פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 236)

אלא זה משהו שבך...

יש פעמים שיש קשר ממשי לבנאדם. קשר למשהו שמחוץ אליך.

ויש פעמים שהיחס לאדם השני הוא לא יחס של קשר ממשי אלא מעורר דברים אישיים בלבד.

מתי שמשהו חושב על מישהי שהיא יכולה להיות אשתו זה מעורר אצלו משהו מסויים. זה לא בהכרח מעיד שיש בניהם משהו. באותה מידה זו יכולה להיות מישהי אחרת גם שתעורר אותו דבר (בתנאים מסויימים כמובן).

 

ברגע שמשהו אחר נכנס לחיים שלנו ומהוה חלק מהם שמעורר אותנו לדבר מה, אז או שנתחבר אליו באמת או שנפרד ממנו.

ברגע שיש משהו שיש לנו קשר ממשי איתו הפרידה תהיה כואבת ולא תהיה משחררת.

ברגע שמדובר שזה רק משהו שהיה בנו ועורר אותנו אצלו הפרידה תהיה משחררת כאשר נצא מהצב של "תלוי ועומד" ולא תורגש כאב בגלל שאין קשר ממשי אל הבנאםד רק התעוררות שמשהו שקיים בנו גרידא.

גבר שלא עשה ישיבה אומר משהו על הצד התורני שבו, שיש לו השפעה עליו וזה בחירה שלו.

מנגד, מישהו שעשה שירות לאומי יכול להיות שזה משום שקיבל פטור מהצבא על רקע בריאותי והחליט ללכת לשירות כי יותר קל להתנדב שם מאשר לחזור למסגרת צבאית כהתנדבות.
בדוגמא הזו זה דווקא לא בבחירתו של האדם, ובמסגרת הבחירה הוא עשה דבר ראוי ויפה בעיניי (:
אני חושבת שיש הרבה שלא יפריע להן שגבר עשה שירות ולא צבא, במקרים כאלה.

לא חושבת שיש מוסד או מקום ספציפי ששם יש בנות שלא אכפת להן ממשהו מסויים..
שיהיה הרבה הצלחה!

תודה

 

בגילאים מבוגרים כבר לא מתלהבים כל כך מצבא ורוב האנשים כל סובלים בצבא נשמע לי הזוי לגמרי להחשיב את זה כדבר משמעותי ברמה כזאת שלהוריד לגמרי מזה

 

בכל אופן כדאי ותמשיך לחפש אנשים בז'אנר שלך (רמה דתית, אופי) ושכל הנושא של הצבא יהיה יחסית שולי.

 

נ.ב - אתה שלם עם עצמך ביחס לדברים הללו? זה נשמע לי הכי קריטי שיש לעניין

בעיניי לא מחפשים את אלו שלא אכפת להן "להתפשר". מחפשים שנהיה גאים ושמחים בחיים שלנו, ממילא גם משפחתנו לעתיד תהיה בע"ה. והיא, הבחורה המדוברת, תהיה בכל מקום בו תחפש, לכל הפחות בכוח. מתנצל שזו אולי לא נראית תשובה פרקטית, לעניות דעתי היא כזו.

איזה בת בגיל הזה בכלל אכפת לה מזה? אתה בטוח שזו הסיבה שתוקעת אותך? אנשים משתנים ב14 שנה כל כך הרבה.

כנראה שלא כולם משתנים או לפחות לא בחלומות שלהם.

מי שהיה בצבא בדרך כלל סבל כמות מסויימת של זמן שהוא היה שם.

מה העניין?

השאלה "מה הסיבה" בטוח תגיע מתישהו, אלא אם כן אתה תעלה את זה מיוזמתך.

 

בסופו של דבר, יש הרבה בנות שלא רוצות בחור שלא היה בצבא - ולא משנה מה הסיבה. 

ויש בנות שלא מפריע להן שלא עשית צבא, אבל אם למשל הסיבה היא סעיף נפשי אז הן ישמרו מרחק, ויש אחרות שדווקא בעיה פיזית תגרום להן לפחד...

 

בקיצור כל מקרה לגופו, אבל אני בהחלט חושב שבגיל 32 זה כבר פחות משפיע מאשר בגיל 23 למשל.

 

 

אולי זה יכול להעזור בתור דוגמא קטנה? לתת כיוון?

מגיבה רק כי חושבת שחשוב לחזק את מה שכתבת.
זו תפיסה שלענ''ד אי אפשר לטפל בה בשיטת עשה זאת בעצמך.

