שאלה מצחיקה ..
אבל נזכרתי בעבר .. שבאתי לדייט עם מסטיק, ולא חשבתי לרגע שזה יכול להפריע למי שמולי..
מה דעתכם על מסטיק בדייט ??~~~חסויה~~~
לפי דעתי, עדיף שלא בדייטים הראשונים.ארמי
למה?
כי זה מראה קצת על זלזול מסויים, לא היית באה עם מסטיק לפגישה חשובה, או לראיון עבודה.
לא מכובד,!!מירב!!
כמו שאת לא היית רוצה שהוא יבוא עם מסטיק וילעס לך מול הפרצוף,ויפריח פתאום בלונים, =)
כך גם הוא לא רוצה...
ב"הצלחה.
רק אם את מציעה גם לו מסטיק...ליבה
מה דעתכם על דייט שנמשך כמו מסטיק ??הרבי מיאוטו
100% תלוי בשניהם.ברוךש
ויש לזכור שבחברה, מסטיק נחשב לדבר לא מכובד.
ואף יש מדינות שיש בהם חוקים נגד מסטיקים, וכו.
אבל לא מדובר על החברה, אלא על זוג, והם צריכים לעשות מה שנוח וטוב בשביל שניהם.
ואדם שיגיד שלא אכפת לו מהחברה וילעס מסטיק בפגישה. זה יכול להראות על זלזול - במידה והשני שגדל בחברה יפרש את זה כך, וזה יהיה חבל, שעל דבר כזה (לפעמים בין היתר), הקשר ייפול.
ודעתי, שאדם יחוש עם הדבר מתאים (האם לשני יהיה אכפת), ואם הוא חושב שלשני לא יהיה אכפת, שיציע גם לו.
ברוך, לא עדיף לנסות להסיר מוקשים?ארמי
מה את\ה ממש לא יכול בלי מסטיק?
עולם השידוכים הוא כ"כ אכזרי, וכל פעולה, עלולה להתפרש בצורה לא נכונה.
תלעסו מסטיק בבית!
(כמובן שאם הקשר מתקדם, אז מצידי אתם גם יכולים לעשות עמידת ידיים בדייט)
ארמיברוךש
אין לי כל עניין בחוקים דרקוניים.
מעין תנו "לחיות אדם" לחיות.
המציאות אומרת שהחברה מתייחסת למשהו בצורה מסויימת, סבבה - לקבל מציאות.
1. ועכשיו תן לאנשים לחיות, לעשות מה שהם רוצים - מתוך שקלול של החברה ושל עצמם.
2. פעמים רבות, במקום שבו האדם חורג מהחברה, שמה הוא הופך לייחודי ושונה מכל אדם אחר, וזה מה שהופך אותו לעצמו.
3. אין לדבר סוף. הרי יש דיבורים באוויר לאסור אכילה בדייטים, ולכל הפחות אוכל שיש אנשים שמתקשים איתו או שהוא נתקע בין השיניים, ועוד ועוד , חשוב לדעת איפה לשים את הגבול, וגם אחרי ששמים את הגבול, מותר לאנשים לחצות אותו, אבל בידיעה שהגבול קיים, ובהתנהגות מתאימה.
ברוך, אתה מדבר ערטילאי מידי...ארמי
בתכלס, מסטיק בפגישה יכול לעשות אותך "מיוחד\ת", נהדר!
אבל רוב הסיכויים, שזה ייצור רושם שלילי, מה לעשות שרוב העולם, כן נוהג לפי חוקים מסויימים, ויש עניין של תדמית.
השלב של הדייטים הראשונים, הוא שלב שצריך לחצות אותו, אח"כ אפשר להוריד את כל הקליפות והמסכות.
ואח"כ מן הסתם, זה גם לא יכול כבר להראות לא טוב.
בקיצור, כאשר אנחנו מדברים על דרך היכרות כ"כ "מעושה" ומחוצנת שמקשה מאוד על היכרות אמיתית, יש עניין לחכות.
לכן הזכרתי איך החברה רואה את זהברוךש
יש לקחת את החברה בשקלול.
ומאידך, כאשר לא מדובר בחברה, אלא מדובר בשני אנשים. הם בלבד יחליטו מה יהיה כלול בתוך עולמם.
אז לאחר שמבינים שבאופן כללי, החברה לא רואה את זה כמכובד.
עכשיו אפשר לבנות מעל זה, את הקונדוקט של האדם הפרטי.
ולכן המלצתי ללועס, שינסה לחוש אם שייך או לא.
כד"א יש אנשים רבים שמחכים להזדמנות הראשונה להפסיק להתחפש ולהוריד מסיכות, ויתפוצצו מאושר, כאשר הם יראו אדם שמתנהג בצורה טבעית וכנה.
הדבר מזכיר לי את הריאיון האחרון שהתפרסם בפייסבוק (עמק הסיליקון) עם ברק אובמה ומארק צוקרברג.
כאשר מארק שונא חליפות ולבוש רשמי, ואומנם לכבוד הנשיא הוא שם חליפה (נעלי ספורט), אבל אובמה אף צחק עליו בגלל זה, ובמחווה הוריד את החליפה, ואיפשר בכך גם למארק להוריד את החליפה.
כל דבר יכול להקנות נקודות או להוריד אותם, ולא צריך לפחד לנסות ולחיות.
לכן מומלץ לאדם להפעיל שיקול דעת וטאקט, ולזרום בטבעיות.
ברוך, אם פותחים שרשור כזהארמי
שנושאו דן בשאלה, האם ללעוס מסטיק או לא, מן הסתם מי שפתח את הדיון, לא יודע איך לזרום...
אם פותח הדיון היה יודע איך לזרום, הוא לא היה מבקש עצה מה לעשות.
ואני אומר- לא ללעוס!
לפחות לא בפגישות הראשונות.
לזרום?
גם ביוב זורם.
מי שלא יודע ממש איך לזרום, ומתלבט האם המסטיק מפריע או לא- תחכה עם זה!
ארמי, זה לא נראה שהיא (חסויה) מבקשת עצה-(,")
תקרא את מה שחסויה כותבת:
"
שאלה מצחיקה ..
אבל נזכרתי בעבר .. שבאתי לדייט עם מסטיק, ולא חשבתי לרגע שזה יכול להפריע למי שמולי.."
זה נראה שהיא סתם רוצה לפתוח דיון ולשאול מה דעתנו על מסטיק.
חוץ מזה, נראה לי שעוד אנשים קוראים את התגובות חוץ מפותח השרשור (אני לדג')
והם יכולים לדעת לזרום
וכדאי באופן כללי שאנשים שרוצים להצליח בדייט ילמדו לראות (לפי הבעות פנים ו"שדרים" לא מילולים)
אם מי שיושב מולם לא נהנה ממשהו שהם עושים (אפילו לאכול גרעינים..)
למה לנחש?ארמי
כבר נאמר "כי לא נחש ביעקב", אני לא מבין את העקשנות...
למה ללעוס מסטיק בדייט?
ולנחש על הפנים שלו האם הוא רואה בזה זלזול או לא...
בואו נשאיר את הניחושים והבעות הפנים לפסיכולוגים.
אחרי כמה וכמה פגישות, סבבה!
מצידי שתבוא לפגישה עם קימונו סיני.
למה להתחיל ברגל שמאל?
לא אמרתי ללעוס מסטיק בכח (אני באופן כללי לא לועסת(,")
כמעט אף פעם- לא אוהבת לא את הטעם, לא את המנטליות וגם זה שחיקה לסחוס ..)
למעשה לא כתבתי בכלל שכדאי!! תקרא שוב.
( אולי זה כי שכחתי פסיקים ונקודות לא מובן)
פשוט הערתי על פותחת השרשור,
שמה שכתבת לא נראה לי (שהיא מתייעצת ולא זורמת.)- וציטטי אותה-
ושבכללי לא צריך להגיב דווקה רק לפותח השרשור.
מסכימה. יש מספיק דברים שאפשר לבדוק אצלו/ה.יעלי_א
זה לא מנומס. בכל פגישה, לא רק בדייטים.
ממש לא!סטיגידיש
אם כבר אז מנטוס, שנגמר אחרי כמה זמן. אבל רק אם תציעי גם לו 
למרות שפעם אני הצעתי והוא חשב שיש לו ריח רע מהפה ולא היה לי נעים לומר..
בקיצור- הכל בטקט.
וואוו לךא!!חסר טאקט לחלוטין!!!דוסית גאה!
..להבת-כוח
זה מזכיר לי, שמעתי על מישהי שהציעה לבחור טישו למקרה הצורך (הוא בדיוק אכל פרי הדר שכידוע יש לו נטיה ללכלך) והתברר שזה היה קצת חסר טאקט!
^להבה, זה דווקא נורא מתחשב ונחמד.ברוךש
אני מסכימה.להבת-כוח
ולפי היא הציעה באמת מתוך תשומת לב. זה לא סותר את זה שהיא היתה עלולה להיות מובנת לא נכון. לפי מה שהבנתי זה היה קטע משעשע.
מסכימה עם רוב התגובות כאן..אנונימי (פותח)
תחשבי שאת באה לאיזה פגישה חשובה או ראיון עבודה אני ממש מקוה ששם לא היית לועסת מסטיק..
זה סוג של כבוד מינימלי..הפגישות הראשונות הם יותר רשמיות. אחרי שכבר נוצר יותר קשר זה משהו אחר.. אז זה כבר יותר כמו להפגש עם חברה, פחות רשמי..
זה כמו שלא תבואי לדייט ראשון עם בגדים של סופנגה..אבל אחרי שאת מכירה מישו חודשיים את כבר לא תלבשי את הבגדים הכי יפים שלך ותתארגני שעה מול המראה כי זה כבר יותר זורם וחברי..
בד"כ דווקא הבנים פחות מבינים בקטע הזה.. וכבר יצא לי להגיע לדייטים שלבשתי את הבגדים הכי יפים שלי ולקח לי שעה להתארגן והבחור מגיע עם גינס משופשף וחולצת סוף מסלול..
ברור לי שהוא ממש לא התכוון לזלזל בי הוא פשוט לא חשב על זה..אבל בכ"ז זה קצת יוצר הרגשה שכאילו לא היה מספיק חשוב לו להתאמץ בשבילי..
נכון, אבל לא לשכוח טבעיות.ארמי
אבל גם צריך להשתחרר כמה שיותר מהר, ככל שהפגישות ממשיכות להיות רשמיות מדי- זה פחות טוב.
לרוב, שיש התאמה בין המשדוכים, הם נפתחים אחד לשני הרבה יותר מהר.
לא לקדש את הרשמיות, אבל בהחלט לא לוותר עליה.
לא נראה לי מומלץ,עדידפ
גם לא כולם לועסים יפה במיוחד וגם סתם נותן תחושה אולי יותר פושטית- אבל זאת דעתי
סתם סיפור ללא מסר... (אבל מספירת העומר)חוויה מתקנת!
חבר שלי (ההוא מההודעה הראשונה שלי, זוכרים?!) יצא אם איזו עלמת חן 4-5 פגישות,
ככה שכבר היה להם פז"מ משותף, הולכים להם יחד במדרחוב בירושלים...
היה יום חם והם עצרו לגלידה (בקצפת, למה יש מקום אחר לגלידה בירושלים)
ידידנו מפנק את הגברת בגלידת ענק אבל עליה וקוץ בה! הימים ימי ספירת העומר והזקן...
אבל הגלידה כבר ישנה ולאכול גלידה אותה עם זקן בלי לעשות באלגן בכל הפנים זה כבר סיפור...
טוב נו מה יעשה ידידנו?
אמר לבחורה "שתי אפשרויות או לאכול מנומס ולצאת מבואס או להנות..."
והבחורה "מה? ברור שלהנות!" ואז היא דופקת וואחד בייס בגלידה עם כל האף 
אחרי מחווה שכזו איך אפשר להתלונן?
אחרי עוד כמה פגישות זה נגמר 
אבל הסיפור נשאר
חיחיחיחחי יא קורעת.....למען שמו!
יש הבדל בין מסטיק בדייט או בשיעור/ הרצאה?פפריקה--
וזה מה שנראה לי הכי מתאים 
מסטיק, לא צנוע בעליל.אבא שמואל
וד"ל וכמ"ל.
למה לא צנוע?חלקלקה
*אכמ"לאבא שמואלאחרונה
ל"חלקלקה",
רבות מחשבות בלב איש,
הכוונה הייתה שלא להאריך, משמיים נשמטה האות א'(מ- אין כאן מקום להאריך) וממילא נשאר פתח להאריך..
בדרך כלל על מוצרי "מגדים" יש הכשר של הבד"צ שעידה החרידית של ירושלים ועל זה אין בד"צ. שמעתי שבאופן ערקוני הם לא נותנים הכשר על מסטיק. וזה מטעמי צניעות-שכנראה לא צנוע ללעוס מסטיק. בכל אופן אני מציע לשאול שם את המשגיח למה אין על המסטיק הכשר של ה"עידה" והאם המסטיק עומד הוא ברמת כשרות של מהדרין. את המשגיח אפשר להשיג דרך המפעל שם.
לגבי רמת הכשרות של ה o-u באמת שאני יודע. שלחתי להם לפני כמה חודשים בקשה ב E-mail אם נהלי הכשרות שלהם. הם הודו לי מאד על השאלה ומאז לא קיבלתי תשובה.
התשובה התקבלה הרב משה כ''ץ
בתאריך ב אדר תשס"ד
http://www.kipa.co.il/ask/show/39025 - ההדגשה שלי.
ו..
"אולי אני מגזים אבל אדם ירא שמים ישתדל בזה מאוד. לא יפה לראות נערה לועסת מסטיק זה לא ממש מדרכי הצניעות" נלקח מתשבה של רביד נגר
אולי גם אני מגזים..
סיפור שהיהאנונימי (פותח)
לפגישה הראשונה שיצאתי עם בעלי הגעתי עם מסטיק בטעווות.
פשוט לא שמתי לב שלא הוצאתי אותו לפני הפגישה...
לבעלי שיחי' זה הפריע אבל הוא החליט להתעלם ולזרום ורק אחרי שהחלטנו
להתחתן הוא גילה לי שזה הפריע לו... ואני גילתי שהגעתי לפגישה ראשונה עם מסטיק..
זה נורא שיעשע אותנו אח"כ, כי זה כ"כ לא מתאים לי ללעוס מסטיק.
בקיצור - גם דברים כאלה יכולים לקרות על אף כל הרישמיות.
לאנשי הפורום! צריכה אותכם לרגעשרון כהן
כמה חברות החלטנו לעשות 40 יום שיר השירים...
אז אם ידוע לכם על אנשים(אחים, חברים, וכו'..) שרוצים זיווג הגון בבקשה תעברו לי...
אפשר כאן בפורום אפשר במסר או בשיחה אישית!
תודה מראש!
שרון.
נ.ב.
דרך אגב אני מתחילה מהיום ומי שרוצה להצטרף מוזמן!!
ממ...מרב.
בתדודה שלי..
עטרה בת חיה.
תודה רבה! תזכי למצוות!!!
אני אני אניהרבי מיאוטואחרונה
איפה עובר הגבול בברורים ובהתפשרות?sara139
תמיד יש האלה שאומרים שצריך להתפשר, ומי שהם התחתנו איתו בכלל לא דומה למה שהם חשבו..(ראו את השרשור שהביאו שם מכתב שמישהי רשמה בנושא..)
אז איך יודעים אם מה שמחפשים זה בגדר נורמאלי או שזה סתם חלומות..?
ואיפה לדעתכם עובר הגבול של הברורים? עד כמה צריך לברר?ומה נראלכם חשוב לברר?
(אני לא מדברת על שדכנית, שאז באמת צריך לברר הרבה. אני מדברת על חברה שמציעה..)
בשורות טובות!
יום טוב!
הי שלום! כמה דבריםשרון כהן
1. ממש חשוב גם כשחברה שלך מציאה צריך לברר הרבה זה שחברה שלך בת 20 זה לא אומר שהיא יכולה לדעת טוב יותר על בחור משדכנית מנוסה... (נקודה למחשבה...)
2. את צריכה לדעת מה את מצפה שהבית שלך יראה... אם את רוצה בעל שעובד את לא תתפשרי על בן תורה! אם את רוצה לגור בישוב את לא תתפשרי על עיר...(שוב נתתי דוגמאות על דברים שחשובים לך ואת רוצה שהם יהיו..)
אבל אם יש לך דברים שהם פחות חשובים וזה לא הציפיות שלך וזה סתם איזה חלום לא מהותי (כמו למשל סתם שיהיה לו גומת חן{דוג פטטית ביותר!}אז אני חושבת שאת יכולה להתפשר)
עכשיו יש משהו שזה לא ציפיות וזה לא דברים שוליים זה נקרא בימנו חסרונות.. לכולנו יש אותם ואנחנו לא מושלמים...
