א.
"חברה שלי התארסה" - ואני לא.
אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה. אני לא יודעת מה מגיע לי או לא מגיע לי. אני מודה לקב"ה בכל יום על הטוב שיש לי (ומשתדלת גם על הרע).
האם זה אומר שאני לא מקנאה באחרים שכן - אני אשקר אם אני אגיד שזה לא מייאש לפעמים, כי כן, בסה"כ אני אדם די נחמד והייתי יכולה לחשוב ש'מגיע לי', ש"היינו אמורים" אבל זה לא הסתדר. אבל זה לרגע משבר וייאוש, אני לא נותנת לזה לנהל את החיים שלי.
כדי "לשמוח איתה ובשבילה" - צריך עבודה פנימית. אין קיצורי דרך. צריך להתמודד עם הכאב והאכזבה שלך, ואח"כ אפשר לפנות מקום כדי לשמוח איתה בלב נקי.
ב.
"את אוהבת את הארוס".
שמת עליו עין לפני כמה שנים, אבל לא באמת יצאתם. כנראה שיש לך בראש תמונה די נוצצת שלו (פנימית וחיצונית.)
אבל, צריך לזכור שזה לא קשר. זה חד צדדי.
ולפעמים, מקרוב, דברים נראים אחרת.
אחרת בזה שהתקשורת בינינו לקויה.
אחרת כי בכולנו יש גם צדדים פחות טובים.
זה טוב ונחמד להתלהב מאנשים שאת פוגשת, אבל חייבים לזכור שזה רק רובד מסוים של היכרות - שמטבעו חיצוני יותר, טכני יותר.
רק כשאנחנו נמצאים בקשר עם מישהו, עם הזמן אנחנו הולכים ומעמיקים את הקשר, נחשפים לצדדים הפחות נחמדים של האדם.
לכולנו יש מעטפת חיצונית, אבל עולם פנימי עשיר שמכיל בתוכו הרבה מאוד, לטוב ולמוטב. וגם אם הכל היה פרחים ופרפרים מבחינתך (עוד לפני שבכלל הייתם בקשר!), זה לא אומר שכך יכל לקרות בטווח הרחוק יותר.
לכן, לסיכום נקודה ב: לא אהבת אותו, האמנת שיש לכם פוטנציאל. בזה שהוא התארס, את מבכה את הפוטנציאל הזה.
ג.
"היינו אמורים לצאת"
נגיד שאת מחליטה לאפות עוגה מורכבת, וזה אמור לצאת מהמם וטעים. אבל זה לא יוצא זה ולא יוצא זה.
מה את עושה עם ההרגשה של הכישלון?
קל לנו לחשוב שאנחנו נמצאים בעולם שיש לנו שליטה עליו. שאנחנו יודעים איך דברים יתנהלו. מה "אמור" לקרות.
אבל אין לנו באמת דרך לדעת מה היה אמור לקרות. (אפשר לדבר על זה מבחינה תיאולוגית, זו תורה וזו שכרה, ואכמ"ל).
בעולם שלנו אין בהכרח קשר בין מה שאנחנו רוצים ומתאמצים לקראתו, לבין מה שקורה בתכלס.
לשחק משחקים של מה היה קורה אילו - בעיניי הם לא בריאים דכאניים ומיותרים. מה היה קורה אם הוא היה מסרב לצאת איתך?מה היה קורה אם היטלר היה מת בתאנות דרכים בגיל צעיר? מה היה קורה אם מדינת ישראל היתה מושמדת בששת הימים? מה היה קורה אם ההורים שלך לא היו מתחתנים?
ואפשר לשאול עוד מיליון שאלות כאלה, אבל האם זה באמת משנה?
זה לא קרה, אז זה לא רלוונטי.
חייבים לעבור הלאה.
ד.
"איך משחררים אותו מהראש,מחשבה???"
שוב, עבודה פנימית.
בעיניי, הדרך לעשות את זה היא לנסות להפנים שאין אדם אחד שמיועד לך.
אני מאמינה שיש יותר מאדם אחד איתו אוכל להקים בית.
אני מאמינה בלבנות קשר עם אדם, ולהפוך אותו להיות האחד המיוחד לי.
לא חושבת שמישהו נוצר בשביל להיות בן הזוג שלי, אלא אנחנו בבחירה הדדית שלנו זה בזו מייעדים את עצמינו זה לזה.
ויש יותר מאחד כזה בעולם. אין כזה דבר שכל האנשים הפונטציאליים מתו בדרך.
ובסופו של דבר אני מחפשת מישהו שיצטרף אלי לדרך ולתהליך. מישהו שיהיה מוכן להשקיע מאמצים כדי לבנות יחד קשר.
לא אביר על סוס לבן שפתאום מופיע. אלא מישהו שיחד נוכל להפשיל שרוולים ולעבוד.
ב"ה אנו חיים בעולם שבו יש עודף אפשרויות. אנחנו לא חיים בכפר קטן שבו יש רק מעט אנשים פוטנציאליים להתחתן איתם. בעז"ה תמצאי אחד שיצא איתך למסע המשותף.
ה. ועוד כמה עצות:
1. קחי את הזמן. אל תרוצי לשום מקום.
2. אם את מרגישה שזה קשה לך ומציף אותך, ממליצה ללכת לאיש מקצוע (נניח מאמנת).
3. הרווחה שלך קודמת לחברה שלך. אם את מרגישה שזה טו מאץ בשבילך להיות מעורבת בארגון שבת כלה\שבע ברכות\חתונה - קחי צעד אחורה. לא חושבת שנכון לשתף בשלב הזה את החברה ברגשות האלה שלך כדי לא לפגוע בה, אפשר למצוא סיבות אחרות להתרחקות.
4. אולי כדאי לך לדבר עם דמויות מבוגרות בחייך ולשמוע מה יש להם לומר. פתאום לסבתא יש איזשהו סיפור דומה, ואולי יש לה עצות מעשיות?
5. אולי כדאי להשתמש בזה כמקפצה למצוא קשרים נוספים. כתבו לך קודם שאת יכולה להגדיר מה מצא חן בעינייך בו, אז לשים את זה על כוונת החיפושים שלך. אולי יש לו חבר הכי טוב שרלוונטי אלייך? מישהו שלמד איתו בישיבה? בן דוד?
ו. סיכום
יש לך עכשיו התמודדות לא קלה בכלל.
מבטיחה לך שבהמשך חייך תתקלי בעוד משברים וקשיים.
יש לך עכשיו הדמנות לחזק את מערכת החיסון הפנימית שלך, לרכוש כלים להתמודדויות עתידות.
עבודה פנימית זה אף פעם לא קל. ואף פעם לא נגמר. אבל זה הופך אותנו למי שאנחנו. לא מה קורה לנו - אלא איך אנחנו מתמודדים עם זה. זה אומר שלקשר הבא (ולכל דבר אחר בעצם) תגיעי ממקום עמוק יותר.
שיהיה המון בהצלחה!
ובטעות הגבתי לך במקום לפותח...
והכי חשוב, תתני אחד כזה לעצמך.