בנוגע למה שכתבת שם, לראות אדם בסיטואציות חברתיות ובנוכחות זרים, זה אחרת מלהיות במרחב שבו אי אפשר וגם לא יכולים להיות עם מסכות לאורך זמן.
אז לא הייתי לוקחת שיעור על כללות המין האנושי ממקרים ספציפיים, לא לכאן ולא לכאן, כי בסופו של דבר אנחנו פרטים נפרדים ושונים, וכל אחד הוא מי שהוא והעבודה האישית שלו בחיים.
תפיסה פנימית דורשת שינוי מבפנים, ומומלץ לעשות את זה בעזרת גורם מקצועי שמתאים לך ומכיר את השבילים והדרכים לשינוי משמעותי ואמיתי לטוב לך.
@היא יושבה בחלון

ועדיין לא מרגישה שהצלחתי להתשחרר מזה
בטוח שזה תהליך ארוך אבל כמה ארוך? אני כבר שנה אצלה ורוצה לחזק מהצד

שולחת לך משהו באישי.

וגם בהנחה שפסיכולוגית- אם ידוע לך לאיזה זרם מרכזי משתייכת, או שיטה עיקרית בה מטפלת

יש לך שיח פתוח איתה על הטיפול?

וגם עצם העניין שתכירי גברים טובים יותר ויותר זה מערער על התפיסה הישנה ועוזר לדייק אותה

לי הייתה תפיסה שאישה=נצלנית. תהיה טובה אליך רק כדי להשיג מה שהיא רוצה. זה ישב עמוק בתוכי ומשום מה רק בגיל 26 ככה זה צף (אם הייתי מתחתן עד אז הבעיה לא הייתה באה לידי ביטוי לדעתי). יתכן שזה בגלל שבגיל הזה הרבדים החיצוניים של הנפש כמו התרגשות וכו' נחלשים ואז השינוי וההתחדשות פחות יכולים להתרחש ומה שעמוק בפנים יוצא (יש בזה גם יתרונות כמובן. ברור לי לדוגמא שעכשיו אני יודע הרבה יותר טוב איזו בחורה באמת מתאימה לי).

התפיסה הזו הייתה מקובעת עמוק עמוק בתוכי. ידעתי שהמציאות לא כזו באמת וגם הכרתי בנות טובות מאוד, אבל קשה לשנות תפיסת מציאות שיושבת חזק בתת מודע.
התפיסה הזו התחילה להיווצר אצלי כבר בגיל צעיר מאוד, מאז שאני זוכר את עצמי, והמשיכה בכל שנות הנערות. אין טעם לעסוק ככ בגורמים, אז רק אומר בקצרה שהסיבה העיקרית לתפיסה הזו, זה האופי וההתנהגות של אמא שלי (לא מכוונה רעה. שילוב של אופי ודברים לא פשוטים שהיא עברה בחיים)

