פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 239)

כי התחנכנו על העקרונות של תפילה, שאפשר לבקש וה' נותן. והשגחה, שה' נותן טוב למי שעושה טוב

 

אבל מצד האמת, השאלה מה נכון ומה לא נכון, לא קשורה לזה

ולכן בסופו של דבר שני הדברים לא קשורים

 

אבל התסכול מובן וכואב

נראה לי רעיון דומה למה שכתבת עכשיו

אני גם זוכר שכתבתי. אולי מחקו כי חשבו שזה מתחזה

 

או שהוא התחזה כל כך טוב שחשבתי שאני כותב וזה היה הוא

תורת הגמול – ויקיפדיה

כבר משה רבנו, עליו השלום, תהה והרהר לפני הקב״ה על הפרדוקס שצדיק ורע לו - רשע וטוב לו

תסתכלי על השואה למשל

רק תעיף מבט על החילונים. לא נראה שיש להם פחות צרות מאיתנו

דבר ראשון , 

את צדיקה! תמשיכי ככה

זה באמת קשה שתפילה לא נענית, משהו שמאד רוצים.....

בפרט שאת "מקריבה" הכל לקב"ה

 

דבר שני,

למעשה,

מה שלי עוזר במקרים אלו,

להבין שאני לובשת צנוע כי אני מאמינה שככה זה דרך חיים נכונה

ואני בכלל לא מקנאה באלו שלבושות לא צנוע - החיים שלהן נראים בהתאם - 

יתכן שהן מרגישות ריקנות (בלי לזלזל........... אבל באופן כללי) משום שהן מראות את הגוף שלהן יותר מדי

מישהי צנועה - מראה שיש לה פנימיות ואמת "למכור" ולא רק את הגוף, כאילו שאין בה בתוכה כלום לתת........ זה נורא עצוב בעיניי.........

(כמובן לא שוללת שיתכן שיש בנות שגדלו בדרך חילונית והורגלו לכך ועדיין יש להן לב טוב וכו', לא מכלילה)

 

תביני שכשאת לבושה צנוע, את מועילה בעיקר לעצמך

לא דווקא לקב"ה

 

חינכו אותנו בחינוך הדתי שכל דבר עושים לכבוד הקב"ה והשכר ושייענו התפילות וגן עדן וכו'

אך לדעתי צריך להתבגר ולהתפכח ולשנות את התפיסה ליותר עמוקה ככל שמתבגרים - (מי שזה עושה לו טוב, לא בהכרח לכולם) - להבין ש- --  

זה טוב בעיקר בשביל עצמי!

אני מכבדת את עצמי בלבוש צנוע ומכובד!

דרך החיים הזו גורמת לי לאושר ולשמחה,

כשתתחתני, הקשר שלך עם בעלך יהיה יציב ועמוק בעז"ה, הוא יסמוך עליך כי את אישה צנועה

וזה יתרון ממש חשוב של אישה צנועה על פני מי שלא חלילה

 

אני יכולה לפרט לך עוד דברים ביהדות שהם דרך חיים , למה זה טוב מבחינת הגיון ועושה לך חיים טובים כבנאדם

(בלי קשר לגן עדן ומצוות ואם הקב"ה שמח וכו', זה כאילו היבט אחר - למה זה לטובתך)

 

וכשמבינים בהגיון - 

הכל נהיה יותר קל לדעתי, את לא מרגישה שאת עושה טובה לאף אחד,

את לא מצפה שדווקא ייענו התפילות (ברור שזה מתסכל כשרוצים משהו ולא נענים!!!! זה כואב מאד! אבל לא קשור ללבוש הצנוע לכאורה, כי הקב"ה לא כספומט, החיים קשים ויש נסיונות ולא כל התפילות נענות ממש כפי שביקשת בדיוק.... )

 

את לא מרגישה קורבן,

את לא מרגישה מסכנה,

את לא מרגישה ש"מגיע" לך משהו מהקב"ה על כך שקיימת מצוות,

 

אלא פשוט - - 

שזה טוב לעצמך

וזו דרך החיים שבחרת ובחנת

ואת מבינה בהגיון שזו הדרך הכי נכונה לחיות את החיים

 

אם תרצי דוגמאות נוספות למה היהדות נכונה בהגיון חוץ מצניעות,

יכולה לפרט לך עוד הרבה היבטים שחשבתי עליהם , בשמחה, רק תגידי

 

בהצלחה מתוקה!!!! ובתקווה שייענו כל תפילותיך ושהסכר יפרץ במהרה ויהיו לך חיים טובים ומאושרים! אמן

 

לצרכו אלא לצורכך"

אבל באמת דיבורים מחזקים

שלום לכותבת היקרה,

העולם שבחוץ נראה קוסם אבל יש בו גם הרבה ריקבון, ייאוש, ריקנות, עצבות.

לדעתי יעזור לעבוד בשני מישורים - רגשי ושכלי.

במימד הרגשי, תאהבי את עצמך, אין כמוך בעולם (באמת!), בטוח את מביאה הרבה טוב ואור לאנשים בחיים שלך (משפחה, חברות וכו') והם שמחים בך ומודים עלייך.
תעשי דברים שאת אוהבת, תתנסי בדברים שהיית רוצה לעשות, תחביבים שהיית רוצה לרכוש, עבודה. תמלאי את החלל.
מאוד מאוד ממליץ לקרוא על השיטה של ביירון קייטי ולתרגל ולחקור אמונות ותפיסות.

במימד השכלי - כשנולד משהו חדש, יש חבלי לידה, צעקות, כאבים, מראות לא סימפטיים, תחושות קשות. זה פתח להוציא אור מחושך, מר ממתוק.

אצרף משהו בשם הרב קוק שהובא בקובץ "המחשבה הישראלית": "ובשעה שאנו צריכים לעלות בהשגתנו למדריגה יותר עליונה, אז חבלים יאחזונו, כחבלי לידה. כי ההשגה הזו שהיתה לנו עד עכשיו, חדלה מהיות מספקת אצלנו. לפי מדת התפתחותנו הננו דורשים השגה יותר אצילית, יותר מאירה. וזהו סוד "פגימת השמות". שאלה השמות הקדושים, שבהם ציירנו את האלקות, לפי התפתחותנו בעמדנו על מדרגה שפלה, נחשבים לנפגמים, אחרי שהגענו לידי התפתחות יותר גדולה. ועל כרחנו אנו צריכים לעלות למעלה יותר גבוהה ולתקן את השמות הפגומים עי"ז שאנו מוצאים בשבילם את התוכן שהוא יותר פנימי. וכך אנו הולכים ועולים, הולכים ועולים. ובין כל עליה ועליה, מהפכה ויסורי נשמה".

וכן בפנקס "ראשון ליפו" פסקה מ"ח:
"לפעמים יחפוץ האדם להיות בערך פשוט ביחש לעבודת שמים, אבל מפני שיש לו כשרון להשכיל ביותר עומק, על כן אין מניחים את דעתו בזה, כדי שיתיגע ויוציא פנינים למען יביא בזה תועלת לעולם. והם מכלל יסורים של אהבה בערך הרוחניות".

לכן, ממליץ ללמוד (במקביל לעבודה הפנימית-אישיותית-רגשית) אמונה ולחדד כל מיני מושגים, כמו אלוקות, תפילה, טוב ורע ועוד.
בהקשר הזה אמליץ על הספרים "הגיון לבי לפניך" ו"חסד ומשפט אשירה" של הרב טאו.

אנשים פה כתבו דברים ממש יפים, אוכל להוסיף לך מנקודת המבט שלי, גם כאישה;)

קודם כל אני מאמינה. מאמינה בקב"ה, מאמינה בתורה שהוא נתן. מאמינה בכך שהוא ברא אותי יהודייה, וקודם כל ולפני הכווולללל אני מאמינה שאני מחויבת בתורה שהוא נתן לי.
זה לא משנה אם את מגדירה את עצמך דתיה מסורתית או חילונית- את יהודיה! והיהדות מחייבת אותנו בקיום המצוות, חילונים ודתיים באותה מידה בדיוק.

