אני לא הולך לספר לך את כל סיפורי,לא מגיב פה.רק הודעתך נגעה לליבי.והייתי חייב להגיב!

אבל קרה לנו אותו הדבר ממש!

אני יכול להגיד לך שאפילו בהתחלה לא נראה לי שהיה לנו טוב,אבל כל הזמן עבדנו על הקשר!

ושיתפנו תמיד בהרגשות-לטוב ולרע!(והיה בעיקר רע!והמון!)

החזקנו את זה ככה כמעט 5 חודשים!וכל הזמן התלבטיות מצידי ומצידה!וההרגשה שאולי זה פשוט לא זה!ודיי!

ואחרי 5 חודשים קרה משו מפתיע!ישבנו להיפרד,ודווקא שם עלינו על הבעיה של למה לא טוב בתוך הקשר!ולמה הרגש לא מתפתח!

והחלטנו לא להיפרד והיום ב"ה אני מודה לה' על כל רגע!וגם על החמישה חודשים ה"הלא טובים" שהיו לנו!או יותר נכון לי!והבנתי ועדיין מבין היום שרק נבנינו מזה!

ואצלינו ממש לא חשבתי שיבוא יום וארגיש ככה!זה היה אבוד לגמרי מבחינתי,וממש אמרתי דיי!נואש!לא יילך!אני לא גורם לה ליהיות שמחה ולא היא לי!והייתי בהתלבטיות המון זמן!(כפי ששמת לב חמישה חודשים!)

וכן ממש ב"ה זה נ"גמר" עם סוף טוב!ומקווה שלא ייגמר לעולם!

ואפשר ליהיות דוגרי?!

מצד שני הייתי פוחד לבנות על זה,כי המון פעמים אחרי התלבטיות קשות ...זה נגמר!

אבל אם תנסי לשבת איתו ולראות למה,למה המחשבות האלה!למה צריך להתלבט!(גם אם את המתלבטת!)

דברים שחשובים לו/לך,עקרונות מסוימים,דיבור,חיצוניות,קשר בין אישי,פתיחות,פחדים(הפחד להיתלות במישו.שסוגר אותך משום מה!וכן הלאה וכן הלאה..!כל פחד שהוא!)הרגשת שייכות.הכלה(מלשון להכיל!)וכן כמעט כל דבר שחשוב לבן/בת זוג!

תנסי לראות מה מפריע!ואם ניתן לשינוי!

והשאלה אם יש רצון שזה יצליח!רצון אמיתי מצד שתיכם!ואז תוכלו להיפתח ולדבר באמת על מה שמרגישים אחד כלפי השניה!

אני לא יודע באיזה שלב אתם!אבל אני הייתי הולך על כנות!פשוט שואל!כמו שבאמת שאלתי (ותאמת גם קצת נפגעתי!לא מימנה אלה מהדברים שאמרה!כי לא קל לקבל ולשמוע דברים לא טובים אצלך..!אבל מה לעשות..צריך לשמוע!והינה ב"ה עזר!)

מקווה שעזרתי.המון ב"הצלחה!

מה החזיק אתכם באותם חמישה חודשים?

למה לא חתכתם? 

מה הרים אותך כל פעם מהבית לצאת ולהפגש?

תודה

השאלה מופנית אליי?!

י(צא קצת ארוך!מצטער!)

הרגשה פנימית שמשו לא בסדר!

(בה)וכמובן בי!!

והתעסקתי בבי!מה אני לא עושה נכון שהקשר  ככה!וחיפשתי תשובות תמיד!

(הבנתי על עצמי הרבה דברים בגלל זה!)

אבל היית לי הרגשה פנימית שמשו חסר!לא סתם אחרי 4 וחצי חודשים אני לא מצליח לפתח רגש!משהו חוסם אותי!

מה הוא?!למה?!

הרי שיכלית מאוד קיבלתי אותה ושמחתי בה!וגם זה לקח קצת עבודה עם דברים מסויימם!(כמו שכתבתי מקודם עקרונות!)

אבל למה הרגש נחסם?!אז פשוט כל פעם אמרתי אולי עכשיו התפתח!אולי אני סתם חוסם את עצמי!ולכן המשכתי!

ובסוף הגענו למסקנה שזה באשמת שנינו!(היא ממש צדיקה!)ואני מאמין ויודע שהיא עברה את אותן מחשבות!

ואני ידעתי תמיד שקשה לה להיפתח אליי,כי אני הראשון שלה.וזה קשה!והבנתי את זה!

אז תמדי אמרתי לעצמי שאולי בגלל שאני ראשון שלה אז לא לשפוט ולתת לה את הזמן שלה!

וברגע שישבנו והבנו שצריך לדעת להכיל את השני!ולקבל את השני!לתת מקום לבנאדם השני אצלך!זה עבד כי זה מה שהיה חסר(בגדול!)

והיו עוד המון סיבות!שאמנה כמה מהן.

*פחד מתלותיות!

*קשר בין אישי-ז"א תפיסת עולם שונה באיך אמור ליהיות זוג!שדברנו על זה והיא הבינה והכילה את עולמי וגם   אני את שלה כמובן!

*היו דברים שגרמו לרתיעה מצידי!ורתיעה מצידה!(ולכן אמרתי-לדבר על זה!)

אני נרתעתי מזה שהרגיש לי שהיא קצת מפחדת ממני!מפחדת מהקשר!אבל  ידעתי שהלחץ הזה גורם לה להלחץ עוד יותר!ואמרתי לה אל תפחדי מהפחד!שזה מאוד חשוב!וזה שפחדה גרם לי לרתיעה בשביל שלא אפגע!(כמובן שהכל השארות שאח"כ ניסינו לעלות עליהן ביחד!)

אבל שמדברים על זה והקרח נמס!ואתה מבין שפחדת בעצם מכלום!אז אתה בעצמך עצרת את היתפתחות הרגש!

זה אח"כ ממש מצחיק ומוזר יחד!

נשמע לי קצת שאתם בדבר הזה המון זמן!ויצא לכם לדבר על זה כמה פעמים!

אני חושב שמישו צריך להגיד לו,שיפסיק לחשוב על זה כל הזמן!ויחפש מה טוב,שיקח איזה יומיים להסתכל על הדברים הטובים שבך,הדברים הטובים שבקשר,הדברים הטובים שאת מכניסה לקשר!

אם יש לך קשר עם חברים שלו/אחים שלו משו!אז תבקשי מהם אוליי לדבר איתו על זה!

כי שמתסכלים רק על הרע אז כל הרע צף ועוד מושך אותך!וזה העיקר-סתם!מושך אותך סתם!מניסיון שהיה לנו!!!

אם לא מכירה מישו שיכול לדבר איתו!תגידי לו את זה את!

בסוף הפגישה כמין כזה "בוא נקח איזה יומיים לחשוב על הדברים הטובים שבקשר שלנו..." ותנסי גם להכניס צחוקים או חוויות שהיו לכם שישאר לו לאח"כ "אתה זוכר ש...."וכ"ו שישאר לו לחשוב ולהיזכר בזה אח"כ!

