פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 244)

אחרת איך יתקשרו?

ולהתקשר יחסית מהר

נראה לי שבחורה אפילו קצת פחות זה עדיין רגיל

ממש איזה שני ס"מ פחות, עדיין "בסדר"

חודשיים שלוש זהו פרק זמן מכובד.. 

את יודעת לאן הדברים הולכים?

אולי בכל זאת מוטב להביא משהו מתכלה - עוגיות שתכיני בצנצנת ופתק? שוקולד? 

רעיון טוב, תודה רבה  

אכן פרק זמן מכובד, אבל אנחנו עדיין מרגישים שאנחנו לא ממש לקראת סגירה כן/לא אלא עדיין לומדים ומכירים.

עוגיות למשל

***לא ופלים!!***

אם משהו שנשאר - סטדנר לשולחן זה ה-דבר, בהנחה שהוא רוצה ואין לו

לפתוח ופלים לחברים זה איתות של "הייתי בקשר עד אתמול"

ולכן לתת לבחור ופלים זה רעיון גרוע

מספרים שהיה בחור שסיפר לרב יהושע שפירא שהוא בדיוק נפרד ממישהי, והרב יהושע אמר לו שגם דבר כזה ראוי לציין, אז הוא הלך למכולת הסמוכה, קנה ופלים וחילק לחברים, וכך נוצרה המסורת. (ופלים לימון - נפרדנו ואני עצוב)

אם זה נכון, זה פלא.

או שלא מחלקים ופלים לימון?

כי אף אחד לא אוהב לפתוח ופלים לימון. זה הקטע.

וואו איך בא לי ופלים לימון עכשיו

ופלים זה רק על פרידה

נראה לי באמת אכין לו עוגיות ואביא קצת תיונים כמו שחדשכאן הציע, (פתק כבר כתבתי), תודה רבה על העזרה ועל האזהרה !

השיר הזה נגע בי.

במיוחד הבתים - 4 והלאה

שמדבר על ההצגה של האדישות, על המלחמה בין הייאוש לתקוה ועל הגאולה שבעז"ה עוד תבוא.

תודה 

וכתבתי "בשיח שלו עם אנשים"...

דברים יותר עמוקים רואים בפגיעות/בטריגרים....

אם המוטיבציה נובעת מפידבקים כשלעצמם אכן 'אינטרס' ענק להתחמק/ללטף. כי זה הבסיס להכל.

אבל אם הפידבק הוא רק מחזק/מחליש דבר שכבר קיים אבל הוא לא הבסיס להכל - אפשר להיישיר אליו מבט ישיר (וזה מה שהתכוונתי בכתוב למעלה)

זה מאוד חשוב

לא העלתי על דעתי בכלל את האמירות הנ"ל שהבאת

אבל לפעמים אנשים מרגישים רגש אחד בצורה מאוד משמעותית וצריך לבחון על מה הוא יושב ואם הוא משקף את המציאוץ.

ונגיד שאדם נדחה על חוסר ההערכה - מה זה אומר? זה פידבק ממישהי שלא מכירה אותו בכלל.

גם אם קשר מתברר כלא מתאים, הוא לא שולל לרגע את האדם הוא שולל את ההתאמה.

נכון שככל והקשר היה רגשי יותר, סביר להניח שחל "ערבוב" מסויים עם האדם השני, ואז עלולה להתקבל תחושה של שלילה של הסובייקט.

ככל שקשר נהיה יותר אמיתי ופחות מדומיין ככה הפרידה עצמה תרגיש יותר אמיתית (ומצד זה היא עלולה להיות כואבת יותר) אבל ההקשר של ההתאמה יהיה יותר בולט מההקשר הפרסונלי.

יש על זה כוזרי יפה..

