פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 202)

בעז"ה שלא תצטרכי לדבר איתה הרבה

מצווה להציק

שלא תצטרכי ותשמחי בקרוב בבשורות טובות

רק שאין שעה ושמעתי שמצווה מן המובחר להתקשר אליה בכל שעות היום והלילה...

נגיד זה ממש שונה אם זו אברכית צעירה, שכנראה עובדת בבוקר, בצהריים עם הילדים ובערב יותר פנויה,

אולי זו מישהי שעובדת כאחות ויש לה בקרים חופשיים,

או אולי זו גמלאית שדווקא בצהריים יותר פנויה.

שימי לב שבקובץ לחלק מהשדכנים כתוב שעות.

אם ישנה אפשרות, הייתי שולחת הודעה ושואלת מתי נוח.

אם לא, הייתי מתקשרת מתי שנוח לי (בשעה סבירה, לא 23:30), ושואלת אותה אם זה זמן נוח, ואם לא, מתי אפשר ליצור קשר.

חשוב לשמור על הנחיות הקורונה

לא נשמע לי שונה דרמטית משבת כלה רגילה, זה פשוט דורש טיפ טיפה יותר אירגונים טכנים (כמו לדאוג שלכולן יהיה מקום לישון בו, לדאוג להביא דברים לשם-פלטות, מפה, סכו"ם, מיחם וכו').
מעבר לזה, אפשר לעשות כמו שבת כלה רגילה-
לקשט את האולם בצורה כיפית ומשמחת, ולהכין כמה משחקים ואלמנטים שישמחו את הכלה.
יש לי קובץ מטורף למלוות שיש שם תקייה עם מלא רעיונות לשבת כלה, מוזמנת לשלוח מסר/הודעה בש"א ואשלח לך קישור בעז"ה 🙂.
אם נשארו לך שאלות בעניין ואת רוצה לכוון אותנו יותר, מוזמנת(:

(הערה חשובה- כל כלה היא שונה. כדאי לשים לב בארגונים שאתן עושות דברים שבאמת ישמחו את חברה שלכן ולא סתם יביכו אותה/יעשו לה לא טוב. לרוב זו תקופה רגישה, וצריך לשים לב אקסטרה מה יעשה לה טוב.)

וגם לזכור לא להשתגע לשמור על אותו רף לכל הכלות

יעזור לי ממש

בדרך אלייך! ✈️

(אני מעולם לא אירגנתי שבת כלה, אבל החברות כן אז נראלי נדבר איתן)

 

 

 

תודהה!!!

 

יש מקומות שמותאמים לאנשים עובדים ובערב יש שיעורים..
להוריד קצת מהעבודה ולבנות את עצמך רוחנית ומתוך מקום כזה לבנות בית...?

בכל הרצינות - זה מעורר הערצה.

 

היו לך סיבות שבגללן נאלצת לעזוב בסוף שיעור א' (אגב, ניסית לאבחן במה מדובר? לפעמים זה יכול לעזור להמשך).

 

לא וויתרת לעצמך - ניסית ללכת לצבא. 

 

לא קיבלו אותך - לא נזרקת - חזרת הביתה.

 

לבית בעיות משלו - לא ויתרת לעצמך, הלכת לעבוד.

 

עבודה ושכירות בגיל צעיר - לא הכי קל.. לא ויתרת לעצמך - אתה רוצה בית תורני (גם "מהסיבות הרוחניות"), משתדל לשמור על רמה דתית, זוכר את ה"הארות הרוחניות" של שיעור א'...

 

וגם כעת, כדי שלא תהיינה אי הבנות - אתה מדגיש בנינוחות, שאתה לא בא "להתבכיין" ולהתלונן על המצב, אלא שואל עצה איך מתקדמים עם זה לכיוון של בית יהודי טוב....

 

 

לדעתי - ממש להעריץ אותך..

 

אז קודם כל, שים מראה לעצמך, תשמח על כך - ותודה לה' שהנחה אותך בדרך נכונה בגלים הללו. 

 

אני ממש לא מסכים עם הההגדרה ש"הנסיבות חירבשו אותך לגמרי".. (וממילא, גם אין צורך "להשלים עם זה"). אני חושב שהנסיבות חישלו אותך, נתנו לך סבלנות וישוב הדעת - אלא שאתה מרגיש בצדק צורך בהשלמה של כמה דברים, ביחוד לכיוון של בניית בית תורני.

 

 

בהיות שאתה אומר שיש לך כשלש שעות אחרי העבודה - אני מציע קודם כל להתחיל מקביעת עיתים יומית לתורה. בין בפני עצמך - בין (ויותר טוב, אם אתה יכול להשיג מישהו טוב ומתאים) בחברותא. קביעות יומית ברורה. קצת גמרא, קצת הלכה, קצת ספרי אמונה שמתאימים לך.  אתה יכול לבקש הדרכה מרב שאתה סומך עליו. אפשר גם שיעורים  מידי פעם. ישירות, או משודרים.

 

אחרי כמה זמן כזה - תעשה שיקול בענין נוסף: האם העבודה שאתה בה כעת, מספקת אותך, או שהיית רוצה גם ללמוד מקצוע כלשהו מעבר לכך. שיהיה לך כיוון של שאיפה, מה מתאים לך יותר. 

 

ובמקביל - אחרי פרק זמן מסוים של לימוד כזה - כשתרגיש שאתה יותר קבוע בכך ושמח בזה (ומן הסתם שוב יאירו לך הדברים..), תפנה לשדכן/ית שיש לו קשר עם בחורות בעלות רמה תורנית סבירה, עם שאיפות דומות לשלך - תסביר את המצב, ותבקש לעזור לך למצוא. יש כל מיני כאלה, העלו כאן שמות לא פעם. חיים קורץ, ועוד כל-מיני..

 

הצלחה רבה רבה!

 

כל הכבוד.

ראשית תודה על החיזוקים ועל העצה היעוצה. אני חושב שהיא באמת נכונה, כי הדרך היחידה להפסיק להיות עם הארץ היא אכן לפתוח ספר.

מרגיש לי חבל שפספסתי את ההזדמנות לעשות את זה בישיבה, כי כרגע גם רבע שעה של ריכוז לא באה בקלות.

באשר לעבודה – זאת שאלה טובה; אמנם אין כאן המקום להיכנס לזה, אבל אסכם בזה שאני לא רואה את עצמי עובד בתחום אחר. ההתפתחות בתחום היא קצת איטית, כי צריך ותק ולימודים, לא נראה לי שמשהו הולך להשתנות באופן מהותי בשנים הקרובות. בכל־מקרה ההרגשה היא שלמרות הכל המקצוע הזה נועד בשבילי, אלא שה"למרות הכל" מכביד.

 

הבעיות הנפשיות הן סיפור בפני עצמו. אני כן מאובחן, זאת בעיה קצת רצינית כשהיא פעילה, ועל־פניו נראה שהיא גם תורשתית. שזה, אני מתאר לעצמי, באסה של דבר לספר עליו בפגישה (– אני מודע לזה שפגישות זה לא בדיוק לשבת ולנסות למכור איזה מוצר).

 

אחרי שקראתי שוב את התגובה שלך וחשבתי יותר לעומק, המסקנה שהגעתי אליה היא שהכל בעניין הזה מתנקז בסוף לכמות המאמץ שצריך להשקיע, כמובן זה לא פשוט לתת מאמץ כשמוקפים בנסיבות עוינות אלא שאם זה אכן מסתכם בזה (וזה אכן מסתכם בזה), האפשרויות היחידות הן או להתלונן שקשה או באמת לנסות לעשות משהו.

 

ובכל־זאת, מוזר לי לגשת למלאכה כשאני יודע שאני מגיע מרקע כל־כך שונה מהרקע הרגיל, עם השקפות שונות מהרגיל (חסיד של הרש"ר הירש, לך תחפש), מוזר פשוט להתעלם מכל הדברים שאמורים לכאורה לעורר רתיעה ממני. רק שאכן צריך לקיים את המצווה ומן־הסתם לכל־אחד יש הרים גבוהים משלו לצלוח על־מנת להגיע אליה.

 

תודה על העזרה, באמת מרגיש שהגעתי לתובנות הנכונות (מה שמפחיד מאוד, כי במקום מסוים אני אוהב את התירוצים).

