כשאת להבה
לי פתאום יש חשק
להיות יותר בורח
אם בליבך אין אבן
שאת עליצותך חדרה
אל מול שיגעונך
אני מונח שרוע
כואב ולא רגוע
וליבי ניחומים לך שולח
כשאת להבה
את לא אהבה
אבל גם לא מכבה
בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך
את האיבה הילדותית שבחיי
כואב אני ממך
בבקשה, לעולם היי מתלהבת
כי כשאת מחושבת
אני כמו לא חכם
יצא לי בזמן האחרון להתקל בכמה בנות תורניות בגילאי 30+ שמשתמשות בכל מיני כלי ai כמין חבר\ אוזן קשבת\מטפל או שילוב כלשהו של הנ"ל.
שופכות לפני הai את ליבן, מקבלות ממנו חיזוקים ויוצאות מעודדות.
נתקלתם בתופעה כזו? אני היחיד שנתקל וזה מפריע לו?
( סוג וגילאי הבנות שכתבתי הוא כי איתן בעיקר יש לי ממשק, מעריך שקורה בשאר הגילאים והמגזרים)
אבל לראשונה הפסקתי לראות בזה בעיה.
בני אדם טועים לתפוס התקדמות בצורה שהיא תמיד בקצב קבוע, אבל הטבע עובד אחרת לגמרי.
שנים ארוכות במגורים לבד גרמו לי לעבור תהליך שינוי ארוך, ואפרט עליו בפוסטים הבאים. בנתיים שוב דבר לא השתנה באופן גלוי, כי השינוי הוא כלפי פנים.
מה שנותן לי השראה הוא במבוק. 5 שנים שלמות שהוא מקבל שמש, מים ומזון, ונראה כלפי חוץ בדיוק אותו דבר ולא צומח במילימטר. אבל בתום החמש שנים האלה הוא בבת אחת צומח בקצב מסחרר, שמגיע בשיאו למטר ביום, ואחרי 6 שבועות הוא מגיע ל30 מטר.
מי שיאמר לי שאסור לדחות כלום לעולם עד שיגיע הרגע הנכון, וכל מה שלא קורה מייד בהכרח לא יקרה לעולם ועד, ממליץ להסתכל על נתניהו, ש20 שנה ברציפות דיבר על איראן ועל תקיפה ולא עשה כלום ושום דבר, ואז הגיע הרגע המתאים ואז נהרס הנ"מ האיראני, נהרג הפיקוד העליון והרסנו להם כורים אטומים רבים, הכל ביום אחד.
והיום הם חווים מצור הרסני, קורסים תחתיו והכל מתשתיות שנבנו במשך המון שנים, כאשר בשנה וחצי של מלחמה נהרסה להם טבעת האש וארגוני הפרוקסי שכבר לא מאיימים עלינו, ויכולים רק להטריד עלינו.
א. מאחלים לך את הדייט האמיתי והמתאים ביותר בקרוב בקרוב בקרוב, כמו הבמבוק שלך.
ב. מאוד מעניניות התובנות שלך. נראה שהמגורים לבד עשו לך משהו טוב.
כל טוב שנה טובה והמון אושר.
זה המשל הכי יפה בעולם הבמבוק.. מרגש
ואם במקרה שלך כן מחכה, היא סובלת בזמן שאתה לוקח לעצמך את הזמן.
ומגיע מוכן הרבה יותר, והיא תרוויח הרבה יותר.
ארחיב בפוסט נפרד על התהליך שעברתי ושאני עובר.
אגב אמנם אף אחת לא מחכה לי, אבל תמיד יש בנות פנויות.
אני סקרן אם אין לך צורך לדבר עם אף אחד כשאתה בבית לבד. או שאתה מחליף את זה בשיעור קבוע, חברותא, מועדון ברידג' או משהו כזה...
מתפלל שתפסק הבצורת לכולנו, כל אחד בעניינו
מתפלל
ומה עושים? איפה נמצאים בחג? עם המשפחה? בישיבה שבא למדתי? עוד פעם להתארח אצל חברים?
מה עושים?!!
באמת תקופת החגים זאת תקופה קשוחה לרווקים.
תקשיב ללב שלך! איפה תרגיש הכי בנוח עם מי שאתה? איפה הסביבה הכי תומכת בשבילך? הכי מכילה..
ותגיד לעצמך שאתה צריך לנצל את תקופת הרווקות כי בעז"ה זאת השנה האחרונה שאתה לבד. תהנה מהחג, תהנה מעצמך! הרבה חמלה וחיבוק עצמי! תזכיר לעצמך את כל הדברים היפים שבך ותדע שמי שתתחתן איתה פשוט תזכה.
וכמובן הרבה אמונה! להאמין שהקב"ה שם אותנו במקום הזה כי באמת זה הדבר הכי טוב בשבילנו והוא מסדר לנו את החיים הכי טובים ומדוייקים עבורנו.
איזה כיף לנו שאנחנו אנשים מאמינים!
להאמין בטוב, להאמין שמגיע לנו!
מזדההפתית שלגתופעת הלקבוע עם חברה במחשבה שתהיו רק אתן בבילוי(הופעה, פסטיבל, תערוכה) ומסתבר שהיא הגיעה עם עוד חברים/חברות, קבעה להפגש עם עוד במקביל, או עם ידיד.
לאחרונה פוגשת את התופעה הזאת קרה לי עם חברה נשואה דתיות וגם עם 3 חברות רווקות דתיות כולן מעל 34/35. זה חדש לי.. כמובן שזה לי לא מתאים, כשאני קובעת עם חברה המטרה לדבר ולבלות רק איתה. ולא עם אנשים זרים שלא מעניינים אותי ואין לי תמיד חשק לפתח שיחה ולהזרים אנרגיה חדשה כדי לשוחח איתם.
מוכר לכן/לכם?
לק"י
אני אף פעם לא הייתי נפגשת עם חברות יותר מידי.
אבל גם כשכן, נשמע לי מוזר להביא עוד חברים בלי לשאול קודם אם מתאים.
כך שלא זוכרת שעשו לי את זה.
מה שכן, יש דברים שכנראה מקובלים מאוד אצל אנשים מסויימים, ולכן אולי להם זה נראה מוזר שלך זה מפריע.
מציעה להגיד מראש בפעם הבאה, שאם רוצים להביא עוד חברים, שישאלו אותך לפני.
כי אני עושה את זה מלא אבל צריך טאקט לדעת מתי להכניס
לק"י
אלא אם כן, את יודעת מראש שזה בסדר מצד החברות שלך.
וגם יש הבדל בעיני, אם קבעתן כמה ביחד להפגש, ונוספה עוד אחת. לבין אם קבעת מראש רק עם חברה אחת....
כי הן מכירות ואני מפחדת לפגוע במישהי שלא אזמין אותה
מציעים להזמין עוד אנשים או כיף לא בא שיחות חופרות אחד על אחד. או להנות ביחד כדי לא לחפור אחד על אחד.
שזה מובן לי..
כך או כך מבקשת כנות ופתיחות 
כלומר מופעלת וצריכה להיפגש 1/1 ?
אישה רגישה = צריכה להפגש אחד על אחד עם חברה?
מהי אישה מופעלת?
אני מנסה להבין את המנגנון הבסיסי לפני שאני עונה יותר ברצינות.
אם את אישה שהרבה אנשים "מפעילים" אותה (בגוף, אין לי איך לתאר את זה - תחושה כזו של הצפה), אז פשוט לא שייך להזמין עוד מישהי בלי לידע אותך. אין לך קיבולת לזה.
בעיני אנשים אחרים ארוע עם 2 אנשים, 3 אנשים או עם חמישה אנשים זה סבבה וזורם ויהיה כיף. בעיני אנשים רגישים - לא. זה דורש התייחסות אחרת.
בפוסט שלי.
אם אני קובעת להפגש עם חברה מבחינתי קבעתי רק איתה ולא עם חבורה של אנשים נוספים. אני רוצה להנות מהשיחות איתה, מחוויות שלנו המשותפות. אם הייתי רוצה להנות עם עוד בנות הייתי קובעת איתן.
ולגביי ההצפה מבינה למה התכוונת, אני לא כזאת.
כי כתבת להזרים אנרגיה חדשה.
כלומר את להרגשתך צריכה לייצר אנרגיה וזה לא הוגן כי באת עם 5w להנות ולא להפעיל
גנרטור של הכרויות שיצרוך ממך יותר
והוא משה, כידוע שמתמחה באנשים רגישים.
רק שאלה כדי לדעת אם לענות לך לפי השיטה שלו.
הוא שאל בתמימות לא מתוך התנשאות או משהו ככה הרגשתי מההודעה שלו.
לק"י
בעיני זה לא קשור בהכרח.
לפעמים פשוט רוצים לבלות עם חברה ספציפית.
אבל שאלתי.
לפעמים זה כיף מאוד לפעמים לא
את יכולה לשאול או לבקש שיעדכנו לפני, לפעמים זה קורה ספונטנית שמצטרפים אלינו מכרים.
אם המטרה שלך היא בילוי פרטי או שיחת נפש אז גם מצידך כדאי לעדכן, אולי מתאים יותר יציאה לקפה ולא פסטיבל המוני.
אם עושים את זה מעדכנים מראש בד"כ
לא דומה מפגש בין זוג נשוי לעוד כמה זוגות למפגש של רווקות;
גם לי זה היה מפריע.
באותו רגע אם מתאים לי אבל להבא מתאמת ציפיות מראש
מודה שלא קרה לי
ראומה1להבנתי זה נפוץ שיוצאים בחבורות בביצות הרווקיות.. כמראה שזה זלג גם אליי להבא אקפיד יותר על תיאום ציפיות.
ילדים מתוקים אהובים ומהממים יותר ממנה
שנותנים כוחות וכיפיים
יש בזה תחושה של בגידה קטנה. אני הצעתי לצאת רק איתך ואתה מביא אנשים אחרים. זה מעלה שאלה מה בכלל החבר ההוא רואה בי? עוד אחד מכולם? עוד מישהו שמבדר אותו? חשבתי שלנו יש קשר קרוב וייחודי..
נשמע קצת זוגיות, אבל חברות עמוקה לא מאוד רחוקה מזה.
למה להנחית? אם רוצים להזמין עוד אנשים תעדכני
ותעשו תיאום ציפיות אם מדובר במפגש 1/1 או מפגש חברתי מורחב
לא זוכר באופן אישי אבל זוכר מקרים דומים
שנה של בשורות טובות, לכלל ולפרט.
תתברכו בשנה החדשה באמונה ובשמחה, לעשות את ההשתדלות ולתת לקב"ה להוביל את הדרך.
שנה של הצעות טובות ומדויקות, שמכבדות אתכם ואת מי שאתם!
שתזכו להיכנס לקשרים בלב פתוח ובאומץ, לתת מקום למה שיכול לצמוח וגם לקבל בהירות כשצריך.
ובעזרת ה', שתזכו לראות השנה קשרים טובים הופכים לבתים נאמנים בישראל.
ולקראת השנה החדשה, אם במהלך השנה מחקנו, ערכנו, לא נתנו מענה או שבדרך פגענו במי מכם - מבקשים סליחה ומחילה. הכול נעשה מתוך רצון לשמור על הפורום כמקום טוב, מכבד ומיטיב לכולנו באמונה ובתקווה להוות עוגן בדרך לבית.
מצוות הפורום
מצטרפת מכל הלב ❤️
שנה טובה ומתוקה, גמר חתימה טובה לחיים טובים, לשלום ולכל הישועות.
ב"ה גאולה שלמה פרטית וכללית לכולכם 🙏🌷🏠
שיתגשמו כל משאלות ליבכם לטובה,
גמר חתימה טובה
ונגמר לי הכוח, החלטתי שהבא בתור שאני יוצאת איתו הוא בעלי, זה שיצאתי איתו אחרי זה אמרתי לעצמי שעל כל הכבוד זה לא בעלי, אבל עם הבא אחריו התארסתי". (מבוסס על סיפור אמיתי)
לדעתכם זו הסתכלות בריאה המשפט הזה?
לי זה היה נשמע מצד אחד טוב כי כאילו היא לא מנסה למלא רשימת מכולת אבל מצד שני זה נשמע רע כאילו המטרה זו חתונה בכל מחיר
שבאופן אירוני יכול לעבוד טוב מול fomo
וזהו נגמרו לי המונחים הלועזים :/
בכולופן נשמע מתכון לאסון מעניין
וחוץ מזה שגם הוא צריך לרצות.
אבל אין ספק שזה מעמיד אותה אוטומטית במקום אחר, שמקפיץ בבת אחת עין טובה על הבחור שממול, מוכנות להכיל מורכבויות, ורצינות מצידה.
חתונה היא היא האמצעי.
יש דרך שלמה של זוגיות, חיים משותפים, ויתוריים שינויים והתסגלות שמתחילים אחרי.מי שמתחתן לא סימן וי על משימה. לכן זה משפט שאני יכולה להבין אותו מאוד ממקום של כאב, תסכול אולי אפילו ייאוש,אבל זה רחוק מלהיות חכם ונכון.בטח שלא לקחת החלטת הרת גורל ומשמעותית כזאת מהמקום הזה.
הוא יצא לפגישות מתוך מחשבה ש'זאת אשתי אלא אם משהו מאוד קריטי לא'
הצליח לו ב"ה והוא מפסוט
אבל לא כל אחד מסוגל לבוא בגישה כזו. אני למשל לא הייתי מסוגלת
אני מבינה מה עומד בבסיסה אבל להתחתן כי "משהו מאוד קריטי לא" לא נשמע לי כמו משהו מאוד בריא
איך שאני רואה את זה צריך רצון גדול לקרבה אחד לשני והערכה הדדית גדולה ומשיכה מינית
לא נראלי מתחתנים כי פשוט נחמד ואין משהו קריטי שמפריע לי
שזו מחשבה מאוד בריאה. אנחנו לא בסרט הוליבודי.
נכון שנפלא אם הכל כפי שציינת, אבל גם אם זה רק "אין לי שום סיבה להגיד לא"
זה בסדר. ואחר כך, בעזרת השם, בונים את זה יחד. את מה שציינת כחשוב.
כי צריך מאוד להיזהר מציפיות לא לגמרי מציאותיות, שלא נגיע לגיל כזה
שכבר באמת נצטרך להתפשר, בגלל הבהלה של הגיל המתקדם והמצוקה....
וברור שצריך איזה קול קטן שאומר לך בראש "תירגעי, אף אחד לא מושלם"
אבל אני לא חושבת שהערכה, רצון לקרבה ומשיכה מינית זה דברים ש"בונים יחד" אחר כך אלו דברים בסיסיים שצריך להרגיש לפני שמקבלים החלטה, לא מתחתנים ומקווים שיום אחד אני אמשך אליו או שכרגע הוא סתם נראה לי פרווה ואולי מתישהו אעריך את מה שהוא עושה
מתחתנים מתוך כל זה לא בציפיה לכל זה לא משנה כמה אתם מוכנים לעבוד ביחד ככה דעתי וברור שזוגיות זו עבודה אבל היא צריכה בסיס יציב וטוב כי העבודה בה זה לא לבנות יסודות מאפס
וצריך גם להיזהר לא להתפשר בגיל צעיר בגלל לחץ חברתי או הסתכלות על אחים, שכנים או חברים בוגרים יותר שעדיין לא נשואים ומפחדים להגיע למצב שלהם
האם אשתי מתלבשת כמו שחלמתי
או עובדת במקצוע מועדף
או ברמה דתית או סגנון שונה מעט אך לא מאוד נורא
או נראה אחד לאחד כמו שרציתי
אלו דברים אחרים
לא קראתי את שאר התגובות, אבל אני ב"ה נשואה סך שנים ומתעסקת בתחום הזה של זוגיות וכו
ולאט לאט אני מבינה שהוא צודק
האם זה היה בכלים שלי להיות בגישה כזו כשאני הייתי רווקה? לא
האם יש בזה גרעין של אמת? כן
פשוט היה נשמע מדברייך שהכוונה שגם אם אין משיכה או אין הערכה ואין כמיהה להיפגש שוב ושוב אז הכל טוב כי שום דבר לא "מפריע" וסך הכל סבבה כזה ביחד
לפי מה שהגדרת עכשיו המשפט השתנה לגמרי ואני לא בטוחה שכל מי שיוצא עם המשפט הזה בראש חושב על מה שאמרת עכשיו
כך
עד היום כל מי שהסברתי לו ככה הבין ב"ה מצויין
אנשים שומעים את הדברים האלה ולא תמיד מבינים שהכוונה לרדת מהדברים השוליים שלא קשורים לבניית זוגיות אלא חושבים שהכוונה פשוט להתקדם כי יאללה הכל טוב וזה החיים ותפסיקו לחכות לזיקוקים למרות שהדברים הכי חשובים כן חסרים (גם אם לא מרגישים בזה)
אשרי מי ששמע והבין מיד
אין לי ספק שכמעט כל מי שמוכרים לי שנישואיהם החלו אחרי גיל שלושים, אילו נפגשו שנה מוקדם משנפגשו, לא היו מסוגלים לסבול זא"ז.
ונראה על מוטיבציה ומיקוד מטרה. שאפו!
לדעתי זה פשוט מראה שהרצון שלה להתחתן הוא חזק כל כך שהוא מטשטש קצת את השכל. לדעתי אין בזה שום דבר רע. המטרה שלה הייתה להתחתן והיא השיגה אותה.
ונראה לי זו בעיה שרואים חתונה בתור "מטרה", כאילו ברור שזו מטרה אבל זאת עוד מטרה בחיים וזה לא שהחיים מסתכמים בזה שהגעת ל"מטרה" של חתונה, ההפך, החיים רק מתחילים שם ולדעתי ברור שצריך לבוא בראש פתוח ולא אטומים, כמו ש @advfb כתב יפה אבל ברור לי שאם הרצון להתחתן כל כך חזק שהוא מטשטש אותך צריך לעשות פוס משחק ולחזור לעצמך רגע
שיצאתי עם מלא בחורים כבר ונגמר לי הכח.
אני לא רואה בעיה בלסמן להתחתן כמטרה, זה לא סותר את זה שיש עוד מטרות בחיים או שהדרך להשגת המטרה חתונה לא חשובה. זה רק ממקד אותך בדרך ומזכיר לך שזה שווה את כל הקושי שבדרך. כמובן שברגע שאתה משיג את המטרה אז נוספים דברים חדשים ומטרות חדשות, אנחנו הרי תמיד בשאיפה להתקדם הלאה והצבת מטרות זאת דרך מעולה להתקדם.
לגבי החלק האחרון של התגובה שלך, יש אנשים שהשכל שלהם פועל שעות נוספות אז יותר קשה להם להתקדם בקשר, זה דבר מפחיד ולשכל אין יותר מידי אינטרס לקדם את זה. לכן יש את הרגש שעוזר להתקדם, הרגש יכול להופיע גם בתור הרצון העז כבר להתחתן. הרצון רק עוזר לשמן את הברגים ולאפשר לתהליך לקרות, אבל עדיין יהיה צורך לתפעל את התהליך.
אבל כמו שדייט ראשון ושני השלישי ועשירי הוא מטרה, כאילו ברור שה"מטרה" הזאת לא עומדת בפני עצמה ואחרי שהיא קורית אז נוספות מטרות חדשות אלא הן היו שם מהתחלה, המטרה בה"א הידיעה פה בכל התהליך זו זוגיות אמיתית יציבה ומתאימה, ולכן להתחתן זה לא יותר מטרה מדייט ראשון, זו פשוט ההתקדמות הכי משמעותית בתוך כל תהליך מציאת הזוגיות, ככה נראה לי. ומה שאני באה לומר, זה שבגלל שזה ככה אז צריך להיזהר מאוד ולשים לב מה מניע אותי להתחתן, כי אני יכולה להתאהב במישהו ולסמן וי על "מטרת" החתונה אבל באמת החטאתי את המטרה האמיתית, זוגיות טובה, כי הוא לא מתאים לי. ולכן צריך את השכל בכל התהליך, ברור שהוא לא עובד לבד ואת צודקת שאם זה היה תלוי בו אז כלום לא היה קורה, אבל צריך להיות כנים עם עצמנו ולהבין אם הרגש שצף בי מגיע ממקום אמיתי של מציאת זוגיות אמיתית או מסיום החיפוש אחר בן זוג. ולכן אני אומרת שצריך לשים לב שפועלים מתוך המניעים הנכונים
לא הייתי לומד הדרכה ממשפט מעורפל כזה.
