בס"ד
דבר תורה לפרשת אמור
מבוסס על מאהלי תורה של הרבה יעקב אריאל שליט"א
בפרשה שלנו אנחנו קוראים את פרשת המועדים בה מוזכרים כל המועדים. אחרי הפסוקים על חג השבועות מופיע פסוק מפתיע: “ובקוצרכם את קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך בקוצרך, ולקט קצירך לא תלקט. לעני ולגר תעזוב אותם, אני ה' אלוקיכם” (ויקרא כג, כב). מה הקשר בין הפסוק לחג השבועות ולשאר החגים?
אם נתבונן על חג השבועות נראה שיש דברים שונים לשאר הרגלים: לחג השבועות אין תאריך קבוע, התורה קבעה אותו חמישים יום אחרי תחילת ספירת העומר ובזמן שמקדשים את הירח הוא יכול לחול גם בה' גם בו' וגם בז' בסיון. הבדל נוסף הוא שבשאר החגים יש משמעות גם חקלאית וגם דתית-לאומית: פסח הוא גם חג האביב ביחס לחקלאות, וגם יציאת מצרים, סוכות הוא גם חג האסיף בייחס לחקלאות וגם יושבים בסוכה זכר לענני הכבוד שהוא טעם דתי. בתורה לא מוצאים שום קשר בין שבועות למתן תורה, ומוצאים בתורה רק יחס לחקלאות – חג הקציר.
הר סיני נזכר הרבה פעמים בתורה. בהר סיני קבלנו את התורה: עם שלם עומד, שומע את קול ה', משה עולה, מקבל את התורה... מעמד סיני מהווה מקום מרכזי תורה. ובנ"ך כמעט ולא רואים שום התייחסות להר סיני. אין להר סיני שום עליה לרגל או קדושה מיוחדת. בדומה למשה שהקב"ה העלים את מקום קבורתו שמא נעבוד את משה, יש סכנה גם שלהר סיני תהיה חשיבות מיוחדת שעלולה להזיק את תורתנו הקדושה. המסר היא שהתורה היא מעל למקום, התורה לא מוגבלת להר סיני אלא אין שום הגבלה, לא יכולים לצאת למקום בו לא מחויבים לתורה. והוא הדין גם בנוגע לזמן: אין זמן מיוחד לתורה כי היא מעבר לזמן. ובהקשר הזה אפשר להבין את סמיכות הפסוק על מצוות פאה, לקט ושכחה לחג השבועות: המבחן האמיתי של חג מתן תורה הוא למחרתו כשהבן אדם חוזר לשדה הוא מתחיל לקצור את תבואתו: על זאת אפו האדם עובד קשה בשדה, קוצר את התבואה שהוא חיכה לה כ"כ הרבה זמן אחרי שהוא זרע את הגרעינים והתפלל לגשם. זה בשדה שנמצא כל פרנסתו. וכן הציווי: אל תשכח את העני ואת הגר. התורה מוסיפה: “אני ה' אלוקיכם” - זה במצוות האלה, יראת ה' של האדם, וקבלתו של התורה נבחנים, כי בעצם קבלת התורה היא עוד יותר חשוב מנתינה התורה. אנו מוצאים את אותו הרעיון בשני הלחמים המוקרבים בבית המקדש בחג השבועות: החמץ מסמל את הטבע החומרי של האדם, ועליו לקיים את התורה למרות הקשיים.
וכן בדרך הזאת הרמב"ן מסביר למה הרמב"ם השמיט את המצווה "לא לשכוח את מעמד הר סיני" מספר המצוות שלו: יש לרמב"ם כלל: הוא לא מונה בספר המצוות שלו כל מצווה שהיא כללית ושעליה כל התורה עומדת. ולכן הרמב"ן מסביר שלזכור מעמד הר סיני אינו מצווה פרטית כמו שאר המצוות, אלא כלל הנמצא בכלל מצווה.
שנזכה לדעת לקבל ולקיים את התורה כל יום מחדש,
שבת שלום!










איזה סיפור מרגש.. אפילו בכיתי.. 