אם רבע שעה ריכוז לא באה בקלות - תתחיל ממנה...  אחרי שבוע תרגיש סיפור גדול שהצלחת - ואז תגדיל את הכמות. אתה אוהב רש"ר הירש (אז אתה לא כזה "עם הארץ"...), תלמד גם דברים שלו.

 

אל תצטערמידי ש"פיספסת" לעשות את זה בישיבה. תגביל את הצעבר לצורך גורם מדרבן - ולא כלום מעבר לכך. הכל בהשגחה מה'. אשריך שזכית לתקופה בישיבה. טעמת - ונשאר לך טעם של "עוד".. מזל שעזבת בזמן וזה לא "התהפך" עליך...

 

אם העבודה נושאת חן בעיניך, לא צריך להשתגע כדי להחליף אותה. עם הזמן, השתלמויות מקצועיות וכו'. ומתקדמים. אני מכיר מישהו שהתחיל לפני שנים רבות לעבוד כ"טלר" בבנק, אחרי צבא, ללא כל לימודים מקדימים כמובן. עם השנים, המשיך למחלקת הביקורת של אותו בנק, להדרכות בכל הארץ וכו'. העיקר שאתה מרגיש טוב עם עצם התעסוקה - ועם הזמן תתקדם בה.

 

את הצד האינטלקטואלי, תרומם ע"י לימוד התורה.

 

לגבי "בעיות נפשיות", זה תחום רחב. ולא כל דבר שאומרים שהוא נפשי הוא באמת נפשי. צריך לראות לגופו של עניןץ כולל האפשרות לטיפול בזמן שצריך, באופן שלא מערער מידי את כל המסגרת. אל תפחד. גם בחורות לא באות תמיד עם "הכל מושלם"... 

 

והנה, כאן את הלא ב"סביבה עויינת" אלא בסביבה אוהדת ומעריכה. גם זה משהו.

 

אל תפחד. תתחיל צעד אחרי צעד. תראה תוצאות לדעתי, יותר מהר ממה שנראה לך. יכולת ההתמודדות שלך (גם הכשרון שניכר מהכתיבה) , מרשימה מאד.

 

אם אוכל לעזור במשהו או סתם בשיתוף - אתה יכול לכתוב באישי.

 

הרבה טוב והצלחה.

הצבא?
תגובת האדם הזה: "הם לא רצו לקחת אחריות"

הבית?
"יש לו בעיות משלו"

שידוכים?
"צריך לחרבש".

תורה?
"מתפספס".

אמונה?
"אוי ויי, הנסיבות!!!"

יצא לי לפגוש מישהי נשואה שדיברה איתי בצער על זה שלא היו לה שום סטיות במסלול שלה- אותה אולפנה, שירות, מדרשה, לימודים, חתונה... ילדים. 

היא דיברה בחווית פספוס ואז הבנתי שאולי הפספוס הוא זה שאלה שהמסלול שלהם קצת סטה מהמקובל לא יודעים על הפן הזה שהיא סיפרה לי עליו...

מה באתי לומר בזה? שכולם בערך מפספסים, אבל המסלול שלך הוא הכי טוב ומדויק לך עד לרגע זה, ואני בטוחה שיצאת עם בגרות והבנה אחרים וזכית אולי בדברים שלא בטוח שחברים שלך מהישיבה יזכו לרכוש גם בעוד 10 שנים... 

אז אולי קודם כל תמחא לעצמך כפיים כי במה שכתבת רואים הרבה לקיחת אחריות, אומץ, בגרות ודברים נרכשים שכנראה לא באו סתם...

שלב שני- אין מסלול בלי פספוסים, ואחרי הסיפור של אותה בחורה (מושלמת ומוצלחת עם ראש על הכתפיים שלא דמיינתי שיתוף כזה ממנה) אני ממש מאמינה בזה... תנסה לחשוב שניה על חיים של אחרים ותאמין גם אתה...

שלב ג'- יש היום הרבה אופציות לאנשים שרוצים לשלב תורה ועבודה, עשיה משמעותית... כמו שכתבו פה למעלה. תנסה... מגיע לך ב3 שעות לעצמך לעשות לעצמך טוב.

ובעז"ה עוד תמצא את זו שהכי תעריך אותך על הדרך שעברת והאחריות שלקחת! אשריך ותבשר בשורות טובות!

מבחינת לימוד תורה - תקבע עיתים. דגש על שבת.

יותר חשוב בשלב הזה לכסות חומר, פשוט שתדע מה. אורות גבוהים יבואו על הדרך.

תלמד הלכה כדי שתדע,

תלמד קצת גמרא כדי שיהיה לך לאן להתפתח ותוכל ללמוד דף יומי

תלמד פרשת שבוע (רש"י ורמב"ן מתאים לך?) כדי שתוכל להגיד דבר תורה על השולחן וליצור אווירה של שבת

 

אם תלמד קצת בבית מדרש, זה יעזור לך לבנות מעגל חברתי

 

מבחינת זוגיות - תתחיל לתכנן איך אתה מכניס את זה בסדר היום שלך.

תוכל להפגש עם מישהי בערבים, או עמוס לך מדי?

סופי שבוע - מוצאי שבת?

האפשרות לנהל את הקשר עצמו היא קריטית בשביל להתקדם לחתונה

 

 

ושוב, המון הצלחה

הייתי מגדירה את זה כך שכשהאדם חושב על מגע, בסיסי וכל שכן מגע קרוב עם האדם השני זה לא מעורר בו רתיעה

שמשיכה היא רצון למגע. הכי פשוט.

 

אוהבת.
פשוט כי אני אדם של מגע וככה קל לי יותר להביע חיבה(מאז שאני קטנה בעצם 🤔)

הוא מגדיר 'משיכה' כדבר חיצוני, ורק מוכן להגדיר את החיצוניות כחיובית, אם הוא מזהה אותה כנובעת מפנימיות.

שזה אומר, בעצם, שהוא מגדיר 'משיכה' כתכונה ביולוגית, כאשר את השאלה הרגשית, הוא בוחר לשים בצד, אלא אם כן יש לו בה צורך. שזה, יכול להיות התנהגות הגיונית לפעמים, לא כאשר אתה מבין שיש לפניך בן אדם ששאל שאלה (כמו שהתחיל פה השיח)

הם משפיעים אחד על השני. אצלי לפחות.
משיכה גופנית היא מיידית, אבל עם ההיכרות היא מושפעת לטובה או לרעה מהמשיכה הנפשית.

יש משיכה במובן של רצון לקשר עם האדם השני, לשהיה בנוכחותו

 

יש משיכה במובן של רצון למגע - וגם זה מתחלק (לדוגמה, יכול להיות משיכה ברמה של רצון לתת כיף, או ללכת יד ביד, או חיבוק...)

 

יש גם משהו שאפשר לקרוא לו משיכה, והוא לדוגמה - אם מישהו משקיע כדי לשמוע את הקול שלך, העיניים נדלקות מלראות שיחת טלפון ממך... זה לא ממש משיכה אלא תוצר שלה, אבל זה בהחלט באותו תחום

 

ויש עוד המון

אתה לא מתבונן על משיכה אלא על ביטויים של משיכה. שזה אומר, בעצם, שמה שאמרת, שהתוקף שלו הוא רק כאשר אתה רואה משהו שנראה כביטוי של משיכה, או נראה *לך* כביטוי של משיכה, ואתה פשוט לא חושב, או לא רוצה, להיות מודע לדבר אחר (את זה אפשר לראות לפי צורת הפירוט שלך)

נהייתה אופנה היום לשים "קריטריון" כזה..

 

אם את חשה אהבת אמת אל מי שאת רוצה להקים איתו בבית, תחילת שותפות, בנוסף למידות טובות אובייקטיבית שחשובות לך - התחשבות וכו' - וכיוון משותף, זה יופי.

 

ה"חקירות" הללו, רק מזיקות לדעתי.

 

תני לדברים לבוא מתוך נישואין, מתוך מחוייבות, מתוך אהבה נפשית אמיתית, שהיא נשארת העיקר.

במשהו שדוחה אותי שהמגע לא מתאים לי מעלה לי שאלה לגבי קו ההדרכה שאתה מציג.