חשוב להבחין מה מתאים ומה לא.
חשוב, ביחד עם זאת, להיות גמישים ביחס למה שאנחנו מחליטים שחשוב לנו.
שכל אחד והדרך שהקב"ה נותן לו כדי להגיע למקום שהוא צריך להגיע אליו
החיים מורכבים מבחירות, אבל מאחורי כל בחירה עומד מהלך אלוקי
לאחת/ אחד זו הדרך למצוא, ולאחר זה בכלל לא הכיוון
לדעתי במקום להתעסק בפילוסופיה של מה כן ומה לא, לשאול את עצמנו מול עצמנו מה כן אצלנו ומה נראה לנו או לא נראה לנו
כל אחד והמסלול שלו ולא כולנו חיים או מתנהלים לפי האידאל והפוליטיקלי קורקט
אהבתי
אני באמת צריכה להתחזק בזה
אבל הפסיכולוגיה של מה מביא אנשים לבחירות שלהם מעניינת אותי ממש חח
לפעמים
רק נשמהבגלל חוסר מוטיבציה ופתיחות של צד אחד.
שמעתי מרב שמתעסק בזה שהיעדר גישה כמו של הבחורה מאוד נפוץ אצל בחורות ולצערנו זה מעכב את כולם שנים ברווקות…
שלום, (אני פצלשלי מהשרשור קשר צעיר… פתחתי חדש כי איבדתי תסיסמה)
חשבתי הרבה והתייעצתי בנוגע לקשר ובסוף החלטתי שאמנם יש אי אילו פערים בנושא הדת אבל בסוף אני מעוניין לגשר עליהם ולהתגבר עליהם
אז רציתי להתייעץ בנושא, איך מכילים ומתגברים על פערים?
אני אתן דוגמא קיצונית שאני לא ממש יודע לנסח טוב (זה ממש יישמע נורא ואני מבין את כל אלה שיגידו שזה לא ענייני ואני לא צריך להיכנס לזה, מצד שני בסוף זה כן רלוונטי לביתי שאבנה, אז לעזור ליהודי לקראת חתונה אולי עדיף מאשר להוציא עליו עצבים) אבל למשל קשה לי כשאני הולך ברחוב ו(חס ושלום) אני רואה בת אחרת שדווקא כן לבושה באופן צנוע יותר, ואני שואל את עצמי אם אני בוחר נכון. ברור לי שזה עניין של איזהו העשיר השמח בחלקו, אבל יש גם עניין זוגי פה בנושא. בקיצור הניסוח שלי גרוע וזה ממש לא נוגע רק לצניעות פשוט זה יחסית קיצוני.
אני בבלאגן פה. אשמח לחכמת ההמונים!
(נא לא לכעוס עליי)
וזו בדיוק תובנה #1 שלי:
תובנה #1 - לקראת נישואין וזוגיות
זה הבסיס, וצריך ללמוד על זוגיות.
אבל נראה לי יותר עקרוני מזה:
אם אני מבינה נכון, שניכם עוד בשלבים ראשוניים של גיבוש זהות עצמית. אלו השנים של עיצוב האישיות הרוחנית. כשאנחנו במסגרת של תיכון, יש פחות מקום של בחירה ועצמאות, וזה מתבטא בשנים שאחר כך - מהן הבחירות שאני עושה? ממי אני בוחר ללמוד?
המקום שבו גדלנו, אותו ההורים שלנו בחרו, זה לא בהכרח מה שאנחנו נבחר - ובטח שלא אחרי שינוי משמעותי של שירות צבאי (או לאומי). איך שאתם היום, כפרטים וכזוג, יכול להשתנות בצורה דרסטית בשנים הקרובות, לכל כיוון.
מעבר לזה, כמה עניינים נוספים:
כבני זוג, אנחנו לא אחראים על עבודת השם של השני. נכון, יש כיוון, יש דרך, יש שאיפות משותפות לבית - אבל בפרקטיקה, אני מאמינה שאין לי מקום להתערב.
במילים אחרות: אנחנו מתחתנים עם האדם, לא עם קיום המצוות שלו. נכון, זה צד מסוים של האישיות - אבל יש עוד הרבה.
אני מניחה שלא כולם יסכימו איתי, וזה בסדר, אבל מה יקרה אם בת הזוג שלך תחליט יום אחד להיות חרדית? חב"דניקית? גוראית? חילונית? מסורתית?
אני חושבת שלעמדה הרוחנית יש השפעה גדולה על הקשר, ואנחנו רואים זוגות שנפרדים על רקע זה - אבל גם כאלו שמחליטים להישאר יחד, בגלל האדם שאיתו התחתנו. (אאלט כך קרה למנהלת כאן).
[וגם צריך לשאול מה יקרה לחינוך הילדים - בהנחה שהיא לא משתנה, האם זה קו אדום מבחינתך?
זוגיות זה מקור של אור וחום, התעצמות וגדילה - אבל לא של טיפול. לטיפול הולכים לאנשי מקצוע. לברוח מבעיות בבית לתוך קשר זה רחוק מאוד מפתרון, ועלול גם להזיק לקשר.
האם בחרת נכון? עוד לא באמת בחרת, אבל שים לב - תמיד יהיו בנות צנועות יותר, וכל X אחר שתרצה. מה שהופך בחירה להיות נכונה זה המחויבות ההדדית שלכם. אם כל הזמן תפקפק בבחירה, אז זה לא יאפשר לקשר שלכם להתרומם. פזילה לצדדים לא תקדם אותך למטרה.
זה בסדר גמור שאתה רואה משהו ורוצה אותו, ולאף אחד אין זכות לכעוס עלייך בשל זה.
צריך לזכור כמה דברים-
פער דתי יכול להתרחב ולהצטמצם בלי קשר למה שהיה לפני החתונה. החיים קורים, דברים משתנים, לאנשים מוצאים את עצמם במקום אחר ממה שהתחתנו.
תחפש מידות ולא מעשים. כשיש בסיס מוצק וטוב של התנהלות נכונה ומידות טובות, השאר כבר יבוא מעצמו. ז"א אם האשה שלך מחוברת לעצמה ולאמת שלה, שואפת לבית של תורה פשוט עדיין קשה להם זה כיוון טוב.
לעניות דעתי זה עדיף מישהי שמתלבשת צנוע אבל מסוכסכת עם עצמה, חסרת ביטחון ועושה דברים כי צריך ולא כי היא רוצה ומחוברת..
תסתכל על המכלול. לכל אחד יש חיסרון. האם הפערים האלה מהותיים ההתנהלות החיים או פשוט לא מתכתבים עם מה שדמיינת לעצמך?
משהאתה צריך לבנות לברר עם עצמך מה חשוב לך, לבנות סולם ערכי, ללמוד תורה, להתחבר לישיבה ולרבנים, ומתוך כך להחליט.
כמו שאמרתי בתגובה הקודמת, אפשר לעשות את התהליך הזה עם הבחורה. אבל תברר איתה קודם מה היא חושבת. אמרת שהיא הולכת למדרשה, דבר איתה על ערכים, על השאיפות…
ולומר לך שהכי לגיטימי בעולם הרצון שלך שאשתך תתלבש צנוע!!
ירגמו אותי כל הפמיניסטיות הפרוגרסיביות אבל חוסר צניעות של האישה חד משמעית פוגם משהו בקשר האינטימי שלהם. הוא הופך משהו שאמור להיות רק שלהם כזוג, מקום של "סוד", מקום שהוא אינטימי ומיוחד להם- לנחלת הכלל. ברור שזה פוגע בזוגיות!! ברור!
אני לא יודעת אם בהכרח רואים את זה תמיד על פני השטח, אבל ברור שבפנים- זה משפיע. מותר לך לרצות שאשתך תשמור על צניעות ובכך תשמור על האינטימיות שלכם. מעבר לזה, ברור שחוסר צניעות חיצונית זו אמירה, וסופר לגיטימי שלא יתאים לך מבחינה תורנית האמירה הזאת.
האם בגלל זה נכון שתיכנס לה לעבודת ה'? לא. אבל מותר לך לחפש ולרצות אישה שמתלבשת בצניעות.
ביחס לשאלה המרכזית שלך- אני לא מומחית גדולה באיך מגשרים על פערים דתיים ותורניים, כי אחד מכללי הברזל שלי כשחיפשתי בעל זה שיהיה לנו שיח תורני משותף, שנסתכל על התורה מאותה נקודת מבט. וב"ה זכיתי וזאת אכן המציאות ואין ברכה כזאת! תענוג עצום!
הדבר היחיד שכן עולה לי זה שלפני שאתה ניגש לגשר על פערים אני חושבת שלפני הכל אתה צריך להחליט עד כמה זה חשוב לך. ואל תוותר על משהו מכוח האנרציה, כי זה יכול להתהפך עליך יום אחד ותהיה מתוסכל שויתרת על עצמך ועל משהו שחשוב לך.
זה לא אומר שאם תחליט שזה מאוד חשוב לך אז אוטומטית שווה להיפרד, אבל כן כשדברים יותר מבוררים לך באופן אישי, אז יותר קל לנהל שיח של גישור על פערים.
אגב זה לא סותר את מה שאמרתי מקודם לגבי לא להיכנס לעבודת ה' שלה, כי מראש שיח של גישור על פערים הוא לא שיח של "תשתני" אלא של "וואי אני מרגיש שהעקרון הזה נורא חשוב לי כי.... ומצד שני..... מה את מרגישה כלפי זה? איפה זה פוגש אותך?" ומשם מתגלגלים ומנסים להבין איך מגשרים על הפער ובמקרה של לפני נישואין- האם זה שווה לנו לגשר על הפער.
רובד הלכתי - לבוש מסויים לא עונה על הקריטריונים ההלכתיים. סעיף בשו"ע, שצריך לקיים כמו כל הסעיפים שבשו"ע.
רובד הברית בין איש לאישה - לבוש לא צנוע פוגם בברית מההיבט האינטימי בין האיש לאישה.
רובד חברתי - לבוש מסויים מציין השתייכות חברתית.
דווקא אני מבין שבדרך כלל מה שמעסיק אנשים זה בעיקר הרובד החברתי, ואני אומר את זה בלי לזלזל בו כהוא זה, זה רובד מאוד משמעותי.
בעיני, הרובד של הברית הוא לא תלוי רק בקריטריונים ההלכתיים, הרי גם בהלכה יש מגוון *מסויים* של דעות. וחלילה אם נגיד על דעה מסויימת שמתירה טיפה יותר שהיא חס ושלום גורמת לפגם בין הברית לאיש והאישה. לכן, עניין זה גורם לי לתהות ביחס לכך האם הקריטריונים ההלכתיים הם הפרמטר המרכזי לעניין של הברית. בודאי שהם מעצבים את הברית, אך לא נראה לי שבצורה בלעדית.
העניין שלהכנס לעבודת ה', נראה לי שבהחלט הוא נכנס לה לעבודת ה' וזה לגיטימי מאוד. בפועל, עבודת ה' של האישה משפיעה על הבית כמו עבודת ה' של האיש.
הפתרון שהצעת בתור החלפת רגשות הוא בהחלט נשמע נכון לכל דבר שקשור לזוגיות. ליצור תקשורת מיטיבה ולהגיע להבנה הדדית והזדהות זה מדהים. ההתעסקות בפן הריגשי והתקשורתי יכולה להפרות את השיח וליצור מחשבות ורגשות חדשים של כל אחד מהצדדים ביחס לאיך שהוא תופס את הנושא. שיח זה גם יכול להגיע לקרבה שמאפשרת ויתורים והליכה לקראת אחד לשנייה. אמנם כמו שכתבת, ברגעי ההחלטה לפני נישואין, ההחלטה היא מאוד אישית - לשחרר או לא. מכיר חבר ששם תנאי לכיסוי ראש מלא אחרי החתונה והאישה החליטה לזרום. זה באמת עניין מאוד אישי.
בגלל שהוא עסוק בהשוואות נשמע שהעניין יותר חברתי.
אם עניין הברית היה פה המרכזי, ההשוואה בין נשים שונות לא היתה מתחילה. מה שפוגם בברית, בודאי לא ראוי לזוגיות.
זה מתחיל בקטן וממשיך בגדול.
סליחה שתוקפנית.
מכירה יותר מדי מקרוב את ההשוואות הבלתי פוסקות האלה.
אם אתה רוצה דוסית תתחתן עם דוסית.
ואל תצפה ממישהי שכרגע לא דוסית להפוך לכזו.
אתה מתחתן עם אישה שאתה אוהב?
או עם שמלה?
הייתי מתייחסת לפזילות שלך החוצה.
אבל כתבת שאתה צעיר לקשר (תיכון?) + נכנסת לזוגיות ממקום של קושי נפשי + פערים + פזילות החוצה לחיפוש יותר טוב.
אולי פשוט קחו הפסקה אחד מהשני.
אתה עדין צעיר, תבנה את עצמך, תבין מה חשוב לך, כל אחד יפנה לחייו ולהתפתחות שלו ותדברו בעוד תקופה אם מתאים.
אני לא חושבת שבשלב כל כך מוקדם בחיים צריך להיות במקום של "להילחם על הקשר"
מישהו כאן נרשם למיזם מפה לחופה וחזרו אליו משם? או מישהו קצת מבין איך המיזם עובד?
לא ממש הבנתי איך הוא עובד ולא ענו לי מהתמיכה הטכנית של האתר
ובאתר שלהם יש רשימת שדכנים עם מספרי טלפון. תחפש את מי שהכי קרוב אליך ולנסות ליצור קשר ישירות.
אולי המיזם לא התרומם, ורק נשאר אתר...?
שלום
שואל באמת כדי לחזק את עצמי
אני לא רוצה משפטי חכמה וכאלה אלא ממש דברים שאפשר לשבת וללמוד ולהעמיק בהם שיחזקו אותי מהבחינה הזו
יש לציין שאנחנו שומרים ולא נפלנו אבל אני מרגיש בקושי עצום לפעמים בנושא וזה מפריע לשנינו ואני פשוט רוצה להתחזק
שבוע טוב ותודה מראש
אישית, לא מעמיק בהלכות, שמח שלשנינו זה אתגר כי זה סימן שאוהבים ומקיימים את ההלכה כי צריך למרות הקושי ויודעים שזה זמני (מאורסים)
קיבלתי החלטה, ואני יכול לעמוד בה.
הרי בשבת לא היית מדליק חשמל בגלל רצון רגעי או דחף עז להכין משהו
בגמרא בסוף מסכת עבודה זרה מובא מקרה בנוגע ליין נסך של יהודים שיושבים עם פרוצה גויה, שהיין לא נאסר. והסיבה: שאמנם גובר על היהודים יצר העריות, אך עדיין לא מוכנים לשתות יין נסך (ולכן לא סביר שהם נתנו לגויה לגעת ביין). עיין סט:
או כמו שאמרו במקום אחר, גזל ועריות - נפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן.
זה לא קשה
והאם יש לכם שיעורים שאתם אוהבים לשמוע בנושא ובנושא זוגיות בכללי?
מחפש בסגנון הרב שרקי כזה רציונלי פשוט ובהיר
פשוט לו אין הרבה
סדרה יפה. עוסקת בעיקר בדייטים כפי הזכור לי אבל לא רק
מרב המוגדר חרדי, ממליצה מאוד על הרב אבנר קבאס (הרבה הומור....)
ורבנים נוספים העוסקים ומרצים בנושא. לצערי איני זוכרת את
שמותיהם, אבל שמעתי ברדיו וכן ראיתי ביוטיוב.
ישנם ביניהם כאלה שממש מפרטים מהפגישה הראשונה. באתר "הידברות". מצויינים.
אגב, באתרי השידוכים השונים ביוטיוב יש טיפים טובים מאוד
ומאמרים טובים מאוד בנושא.
בהצלחה!
"מגע הקסם" לא יודע אם אפשר להשיג אותה בחנויות אולי באינטרנט אפשר.
אם לא היה קושי זה היה נורה אדומה. כדאי שתתרגלו, זה הולך לחזור בראונדים כל חודש
ועכשיו ברצינות - אין פתרון קסם. רק אני יכול לומר שזה קשה וצריך להסתכל קדימה. לזכור שזה תחום בזמן ושיש ודאות מתי נגמר. ותכלס חזרתי על מה שארץ השוקולד אמר
לק"י
זו הערה לגבי מי שלא מרגיש קושי, שלא ייבהל שמא משהו לא בסדר בקשר.
וגם נראה לי שיש קצת הבדל בתחושות לפני החתונה ואחריה.
האם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
אולי נגיד שכשאתם הולכים
אם זה לא מציק
אז שיהיה לך חפץ אחר ביד שאתה משחק איתו
כדור כזה של התרמות דם או מפתחות
קנס של מאה שקלים, אם לא עומדים בהחלטה. אתה תעמוד בהחלטה. הכי טוב לא להיפגש. לא תהיה לך שום בעיה.
צריך להכיר טובה לה' שהפגיש ביניכם, זה ממש לא מובן מאליו, ולשמור את מה שהוא מצווה.
לזכור שלצד השני גם יש אח שלא רוצה שמישהו יגע באחותו בלי מחוייבות.
לצאת מהפרספקטיבה המצומצמת של מה אני מרגיש, להסתכל מלמעלה על העניין ולהתחבר לאמת המוסרית והתורנית שלא נוגעים לפני חתונה.
לזכור שמטרת האיסור היא לא רק סור מרע אלא גם עשה טוב - זה הזמן הכי טוב להתחבר לצד של "וארשתיך לי לעולם" ושל "אחותי כלה". לקשר הפנימי השורשי שהוא הרבה מעל הגוף והמגע. עכשיו אתם באורות הגבוהים המיוחדים שבהמשך החיים אתם תכניסו אותם לכלים, ואם עכשיו אתם מצמצמים את האורות, זה יכול להשפיע על כל העתיד שלכם.
נוגע, לא נוגעהאם אתם מנהלים את הזמן שלכם, או שהוא מנהל אתכם?
כולנו רצים סביב השעון, מודדים דקות ומנסים להספיק כמה שיותר. אבל האמת היא שמהירות היא לא הסיפור – האיכות היא הסיפור.
ספר הזוהר חושף סוד שמימי מדהים על כוחה של הבחירה לעצור את השלילי:
"כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אַחְרָא לְתַתָּא, אִסְתַּלַּק יְקָרָא דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְעֵילָא עַל כֹּלָּא, יַתִּיר מִשְּׁבָחָא אַחְרָא"
ובתרגום פשוט לעברית: כאשר כוחות הסיטרא אחרא (הצד האחר, השלילי) נכנעים ומכופפים למטה, כבודו של הקדוש ברוך הוא מתעלה למעלה מעל הכל, יותר מכל שבח אחר.
המשמעות היא עצומה: בכל פעם שאנחנו מונעים מעצמנו מעשה שלילי, אנחנו לא רק נמנעים מרע – אנחנו אקטיבית ממשיכים ומגלים את אור האינסוף של הבורא בכל העולמות כולם.
זהו עומק כוונת שלמה המלך בפסוק: "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח, כ"א). הבחירה לעצור, לבלום את הדחף ולבחור בטוב הופכת את ההווה החולף למציאות נצחית שמאירה את הקוסמוס כולו באור אלוקי בלתי מוגבל.
אל תתנו לזמן פשוט לעבור – חברו אותו לאינסוף על ידי הבחירות שלכם בכל רגע מחדש.
מה התנועה האיכותית הבאה שאתם בוחרים לעשות כבר עכשיו
מזכיר את התפיסה כאילו מי ש"אחראי" על "טוהר האישה" זה לא היא אלא הגברים בחייה..
או כמו הקטע הדפוק שיש לחלק מהגברים לכבד אישה רק כתלות בהאם יש גבר בסביבתה שאותו צריך לכבד.
הרבה פעמים אם מישהו מתחיל עם מישהי והיא לא בעניין, היא יודעת שהוא לא יפסיק לנדנד עד שהיא תגיד "יש לי חבר". כי אז יש פה גבר שהוא צריך לכבד, אם סתם האישה בעצמה לא רוצה זה לא מספיק 
אני לא מאשימה אותך ברעות החולות האלה, אבל צריך לשים לב שלא נגררים לשם בטעות
זה לא משנה אם בפועל יש לה אח או לא, זה בא לשקף לבחור תחושה מצד מה ששנוא עליך.