מה עושים (לא הלכתי לטיפול, מסיבות שונות. טיפלתי בעצמי. לקח זמן אבל די הצליח לדעתי):
1. קודם כל תפילה. בפרט פה בעניינים של נפש שדברים יכולים להיפתח פתאום. אבל כמובן בעיקר תפילה שיברך ויצליח את פעולותייך להתגבר על הבעיה.
2. להסתכל על המצב מבחוץ, כאילו מישהו אחר עובר אותו ומה את מייעצת לו.
3. לדמיין את עצמך בזמן בו נוצרה הבעיה עם מישהו אחר שמתנהג כראוי (נגיד במקרה של אבא קשוח מאוד- לדמיין אבא טוב).
4. להיזכר באנשים טובים מהעבר שלא היו כאלה ובדברים שקרו איתם (וכן להיפך. לא להתחפר בזכרונות מהרע שהיה).
5. לדמיין אותך במציאות הנוכחית עם בעל טוב. ככה את מתחברת למציאות האמיתית ולא לזו שמצייר לך תת המודע כדי להגן על עצמו.
6. לא לקרוא ולא לשמוע דברים שמחזקים את התפיסה של תת המודע (נגיד סיפורים על אלימות במשפחה). בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה.
צריך להיזהר כי תת המודע דווקא נמשך לשמוע סיפורים כאלה כי כאילו מדברים עליו (תת המודע הוא כמו אדם נוסף שחי בתוכנו עם חוקים ועולם משלו. אנחנו זה יותר השכל והרגש ויש מקום משותף בו הם נפגשים עם תת המודע. צריך שבמקום הזה הם ישנו אותו ולא הוא אותם).
7. להעביר את תת המודע חוויות טובות ומענגות (בפרטי ובכללי). לאלף אותו מחדש לפי תפיסת המציאות האמיתית, שבעולם יש יותר טוב מרע.
אלו יכולות להיות חוויות רוחניות (דבקות בה' מחדשת את הנפש בגלל הענווה והביטול שהיא יוצרת) או רגשיות (שירי אהבה יפים ומרגשים שמחזקים את האמון והרצון באהבה).
הדרך להגיע לתת המודע היא או ע"י חלומות שלצערנו לא ממש בשליטתנו (אבל בהחלט תתפללי שיהיו לך חלומות טובים בהם תחלמי שאת בתוך מציאות טובה) או ע"י כניסה למצב של גלי תטא במוח (אולי תנסי תטא הילינג אגב). יושבים בשקט, נושמים עמוק, נרגעים. נכנסים למצב כזה של נמנום ואז חושבים מחשבות טובות או שומעים שירים שקשורים למה שאת רוצה לעבוד עליו. גלי המח האלה קיימים גם מיד כשקמים בבוקר או לפני שנרדמים. לוקח זמן אבל זה בהחלט עוזר.
אגב, גם הרפיה של הגוף ולימוד איך לחוש אותו (יוגה כזאת) עוזרת להרפות את הנפש ולהתחדש
8. לא לחשוב יותר מדי. לחיות את החיים. ככה התובנות שהבנת בזמני חשיבה והתבוננות או הדברים שעבדת עליהם ברגש מתקבעים בנפש.
9. תתפללי שתפגשי, גם בלי קשר לדייטים, גברים שבולט מיד שהם אנשים מאוד טובים. חוויה מתקנת.
לי זה קרה עם איזו נערה צעירה עם לב ממש טוב שעבדתי איתה וזה עזר לי.
10. "המתקה" (זה השלב הסופי בעקרון אבל יכול גם לעזור תוך כדי לפעמים)- תחשבי ותדמייני שיש איתך גבר חזק, פיזית ונפשית, שממש אוהב אותך ומשתמש בכוחות שלו אך ורק כדי לעשות לך טוב ולהגן עלייך. נגיד הוא בחיים לא יכעס עלייך אבל כן יתעצבן על מישהו שדיבר אלייך לא יפה.


בהצלחה. ה' איתך. תעשי את שלך ויהיה טוב בעז"ה

שאוכל לקרוא את זה שוב ושוב בלי לראות מה שאני לא רוצה לראות (זה היה לי מעט גס)

ומחקתי (התלבטתי אם לכתוב את זה כמובן ואמרתי שאכתוב ממש ברמז בשביל חשיבות העניין).

בהצלחה

מבינה לליבך ♥️

*מתחם התחנה
*פארק טדי
*גן הפעמון
*משכנות שאננים
*טיילת ארמון הנציב
*ליד התחנה של כיכר דניה יש פארק

העתיקה, ללכת לכותל/סיבוש

1. על זה.
2. ועל זה.
(פפ הלפרט)
חח איזה קרציה אני:/

אמממ
1. שהשבוע הקודם היה מצוין.
2. שהייתה שבת טובה.
3. שסגרתי שם לאלול.
4. ועוד מלא.

לא יעזור שאני ארוץ ואצטרך להתאים את עצמי לקצב.. ותכלס לא יהיה לי נעים לרוץ ליד מדויט.

כנ"ל לגבי רכבות

סתם מביך,

אבל אין שום סיבה שזה יקרה. כדאי לתכנן קצת לפני...

כמה שאלות

1. משתפת את אמא שלי / אחיות שלי / חברה מסוימת - רווקה.

2. עם ההורים.

3. יש לי חברות "חדשות" אבל רובן ישנות.
אחוז החברות הנשואות גדול.
יש לי רק חברה וחצי רווקות.

4. הייתי שמחה לחבר חדש וכשנהיה ממש חברים, נתחתן

1. משתפת המון את אמא שלי ואחותי הגדולה, עם חברות זה יותר חוויות והתלבטויות של יומיום
2. גרה עם ההורים
3. יוצרת חברויות חדשות, לא דווקא מאוד קרובות אבל נראלי שזה תלוי בעיקר בכמה אנחנו נפגשות
מהחברות הקרובות בערך חצי נשואות אבל יש גם הרבה לא נשואות סביבי
4. אני יחסית בסדר עם המצב, ומתחברת למה ש @חיים של כתבה שהייתי רוצה את החבר ששייך לי

אולי את שייכת לו.. הוא בעלך לא?