נכנסתי למציאות שלא בחרתי בה. ויש לי שתי אפשרויות מכאן- לסבול ולהתמרמר (וואללה זה קרה לי פעם וזה הגיוני, וזה בסדר ליפול אם מצליחים לעלות) ולחשוב מה היה אם הייתי משהו אחר... אבל זה לא מועיל לנו, זה לא טוב לנו. לא מוביל אותנו לשום מקום, אנחנו פשוט ממשיכים לסבול, וחבל...
והאפשרות השנייה היא למצוא את הטוב בכל זה, להתאים את החיים שלי לתורה, לראות את כל היופי שהיא נותנת לי. להבין עד כמה זה כל כך מדויק לי. ולהבין שאם הקב"ה ציווה אותי לעשות את זה- זה אומר שאני מסוגלת לזה.

בקשר לדוגמאות שנתת:
בקיץ- את לא חייבת ללכת עם המון שכבות! חולצה וחצאית, וזה אפילו יותר נעים ומאוורר ושומר עלינו מהקרינה מאשר שורטים למיניהם. את יכולה להשקיע בעצמך ולקנות בגדים לפי הגזרה שלך, יש עולם שלם בתוך הדבר הזה שיכול לתת לך תחושה של נעימות וכיף וגיוון עם המצווה המהממת הזו!

אני חושבת שלבוש יפה וצנוע זה הדבר הכי יפה בעולם, הוא משדר ערכיות, ויש בו משהו נעים ואצילי.

בחורף- למה שלא תשימי מכנסיים מתחת לחצאית?;) את יכולה לפוצץ את עצמך בשכבות ולהסתיר עם החצאית כדי שיהיה לך נעים

את יודעת מה המצווה הראשונה בתורה?
לא, היא לא האיסור לא לאכול מעץ הדעת, אלא הציווי לאכול מכל עצי הגן. הציווי הראשון בתורה הוא להנות מהטוב שיש לעולם להציע!
יש בעולם הזה כל כך הרבה טוב, התורה רק נותנת לנו את הגבולות כדי שנוכל במסגרתן להפיק את ההכי טוב.
תחשבי על ילדים שנכנסים לחנות ממתקים, והם יכולים לקנות מה שבא להם, הם יכולים להשתגע. לעומת זאת אם אומרים להם שהם יכולים רק מספר מוגבל של ממתקים, הם יוכלו להנות מהם הרבה יותר!

התורה שומרת עלינו שנסתכל על העולם בצורה בריאה, שנבין כמה משמעות יש לכל מעשה שלנו, שלא נבזבז את כל השפע הזה על שטויות ונתעורר מאוחר מדי בהבנה שלא באמת עשינו את מה שהיינו צריכים.

הבנה נוספת היא שהקב"ה לא עובד אצלינו.. אני כן מאמינה שאם אני לא אשתדל בכלל לא יקרה כלום, אבל אם אני משתדלת ועושה את מה שאני יכולה, אני מבינה ויודעת שעכשיו זה תלוי רק בקב"ה. הוא יכול להסכים והוא יכול גם לא. אני לא יודעת למה, ולעולם אולי גם לא אדע, אני יכולה רק לנחש ולחשוב מה הוא רוצה שאלמד מכך, למה אולי זה טוב לי ככה, ואולי בכלל אני רק צריכה להתאמץ יותר כדי שזה יקרה לי.

אני מבינה אותך ממש, וחשוב שתדעי ששום דבר לא הולך ריקם.
כל תפילה שלך, כל תנועה שלך בעבודת ה', כל השתדלות שלך,(את יודעת מה זה ללכת בצניעות בדור שכזה?! זאת זכות ענקית שיש לך! את יודעת כמה בנות לא מצליחות להגיע לזה בכלל? תשאלי את הבנים והבנות פה כמה זה קשה ולא מובן מאליו בכלל, ולהתפלל? בכלל וואו..!) במיוחד כשזה לא בא תמיד בקלות זה דבר עצום וזה לא לשווא גם אם עכשיו את לא רואה את זה.
תראי, זכינו להיות יהודים, יהודי עובד את השם בכל המצבים של חייו, בעליות ובירידות.
אז נכון יש ימים שלפעמים יותר קל ויש ימים שלפעמים יותר קשה ומורכב, אבל צריך לזכור שזה זמני גם אם זה נראה נצחי ושזה לא הולך להגמר בקרוב.
וזה  מצב של "ואמונתך בלילות", נכון, עכשיו אני באמת לא מבינה למה  ריבונו של עולם דברים לא זזים? איפה אתה? לאן התפילות הולכות למען השם?! בשביל מה אני עושה את זה בכלל כשנראה שההיא שלידי לא נמצאת בסרטים האלה בכלל (לפחות לפי מה שנדמה לי) ויאללה אז למה צריך את כל זה?!
אבל  זה בדיוק זה- יש מציאות של- בבוקר חסדך- בבוקר רואים את החסדים של השם, הכל מואר וברור ורואים כמה הוא מתוק וכמה הכל הולך טוב וכמה אני טובה והכל לטובה וכו'.
ואז מגיעה תקופה של ואמונתך בלילות- בלילה יש חושך, לא רואים כלום, לאן הולכים?!
אם אני לא רואה לאן אני הולכת אז לאן אלך? באמונה!
כשאני לא רואה- אין לי את השכל והדעת להבין, כי אני לא רואה, אבל אני מאמינה. 
כך גם בנסיון, ניטלת ממני הדעת ומה שנשאר להחזיק זה רק באמונה.
 

תצעקי, תבכי, אבל דברי איתו, אל תפסיקי לדבר איתו, תחזיקי חזק ותמשיכי להתפלל גם אם נראה לך שלא שומעים, דברי איתו באמת, במילים שלך.

תבקשי ממנו שיתן לך את הכוח להחזיק חזק באמונה ולא להרפות, להאמין, לזכור שהכל  לטובה ושהוא איתך גם בקושי ושהוא שומע אותך.!

 

אפשר לראות את זה על דוד המלך, איך הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה? אין צדיקים כמו דוד המלך, אפילו משיח יוצא ממנו!
והוא הבן אדם שהיה הכי רדוף, והתמודד עם קשיים לא מהעולם הזה, תפתחי ספר תהילים כולו מדבר על הקשיים שלו, ובעצם על הקשיים שכל יהודי יכול להזדהות איתם ברמה כזו או אחרת.
ולמרות כל הקשיים הוא לא הפסיק לקוות ולהודות לה' גם בתוך כל זה ולדבר איתו..
מצד אחד תראי פרק שפותח ב"שיר מזמור" "מזמור לדוד", "מזמור לתודה" "למנצח בנגינות" וכמה מזמורים שמסמלים בד"כ קונוטציה שמחה ושל הודיה ובתוך המזמורים האלה תראי גם "כי שבעה ברעות נפשי וחיי לשאול הגיעו", "למה ה' תזנח נפשי תסתיר פניך ממני" וכו'. .
עם כל מה שעבר עליו הוא נשאר בענווה מול ה' ובאמונה ולא הרפה מהקשר והתפילה לה', ותיהי בטוחה שהיו לו הרבה רגעי חושך וקושי.
ואם הוא היה מוותר על האמונה נראה לך שהוא דוד מלך ישראל? ושאנחנו היינו זוכים בספר תהילים? ובכל המעלות שהוא זכה להם?
אז אנחנו לא דוד המלך ואנחנו לא בוחרים את הניסיונות שלנו אבל דרך העולם  היא שיש ירידות ועליות ובד"כ כשהקב"ה רוצה לגדל בן אדם הוא מביא לו ניסיון, וזאת יכולה להיות מקפצה אדירה בשבילך, אל תוותרי.