אז אם כבר מתאים יותר לשאול- ומה אם אין לבחור אחות (למרות שלך תוכיח שאין לו)
למה שמישהו ירצה "שלא יגעו באחותו" כאילו היא איזה אובייקט שברשותו, מילא היית אומר "שרוצה שאחותו תשמור מצוות" וגם על זה היו לי קושיות
הרגזתי אותך? מצויין.
חלילה לוותר.
קח את הכעס הזה שקפץ לך הרגע, ותחשוב מאיפה הוא מגיע.
זה פשוט לא שייך. 'נישט שייך'.
להשקיע את זה עמוק בנפש.
זה פשוט לא שייך.
בנוסף, מבחן המרשמלו.
תחזיק חזק. הגעגוע בונה את הקשר.
כ "תקופת אימון לעתיד"
ואז כשקשה לנו לשמור (גם אנחנו שומרים) אנחנו זוכרים רגע שאנחנו לא כאן בשביל הרגע.. אלא בשביל להתכונן למשהו גדול יותר שיבוא אחרי החתונה.
וגם לזכור את החומרה של זה וללמוד (כל אחד לבד) על החשיבות של זה עוזר מאוד.
כל כך יפה ונכון! תודה!
כך פסק החפץ חיים. (מצד איסור קריבה לנידה). אמנם ברמת ההתפרטות ההלכתית יש מקום לדון לגבי סוגים שונים של נגיעת חיבה, אך הגבול דק מאד. רגב זה רלוונטי גם לקשיים אחרי החתונה כשאסורים. ומחומרת העוון נלמד על שכר הנזהר ממנו.
זה נושא שמעסיק אותי, מן הסתם הרבה דברים שכתבתי בפורום קשורים לזה ולהרבה פעמים אני לוקח את השיח למקום הזה.
אשתף מקרה שקרה לי ממש עכשיו.
יצאתי השבוע עם בחורה לדייט. בחורה שפעם התכתבנו דיברנו ובסוף ביטלה לי את הדייט.
הבנתי בשלב מסויים שהיא לא חושבת שמתאים והמשכתי הלאה.
קרה מה שקרה ואחרי שנה בערך, היא שלחה לי הודעה שהיא מעוניינת כעת לצאת איתי. מעולה, אני אישרתי ואכן נפגשנו.
פגישה סה"כ סטנדרטית. לא קרה שם משהו מיוחד במחינתי, לא טוב ולא לרע.
בשיחה הטלפונית אחרי הפגישה סיכמנו שאנחנו ממשיכים, קבענו שעה וסיכמתי איתה שאשלח לה מקום.
אממה, יום אחרי שולחת לי הודעה ושואלת אותי אם אני יכול לדבר, דיברנו וכמובן היא רוצה לחתוך לפני שנפגשנו.
עד כאן - הכל טוב. אני מבין.
גם לי היו מקרים שביטלתי פגישות שקבעתי ועשו לי את זה בעבר - האם זה נעים? לא. אבל עם התנצלות כנה זה בהחלט יכול להקבל.
בסוף ללב שלנו אין איזה נוסחת קסם ובנאדם יכול להתלבט ובסוף להתחרט. טבעי לגמרי. וזה גם מה שאמרתי לה קודם כל - אני מבין אותך. אני רואה אותך והצרכים שלך.
אממה, שיתפתי אותה בשיחת הטלפון אחרי הדייט שהרגשתי שבשיחה שבה קבענו להפגש איתי, הרגשתי משהו מוזר, הרגשתי שהיא לא איתי, הרגשתי שהיא היתה "חצי קלאצ'".
שיתפתי אותה את התחושה הלא נעימה הזאת, כי סמכתי עליה שאם נפגעתי היא יכולה להכיל את הפגיעה. הרגשתי שלא נכון להשאר עם התחושה הלא נעימה לבד.
ואז היא ענתה לי בצורה נונשלאנטיט - "כן, אני עכשיו בעוד הרבה דברים בחיים חצי קלאצ'". ברגע שהיא אמרה את זה, נפגעתי.
סליחה, כרגע באת להתנצל בפני, ועכשיו את מנסה להצדיק את ההתנהגות שלך? לא, כרגע זה המקום של הפגיעה שלי לקבל מקום. תני לה את המקום הזה בצורה מכובדת.
זה ממש לא נעים לבנאדם לשמוע הצדקה לכך שמתייחסים לשיחת טלפון איתו ב"חצי קלאצ'" ובעצם מתייחסים אליו בצורה של "חצי קלאצ'".
אהה זה אני "מהעוד דברים האלה" בחיים שאת מתייחסת אליהם ב"חצי קלאצ'".
אם את מבקשת סליחה, תבקשי סליחה בצורה אמיתית, בלי "אבל".
בקשת סליחה פירושה לקיחת אחריות, לא הצדקת החולשה שפגעה.
מממ וכל העניין הזה פותח לי פתח לתהיה כללית.
מאמין שיש משהו מאוד "לא אנושי" בתפיסה הנפוצה ביחס לדייטים.
אתאר את זה במשל ששמעתי פעם מהרב אייל ורד ביחס לנסיעה בכביש.
בכביש אנחנו לא רואים אנשים, אנחנו רואים רכבים.
אנחנו רואים המון קופסאות על גלגלים שמונעות מאיתנו להגיע ליעד שלנו.
ולכן הרבה פעמים אנשים מתעצבנים בכביש בקלות יותר.
אנשים יותר נוטים לצפור בחזקה, למרות שבחיים שמחוץ לכביש - אנשים היו הרבה יותר סבלניים.
ככה, גם בדייטים -
לצערנו, יוצאים עם המון אנשים שבסוף הם לא הזיווג שלהם וגם עם רובם לא מגיעים לרמת היכרות יותר מדי גבוהה.
לכן, טבעי שיש שחיקה ביחס לאדם שמולנו בדייט.
אממה, לראות אדם בתור פוטנציאל לבן זוג בלבד, זה מצמצם את מי שהוא.
הוא קודם כל אדם, עצמאי, בעל רצונות שונים ועולם פנימי אישי.
לכן, מבחינה אידיאלית צריך להתייחס לכל אדם כעולם ומלואו.
וכן, גם לפקיד בסניף הבנק, וגם לקופאית בסופרמרקט.
אדם הוא קודם כל אדם. זכאי לכבודו כאדם.
כמובן, היחס שלי לפקיד ולקופאית הוא יחס מאוד ענייני וממוקד, אבל צריך להיות גם יחס אנושי המתלווה לכך.
עכשיו, הבחורה שיצאתי איתה עכשיו, היא בחורה סופר איכותית ועם לב טוב שהלוואי עלי.
בהחלט אם היה לי רעיון להציע בחור בשבילה הייתי מציע לה בשמחה.
והיא בעצמה אמרה לי "כן, לא היה לי כוח להסתיר את זה (שהיא חצי קלאצ' בשיחה)" ואמרתי לה "לא צריך שתסתירי" והיא ענתה "כן, אני גם חושבת".
אני לא מצפה שתתנהגי בצורה לא אוטנתית. אני מצפה ממך שתראי אותי ומתי שאת מדברת איתי תביאי את עצמך. איך את היית מצפה שמישהו איתך "חצי קלאצ'"?
ואם את לא רוצה להביא את עצמך, תחתכי, אין לזה סיכוי ממילא.
מה דעתכם?
הציפיות שלי ראליות?
אולי אני נפגע סתם?
הגיוני לבקש ולצפות ליחס אנושי בדייטים ולהתאכזב מתי שהוא לא מגיע?
שתדע להבין, להכיל, לקבל, וכו' אותך!
באחריותך ליידע, להסביר, לתווך את עולמך הפנימי כלפיי חוץ.
ובעניין שלה ובכן זו היא כרגע וזה הטוב שהיא מביאה, אתה כאן כדי לבחון אם יש פוטנציאל בבסיס שיתאים לך. זו מי שהיא לפחות כרגע.
לוקח הרבה זמן לשנות דפוס התנהגות אבל אופי נשאר.
נכון שבעבודה זוגית משותפת יתכן ויעשו תזוזות קלות כדי לבוא יותר לקראת הצד השני אבל לפעמים יש נפילות, יש הליכה אחורה, שתיים קדימה ולכן עיקר העבודה היא פנימית על עצמך.
בודאי שיש ציפייה ביחס לסביבה. וכן, אני גם מצפה להכלה מסויימת.
נניח, סביבת עבודה, יש ציפייה שהיא תהיה נעימה וכו'.
וכן, אני שמח ששיתפתי אותה בכאב שלי ונתתי לה את ההזמנות להכיל את הכאב הזה.
זה שהיא היא לא לקחה את ההזדמנות הזאת בתי ידיים - זה עניין שלה עם עצמה.
אני יודע שעשיתי את שלי, ולא בחרתי להשאר לבד עם הכאב.
באמת חשוב מאוד לתווך את העולם הפנימי לסביבה ובהחלט זה משהו שמורגש בסיפור הנ"ל.
לא ציפיתי לרגע שנתחיל לעשות עבודה זוגית.
כן ציפיתי שאם היא מדברת איתי, אז היא תהיה איתי. ואם היא פגעה בי שתבקש סליחה, ואם היא מבקשת סליחה אז שתבקש סליחה בכנות ולא רק כדי להרגיש טוב עם עצמך.
מאמין בה, וברגע שהבנתי שלא יצא מזה משהו וסתם התבחבשנו, אז באמת חתכתי את השיחה והבאתי לסיומה.
אבל אני לא חושב שנכון להציף באופן יזום קשיים בשלב מוקדם כ"כ. מה אתה מתרפס בפני כל אחת שהרגע פגשת? שמור כל המקום שלך קצת. זו לא גאווה. זו הערכה עצמית מבורכת. זו שמירה על עצמך.
מבין אותך (נראה לי. לפחות מתיימר). אבל יש בני אדם (גברים ונשים) שיהיה להם קושי להכיל פתיחות כזו, קצת התרפסות, בשלב ככ מוקדם. כאילו, 'למה אתה אומר לי את זה? מה אני בשבילך?, וזה מרתיע ומבלבל, ומובן שזה יכול גם להביא לתגובה לא נעימה או חסרת טאקט.
על עצם זה שהיא לא לגמרי איתך, זה מאד מתסכל. נסה לחשוב. האם היא ידעה מראש שהיא תהיה ככה או שהיא תכננה להצליח להתרכז בפגישה ופשוט לא הצליחה? היית מעדיף שבאמצע דייט היא תגיד לך 'שמע, אני לא מרוכזת, נמשיך מחר בטלפון'? נשמע לי שהיא ניסתה לכבד ופשוט לא הצליחה.
וכן. היא מתנסחת ממש גרוע.
להיפך, נותן לה הזדמנות להחזיר לה את הכבוד שלה.
וזה לא היה זה. היא לא היתה מבולבלת בגלל הפתיחות, היא התחילה לכעוס עלי בגלל שאני מבקר אותה.
ממש לא אכפת לי אם היא שלי או לא.
אכפת לי שיתייחסו אלי כמו לבנאדם.
ואם אני מאמין שהיא אדם טוב, אני גם יגיד שכואב לי. זה לא בושה.
אני לא חושב שיש כאן ממש דבר "נכון" או "לא נכון".
זה נשמע שהמצב שלה בכללי עכשיו הוא בעייתי וזה דבר שאף פעם לא קל להודות בו. עצם זה שהיא בכלל "חשפה" את זה הוא דבר שיש מי שיראה בו מעשה גבורה מבחינה נפשית. זה כמו לבקש סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה.
מצד שני אני בהחלט גם מבין אותך כי אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות.
היא ניצלה מדייט ממני. לכן היא העדיפה לחסוך לעצמה דייט שלם מאשר שיחת אי נעימות.
יכול להיות מאוד שהיא צדקה ביחס לכך. אבל מה הקשר לגבורה?
לה לא נעים בגלל שהיא חזלשה אותי פעמיים. תחושה מאוד בריאה ריגשית. בעניין הזה אני לגמרי מפרגן לה. זאת תחושה בריאה לחלוטין.
אממה חוסר נעימות זאת תחושה *אישית*, כאשר אדם חש חוסר נעימות ומתייחס לכך, הוא לא בהכרח מתייחס גם לזולת. להיפך הרבה פעמים הוא נשאר בחוסר הנעימות האישית שלו ולא מתייחס להשלכות של הזולת ביחס לדיבור או למעשים שלו.
בעיני, יש כאן "נכון" ו"לא נכון".
מתי שבנאדם בוחר להתנצל הוא לא צריך להצדיק את עצמו.
ואם ההתנצלות היא "פורמלית" בלבד, שלא יתנצל בכלל.
אלא שאני מבין.
התכוונתי לגמרי למה שכתבתי: "אחרי הכל אנחנו מדברים באנשים מבוגרים שצריכים לדעת להתאים את עצמם לסיטואציות מקובלות."
אך בהחלט ייתכן שגם לא הבנתי את הסיטואציה שתיארת.
רק לא הבנתי מה הגבורה שהיתה לה.
אדרבה, אם יאורו עיני, מודה שאתבייש בכך, אבל אשמח לזהות עוד נקודה טובה שלא ראיתי.
היא יכלה למצוא תירוץ אחר לנפנף או פשוט להשאיר את זה סתום (זה לא אתה זה אני, אבל ברור שהסאבטקסט הוא שזה אתה), אבל הודתה בפועל שכל החיים שלה עכשיו זה "חצי קלאצ'" וזה למעשה אומר דבר רע עליה (לפחות באופן זמני). הרי זה אומר שהיא בזבזה לך את הזמן, בזבזה לך כוחות, בזבזה לך תקווה וכו'. לכן אמרתי שזה כמו לומר סליחה אבל בלי להשתמש במילה עצמה - כי בפועל מה שהיא אמרה, לכאורה, זה שאתה לגמרי צודק.
מה שקרה אחר כך זה שהיא כנראה נכנסה למגננה בעקבות החשיפה הזו.
יכול להיות שאני קצת מחלטר כאן פסיכולוגיה בגרוש, ולכן אני אומר את זה בזהירות, ומבקש להדגיש את זה. אני לא יודע מה הייתי מרגיש בעצמי אם הייתי בנעליים שלך.
אני רק מנסה להציע מבט של "מה שרואים משם לא רואים מכאן".
אבל זה גם לא הסיפור.
אני מעריך אותה בתור בנאדם והיא ממש לא חרטטנית.
הבעיה שלי זה לא שהיא בזבזה לי כוחות.
ההערה שאמרתי לה היתה מאוד נקודתית - בשיחת טלפון אחרי הפגישה הרגשתי שהיא לא היתה איתי.
ושוב, היא אמרה שזה בסדר גמור מבחינתה. ויודע מה, אולי קצת קטנוני, אבל הייתי מצפה לטיפה יותר אמפתיה למי שבאה בעמדה לבקש סליחה.
יש נשים שממש קשה להן לקחת אחריות. הן מערבבות בין מה שהן מרגישות לבין מה שקרה בפועל, ולכן כל ביקורת מרגישה להן כמו התקפה. זה לא בהכרח מגיע מרוע, אלא הרבה פעמים מבלבול, מחוסר בגרות ומקושי להסתכל על עצמן מבחוץ..
היתה צריכה להתחיל עם אני ממש מצטערת אתה צודק זה לא בסדר
ואז להסביר מה הוביל אותה לזה
אולי תתנחם בזה שהיא בתקופה לא פשוטה וזה לא אישי אליך בכלל.
ולגבי התוכן, אנסה לסדר את המחשבות שלי כי עולים מחשבות על זה
לדעתי, היא ניסתה להתנצל ולומר שזה לא אישי מולך אלא שהיא מתקשה כעת לעשות דברים.
עם זאת, היה ראוי שאם זה המצב אצלה שלא תתחיל לצאת עם אנשים כי אין לה את הפניות הנפשית להשקיע בבן אדם.
הפוך ..היא ניסתה להגיד שהיא לא בסדר=
כן, אני לא מאה, אני חצי קלאץ' ובגלל זה יצא ככה. כלומר שומע אני ממש לא במיטבי עוברים עליי הרבה דברים.
תראה, יכולת גם להגיד לה בחצי הומור את יכולה גם לקחת קצת אחריות, זה בסדר (:
לפעמים זו הבעיה, שגברים אומרים כן כן נכון את צודקת, כשבפועל הם בכלל לא מרגישים ככה. בעיניי עדיף להגיד בעדינות את מה שאתה באמת חושב מאשר להסכים רק כדי להכיל ולצאת גבר נעים.
ואגב, אני מראש לא הייתי מכילה הכול.
בחור ביטל לי דייט אחרי שבפעם הראשונה הוא כבר דחה. הוא התחיל לתת לי שלל תירוצים וזה פשוט הצחיק אותי.
וממש צחקתי
הוא שאל אותי למה את צוחקת?
אמרתי לו, לי זה פחות שייך כל זה ואני לא רגילה ליחס כזה..
אמרתי לה שהיא מצדיקה את עצמה והיא הסכימה שהיא מצדיקה את עצמה והתחילה לכעוס עלי בכך שאני מאשים אותה :/
את זה קצת בתקיפות?
או שהיה שם טון חברי
סמכי עלי שהייתי הכי עדין ביחס לסיטואציה שבחורה מבטלת לי דייט יום לפני פעם שנייה.
כמו שכתבתי, אמרתי לה לפני - אני הכי מבין אותך בעולם וזה הכי יכול לקרות.
אז רציתי שטיפה תהיה שותפה לכאב שלי, היא לא רצתה - חבל.
לא נעים בכלל.
זה שהיא בתקופה מורכבת (אולי זה מה שגורם לחצי קלאצ)
בכל פגישה שמבטלים ראוי להתנצל בצורה מכבדת, בטח בדייט.
בעיני הביטול עצמו נותן רושם לא מאוד מכבד ורגיש, בעיקר בגלל שזה פעמיים ובלי התנצלות והבעת רגישות.
מצד שני התירוץ שלה שהיא חצי קלאצ' לא נשמע לי מעליב במיוחד. זה אולי סתם אינסטינקט בסיסי להתגונן. היא מרגישה שהיא הייתה קצת לא בסדר, אבל זה לא היה מכוון אלא שהיא עצמה קצת חסרת שליטה במה שקורה לה.
יכול להיות שבדייטים יש קצת שחיקה של היחס האנושי,
אבל עדיין באופן כללי רגישות והתחשבות בבני אדם שיש לנו אינטרקציה איתם זה נשמע כמו ציפיות סבירות לחלוטין.
מעליב שאין ביטוי של לקיחת אחריות. זה התלבש אצלי על הנסיון האינסטינקטיבי להתגונן.
אממה, אני הצדקתי אותה בעצמי ולכן ציפיתי שתהיה פנויה להבעת רגשות.
אולי אם הייתי מבקש את זה בצורה אחרת, אולי היא היתה יכולה לשחרר משהו.
ההתנגדות לי לביטוי האינסטנקיביטי שלה סתם יצר אווירה איכסה.
זה מרגיש לי יותר מורכב מזה
מרגיש שהיא רגישה ואולי גם נפגעה מהאמירה של החצי קלאצ'. לכן ענתה קצת כמו בציניות כזאת כמו להדוף כמו הגנה כלפי חוץ. יש מצב שהיא באמת בתקופה כזאת ואתה שמת לב לזה והנכחת את זה, ובאת בטוב, ברצון להכיר אז מצד אחד זה לא היה לך נעים בצדק זה באמת לא כיף..
ייתכן שהיא באה אחרת, ואז היא נבהלה שהיא לא באמת פנויה, ואז היא ניסתה כזה לשחרר, אבל באמת יש כאן אותך מולה וזה באמת פוגע להיות זה שנזרק שוב ושוב במיוחד שאתה בא בטוב.
מצד שני, גם לא היה מקום לתחושה שהיא היתה בה, ולך תדע למה מה עובר עליה.. אני בטוחה שזה לא קשור אליך אלא דברים שלה ולפעמים קשה לעשות הפרדה והכל נצבע בצבע כזה של באסה... ואני חושבת שזה העיקר שזה לא קשור אליך אלא למצב שלה
ויש מצב שהיא מתבאסת על עצמה שהיא פנתה אליך פעם שניה ואז בכלל מבטלת כמו נראית לא רצינית ואם באמת עוד דברים לא הולכים לה, אז גם תוספת לבאסה..