ראשית, הרי לא דיברתי על "משהו שדוחה אותך". אז מאיפה זה לקוח?

 

משהו שדוחה - גם לא אוהבים. היחס לאדם אינו תיאורטי ואינו מורכב מדברים נפרדים.

 

בוודאי שאם יש דחיה, אז לא ממשיכים. לא על זה דובר. דובר על הכיוון מה כן.

 

 

דבר שני, סוג המחשבה הזה טרם נישואין, על אדם שכרגע הוא "אדם אחר", לגבי ה"מגע" (כנ"ל - כשאין דחיה), הוא דמיוני, ויש בו חוסר בריאות מסויימת.

 

אם מתחתנים מתוך התאמה, ורצון ואהבה - אז דברים ייראו כפי שהם בנישואין, ומתוך זה, ולא כפי שהם בדמיונות של לא-נישואין. זו מציאות שונה לחלוטין, מעצם השינוי של להיות למשפחה.

 

[אגב, מה שכתבתי "זה ממש לא חשוב", התייחס למה שהיא שאלה, ש"מענין אותה לדעת מה הכוונה" אע"פ שהיא כבר אחרי זה... כלומר, בחורה שמרגישה טוב עם מי שהיא מכירה, אין לה ספקות, ו"מענין אותה לדעת".. אז לדעתי, אכן ממש לא חשוב ש"תדע", מה איכפת לה, סתם מזיק.

אפילו לא חשבתי שצריך לציין.

 

לא מדבר על מקרה שיש דחיה (לרוב, גם קשה להחזיק ב"אהבה" תיאורטית - במובן של בירור לנישואין, לא סתם אהבת ישראל שכמובן אינה תלויה במראה וכד' - כאשר יש תחושת דחיה. מסתכלים על האדם, ומרגישים חסימה).

יש המון א.נשים שדוחים אותי ברמה המינית, אבל אני מאוד אוהב אותם, ויש כאלה להיפך ויש בנות זוג (כל אחת בזמנה כמובן) שזה גם וגם (אני גם מאוד מאוד אוהב את המשפחה שלי, זה לא אומר שאני יכול לפתח משיכה מינית אם מישהו מהם🥴). רוב האנשים הם כך זה לא משהו נדיר.

יכולים להיות זוגות עם המון אהבה, רצון, שאיפות משותפות ולפי הנייר הם בול. מצד שני, אם אין שם משיכה, ולא מספיקה רק חוסר-דחייה, איך תהיה מיניות בקשר שכזה.

"בנות זוג". המושגים הללו מעוותים.

 

בת זוג זו רק מי שמתחתנים איתה. כל מה שקודם  לכן, בירורים אם מתאים לנישואין או לא. שום "ערך עצמי" לכך.

 

 

מי שמרגישים כלפיה/ו דחיה, אז אכן זה מחסום שמסכן את הענין. לא דיברנו על זה.

 

מי שלא מרגישים כלפיה דחיה, ומתפתחת אהבת אמת כלפיה, זו ערובה לנישואין טובים בכל המובנים ובפרופורציה הנכונה ולטווח ארוך, הרבה יותר מה"קריטריונים" הללו.

 

[זה ש"אוהבים אנשים", ללא קשר לדברים אחרים, כמובן. ב"ה. הרי כתבתי מפורש על איזה הקשר אני מדבר, מישהו שמכיר מישהי למטרת נישואין, ולהיפך. בהיות שהמבט הוא מוכוון נישואין, אז כשמצייר לעצמו אותה כאשתו, רואה שזה לא זה, ולא זו האהבה והשיתוף שרוצה עם אשתו]

 

עם המשפט האחרון שכתבת, אינני מסכים. אנחנו  חלוקים בזה (בהנחה שהתכוונת "זוגות", במובן שאני לא קורא לו זוגות.. דהיינו, אנשים בשלבי היכרות).

השאלה הזאת היא שאלה של גבר.

אישה לא חושבת על מגע רק בגלל שיש לה רגשות.

בדיוק כמו שגבר לא חושב על רגשות רק בגלל שיש לו מחשבות בעניין של מגע.

להיות בזוגיות כאשר אין משיכה מינית, זה מתכון לאסון.

סקרנות לדעת למה אנשים מתכוונים(אני הרגשתי ומרגישה את כל מה שאנשים כותבים כלפי כל אדם שאני אוהבת)
ב"ה אין בעיה בנושא הזה בבית

אמרתי שה"סקרנות" הזו היא ממש לא כדאית. לא חשוב "לדעת"..

 

את נשמעת בריאה, עם חושים טובים. היכן שמרגישה אהבה, ממילא הדברים ייבנו היטב בנישואין כשיהיו. למה לך להכניס לראש "קריטריונים" של אחרים שאינך צריכה להם. תהיי את.

*טריגר* דיבור על מגע, נושאים שהצנעה יפה להם וכו' מתוך חשיבה לא בהכרח הלכתית









































אצלי משיכה מינית מתבטאת ברצון למגע מיני, והנאה מהמגע יותר מאשר סתם מגע עם אנשים שאני אוהב, שאינו מיני.

כמובן שגם בזוגיות יכול להיות מגע שאינו מיני, וגם כשיש משיכה יכול להתקיים מגע שכזה, סתם חיבוק אוהב, ליטוף תומך אחרי יום מבאס וכו' וזה ממש לא מיני למרות שיכולה להיות משיכה מינית בינהם.

לא הייתי מבינה מה זה משיכה מינית לפני המגע הפיזי כנראה(היו עוד כמה עניינים בנוגע לזה)

אצלי זה הפוך🤷🏽‍♂️
עד שלא היה לי מגע מיני, לא הבנתי מה מיוחד במגע פיזי לא מיני - והיום אני מהחבקנים.

בלי המגע הזה(לומר לי רצון לגעת לא יעזור אני מסוג האנשים שצריכים מגע מכל מה שזז כולל בעלי חיים שאני אוהבת!)

שמתעוררת בי לבד מחשבה נעימה שיהיה כיף אם נהיה מותרים במגע ואני מקווה לזה

כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ כַּדָּגִים שֶׁנֶּאֱחָזִים בִּמְצוֹדָה רָעָה וְכַצִּפֳּרִים הָאֲחֻזוֹת בַּפָּח כָּהֵם יוּקָשִׁים בְּנֵי הָאָדָם לְעֵת רָעָה כְּשֶׁתִּפּוֹל עֲלֵיהֶם פִּתְאֹם

כי כתבת בעצמך שזה חסד,

אז הבנתי שהכוונה לשמוח באישתו שה' זיכה אותו בה, וקצת "להרים" לעצמו כדי להתעודד שה' שומע את התפילות שלו

 

לא להתגאות כפשוטו..

אישה היא לא צעצוע ולא ברוקולי, זה יותר גבר

"זה ממש מגיע לו"

 

 

שהוא ת"ח שאני מאוד מאוד מעריך, אמר שיש לשפוט - ויש לשפוט. אבל ודאי וודאי שהצד החיצוני מעיד הרבה. הרבה מאוד.

התגובה מעליי אמרה לכאורה משהו הזוי, שצריך לשפוט.

אבל אסור לדון (=לשפוט) את האדם עד שתגיע למקומו. זו משנה.

איך אפשר לחלוק על זה?

 

אלא שיש הבדל.

יש לדון את האדם ולחשוב כמה שהוא גרוע ונוראי, כי ברור שאם אני הייתי במקום שלו הייתי מצליח

זה אסור. זה לא נכון. ובוודאי לדבר הזה לא התכוון בתשובה שמעליי.

 

אמנם, מה לעשות, שכמו שכתוב במאמר הנ"ל - אנחנו לא בוחני כליות ולב, וגם לא צריכים להיות

יש סיבה שלחייל יש מדים. למה שחייל לא יגיד "אני חייל ותנו לי להראות חיצונית איך שבא לי"?!

 

יש קשר הדוק בין החיצוניות לפנימיות. הדוק!!

הוא לא הכל, בטח שזה לא מתיר לשפוט את האדם השני. אבל כן. יש קשר הדוק.

 

אדם שאומר ככה.. פשוט כנראה לא מספיק חשוב לו כדי להראות את זה לבחוץ.