אולי כשעולות לך המחשבות האלה תחשבי, זה באמת מה שאת רוצה? אלו החיים שאת רוצה?
(האם ההיא עם הטופ יותר מאושרת ממך? איזה חיים היא חיה? באמת באמת היית רוצה לחיות חיים כאלה? תאמיני לי שעם כמה שלפעמים זה קורץ, אלו לא החיים שאת באמת רוצה ויש שם הרבה ריקנות ותסכול גדול מאוד)
 

והאם יוצא לך לעשות דברים שאת אוהבת?
 

איזה דברים משמחים ומחיים אותך?

כמה דברים טובים את זוכה לעשות? (ראי ערך רפ"ב ליקוטי מוהר"ן- ספירת הנקודות הטובות)

 

 

סליחה אם קצת חפרתי, ניסיתי לתת קצת נקודות הסתכלות, מקווה שעזרתי מעט.
 

ה' איתך!

 

 

 

אוסיף משהו קטן מנקודת מבטי הקטנה(:

(ומחילה אם אני חוזרת על דברים שאחרים כתבו, לא קראתי לעומק כל תגובה ותגובה).

אפתח ואומר שהתסכול שלך הוא אמיתי וכואב מאוד, ואין בדבריי דבר הבא לבטל את הכאב הזה. אני רק מאמינה שהדברים האלו יכולים להרחיב לנו את נקודת המבט ולתת לנו איזה פתח אוויר לנשימה.

 

לעניות דעתי, באמת, שני הדברים שהצגת לא בהכרח קשורים.

אני מאמינה שעבודת ה' לא עובדת בצורה שבה העולם הזה מתנהל. בעולם הזה אתה צריך להיות "בסדר" ולהתנהל בצורה המיטבית על מנת להצליח/על מנת לקבל משהו חזרה.

זה נשמע לי מתיש לקיים הלכות רק מתוך מקום של "להיות יהודיה טובה". מה גם שזה מתסכל כשאני רואה שזה לא מניב פירות, ואני לא בהכרח רואה על זה שכר בעולם הזה.

בעיני עבודת ה' זה הרבה יותר עמוק מזה. לכל הלכה ומצווה שאנחנו שומרים יש ערך עמוק ומתוק בפני עצמו. ובעיני הדרך לשמוח בעבודת ה' זה ללמוד תורה והלכה לעומק, להתחבר לשורש של הדברים, ובכך לאט לאט להאמין בכל מצווה כערך ואור גדול העומד בפני עצמו. במקום להתרכז רק בשכר על כך.

מחילה אם זה נשמע קצת כמו סיסמא, אבל אני באמת מאמינה שהקב"ה לא היה סתם "מנחית עלינו" משהו מעיק, מגביל וחסר טעם. מה "האינטרס" שלו לכך? אני מאמינה שה-"אינטרס" (ומחילה ממש על המילה המשטיחה והלא שייכת) היחיד שיכול להיות לו זה רצון להיטיב לנו, ויוצא מכך שהתורה ופרטיה היא בהכרח טוב.

כל הדברים הנ"ל הם משהו אחד.

ותפילה היא עניין אחר.

אודה שהנושא הזה הוא עדיין נשגב מבינתי-לא ברור לי לגמרי איך הדברים עובדים ומה העניין.

אני לא יודעת אם זאת גישה נכונה, אבל אשתף שהגישה שלי לתפילה היא פחות "כספומט" ויותר התעלות, חיבור למקום פנימי ומהותי, חיבור למקום של "הנשמה היא תמיד מתפללת" (הרב קוק, שם שם;). כי מי אני שאתעסק עם חשבונות שמיים? נכון, מותר ורצוי לבקש, אבל אותי זה מייאש להתחיל לחשב למה התפילה שלי לא מתקבלת. הדברים הם הרבה יותר רחבים ממה שהעין הצרה שלי רואה, ועם כל הכאב- יתכן שמה שאני רוצה לא באמת נכון לי כרגע. אני מאמינה בחסד של הקב"ה, שהוא לא עוצר לי את השפע סתם, וזה רק על מנת להיטיב.

 

יצא לי ההשתפכות, מחילה 🙈

סתם שיתפתי במחשבות שעלו לי בעניין, אבל בסוף מבחוץ הדברים יכולים להישמע כמו סיסמא ולא באמת לסייע.

מקווה שזה בכל זאת הועיל איכשהו(:

בהצלחה רבה רבה!

שולחת חיזוקים! זאת בהחלט דרך לא פשוטה.

יכול להיות שאת חשה חוסר ברוחנית ובנוסף על כך יש לך עוד קשיים ועומסים נפשיים וזה מעצים את החוסר הרוחני הזה.

את חושבת שיש דברים רוחניים שאת מתחברת אליהם שעושים לך טוב על הנשמה?

 

גם אם עכשיו ירדו לך כל המשאלות שבעולם מן השמיים - זה שווה בלי הרוחניות? בלי המשמעות של הדברים?

 

טיפה קשה לשמוע שאת רואה עול בכל המחוייבות הדתית... יש גם דברים כיפיים בדת? יש איזה משהו נותן משמעות, סיפוק?

או שהיית מנסה דרכים אחרות (נרשמים לאתר כזה או אחר, שולחים קו"ח בתפוצת נאט"ו, מבררים אצל חברים אם יש משרות פנויות וכו')? הצלחה בתחום כלשהו תלויה בראש ובראשונה בהשתדלויות מאוד, אבל מאוד פרקטיות ואינטנסיביות. בשונה מסיפורי מופתים שמספרים לילדים, ושרובם עורבא פרח (http://shturem.net/index.php?section=special&id=29&oldlang=english), כל התנ"ך מלא במעשים קונקרטיים שעשו האבות, האימהות וצאצאיהם על מנת להשיג מטרה כלשהי.

אני מפחדת לכתוב תגובה האמת

כי יש מצב שאני לא ייצא מספיק רגישה

אפשר לגמרי להיות במקום הזה

של אני מתאמצת מול ה' אז אני מצפה ה' שתבין ותגשים לי את הרצון שהוא הכי מהותי לי כרגע

וגם במיוחד שאני מוותרת על משהו שיכלתי להנות ממנו מאוד.

אבל מה אם העולם הזה בכלל לא נועד להגשים בהכרח את התפילות המסוימות האלו?

אם העולם של יהודי נועד כדי להשיג קרבת ה', ושם נמצא האושר, התשוקה, החיות, השמחה, הסיפוק, התגמול

אז ברור שיהיו אכזבות, ברור שיהיו קושיות וספקות וחוסר הבנה ומרגישים קיר

כי כל האכזבות הם אמירה של ה' לכוון למסלול האמיתי ולקבל את המסר- זה לא התכלית.

כל אכזבה, כל משהו שלא קיבלנו זה גם הרי תקשורת, זה גם דיבור, זה גם אמירה.

ואם מסתכלים גם על מה שלא רצינו כאמירה, כמסר, רק אז באמת פנויים להתבונן וללמוד

 

 

בע"ה שתצליחי להרגיש בנוח במקום שלך ותשמחי מכל רגע בחיים!
אין פה כפירה, הכל בסדר, יש אנשים וזמנים שיותר קשה לשמור בהם על אורח חיים דתי.
בע"ה תצליחי למצוא את הדרך המדוייקת לך לעבוד את השי"ת בשמחה ובטוב!

תוושעי. אבל חזקיהו ניסה לעשות את זה ו-ה' ענה לו בזכות דוד.

גם מהגמרא בתענית משמע ששכר המעשים הטובים שלנו שמורים לשכר בעולם הבא.
פה זה יותר מסובך איך ה' עונה לתפילות.

ולצערי אני לא חושב שאני יכול לנחם אותך. זה קשה. מאוד. וזה בסדר שיש לך ספקות באמונה.
אבל! דרך חיים לא בוחרים על פי מה קל ומה קשה, אלא לפי מה אמת ומה נכון. כל מקום והקשיים שלו. חילונים בצבא שאלו אותי פעם אם קשה לי לקיים מצוות. ואמרתי שכן ושכל ההרחקה מבנות היא קשה מאוד. ואז החילוני אמר לחבר שלו שלהיות דתי מצד אחד זה קשה אבל מצד שני יש בשביל מה לקום בבוקר...
הדשה של השכן ירוק יותר אבל בסופו של דבר בכל מקום יש קשיים. לכן בוחרים דרך חיים על פי אמת.