זה ניתוח וספקולציה אין לי מושג אם קראתי טוב את הסיטואציה וכן היה חלק קטן שלא בטוחה שהבנתי אז השלמתי לפי הבנתי
השאלה שעולה אצלי היא איפה באמת נקודת הפגיעה, מה הכי הפריע לך במה שהיא עשתה
כי בקריאה שלי את דבריך זה לא לגמרי הצלחתי לדייק
שהתנצלה ללא להביע הזדהות או חרטה כלשהי
לפעמים זה מאוד מאיים עלינו. אולי זה העניין כאן.
ועוד דבר; כתבתי קודם שאם היא חשה כך שלא תיפגש בכלל,
אבל במחשבה שנייה, זה לא מדוייק. כי זה כנראה גם "אני
רוצה" וגם "אני חוששת/לא חשה בשלה/ לא מסתדרת עם
הרצונות , התקוות, והחששות שלי...
בלבול כזה.
אולי באמת הנכון כאן, כמו בכל מקרה, לנסות להבין
את הצד השני, לשים קצת את עצמי והכבוד שלי, בצד....
מסכנה אם היא מגיבה ונוהגת כך....
לא קל ללמד זכות. במיוחד אם אנו פגיעים, רגישים...
בזוגיות ובכלל בחיים לא כדאי להתקע על עניינים פעוטים כאלה, אלה דברים שקורים והרבה, עדיף לשחרר, בעיקר בשביל עצמך.
בכלל, אדם במצב של חצי קלאץ לא תמיד מסוגל לצאת מעצמו, לשים לב לפגיעה ולהתנצל
אשתדל לקחת אותה למקום שיותר מדוייק עבורי בהקשר הנוכחי.
יכול להיות שהחצי קלאצ' שקיבלת זה ה100% שהיה יכולה לתת כרגע.
יכול להיות שהיא נפגעה שאמרת את זה.
אתה צודק מנקודת המבט שלך אבל זאת אף פעם לא נקודת המבט היחידה.
לכן, לעבור הלאה, לא לצפות למערכות יחסים מושלמות ומתוקנות עם כל האנשים סביבך, אתה תתאכזב המון אם תמשיך ככה.
תשקיע יחס, פגיעות ותיקון במערכות יחסים שקרובות אליך באמת.
להדפיס את התגובה שלך ולתלות אותה על הקיר או בכל מקום בולט אחר.
בכל העניינים שציינת. כל כך נכון!
אתה נשמע כאדם בוגר, אנושי, רגיש.
הכי טבעי זה להיפגע; אם את במצב כזה עכשיו, אנא, אל תלכי
לפגישות ותבזבזי את זמנו סבלנותו, לבו, של האדם השני.
מאחלת לך המון בשורות טובות במהרה במהרה.
שנה טובה!
מצאתי הודעה שמישהו כתב בתגובה באתר ואני חושב שהיא מצדיקה העתקה לכאן (לא מסכים עם כל מילה, וכאמור - לא אני כתבתי. רק הוספתי כמה אנטרים):
מי שגדל במשפחה שמרנית, ולא התחתן עד גיל מסויים, יהיה לו כמעט בלתי אפשרי להתחתן. זו המציאות.
למה? בגלל הרבה סיבות. הרכב האוכלוסייה משתנה (גברים הופכים להיות לייטים). נשים לעיתים הופכות למרירות ולא נשיות.
שיטת ההיכרות בעזרת דייטים אינה אפקטיבית בגיל מבוגר. יש עוד סיבות רבות, וכולן מובילות למסקנה אחת פשוטה:
בדור הבא יהיו הרבה גברים שלא יתחתנו לעולם, ונשים שיישארו רווקות לנצח, והרבה מאוד עצב ואומללות וציניות, וכנראה גם התאבדויות רבות.
צריך להפנים זאת. יש אלפי רווקים מבוגרים, ובדור הבא הם כבר יהיו אחרי גיל פנסיה. בלי משפחה ובלי הורים ובלי סיבה לקום בבוקר.
אני לא אומר שלא צריך לדאוג לרווקים. כמובן שצריך. אבל במקביל צריך להתחיל לחשוב מה אנחנו עושים לא בסדר שהביא אותם לידי כך.
בסוף אנחנו אשמים. הציבור שלנו. תאהבו את זה או שלא. יש לנו באג רציני בחינוך איפשהו לאורך הדרך.
ששמרנים נשארים שמרנים
אבל הסיכוי שהשמרנות תפסיק מתישהו גדולה
במיוחד ברווקות
ואז יש שיטות אפקטיביות יותר להיכרות חוץ מדייטים
כנראה שהן לא כ"כ אפקטיביות.
נניח בציבור החרדי
הסיכוי להשאר רווק/ ה לנצח
קטן מאד
וגם שם יש רווקות מאוחרת ושמרנות
שנשארים בישיבה עד זקנה ושיבה.
תמיד היו רווקים נצחיים
ותמיד יהיו
זו בחירה לגיטימית
אז בציבור החרדי זה לא קורה בגלל השמרנות או למרות השמרנות?
ואני לא חושב שזו בחירה.
גם שם השמרנות בסיכוי לרדת עם הגיל
במבט שלי
יש לאדם הרבה אחריות ויכולת השפעה על חייו
וכנראה אפשר להשיג מה שרוצים
א.י.ש.אחריות/ השפעה/ להשיג דברים
לרוב זה לא פשוט
יש כאלה שהתיאורים נכונים לגביהם ויש כאלו שלא. הכרתי אישית כמה וכמה שהתחתנו בסביבות גיל 40. נכון, יש כאלו שלא הצליחו, אבל אין שום סיבה לחשוב שזה בגלל הגיל, יותר פשוט להניח שמה שתקע אותם בגיל 24, זה גם מה שתוקע אותם בגיל 44...
אגב, אני מכיר כמה רווקים מבוגרים, שלא עצרו את החיים. הם המשיכו להתקדם, למדו מקצוע, עובדים ומלמדים.
כמובן, הקהילה צריכה להכיל אותם, צריך שיהיה להם מקום בחברה. אגב, ככל שהקהילה יותר נפרדת - זה יותר פשוט. כשלכל דבר מגיעים בזוגות - הרווק/גרוש/אלמן מחוץ למעגל.
בקהילה שבה הפעילויות, המסיבות והמפגשים הם לגברים בנפרד ולנשים בנפרד - הרווק או הרווקה יכולים להשתתף כמי כולם, בלי שזה מאוד בולט.
בגיל 24 זה מה שתוקע אותם בגיל 44.
אני מניח שהתחתנת צעיר ואין לך מושג איך נשרט מוח של רווק או רווקה מבלי רצונם ובחירתם כשאין להם את הדבר הכי בסיסי מבחינה רגשית, בפרט אם אין שום דבר מהותי שהם התעכבו בגללו (כגון בררנות או חוסר הבנה שאתה מתחתן עם אדם שונה).
בדיוק צפיתי בסרט לעבור את הקיר. מי שלא ראה זה על רווקה מאוחרת שחתן שלה מבטל חתונה באמצע הכנות ( ודי מהר מוצא מישהי אחרת) והיא במקום לבטל מחליטה להשאיר את האולם ולהמשיך להתארגן בתפילה שחתן יבוא אם היא תאמין מספיק חזק.
אז ברגע שהיא עושה את זה , די ברור למה היא רווקה. כי היא לא מעוניינת להכיר איש אמיתי ובנות איתו קשר , היא רוצה סטטוס של נשואה , חתונה יפה ושמישהו ישיר לה אשת חיל. באמצע הסרט מכירים לה גבר מאותו רקע, כזה שמעוניין להמשיך אבל היא רוצה שיחתנו איתה תוך חודש באולם שהיא בחרה באירוע שאירגנה. והיא כל הזמן בפוזה של להיות שונה, לא כמו כולם , להתנהג מוזר. רואים שזו פוזה.
אני גם קוראת מכתבים של רווקים שאבינועם הירש מפרסם בפייסבוק. וגם מהם די ברור למה הם רווקים.
רבים כאילו נכתבו על ידי ילדים בני עשר. הם אומנם בני ארבעים אבל בתודעה של בני עשר. רווקה אחת מצפה שהשכנים שלה עם ילדים קטנים ידאגו לה באזעקות, גבר אחר כותב שהוא יפה אבל נשים הדייט מסתכלות בפחד , איך זה מסתדר? אנשים מצד אחד לא רוצים שיחרפנו להם ויציעו להם הצעות ומצד שני בוכים שלא מציעים להם. חלקם מחזיקים ברשימת דרישות שלא ניתנת למילוי.
רואים את זה גם בסדרת סרוגים , מי שרוצה ,מתחתן . מי שלא רוצה , תמיד ימצא למה לא.
עכשיו , למה באמת רווקים לא רוצים להתחתן? לא רוצים ילדים, לא רוצים מחויבות , לא רוצים עוד מישהו להתחשב איתו כל הזמן , פוחדים מאינטימיות, לא רוצים מחויבות כספית , יש להם הורים מקבלים מדי וכיף להם להישאר ילדים, דרישות מוגזמות מבן אדם מודרני ומהורות מודרנית , רוצים לבנות קריירה בנחת , לא בנויים למשפחה
מה גורם לאנשים להיות שיפוטיים ככ
וכנראה על נושא שהם לא חוו אישית
לא שיש לי ניסיון גדול בתחום, אבל פגשתי רווקים גם בתיאור הנ"ל שמ5 דקות שיחה איתם אפשר להבין למה הם רווקים, וגם אנשים סך הכל נורמליים וחברותיים שפשוט לא הולך להם.
אני לא חושבת שאפשר לשפוט לכאן או לכאן כשמדברים על תופעת הרווקות. מצד אחד כל השיח של "הציבור כולו אשם" בהחלט בכייני ולא מקדם (סיכוי סביר שמי שמסרב לקחת אחריות על חייו שייך למחנה הרווקים הראשון) אבל מצד שני יש בעיה לגיטימית שצריך למצוא לה פיתרון (וחבל שרוב המענה לרווקים פונה לרווקות בנות 22 שרק צריכה כמה שיחות מוטיבציה עם מורת אולפנא שלוקחת סכומים מופקעים).
מעניינת הפרשנות שלך לסרט הזה. אף פעם לא אהבתי אותו, מבחינת המסר האמוני שמעודד לסמוך על הנס. כנראה ביחס לתופעת הרווקות דווקא יכול להיות בו מסר שיוצרי הסרט לא התכוונו אליו.
והרבה פעמים מה שנראה כמו תודעה של בני עשר זה שריון לכאב רגשי של ילד בן עשר ולא תודעה כזו.
ולא על בסיס היכרות אישית. ב"ה שזכית לבנות בית ללא עיכובים, זה לא הופך אותך לאדם טוב וצודק יותר ולא נותן לך זכות לפצוע אחרים ולהתנשא עליהם בצורה כזאת. היית רוצה שכך יתייחסו להתמודדויות שלך בחיים? כי כל התמודדות אפשר לנתח בצורה שיפוטית ורדודה כזו, זו באמת לא חוכמה גדולה.
בתפילה לזיווג הגון וקל לכל רווקי עם ישראל
מקשיבה בשקט , מתפללת בהדלקת נרות. אבל כל עוד בן אדם לא מבין מה תוקע אותו , הוא לא יכול לצאת מזה. ולא כולם פסיכולוג מדופלם כדי להגיד את זה גם בצורה רגישה וגם להביא את הנקודה.
דווקא חברים קרובים הרבה פעמים יודעים מה תוקע כי כן יש להם היכרות עמוקה .
נגיד , חברה שלי גדלה במשפחה פטריארכלית והיא מאוד פחדה שבעל ימנע ממנה התפתחות אישית וישתלט עליה. כך שאת גברים חזקים היא פסלה כי פחדה ואת חלשים היא גם פסלה כי הם לא נראו לה גבריים מספיק. עד שהיא לא פתרה את זה בגיל ארבעים כשהיא בתפקיד בכיר , היא לא יכלה להתחתן. ולא משנה כמה בחורים היו מציעים לה.
חבר של בעלי לא ידע לתקשר עם בנות, לא ידע להתלבש נורמלי , היו לו שיניים עקומות, הוא היה גר עם אמא. בגיל 35 הוא התחיל לטפל בכל זה , בגיל 37 הוא התחתן. עד אז נשים הסתכלו עליו וברחו. אם הוא לא היה מטפל בעצמו, היה נשאר רווק.
אנשים רוצים פתרון או הבנת הקושי?
גם כשהייתי רווקה בגיל עשרים ולמדתי במדרשה ידעתי לנחש מי לא תתחתן בשנה הקרובה לפי השיחות שלה בנושא השידוכים. כמובן לא אמרתי .
אבל יש עוד נקודות שמפריעות. בן אדם מחפש לא מה שמתאים לו או מושך אותו אלא התאמה לפי טופס. נגיד לחפש לפי רקע בגיל יסודי או אפילו תיכון בגיל שלושים זה טעות. לבדוק מערכת יחסים אצל הורים של מעמד גם טעות. צריך לבדוק רק אותו. או חברה שלי רצתה אברך אבל לא הייתה לה שום יכולת לפרנס אברך. בסוף היא הסכימה להיפגש עם מישהו שהיא פסלה אותו על זה. הם נשואים חמש עשרה שנים באושר , הוא עובד משרה מלאה , היא עקרת בית. בעצם היא הפסידה חמש שנים בחיפוש אחרי משהו שלא התאים לה לכתחילה.
פעם ראיתי עצה הזויה באתר לרווקים מבוגרים להיפגש במקביל עם כמה בנות. ברור שזה לא מביא לשום מקום. כי מחפשים פה לבנות קשר רגשי עמוק.
השקעה מוגזמת בבירורים היא גם טעות. הציעו לך , תצא , תבלה , אם לא מתאים אז לא מתאים.
את לעולם לא יכולה ולא תוכלי להבין למה אדם לא מתחתן. אילו שיעורים עליו לעבור, על איזה חטאים מכפר מגלגול קודם. בינינו זה מעין חטא היוהרה לבוא מלמעלה ולהצהיר שאת יודעת. בואי את לא. נפש האדם מורכבת ויש הרבה גורמים מגוונים שמשפיעים על הדבר הזה שנקרא זוגיות,עבודה זוגית, הקמת משפחה ובית.
שאלתי מתי התחתנת כי מי שמתחתן מאוחר מבין בראייה יותר מחכימה את הדברים שכתבתי לעלי. עם הגיל מגיע יותר ניסיון ובשלות מטבע הדברים.
התגובה שלה ממש כאבה לי. שמחה שכתבת
הנשואים ובכל זאת לא הצליחו להתחתן עדיין. ובואי... יש מספיק נשואים שרוטים ...
זה מרגיע את המצפון להגיד : הם שרוטים, במקום : אולי לא התאמצנו להכיר להם יותר
אחד הדברים שהכי אהבתי במה שכתבת זה הבחירה להישאר ילד, זה משהו כל כך עמוק ונפוץ בדור שלנו, אתה רואב אנשים מבוגרים אפילו שבתודעה שלהם הם ילדים כאילו לא גדלו או לפעמים אנשים שמדברים בצורה שהיא כל כך ילדותית וזה משהו בתודעה שלהם כאילו הבית שלהם העניק להם יותר מדי או משהו עמוק שעוד לא הצלחתי לרדת לשורש ולהבין למה זה באמת קורה אבל העלת נקודה מדהימה.
בנוגע לנושא הרווקות, שמעתי את אלקס הורמוזי אומר משהו כל כך נכון לגבי זוגיות הוא מסביר שיש 3 קבוצות עיקריות:
הקבוצה הראשונה- תיקח כל דבר שיש לו דופק. וזה קצת באסה, אבל ממש לא הרבה אנשים נמצאים שם.
הקבוצה השניה והיא הקבוצה שרוב האוכלוסיה נמצאת בה - אני מחפש אדם מדהים אבל אני לא בחור מדהים, ולכן האדם המדהים שאותו אני מחפש צריך להיות כל כך מדהים וכל כך בעל עין טובה וכל כך רואה מעבר למעשים ושיראה שאני בפנים(על אף כל המגרעות הגדולות והעצומות שיש לי) אדם מדהים שהוא רוצה להיות בחברתו וכו וכו, אפילו שאני כעסן, אפילו שאני אנוכי, אפילו שאני גאוותן שבטוח שמגיע לו הכל, אפילו שאני אדם מריר שלא מחייך לאף אחד, אפילו שאני לא יודע להחמיא, ואפילו שאין לי שום דבר לתת לאדם כזה מבחינה ערכית, אפילו שאני מה שלא יהיה, לאותו אדם יש אופי כל כך מדהים שהוא יראה את הפנימיות הטהורה והזכה שלי אדגיש שוב, שאותו אדם חייב להיות מדהים במידותיו עד כדי התעלמות מוחלטת מהחסרונות שלי(כי חס ושלום שיעביר עליי ביקורת כי הוא אדם מדהים שאכפת לו מהאחר) ואפילו לראות בהם יתרונות - בקבוצה הזו רוב האנשים נמצאים ואחרי ששמעתי את אלקס אומר את זה, הבנתי פתאום כמה אנשים כאלו פגשתי לאורך החיים וזה מדהים כמה שזה נכון, במקום להשתפר ולהפוך את עצמם לאנשים טובים יותר שכיף להיות בחברתם ו*רוצים* להיות בחברתם, הם יעדיפו להישאר במקום שלהם ויצפו שאדם כל כך מדהים שנמצא בחלומות שלהם בכלל יסתכל לכיוון שלהם, ספויילר, הוא לא. יש לו המון אופציות אחרות הרבה יותר טובות, רוצים שאדם מדהים כמו בחלומות שלכם יבחר בכם? תהפכו להיות כאלו שראויים לו, ואם השורה האחרונה טירגרה אתכם, וגרמה לכם לזוז באי נוחות "מה אני צריך להשתנות בשביל מישהו? מה פתאום! זה הוא צריך לראות בי את השלמות ואת האדם המדהים שאני בפנים העבודה היא שלו לא שלי" מזל טוב אתם שייכים לקבוצה מספר 2. ומה שמצחיק בקבוצה הזו, היא לרוב תאשים את האחר שלא רצה אותו ותגיד שזה הפסד שלו.
הקבוצה השלישית פחות רלוונטית כשהבנתם את קבוצה 2.
יש הרבה שרוצים, ועובדים על עצמם ובודקים את עצמם כל הזמן ועדיין זה לא הגיע.
אמנם פחות אבל זה גם קיים שם
וחדמש שזה אחד האסונות הגדולים
יש לזה מליון סיבות
כשאני מסתכלת מסביבי, אני לא רואה שיש יותר רווקים במשפחות שמרניות לעומת לא שמרניות. זה לא המציאות שאני מכירה.
אני גם חושב שהתופעה שגברים נחלשים רוחנים - א. נכונה גם לנשים. ב. נכונה גם לנשואים. קח חבורה ממוצעת של בני 20 דת"ל, ותבדוק מה קורה איתם בגיל 40 - לא כולם נשארו באותם רמה.
ולגבי נשים - אני לא חווה את זה שהרווקות השמרניות המבוגרות הופכות למריריות ולא נשיות - ואולי אפילו ההפך. תלוי מה כוונת המשורר בלא נשיות. (אולי עצמאיות?)
שיטת ההיכרות דרך דייטים היא גם לא כל כך אפקיטיבית בגיל צעיר, תראה מה קורה כאן בפורום...
אני מסכימה שבדידות זה דבר קשה, אבל זוגיות היא לא הסיבה היחידה לקום בבוקר. מי שחושב כך, שאושרו תלוי בכך - כדאי לדעתי לברר היטב את העניין. יש משמעות וערך לחיים גם לרווקים.
גם אחרי גיל הפנסיה אפשר להתחתן.
לא חושבת שהבאג הוא ספציפית בחינוך שלנו. לא כולנו מקבלים את אותו החינוך, והתופעה חוצה מקומות מגורים, מגזרים, ואפילו עמים וכו', כך שקשה להבין את הטענה. אם חש משהו, יכול להיות שהוא הרבה יותר עמוק. אבל ככל הידוע לי, בכל מקום גיל הנישואים הולך ועולה, ללא קשר למידת השמרנות.
ואם כבר, למה לא להתייחס גם לגרושים?