עכשיו יש דברים שלא תסכימי לוותר עליהם(למשל: עצבני, קמצן, חלש אופי וכו וכו...) ואת לא תהיה מוכנה לוותר עליהם וזה הגיוני... ויש חסרונות שאת יותר יכולה "לסבול" (אני נותנת דוג') חלש אופי את יכולה לקבל ולהכיל ולקבל את זה שהבעל שלך הוא לא אחד שעומד על שלו.. אבל זה תלוי בך יכול להיות שלאת אחרת זה ממש לו והיא רוצה שבעלה יעמוד על שלו!! זה תלוי בך ולא בסביבה!!! את צריכה לחיות עם האדם הזה כול החיים לא אף אחד אחר ושלא יאכילו אותך לוקשים שאת צריכה להתפשר על משהו שאת לא מסוגלת!!
אם את רוצה באישי אני אספר לך סיפור..
3. אני אישית חושבת שאין דבר כזה חלומות השאלה כמה את מתפללת על זה מכול הלב?? כמה את באמת רוצה את זה?? אני אישית חושבת שהדבר הכי טוב לעשות זה איזה תכונות את רוצה שהיו בו (גם פנימי וגם חיצוני) תדמיני דמות אבל לא מוכרת ותתפללי למשהו כזה אבל לא התפלל ביאוש או באכזבה כשאת מתפללת למשהו שאת רוצה את עושה את זה בשמחה באהבה בתודה על כול מה שיש לך עכשיו ובתודה כשתקבלי את בעליך!
אבל שזה לא יעיף אותך את צריכה עדיין לברר על כול הצעה לא משנה אם זה שדכנית או חברה גם חברה שלך לא יכולה לדעת עם הבחור מולה הוא מה שאת רוצה!
ב"הצלחה בהמשך שנשמע בשורות טובות!
שרון
יכול להיות שלאחת אחרת ממש לא*שרון כהן
בעניין הבירורים...ארמי
לפי דעתי (וכבר הזכרתי זאת), הבירורים הכי טובים הם ע"י הכנה מראש של שאלות ספציפיות מלוות בדוגמאות.
כל הדיבור הערטילאי הזה- נחמד מקסימה וכו', בדרך כלל לא שווה הרבה.
שרון וארמי- והרחבה לדיון-sara139
שרון- את כל זה אני יודעת. אני שואלת בעקבות המכתב שהביאו כאן באחד השרשורים
(בקצרה- מישהי שהתחתנה בגיל יחסית מבוגר, רושמת עלזה, שהיא התחתנה עם מישהו מאוד שונה ממה שהיא חשבה שהוא יהיה..
אם מישהיא יודעת איך להביא את הקישור לשרשור זה יעזור..)
ובעקבות עוד אנשים שאומרים כמוה.
מצד אחד- יש את האלה שאומרים מה שאת רשמת
ומצד שני- יש את האלה שאומרים את מה שרשום בסוגריים^ ולפי מה שאני זוכרת מהשירשור, רובם הסכימו איתה
אז אני שואלת- איך יודעים מה נכון??? מה באמת באמת חשוב ומה לא(אני לא מדברת על הדוגמאות שהבאת, הם באמת ברורים לכולם..)
וארמי- אם חברה מציעה אותו, אז מן הסתם די שמעת על הבחור\בחורה..
אז אני שואלת(בשביל שיהיה דיון..)- עד כמה נכון לברר?? ממש לעומק?! ואני אשמח לשמוע מה זה שאלות ספציפיות..(ברור שאצל כל אחד זה שונה, אבל בגדול.. כי כששואלים אותי שאלות ספצפיות אני די נתקעת, לכן אשמח לשמוע..)
זה עניין אישי, וניתן לבירורעדידפ
ע"י שיחת יעוץ עם מישהו מנוסה מעל גיל 20 (סליחה),
שדכנית או יועץ שמתמחה בתחום רווקים-
לישפה יש מחלקת יעוץ מצויינת שמורכבת מכמה יועצים ויועצות-
שווה שיחה אחת כדי לתפוס כיוון,
האם זה מוגזם? עד כמה? האם זה משתנה לפי הגיל?
(ז"א אם הגעתי לגיל מופלג אולי כדאי לעשות חושבים מחדש...)
עדיף לענ"ד מאשר לצאת למיליון דייטים ולהתאכזב או לפסול הצעות בעלות פוטנציאל גבוה
שירת- מנהלת מחלקת יעוץ- תפנה אותך למי שיכול לעזור לך הכי 054-5450285
אולי זה פרסומת אבל מניסיון מי שפנה לא התאכזב
תודה!sara139
מה באמת חשוב לך...ארמי
השאלה היא מה באמת חשוב לך, ועל מה את לא מוכנה לוותר בשום מצב.
את הדברים האלה חייבים לברר, אם מאוד חשוב לך שהוא ייצא לעבוד- תבררי היטב שזה מה שהוא רוצה.
אם חשוב לך שהוא לא מתנגד לאינטרנט- תבררי את זה.
אם חשוב לך שהוא משכיל- תבררי את זה.
אם חשוב לך שהוא קורא ספרי חול- תבררי את זה.
איך מבררים זאת?
פשוט מכינים שאלות שמהם תוכלי לדעת בבירור.
הוא קרא אלכסנדר דיומא?
הוא מתנגד לזה?
וכו' וכו'
(מי שמבררים אצלו, לא חייב להמציא תשובות, לא פעם ולא פעמיים, פשוט שאלתי את המשודך עצמו ואז חזרתי ועניתי לה)
הנה המכתב של אוריתurielzoogi
מצאתי אותו במייל שלי ואני מתאר שזוה הכוונה
התחתנתי כשהייתי בת שלושים ושלוש.
הביטוי 'רווקות מאוחרת' לא זר לי
ולא התלבטתי מאיזו זוית לכתוב.
אני פורשת בפנייך את הסיפור שלי, כמעט במדיוק,
כשהדגש הוא לאוֿדווקא על ההפי־אנד, אלא על התהליך שעברתי בפנים.
מפני שאם עד רגע הפגישה המיוחלת עברתי דרך ארוכה,
הרי שכשהגעתי אל האוצר, נדרשתי לחצוב חומות אדירות שלא הכרתי.
זה היה שווה הכל, אמנם, אבל זה לא היה מה שציפיתי...
)אני מבקשת להתנצל מראש, אם חלילה יובנו דבריי שלא ככוונתם.
אין בדעתי לומר דבר העלול לפגוע או להכעיס מי שהוא
וודאי לא את אלו המתמודדים עם הניסיון הזה באופן יומיומי.
כל כוונתי לאהבה)
יומולדת עשרים־ושבע שלי היה אחד מיני־רבים לבד, ללא עוגה וללא כל רצון לחגיגות. הרגשתי שאני לא יכולה יותר והצבתי לעצמי אולטימטום. לא ממש לעצמי, לה'. בלי להתבלבל. 'אם עד יומולדת עשרים־ושמונה אני לא נשואה - אני פורשת'. אף אחד כבר לא יבוא אלי בטענות, כולם יבינו, אי אפשר יותר. אני אשנה תדמית, אעבור למכנסיים, אשכור דירה בתל־אביב ואתחיל לחיות סוף סוף. כמה אפשר?
כמעט חיכיתי ליומולדת הזה, של עשרים ושמונה. כמעט בכוונה נשארתי לבד, עכשיו נראה אותו. לא יהיה לו מה לומר. הוא לא דאג שאתחתן השנה, והוא ידע שאני מחכה כל יום, כל רגע, והנה הוא הגיע. יומולדת עשרים ושמונה. שוב לבד. לא רק בלי עוגה, אלא עם הרבה הרבה כעס.
ישבתי בחדר שלי ואמרתי 'שלום, מזל טוב. יש לי יומולדת היום. אני בת עשרים ושמונה. באתי להודיע שאני לא נשארת. אני לא יכולה יותר, אני לא רוצה יותר, נשבר לי. נמאס לי! אין פה שום דבר בשבילי. אני יוצאת לדרך חדשה. אני רוצה לטעום אהבה. אני רוצה לדעת לדבר עם בחור קצת יותר משלוש מילים בערב. אני רוצה לראות עולם. אני רוצה לצאת מהבועה שנקלעתי אליה ללא רצוני. יש כל כך הרבה דברים לעשות, לנסות, לראות, לחוות - מה אני אשמה שעוד לא התחתנתי? אני צריכה להפסיד הכל בגלל זה? אני נוסעת, אני בורחת, לא משנה איך תקרא לזה. אני כבר בת עשרים ושמונה, רגל אחת בבית אבות. אבל כדי לעשות לך ג'סטה, בוא נראה מה אני אפסיד לעומת כל מה שארוויח. שבת אפשר לשמור גם בתל אביב, אם ממש רוצים. כשרות, בסדר. אולי אני לא אספור שש שעות אחרי כל פעם שאני אוכלת שניצל, אבל בכללי, סבבה. אני מצטערת שאני צינית כל כך, אני פשוט מרגישה את החבל מצר לי את כלי הנשימה, לא מותיר לי כל ברירה. אני כל כך כועסת! למה אתה עושה לי את זה? חיכית שזה יקרה? חיכית לראות אותי נשברת, מתרסקת, מתפרקת לאלף חתיכות? למה? לא הייתי מקסימה כל השנים? לא שמרתי על כל הכללים? אני לא מספיק טובה בשביל אף אחד? אף אחד?!'
והדמעות לא איחרו לבוא. תחושה צורבת של כישלון, של כמעט בגידה, עטפה את גרוני. מהבהבת, רותחת, מלבה את השאלות. 'איך זה יכול להיות? במה אני שונה מאחרים? למה אני לא מצליחה לזוז כבר שנים? מה לא עשיתי? מה לא ניסיתי? אני לא כ ז א ת מכוערת, יש נשואים מכוערים ממני פי כמה, מחילה. מה הם עשו יותר טוב ממני? התפללו יותר? התחננו יותר? אני יודעת את ספר התהילים בעל פה! בלו שפתותיי מלומר די! מה אתה רוצה ממני? למה אתה מחכה, שאתאדה עם הרוח? שאהפוך ליצור כועס ומר, זקן ומיותר?'
דיברתי ודיברתי ודיברתי, שופכת מה שמעולם לא העזתי להגיד. אחרי שעה ארוכה לקחתי דף ועט עשיתי רשימת יתרונות וחסרונות. מה ישאיר אותי פה? מה יגרום לי להחליט להמשיך בדרך הזו, שמי יודע מתי היא תיגמר, אם בכלל? אולי בכל זאת יש פה משהו בשבילי?
ולא מצאתי כלום. כלום, מלבד חוויה שהיתה לי שנים קודם, בשמחת תורה. היה שם משהו. זה ודאי נשמע מגוחך, זה הרי חג גברי כל־כך, מה יש לי בו חוץ מלהציץ, אבל היה לי רגע של אור. של שייכות. של חיבור נצחי אל שרשרת ארוכה ומחבקת, שבורכה בנגיעה תמידית בקודש. ובכיתי אז. בכיתי מהתרגשות. אהבתי להיות שם. אהבתי את התחושה, את המקום, את הגודל. וכשישבתי ביומולדת עשרים ושמונה תוהה כל־כך, תלושה כל־כך, הצלחתי להרגיש את החוט הזה. דק מן הדק, אך בן אלפיים שנות. מאיר בי מה שלעולם לא יוכל להאיר בי שום תחליף. מחבר, מחבק, מחכה. משאיר אותי פה.
קמתי משם, וידעתי שאני ממשיכה בדרך.
לא ידעתי למה לצפות, הרי לא שיניתי דבר, אבל הרגשתי שבחרתי. אולי בפעם הראשונה בחיי, לא הסכמתי יותר לדרוך בשביל מוכר של מצוות אנשים מלומדה, של הרגל מבית, של חינוך - אלא אני בחרתי. ולא היה לי את מי להאשים יותר.
*
המשכתי בדרך, אבל לא הפסקתי לחכות לו בפינה. המשכתי בלי לצפות ליותר מידי, אני עוד שניה בת שלושים, מי ירצה אותי בכלל? ארבעים יום שיר השירים, ארבעים יום תפילת חנה וארבעים יום כל ספר תהילים כל יום. בכיתי אצל רחל אמנו, טסתי עד רבנו, בכותל הייתי מדיירות הקבע. ניסיתי. השתדלתי. התפללתי. בכיתי. כעסתי. שתקתי. נסעתי. חזרתי. לא הבנתי מה עשיתי רע, מה אני צריכה עוד לעשות. שנה ועוד שנה ועוד שנה. רק לא להגיע לחגים שוב. אל תביטו בי, אל תשפטו אותי. אל תשאלו אותי מה נשמע. לא נשמע. כלום לא נשמע, תעזבו אותי בשקט.
ויצאתי והתאכזבתי. ונפגשתי ונשברתי. וניסיתי והתרסקתי, שוב ושוב ושוב. הייתי משוכנעת שמשהו לא בסדר אצל הבחורים. פגשתי בחלקם לפחות פעם בשבוע, ראיתי שמשהו לא בסדר איתם, לא הייתי צריכה הוכחות. לא הצלחתי לתקשר עם אף אחד. פסלתי ופסלו אותי על דברים של מה בכך. היתה לי תמונה פחות או יותר, איך הוא צריך להיראות ולהישמע, האחד, וכל אחד שישב מולי קוטלג במהירות־שיא כלא מתאים. לא נכנס למסגרת.
רציתי בחור־ישיבה עם מידות נעלות, מדקדק במצוות, מכיר את ההלכה - אבל אני בעצמי התחלתי לעגל פינות. אולי מרחמים עצמיים, אולי מכעס.
ביקשתי בחור שמח, אני בעצמי כבר לא הייתי כזאת.
לאט לאט התחלתי להבין שאולי אני זו שצריכה לשנות כיוון. נדרשו שנים כדי לגרום לי לראות שאף אחד לא יעשה את העבודה במקומי. שיש לי אחריות, שאני נדרשת לפעול גם במצב החסר והמוגבל הזה.
ולפעול, היה הדבר האחרון שיכולתי לעשות.
"אני עד כדי כך מסובכת?" לא הפסקתי להרים עיניי כלפי מעלה ולשאול, "אני כזאת גרועה שאתה לא מצליח למצוא לי את הזיווג שלי?"
*
כשהייתי בת שלושים הרגשתי את הסוף.
לא יכולתי יותר, באמת. פיזית, נפשית, מהותית. הרגשתי מגוחכת, חסרת משמעות. אף אחד לא חיכה לי בערב, לא הייתי חסרה לאיש. יום נדמה לשבוע, חודש לשנה. כלום לא זז. כלום לא השתנה. כולם התקדמו, ילדו, חגגו, המשיכו הלאה, רק אני נשארתי אי־שם מאחור. לא יכולתי לסבול את זה יותר.
לא הצלחתי להתפלל, לא פתחתי תהילים, לא הלכתי לבית הכנסת בחגים. נגמרו לי הכוחות, לא רציתי לקום מנפילות, לא הצלחתי לרצות שום דבר. גם לא להתחתן, כמה שזה נשמע מוזר. אם יאוש, אז עד הסוף.
ערב אחד התקשרתי לרבנית שהכרתי, וכשהיא שמעה את קולי היא אמרה את המשפט הכי קשה בעולם, אך מסתבר שהוא זה שהציל את חיי. היא אמרה לי בשקט, "אני מצטערת. אני חושבת שאני לא יכולה לעזור לך יותר. קחי טלפון של איש חכם. הוא לא פסיכולוג, הוא מבין בנפש. לכי אליו".
הייתי המומה. לא רק שהיא הפכה אותי למקרה סעד ברגע אחד, היא גם שלחה אותי לפסיכולוג. נו באמת... מה לי ולזה? עדיף להישאר לבד.
אבל שבועות נוספים עברו, ודבר לא השתנה. הייאוש כרסם בי, האשמה העצמית ליגלגה עלי, העולם היה נראה מקום בלתי אפשרי וה' ריחם עלי והמשיך להדהד בי את המשפט הזה, כדי שאני אתחיל לזוז.
*
נסעתי אליו. בדרך הבנתי שמעכשיו יש לי שתי אפשרויות. א', לעשות כל מה שהוא יגיד, ב', לשכב מתחת לגלגלים של משאית. (מחילה). אין יותר אופציות. נגמרו. ואם הוא יאמר לי לאכול חצץ - אני אוכל חצץ. אני אעשה הכל רק כדי להתחיל לחיות שוב.
