1. היה פורים שמח מאוד.
2. היתה שבת מקסימה.
1. היה פורים שמח מאוד.
2. היתה שבת מקסימה.
בס"ד ובהשתדלותי
השבת לבשתי את השמלה שסבתא קנתה לי ליום ההולדת והיא הייתה מהממת ומאוד שמחתי ללבוש אותה 
מהנ"ל משתמע שהיה לי יום הולדת - וזה נכון!! אני בת 20, ברוך ה' שהגעתי לגיל הזה 
* עוד שבוע עבר, עם כל מה שהוא טומן בו.. עם כל המשתמע מזה. ב"ה!
וב"ה, בזכות זה גם אף פעם לא נשארים במקום, אלא ממשיכים הלאה, מתקדמים! מזל שה' נותן כח!! ועוד איך..
* חברה שלי התארסה!!!!!!!!!!!! הדבר הכי שמח שיכול להיות!! 
טוב, אני שמחה גם בשבילו.. 
* פורים- חג שמח- שב"ה, גם הצליח לי להיות כזה... עם כל החששות... ואפילו הצלחתי לחגוג כמעט פעמיים 
* שבת שרק המשפחה, אבל כ-ו-ל-ם היו! לא קרה הרבה זמן...
*** שיהיה שבוע מבורך, רגוע ומלא בטוב לכולם! בשורות טובות! ***
חברים טובים שלנו- התארסו
הערב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ההההההההההההההההההההההההההההההאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מזל טוב!!!
כבר חיכיתי לזה... ידעתי כמה כמה ימים שיש להם וורט במוצאי שבת זה
(אין לי רשות כמובן לפרסם מי הם... ככה שממני לא תשמעו מאומה!)



ב"ה!
היתה שבת נחמדה
ביתית
היו לנו אורחים באמת הארוחות- שרדו את הצמחונות שלנו... נראה לי
היה פורים השבוע!! |אורות|
בעז"ה בשבוע הקרוב נתחיל להכין |כלים| שיכילו ויביאו לעולם המעשה היומיומי את כל האורות
עוד מעט פסח!! ![]()
פורים הראשון מאז אלפי שנים שנהנתי!!
שבת כיפית בבית עם חברה שסופסוף הגיעה!!
ב"ה חברה שלי התארסה הערב!!!!!!!!!!!!!!!!!!
וואו שבוע עמוס..
מוצ"ש-התארסנו
![]()
יום ראשון- הגיעו ציונים לכל המבחנים, והכל מצויין
![]()
יום שני-שלישי- דברים התחילו להסתדר כמו שצריך
![]()
היה פורים מדהים
![]()
ושבת חברה טובה שלי באה אלי
![]()
שיהיה שבוע מבורך וטוב!!! ![]()
- התחלתי עבודה השבוע.. וב"ה טוב לי!
- היה פורים!! פעם ראשונה שהיה לי שמח וטוב בפורים!! איזה קדושה... 
- חברה שלי אמורה ללדת בקרוב בעז"ה!!
![]()
ה' יתברך-תודה! על הכל..
ופרפר לבן-מזל טוב!! שתזכו לשפע ברכה אין סופי..
1. הייתה שבת (כלה של חברה) פיצוץ מלאה זיקוקים יירוטים ואזעקות.. אבל היה ממש שמח..
2. היא מתחתנת בשני ובע"ה כל העסק שם בדרום ירגע (תתפללו גם.. תודה!)
3. השמחה שוב משתלטת על החיים 
[חח, בטעות חיפשתי אותו בצמ"ע, שכחתי שהוא כאן!
]
עקיבא- תבורך על היוזמה!
~ השבוע עבר טוב ב"ה. למדתי על עצמי כמה דברים חשובים, שבעז"ה יעזרו לי להתכוונן יותר בחיים.
~ סוף סוף, ב"ה, נסגרתי על עצמי סופית לגבי לימודיי בשנה הבאה. בע"זה נעשה ונצליח!
~ תודה לה' על פורים מרומם! אני עדין באורות, והלוואי שכך ימשך! ![]()
~ תודה לה' על שבת נחמדת עם דודים נחמדים.
זכיתי לראות את בת דודתי הקטנה צועדת את צעדיה הראשונים לבד- והתרגשתי מאוד. פלאי הבריאה ממש. לפני רגע היא נולדה... ב"ה! ניסים ונפלאות לנגד עיני ממש.
~ קבלת שבת- בקרליבך. לא צריך להוסיף.
פשוט המשך מרומם לפורים מקסים.
בעזהי"ת.
סוג של השלמתי עם חברה..
דווקא פורים יצא מבאס, אם להודות באמת המרה... אבל זה השירשור השמח! |מוחק|
הממ.. שבת היתה נחמדת ביותר, יצאנו לטיול של שבת בצהריים ונתקלנו בעדר כבשים!!! מה אבד להם פה?! אבל הן היו חמודות
חוצמזה חיים דבש, מה יותר מזה..
אני יהודיה גאהבס"ד
1. החבר שלי סיפר להוריו והם לא כעסו ולא כלום ב"ה
2. שמעתי על המון אנשים שאני מכירה שהתארסו
3. עברתי חוויה ממש טובה בפורים והצליחו להעלות חיוך ענק על פניי למרות הקושי 
וכמובן, קמתי בבוקר!! זה הדבר הכי טוב שקרה!
אני מרגישה טוב, אפילו מאד!!!
היה לי בשבת כמה שיחות טובות עם אנשים..
פשוט רואים את זה שכשעושים מה שה' רוצה ומבקש מאיתנו הכל מסתדר והולך חלק!!
אחח איזה טוב ה'!
תפילה וישועה
לרפואת הרב יעקב יוסף כל מי שלוקח מסכת שיכתוב מתחת
תגובה שהוא לקח וכשמסיימים מסכת לכתוב מתחת למסכת שלקחתם שסיימתם
תודה רבה!!!
אז...
עדכנו את הפורום, מהיום אני באמת מבקשת מכם לפרסם שמות של חולים רק שם.
זה מכביד על הפורומים וזה סתם מעצבן שכל אחד מפרסם בפורום לו ואז העדכונים בורחים וזה יוצר בלגן.
בשביל זה יש את תפילה וישועה.
בבקשה שמות לזיווג, רפואה, פרי בטן, הצלחה וכל מה שעולה לכם, פרסמו שם.
שרשורי תהילים אשמח אם יעברו לשם וזה יהיה נחמד אם תצטרפו גם לשרשור תהילים שמתפרסם כל שבוע.
במקום לעשות לעצמכם אתם יכולים לעזור לנו לסיים.
תודה רבה!!
בתפילה שלעולם לא נזדקק.