ואם תלך לשאול רווקים שמרנים מבוגרים מי אשם במצבם - בהנחה שיש אשם - אתה חושב שהתשובה שהם יתנו זה החברה?
די אני לא אוהבת את ההתקרבנות הזו
ואת האכלו לי שתו לי
ואני רווקה ויש לי עוד חברות רווקות כולנו נשיות אז די עם השטויות של הלא נשויות
אתה מייצרים מציאות עם המחשבה והדיבור
תבחרו לכם
זה סרטון של פודאקסט עם בחורה שעל פניו נראית לי דתייה
אז מקווה שאין בעיה לפרסם כאן ואם יש, אז לשים לב. כי לא רוצה להכשיל אף אחד. האמת שגם השאלה שלי קצת בעקיפין לזה.
לא ראיתי את כל והסרטון אבל הוא נראה לי די מעניין ומועיל ובגדול, מרגיש לי שהיא מצד אחד עולה על נקודת אמת מצד שני..זה חלקלק מאוד
ולכן אני אשמח לשמוע את דעת החברים בפורום.
אני רוצה להתמקד בקטע שמתחיל מ :7:30 ונמשך עד 11:20
תצפו בקטע הזה.
ועכשיו לשאלות :
האם יש משהו בקטע הזה שסותר את ההלכה ? אני שואל בקטע טוב. בקטע של להבין. אם יש, תסבירו.
בהנחה שאין בעיה. הלכתית, מה אתם חושבים על מה שנאמר שם ? מה דעתכם על זה ? התחברתם ? קצת? הרבה ? איך ? תרחיבו.
תודה לעונים, גן עדן כאן ולמעלה למשקיעים.
נשמעת קצת כמו שדרן כדורגל או פרשן לענייני החסה בשטחים.
לא שמעתי הכל, רק את הקטע אליו היתה הפנייה.
אם אנסה לסכם, זה ישמע כך: 'מה אני רוצה? מה שאני רוצה. קשה לענות? אז תשאלי מה בא-לי או מה מרגיש לי שאני רוצה'.
מים טחונים חופרים עמוק.
כל מה ששמעתי זה "אני, אני אני" "בא לי באלי בא לי". באופן סטטיסטי באמת לנשים יש לפעמים נטייה לריצוי וחוסר ביטחון עצמי יחסית לגברים. (אחד ההסברים לפערי השכר בין גברים לנשים הוא שנשים פחות נוטות לבקש העאלה בשכר) אבל מפה ועד לשכנע נשים להיות יצור אנוכי, ילדותי ורגשן שלא מעניין אותו שם דבר חוץ מהתיחסות לעצמו בלבד. זה מוגזם ומביס את המטרה. במיוחד בזוגיות שכל עניינה היא התחשבות בבן אדם אחר שגם לו יש רגשות ורצונות, אבל מסתבר שהם לא חשובים כמו אלו שלה.
אגב אני רק חצי צוחקת לגבי הכותרת. זה כל כך מעצבן ומפרסם את ההפך המוחלט מעבודת המידות. במקום לשים את הרצונות העצמיים בצד ולהתחשב באחר ובשיקולים יותר משמעותיים מרצון רגעי וילדותי, הדברים האלו פשוט הורסים כל כך הרבה נשים, ולדעתי רק פוגעים בסיכויים שלהן להתחתן. אבל עם כמה שזה מעצבן אותי אני לא אפגע בהן פיזית, כי רצונות רגעיים לא מכתיבים מה הדבר הנכון לעשות.
וזה לא נגד ההלכה, זה נגד השכל הישר.
זה לא אומר שצריך לעשות את מה שהם אומרים. אבל הם לגמרי צריכים להיות שם.
אני יכול להגיד שאני רוצה לעשות משהו אבל בפועל לבחור לעשות משהו אחר כי צריך להשקיע בילדים או בזוגיות. אבל זה צריך להיות במודע. אני רוצה לעשות X, אני בוחר לעשות Y. אחרת הרצון מתחת לשולחן מנהל אותנו בלי שנשים לב.
שבוע שעבר מישהו התייעץ איתי על כיווצים בבטן וחרדה וכו'. סיפורים של רגישים.
מסתבר שהזמינו אותו לעשות משהו כיף, הוא זרם איתם, אבל בעצם רצה לעשות משהו אחר וזה התבטא בגוף. לא כיף.
וואלה דוגרי קשה לי ממש. לא מצליח למצוא את האישה שלי. מנסה ממש, מתאמץ, משקיע, אבל שום דבר מתאים לא מגיע אליי. כרגע אין לי יותר מדי מקורות שמציעים לי כבר (אני בן 24 כן? לא זקן), ואני ממש מפחד מלהיכנס לכל מיני קבוצות וואצפ של שידוכים, מפחיד אותי הקונספט שהשדכן לא מכיר את הצד השני ואין לדעת על מה תיפול..
וקשה לי שאני במצב הזה, שלא חשבתי שאגיע אליו.
דווקא אני, שאני בחור נדיר באמת, ממש קשה לו למצוא את אישתו
כל החברים שלי מהבית כבר נשואים או מאורסים. מרגיש בודד וכואב.
הדמעות עומדות לי בעיניים המון זמן.
ואני באמת בסדר גמור ברוך השם! ואני באמת בחור מדהים!
אז למה היא לא מגיעה כבררר?!
מה אתם עושים כשקשה לכם? מה מחזיק אתכם? איך אתם מוציאים הצעות רלוונטיות? איך יוצאים מהלופ הזה של השחורות?
וזה אומר שאתה במסלול הלא נכון.
זה גם אומר שאתה במאמץ בדייט, והיא רואה את זה והולכת משם בלי שהיא יודעת להגיד למה.
שווה להתבונן (עם איש מקצוע או אפילו לבד) על איך אתה פועל כשאתה בפגישות. מה אתה מרגיש שם? מה מפעיל אותך?
זה יועיל יותר מאשר לפגוש עוד אחת ולעשות איתה את אותן טעויות שכבר עשית עד עכשיו.
(בנוסף, בעולם החילוני יש לא מעט כלים לגברים, שעובדים לא רע בכלל.. שווה לקרוא שם, עם הסינון וההתאמה לצורך של בחור דתי).
היא שאני ממש מודע לעצמי. אני לא מגיע לחוץ או בלח לדייטים, אני בא משוחרר וכיפי ועם רצון להכיר. פשוט ההצעות האחרונות שקיבלתי היו ממש לא מתאימות מבחינת אופי או יופי לטעמי.
הקושי שלי הוא עם ההתמודדות הזו בחיי היום יום. קשה לי ממש להמשיך לחייך כל היום כשבפנים אני שבור ומת כבר למצוא את אהבת חיי.
או במקום אחר או שאתה מציג את עצמך בצורה שונה ממי שאתה או שאתה מציג מה שאתה מחפש שונה ממה שאתה מחפש.
יש קבוצות וצורות שונות של שידוכים, כדאי לחשוב על זה.
אישית, יצאתי בערך שש שנים עד שמצאתי את האחת (חלק מהשש כבר היה איתה) ומה שעזר היה חיפוש במקומות נוספים ודיוק טוב יותר בהצגה מי אני.
אם תרצה שאלות מכווינות, תחשוב על כותרות קלאסיות שיש אצל הרבה -
מקפיד על ההלכה - תפרט מה זה אומר.
חשוב לי אישה יראת שמיים - איפה זה מתבטא באישה שאתה מחפש?
פתוח - מה זה אומר? מה אתה מוכן לקרוא/לראות/לדון ב?
שתהיה נשית - במה תרצה שזה יתבטא?
מראה - איזה מראה חשוב לך.
חיים של שליחות - האם יש כיוון שמתאים לך או שלא מתאים לך.
מוזמן גם לאישי אם תעדיף (אם כי זמין פה בתדירות משתנה, כך שיכול לקחת זמן.
לנשים אני זמין רק בשעות סבירות לשם הזהירות)
המצב שלא חשבת שתגיע אליו באמת יכול להפחיד. לכולנו הייתה איזו תמונה בראש של איך החיים ייראו, וכשהמציאות אחרת זה כואב.. לגמרי .
גם לי כואב
ועדיין אני מאמינה שאין טעויות בחיים, אין דבר כזה ואתה נמצא איפה שאתה צריך להיות כרגע, גם אם קשה להבין למה.
גם רשמת זה שאתה מדגיש שאתה בחור טוב ומדהים כאילו זה אמור להסביר למה היית צריך כבר להתחתן. ?
אין קשר סורי(: זוגיות היא לא פרס על היותך אדם טוב ורווקות לא אומרת שמשהו בך לא בסדר.
המטרה היא לא לעשות וי על חתונה אלא לחיות יום יום בזוגיות בריאה, נכונה ויפה.
גם אצלי רובן נשואות, ועדיין אני מזכירה לעצמי שהמטרה שלי היא שאני אהיה מאושרת באמת.
ולא רק למצוא חתן
אף אחת ואף אחד אחר לא רלוונטיים. תעשה לך חוק לא להסתכל על אחרים, כי אתה לא באמת יודע מה קורה אצלם.
וזה נכון לגבי הכול רווקות נישואין, ילדים, בית, קריירה. לכל אחד יש את המסלול והזמן שלו. השוואה לאחרים לא באמת מספרת לך שום דבר על החיים שלך.
אל תרחם על עצמך. קום, תתאפס, נקה את הדמעות ותזכור שהכול מדויק פה, אל תתבלבל.
אני רואה סביבי זוגות נשואים ואפילו גברים שיצאתי איתם בעבר חלק כבר המשיכו הלאה
אישב ילדים. נו, ו? זה לא אומר עליי כלום.
אם אתה אדם לא מאמין הכל אתה אשם יכולת להיות יותר בסדר יותר ויותר .. אם אתה בעל אמונה שב תגיד מזמור לתודה , תזכור שה' יודע דברים שאנחנו לא
וגם תדע מה אתה שווה ולא כהמלצה נשמה כחובה.
אחי היקר!
דבר ראשון חיבוק גדול ממני (ממי? מאח שלך. אחד מהאחים.. מה זה משנה ממי מהם? (; )
זה באמת לא פשוט לחיות בתסכול הזה.. מבין אותך לגמרי.
לכן בוא תנסה פשוט לצאת ממנו; הלוואי והטיפים הללו יעזרו לך לזה:
א. המון המון לעבוד על אמונה וביטחון. לא למחוא כפיים וללחוש תפילות מיואשות כאלה תוך כדי שאתה מסתכל לשמיים. אלא ללמוד שער הביטחון בחובת הלבבות, ללמוד מאמרים בחסידות על אמונה וביטחון. לחיות את זה.
ב. לחיות מתוך תודעה חזקה שאין ספק שיש מטרה לעיכוב הזה. אולי היא עוד צעירה פשוט? אולי אני צריך להיות אדם יותר מתוקן? אולי ה' רוצה ממני משהו לפני?
ולא רק להעלות סתם תיאוריות ורעיונות ולשאול לאוויר שאלות, אלא לענות לעצמך עליהן -לברר עם עצמי גם: האם יש משהו שאני צריך לעבוד עליו יותר לפני שהאחת והיחידה שלי תפגוש אותי? : אולי להרזות קצת? אולי לשמור יותר על העיניים וכו'? אולי להרוויח קצת יותר כסף, לבסס מקור פרנסה? אולי ללמוד יותר תורה? אולי אני צריך לעשות רישיון נהיגה? אולי להיות פחות \יותר רגיש? אולי ללמוד ולהבין יותר מהם חיי נישואין? להפסיק לעשן? ואולי כלום -אולי פשוט סתם אמונה? כן, אולי חסר לי אמונה וזה מה שה' רוצה ממני. אני הולך להחזיק זוגיות, משפחה; אולי ה' רוצה שאני אפסיק לחשוב כל הזמן ופשוט אסמוך קצת עליו -ואז היא תגיע.
וגם לא לחיות בהלקאה עצמית. אלא לחכווווות, בנ-ח-ת. לזכור שיש מהלכים בעלום הזה.. לאלוקים יש הרבה סבלנות ואנחנו חלק ממנו ממש - אז כנראה שגם לנו יש קצת כזו, אז בא נשתמש בה...
ג. לחיות ת'חיים. ושהם יהיו תותתים. איך אמרתי לחבר שלי נשואי (אני לע"ע רווק) כשהצלחתי להבריח אותו מהבית ל"טשולנט ליל שישי": "יש מושג "לנצל את הרווקות".. -היום למדת שיש מושג חדש: "לנצל את זה שיש עוד חברים רווקים" ".
אחייי אתה רווק.. זה לא האידיאל, אבל זה ידוע שאידיאליות תמיד דורשת מאמץ; אחי, תחיה את החיים. תלמד המון המון תורה. שיעורי תורה. תעשה הרבה הליכות. תצא קצת עם חברים. לך למכון כושר. תלמד מקצוע, תואר. תעשה תחביבים ,דברים שאתה אוהב.
ד. "קנה לך חבר" (אפילו מישהו שלא הכרת לפני). פעם ב.. אבל לא הרבה מדי פעמים - לחלוק רגשות עם חבר רווק שגם במצב שלך.. זה ממש עוזר..
ה. לחשוב על זה שהיא גם מחכה לך היכן שהוא בעולם. חולמת עליך.. ואולי גם יותר ממה שאתה מחכה לה.. ("אל אישך תשוקתך".. תשוקה!). אחי, תתפלל עליה, שיהיה לה טוב. שהיא תהיה בריאה, שמחה. להגיד בברכת המזון או לפחות לחשוב בהרהור (לשאול רב מה מותר-) "הרחמן הוא יברך את אשתי לעתיד...". לשגר לה מחשבות -"אל תדאגי, אנחנו עוד ניפגש" תתחיל להיות כבר עכשיו הגבר המרגיע, התומך, במחשבות שתשלח לה מהלב...
ואם אתה ממש רגשן, ונשמע שאתה כן - לכתוב לה כבר מכתבים: יש בך אהבה. היא שייכת לה -לאשתך לעתיד. זה דבר שכבר קיים בתוכך -גם כי היא חלק ממך -מנשמתך, אז תכתוב לה מדי פעם מכתב אהבה... וכשתפגוש אותה, תיתן לה את המכתבים האלה (או שלא. מה שיבוא לכם בטוב..)
ו. לא להיכנס ללופ. לחיות את הרווקות לא כמצב ף"וואי.. אני רווק בן 24". אלא מהרגע להרגע. זאת אומרת: חייבים מסגרת חיים אינטנסיבית של סדר יום-יומי, חייבים. אבל לזכור שכשזה מגיע -זה מגיע, ופתאום. אתה פשוט פתאום תמצא את עצמך אחרי כל זה. יחד עם האחת שלך.
כשתהיה נשואי אתה לא תקלל את השנים הללו שהיית רווק. או שממש תבין למה היית צריך לחכות, או שזה לא יענין אותך כי היהיה לך בעז"ה כל -כך טוב.. - אז למה סתם לסבול כרגע אם אפשר לשמוח ולהנות..
ז. להתפלל הרבה לה'. ולהגיד לו שאתה ממש ממש רוצה... (כשאתה מדבר אתו -להיות קצת בכיין ונודניק... לא לוותר לו "ואתחנן אל ה' בעת ההיא"...)
ברכה והצלחה! ובעז"ה שנמצא כל מי שצריך במהירות בקלותו ובשמחה את חציו משורש נשמתו!
------------
נשמע שאתה צריך טיפה הדרכה.. כדאי מאוד..
ממליץ בטירוף על סדרת השיעורים של הרב אליקים לבנון -איתי מלבנון. קצת ארוך אבל יש שם הרבה דברים שעזרו לי בהבנת התהליך וכו'...
אולי אתה צריך מישהי נדירה... לא ברור כמה נדירות יש.
24 זה יופי של גיל. לא זקן, לא מזדקן, גם לא רווק מבוגר. 24 זה פחות מזמן מחצית החיים של הרבה רווקים (גם אם במקרה כולם סביבך כבר נשואים). אז ראשית, אל תילחץ. אתה בסדר גמור. הרבה יותר מבסדר. אתה נורמלי.
אני מבוגר ממך בהרבה ועוד לא מצאתי את שלי.
אולי אני לא כל כך נדיר, אבל ברור שאישתי לעתיד תרוויח 🙂 כך או כך, בגיל שלך זה בוודאי לא אומר עליך כלום. אז עוד לא מצאת אותה וגם היא עוד לא מצאה אותך, קורה... זה לא יהיה מצב נצחי, תסיר דאגה מליבך
שדכנים זה יתרון וחיסרון. זה חיסרון כאשר הם סתם מעבירים כרטיס מאחד לשני ועושים שידוכי מכנס חצאית, אבל זה יתרון אם תצליח למצוא אדם רציני. לדעתי שווה גם לשלם למישהו שבאמת יושב ומדבר. אני לא זוכר כרגע את השם, אבל המליצו כאן ממש לא מזמן על שדכנית שיושבת איתך לפגישה לפני שמתחילה בחיפושים. לא יודע איפה שמור לי, אני הייתי ממליץ לבדוק ובעצמי אעשה את זה בעז"ה כשאחזור ל"מעגל".
כתבתי על זה בעבר, ואוכל להרחיב אם צריך, אבל בגדול, לתפיסתי,
אין מישהו שתגיע.
יש מישהי שתצא איתה, ותהפכו ביחד לזוג. אין אישה ספציפית שמחכה לך, ויגעת ומצאת תאמין.
ואיך אתה מצפה שהיא תמצא אותך?
אתה טוען שיש קשר בין היכרות השדכן לבין טיב ההצעה, אבל בפועל יכולה להגיד שמהניסיון שלי - אין.
אפשר גם לראות בשרשור הזה ובאילו שמקושרים ממנו:
איך הכרתם את שלושת המדוייטים הכי פחות טובים שלכם? - לקראת נישואין וזוגיות
אם לא תפתח את עצמך המיוחד למרחה ההיכרויות, איך אותן נשים פוטנציאליות יגיעו אליך? הרי בטח גם הן נדירות.
נכון, אי אפשר לדעת על מה תיפול - אבל אפשר לברר, לבדוק. לא צריך לצאת עם כל אחת.
ואם קשה לך הקונספט של שדכנים שלא מכירים - יש דברים כמו אלגו, שזה AI שמשדך; יש את שגרירים, שהשגרירים אמורים להכיר את המועמדים שלהם; יש אתרים, שבהם אתה יכול לפנות ישירות לראויה בעיניך; יש אירועים שמיועדים לפו"פ, שאתה יכול ללכת ולראות בעיניך; ואפשר סתם לצאת להתנדב איפשהו, להרחיב מעגלים, לפרסם בסטטוס שאתה מחפש ומה, לדבר עם כמה שיותר חברים על מה שאתה מחפש ולבקש שיחשבו עליך.
ואולי עוד נקודה - איך מי שיוצאת איתך תדע שאתה מדהים ונדיר? איך אתה כאדם זוגי? האם הנדירות הזאת נתפסת כמוזרות ומרחיקה?
אם לא דרך שדכנים?
אם מתוך המעגל החברתי הקיים שלך, זה מצמצם מאוד את האפשרויות.
אתה רק בן 24, אני חושבת של שלראות בזה חרדה, מאמץ וקושי כל כך גדול בשלב כזה מוקדם, לא תורם ואולי משדר נואשות ומרחיק בחורות.
תהנה מהחיים שלך, אתה צעיר לכל הדעות. תחייה חיים מלאים תוך כדי שאתה מחפש, האושר שלך לא מחכה לך ביום שאחרי החופה ולא תלוי במציאת האישה שלך, אושר יוצרים בעצמנו.
ואני לא רואה דרך אחרת מלבד שדכנים.
הם אמנם לא באמת מכירים אבל זה התפקיד שלך לברר ולהכיר במהלך הדייטים.
לא ידעתי איפה עדיף לכתוב, אבל נראה לי שייך יותר לכאן..
קיבלתי הצעת עבודה מאוד מיוחדת ואידיאליסטית, ממש כאילו כל התפילות שלי התרכזו להצעת עבודה הזאת-
זה ממש הגשמת החלום הכי גדול שלי.
תעסוקה שמתאימה ליכולות והקישורים שלי, תורנית מאוד, תפקיד ניהולי וכו'..
ועכשיו נכנסת הדילמה,
העבודה הזאת בעיניי חייבת להיות כשאני נשואה- אחרת זה להיות "חצי" ממש כפשוטו. ממש.
