פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 238)

שהם אוספים
בכנות, לא חושבת שביום של החתונה שלי יהיה לי ראש למלמל שמות של 10 עמודים במיוחד לא בזמן של הכיסא כלה 🙈

אפשר במהלך היום, 

זה יום מסוגל לתפילה. 

לא היית פה הרבה זמן

בכיסא כלה בכלל לא התפללתי
חוץ מהנוסח (הקצרצר) שביקשתי שיכינו לי

(ברחתי)

כי כבר לקחו

נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב

ולחכות עם הרגש שיוכל להתבשל בנתיים ויפרוץ בהמשך.

למה לא לגרד?

והוא מדבר, ופתאום להתכופף ולגרד זה לא נעים חח

ואל תפגשו במקומות פתוחים

הוא יבין למה את "פתאום" מתכופפת

אבל אל תגרדי זה עלול לעשות זיהום ואת עלולה לפצוע את עצמך וזה כבר גרוע

ואז תגרדי

ובכללי.. גם כשמגרדים ברגל אפשר לשמור על קשר עין

רגיל אמרתי איה? בוא נעבור מקום..

באופן כללי זה לא בריא לגרד זה פוצע את העור

זה ממש עבודת המידות בשבילי חח

ממליצה לשים טיפה של שמן אתרי עץ התה באזור שאת נערצת בו בדרכ (או אלטוש) והיתושים לא יעקצו

ברור שהייתי מגרדת! ואומרת, מילה על היתושים פה.. ואולי אם אפשר שנחליף מקום.. 

 

למה שלא? אנחנו בני אדם... 

רגשית אם יש לך מוטיבציה כדי לצאת ולהשקיע וכדי להנות ואתה חושב שיש סיכוי כלשהו - זה מספיק, זה המדד העיקרי.

 

ובכל זאת אענה לפי מה שכתבת (מדד שיכלי)-

1. היה נחמד, תחושה נעימה סה"כ.

2. כנ"ל

3. מתחיל להיות יותר עניין בקשר כשלעצמו (בשני המקרים הנ"ל יכול להיות מאוד שעדיין אין עניין ממשי בקשר כשלעצמו)

1. מה כרגע יש טוב בקשר

2. מה אני מרגיש שיכול עוד לצאת מהקשר הזה טוב שכרגע משהו מונע ממנו לקרות. 

והכוונה שאני באמת מרגיש שיש כאן פוטנציאל למשהו. לא שאני חושב, ולא שהייתי מאוד רוצה אבל בפועל משהו לא מסתדר. 

 

טוב בקשר שאמור להיות:

רגש מסוים, משיכה מסוימת, נעימות, נפתחים בשיחה אחד לשני, הרגשה של חיבור, זרימה

 

אם יש תקיעות באחד הדברים למעלה:

לברר שוב ברגש (יש שם הרבה תשובות לדברים שכרגע לא רואים אותם) 

זה יכול להתגלות בהמשך? או שפשוט אין ביננו את הנקודות האלו

 

אחותך זכתה..!

אולי להכין לה איזה ארוחה נחמדה

תודה

הייתי רוצה מרחב.. כשאני חוזרת מדייט וגם הייתי שמחה למשו מפנק כמו גלידה או פרי טעים.
מה שהיא אוהבת.

מציעה רעיון שאני הייתי רוצה לקבל: לצאת יחד לבילוי משותף וכיף, בדגש על לעשות חיים.
לפעמים כל הפגישות מכניסות למצב רוח מתוח כזה, כי יושבים ומדברים ויושבים ומדברים. אז משהו משחרר זה אחלה!

את יכולה לחשוב גם על סתם דברים שישמחו אותה

אחרי שהיא בתקופה לחוצה או פחות מוצלחת את יכולה לשמח אותה איך שאת יודעת שהיא אוהבת לשמוח באופן כללי

תקבעו דייט ביחד, תעשו משהו ששתיכן אוהבות, צאו לנשום קצת, לדבר, ככה יהיה דייט שהיא תוכל לחזור ממנו עם אנרגיות טובות

שוקולד חמוד עם פתק שכתוב עליו משהו בסגנון של - בהצלחה היום, חושבת עליך.
יכול להיות נחמד ממש, אבל זה טוב רק אם את יודעת מתי יש לה דייטים.


ואת מתוקה ממש!

עצוב ממש שזו החוויה שלה 😣

זה קלאסה

פתקים כאלה עם שוקולד ולמרות שהיא סנובית היא עפה על זה.
תחשבי מה היא אוהבת .. תשימי לה ועדיין תני לה מרחב
. תכתבי משהו מהלב וזהו
אחותי באמת מיוחדת אז כתבתי לה מה אני חושבת עליה .. תחשבי מה טוב באחותך ותרמי לה

קראתי ואני מזדהה.

(אני לא רוצה לכתוב ש''אני מבינה'' כי זה מרגיש לי יומרני, אבל אני מודה שמידי פעם יש לי רגעים של ''ה', אני מרימה ידיים, אם אתה רוצה שזה ייקרה, החתן שלי צריך ליפול עלי מהשמים")

גם אם אתה מכיר וזה נכתב בחיוך אני מניחה

אשמח להתנצל

הוא יודע שאת כתבת לו don't judge בגלל שהוא הכניס נימה אישית שיוצרת טרוניה כביכול אובייקטיבית, אבל במקום לא ראוי ולכן לא מוצדקת ואסורה. את כל זה, הוא מבין. הוא פשוט רוצה להאשים אותך, שכשאת אמרת don't judge את פרשת אותו בצורה נורמלית, ולא לפי ה"אופציה" שהוא כביכול התכוון לאיזה מטרה טובה (שתיאורטית אפשרית, בכל מקרה לא מצדיקה להגיד את מה שהוא אמר 'בסתמא', ובודאי נחשבת לעבירה על הכללים הנורמלים של בין אדם לחבירו). אבל כל זה - לא איכפת לו. הוא רוצה 'להראות לך מה זה'. ושתדעי ש'יש דין ויש דיין' (מוכס העומד מאליו, שהוא כלסטים שאין כמותו)

קחי הפוגה, תראי כמה את מדהימה ותמצאי ממה ליהנות
הוא כבר ימצא אותך

בהצלחה

את הדמות להערצה שלי זאת בעיה..
אם תפרשי אפרוש גם

אין עליך, הפי.
תודה מותק!