לא יקרה כלום.
אתה רק תשתבח עם השנים!
אם אתה שואל את זה בפורום אז כנראה שעוד לא הגיע הזמן שלך להתחתן.
הקולה טובהאחרונהאבל מה הלחץ חבר?
תפרח תצמח תגדל ואז.. לא ככה?
שאלה לבנים,
כשבן מסתכל עליך במבט כזה זה אומר שהוא מעוניין לצאת איתך?
תשובות יתקבלו בשמחה![]()
הנכד..במבט כזה שאני לפחות מפרשת כאילו הוא מעוניין..
וארמי,אז למה הוא תוקע בך מבט?
אני מניח שהדבר הכי פשוט הוא לנסות לברר את זה.. אם לא ישירות איתו אז עם צד ג'....
יכול להיות שהוא אפילו נמצא בקשר אחר...
ויתכן שהוא חושב לעצמו: "היא אפילו לא תרצה להסתכל לכיווני"
ואז הוא מקבל צביטה בלב, משפיל את מבטו וגורר את רגליו לאיזו פינה רחוקה.
... מחשבות בקול רם... ![]()
ועוד דבר- לעתים בנות נוטות להחליט שהמבט הוא "כזה"..זהירות..
חוץ מזה, לא הבנתי..את מעוניינת לצאת איתו בכלל? או זו הייתה סתם שאלה היפוטתית?
כול מי שחושבת \בונה על מבטים של בנים שזה רציני אז לא את בכלל לא מעניינת אותם וזו לא אופציה בכלל מבחינתו.. אז רדי מיזה מהר...
לחסוך לכול הבנות שניפגעו מדברים כאלה ..
ייתכן והוא פוזל. או בוהה בהלם בפזילה שלכן..![]()
כתמר קרעת אותי. מצחוק..
שלא נכווה שוב..
שם זה לא ביצה.
זה ביצה רק של האמריקאים..
וביצה יש רק אחת!
קמ''ש ![]()
הרב ד"ר בני לאו שליט"א
הביצה האמיתית נמצאת יותר לכיוון אוהל נחמה/יקר
באיזור רח' הפלמ"ח
איזה נוסטלגייה..רחלקהאחרונהשבוע טוב!
התייעצות..
הייתי בשמחת תורה ובפורים במכון מאיר
(אני בת 20)
וראיתי מלמעלה מישהו שממש הייתי רוצה לברר עליו..
א. אתם חושבים שזה בסדר שבת מבררת על מישהו רק בגלל שהיא ראתה אותו? (לא זה בגלל המראה החיצוני שלו, אלא ההתנהגות, החברתיות והשמחה שהייתה בו גם בפורים וגם בשמח"ת)
ב. אם כן..מישהו מכם יכול אולי לעזור לי איכשהוא? אני לא מכירה אף אחד שלומד שם, וגם את הרבנים אני לא מכירה אישית..
תודה רבה!!
אבל לצערי לא יכול לעזור לך בנושא..
אני מכיר מישהו שעובד שם.
הלוואי ויכולתי לעזור לך.. אך אין לי קשרים עמוקים לשם.
אולי הכי טוב שתגיעי לשם בשבת רגילה,
תחפשי אברכית חמודה,
תנהלי איתה שיחה על אה ודה,
וברגע הנכון- תשאלי אותה אם היא מכירה ת'בחור הנ"ל..
אם ידוע לך מה שמו- זה יותר פשוט, כי אפשר גם דרך הרב יואב מלכא (נראלי שזהו שמו)
בהצלחה לך!
כמובן, אח"כ - לברר עוד מתוך ההיכרות..
תתקשרי לשם, ותבקשי את ר' יואב מלכא. הוא עוסק שם בענייני שידוכים.
לכל היותר - יתנו לך מס' טלפון.
ואם לא תשיגי שם - חפשי ב144 - יואב ומאירה מלכא.
ותתקשרי אליהם.
רק תנסי איכשהו להסביר במי מדובר.. יש להניח שיבין. לכל היותר, יראה לך מרחוק - שתראי אם עליו דיברת...
מספיק שיש לך מייל או מס טלפון של אחד הרבנים-
פשוט תשלחי להם
בדיוק את מה שכתבת פה
"שלום הרב, ראיתי בחור אחד שלומד אצלכם ואני רוצה לברר עליו- תוכל לשדך בינינו?"
רבנים מאוד אוהבים מצוות כאלו שמתגלגלות לפתחם
(כמו כל יהודי ששמח לעזור בשדכנות כמה שאפשר... )
ואם את באמת באמת מתפדחת-
תכתבי בקצרה "שלום הרב יש לי שאלה לרבנית איך אפשר להשיג אותה?"
ואז תדברי איתה..
כי במכון מאיר יש הרבה חבר'ה דומים.
וגם אני יכול לנסות לעזור. יש לי חבר שם (חחחח אולי זה הוא
)
ואז זה פותח את האופציות לשדכנים מכל הישיבות..
א. היה מדהים במכון מאיר נכון? 
ב. כל הבנות שם בלחיו''ת וכווולם חיפשו שם חתן (חוצמני..)
ג. חופשיי זה בססדר..
תקשרי לדני הגבאי או דברי עם הרב יואב מלכא ותעשי את זה..
בהצלחות אחות 
אמנם הייתי מעט זמן אבל בכ"ז.. 
ולפותחת- את יודעת שם? או רק איך הוא נראה?
כי אם יש שם, זה לא בעיה.. להפעיל את חוק הדתיים השלובים.. 
שהיה בהצלחה בכולופן!
וראיתי מלא מלא אנשים ש..וואלה אם לא הייתי באוויר לא הייתי אומרת שלום..
אמרתי שלום לכל עובר ושב..
אבל טוב שהייתי תודי שהיה יפה 
פורים שמח לכל מי שגר מחוץ לעיה"ק!
איך הכי טוב להגיד לה/ו שזה לא זה בלי שהיא/וא ת/יפגע?
מעלים ממס...
אני לא יכול לענות כי לא יצא לי לאמור 'לא'...
אחרי שחנ"ש עם הקב"ה (:
אנאלישר ובכנות, בלי תירוצים
עם איחולי הצלחה ומחשבה אם הוא מתאים לחברה שלך
אזרתי אומץ ואמרתי לה שזה לא זה..
פתחתי ואמרתי שהיה נחמד אבל שאני מחפש סגנון קצת שונה..היא הייתה קצת בהלם..
אז אני מקווה שלא נפגעת או משהו כזה..זה לא אישי באמת שלא, את אחלה, באמת!
תנסי להיות הכי רגישה שאת יכולה.
