אנשים כאן עוברים מסע, ולפעמים הדרך לא כ"כ פשוטה...

למה זה מפליא אותך?

זה אולי נראה כל כך טבעי ופשוט ששני אנשים מכירים ומחליטים להתחתן,

אבל לצערנו הדברים מורכבים יותר...

אם כבר אתה מתפלא..

הפלא צריך להיות הפוך! כל זוג שמתחתן צריך להודות על החסד והנס ש-ה' עשה עימו!

(מה ההסתברות שמכל הבנות במגזר בטווח הגיל המתאים תמצא את האחת שבאמת מתאימה לך?!?!)

מה שונה בציבור שלנו?

פשוט מאוד- 

הציבור שלנו מכיר בבעיה ומוכן לדבר עליה בקול...

הלא כן? ומעניין אותי מה חושבים האנשים פה?

תופעת הרווקות נמצאת גם בציבור החרדי, רק שהם פחות מדברים עליה.

 (כן קראתי כתבה על כך בעיתון החרדי "משפחה".)

דיבורים על ריבוי הרווקים בדת"ל,

בציבור החרדי אין כמעט רווקים, אבל לא באתי להשוות, רק להבין,

אם אתם אומרים שזה לא נכון-אז בסדר,

לתומי חשבתי...

ואני לא עושה תחרות...

אבל אני מכירה רווקות בציבור החרדי. 

וגם - בציבור החרדי מקובל להתחתן בגיל מוקדם יותר, כך שקצת קשה להשוות בין שני המגזרים.

(בציבור החרדי גיל 23 יכול להחשב "רווקה זקנה" ובציבור הדתי-לאומי עדיין לא עד כדי כך.)

אולי היא יותר גדולה אצל הדתיים בגלל שאצל הדתיים מודעים יותר ליותר לפרטים שאצל החרדים שמים פחות לב?(למשל מקצוע[לא לימוד תורה, וכדו' זה לעניות דעתי נכנס בעיקר להגדרת "תורניות"], צבא/ש"ל, אידיאליזם, וכדו')

או שהבחורים והבחורות שצריכים להכנס בברית הנישואין יותר מעורבים בתהליך מאשר בציבור החרדי?

בעזהי"ת.

מה שמוביל אח"כ בהרבה מהמקרים לגירושין רגשיים..

בס"ד

בציבור החרדי לעומת הדתי ההבדלים בעיקר בסגנון בין האנשים הרבה יותר מוחלט ורשמיים ולכן קל יותר להתמקד.

אצל החרדים בדר"כ אנשים דומים נמצאים באותו מקום.

לדוג' חסידות מסוימת (בחסידויות זה הכי בולט) נערה שרוצה מישהו מאותה חסידות אז יש לה X ישיבות ששם היא מחפשת ובהם היא מתמקדת הסיכוי שהוא נמצא במקום אחר הוא אפסי.

אותה נערה פונה לכל ה-Y שדכניות מהחסידות וכך היא כסתה תוך כמה שעות את הדרך להגיע לכל הבחורים הרלוונטים.

לעומת זאת אצל דתית- לאומית, אין לה דרך אוטומטית לכסות את הדרך להגיע לכל הבחורים הרלוונטים.

אצל החרדים סביר להניח שכל הבחורים נמצאים ב-X ישיבות אבל אצל דתיים הם מפוזרים בכ"כ רהבה ישבות, צבא, אוניברסיטה/ מכללה, עבודה וכו'...

גם אנשים דומים שיהיו בסגנון שלה ולפחות +- "בראש שלה" מפוזרים בכל הארץ.

אצלינו (ב"ה) גם הסגנונות השונים של האנשים, רמה דתית וכו'... לא יצרו לעצמם ממש קהילות נפרדות שמקובצות במקום אחד. ההבדל פחות מוחלט ןרשמי (ב"ה). יש הרבה סטיגמות אבל זה ב"ה לא ממש חברות שונות (למשל חסידות גור והליטאים וכד'...).

בקשר לאופי זה משהו שיחסית קל יותר להסביר לשדכן מה מחפשים לעומת רמה דתית ובעיקר סגנון. ברב המקומות לאופי "שקט" לדוג' ינתן אותו פירוש פחות או יותר אך ,למילה "דוס" ינתנו מיליון פירושים אצל אנשים שונים החל מ"שומר שבת-כשרות" עד נטורי קרטא.

מנסיון שלי ובעיקר של חברותי רב הבנים שהם נפגשו איתם בכלל לא היו רלוונטים מבחינה דתית או סגנון.

אם היינו חיות בחברה חרדית סביר להניח שלא היינו נפגשות איתן.

בחברה דתית לעומת חרדית ברגע שהבן עוזב את הישיבה קשה "למצוא" אותו.

גם אצל הבנות זה ככה אבל יחסית לבנים הן יותר שומרות על קשר והן גם מספרות לכל אחת שהן פוגשות ברחוב מהן בדיוק מחפשות (כמובן בהגזמה).

סיבה נוספת: לפי דעתי יש פער בין הרמה הדתית הממוצעת אצל בנות מאשר אצל בנים.

בכל העולם נשים הן דתיות יותר ומאמינות יותר אך אצל היהודים זה הרבה יותר משמעותי.

רק ששמה זה לא נחשב "תופעה" ו"בעיה".

(רוב החילוניות בגילי שאני מכירה, לא נשואות, ולא בדרך, לרוב הדתיות שאני מכירה בגילי כבר יש ילד...)

וגם אצל החרדים יש המון רוקים, ואצלם זה מסובך יותר, כי ברגע שבת עוברת את גיל 22 יש עליה כתם של רווקה. ואז כבר בודקים אותה ב8 עיניים, כי בטח יש סיבה שהיא עדיין לא התחתנה.

אני לא חושבת שיש סיבה אחת שבגללה יש יותר רווקים היום מאשר לפני 40 שנה (ואני גם לא חושבת שזה נכון כ"כ...)

לכל אדם בפני עצמו יש את הסיבה שלו.

לכל אחד יש את הסיפור של למה הוא עדיין לא מצא.

ויש המוווווווון סיבות.

(ולכל מעריצי השיטה החרדית, לא. היא לא כזו ורודה כמו שנראה לכם..)

הציבור הדת"לי מאוד מורכב ולכן גם התאמה בין שני אנשים יש לה הרבה יותר פרמטרים שהם רוצים שיתאימו.

מה גם שאין "מסלול אחיד" או דרך חיים אחידה כמו בציבור החרדי למשל. שם בגדול מגיל אפס אדם לומד מי הוא, לאיזה ציבור הוא משתייך (ליטאי, חסידי למשל) ויש לו בראש את הדמות שאיתה הוא יתחתן. גם ההורים מבררים ויודעים לברר דברים שהילדים לא יודעים בגיל צעיר. הם לא מסתנוורים ממשקפיים ורודות של התאהבות רדודה של צעירים. לכן כשכבר נפגשים זה אומר שהרבה גורמים חיצוניים כבר מתאימים - השיוך החברתי, רמה דתית, שיוך חברתי וסוציו-אקונומי. נשאר "רק" לבדוק את משיכת הלב ואם יש רגשות. לכן כל התהליך לדעתי הרבה יותר פשוט.