אני מאוד מבין שמה שחסר לך זה אותו!זו הרגשה שגם אני הרגשתי!אבל,תיהיי חכמה!אני בטוח שאת כך,אז תשתמשי בחוכמך!וגם תיזהרי לא להיפגע!להירגע קצת עם הרגש!

וזה שאת אומרת לי שזה שהוא מתלבט לא הוריד מהרגשלך!לא משחק תפקיד!כי זה יכול ליהיות הפוך!שהוא נהפך ליהיות "הפרי האסור" כזה!ועכשיו את רוצה יותר!ותיזהרי מזה!

כי זה גם יכול להרתיע וגם לקחת אותך כמובן מאליו!

אם בעז"ה והוא יפתח אלייך תוכלי להיפתח כמו שאת רוצה..עכשיו קחי קצת מרחק!

ואיך את יכולה לעזור לו?!תני לו את הספייס שלו ובכל זאת תראי לו שאתם שם בשבילו!(במידה כמו שאמרתי מיקודם-להזיהר מזה!)

כולי תפילה שבעז"ה יעזור!

וגם את קחי לעצמך קצת חופש מלחשוב על זה!בעז"ה הכל יהיה בסדר!לטוב ולמוטב!!!

(נ.ב-הייתי מציע לך עוד עצה פרקטית(בקשר למה שתכתבי בהתחלה),אבל מפחד שזה כבר יבלבל אותך.אם לא יעזור מה שרשמתי!(ולא כדאי לסמוך עליי!)אז תגידי אני אהיה באישי או שתכתבתי פה וארשום!)

אל תדאגי בע"ה הכל יהיה לטובה מהרה ובשמחה  !

לגבי מה ששאלת אז אני יכול לומר לך מניסיון שהכל בע"ה אפשרי . בדידי הוה עובדא ...
נפגשתי עם מישהי בעבר ואחרי כחודש+ שב"ה היה קשר זורם ונראה שמתקדם היא חתכה בפתאומיות ...
לאחר כשנה וחצי היא שלחה לי הודעה שהיא מעוניינת לנסות שוב .אחרי שב"ה כבר די שכחתי ממנה ..

נעניתי לבקשתה והיינו בקשר במשך כחודשיים עד שהצעתי לה והיא השיבה  ב"כן".....
אבל לאחר זמן קצר היא שינתה את דעתה ואמרה שהיא צריכה עוד זמן ...לאחר כחודש נפרדנו ביוזמתה .
העניין שהוא שמכאן למדתי מספר דברים יסודיים בקשר שבע"ה מיועד לנישואין ברי קיימא עד 120 ועד בכלל .

כמובן שהכי חשוב זה סייעא דשמיא .אבל חשוב שיהיו מספר דברים שיבואו לידי ביטוי גם אם לא תמיד ...
חובה שיהיה רצון אמיתי לרצות בקשר , זה אומר ציפיה לקראת פגישה , מוכנות לתת לצד השני
ותוכדי להרגיש שמרויחים כשנותנים ושמחים בכך .  פתיחות וגלויי לב .
ברגע שאדם גלוי ונותן לשני להביט פנימה זה סימן שהוא בוטח בו והוא מאמין שהסיכון [אם יש] בכך שווה את זה ..

אם את רואה/ראית  מספר דברים /סימנים שמראים על רצון אמיתי , בע"ה ואי"ה ליבו יטה לרצות בשלמות ...
הכי חשוב לא להגיע להחלטה מתוך פזיזות או מתוך רצון לברוח . זה מעיד על חוסר בגרות /רגישות .

לא יודע את טיב ומהות הקשר ביניכם אבל חמישה חודשים זה בסדר כדי להגיע לכדי בשלות ברצון לקשר ..

לפי דעתי את צריכה בעיקר בשביל עצמך לא להיות מודאגת אלא פשוט לנסות להבין ולדעת מה הם הדברים
שתוקעים אותו בקשר , כמובן בלי לחץ ...
אם אתם מספיק גלויים אחד עם השני כדאי פשוט לשבת לפגישה אחת ללא הגבלת זמן ...
ופשוט לדון בכל הדברים האחלו אחד לאחד ...אולי זה קושי רגשי שלא בהכרח קשור אלייך ...
יכול להיות שהוא בתוך תוכו מעוניין בך מאוד אבל יש אי אלו דברים (שכליים או לא )שמעכבים אותו ...

מצד אחד את יכולה לתת לו להוביל את הקשר ולהחליט ...
ומצד שני את יכולה לעשות משהו בנידון , כמובן תמיד אפשר להתייעץ בין אם באופן איש בין אם באופן זוגי
גם יעוץ מקצועי (יש בישפה .נ"ל ..) לא בהכרח לפסול .

חמישה חודשים זה זמן ביחד לא מבוטל וזה אומר שיש משהו בך ש"קושר" אותו אלייך ואותך אליו

לכן חבל לפספס את זה וכדאי לעשות זאת במתינות ובע"ה בשורות טובות ומשמחות .

להתייעץ עם אדם חכם ומבין זה יכול להיות רעיון טוב ומועיל.

חבל להסתבך ולהסתבך בתוך עצמך/ם

הרבה הצלחה

צריך להרגיש משהו- צריך להרגיש באיזה שלב "שזה זה"..

לפעמים אנחנו מנסים לספר לעצמנו סיפור ואומרים אולי יהיה טוב ואולי ננסה ואולי נמשיך- אבל לפעמים זה כיסוי לדבר האמיתי.

צריך לדעת מאיפה הרצונת האלה באים..

וכן, יש מצב שיתפתח משהו גם אחרי זמן- לפעמים הזמן עושה את שלו- אבל הכי חשוב זה לראות מה המקור...

קשר שמתקדם יפה אבל לא כ"כ ברור למה הוא תקוע. שיחה עם גורם חיצוני שמבין עניין עזרה להבהיר כל מיני פרטים ולקבל החלטה נכונה.

בדרך כלל אני קוראת סמויה אך הייתי חייבת לשתף.

אני נשואה כבר חמש שנים באושר רב ותהליך הפגישות היה דומה מאד. 

לי היה קשה מההתחלה ובפעמים הראשונות המשכתי רק "כי לא נעים מהשדכנית"...

התארסנו לאחר 5 חודשים ועדין בחששות מפני הבאות...

כמובן שהקושי היה קושי שחסר הרגש, כשבעלי כבר מהרגע הראשון רצה מאד וידעתי זאת למרות שרק רמז ונזהר לא להעיק בכך...

ההחלטה באה מתוך בירור עמוק שעשינו ובעקבותיו הגעתי לנקודות הבאות:

* חובה שתהיה הערכה רבה בין בני הזוג ומוכנות לקבל אחד את השני בלי רצון שישתנו. (דברים קטנים שהפריעו לי התבררו כלא נכונים לאחר שיחה מעמיקה בנושא...)