אם ירצה להיפגע - ייפגע,
אם לא ינסה - יבין שאלה החיים (את לא אמורה להגיד "כן" כי לא נעים לך להגיד את ה"לא").
ב"הצלוחה לכולנו!!!
(לאלה שמקבלים את ה"לא", ולאלה שאומרים אותו. להגיד "לא" לא קל יותר מלקבל את ה"לא". לעניות דעתי)
לקחה אותי את כל רחוב יפו הלוך וחזור היא גררה אותי לחפש טבעת אירוסין ועגילים. בדקה, מדדה הורידה. בדקה מדדה הורידה... הלכנו מלא, בגשם, בקור.
אחרי זה ישבנו לאכול איפשהו, והיא אפילו לא חשבה לשלם עלי (מזל שהיא נתנה למלצרית את הטיפ לפחות...).
מה אתם אומרים, לחתוך?
סתם סתם, אני שמח לבשר שהתארסתי עם בחורה מדהימה, הבחורה הכי מדהימה בעולם הלא היא on.
ואגב, מגיע לנו קראסונים וחלות 
בחיפושיםאמרו שמחר יהיה חם מהרגיל..(שרב) ובא לי להפתיע אותה באיזה פיקניק שווה כזה..![]()
אז שאלתי:
1. מה כדאי להביא?
2.להגיד לה מראש על זה או להפתיע?
שבוע טוב
אם הכוונה לעשות את זה ביום, כדאי לחפש מראש מקום מוצל.
עדיף מקום עם נוף יפה, שמשרה אווירה טובה! 
מה כדאי להביא?
דברים טעמים ולא כבדים
שתיה קרה!!
מצב רוח טוב 
האם להגיד?
תלוי כמה אתה מכיר אותה.
אם אתה לא יודע אם היא אוהבת את הדברים הנ"ל, כדאי מראש שתברר את הכיוון שלה לעניין. (לא חייב ממש לפרט מה אתה הולך לעשות, אלא את הכיוון)
אם אתה יודע שהיא אוהבת את זה, אפשרי לעשות הפתעה!
בהצלחה! ![]()
כל הכבוד על היוזמה
טוב זה תלוי איזה סוג פיקניק אתה רוצה..אבל אולי תביא פירות (סלט פירות) עוגות\עוגיות (משלוחי מנות
)
וכמו שנאמר לפני..תלוי בה- אם אתה יודע שהיא תזרום- אז תפתיע..
אולי תביאי בקבוק חלב+ אבקת שוקו ותוכלו לשתות עם עוגיות וכו'..
ובנוסף אתה יכול לקנות קורנפלקס\שוגי\כריות וכו..
זה ממש יכול להיות נחמד..
ואומנם זה קצת יקר (למרות שזה המחיר שתבוציא על 2 קפה במסעדה) ולך תדע..אולי זה ישתלם בעתיד
ובנוסף נשאר לך קורנפלקס לבוקר..
או לפחות להגיד לה להתכונן נפשית..
וקורנפלקס!! {שבנות אוהבות..דליפקאן D:}
תקפוץ לפצוציה הקרובה ותקנה 100 ג' פקאן סיני.
בדליפקאן בקושי שמים מזה!
ולא, אני לא אוכל דליפקאן, אכלתי אצל חבר וזה מה שהם אוכלים בבית (זה משהו בריאותי???) וזה ממש מעצבן.
כי בלי הפאקנים זה לא טעים!
כתמר יפרחאפשר להכין פנקייקים...
או אולי חביתות וירקות חתוכים...
מיץ שווה או שוקו..
1. אוכל: אפשר להביא אמגזית ולבשל יחד, תמיד זה נחמד.
בארוחת בוקר- אפשר להכין חביתות או פנקייק
בארוחת צהרים- פתיתים, ספגטי וכו'...
ירקות, לחמניות, קרקרים, גבינה, חומוס, כלים חד"פ, גפרורים, שימורים, שתיה..
אם אין אמגזית- אפשר גם מרשמלו על שיפודים או טונה מעושנת (זה עם הטישו) או להכין יחד סלט פירות...
אווירה: כלי נגינה, משחק נחמד
2. לגבי אם לספר שזו הפתעה- שאלה קשה. תלוי בה. נראלי אם אתה מתלבט- כדאי שתגלה לה..
מה שבטוח- זה לא יפחית מהכיף, מה שהמצב ההפוך עלול לגרום לכך..
כדי להכיר אותה יותר - מחר תשאל בפיקניק אם שמחה לדעת על כך מראש או שהעדיפה שיהיה בהפתעה?
תהנו! מתגעגעת לפיקניקים...
הנה כמה רעיונות שאספתי בדרכי..
מקום:
- ים. ה-מקום לדברים כאלו. לגבי חופים "נקיים" אז יש את הטיילת בת"א (לאיזור המרכז) חוף הים ע"י וינגייט (שרון) החוף בקיסריה(צפון) כנרת (עוד יותר צפון) אשקלון איפה שהעתיקות (דרום) ואמרו לי שבאשדוד יש טיילת "נקיה" בדרום איפשהו- אבל שם עוד לא היייתי..
- פארקים עירוניים
-גני משחקים חמודים אם אתה מכיר באיזור (מומלץ לכאלה שאוהבים לעשות שטויות..)
- אם אתה מכיר בנין גבוהה שאפשר לעלות לגג שלו- זה יכול להיות כיף.
- יש איזה גג ממש מול הר הבית, אני לא יודעת איך להגיע לשם, אבל זה מקום מדהים.
אוכל:
-חלבי:
1. סלט פירות טריים, גרנולה ויוגורט- יוצא טעים בטירוף.
2. לחמניות, גבינה וירקות- כמה פשוט ככה טעים
3. להביא בקופסא פסטה עם רוטב טעים ולחמם בשמש..
4. בורקסים
5. פאנקייקס עם רוטב בקופסא (טעים גם קר!)
וכמובן- לא לשכוח תרמוס עם קפה חם וטעים..
ושתיה קרה
בשרי:
1. לחמניות, חומוס, פסטרמה וחמוצים
2. כנ"ל רק עם שניצלים
3. לחפש שווארמה באיזור..
מומלץ לקנות גם עוגה\עוגיות לקינוח וכמובן- שוקולד.
לא לפחד להשקיע קצת כסף- זה כ"כ מקדם את הקשר הדברים האלו ונותן הרגשה טובה לשני הצדדים.
זאת רק אני או שחתונה נהיה עניין קצת יותר מדי קיצ'י?
כל הזמן יש פה הודעות על מתנות לשבוע שלפני, לוח ספירה לאחור, משחקים, מתנה לחדר ייחוד וכו' וכו'..