אָמַר הֶחָבֵר: ...שֶׁלֹּא הָיָה חָל הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כִּי אִם בִּיחִידִים מִבְּנֵי אָדָם אַחַר אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי אָדָם הָיָה שָׁלֵם מִבִּלְתִּי תְּנָאי, כִּי אֵין טְעָנָה בִּשְׁלֵמוּת מַעֲשֶׂה, מֵעוֹשֶׂה חָכָם יָכוֹל, מֵחֹמֶר בְּחָרוֹ לַצּוּרָה אֲשֶׁר חָפֵץ בָּהּ, וְלֹא מָנַע מוֹנֵעַ מִמֶּזֶג שִׁכְבַת זֶרַע הָאָב וְלֹא מִדַּם הָאֵם וְלֹא מֵהַמְּזוֹנוֹת וְהַהַנְהָגָה בִשְׁנֵי הַגִּדּוּל וְהַיַּנְקוּת וְהִתְחַלְּפוּת הָאַוִּיר וְהַמַּיִם וְהָאָרֶץ.... וְכָל הַדּוֹמִים לוֹ מִזַּרְעוֹ – בְּנֵי אֱלֹהִים. וְהוֹלִיד בָּנִים רַבִּים וְלֹא הָיָה מֵהֶם רָאוּי לִהְיוֹת בִּמְקוֹם אָדָם אֶלָּא הֶבֶל, כִּי הוּא הָיָה דוֹמֶה לוֹ. וְכַאֲשֶׁר הֲרָגוֹ קַיִן אָחִיו מִפְּנֵי קִנְאָתוֹ בוֹ עַל הַמַּעֲלָה הַזֹּאת, נָתַן לוֹ תַחְתָּיו שֵׁת, וְהָיָה דוֹמֶה לְאָדָם, וְהָיָה סְגֻלָּה וָלֵב וְזוּלָתוֹ כִקְלִיפָּה. וּסְגֻלַּת שֵׁת אֱנוֹשׁ. וְכֵן הִגִּיעַ הָעִנְיָן עַד נֹחַ: בִּיחִידִים הָיוּ לְבָבוֹת, דּוֹמִים לְאָדָם וְנִקְרָאִים בְּנֵי אֱלֹהִים, שְׁלֵמִים בִּבְרִיאָתָם וּבְמִדּוֹתָם וּבַאֲרִיכוּת הַיָּמִים וּבְחָכְמוֹת וּבִיכֹלֶת, וּבִימֵיהֶם אָנוּ מוֹנִים מֵאָדָם וְעַד נֹחַ וְכֵן מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מֵהֶם מִי שֶׁלֹּא דָבַק בּוֹ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי כְתֶרַח, אֲבָל אַבְרָהָם בְּנוֹ הָיָה תַּלְמִיד לַאֲבִי אָבִיו עֵבֶר, וְעוֹד – שֶׁהִשִּׂיג נֹחַ בְּעַצְמוֹ. וְהָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי דָבֵק בָּהֶם מֵאֲבוֹת אֲבוֹתָם אֶל בְּנֵי בָנִים... וְנִזְהָרִים בְּאָב הַמַּמְרֶה בַּעֲבוּר מַה שֶּׁיִּתְעָרֵב בּוֹ מִן הַסְּגֻלָּה אֲשֶׁר תֵּרָאֶה בִּבְנוֹ אוֹ בְּבֶן בְּנוֹ כְּפִי מַה שֶּׁתִּזְדַּכֵּךְ הַטִּפָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ בְּתֶרַח וְזוּלָתוֹ מִמִּי שֶׁלֹּא נִדְבַּק בּוֹ הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אַךְ בְּשֹׁרֶשׁ תּוֹלַדְתּוֹ שֶׁיּוֹלִיד סְגֻלָּה, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה כֵן בְּתוֹלֶדֶת כָּל הַנּוֹלַד מֵחָם וָיָפֶת. וְנִרְאֶה כָזֶה בָּעִנְיָן הַטִּבְעִי, כִּי כַמָּה יֵשׁ מִבְּנֵי הָאָדָם שֶׁאֵינוֹ דוֹמֶה לָאָב כְּלָל אַךְ הוּא דוֹמֶה לַאֲבִי אָבִיו?! וְאֵין סָפֵק כִּי הַטֶּבַע הַהוּא וְהַדִּמְיוֹן הַהוּא הָיָה צָפוּן בָּאָב וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִרְאָה לַהַרְגָּשָׁה, כַּאֲשֶׁר הָיָה צָפוּן טֶבַע עֵבֶר בְּבָנָיו עַד שֶׁנִּרְאָה בְאַבְרָהָם.

