בהנחה שאתן לא מתאפרות סתם ככה ביומיום


עם כל האמור..
שלום לך אישי לעתיד
אהובי עד בלי די
חצי הנשמה שלי שעוד לא פגשתי..
רק רציתי להגיד לך שאני לא מתכוונת להתייאש
אני אמשיך לחפש, אמשיך להתאמץ ולנסות..
אני יודעת שאתה קיים!
אני יודעת שהמסע הזה לא פשוט..
זה כמו נסיעה באוטובוס עם תחנות,
כל תחנה מקדמת אותנו לתחנה הסופית..
המסע הזה הופך אותנו לאנשים טובים יותר,
מלמד אותנו על החיים.
החיים שלנו הם כמו ים..
הים כל כך גדול ועוצמתי והכי כיף להישאר בחוף הבטוח
אבל אז לא רואים את נסתרות הים, את העומקים שבו, את החיים שמתחת למים..
וכן, יש מערבולות בים, יש בורות.. וזה מפחיד מאוד
אבל גם יש יופי בים ושלווה גדולה פנימית..
לפעמים זה טוב להישאר בחוף,
לקחת אוויר ולדייק את עצמינו יותר כדי להיכנס לעומקי הים ולחיים בצורה שהכי נכונה לנו..
אבל לא להתייאש, קריעת הים שלנו תגיע!
צריך אמונה..
לדעת שהכל הכי מדוייק לנו, והכי אמיתי שיש
וצריך שמחה,
כי בלי שמחה החיים אפורים..
ואי אפשר להתקדם ככה
אל תתייאש, עוד נפגש
וזה יגיע
ואני אזכה בך, ואשמח בך כל כך!
ונחבר את הנשמות שלנו בזמן הכי מתאים
רק תאמין
ותתפלל
כי ה' מכוון
וכמובן, הודיה לה' על הדרך היפה..
כי בלי הדרך, אין טעם למטרה
אל תדאג חצי נשמה שלי, ואל תתבאס.
זה יקרה, תאמין
אני מאמינה
כיף לו שיזכה בך!
איזה יפה ומרפא את כותבת,
ממש חיזקת אותי
איזה כיף יהיה לו למצוא אותך...
והעיקר-לשמוח:)
️פספסתי את המכתב הזה והעלתי בעצמי אחד אחר..
לא יודע למה, מרגיש מפודח... מ"מ שלך הרבה יותר ארוך ושלם משלי.
מצחיק לראות שלשני אנשים עלה את אותו קונספט של רעיון..
באמת יצא קצת דומה חח
זכינו שאפשר לכתוב את המחשבות שלנו, ולכל אחד יש את צורת הכתיבה שהכי מייחדת אותו..
כתיבה זה עולם בנפש, וזה מדהים..
האמת ששלך יותר יפה..
גם הקדשת שיר.. מהמם!
זה השירשור שלך פה..
אבל מה זה משנה...
לכן כל הזכויות שמורות לך,
אף על פי שכבר עלתה במחשבה לפני...
נשמה אהובה שלי,
אני שולח לך את המכתב הזה כדי שדבר ראשון – אל תתיאשי. ודבר שני... כדי לבקש סליחה. נכון, הדרך עד עכשיו ארוכה ומייגעת, נופלים ושוב קמים, ואת גיבורה! אין כמוך! אני בטוח שאת מאמינה שתמצאי אותי שם, בסוף הדרך, וכמו השיר הזה שלמדו אותנו כשעוד היינו קטנים, "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו", את ממתינה לי.
ותאמיני לי, גם אני מתגעגע אליך! בכל מאודי! אבל... לא כמוך [או כמוך] חסרות לי כמה אבנים בשביל. השובבי"ם תמיד תופסים אותי בדרך ואני מרגיש שאני לא מסוגל להמשיך הלאה. אהובה, תזכרי תמיד שאני שם משתוקק אליך, מצפה רק לך, כמו שאת מחכה רק לי.
ושוב יקירה, אני מבקש סליחה. סליחה על כל התלאות שאת עוברת, על המשברים, על החתכים. על חברה ועוד חברה שמתחתנות ומשאירות אותך לבד, לבד בחדרי הלב. הלואי שהייתי שם רק כדי לעודד אותך, ללחוש לך באוזן קרוב קרוב "עוד קצת ואני בא". ללחוש ולהעלם חזרה אל אופק העתיד, יודע שאת עוד עומדת איתן, ממשיכה ומקווה. מחכה.
@היום הוא היום, @צע - תודה רבה!
אם רק היה מכתב אמיתי כזה
אממ... זה די מכתב אמיתי.
ממ"נ, אם זה אני ואם זה אדם אחר - אפשר לאמץ את זה אל הלב (אומרים שמהרגע שכתבת משהו הוא הפך להיות נחלת הכלל, אז בעצם כל אחד שולח את זה אליך...)