זה כבר נהיה הכרח שיהיו את כל הדברים האלה בחותנה? זה מרגיש לי קצת יותר מדי לחזור לימי האולפנה.. ומה אם אין לי חברות שטובות בדברים קיצ'ים? או שבעלי לעתיד לאו דווקא יודע לתת 7 מתנות בדיוק בזמן הנכון וכו'?
כל אחד ומה שמתאים לו, זה תלוי בסגנון של הזוג- אם מתאים אז כן ואם לא אז לא!
על דברים שוליים כאלו לא יקומו ולא יבנו בניינים.... הכי חשוב זה מה שיהיה אחרי החתונה כל חיי הזוגיות!
אני מכירה זוג (בת דודה שלי) שהיה לה את כל הקיצ'י מיצ'י הזה לפני החתונה, בחתונה ואחרי... אבל את כעיקר הם שכחו וחבל, כי עוד לא עברה לה שנה והם כבר בתהליכי גירושים.
העיקר זה להיות עסוקים בעיקר, אני לא אומרת שלא צריך וזה פוגע כל העניינים האלו שהזכרת- להיפך זה יכול להיות נחמד, אבל לא לצאת מפרופורציות כי המטרה האמיתית זה בניית קשר של זוגיות בריאה וטובה!
מקווה שהובנתי,
בהצלחה ובקרוב אצלך![]()
אם זה אומר שאנחנו זוג עם זוגיות מושלמת? לא. אם זה אומר שנכשלנו? גם לא.
יש מי שזה עושה להם טוב.
באותו אופן ניתן לטעון שפעם לא יצאו כ"כ הרבה זמן או היו נפגשים בבית וחס ושלום יוצאים החוצה.
זה לא מזיק, זה מועיל להרגשה בזמן הזה של הלחץ וכו'.
הכותבת ממש לא חובבת קיצ', אבל לפעמים זה כל הקאצ' 
יש כאלו שאוהבים את זה, ויש כאלו שלא.
אין לזה שום משמעות להמשך.
לא יאומר כלום על האיכות הזוגיות
רק אומר עד כמה בני הזוג אוהבים את העניין, נהנים מלעשות דברים כאלו, וחושבים שזה חמווווווווווווווד ![]()
(לפעמים אני תוהה אם זה גם מראה על חוסר בגרות- כי ככל שגיל בני הזוג עולה פחות מוצאים את הדברים האלו, אבל אני לא יודעת..)
הקידושין חלים גם בלי זה...
אומנם זה היה בפורום של איפור וטיפוח..אבל עדיין
מה דעתכם?
אני מעתיקה כתבה מאתר אחר:
זה התחיל בקטן, והפך לתופעה שאי אפשר להתעלם ממנה. המגזין הדתי לאומי ´נשים´ מבית ´מקור ראשון´, מדווח בהרחבה על התופעה ? לאחר שנים רבות שהפאה היתה סמל היכר לאשה החרדית, הגבולות מטשטשים, ומחזה נפוץ הוא לראות נשים דתיות לאומיות חובשות פאה לראשן ? ומה אומרים פוסקי ההלכה במגזר?
´אמרי לי מה על ראשך, ואומר לך מי את´, זו אמנם קלישאה, אך היא מתארת נשים רבות העוטות על ראשן כיסוי ראש, המשייך אותן למגזר או לחוג דתי מסויים. אורנה, למשל, נישאה לבחור שלמד בישיבת מרכז הרב, וכמו כל הנשים מסביבה, אספה את שיערה במטפחת. "במשך שנים התנוססה על ראשי המטפחת", היא מספרת. "אבל לאחר שילדתי תאומים, עברתי תקופה קשה. היו לי כמה ילדים קטנים בבית, בנוסף לשני התינוקות, ופתאום מאסתי בכיסוי הראש. חשתי צורך לשנות. לא רציתי להוריד את הכיסוי לגמרי - גם מבחינה הלכתית, וגם כי, בינינו, דוקא ללא כיסוי הייתי נראית לעצמי מבוגרת יותר. אז קניתי פאה קצרה".
בעלה של אורנה התנגד נחרצות לשינוי. "בעלי נבהל מעצם המחשבה. לו הייתי מבקשת ממנו להוסיף לי זוג קרניים עם זיקוקים על הראש, הוא לא היה מופתע יותר. תוסיפי גם את המשפחה שלו, המבטים, התמיהה. הם שיפדו אותי רק על עצם הרעיון. הוא לקח ממני את הפאה ודרש שאחזיר אותה לחנות. בכיתי במשך שעות, אבל לא ויתרתי. הרגשתי שאם לא אעבור לפאה, אשבר נפשית, זה היה שינוי שהייתי זקוקה לו ביותר".
בכדי לנסות להגיע להסכמה, ניגשו בני הזוג אל אחד מרבני הישובים הסמוכים למקום מגוריהם. הוא האזין להם ברוב קשב, ופסק כי במקרה שלה עדיף שתחבוש פאה, משתישבר נפשית או תבקש שינוי אחר שאינו צנוע. "בעלי קיבל את פסיקתו של הרב, ואכן, קניתי פאה חדשה. אני לא יכולה לגמרי להסביר זאת, אבל אני מרגישה טוב יותר עם עצמי כשאני קמה בבוקר ויוצאת עם הילדים חבושה בפאה, ללא מטפחת. כאילו השיבו לי מעט מנעוריי".
בבית אל מפרגנים
גם שרה לנקרי, אם לשבעה, עברה לאחרונה מחבישת מטפחות וכובעים לפאה. "עברתי שינוי גדול בחיי, והפאה היא חלק ממנו", היא מסבירה בחיוך. "לפני כמה שנים עליתי במשקל, והרבה", היא טוענת, ואני מתקשה להאמין לה כשאני ניצבת מול דמותה הרזה והמטופחת. אבל היא שולפת תמונה מן העבר של אשה מלאה, חבושת כובע, שאין כמעט כל דמיון בינה לבין הדמות שמולי.
"הלידות, ההריונות, החיים, עשו את שלהם, ולא הרגשתי טוב עם עצמי", היא אומרת. בעזרת סבלנות ודיאטה שהרכיבה בעצמה, ובעיקר הרבה אימוני כושר והתמדה, היא עשתה את הבלתי אפשרי, והשילה כארבעים קילוגרמים ממשקלה.
"לאחר שירדתי במשקל החלטתי לגשת ללימודי איפור מקצועי. למדתי אצל ירין שחף, קיבלתי תעודה, והיום אני אוהבת לאפר בעיקר כלות ואימהות ביום החתונה", היא מספרת על המהפך הכולל שעשתה בחייה.