לא התכוונתי למשמעות של בעלות, כלומר לא שייך לי= בבעלותי, התכוונתי לזה שאנחנו שייכים אחד לשני, כי יכול להיות מישהו שהוא חבר טוב ואדם מתוק ומדהים אבל שגם תהיה הרגשה שאנחנו לא שייכים אחד לשני..

אגב.. אני אקבל ואשמח אם תגיד לי שאתה לא מבין על מה אני מדברת, זאת הרגשה נורא מתסכלת בדייטים ולא הייתי מאחלת לכם

אולי אני מגדירה את זה בצורה אחרת ולא מוכרת אבל כן קרה לי שניפגשתי עם מישהו והוא היה מדהים! באמת בחור זהב ומי שתתחתן איתו באמת באמת תזכה! -פשוט לי זה הרגיש שזה לא הבחור ששייך ונכון לי, סוג של יש לו הרבה הרבה טוב אבל הטוב הזה לא שייך אליי ולמה שאני מחפשת בבעלי

הרעיון הכללי בהחלט מובן.. אבל מה הקריטריונים שלך שעל פיהם את מחליטה אם הוא שייך או לא?

אולי פשוט יותר להגיד שאין התאמה וזהו?

מבחינתי אם אין התאמה זה שאנחנו באמת לא מתאימים בדברים מסויים, בין אם זה גישות שונות או דברים בסגנון..
תחושת שייכות לדעתי זה דבר שהוא לא דווקא שכלי שאפשר לקשר אותו לקריטריון מסויים.. זה פשוט תחושת שייכות חח.. לא קרה לך שהגעת למקום מסויים והמקום עצמו הוא טוב אבל מבפנים הרגשת שאתה לא באמת רוצה להיות במקום הזה?

באמת היה מקום כמו שאת מזכירה .. מבחוץ עד המפתן הוא היה אחלה, אבל איך שנכנסתי אליו הרגשתי שאני ממש לא רוצה להיות שם.. זה היה הבית ספר שלי

את הרמת לי לכזו הנחתה חבל״ז

השאלה אם כדאי להסתמך על זה יותר מידי במציאת בן זוג? כלומר אולי עכשיו את לא מרגישה חיבור אבל אחרי כמה זמן כן תרגישי? מרגיש לי מוזר לדחות זיווג על דבר כזה.

וזה לא אחרי דייט אחד, אם נפגשתי איתו כמה פעמים וראיתי שזה לא משהו שמשתנה אז אני כן אקשיב לאינטואיציה שלי שזה כנראה לא מה ששייך לי (וזה לא שבאתי לדייט נוסף כדי לסמן וי או לתת הזדמנות, באמת באתי פתוחה לנסות להכיר ובאופן טבעי גם לנסות להתחבר).

 

ואני לא אומרת את זה בתור כלל, אבל יש בכל קבוצה יש אנשים טובים ומיוחדים וכנראה שלא עם כולם אתה תהיה בקשר של חברות קרובה, אז תשאל למה ומה הקריטריון? ולא תמיד יש תשובה ברורה...
נכון, אולי זה ישתנה אם רק תהיו קצת יותר ביחד ותכירו אבל מראש לא הכי באלי לבלות המון עם הבן אדם הזה.. לא מרגישה שייכת אליו

ואני יודעת שקורה שיש שניים שלא מתחברים אחד לשני ובסוף נהיים החברים הכי טובים אבל לא הייתי סומכת על זה יותר מידיי בבחירת בן זוג...
וכמובן, אולי אני טועה...

האמת שאחרי שהסברת את זה, זה נשמע לי הגיוני. נדמה לי שזה קשור להמון תהליכים שחלקם קשורים לזרימה בעיקר.

אמור מעתה: הרי את שייכת לי, כדת משה וישראל.

ומסכימה שזה דיי קשור לזרימה

בטוויטר(בפתוח ואת האישיים יותר-בנעול), בקבוצות וואטסאפ ספציפיות שהן סוג של המקום הבטוח שלי שם.

2. טכנית עם ההורה ושני אחים, מהותית לבד.

3. זה בתקופות, אני לא בקשר עם חברות מתקופת האולפנה/מדרשה/מפעל אבל עם החברים שיצרתי אחרי שעזבתי את המפעל אני עדיין בקשר אני מניחה שזה קשור לזה שהם "פנויים" אליי יותר ושיצרתי אותם בלי מסגרת "מחייבת".
כמות הנשואים נמוכה מאוד, ומבין אלה שאני נפגשת איתם על בסיס כמעט שבועי אפסית(שניים התארסו לאחרונה והם הזוג היחיד כרגע שאני בטוחה לגביו) אבל זה הגיוני כי רובם קטנים ממני בשנתיים ויותר.