אני מאחל לך שתמצאי את הזיווג והשלווה והאמונה שלך במהרה ובקלות. אל תישברי. אני עשיתי רשימה של דברים שהרווחתי ממסע הדייטים. ממליץ גם לך לעשות. לראות את הטוב שהקושי והמסע הביא מקל על הקושי
בהצלחה!

דרגה 1 -טבעית - של בני אדם: הדשא של השני - ירוק יותר

יש דרגה 2 - מיוחדת לאנשים שמתאמצים ו"עובדים על מידותיהם" במובן השלילי: הדשא של השני ירוק יותר? בטוח הוא גנב. נוכל. מי יודע כמה דברים רעים הוא עשה בדרך להשיג כזה דשא ירוק. אם הדשא של השני ירוק יותר. ככל שהוא יותר ירוק - כך זה מעיד כביכול שיש לו יותר עבירות.

ומסכים שזה מעצבן ומבאס

מבאס שאנחנו עושים את הדבר הנכון ולא מקבלים את מה שנראה לנו שמגיע לנו.
ומבאס שאלה שרימו במבחן הצליחו ומכיוון שהייתי ישר במבחן ולא העתקתי אז נכשלתי בו.

ליבי איתך
בהצלחה

הרבה פעמים זה יכול לקצר תהליכים.

אם זה לא הולך כמובן חשוב להמשיך להתפלל וגם כדאי לראות מה מצליח ומה לא יעיל ולדייק.

פעם ניסיתי לשבור קירות ושה היה מאד כואב. היום אני מדייק את עצמי ונעזר באנשי מקתוע למיניהם (לא רק בתחום הנפש, בכל מיני נושאים)

וזה באמת לא פשוט.
אבל יש כאן משוואה לא נכונה. זה לא 'את מתאמצת בשביל ה' ואז הוא חייב לך. המאמצים שאת עושה הם בשבילך . בשביל הנשמה שלך. אולי כדאי שתלמדי קצת על הערך של הצניעות ותביני למה את עושה את זה... ה' הוא לא כספומט שמביא לך ישר את. ה' שאת רוצה... זה דבר מורכב יותר.

כופר לא מאוכזב מכך שתפילותיו לא מתקבלות.

רק מי שמאמין, מתפלל, מבקש ובאמת מרגיש קרוב (או רוצה להרגיש קרוב) ל-ה', יכול להרגיש אכזבה מכך שתפילותיו לא נענות.
מניסיון...

את לא שם בשביל ה' , את פה בשבילך .
את יודעת שזאת האמת , ואם תפרצי אותה תרגישי שאת כבר לא את .

עכשיו אני אשאל אותך שאלה ?
יהיה לך נעים גם להיות בלי בעל וגם להיות בלי תורה?
לא.

זה שאין לך בעל לא אומר שאת צריכה להיות גם חסרה בבסיס שלך, בזהות שלך ביסוד הכי בסיסי
אמונה.

אתן לך עצה-

 

פשוט מאד, תתחילי לחשוב במה את מיוחדת מהשאר.

למה קשה לך עם צורת הלבוש וההתנהגות הזו?

האם באמת תרצי להתלבש כמו אלו שגורמים לך להרגיש לא בנוח עם עצמך?

 

אז תדעי שיש לך זכות ענקית, ופשוט בכל פעם שאת לובשת חצאית ארוכה וקצת קשה לך עם זה תיזכרי למה את לובשת אותה, כי את יותר מכובדת, יותר צנועה, זה ענק!!

 

תתגאי בכך שלך יש יותר כבוד ופשוט תרחמי על כל אלו חושפות את גופן לכל דורש!

 

וד"א הרבה יותר חם ולא בריא הוא שהשמש פוגעת ישירות בעור אז אין מה לקנא בהן כ"כ.

 

פשוט תשימי את הנשמה בתוך כל פעולה שאת עושה.

כשתתחילי להתייחס למשמעות שבמעשים, תהיי הרבה יותר שמחה, תרגישי סיפוק ותתקדמי הלאה.

 

בזמן שמשנים את ההסתכלות, להסתכלות חיובית, מחפשים את הטוב בכל מעשה, מוצאים ואין הרגשה יותר מתוקה מזו, את מרוויחה מכל הצדדים!

 

המון המון הצלחה!! תהיי חזקה!

 

 

זועקת בליבה השכינה בכל יום.

אלפיים שנות גלות, מדוע כך מגיע לה? כל כך הרבה חילול, סבל וחוסר מקום...

 

לו רק היה העולם פועל לפי החוקים שלנו ..!

ובעצם, חסדי ה' שאינו נוהג כך. כי החוקים שלנו, ובכן, אפשר לראות כמה הם חסרים בכל אתר חדשות פשוט.

 

ובחוקים שלו יתעלה, אלו אינם עסקאות לא מוצלחות של שמירת נגיעה בעד גאולה. להפך, בעולמו הדברים באים על דיוקם באופן מופלא וניצחי. רעיון שנמצא בי מעט זמן אומר שרוב או אולי אפילו כל "עונשי" או טובות ה' יתברך הינם ברובד מסוים מערכת של סיבה ותוצאה בלבד. לא ניכנס לעניין וכלל לא בטוח שהוא מדויק, אבל דבר אחד כן: אם יש מערכת סיבה-תוצאה מדויקת בעולם, שלו היא זו.

 

אין לי מרפא לחלל העצום שנפער בכל יום מחדש. דבר אחד יש לי - ביטחון שלם לגמרי שאכפת לו יותר מכולם. הרי את יצירתו הייחודית, אין לך תחליף בעולם והוא אישית יצר אותך עבור מטרה. האת חושבת שמעט אגואיסטיות אין בו בשביל לרצות הצלחתה של יצירתו? ;)

 

אם את חושבת שאין מקבלת את תמורה על כל מלחמה קטנטנה ועל כל סנטימטר צניעות, אומר לך בפשטות - את טועה. אך ממתי דור הגאולה עושה את רצון ה' עבור השכר? אנחנו שואפים לעשות רצונו מתוך אהבה... כשאוהבים מישהו, אוהבים גם לזרוק את הפח עבורו בכל יום מחדש.

 

אכן קיר מכאיב. וגבוה. ומחליק.

כל ניסיון קפיצה מעליו מוביל לנפילה כואבת, לשריטה חדשה, ויותר מכל - לפחד שלא נעבור אותו לעולם.

...כיצד אמר איוב? "אֲבָנִים, שָׁחֲקוּ מַיִם".

דמעותייך שוחקות גם את הקיר הנראה אינסופי.

 

ובעזרת הבורא,

תזכי לראות כיצד כל אבן בדרך היתה המדויקת לך ביותר.

אבל לדעתי את צריכה להסתכל על זה בצורה אחרת. לא בקטע של- ' השם לא חייב לי כלום ' , אלא השם יודע מה נכון ומה טוב בשבילי.. והוא שומע את התפילה שלי ובכל זאת כרגע הוא לא נותן לי את מה שאני מבקשת. 

בסופו של דבר את תתחתני בעזרת השם ואז תסתכלי אחורה ותוכלי לחבר כל מיני נקודות ולהבין קצת למה התהליך הזה היה טוב בשבילך, אך זה רק בתנאי שתנסי בתקופה הזאת כן לסמוך על הקב"ה וכן לנסות להתפתח ולגדול מהמקום שאת נמצאת בו. 

שיהיה בהצלחה!

משה רבנו התפלל שוב ושוב (515!!!!) כדי להכנס לארץ ישראל,

הקב"ה עצר אותו ואמר לו שעוד תפילה אחת הוא יצטרך לתת לו להכנס.

 

כל תפילה לא שבה ריקם.

יכול להיות שמה שביקשת לא מתאים לך ולא בשבילך.

וזו המחשבה שצריכה להוביל אותך תמיד.