כמובן שגם אצל החרדים אחרי החתונה יש אתגרים ולא מעט ולכן יש להם גם הרבה הדרכה וסיוע, גם ספרים וגם אנשים שתומכים ומדריכים זוגות טרום ובמשך נישואיהם. 

אני מרגיש למשל שבציבור הדת"ל, הרבה פעמים "נשמות טובות" מנסות לשדך, או אפילו אדם בעצמו מנסה להכיר בפורומים ובאתרי הכרויות ואפילו סתם באירועים חברתיים שונים. ההסתברות הטבעית להכיר ככה אדם שקרוב אליו בנתונים החיצוניים כגון שיוך חברתי, רמה דתית וכד' הוא נמוך משמעותית מאשר בדרך שתיארתי למעלה. לדעתי גם רמת המודעות העצמית והדרישות ממוסד הנישואין אצל הציבור הדת"לי הן גבוהות יותר, אולי עקב החשיפה הרבה יותר לעולם, לכן מקבלים מצב בעייתי: ציפיות גבוהות וסבירות נמוכה לפגישה מתאימה.

זו התיאוריה שלי.

שידוך חרדי מתבטא באמונה שה' ישלח את הבת זוג הנכונה - למרות שעושים בירור מוקדם ומכירים אותה רק זמן קשר מאוד.

זוג חרדי מאמין שפאילו שהאשה לומדת והגבר לא למד שום מקצוע ה' ישלח להם פרנסה מספקת

וכשמאמינים זה מגיע  מהר

ודתיים לאומיים לא מאמינים?!!

לך תקרא את כל שרשורים האמונה המדהימים שהיו פה.

אם כבר אמונה - אז החרדים פשוט סומכים לגמרי על ההורים שלהם, ודתיים לאומיים מבינים שהם מספיק בוגרים בשביל להבין בעצמם מה טוב להם.

כמה צריך לסבול בשביל זה?מגיעים בסוף למסקנה אבל זה לוקח יסורי נפש והתחבטויות קשות

כשנותנים להורים או לשדכנית לעשות חלק גדול מהעבודה, ולתת אפשרויות לבחירה ע"פ הבקשות האישיות של הבחור/בחורה,לא שההורים מחליטים, זה הרבה יותר קל.

ואין חכם כבעל ניסיון

אם אתה פוגש או רואה בחורה פנויה שמוצאת חן בעיניך, אל תהסס.

אבל זו בהחלט דילמה... טוב שלא היה פזיז...

"המודעי", טוב שנתקלת באותה בחורה.

למעשה, היא גרמה לך לחשוב על משהו שלא יצא לך לחשוב עליו...

כדאי שבאמת תעשה "חושבים" בעניין (כדי שתדע איך לפעול בעתיד, אם יהיו מקרים כאלה...).

ותגיד אם הייתה מוכן לצאת עם "בחורה נכה"  (לא סתם בחורה פנויה כמו שכתבת)

אגב יכול להיות שאתה צודק בקשר לזה שפספסתי ולכן גם באו לי המחשבות אחרי המקרה (אולי יסורי מצפון )

על זה שלא לקחתי  

אבל מצד שני יש גם מחשבה שאומרת לי -זה טוב שלא הצעתה לה . בגלל שהיא בטח לא מתאימה לך. והיא תעכב לך את התוכניות בחיים .ולא בטוח שאתה מוכן לחיות ככה כל החיים

                   בקיצר דילמה (עכשיו לא כלכך רלונטית אבל עדיין)  קשה

הראשון הוא לקח כללי לחיים, לאו דווקא לגבי הבחורה הזו.

הדבר השני לשאלתך, אני אמנם נשוי אבל בנסיון .לשחזר את ימי הרווקות שלי אז ככה:

אילו היו מציעים לי להפגש עם בחורה נכה, מראש הייתי אומר שאני לא מעוניין.

אילו הייתי פוגש במקרה בחורה נכה שמושכת את לבי, אז כמו עם כל אחת אחרת, יתכן בהחלט שהיה יכול לצאת מזה משהו.

אני לומדת חינוך מיוחד.

ויוצא לא מעט לחשוב על זה.

בעיקר כי אני מכירה הרבה חבר'ה רגילים לגמרי למעט הנכות שלהם בגילי.

אני חושבת שבעיקר בגלל שההורים שלי מתים מפחד שזה יקרה להם ושאני אתחתן עם נכה והם לא ידעו מה לעשות עם זה.

 אני לא יעשה את זה.

אבל אין לדעת איתי..

אם אני באמת יתאהב במישהו - אז אני יודעת שאני אסתדר עם זה.

יש לי גבולות ברורים בראש,

בין אני רוצה ובין אם לא.

שהוא חונך של בחורה אחת עיוורת והם נראים כמו זוג משמים (מי יודע אולי הם יתחתנו יום אחד)

אבל זה סוביקטיבי ומונע גם הגרבה מרתיעה אישית. אם אדם חושב שהוא מסוגל לחיות עם בן זוג שזקוק לרמת עזרה יותר גבוהה מבן זוג סטנדרטי אז לא כדאי לפסול.לענ"ד.

בעז"ה.

אל תתייאש!!!!!!!!

מקפיצה לטובת אחרים..

כנראה הזמן שיש לו עושה את שלו...

ובזו הרוח:

תבררי, תתקשרי, יש מלא דרכים אפילו אינטרנטים] מתאים לך? יופי! לא מתאים? מותר גם להגיד לא, אחרי הכל את לא גמ"ח..

שזה מה שאת רוצה.

(ולא בגלל שהציעו לך.)

תחשבי מה את מחפשת ומה חשוב לך למצוא אצל בעלך. (עם החיפושים הנקודות מתחדדות, אבל בכל זאת כדאי שיהיו לך מראש דברים שחשובים לך.)

טבעי שאת מרגישה לחוצה, מתרגשת, כאבי בטן, ועוד היד נטויה...

תקשיבי להצעה. תשמעי מדוע המציע חושב שזה מתאים ומה יש לו להגיד על הבחור.

תבקשי מספרים לבירורים ותבררי. 

נשמע לך טוב? מעולה!

תגידי למציע ותחכי לטלפון מהבחור

בטלפון תפטפטו קצת ותקבעו מקום וזמן להיפגש

ומשם - בעז"ה יזרום לכם

מוזמנת לחפור בפורום על שרשורים בעניינים שונים (כמו בירורים, טלפון ראשון...) וגם בשרשור הנעוץ יש דברים.

הרבה הצלחה!

ובעז"ה שיהיה בקלות ובמהירות

אבל אני... כל הצעה שיש פתאום תופסת רגליים קרות...

ומורידה אתזה מכל מיני סיבות משונות...  ה' יעזור לי....

גם אני לפני הפעם הראשונה היית מאוד לחוץ.

למרות שתכל'ס אין מה להלחץ, סה"כ לפגוש בנאדם נחמד (הרוב הם כאלה..) ולדבר איתו.