4. כן, אני רק מפחדת שכשאני אצטרך לפרנס(ואני אצטרך) הקשר יתמסמס ואני אעלם ואני גם מפחדת שהם יעלמו

1 חברים, אחים/הורים. כמה שיותר לכיוון המשמעותי - חברים יותר קרובים

 

2 הורים, אבל יש בזה גם לבד במידה מסוימת

 

3 כן אבל שומר בעיקר חברים ותיקים. רובם המכריע נשואים, אבל הרבה מאד מהם עברו איתי כמה שנות רווקות

 

4 בהנתן המצב הכללי (רווקות, עבודה, סביבה קיימת) - המצב בסדר גמור, אבל עם מזל פה ושם היה יכול להיות יותר טוב בפרטים (אם למשל חברים קרובים היו גרים קרוב יותר וכדומה. יכול היה גם להיות הרבה יותר גרוע)

אולי אתה משלם כפל

1.
2 חברות טובות שלי שהן בגדר מצילות נפשות בזכותן אני עוד שפויה

2. לבד, בדירה ליד ההורים, אין כל כך חברת שווים באזור

3. משתדלת ליצור, בערך 50%

4. בערך כן

1. הורים ו3/4 חברים קרובים.
בדברים פחות משמעותיים ואישיים יש מעגל חברים רחב יותר

3. יש חברים קרובים משלבים מאוחרים יותר.
אבל העיקר זה החברים מהתיכון/גדלנו יחד.

כל החברים הקרובים נשואים, חוץ מאחד למיטב זכרוני

4. מרוצה כי אני חושב שיש לי חברים טובים וקשר מאוד טוב איתם.
והם באמת נשמות גדולות, נמצאים כשצריך ולא שכחו אותי בכלל אחרי החתונה..
וגם לא מרוצה כי יש רצון וצורך ליותר, בעיקר בשוטף

1. חברות שלי. מקבלות ממני שיתופים יומיומיים.

2. גרה עם ההורים.

3. כל הזמן מכירה חברות חדשות ונשארת גם עם הישנות. בערך רבע מהחברות הקרובות שלי נשואות....

4. מרוצה בהחלט מהמצב.

משתף איתם באופן שבועי כל אחד לפי מה שמתאים אבל זה בדרך כלל שיחות עומק ומשמעותיות.

מרוצה מבחינת זה שאני לא אוהב small talk ויש לי מספיק אנשים לדבר איתם.
ברור שעם אשה אני מצפה שזה ישתכלל.

1. בעיקר חברים.

 

2. תלוי באיזו תקופה של השנה.

 

3. בהנחה שהסביבה עדיין מתחלפת מדי פעם. חייב ליצור חדשים, הם זמינים יותר, אפילו אם רק ברמה הטכנית.

 

4. בגדול כן, הגיוון והשינויים מרעננים ומחדשים כוחות.

1. חברים משפחה וכל מי שיש דיבור איתו. 

 

2. עם חברים

 

3. מחדש. כל מעבר בין מסגרות מוליד עוד חברים.

 

4. תמיד יש יותר טוב אבל מודה על מה שיש

1. 2-3 חברים קרובים

2. גר עם שותף.

3. בגדול נשאר עם 'של פעם' אבל זה כנראה בעיקר גלל סיטואציה.

4. היה יכול להיות יותר טוב, אבל לא רע.

 

האמת שציפיתי למגוון תשובות אחרות 
כיף לקרוא את התשובות שלכם /ן 

1. אמוש וחברה טובה,
דווקא על שיחות משמעותיות והתלבטויות אני פותחת עם יותר אנשים, עם חברות במעגל היותר רחוק אבל עדיין קרוב, עם אחים שלי, עם גיסות שלי... לפעמים אני מרגישה שדווקא השיחות הקטנות על היומיום הן יותר אישיות מההתלבטויות הגדולות.
2. ההורים
3. יוצרת, וגם חברות מהילדות, מי שאני הכי איתה בקשר היום אנחנו ביחד מהמעון
+ מממ 2-3 , פעם הייתי עם בנות שנשואות היום יותר בקשר, זה טיפה התרחק בלי קשר לנישואין, פשוט לא היה איך להיפגש.
4. מה זה מרוצה?, טוב לי מוקפת באנשים מדהימים, משתדלת לנצל את הרגעים האלה, להשקיע בבית, בחברות, בעצמי, בלימודים... ומצד שני מתכוננת לעתיד, לא מתפרעת עם ההווה כי יודעת שבעז"ה בקרוב אני אהיה עם אדם אחר במקום אחר.