*
מעולם לא למדתי במדרשה, הן קמו הרבה אחרי, אך זה היה כנראה כמו לדבר עם אחד הרבנים במדרשה. קוראים לו ד'. יהודי מזוקן השואב ממימיו האינסופיים של ר' נחמן. הוא שאל, הקשיב, סיפר, חיזק. השיחות הללו היו משב רוח רענן בחיי הבלתי משתנים. זה לא היה קל. חצץ לא אכלתי אבל רק אז התחלתי לעבוד. להכיר את עצמי, לברר מדוע אני פועלת כך ולא אחרת, מה מניע אותי, בפני מי אני נותנת דין וחשבון (וזה לא היה הקב"ה) ובעיקר איך מתקנים הרגלים מקולקלים של שנים ארוכות ומתחילים לפעול נכון יותר.
וזה כאב. לאט ולא בקלות נפרדתי מדמיונות, ויום אחרי יום הנחתי בצד חלומות והחלטות שהיו קוים אדומים מבחינתי, ושנים החזקתי בהם כנאחזת בקרני־המזבח. הוא חייב להיות איש ארץ ישראל השלמה, כתום כמוני, מ"פ או לפחות מפק"צ, מצטט בעל־פה פסוקים מהתנ"ך ושירים של זלדה ועוד כהנא וכהנא דברים ברורים כאלו. עטפתי את עצמי בחומות של הגנה, ביצרתי עמדות ולא נתתי לשום דבר לא־מתאים־בדיוק־למה־שבניתי־לעצמי להיכנס פנימה. כמה פסלתי על צורה חיצונית ומעולם לא הודיתי בכך? כמה פעמים ישבתי מול בחור וקימצתי במילים רק כדי שהוא לא ירצה להמשיך, חלילה? כמה פעמים חיכיתי שתעבור שעה כדי לפהק ולומר שאני עייפה?
פחדתי מכישלון, פחדתי מחוסר התאמה, פחדתי שדברים שייראו טוב בפגישות יתבררו לאחר מכן כחיזיון שווא ואשאר עם ההיפך. פחדתי. ופירשתי את הפחד כשמירה אישית שאין נחוצה ממנה.
אבל "אי אפשר לתת לפחד להנהיג את החיים", אמר ד'. "ואי אפשר לברר ולבדוק עד אין־סוף האם הבחור יהיה בעל נפלא בעוד עשר שנים. אי אפשר".
לא אהבתי לשמוע את זה. ביקשתי ביטחון. ביקשתי קבלות. לא הייתי מוכנה להרפות. כל כך הרבה שאלות הקיפו אותי. מה יקרה? ומה יקרה אחר־כך? ואם הוא יותר חכם ממני? אני לא רוצה להיות טיפשה לידו. ואם אני יותר חכמה ממנו? רק זה חסר לי, אין לי עניין להיות עם טיפש. ואם הוא יראה לי עכשיו אבל אחר־כך לא? וד' לא נבהל. "אם יש תחום שתהיי יותר טובה ממנו, תהיי בטוחה שיש דברים אחרים שהוא יותר טוב ממך בהם. ותתפלאי לראות שאלו בדיוק הדברים שאת יודעת שיש לך צורך לשפר."
*
ופתאום הגיע מישהו שלא התאים לי לתבנית. ממש, לחלוטין ולגמרי לא התאים.
הפגישה הראשונה היתה איומה. היה קר, חיכיתי בפינת הרחוב וכשראיתי אותו צועד לקראתי ביקשתי להיות לאיילה ולרוץ כמה שיותר רחוק. התפללתי בליבי שאולי אני טועה, אולי זה לא הוא, אולי סתם עובר אורח, אבל הוא התקרב ושאל "אורית?" וליבי נדם.
ישבנו על ספסל ושפת הגוף שלי לא שידרה דבר מלבד נעילה מוחלטת. כמעט לא דיברתי, שילבתי ידיים והבטתי רק ישר. חכיתי לרגע שנוכל לסיים, וברחתי. אמרתי "עייפה", נשמתי לרווחה, נסעתי לדירה.
*
למחרת, במקום לשאול אותי 'מה את אומרת' ולסיים את העניין, הוא שאל 'מתי אפשר להיפגש שוב?'
זו היתה השאלה האחרונה שציפיתי להישאל, ולא היתה לי שום כוונה לבלות ערב שני כל־כך חסר טעם.
וה' ריחם עלי. שוב. ומלמלתי 'מחר'.
עכשיו אף אחד כבר לא יוכל לומר שאני לא עושה השתדלות.
*
וכמה טוב שיצאתי לפגישה שניה, כי אז כבר היה לי ברור, לגמרי, שזה לא שייך. שלום ולא להתראות.
אבל עשר דקות לפני שנפרדנו, הוא אמר שלושה משפטים שהותירו אותי חסרת מילים. ספיצ'לס, שנאמר. דברים שחשבתי רק ביני לביני נאמרו על ידו פתאום, בטבעיות, בקלילות, כאילו ה' שם אותם בפה שלו רק בשבילי.
כשהגעתי לדירה החלטתי שדמיינתי ולא באמת היה שם משהו, זה לא הגיוני ממילא, למה להתאמץ, אבל כשהוא התקשר למחרת ושאל שוב מתי נוכל להיפגש, עצרתי ואמרתי (בקושי) "אולי נוכל לדבר קצת בטלפון?" "ודאי", הוא אמר. "אנחנו מאד שונים", מלמלתי, “זה לא מפריע לך?" "לא, זה מאד מיוחד". "לא, זה לא מאד מיוחד", אמרתי, בעדינות מודגשת, "זה מאד מוזר". והוא צחק. ומשהו השתחרר בי. ופתאום הבנתי שאני יכולה לומר לו דברים שמעולם לא חשבתי שאפשר לומר. והשיחה קלחה. לא העמדתי פנים, לא הרגשתי צורך להרשים, לא חיכיתי במתח למשפט הבא, ואחרי כל כך הרבה שנים של דייטים מאולצים, יכולתי להרגיש את ההבדל. והרגשתי את ההבדל. וזה כאב. כל כך כאב. איך זה יכול להיות!? לא הפסקתי לשאול את עצמי ואת בוראי, זה לא הגיוני, זה לא שייך, זה לא מסתדר, למהההההההההההה? למה דווקא הוא? זהו? בשביל זה חיכיתי עד עכשיו? כדי לקבל משהו כל כך לא מתאים? אז מה אם אנחנו מדברים שעות בטלפון, אולי אם אני אחכה עוד קצת, ממש עוד קצת, יבוא האיש הנכון, ממוקם נכון, וגם איתו אני אוכל לדבר שעות? אז מה אם לא מצאתי אותו עד עכשיו? מקרה. הנה, מצאתי את הבחור הזה, ודאי יש מישהו ממש ממש דומה לו, בחבילה קצת יותר הגיונית, לא?
ושיחה אחרי שיחה נשברו בי חומות של שנים. ונאלצתי להרפות. ולא היה סוף לפחד שאחז בי. ואני מדגישה את הכאב הזה, כי אין מבלבל ממנו. הוא צורב בבשר, הוא כמעט משפיל. זהו? אחרי כל כך הרבה שנים? זהו?? זה הוא?! זה לא מה שרציתי. למה אתה עושה לי את זה?
וכל כך הרבה פעמים הייתי על סף חיתוך. די, מספיק, בשביל מה לסבול? אם זה לא שייך אז זה לא שייך, מה יש פה להוכיח?
אבל בחסדי שמים לא הצלחתי להפנות עורף. וכל הזמן קיויתי שהוא זה שיסיים. שהוא יגיד שזה לא שייך ולא תהיה מאושרת ממני. גם עשיתי וי על ההשתדלות הכי גדולה בחיים וגם ה"לא" לא בא ממני. הרווחתי בענק.
אבל הוא לא אמר לא. ולא הבנתי איך, אני הרי עושה בערך הכל כדי לשדר לבחור שחבל לשנינו על הזמן, איך הוא לא מבין את זה?? והחלטתי לומר לו את כל אלו. אם הוא לא מבין רמזים, אולי יבין מילים מפורשות, ואמרתי, אבל הוא לא נבהל. א־לוקים, אני הייתי בורחת אם מישהו היה עושה לי דבר כזה.
הוא נשאר. ואז הבנתי שהוא הבחור היחיד שאני יכולה לדבר איתו.
*
לפגישה הרביעית הלכתי בוכה. בוכה, בדמעות. ירד גשם, לכן הן לא בלטו, אבל אני הרגשתי. הרגשתי את המחנק בגרון שהלך ותפח למימדים של חוסר נשימה, וכמעט יכולתי לשמוע את עצמי צועקת על עצמי תוך כדי הליכה "אין לך מה לעשות? משעמם לך? את מחפשת תעסוקה אז את יוצאת עם בחורים לא מתאימים? מה את עושה?? למה את עושה את זה לעצמך, הרי זה ברור שזה לא שייך! את יודעת מה זה פגישה רביעית? פגישה רביעית זה מחייב! כולם כבר ידעו! (אף אחד לא ידע שאני יוצאת עם מישהו), למה את מסתבכת?"
לא ידעתי מה לענות, לא ידעתי מה לעשות וחיכיתי בחוץ, בגשם, דומעת ואומללה.
כשראיתי אותו מתקדם לעברי משהו בי שמח לקראתו. משהו.
*
וכשישבתי מולו, הרגשתי פתאום משא כבד על הכתפיים. תמיד ידעתי שהוא שם, אף פעם לא התייחסתי אליו ברצינות.
זו היתה הפעם הראשונה שהוא הציק לי באמת.
על הכתפיים שלי, כבר יותר מעשר שנות דייטים, ישבו (שלא לפי סדר החשיבות) אמא שלי, אבא שלי, סבתא שלי, אחותי הגדולה, אחותי הקטנה, חברות שלי, שותפות שלי, ההורים שלהן והמורה שלי מהיסודי. בכל פגישה ראשונה שהיתה לי, כולם ראו את הבחור לפני ולא היססו להביע את דעתם, כמובן בנגיעות קלות ועדינות. 'איזה דוס', 'חפיפניק, עזבי אותך', 'הוא לא קצת מזכיר לך את רמי? רק לא רמי…' 'בן כמה הוא? נראה בן מאה', 'נו באמת, כל כך נמוך, מה תנעלי?', ועוד כהנא וכהנא הערות ושאלות שהובילו על־פי רוב לפסילתו המוחלטת של הבחור עוד בטרם הוציא מילה מפיו. 'איך אני אביא אחד כזה הביתה?' הייתי שואלת את עצמי, 'בושות'.
שנים, זה היה אופי קבלת ההחלטות שלי. כולם יודעים יותר טוב ממני.
באותה פגישה רביעית, פיטרתי את כולם. פתאום הבנתי שאני יותר חשובה מהם, ודאי וודאי שאני טובה יותר מהדימיון שלי, ששם בפיהם משפטים שמעולם לא אמרו.
זו היתה הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי, 'אורית, מה את חושבת?'. ובאותו רגע פתחתי שער נסתר לדרך שאינני מכירה. דרך של בחירה, של שאלה, של התמודדות. כמו שד' אמר כל הזמן, 'אחרי כל כך הרבה שנים של ניסיון, תאמיני שאת מסוגלת לדעת מה טוב בשבילך'.
*
המשכנו להיפגש, ותחושתי לגביו השתנתה בכל חמש דקות. כן, לא, בטח, מה פתאום, וואו… אולי? יכול להיות...? לא, זה ממש לא רציני.
אלף שאלות, חרטות, דמיונות, בלבולים, אך בתוך כל אלו שיננתי ושיננתי ושיננתי לעצמי שיש שם משהו. שיש שם משהו שמעולם לא היה לי. למרות הכל.
*
מספר פגישות נוספות לאחר מכן, נפרדנו. משהו לא הסתדר והחלטנו לסיים את העניין.
באופן מוזר לא נשמתי לרווחה. לא הוקל לי, להיפך. חיכיתי שיחזור. הטלפון היה מונח לידי כל הזמן, דלוק, שחלילה לא אפספס שום צליל, והמחשבות לא הרפו. היה שם משהו, לא יכול להיות שהוא לא הרגיש בזה, למה הוא מוותר? ואני, מוותרת או מתעקשת?
חודש אחרי הפגישה האחרונה החלטתי למחוק את הטלפון שלו מהנייד שלי. "אני רוצה להתחתן", אמרתי לה' ולי. "אין לי זמן לבזבז".
אבל כל בחור שישב מולי הושווה מיידית למיתולוגי הראשי, ובכל צלצול טלפון היה בי משהו שקיווה שהנה, הנה, הוא חוזר.
*
ארבעה חודשים אחרי שנפרדנו הוא חזר. הוא התקשר לבחורה שהכירה בינינו, שאל לשלומי והיא, חסרת נשימה, השיגה אותי מיידית.
אזל הצבע מפני, דילגתי על נשימה אחת או שתיים, והתיישבתי. קודם כל. אבל דקה אחת אחר־כך, לא הייתי מוכנה בשום פנים ואופן להיפגש איתו שוב. לא, לא, לא. אני כבר לא שם. התגברתי. התבגרתי. אני מישהי אחרת עכשיו. הוא שייך לעבר. אין בינינו שום דבר. כבר מהתחלה זה לא היה זה, ועוד מאות משפטים התרוצצו בראשי, המעידים שוב על פחד נוראי ועל בלבול שאין לו סוף.
*
שבוע שלם ניהנתי מהעובדה שהיא אמרה לו שזה לא שייך. הסתובבתי מלאת נוצות צבעוניות בידיעה שמישהו רוצה אותי ואני לא רואה אותו ממטר. תענוג. עד ששטחתי את חיי בפני חברה טובה, והיא הביטה בי במבט תמה, סובבה אצבע על הרקה ואמרה, "תנסי שוב".
*
ברגע ששמעתי אותו אומר "שלום", ידעתי שאנחנו הולכים להתחתן. אי אפשר היה להתחמק מזה יותר. ברוך ה'...
*
ה"זהו?" ההוא, שלא נתן לי מנוח, זה שנטע בי תחושה כה צורבת של עלבון, הוא לכאורה לגיטימי, אך אין מסוכן ממנו. הוא נשאל (ומהדהד שוב ושוב) הרבה יותר מידי מוקדם. כל כך הרבה עוגמת־נפש הוא גרם לי, אבל מה כבר יכולתי לראות במספר פגישות? שהוא יהיה אבא נפלא יכולתי לראות? לא, רק להתפלל. שהוא יהיה בעל מקסים שמוכן להודות בטעות ולבקש סליחה, יכולתי לדעת? גם לא. שהוא יהיה אדם שמוכן ללמוד מי אני ומה משמח אותי, יכולתי לנחש? לא. מה שיקרה בחיים עצמם אי אפשר לחזות. רק להתפלל, ולעבוד ולרצות וללמוד מי אנחנו ומה טוב לנו. לכאן נכנס הגורם השלישי בכל זוגיות, והוא ה' יתברך, כמו שנאמר 'זכו, שכינה ביניהם', וצריך לתת לו מקום. וזה לא תמיד קל.
ודאי ראוי ונצרך להתחתן עם האדם המתאים ביותר, ואני מאחלת לכל אחד ואחת שמחכים, אבל לפעמים הוא לא מצויר בצבעים שאנחנו מכירים, והוא לא נראה מתאים ולא פשוט להבחין בו. אינני יודעת מדוע. ובתור בחורה בת שלושים ושלוש, ידעתי בדיוק מה מתאים לי, וודאי וודאי מה לא מתאים לי. והבחור הזה הצליח לבלבל אותי לגמרי ולגרום לי להבין שאולי אני־לא־באמת־יודעת־הכל־בדיוק־בדיוק־עד־הסוף ועם כל פגישה שהתקדמה, הלכתי והבנתי שאני צריכה להרפות.
*
"שלושה דברים תחפשי בבחור", אמרה לי פעם אשה חכמה. "תקשורת מצויינת, נעימות ומשיכה. את כל השאר תשאירי בצד".
*
והיה הרבה "שאר". לא הבנתי למה הוא לא מסכים איתי בעיניינים שאני רואה כמובנים מאליהם, לא הצלחתי לקבל את העובדה שדעותינו חלוקות בנושאים שברומו של עולם ובקושי עצום השארתי את כל אלו בצד. החזקתי חזק ביכולת הנדירה לתקשר, לברר, להעלות את הקשיים עצמם על פני השטח ובאיזשהו מקום ידעתי שיכולת הבירור הזו, היא היא שבונה את התשתית הנכונה.