נראה לי שהלחץ נובע בגלל שמרגישים שעומדים למבחן. לכן אולי כדאי להסתכל על זה כמפגש עם אדם, ולהפחית את ההסתכלות על זה בהקשר של חתונה..

בהצלחה!

אני דווקא הסכמתי להקשיב לרוב ההצעות כי אמרתי 'בטח לא הציעו סתם,אולי כדאי להקשיב'.

אבל לפני שדיברתי עם הראשונה באמת נלחצתי...

אולי תתיעצי עם מיישו שאם יגיד לך להפתח להצעות זה יחזק אותך?

שזה באמת מה שאת רוצה עכשיו, וסתם היצר הרע הוא זה שמחליש אותך, אלו לא מחשבות אמתיות..

להכניס טוב טוב לראש שאת באה לפגוש בנאדם, לא מפלצת..

במקרה הכי גרוע - היה דייט זוועה וחתכתם? את לא אמורה לפגוש אותו אח"כ שוב..

אני ישתף אותך, שלפני שנפגשתי עם הבחור הראשון הייתי בלחץ איימים, שגעתי את חברות שלי.. ואז בשניה הראשונה של הפגישה, הלחץ פשוט נעלם..

סמס מהגורם המאשר:"תתאפק!"

הוא כבר נחשב כ"גורם מאשר"? נשאר שאתה מאוד בטוח ביכולת השכנוע שלך

נו, באמת... תשמרי קצת על אורך רוח...

אפשר לבכות...

בעזרת ה' תזכי למצוא אותו, ורק אותו, בקרוב ממש!

רק, ואך ורק שמחה!

הכאב שלך זועק מבעד לשורות.

חיבוק גדול יקרה!

אז רק בהצלח"ה ובשמחה. מתפללת עליך

יכולה כ"כ להבין על מה את מדברת...

בעז"ה שתכתבי משהו יותר אופטימי, בקרוב ממש

הרבה הצלחה, אמונה ושמחה!

את כותבת ממש יפה.

שבעיקר לך מותר..

וואו.

אין מילים.

התחברתי...ואיך אומרים יש לילדה כשרון

בע"ה כל הבשורות הטובות על כולנו במהרה 

בס"ד

נראה כאילו שכתבת את מה שאני כבר לא מסוגלת לומר...

זה היה סתם רגע של חולשה =/

מסתבר שאני בן אדם...

אין כזה דבר "סתם רגעים של חולשה". יש רגעים שההגנות יורדות קצת בלי כוונה והחולשה נובעת מהפרצות...

וגם זה שההגנות יורדות קורה מסיבות כלשהן...

בע"ה שתצליחי לעבור גם את זה ולמצוא את בן הזוג שלך...

בצורה "טראגית" מידי

וזה באמת סתם רגע של חולשה

אני אדם הרבה הרבה הרבה יותר אופטימי מההודעה הזו..

אפילו מאוד שמחה במצב שלי

פשוט.. הכתיבה...

ואם יש לך עודפים, את תמיד מוזמנת למכור אותם פה או במקומות אחרים שזקוקים להם

אגב, באמת יש כשרון.

ב"הצלחה לכולנ"ו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

תודה על החיזוק!

אותי זה מחזק, אז אמרתי למה לא לשתף ;)

הפריע לי הדגש של "לדרוש" (כי בכ"ז, עם כל הידיעות וההוכחות השכליות - הדיבור משפיע עלינו! בין אם נרצה ובין אם לא.. אם נדרוש - נשכח מי פה זה שיודע מה טובתנו...)

אבל אני מסכימה איתך לגמרי!!!

וטוב שהארת עבורנו את הנקודה הזו

שלפעמים נדמה לנו שהכי טוב עבורנו הוא לפגוש את ה-אחד/ת בלי מיליון מדוייטים לפני, 

אבל הקב"ה הוא היחיד שיודע ב-א-מ-ת מה טוב עבורנו.

וזו נקודה שצריך לזכור ולא לשכוח

בעז"ה שנמשיך לדבוק בה' למרות כל הייסורים.

וחבר'ה - אני גאה בכם!!! כייף לקרוא את התגובות ולראות שמדובר בחבר'ה איכותיים

[לא שלא ידעתי לפני ]

אשרי עמ"י שאלו בחוריו ובחורותיו

עשית לי סדר מהי אותה "דרישה" שהתכוונת אליה.

עכשיו הדברים עוד יותר מובנים לי ועוד יותר מסכימה איתך

שכוייח!!!

בס"ד

הקב"ה בטוח יושב בשמיים ומחייך עכשיו...

1- ועם זה כבר עכשיו כדאי להתחיל.

תנסי להתבונן בזוגות שאת כן מעריכה. יש לך חברה טובה שאת חושבת שההורים שלה הם כן דוגמא? תקשיבי כשאת אצלה, תנסי לראות את הדינמיקה. כמובן שזה לא תחליף להורים בריאים, אבל אם את מאזינה לאורך זמן- את מתחילה ללמוד סוגי התנהגות אחרים.

ו2- ובעיני זה עוד הרבה יותר חשוב, כשאת מתקרבת לגיל המתאים, פני לטיפול. זה לא דבר מביך. עצם זה שאת גדלת בריאה בנפשך זה כבר הישג אדיר, ואת צריכה לדעת איך לא ללכת עם הדפוסים שלמדת בבית, ולהצליח לבנות זוגיות שתהיה בריאה. ובשביל זה, לדעתי, כדאי שתתמקדי בעצמך, בלשחרר את הקשיים והכאבים שחווית, לחשוב עם איש טיפול איך בונים משהו חדש, אפילו ליווי בתהליך של הכרות ותחילת הזוגיות. בעיני זה טוב תמיד, וכשמדובר במי שגדלה במערכת זוגית כזו מורכבת- על אחת כמה וכמה.

אני אנחם אותך (?) שלא צריך שהורים יהיו חולי נפש, זוגיות גרועה יש גם ללא מעט אנשים שהם בריאים בנפשם, ובכל זאת לא יודעים איך לבנות זוגיות. והמודעות שלך לזה כבר מעכשיו עם נכונות לעבוד כדי לא לשמר דפוסים- היא הבסיס לזוגיות טובה שתהיה לך בע"ה בעיתו.

להקים בית מושלם!

צאי מהסרטים... זוגיות דורשת מרכיב חשוב שנקרא- רצון... רצון לתת... 

כשיש את המרכיב הזה- זה הבסיס!

וכשאת באה ממקום כזה שראית מה שראית, ועברת מה שעברת,

דווקא בגלל זה את יודעת מה את -לא- רוצה שיקרה בבית שלך!

וכמו שאומרים- מכאן אפשר רק לעלות...!

בהצלחה!!!

במקרים כאלה, או שהילד מעתיק את הדפוסים אוטומטית ונהיה העצק מושלם של הוריו, או שהוא נהיה בדיוק ה ה פ ך מהם לגמרי, מגייס את מיטב כוחותיו ומקים בית לתפארת.