♥♥

התחושה הזאת לגבי הרגע מובנת מאד.

ומצד שני כמובן כל אחד מבין שזה חסר טעם להתייאש כשכל הדלתות פתוחות

איך בודקים אם הדלתות פתוחות? ממשיכים לנסות

 

במקרה הטוב, שהוא הנפוץ יותר, ואין סיבה שזה לא מה שיקרה לך, עוד כמה שנים לא תזכרי בכלל את הסיפור הזה, והחברות שלך יקנאו בך ויגידו "מה בכלל הנשואה הזאת מבינה היא אף פעם לא חוותה את הרווקות והחיפוש" ואת תצטרכי לנבור במעמקי הזכרון כדי להזכר באותה פעם שהתייאשת

והאמת היא שבכל מקרה לא תזכרי את זה בעוד עשר שנים.

אפשר לכאוב את הרגע הנוכחי אבל הוא רגע מתוך חיים שלמים.

ואולי זה מצחיק כי מזדהה עם החוויה שבאמירה לפעמים..

שאם מחבל היה מצליח לטפס עד לישוב מסוים ממש גבוה דבר ראשון הוא יקבל כוס מים..

על זו הדרך, כשיגיע מי שזה לא יהיה בסוף

אבל כשהוא יבוא סוף סוף

שיזהר מכמה אנשים שעלולים לשפוך עליו את הכוס..

הכאב שלך והשמחה שלך מתערבבים יחד ככ מובנים
נשמע שכרגע כדאי לתת לכאב ביטוי

פשוט תגידי לקב"ה את כל מה שכתבת כאן, המלך בשדה.

יש כנראה מקומות בחיים שהדברים שהיו נראים הכי שורשיים נעלמים לרגע

לפעמים צריך שמישהו מהצד יזכיר. בשורות טובות בע"ה!

מצד אחד כואב לך מצד שני כואב לך שכואב לך הרי הרבה פשוט היה לשמוח בשבילה , ולמה אני לא מרגישה כך?

מציעה לתת מקום לכאב הזה לא לייסר את עצמך , לנרמל את הרגש , כרגע את צריכה להבין שזה מאוד אנושי מה שאת מרגישה .
אל תכעסי על עצמך
כרגע את צריכה להיות שם בשביל עצמך ♥♥

תני לעצמך את המקום הזה ,זה נשמע שאת מנסה להיות בסדר עם כולם אבל קצת שוכחת את עצמך
זה מאוד קשה מה שאת מתארת לכעוס על עצמך שזה כואב לך רק יוליד תוצר הפוך.

כתבת שקשה לך לגלות את מה שגילית. מה גילית? שאת בן אדם?
זה שפרגנת לה ועודדת אותה זה מדהים וזה אומר המון על תעצומות הנפש שלך, גם את זה ראית במראה?(:
אז כואב לך, בטח שיכאב לך. זה כואב בטירוף החוסר הזה וכן, זה זורק אותנו לפעמים לקטנות. תהיי שם רגע
תכאבי את זה שאת באמת כל כך כל כך רוצה והוא עוד לא הגיע. זה כאב שורף.. לא הגיוני לחשוב שזה לא יזיז לך..
זה שאת נותנת לה מקום זה מדהים, תמשיכי
רק תעשיי לעצמך מקום גם🙏

צודקת.. ראיה סלקטיבית משהו..

כלכך נכון

מוכר ככ ככ מקרוב.. ראשית כל באמת שכל הרגשה שלך היא במקום והיא מדוייקת, ואין מה נכון או לא נכון להרגיש. וזה בסדר והגיוני שחונק, שחוסם, שקשה ככ.. והידיעה עצמה לפעמים לא מספיקה במציאות שלנו בתור בני אדם עם לב שמרגיש וכואב..

ושנית זאת לא קטנות ולא התקטננות בעיני.. זאת תחושת חוסר שבמציאות הנוכחית פשוט גדלה וזה בסדר. ומותרר.

והכי הגיוני כי סדר החיים הרגיל שבטבעו את קודמת מתערער אולי בדבר הכי חשוב וכואב..

כמו שאת בטח מכירה את המשפט "מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו" ואחד הפירושים שלו שזה לא מתוך קנאה במה שיש לו אלא מתוך רצון להשלים את החוסר שלי עדיין אין. קל וחומר עם אחות, שאת הכי רוצה בטובתה ובשמחתה.

 

וכמובן שאנחנו לא יודעים חשבונות שמיים. אבל הקבה שאוהב אותך כ"כ לא סתם שם אותך במשבצת הזאת וברגע הזה.. אולי דווקא התפילה שבאה מהכאב ובכי הכי גדול ואמיתי שיש היא זו שתפתח את השער?

 

 

גם על השיתוף כי אם אני מבינה נכון אתה מכיר את המקום הזה..

חיזקת..

 

 

ובקשר למה שכתבת הפחד להיות בפה של כולם. 

אז שתדעי שזה רק בראש ולפי מה שתשדרי לעולם העולם יזרום איתך. 

אם תשדרי מסכנות, אנשים ינידו ראש ברחמים.

 

וחוצמזה, שאנשים כ"כ עסוקים בעצמם שגם אם הם ידברו, זה יהיה לכמה דקות וישכחו.

וכל הכבוד לך שעודדת את אחותך להתקדם!

תודה!

אם את נתת לה להקדים אותך. (בלשון המשנה: "לקדום" - לקדום - בפועל בניין קל הבסיסי ביותר - זה אומר שהיא עושה את זה לבד. "להקדים" - בניין הפעיל - זה אומר שהיא מייצרת את ההקדמה. אבל את הרי מספרת שלא היא ייצרה את ההקדמה - אלא את!).