"מלבד זאת, הפאה לא זרה לי. אמא שלי ואחיותיי חובשות פאה, כך שזה היה טבעי לי במובן מסויים, ולאחר שרזיתי והרגשתי טוב עם עצמי, פשוט הרגשתי צורך לשנות"..
איך הגיבה החברה מסביבך?
"אני גרה בבית-אל, וזכיתי רק לפרגונים. כולם החמיאו לי, וגם אם למישהי היתה ביקורת, אליי היא לא הגיעה".
"מעניין, דוקא הילדים התקשו בתחילה להתרגל. הם אמרו לי שאני פחות אימהית עם פאה, שהם רגילים לראות אותי אחרת, ובכלל, הם היו צריכים להתרגל לאמא שהיא שליש מהאמא המקורית..."
לעומת הקלות שבה מדברת לנקרי, תרצה מוכנה להתראיין רק בשם בדוי. קשים לה המבטים מסביב, והתגובות הלא פשוטות שקיבלה לאחר שעברה לפאה. "אני באה מבית שבו כולן עם מטפחות ראש, והמטפחת היתה סימן הזיהוי שלי. אפילו באירועים חגיגיים הייתי עם מטפחת בד. אלא שאז צצו השערות שהאפירו, וזה צרם לי. היה קשה לי לראות את הצבע הזה ניבט בצדדים. נכון שכיסיתי היטב, ובכל זאת, התדמית שלי בעיני עצמי ירדה. הרגשתי ביטחון עצמי ירוד בעבודה, חששתי שאנשים רואים כל הזמן רק את האפור האפור הזה", ולפני שאני מספיקה לתהות, היא אומרת "ואל תשאלי אותי על צבע לשיער, מדובר בעוד מטלה שדורשת מיומנות וזמן. בעצתו של בעלי, ובאישור הרב שלנו, עברתי לפאה. אין ספק, הרגשתי טוב יותר", היא מסכמת.
ויש גם מקרים שבהם הדרישה לפאה מגיעה דווקא ממקור חיצוני. זיוה מתארת כי "ביקשתי להתקבל לעבודה בבית ספר, והמנהלת הודיעה לי באופן חד משמעי שהיא מקבלת רק מורות חובשות פאה, כי בית הספר שייך לזרם הליטאי חרדי. עד היום לא הבנתי למה, התלבטתי, אך בעלי תמך בי, ואמר כי הוא מקבל את החלטתי". זיוה, אגב, החליטה שלא לעבוד בבית הספר הזה, שדרישותיו החיצוניות נראו לה כאפליה, אך באופן אישי, בכל זאת, עברה לפאה...
במהלך העבודה על כתבה זו, פגשתי עוד ועוד נשים שעברו באחרונה ממטפחת לפאה. חלקן היו מוכנות לדבר בקלות על השינוי, אחרות סירבו או בקשו ששמן יוותר עלום. תהיתי האם מדובר בתופעה שולית של בודדות, או שזהו טרנד חדש בתחום כיסוי הראש.
הפאנית נחמי ארנברג, בעלת סלון פאות במלון רמדה בירושלים, משוכנעת שזו תופעה שהולכת ומתפשטת בקרב הציבור הדתי-לאומי. לדבריה, יותר ויותר נשים מחליפות את כיסוי הראש שלהן, וממירות אותו בפאות.
ארנברג מספרת כי היא רואה מקרים רבים - מצעירות המבקשות שיער בדיוק כפי שהיה להן לפני החתונה, ועד לנשים שמקום העבודה שלהן מחייב מראה אלגנטי יותר. "הסלון שלי ממוקם במלון. ביני ובין אחת הנשים שמגיעה למקום דרך קבע, התפתחה ידידות. לפני כחצי שנה היא סיפרה לי שבנה חוגג בר-מצוה, והיא מרגישה שהמטפחות שבהן היא מורגלת אינן הולמות את השמלה שתפרה במיוחד לאירוע. הצעתי לה לקנות פאה, והיא רק הנידה בראשה והסבירה לי שבעלה מתנגד. ובכל זאת, מידי שבוע היא חלפה כאן, עד שלפני כחודש, ערב בר המצווה, הצעתי לה לשכור פאה לערב אחד, ועדיין בעלה התנגד. אמרתי לה ´לערב האירוע אני נותנת לך פאה´. היא חזרה ביום המחרת ורכשה אותה..."
ארנברג מספרת עוד: "הגיעה אליי כלה צעירה, ובזמן מדידת הפאות שלה, אמה, שתמיד הלכה עם כיסויי ראש, התרגשה מאוד והחליטה למדוד אחת בעצמה. התוצאה היא שגם האם החליטה לעבור לפאה". עם זאת, חשוב לה להדגיש כי מעולם לא ניסתה לשכנע אשה להחליף את המטפחת לפאה; חלק מהנשים שמגיעות אליה משתפות אותה בלבטיהן, הן מעוניינות לעבור לפאה, אך הבעל בבית מביע התנגדות. "אני מעדיפה כמובן לתת שירות גם כשהבעל שותף לקניה, כך השמחה יותר שלימה", היא אומרת בחיוך.
ומה אומרים פוסקי ההלכה במגזר?
יש לא מעטים פוסקי הלכה במגזר הדתי לאומי, שהתירו לנשים ללבוש פאות. החל מהגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שהיה הרב הספרדי הראשי ראשון של המדינה, נשא בתואר הראשון לציון והיה נשיא תנועת "המזרחי", בספרו "משפטי עוזיאל", וכלה ברב מרדכי אליהו זצ"ל, שאף הוא היה ראשון לציון, ואשתו הלכה בכיסוי חלקי של פאה, שדעתו היתה להעדיף פאה על כיסוי ראש שמעט מגולה (תשובה באתר כיפה).
גם הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל, וממנהיגי תנועת המזרחי, כתב להתיר לבישת פאה בספרו "שבט מיהודה".
אף הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, שהיה מפוסקי ההלכה הבולטים של הציבור הדתי לאומי, ושימש כחבר בית הדין הרבני הגדול, כתב להתיר פאה. בחוברת "המשביר", שהיא אוסף תשובות מכתב ידו של מהר"י קאפח, מובאת תשובתו: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור (=מעצב) כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".
גם תלמידו, בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות, ציין: "וכן כתב מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא (=וכך מובא במשנה, וזה כיסוי ראש מעולה)".
גם הרב אליהו אברג´ל שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים, ורבה של שכונת בקעה, מתיר לבישת פאה.
כך היא גם דעתו של הרב הגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים וראש הכולל לדיינות בפסגות.
גם הגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב העיר שלומי וראש בית המדרש שערי עוזיאל, כתב להתיר לאשה ללבוש פאה.