וגם רצוי. זה ממש מחזק ונותן תקווה .. תודה רבה שהפכת את זה לנחלת הכלל
אבל הייתי שמחה למכתב אמיתי...![]()
אם אתם עוד בהתחלה תתני לזה זמן, לפעמים מה שהפריע בהתחלה כבר לא מורגש בהמשך..
ליפות אותו בפניהם מצד המידות, לספר עליו שבחים על הצד הנפשי ואז כשהן יראו אותו אולי זה לא כזה ישפיע. רושם ראשוני הוא בדרך כלל הסיפור הגדול. אם הדבר הראשון שהן יפגשו בו זה ה"חוסר יופי" - זה מה שיותיר אצלהן את הרושם שהן ידברו עליו אח"כ. אם תקדימי ותיצרי רושם ראשוני חיובי (ועמוק יותר) מצד המידות והמעשים ע"י שתספרי להן עליו וכשהן יפגשו אותו הוא יתיחס אליהן יפה והשיחה תסתיים באופן נעים גם מצידו - הרושם הראשוני והאחרון ישפיעו מאוד שזה לא כ"כ יפריע בעיניהן. לפחות כך אני חושב. זה די תאורטי...
נניח ומציעים לבחורה מישהו. מתאים לה מאוד מאוד, בול הסגנון שלה, מותק של בן אדם, משפחה סופר-איכותית וטובה, איש טוב, מתאים לה מבחינת דרך חיים, השקפה, הכל. אממה - הוא למד בישיבה שלא מייצגת את הקו שלה. ממש לא (נניח והיא גושניקית והוא למד בהר המור, או שהיא מרכזניקית והוא למד בישיבה חרדית) הוא עשה את זה מסיבות מסוימות, מוצדקות, והקו הזה לא משפיע *עליו*, הוא כאמור לגמרי בראש שלה - הגיוני שהיא תפסול על דבר כזה?
וכן להיפך: בחורה שמתאימה בול, אממה, היא למדה במדרשה X ולא בY (נניח בדניאלי ולא ברובע, בבינת ולא בלינדנבאום וכו וכו, לא באמת משנה), אבל שוב - היא לגמרי בכיוון של הבחור. פשוט למדה במוסד שפחות תואם את הקו שלה (וממילא גם שלו, תחת ההנחה שבהם באותו קו) - מה יעשה הבחור? ישיב בחיוב או יפסול?
ואין מאיפה להתחיל לגלגל שיחה, אין תחומי עניין משותפים, כלום כלום... אז היא מתבאסת ומבקשת מבעלה שיהיו פחות מפגשים חברתיים זוגיים והוא מתבאס, כי לו זה ממש חשוב ודרך קריטית לשמר חברויות. כואב, לפחות איך שאני הבנתי.
ללא הצלחה🤷♂️
תחכים אותנו? זה נשמע מרתק..
זה די מסובך כי אני לא סגור אם זה נאמר גם על הקב"ה, אבל הבנתי היא כך:
הייתי מצפה שכולם ימצאו את הזיווג שלכם אבל יצא ששנים מתוך ד' התחתנו (אם מי שלא הכי מתאים להם אולי) והשניים האחרים לא מוציאם את מקום יחד אז הם נותרו לבד, ללא זיווג.
מכירים מקום לדייט בירושלים? משהו שווה עם תצפית , או מקום נחמד לשבת בו . תנקס 
שדרות ממילא
פארק טדי
גן הורדים
גן סאקר
מתחם האוניברסיטה בגבעת רם (צריך לברר מדיניות כניסות בימינו...)
מוזאון ישראל
נשמע כמו קשר שטוב לעבד מול מישהו מקצועי, לפני שממשיכים הלאה.
(ורק משהו בעניין הסוד. זה נכון שקשר זוגי מושתת על שיתוף מלא, זה נכון שזה המקום שאנחנו צריכים להרגיש בו בנח להיות אנחנו על כל רבדנו. אבל לוקח זמן להגיע לשם. בהדרגה. לא יודעת מה קרה בקשר ביניכם, באיזה שלב החלטת לשתף. רק אומרת שיש שלבים בהם חשיפה אישית משמעותית היא מוקדמת מדי...ועלולה להבהיל את הצד השני).
חתולה ג'ינג'יתאחרונהנשמע קשה.
ממש.
אבל כמו שכתבה @מיס פטל
לא הכל אבוד. הכשלון לא מובטח.
זה מן הסתם יהיה מאתגר למצוא אותה,
אבל היא קיימת...
וזה יבוא, שלא הכל יטלטל אותנו, לא הכל יכה.
ומה שייפתח לנו-
מחכה.
עצוב שהמשפחתיות הדתית בשבת מוצגת באופן כל כך קצר רוח.