זה אומר שאת מבינה בכבוד האדם. וזה חשוב לך מאוד. וזה אומר, שהרגישות שלך לכבוד האדם - במושג הכללי של "כבוד האדם". עוד לפני אדם ספציפי כזה או אחר. זה מה שגרם לך להסכים לשים את עצמך בצד. ולתת לה את כל הכבוד והבימה. ומסתבר - שזו גם הסיבה שאת התעכבת - לא בגלל שיש לך נושא עקרוני שמונע ממך גורם לך להתעכב. אלא להפך - בגלל הרגישות לכבוד האדם - שגורמת סיבוכים בצורך למצוא חברות מכבדת ורצון של אהדה עמוק, ולא רק "סתם" משהו כללי.

אם יש אנשים - שגורמים לך לפחד מהדיבור שלהם - כי הם משדרים שהדיבור שלהם הוא "נכון" ו"צודק". ורק אם את "תעמדי על שלך" אז "יוותרו לך". ו"ישכחו". והם עוד "יעודדו" אותך על זה שאת מוותרת על כבודך בשביל אחותך - ובעיקר בשביל המצקצקים בלשונם. אז הם אולי לא כל כך מבינים ב"כבוד האדם". אבל את תדעי - שאת מחפשת את - "כבוד האדם" - ולכן - זה מה שאת צריכה לקבל! גם אם לא מה שאת חושבת. או אפילו מישהו שמכיר, או מישהו יעץ. עדיין - את צריכה - ואת זה את תקבלי - את מה שמתאים לך.

ואם יש קושי לאנשים להכיל נכון את הסגנונות של כבוד האדם. תדעי שדווקא את תוכלי לתת להם, את מה שהם לא יכולים לתת לעצמם! כי הם מתקשים ומסתבכים בדרך. ואת רק מחפשת את הדרך - בין הסיבוכים שלהם.

וואו איזה קושי עצום! איזו סיטואציה מאוד מאוד לא פשוטה, עם כל כך הרבה רגשות מעורבים...! וההתייחסות שלך לכל הסיפור כל כך ראויה להערכה - שדחפת אותה להמשיך וויתרת לה.

את אחות טובה מאוד, ואת בן אדם טוב, שלא תחשבי אחרת. את רוצה בטובתה לא פחות ממה שאת רוצה בטובתך, ורק על הדבר הזה אני מתפללת שהקב"ה ישלח לך מישהו שיהיה מספיק טוב בשבילך

כתבת שלא לשפוט אותך - אבל איך אפשר בכלל לשפוט אותך, זה נשמע לי מצב כל כך קשה, עדין ומורכב, שמאוד מאוד לא קל להיות בו.

הרגשות שלך נורמליים וטבעיים, זה כל כך הגיוני שאת לא מצליחה לשמוח יחד איתה כשאת נמצאת בתסכול ובצער ובפחד כאלו. מותר להרגיש, ומותר לכאוב. ופשוט בא לי לחבק אותך ולהגיד לך שהכל יהיה בסדר, באמת.

גם לך יגיע בעז"ה, את תראי. אמנם עכשיו הכל כל כך קשה וחונק וחשוך, אבל הקב"ה נמצא גם כאן יחד איתך והוא רואה הכל. והוא זוכר את הויתור שלך, ואת העידוד שלך. הוא מקשיב לך. והוא לא שכח אותך, הוא אף פעם לא שוכח אותך.

 

אני מקווה שעזרתי לך, אולי אפילו קצת, ושבעז"ה שתבשרי בשורות טובות!!

 

ואת לא נשארת מאחור.

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה.

 

אני לא חושבת שיש אדם שרוצה שירחמו עליו. אני לא מרוצה מהמצב שאני נמצאת בו (רווקות), ואני עושה השתדלויות לשנות את זה. אבל בציבור שאני חלק ממנו, אני מבינה שרוב הסיכויים שאכיר את מי שיהיה בעלי דרך אדם אחר ששייך לציבור הזה. ולכן חשוב לי להזכיר לאנשים אחרים את קיומי. זה לא עניין של כמה שאני מסכנה כי אני רווקה והסביבה שלי ברובה נשואה, אלא שהכולם יגידו - רגע, אין לך אחיין שגם מחפש? אולי נכיר לה אותו?

 

עם כל זאת, אני חושבת שצריך להכיר בקושי. לתת לו מקום וביטוי. אולי אפילו לשבת ולפרט נקודה נקודה מה קשה לך. ואחרי שאת מוציאה הכל לדף - להשמיד אותו. להחליט שאת משאירה את כל הרגשות השליליים האלה מאחור, ובוחרת להסתכל על הדברים דרך משקפיים אחרים.

 

(מנסה לשלוח לך גם משהו אישי)

מהעובדה הפשוטה שתחושות זה דבר שהוא תמיד לגיטימי. זה לא משהו שאנחנו שולטים בו או שהולך על פי ההחשיבה השיכלית/המוסרית שלנו

אמן שתצליחי להיות קשובה לעצמך ותכילי את הכאב שלך ומתוך כך גם יהיה לך יותר קל לקבל אותו. 

בעיני את מתארת כאב ממקום מאוד בריא.
במיוחד שכואב לך על זה שזה כואב לך,
ושאת עצמך דחפת אותה להתחתן לפנייך.
זה ממש מראה בחינה כזאת של "וראך ושמח בלבו",
ולא חס ושלום על קנאה ותחרות

הוא דבר מאוד מאוד מוכר בתוך העולם של הזוגיות.
מאמני זוגיות ואנשים שמדברים על זוגיות מדברים הרבה על העניין של לקחת סיכון ולהיות פגיעים, פשוט כי אין לנו ברירה... והדיבור עליו מראה שזה קושי של הרבה אנשים...

זה מובן מאוד, יש משהו מפחיד בלרצות משהו ולחשוב על אפשרויות לא נעימות שיכולות לקרות...
חלקנו חווים את זה בפתיחות של הקשר, פוחדים לדבר ולשתף וליצור משהו עמוק יותר ובסוף הבנאדם נעלם, מי שסמכנו עליו הלך ממנו... כל אחד יכול לחוות את הפחד הזה בשלבים שונים של הקשר, גם עוד לפני שהוא מתחיל.

