להיות רווק זה מורכב. כמו כל דבר בעולם, בעצם.
להיות רווק זה חופש פעולה. זה להיות מסוגל לעשות מה שתרצה, לעבוד במה שתרצה, להתחיל דוקטורט, או ללכת לטיול בסיני עם חברים.
להיות רווק זו בדידות. לא בדידות מהסוג של "אני נמצא לבד בדירה", אלא בדידות עמוקה שרק רווקים מכירים - שאתה מבין באמת, שפשוט אין לך עם מי לדבר על החיים שלך. אין שום אדם שמתעניין בך בכנות. ההורים רחוקים מאוד (אם לא פיזית אז נפשית), חברים מהישיבה, הצבא, האוניברסיטה, העבודה, המילואים... כולם עוברים לך מול הראש במעורפל. אתה כבר לא זוכר. אם יש לך מזל, אתה זוכה לחברים טובים. לא לכולם יש מזל.
להיות רווק זה לצבור הרבה תסכול וכעס על הציבור שהגעת ממנו. לפעמים בצדק, לפעמים לא. יש אנשים שזה מתבטא אצלם בהפחתת השיוך המגזרי, מה שגורר אחרים להצביע עליהם ולומר "אתה רואה, רווקות מבוגרת גורמת לך להידרדר", מה שרק מעצבן אותך עוד יותר. אני לא מכיר אפילו רווק מבוגר אחד שאין לו מה לומר על החינוך הדתי לאומי ועל הציבור הסרוג. בדרך כלל לא דברים טובים.
(לפעמים רווקים גם צוברים כעס על הבנות: על השיפוטיות, השחצנות, חוסר עמוד השדרה, וכדומה. אבל להגנתנו ייאמר שזה לא קיים אצל כולם, ולא רק בציבור הדתי. גם אצל הבנות יש תופעה דומה, רק הפוך).
להיות רווק (דתי) זה להתרגל לחיות חיים שלמים ללא המין השני. לא רק פיזית, גם נפשית. יש כמובן דברים הרבה יותר גרועים מזה, ואחרי הכל אינספור גברים במשך ההיסטוריה כבר חיו ומתו כחיילים או מלחים או פועלי כפייה, אבל מדי פעם אתה שואל את עצמך האם באמת בני אדם מתאימים לחיים כאלו, מבחינה אבולוציונית.
להיות רווק זה להיות בוגר, לפעמים אפילו מעט ציני. אתה כבר לא לוקח כלום כמובן מאליו. אתה מציב לעצמך את הגבולות שלך, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך, אתה משנה אותם בהתאם. אתה מתפלל איפה שמתחשק לך. אתה מצביע לאיזו מפלגה שמתחשק לך. אין לך קשר רגשי-פוליטי לאף ציבור. מבחינה נפשית אתה לבד. אם אתה רוצה ממני משהו, תיאלץ לשכנע אותי פרטנית. אני לא אלך כמו אידיוט לשום מקום. זו תופעה ייחודית לרווקים. לדעתי האישית, זו תוצאת הלוואי הטובה ביותר שיש ברווקות.
להיות רווק זה לפתוח כרטיס באיזה אתר הכרויות, אבל לסרב בתוקף לרוץ בקבוצות וואטסאפ של שדכניות. זה לגחך על הנואשים הללו שהולכים לקבוצות "הכנה לנישואין", או אלו שמשתתפים בכל מיני פרוייקטים של הרב יוני לביא (אני מנחש שיש לך לפחות 90% בנות שם, נכון?). אם הבנות רוצות לחפש אותנו, רובנו נמצאים בשליש גן עדן או בשבע ברכות. חלקנו אפילו לשם חוששים להירשם. אנחנו מעדיפים לנסות לפתור את הבעיות שלנו בעצמנו, גם אם נצליח וגם אם לא.
להיות רווק זה להתרגל. להתרגל לחיות את החיים שלך לבד. להתרגל לעובדה שבהחלט יכול להיות שלעולם לא תתחתן. פשוט לחיות את החיים שלך בשקט כמיטב יכולתך. לחשוב הרבה. להתקדם לאט. להתמודד עם הבעיות שלך בעצמך. ככל שהזמן עובר היתרונות בנישואין הולכים וקטנים, והחסרונות הולכים וגדלים. בציבור הדתי אין באמצע - או שאתם נשואים או שלא. אולי חתונה היא באמת עניין רק עד גיל מסויים? ואולי רווקות היא דרך חיים לא כזו גרועה במאה ה-22? האם זו אידיאליזציה בדיעבד, או שיש כאן משהו? אלו שאלות שעולות בראשו של כל רווק.
להיות רווק זה להיות סתם בנאדם. ההוא מהעבודה שאתה הולך לדבר איתו על הספרייה הזו בפייתון. ההוא מהמילואים שמחייך אליך עם הנגב. ההוא שצופר לך ברמזור עם כוס קפה ביד. ההוא שהתקשר אליך לגבי האופניים החשמליות. ההוא שאתה רואה אותו בסופרמרקט. סתם אדם, כמו כולם. לטוב ולרע.
שבוע טוב, הרב לביא
- לקראת נישואין וזוגיות
)