משתפת חברות

גרה בבית עם המשפחה רחוק מחברות אבל מקווה לנות בקרוב

בעיקר חברות מהתיכון

לא יודעת חלק כן וחלק לא 

מה שלי עזר אחרי פרידות משמעותיות-
למחוק את המספר, ההתכתבות ותמונות.
קודם כל לבכות ולשחרר.
אחרי זה ללכת למקום שטוב לי שמה להתפלל ופשוט להתפלל, לבכות ולדבר עם ה'.
ואז לכתוב מכתב לבחור ובו להגיד תודה על מה שהיה בקשר ולשחרר אותו ממני כדי שאני אוכל להיות פנויה לבחור הבא ולא לחשוב שאולי נחזור- כמובן שזה לא בשביל להביא לו...

יש הבדל אבל גם שזה קשר ישן עדיין לפעמים שלא הולך הלב מתגעגע לקשר כזה, לאו דווקא לבחור.

למחוק מספר שלו ושל חבריו. לא לדבר איתו. לא לעדות השוואות. ושיש בבדאות מישהו שמתאים לך. והוא בוודאות לא האחד הזה

בהצלחה!

לא להשוות זה בחירה. לא תוצאה.
גם אם היא קשורה אליו היא יכולה לא להשוות

ולא לדבר איתו זה ברור בעיני..אבל איך משכיחים מהלב

ולהמשיך הלאה.

וכמובן לשתף רגשות כדי שזה לא יישאר בלב.

אם זה יושב על הלב כבר זמן ארוך אפשר ללכת לכמה שיחות אימון אצל מישהי טובה. אוכל להמליץ בפרטי על כאלה

בהצלחה!

אולי אפשרי גם בלי אימון, לנסות קודם עם עצמי..
לכן מבקשת ממי שעברו תהליך עם זה
אולי יכולים לתת לי כלים, ולחסוך את זה..

לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב

איזה מקסים לראות שעדיין קיים הקריאת ספר תהלים לכבוד שב"ק...

שבת שלום!
ישועות לכולנו

וגם ברחובות עצמה יש פארקים שווים

לא שווים

רחובות זו עיר גרועה לדייטים

יש בבילו את בראנצ׳וס,נינה ביאנכה.
ברחובות עצמה יש את ביגה,לה-לה,רות.

אבל בפעמים שהייתי בצומת בילו היה רק את בראנצ'וס שכשר. רחובות עצמה זה משהו אחר. אמרתי על בילו

אגב,יש בבילו גם פלאפל כשר

בכניסה לעיר.
לא הייתי שם שנים, אבל כשהייתי היה בסדר.

קוראים לזה גם גבעת האירוסים

אז יש דברים במרחק בערך 25 דק מרחובות אם זה טוב-
תל חדיד
מעיין עין ורד בכרמי יוסף
גבעת הרקפות בטל שחר
יער בן שמן
פארק קנדה - אזור לטרון
חוף פלמחים-אזור ראשון

ליד בסיס/אנדרטה.
או שזה בכיוון אחר.
כי אם זה מה שאני מדבר עליו, ולא זוכר את השם שלו..
אז אחלה מקום(:

בדקתי קצת ונראלי אני מדבר על משהו אחר..

בקרוב בע''ה!

פשוט תמיד נראה לי שגם המנה של היחיד איכשהו מוגזמת חח

אין לי מושג על מה אח מדברת

זה ארוחה זוגית והיא עדיפה על רק חביתה ורק סלט

קןראים לה זוגית כי היא מיועדת לשניים
שאלתי למה דווקא שניים בן ובת ולא שניים בנים/ בנות?

דיברתי על ארוחה עם עוד מישהו

מה את רוצה ממני בקשה
לא רק אני הבנתי ככה

יודע לא לצפות

אולי זה חבל

ועדיין, גם אם לא אישיו, אני מסוגל להתחייס לזה

אני אישית לא רואה הבדל גדול בין אם אני לבד או עם מישהו.

באופן כללי, אם אני לא ממהרת אז לפעמים אחכה, אם אני בלחץ להגיע למקום מסויים אני כנראה אעבור.
דבר נוסף שמשפיע על ההחלטה, זה אם יש אנשים ברחוב (חוץ ממנו).

בכל מקרה, בד"כ מעבר ברמזור אדום ילווה אצלי ברגשי מצפון קלים.

אני אחכה.
אם אני בספורט אני אעבור.
בדייט אני כנראה אחכה.