מה שעוזר לי בעניין הזה הוא פשוט ההבנה שאין ברירה. זאת ההשתדלות שלנו, להיות פגיעים, לנסות, להיפתח, לנסות ליצור משהו טוב ורציני, להיות חשופים, להבין שזה יכול להיגמר רע אבל גם יכול להיגמר טוב, אבל אם לא ניתן לזה סיכוי וננסה- זה בטוח לא יקרה.

איך שאתה עכשיו זה הכי טוב
תנסה להכיר להכנס לזוגיות לאט לאט אבל בלי פחד פשוט צעד צעד
תבין את עצמך, אל תהיה בחרדה שלא יצליח בגלל שיש לך את הפחד הזה.. גם הוא יתרפא בסוף
תתקדם עם מה שיש לך ומי שאתה, תשים דגש על הנקודות החיוביות שיש בך, ויהיה בסדר

תן חיוך הכל לטובה!

כנראה תתגבר על זה.
חכה עד שתהיה מעוניין, עד שמישהי תדליק אותך

כי לפעמים עם הזמן עלולים להישאב לתחושות הקשות ולהיתקע בתחושת ה- 'אני עוד לא מוכן להמשיך הלאה'

צריך להיות מאוד מודע לעצמך כדי לשים לב שאתה לא סתם שוקע בפנים ומחכה לשווא

אין סיבה למהר בגיל שלך ובשלב בחיים בו אתה נמצא

במיוחד כשאתה בצבא.
חכה לאחרי הצבא

דבריך נכונים בהחלט לנער בן 18 שרק התגייס וכן הלאה.
אני ביישורת האחרונה של השירות שלי...

ואם אתה כבר בכל מקרה בסוף אז כבר תחכה עוד קצת לאחרי..אין מה להיות בלחץ..זה לא שאתה איזה רווק זקן..אתה מאד צעיר

אבל אני זו אני

אתה לא בשלב בחיים שאתה יכול לפרנס את הבית.
אתה עדיין תחת מרות של הצבא והמפקדים.
אם יש מקצוע קשה שתרצה ללמוד, יהיה לך מאוד קשה לעבוד בנוסף/להצליח בו גם בלי לעבוד, עדיף שתתחיל כבר ללמוד מקצוע לפחות.

(וכמובן, רוב האנשים בגיל 20 עדיין לא יודעים מה הם רוצים מהחיים, האם זה טוב לגלות מה אתה רוצה אחרי שכבר נכנסת למסגרת ספציפית כנשוי?)

זה מפחיד ולא פשוט.

מישהי קרובה אלי עברה תאונת דרכים לפני כמה שנים טובות. ומאז היא לא עלתה על הכביש אפילו פעם אחת, כי היא פחדה שזה שוב יקרה. והיא באמת צודקת, זה מפחיד, זה לגמרי עלול לקרות שוב, ואפילו ביותר עוצמה (לא עלינו). היא העדיפה לוותר על נוחות של רכב, העדיפה להתפשר הרבה ולחיות חיים קצת פחות קלים- העיקר לא להגיע שוב לסיטואציה כזאת.

פרידה זה קצת כמו תאונה. לפעמים זה פתאומי, ולרוב זה כואב. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שזה לא יקרה שוב, ובכל נסיעה, בכל קשר, תמיד יש את הסיכוי שזה יקרה.

אפשר להיות מונעים מפחד. או יותר מדויק- ההפך ממונעים, פחד בדרך כלל מונע תנועה, גורם לנו להתקבע במקום. אפשר, ואני לא יכולה לשפוט על זה.
אבל הפחד פשוט משעבד אותנו. במיוחד כשמתעסקים בלב. זה יכול להתבטא בפחד מפרידה, אבל גם בפחד להיקשר, בפחד להתחייב, בפחד להיפתח. כל זה בשביל שלא יהיה לנו כואב. אנחנו מונעים מעצמינו כאב, אבל מונעים גם ככ הרבה דברים טובים אחרים. לא נותנים לכלום להכנס.

אני לא יודעת איך מבחינה פרקטית נפטרים מהפחד. אני גם לא יודעת אם אפשר באמת לגמרי להיפטר ממנו, כי ברגע שיש מודעות זה נמצא שם איפושהוא בראש. אבל אני כן חושבת שאפשר לשלוט עליו, ואולי אפילו לשמוח בחלק מהיתרונות שלו.
זה להגיד לעצמי- אני מתה מפחד. אבל אני הולכת ביחד איתו בעיניים פתוחות. קצת לוקחת סיכונים, קצת משחקת עם הלב. אפילו שיש אפשרות לתאונה. אבל הרווח שיכול להיות לי- ככ שווה אתזה. כשאסיים את הנסיעה הזו ואגיע ליעד- זה יהיה ככ משמעותי, זה משתלם לי אפילו אם כל הנסיעה עברה בפחד.

מה שאני מנסה להגיד זה שלא תמיד צריך להילחם בפחד. לפעמים ההשלמה איתו היא דווקא מה שגורמת לו ללכת. אבל להיות בשליטה עליו. לנהל אותו, ולא שהוא ינהל אותי.

בתרגום חופשי: אם מישהו מפחד ממשהו, הוא צריך להעמיד פנים שזה כלל לא מפחיד, לעשות את הדבר המפחיד הזה ולבסוף להתרגל אליו.

 

מבחינה רציונלית, כישלון כלשהו ממש, אבל ממש לא משליך על המשך הדרך. גם כשמחפשים עבודה, נאלצים לשלוח קו"ח בתפוצת נאט"ו ולספוג התעלמויות וסירובים. אבל זה לא אומר שצריך להישאר מובטל ולגווע ברעב.

 

פשוט תתעלם מהעבר ותתחיל לצאת לשידוכים/דייטים.

אחרת הפחד יתעורר שוב בכל פעם וישתק אותך.
מנסיון.

למצוא ממה כדאי לפחד 

וממה פחות

 

לחשוב על התרחישים שיכולים לקרות בצורה רציונאלית ורגועה.

להתמודדות עם הפחד - זאת הנקודה.

לדבר עם הרגש הזה. להישיר אליו מבט בלי להתנצל.