4446 | איך לדעת שאני מוכן לנישואין? - משיב נפש

תחשבי מה הכיוון שהיית רוצה לבנות בו את ביתך.

ואיזה עם איזה סוג אדם היית רוצה להתחתן.

גם קצת מה תוכניותייך לעתיד - שיהיה לך כיוון מחשבה איך זה משתלב עם בנין הבית.

ולא צריך לפחד מידי, "אם אני מוכנה".. כנראה לא במקרה כעת את מתחילה לחשוב על זה.

ואת יכולה אולי לקרוא בספרו של הרב משה בלייכר, "שכינה ביניהם". גם הספר של הרב כי טוב (מחסר ספר התודעה), "איש וביתו". ויש עוד..

בסופו של דבר, המידות הטובות שהאדם בונה אצלו, לעצמו ובין אדם לחבירו, יחד עם הנכונות להכיר בסבלנות מה ששונה - בתחום הראוי והנורמלי - הם מפתח גדול לבנין הבית.

לא מתוחכם מעבר

את חרדיה או שזכרוני מטעה אותי?

זוג חרדי יכולים בהחלט לקבוע אחרי ארבע פגישות. זוג אחר לא.

זה נובע מיחס תרבותי מסויים לקשר, ציפיות מסויימות. התנהלות מסויימת. וכו'

השאלה היא אם אני מכיר את האדם השני מספיק כדי לדעת שבלי הפתעות מטורפות אנחנו נצליח להתמודד עם דברים

אני יודע שמה שאומרים זה לבדוק מטרות משותפות, אמון, חיבה, וחברות. אולי עוד דבר או שניים.

את כל הדברים האלה אפשר לפתח בשבוע

השאלה עד כמה שני הצדדים בוגרים מספיק כדי להחליט

ועד כמה אפשר לסמוך על הצד השני שגם הוא בוגר מספיק

לא מדובר פה על "לא מסוגלת להרדם בגללו", בסך הכל שכיף ביחד

וגם זה כן קורה

שוב, אני לא ממליץ על זה

רק אומר שזה סביר ויכול לקרות

כי כול אחד הוא שונה

זה לא שדתל נפגשים הרבה "סתם כי ככה כולם" בצורה רדודה.

התרבות יוצרת מבנה נפש שונה, יחס שונה לשיחות עומק, יחס שונה לקשר (גם בין חברים) יחס שונה לזוגיות, הכל הכל הכל.

מי דיבר על "שטחיים ורדודים"? איזו הכללה גסה בדיוק? איפה את?

ומה שכן אמרתי, נובע מהיכרות עמוקה עמוקה עם שני הצדדים, ועם ליבון של שעות ארוכות הן באופן כללי והן בסוגיה המסויימת הזו. כולל עם תלמידי חכמים חשובים וחכמים.

אני לא חושב שזה נושאים שקל לפרטם, בטח שלא בראש כל חוצות, בטח שלא בידי אדם כמוני.

אבל בקצרה, זה אכן משופע מהתרבות, אבל לא רק מאיך שהיא מרגילה, אלא גם ממה שהיא מחנכת לשאוף.

במובהק, ההדרכות לחיי נישואין בעולם החרדי שונות מההדרכות בעולם הדתי לאומי. וההדרכות לגבי צורת ה"בדיקה" שונה גם.

במובהק, קשרים חבריים שונים בסגנונם בין שני הציבורים.

ועוד ועוד.

זה לא שאני משליך מצורך הפגישות על צורת הזוגיות, אלא שאני מסביר את צורת הפגישות במה שאני יודע על צורת הזוגיות (לא התנסיתי כמובן, אבל בתוך עמי אנוכי יושבת)

וקנצי למילין.