שוב, אני לא אומר שאם הייתי במקומו הייתי מצליח! אני לא יודע מה הוא עבר ומה יש לו בחיים וכמה יצר הרע. כלום.

אבל חייל שלא מתבייש במדים שלו הולך איתם.

ואם שלא מתבייש ביהודיות שלו הולך עם כיפה

ואישה שלא מתביישת ביהדות שלה הולכת צנוע.

אני חוזר- זה קשה. לא לשפוט וכו'.

אבל הקשר הוא הדוק.

 

לצורך הדוגמא,

להגיד שאישה לבושה צנוע ואישה שלא לבושה צנוע הירא"ש שלהם היא אותו דבר.. פחח זאת בדיחה. וגם שימו לב.. תמיד את המשפט הזה תגיד האישה שלא לבושה צנוע.  כי זאת שלבושה צנוע עברה קשיים וניסיונות והתגברה עליהם במאמצים גדולים, ומי שמוכנה למסור נפש ולהתאמץ בשביל הקב"ה ומצוותיו בוודאיי שיש לה יותר יראת שמים ממי שלא.

(אני מזכיר שוב, זה לא לשפוט, כתבתי את זה מיליון פעמים! אסור לשפוט. זה פוגע ומזלזל בזולת.)

 

השיוך החיצוני הוא המון. והוא נצרך לאין ערוך.

הוא לא הכל, ולפעמים הוא תופס מקום הרבה יותר עיקרי ממה שמגיע לו. אבל יש לו מקום חשוב.

מי שמחליט לא לשייך את עצמו.. זה (לפעמים!) נובע מהעובדה שזה פחות חשוב לו..

לכולנו חשוב להשתייך להגדרת ה"לא עבריינים", לכן אם היה איזה בגד שרק עבריינים היו לובשים.. לא היינו לובשים אותו.

 

ולא, אני לא אומר שאין יוצאי דופן, ואנשים שבתהליכים, והכל.

אבל המראה החיצוני תופס מקום חשוב.

די להכחיש את זה.

זה חולשה.

ומכנס קרעים. מרגיש מספיק דתי.

זה לא ענין של "מקורות", אלא פשוט של מציאות (לא קראתי את המאמר של הרב מתניה).

 

אלא מאי? כאשר מדובר בלבוש שאינו הולם את ההלכה - אז כמו כל דבר שאינו הולם את ההלכה, סביר שאם יראת השמיים היתה יותר מופנמת, יותר מובנת כמחייבת גם את המעשה ולא רק כתחושה פנימית שאינה מחייבת מעשה (הרי ה' רוצה את המעשה הטוב...), אז הלבוש היה בהתאם. וזה בוודאי נכון כשמדובר בבחורות (אם כי אכן יש בחורות שיש שלהן תחושה עמוקה של אמונה ויראת שמיים, ועדיין הדבר הזה לא מסודר אצלן כראוי. צריך להשתדל..).

 

אבל, יש דברים שאינם בהכרח "הלכתיים". ואז אינם בהכרח מעידים על יראת שמיים, אלא לפעמים על סתם קצת "זריקות חיצונית", לפעמים על חוסר ידיעה של פרט מסוים - ולפעמים אדרבה, בחור כ"כ עסוק בתורה, ביראת שמיים, שה"לבוש" ממש לא מענין אותו. מה שיש...  (כך הסביר פעם הרב אבינר כשנשאל על ת"ח בישיבתו שהולכים בלבוש כזה או אחר. אמר שהם בכלל לא שמים לב לזה...).

 

כמובן, הדברים תלויים גם בסביבה. אם בישיבה "חרדית", כולם הולכים בלבשו מסוים, ומישהו יתחיל ללכת שם עם ג'ינס, אז זה דבר שמתפרש כקלות דעת, זלזול, חוסר רצינות. ואם הוא אדם יר"ש - אז מן הסתם ייזהר לא ליצור אוירה כזו, גם אם כוונתו האישית היא רק, נניח, לעבוד על הגאווה (הרב עדס בזמנו היה הולך עם חליפה קרועה בדווקא... אבל כולם ידעו שאצלו זה חלק מה"עבודה" שלו..).

 

יש בגמרא, ששניים מהחכמים בארץ ישראל, התווכחו על יד רבי יוחנן, כשכבר היה בזקנותו והתנמנם, מפני מה תלמידי חכמים שבבל מצויינים בלבושם.. אמרו "מפני שאינם בני תורה"..  התנער רבי יוחנן וגער בהם, "דרדקי.. לא בגלל שאינם בני תורה, אלא בגלל שאינם בני מקומם"..  זה לא המקום הטבעי של התורה.

הרצי"ה זצ"ל, היה מזכיר פעמים רבות את המאמר הזה, כשידוע שבישיבתו, מרכז הרב, לא הלכו בזמנו עם חליפות וכד', על אף שהוא אישית היה מעדיף  שלכתחילה ילכו ב"לבוש ישיבתי" מקובל.

עם זה, היה חשוב לו שגם בחורים ילכו בצורה שיש בה צניעות.

 

אשר על כן, ה"יראת שמיים" של האדם, אינה בהכרח מתבטאת לפי מראהו החיצוני.  זו מציאות פשוטה. יש אנשים עם "כיפה גרוש", שהם יראי שמיים מופלגים, וכד'.

 

לפעמים היא כן מתבטאת בכך. 

 

והאם יש כללים איך ראוי להתלבש? בוודאי שיש. לפעמים אי קיומם בא מחיסרון ביראת שמיים, לפעמים מאי ידיעה פשוטה או מוסכמות חברתיות שלא נבדקו דיין.

ולפעמים - ה"כללים" (לא בהלכות צניעות ממש), משתנים לפי הנורמה המקובלת. מה בוטה ומה לא.

ולפעמים.. גם ההיפך: ההתהדרות היתרה מראה על חיצוניות בלבד.

 

וכל מעשיך יהיו לשם שמיים....

הסכמתי עם רובם של כולם של הדברים..

מה יש בסיפור שגורם לך לאי נעימות ?
תנסי לחשוב עם עצמך
ותראי לי יש כלל באהבה לעזור לאנשים כל עוד זה לא פוגע בי מאוד.
וכאן נשמע שזה כבר פוגע בך..

לא איזה משו מי יודע מה..

היא גורמת לך "לקנא", או להשוות

 

זה כמו אחרי קשר רציני כשמתחילים קשר חדש, תמיד משווים את תחילת הקשר הזה לסוף הקשר הקודם, ואז אומרים שזה לא כדאי בכלל ואין בשביל מה להשקיע.

לא מתיימרת להגיד שיודעת מה עובר עלייך, רק קוראת בין השורות שאת עצמך כתבת. אם מבינה נכון את מה שתיארת את חווה דיסוננס. מהסיפורים שאת שומעת, מצטייר לך שקשר צריך להיות בצורה מסויימת. ואת לא חווה את זה בקשרים עם הבחורים שאת נפגשת איתם. מסיבה מובנת, השלבים בקשר שונים, רמת הפתיחות והתקשורת שונה. ואצלך עולה חוסר ההתאמה בין השלב שהחברה נמצאת בו ומספרת עליו ומשתפת בו, לשלב שבו את נמצאת בקשרים שלך, וזה גורם לרוב להשוואה. וברגע שהחוויה האישית שלך מול הבחור לא משתווה ולא מגיעה בכלל לחוויה שאת לומדת מהחברה ש'אמורה וצריכה להיות' כשעומדים בשלב של אירוסין וחתונה, או אפילו שיודעים שלשם אנחנו מכוונים, זה מאליו מכבה הכל ואת לא רוצה להתחתן. ובמיוחד לא עם הבחור שאיתו את יוצאת, כי החוויות שלך איתו לא מתקרבות בכלל למה שאת חושבת שאת צריכה להרגיש כדי להתקרב לשם.

לכן, כשאין סיפורים את חוזרת לעצמך. כי את מחוברת למקום הנוכחי ולמציאות שאת בה, ולא לשלב עתידי שעוד לא הגעת אליו, ומרגיש לך מאוד ממשי וקרוב ומעבר לפינה נוכח סיפורי החברה, אבל בפועל את והבחור עדיין לא במקום של החוויות האלו. כי היפתחות היא הדרגתית וקשרים הם שונים מזוג לזוג, מאדם לאדם, ואפילו אותו אדם בקשרים שונים הוא אחר.