אני חושבת שרק אם אהיה עם ילדים קטנים לא אעבור...
הרמזור נועד לשרת אותי, לא אני אותו
חוקים בכללי נועדו לעזור לנו בחיים ואני בעד להשתמש בהם בהגיון ולא בכל מצב רק כי בשם החוק היבש
צריך לחשוב מה עומד מאחוריהם ולהתאים למצב... אם יש שלט כלשהו צריך לחשוב למה שמו אותו ואם אין בעיה מהבחינה הזאת אז אפשר לעבור על החוק (לא בכל המקרים, יש פעמים שהיתרון הוא דווקא בשמירה כללית על החוק)

בקיצור זה לא מצוות ה' שטעמן לא ידוע, זה סה"כ חוק לשמירה על הסדר.

ואז הגיעה מכונית

בכללי אני עובר חופשי חוץ משני מצבים
1 - יש ילדים מסביב
2 - כשאני על מדים (לא שאני מהאלה שכאלה אבל זה לא בכוונה)

בדייט במצב כזה שאין אף אחד ואין רכבים ומקום צדדי אני מקווה שנעבור את זה

תעבור אל תעבור.. נו.

שאני רואה את כל הכלי רכב שמגיעים אני יעבור גם באדום.

יש כבישים שאתה יכול לחכות חמש דקות לרמזור.

בדייט בדכ כן אבל תלוי בבחור.

לא מרשה לו לחצות באדום, באחת הפעמים הראשונות בלמתי אותו עם היד שלי

בדייט, אשאל אותה אם בסדר מבחינתה. כי למה לא אם לי זה לא מפריע...

אא"כ זה יישוב דתי או מקום בו אין להבנתי חילול ה' אם אעבור.

להכיר מישהו סתם מהחיים ולא שזה נעשה בצורה רישמית של הכרות..

רק הקטע שאפחד לא שואל אותנו מה העדפות שלנו בנושא 🤷‍♀️

כמו שאמרת בעצמך (שאחד לא שואל אותנו)

נשמע לי ממש פריווילגי לא להתפשר על זה ולא לעשות שום צעד בנושא בגלל זה.

 

למרות שיש אנשים שממש קשה להם להתחבר לקונספט וזה מובן ממש ממש.

אבל זה א' ב' לנסות או לחשוב על זה לפחות

 

באמת זה יכול להיות הרבה פעמים פונקציה של גיל.

וזה דרך הדברים שלא יצא לך מהם דבר + עוד כמה. וה' יכיר לך את אישתך מהדברים האלה או שלא מהדברים האלה

ואולי יהיו ילדים?

 

עד שיראה את עצמו מסוגל להקים בית בשל ויציב.

יחד עם זה, ממליצה להתייעץ על זה.



בהצלחה!

בין אדם דתי שפתוח לעולם התרבות המערבי עם המאפיינים של זה, ועד אפילו לחילוני ממש רק שמייחס עצמו כשייך לחברה החרדית שבה גדל.

אני מציעה לבדוק אם זה מה שאתה מחפש ולא להתקבע על "גדלה בבית חרדי", שאולי זה דבר שאתה מעריך אבל זה לא בהכרח מעיד על האדם עצמו ועל הערכים שלו

חושבת שאם אפשר (כי לא תמיד אפשר) לפרגן בכמה מילים ולהגיד ששמחת להכיר למרות שזה לא כל כך מתאים .

אם זה קשר קצת יותר משמעותי, אז אפשר לפרט קצת יותר

מה שהוא מרגיש שיגיד.
מצידי שיגיד את לא הטעם שלי .. כל עוד הוא כנה באופן מלא אעריך את זה מאוד .

להחליט להיפרד נשמע יותר על הקרקע...
אז כמו כל פרידה, שתהיה נעימה. לכן חשוב שמי שנפרד יהיה שלם עם ההחלטה ויגיד את זה בביטחון ולא בהתפתלויות. פשוט באמונה שזה הדבר הנכון וזה לא מוריד מהאדם שנפרדים ממנו, וכמובן לא פוגע בכלום ביכולת שלו להמשיך ולפתוח זוגיות מעולה עם אדם אחר. מצד שני זה ממש משמח כשאומרים כמה מילים טובות על משהו טוב שראינו באדם השני, או משהו שהיה נעים להכיר בגללו, ומאחלים הצלחה בהמשך מכל הלב.
אגב, לדעתי לא מסיימים שום קשר בתחושה של "אין לנו מה לדבר יותר", בניסיון לסגור סיפור ושלום.... כי זהו אנחנו לא זרים יותר, וגם אם הכרנו למטרה מסויימת בסוף יש פה בן אדם עם נפש עולם שלם... ואם זה היה קשר ארוך יכול להיות שאחד הצדדים יצטרך אחר כך עוד שיחת טלפון כדי להיפרד באמת אחרי השיחה של ההודעה... בקיצור תלוי, אבל הכל ברגישות, באמונה חזקה ובלב חם.