כלומר, מתוך שיחה בלתי פורמלית של רבע שעה אפשר להסיק המון מסקנות לגבי מנטליות, אופי, רמת ההשכלה וכו' וכו'. שאר המפגשים רק מחזקים את הרושם הראשוני. 

היה לי צפייה שמשהו טוב יקרה - וזה לא קרה. התנפץ בפנים. זה ממש לא נעים וכדאי לחוות את זה כמו כל רגש טבעי שכדאי להיות מודע אליו.

אמנם, אני צריך מישהי שתרצה להיות איתי. זה א' ב'. 

גם אם קשורים ריגשית למישהי יודעים ששיכלית הקשר איתה יוביל לשום מקום.

וזה לא קשור לכך אם זה סובייקטיבי או אובייקטיבי.

גם אם היא טועה - זה אחריות שלה.

אפשר לבקש ממנה לשקול את זה שוב מתוך כבוד אבל בסוף אם היא לא תרצה העמדה של קבלת המקום של העמדה שלה היא ממש חשובה.

אני משתדל לא להסתכל לאנשים כ'שווים' או 'לא שווים'.

באמונה תמימה כל נשמה היא יקרה לפני הקב"ה.

לא יודע כיצד לאנשים יש סמכות בחופצה עזה להתנשא.

והכי חשוב - לטווח הארוך, שווה מאוד מאוד לא לשגע בחורות ולקבל את מה שהם אומרות.

גם אם תהיה אחת שתשנה את דעתה - העמדה של התלות המיידית בבחורה היא לא משתלמת.

במידה ועדיין לא נפגשנו או נפגשנו ממש קצת אין צורך לחשוב שיש משהו שאפשר לבנות עליו.

אפשר לחלום ולצפות תמיד, אבל בד בבד להיות מודע למצב של הקשר.

העמדה של תלותיות בהדרגה היא עמדה מנצחת. מצד אחד פתוחים לקשר, מצד שני (מנסים כמה שאפשר) לא לעשות מכל בחורה כאילו היא עכשיו נערת החלומות. זה ממש לא עובד מאה אחוז ברגש, אבל זאת ידיעה אמיתית ונכונה ועוזרת.

בד"כ אם זה קשר שהוא היה קצת מתוח ואם מהצד שלי גם לא סגורה עליו אז סביר להניח שאני אתנחם באמירות מעין אלו, כי אני ארגיש שזו איזו סגירה של ספקות ואם הוא לא רוצה אז כנראה זה מה שנכון גם בשבילי. אם זה נכון או לא - לא יודעת, אבל מה שבטוח זה עוזר להתקדם ולהרים קצת את הביטחון.

אבל במקרה שזה מישהו שמאוד רציתי, והאכזבה גדולה, כל מה שאני מסוגלת לחשוב זה שהוא עושה טעות וההפסד שלי, ארגיש החמצה, ובלב אמשיך לקוות שהוא יתחרט יום אחד. יהיה לי מאוד קשה להזדהות עם האמירה של "אם הוא לא רוצה, עדיף לי בלעדיו" ובטח לא תניח את דעתי.

זה נראה לי סובייקטיבי ומשתנה בהתאם למקרה.. יש פעמים שאנשים אומרים את זה לעצמם מיתוך מצוקה ולהרים את הביטחון ולפעמים זה באמת מיתוך אמונה שאם כך, כנראה זה באמת לא מתאים ועדיף ככה.

לפחות כשתחשוב על זה ככה - חיים זוגיים עם מישהי שלא מעוניינת בך היא לא משהו שתרצה.

מובן שיש מקום להרגשה רעה - הרי רצית שהיא תרצה אותך... האמירה הנ"ל לא באה לעקור את המקום הזה. אולי להשלים עם המציאות ב"זה מה יש".

האמירה השניה ("היא לא שווה") - אכן חסרת ביסוס.

והי, שיהיה בעז"ה בהצלחה רבה!