למה אתה מפחד? מה זה מזכיר לך? מה לא כלול בפחד? מה הדברים הטובים שיכולים לקרות? אילו סכנות אורבות לפתחי? אלו הזדמנויות ישנם גם? מה המחיר שאני משלם עבור הגשמת החלומות שלי? האם אני מוכן לשם את המחיר הזה באהבה?

תהליך של בירור. התבוננות.

 

בנאדם מפחד כי יש מימד שהעולם מפחיד. וזה באמת נכון.

הצורך האמיתי הוא לדייק את הפחד באופן שהוא יזהיר אותנו מסכנות פוטנציאליות אבל לא ישתק אותנו.

פחד כשלעצמו הוא דבר מאוד מאוד מבורך.

בהצלחה!

אין דרך להבטיח שהבאה שתיפגש איתה תהיה אשתך.

למעשה, סטטיסטית, כנראה שזאת לא תהיה היא ושתצטרך להיפרד עוד כמה פעמים בחייך.

לרוב, נראה לי, זה לא יהיה כל כך נורא, כי זה יגיע לפני שלב של קרבה נפשית.

ככל שאתה מתקרב יותר לאדם, אתה חושף את עצמך בפניו, והפרידה משאירה מעין חלק ממך בו. זה המחיר שמשלמים על להיות קרובים למישהו אחר.

זה מה ששוחק בלצאת עם עוד ועוד ועוד אנשים - אתה נסגר, כי אתה לא רוצה לחשוף את עצמך הפנימי, כי אתה עלול להיפגע. אבל אם אתה לא חושף את עצמך הפנימי, איך אתה מצפה ליצור קשר עם אדם אחר?

 

עם זאת, את צורת הפרידה והדרך שבה מנהלים את הקשר אפשר לשנות. יש מגוון מדריכים וכלים, ואולי כדאי לך להקשיב להרצאות\לקרוא ספרים\ללכת לסדנאות בנושא וכו'.

אבל תנסה לכתוב לה מכתב .. גם בלי שתשלח אותו תרגיש הקלה .

נטספארק למחשב טוב יותר וצורך פחות משאבים.

אפשרויות אחרות קיימות אך לא אחת מהן בהתאמה וברמה של רימון ונטספארק.

וזה עובד מצויין ולא מפריע, אבל אני משתמש במחשב כמעט רק לוורד וקצת אינטרנט פה ושם ככה שאני לא יודע אם זה פרמטר

שאחרי הפאשלה שלה שהיא קטעה אותך בטעות

 

היה לה חשוב להתנצל, ולבקש שתמשיך.

זה שווה המון בעיני..

 

 

ולא, זה לא אומר שאתה משעמם. אני גם בוהה בנוף כשמדברים.

זה בסדר גמור

עצם זה שהיא ידעה להזכיר להמשיך - מראה שהיא באמת מתעניינת ומקשיבה. וזה אומר שהעצירה היא לא ממקום בעייתי. ז'תומרת - זה לא רק כמו שכתב @עברי אנכי שהיא פישלה אבל זכרה לתקן, אלא שזה שהיא זכרה להמשיך מראה שזה בכלל לא היה פשלה.

יש שיאמרו שעצם הקטיעה היא לא מנומסת, אבל בעיני זה ממש חמוד שהיא בחרה להפנות את תשומת הלב למראה משובב שאולי כבר לא היה נשאר אם היא הייתה ממתינה לסוף המשפט.

אבל לא מראה לה את זה 🙈

 

בכל מקרה הייתי מעריך גם את העובדה שהיא מודעת לזה שהיא קטעה אותי.

אבל זה דבר טבעי (אם זה קורה פעם ב), לא הייתי מתעצבן מזה

בכללי כדאי תמיד לפרש בעין טובה
כי מה זה משנה אם תתחתן איתה או עם אחרת, בסוף הזוגיות שלכם תהיה תלויה באם אתה רואה את אשתך בעין טובה או בעין שלילית.
אז כדאי להתרגל תמיד לעין טובה

אם לאורך הדייט עד כה היא היתה קשובה והתענייניה והיא ממש אוהבת פרפרים אז לא כזה יפריע

אבל אם שידרה גם לפני זה שאני לא כל כך מעניין אותה אז ממש יאשר ויחזק את התחושה וירגיש נאחס.

לא סבבה לקטוע באמצע על שטויות כאלה.... זה מוריד את הקטע מהסיפור ומרגיש דפוק....
ככה בעיניי.

אבל בגדול, נשמע בסדר לגמרי.

ככה אני גם עם חברות או משפחה .. אם הוא הגיע למצב שאני צריכה להסתכל עליו ורק להקשיב ולהנהן מתי שצריך אז בעיני הדייט נועד לכישלון ומשעמם ולא אני

אין לי בעיה שהוא יזרוק גם הערות באמצע .
כל עוד הוא קשוב ואכפת לו ממני.. אז אין בעיה .
(כמובן שזה הדדי )בדרך כלל, מאוד מעניין אותי מה הצד השני אומר ( או בכלל אנשים זה דבר מאוד מעניין בטח חדשים).

בעיני דייט אידאלי של אני מדבר ואז את .. ואז את ואז אני
.. זה ממש מאולץ הדייט לא אמור להיות ראיון .
לא צריך לקלוע את הבחורה בעיני אם משתיקים אותי ואת ההתלהבות שלי זה סבל

לא מייחס חשיבות יותר מידי, כולה התלהבה מפרפר אז אמרה תסתכל, הגיוני שגם אני הייתי מתלהב מדברים באמצע דיבור שלה-וזה לא בגלל שאני לא מרוכז.

זה שהיא פתאום קלטה משהו זה לא אומר שהיא בהכרח לא הקשיבה, וזה שהיא "הזכירה" לך להמשיך זה יפה בעיניי, כי לפעמים אנחנו קוטעים אנשים ולא ממש מאפשרים להם להמשיך מה שקרה קודם.

אאכ יהיו סמינים אחרים שיעידו שהיא איבדה אותי

היא הרי החזירה אותך לשיח, זה ברור שהיא לא מנסה לשנות אותו כי הוא משעמם לה..