על פניו, עושה רושם שאת משתייכת לקטגוריה השניה ועם כל זה, גם אנשים שגדלו בבתים הכי טובים, מחקים בצורה אנסטנקטיבית את ההורים שלהם. (לטוב ולמוטב), אז אולי סתם בשביל ההרגשה הפנימית כדי לבדוק היכן את עומדת יחד עם דמות שיש לה הבנה והתבוננות בנו' הנ"ל- באישיות שאת בנית, בתפיסת העולם שלך בהקשר של זוגיות, ילדים וכו'.

מהשכל, שאומר שזוגיות לא צריכה להיות מה שאת מכירה, ושניתן לברר/ לבדוק לפני שמתחתנים.

מהרצון החזק שלך שהבית שלך ייראה אחרת.

מהרגש שיהיה לך בעז"ה כלפי מי שתתחתני איתו.

ולגבי השאלה האחרת שעלתה פה, איך להתרחק כמה שיותר מדפוסי התנהגות שליליים שראית בבית, וללמוד כמה שיותר דפוסי התנהגות בריאים, נראה לי שכמו שכתבו, באמת כדאי להכיר זוגיות אחרת, ובנוסף, הרבה מהמצבים שיש בבית קיימים ב'קטן' במצבים אחרים, למשל כלפי חברות, וקשרים חברתיים שכוללים תקשורת בריאה והתחשבות הם מבוא חשוב לזוגיות.

חשבתי שהסתבכתי במילים ושבכלל לא תבינו.

אז תודה רבה, ממש עודדתם!!

את בטוחה שלא שייך??

לדעתי, אם אין סיכוי לקשר, אז אין מנוס וצריכים להיפרד.. 

לא נעים לך לחתוך אחרי דייט ראשון?

את חושבת שיהיה לך יותר נעים אחרי 2 פגישות? אולי אחרי שבועיים? או חודש?

להיפרד זה תמיד לא נעים וכולנו היינו מעדיפים ל"דלג" על זה, אבל אין ברירה...

רציתי שיחתכו ממני כי כבר נמאס להגיד "לא" לאנשים..

וזה מקל מאוד על המצפון..

אבל בתור אחת שתמיד אמרה "לא" אחרי דייט ראשון (לא אומרת שזה בסדר אז לא לאכול אותי!), אם את מרגישה

שזה לא זה, עדיף לך לא להיות איתו "כי לא נעים" אלא לחתוך..

בהצלחה!

סבבה והכל..והוא חושב שטוב יחסית, לא הכי זורם אבל אולי קצת התחלה וזה..עד שנפתחים..אז מבחינתו יש אור חיובי ברמה מסוימת ואין לו שמץ שלך זה לא מתאים ואת לא בכיוון. זה קצת סרט שחיים בו\עוגמת נפש וזה לא נעים לשני לגלות שלו היה סבבה וזה ולך ממש לא..סוג של לאכול סרטים על זה וחבל.

בעיני פגישה ראשונה לא תמיד הולכת..תפגשו עוד פעם אחת\שתיים ואם תרגישי אותו דבר, שאין שינוי לטוב או להמשך תחתכי. אבל באיזושהיא רמה שתפי בזה. כך לפחות נראה לי..

אבל זה יותר נובע מפערים בהשקפה וברמה הדתית של שנינו- הוא יותר דוס ואני פחות.

נראה לך שאפשר להתגבר על זה?

כי אני לא חלמתי וחולמת שבעלי יהיה יותר מידיי דתי.

מבלבלת. יש את מה שחשבת עליו וראית ויש את הבחור שמולך. נסי לזרום בפגישה ולא רק לחשוב אם זה מסתדר או לא.. אחרי הפגישה תחשבי.

תפגשי ותראי אח"כ אם אין על מה לדבר אז שלום.

אלא אם כן באמת לא היה כלום בפגישה הראשונה ואז ישר לחתוך, בעיני אבל כן לנסות עוד פעם. ותשתפי אותו אולי זה גם מה שהוא חושב? אולי נראה לו שלך זורם אז הוא ממשיך..ובסוף יסתבר ששניכם חשבתם אותו דבר  ולא אמרתם.

בעזהי"ת.

חבל סתם לסחוב קשרים עקרים..

אם את שואפת לבית תורני מאוד,

זה לא נשמע שזה הסגנון שלו.

אבל תבררי טוב טוב.

זה לא שהוא בחור בסגנון רחוב כזה..

הוא בחור טוב וערכי!! הוא טיפוס רציני ועם זאת מצחיק..

רק גם בתשובות שלו הרגשתי שזה תשובות באוויר ושל לנסות לכפכף את העיניין..

אני לא מבינה באמת אם הליכה לים מעורב זה נתפס בתור משהו משמעותי מבחינת הרמה בתורנית בבית..

אני לא רואה בחור מישיבה גבוהה, הולך לים מעורב...

אבל, זו עדיין לא סיבה מספיקה בשביל לשבור קשר,

מה גם, שזה יכול לעבור עם הזמן אחרי החתונה,

שיש קצת ריחוק מהחברים ומהבילויים בסגנון הזה,

את יכולה להכיר המון בחורים שלא הולכים לים מעורב,

אבל לא תתחברי אליהם בגרוש.

הוא לומד במכינה..ולכן זה גם מדאיג אותי קצת

לדעתי, זה נתפס כדבר בהחלט משמעותי מבחינת הרמה התורנית (לא שפעם זה היה פחות חמור. אבל לפני שנים, אצל חלק המודעוּת היתה פחותה מתוך איזה חיקוי הרגלים של החברה שמסביבם).

את צריכה לעשות חשבון בתוך עצמך. אולי לברר דברים איתו. אבל לא להניח לעצמך סתם להיסחף הלאה ונראה כבר... לענ"ד, את צריכה להחליט על כיוון, לכאן או לכאן, בטרם תהיה מסובכות רגשית גדולה מידי.

נכון, זה כואב שיש מי שאינם יודעים/ יודעים ובכל זאת הולכים לים מעורב... אבל ממתי מעירים על דברים כאלו בדייטים? איך את או כל בחורה אחרת הייתה מרגישה אם מישהו היה מעיר לה על אורך החצאית/ שרוול או על לבישת גרביים וכו'?

יש שלבים שאולי אפשר ונכון להגיד "זה מפריע לי שאתה הולך לים מעורב", אבל להגיד למישהו להפסיק נראה לי לא שייך, עם כל הכאב על המציאות הזו, ועם כל הרצון הטוב לשנות אותה ולמנוע מהבחור לחטוא במראות אסורים וכיוצ"ב.

אנחנו הכרנו כבר בתנועת נוער..הוא גדול ממני בשנה וחצי...זה לא שידוך או משהו בסגנון..

זה לא סתם פגישות.

ונכון שלא טוב להעיר אבל פה זה משהו שיכול להשפיע על הזוגיות שלהם. מה שס"מ פה ושם במרפק לא משפיע על הזוגיות.

ויש מקום לביקורת בזוגיות רק שתיאמר בצורה שתהיה בונה. הרי זה מה שאומרים לא? עזר כנגדו

כאילו גם אם נגיד בעתיד הוא לא יילך ..

אבל זה לא המצב עכשיו בכלל..

הוא יודע שזה מפריע לי והקטע שהוא לא מבין מה הבעיה בזה..