משפטים שאמר, רצונות משותפים, חלומות להגשמה, דרכים לעשיה, אכפתיות זולתית - כל אלו הפנו את תשומת ליבי לעובדה שמעבר ל"לא" עליו חתמתי בשניה הראשונה שראיתי אותו, ומעבר לכל מה שאני מדמיינת - ישנם דברים נוספים. יש ה' בעולם. וכרגע כל מה שהוא דורש ממני הוא להסתכל, להתבונן, לשים לב, ולא לבחור בדרך הקלה של בריחה מניסיון. כל כך קל היה לברוח מזה. כל כך רציתי להיפטר מהעול הזה, הוא היה כל כך כבד. אבל הוא לא ויתר לי, ה' יתברך, והיה איתי והראה לי מציאות שנבראת ממש עכשיו, ממש לידי.
*
את רוב הדברים שהנחתי בצד, קיבלתי חזרה.
בהפתעה גמורה.
ה' יודע. הוא מכיר אותך.
הוא יודע בדיוק על מה את חולמת.
*
שלום, זו שוב אני. רציתי לומר תודה. חודשים עברו מאז דיברתי איתך, לרוב אלו היו שיחות של תלונות וחוסר הבנה. מצאתי אצלך מקום לפרק שאלות, לבכות תהיות, לברר קושיות, לצעוק. עכשיו אני רוצה להודות. טוב לי. תודה על הטוב הזה.
היינו אצל ההורים בשמחת תורה. ראיתי את בעלי מרקד לפניך כדוד המלך, מפזז ושר, וליבי עלה על גדותיו. נזכרתי בחיבור הנצחי ההוא שהרגשתי אז, לפני שנים, בשמחת תורה.
כמה קרובה הייתי לפספס את הנס שהכנת לי. כמה קרובה הייתי ללכת לאיבוד. כמה זמן נדרש ממני כדי לראות את הישועה. תודה שלא ויתרת. תודה שהאמנת. תודה שלא נתת לי להיעלם. זה לא היה קל. זה אולי אחד המסעות הקשים שעוברים היום על כל כך הרבה אנשים. בלבול, תלישות וחוסר־מנוחה הם תחושות שקשה מאד לחיות איתן. יום מחליף לילה ושנה סוגרת קודמתה, לפעמים ללא שום סימן נראה באופק.
הייתי אבודה. לעולם לא אשכח את ההרגשה הזו. שנים עברו לידי והייתי משוכנעת שהן הולכות לי לאיבוד. לא ידעתי את נפשי מרוב חוסר. אבל מתברר שהיית שם כל הזמן. אולי במיוחד כשלא האמנתי שאתה זוכר שאני בכלל קיימת. וכשהגיע הבחור והייתי צריכה להביט בו ולהכירו, פיזרת לי סימנים קטנים בדרך.
הראת לי אותו, הצבעת לי על דברים שימשכו את תשומת ליבי, הארת את עיניי. אחרת לא הייתי ממשיכה, זה ברור לי. הקלת עלי מאד, גם בתוך קושי ההרגל. הרגשתי שאתה רוצה בנו, מכוון, משגיח.
היום אני רוצה לבקש סימנים כאלו עבור כל אחד ואחת שמחכים. אין לתאר כמה זה עוזר.
בבקשה ה', האר דרכים, פלס נתיבים, סמן חיבורים. תהיה שם, בפגישות. פקח עיניים, כוון מילים, חבר משפטים. אין שום דרך לצאת מהמעגל הזה, לולֵי עזרתך.
נפתח לך פתח כפתחה של מחט,
פתח לנו פתח כפתחו של אולם.
*
התהליך שאת עוברת כרווקה, בתוך עצמך, כהכנה לחיי נישואיך, איננו מיותר. אני יודעת שלא קל לשמוע את זה. 'כמה? עשר שנים? ארבע־עשרה שנים, זה לא מיותר?' אבל ה' יודע ורואה אותך, גם אם קל להאמין שהוא שכח. חלילה, לעולם לא. ואת תראי איך הוא מחשיב כל השתדלות וכל מאמץ שלך, ואין מאמץ גדול יותר מהתקופה הארוכה הזו. את מגדלת את מידותייך, את משבחת את יכולת הקבלה ואת הרכות הנשית שלך. אין שפע מבורך מזה לבית שתבנו בעזרת ה'.
דוני את עצמך לכף זכות.
את עושה ומשתדלת ואין יום שאת לא מתפללת להיות בצד השני של המחסום החשוך הזה. את תגיעי אליו. תצעדי לבנה וזוהרת אל המדרגות הקטנות של החופה, נכונה, לומדת, מכילה, עם איש נפלא שגם עליו עבר מסע לא קל. ומתוך מאמץ אדיר של נכונות ושל רצון, תזכו לבנות בית נאמן בישראל, מניח ביסודותיו עמודים יציבים של תפילה, של תקוה ושל אהבה, בעזרת ה', בקרוב ממש.
שנה טובה ומתוקה...
ומילה אחרונה לסיום: תודה גדולה לבעלי, שיש לו יכולת פירגון נדירה, ובכל מילה שאני כותבת אני שואבת כח מהיכולת הזו. ה' יברך אותך מאד
בקשר למכתב...שרון כהןאחרונה
אני בכלל לא חושבת שיש עניין לקחת מכאן דוג' לחיים
1. לא נראה שהיא התפשרה על הבחור נראה שאולי לא הייתה בהתחלה התאמה אבל לאט לאט היא רצת אותו בעצמה ככה שאין כאן באמת התפשרות
2.זה שבנות/ בנים פסלים על דברים שמה בכך צריך לברר למה אבל אם זה דברים שמהותיים לבת/בן כנראה שהם מחפשים משהו ספציפי אין מה לעשות!!
3. אני לא חושבת שצריך "להתפשר", צריך "לקבל" אם היה כאן וויתר על עקרונות ולא הכלה אני לא רוצה לדעת איך זה יראה אח"כ... אין צריך לקבל את העובדה שאין דבר כזה מושלם ויש חסרונות השאלה כמה יש מוכנות לעבודה ביחד בתור זוג!
אם יש התפשרות זה לא אמתי צריך להבין יש אותי ואת בן/בת הזוג שלי לא כיחידה נפרדת אלא משפחה מאוחדת!! וזה לא מחייב יכול להיות שהם יהיו שונים בתכלית אבל הם יקבלו אחד את השני ולא התפשרו שזה לא פו ולא שם!!
אין אדם בעולם שהתפשרurielzoogi
כל מי שאומר לך להתפשר - שאל אותו אם הוא מכיר מישהוש שהתפשר....
עדיין לא פגשתי מישהו שהתפשר
מה שיש לרוב הוא אנשים שמגלים שהיופי של המציאות הוא הרבה יותר מהדמיון והחלומות
ואז הם מתוחתנים
וזה מה שאני ממליץ גם לך..
אני בדיוק עם אותה שאלה...אילה שלוחה
מה חשוב? מה לא מספיק חשוב?
וגם בתוך מה שחשוב - איפה עובר הקו? הרי אין מישהו מושלם - אפילו בתחום אחד...
אני כבר לא יודעת...
שאלות טובות, אני יכולה לדבר רק מניסיוני האישי..~א.ל
ואת המסקנות לגבייך- תוכלי לקבל או שלהחליט אחרת.
לגבי השאלה הראשונה: אני לא יודעת אם יש מדד ברור, אלא אני חושבת שהתשובה היא שזה תלוי גיל:
אם הגיל מבוגר - אז אולי יש עניין להתייעץ עם מישהו מקצועי כדי שיעזור להבהיר דברים
ואם הגיל צעיר, אזי הנסיון- שמגיע בפגישה אחר פגישה הוא זה שיקבע.. כלומר: אם תראי שברוב הפעמים, כשומצעות לך הצעות טובות ואת מקדימה ומבררת עליהם נכונה ובכ"ז ברוב הפעמים את פוסלת אז אולי יש עניין לעשות חושבים ולבחון את צעדייך.
סבלנות. סבלנות. סבלנות.ננשמה!
אין לי סבלנות.
אבל- סבלנות היא כמו זמן.
מכירים ת'משפט "זמן אף פעם אין. זמן עושים"?!
כנ"ל לסבלנות.
מניסיון. כי אין פתרון אחר...
(אגב, פעם ראשונה שפתחתי שרשור שלא לצורך תהילים. ברכותיי =)
אחוד מסודות ההצלחהurielzoogi
הבא ליטהר מסייעין בידו ואומרים לו המתן...
אמא תמיד אומרת...shay1988
סבלנות, סבלנות...
לא קונים בשום חנות.
יתכן ויש פתרון?סוג'וק
אם אנחנו נשארים בתודעת חכיון (מלשון לחכות..) אז באמת כנגד זה יש סבלנות
אבל
אם אנחנו בתודעת אמונה שמה שקורה זה לטובה ואולי אפילו לכתחילה כרגע צריך להיות כך וכך - אנחנו חושבים במה זה טוב דווקא עכשיו ואיך זה מקדם אותנו ואפילו ממנף אותנו. למשל אם בזוגיות עסקינן אז להעמיק במשמעות ובמהות כך כשבוא יבוא הרגע תהיה מוכנות טובה יותר.
ואז גם הפלא ופלא - פתאום כשכבר נפסיק לחכות ולהתעסק בסבלנות, אולי גם הדבר שרצינו יגיע בהסח הדעת.
בקיצור: סוד האמונה- המתנה
ו.. ברכות לשרשור
תודה תודה...ננשמה!
סוג'וק, עכשיו, כשקראתי,
זה היה תזמון מעולה!!
תודה רבה, זה באמת נכון ,
מחזק משהו...
בשורות טובות
אשרייך. שימי לב:סוג'וק
בפתיחת השרשור כתבת כמה פעמים "אין" - אין סבלנות, אין פתרון...
זה קצת מעמיק:
ה"אין" גבוה מה"יש"
ה"אין" אומר שלכאורה 'לא יש' מה שאולי חשבנו אבל יש הרבה יותר מזה ממקום אחר, ממקום נסתר יותר, פנימי יותר, גבוה יותר.
"ותהי שרי עקרה אין לה ולד" - אין לה כמו שחשבנו אבל באמת יש לה , ואפילו בנס.
ה"אין" איננו "לא יש" אלא הוא מעבר אמוני תודעתי לשפע עליון יותר. זה מצריך ענווה והכנעה , להפוך את ה"אני" ל"אין" - "אן" - משמעו היכן: ה"אני" מחפש את הי' מחוצה לו , אבל ב"אין" הי' עוברת פנימה..
"שיר למעלות אשא עיני אל ההרים - מאין יבוא עזרי" - דוד המלך לא שואל ומסתפק,, או סתם מחפש מחכה או מתמודד בסבלנות, הוא בטוח בעזרו מעם ה'. המעבר התודעתי ל"אין" פותח פתח מעבר למה שנראה כאן ועכשיו, כי פתרון אמיתי לבעיה לא נמצא באותה רמת מודעות שבה היא נוצרה..
ב"הצלחה
קודם כל תודה...ננשמה!
הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי להפנים, לרדת לעומק הדברים.
בכל אופן-
הלוואי ואזכה להגיע ל'אין' הזה שאתה מדבר עליו,
בנתיים אני קצת במקום אחר,
מקום שקשה לראות את ה"יש", ואני בחיפושים אחריו, לא מוותרת,
אבל גם עוד לא שלמה עם ה'אין'... 
בע"ה, מאחלת לעצמי, ובכלל למי שגם עדיין לא במקום הזה,
להגיע למה שאתה מדבר עליו, בנתיים אני עוד לא...
שבת שלום!
כמה שנים סבלנות ? שנה שנתיים ?הרבי מיאוטו
עשר ? עשרים ?
איך מצליחים לשמור על הסבלנות ולא ליפול לייאוש שקט ?
אגב,ננשמה!
אני לא דיברתי על הנושא של דייטים,
אבל בכיף אפשר לקשר את זה לכל נושא שעולה בראש,
כי ת'כלס, למה לא צריך סבלנות?!
בכל אופן, לעבוד על מידת הסבלנות זה אף פעם לא קל,
ונראה לי זה די עבודה מתמדת...
אז למה פרסמת בפורום הזה ?הרבי מיאוטו
כי זה לא משהו ספציפי ומדוייק, שמתקשר בהרבה מובנים.ננשמה!
אצלי לפחות..
גם בזה וגם בעוד תחומים אחרים.
זה לא לגמרי לא קשור,
כי זה גם.
אבל גם בדברים אחרים..
נראה ש:סוג'וק
סבלנות ויאוש - הם על ציר ה"התמודדות" - התמודדות יכולה להיות לחימה, קפאון, בריחה וכו' (FFF למי שמכיר) - כולם מגישה של התמודדות ואפילו השרדות
אבל
מי שקבע שהגישה לכתחילה צריכה להיות על ציר ההתמודדות?!
ישנם 3 גורמים שורשיים לסבל:
1. שאנחנו מאמינים למחשבות שלנו
2. שאנחנו מתעסקים בעניינים של אחרים
3. שאנחנו מתווכחים עם המציאות
שלושתם מקורם בתפיסות שלנו. הכל מתחיל מהמחשבה הסוביקטיבית- (עץ הדעת שהוקדם לעץ החיים)
אבל האמת היא שהעולם טוב, היקום ידידותי,
הכל לטובה לכתחילה.
כך שההתמודדות אולי צריכה להיות איך לא להתמודד (וגם לא ליפול ליאוש) אלא לגשת מאמונה ובטחון ולראות איך זה דווקא לטובה, איך זה מקדם או איך ניתן להתקדם דווקא עם זה ואפילו למנף את מה נשראה כקושי במחשבה ראשונה.
מסכימה עם הרבי מיאוטו..אלירז
בשביל זה יש זוגיות אחרת..
עם הקב"ה.
היא לא תחליף, היא עומדת בפני עצמה
אבל כשבני הזוג המיוחלים יגיעו ועדיין לפעמים תהיה הרגשה של בדידות..
החיבור הזה איתו יתברך הוא הדבר היחיד שיחזיק אותנו.
ויש זמנים כאלו... לצערינו.
אחרי הכל!-
אפשר גם לצעוק אליו!!
עד מתי?!
זה לא חטא!!
אפשר גם לדרוש!!!
יש תפילה מקסימה - סוג של דרישה כזו..
(מכירה רק לנשים.. גברים עמכם הסליחה.. צריך להמציא לכם משהו) :
"ריבונו של עולם גלוי מלפניך
שכתבת בתורתך הקדושה ע"י עבדיך הקדושים
כי בחורה שהגיעה לפרקה ולא נשאה-
ישחרר אביה את עבדו וישיאנה לו
אבא! הריני עומדת לפניך
ומדין תורתך הקדושה-
שחרר נא את עבדך והשיאני לו!
שלח לי אותו מהרה ללא עכוב כלל
שיש בו יראת שמים טהורה
עזרני שאהיה ראויה לו
ואעשה לו ולך נחת רוח!
שנהיה אחד לעבדך באמת!
ואל תשיבני ריקם מלפניך
יהיו לרצון וכו'.."
כולא חד הוא! (והתפילה\דרישה נהדרת)סוג'וקאחרונה
'אהבה' = בגימ' 'אחד'
אהבה פרטית היא ביטוי לאהבה עילאית ומאידך ע"י אהבה פרטית מגיעים לאהבה ה'קוסמית'...
לא סתם בקודש הקודשים יחד עם ארון הברית (ומעליו!) נמצאים הכרובים
ולא סתם שיר השירים , שכולו קודש קודשים עפ"י ר' עקיבא , ממשיל את אהבת קוב"ה וכנסת ישראל והמגמות הא-לוהיות העולמיות (כפירוט הרב קוק במהלך האידאות ולפי ר' יוסף אבן ועקנין - תלמיד הרמבם - על השכל והנשמה) , במשל אהבת הדוד והרעיה. ודרך אגב שלמה כתבו לאחר נישואיו עם בת פרעה ולכן כנראה הדימוי "לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעיתי" ובנביא כתוב: "ויאהב שלמה את ה'" מיד וסמוך לאותם נישואים!
חולקת....Curious
לא תמיד "סבלנות" היא מילת המפתח:
ישנם פעמים בהם צריך להיזהר ו"לא לפספס את הרכבת" ואז החושים דרוכים ואין מקום לסבלנות.
נראה לי שיש פעמים שמשתמשים במילה סבלנות כמנטרה וזה ממש לא במקום...
מכירים את זה..אנונימי (פותח)
שמזמינים אתכם לסעודת שבת עם רמיזה שמישהו פוטנציאלי מוזמן גם?...
אז השבת הקרובה תהיה ככה- אני אוכלת אצל משפחה יחד עם מישהו שרוצים לשדך לי...
יכול להיות שכבר דנתם בנושא- או שהוא נשמע פטתי...אבל אני באמת לאיודעת איך להתייחס לסיטואציה..
בדר"כ אני מאד פתוחה וזורמת אבל זה הבחור הראשון שלי, אז אני מרגישה נבוכה....
ובכלל כל העניין הזה מוזר לי- פתאום יש הצעה..אבל כביכול זו רק סעודת שבת..למרות שזה בטח עומד באויר..