 

והצניעות שלך? תטיב לך אם לא בעולם הזה (וברוך השם על הכל) בעולם הבא! שזה חיי נצח. וזה מה שחשוב. 

 

אל לנו לשכוח למה באנו לעולם.

או לחילופין ללכת ברגל רבע שעה..

מסעדות ומלונות מומלצים - כושרות

יש את הגרג בנשר, מהדרין וחמוד.(ממש צמוד לחיפה)

כל השאר שם לא כשר

אולי קפה שני?

 

בקרית אתא יש אופציות. כמו גרג.

עדיין יש עמדה של לבחון אחד את השני, אין את האמירה "אנחנו ביחד לנצח". זו אולי דרך לבחון אבל זו לא עמדה נפשית של נישואים.

אבל עוד לפני כן, זוהי ההדרכה של התורה ובראש ובראשונה אליה אנחנו מחוייבים. מותר וטוב להגיד את זה בגלוי.

עוד נקודה, נגיד ש"חיים ביחד", לא יהיה רצון לשפר את הקשר? תמיד יתגלו פערים ותמיד יהיה על מה לעבוד. אולי יש יותר הכרה בפערים, אבל זה לא פותר אותם ובשני המקרים הפיתרון יבוא בעבודה משותפת.

ועוד עניין קטן, פרידה אחרי קשר כזה היא הרבה יותר כואבת.

יותר גבוהים מאצל הדתיים, רק אומר

הרי יכול להיות שאצל דתיים/חרדים פשוט יש סטיגמות על גירושין, אז אנשים מעדיפים להמשיך לחיות בסבל מאשר להתגרש. 

 

*אני כן חושב שצריך לחיות ביחד רק לאחר החתונה, אבל פשוט לא בגלל הטיעון הזה...

אם נחיה ביחד, ונראה שאנחנו מסתדרים- האם ראינו אחד את השני גם במצבים אנושיים פשוטים או שאנחנו עדיין רוצים להרשים לטובה את בן הזוג?
זה לא ערובה ליום בו לא נסתדר, כי מה עושים אז? איך מתנהגים?
תשובה- לא התנסינו בדבר מאתגר כזה, פשוט ניקח את הרגליים ונלך. הרי אנחנו לא התחייבנו כלום אחד לשני, כולה גרים ביחד, וזה כבר לא מסתדר (ובשקט נגיד שלפעמים, בגלל שאנחנו גרים ביחד ולא מחוייבים אחד לשני, מאד הגיוני שיהיה קל לפזול החוצה ואז גם היושר והנאמנות שבינינו- יוצאים לפגרה....)


המגע הגופני "מדבק" אחד לשני כמו דבק.
דבק מגע.
הדבק הזה הוא גם שוחד.
תתארו לכם אנשים מתווכחים בקולי קולות, פתאום האחד קם ומחבק או חברו, או נוגע קלות בכתף.
איך יגיב מי שנגעו בו? סביר שינמיך ווליום, יירגע יותר או שפתאום יפסיק לריב. משהו השפיע עליו.
בגלל שההשפעה הזו גדולה , לא נותנים למגע לסנוור אותנו כשבאים לחפש בצורה עניינית בנזוג.

כשיש מגע - הוא לא מאפשר לחשוב בצלילות ולשקול בצורה הוגנת לנו את הצעד המשמעותי הזה לחיינו,
כי אנחנו נתונים תחת הרושם של המשיכה/ התשוקה או התחושה הטובה והנעימה שנגרמה לנו.

הרושם הזה הוא שוחד- קצת מסנוור ומעוות, וקראנו בפרשה שעברה "השוחד עיוור עיני פקחים ויסלף דברי צדיקים" ומטשטש את הבהירות שאנו רגילים בה לשיקול דעת כמו בכל דבר הדורש זאת.

כשחיים חיי תורה נותנים את המקום הזה של המגע במסגרת ראויה שמוסיפה טוב לחיי הנישואין ולנאמנות הברית-סודית-זוגית בין איש לאשתו.



מבוסס על החוברת "מגע הקסם"/ גילה מנדלסון(?)
ועל קטעים שכותבת @נגמרו לי השמות

רוב הזוגות החילונים עוברים לגור ביחד לפני החתונה ובכל זאת אחוזי הגירושים שם מאוד מאוד גבוהים. 

 

באמת יש חסרון בדייטים שהם קצת בועה.

עדיף גם לעשות פעילויות משותפות, משחקים או לימוד תורה, ששם יותר מרגישים את האדם שמולך.

מצד שני, לא צריך לחיות ביחד לפני זה, זה יוצר הרבה תקלות מבחינת מיניות וקדושה וכולי.

עוד נקודה חשובה, היא שבגדול אם אתה נורמלי ואשתך נורמלית, רוב העניין הוא לא בדיקת התאמה אלא שתהיו מוכנים לעבוד על הזוגיות. זה נוח להיות במקום שבוחן את השני ואת ההתאמה וזה גם חשוב במידה מסויימת אבל הרוב זו עבודה. אם יש מציאת חן ונכונות לעבוד, זה רוב הסיפור

כמה זמן זה, שלוש שנים?
כמה זה שלוש שנים לעומת 80 שנה?
עוד עשר שנים זו לא תהיה אותה אשה ואתה לא תהיה אותו איש..
בקיצור .. אין לדבר סוף. והמטרה העיקרית של הדייטים היא לא להרגיש, היא לבחון בשכל ובאמצעות הרגש לבנות אותו לאחר האישורים השכליים (ולא הפוך..).

אבל ברצינות, התשובה הכי חזקה היא שזה רצון ה'.
נגמר.
ברגע שה' גזר אז זו האמת וממילא זה גם מה שהכי טוב עבורנו. העולם מיישר קו עם הגזירות של ה'

אין סיבה הגיונית לחיות עם מישהו עשרים וארבע שעות.
אבל יש משהו פנימי שרוצה בזוגיות הזו, לכן הולכים על זה, וכל זוג במהלך השנים לומד איך לחיות בצורה שיהיה להם באמת טוב.

עוד משהו, שום דבר לא מובטח, לא מבין איך זוג שחיו ביחד לפני חתונה יכולים להבטיח שימשיך להיות להם טוב אחרי חתונה. לא רואה הבדל משמעותי בינם לבין זוג שהכיר בדייטים של דוסים

היא שהמטרה זה לגור ביחד.

אבל מי אמר שזאת המטרה?

זה אמצעי למטרה גדולה יותר

לכן ברור שהמגורים המשותפים יהוו שיקול פחות משמעותי שיהיה כפוף לעניין יותר נעלה שישמור על היציבות של הקשר.

(כלומר גם הייתי בזוגיות ומגורים משותפים, וגם התחתנתי בלי שקודם גרנו ביחד...).

 

 

בזוגיות שבה אין נישואין, ההרגשה ה*תמידית* היא שזה זמני. אולי זמני לחודשיים, אולי זמני לשנתיים, אבל עדיין זמני. לא סתם גם חילונים גמורים שלא מאמינים בצורך הדתי להתחתן, ולפי החוק יכולים כמובן להישאר רווקים ולגור ביחד עד 120 ולהביא ילדים משותפים וכו', מעדיפים להתחתן אחרי שהם מבינים ש"זה זה", כלומר שהם מצאו את מי שהם רוצים לחיות איתו לנצח.

 

כל עוד התפיסה היא שזה זמני, יש פחות מוטיבציה לפתור בעיות. הרי תמיד אפשר לקום וללכת, אז למה לסבול?

בכל פעם שיש וויכוח קשה, אחד הצדדים יכול להחליט שזה מסתיים. בכל פעם שאחד הצדדים פתאום מתאהב במישהו מבחוץ, הקשר יכול להסתיים. 

 

כמובן גם אחרי שמתחתנים הקשר יכול להסתיים, אבל אז יש הרבה יותר מוטיבציה לנסות ולפתור את הדברים בדרכי שלום ואהבה, ולא ממהרים לפרק את החבילה. לפעמים הידיעה שאנחנו כאן בשביל להישאר ביחד, עוזרת לא רק בשביל לפתור את הבעיות באהבה - אלא בשביל למנוע אותן מלכתחילה. 