מה אפשר לעשות?
אפשר להקשיב, לתמוך, להיות ולשמח, במיוחד כלה, אבל חשוב גם לדעת להפריד.
בתוכך פנימה לעשות הפרדה בינך לבין כל אחת אחרת, ובמקרים שצריך גם בין בחור לבחור. אין קשר אחד דומה לשני.
תסכימי לעצמך להיות נוכחת בקשר שאת בו, ללמוד את מה שאת צריכה ללמוד ולברר אם זה הדבר שאת רוצה ונכון לך, תרשי לעצמך לגלות את החוויות המיוחדות לכם, שלא יהיו בשום קשר אחר. לא לך עם בחור אחר ולא לאף אחת אחרת עם הבחור שלה. כי כל חיבור הוא באמת יחידאי וחד פעמי כמו שכל אחד מאיתנו הוא חד פעמי (במשמע המפעים של המילה, לא זה המתכלה(.

כשאת שומעת סיפור על החוויות, ומה עשו ואיך,
תרגישי איך נכון לך לפעול עכשיו - להחליף נושא באלגנטיות מבלי לפגוע בהתלהבות המובנת שלה, לדבר איתה על הקושי שלך ומה שזה גורם לך להרגיש אם אתן ברמת קשר כזו, או שיש לך כח להקשיב ובתוכך את מזכירה לעצמך, שזה מעשה שלה וזה מעשה שלי, והם שונים וזה בסדר וזה רצון ה'.

בע"ה שתזכי לגלות את המעשה שלך בשמחה ובקלות.

אבל לי לא יצא אף פעם לקנא בחברה שמתחתנת,ממש אף פעם. לפעמים זה נראה לי מוזר כי אני חושבת שהרבה בנות דווקא כן..
תמיד יש לי מחשבה שלא הייתי רוצה להתחלף עם החברה ואין טיפת קינאה בבעל..,ממש כלום.
לעומת זאת כן היו פעמים שהיה לי רצון ברמה כזאת או אחרת עם בחורים שאני נפגשתי איתם.
אז אני רק מעלה השערה שאולי הנוכחות של הקשר של החברה שלך בתקופה שאת עצמך נפגשת מזכירה לך שלא היית רוצה ואז את משליכה את זה על הקשר הנוכחי שלך..?

[מסיפורי ר' נחמן מברסלב]

 

בכללי, יכולים לכאורה להיות שני כיוונים הפוכים:

 

האחד, שהיא כבר בשלב הלאה, ואז היכן שאת נמצאת נראה לך בכלל לא בכיוון, כי את עוד לא שם. ובכלל, לכל אחד יש הגוון של הקשר שמתאים לו אישית. את לא היא ואת לא מספיק מבחינה בכך.

 

השני, ההיפך. היא עם העניינים שלה. קשה לך לדייק מה בדיוק מפריע, אבל את לא רוצה להיות כך. ואז את מרכיבה את מה שהיא על מה שאולי יהיה אצלך. טעות כמובן.

 

את צריכה להיפגש עם מי שמתאים לך, לבנות בנחת לפי מה שאת ומי שאיתו את נפגשת. ללא שמץ "השוואות". את זו את. היא זו היא.

 

ובהיות שלמעשה את לא מספיק יכולה להבחין, או לנתק למעשה בין הדברים - מומלץ לך ממש מיידית לומר לחברה, שערונית את מאד שמחה להשתתף איתה, אבל את מרגישה שכעת זה מבלבל אותך מליצור קשר נורמלי בעצמך. אז שתסלח לך - אבל בבקשה שלא תדברנה על זה. בעז"ה, כשתהיינה שתיכן נשואות, תוכלנה לדבר על מתכונים, ילדים וכו'... (וגם אז בעז"ה, אם תראי שמשהו שאת חווה ממה שהולך אצלה, מפריע לבנין הבית שלך, נתקי מגע בכל תחום שמפריע).

 

הצלחה רבה, בנחת ובעצמאות.

 

ואז זו שאלה פתוחה ולא מעליבה

יש לך דוגמאות לסוגי חכמות?

היית מגדירה אותה "בחורה חכמה"?
למה? איזה סוג חוכמה?
*יכולה לתת דוגמאות?*

איפה היא על ציר השכל-רגש? (גם קצת יכול להעיד על חוכמה..)

בעקרון אני מאמינה שרוב הסיכויים שאם זו היתה תכונה בולטת מאוד מאוד היא היתה מוזכרת בלי שהיית שואל עליה..

ואז לשאול מה בא יותר לידי ביטוי
אהבתי

בסוף חכמה יכולה להתבטא באינספור כיוונים, מה שחשוב ומשותף לחכמות, מה שיגרום לנו להתחבר לאדם חכם ולצאת משיחה רגילה איתו בתחושה שהוא חכם, היא השאלה כמה הוא מחזיק ראש, מבין עניין, תכונות שבאות לידי ביטוי בשיחה. אז זה מה שתשאל. כי בהגדרה היבשה יש מלא אפשרויות: ריאלית, הומאנית, אנליטית, פלספנית וכו וכו. מה שמשותף ומה שחשוב זה מה שפירטתי לעיל.

כל עוד אתה מודע למה אתה רוצה להיות , ואתה מבין שהבחירה בידייך בלבד , הכל בסדר .
תסלול לעצמך את הדרך שאתה בוחר .
באמת לפעמים ילדים שהפכו מבוגרים נוהגים כמו ההורים שלהם בדפוסים מסויימים .
האם זה מחייב? לא ..כמו כן כל עוד אתה עם היד על הדופק לגבי מה אתה רוצה הכל טוב.
כי גם אם יזדחל לו דפוס מסויים אתה תדע לעצור ולהוציא אותו . בהצלחה

רק נקודה אולי, אני בטוח שהרווחת רגישות גבוהה יותר דווקא מלחוות את הדברים הפחות טובים של אבא שלך.
תסתכל על החיים שלך בצורה כנה, האם הפחד שלך ריאלי? האם אתה מתקשה להביע רגשות? ואולי אם יש לך אחים נשואים שחוו את אותו הדבר, האם גם הם מתקשים להביע רגשות?

לא מובן מאליו בכלל.

כן, בזוגיות יש לנו נטייה לשחזר דפוסים ראשוניים שטבועים בנו. לא, זה לא מוכרח להיות כך.

מודעות, נראה שיש לך וזה שלב ראשון וחשוב מאד.

וחוצמיזה, עיבוד טוב (טיפול בלע"ז) עשוי להרחיב את המודעות עוד ואת טווח הבחירה בתוך הדפוסים. (לא מחוייב המציאות, בסוף אתה מכיר את עצמך ואת הדפוסים שלך ויודע אם יש או אין צורך)

הרבה הצלחה.

זה מובן.

 

אבל אם תמצאי מישהו שבאמת מתאים ואת רואה שאת יכולה לשתף ולהשתתף ויש הבנה הדדית - 

 

אז תתני צ'אנס לכך שעומק השיתוף נבנה בהדרגה. ועירו מתוך נישואין - אם כי צריך שיהיה ברור לך למדי שאכן הוא קיים.

 

זאת אומרת, לא צריך לוותר על רצון לשיתוף נפשי כזה. זה יפה מאד. אבל צריך לתת מקום לשמחה שבבניה ההדרגית של עומק השיתוף.

כאילו לפעמים מרוב שאני לא רוצה להתאהב ברעיון של האהבה אז אני מרגישה מאוד ראלית לזה.
ואי אפשר להיות יותר מידי ראלים מבינה?
מנגד גם הראליות הזאת לא מתממשת ..

השקיעה בדימיון מסוג זה לא מועילה, להיפך. את הופכת את היוצרות - במקום לחפש מישהו לאהוב את מחפשת מישהו שיתאים למושג שלך לאהבה.

 

חח מגניב

עם שאלות ונושאי שיחה. היה נחמד ממש. השתהינו על כל נושא ולא רצנו.

האמת שהבחורים ממש התלהבו. אחד גם ביקש שאביא את זה שוב בדייט הבא.