למי זה עושה חשק להכיר?
עריכה: וסליחה על הנצלו"ש. אהבתי את הכתיבה שלך. תוציא "מגדיר מגדר"
אשמח לשמוע מניסיון - בנים ובנות - של כאלו שחוו סיטאוציה שהשיחות בדייטים מתמקדות בצד אחד בלבד.
במקרה שלנו:
כשהבחור שואל ומתעניין היא עונה בחופשיות ובהתלהבות, מפרטת, והשיחה ממש ערה, זורמת וכיפית.
אבל ממוקדת רק בה ולא בו.
היא לא שואלת בחזרה מה דעתו, ולא מתעניינת במה שהוא מרגיש וחושב..
וכשהבחור מעצמו ישתף במשהו, היא תקשיב ותאזין. אבל לא תתעניין עוד ותשאל פרטים נוספים וכו'
נקודות רלוונטיות:
ניכר עליה שהיא מרגישה בנוח כשהשיחה נסובה עליה, והיא מדבת בחופשיות ובטבעיות. כך שלא זה הגורם לחוסר ההתעניינות.
בשיחות שלה עם חברותיה היא כן מאוד אמפטית, חביבה ודורשת בשלומם. כך שזה לא שהאופי שלה הוא כזה.
יש לה (קצת?) ניסיון בדיייטים, כך שקשה להאמין שזה נובע מכך שהיא לא מכירה את הפורמט.
האם אתה יודע איך היא היתה בקשרים קודמים? יכול להיות שהיא חושבת שזה הפורמט
האם היא מכבדת אותך? מאד? יכול להיות שלא נעים לה לשאול אותך על עצמך. תנסה לפרק את זה ולעבור למישור חברותי יותר
אולי כדאי להעלות את הנושא מולה. עושה רושם שהמצב טוב ולכן כדאי להסביר לה ש"תראי, יש משהו שכדאי שנכניס לקשר"

אבל חושבת שזה כן יכול להעיד על זה שהיא יותר מרוכזת בעצמה וכן אולי כדאי למצוא דרך לבחון אתזה
יש אנשים שכשהם בלחץ הם מדברים ומדברים ומדברים, כי הם רוצים להימנע משתיקות מביכות.
האם יש לה חברה קרובה\אחות\אמא\דמות אחרת שהיא משתפת אותה בהכל?
יכול להיות שאין לה, וכשאתה כותב על חברות - זה קשר יחסית שטחי עם הרבה בנות.
בכל מקרה, למה שלא תשאל אותה?
תאר לה את הדברים כמו שתיארת כאן, ותשמע מה יש לה לומר.
לא בקטע שיפוטי, אלא בעדינות וברגישות.
קשר אמור להיות הדדי, ואם הוא חד צדדי צריך לעשות משהו כדי לשנות אותו.
במקום שאנחנו נעלה ספקולציות, לדעתי עדיף לדבר על זה, ויש לזה פוטנציאל שיכול להביא לשינוי משמעותי וחיובי (אבל גם הפוך).
כבר לא ישיבישערוזה מסתבר קורה להרבה בנות, גם הכי פתוחות ושואלות בעולם, וגם מנוסות בדייטים...
בד"כ מתוך איזה מקום רגיש מול גברים- ולכן פחות משנה איך היא מתנהגת עם חברות, הגלישה שלה למערכת של קשר עם גבר רגישה ומורכבת והיא לא בטוחה שנכון לשאול ולהתעניין מעצמה, וזה מגיע מעוד הרבה סיבות טובות שאפשר לתת להן כותרת די פשוטה- נשיות.
בקיצור נראה לי שבד"כ מה שאתה מתאר מגיע דווקא ממקום חיובי או שאפשר לקרוא לו טבעי.
אתה יכול לשתף אותה בצורה הכי פשוטה שכיף לך שהיא תשאל ותתעניין וזה אפילו אולי יעזור לך להפתח, רק לא בצורה שמשקפת דרישה או אכזבה ממנה ומההתנהלות שלה כי זה סתם נועל.
קרה לי גם
שאין לי נסיון, אבל אולי היא מרגישה שזה בדיוק מתאים כך שאין צורך יותר מידי לשאול שאלות..
נושמים.
מבינים שאין קיצורי דרך, גם אם נורא נרצה,
אז נושמים שוב.
ומתחילים לשים לב לדברים הטובים שבדרך עצמה. (בלי לשכוח את היעד, חלילה. אבל להנות "מהנוף והאויר" בהחלט כן!)
גם אני מתמודד עם OCD, וגם אני נשוי+.
הנה שאלה: עד כמה העדה של המיועד/ת משנה לכם, אם בכלל?
אם כן - האם זה עניין מהותי או מנטלי/תרבותי?