 

לכאורה היה אפשר לטעון את זה כנגד מוסד הנישואין: אם החתונה גורמת לך להישאר למרות שיש מריבות, אז לא עדיף לוותר על החתונה?

אלא שעצם זה שהחלטת להתחתן, גורם לריב פחות. מבינים שזה כבר לא רק שני אנשים שונים, אלא גם שני חצאים משלימים (ובתוכם כמובן יש מקום לכל אינדבדואל). מתפשרים הרבה יותר (מתוך רצון להתפשר - רצון שגורם לאושר), מדברים יותר בשביל לפתור את הדברים וכו'.

 

בנוסף, מגורים משותפים שלא מסתיימים בחתונה, יכולים להקהות עד מאוד את הרגש הבריא והעוצמתי שיש באהבה חדשה הבאה לידי מימוש בבניית בית משותף. "נו טוב, עוד פעם גרים ביחד, אני מקווה שהפעם זה יסתיים אחרת...". כן, זה כיף להיכנס לבית אחרי יום עבודה ולדעת שאהבה שלך מחכה לך בפנים - אבל כשזה יסתיים (אם זה יסתיים), זה יגרום לכך שגם בעתיד אתה כברתתקשה לחזור לאותו מצב של זוגיות נקייה...

 

ומי שחושב שאני מגזים - שיבדוק עם עצמו כמה הוא התרגש לפני הדייט הראשון בפעם הראשונה, וכמה הוא התרגש לפני הדייט הראשון בפעם ה-20. הציפיות לצערי כבר יותר נמוכות, יש מן תחושה של "הלוואי שהפעם זה יצליח".

 

האמת היא שיש בעייני יתרון אחד למגורים משותפים לפני החתונה: היכולת לראות את הצד השני גם במצבים של כעס ולחץ, גם כשהוא מתנהג בצורה טבעית ולא "משחק את התפקיד" בדייט.

 

אלא שאת הדברים האלה אפשר ללמוד גם בעזרת שיחות עם חברים/רבנים של הדייט, וגם בעזרת דייטים מגוונים במקומות שונים ובסיטואציות שונות. אפשר ללמוד הרבה מאוד על מידותיו של אדם גם בלי לגור אתו.

 

לכן, החסרונות של מגורים משותפים עולים על היתרונות.

 

(היה לי קשה להעלות על הכתב את המחשבות שלי בנושא הזה, אני יודע שזה לא צלח ב-100%, מקווה שבכל זאת יצא מובן...)

שבא כולו מתפיסת עולם מעוותת שתופסת היום חלק מהעולם הגויי.

 

המחשבה שבחור ובחורה שאינם נשואים, "יכולים" לאבד את הבושה עד כדי כך, שלמרות שהם מצד האמת שני אנשים זרים, הם "יגורו ביחד"; לאבד את התחושה של המשמעות הממשית של נישואין, שרק הם הופכים אותם למשפחה; לאבד את הקריטיות של המחוייבות של נישואין, חתונה, לכל מה שבא כתוצאה מכך ולהתייחס לכך כמשהו מופקר שניתן להיעשות "סתם" - 

 

זו מחשבה שמלבד העיוות ואיבוד הדברים הכי פשוטים ובסיסיים - היא גם עצמה, כתוצאת לוואי, אחד מהגורמים הראשיים לכך שבאמת אנשים לטווח ארוך "לא מסוגלים לחיות זה עם זה"...

 

אם בניית בית, זה דבר רציני, היחס נבנה מתוך המחוייבות, מתוך ההתענינות האמתית זה בזה, מתוך בניית יחס שקודם כל איש ואשתו על כל העומק והשותפות שבכך ומזה על שאר מרחב החיים - אז יש יותר סיכוי שהבית יחזיק וייבנה.

 

אבל אם חושבים שאפשר "לחיות אינטנסיבי" ללא נישואין, ללא ההפיכה למשפחה והמחוייבות הבסיסית, אז זה הופך את הענין למשהו זול - וכתוצאה גם פעמים רבות למשהו חולף כי נגמר הענין הראשוני זה בזה באפס בסיס מחייב וממילא הבחורה נהיית סוג של "סמרטוט" לכל מיני "נסיונות" כדי למצוא מישהו.. - וממילא לא פלא שגם כאשר כבר מוצאים, הבסיס רעוע יותר. לדעתי, אחד הגורמים הראשיים לאחוז הגירושין הגדול ב"תרבות" הזו.

 

הכלל הוא שקודם כל בודקים את ה"בין אדם לחבירו", את המשותף, כדי להכיר אם יש התאמה, אם יש אהבה בסיסית. על גבי זה בונים את מצבי החיים המשתנים מתוך נישואין (אולי, לפי ה"היגיון" הזה, צריך קודם גם ילדים.. מי יודע איך מתמודדים ביחד עם ילדים. אלי בכלל גם לחכות לפנסיה.. מי יודע איך מתמודדים ביחד בגיל כזה...).

 

[לכן, גם הביטוי "חברה" אינו טוב. צריך להכיר באופן הנדרש כדי לבחון אם ניתן להקים ביחד בית. התקופה הזו אינה בעלת ערך מצד עצמה - אלא כהכנה, בדיקת היתכנות]

זה פשוט לוקח את הקשר למקומות הלא נכונים בעליל.

 

ברגע שגבר ואישה גרים יחד לפני החתונה, הם נמצאים כבר במצב אינטימי לפני החתונה, הקשר שלהם מבוסס על תאווה שהיא לעצמה תשלוט בהכל. גם אם יהיו אלף סימנים של לא, עצם הלגור ביחד יעשה הכל בשביל שזה יהיה כן.

 

למה?

כסף, הרגל, כח, נוחות, עצלות ועוד.

 

הנישואין לא נבנים על כך!

הם אמורים להבנות על רגשות נקיים,

קודם כל משיכה! זה חשוב מאוד משיכה. בלי משיכה, קשה מאוד לקיים חיים בצורה כשרה.

ואז רואים את המידות בצורה מאוד נקיה, לא מעלימים עין מהכעס שלו כי אנחנו גרים ביחד (סתם דוגמא).

 

לגור ביחד 24\7 זה כלום ושום דבר, מניסיון.

זה להיות בנקודה נוחה שלא מזיזה אותך לשום מקום.

זה שאתה מצליח נגיד לגור עם מישהי כי שניכם נקיים ומסודרים לא אומר כלום.

 

בקיצור זה נושא רחב מאוד.

אבל זה לא טיעון חזק. כי זה פשוט לא נכון.

 

על חוסר המשמעות וחוסר הזכות שיימחל בגלל איזה הודעה שאין בה שינוי הדרך אלא ליצנות מעצם הנושא של כבוד אדם והתרת דם האדם בדרך שחוק. "שופך דם האדם באדם דמו יישפך"

"חלליכם אשר שמתם בתוכה, המה הבשר והיא הסיר, ואתכם הוציא מתוכה"
"ויברך אלוהים את נוח ואת בניו ויאמר להם...
ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרוש את נפש האדם"

אני לא נפגעתי ממך ביומיים האחרונים

 

אבל אני מאד מעריך את בקשת הסליחה

ואני יודע שיש לך כוונות טובות

 

ומאחל לך שנה טובה גם השנה ב12 ימים שנשארו וגם בשנה הבאה

חשוב לדעת דברים שיעזרו לנו להגיע בהמשך להחלטה.

ההחלטה היא לבחור עם מי לצאת למסע לעבר הלא נודע.

מיש שיהיה אפשר לסמוך עליו גם במצבים של חוסר ודאות.

 

מה הדברים שחשובים לך בשביל כך?

איפה את נתקעת שאת רוצה לשאול משהו?

 

כמו כן, את יכולה לשתף את הפרטנר בדילמה הזאת במידה ואת מרגישה בנוח. אולי הוא יוכל להקל עליך קצת בעניין הזה.