 

אבל קרה שהביאו ואהבתי

כשמעונינים בשיחה אישית ואינטימית על רגשות וכדו׳ זה עובד טוב.
פעמיים אני הבאתי ופעם אחת הבחורה הביאה. תמיד זה היה ממש מועיל, מקדם ומלמד.

אבל מרגיש לי שזה יכול להיות טוב.
כי כמו שמיונז אמרה, אחרי שביררנו את כל הבסיס בדייט ראשון, יהיו לנו נושאי שיחה בסטנד ביי..

(ויש קלפים שממש מדורגים לפי רמת ההיכרות וזה אחלה) 

האמת שהיו דייטים שהבאתי והרגשתי שלא מתאים אז השארתי בתיק.

אבל בפעמים שהוצאתי זה היה מועיל מאד.

והאמת שלא אהבתי את הרעיון כי זה הרגיש לי מאולץ ומוזר אבל זרמתי והתנדבתי להביא .. וגזרתי והשקעתי ממש ובסוף עשינו ממש מעט שאלות והדייט נמשך מאליו למקומות אחרים והיה אחלה ממש! (לא זוכרת אם זה מה שעזר להתניע ומאחת השאלות התגלגלנו לנושאים אחרים כבר או שזה קרה בלי קשר לשאלות)
בסוף כזה אמרתי לו וואי אתה יודע איך השקעתי לגזור? גמרתי על זה את הצבע במדפסת ובקושי נגענו בזה😅

מה שכן, זה נתן ביטחון שאם נצטרך עזרה אז 'יש משהו'..
ומאז לא יצא לי להביא שוב אבל די ירדה לי ההתנגדות שהייתה לי לזה..
זה יכול להיות אירוע מביך ולהרגיש מאולץ כזה ואז אפשר להפסיק אבל בעיני במידה שיש פוטנציאל לשיח ביניכם זה יכול לעזור לפתוח ולפתח אותו..

נסי, מה תפסידי?

מקסימום אני אעזור לו ליישר את העין

תשרדי כדי לספר

אם זה מעודד אז גם אני הסתכלתי על זה בעין עקומה בהתחלה והנה לא

 

ויודעת מה, גם אם הוא באמת לא יתחבר לזה וזה יראה לו מוזר, הכל בסדר.. זה לא חייב להתאים לכל אחד..

בהצלחה רבה!!

אני אף פעם לא הבאתי מעצמי, יצא לי ששני בחוריל הביאו.
בפעמים שהביאו הרגשתי בדייט עצמו שזה עוזר לנושאי שיחה אבל שחשבתי על זה אחרי זה הרגשתי שאם זה לא היה, לא היה לנו על מה לדבר...

ממליצה לך לקרוא את הקובץ הבא :

נקודת אור - 11 # כמה עצות להצגה עצמית - לקראת נישואין וזוגיות

לפעמים שווה לבקש מספר רק כדי שידעו שאני מתייחס ברצינות

מעבר לזה - ברגע שתרגיש מספיק בטוח בהחלטה להפגש, זה כל מה שצריך

ולמה לא? המציע לא ייעלב, זה עלול להיות השיקול היחידי נגד וזו בקשה סופר לגיטימית אז אין חשש...

הייתי מבקש בכל מקרה..
זה לגיטמי לגמרי, לא תמיד מי שמכיר טוב את שני הצדדים ידע לענות לך על כל מה שתשאל או שחשוב לך לדעת..

לדבר ישירות עם הבחור/ה.

שמעתי שבשליש יש כאלה...

הן נזכרות בעוד דברים כנראה אחרי שליחת ההודעה.

יש בזה משהו יותר כיף

איך אפשר להגביל את משך זמן ההקלטה

זה כבר שיפור

קודם כל, גם אם את האישה הכי יפה בעולם הוא לא ימשיך אם הוא לא מתחבר אלייך - אל האישיות שלך  הנשמה והדיבור והשריטות (בכל אופן כך הייתי רוצה להאמין, בנים תקנו אותי אם אני טועה. בעצם אל תתקנו, אני רוצה להמשיך להאמין)

וברור שחשוב שהוא יאהב את המראה ויימשך בשביל התאהבות הראשונית, אחרי זה - לאורך זמן, חתונה לידות זיקנה..זה כבר סטטוס אחר של אהבה אמיתית.

כשאוהבים מישהו קשה לבחון אותו בעין נקייה ואובייקטיבית (סתם דוג', אני ספציפית אחרי שאני מכירה מישהו לעומק לאורך זמן -קשה לי לענות אם הוא יפה או לא. כי אני באמת לא מסוגלת להפריד בין האישיות למראה. מצד שני אם אני רואה תמונה אני יכולה לחרוץ את גורל המצולם תוך שניה) לכן אין מה להיכנס ללחץ

 

אולי באמת מבחינתו הכי הגיוני להחמיא לאישה על המראה (אולי איך שהוא תופס את זה- נשים מתעסקות במראה שלהן, זה בטח תופס חלק גדול מהמחשבה שלהן, ולכן דבר לא ישמח אותן ממחמאה על מראה חיצוני,  לכי תסבירי לו איזה מסובכות אנחנו)

אני לא אתחתן עם מישהי גם אם המראה מאוד ימצא חן בעיני כשהיא משדרת לי אופי רע. וזה כבר קרה פעם אחת..

אבל שימי לב שבנים , לדעתי לפחות. כן יצאו* עם מישהי שנראת מאוד טוב אפילו שהאופי לא טוב או שיש לה יציאות מעצבנות. כל עוד הם לא מחוייבים לה בתוך נישואין. אף גבר לא יעיז להפוך את זה לרשמי במצב כזה.

בעצם קשה לגברים לחתוך שיש אישה יפה מולם, גם אם האישיות פחות מתאימה. אבל הם לא ילכו כל כך רחוק עד כדי להתחתן איתה?

זה מה שניסיתי להגיד . אני אומר את זה בתור בן למרות שאני לא יכול לדבר בשם כולם. אני רק אומר לך איך לדעתי הגבר חושב.

אישית, אם תקרה בפני הזדמנות לצאת עם מישהי שנראת ממש טוב אני אעשה את זה (טוב, ההלכה לא מתירה לי אבל אם זה היה אפשרי..) כל עוד אני לא מחויב לה . מה אני צריך יופי עם אופי רע למשך כל שארית חיי?

אני חולקת. נראה לי בלתי אפשרי לנהל מערכת יחסים אם מישהו שאתה לא מתחבר לאופי שלו אבל נמשך למראה,

גם חילונים לא ינהלו מערכת זוגית אם מישהו שהם לא אוהבים את האישיות שלו, המראה היפה לא יכפר על ההעדר תכונות חשובות (אלא אם כן מדובר במערכת של מילוי תאוות ויצרים, שאז באמת המראה החיצוני הוא היחיד שמשנה, ואכמ"ל)

 

חוץ מזה שמשיכה תלויה גם באופי. אם מישהו חכם או בעל ביטחון עצמי או תכונות שאני מתחברת אליהן הוא יראה יפה בעיני. וכן להפך.

הארת לי כמה דברים וגם הרגעת
אני מקווה (לגבי הפסקה האחרונה ) שזה כך.

איזה כיף לשמוע

ורדוד. ברגע שתראי את זה יש סיכוי שהוא איתך בגלל משהו חיצוני כמו מראה

הוא לא הוא גם לא יכול להיות.. אבל בנוגע לנקודה הזאת ספציפית אני לא יודעת אולי זה כן מה שגרם לו להגיד כן בהתחלה אני באמת לא יודעת

והוא ערכי אני מניח שהוא לא היה נשאר רק בגלל דבר כזה.. זה דיי טירוף.
מה שכן לא יודע איזה שלב אתם אבל הייתי מנסה להעלות ביניכם את המחשבות האלה בעדינות

אז כנראה זה סתם בחירת מחמאות שאת לא מתחברת אליה, לא הגיוני שאדם ערכי עם תוכן יישאר בגלל מראה שמוצא חן בעיניו. 

אני לא יודעת אם הייתי מעלה את זה על השולחן, זה יכול לפגוע קצת שאת חושבת שהוא שטחי וגם עצם ההתעסקות יכולה להוביל למקום שהוא פתאום ייתן לזה יותר חשיבות ממה שנתן. אבל לא יודעת.. אם זה ממש מטריד ..

