אני יותר מציג כאן תפיסה ששמעתי (ופיתחתי רעיונית) לאחרונה מאחד הרבנים המוערכים בעיני, אבל הדברים נתונים לדיון, ויותר מכך - זו מהותם.
בדורנו אחוזי הגירושין עולים ביותר וכמו כן האחוזים של רווקות מאוחרת. למה? את התשובה לשתי השאלות (אף שניתן לתת תשובה אחרת לכל שאלה) אני רוצה להציף ע"י עניין אחר, קשה מאוד (אולי יש בזה טריגר מסוים, אז תוכלו מכאן לדלג לפסקה הבאה). יש אנשים שמתקשים מאוד בשמירת העיניים. יש כאלה שנסחפו ל"שלב הבא" - פגם הברית. לאחרונה נחשפתי ל"שלב" שמעולם לא חשבתי שקיים - פנטזיות. האדם לא ראה שום דבר (לפחות לא במתכוון, התת מודע שלנו מאוד מוכשר, אל לנו לשכוח) אבל מציפים אותו דמיונות ומחשבות אסורות בנושאים האלו של מיניות והוא נסחף אחריהן.
למה זה קורה? התשובה, אולי קצת (הרבה) ברוח הראי"ה זצ"ל, היא שאנחנו דור גדול. ואז מה? דור גדול משמע דור שראוי להגאל, משמע דור שראוי לנבואה. מה הקשר? צריכים להבין איך עובדת הנבואה, ברמת העיקרון - רוח אלקית ששורה על האדם ופועלת בו בכח המדמה שלו - דרך הדמיון. כל נבואת נביא שונה מחברו. למה? כי הוא אדם שונה וכח המדמה שלו שונה בעצמותו והוא במדרגה אחרת. אנחנו דור שמוכן לנבואה - משמע אנו נדרשים לכח מדמה חזק, ברמת גבוהה.
אבל כאשר אין עדיין השראה אלקית כזו שתעורר ותופיע בכח המדמה - הוא גועש, מנסה להופיע, להתפרץ. יש אנשים גדולים שיודעים לשמור על האיזון, להגביל את הכח המדמה - להרדים אותו עד שיגיע זמנו. ויש שמתקשים בכך מאוד. וכאשר דברים בעלי עוצמה (ואיכות) גדולה מתפרצים לפני זמנם - זה יכול להוביל לקלקול גדול, להקצנות. מי שמתקשה בשמירת העיניים - זה מקצין את הבעיה למקום אחר, כנ"ל.
(הדברים נכתבים מצד הגבר מטעמי נוחות) וזה גם חודר ומקצין במקומות טהורים יותר - שידוכין וזוגיות. אנחנו מולכים שולל אחר הדמיון שלנו, לא מספיק קשורים ואחוזים במציאות, לא מאוזנים. אחרי שהאדם התחתן הוא מנסה להנחית את המודל של האישה והזוגיות אותה דמיין לתוך הקשר שלו ושל אשתו. אתם יכולים להבין לבד למה זה לא עובד. זה לחיות עם עוד אישה בבית, ואישה מתקנאת בירך חברתה. (אותו דבר מצד הדמיון של האישה).
כמו כן בשלב המוקדם יותר - יש לאדם כבר אישה בראש, הוא לא מספיק חי את האישה שלפניו, לא מספיק בא להפגש. ואז הכל מתאים, והוא יודע שאפשר להתפשר פה ופה, אבל... אין פרפרים. יש כאן עוד בעיה, לכאורה יש לה רובד הלכתי חשוב. את עיקר הקשר של הזוגיות והאהבה לא אמורים ליצור בשלב הדייטים והשידוכין. ככה העולם המערבי עובד, ואנחנו קצת (הרבה) הולכים שולל אחריו. הלכתית, ישנה בעיה אם יש קשר של חיבה בין איש ואישה קודם הנישואין. כן, צריכים להרגיש התאמה, אבל את הפרפרים - צריך לשחרר לטבע, ולדעת שהם ישובו לנוח לנו על כף היד כאשר יגיע הזמן. הזמן של קשר החיבה הכשר והראוי בין איש לאישה והזמן של אור הגאולה והנבואה בימות המשיח.
מצד שני, גם הטלפון מתישהו ממצה את עצמו.