יצא לי לפעמים לשאול על מנטליות במוצא מסויים אך אנחנו כבר שני דורות קדימה ולפעמים הפערים המנטלים תרבותיים לא גדולים בין מוצא למוצא.. ע"ע ספרדים בגב"ש חח

אולי נוכל לעזור כשנדע ת'סיבה

לא נראלי שיש מישהו שנהנה מזה זה די שוחק את הלב ולפתוח את הלב זה לא קל.
נראלי מי שנהנה מזה ולא נפגע בכלל ואין לו רגש שעולה או יורד .. אז גם די מפספס את המהות .
בסופו של דבר יהיה קשר שכן בעז"ה יהיה נצחי.
אבל הוא צריך להתחיל ממשהו (:

אם אתה בטראומה סימן שמצבך טוב

שאתה מביא את עצמך לדייטים, לקשרים, "מסכן" את עצמך ולא מגן על עצמך בדייטים חסרי תוחלת\חוסר דייטים.

 

הטראומה טבעית, אבל איכשהו חיים איתה

שלא אופייני לי בכלל.
אין לי מה לומר. זה נורא מובן.
קח חיבוק,
ותהיה חזק כמה שאתה יכול.

גם להתפרק מראה על חוזק

נשמע משפט שאני הולכת לאמץ..
תסביר?

לתפוס, להגיד "אני יודע" "אני חזק" "אני שולט"

להגיד "אני לא יודע" "אני חלש" מעיד על התגברות על החולשה הזאת

הכרה במציאות גם אם היא לא תמיד נעימה מעידה על חוסן נפשי שמסוגל לסבול גם דברים שלא מתיישרים אצלו מאה אחוז

עד כמה הפורמט הזה אפשרי

בגדול הצבא לא הורס לגמרי, הוא פשוט הופך הכל לקשה יותר..אם הקשר עובד "חלק" אז זה יצליח, אבל כשיש בעיות או שיש דברים מורכבים יותר, צהל ממש מקשה להתגבר על דברים כאלה.

והייתי בקשר וזה מאוד קשה וזה אחד הסיבות שהיא נפרדה ממני... אבל זה גם יכול לעבוד תלוי בך וגם במה שהוא עושה בצבא וכמה הוא סוגר

אני עוד מעט מתחתנת עם חייל, לא הייתי ממליצה על זה לאף אחד(לצאת זה עוד מילא כשהוא יוצא חמשושים אבל לארגן ככה זה קשה)

זה פשוט העניין של הדד ליין.. בהסדר יודעים מתי השלב של הצבא יגמר ושהוא יחזור אחרי לישיבה

הצעות שלא פוסקות זה צרות של עשירים מופלגים.
רק אומר.

לא מכחישה.

(אם כי רובן לא רלוונטיות.)

אומר לכל מי שחושב שלבנים יש הצעות אין סוף
בחיים לא היתה לי מציאות כזאת.
אולי פעם בחודשיים בתקופה טובה, וכן, אני פונה לשדכנים

(נ.ב. נראה לי שמי שלא מסתדר עם התבניות השטחיות המובנות מראש של השדכנים - יותר קשה להם להתאים ולהציע להם.. נקודה למחשבה)

ולקבל את הכסף

כי ברגע זה אני יכולה לתת לך לפחות שלוש כאלה.

לא רלוונטיות.

על חשבוני יירשם בעוד 13 יום כפול

אם הסיבה שאת מגדירה לחזור לעניינים זה בגלל 'הצעות שלא פוסקות מלהגיע' ו'לחץ מכיוון ההורים'.

אז השאלה היא לא 'האם זה לא בזבוז אנרגיה'

אלא השאלה היא 'מה את רוצה' ו'למה'

אפשר על ידי משהו חיצוני.

בכל אופן מה נראה לי לעניין זה לעשות שיקוף ולדייק את התחושות.

זה אבסורד שהתהליך הזה דורש כל כך הרבה סיוע חיצוני.

(שלא מתאפשר לי כרגע מסיבות השמורות עימי)

אפילו שנעזרתי באנשים מבחוץ.

אבל הסיוע החיצוני די מתבקש כדי לקבל בהירות לגבי מה קורה שם בדיוק.

ואם נכון לעכשיו לא קורה כלום, קרי: אין רצון, אז אני תוהה לעצמי כמה יעיל יהיה לצאת כך שוב

בלי לברר את חוסר הרצון הזה.

את עכשיו בדייט, זה יכול לזרום?

ואולי לא.

אולי העבודה עכשיו היא דווקא לא להתאמץ.

לבוא ככה.

ולתת לד' לגלגל את העניינים.

להפסיק להיות בשליטה ובהובלה כל הזמן.

יש עניין שבאמת אין בהם קשר לשליטה, שליטה בהם תהיה מלאכותית בלבד.

לעורר את הרצון זוהי נקודה חשובה וכל זמן יש את הרצונות השונים שכדאי לעורר אותם.

מה מעורר את הרצון שלך לטווח זמן אורך מעכשיו?

לראות מה מתיש בדייטים ולטפל בזה

נראה לי שווה למצוא את השרשור..

(מאז אותה הודעה היא לא כתבה דבר בפורום, יכול להיות שהיא לא תתחבר יותר ולא תראה מה כתבתי לה...)

איך מוצאים שרשורים ככה? הרי אתה לא יכול לחפש בכ"א אם אתה לא יודע בדיוק את שם הניק, אז איך כן?

את מזכירה לי אוטיסט שהתחיל לשבח את המדריך שלו על מעלותיו, וכתב עליו 'תסקיר' חיובי משבח על דעת עצמו, עבור ההורה של האוטיסט שיגיע למחרת. המדריכה השנייה הבחינה בזה, והתערבה בהתלהבות: הוא יודע על מה הוא מדבר!

ידוע מה שנאמר כל הפסול פוסל ובמומו פוסל

שבח או גנאי שאת או מישהו אחר יחלק בלי ללמוד על מי מדובר

אמר רב יהודה אמר שמואל עוד אחרת יש [להם] ברומי אחת לשבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על אדם חיגר ומלבישין אותו בגדי אדם הראשון ומניחין לו בראשו קרקיפלו של רבי ישמעאל ותלו ליה [בצואריה] מתקל [ר'] זוזא דפיזא ומחפין את השווקים באינך ומכריזין לפניו סך קירי פלסתר אחוה דמרנא זייפנא דחמי חמי ודלא חמי לא חמי מאי אהני לרמאה ברמאותיה ולזייפנא בזייפנותיה ומסיימין בה הכי ווי לדין כד יקום דין אמר רב אשי הכשילן פיהם לרשעים אי אמרו זייפנא אחוה דמרנא כדקאמרי השתא דאמרי דמרנא זייפנא מרנא גופיה זייפנא הוא

עוד אחרת - עוד איד אחרת יש להם לרומיים שאינה שנויה במשנה:

אדם שלם - כנגד עשו:

אדם חיגר - כנגד יעקב צולע על יריכו כלומר עדיין עשו שולט על יעקב:

של אדם הראשון - והן בגדי חמודות שהיו לעשו:

קרקיפלו של ר' ישמעאל - כהן גדול ומהרוגי מלכות היה ומתוך יפיו נכנס בלב בת קיסר והפשיט עור פניו וחנטה באפרסמון שתהא מקויימת ולא ישתנה ועדיין מונח בגינזי רומי:

דפיזא - פז והוא אבן יקרה עד מאד ואינו מצוי בעולם:

סך קירי פלסתר - חשבון הקצין כזב [הוא] נבואת יעקב שקרא לבניו לאחרית [הימים] שסופן ליגאל כזב הוא:

סך - חשבון:

קירי - קצין:

אחוה דמרנא זייפנא - אחיו של אדונינו עשו זייפן הוא יעקב שרימה לעשו וחשב ליטול ברכה להיות גביר לאחיו:

דחמי חמי - הרואה בשמחה זו עכשיו רואהו ומי שאינו רואה עכשיו לא יראה עוד דעד ע' שנה אינה נעשית:

מאי אהני לרמאה - ליעקב שרימה את עשו ולקח את ברכתו:

ווי לדין - לעשו:

כד יקום דין - כשיקום יעקב

זה בסדר?