* שיהיה כיף בפגישות עצמם (אך לפעמים לא מחכים כ"כ לפגישות- כי כמו שאמרת נמצאים כל היום בהתלבטויות אין סופיות)

* פחד לאבד אותו- הציעו לי להפרד וכך לבדוק את הענין אך פחדתי כי ידעתי שיש מישהי מצויינת שרוצים להציע לו ופחדתי שייתפס ואאבד את זה.

הרגש והאהבה- מגיעים אחרי החתונה...

מה שמאוד עזר לי (הצד המתלבט) זאת ההרגשה שאני יודעת מה הוא חושב (אך לא טורח להגיד לי כל הזמן ולעמת אותי עם הדבר), הוא נתן לי את ההרגשה שכל מה שאחליט בכל זמן נתון- סימן שזה טוב לשנינו והיה שם תמיד בשבילי אם אני רוצה להתייעץ איתו בנושא, אך לא לחץ לשתף ולדון כשלא רציתי...

נראה לי שאם זה מחסום בשכל אין מנוס מלדבר על הדברים ולברר את המניעות
אולי זה כיוון מחשבתי השקפתי , אולי הוא חשב שאשתו תהיה אחרת מבחינת אופי וכיוון בחיים ...
דברים שבשכל טיבעם להתבהר מהר יותר ולפעמים גם ע"י עזרה להתבונן בזוית הנכונה .
יכול להיות יש לו דברים שהוא חושב שבעתיד אולי יתכנו ביניכם אי הסכמות לגבם ...

אבל....אם המניעה שלו נובעת מרגש כלומר הוא לא מרגיש שהוא אוהב עד הסוף ...
ולפי מה שהבנתי כנראה פה טמונה הסוגיא ...אז אפשר לעורר את הרגש שמסתמא ישנו  .
א. אם לא היה לו רגש כלפייך הוא לא היה נמצא איתך 5 חודשים .
ב. כנראה שהרגש שלו צריך דבר/ים לעורר אותו מחדש ובשמחה ,
[טיול , חוייה מושתפת , התנדבות , דברים שתעשו ביחד שיהיו רק שלכם כמובן הכל בגדר ההלכה .. ]
ואולי אם הוא יפגש איתך כשיש עוד אנשים בסביבה ויראה אותך בסביבה הטבעית ולא כל הזמן אחד על אחד
אולי זה יגרום לו להכיר אותך יותר טוב ולהרגיש הרגשת שייכות אלייך בצורה יותר חזקה .
ג. כשמושכים קשר הרבה זמן קורה שהרגש מתכהה , ולפעמים מגיעים להרגשת מיצוי ולכן
טוב לא לגרור יותר מדי סה"כ אחרי שלב הפגישות והחוויות יחד אין כ"כ מה לעשות לזוג דתי ביחד ...אלא להתחתן
ואולי זה מה שתוקע אותו הרגשת המיצוי וההתמסמסות [כמובן אם הרגשת התקיעות לא היתה אצלו מההתחלה .]
וכפי שאמרו אחרים ומנוסים האהבה האמיתית באה רק אחרי החתונה ומתוך בנייה בע"ה של בניין עדי עד .

בע"ה בהצלחה רבה ובשמחה תמיד .  כשבע"ה תתארסו / תתחתנו תודיעי לנו ...על הסוף הטוב שלכם

שמחה שעזרתי... ולו במעט....

את באמת צודקת שלא כדאי להתעסק כל הזמן במה שקשה ולא טוב, לכן נראה שכמו שכבר אמרו פה כדאי לנסות לעשות ביחד דברים מעניינים לפי מה שמתאים לכם (טיולים, ארוחות ערב, מפגש אצל אחים/חברים ואולי גם ללכת להורים)

אבל כן חשוב להשקיע זמנים (ועוד פעם- לא כל הזמן) שמדברים באמת על הקשר בצורה כנה ואמיתית, גם על הדברים שפחות נעים לשמוע  ולהשמיע...

אולי תציעי לו שיזום הוא את השיחה מתי שמתאים לו יותר...

בהצלחה!

אם אין בעיה עם המראה נראה לי שניתן להכניס את זה לקטגוריה של נאה בעיניו.

לדעתי זה קצת טמון בהבדל שבין היחס לאשה בעבר, לבין מה שקורה היום..

אפשר להגיד בקיצור שבעבר האדם חיפש "אישה", והיום הוא מחפש גם "בת זוג".

כלומר, פעם היה יותר דגש מהיום על תפקידיה של האשה בבית, ולכן היחס היה מעט רכושני כלפיה, וממילא, כמו בכל רכוש, ובמיוחד במקרה הזה יש חשיבות רבה לאסטטיקה.

אך היום, ב"ה, מעמד האשה השתנה, היא הופכת להיות חלק מזוג המתחבר חיבור חברתי ונפשי, ולכן הצד הרכושני נדחק, וממילא יש פחות חשיבות ליופי, ואפשר לוותר עליו לטובת דברים אחרים. כמובן שגם היום עדיין זה קיים וכך צריך להיות, אך לדעתי פחות חשוב..

לדעתי זה מהלך מבורך.. וכל עוד אין דחייה ממשית, ההרגשה שלך היא טובה ונכונה!

נאה בעיניו זה לא רכושני.. זה תנאי לחיבור ובין אדם לחברו בסיסי.. כמה יהיה עצוב לאותה אישה אחרי החתונה שבעלה ירגיש שהיא לא נאה בעיניו . היא כבר לא תגיד תודה על זה

היום יש נסיון לטשטש כל אפקט נשי וההרגשה הטובה של האישה מתקבלת לה רק שמתייחסים אליה ב"כבוד"- כמו גבר.

ולכותב השרשור נאה בעיניו , זה נאה בעיניו  היא סבבה לך , נפלא אל תסתכל אבל היא לא מה שבפוסטרים . היא סבבה לך , כך צריך כל עוד לא תפזול הצידה כל הזמן מה מקובל ומה היום הולך.. אם שליו לך איתה מצד מראה אז זה בגדר הטוב ואז התרכז בה וגלה מעתה את היופי רק דרכה ואז היא תהיה אור שמש בעיניך,הכי הכי יפה 

לא בהכרח שגם בחיצוניות...

זה נראה לי מאוד לגיטימי שאני יאהב מאוד מישהו ויעריך אותו אבל זה לא אומר שהוא יפה חיצונית.

השאלה היא,אם זה מוסרי להתחתן עם מישהי כזאת?

ובכלל,בתור אנשים ששואפים להיות טובים יותר המגמה היא כן להשאיר את החיצוניות בצד ולהסתכל נטו בפנימיות (ברור שיש שלבים באמצע אבל זה האידיאל)

אז איך זה מסתדר?

אבל כיוון שרובנו עוד לא שם,לא כדאי להגיע למצב שבו אדם יתחתן עם מישהי אם הוא חושב שהיא מכוערת.