(שזה הכי בסיסי בקשר) את יכולה לדעת למה הוא חושב שהוא איתך. מה המטרה שלו בחיים, מה הוא מחפש וזה יכול יותר לכוון אותך.
אני יודע על עצמי שמראה חיצוני לא משמעותי ובכל מקרה אחרי כמה פגישות מתברר אם זה מה שאני מחפש מבחינת אישיות, שזה מה שבאמת חשוב.
יותר חשוב לי מצד אחד שהיא תשקיע במראה שלה ושיהיה לה אכפת ממנו(במיוחד בפגישות ).
ומצד שני שהיא גם תבין מה באמת חשוב ושמראה חיצוני זה דבר חשוב רק אם נותנים לו את המקום הנכון. שהוא משמש את הקדושה ואת הטוב.
לגבי מחמאות על מראה - שאלתי פעם רב והוא אמר לי שמותר לתת מחמאות על אופי. ככה שהבנתי שמחמאות על מראה זה פחות שייך.
ויכול להיות מאוד שהוא בן אדם שיודע לפרגן והוא חושב שזה משמח אותך, והכוונות שלו טובות. אולי את יכולה לומר לו למשל שאת יותר מעריכה מחמאות על האישיות שלך, או על מעשים שלך, ואז הוא ידע לכוון את התכונה הטובה של הפרגון למקום יותר משמעותי.

אני בטוחה שהזכרתי את זה לפניו
תודה רבה לך!!

לגבי סומכת תראה זה נבנה בגדול כן

כי.. באמת יכול להיות שהוא רוצה לשמח אותך ולכן הוא מחמיא לך

או שאולי הוא סתם חסר טאקט בקטע מחריד

או אני לא יודע מה

לכן,

את צריכה להסתכל על האופי הכללי שלו - איזה סוג בנאדם הוא?

כאילו.. יש עוד סיבות שתגידי עליו שהוא איתך רק בגלל איך שאת נראית? זה דבר שעולה המון או שהוא עושה את זה בתור "נימוס" או כשאין לו מה להגיד?

אם זה רק ככה - כנראה הוא באמת לא מבין שאת מרגישה מזה לא נעים, אולי אפילו להפך.

 

את מכירה את האופי שלו - יש לו מידות טובות וירא"ש?

את חושבת שבנאדם עם אופי כמו שלו יהיה איתך ולא ירצה להפסיק כי את יפה בעיניו? שהוא לא נפגש איתך כדי לברר את האופי שלך אלא פשוט נצמד למראה?

זה ברור אחרת לא הייתי מנסה בכלל
אבל עדיין אם הוא מתלהב מהמראה מה נשאר לו מהאופי? כמה לו הוא נותן מקום?
אני באמת לא יודעת מה לענות לך

את רוצה שהוא יחשוב שאת יפה, אבל לא רוצה שהוא יגיד לך שזה מה שהוא חושב

את רוצה שהוא יאהב את המראה שלך, אבל רוצה להיות בטוחה שלא בגלל זה הוא בחר בך

את מתלבשת במיוחד ומתייפה במיוחד, בעיקר כשאת באה לפגוש אותו, את לא רוצה שהוא יראה אותך בלבוש זרוק, והוא רואה כמה זה חשוב לך, אבל את לא רוצה שהוא יבחר בך בגלל זה

 

נכון? קיימים בך כל הרצונות האלה?

אז מה הבחור היקר הזה אמור לעשות?

 

הוא חשב שאת מכירה אותו מספיק ומעריכה אותו מספיק כדי לסמוך עליו שהוא בסך הכל רוצה לספר לך שאת יפה בעיניו, לתת לך בטחון בענין הזה.

 

ואני לגמרי מצטרף למה שאמרו אחרים כאן, שכנראה בחור שלא אוהב את האישיות שלך, ולא נעים לו בחברתך, לא יישאר איתך רק בגלל איך שאת נראית. אפילו אם הוא בחור שטחי. ואם הוא לא בחור שטחי, אז ברור שלא. ויש סיכוי טוב שהוא גם בודק את עצמו שהוא נשאר איתך בגלל מי שאת ולא בגלל שהוא אוהב את המראה שלך.

 

בקשר למשהו שאי מבין מאחת התגובות שלך - נכון, יכול להיות שמההתחלה הוא שם לב אלייך בגלל המראה שלך. אבל זה בגלל שזה הטבע האנושי. זה לא כל מה שהוא רואה. זה פשוט משהו שאומר לו "לפחות דבר אחד, שאפשר לדעת מיידית, אתה כבר יודע", והקב"ה טבע בו טבע כזה שהוא יימשך למראה שמוצא חן בעיניו. בחור נורמלי. וכנראה בגלל הפרטים שהוא שמע עלייך הוא החליט שזה מתאים לו, והנה, הוא פגש אותך

אם זה מפריע לך\גורם חוסר בטחיון בקשר פשוט תציפי את זה בעדינות.

 

חוצמזה - שאלו יהיו הצרות שלך...

אני לא ארגיש ביטחון אם אני לא ירגיש שהוא רואה אותי באמת.

הצרות שלך שאת בקשר מתקדם ורוצה להמשיך להתקדם בבטחון.

עדיף על לשבת בבית ולחכות, לא?

 

 

מבאס אותי כשאני לא יודעת לשים את האצבע על הסיבה שהוא ממשיך איתי... לפעמים זה נראה כמעט קשר לא מבוסס והוא ממשיך ואז אני שואלת את עצמי אם אולי זה נטו בגלל מראה...

ואז אני כבר לא רוצה... זה לפעמים מרגיש שהמראה יכול להיות מחסום להערכת אמת

אבל לפעמים זה באמת משהו שהזכרת- הבנה מוטעית שלו את הרצון שלך למחמאות על יופי.. לא יודעת בחיי לא שאלת למה הוא מחמיא לי על זה ולא על משהו אחר... אבל נראה לי שאין מה לעשות, מה שחשוב בך לבנאדם אמור לצוף איכשהו עם מינונים שקשורים בסוף להעדפה שלו.. אבל לא חותמת על זה

במצבים דומים לשלך לאו דווקא בנוגע למראה
אלא שבכלל בחור מפגין מאוד עניין
השאלה שעולה לי זה אם זה באמת ככה כי אני זאת אני או שלבחור הזה זה היה יכול להיות עם כל בחורה או בחורה שנייה או שלישית.
אני חושבת שהדרך לקבל ביטחון זה פשוט לשאול אותו
מה הוא מחפש בבחורה? אלו תנאים צריכים להתקיים כדי שהוא יחליט שהוא מעוניין בה?
אם הוא יגיד שהיא תמצא חן בעיניו חיצונית-את יכולה לדעת שזאת חיצוניות
אם הוא יוסיף ויתאר תכונות שמאפיינות (ואם מייחדות אז עוד יותר..) אותך תוכלי לדעת שהוא כן רואה אותך.

וחייב לציין שהיא קיימת גם מהצד של הבחור.
איך בחור יכול לדעת שהבחורה יוצאת איתו כי היא מעונינת *בו* ומעריכה את אישיותו, ולא בגלל שהוא חתיך, חכם או לומד משהו נחשב?

(אפשר גם להמשיך ולשאול מה בדיוק הגבול בין מאפיינים חיצוניים לבין האישיות והפנימיות. כשבחורה יוצאת עם בחור כי הוא ״נותן לה ביטחון״, האם זה אומר ש*הוא* והאישיות שלו מוצאים חן בעיניו?
האם זה כ״כ שונה מהבחור שממשיך בדייטים איתה כי ״היא חמודה״ ויש לו תחושה טובה בלב מהשהות לצידה?)

אני עונה לך מה שאני שואלת את עצמי
במידה והבחור למשל יאבד את מה שיש לו חס וחלילה עדיין תלחמי עלי? עדיין יהיה לך סבלנות אליו?
אם כן אז זה אומר שכן אכפת לי ממנו ואני רואה אותו
אם לא אז כנראה שלא

דבראשון
מה יש בך שהוא כן מעריך? מאילו תכונות הוא התרשם אצלך?
תשאלי אותו בכנות , ותקשיבי לנימה שהוא עונה לך. גם אם אתם נפגשים מעט, יש דברים שבטוח אפשר לשים לב אליהם כי זה לא תלוי בכלום, זאת האישיות.