זה משהו (קצת קשה מבלי לכתוב מה זה), אבל באמת משהו שאני אהיה חייבת בו את בעלי, לא יודעת אם בהכרח מבחינת ניהול הדבר הזה אבל יותר מהבחינה שאני לא לבד בזה.. כי זה באמת משהו מאוד גדול.
נקודה שנייה היא עניין הגיל, מרגיש לי שזה "צעיר מידי" על הנייר-
בטח אם אני אחליט ללכת על זה גם כשאני עדיין לא נשואה..
נראה לי שזה יכול מאוד להבהיל משודך ואז מגיעה תהיה נוספת,
שאם זה יבהיל משודך אולי שוב ניתקל בבעיה שאני "עוצמתית מידי" וכן האלה.
מצד האמת יש לי בערך חצי שנה להחליט אם אני רוצה ללכת על זה או לא,
ככה שיכולה בזמן הזה להכיר את בעלי ולהתחתן..
וגם עולה לי עוד שאלה,
האם זה נכון שהאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה של נישואין? או כשהרצון שלי זה שבעלי ילמד תורה וכו'..
אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.
קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…
לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,
בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).
כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,
חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...
אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.
ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?
כירושלמים ההוצאות גדולות -
ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.
בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']
לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.
בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,
היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]
ואם כבר ברסלב...
ההצלחה היא מאת ה',
מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,
בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.
ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.
מאחל לך הצלחה גדולה -
בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.
לסיום:
לכי על זה!
בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...
אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.
יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, זה נותן יותר מקום לברכה לחול).
ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אם יש פחות כמות של זמן זוגי, אפשר להשלים באיכות.
עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".
ועם מוכנות שתתחילי את העבודה גם אם לא תמצאי את בעלך עד ההתחלה.
אנחנו מאחלים שתמצאי, אבל אין הבטחה שתמצאי ותתחתני תוך חצי שנה.
כמה העבודה הזו אינטנסיבית, מה המחיר שאת מוכנה לשלם מבחינת זמן וכד' לטובת העבודה הזו?
בהצלחה רבה!!!
נשמע שאם קיבלו אותך לעבודה, זה אומר שמבחינת מי שמכיר את התפקיד ואת הדרישות שלו, עצם התפקיד לא מחייב בהכרח להיות נשואה.
ולכן הייתי מנסה רגע להפריד בין השאלה האם התפקיד מחייב בעל, לבין התחושה שלך שאת לא רוצה להחזיק דבר כל כך גדול לבד.
אם הצורך הוא בעוגן, בשותפות, במישהו לחשוב ולשתף איתו - שווה לבדוק האם אפשר לייצר את זה גם בתוך מרחב העבודה או מחוצה לו: דמות שמלווה אותך, אדם שאת סומכת עליו, מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו לאורך הדרך. זה כמובן לא מחליף בעל, אבל גם בעל לא בהכרח אמור להיות העוגן המקצועי היחיד שלך.
כמו שכתבו לך, הייתי שואלת גם שאלות מאוד פרקטיות של סדרי עדיפויות: מה יקרה כשהעבודה והחיפוש יתנגשו? מה יעלה על מה? האם התפקיד משאיר לך בפועל זמן, פניות וכוחות להכיר ולהשקיע בקשר? ובהמשך- האם הוא מאפשר את סוג הבית שאת רוצה לבנות ואת המקום שאת רוצה לתת ללימוד התורה של בעלך?
את מכירה את עצמך ותדעי האם תוכלי להחזיק את שני הדברים יחד. בסוף את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך לזיווג, אבל חלק מההשתדלות בחיים הוא גם לא לעצור אותם עד שהזיווג יגיע, ולהמשיך להתקדם ולממש כוחות שהקב"ה נתן לך.
ולגבי החשש שזה יבהיל משודך בעיניי לא נכון לקבל החלטת חיים משמעותית לפי משודך שעוד לא פגשת. כן נכון לחשוב האם החיים שאת בונה משאירים מקום אמיתי לאדם נוסף להיכנס אליהם.
ויש לך חצי שנה, שזה דווקא מאפשר לא להכריע מתוך לחץ. לקבל החלטות נכונות עבורך גם בזוגיות וגם בקריירה, ולא לבנות אותן סביב דד־ליין של "אולי עד אז אתחתן" לכאן או לכאן.
בהצלחה
והשכר ראוי
את בתסמונת המתחזה. תקראי בגוגל.
הייתי ממליץ להתרחק מעבודות "אידאליסטיות".
בתור מי שעבד בלא מעט כאלה בעבר הן מאכזבות ממש, לא משלמות מספיק (כי השכר שלך הוא בעולם הבא בכלל, אנחנו עושים לך טובה שאנחנו מעסיקים אותך, את רוצה גם להתפרנס?) במיוחד אם משלמים לך מכספי תרומות הכל מחושב על החור של הגרוש וכל רצון להעלאה יגרור התנגדות מצד המצפון, בסוף כשאת תצטרכי כסף עבור רווחת משפחתך שתגדל בעז"ה ותיווצר דרישה למעונות ושאר דברים שילדים צריכים תגלי שהרבה חברות שלך התקדמו בחיים במשרות אמיתיות ולא משרות צעצוע אידאליסטי ותרגישי פספוס.
וזו מנקודת מבטי כמי שעבד בעבר בכמה עמותות וחש תחושה מרה שעבדו עלי אנשים טובים ואידאליסטים אבל לא מנהלים טובים.
הם באמת האמינו בזה. וזה כמובן נכון שמקומות כאלה מוגבלים באופן בסיסי עקב כמות התרומות שהם יכולים לגייס. נשמע גם שהמעסיק העתידי שלה סיפר לה דברים נפלאים על העבודה הזו כדי שתרצה לקחת אותה והיא בתורה הפכה אותה ל"גדול עליה".
@אריק מהדרום ממש חיזקת לי את הנקודות. תודה!
אבל בכל זאת:
א. קצת חבל 'להפיל' על בעלך התיאורתי, צפיות שלא בטוח שיתממשו. יש בני זוג שהם ממש השותף והנושא עם בן הזוג באידיאלים ובמשימות ויש בני זוג שהשותפות שלהם היא בזה שהוא בעל טוב/היא אשה טובה ויש בית נעים לחזור אליו, אבל בכלל לא בראש של להיות מעורבים בעבודה/התנדבות של בן הזוג.
בקריית משה תמיד דיברו על שתי דמויות של רבניות - הרבנית אליהו לאוי"ט, שהיא בעצמה 'רבנית' - הובילה כנסים, קיבלה נשים, נתנה ברכות. לעומת זאת היתה את הדמות של הרבנית שפירא זצ"ל, שתפקיד 'הרבנית' שלה היה לשמור על הרב ולסלק אותנו התלמידים כש"כבר מאוחר והרב עוד לא אכל!!!".
אינך יודעת איזה דמות תהיה לבעלך ומה יתאים לו, לא כדאי לתקוע את עצמך בגלל זה.
ב. לא כהבטחה, אבל אולי דווקא לקבל עבודה כזאת, יזרז אצלך משהו (מכיר סיפור אמיתי כזה, אבל מידי אווטינג).
הרבנית בת-שבע קנייבסקי ז"ל הייתה מקבלת קהל נשים ומברכת ומייעצת וכדומה, ואילו הרבנית תמר שטיינמן ז"ל הייתה פשוט אשת הרב ודאגה שיוכל להתמסר לעבודה התורנית שלו.
כך לפחות זה מה שידוע לי על הרבנית שטיינמן ז"ל.
שבעיני זה קשקוש. תעבדי במה שמתאים לך ומי שזה מוזר לו - שיחפש אשה אחרת. אפילו אם תהיי מתנקשת של יוסי מוסלי יהיו גברים שירצו להכנס איתך לזוגיות.
זה שלאשה יש עבודה משמעותית וחיים מלאים בזכות עצמה.
אם זה ממש בגדר חלום אז לא צריכה להיות פה שאלה בכלל..וזה חד משמעית כן, ואם זה לא כן חד משמעי, אז או שזה לא בהכרח הגשמת חלום, או שיש חלום יותר גדול שאליו את מכוונת.
בהתחלה קראתי ודילגתי על המילה "בעיניי" ואז בפעם השניה המח שלי קלט אותה, האם את *חייבת* את בעלך בעבודה הזו, או שאת ממש רוצה ותשמחי שהוא יהיה שם? זה שני דברים שונים.
לגבי העוצמתית, זה קצת מצחיק אבל בתור אחד שלא מחפש אישה עוצמתית וכו, יצאתי עם אחת כזו שהייתה ממש כריזמטית ומובילה וכו, אבל איתי כאילו הכל נעלם לה והרגשתי שהיא ממש אישה וזה גם לא היה בכח לא אמרתי לה כלום פשוט בטבע שלה היא מאוד כריזמטית ולא יודע איך היא פשוט לבד עשתה סוויץ ולא הרגשתי טיפת כריזמה ממנה או טיפה של אני חזקה(ואני אומר את זה לחיוב לא לשלילה), אז אין לי עצה רק מאיר פה נקודה שזה אפשרי מאוד.
ואם נולדת עם תכונות אופי של מנהיגות וכו, אל תילחמי בזה השם יתברך יודע מה הוא עושה תדברי איתו שיכוון אותך ויראה לך את הדרך.
לגבי השאלה האחרונה, בתפיסה שלי לא נכון בכלל שהאישה תעבוד בעבודה תובענית באופן כללי, כל שכן בשנה הראשונה לנישואין, וכנ"ל הגבר אבל אצלו זה יהיה יותר "בסדר" כי בסוף הוא מתחייב לפרנס, ולכן אם העבודה אכן תובענית תחשבי מראש אם לך באופן אישי זה מתאים..אם תשאלי אותנו לכל אחד תהיה תשובה שונה ככל הנראה השאלה היא מה את מרגישה שנכון לך כי בסוף נולדנו עם התשובות והפתרונות לכל הנסיונות והקשיים שנחווה בחיים רק צריך לגלות אותם בהצלחה🙏
נשמע שזו באמת הזדמנות מאוד מיוחדת והגשמת חלום עבורך. חבל לקבל החלטה היום לפי בעל שעוד לא הכרת.
כשתהיי בזוגיות, יהיו שם שני אנשים ותחליטו יחד מה נכון לכם גם לגבי השנה הראשונה וגם לגבי לימוד התורה שלו.
ולגבי החשש שזה יבהיל משודך, תמיד יהיו גברים חסרי ביטחון שבעיניהם תהיי יפה מדי, חכמה מדי מצליחה מדי או עוצמתית מדי..
בעיניי בכלל אין דבר כזה "מדי". את לא אמורה להקטין את עצמך כדי לא להבהיל מישהו.
שיבהל
האדם שמתאים לך יראה את מי שאת כיתרון, לא כאיום אי אפשר להנדס את עצמך כדי לרצות את השני .
דבר שני הכל מה' יתברך כל יתרון ברגע שאת והבחור תבינו את זה הכל יהיה פשוט יותר
גם בחורה עם אומץ צריכה גבר איתה .
שיאמין בה ולא יתן ביקורת ויחנך כל היום וכל הליל
לענ"ד כאשר האישה תבוא ממקום עבודה שטוב לה בו שבו היא פורחת זה שווה עולם, כנ"ל גם לבעל.
יש לי חברה שכבר עברה את גיל ה40. היא מחכה כבר המוון זמן להתחתן ובזמן הזה עובדת בעבודה שלא טובה לה בשום צורה..לטענתה כמובן. הסיבה? היא מחכה לבעלה ועד אז אין לה כח לשינויים כי היא משקיעה את האנרגיה שלה בחיפוש זוגיות
לדעתי אל תעשי את הטעות הזו
תעבדי במה שאת רוצה מוכשרת וטובה בו. זה יגרום לך להיות מאושרת,יעזור לך להרגיש מימוש עצמי וסיפוק וזה דבר חשוב מאוד בעיניי כאישה. עם או בלי בעל. ועם - זה מונע תלות רגשית בקשר הזוגי בהקשר של האושר שלי בכף היד של מישו אחר ועוזר לפתח נפרדות בריאה
ההבדל בין נשים חזקות שמרתיעות לנשים חזקות שלא מרתיעות זה 2 דברים בעיניי
הגישה של הגבר לעניין. יש גברים שלא מספיק בטוחים בעצמם.
אם את מסוגלת להניח את המעמד בכניסה לבית
טוב לדעתי שתיקחי בחשבון את הצד הכלכלי.
אם את מסוגלת לקחת על עצמך את הפרנסה - זה נהדר.
לכן בעיני, כמה שיותר שאת יכולה להתקדם כלכלית בעבודה לפני החתונה - מה טוב - כל עוד מתאפשר לך לצאת לדייטים.
ואת הכסף להשקיע, כדי שיהיה לכם אותו לטווח הארוך.
הרבה יותר קשה לטפס למעלה כשכבר יש משפחה וכו'.
העבודה גם מתאימה לאידיאולגיה שלך? נהדר, כל עוד שכרה בצידה.
אם מישהו ירתע ממך בגלל הכוחות שלך - למה שאת תהיי מעוניינת בו?
מי שרוצה שאסתיר צדדים בעצמי, הוא כנראה לא מי שאני מחפשת. חוסך לי זמן וכוחות נפש.
היי, זוכרים אותי כאן?
אני ההוא שהתייעץ מלא לפני הדייט הראשון בחיים וחודשיים אחר כך הודיע שהוא התארס...
אז אתמול, אחרי חודשיים וחצי של הכנות וכחודש לפני החתונה, כשהיו קצת קשיים אבל היה לי ברור שאנחנו מצליחים להתמודד איתם, ארוסתי כותבת לי שהיא בדרך אליי לשיחה דחופה.
מה היה בשיחה? אם אני אנסה לסכם אותה במשפט זה יהיה: "אף פעם לא באמת אהבתי והערכתי אותך כמו שאתה אהבת והערכת אותי, יום אחרי המסיבת אירוסין חשבתי כבר לבטל אבל חשבתי שזה איכשהו יצליח... ואני לא רוצה לזרוק אותך אלא שזאת תהיה החלטה משותפת של שנינו."
בקיצור, מתישהו במוקדם או במאוחר אני אמצא את עצמי חוזר לעולם הדייטים.
זהו. פרקתי את זה.
כואב מאוד.
ליבי איתך.
הכאב הוא על התהליך שעברת, התחושה שאתה בגג העולם ומסתבר שהכל אשליה🫂
עולם הדייטים לא נורא לדעתי, זה תהליך מעייף אבל לא סבל ויש בו הרבה כיף, קח את הזמן ובהמשך אם תרצה תלך לזה
בתור אחת שעברה את זה גם, ובצורה הרבה יותר מסובכת ומגעילה, אני מבינה אותך ממש. זו סיטואציה שקשה מאד לעכל ולהתמודד איתה.
שים לב שיכול להיות שזה מה שהיא אמרה לך בשביל שההוצאות לא יהיו עליה אלא על שניכם...
המון הצלחה!
כואב מאד מאד.
לצערי מכיר כמה חברים שעברו את זה.
לשמחתי הייתי שבוע שעבר בחתונה של עוד אחד מהם, שקם מהאפר והתקדם.
לא.
זה לא קל.
וזו גם לא נחמה.
זו תקווה.
אבל אולי עוד לא הגיע זמנה של התקווה.
קודם כל הזמן לאבל.
כן.
אבל.
אבדן.
כי מבחינתך היא באמת היתה שלך.
וגם אבדן זהות,
כי מבחינתך אתה באמת היית שלה.
צריך לנשום עמוק,
ולעכל.
קח את הזמן.
תבכה.
מותר לך.
רצוי אפילו.
אפשר גם בנוכחות אחרים.
לגמרי מותר ומובן.
אבל לא חייב.
אפשר גם מאחורי הדלת.
אפשר גם מאחורי פרצוף ה'פוקר'.
אף שלדעתי אפשר לזרוק רגע את הפאסון.
מותר להיות חלש.
שוב, לא חייב להראות חלש,
אבל צער מוכרח.
הוא חלק מהעיכול.
ובשביל להתקדם צריך. לעכל, להיגמל, לדחוק (לא להדחיק! לדחוק), לפנות מקום.
ועכשיו אני רוצה להביא את ראשיתם וסופם של הדברים שכתבתי לך בשרשור הראשון שלך (שאגב, עזר גם לי. אף שכתבתי כבעל נסיון מסויים, עדיין השתמשתי כמה פעמים בדברים כדי להירגע, לעשות סדר ולהתמקד, ותודה לך על שגרמת לי לכתוב אותם)
"תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.
מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.
אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים"
תעשה לזה קצת התאמות,
אבל הכוונה ברורה.
תדבר עם אבא. הוא מקשיב.
"ועוד נקודה חשובה.
פתחתי בתפילה. אסיים בעניין קרוב.
אתה עושה את ההשתדלות שלך, אתה רוצה להקים בית לכבודו, עוסק במצווה הזו, אולי הכשר מצווה (או הכשר להכשר, מחלוקת ראשונים ואכמ"ל), אתה מבקש לבנות לו דירה בתחתונים, וה' הטוב בעיניו יעשה, וישלח לך בסייעתא דשמייא את המיועדת לך מששת ימי בראשית בקלות ובמהירות, בנחת, בשמחה ובבהירות.
אבל הוא לא חייב לך כלום. הדרך יכולה להיות מורכבת, פחות או יותר חלילה. יכולות להיות התדנדויות, אכזבות וכאבים. אתה רוצה לעשות רצונו. היא לא רוצה להמשיך? לא בזבזת את הזמן. עשית השתדלות. זה רצונו ממך"
לצערי הדרך הסתבכה. אכזבה וכאב. אבל המטרה נותרה ללא שינוי.
לעשות רצונך אלקי חפצתי.
ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך.
אז תנוח, תעכל, תרכוש חזרה את האמון באדם.
לכתוב?
זה עלול להלחיץ, להכעיס, לנתק מכל מה שכתבתי. 'הוא לא באמת מבין אותי'. נכון. איך אפשר בכלל להבין?
לא לכתוב?
איך אפשר שלא? אם לא זה אז בשביל מה?
לבט.
כותב.
וצא לדרך.
דרך צלחה.
אח לדרך, שכואב איתך, גם בלי להבין באמת. באמת.
כפי שכתבתי, לצערי מכיר כמה סיפורים כאלו.
כל אחד ועניינו, כל אחד בשלב שלו.
כל אחד והצורה שלו.
היה מי שגם אחרי פרידה מאד מגעילה התקשה לשחרר ממנה, עדיין העריך ואפילו אהב,
והיה מי שאחרי פרידה כזו מיד 'שרף' אותה בראש שלו, ומיד הודה לקב"ה שהתכונה הזו התגלתה קודם, ופתאום התחילו לצוף לו כל מיני צדדים בה שאינם חיוביים ועד אז הוא לא ראה כי היה מסונוור. לכלך עליה בלי סוף.
הדרך השנייה נוחה הרבה יותר. לשרוף.
אבל לא בהכרח היא אמיתית.
(אגב, דיבורים כאלו יכולים להיות כלפי חוץ
אבל רק כדי לנסות להפעיל את הפנים, לשכנע את עצמו שהוא צריך למחוק.
אבל הגיוני מאד שבאמת נשאר בו רגש אליה.
כי רגש הוא דבר שנבנה בתהליך
וגם הולך בתהליך.
יכול להיות שהיא נמחקה אצלך באמת
אבל ייתכן מאד שלא.
אז תחשוב בשכל אם אתה רוצה לנסות לשמר את הרגש כלפיה (בטמת שלא ממליץ כלום. מכיר גם סיפור שחזרו. לגמרי הבנה אישית), או למחוק, ואז לתת לזמן לרפא ולקעקע את הרגש הזה היה)
מה יותר אמיתי?
לדעתי אם הערכת אותה עד עכשיו
כנראה שהיא לא נהיה באחת מפלצת-אדם.
אמנם יש סיכוי שהיא כזו ולא ראיתי
אבל הגיוני שהיא אדם טוב שנקלע למצוקה.
מעלה גדולה לא לדון לכף חובה.
קשה. מאד.
אבל זו כנראה האמת.
נפגשתי בעבר עם מישהי שביטלו לה אירוסין, סיפור רע, והיא מאד שמרה על כבודו של אותו אחד. הסבירה שקיבל רגליים קרות, אבל הוא אדם טוב, ואולי אפילו ניסתה לשדך לו בהמשך.