ממילא אני חושבת שאדם שהצליח להגשים את האידאל הזה אז הוא ייקים את הכתוב ויישא אישה נאה בעיניו,

כי פשוט העיניים שלו רואות את היופי הפנימי ולא מסתכלות על החיצוני.

אם אתה לא מצליח לאהוב מישהי בגלל החיצוניות שלה?

לא אמרנו להעבירן תחרויות יופי וכהנה.

מציאת חן,כשמה כן היא- מציאה. לעיתים רואים ישר ופעמים צריך לחפש קצת. האיש הכי יפה עלי אדמות אם יתנהג אליי בחוסר כבוד וכו' יהיה המכוער באדם בעיניי.

 רבות הפעמים בהן לא "עפנו" מהמראה החיצוני {אבל גם לא נרתענו }, והאופי שמתגלה לאט לאט מוסיף יופי ואור למראה העומד מולנו.

"יופי הוא כל מה שמסתכלים בו באהבה" אז, למעשה,הבחירה בידינו,בעינינו..

למה אנשים חושבים שלהיות חברים בפורום זה לא אמיתי/בוגר וכו'..

אני דווקא שמחה ממש שהצטרפתי לפורום!!

אולי בגלל שלא התמכרתי אליו, אז קל לי לדבר...

אבל אני רק מחכימה פה מכולם, שמחה לפרוק תסכולים שסתם ככה אין לי למי לשחרר אותם, שמחה לשתף אחרים מניסיוני ולהחכים עם דעותיי...

באמת לא מבינה למה כל עזיבה מהפורום הופכת לחגיגה...

אולי זה הכי טוב בשבילכם, חברינו הנוטשים , אבל בבקשה לא להציג את זה בצורה שזה נשמע...

(לא שמפריע לי. אתם לא תשנו את דעתי שהפורום הזה מועיל מאוד, אבל התחושה שאתם משאירים לא נעימה..).

סליחה על הפריקה.

זה לא מכוון רק אלייך שדות!

הבנתי - הוא לא מתכוין דווקא לפורום ה"נִגלה".

כמו שהוא כתב לגביו, ש"קרו כמה מקרים.." כלומר: לא תמיד אנשים מרגישים שהם עוצרים את העולם ה"וירטואלי" רק בקריאת תגובות מחכימות, החכמת אחרים וכד', וכל מיני דברים טובים כאלה.

לפעמים יש כאלה שחשים שנסחפו יותר מידי והם קצת ב"עולם וירטואלי" מעבר למידה שרצו.

אבל דומני שהרוב אינם מגיעים למצב שהם מרגישים שהם לא "חיים באמת" בגלל העיסוק בפורום. והם לא בונים "בניינים וירטואליים" אלא פשוט דיונים בכתב..

כך שאת לא צריכה "להחליש את דעתך" מהודעתו. נראה לי שזה אישי שלו.

ואני חושב שאת צודקת שכלל, אין ענין לעשות מדברים מעין אלו "חגיגות". כנראה זה בא מהרגשת קשר..

הגעתי רק עכשיו, למה אתה הולך?

איך הדברים מתנהלים פה?

זה טוב העסק הזה?

אין דבר כזה, "חבר פורום"...

מתי תבינו.

בהצלחה בהמשך החיים

בס"ד בר"ה

תודה לכולם על הכל!!!

היו שלום!! 

Y.S  ביום שהכרתי את ברסלב, התחלתי לחיות באמת...הגיע הזמן להפסיק עם הסטיגמות...אני מאחל לך רק שתזכה לטעום יין הונגרי!!! ה' יפנק אותך!!

קשה לי עם זה שהופכים את ההכרות הוירטואלית להכרות אידיאלית מלכתחילה. אני חושבת שזה בדיעבד.

הכי טוב זה להכיר ישירות/ ע"י שדכן. השיחות הראשונות, לדעתי, אמורות להיות אמיתיות (טלפון, פגישה..).

השיחות האלו מאוד משמעותיות. דרך האינטרנט קשה להבחין בנימה, בהבעות פנים- שהן חלק חשוב מאוד בשיחות.

עד לא מזמן התנגדתי נחרצות להכרויות דרך האינטרנט ולא הייתי מרוצה מעצמי שאני נפגשת עם בחורים מהאינטרנט. היום, עקב (שנחשפתי ל) הבעיות החמורות בשידוכים, הדרך הזו לגיטימית, מבחינתי, יותר מבעבר..

יחד עם זאת, לי זה לא מתאים, כנראה. לי לא מתאים להתחיל לשחנ"ש עם בחורים באינטנרנט ואם במקרה זה יהיה שייך- להחליט להפגש.

אני אדם שנפתח רגשית מהר מאוד , לכן חשוב לי לברר לפני שאני מדברת עם בחור.

חשוב לי שהשיחות הראשונות תהינה אמיתיות (טלפון, פגישה..).

אני מכילה ומקבלת את מי שזה כן מתאים לו. אני כבר פחות חושבת שמי שנכנס לפורומים כאלו נחשב ברמה יותר נמוכה (יחד עם זאת, מי שלא נכנס זה בהחלט מראה עליו מבחינתי. ).

באינטרנט הרבה בחורים נראים אופציה. נמאס לי להתחיל לשוחח, לצפות, ואז בבירור קצר לגלות שסתם.. סתם..

לדעתי, זה גם ללכת על גבול מאוד דק בין האסור למותר.

לי אישית ההכרויות דרך הפורום קצת הורידו את הרמה התורנית. הרבה יותר קל בעיניי להתחיל לשוחח ולצחקק. פעם הגישה שלי היתה הרבה יותר רצינית ובכובד ראש (לא צול"ריות, אבל כן סוג של טוהר, ביישנות, עדינות כזו, תמימות..)

תמיד ידעתי איך לדבר עם בנים, אבל היום זה בכלל במקום שלא הייתי רוצה להגיע אליו.

זו דעתי. (:

ומוסיף - שכתוב שם שצדיקה היא המנהלת!!!

הוספתי עוד כמה פסקאות, לעיונך. ;)

אני מסכימה איתך.

הרגשתי שבמאמר היתה נימה של "קבלו את זה כמובן, כי זה מה שאמור להיות..".

לכן הגבתי כך.

[עוד אחת מהבעיות באינטרנט ^^ שניתן לפרש בהרבה צורות.. יותר מבשיחה.. ]

כתבתי בעצמי "עד לא מזמן התנגדתי נחרצות להכרויות דרך האינטרנט ולא הייתי מרוצה מעצמי שאני נפגשת עם בחורים מהאינטרנט. היום, עקב (שנחשפתי ל) הבעיות החמורות בשידוכים, הדרך הזו לגיטימית, מבחינתי, יותר מבעבר.."

ודווקא כמי שמחזיק מהדרך של ניצול הרשת לשידוכים, באופן הנכון -

ש"שיחות סתם", "שיחנושי"ם" וכד', בין הבנים לבנות (ואם במקרה יהיה שייך...) הם לא טובים ולא רצויים.