ואני לא יודעת עד כמה דברים כאלה יהיו משמעותיים בחיים המשותפים בעתיד..

למרות שכרגע בפנים אני מרגישה שזה מפריע לי מאד

יש מה שנקרא מקום שהוא מועד לפרענות זה נכון שיש ברחוב וכו'. אבל יש מקום שההשפעה בנידון היא יותר גדולה לכן כשחילוני יוצא הוא אומר לחברה שלו בואי נלך לים למועדון וכו' כי זה מקום שמשרה אווירה לא טובה. וזה משפיעה מאוד לרעה על הנפש.

ובוודאי שדברים שלא מטפלים לפני החותנה לא נעלמים לירח אחרי החתונה. חתונה זה לא סגולה לתיקון המידות תאוות וכו'.   

מה זה אומר  שמלכתחילה לא היית רוצה מישהו כזה , שאת רוצה להפסיק בגלל זה, כי אם כן  אז למה השאלה.

ולקחת סיכון שאולי יפסיק בעתיד אז למה לא לבקש ממנו להפסיק.

מה זה אומר לגביו, מאוד תלוי ממה שכתבת כנראה שזה בגלל החברים

אפשר לדבר איתו, תדברי ישירות וגלוי כי אתם באמת כבר בקשר רציני אז הוא יכול להבין.

תבהירי לו שזה לא נראה לך הדרך הזו וכן החברים שעימם הוא נמצא (את יודעת בסופו של דבר, עם מי שאתה נמצא בסוף אתה נהיה כמוהו..).

אם באמת חשוב לו הקשר הוא יחשב על זה וישתדל בשבילכם אאבל אם ההנאות והחבר'ה יותר חשובים אז..

באמת חבל על הזמן... כי כמו שאמרו לפניי- אחרי החתונה לא הכל עובר

שיהיה בהצלחה!

ואל תזלזלי בזה זה חשוב מאווווווד!!

נלקח מ-וואינט

החדשים

חדש: המשקפיים שימנעו מראות תועבה

הפטנט החדש של המגזר החרדי: משקפיים עם עדשות מטושטשות שאינן מאפשרות לראות למעלה משלושה מטרים. המטרה: לחסוך את מראם של הנשים הלא צנועות

משה הלר 

לא זכור לי שמישהו ביקש פסק הלכה בנושא

תן לכל אחד לבחור אם הוא רוצה להיכנס 

לכן כתבתי שזה נלקח מYNET על מנת שמי שלא רוצה לחטוא לא ימצא את עצמו קורא שם אצל שונאי ישראל הארורים הללו.

בינתיים גם ראיתי שאחד ממנהלינו האהובים והיקרים מחק את הקישור ככה שאין כאן שום סיכון בהחטאת הרבים.

מי נמצא בנוסף ברשימה שלך?

ספר לי עוד...

לדעתי לא שייך אבל ממש לא שייך!!!!!!

בתור נשואה הבנתי הרבה יותר מדוע חשוב לשמור על העיניים לבנים וגם לבנות!!!!!!!!!!!!!!

לדעתי תנסי לברר בעדינות: אם הוא עושה את זה ממקום של תמימות, תנסי לשדל אותו להפסיק- תסבירי לו שחשוב לך בית של קדושה, שאת כל הכוחות הנפלאים שה' טבע בנו, שומרים היטב לזמן ולמקום המתאים. אם הוא מתעקש... אין מה לנסות ותחתכי!!!!!!! גבר צריך להנות ולהתגרות מאישתו בלבד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וכנ"ל הפוך. בחור שהולך לים מעורב מכניס את עצמו במודע ומרצון למקום של חוסר שליטה על העיניים והתירוץ של פינה מבודדת ממש אבל ממש חלש....... ממש לא מומלץ להתחתן איתו עד שישוב בתשובה שלימה בעזהי"ת. 

לקחת כל מילה בכזו רצינות

זה באמת מקפיץ ומשמח!!!

תהנה!!!!!

באמת זה נותן כוחות

זה היום..חשבתי בימים האחרונים והיתי די אאוט...אבל חזרתי קצת לעצמי ב"ה 

והחלטתי לנסוע..חתונה של חבר שלמד איתי בשנה א'...והחלטתי לנסוע קודם בשבילו לשמח אותו וגם בשבילי לנסות לקום מהאבק שנוצר....

בע"ה מקוה לטוב

ותביני שזו תקופה שעוברת

ונכון- היא באמת לא פשוטה..

תמיד עניין אותי למה.. 

אבל כנראה שכך הוא זה..

ה' יהיה בעזרך,

אל ייאוש! 

בע"ה זה יגמר ותסתכלו על זה בחיוך

ב"ה

את מתרגשת הוא מתרגש כולם מתרגשים ...אין מה לעשות כמו שאת לחוצה מרוב שמחה גם הם רק שהם כניראה לא יודעים איך לנטב את זה כמו שצריך..

על תתני לזה לשבור אותך..

ומזל טוב יה"ר שכל אחד ואחת באיתו ובזמנו (איתה וזמנה?) יזכו לרדת פורום אחד למטה.

בשמחות תמיד!@!

פשוט "גזעים" (בשביל לא להשמיץ אף עדה אני לא ארשום את העדה- אבל הם ממש ענתיקות)

והם בראש של מה שהיה לפני 30 שנה טוב גם היום..

ונמאס לי כבר להגיב להם- ואני ממש מפחדת שזה ימשיך (החפירות) אחרי החתונה.

למעשה השאלה-

עד כמה ההורים\המשפחה באמת משפיעים על ההחלטה??

במשך השנים.

אבל, זה בהחלט דבר שצריך לדעת להתמודד איתו.

לדעת לכבד, לדעת להסביר להורים מה שאפשר להסביר להם, לדעת לשמור על קור רוח, ולדעת גם להפחית את המעורבות שלהם, כשהיא מפריעה.

ואגב, כדאי לחשוב על זה, כשבוחרים איפה לגור, המרחק מבית ההורים הוא בהחלט שיקול.

ניסיתי לענות, אבל נראה לי שיש מקום להפנות את השאלה הזו לנשואים.

שהוא יבין שעכשיו בסיס חייו עובר מהם אלייך ושיכבד את רצונך והרגשותייך. זה לוקח זמן. תני לו זמן. רק ודאי איתו שלא יישר מאחורי הסינר שלהם גם אחרי החתונה.

זה מתכון להרס, לענ"ד.

"חזית מאוחדת" צריכה להיות לחזק זה את זה.

כלפי ההורים - להתרגל בסבלנות.ובנחת, גם בדברים שלא מסכימים עליהם.

אלה ההורים שלו אז שהוא ידבר איתם ויסביר להם שהם גורמים לך להרגיש "לא בנח" - אבל שיעשה את זה בצורה יפה. 

מי יותר ומי פחות.

בדרך כלל אנחנו נוטים להיות סבלניים יותר כלפי ההורים שלנו מאשר כלפי הורי הצד השני, זה מצב טבעי.