כי גם לי יש רגעים חסרי טאקט כאלה

"היית בדיוק באמצע.. תמשיך" זה מקסים בעיני. כמה נקודות לטובתה

לא קורה לך שבשיחה עם חבר/אמא/אח דעתך מוסחת לרגע?
בני אדם מנהלים שיחה, באמת שלא כדאי לבחון אותה בכזאת רזולוציה .
זה לא שהיא הסתכלה על הפרפר ואז חזרה לשיחה והתחילה לדבר על עצמה.

אם היתה עולה לך תחושה שהיא לא מקשיבה ולא מכבדת אז אולי היה מה לשים לב לזה. אם לא - תחליק, שיחה זה דבר דינאמי.

כל עוד זה לא מלווה בתסמינים אחרים שהיא לא מקשיבה לך כלל. על פניו זה חינני וחמוד מאוד

במיוחד שהיא חזרה אל השיחה לאחר שקטעה אותה.
אם כי אישית כן הייתי מנסה לשים לב האם זה דבר שקורה הרבה יחסית או באמת רק מיקרים חד פעמיים בהם קורה משהוא מיוחד סביבה שצד את עיניה ואז היא משתפת אותך.
אם בכללי זה דבר שקורה הרבה, גם אם היא מחזירה אליך את השיחה בחזרה אז זה עשוי כבר כן לפגוע ולהראות קצת חוסר קשב, אבל לא בהכרח מכוונה רעה, יש אנשים שהם באמת עם קשיי קשב והם מקסימים.

בהצלחה

נפגשתי עם בחור במושב, וכל שניה אני קוטעת אותו בכלל מראה מרהיב אחר.. חיה כזאת, חיה כזאת.. 

 

אנסה להסביר מאיפה זה בא.. 

זה ממש לא בא ממקום שהצד השני משעמם.. ממש לא! 

אני שיא הנמצאת בשיחה עם האנשים שמולי, פשוט יש משהו שהגיע שמלהיב אותי!אני חייבת לציין את זה, לפני שהוא יברח! ולפעמים זה יוצא בלי שליטה בכלל. 

זה לא אומר את ההפך (אצלי לפחות). אולי יש לזה חלק גם שקשור להפרעות קשב.. אבל זה הפרעות טובות... 

 

בוא, זה לא שסיפרת לה סיפור מתח בהמשכים. אז היא הסתכלה מסביב בזמן שסיפרת על הישיבה, לא קרה כלום.

חושבת שאני בין א לבין ב. 

הייתי בוחנת שיחות נוספות כדי לראות האם היא כל הזמן קוטעת אותך בשביל דברים שטותיים, או שזה היה חד פעמי כי מה שהיא ראתה היה כל כך מיוחד והיא רצתה שגם אתה תהנה מזה (למשל אם הייתם הולכים ברחוב, ועוד רגע והיא הייתה מפספסת את ההזדמנות להראות לך אותו).

 

מה שבטוח, תקשורת תקשורת תקשורת. אם משהו מפריע או מציק, חשוב לדבר על זה. לא חייבים לעשות מזה סיפור, אלא רק להציף שהיה לך קשה עם זה ולראות מה היא תענה (לתת לה הזדמנות להסביר את עצמה).

שהוא גילה שזאת תכונה של בנות..

לא יודעת מה לומר עלזה..

ממש כל הכבוד

י"ר שהקב"ה ישפיע עליכן שפע של ברכה וטוב על כל העשיה המבורכת!

*את מתכוונת - חוץ מהאקרים למיניהם

מי זה *אנחנו*?

 

א. לא נעים לי לדבר על עצמי בלשון יחיד 

 

ב. זה באמת לא רק אני - איכה מושכת בחוטים רבים 
ועוד כל מיני ניקים כאן עוזרים מאחורי הקלעים 

 

 

אשרייך לאללה!

מסתבר שלא בהכרח

בפועל, יש הרבה גורמים שלישיים שלא מאפשרים לזה לקרות.

 

ושים לב, בכותרת השתמשת במילה אהבה ואחר כך עברת להפגנת חיבה. זה שונה מאוד.

אבל אולי זה פותח כזה יותר..
נראה לי שכשצד אחד מביע עניין וקירבה, זה לרוב מזיז משהו גם אצל הצד השני..
(נניח כשמישהי רוצה לצאת איתך, ואומרת לך את זה, גם אם לא חשבת על זה קודם - לרוב זה מזיז משהו בלב...)

מה שכן, לא תמיד זה מחזיק..
אם קיים עניין/חיבה באופן הדדי אז זה שצד אחד יביע את זה, זה עוזר לצד השני להיפתח בעצמו..
אבל אם זה חד צדדי, אז העניין שהצד השני יגלה יהיה זמני נראה לי.. (כי לרוב אי אפשר להישאר אדישים לזה ולכן זה אולי יפתח בו משהו, אבל זה גם לא מספיק יציב וחזק כדי להבשיל למשהו רציני)

ומצד שני זה לא תמיד עובד

יכולה להגיד על עצמי, שברגע שהצד השני הפגין חיבה והראה סימנים של רצון להתקרב (מה זה סימנים? לא צריך עכשיו להנחית דולפינים ממסוקים, מספיק חצי חיוך אפילו, לתת תחושה), זה פתח אצלי פתח והפחית ממני ביישנות ולחץ. ואז ברגע שיש סוג של "אישור התחלתי" זה גם מתחיל לנבוע מבפנים ולא רק בצורה תגובתית.

ויכול להיות שזה אחרת בין בנים לבנות, ויכול להיות שזה גם משתנה בין לבת לבת (להגיד על בנים אני לא יודעת ), אבל התכלס לדעתי הוא הדבר היחיד שאני זוכרת ממה שהמורה בכיתה ד' לימדה - "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.
חיוך מעורר חיוך. עצבות מעורר עצבות. כעס מעורר כעס. אהבה מעוררת אהבה.

את ההרגשה הפנימית שלי בקשר הזה. האם זה נובע רק מהפגנת החיבה של הצד השני או שיש משהו אמיתי.
באופן כללי כן מרגיש את הציפייה למפגשים נוספים וסוג של פרפרים..

