזבו את הישיבה כדי לעשות  את התיקון שלהם בעולם.. את מה שהנשמה מעירה להם..בפרשת בשלח..כשמשה שולח את המרגלים לארץ אז הוא שולח את כל ראשי שבטי ישראל  הגדולים בתורה..ודווקא הם מדברים דיבה על הארץ..וקושיא עצומה איך  הם חטאו בזה..אבל בואו נראה מה היה להם במדבר.. היה להם גילוי שכינה ישיר עם ה'..היה להם את המן, את בארה של מרים, בגדיהם וסנדליהם לא בלו..היה להם את עמוד האש את ענני הכבוד.. היה להם שם הכל.. ינקו מזיו השכינה ישירות ..וכשבאו לארץ..פתאום הם ראו שבשביל אוכל צריך לחרוש לזרוע לקצור לטחון ללוש וכול'ה..יש מלחמות וצריך לנהל מדינה ומסתלקת זיו השכינה הישירה עם ה'..ולכן הם לא רצו לצאת משכינת ה'..ולא רצו להיכנס לארץ.. אבל ה' רצה שדווקא מתוך הגשמיות מתוך התחתונים נגלה את אור ה'....לכן דווקא נראה לי שראוי לשבח את המגלים את אור ה' בתחתונים, בתוך כל החומריות של העולם.. ששואפים לגדול בתורה.. ולהידבק בה'..ובתוך כל היום מוצאים זמן ללמוד..ולהנות מזיו ה'..וכל אחד והתיקון שלו והראיה שלו..

יש כאלו שנועדו להיות רבנים גדולים, אשריהם!! זה התיקון שלהם שלא ילכו אפילו לצבא..שיגדלו בתורה..יש כאלה שנועדו אלופים בצבא..שיכנסו עם התורה ויקדשו שם ה'.. כמו רועי קליין..כל אחד והתיקון שלו!! אנחנו צריכים להקשיב לעצמנו ולא ללכת אחרי הזרם או מה שהח'ברה מציבה לנו..או הסטיגמות שיש..ללכת אחרי האמת הפנימית שלנו..ולהיות בקשר עם רבנים..ולהיות קרוב לתורה..כי הרי בנו לעולם הזה לעשות את התיקון שלנו ותו לא..ולכן חבל לי שמלא בנות פה פוסלות מישהו שלא בישיבה אחרי החתונה..זה לא מעיד כלום על עוצמתו הרוחנית..ועל הבית שיהיה לו..

חודש טוב!!!

כשאדע אעדכן אותך. בהצלחה.