איך אני שונאת פרידות😭 אל תיפרדו ממני אתם עדיין קיימים פה גם אם הקשר לא בא לידי ביטוי!

ובאמת-
בעיקר שזה לא יהיה בהפתעה. תלוי בסיטואציה, תלוי בשלב, תלוי. ועדיין.
הצורה שעושים אתזה חשובה, זה חשוב לעשות בעדינות, אבל אם זה בא משום מקום- כבר יש בזה משהו לא עדין.

בכל מקרה, הייתי שמחה לאמת. וטאקט.
אני מרגישה לפעמים שכשאנשים לא אמיתיים הם עושים את זה בשביל עצמם- כי לא נעים להם לחתוך, כי יש להם מצפון, כי הם מנסים לצאת בסדר או כל סיבה אחרת. אז הם מרפדים את זה בכל מיני אמירות חלולות רק בשביל להרגיש טוב עם עצמם. בעיני להיפרד יפה זה לא לחשוב מה יוציא אותי הכי נחמד, אלא לחשוב איך אומרים את האמת- ברגישות.
אם לא נוח להגיד למה חותכים אז פשוט לא לפרט יותר מידי. אבל גם לא להמציא. לא לדבר מסביב.
לא חייבים ולפעמים אפילו כדאי לא להגיד הכל, אבל מה שכן אומרים- שיהיה אמיתי.
כמובן שלעשות אתזה עם שכל. לא להביע פרשנות על הצד השני, להביא רק את המקום והתחושות שגרמו לך לזה. לדבר בכנות, אבל לבחור את המילים.

אפשר גם להגיד כמה מילים טובות. אבל אם באמת חושבים ככה. שוב- שזה יהיה בכנות. אני חושבת שאנשים מרגישים לרוב אם מישהו מתכוון לזה כשהוא אומר- שמחתי להכיר/ אתה מקסים/ למדתי ממך/ כל דבר אחר, או שאומרים את זה וזה ריק ממשמעות. מאמינה שלרוב אפשר למצוא משהו טוב (אם לא על האדם- אולי על הסיטואציה?).


אם מתאים לשלב ולמצב- לאפשר לצד השני להגיב, לשתף מה הוא מרגיש. זה לא נעים לחתוך, מתים לסיים עםזה. ובכל זאת, אם מתאפשר- להקשיב לצד השני. ששני הצדדים יעשו קלוז׳ר כמו שצריך.

אבל סתם- המילה לחתוך קשה לי.. לא יודעת חותכים טישו או סלט בגדול

כן השתמשתי בביטוי הזה אבל יותר ויותר עושה לי רע לומר אותו, לא עדיף לומר "לסיים את הקשר"? להפרד?

סתם נשמע לי יותר מכבד את הצד השני ואת עצם המפגש האנושי הזה..

צודקת בהחלט.

(לי אישית המילה "להיפרד" נשמעת לפעמים דרמטית מידי לסיטואציה 😅 נניח אחרי שניים-שלושה דייטים. אבל אולי באמת "לסיים את הקשר" זה תחליף מוצלח)

מצד שני אולי זה בדיוק הענין- להבין שצריך לייחס למפגש יותר משמעות ורגישות ממה שאנחנו נוטים לתת לו

בטוחה שכל אחת פה תאמר דבר אחר, אבל לא משנה איך עושים את זה- מסיימים בכבוד ומסכמים את הקשר בראיה טובה..

גם אם היה יבש פיצוץ תמיד יש נקודה טובה להעלות ולדעתי כן חשוב לחכות שניה לפני שאתה מתקשר ולחשוב איך אתה אומר משהו טוב ואמיתי אחד שהקשר תרם לך בו, או אפילו לא לומר אותו ורק להזכיר לעצמך כי ניכרים דברי אמת..

בכל מה שקשור לנימוק- לא כולם ולא תמיד מבקשים אותו, אז לא צריך בכוח... ואם כן עדיף שתשליך על עצמך ופחות עליה (וכן להיפך)

באמת אחד הדברים שדורשים הרבה מחשבה ורגישות..

מתי שמדובר במישהי שאוהבת אותך (לאו דווקא בהקשר הרומנטי, אלא פשוט אכפת לה ממך) - היא תקבל את זה בסוף אם זה יהיה בצורה מכובדת ורגישה.