יתכן, כמובן, שמישהו רוצה לברר משהו עניינית (איך כותבים אמנות בכתיבת סתם) והבחורה מספיק פקחית לתפוס עם מי יש לה עסק - ולרוץ לברר עם מכרים אמיתיים, כמו כל פגישה "מקרית" בחיים.

אבל מעבר לכך - לענ"ד לא טוב להתחיל סתם "לצ'אטט".

אם מישהו שם עין על מה שנראה לא מתאים - אז בוודאי שיש מקום להתענינות. למה לא. בדרך כלל, דברים כאלה מורגשים מנימת הדברים. הצד השני חש מיד שמישהו כאן מעונין בכנות להכיר אותו, לאופציה של ענין רציני. והוא עונה בהתאם. זה סוג של "טרום פגישה" שעדיין לא מחייב, לא מסובך ולא מסבך.  אבל צריך להיות מוחלט שאם שיש על מה לדבר, אז עוברים שלב, תוך זמן לא רב. שהיינו - מבררים זה על זה כשצריך, משוחחים, נפגשים - כהלכות שידוכין..

השיחות "סתם" יוצרות אוירה פחות נכונה. גם קירבה יתרה שאינני יודע לה היתר, כשזה לא מוכוון היכרות לבדיקת המשך.

בנוסף - בנות מסתבכות לפעמים. הן מתחילות "לצ'אטט" אח"כ מצד אחד כבר קצת קשורות מצד שני זה לא מתאים להן.

היו גם כאן דברים כאלה (ולא במקרים "חמורים"), ואני יודע ממה שהגיע אלי "מאחורי הקלעים", כשכבר מתייעצים מה עכשיו..

אם מישהו פונה אישית - מעבר לבירור ענין כלשהו לגופו בנושא כלשהו - כדאי שיחשוב מראש: אם רוצה להתענין, מה טוב. אם לא  -לא שייך לדעתי, גם אם "נחמד" לפעמים..

אגב, בנוגע לדברי "נפשי תערוג", שבד"כ אני מעריך את דבריו - היום אנחנו לא לפני מתן תורה, ולא במקרה.. לא בטוח שפגישה "טבעית" היא יותר טובה. ולו רק מהסיבה שלרוב היא הכי פחות טבעית.. ולא רואים את האדם כמו שהוא, בהימצאו בחברה זו (לא תמיד אבל מצוי).

כשיש היכרות קודם, ע"י מי שמכיר את הצדדים (ולפעמים אפילו - במידה מסויימת ואחרי זהירות רבה מאד - לאור "הודעות" לטווח, כמו בפורום), אז יודעים שנמציאם לפחות ב"טווח" השייך. ואז משתדלים להכיר אישית יותר.

מי שמתנהל נכון, יכול תוך פגישות מועטות להכיר באופן סביר את מי  שנפגש. ואדרבה, ה"מוכוון מטרה" מראה יותר על האופציה בין בני זוג.

אם כי, אכן, כל היכרות בכל אופן שיהיה אינה בדיוק מה שיהיה אחרי הנישואין. צריך השתדלות, תפילה וסייעתא דשמיא.

וצודקת מאד יעל, שחביב ביותר להגיע לנישואין גם מתוך תום וגם מתוך טוהר. עם שימת לב, כמובן.

צדיקה, מדוע נאלמת דום בשתי השאלות על השדכנים הוירטואליים? חיכיתי לתגובה שלך

וכתוב טוב. ברוך הוא וברוך שמו.

אלעד, 15 זוגות?! איישר!!!

הצחיק אותי תגובה 1 - "דעות נועזות ומסוכנות" חחח

קורע שעושים על זה כתבה. זה הופך את זה ל-"רשמי"

בסגנון שלכם,בראיית הדברים, במטרה שלשמה הוזמנת..

באופן אישי-אני לא חושבת שהייתי הולכת לפני סגירת וורט. לא רואה טעם בכך,

בייחוד כש"הקשר לא הכי סגור שבעולם"

נראה לי שקיבלת הזמנה עם מסר שדי בוהק כאותיות קידוש לבנה .. 

אבל יכול להיות מאד שאני טועה כי כבר אמרו לי בעבר שאני לא הכי מבין בדברים כאלו ...

אמנם על עצמי אוכל לספר שאם אני לא סגור ועדיין מתלבט און אוף אז לא שייך

אבל אם בגדול ההרגשה היא חיובית ואופטימית לגבי הקשר אז למה לא ..?

קיצר תחפרי בעצמך .

בהמון גורמים.

איזה סגנון אתם? יש כאלה שזה לגיטימי להם להסתובב ביחד בכל מקום, ולא אכפת להם שכל העולם יידע שהם יצאו ונפרדו ויעקוב אחרי כל החברים שלהם (אני הייתי כזו. הייתי מוסגלת להסתובב חצי דייט ראשון בתחנה מרכזית ולפגוש את כל העולם ואמא שלו, ללכת בדייט שלישי לאירוע ששנינו הוזמנו אליו- ולהסתובב שם ביחד ומי שרוצה להיכנס לסרטים (ויש מלאן כאלו) זה זבש"ו המלא...)

ויש כאלו שעושים הכל בשושו, שאף אחד לא ידע ולא ויחשוד, ולא יתערב. 

מה הסגנון של המשפחה שלו? מהסוג שיבין שאתם עדיין יוצאים ועוד לא החלטתם ולא יעשה צרות? מהסוג שזה נורמאלי להזמין חברה לחתונה? 

מה סוג הקשר? סבבה והכל אבל צריכים עוד זמן? עברנו את הדייט השלישי אבל את עדיין מתלבטת על האף שלו? נפגשים כל יום עשר שעות והכל זורם וכיף? את כבר מתכננת את השמלת כלה? את רוצה לזרוק ורק עוד לא יודעת איך? חשבון הטלפון ענק אבל הפגישות יבשות כמו הנגב? 

בקיצור- תתיעצי עם הבחור דנן, עם אמא שלך או כל מני כאלו שמכירים אותך ואת הקשר הלז טוב...

תמיד נחמד לקבל מחמאות 

במיוחד כשהן קונקרטיות...

הייתי הולכת.

זו עוד אבן דרך שיכולה לעזור לברר את הקשר, 

אם זה קשר שאני רוצה בו-זו דרך מצוינת להעמיק אותה

סופסוף יש צ'אנס להיות מעורב בדברים אישיים, משפחתיים.

אני תמיד מקוה שהדייטים יהיו סביב הזדמנויות שכאלה (ועד כה לא כ"כ יצא...)

אין צורך להגיע לתחילת קבלת פנים או לסגור את האירוע-אבל רבע שעה לפני שעת חופה מתוכננת

להשאר עד סוף ריקודים ראשונים-או לזרום משם.....

בהצלחה!

בשמחות!

אני ראיתי מישהו שבא לחתונה של אחות שלה, שבועיים אחרי שהתחילו להפגש.

לדעתי כדאי. זה נותן נק' מבט קצת אחרת על הבנאדם.