@ברוקולי נראה שיש לה יכולות כמעט כמו שלך 😜

 

שאם אתייג אותם הם יכעסו עלי

 

וחוץ מזה- לא תמיד אני מצליחה 

זה מתוך הווטסאפ שלך...

 

@נשמה כללית

יש לך דוד חדש כאן ולא ידענו.? 

אני לא כותבת ככה בוואטסאפ !

 

 

הק.ג.ב עושים השתלמויות אצל ברוקולי. זהו. איך את רוצה להתנקם בי?

עכשיו אני כמעט מסוקרן לדעת מה היא יודעת עלי...

עדיף מלל חופשי...

ולכתוב כמה שיותר דברים טובים (בתנאי שהם אמת כמובן)
זה לא נתפס כאדם שעף על עצמו אלא כאדם איכותי שמח ובעל ביטחון עצמי

אני הוספתי בכרטיס שחבר שלי אמר שאני עניו וזה באמת נראה לי הכי טוב כי זה לא אני אמרתי אלא חבר וזה אומר שכל הכתוב למעלה בכרטיס מדוייק ולא סתם

אבל בכללי לומר רק מידה/תכונה מסויימת זה פחות אומר משהו

מתי שזה מתלווה לדוגמאות ואמירות יותר קונקרטיות זה אומר יותר משהו.

לדוגמא - ענווה - זאת סקאלה רחבה מאוד.

 

כמו בכל תחום בחיים גם בזוגיות וגם בהמשך החיים אחר החתונה.

 

לגבי ההתלבטות אם להמשיך או לא - כל מקרה לגופו. לא פירטת מעבר.

במקרים כאלה תנסה לחשוב למרחוק ולהזכר במה שהיה טוב בינתיים. ששיקול הדעת לא יושפע מתחושה הרגע.

שירת מלאך (מאמנת לזוגיות) אמרה שלא הגיוני שהקשר תמיד יהיה ב100% שלו. מתחתנים עם מישהו שבדרך כלל אתה מרגיש בין 80% ל100%

ויש צורך להביא לו מקום , מה פחות מה יותר .
מה שאתה מתאר לדעתי טבעי.
עדיין אני מרגישה שבין השורות עולה לך חשש? אתה מרגיש שהרגש כאן הוא מאוד קיצוני?.
כלומר יש פגישות שבהן אתה ממש "עף" ויש פגישות שממש לא?

הזו..
וגם בעבודת ה זה הרי ככה. זה חלק מהמורכבות של העולם. וכל עוד ניסית לנתח ובדקת לעומק ואין להרגשה הרעה איזו בעיה ממשית שהיא יושבת עליה זה בסדר גמור. ההחלטה הסופית נקבעת לפי ההרגשה הכללית והממוצעת ולא לפי התנודות.

בגדול בדייטים אמור ללכת טוב וחלק, ובכל זאת בהמשך החיים יהיו עליות וירידות.

אבל כשכבר בדייטים זה לפעמים ככה ולפעמים ככה - זה רק ילך ויעשה יותר גרוע...

 

אני מסכים שההחלטה הסופית נקבעת לפי ההרגשה הכללית, רק רוצה לחדד שלא נכון לדמות בין העליות והירידות בחיים לבין תקפות הדייטים.

בסופו של דבר זה גם תלוי במצב רוח וכו'

אנימחושבת שגם בדייטים וגם בנישואין
לדבר על הדברים ולתמלל רגשות
וליצור שיח פתוח
עוזר כדי להרגיש קרבה אחד לשני
ולחזק, ולהעמיק את הקשר.

ובכל זאת..

את לא חושבת שבאופן כללי בדייטים אמור להיות טוב ונחמד ברוב הזמן, בעוד שבחיים ברור שלא תמיד יהיה כך?

כאילו, אם כבר בדייטים זה מקרטע ותלוי מצב רוח - מה יהיה בהמשך?

אבל זה לא מחייב שכל הזמן יישאר ככה.

לדוגמא- אפשר לפעמים להגיע עם 'מצברוח' לדייט, לשתף ולדבר על זה. וכנראה שהשיחה המשותפת תשפר את ההרגשה, שיש מי שמבין אותי גם כשקשה ומקבל את זה בלי להיבהל.

בסוף
גם בחיים עצמם יש עליות וירידות ואנחנו לא סטאטיים.


צריך שיהיה בסך הכל טוב ונעים כדי להחליט בלב שקט על חתונה
מתוך תקווה שהעבודה המשותפת במשך חיי הנישואין, תיטיב עם הקשר ועם ההבנה
שאכן הבניין הולך ונבנה ,
הולך ומתפתח- בניין עדי עד.

אבל אני חושב שזה תלוי גיל פז"מ ואופי

ככל שנותנים מקום יותר ל'מסגרת של הדייטים' אז באמת פחות יש מקום לתנודות.

מתי שהמטרה היא ליצור זרימה, זרימה מאפשרת גם עליות וירידות מסיבות ממש ממש מגוונות.

לא נראה לי שזה עניין של נכון או לא נכון. זה עניין של מנטליות שלימה.

ב. למה צריך להחליט? מחליטים כשיש משהו שדי ברור. כשהוא לא לגמרי ברור אני הייתי ממשיך לברר. אף אחד לא עומד לידי עם שעון ואומר שאני חייב להחליט על ההתחלה.
אני רוצה להכיר את מי שאני נפגש איתו, לא להלביש עליו תבניות משלי ולכן להחליט ישר שהוא לא מתאים. ולתת למציאות להפתיע אותי,
האמת היא שהיא מאוד מפתיעה. הכל יכול להשתנות לגמרי, להיכנס לפרופורציות אחרות.
הכל משתנה.

לכן אני לא יכול לקבוע על ההתחלה, אני בד"כ זקוק לטיפה יותר זמן כדי לברר. אפילו פגישה נוספת יכולה לתת לי וודאות הרבה יותר לגבי הצד השני, ובעקבות זה לקבל החלטה

ולגבי א. אני חושבת שכן כי אז חוסכים מהצד השני את החוסר בטחון וחשש מה לא טוב בי או מה עשיתי לא טוב. זה נראלי סיבה מאד מרגיעה.. אבל יש מצב שאחרים ממש יפגעו, לכן שואלת

א. כן. בערך היחיד שלא אומרים לצד השני
ב. דייט ראשון שני אם יש ספק מומלץ להמשיך. ככול שהדייטים מתקדמים אז גם על ספק אפשר לחתוך (כמובן כשזה לא משהו שטפשר לברר פשוט)

א. חושב שלא כי נראה לי שזה יכול לפגוע.

ב. אף פעם אין וודאות לשום צד ולכן צריך לשקול ולהחליט..

א. לא להסביר. אין בזה שום טעם אין לו מה לעשות עם זה וזה פוגע ביותר
ב. אין טעם להמשיך סתם. אם רוצים להמשיך צריך לבדוק מה עושים כדי לפתח את הקשר ולא להישאר עוד כמה פגישות באותו מקום

שיגידו לי אם זה נופל על זה ,כי אם זה נופל על זה
זה מרגיש סבבה .. אין פה עבודת המידות או התנהגות שהייתי יכולה להתנהג אחרת.
אלא זה משהו חיצוני ... לכן זה הרבה יותר קל.

בטח שמכירה , חיבוק גדול . ♥♥♥ שיעבור כבר !

איתך.

יש גם ימים כאלה.

מחר יום חדש:-*

אני גם ככה היום! איזה כיף חולה על צרת רבים גם אם זה רק חצי נחמה..

(כל מי שרוצה להעיר ש''צרת רבים נחמת טיפשים'' אז אני מעדיף להיות טיפש מנוחם מאשר חכם בלי נחמה

אל תהיה צודק
תהיה חכם