ואם אין לו תשובה בכלל?

צריך לראות למה.

כל בנאדם חכם מבין שהחיצוניות לא משחקת תפקיד חשוב עד כדי מהותי בחיים.
אם האהבה תלויה בדבר
ברגע שהוא מתבטל- גם האהבה מתבטלת
גם כשקמים בבוקר עם עכבישים בעיניים
עדיין אנחנו לא בדיוק מיס עולם...

חוץ מזה
תבררי אצלו מאיזה מקום הוא מעריך אנשים ולמה.
תשאלי אותו, תבקשי שישתף אותך את מי הוא מעריך
ולמה. מה יש באותו אדם שגורם לו הערכה.

תשאלי הפוך, אם יש מישהו או משהו שהוא מזלזל בו
ולמה.

אם הוא יענה סיבה מהותית ולא חיצונית
ואת מתרשמת שהוא היה כנה
אז כנראה הוא מבין אותך ומדבר "לעניין"
ויש מה לחשוב על המשך.


גם בעלי אוהב חיצוניות יפה
אבל הוא אמר לי שהוא לא חיפש דווקא את הפרמטר
הזה.

מקדים ואומר שכל הכתוב כאן הוא רק דברים כלליים. מה קורה בפועל אצלך, אצלו ובקשר ביניכם רק אתם יודעים. השימוש בלשון "הוא" ו"את" הוא רק לפשט את הנכתב.

 

לגבי החששות - ברוכה הבאה לקשר רציני. לכולם יש חששות, לנשים בד"כ יותר מהגברים אבל גם להם יש.

אם זה לא היה בנושא הזה זה היה (וכנראה גם יהיה) בנושא אחר.

הפתרון - להמשיך לברר את הקשר ולצבור בטחון. אין מה לעשות, צריך לעבוד ויש דרך לעשות כדי לחזק קשר.

 

לגבי השאלה עצמה אחלק ל2. אני מתאר כאן התפתחות של קשר רציני ואמיתי ולא מבט שטחי (שאני מעריך שכבר היית מזהה אם זה היה המצב).

 

1. עצם העובדה שאת יפה בעיניו - מצויין. יופי זה לא דבר סטטי. 5 דקות לתוך הפגישה הראשונה הוא כבר יודע +/- איך את נראית. משם והלאה זה עניין של קשר והתחברות. ככל שהקשר נעשה רציני יותר ואתם מתקרבים זה לזו את נראית יותר יפה בעיניו.

המראה החיצוני לא השתנה מבחינתו אבל הקשר ביניכם "מאיר" אותך בצורה אחרת.

הפעם הבאה שהוא יאמר לך שאת יפה היא לא כמו הפעם הקודמת כי את באמת נעשית יותר יפה בעיניו מפגישה לפגישה.

(על הדרך זה עונה לך לגבי החשש לך על "אישה יפה לכל החיים" - החוויות המשותפות והקשר בינכם רק יתחזקו. הוא יאהב כל קמט וקמט).

 

2. לגבי זה שהוא אומר את זה - מורכב מאוד. תלוי מאוד ברקע שלו ושלך. מה הוא מכיר מהסביבה ומהבית ומה הניסיון שלו (קשרים רציניים קודמים).

 

אם זו באמת הפעם הראשונה שהוא מרגיש כך יכול להיות שהוא פשוט לא מתאפק וזה "|נשפך" החוצה.

 

זה יכול לנבוע גם קצת מחוסר בטחון\חששות בקשר (זוכרת שגם לגברים יש?) - בכל אישה "זז" משהו כשאומרים לה כשהיא יפה (אפילו אם היא מתעצבנת על זה...). לפעמים זו דרך של הבחור להיות בטוח שאת באמת מרגישה משהו כלפיו וזו הדרך לעורר תגובה רגשית כלפיו.

 

אישית למדתי להמעיט ככל האפשר במחמאות מסוג זה היות ולפעמים יש לי תחושה של "קיצור דרך" - במקום לעשות את העבודה נותנים מחמאה.

אני בכלל לא נכנס לצד התורני שבו כמובן עדיף להרחיק כל מה שאפשר בנושא לכיוון האירוסין, חתונה ואח"כ.

 

מקווה שעזרתי במשהו וכמובן מזכיר שוב לקחת בערבון מוגבל, את המציאות רק את מכירה.

אבל יש שלב כזה שלגיטימי לשאול בו מה גורם ל להמשיך את הקשר? (במילים אחרות: מה מצאת בי?)

כמובן שהניסוח צריך להיות עדין ומכובד, אבל סיכומי ביניים כאלו חשובים בעיני. כדי להבין איך כל אחד מהצדדים רואה את הדברים. [ולהבין אם הוא קלט אותי בכלל או רק רוצה להמשיך כי אני יפה (טוב בזה הוא כמובן לא יודה) או כי יש לי אופי נח (היה בחור שציין את זה כנקודה שגורמת לו להמשיך ואותי זה הרתיח- מה אתה רוצה איזה ילדה טובה ירושלים שלא תעשה בעיות?)]

זה קצת עונה על השאלה העיקרית בשרשור אבל מתיייחס יותר לנקודה שאת הדגשת.

 

אנחנו מאד רוצים שיבחרו בנו, אבל אנחנו מאד רוצים שיבחרו בנו מהסיבות שאנחנו רוצים.

בפועל, אנשים הם הרבה יותר מורכבים מאשר הם עצמם מסוגלים להבין. בדרך כלל, אם בחור ובחורה מגיעים לשלב מתקדם בקשר, זה נובע מהרבה סיבות קטנות ושוליות ("יש עוגה ממש טובה שהיא יודעת להכין", "הוא שר ממש יפה") אבל בעיקר מהרבה סיבות משמעותיות ולא מוגדרות היטב.

כן, "יש לך אופי נוח" זה בהחלט סיבה טובה להישאר בקשר. הוא מכיר מישהי שאם במקרה מישהו עקף אותה בתור לאוטובוס, כל האוטובוס ידע. והוא לא רוצה מישהי כזאת. האופי הנוח שלך גורם לו להרגיש בנוח. טוב לו עם זה. הוא ימשיך לאהוב אותך גם אם תתנהגי טיפה אחרת, אבל האופי הבסיסי שלך הוא אופי שהוא אוהב ומעריך.

"את יפה" זה אומר שנעים לו לפגוש אותך. הפנים שלך מוארות בעיניו. כיף לו לדעת שאת בקשר איתו. האהבה הטבעית ליופי מחברת ביניכם. זה לא אומר שכשיהיו לך קמטים הווא ישנא אותך. אבל כרגע את יפה בעיניו, ולכן כרגע זה כלי של החיבור ביניכם. יבוא יום והוא יאהב את הקמטים.

 

הוא לא באמת יודע מה גורם לו לרצות אותך. הוא יודע אילו תכונות שנעימות לו הוא יכול למצוא בך. אם את רוצה לפרוט את החיבור ביניכם ברזולוציה כזאת, זה לא תמיד יהיה נעים. אבל רק ממרחק רואים את התמונה הגדולה והפשוטה והיא שהוא מעוניין בך ובקשר איתך. לא כל גבר הוא מומחה לנחש אילו מחמאות יעשו טוב לאיזו אשה, מה התכונות שהיא רוצה שהוא ימצא בה. ולכן הוא מתמקד בתכונות החיוביות שהוא רואה כרגע. זה לא הכל, זה בסך הכל משחק אסוציאציות.

התכוונתי לומר שהרבה פעמים יש תחושה שמי שמולי בכלל לא קלט מי אני ומה שמי, וממשיך כי אני עושה לו חיים קלים, וזו תחושה שלי אישית קשה להסתפק בה. ולקראת החלטה כן יהיה לי חשוב לשמוע יותר, ולהבין שהוא מבין.

 

אבל זה לא יפה תכלס מה שכתבת ...

למה לא יפה?

בחיי חחח אחד הדברים המצחיקים שיצא לי לראות בפורום לאחרונה

יש א/נשים כאלה. הפסד שלהם.
ממשיכים הלאה.