מאד הערכתי אותה על זה.
עין טובה.
זה לא פשוט.
אבל אולי זו האמת.
ועדיין זה לא פשוט.
כמו בסיפור של עקיבא החכמים בכו כשראו את השועל יוצא מן המקדש נחרב ועקיבא מצחק...
זוגיות חד צדדית היא לא זוגיות!! מגיע לך יותר מחוזה זוגי בצורת הכתובה. מגיע לך אהבת אמת הדדית! מישהי שתאהב אותך כמו שאתה על מעלותיך וחסרונותיך. איך בכלל אפשר לחיות יחד בלי זה??
הדרך שגילית את זה כאבה ופגעה מאוד, אבל לפחות גילית לפני שהיה מאוחר מדי..
ועוד דבר, אולי בפנים אתה מאשים את עצמך מה השתנה פתאום מה יכולת לעשות אחרת ולמה אתה לא מספיק בשבילה.. והתשובה ככל הנראה בכלל לא קשורה אילך!
יש מושג בפסיכלוגיה שנקרא דפוס היקשרות נמנע. כלומר אדם שמתקשה להתחבר וליצור אינטימיות רגשית עם אנשים, הוא מרגיש לא בנוח בסביבה קרובה ומעדיף להיות לבדו לעיתים קרובות.
סביר מאוד שזה מה שקיים אצלה.. ייתכן שהיא לא ידעה לזהות מה היא מרגישה ופשוט זרמה עם הקשר.. לא כי אתה הבעיה, אלא כי היא לא יודעת מה היא מחפשת ואמורה להרגיש.. או שהיא מתקשה עם מחוייבות לזוגיות. בטח שהקשר לא היה ארוך כל כך, חודשיים וחצי קצת מהיר (כמובן תלוי מי אתם).
בכל אופן אני לא רוצה לבטל את הכאב ותחושת ה'בגידה' והפספוס ממישהי שכבר הרגשת קרבה גדולה וראיתי את החיים יחד. מקווה שמה שכתבתי הוסיף רגיעה וקבלה.
כי זוגיות היא דו צדדית, ואתה אינך אחראי לאיך שהדברים התגלגלו. ואפילו ייתכן ייתכן שזה דווקא יצא הכי לטובה. ועוד תזכה לזוגיות טובה ואמיתית יותר שתגרום לך לשכוח ממה שקרה, בעז''ה בקרוב אמן!
בעז"ה שתקום מזה במהירות, וחזק יותר, ותמצא את האישה האמיתית שלך
אבל בהתנהלות נכונה תרוויח בגדול. בהצלחה. טיפ: נהל אתה את המשבר ואל תתן למשבר לנהל אותך.
מבאס ממש שזה נפל עליך
היא ממש סיימה את זה?
השיחה נגמרה ב: באמת סליחה. בבקשה אל תשלח הודעות או מכתבים, אל תתקשר, אל תתנצל ואל תגיד תודה.
וזה נראה לא פשוט ..
אבל הגיוני שכך ייקטע, פרידות כאלה חייבות להיות מוחלטות.
ואם טוב לך, זה לגיטימי לשתף את המשפחה שלך שהיא נפרדה, תחשוב מה טוב לך.
וגם את שלה
לגבי כל השאר ששאלו החלטתי לשמור קצת על הכבוד שלה ואמרתי שביטלנו ביחד..
מי שתזכה בך בסוף, באמת תזכה.
כואב רצח
אבל ב"ה שנפטרת ממנה
החלק הכי הזוי הוא שכולם כולל אותי, החברות שלה, המשפחה שלה, הפסיכולוגית שלה, כולם הופתעו ואף אחד לא ראה את זה מגיע
היא סיפרה לכולם שזה היה הדדי אבל היה לי חשוב לומר לפחות למשפחה שלה שזה לא נכון
קיבלתי בתגובה מאמא שלה שהיא דיברה איתה והיא כן ממש אוהבת אותי אבל כל העניין היה שהיא הרגישה שהיא לא מצליחה לכבד אותי ולכן משהו פה לא בריא
לא יודע.
מגיע. כבוד זה משהו פנימי יותר ופחות בולט.
בכללי יש לחלק מהבנות נטייה להסתבך לפעמים עם היחס בין חבר לבין כבוד (לפעמים כי יש להן דיסוננס בגלל יתר ביקורתיות עצמית- אם הוא רוצה אותי ואני לא הכי בעיניי, אז זה מוריד מההערכה כלפיו. וממילא מהכבוד).
היא נשמעת כבחורה שקצת מתוסבכת עם עצמה בכללי (כלומר יותר מהתסבוך הסטנדרטי).
אני אישית אם אפילו אדם מתלבט לא נשארת שם.
על מה לבכות ? שהוא מתרחק או עוזב? שהוא יבכה שהוא מאבד אותי ..
זו אבידה בשבילו , לא בשבילי.
ואם ה' החליט בשבילי זה סימן זו התעוררות שימי לב שומרים עליך ה' יודע מה טוב לך ומה לא
תחשוב על זה ככה מקווה שיעזור לך
נניח אם יש לך מזוודה מלאה בטוב מלא כסף ואתה יודע מה יש בה .
אבל איזה בחורה החליטה שהיא לא רוצה לקחת אותה...
תחשוב זה לא בעיה שלך , זה שלה
תהיה מודע לערך שלך ואדם שיודע מה האיכויות שלו שווה הרבה יותר מכסף .
ואולי אפילו גם היא.
לא תמיד בחירות שאנחנו עושים הגיוניות ומחושבות.
כואב כואב כואב
אבל באמת עדיף עכשיו מאשר אחרי החתונה.
גם למה לבחורה סטנדרטית בתחילת החיים יש פסיכולוגית?🤔
יכול להיות שיש משהו בעייתי, כמובן. אבל לדעתי אין שום בעיה בלהיות אצל פסיכולוגית. זה לא בהכרח גם שהיא הולכת כל שבוע בשביל משהו, יכול להיות שהיא עברה טראומה, יכול להיות שעניין חברתי, ויכול להיות סתם שצריכה מישהי שתתן עצות טובות ולשתף.
חוזר בי ממה שכתבתי כאן
נשמע שיש סיפור הזה חלקים שזה הכי שלה בעולם ולא שייך אליך.
בהחלט זה דורש עיבוד רציני.
אחרי עיבוד רציני, לא פשוט, וגם כואב, בעזרת ה' תצא חזק מזה.
הרבה חיזוק ועידוד.
המון הצלחה חבר.
זה עדיף מאשר שיקרה עוד שנה... או שתתחתן ןתחיה שנים רבות עם אשה שלא תאהב, תעריך, תכבד אותך...
ומקווה שתמצא בקרוב ממש מישהי אחרת טובה יותר שתשמח בך ותעריך ותכבד ותאהב...
קשה.
בהחלט לא קל.
תתן לעצמך את הזמן להתאושש
ובע"ה שתגיע ליעד בקלות ובשמחה!
כאילו בעטו אותך פתאום מראש ההר בלי שום קשר למה שאתה עשית
אפשר לחבב מישהו ולהנות בחברתו, בלי להעריך אותו מאוד, לכבד את הייחודיות שלו, לסמוך עליו ולהרגיש שיש הרבה מה לקבל ממנו.
ואשה שלא מעריכה ומכבדת אותך זה סיוט של שניכם לכל החיים גם אם בהתחלה יש אהבה וריגושים שמחפים על זה.
מבינה ממש לליבך..גם אני חוויתי פירוק מהצד השני לפני מספר שנים..
הזמן מרפא את הכל וטוב שזה קרה עכשיו מאשר בשלב מאוחר יותר.
בע"ה הקב"ה דואג לך וישלח לך את בת הזוג הראויה לך ותזכה לאהבה גדולה בזמן הנכון!
חשוב לזכור שאנחנו שומעים כאן רק צד אחד. לפעמים הצד השני רואה וחווה את הדברים אחרת, ואנחנו לא באמת יודעים את כל התמונה. ואם היא קוראת את הדברים שנכתבים פה, יכול להיות שגם היא מתפרקת מהצד שלה.
לכן אני מציעה לא להתרכז בה, לא לכעוס ולא להקפיד עליה. תישאר עם לב נקי וטהור.
ואיך עושים את זה? מתרכזים בעצמנו בלבד, ומנסים לראות את כל מה שקרה כהשגחה מלמעלה.
תזכור שאין דבר כזה סתם. הכול פה מדויק. במקום להסתכל על המקרה הזה כ"פגעו בי", תנסה להסתכל עליו כ"שמרו עליי".
בסוף כולנו שליחים של ה'. גם אם היא רצתה וגם אם אתה רצית, אם ה' החליט שזה לא החיבור שלך, זה פשוט לא יהיה. ואם אתה בטוח במאה אחוז שזה נגמר, קדימה. אשתך מחכה לך במקום אחר.
בסופו של דבר, התפקיד של הגבר הוא לחזר אחר אבדתו, אבל אם זו לא האבדה שלך, אין טעם להישאר תקוע שם.
אני ממש ממליצה לא להיכנס למקום של קורבן ולשאלות של "למה זה קרה לי?".
היה קשר אחד שאני מאוד מאוד רציתי. וכשהוא לא רצה אותי, זה כאב לי ברמות. לרגע אפילו התחלתי לחשוב, רגע, מה לא טוב בי? אולי אני לא מספיק חכמה? יפה ? אכפתית? ואז, כמעט באותה נשימה, נפלה עליי בהירות מטורפת: זהו כל הערך שלי נבנה על לא? חח מה פתאום ואז אומייגאד, תגידי תודה. את קולטת כמה ה' שומר עלייך?
את קולטת איך הוא מרחיק ממך אנשים שלא מתאימים לך? גם אם את תרצי וגם אם הבחור ירצה, אם זה לא נכון עבורך, ה' כבר ידאג שזה לא יישאר בחיים שלך.
בעיניי זו זכות לחיות ככה.
תגידו שאני חיה בסרט, אני חיה בלב נקי. בלי הקפדות ובלי כעסים. מי שלא רוצה להיות בחברתי, אני מאחלת לו מכל הלב אהבה וטוב.
ובאותה נשימה, אני יודעת מה הזכויות שלי. אני יודעת אילו איכויות יש בי, אני יודעת כמה אני יפה, ואני יודעת איזו אמא וואו ומטורפת אני אהיה בעזרת ה'. אני יודעת מה יש בי ומה יש לי לתת.
ולכן אני גם יודעת שלהפסיד אותי זו באמת החמצה. לא ממקום מתנשא, אלא מתוך הכרה אמיתית בערך שלי.
אם אדם בחר לאבד אותך, בזוגיות, בעבודה, בראיון או בכל מקום אחר, הוא הפסיד. נקודה. אין פה בכלל מה לדון.
אני מאמינה בהשגחה ישירה.
דברים לא נעשים לך, הם נעשים עבורך.
באמת זה הדבר היחיד שכלכך באלי לצעוק את זה שחררו
בהצלחה 🤍
קודם כל חיזוק.
זה קשה.. וגם בטח קשה לשמוע שכולם אומרים שזה 'לטובה', כי לא בהכרח שאתה נמצא עכשיו במקום שרואה את זה. או רוצה לראות את זה..
אז מותר להיות בבאסה ובכאב ובאכזבה.
תיתן לעצמך להרגיש את זה, זה הכרחי.
לגבי מה שכתבת על איך שזה הסתיים, בסוף יש דברים שצריכים להישאר בינך לבינה.
להבדיל, כשאנשים מתגרשים יש את אלה שמוציאים את כל האיכס לבחוץ- וחבל.
צריך לשמור על הכבוד של הצד השני, גם אם היא מתוסבכת וגם אם לא יודעת מה, לפני רגע הכנתם ביחד את הדברים לחתונה שלכם.
רצית להתחתן איתה.
היא תהיה פרק בחיים שלך.
ויהי כבוד חברך חביב עליך כשלך. פשט.
בעיתו ובזמנו תחזור לצאת ותכיר את את הרבנית שעליה הוכרז מששת ימי בראשית..
ויהיה טוב. בסוף תמיד טוב.
וכל משבר כזה, רק מצמיח. גם אם קשה לראות את זה עכשיו.
הודו לה' כי טוב.
זה שיעור, חשוב.. לא ברור למה ה' מעביר אותך את השיעור הזה.. אבל זה רצונו.
ורצוננו, לראות את מלכנו.
באמת עדיף ביטול מוקדם, מאשר להגיע לגט.
ושמעתי משהו יפה, שהמטרה הסופית כביכול זה להתחתן- וזה נחמד והכל, אבל המטרה האמיתית היא להחזיק את הקשר שיש, לבנות אותו בתור זוג נשוי.
מתפללים שהרפואה תגיע בקרוב ותמצא את האבדת בת מלך שלך.
אני מבין לחלוטין את הכאב ותחושת ההשפלה הזו. השלו אותך ומכרו לך תסריט יפה להמשך החיים, וברגע אחד התכנון קרס. אין לי באמת מילים לנחם אותך, כי איך לעזאזל מנחמים מישהו אחרי תחושת הבגידה הזו?
מה אפשר להגיד? "יהיה בסדר?" כבר התארסת, לא עשית שום עָול מצדך ופתאום ברחו לך.
אני יכול רק לומר לך שאתה לא צריך להלחם ולחשוב חיובי בכוח. אל תקשיב למנחמי העמל שיגידו לך "תבוא האחת שבאמת שלך" "מה ששלך שלך" "טוב שזה בא ממנה" או המשפט הכי מעצבן: "זה מה שהשם רצה." זה לא השם רצה, זו היא שרצתה. יש לבני האדם אפשרות לבחור והיא בחרה לתקוע את הסכין.
אין לי מה לומר חוץ מלאחל לך שתעבור את זה ושלא ישנה מקרה כזה.
שזה לא הזיווג הנכון. קשה וכואב, אבל לא שייך להפוך אותה למרשעת.
ואין שום דרך לייפות את זה..
אבל..תודה לאל שזה עכשיו לא אחרי חתונה ובטח לא אחרי חתונה וילדים.
את התקופה הקרובה, אל תהיה קשה עם עצמך.
אבל אחרי שהגל עובר והוא תמיד עובר
אז תעשה חשבון נפש ותבדוק אם היו סימנים מקדימים.
אם היו, אז תלמד אותם לפעם הבאה.
ואם לא היו, אז תראה את זה בתור קורבן למשהו אחר שהיה צריך לקרות וכאן, הנזק מינימלי.
תהיה חזק ובעזרת השם, הכל יתברר לטובה.
לגיטימי?אחרונהלדעתי, כמובן -
כנות, כנות ושוב כנות - התקשורת היא הבסיס לקשר טוב. אם לא נמצאה הזמדנות להגיד שהיא לא מעריכה אותך, אם זה מידע חדש שהגיע אחרי האירוסין - יש כאן בעיה לדעתי בנושא הזה. נשמע גם שבשלב הזה היא לא רצתה להמשיך לברר את הנושא, ללמוד יותר טוב מי אתה, ולבדוק אם ההערכה שלה משתנה - וזה מוביל אותי לנקודה השנייה =
זמן. לצאת פרק זמן משמעותי לפני שמתארסים. את הזמן הזה למלא בתוכן שהוא מעבר לדייט ספסל. כולל לעשות שבתות אצל המשפחות. להתנסות עם הקשר במרחבים שונים, ועם קהלים שונים. לנסות ליצור סיטואציות שיאירו צדדים שונים בכם ובקשר שלכם. גם כשמחליטים להתארס - לא צריך בו ביום לפרסם לכולם. אפשר לקחת את הזמן, להתרגל לרעיון, ורק אז להתחיל לשתף אחרים - והאחרים יכולים להיות גם ההורים.
מציעה לך לקחת את הזמן, להתאבל על מה שהיה, על הפוטנציאל שאבד, לאגור כוחות ומשאבים - ולצאת להצמיח משהו חדש מתוך הניסיון שרכשת.
ככה...
יצאתי עם מישהי בעבר..
בחורה מה זה זהב :
מנהלת מעון
באמת עיניים על האחר ברמה גבוהה מאוד
בנאדם מה זה ענוותן - בתכלס היא פשוט הרבה יותר צדיקה ממני
עכשיו היא מאוד רצתה את זה.. מצאתי חן בעיניה ישר
אבל אני ברב חכמתי פסלתי את זה למה?
הייתי דביל ממש 🤦♂️🤦♂️🤦♂️
כילו פחדתי - שבגלל שכביכול היא לא נראית משו -
בעיני אחרים כביכול - כי דוקא בעיני היא ממש מצאה חן -
ובכל זאת קונן פי פחד - שכאילו וזה חשוב ההבנה הזו -
שאמנם כרגע היא מוצאת חן בעיני - בגלל היופי הפנימי שלה -
אבל אם למשל אחיה בחברה חומרית - שמה ש_חשוב כביכול_ בה זה עושר יופי כבוד וכל החרטה
פשוט העינים שלי יפזלו למקום אחר
השיא זה שכשיצאתי איתה :
עברנו ליד עורבים : ואנחנו רואים אנשים שמצלמים אותם בכל מיני זוויות מעניינות
אז היא אמרה לי - תראה במה האנשים האלא מתעסקים - נכון שזה ממש שטויות?
מאוד אהבתי מה שהיא אמרה אז
בכללי זה היה מאוד מתאים וממה שהבנתי היא עוד לא נשואה
זה ממש תפור על שתינו ולדעתי - היא נשארה רווקה רק בגלל שאנשים טפשים (כמוני)
לא היו מספיק חכמים לזהות את היהלום הזה
אני מבולבל ונואש 😖 תעזרו לי
אני מאוד רוצה אותה
היא התקדמה הרבה מעבר למה שאני התקדמתי בחיים
יש לה דירה - יש לה עסק - והיא פשוט הרבה יותר צדיקה
אני מפחד בגלל מה שכתבתי על עניין החברה החומרית
ראיתי אנשים שהצליחו להתעשר מתחומים שבחיים לא הייתי מאמין שיש בהם כסף.
קופאית יכולה להיות מנהלת סופר אחרי כמה שנות נסיון. מאבטח יכול להיות מדריך טיולים עצמאי. מורה שנמאס לה יכולה לעבוד דרך גפ"ן כעצמאית.
גננת יכולה להיות מנהלת גן פרטי.
צריך לרצות. כמובן.
גבוה יותר את העבודה והשכר
(וההיפך … 🙃)
ולכן יש משכורת יפה מאוד בכל מיני מקצועות פשוטים.
בבקעה אחרי 7.10 רצו להעיף את הערבים מהעבודה בזבל. אז הציעו לנוער המקומי במקום שכר מינימום בפיצה, לעבוד בזבל ב90₪ לשעה "תוספת בושה".
נחשו מה? הכל התמלא תוך חמש דקות והחבר'ה גאים ברמת השכר שהם השיגו.
איננו כלכלי כאשר מדובר במסות, בצורה נרחבת.
לכן, למשל, בכל הסופרמרקטים מוצאים היום עובדים זרים מחו"ל, שעובדים במשרות שלא מצריכות לדעת עברית, מסדרים את המדפים, פורקים סחורה.
(לא "גבוה"). פשוט המציאות תצטרך להתאים את עצמה. עלויות המחיה למשל והדיור יכולות לרדת פלאים ואז גם שכר נמוך יותר יעשה את העבודה שלו.
90₪ לשעה, זה לא רק בושה, לא? זה גם שזו עבודה של שעתיים ביום, כן, אפשר לקחת עוד עבודה, אבל אם אתה יישוב בשום מקום ואין יותר מדי, אז זה צריך בכל מקרה להיות יותר מעבודות של משמרות שלמות.
גם בפחות, כבר שמעתי תיכוניסטים באיזה מקום רבים על מי קם לחליבה ב-5 בבוקר בשבוע שאין בית ספר (כי הקיבוץ משלם להם יפה)
ואחרי 7.10 אני ראיתי בעיקר כתבות על "איך הוצאנו את הנוער מהמסכים וגרמנו להם להתנדב", שזה סתם ניצול, ומובן מאוד למה המקומות האלו "לא מוצאים" עובדים
"קו" של משאית אשפה יכול להיות גם 4-5 שעות עבודה. זה לא רק יישוב בודד אלא כל יישובי המועצה האזורית.
לגבי הניצול - כן זה בעיה. מכל הכיוונים. בעיקר חקלאות שזה עבודה בשמש שאנשים לא רוצים להתמיד בה כי עדיף במזגן.