לא יודעת באיזה שלב אתם בקשר, אבל אולי השאלות האלו יעזרו לחדד קצת את הדברים:

 

1. איך היית מרגיש אם הייתם נפרדים - האם זה בסדר ולא נורא (סימן שלא היה משהו רציני), או שכואב קצת הלב (בכוונה לא מגזימה כי לא מרגיש לי כרגע שאתה במקום של שברון לב רציני).

2. אתה מרגיש שמי שיותר לוקח אחריות ומוביל רגשית בקשר זה אתה או היא? זה יכול לתת כיוון להאם אתה באמת רוצה או מובל. מה זה מבחינת התכלס: האם יש לך רצון שהיא תרגיש טוב, לחזר וכו'? להיות שם ולהקשיב לה כשהיא מבואסת / שמחה וכו'?

3. כשאתה מסתכל עמוק בפנים אתה מרגיש שיש בך רצון וכח להתקרב יותר? או שזה כזה nice to have אבל לא נורא אם לא ילך.

4. אם אתם מדברים בטלפון ויש שתיקה - אתה תתחיל לדבר ראשון כי אתה לא רוצה שהשיחה תפסיק ובא לך לדבר עוד ועוד? (לא מדברת על מצבים שבהם השתיקה טובה) או שתמיד היא מתחילה לדבר ראשונה על נושא חדש?

5. תנסה לפרק לגורמים למה בדיוק במפגש אתה מחכה. 

6. אולי גם השיטה של לשאול את עצמך ולראות מה הדבר הראשון שקופץ לך לראש תעבוד (הדבר הראשון, עוד לפני כל הסיבוכים שמגיעים אחכ).

 

בנוסף - יכול להיות שבקשרים ראשונים מבולבלים עוד יותר, כי אתה לא בטוח אם זה בגלל שהיא עם כרומוזומים XX או שזה בגלל שהיא היא...

 

מקווה שזה עזר, בהצלחה!

 

ודבר אחרון - אולי אפשר לדבר איתה על זה. בתור בת הייתי מאוד מעריכה את זה. סתם לדבר על מה מרגישים ואיך מרגישים. אולי תופתע והיא גם מרגישה ככה?

מה זה משנה אם אתה אוהב אותה בגלל שהיא מפגינה חיבה כלפיך או בגלל משהו אחר "אמיתי"?

כל עוד זה לא הולך להשתנות, זה מספיק טוב

 

מה נחשב בעיניך אמיתי יותר?

הרי בסך הכל אני מניח שהיא בחורה טובה - כמו רוב הבחורות בעולם, עם רצון טוב ותכונות אנושיות, שזה מספיק כדי שהיא תתחבב עליך.

אבל כמובן צריך סיבה להתמקד דווקא בה, וזה שהיא אוהבת אותך זה בעיני סיבה טובה בהחלט

בסוף בן אדם רוצה להרגיש שמרגישים חיבה כלפיו, לא בצורה שתלויה בדבר. מה יקרה אם היא פתאום תחווה קשיים להפגין חיבה כלפיו? או שלפתע פתאום היא תרגיש חששות וספקות ותיקח צעד אחורה? על מה בנוי כל הקשר? 

ואני חושבת שברגע שהצד השני יקלוט שרק הוא "רודף" בסיפור הזה זה לא יעזור במיוחד לקשר... לכן חשוב לברר מה הוא מרגיש בדיוק.

אני מניח שאחרי שנוצר רגש מסוים, הוא עדיין קיים, הוא לא מפסיק ברגע שהמניע הראשוני שלו הפסיק

 

ולכן אם בסופו של דבר הרגש נמצא, המקור שלו לא משנה בעיני

 

זה בדיוק מה שמאפיין קשר שלא תלוי בדבר - הרי גם קשר שלא תלוי בדבר, נוצר בגלל סיבה. השאלה היא אם עכשיו, כאשר הקשר כבר קיים, הוא עדיין תלוי בזה, או שיש לו קיום עצמאי.

וזה אדם צריך לשאול את עצמו, בלי קשר לסיבה שיצרה את הקשר.

ולא רק בתחושה הנעימה?

מה זה 'משהו אמיתי'?

מה צריך לקרות?

 

סתם ככה, אם יש תחושה נעימה ופרגון זה מעולה.

שהבעת חיבה מהצד השני תמיד עושה משהו. תנועה חייבת להיות.
פשוט זה יכול ללכת ל2 כיוונים, וזה לא חד משמעי, אבל זה תלוי הרבה בנקודת מוצא שלך.
כשלא ככ רוצים והצד השני מפגין חיבה, זה יכול דווקא להדוף אותך ולגרום לך ללכת אחורה.
אבל כשיש רצון, אפילו ממש קצת, הבעות חיבה כאלה מקרבות ומפתחות משהו שכבר קיים גם אם בעוצמה נמוכה.

בלי קשר, אני באופן כללי חושבת שברגע שמרגישים משהו- הוא אמיתי! עצם זה שאתה מרגיש אתזה- נותן לזה נוכחות בעולם, אצלך, וכשזה קיים- זה אמיתי.
השאלה היא אולי מאיפה זה נובע, וזה חשוב לברר. אבל לא תמיד זה כזה קריטי כמו שזה נראה. בשורה התחתונה יש רגש מסוים, וכל עוד זה לא מצב קיצון- לא תמיד יש משמעות מאיפה הוא נוצר.

ומאיזה כיוון זה מגיע.

 

בד"כ זה לא כך.

 

כי אוהבים מישהו לפי התכונות, האופי, והדברים המיוחדים שבו.

 

אבל אם הוא יפגין אהבה, לא חושבת שזה ישפיע על השיקולים האלו, זה כן ישנה משהו בהרגשה וזה כבר תלוי באופן, אם זה משנה לטוב או למוטב, יש מקרים שזה מרחיק ויש מקרים שזה מעורר מחשבה, זה לא בהכרח מקרב.

ואז כל אחד יכול לעורר אצל השני יותר רגשות ע"י מילים, מעשים וכו'

אם אין תדר שהוא מאוזן פחות או יותר
עלול להיווצר ריחוק

אבל לא כל חיבה מתפתחת לאהבה זוגית

בין חברים ברור שכך!
תראה לבן אדם אהבה והוא יחזיר לך אהבה.
גם בזוגיות זה לעיתים כך, למרות שלפעמים זה לא ככה...

