אין לי נסיון בנושא, אלא מה שהתרשמתי מחברים, ואני מבקש ומצפה שתכתשו
אותי על כל נקודה שלא נראית לכם.
זאת שאלה מעניינת שצריך לחשוב עליה קצת.
אני מרגיש שבכל הנוגע לאמונה - האמונה דווקא הרבה יותר טבעית אצל בנות.
הראש של בנים פחות מצליח להיות שם, להבין את המשמעות, לחיות את אמונתו
בהרמוניה.
התקופה של שידוכין היא בהחלט תקופה לא פשוטה. קצת של מעבר, קצת של
משבר זהות, תקוות, שברון. כל המחשבות בין לבין, כל הכאב שבזריקות, בחיתוכים
ובניתוחים.
אדם נשוי הוא אדם שהרבה יותר מגובש על עצמו. יותר מקובע, יותר מודע לעצמו
ולדברים שעומדים בפניו (הוא חייב, אין לו ברירה). האתגרים שעומדים לפניו יותר
רציניים מאלה שעומדים לפני בחור צעיר בפגישות, אבל גם יש לו בשלות וחוסן מנטלי
כדי להתמודד איתם.
לדעתי העניה (והטוחנת צעירוּת עדיין...), העיקר הוא לנסות להתחקות אחר רצון.
לזהות שיש אצלו את השאיפות להתעלות. לתקן ולשפר את עצמו, לעלות על מסילה
רוחנית. וכמו כן שהוא אדם יציב, אדם שיוכל לגייס את הכוחות האלה. עדיין לא הכל
בפועל, אבל כשיש כוחות - גם לבפועל יש מקום.
רוצה דוס? תתענייני על הישיבות המתאימות. תבררי ותשאלי מה המשמעות של
"לומד בישיבה פלונית אלמונית". לברר על הבחור כמה שנראה שצריך. החברים
שלו יידעו לספר על יראת השמיים שיש לו, הם חיים אותו ואיתו מדי יום.
בהצלחה.