גם הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א, רב הישוב ´בית אל´ וראש הישיבה שם, נשאל באתר ´ישיבה´, בנוגע ללבישת פאה: "בעלי רוצה שאני אלך עם פאה ארוכה קסטם ולא של סבתות אבל אני חוששת שזה לא על פי ההלכה. רציתי לקבל תשובה ברורה בנושא כי אני רוצה שיהיה אצלינו שלום בית אמיתי. אז השאלה, האם יש בעיה ללכת בפאה קסטם וארוכה מעבר לאורך הכתפיים"?
ותשובתו היתה: "פאה שקשה לזהות שאינה השער הטבעי של האשה אינה לרוחה של ההלכה. ואולם אם את גרה במקום שכולן הולכות כך וידוע שזו פאה, אם זה יגרום לשלום בית יש מקום להקל".
גם הרב ש. יוסף וויצן שליט"א, רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל, כתב בתשובה באתר ´ישיבה´, במענה לאשה ששאלה האם מותר לה ללכת עם פאה: "מותר לך ללכת עם פאה, אולם זאת בתאום ובהסכמת בעלך. אם יש לך צורך ללבוש פאה משום שרק כך את מרגישה בנוח עם עצמך, אין חסרון בצניעות".
מאידך יש גם רבנים שדעתם לאסור, כמו הרב דב ליאור, רבה של קרית ארבע, וכמו בכל מחלוקת הלכתית, יש דעות לכאן ולכאן. אך התופעה של חבישת פאה בקרב נשים דתיות לאומיות, כאמור, תופסת תאוצה עם כל יום שעובר.
בכדי ליידע את הסביבה שהינך נשואה... כיצד פאה הנראית כמו שיער אמיתי עונה על צורך זה?
הייתי שבוע שעבר בבית כנסת של חב"ד ות'אמת שממש לא יכלתי לדעת מי נשואה ומי רווקה, פשוט כי הכל נראה אותו הדבר,אם כך כיצד על ידי לבישת פאה יודעים שאת נשואה?
היתה לי מורה ביסודי רווקה שהתחתנה במהלך השנה,שבוע אחרי החתונה היא הגיעה לבי"ס עם פאה בדיוק, אבל בדיוק כמו השיער שלה... עד היום אני זוכרת איך חשבנו שהיא בלי כיסוי ראש בכלל ולא הבנו (בי"ס חרדי) ואת התמיהה של כולנו (ילדות בכיתה ז') על הפאה...
לדעתי פאה זה דבר לא נכון לחלוטין.
לכסות את השיער שלך, שאת מצווה לכסות, עם שיער טבעי כ"כ, שברוב המוחלט של המקרים גם הרבה יותר יפה משיערך הטבעי, זאת עקיפה של המצווה בצורה לא נכונה בעליל.
זה כמו שנכסה את הגוף, עם בגדים שעליהם הדפס של גוף, יפה יותר מהגוף שלנו. ("אבל העיקר שכיסינו!" >צ<)
יש כ"כ הרבה, אבל כ"כ הרבה, סוגי מטפחות וכובעים היום, כל אחת יכולה להתחבר לנישה שלה, לסגנון שלה, לטעם שלה... לאו דווקא בטפחת-סבתא כמו של הנשים בצילום של הכותל מלפני 150 שנה... אפשר לשים מטפחת ולהרגיש צעירה ויפה (לא שיש לי נסיון במטפחות, אך אני יכולה לדמיין...)
גם הרבה רבנים בציבור החרדי יוצאים במלחמה נגד הפאות.
אגב, יש לי דודים חסידים,
ושאלתי את בת דודתי, למה הנשים שלהם הולכות עם פאה, אם אשת האדמו"ר בעצמה הולכת עם מטפחת!
-כי היא אשת האדמו"ר.
שאלתי,אבל היא אות ומופת בעינכן, לא? אז למה בקטע הזה אתן לא הולכות כמוה?
- כי היא אשת האדמו"ר. רק היא הולכת ככה.
נו שוין. לא הצלחתי להבין.
בעזהי"ת.
אז למה אלמנה/גרושה מחוייבת אף היא בכיסוי ראש?
[יש הקלות בזה, אבל מעיקר הדין מחוייבות.]
"כתבה" בסיגנון זה, היתה לא רק בפורום "איפור וטיפוח", אלא גם ב:
"נשואים טריים"
"הורות"... (מה הקשר?)
יש כאן מגמה ברורה; לא ברור לי מאיזה כיוון (זה יכול להיות מכיוון של רצון להחליש את הצד הדתי, כמו גם מכיוון של מישהי "חבדית" שהחלטה "לגייר" את כולן....).
ומן הסתם ההנחה היא, שסתם בחורה לא תדע בדיוק איך להתמודד עם שפע של "מקורות"...
אותי, זה פשוט מגעיל צורת ה"תעמולה" הזאת [כמובן, לא מדבר על מי שהביאה כאן, יכול להיות שהיא סתם "מצטטת"]
וכל מי שחושבת ללכת עם כיסוי ראש מלא, בלי "התחכמויות" יכולה להיות רגועה עם תחושתה הטבעית שהיא עושה דבר גדול ואמיתי...
[מי שדווקא מעונין - יכול לראות קצת "התכתבות" בנושא זה בפורום ש"למטה". גם שם נזהרתי לא להיכנס לעצם הדיון ההלכתי, שזה בכלל לא המקום השייך - אלא ל"צורה" הזו... כולל ציטוט מקורות חלקי, לא נכון וכו'..]
שבת שלום.
כתמר יפרחובעלת כוונות מסויימות (יצרני פיאות/אנשים שמעדיפים שההקפדה בציבור שלנו תרד וכו'.)
לעצם השאלה-ברור שאעדיף שאשתי תלך עם מטפחת ולא פאה.יותר יפה, יותר נשוי,יותר יהודי.
כ"כ הרבה רבנים אוסרים בצורה נחרצת,
וההזכרה של רב אחד שדעתו לאסור
אני לא לוקחת את זה לכיוון המגזרי אלא לדרך פסיקה
יש שמתירים ויש שאוסרים.
כעיקרון ההלכה הספרדית ברובה אוסרת
לא לוקחים דוגמא ממקרה פרטני יוצא דופן
וכל אחד שיגש לפוסק שלו וישאל
לפי מה שזכור לי.. גם הרב אליושיב נגד פאות!
אוי מזרחוניקים מזרוחניקים.. מה יהא עליהם?! 
יותר אצל "חרדים"...
מה אשמים ה"מזרוחניקים"?.....