מווזרר..
אשמח לעיצות מעשיות והכוונות- או אפילו שיתוף על התנסות כזאת..
דייט ראשון של שבת שלמה?! נשמע הזוי...יוקטנה
הרבה פעמים תוך דקה אפשר להרגיש ש"זה פשוט לא זה".
אז מילא אם את בדייט - הסיוט נגמר אחרי חצי שעה.
אבל מה עושים שבת שלמה?! נשמע לי טעות.
אם רוצים להכיר לך אותו, אז שיתנו לו את הטלפון שלך, ותצאו לדייט. נשמע לי הזוי שבת שלמה!
לא שבת שלימה, (גם זה לא נשמע לי כ"כ נורא)אלירז
אבל היא כתבה - סעודה.
ולנעם ורצון- תזרמי כאילו זו מישהי חדשה להכיר ולא בחור.
תהיי עצמך, ושלימה עם עצמך.
בהצלחה..
שתשמחי אותנו בקרוב- בעז"ה!
וואלה D:יוקטנה
לא להתרגש מדי. סעודה איננה דייט....כלנית1
סעודה בהחלט איננה דייט, כך שאל תרגישי מחוייבת כדייט. בסעודה מן הסתם לא תפתחי את הפה ולכן, אם אפשר תשאלי אם את יכולה להביא חברה. כך תפטפטי איתה ותרגישי יותר בטוחה (קרה לי שהוזמנתי לסעודה והיה שם בחור מחו"ל שגם הוזמן ויום אח"כ התקשרו לומר שהוא מתעניין ויצאנו).
בסעודה תוכלי להתרשם קצת מהבחור (יותר לקיצוניות- פטפטן מדי, שתקן ושקט וכו' התרשמות ראשונית בלבד, כשיתכן שעצם ידיעתו שאת מגיעה תשנה קצת את אופיו, ולכן רק אם הוא ממש לא נראה בעיניך חיצונית או משהו בולט, תוותרי על פגישה בהמשך. אם נראה לך רקע מתאים- למה לא להיפגש אחרי?)
הכי טוב!עוקר הרים
ככה יש לך הזדמנות לראות את הבחור לפני שאת נותנת תשובה אם את מעונינת להיפגש, זה יכול לחסוך הרבה בירורים והתלבטויות (לחיוב או לשלילה).
חוץ מזה יש לך הזדמנות לראות איך הוא מתנהג לא במסגרת של דייט.
תסתכלי על חצי הכוס המלאה.shay1988
יש לך הזדמנות להכיר את הבחור בלי מסגרת (אולי מעיקה) של דייט... בלי לחשוב יותר מידי על שתיקות מעיקות או "טוב על מה מדברים עכשיו", ובלי הצורך להתחייב לפגישה נוספת.
יצא לי להיות במצבים כאלו ולפי דעתי זו אופציה אפילו יותר נחמדה מדייט...
שיהיה המון בהצלחה ובעז"ה בשורות טובות!
לא יצא לי עדייןאנונימי (פותח)
אבל מסכימה עם מה שאמרו כאן- תשתדלי לזרום ולהיות מה שאת באמת..
אחרי הכל אין לך עניין לשקר לו (לדוגמא אם את בחורה שקטה אין ענייין שתנסי לגרום לו לחשוב שאת דברנית ואח"כ הוא יגלה שאת לא..)
ודווקא זה שיש עוד אנשים מסביב וזה לכאורה לא סיטואציה של דייט יכול מאוד להקל..
בהצלחה רבה!
המבוכה שלך דווקא~א.ל
יכולה להוסיף לאווירה, בבחינת התמימות והפשטות שזה משדר
מאחלת לך שבע"ה דברים יסתדרו על דרך הנכון- לך ובכלל..
לא בטוח שזה טוב...ארמיאחרונה
אם את ממש נבוכה מהעניין, אולי עדיף לוותר על זה.
אני מאוד אוהב דרכי היכריות כאלה, של סעודות שבת או סתם פגישות חברתיות וכדומה, ואני לא מרגיש מזה נבוך.
אם אפשר להגיד לך- אל תהיי נבוכה, קחי את זה בכיף, אז אמרתי.
אם אי אפשר ואת עדיין נבוכה מזה- אין עניין להביא על עצמך מבוכה.
נראה לי ש...ננשמה!
המטרה העיקרית היא לשתף בכל התהליך הזה שבדרך כלל הוא לא קצר ולא קל...
ולמצוא אוזן קשבת שמבינה,
שיודעת לייעץ מניסיון,
כל אחד כמה שיש לו, אם פחות ואם יותר...
לראות שדברים קורים לעוד אחרים ואת/ה לא לבד בסיטואציות מסויימות וכד'...
ועל הדרך, לשמוע גם אחרים, לייעץ ולתמוך...
ואולי גם [ולפי שרשורים קודמים הרוב לא =) ] להכיר פה את ה-אחד / אחת...
כל אחד וסיבותיו, אבל נראה לי שזה העיקרןון..
מה שיהיה- שיהיה לכולם בהצלה.. ו- תמיד ב
אני לא חושבאנונימי (פותח)
שצריך להיות מטרה מוגדרת למה הפורום קיים.
הפורום קיים כי יש אנשים שרוצים בהקמתו.
מה מטרת האנשים? לכל אחד מטרה שונה.
יש כאלה שרוצים תמיכה.
ויש כאלה שמחפשים את בן/בת זוגם.
ויש כאלה שרוצים לעזור.
וכן על זו הדרך, לכל אחד מטרה שונה לפי מה שקיים כבר.
לכן גם כלפייך כנ"ל. הפורום קיים, אם תצליחי למצוא בו מטרה עבורך, אז השתמשי בו.
ואם לאו את מוזמנך לעשות את השיקוליים שלך.
אני לא חושב שתשובה של אנשים אחרים צריכה לקבוע עבורך את המטרה.
כמובן שאפשר להעזר כדי לקבל דרכים לנצל את הפורום בצורה המיטבית.
בהצלחה.
זה השלב של אחרי "גיל הנוער וההתבגרות"מושיקו
לפרוק לבטים של בוגרים וכאלה שרוצים להתחתן, וסתם להנות ממישהו שמקשיב ושומע
תשובתי לעיניין-!!מירב!!
אני חושבת שמטרת פורום "לקראת נישואין וזוגיות"
אמור לדבר ולעזור אך ורק על מה שקשור,ל-"נישואין" ,"זוגיות" ומה שבינהם-(חברויות).
אף אחד לא צריך לבקש שירים בפורום הזה-בשביל זה נועד פורום "צלילים ומוסיקה" במיוחד לזה (או כמובן השרשור של השירים בפורום "נוער וגיל ההתבגרות".(אני לא מדברת עכשיו על מישהו ספציפי,אלה בכללי.)
תקשיבו חבר'ה,עד שיש כאן או יותר נכון היה כאן פורום אחד -(או שיש עוד פורום שאני לא מכירה )שאמור היה להיות הפורום הרציני,ולגילאים הגדולים יותר,ולדברים רצינים יותר,
הוא נהפך לקירקס-(סליחה על המילה,אבל ממש נהפך לפורום של "נוער וגיל ההתבגרות 2" וחבל )
באמת חבל,יש המון אנשים שאני אישית מכירה,שרצו לכתוב כאן דברים אישים ורצינים,אבל פחדו וחששו שיצחקו עליהם או שלא יקחו את מה שאמרו רציני,
יהיה טוב
- בשורות טובות -
לא לגמרי מסכימה...אילה שלוחה
אני חושבת שהפורום צריך להיות מיועד לכל השאלות ובעיסוקים של הגיל הזה
(לא מדברת על לבקש שירים אבל..)
כל התלבטות שיש לנ"ו בגיל שבו בין השאר מחפשים (ומחפשים, ומחפשים) את החצי האבוד....
בכל מקרה - צריך שיהיו כללים מה מתאים להיכנס לפה ומה לא
ואחרי שיש כללים כל אחד יחליט אם מתאים לו להיות פה או לא, ומה הוא רוצה להשיג מזה....
כמו ציפור! מה ? רק אם תדעי??דדי
את כאילו נשארת כאן על סמך זה שאת יודעת מה מטרת הפורום??
כלומר את אומרת שתשארי כאן רק אם יסבירו לך מה מטרת הפורום!
אני מתקשה להבין!!
אם מעניין אותך מה שכותבים פה - תישארי!
ואם לא - תפרחי "כמו ציפור"!!
חולק פה על חלק.ברוךש
פרטנית: סביר להניח שהציפור יישאר במידה וימצא לעצמו סיבה לכך, או יעזוב אם לא.
כללית: אך יש פה שאלה עקרונית הרבה יותר, שנידונה בהרחבה בפורום עצמו ומאחרי הקלעים. ואני בטוח שהשאלה עצמה אף מקננת מידי פעם אצל כולם.
השאלה היא על ציביון הפורום - מה ירכיב אותה ומה לא.
לכל פורום יש ציביון, יש ייחודיות. יש נושאים ששייכים, ויש נושאים שלא.
פעמים רבות שאף יש סגנון מחייב לדיבור, ויש פורומים שיש בהם כללי תגובה ודיון.
יש עשרות פורומים בערוץ לבד (פתוחים וסגורים), ולכל אחד מהם יש עניין אחר ומיוחד. לדוגמא: מה שמתאים "לסופרים וספרים" אינו מתאים "לארץ מולדת" או "סטודנטים".
דעתי האישית (ואף תקוותי) - שנראה התגבשות של כללים וחוקים שיאכפו, סביב ציביון מיוחד לפורום לבדו שיעסוק אך ורק "לקראת נישואין וזוגיות". בלי כל דבר שלא קשור לנושא הזה. ואומנם יש אבחנות קלות סביב ההגדרה הזו, אך בקלות ניתן לצנזר ולמחוק את כל ההודעות שאפילו לא קרובות לנושא הפורום.
ויש עוד לנושא.
ממ... מה הכבדות הזאת לכם?ארמי
אותי ממש לא מעניין למה הפורום נועד...
אותי מעניין מה יש בו כעת.
אפשר ללמוד דבים מהפורום הזה- כן.
יש לי מה להגיב בשרשורים כאן- כן.
הנושאים כאן מעסיקים אותי כן.
אם הייתי חובב או מתעסק במכונאות רכב- מן הסתם הייתי מחפש פורום כזה.
כי אנחנו חפרנים!!מאמע צאדיקה
כי יש פה גם כל מיני שירשורים אחרים שלא ממש קשורים לנושא הפורום... והשאלה היא -אם זה מתאים לפה- או שיותר מתאים לפתוח את זה בפורם-נושא המתאים
לפעמים לפני שבת יש לי הרגשה שהפכנו ל"פורום דברי תורה לשבת"
(שלא ישמע לא נכון- יישר כוח לכל הכותבים והמפרסמים!)
או שירשורים על נושאים אחרים- שאולי יתאימו לפורום חברתי....
השאלה איפה הגבול- מתי זה כר יהיה פרוע מידי או משעמם- כי יותר מידי סטינו מהנושא
המטרה היא אולי למצוא פה את בעלך כמו שאני מצאתי פהסוד היצירה
בעלי....גם זה יכול להיות...
לא חושבת שיש כאן לעבור גבולסטיגידיש
רוב האנשים כאן פורקים, מתייעצים, מקשיבים ומייעצים.
אז איכשהו כן נהיה קשר בינהם.
לכן יש גם מקום לנושאים אחרים שאולי יתאימו לפורום חברתי...
אני חושבת שכל עוד אין כאן פורום כזה אז אולי זה כן המקום....
בכל אופן- אני כאן כי האנשים טובים בעיני.
אני לא פותחת את כל השרשורים, אני גם לא מגיבה על הכל...
אבל לפעמים זה מנחם לדעת שיש עוד אנשים במצב שלך... לא ככה?!
צרות של מנהלים...ארמי
למזלי אני רק נהנה מהפירות, בנתיים יש אנשים שצריכים לחשוב, למה הפורום נועד?
לדעתי האישית, יש כאן איזון בריא.
אע"פ שהבוס קובעת!
סליחה צדיקה את טועה אנחנו לא חפרנים...שרון כהן
אנחנו קודחים בשכל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
באמת שאלה איפה הגבול... במיוחד שזה אינטרנט וכול אחד כותב מה שבא לו גם אם זה מוגזם...
אני לא יודעת מה להגיד לך תכלס למהנלות יש הרבה עבודה לפעמים צריך להעיר לפעמים צריך לערוך ולפעמים באמת צריך לנעול...(ולפעמים זה ממש ממש נחמד )
אני חושבת שזה גם המקום להגיד שלכול אחד מאיתנו צריך להיות האריות לכתוב עם טאקט ולראות מה מתאים שכולם ישמעו ומה לא...
קודם כל תודה על התגובות,אנונימי (פותח)
מירב, ננשמה, מסכימה. תודה!
גולני- תשובה של אנשים אחרים ממש לא קובעת עבורי את המטרה. אני רק רוצה לשמוע מה הם אומרים.
דדי- כן. מטרת הפורום חשובה לי והיא תגרום לי להחליט אם להשאר כאן או לא. אם המטרה היא להתייעץ ולשתף אז אני בכיף אשאר, אבל אם המטרה היא פורום שידוכים כמו שהרבה כותבים כאן אז אין לי מה לחפש פה.
ברוךש- (באופן מפתיע) אני מסכימה איתך... (סתם... ההודעות שלך אחלה אבל יוצא לי הרבה לא להסכים...)
צדיקה- זה לא ממש סיבה....
סטיגידיש- יש בזה משהו
תודה לכל מי שהגיב!
יומטוב
אוי. הייתי צריכה לסמן <צ>... (<צ>)מאמע צאדיקהאחרונה
אני מקפיצה את זה שוב-- הפעם- כמנהלת-
איזה שירשורים הייתם רוצים שינעלו- כי הם לא מתאימים לנושא?
איזה דברים הייתם מבקשים מחברים שפה- לכתוב בפורום אחר? (ואיזה)
כן, אני יודע שעד -*- יום העצמאות -*- יש...אח..
עוד קצת זמן, אבל רציתי להגיד משהו דווקא עכשיו.
לא 'האם לחגוג את יום העצמאות או לא', כי אישית אני
נוהג להגיד הלל ביום העצמאות, ומי שקצת לומד על הנושא,
פשוט שידע להודות לקב"ה על מה שנתן לנו, זה 'פשוט',
לפחות לעניות דעתי. אלא הפעם - משהו אחר.
לא 'האם לחגוג את יום העצמאות או לא', כי אישית אני
נוהג להגיד הלל ביום העצמאות, ומי שקצת לומד על הנושא,
פשוט שידע להודות לקב"ה על מה שנתן לנו, זה 'פשוט',
לפחות לעניות דעתי. אלא הפעם - משהו אחר.
יצא לי לפעמים לשמע חבר'ה שמתכווחים על יום העצמאות,
הם צועקים, צורחים, ועוד שנייה נותנים כאפה לזה שמולם -
"מה?! ברור לחגוג, ה' נתן לנו מדינה!! אין שאלה בכלל"...
גם אני חושב ככה, אלא שאני חושב - שיש שאלה. גדולה,
אולי אפילו יותר מ - 'האם', א-י-ך לשמוח ביום שכזה.
הופעות ביום הזה? ה' יצילנו, יש לא מעט. "מיטב" גדולי
הזמרים - נמצאים על הבמה ביום שכזה. אתה עובר שם
ליד הבמה, סתם כי אתה צריך ללכת עכשיו לסופר,
ואתה רואה שם, לא פחות ולא יותר,
בנות עם...
חצאית! לא לא, לא מכנסיים, אלא עם חצאית.
מה א-ת-ן עושות פה לאלף עזאזל?!
מתקדם עוד קצת, ופתאום רואה שם ליד הבמה,
בחור עם...
כיפה. לא לא, לא עם עגיל או נזם באף, אלא עם כיפה.
אתה ממצמץ, פותח עיניים - סוגר אחת בשביל לא לראות
את כל האנשים ששכחו להתלבש הערב - ו...
לא תאמין. חברים שלך מהישיבה.
י-ש-י-ב-ה-?! ביום העצמאות?! מה קרה? באתם לחזק ת'חברה?
אולי להניח להם תפילין? אבל לא יכול להיות, בערב הרי לא מניחים...
התשובה שלהם? פשוטה יותר מתמיד. "שמחה אחי,
יום העצמאות, you know, באנו לחגוג"..
עזוב את זה שאם אחותך לידך באותו הרגע, היא תמצא
אולי להניח להם תפילין? אבל לא יכול להיות, בערב הרי לא מניחים...
התשובה שלהם? פשוטה יותר מתמיד. "שמחה אחי,
יום העצמאות, you know, באנו לחגוג"..