גם לראות אותו עם המשפחה (מה שתמיד מחפשים..)

וגם באופן כללי, בסיטואציה אחרת מאשר פגישה רגילה.

שתי ציפורים במכה אחת

ב"הצלוחה..

לק"י

השתגעתם?

כשתהיו דיי סגורים על זה.. סבבה..

לפני-למה? למה זה טוב?

את דרך ההזמנה שלו-
מה הוא שידר לך בה?איך הוא ניסח אותה?

האם הוא הזכיר בהזמנה את הרצינות של הקשר שלכם? או שתראי כבר את המשפחה שלו.? וכד'  

תחשבי על זה...

הגיוני שהוא יתייחס לזה (לפחות מאוחר יותר) כסוג של "מבדק"

יכול להיות שמבחינתו אם תבואי זה אומר שאת סגורה על הקשר (ואם לא אז לא )

אפשר גם לבוא לחופה בלבד או לסוף בלבד.

ואז ככה את באה אבל זה עוד מסוייג ...

(וגם סביר שלא כל העולם יראה  )

בהצלחה

רק מבחינתך. והוא לא מודע ללבטייך. אחלה בחלה של הזדמנות להביא לידיעתו..

ואולי הוא סתם מחפש משמחות 

אחי הגיעה עם אחת שהיו שניה לפני אירוסין לחתונה של אחותי,

הוא עשה את זה עם הכי הרבה טקט(הגיעו באמצע לכמה דקות, לא נכנסו ובעיקר קרה רק למי שרצה החוצה להגיד שלום)

ואז...

הם ניפרדו וזה היה לו מאוד לא נעים כי אנשים כן ראו ואחרי זה היו דיבורים..

והיא לא הלכה- וובסוופו של דבר זה היה לטובה.

הם נפרדו, וזה לא היה שייך..

כל מקרה לגופו- אבל כל עוד זה לא סגור לגמרי..ובנוסף מצטרף- תלוי באיזה נוסח הייתה ההזמנה...

תחשבי שכל המשפחה המורחבת שלו תהיה נוכחת בחתונה וכולם יבחנו אותך מכף רגל ועד ראש .

וכל עוד אתם לא סגורים אז זה ממש לא מומלץ .

אני אישית גם היה לי מקרה דומה  נפגשתי עם בחור מסויים והוא רצה שאני אגיע  למפגש של כל המשפחה שלהם (וזה היה ממש בשלב ההתחלתי של הקשר ) ולא הסכמתי ...........וטוב שכך כי בסוף הוא חתך .....כך שזה גם לא בטוח שאם הוא הזמין אותך לחתונה של אחותו זה אומר שהוא כבר מבחינתו סגור על הקשר .

יצא לי לגלות עד כמה חברות שלי מתוקות חבל"ז...

היתה שבת ממש כיפית

קיבלתי משו שרציתי מלא זמן בדיגמון מושלם!!

הוא בצבא קבע... תמיד צחקנו שהוא התחתן כבר עם הצבא  בקרוב אצל כולם/ן!!!

• התחלתי משהו שגורם לי שלווה
• השבוע יש מועד ב' אחרון לסמסטר א'
• שמעתי הרבה בשורות טובות וזה פשוט גורם שמחה גדולה 

שבוע טוב!

היו בריתות לאחיינים שלי

והייתה לנו שבת מעולה..

א. אני מתחילה להבין למה כמה דברים שאני רוצה לא קורים. ב"ה ותודה!

ב. מתחילה לתפוס את עצמי ברצינות..

ג. אחרי שיחה עם ראש המסלול שלא חושבת שאני צריכה לעזוב את המקצוע. פיוו..

ד. הצלחתי להתרכז בתפילת יום העצמאות.. בזכות המדרשה המקסימה..(:

ה. שבת נעימה ורגועה.

ו. חברה סיפרה שהתפללה עלי 40 יום. איזו חברה צדיקה!! (:

ז. סיימתי את תפקידי בתור מנהלת צמ"ע. שיוביל רק לטוב.. אמן.

תודה.

זה קרה רק השבוע...

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t426966#5055217

תתנהלו לאיטכם..

אולי בסוף תקודמו לנהל את פורום צמ"ע

בהצלחה!!!

אני לא חושב שהייתי מסוגל לחיות עם מישהי שהיתה תומכת בגירוש מגוש קטיף. 

לא הייתי יכול לחיות איתה באותו בית. 

אבל באופן כללי, אני חושב שאתה צודק. 

הרעיון היה קצת לעורר לגבי סדרי העדיפויות שכל אחד יחשוב מה באמת חשוב לו.

מי שלא מסוגל לחיות עם כהניסט גזען באותו בית אז סבבה לחלוטין אבל שיחשוב אם זה באמת מה שמפריע לו בחיי הנישואין.

שכשמדובר ביהודי לעומת אדם שאינו יהודי, כולנו גזענים. ההלכה גזענית במקרה הזה. 

אם לזה התכוונת כשכתבת "כהנסיט גזען" - אז אני מסכים איתך. 

אם התכוונת למילת גנאי - אז זה היה מיותר ודי טיפשי. 

אני לא חושב שזה לגיטימי לפסול על כל דבר. בית המקדש נחרב בגלל שנאת חינם - בדיוק כמו הגזענות שדובר בה באותו שרשור. בדגש על ה"חינם". 

כמובן שלכל אחד יש זכות לעשות את הבחירות שלו - אבל אני חושב שיש לחברה זכות להוקיע דברים מהסוג הזה ולעקור אותם. לערער על הלגיטימיות של הדברים הללו. 

ולדעת שהאישה שלה אני נשוי, תומכת בזה שיגרשו חברים שלי ובני משפחה מביתם בלי סיבה, כשברור שבסופו של דבר זה יעלה בחיי אדם רבים - ייתכן שאפילו חייו של בעלה המשרת במילואים - זה דבר שלא הייתי מסוגל לסבול. זה בהחלט היה מפריע לי בחיי הנישואין. 

אין שום שנאה בלומר שלא רוצים להתחתן עם מישהו מעדה אחרת.

נכון שלפעמים זה באמת לא משנה, ויש הבדלי אופי גם בתוך העדות עצמם, [לפעמים יותר משמעותי מאשר בין העדות] אבל אי אפשר להגיד שזה בכלל לא משנה.

יש הבדלים, גם אם לא משמעותיים בהכרח, זה עדיין הבדלים. ולא כל אחד רוצה להכנס מראש למצב כזה.

יכול להיות שלפסול אוטומטית בגלל עדה, בלי לבדוק שום דבר, זה סתם ללכת "ראש בקיר" ויש מקום לפחות לבדוק ולראות אם באמת יש הבדלים.

אבל אי אפשר לקרוא למי שלא מעוניין "גזען".

אני די בטוח שאף אשכנזי שאומר שהוא מעוניין להתחתן עם אשכנזייה בלבד, לא שונא ספרדים. אבל זה לא אומר שהוא מעוניין להנשא להם.