בדיוק כמו שהיא. המראה רק הולך ודועך עם השנים, אישה בפרט עוברת הריונות, מעגלי הורמונים, גיל המעבר מכה בעוצמה (אגב גם בגברים). כך שעליך להבין שזה המראה שאיתו היא נבראה ושהוא יהיה מושלם לגבר אחר.
לגביי עניין המשפט שהיא אמרה על העורבים, ובכן אני מצד אחד מבינה אותה שזו יכולה להיות התעסקות בחולין בענייני דיומא. מנגד אנחנו בגוף חומרי ודרך החומר מקדשים את הרוח כל אחד לפי רמתו ודרגתו הרוחנית, נפשית, שכלית. לך תדע מדוע הם צילמו את העורבים? אולי מקצועם עוסק בצילום ודרך הצילום הם מעניקים שלוות נפש וריפוי לאחרים? מה שאני באה לומר זה שזה מעט יומרני להגיע מלמעלה ולשפוט מעשה או תחביב של האחר.
*נקודה רוחנית - כולנו חלקיקים של אותה נשמת אדם, כך שאתה בעצם מסתכל על עצמך.
עוד עניין, תבחן היטב מדוע אתה חושב שאתה רוצה אותה. ציינת דירה ועסק משלה. כלומר אלו דברים נחמדים ומקלים על החיים אבל לא על פי זה מקימים בית.
אתה יכול לגשש ולנסות לברר לגביה שוב אבל רק אם מתוך באמת רצון אמיתי לפגוש את כולה על כך המכלול.
אם הקשר איתה יגרום לך להרגיש שאתה אוהב יותר את עצמך מי שאתה ושהקשר מעודד אותך להיות אדם יותר טוב. כלומר ההסתכלות היא על איך הקשר גורם לך להרגיש. זה סימן ענקי לפחות מצדך שזה מתאים.
מהשם איך לראות נכון. בהצלוחה!
אבל עכשיו אתה לא דביל כי אתה לומד מטעויות.
אם הבחורה מצאה חן בעיניך ממש כמו שכתבת, מה בכלל ההתבלטות?
אתה מתחבר לפנימיות שלה? אתה נמשך אליה פיזית? היא גם רוצה אותך?
אז למה לא להתחתן?
אתה מפחד מה יהיה בעתיד? אז תדאג לא להגיע לעתיד כזה. תחיה בחברה לא חומרית מדי, וגם תעצים בראש שלך את הטוב שבאשתך ובחיים איתה.
קודם כל יפה שידעת להעריך אותה ולמצוא בה את הטוב ואת העומק האישיותי, ע''פ החיצוניות השולית. זה מראה שאתה אדם ערכי ולא בררן שפוסל על שטויות.
אז אני רוצה להרגיע אותך, יש מלא זוגות שבמהלך ההיכרות עברו גלגולים רצוא ושוב. זאת לא בושה להציע לה שוב לחדש את הקשר במידה ורלוונטי. יכול לצאת מזה טוב גדול.
השאלה הגדולה, והיא יותר חשובה בעיניי, באיזה גישה מגיעים לזה. אמרת שאתה חושש מההיגררות אחרי הסביבה החומרית. וזה מתחבר לי לנקודה חשובה: אדם וגבר בעמיו צריך להביא יציבות לחייו, ולנווט אותם כרצונו. כל היגררות אינה טובה בשלב זה של חיים בוגרים. כשמנסים להיכנס לקשר עם בחורה חשוב לבוא בבטחון וודאות על אורח חיינו. אחרת זה מוסיף בלבול וקשיים במערכות יחסים.
אתה אדם בוגר ולא צריך לחשוש מן הסביבה, תמצא את המקום שאתה רוצה להיות בו בחייך. עשה סדר בשגרת יומך ובמשך השבוע, מה מחבר אותך לזהות שלך ולקודש. זאת מתוך בחינה אישית האם אתה אכן מזדהה עם אותם ערכים או סתם נאמן לחברה.
כל זאת יעזור לך מאוד גם בקשרים זוגיים תוכל להרגיש בנוח לפנות מחדש לבחורה בה אתה רוצה ומעריך, ותזכו לחדש את הקשר. כך תהיה שלם עם עצמך ולא תרגיש רגשי נחיתות כלפיה. כי זה אף פעם לא עוזר...
לאחר שאתה מרגיש שלם יותר, אל תחשוש לפנות! זה אפשרי ויכול לעבוד מצויין! רק לא לבוא ממקום נזקק ומסכן, אלא מתוך הבעת הערכה ועניין אבל עם יציבות עצמית. אתה לא זקוק דווקא לה בחיים.
אגב, יצא לי גם פעם להחזיר מדוייטת על אף שבסוף זה התמסמס.. החזיק לנו דייט אחד... זה מה שנקרא סיכון-סיכוי.
ודבר אחרון: שים פס על מה שאומרים לך אחרים!!! אם היא יפה בעיניך אז היא מצויינת. אתה החתן בסיפור לא הם. שהם יחפשו את עצמם
היא מוצאת חן בעינייך אבל בעיני אחרים לא
אתה מתבייש שאתה הולך איתה?
ומה הקשר היא נשארה רווקה בגלל אנשים "טיפשים" כמוך ? מה אתה חושב שאתה מנהל פה את העולם?
היא נשארה רווקה כי ה' רצה לא בגלל שאנשים לא רצו אותה.. יכול להיות שרצו והיא לא רצתה כי זה לא היה מדויק לה.
יכולה להתכער. זה לא פרמטר.
אם היא מוצאת חן בעיניך עכשיו, אין שום מניעה.
תגיד אם היא רוצה
תספר לה ממש ככה שהיית דביל, בנות אוהבות לשמוע את זה
ושיהיה בית נאמן בישראל.
סקופ- אנשים שהאשה שלהם מהממת מסתכלים החוצה, ויש אנשים שהאשה שלהם ירקרקת ומבחינתם מלכת היופי. זוגיות זו עבודה תמיד ובחירה
מי שרוצה לפזול ימצא כל סיבה לעשות את זה,
וגם הדוגמניות הכי גדולות נבגדו.
כדאי לנסות לחזור אבל רק אם היא מוצאת חן בעינייך באמת.
ומה זאת הטענה הזאת שיופי חולף?
לא מתחברת לתגובות האלה בכלל.
דבר ראשון כי זה לא רלוונטי, אתה מתחתן עם מי שהיא עכשיו ולא מי שהיא תהפוך להיות.
דבר שני, יופי לא חולף הוא רק משתנה ומתבגר.
נשים יפיפיות גם במהלך ואחרי הריון, גם כשהן מתבגרות, אם הן לא מזניחות את עצמן.
דבר שלישי משיכה זה חשוב מאוד, כבר יצאתם מספיק כדי להבין אם יש בסיס לזה ביניכם או לא.
( משיכה זה בכלל לא בהכרח יופי)
תגיד.. שתית משו לפני שכתבת את הפוסט הזה?
חח לא שזה רע..
עכשיו לעניין -
וואללה אם היא מוצאת חן בעיניך
(בתכלס נשמע שיש פה הערכה עדדית 👌)
לא הייתי נרתע מחברה החומרית וכאלו
לדעתי אין לך מה להפסיד מ_פשוט לנסות_
רק תהיה מודע לזה שתצטרך להיות חזק עם העניין הזה
וכמו שכתבת לפני ליצור לך עוגנים יציבים יותר
בהצלחה
טיפים לשמירת נגיעה בתקופת האירוסין
אנחנו חודשיים לפני חתונה וקשה לנו מאד לשמור נגיעה (אנחנו שומרים ותמיד שמרנו)
עצות להימנע מייחוד נחמדות אבל לא נותנות מענה לחלוטין כי הכוונה בשמירת נגיעה היא גם במגע בקטנה כמו להחזיק ידיים ויש הרבה סיטואציות שזה יכול לקרות גם ברחוב.
זה אפילו לא הגיע לפגישה..
היה דוקא שיח נחמד והתרשמות משני הצדדים ופועלם
ואז היא שלפה את המשפט הזה (למעלה)
אני לא יודע..
סה"כ יש לי לוז גם אם לא מסודר על השעון
ומפוצל לפעמים בין שתי טריטריות אחרות בארץ אבותינו
אבל פעיל ואני יודע מה אני רוצה מעצמי
יכול להיות שזה פשוט משהו ב"שדר" שכאילו לא בטוח בדרך או משהו?
מה זה בכלל יציבות?
ומה ההבדל בין יציבות לבין עוגנים?
בדרך לשם
זתאומרת שאתה סגור על במה אתה רוצה לעסוק/לומד עכשיו
תכלס אם הייתי בת גם היה ממש חשוב לי גבר עם עבודה מסודרת/מוסר עבודה טוב
אחרת מתעופפים ברוח
מודה שכרגע פחות חשוב לי _עבודה_ מסודרת
א) ב"ה יש רקע כלכלי..
ב) יש משימות כרגע מעט חשובות יותר מכסף
אז אני מרשה לעצמי לעבוד פעמיים שלוש בשבוע
ולעסוק בדברים שמקדמים אותי לכיוון העתיד שלי
אגב אני לא אמרתי תדברים כלפיך רק אמרתי באופן כללי.
דווקא ממה ששיתפת נשמע שאתה כן בחור יציב
אין מה להיכנס לתסביכים מכל בחורה
הרבה פעמים הן בעצמן לא יודעות צמה הן מתכוונות
חחח.. הרגת אותי מצחוק 😂😂
לא היא הייתה מהממת... ב"ה
הנקודה היא שהיא כתבה :
שהיא _הרגישה_ בעיקר ממה שאני אמרתי ש"לא יציב" כביכול
תמבין??
שבנאדם או
1) עובד 5 פעמים - שזה "כסף" + "עוגן מסגרתי"
2) שואף למה שהוא רוצה לעשות - שזה "איזה פנטזיה שלו" +
אם הוא יודע למסגר את זה כמו שצריך בחיים שלו גם "עוגן מסגרתי נזיל"
זה עם פירוש רש"י למה שאמרת
עכשיו אני מודה שמה שתאומר השתקף לי
ז"א הרגשתי לא נעים עם העובדה שאני לא עובד 5 בשבוע
(וגם השבוע שנטי הזה)
בטכלס נראה לי שהסיפור הוא איך שהצגתי את זה
ז"א שאמרתי באלו המילים שאני כרגע נע ונד בין שתי מקומות
בצורה מוזרה כזו
שאתה לא יציב.
זה לא אומר שהדרך שלך רעה אלא שאתם לא מתאימים כנראה.
אין מה לעשות. איך שמציגים דברים - זה חשוב.
נע ונד נשמע לא יציב
לעומת זאת, אני עובד 3 פעמים בשבוע כי אני אני רוצה איזון בחיים ויכול להרשות לעצמי / בונה במקביל התפתחות עתידית משמעותית- נשמע אחרת
ולא צריך להתנצל על זה.
נקסט
בסוף זה עניין של דינמיקה
נראה לי משפט הזוי להגיד רק על סמך שיחת טלפון.
דור קשוח להתחתן בו 🤦🏼♀️
אובר מודעות אובר דרישות
רוצים להקדים את הזמן.
אין מקום לתהליכים רוצים רק מוצר מוגמר.
די הגיוני שבחור צעיר לפי חתונה עוד לא במקום הכי יציב שלו תעסוקתית, זה תהליך שלרוב עוברים יחד כזוג.
ואתה אומר שדווקא יש לך כיוון.
תסנן בקיצור, תעבוד על עצמך בשביל עצמך ולא בגלל שפיטה של בחורה מהיכרות שטחית.
מה המחירים?
מה המשמעות של תזמורת/להקה/דיג'יי?
תועלת בכל אחד מהם?
ההרכב הבסיסי (4 נגנים וזמר) זה באזור 11-12 אלף לרוב
יש להקות טיפה יותר זולות, למשל אומרים שהראל טל או להקות שבהם הזמר הוא אחד מה4 נגנים, אבל צריך לבדוק שזה להקה שמתאימה לסגנון שלכם
בעיניי התועלת של להקה על דיג'יי זה שהנגינה חיה
זה לא איזה מחרוזת שנמצאת ביוטיוב כולם כבר מכירים יודעים בדיוק איך היא הולכת
היא גם מותאמת למה שקורה באולם ולריקודים
וכמובן זה שאתה יכול לבחור את השירים שאתה רוצה ובסגנון שאתה רוצה
דיג'יי בסוף לוקח שירים או מחרוזות שמישהו אחר הקליט ורק משחק איתם
ובעיניי זה מורגש שזה לא נגינה
אתה מגביל את עצמך לביצועים שכבר יצאו
ואין שום דבר אישי שלך
היתרון של דיג'יי זה כמובן המחיר
בסוף לשלם לאדם אחד במקום לחמישה זה הבדל משמעותי במחיר
לנסות לשאול אותו אפשר תמיד
כשאנחנו בדקנו להקות לפני שנתיים המחירים היו סביב ה8,000₪ וזה גם מה שזכור לי ששלמנו.
קבלנו רשימת להקות שמסתובבת בין חברים. אולי אלו היו להקות זולות במיוחד?
היינו מרוצים מהלהקה שבחרנו, חוץ מפשאלה קטנה. סימנו באופציות בבחירת סגנון השירים גם "מחזורת שירי אלול", מסתבר הכוונה שלהם הייתה להתחיל מעגל שירי נשמה של 20 דקות רצוף בסוף הריקודים כשכולם כבר מזיעים ועייפים.
חוץ מהסיפור הזה, שזו בעיקר חוסר הבנה שלנו, הם לא נראו מתחילים או לא מנוסים, וראיתי אותם בעוד כמה וכמה חתונות מאז.
עוד נקודות שכדאי לדעת שלא בהכרח חושבים עליהם?
אני מתלבט אם זה באמת הזמן שעבר
או סגנון להקות שונה
כי נגיד הניגון שבלב נחשבים להקה פחות אנרגטית וצעירה אז אולי זה קשור
הלהקה שלקחנו היא להקת "לב אבות". נראים לי מספיק "צעירים ואנרגטיים", לא חשבתי אף פעם למדוד לפי הקריטריון הזה. לא בדקתי את הגילאים של חברי הלהקה, נראו בסביבות גיל 30? לא כזה משנה לי.
אני יכולה גם לחפש את רשימת הלהקות שקיבלנו. כל הלהקות האלו הזה כנראה באותו סגנון גם מבחינת המחיר. שנתיים לא נראה לי מספיק כדי לעבור שינוי כזה קיצוני במחיר.
אין לי מושג
אני נתתי לך כבר את ההמלצה שלי
להקת הניגון שבלב זו הלהקה הכי זולה שמצאתי (ובפער), והיא ותיקה וטובה. לדעתי הם היו מעולים, והם לא שמים פלייליסט ביוטיוב אלא שרים.
מי שרוצה יותר פרטים אפשר בפרטי
אמת
בס"ד
זמר שגם מנגן + שני נגנים ואיש הגברה. זה היה דרך מישהו (הזמר) שמרכיב בעצמו כל פעם, לא להקה מסודרת ממש. הוא כן עושה גם הרבה הופעות באולפנות ודברים דומים אז יש לו נגנים שהוא בקשר קבוע איתם, אבל בגדול הם עוד לא להקה מאורגנת עם שם. זה לא הפריע להם להיות מצוינים והיינו מאוד מאוד מרוצים ממנו. אם תרצה אשלח את המספר.
להקות מסודרות בד"כ יעלו 9,000-14,000 ש"ח (מניחה שיש יותר וכאמור - יש פחות, אבל זה הרוב). אישית אני לא רואה סיבה לקחת להקה יקרה אם אין מישהו מבני הזוג שחלם ספציפית על להקה מסוימת וזה מה שיעשה לו את החתונה.
בעבר דיג'יי היה יותר זול מלהקות, גם היום יש דיג'יי שהם יותר זולים, אבל יש גם כאלה שכבר מגיעים לעלות של להקה. אישית אני יותר אוהבת להקות, עושה מבחינתי אווירה טובה יותר. דיג'יי זה יותר אפקטים ופלייליסט, לא שירה חיה ו"נקייה". יש כאלה שזה לא אכפת להם ויש כאלה שגם מעדיפים את זה. בעיניי זה יותר אווירת מסיבה מאווירת חתונה, אבל יש כאלה שאוהבים את זה.
אם זה לא באמת החלק שהכי חשוב לכם אז הייתי הולכת על משהו זול יחסית, כמובן מומלץ, שמכיר גם חתונות של הציבור הדתי (בעיניי קריטי, בטח אם זה דיג'יי) ושאתם מרגישים שמבין יחסית את הראש שלכם ואת הלך הרוח.
זהו, מנסים להבין גם מה רצוי מבחינתנו מהאופי גם
קחו להקה שראיתם בחתונה של חברים ואהבתם, זה כל הסיפור. לא צריך לעשות דרמה, אף אחד לא יזכור כלום בבוקר שאחרי.
היתרון של להקה: חיים ונושמים את העולם, מלווים את אשתך בכסא כלה, מלווים בחופה, יש משהו סוחף בלראות את הזמר משתגע על הבמה בהרקדה.
יתרון של DJ: אתה נהנה מעשרות זמרים בערב אחד ולא רק זמר אחד,
וכל אחד מהזמרים האלה הרבה הרבה יותר טוב מהזמר של הלהקה (הם ממלאים אצטדיונים במאות שקלים לכרטיס, הוא צריך לעבוד בעשרות/מאות חתונות בשביל להרוויח מה שהם עושים בערב אחד...).
ועדיין כאמור אני מעדיף להקה.
אהבתי את ההערה של לא לעשות מזה סיפור
באולם יש סיפור מעבר ללהקה מההיבט הכספי, זה הפרשים של עשרות אלפי שקלים, בלהקות הפער קטן בהרבה
כתבתי שהם חיים ונושמים את העולם,
התכוונתי לאולם
בכמה חתונות היית בעשר השנים האחרונות?
בכמה מתוכן זכרת את הלהקה שבוע אחרי החתונה?
בסוף זה ערב אחד ולא כדאי להשתגע ממנו. אנחנו סגרנו אולם וצלם ולהקה וכל מה שצריך בכמה שעות ספורות, לא ייחסנו לזה חשיבות.
והחתונה הייתה מהממת ומרגשת וטעימה ושמחה
התועלת היא מה אתם אוהבים.
דיג'יי אדר לפאיר או martin garixx
ואולי עדיף כמה חברים שמנגנים בשקט ונעימי.
יש אינספור סגנונות
הכל הכל תלוי בכם, מה טוב לכם.
היתרונות שזו נגינה חיה, ואוטנטי. מצד המחיר יש לך תווך מחירים גדול, יש להקות שלוקחות 4000 (להקות פחות מוכרות בדרך כלל) ויש להקות שלוקחות יותר. אישית אני ממליץ על אהללה גם מצד הנגינה שהם מנגנים יפה ושווים לכל נפש וגם מצד המחיר שהוא מחיר סביר בשוק היום.
לק"י
אבל היתה להקה טובה. לא יודעת כמה מוכרת.
זמר וחמישה נגנים. זה גם חלק מהמחיר נראה לי....
הגיוני
אנחנו התחתנו בשנה האחרונה ושילמנו 6,500 על להקה טובה ואיכותית,
איך עשינו את זה?
זו הייתה החתונה הראשונה שהם ניגנו.... אבל אכן הם היו טובים, וביררנו והחלטנו שהם טובים לנו.
לא כולם כמונו.
המחיר הרגיל הוא בכיף 11-12 אלף, וזה ממש מתייקר כל הזמן (מי שלקחנו לוקח לחתונה שבוע הבא 8000)
יש כן כמה להקות (טובות מקצעויות ומנוסות!) שלוקחות פחות מעשרת אלפים, יכול לציין את אזמרה ואת נכספה.
בסוף זה גם מאוד תלוי בסגנון, במה מחפשים, וכמה ועל מה רוצים להשקיע את הכסף.
ממליצה ממש! היינו מאוד מרוצים ואפילו חודשים אח"כ זכרו אותם לטובה האורחים.
והמחיר אני לא ממש זוכרת אבל נראה לי היה באזור ה8000 אבל עברו כמה שנים מאז..
בהחלט היה מדהים. והיה לנו קהל שצריך להרים, לא בחורי ישיבה וכאלה והם ידעו לעשות את זה מעולה.