עזוב את זה שאם אחותך לידך באותו הרגע, היא תמצא
שם כמה חברות שלה מהאולפנה, ל-י-ד החבר'ה שלך,
במקרה - או שלא, הרי כל אלה הם 'דתיים'. אחדות.
ו - אתה בשוק. יום העצמאות =
משה פרץ? אייל גולן? מירי מסיקה? דודו אהרון?
טל מוסרי? איציק שמלי? קובי פרץ? מ-ר-ג-ו-ל-?
ו - אתה בשוק. יום העצמאות =
משה פרץ? אייל גולן? מירי מסיקה? דודו אהרון?
טל מוסרי? איציק שמלי? קובי פרץ? מ-ר-ג-ו-ל-?
(השמות הנ"ל לקוחים מרשימה באינ', לא שאני 'שולט', ב"ה...)
וואו, וואו, וואו.
====
או, להבדיל, מה שרואים לפעמים בישובים:
בחורה מבני עקיבא, שעברה כבר את גיל 6 - זה בטוח -
רודפת אחרי בחור מאיזשהו שבט - ממש כמו שני קאניבלים -
עם ס-פ-ר-י ש-ל-ג. למישהו זה מוכר?
====
אז רק בואו נעשה סדר ביום הזה.
'חג המנגל', שיהיה. באמת שלא מפריע לאף אחד
שכל המשפחה מתאחדת ויוצאת לטיול בטבע.
אבל מכאן ועד לפרוץ את גדרי ההלכה?!..
האאאפס. לכלכת.
שכל המשפחה מתאחדת ויוצאת לטיול בטבע.
אבל מכאן ועד לפרוץ את גדרי ההלכה?!..
האאאפס. לכלכת.
הרי כ-ל הסיבה שאנחנו שמחים מאוד ביום העצמאות,
להבדיל מאחינו שומרי תורה ומצוות שלא שמחים ביום זה -
היא בגלל שאנחנו מחוייבים להודות ל-ה-' על הטובה שעשה לנו,
היא בגלל שאנחנו מחוייבים להודות ל-ה-' על הטובה שעשה לנו,
אז בו ביום - לבעוט בדברי ה'...?!
עאלק. פשוט עאלק אחד גדול.
אם את כבר יודעת ושולטת להסביר כ"כ יפה למה אנחנו חוגגים
ביום כזה עם הרבה שמחים - אז נו, תסגרי כבר ת'מעגל,
ונזכור גם שצריכים לדעת איך לחגוג ביום שכזה.
====
חשבתי לעצמי - ביום העצמאות, יש שני סוגי אנשים.
יש ששורפים את הדגל הפיזי של המדינה,
ויש ששורפים את הדגל הרוחני של המדינה.
אנחנו, לא משניהם. אנחנו, סוג שלישי - שמכריע את כולם.
ויש ששורפים את הדגל הרוחני של המדינה.
אנחנו, לא משניהם. אנחנו, סוג שלישי - שמכריע את כולם.
יודעים להכיר טובה לקב"ה למרות כל הקשיים שישנם -
אבל מצד שני, יודעים גם איך להכיר לו טובה.
שמחה, מנגל, משפחה - זה טוב.
אבל דברים שסותרים את ההלכה?! בחיים לא.
עוד, מומלץ מאוד - לקחת 'זמן טוב' ביום הזה, ללמוד
מבפנים את נושא 'הכרת הטוב' שלנו, אל ה'.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו"
א"ר אבין: אין אנו יודעים במה לשמוח, אם בקב"ה אם ביום?
בא שלמה ופירש 'נגילה ונשמחה בך' - בקב"ה.
בך - בישועתך, בך - בתורתך, בך - ביראתך"
(ילק"ש תהלים קי"ח).
אנחנו כשבוע לפני, אבל כעת הבנו למה הקטע נכתב דווקא עכשיו.
זמן למחשבה - עם זמן למעשה, לתכנן את היום הנפלא הזה.
אשמח מאוד אם תקפיצו את הקטע הזה, שישאר מהיום -
עד יום העצמאות הבא עלינו לטובה, בעז"ה, אמן! (:
אשרייך על האומץ!-שמרית999
מה מטרת הדברים?ארמי
כנראה שאם בחורים ובחורות דתיים הולכים למקומות הללו, אז הם לא מוצאים מספיק שמחה ותוכן- במקומות הדתיים.
לא יעזור סתם לקטרג עליהם.
אז מה ההצעה שלך?
אפשר לדבר הרבה על דברים גבוהים ונשגבים, השאלה היא בפועל בפרקטיות- לאן ללכת לשמוח ביום העצמאות?
למרכז?
לכותל?
תעלו הצעות בפועל, חבל סתם להאשים.
קודם כל - לחשוב.אח..
כמו שכתבתי למטה בקטע:
"אנחנו כשבוע לפני, אבל כעת הבנו למה הקטע נכתב דווקא עכשיו.
זמן למחשבה - עם זמן למעשה, לתכנן את היום הנפלא הזה".
===
זה א' א', לחשוב. משם - כבר נגיע למעשה.
תאמין לי שכל מי שהדבר קצת נכנס לו ללב, לא צריך 'הצעות'
של דתיים, כי בשניות הוא מוצא באינטרנט, במקום מגוריו.
לחשוב, לחשוב, לחשוב - זו מחלת הדור.
שכחנו את הראש, אנחנו יותר מידי עם הרצון.
אז קודם נחשוב, נבסס עמדה שבוע לפני,
וכשיגיע הרגע, נדע בדיוק מה לעשות, בעז"ה.
בכל מקרה, אחי, מוזמן בכיף להוסיף הצעות.
שבוע מבורך וחיים מלאי שמחה ואמונה בעז"ה!
חזק וברוךעם אחד
בס"ד
שלום לכולם,
חזק וברוך על דברי המוסר.
בתודה ובברכה
שיבנה בית המקדש במהרה
למה הוא ירד? עלה למעלה... (:מתוק מדבש
אז אצלינו זה אחרת...שמחה ואושראחרונה
מגיעים רבנים ואנשים להעביר שיעורים בישיבה שבישוב וזה לאורך כל היום.
פתוח לגברים ונשים כאחד ובשנה שעברה הגיעו רבים שאינם מהישוב שלנו.
אנחנו במשפחה הולכים לשיעורים בבוקר ואח"כ מכייפים עם המשפחה.
אז כל המעוניין, בישיבת הר ברכה, יום העצמאות ( השנה ביום שלישי ו' אייר) בערך מהשעה 8:00 בבוקר. כל המעוניין לברר שעה מדוייקת ויותר פרטים על מי מעביר שיעורים השנה, יכול ליצור קשר עם מזכירות הישיבה
האם דעה פוליטית צריכה לשנות?ארמי
אני סבור שלדעה פוליטית אין מקום להשפיע, והאמת שדיי הופתעתי ששמעתי ששידוכים נפלו, בגלל עמדות פוליטיות מנוגדות...
כמובן שאני לא מדבר על פערים כאלה- שהיא תומכת נלהבת במרץ והוא תומך חסיד של הרב גינזבורג.
אבל לפי דעתי, אין מקום שפערים תוך-מגזריים, יפריעו או יפסיקו קשר...
אין לי בעיה. אבל חלאס לסטיגמות. זה נהיה פסיכי קצת.אחותי?!
חדש בפורוםshay1988
היי חברים.
אני חדש פה בפורום, והאמת גם באתר.
ולא הצלחתי להבין מההודעות מה הזרם השולט פה בפורום?
דתי לייט? דתי לאומי? חרדי? מעורבב?
אני לא אוהב להיכנס להגדרות בדרך כלל אבל בכל זאת...
מי אתם?
שבוע טוב ומבורך!
שי.
אני חושבת שיש מהכל.. כמעט..סטיגידיש
ובהצלחה לך!
מאחלת מכל הלב שלא תספיק להיות כאן הרבה...
הזרם השולט, או הרוב הדומם?תולתול
זה שונה..
ברוך הבא!משה
יש הרבה סוגים וגוונים של כיפות סרוגות. תהנה.
בעיקר דת"לאלעד
אבל באמת יש כאן מכל הסוגים שהזכרת
אנחנו מהסוג של...מאמע צאדיקה
כיפה-לבנה-משחירה-מרוב-לכלוך
ז-ה הזרם הדתי שאנחנו שייכים אליו!
ב"ה יש פה הכל
מוזמן לקרוא ולהוסף את עצמך לשירשור הכירות- נעוץ בראש הפורום
וכומובן לדאוג לכרטיס אישי מעודכן ומעניין...
שאלה מעניינת....ארמי
אני באמת שואל את עצמי, כמעט כל יום מי אני?!
אנא אערף, כולם רוצים לעשות רצון אביהם שבשמים.
שולט פה זרם הגולףרוחקטנה
אבל זה תלוי בעונות השנה
דווקא גולף?ארמי
למי כאן יש כסף לגולף?
לי! =)אלירז
יש לי אבא עשיר ^^^!!
אלירז- תיזהרי אולי יש כאן חרדים...ארמי
עלולים עוד לגייס אתכם למען כל מיני "פעליות חשובות"...
גם להם יש אבא עשיר..אלירז
רק הוא לא אוהב את מה שהם עושים עם הכסף!
דתיים סרוגים!!!!*שלי*
סרוגים בצמר, עם גוזמבות ענקיות D=אלירז
^^^=)קחו עמכם דבריםאחרונה
הרצאה לרווקים/ות תורניים בירושלים - הערבכלנית1
למי שרוצה דרך להיפגש ולא דרך שדכנים רשמיים:
הערב בע"ה בשעה 7:45 תתקיים הרצאה על אהבת בין בני זוג מפי הרב ע. אריאל. ההרצאה מיועדת לרווקים/ות תורניים עד 35 ומלווה בהדרכה למי שמעוניין להיפגש. תשלום של 10 ש"ח לכיסוי הוצאות וכן כיבוד קל לאחר ההרצאה.
ההרצאה תתקיים בבי"כ בית יהודה, רח' שושנה 18, קרית משה (כמובן, בירושלים). הגעה למקום: קווים 23 (לרדת ברח' קרית משה), או 5,13,18 או ללכת ברגל מהתחנה המרכזית (15 דק')
טבעות נישואין-בעזרת ה' יתברך
איפה קונים?
איפה בירושלים יש טבעות יפות?
שמעתי שמלצר בי-ם ממש טובים... ננשמה!
גם אני ממליץ על מלצרעוקר הרים
את שתי הטבעות קנינו אצלם.
ממוקמים ברחוב הלני המלכה
יצהר! גם יהודים, גם עיצובים מהממים!אלירז
איפה זה?no name102
ביישוב יצהר- לדעתי שווה את ההשקעה.אלירזאחרונה
יש כאן קישור - זה לא הכל... יש עיצובים הרבה יותר יפים!!
כמדומני שהיא מחפשת בירושלים....הביצה שהתחפשה
בס"ד
תכשיטי מוריה. שם אנחנו קנינו...
יש במדרחוב מלא..עםהשם!
אנחנו קנינו ב"אופירה" ממש לפני כיכר ציון (מול "חור בקיר"...)
אבל יש מסביבו עוד מלא חנויות..
וגם לנו המליצו על מלצר אבל הוא היה סגור...באותו יום..
ב"הצלחה! מזל טוב!
הזדמנות להכיר כלה תמניהmenachem27
האגודה לטיפוח חברה ותרבות, תיעוד ומחקר (ע"ר)
מייסודו של עובדיה בן-שלום
הפדרציה של יהודי תימן באמריקה
Yemenite Jewish Federation of America
שמחים להזמינכם להשתתף ביום עיון בנושא:
"יזמות חברתית ועסקית ונט-וורקינג"
כולל טקס חלוקת מלגות- תשע"א (2010-2011)
אשר ייערך אי"ה ביום שלישי, כט' בניסן, תשע"א 3 במאי, 2011
במרכז האגודה לטיפוח חברה ותרבות,ככר העצמאות 11, קומה ד' , נתניה
טלפון: 09-8331325
בתוכנית:
14:00 - התכנסות ורישום ראשוני עדכון פרטים וסיור קצר במוזיאון האגודה.
14:20 - דברי ברכה : ד"ר אבינועם צברי ; מר ציון שלומי
14:40- פתיחה ותיאום ציפיות – מר עידו עטרי, רכז הסטודנטים
14:45 - משחק חוויתי והכרת החברים
15:00- סדרת סימולציות ומשחקים חווייתיים ודינאמיקה קבוצתית
15:30- הפסקה וכיבוד קל
15:40 – הרצאה בנושא יזמות חברתית עם ד"ר יגאל בן שלום, "מנהיגות אזרחית בישראל"
16:10- הרצאה בנושא יזמות עסקית עם אורח הכבוד מר צבי ימיני, מייסד ויו"ר הידרו
תעשיות בע"מ ומייסד שותף של צאג תעשיות בע"מ
17:00 - הפסקה קלה
17:10 - טכס חלוקת מלגות
המלגות באדיבות השותפים :
מר יוסף בר נתן, יו"ר ברית יוצאי בוכרה - מר יחיאל יחיאלי, נאמן האגודה
השתתפותך חשובה ,בברכה
ציון שלומי, מנכ"ל האגודה
"להגשת מועמדות לשנה הבאה ושליחת קו"ח וקבצים רלוונטיים,יש להיעזר במייל:
net.il hagoda@barak. E-MAIL
משועמםגלוק17אחרונה
חברים למען חבריםחלום חלומותיי
אתם מכירים?
שמעתי על זה.אור77
יש פה כמה שממש קשורים לזה.ארמי
מוזמנים באישי =)אלירזאחרונה
להגדיל את מעגל ההזדמנויות האיכותיותurielzoogi
מתוך דוח שכתבתי בנושא
- אמונה- להאמין בד' ובעתיד נפלא
לדעת שהקב"ה שולח לך בן זוג שיהיו לכם חיים נהדרים יחד. יש בארץ שלנו עשרות אלפי אנשים בגילאים שונים שמתחתנים מדי שנה. גם לך יש את הסיכוי להיות אוחד מהם. הם לא יפים יותר ממך, לא חכמים יותר ממך, לא רגועים יותר ממך, לא היתה להם ילדות טובה יותר מאשר לך, ויש לך את כל מה שיש להם כדי להצליח...
- בנייה- להיות בטוח שיש לך סיכוי
כל החסרונות שנדמה לך שיש לך הם לא יכולים באמת לעצור את ישועת ד' אליך. לבנות נכון את הקשר ביניכם. בנייה נכונה תאפשר לך לגלות את כל היופי שבך ובבן הזוג שלך. ותצמיח עוד ועוד עוצמה ויופי ביניכם...
- גמישות
לא כל מה שחשבת שטוב לך הוא אכן טוב לך. רבות מחשבות בלב איש ועצת ד' היא תקום. רצונך להיות בגמישות לאופן שבו ד' שולח לך את ישועתך .
- דמות- דמיון בלבד
יתכן שיש מול עיניך תמונה דמיונית כלשהיא שנדמה לך שכך אמור להיות בן הזוג שלך. אולי זה מישהו שראית, או פגשת, או דמות שזכורה לך מהילדות . רצף התופעות והתכונות של כל מי שבא איתך במגע עובר השוואה לאותה דמות דמיונית. מזמין אותך לחפש את כל הדרכים שיאפשרו לך למחוק דמות זו מהדמיון
- התמקדות- להתמקד על מישהו שכיף איתו
יש הרבה תכונות, הגדרות, התנהגויות , יתרונות וחסרונות בבן זוג פוטנציאלי. ההמלצה שלי היא לחפש מישהו שיהיה כיף איתו . אם באמת יהיה כיף בדייט הראשון סביר שיהיה כיף בדייט הבא, ואם יהיה כיף בדייט הבא סביר שיהיה כיףפ בדייט שלאחריו, ואם יהיה לכם מאד כיף יחוד- כנראה שתרצו להישאר יחד עד 120.
כיף בפגישות...ארמי
*כיף בפגישות..ארמי
לא תמיד זה המדד הנכון, הפגישות הם באמת כלי חשוב, אבל צריך כל הזמן לזכור שצריך התאמה.
לכל אחד יש חברים שכיף לא לטייל איתם ולצחוק איתם, זה ממש לא מחייב שזה יכול להיות קשר כ"כ עמוק- כמו קשר של נישואין.
צריך לזכור, שזו הולכת להיות האמא של הילדים שלך...
יש המון דברים שצריך לבחון, והמון תכונות שצריך לחפש ולראות עד כמה הם קיימות.
כיף בדייטים זה מאוד מאוד חלקי.
חולק עליךמשה
עומק זה נחמד וחשוב, אבל צריך שלאדם יהיה נחמד לחזור מהעבודה הביתה ולהתגעגע לכיף שלו עם אשתו. אם לא - קשה מאוד לבנות משהו משמעותי ביחד.