אשכנזי שלא מוכן להתחתן עם ספרדיה, לא שונא אותם, אבל חש עליונות עליהם ושהם נחותים ממנו. 

כיום, לפסול בגלל "הבדלים מנטליים" בצורה גורפת, זה מגוחך. גם אם קיימים "הבדלים מנטליים" באי-אלו מקרים, ברובפ המוחלט של המקרים, זה כבר לא קיים. רוב האנשים הצעירים במדינת ישראל נולדו כאן, כמו גם רוב הוריהם. 

אחרי שאנשים לומדים באותם בתי ספר, הולכים לאותן ישיבות, משרתים יחד בצבא באותן יחידות, לומדים באותם מוסדות להשכלה גבוה ו\או עובדים באותם מקצועותמותפללים באותם בתי כנסת - לפסול קבוצה שלמה מתוכם בגלל "הבדלים מנטליים" זה פשוט תירוץ לאגו וגאווה ותחושה של עליונות. 

בתור אחד שהשתמש ב"תירוץ" הזה, לא כדי לפסול מיד בלי להכיר אלא כדי לבדוק טוב טוב שבאמת זה לא המצב לפני שאני מוכן להפגש, אני לא חושב שזה "תירוץ לאגו וגאווה ותחושה של עליונות" כדבריך.

זה נכון שהיום אצל הבחורים/בחורות ההבדלים פחות משמעותיים, אבל מאחורי הבחור/ה עומדת גם משפחה.

ואני ממש לא מסכים עם אלה שאומרים שלא מתחנתים עם משפחה. זה כן שיקול, בטח אם זה עוד בשלב של הבדיקות.

מה גם שלמרות שלומדים באותם מקומות וכו', עדיין לא חסרים הבדלים.

ואני כן חושב, שכל עוד זה גיל צעיר יחסית, ולא לחוצים, זה בסדר גמור להחליט על קריטריונים מסויימים, ובאופן גורף ו"עיוור" לחלוטין לא לשמוע הצעות שלא עומדות בהם. (בלי קשר דווקא לעדות). אין שום פסול בלהחליט על כיוון שאתה רוצה בבן/בת זוג ולא לרצות להתפשר אפילו שזה הדבר הכי שולי בעולם...

בשביל זה פתחתי שרשור נפרד.

כל אחד יעשה את השיקולים שלו וזהו.

ההערה שלי על הכהניסטים ניתנה רק כדוגמה נגדית לדוגמה שאתה נתת. תאמין או לא הרבה אנשים גם בציבור הדתי רואים כך את תלמידי הרב כהנא זצוק"ל הי"ד. גילוי נאות - אני חי בשכנות טובה לכמה מתלמידיו המובהקים של הרב והלוואי והייתי זוכה ללמוד תורה מפיו.

בדיוק כשם שאתה חושב שכחברה אנחנו צריכים להוקיע מי שלא מוכן להתחתן עם בני עדה אחרת (ואני במקרה מסכים איתך על זה) יש כאלו שחושבים שכחברה עלינו להוקיע "גזענות" של תלמידי הרב כהנא.

אני כתבתי מקרה נתון, אתה הוספת שם תואר שאמור שלא להחמיא, בלשון המעטה. (זה כמו שהייתי כותב "שמאלני מסריח" לצורך הענין, מה שלא עשיתי). 

אפשר לכתוב את הדברים בצורה אחרת.

חיפוש של בן או בת זוג הוא תהליך של בחירה ולא תהליך של פסילות.

אדם מחפש את זוגו, הוא בוחר בו מבין כל האנשים שבעולם, זה לא אומר ששאר בני האדם שהוא לא בחר הם פסולים מבחינה כלשהי.

אני מציע לא להשתמש כלל במילה הזו ובטח שלא כלפי אנשים. אנשים אינם תפוחי עץ או אבטיחים, אנשים אינם פסולים, אינם פוסלים ואינם נפסלים.

בחיפוש בני זוג אנחנו עושים את הבחירות שלנו גם על פי קריטריונים מודעים וסדורים וגם על פי גורמים רגשיים ונפשיים שלא כולם ברורים בזמן שאנחנו בוחרים.

לכן זה שאדם מעדיף מישהו עם מראה חיצוני מסויים או מוצא או תעסוקה - זה לא אומר שהאחרים פסולים, זה רק אומר שהוא רוצה להתחתן עם זה (או כמובן זו) ולא עם אדם אחר.

אני מקווה שהבהרתי את עצמי.

אלעד, הארת לי נקודה מקסימה.

חיבת להיות איזשהו התאמה (גם בפוליטיקה) לא איזה מפלגה לבחור ספציפית, אבל בהחלט אם הוא רוצה לבחור לליכוד והיא לקדימה, זה לא בעיה שנגמרת ב"איזו מפלגה לבחור?" אלא זה דרך חיים שכל אחד מהם חי, והם שונות אחת מהשניה..

זה כמו שהיא רואה את יום העמצאות כיום חג למדינת ישראל, והוא בכלל חושב שאין למה לחגוג. זה דרך חיים שונה.. שחייבת להיות בניהם התאמה כלשהי!

יום עצמאות שמח

לק"י

אני מסכימה עם מה שעקיבא כתב למעלה, שבסופו וגם בתחילתו.. כל הקשר נבנה על דברים מאוד מהותיים בהתנהגות האדם.. כל עבודת המידות וזה.. זה צריך להיות שיקול הרבה יותר גדול בתהליך הבחירה.

כאשר השיחה אינה לצורך

זה נקרא להרבות שיחה.

אבל שזה לצורך, זה לא נקרא להרבות.

במכסת עירובין (דף נג עמוד ב') מסופר על ברוריה שהייתה אישתו של ר' מאיר:

רבי יוסי הגלילי היה מהלך בדרך. מצא את ברוריה, אמר לה: באיזה דרך נלך לעיר לוד? אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: "אל תרבה שיחה עם האשה"? היה לך לומר: "באיזה ללוד?".

בצורה דומה השו"ע פוסק שאסור להתסכל על נשים שאינן אישתו (שולחן ערוך אבן העזר כא)

סעיף א.

צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשה כנגדה או להביט ביופיה. 

ולעומת זאת מגיע סעיף ג ואומר:

מותר להסתכל בפנויה, לבדקה אם היא יפה שישאנה

נראה לך באמת שבעל ואשתו צריכים לשתוק רוב היום?

הכוונה היא להדרכה כללית של שאיפה למינימום של שיחה בטלה (ובעיקר ההדרכה מדברת על בני תורה שצריכים להשקיע את הזמן בלימוד). דייטים זה בהחלט שיחה שהיא לצורך.

אין לראות באמור לעיל פסק הלכה ו/או הדרכה תורנית. אני סה"כ כותב ממה שידוע לי מרבותיי וכל אחד יתייעץ הלכה למעשה עם מורה הוראה.