אם אין, זה יכול אפילו ליצור תחושת דחייה

 

אחרת איך יתקשרו?

מספר של חבר/ה כדי לברר על המועמד/ת.

ולהתקשר יחסית מהר

כי חלק מהרעיון של אתרי היכרויות זה היכרות ישירה.. אבל מאמין שרוב הבחורים יסכימו לתת, אם תסבירי את כוונתך(מתוך נקודת הנחה שלא כולם מכירים את המושג הזה של בירורים)..

ההבדל בין אתרי שידוכים לשידוכים יותר מסורתיים,זהשבאתרים לרוב הצדדים עצמם הם אלו שיוצרים את הקשר הראשוני זה עם זו וזו עם זה.למרות זאת זה לא אומר שהרצון לשמוע על הבחור/ה מצד שלישי חיצוני,ואולי לברר כמה דברים שפחות נוח לברר כסינון מקדים עם הבחור/ה עצמם - שזה רצון לא נכון כשמדובר באתרי שידוכים. זה רצון נכון ובסדר לגמרי.

אם אני אתן מספר של חבר שמכיר אותי
סמוך ובטוח שהוא יאמר עליי דברים טובים.
לכן אני בדרך פשוט יצא עם הבחורה, כמה שצריך ודרך כך אכיר אותה ואתרשם ממנה בעיניי.

לא בטוחה על הסניטימטרים.
אבל חושבת:
בחורה פחות מ1.60
בחור פחות מ1.70

נראה לי שבחורה אפילו קצת פחות זה עדיין רגיל

ממש איזה שני ס"מ פחות, עדיין "בסדר"

הרגשתי שבחורה נמוכה לידי בדייט וזה כי היה הפרש של 30 ס"מ.

אני מאוד נמוכה, והוא מאוד גבוה..

הכל יחסי

וגם לגבי פרדוקס הערימה (אם אני באמת יודע מה זה ולא מנחש) יש בפיזיקה מושג שנקרא נקודת שבר, אז אפשר להגיד שמכאן זה נמוך ומכאן זה גבוה.
אז מטלה לפיזיקאים פה: למצוא את הנוסחה לחישוב נקודת השבר בה בחורה תחשב נמוכה או גבוהה

תראה כאן:
פרדוקס הערימה – ויקיפדיה

שאם תוסיף גרגיר חול אחד זה לא יהפוך לערימה, ועוד אחד ועוד אחד?

מה שאתה כתבת זה לא פרדוקס.

זה פשוט תיאור של אדם שאוסף נסיונות ללא מטרה.

זה ההבדל בין אדם שאוסף נסיונות, לבין אדם שיש לו מטרה, והנסיונות יכולים לשמש כהיכי תימצי, ולא כשניים שלושה גרגירים בראש אמיר ארבעה חמישה בסעיפיה סיעפים

"והיה להם דבר ה' - צו לצו צו לצו - קו לקו קו לקו - זעיר שם זעיר שם - למען ילכו וכשלו אחור ונשברו ונוקשו ונלכדו"

(ישעיה כ"ח, י"ג)

לדעת אם היא נמוכה או לא

אח שלי אמר פעם שהוא לא רוצה להתחתן עם נמוכה. בסוף יצא שאישתו נמוכה. אז שאלתי אותו איך זה מסתבר? והוא ענה שהיא אמנם נמוכה אבל יש לה נוכחות, כלומר הוא לא מקגיש את הגובה בגלל העוצמה שיש באישיות שלה. כמובן שהיא לא ננסית, ואם הפער היה גדול מידי אז זה היה משנה, אבל ככלל לא בטוח שגובה נמוך הוא קריטי כל כך כמו שעלולים לחשוב

נראלי בחור מתחת ל1.74
בחורה מתחת ל1.60

זה פשוט נשמע מוזר שהיא אומרת מס' סנטימטרים מדויק ולא בערך

שאל את דעתי עניתי

נראלי שפחות.
אבל לא אוהב את התיוג הזה, ובטח לא את המספרים המדוייקים

הוא שאל עניתי
זה לא אומר שלהיות נמוך זה משהו רע

נחנקתי

מכיר כמה אנשים מאוד מוצלחים וטובים ונמוכים במיוחד..

את גם יכולה כמובן לומר את דעתך ואין לי שום התנגדות.
רק הערתי שנראלי שגם מתחת ל1.74 זה לא נחשב נמוך אלא ממוצע

"רק הערתי שנראלי שגם מתחת ל1.74 זה לא נחשב נמוך אלא ממוצע"- חוזרת למה שאמרתי קודם , מזה משנה מה נחשב

אבל עזבי לא נריב על זה..

רק הדגשתי שבעיני כמו שכתבתי קודם אין לזה משמעות

אבל אני לא מסתובב עם מד מטר כשאני נפגש/ מברר על אנשים

זה פחות פקטור כמה סנטימטרים הבחור וכמה סנטימטרים הבחורה, כל אחד כשלעצמו, אלא מה הפער בניהם.
אני נמוכה ובעבר יצאתי עם בחור שנחשב גם נמוך(לדעתי פחות ממטר שישים) אבל לידי הוא לא היה נמוך.
כיום אני נשואה למישהוא שגבוה ממני בקרוב ל 30 ס"מ, אך הוא נחשב ממוצע לגבר ולא משהוא חריג, אבל בהשוואה אלי הוא גבוה.
קיצור- השאלה היא מה הפער בין בני הזוג. כל עוד זה פער שנוח לך להסתובב איתו ואתה לא מרגיש בושה או חוסר נוחות אז לך על זה לא משנה מה הסביבה אומרת

שנפגשתי עם מישהו כמה פעמים והיה טוב סה"כ, אבל היו הרבה דברים קטנים שהפריעו ותחושה כללית שזה פחות מתאים,
למרות שהוא היה ממש בחור טוב ואיכותי.
וחתכתי, אמרתי שמרגיש לי שפחות מתאים.
ואני ממש שמחה על ההחלטה ההיא (:

בכללי, אני לא חושבת שכדאי להמשיך אם לא רוצים...