אני איתך adminעדידפ
מסכים איתך.ארמיאחרונה
רק שאני חושב, שעדיין מאוד חשוב לראות שיש התאמה בשאיפות ורצונות, ולא רק כיף.
בכל זאת יבואו ימים שבהם יש החלטות של הורים.
וחשוב גם לזכור שרוצים להיות הורים ולא רק חברים.
אבל ברור שאם אין כיף וכימיה בפגישות- חבל"ז.
חבריה'...am42
וואו! זה נשמע מלא למרות שאני לא יודעת כמה זה....גוזל לשעבר
כי אני לא גרה ליד ת"א.... =]
איזה כיףחשבשבת
הלוואי עלי....
סחטיין על היוזמה- מבורך לדעתי
מתו לי השרירים מהמותניים ומטה..אוווץ'..am42
כל הכבוד ידידי!! עשית משהו מעולה.אבא!
הליכה כזאת מעלה את המצב רוח בטוח.
אשריך!צחקן
בע"ה
אבל עוד לא הגעתי להליכות כאלה, למרות שאני לא רחוק...
יאווווanonimit_1
איך מתאים לי גם לעשות דבר זה!
טוב, אני בעצם הולכת.. אמנם בקצב של צב (או צבית? ) אבל משתדלת, שעתיים-שלוש בערך, תלוי כמה יש לי כוח באותו יום, 3 פעמים בשבוע.. לפעמים יוצא יותר.
ב"ה כל הכבוד!metorafi
אבל זה לגבי עצמך לגבי דברים שתלויים באחרים תאמין לי שיש מיליון קירות בדרך כלומר יכולים לשים לך רגל או לעזור לך וזה כבר מעבר לרצון שלך אלה זה תלוי באחרים! נניח תחשבו שאתה רוצה מישהיא ממש ממש וזה הרצון שלך אבל היא לא כל כך רוצה אז זה לא יקרה אתה מבין ואתה יכול להפוך את העולם אבל זה לא יצליח!
אתה גר בכפ"ס?בת שמש
קפוץ לבקר!!
ואתה פשוט מטורף, וזהו.
צ-ע-י-ר-י-ם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!דדי
מה אף אחד כאן לא היה בצבא???
הלואי 4 שעות הליכה הלואי.
אז אני יגלה לכם שהכי הרבה שהלכנו זה 15 שעות על הרים וגבעות שחלק מיזה היה אלונקות!!!!!!!!!!!!
*^^^ שזה אומר כמובן ציוד כבד מאוד ונשק מסורבלדדי
שניתקע ברגלים כל הזמן!!
צעירים.... 
אמור לחכמהאחרונה
גם אני עברתי שירות קרבי אל תדאג אתה לא לבד פה...am42
יש!!!דדי
יש עוד כמה חבריקו.. [לא אני. אל דאגה!]אלירז
D-:liki
אשרייך!ונסי
מה שקרה בכ"ה בניסן התשע"א-ונסי
ב"ה
אחד עשר חודש להסתלקות מורינו ורבינו מרדכי אליהו זצ"ל (אדר כפול)
http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?recommender=4687&idx=6958&cat_id=4031
שווה 23 דקות.
הכרתי בחור נחמד...urielzoogi
שאלה שאני מקבל בתדירות גבוהה- ואשמח לשמוע את דעתכם
הכרתי בחור נחמד לאחרונה ויצאנו כמה פעמים,
כך שהתחיל להתפתח ביננו משהו מסוים,
אך יש דברים שעוצרים אותי מלהחליט על התקדמות בקשר:
יש לו הרבה ידידות,
ואני לא ממש בטוחה שאני היחידה שהוא נמצא איתה בקשר רומנטי..(הוא טיפוס כזה מאוד חברותי שמתחבר בקלות, והוא נהנה מכל תשומת לב נשית בסביבתו
לברר טוב, אם זה ככה לחתוך.ארמי
אם באמת הבחור הזה מעורב בכל מיני קשרים, לא נראה לי שיש לבחורה מה לחפש איתו.
אבל כדאי לזרוק לו את זה דוגרי בפנים, אם היא לא מצליחה לברר.
אם היא לא מצליחה לברר-יעלי_א
אני הייתי שואלת בעדינות. לא בדוגריות.
זה נושא עדין ויכול להיות שהשמועות לא נכונות.
אני לא הייתי רוצה להפגש עם בחור שיש לו ידידות.
אלא אחד רציני שמדבר עם בנות רק לצורך.
וכדי להיות הוגנת, אני משתדלת להיות כך גם אני.
יעל, את צודקת...ארמי
ברור שזה לא יפה, לבוא לבחור ולומר לו באגרסיביות- שמעתי שאתה מיודד עם וכו'
מסכים איתך, ציך לעשות זאת בעדינות.
מאידך, אם הוא לא מבין את הרמזים... אפשר פשוט לזרוק את זה, וכמובן בעדינות!
האמת?!סטיגידיש
גם לי יש הרבה ידידים.
החבר היחיד שהיה לי היה זה שהצליח לקבל את כל תשומת הלב שלי (ולא, אין שום תחרות. פשוט עד אז לא הייתה לי סיבה לחתוך את הקשר איתם).
בד"כ עם גברים כאלה אני פשוט מנסה להיות שונה משאר הבנות. להיות יותר מיוחדת. וכמובן שזה רק במקרה שהוא באמת מעניין אותי...
אבל המלצה שלי- להתרחק מכאלה.. באמת. הם לא משהו
(אני הולכת לחטוף על זה. נכון?!)
תלוי עד כמה זה מפריע לךמושי
אני מכירה הרבה זוגות שיש להם ידידים וידידות וזה לא מפריע להם.
תלוי באמת מה סוג הקשר בינהם ועד כמה הוא עמוק.
אם זה ממש מפריע לך והוא לא מוכן להיפרד מהם אז תחתכי...
בהצלחה!!!
זה יכול להיות מסוכן.ארמי
לפי דעתי, אסור שיהיה לבן אדם שום קשר ידידותי כזה...
אני לא בטוח שזה בכלל מותר הלכתית.
וחוץ מזה שזה לא בריא, ובעיקר לא בתקופת השידוכים.
אח"כ עמיתים לעבודה וכו', זה כבר משהו שונה.
^^^^^אלירזאחרונה
להגדיל את סיכויי ההצלחה של הדייטurielzoogi
מתוך דוח שכתבתי- אשמח להערותיכם
אמונה שזה יכול להצליח
יותר מדי אנשים באים דייט ללא המחשבה שיש כאן סיכוי שזה יצליח.
דבר בסיסי ביותר- אם לא תאמין שיש כאן סיכוי שזה יציח- זה פשוט לא יצליח.
זה לא יעזור לך לבוא באופן פיסי לפגישה ולשבת שם כמו שעשית עם עשרות/מאות/אלפי האנשים שנפגשת עד היום. מה שיוצר את החיבור בין האנשים הוא הקשר והאנריגה, הנוכחות הפיזית לא יוצרת דבר, והקשר יסתיים בדיוק כמו שנגמרו קשרים רבים קודם לכן
בטחון עצמי
מאד חשוב שלקראת הדייט יהיהי בך מספיק בטחון עצמי שאומר שגם אם ה"דייט" שלך יחליט שלא מתאים לו- הדבר לא ירוקן אותך ולא "יזרוק" אותך לקרשים.
אם השני החליט שלא מתאים לו- זוהי בעיה שלו ואפילו הפסד שלו ואין לזה שום קשר אליך.
גם אם רבים אמרו לך "לא" - זה לא אומר כלום , זה אומר שיש אחד בלבד שיגיד לך "כן" ... האם רצונך לחשוב על כך שיש לך הרבה מאד בני זוג... לא ממש ממליץ. .
ג-להגביל בזמן
כדי להיות במיטבך במהלך הדייט – סביר מאד שעליך להיכנס ל"מוד" מסוים- מוזה מסוימת. תהליך פנימי שכנראה אינו המהלך הרגיל של החיים שלך. המוח שלנו הוא מוגבל ולא יכול לאפשר לך לעשות זאת לפרק זמן ארוך
הוא יכול לעשות זאת לפרק זמן קצר
עליך להבחין מהו פרק הזמן שמתאים לך ולקבוע מראש את הפגישה אך ורק לאורך כזה.
בדרך כלל מדובר על שעה ורבע וחצי בפעם הראשונה.
מעבר לכך- זה לא יאפשר לך להיות במיטבך וחבל.
דמיון
לא לכולם זה עוזר אבל לרבים זה עוזר, מאד כדאי לדמיין את הדייט מצליח.
דיבור
הרבה פעמים אנשים מתקשים במציאת נושאי שיחה, ונדמה להם שאם "זה זה" אז תמיד אמור להיות על מה לדבר כבר מהפעם הראשונה.
זוהי טעות נפוצה.. כמה שזה נשמע מגוחך אני מאד ממליץ למי שידוע שזה קשה לו- להין מספר נושאים מראש שהוא יודע שהיה לו נוח וזורם לדבר עליהם.
וכך להוביל את השיחה למקום הזה
כמובן אם זורם היטב בכיוונים אחרים- טוב יותר, וגם הטוב ביותר הוא להבחין על שפת הגוף מה מענין את האחר, וזה מתקשר לנושא הבא שהוא בעצם הקשבה.
הקשבה
הדרך הטובה ביותר כדי לאפשר לשני להרגיש טוב במהלך הדייט היא להקשיב לו. לפתח יכולת לשמוע מה הולך אצלו, מה מענין אותו ומהם הדברים שהוא מצליח בהם ואוהב לדבר עליהם.
לרוב הגברים מאד כיף לספר על הדברים שהם מצליחים בהם.
לרוב הנשים מאד כיף לספר על המשפחה שלהם.
כמובן לכל כלל יש יוצאים מהכלל, וכדאי לך לחדד את החושים לגבי בן השיח שלך אם הוא נבוך לשתף במשהו – אז כמובן לא לצפות שכבר בדייט הראשון הוא יחשוף את הסודות האפלים ביותר שלו...
יכול להיות...ננשמה!
שייתנו לך פה כל מיני הסברים נכונים ומחכימים...
אבל- לעני"ד מה שבת'כלס קובע,
הוא אך ורק רצון ה'..
כי מי שה' ייעד לו להתחתן מיד כשיתחיל לחפש [או אפילו לפני... שיבוא לו מבלי לחשוב על זה]
זה מה שייקרה ואם ה' קבע שאחר ייתחתן אחרי 10 שנות חיפושים...
גם זה בדיוק מה שייקרה..
בכולופן, להתפלל להשי"ת, תמיד אפשר! וזה לעולם לא מזיק
ו... שיהיה בהצלחה ומתוך נחת ושמחה!
יש לזה הרבה סיבות...ארמי
תזכור שבסופו של דבר הכל מלמעלה... לא צריך להיות "שואב אבק" לבחורות, ולא צריך אלפי הצעות, צריך רק הצעה אחת טובה, ומשמים עוזרים.
כדי להשתדל לקבל סיוע משמים, צריך להתנהל בצורה נכונה, יש עניין של קסם אישי וכריזמה, אבל יש גם עניין של ידע וטקט.
צריך לדעת איך להתייחס, איך לנהל פגישה, צריך להיות טקטיקן טוב...
נראה לי שרוב המנוסים פה, יכולים ללמד אותנו דבר או שניים. (בסך הכל זה עניין מאוד מוחצן)
ארמי, אפשר לצטט אותך?ניל"ס
"...ולא צריך אלפי הצעות, צריך רק הצעה אחת טובה"- נכון! כ"כ נכון!
עולם השידוכים ("דייטים" בלע"ז) הוא עולם שאף אחד לא רוצה להיות בו "בעל ניסיון" או "ותק" ח"ו. ברור שכולם מעדיפים הצעה אחת טובה ולא מיליון הצעות כושלות.
אבל...
לקב"ה יש תוכניות יותר טובות בשבילנו מאשר מה שאנחנו יכולים לדמיין אפילו. רק הוא^^ יודע עם מי, כמה, מתי ולמה (ארבע שאלות שונות וכל אחת חשובה בפני עצמה!).
yoel23: זכור תמיד שיהלום זה דבר נדיר יותר, דבר שלא רואים כל יום. אדם מיוחד יתאים בסופו של דבר לאדם מיוחד אחר, וייתכן מאוד שהחיפוש אחריו יארך יותר.
ובלי לזלזל ח"ו באחרים, מה גם שאני לא יודעת מי הם, יכול להיות שדווקא האישיות שלהם מתאימה ליותר בנות אחרות, וכן להיפך (מכיוון הבנות..).
"מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו"- ושימו לב לסדר שבו כתוב הפסוק! נק' למחשבה...
לא קראתי את התגובות שלפני,אבל מה שאני חושבת..!!מירב!!
שיכול להיות שזה קורה בגלל-שהבחור בררן,והוא לא מסתפק במועט,
ולרוב זה קורה בגלל כמו שאת אומרת כאן על הבחור שהוא "חרוץ,ונאה" ,בגלל שהוא יודע שהוא כזה,ומרגיש ככה,אז הוא חושב שמגיע לו גם אחת כזו-(כמוהו),שמגיע לו את ה-"אחת" ואז בסוף הוא נופל.
ולרוב הבחורים האלה שמרגישים עם עצמם "חרוצים ונאים"-לרוב הם גם גאוותנים,ולכן נופלים,בגלל הגאוווה שלהם,ובגלל שהאף שלהם למעלה.
ולכן הבחורים כמו שאמרת כאן-"בחורים סתם"-זוכים,כי הם אף לא מצפים למושלמת.
מקווה שעניתי לך על השאלה =)
*וואי,כתבתי את זה לנקווה,כי חשבתי שבת שאלה את זה,!!מירב!!
ורק עכשיו אני רואה שכתוב יואל...
טוב,לא משנה,זה מה שאני חושבת,,זה לא משנה אם זה לבת או בן.
רק סליחה שזה בלשון נקבה.
(זה מה שקורה שכותבים בשעות כאלה ..=) )
לילה טוב
*נקבה-יואו אני הפוכה..=)!!מירב!!
ב"ה הוא לא יואצ עם בנות שמתאימות לו!metorafi
יש כאלה שיום אחד מחליטות שהם רוצות בייני"ש ויש כאלה שפתאום רוצות חרדי ממש ויש כאלה שרוצות אחד עם תואר ויש כאלה שרוצות שהוא שירת בקרבי יש כאלה שרוצות תואר ולכן הם פוסלות !
הוא צרי
הוא צריך לצאת עם מישהיא מתאימה!
אהבתי מטורפי!^^שרון כהן
זה נכון בחורים טובים מחפשים בחורות טובות ולא "סתם אחת" שמתחילה עם כול אחד.
זה אחד שנית מה שקורה בדרך כלל כי אנחנו בנ"א זה שאנחנו רואים את החיצוניות של הדברים וקשה לנו לדעת... לכן בחור עם בטחון עצמי כנראה שיש בו משהו אמתי וזה לא תמיד נכון...(בלשון המעטה..)
כן כולנו חולים בזה קצת... משהו שהולך זקוף מדבר ומחצין את עצמו הרבה פעמים יותר קל לנו להתחבר מאשר משהו אמתי שהוא שקט וכפוף... נכון שלא צריך את שתי הקיצוניות וצריך את השילוב של שנהם בנ"א עם בטחון עצמי כי הוא יודע מאיפה הכוחות שלו באו מה' לכן הוא זקוף לא בגלל עצמו...
שנזכה!
רק להוסיף...ארמי
יש אנשים ששלב הבירורים עלול להוציא אותם גרוע.
יכול להיות שיש לו הרבה ביטחון עצמי בלה בלה והכל, אבל חברים שלו פשוט לא רואים את זה, ודווקא לפעמים ביטחון עצמי מופרז, עלול לנבוע מגאווה.
צריך לזכור- רוצים להתחתן!
לא לכבוש את מלך הכיתה, זאת לא המטרה.
דווקא בחור יותר עדין ושקט, פעמים רבות עשוי להיות בעל הרבה יותר טוב.
(אבל כולנו אוהבים לשמוע שהוא\היא מסמר הערב והאמרגן של הכל- צריך להתבגר)
אין הסבר הגיוני .גבריאל97
לפחות בעיניך ובעיני כל מי שלא התחתן עדיין....
הזיווג הוא מאת ה' וכבר נאמר גבהו מחשבותי ממחשובתיכם...
לכן אל תחפש כי מה שתמצא רק יגרום לך לחוסר ביטחון ולתחושות אשמה .
העצה היעוצה היא לנסות לחשוב יותר חיובי ולהתקדם בעבודת ד' והמידות וכמובן להשתדל ברמה הנדרשת בנושא .