מה שצריך לעשות זה לגור רחוק מהם במידה שתקשה על התערבות יום יומית

כל צד צריך לגונן על הצד השני בפני הוריו שלו. לדוגמה - אם אבא שלך מרגיז את בעלך, התפקיד שלך הוא להעיר על כך לאבא שלך. אל תשלחי את בעלך לעשות את זה. כך יווצר מצב שכל צד מטפל בהורים של עצמו, את אל תריבי עם אמא שלו ושהוא לא יתווכח עם אמא שלך

כל צד צריך להזהר לא לתמוך במשפחתו יתר על המידה כנגד הצד השני, דהיינו - את אל תגני על אחיך (למשל) אם הוא במחלוקת עם בעלך ושבעלך לא יגן על אחותו  (או אבא שלו וכו') אם היא מעצבנת אותך.

אם הנדנוד לא עובר את הגבול הסביר, צריך לשתוק ולעבור הלאה, לא לריב אבל גם לא להכנע, אתם צריכים לעשות את הדברים שנראים לכם טובים ונכונים

כמו שאמרו לפני התקופה הזאת עוברת, מה שאת מרגישה עכשיו ממש לא אומר לגבי העתיד.

הבעיות ישארו אבל לא בהיקף ורמת הקושי כמו עכשיו.

מה שאכתוב מתייחס לתקופה שאחרי החתונה:

מהנסיון שלי אני יכולה לומר לך שיש הבדל תהומי בין דור ההורים לדור שלנו וזה לא דווקא מ"גזענות".

הייתי מכנה את זה "הבדלי תרבות".

אצלנו גם ההורים שלי וגם ההורים של בעלי ילידי חו"ל שעלו לארץ בגיל צעיר, ואצל כל צד יש תרבות ומנהגים שונים מאוד.

אני לא מדברת על מנגינות ומאכלים שזה בקטנה- מתרגלים..

אני מתכוונת יותר לדברים יומיומיים- למשל אצל בעלי כולם מדברים בנימוס, בשקט, כל אחד מביע את דעתו וכו'

אצלנו- רעש, המולה, אם אין צעקות כנראה שהנושא לא מעניין אף אחד.. (השבת ניסיתי להרדים את התינוק ולא הצלחתי מרוב צעקות והתבאסתי פעמיים, גם שהוא לא נרדם וגם שאני לא שותפה לנושא שמסעיר את כולם..)

אז קורה מדי פעם שיש אי הבנות ומישהו נעלב, אחרי שבת אנחנו מדברים על מה שקרה, מבינים מאיפה זה נובע ומנסים לתקן..

חשוב להיות מודעים להבדלים ולדבר על זה הרבה- ככה נהוג אצלכם, ככה נהוג אצלנו ולהחליט איך לנהוג בבית הפרטי.

אתן לה דוגמה נוספת- אצל בעלי כל ילד מתפלל באיזה מניין שהוא רגיל אליו, אצלנו ברור שכולם הולכים לביכ"נ עם ראש המשפחה. לא שמתי לב להבדל הזה אז לא הכנתי אותו, בשבת הראשונה אבא שלי לקח את זה קשה שהחתן שלו לא בא איתו לתפילה.. בסוף אבא שלי קיבל את זה.

סתם אי נעימיות קטנות מדי פעם..

בינינו אנחנו כמעט ולא נתקלים בבעיות כאלו בעיקר כי שנינו גדלנו בארץ, חשופים יותר למנהגים שונים, אנחנו נכנסנו לקשר כזה מבחירה. מתמודדים, יש דברים קשים יותר..

איך אנחנו מתמודדים?

בגדול אני בעד הגישה: "ברומא תתנהג כמו רומאי"- כלומר כשאנחנו מתארחים  שנינו מתנהגים לפי הנהוג אצל המשפחה המארחת. (זה לא תמיד קל אבל נראה לי הכי נכון)

אצלנו- הבהרנו ועודנו מבהירים להורים שאצלנו אנחנו בוחרים איך לנהוג והם ממש מתאמצים לא להתערב.

זה לא נחמד אבל אנחנו ממש עקשניים עם זה. לא מתאים לכם- אל תבואו..

(והם באים והמון)

לגבי הקשר בין משפחות ההורים- מהתקופה שלפני החתונה אני זוכרת הרבה חיכוכים וזה העיב על הקשר שלנו. וגם לי עברו מחשבות בראש אם זה נכון להיכנס למציאות כזאת.. ב"ה זה עבר.

מאז במשך שנה וחצי הייתה רק פעם אחת שהמשפחות היו צריכות להסתדר ביניהם וזה היה בברית ובפדיון שלנו אבל אני הייתי אחרי לידה ולא היה לי כח להיכנס לזה אז לא יודעת על מה ועד כמה הם רבו..

"שלום רב להיקר והנעלה... את מכתביך לנכון אני מקבל בכל פעם...

אודות העבר שלך- תדע, כי פעם  בא אחד אל רבינו ז"ל, וספר לפניו צערו הקשה, באשר יש לו עליות וירידות וכו' מימי קטנותו וכו', וכבר היה אצל הרבה מפורסמי הדור, וכו אחד נותן לו תקון אחר, והוא מרגיש שאין לו כבר כח לסבול, ואינו יכול לקבל את כל התיקונים שנותנים לו.

ענה ואמר לו רבינו ז"ל בתמימות ובפשיטות גמורה כזו: "אני היום ילדתיך", עד שהלה הרגיש במציאות, כאילו עכשיו כרגע באמת נולד, ויצא מרבינו ז"ל, ושכח את כל העבר שלו, ומאז נעשה איש כשר וירא ה' באמת.

על כן, אהובי, אחי היקר! ללכת תמיד עם רגשות חובה ואשם על העבר- אין זו עצה כלל, כי זה רק לקוי נפש, ומסעיר את רוחו מאוד, אלא רבינו ז"ל גילה לנו עצה, והוא ענין התחדשות, עד שהתבטא פעם אחת ואמר לאנשי שלומינו: אם תזכירו עצמכם בי, תחשבו בדעתכם כאילו עכשיו נולדתם. ואמר רבינו ז"ל: אצל העולם מדת השכחה חסרון, אבל בעיני יש בזה מעלה גדולה מאוד, ואצלו הדרך, שתכף ומיד כשעובר משהו, כבר אינו חוזר כלל לדעתו.

על כן ראה להסיח דעתך מכל העבר, ותתחיל דף חדש בחייך, ומי יתן שתעשה כל מיני מאמצים למצוא איזו עבודה לפרנס עצמך, ויתר הזמן- תלמד תורה ותהיה שמח.

                                                                                 הדורש בשלומך....( שו"ת "אשר בנחל" לצדיק מיבניאל)

אפשר לעשות בלא בקבוצה ולשלם יותר כסף ואז התשובה מגיעה מהר.

איך נמנעים מהמצב הזה?יוצרים נורמה של בדיקת הנושא בפגישות ראשונות..

ברוך הבא לפורום! (כאילו שאני כזה ותיק פה...)