מפרש הרב המאירי: "הזהיר על הדיבור שאין בו צורך, בדברי הבאי וכיוצא באלו". לא על דיבור הנצרך. על הדיבור הראשון אמרו "לא להרבות" - שכן, בפשטות, גם דיבור כזה במיעוטו נצרך לפעמים בין איש לאשתו.

"דייטים" - זה אמור להיות דיבור לצורך חשוב מאוד, שמתברר מתוך השיחה הנעימה והמתעניינת בין האנשים. ונכון שגם שם - כמו בהזמנויות אחרות - ראוי אכן שיהיה ה"חוש" מתי דברים מתחילים לגלוש לשיחה שהיא "דברי הבאי" גם ביחס לצורך של הפגישה..

עם זה, ברור ש"צורך" הוא פונקציונאלי לענין. לא דומה "צורך" של דיבור עם פקידת מס הכנסה ל"צורך" של דיבור עם מישהי שבודקים אפשרות בנית בית איתה ושתהיה הנפש הקרובה לאורך ימים...  וסיגנון ותוכן הדיבור שונה בהתאם, ובסיוג הנ"ל.

ענ"ד.

אומרת :

 תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ל/א
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות

מי שרוצה להיות חסיד אמיתי יקיים מה שכתוב במסכת אבות.

שקודם יקיים את מידות הזהירות והזריזות במסילת ישרים

ושלא יקפוץ מעל הפופיק

מי שרוצה להיות חסיד אמיתי- מכבד את אשתו, מוקיר את ארוסתו, מקדיש יחס לפגושתו- מדבר איתה, מרבה לשוחח איתה שיחת רעות.

אתה צריך מקורות בשביל זה?

היה פה משהו ציני? שוביניסטי?      על מה הבהלה ? מה הלחץ? די לקחת ללב!

נגיד למשל הוא התכוון לומר- הגמרא מעמידה שהדברים של  יוסי בן יוחנן - הם מידת חסידות ולא הוראה לרבים

אבל זה לא יכול להסתדר- ברכות ונזיקין הם ל-א חסידות אלא שורת הדין

לא יודעת מה איתכם- אני לא רוצה להיות "חסידה אמיתית"

אני רוצה להיות "בעלת מידות לא גרועות" ממוצעת  |בשאיפה|

בלי להיכנס לדיוק של הפיירוש. אבל ברור שזו היתה הכוונה, להבנתי..

ממש בית מדרש פתחנו פה,

שמעתי סיפור בנושא על חסיד אחד שלמד את המשנה הזו והבין אותה כפשוטה, והחליט לנהוג לפנים משורת הדין ובמקום למעט בשיחה חדל לגמרי ולא דיבר עם אשתו, אלא רק בשפת הסימנים.

האישה שלא הבינה מדוע בעלה לא מדבר איתה חשה פגועה ולא הבינה מה לא עשתה בסדר, הלכה ופרקה את אשר על ליבה לרב.

הרב זימן את אותו החסיד אליו, כשהגיע הכניס אותו שמשו של הרב. החסיד עומד בחדר מול רבו ורואה שהרב ממשיך ללמוד ולא מתייחס אליו.... עובר זמן..... ועוד זמן, והרב לא מתייחס.

החסיד מכחכח בגרונו, אולי הרב לא שם לב שנכנס? אך שום דבר לא קורה...

כעבור שעה קורא הרב לאשתו ואומר לה "בואי יקירתי ספרי לי מה עשית היום?" והיא סיפרה לו שהלכה לשוק,

"ומה קנית בשוק",

-"עגבניות, ומלפפונים..."

"יפה, ומה בישלת לארוחת הצהריים?"

לאחר מספר דק' של שיחה יצאה אישתו של הרב.

הרב סימן לחסיד ,שכבר הבין את המשל והנמשל, שהוא יכול לצאת.

אשמח למקור אם מישהו מכיר את הסיפור, כתבתי אותו מהזיכרון פחות או יותר...

אם זה שתגיד עוד הפעם את שיר השירים זה ירגיע אותך, לך על זה..

רק אם לא תכיר בחורה בסוים ה40 ימים אל תתלה את זה בזה שיכול להיות ששכחת כמה פסוקים..

ואישה צדיקה שהרב שולח אליה לברכות אמרה לי שביום ששוכחים אפשר להגיד פעמיים שיר השירים ביום הבא.

מה קורה אם מפספסים פסוק? אני הייתי חוזרת לפסוק שאותו בטוח אמרתי ומשם ממשיכה.

בהצלחה!!!

רק בשורות טובות בקרוב

אני הייתי מציע לקרוא שוב,

הסבר:

כל העניין של קריאת שיר השירים, שירת הבריאה או כל טקסט או מעשה אחר

נועד לדעתי (קטונתי אבל מההבנה הפשוטה שלי) כדי לגרום לנו לבטוח בה' באופן מוחלט

לדעת שאנו מתפללים וה' הוא זה שיזמן לנו את הזיווג

 "השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך"(תהלים נה כג)

אבל אם תרגיש בתוך תוכך שלא עשית את ההשתדלות המושלמת, לא תולך לבטוח באמת בה'

כל הזמן תסתובב עם הרגשת חוסר בטחון וחוסר ודאות בלב

וזה לא אידאלי

ועל כן, הייתי מציע לקרוא שוב.

בהצלחה

ממליצה בחום על שיטת עבודת ה' הזאת.

אין משו טוב ומשהו רע - פשוט אנחנו צריכים לדעת, איך, כמה ומתי להשתמש או לעשות כל דבר..

הכי קל כשאומרים לך מה מותר ומה אסור...החוכמה היא לדעת להבחין בין הדקויות מה יותר טוב, מה יותר רצון ה', מה יותר נכון ומתי..

אם הדברים היו הולכים לפי מה שהגננת לימדה אותנו שיש לנו יצר טוב ויצר רע.. יש סוכריה לילד אחר היצר הרע אומר לי לחטוף לו והיצר הטוב אומר לי לא להקשיב ליר הרע.. חיים מקסימים..לא?! 

אבל להתלבט מה יותר נכון..

לשרת בצבא או ללמוד תורה..

לפרנס בעל שילמד תורה או להיות אמא במשרה מלאה...

להילחם על כבוד וקדושת הארץ או לשמר את אחוות האחים בעם ישראל...

העניינים מתחילים להסתבך!

אבל הם עוברים מדרגה של ילד לדרגה של מבוגר..

לדעתי - זאת היהדות האמיתית והבחירה החופשית שמדברים איתנו..

כייף לקחת את הדברים בצורה רגועה וחיובית

אל דאגה זה גם צעד גדול לאנושות

אני גם מחפשת צדיק

אני בת 21 סטודנטית ועובדת בין לבין

מחפשת בחור עד גיל 26 ששומר נגיעה

והוא בסגנון מרכז הרב שיהיה רציני עם ראש פתוח

שיוזם וכריזמטי

מי שחושב שעונה על הקרטריונים הנ"ל מוזמן לפנות באישי.

בהצלחה לכולם!

0507125394 בהצלחה!