לעיתים אדם מגיע למצב של מטען שלילי שהצטבר אצלו במשך תקופת הרווקות
אותו הוא משדר לסביבתו ומה שפוגע ביחס אחרים אליו מה שמקרין לכמה תחומים כגון "הצעות" .....
אנשים אוהבים אנשים שמחים ולא עצובים ככה טבע הבריאה ....
אנשים מתחברים לאנשים שהכל הולך להם בצורה חלקה ולא למי שהכל אצלו דורש מאמץ
לכן כדאי לשוחח על הנושא עם האנשים הקרובים אליך ולא לשדר את ההרגשה הזו כלפי חוץ .
יה"ר שבע"ה כל בני ובנות ישראל יתחתנו בקלות ומהרה השנה ובתוכם אנחנו .
האמנם הכל משמיים ?urielzoogi
חזל אמרו ש מד' אשה לאיש
יחד עם זאת אמרו שמזונותיו של אדם קצובים לו
משום מה בתחום הזוגיות אנשים מחכים שד' ישלח
ואילו בתחום הפרנסה עושים הרבה התשדלויות....
אמנם יש שאינם מכירים פעולות ומחשבות שהן מסייעות למציאת בן זוג, אך לדעתי האמירה "הכל משמיים" עוצרת את החיפוש הפנימי אחרי פעולןות ומחשבות שיכולות לקדם
לדוגמה- קריאת מאמרים וספרים בנושא זוגיות, שינוי גישה אודות זוגיות, טלפונים לחברים ומכרים (או לשדכנים למי שמתאים)
מסכים באופן כללי...ארמי
מצד שני, צריך לזכור שזה פשוט עניין הרבה יותר קשה ואישי מאשר פרנסה.
ולכן זה מחייב תפילות, והרבה!
זה באמת משהו שאשמח לדעת רוחקטנה
נכון לגבי רוב החברים שלי
תשובה: כי אין דבר כזה טוב או רע בשידוכיםברוךש
השאלה היא האם אדם (על כל מה שכלול בו) מצא את אשר רצה , והשני גם מרגיש כך.
אין כאן מקום להשוואות מכל סוג.
בשידוכים יש רק מילה אחת חשובה - התאמה.
שיהיה בהצלחה
לא מסכים עם ברוך...ארמי
ברור שיש טוב ורע בשידוכים.
השלב הראשון של השידוכים, הוא מאוד מאוד מוחצן, שאתה מגיע לפגישה ואתה לא יודע איך להתנהל, אתם יכולים פשוט להגיע למצבים של מבוכה.
ייתכן שאתם חושבים אותו דבר, אך אתם פשוט מנסים להראות דברים אחרים.
אנשים טועים בנושאים שהם מעלים.
הדייטים הראשונים הם מאוד קשים ומאוד קריטיים.
לא מבינים את ההומור את הציניות את הסגנון, ומה לעשות שיש אנשים, שהם "יותר טובים" בסוג כזה של מפגש.
הם גם בדרך כלל, יותר טובים בזה הם חברים, ולכן זורמות להם יותר הצעות.
כן, יש טוב ורע בשידוכים, וצריך פשוט ללמוד ולהשתפר.
ארמי, אני חושב שהטענה שלך היא הגזמהברוךש
זה נכון שיש הרבה ביישנות ודומה מסביב לפגישות. זה אולי תורם יותר מאשר פוגע.
ובכל מקרה - הבסיס לנישואין הינו ההתאמה.
ואף אם יש 50 "עילויים" - אם הביקוש הוא לאקדמאיים - אז העילויים אכלו אותה.
ולזה כוונתי.
ברוך, יש הרבה בוץ שצריך לעבור...ארמי
נכון, ביררנו והכל נראה מצויין על הנייר, אקדמאי לאקדמאית וכו'
השידוך המתאים ביותר בעולם.
אם מדובר פה בשני אנשים שלא יודעים איך להתנהל, הכל גם יישאר על הנייר.
הסיבה בדרך כלל לעבור לפגישה שנייה- נובעת מכימיה, "היה נחמד", "יש לזה סיכוי" וכו'
למרות שההתאמה מקסימלית, אם לפחות אחד מהצדדים לא יזיז את העניינים, ולא יריץ את הפגישה כמו שצריך, שנייהם ימשיכו להיות אקדמאים רווקים. (בדרך כלל)
ברור שיש אנשים שיודעים להזיז עניינים, ויש אנשים שלוקח להם יותר זמן להזיז הילוכים.
וההתאמה- חשובה מאוד, עד שזה מגיע למעשה!
ההתאמה היא בין בני הזוג, ולא בבירור או בראש השדכןברוךש
זה נכון שזהו תהליך שלם, על חלקיו המהנים, המרגשים, ולעיתים גם המורכבים ומפחידים.
אך בדעתי שהאדם הסביר יכול להתמודד עם זה, מתוקף היותו בן אדם אזרח החברה.
ומציאת או אי מציאת בן זוג תלוי בהתאמה.
השאלה הגדולה שתקבע את טיב האדם לעניין נישואין - תהיה קבלתו על ידי בת הזוג.
שיהיה בעל כל היתרונות הסטריוטיפיים שאתה בעצמך תדמיין- אך אם לא תמצא בחורה לזה, אז הוא יישאר רווק. ואילו אם תדמיין את האדם בעל כל החסרונות הסטריוטיפיים, במידה וימצא בחורה אחת בעולם- שדווקא זה רוצה, הרי הוא יתחתן.
אומנם אני מסכים איתך שכישורים חברתיים ירודים מאוד ובעיות נפשיות עלולות להפריע בתהליך מציאת בת זוג. אך איני מגדיר את האדם הסביר, כסובל מבעיות כאלו.
ברוך, זה לא בא מהאווירארמי
אם אדם גדל בחברה, שבה הוא בקושי מכיר או מדבר עם בחורות,- הוא לא מכיר את הצורה את הנפש ואת מה אומרים ומה לא אומרים, מתי אומרים וכו'
אם הוא לא אדם מוכשר, באופן טבעי יהיה לו קשה.
כן! צריך ללמוד איך עושים את זה.
זה לא קשור לבעיות נפשיות, כמו כן, יכולת חברתית נמוכה היא לא בגדר נס, למרבית האנשים אין יכולת חברתית גבוהה במיוחד.
פתאום לקחת בן אדם, לזרוק אותו על ספסל עם בחורה ולהגיד לו- תבדוק עם אתם מתאימים בשביל לחיות כל החיים ביחד- זה הזוי!
זו בעיה נפשית... (אם כבר)
לא רק מי שזכה לגדול בחברה נפרדת צריך ללמוד איך(,")
עושים את זה
אפילו זה שאף פעם לא יוצא לנו להכיר באיזה פגישה מאולצת
ובטח לא בכל רגע להחליט אם ממשיכים או לא
אלה במהלך החיים.
בד"כ אתה נתקע עם מישהו בחדר בפנימייה, בדלת ליד או באותו שבט.
דייט זה דבר הזוי
ולא משנה כמה אתה מכיר את הנפש של האדם השני...
אולי זה גם קשור לפעמים בחורים "מוצלחים" משקיעים בללמוד איך מכירים
פחות מ"פשוטים" שקצת חסר להם הביטחון העצמי בעניין
או אפילו פחות משקיעים בקשר עצמו.
דייטים זה באמת דבר הזוי!!!שרון כהן
איך אפשר לדעת??
במיוחד שלא אמורים לצאת כ"כ הרבה זמן לא?? אחרי חודשיים עם בחור כבר יש מי שישאל "נו...מתי אתם מתארסים??" מאיפה לי לדעת אחרי חודשיים??
כלומר יכול להיות שזורם לנו ואחלה אבל מאיפה לי לדעת שאני רוצה לחיות אם האדם הזה את רוב שנותי ולגדל איתו ילדים??
נכון אפשר לומר מאיפה לי אחרי 7 שנים נכון נכון אני לא טוענת שהסגנון של ה"חילונים" הוא יותר טוב זה לא...
אבל ברצינות איך אני יכולה לדעת בדייטים?? מה בגלל שהוא שותה 2 סוכר??
זה באמת שאלה לא??
מה שאמרת...אמור לחכמה
בחורים טובים ובחורים סתם-בחורים סתם, פשוטים לא מסובכים (אולי גם סתם בני מזל)
בחורים טובים ,אולי גם קצת מסובכים-דורשים לעצמם יותר מידי ונתקעים...(אותו עניין רק הפוך)
--------הנכתב בחינה של וורט -נא לא להתרגש יתר על המידה--------
נ.ב הרבה זמן לא נכנסתי-ד"ש חם לכולם-מי שזוכר.... וגם מי שלא!
נחמד לראותך פה באמת!!מאמע צאדיקה
זוכרים אותך? לא נשכח ולא נסלח!ארמי
תפסיק לתת לנו וורטים, אנחנו רוצים ממך שרשור- "התארסתי".
בין הזמנים "מועיל"!
בע"ה בהשתדלותינו...אמור לחכמה
זוכר. ד"ש לחכמה בחזרה מישהו10
התיאוריה למי "הולך" בקלות ב"שידוכים"urielzoogi
כמו שכבר הזכרתי כאן בעבר את דעתי
אנשים לא מצליחים למצוא בן זוג בגלל שה"לא מודע" שלהם מחבר זוגיות לכאב ואת מצב הבדידות לעונג
זה כמובן לא רוע לב,לא בררנות, לא אגואיסטיות ולא פגם במידות אלא תוצאה של השפעה סביבתית וכו'
דבר ראשון- אינדבר כזה בחורים- ות פשוטות!! כולנולמען שמו!
הילדים של ה'!!!!!!! ואת כולנו ה' אהב..
דבר שני- צריך תפילות!!! אני מאמינה שהקב"ה לא עזב ולא יעזוב!! הוא רק מחכה שנתפלל אליו..
ובע"זה כל אחד ימצא את בחיר ליבו!!!!!
לא תמיד זה באמת ככהמושי
מה שלפעמים נראה כ"מטה קסמים" לא תמיד הוא באמת כזה!
וזה לא אומר שכל הבחורים שלא הולך להם זה בעיה.
פשוט כל אחד והמזל שלו.
כל אחד והמה שלו?ארמיאחרונה
והמזל שלו?
מזל יכול להשתנות, לא ייתכן שנשב ונחכה שיבוא לנו המזל!
כל אחד ואחת צריכ\ה לנסות לשפר את הדברים שבהם הוא חלש.
נכון שיש מקרים טרגיים, שזה פשוט לא הולך, אבל בעקרון- האם אפשר להיות יותר שדיך, כן!
את מי זה מעניין??am42
בס"ד
למה כל השבוע מדברים על החתונה בממלכה הבריטית למרות המנדט הבריטי וזה שהם מתחתנים בספירת העומר??
למה התקשורת עסוקה יותר מידי במה שקורה ברחבי העולם שגם ככה שונא אותנו?
לפני בחירות של אובמה הזבל הזה דברנו כמה חודשים מי יהיה נשיא שם.
שהיה את האסון ביפן דברו על זה כ"כ הרבה וכמעט שכחנו שבאותה שבת נרצחה משפ' פוגל הי"ד
למה זה מעניין אותנו מה שקורה בעולם ומתרגשים ומדברים ל זה ומפנים יום שידורים מיוחד לחתונה שגם ככה לא קשורה אלינו??
הלוואי שבן של איזה מישו חשוב בישראל התחתן ואז נראה אם ידברו על זה כ"כ הרבה...
סתם פרקתי את העצבים על המדיניות המפגרת של התקשרות בישראל...
ולמה קובעים יום אבל בניסן?רחלקה
בעזהי"ת.
ולמה דמם של יהודים נשפך כמים?
ולמה הזברה לובשת פיג'מה?
החיים קשים, הא?
אתמול שמעתי משהו נוסף....Curious
הרבבות הראשית קבעה את י' טבת כיום אבל לשואה ("יום הקדיש הכללי" הוא מונח שהוזכר יותר מאוחר) כשנה וחצי לפני שהכנסת קבעה את כ"ז ניסן....
תמיד דופקים את הדתיים.ארמיאחרונה
הקיפוח, עצוב עצוב עצוב...
הורידו את התכנית של הרב לאו בערוץ 1 רק בגלל זה!!am42
הישראלי שמתעצבן מהתקשורת הישראלית!
אנחנו לא נקיים מזה...ארמי
אני לא יודע מה זה קשור לפורום...
אבל בכל זאת, כנראה שהתוכנית של הרב לאו, היא לא להיט גדול למרות הכל.
אם היה משחק כדורסל של מכבי, אני בטוח שלא היו משדרים את החתונה הזאת על חשבונו.
אבל האם אנחנו נקיים?
האם אנחנו יכולים לתת היום לציבור הכללי תכנים יותר טובים?
האם אנחנו לא מדברים לעצמנו, בשפה שלנו, ואף אחד לא מבין כלום?
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו.אנונימי (פותח)
קרה לכם שיצאתם עם מישהו/י וסה"כ מרגישים שהקשר ביניכם טוב, אבל סגנון הלבוש ממש עושה לכם לא טוב, והזמן עובר והתחושה לא עוברת? פשוט לא הטעם שלכם באופן כזה שזה מפריע...
ואני לא מדבר על יופי (לא חבר קבוע בפורום, אבל אני מאמין שהיו על-זה מספיק דיונים)
מה לדעתכם כדאי לעשות?
אשמח לתשובה גם מהצד הנשי והגברי.
שבת שלום!
מוכר-!!מירב!!
היה את זה לחברה הטובה שלי,
היא יצאה עם מישהו,והיה בן אדם ממש טוב,אבל הפריעה לה נורא אך שהוא לובש,
אז הסברתי לה ואמרתי לה שחבל לה לוותר עליו כולכך מהר,כי הוא נראה לי בן אדם ממש טוב,-(זו תשובתך לשאלתך,אם היא נראת לך טובה,ורק הביגוד מפריע,אל תוותר על זה כולכך מהר אם אתה רואה שרק זה מה שמפריע,וזה רק אם הלבוש מפריע כן?,ושאין עוד משהו שמפריע בדרך..)
ואמרתי לה שתמשיך,ושלאט לאט תשאל אותו,איזה בגדים בדרך כלל יותר נוחים לו ללכת,והאם הוא לובש שחור לבן בשבת/חליפה, כמובן שזה בהמשך הקשר,ולא בתחילתו,
והיא באמת המשיכה איתו , (למרות שהיו לה עוד הצעות,אמרתי לה שלא תוותר עליו כולכך מהר)
ואינה כיום היא זכתה,התחתנה איתו וכבר יש להם ילדה..
(והוא בהחלט שינה קצת את לבושו בשבילה,ורק בשבילה..בשביל שתיהיה מרוצה-אני לא אומרת שהוא שינה שינוי דרסתי,אבל לא כמו שהוא היה)
המון ב"הצלחה-
(אני לא אומרת שמה שסיפרתי כאן על חברה שלי הולך אצל כולם,אבל נתתי דוגמא שזה יכול ללכת)
אני מכירה ההפך...סטיגידיש
דווקא לו הפריע הסגנון לבוש שלה..
הוא לא אמר לה.
הם התחתנו וכשהם הלכו לקנות בגדים ביחד אח"כ הוא פשוט הכווין אותה לדברים שהיו יותר לטעמו. ושגם היא אהבה.
והם חיים באושר ואושר עד עצם היום הזה...
אחרי החתונה תמיד משתנים.
אבא שלי לדוגמא הלך עם גרביים וסנדלים.. אחרי כמה שנים אמא שלי הצליחה להוריד אותו מזה
העיקר האופי של האדם.
לפעמים זה יכול להעיב מאוד.ארמי
מנסיון שלי ושל אחרים, לפעמים הלבוש יכול לשדר מסרים שישפיעו גם על בחינת האופי.
ומכיוון ששיטת הדייטים בכל אופן קשוחה, עדיף לנסות למתן בעיות אפשריות.
איך עושים את זה?
מנסים להיצמד קצת לנורמליות- גם אם את\ה מאוד מיוחדים...
לבוש הוא רק לבוש?ארמי
יש פעמים שהלבוש הוא רק לבוש, היא פשוט לא משקיעה בזה.
אבל יש פעמים שהלבוש מעיד על "סטייל" מסויים, שהלבוש הוא רק החצנה שלו.
צריך לנסות להבין, האם הלבוש שלה או שלו, נובע ממשהו עקרוני או שזה סתם דרך לבוש נטו.
מסכימה.שיר פשוטאחרונה
נראה לי שזה דבר שאפשר לבקש לשנות אותו מעט, לפחות את הדברים הצורמים יותר, בטח אחרי חתונה.
נראה לי חבל לפרק קשר שחוץ מזה הוא טוב- על דבר כזה.