אני בעצמי עשיתי בדיקה של דור ישרים, והייתי בשיחות של האחראים על כך, וקודם כל, הסיכוי שתהיה "התאמה" גנטית לא טובה הוא 1 ל-200. וגם זה רק בהנחה שהם מאותה עדה וזה מיועד בעיקר לאשכנזים. סיכוי לא ממש גבוה...

הכי פשוט זה לעשות את הבדיקה לפני שמתחילים לצאת כדי להיות מכוסה. במידה שלא בדקת ואת כבר בתוך העסק, לדעתי לא צריך לפחד. להמשיך לצאת כרגיל, וברור שעדיף שיהיו תוצאות כמה שיותר מהר, אבל לא לתת לזה להרוס את הקשר.

אני, אישית, אף פעם לא שאלתי אם הבחורה עשתה את הבדיקה. לצערי, גם לא יצא לי לבדוק בפועל עדיין...

קיצר, שימשיכו לצאת ושיחזרו בע"ה עם בשורות טובות!

המון בהצלחה!! 

ממה שאני יודעת הרבה פעמים מספיק שרק אחד מבני הזוג יעשה את הבדיקה.

לוקח כמה חודשים לא כזה נורא

בד"כ תוך 3 שבועות לא מגיעים לשיא הרגש..

בכל מקרה גם אם זה קרה ואתם בעננים והבדיקה ל"ע שלילית. האחות שעשתה לי דור ישרים סיפרה לי שיש במכון פועה מחלקה לייעוץ גנטי והיא מכירה לא מעט זוגות שקיבלו שלילי בבדיקת דור ישרים והם נעזרים במחלקה הזאת תוך כדי התהליך וב"ה יש להם ילדים בריאים ושלמים. כך שיש פתרונות.

בכל מקרה תמיד טוב לבדוק.

אם יש מספיק התאמה ביניהם (ללא גשר לגנים) הם ימשיכו גם אם יתברר ששניהם נשאים של אותה מחלה, נכון?

אז אחרי האירוסין שילכו יחד למפראה, ושם עושים את כל החישובים שצריך בשביל לקבוע אם יש סבירות או לא.

יתרונות על פני דור ישרים:

- זול יותר, רובו מכוסה ע"י ביטוח הבריאות.

- אומרים לך מה יש ומה אין לכל אחד, לא רק אם מתאים או לא.

- בהתחלה רק אחד מבני הזוג עושה בדיקה, ורק אם יש חשש כלשהו אז גם השני עושה (בחינם).

- תשובה תוך 3 ימים לכל היותר.

בררתי את העניין.

אז ככה:

דור ישרים - מתאים בעיקר כששני הצדדים אשכנזים, הם בודקים הרבה מחלות. (עוזר גם אצל ספרדים, אבל פחות.)

עלות:

600 שקלים - שלושה חודשים (ההליך הרגיל).

700 שקלים - שלושה שבועות (הליך מזורז).

1100 שקלים - שבוע עד עשרה ימים (הליך מזורז מאד במקרים חריגים).

(קופות החולים משתתפות בעלות, תלוי באיזו קופת חולים נמצאים.)

כשהעדות שונות כדאי ללכת לבדיקה בקופת החולים. אפשר לקבל ייעוץ גנטי - אילו בדיקות לעשות.

בבדיקה כזאת מספיק שרק אחד מבני הזוג בודק את העניין, ואם מתגלה שהוא נשא - בן הזוג השני נבדק.

העלות נמוכה יותר, תלוי במספר הבדיקות. 

תוצאות: בתוך שלושה שבועות.

לא כדאי לוותר על בדיקה גנטית!!!!

נכון, כששני בני הזוג אוהבים ומודעים לבעייתיות אפשר להתמודד עימה, הגם שההתמודדות לא פשוטה. 

מכון פוע"ה עוזר בדברים האלו - מסביר מהן ההשלכות ומהן דרכי ההתמודדות, והזוג שוקל במה הוא בוחר.

הרבה הצלחה, שמחה ובעיקר - בריאות!

כי יש דברים שאם אין לאישה,

אז לא משמעותי מה יש אצל הגבר.

ואם יש דברים שיש לה, רק אז, ייתכן שהגבר ישפיע (אם זה מופיע גם אצלו..)

(וזאת יש דברים שאופיינים רק אצל נשים, למשל תסמונת האיקס השביר)

ועוד נקודה- הדבר מאוד תלוי עדה שלהם.

אם הם ספרדים אני לא חושבת שיש טעם ששניהם יעשו דור ישרים

אלא יפנו לקופ"ח ושם ייעצו להם על הבדיקות המתאימות

הם רק בודקים התאמה בין שניים או חלילה מגלים שיש סיכוי להופעת מחלה גנטית..

ככה שזה שאחד עשה את הבדיקה- לא מועיל כל עוד השני לא עשה גם.

אפשר לקבל תשובה מדור ישרים, תוך זמן קצר. רק צריך לשלם בהתאם- סכום יותר גבוה.

תנסו לבדוק את הבדיקות שקופות החולים מציעות- אולי יותר מהר ויותר זול.. אין לי מושג..

אנחנו עשינו שנינו דור ישרים, ובכ"ז, הדבר הראשון שאמרה לי האחות בהריון זה ללכת לייעוץ גנטי, כי דור ישרים לא מספיק..

היא נתנה לי רשימה של מחלות לא פשוטות שדור ישרים לא בודקים, והן יכולות להיות אצל אשכנזים.

(שלא לדבר על ספרדים שדור ישרים בכלל לא מתעסק עם המחלות שלהם..)

בקיצור- במקרה כזה, שהבחור יעשה בקופ"ח, ואם יש בעיה- שגם הבחורה תעשה.

אמנם זה 3 שבועות, ולפעמים זה 3 שבועות לא קלים, אבל זה עדיף..

וגם יש שם תשובות בשפע לסוג הזה של הבעיות

והעיקר לא ליפול ברוח ולדעת

שתמיד אבל תמיד אפשר לתקן

בהצלחה ענקית ואמונה בכוחותיך!

הלוואי תזכה אותנו במשהו טוב. משהו מנחם. סיטואציה אופטימית ומאירה..

ישועות לך ולכולם. במהרה. 

מחליטים שזהו זה!

מה שהיה היה, עכשיו מתחילים הכל מהתחלה.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן".

זה כמו מי שנפל עם מיטב בגדיו לשלולית בוץ. מה עושים?

קודם כל יוצאים משם! מחליטים שלא עוד וזה לא מקום מכובד לאיש חשוב.

אח"כ עושים מקלחת טובה

ואז לובשים שוב בגדים נקיים ויפים.

לפצעים יקח קצת יותר זמן להירפא.

הטעות הכי גדולה תהיה להגיד שכבר ממילא נפלתי אז אשאר שם. טעות! טעות! טעות!

פשוט לצאת ולהתחיל להתנקות ולהתעלות מחדש. מה שהיה היה, העולם נברא במידת הרחמים המאפשרת תיקון. במידת הדין לא היינו שורדים. 

וכמובן הרבה תפילות והחלטה אמיתית וכנה לחזור למוטב!

לעשות כל פעם צעד קטן אבל לא ליפול ולא להישאר בבינוניות ובחטא.

זו עצתי.

בהצלחה.