שהולכות עם פאות מיליון דולר וזה נראה כמו שיער אמיתי
פעם אחת מישהי היתה מולי ואמרתי לעצמי "וואי איזה שיער יפה יש לה.. גולש וזה..." עד שהתקדמתי קצת
וראיתי שהיא בהריון...
וזה מזעזע אותי כל פעם מחדש לראות עד כמה הפאות נראות כמו שער מהמם ביופיו...
ובכלל בכלל לא נראה כמו פאה.
והנשים שחובשות אותן לא נראות נשואות בכלל...
אני גם לא מבינה איך הבעלים שלהם מסכימים להם...
אם הייתי בן בטוח הייתי מתחילה עם אחת מהן... הן פי אלף יותר מהממות מרווקות עם שוונצים בשיער או קצוות מפוצלות...
בפורום נשואים טריים
אין מה לחדש בו
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t414732#4941389
ואי לכך שהפורום אינו במה להתדיינות הלכתית
או במה למניפולציות חברתיות- השירשור ננעל
אורייןרבותיי נא לעזור לאוריין למצוא את האחד והיחיד .
בס"ד! הרב כהנא צדק!
אם את צריכה אז.........
תחפשי בנוער ובגיל ההתבגרות.......... !!!!!
ב"הצלחה דארלינגג.....
אבל אני מסתדרת מצוין 
בקשר אלייך בת דודתי, אני יכולה לעזור לך למצוא !
כלומר בעל יכולת הכלה (של כל האורות)...
בטוח כבר ביקשו פה אלף פעם.. אני קצת מתעצלת לעשות חיפוש...
אני צריכה להכין לוח ספירה לאחור לחתונה לחברה שלי.
אני מחפשת כל מיני קטעים לכתוב בו (אין לי את הספר מ"קודשת" בהישג יד...)
יש למישהו איזה קובץ מחשב מרוכז של כל מיני קטעים?
תודה רבה ושבת שלום!
בס"ד
מבוסס על "טל חרמון" של הרב שלמה אבינר שליט"א
רוב פרשתנו עוסקת בחטא העגל. אחרי עתים נשגבות וניסי ניסים כמו קריעת ים סוף ומתן תורה, העם חוטא בחטא העגל, כמו כלה שזנתה תחת חופתה, כפי שמפרשים חז"ל. חטא העגל הוא נורא ואיום, ואפילו בדורנו שרוב העם לא נכשל בעבודה זרה, יש לכל אחד חלק מהחטא הזה. מה בא חטא העגל ללמד אותנו?
האמת, זה לא מוסכם שעם ישראל עבד עבודה זרה ממש בחטא העגל. ריה"ל (כוזרי א’, צז) וגם האור החיים הקדוש טוענים שעם ישראל לא חטא בסיבה הראשונה – במציאות של הקב”ה, אלא באמצעי – בדרך להתקשר אליו. משה רבנו היה נביא הדור, דרך ההתקשרות בין הקב"ה לעם. אחרי שהם חשבו שהוא מת, הם חשו צורך ליצור אמצעי חדש בינם להקב"ה. הדבר דומה מאוד לחטא אדם הראשון: “כי יודע אלוקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע” (בראשית ג, ה) ומסביר הרמב”ם במורה נבוכים (א,א): “מעצמו לדעת טוב ורע” - הכוונה היא שהאדם עצמו קובע מה טוב ומה רע. המוסר האלוקי הופך להיות מוסר אנושי.
כשהאדם קובע מעצמו מה טוב ומה רע, אז הוא מתנתק מהמקור האלוקי. זאת בעצם הזוהמה הרוחנית של זוהמת הנחש. חז"ל דורשים במסכת שבת: “יום השישי – אם אתם מקבלים תורה יש לעולם קיום, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו.” (שבת פח.). מתן תורה הוא שלב נוסף של בריאת העולם, שלב שעליו עומדת כל האנושות, שעולם בלי תורה אינו שווה. במעמד הר סיני, תוקנה זוהמת הנחש: “ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני, לא פסקה זוהמתן” (שבת קמו.). כשקבלנו את התורה בהר סיני, הקשר עם הקב"ה תוקן, ושוב נהרס בחטא העגל, כשהאדם קבע איך לעבוד את ה’. (מורה נבוכים א, א). חטא העגל הוא חטא כללי – כמו חטא אדם הראשון – שכל אחד יש חלק בו. “ארבעה מתו בגלל עטיו של נחש” כפי שמובא במסכת שבת (נה
.
קורה שבקיום המצוות, האדם קובע מעצמו מה הוא עושה, ומה הוא לא עושה – מה מוצא חן בעיניו ומה לא, כמון בן אדם שבוחר את סעודתו בתפריט במסעדה. אבל התורה אינה כך. כל התורה, על המצוות באות ממקור אלוקי, וזה זה הטוב המוחלט. וגם אם יש דעה שאומרת שיש עניין לחקור בטעמי המצוות, יש לדעת שהטעם האלוקי לעולם לא נוכל לדעת מה הוא, כי אנחנו חיים במציאות של הסתרת פנים. מה שבטוח, זה שהקב"ה הוא המקור של הכל הוא הטוב המוחלט.
שבת שלום!
זאת לא הפעם הראשונה שאני שומעת על מקרה כזה ולא משנה מאיזה צד...
הבחור/ה רוכשים את אמונו של הצד השני ואז מרגישים בנוח לספר על חולשותיהם וחסרונותיהם(ולפעמים מתחילים גם עם כל מיני סיפורים שקשורים לאותה חולשה)
הצד השני מתחיל להילחץ וגם לנפח את הדברים....
וכעת אני שואלת:
למה אנחנו לא יודעים להכיר בחסרונות שלנו?למה אם מישהו מספר לנו על חולשה שלו אנחנו יישר נבהלים במקום לראות בו אדם כן ואמיתי שיודע להכיר גם את הצד השלילי שבו?הרי ברור לכולנו שאנחנו לא מושלמים,אז למה אנחנו לא משלימים עם זה?למה מי שיוצא לדייט צריך להרגיש שעליו לשווק את עצמו ולא להיות מי שהוא?
אני מנחשת שכל הקוראים יגידו לעצמם "נו,זה ברור.."אבל לפעמים גם בדברים הברורים אנחנו טועים...
אז סתם,רק רציתי להעלות נקודה למחשבה...
שלא ממש לעניין לספר עליהם אחרי שרוכשים אמון, אלא היה רצוי לדעת קודם. אני פגשתי בחור שאחרי שרכש אמון, סיפר לי דברים, שהיה מן הראוי לדעת קודם, כדי להבין שזה לא הולך, במקרה הזה מדובר על מחלות תורשתיות מסוכנות שעוברות במשפחה..ולא, זה לא סתם לחץ..
בעניין הזה (צריכים להתייעץ עם רב) אולי אפשרי לספר דברים כאלו לאחר כמה פגישות,בשביל לתת הזדמנות לצד השני להכיר ולראות אם הוא מוכן לקבל את זה,להגיד דבר כזה בלי הזדמנות שהצד השני יכיר זה מרתיע והסכוי שהצד השני ידחה מעצם שמיעת הדברים בפגישות ראשונות הוא גדול כנראה. לכן כל אחד צריך לעשות את שיקוליו אבל אולי לא נראה לספר זאת בפגישות הראשונות,שוב צריך להתייעץ עם רב מתי כבר חייבים לספר.
שבציבור הדתי אין מספיק זמן,
אין זמן להכיר באמת,
אין זמן להבין יתרונות חסרונות וכו'.
כל דייט הוא מבחן, ואם לא היית במיטבך באותו יום?
כאשר זו הגישה, שכל דבר זה חלק מהציון,
אז כל חסרון הוא חמש נקודות פחות...
בנאדם שיישב מולי, וינצל את הדייט כדי לספר לי כמה רע לו בחיים,זה כבר לא חיסרון..זו שריטה!
לא בסדר בו חלילה.. אינני יודע מה לעשות במקרה כזה,אולי כדאי להתייעץ עם רב אם כדאי לשתף מישהו שמכיר אותו שאולי יוכל לעזור לו ? כי זה נראה לי באמת מצוקה..
ועצוב שזה כך.
לאן אנחנו ממהרים?
כאילו עומד בפנינו זמן מוגבל שצריך להספיק לבחון בו את כל ה"מוצרים שיש על המדף" (וסליחה על הביטוי, אבל ככה זה מרגיש) ולבחור את הטוב מבינהם.
במקום לתת הזדמנות אמיתית לראות ולבחון את הדברים ברוגע ובענווה ביחס לעצמם ולא ביחס לאחרים, אנחנו בטוחים שאנחנו יודעי ומביני כל, שופטים ומסיקים מסקנות על האדם שעומד מולנו בלי לברר את הדברים, שוכחים שמדובר באדם זר עם נורמות, הרגלים ואופי אחר משלנו. ברגע שהמציאות לא עומדת בציפיה- ממהרים הלאה.
ומה יעשה מי שהחולשות שלו קצת יותר גלויות לעין?
שמוצא את עצמו שוב ושוב כשלקחו ממנו את טופס הבחינה לפני שהספיק לענות על שאלה אחת?
מרוב שרוצים כבר להגיע לנקודת הסיום (וטועים לחשוב שזה באמת סיום...), מחפשים דרכי קיצור. וכידוע- הדרך הקצרה היא ארוכה, ואילו הדרך הארוכה- קצרה.
("פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים ואמרתי לו באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי ישנם שני דרכים: האחת קצרה וארוכה והשניה ארוכה וקצרה, והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גנות ופרדיסין ולא ניתן להיכנס אל העיר. חזרתי לאחורי אמרתי לו: בני, הלוא אמרת לי שדרך זו קצרה! אמר לי: ולא הוספתי ואמרתי שהיא ארוכה"? (על-פי התלמוד הבבלי, ערובין נג, ב).)
אנחנו צריכים לשפוט את זולתנו על פי התנהגותו ולא על פי מה שהוא מציג בדיבורים.
אם נפגשים מספיק, ואם רואים זה את זה במגוון סיטואציות, ניתן ללמוד הרבה מאד אחד על השני.
אפשר לראות נדיבות, הומור, חכמה ובכלל את הסגנון הכללי.
אנחנו לא סוחרים המציגים את מרכולתם, אנחנו בני אדם עם כל הטוב והרע שבדבר.
כל הוידויים הסדורים הללו הם עניין חסר טעם.
דברים כאלה צריך לספר מההתחלה...הכוונה היא לחסרונות כלליים שלכל אחד מאיתנו יש,ובכל זאת כשהצד השני מספר על חיסרון כזה אנחנו נבהלים מזה,כאילו שאנחנו מושלמים...
הבעיה היא שאנשים לא מסוגלים לספר באופן חופשי על החסרונות שלהם כי הם מפחדים שידחו אותם בגלל זה,אבל כשהם שומעים מהצד השני על חיסרונותיו הם יישר נרתעים במקום להעריך את אומץ הלב שלו....
חסרונותיו מתגלים באופן טבעי, בהתנהגות..ואז הצד השני יכול לשפוט אם הוא רוצה או לא.
למה לפרסם את החסרונות?
אני לא מבין את השאלה מצד מהותה.
אם גילו אצלך חסרון - אם הוא מוכר לך - תודה עליו
אם לא מוכר לך - תבדוק אם אכן זה המצב.
למה להסתבך?
וגם לא מדובר על חסרונות, נפילות ושגיאות שקרו לפני שנים - שבהם אני מסכים שלא צריך לספר.
מדובר על חולשות מידותיות התנהגותיות שקורות בחיינו מפעם לפעם.
דוג' - קם מאוחר, גולש בפורומים, אוכל וסובא, קשר לא משו עם ההורים וכו'.
אלו חסרונות שלא מובלטים כ"כ תוך כדי הדייטים ובחיים האמיתיים הם כן חשובים, ויש מצב לפספס אותם אם לא מספרים.
(אני מקווה שצדקתי...)
אין כאן הבעת דעה, אלא מיקוד.
אם ככה, אז כולנו נועדנו להיות עם עצמנו..
רוחקטנהאחרונה<object style="height: 390px; width: 640px"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/o1-Ogg3FlB4?version=3&feature=player_embedded" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true" allowScriptAccess="always" width="640" height="360"></object>
לא תלו גם את אותה?
חוץ מזה רצינו שתתחרש בגלל זה אנחנו עושים הרבה רעש!
ואם יש לך מלא פרג-מה אתה מתלונן זה אחלה אטמים...
יותר מדוייק, לטענת אמא שלי היה פחות רעש בזמן של המן, כלומר היה רעש מסודר ולא סתם רעש כמו לכל אורך המגילה.
בשנים האחרונות אבא שלי קורא במקום חילוני כלשהו, יש שם רק משפחה אחת דתית.
אז השנה ושנה שעברה גם אני הגעתי, לנגן שם.
היה שם רעשי רקע במשך כל קריאת המגילה.
ובבוקר בכלל שמעתי קריאה בבית. כרגיל.
(אבא שלי קרא עוד פעם אצל איזו משפחה כלשהי בישוב בצהריים)
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=52190&st=&pgnum=1&hilite=
לרימונים: קונטרס לבחורי ישיבות שמתחילים שידוכין.