הכותרת הספיקה לי להסכים איתך במאה אחוז.

מכירה זוג כשיצאו בפעם הראשונה-

הדייט היה על הפנים... הם קבעו במקום סגור אבל בכ"ז, עד התחנה מרכזית הגשם הרטיב אותם ממש..

וגם כל אחד מהם היה אחרי קשר...

בקיצור- הבחור היה די מבולבל ולא כ"כ רצה להמשיך..

הוא אמר לה בטלפון אחרי הפגישה שהוא מבולבל וחושב לחתוך.

לבחורה היתה הרגשה שזה-זה ולכן היא לא רצתה לוותר. מה גם, יש לה איזו אידאולוגיה שאין דבר כזה לחתוך לפני דייט שלישי (זכותה..).

אז היא ספק אמרה ספק החליטה בשבילו, שהוא חייב לתת לה עוד הזדמנות. היא הוסיפה והסבירה שאם הקב"ה נתן לה עוד הזדמנות והעיר אותה הבוקר- ק"ו שהוא (הבחור) חייב לתת לה עוד הזדמנות!

זה שיכנע אותו...

היום הם נשואים!! (פלוס ילד..)

אין ספק שהבחורה אמיצה ויודעת מה היא רוצה!

גם כנראה השיכנוע וההתעקשות שיכנעה ושינתה בו משהו....

סתם סיפור (אמיתי לחלוטין! שמעתי ממקור ראשון!), תחליטי מה שתחליטי...

בהצלחה!!

למה את רוצה להתחנן בפניו?

להתעקש- זה לא יעזור.

קשר זה רצון של שניים מבחירה לא מכפייה או עקשנות.

אבל להשמיע את רצונך ההפוך, לבקש ממנו אולי לחשוב בשנית על ההחלטה או לפחות להסכים להיפגש פעם נוספת ולראות אם חל שינוי- זה את בהחלט יכולה לעשות.

תהיי מוכנה נפשית שאם הוא הרגיש שזה ממש חסר סיכוי- הוא לא כ"כ יישם את אחד מהדברים האלה.

זה מבאס, אבל כנראה לטובתך. הוא לא שלך.

בהצלחה  

כמו של ג'נדס , הגיעה  המחשבה. פשוט נראה לי שאנשים ממהרים לחתוך.

אבל אני לא מתכוונת לרדוף אחרי מי שאומר לי לא

אם הוא היה רוצה להמשיך, ואת היית רוצה לחתוך. והוא היה מתעקש, איך היית רואה את את זה?

היית נותנת לו עוד הזדמנות או שהיית חושבת שהוא מעיק ושזו לא הולכת להיות פרידה קלה?

והנה לך התשובה

(אגב, אני באופן אישי מעריך יותר בנות ששומרות על הכבוד העצמי שלהן ולא נלחמות כדי להיזרק אחרי הדייט הבא...)

אני לא אתחיל להתווכח למה נראה לי שכדאי או לא...

אבל חבל שאתה רואה את זה כמלחמה... כי זה לא.

כולנו באותה סירה, מנסים למצוא את זיווגנו.

אם לאשה יש תחושה (שאין לך שום יכולת בעולם להתווכח עם התחושה הזאת!), שיש כאן פוטנציאל, והסיבה שהבחור אמר לה שכדאי לחתוך (כולה אחרי פעם אחת, הרי הוא בטוח הגיע כבר לשורש פנימיותה והבין שזה לא מתאים..) לא הכי הכי... אז לענ"ד יש מקום לדון.

בהצלחות לכולנו!

אני לא 'רואה את זה כמלחמה', זו רק צורת דיבור.. ניסיתי לדרום לכן להבין עד כמה זה גורם לאי נעימות כשאתן לא מקבלות את אי הרצון שלנו בהמשך הקשר.. לרוב זה לא טוב, ולא בריא..

נראה לי פשוט, שלגטימי לא לרצות להמשיך בקשר. אם את מתעקשת תנסי לברר למה הוא לא רוצה להמשיך (ותקווי לזה שהוא יענה תשובה אמיתית)..

אגב, לדעתי, בדר"כ כשחותכים אחרי פעם אחת, זה בעצם לומר לצד השני "היה דייט נחמד, אבל אני לא מעוניינ/ת להכיר אותך..". נכון, הוא לא הגיע לשורש פנימיותה, אבל למה צריך להגיע לשורש פנימיות האדם כדי לדעת שלא שייך להמשיך?? (פערים מנטליים, שאיפות סותרות וכו'...)

א. זה קורה לשני הכיוונים..

ב. לא נכנסת לזה יותר עמוק, רק אומרת, לפעמים יש מקום לדיון. דיון- שני הצדדים מדברים על זה ובודקים בשנית...

אם אתה מעדיף לא לשקול שוב, זו בחירה שלך...

בס"ד בר"ה

מחפשתותו כתבה בדיוק את דעתי בענין...

לי נותר לאחל, בהצלחה ושתראי רק ישועות

של "להתעקש" או "להסכים", כי זה לא תלוי רק בך.

אבל אם נראה לך שכדאי לנסות שוב - את יכולה, בנחת, לומר לו שלך דווקא היה נראה שיתכן שזה יכול להתפתח, אז אולי כדאי בכ"ז לנסות עוד פעם.

לפי התגובה תראי. אם יחשוב שנית, מה טוב. יאמר שבכ"ז לא נראה לו - אז לא. לא קרה שום דבר; הרי גם את אינך רוצה לנסות מה שהשני אינו מעונין כלל לתת לו צ'אנס.

אלא לא לקבל את "גזר הדין" בראש שפוף, אם אני חושבת שיש פוטנציאל.   בכלל, הייתי מעדיפה שיסיימו איתי בהודעה מאשר להתמודד כל פעם מול הבן אדם (רחמים עצמיים) (אוף)

אבל אל תהיה ישיר שזה למטרת דייט...

נסה לראות אם יש ביניכם תקשורת, תמצא דרכים לדבר איתה על דברים או ללכת איתה לאירועים מסוימים. תראה איך היא מגיבה.

אם הכל הולך נסה לרמוז עם קריצה "כאילו בצחוק" על סיטואציה מחיי נישואין כמו למשל על ויכוח מטופש על כסף או על איזו מתנה להביא לאיזו חתונה של חברים וכאלה... 

הקיצור אל תהיה ישיר מדי, ממילא לא תתפדח.

שוב אם זה מתאים לך ולה.

אפשרות שניה: תהיה ישיר, תהיה מוכן לכל תגובה ולכל שינוי עתידי ביחס/קשר שלכם.

וכל מיני ספקות ובלגנים

אבל זו לא האמת

תנסה להגיע לשקט נפשי ותראה עם עצמך שאולי אין מה להפסיד בכל מקרה

לא תצא טמבל

ממה נפשך..

או שזה נכון ומוצלח או שפשוט בררתם זאת ואין שמחה כהתרת הספקות ותמשיכו להיות שכנים טובים

כלומר, האם באמת יש פוטנציאל להתאמה, או שזו סתם התאהבות של גיל תיכון, שלא קשורה להתאמה לבניית בית ביחד.