למען הסר ספק - לא מדובר במקרה קונקרטי כרגע

(ברור כמובן שאם מישהי לא רוצה אותי, לא כדאי להתחתן איתה במצב כזה. השאלה אם יש מקום להצטער על זה)

לא טענתי לאורך התגובות שלי איתך שאין מקום להצטער אלא הוספתי שיקול משמעותי להתייחסות לסיטואציה.

לדעתי, אין כזה דבר רגש 'לא לגיטימי', כל רגש יושב על משהו ואסור לדחות אותו. לא משנה אם זה ע"י אמירה שיכלית שהיא כשלעצמה נכונה.

השאלה על מה אני מצטער היא שאלה שמאוד חשובה לברור.

אדם שמצטער על משהו שאם הוא היה ממשיך זה היה מזיק לו - כדאי לו לדייק את הצער ולהבין על מה הכאב יושב.

דבר שני - אם את חושב שלא יצא מזה משהו - את חושבת שזה נכון מוסרית לטרטר בנאדם בשביל שתרגישי טוב עם עצמך?

אני מאוד מבין את הצורך. זה צורך אמיתי מאין כמוהו כמו שהסברת יפה..

אבל לצאת לדייט אחד זה לא מה שיפתור לך את הבעיות שאת מרגישה מאחורה ושאת בעצמך מרגישה בתסביך.

תתעסקי בלפתור את הבעיות פנימה (איך? זה כבר שאלה אולי לדיון אחר, סיוע מקצועי יכול להיות טוב מקרים מסויימים) ולא החוצה. ככה תרגישי יותר טוב עם עצמך ותכנסי לדייטים בראש טוב

ובכללי כדאי לך להכנס בראש טוב לדייט הראשון חבל שזה יהיה פתיחה לא חיובית חח ( שיקול ממש זניח לעומת השאר אבל אם זה עושה לך טוב על הלב למה לא)

דייטים מבאסים זה לא דבר ששווה להכנסלאליו מראש אוויייי תשאלי את כל מי שפה והוא יגיד לך את זה חח

תיסבוכים תמיד יהיו 

אני לא חושב שתהיה נקודה בחיים שלך שתרגישי שאת מושלמת לחלוטין עם עצמך והכל (לא בקטע של לבאס)

פשוט זה המציאות.. ואנחנו לא אמורים להתחיל את השלב הזה בחיים בידיעה שאנחנו מושלמים, ממש לא!

אנחנו כן אמורים להיות בידיעה שאנחנו *משתלמים* - במגמה תמידית לשפר את עצמנו בהכל.

תכלס גם אני עכשיו דיי בתסבוכים עם עצמי כרגע בכל מיני דברים, וזה כן גורם לי גם כן לעכב את העניין הזה של הדייטים

אבל אם תבוא לי הזדמנות נחמדה אני לא אסרב ואדרבה לגמרי אזרום עם זה בע"ה

הקיצר הנקודה שלי היא

תקפצי למים הם לא קרים כמו שאת חושבת

וגם אם כן -לא נורא מתרגלים..

השאלה המנחה שצריכה להיות - יכול לצאת מזה משהו טוב? במידה והתשובה היא 'כנראה שלא' אז אין עניין לצאת. להיפך זה רק מקבע את התקיעות. אם משהו טוב יכול לצאת בווראציה כלשהי - יאללה! אבל אם לא - למה בעצם? מה המטרה? 

ללכת למאמנת לקראת חתונה.

או אפילו למאמנת בכללי, זה עוזר מאוד להבין את התסביכים ולטפל ולתת להם את מקומם הראוי

ממש ממש ממליצה. זה קריטי בעיני

בשביל לדעת באמת מה נכון לך, צריך להכיר את הנפש שלך, שאת זה בפורום אנונימי לעולם לא נדע או נכיר

(אני רק מעדכנת אותך שתוך כדי הדייטים ה"תסביכים" רק הולכים וגדלים,כי זה נהיה מורכב יותר ולכן, גם אז חייב ליווי! 
אל תעברי אתזה לבד!)

אין למטרה להיכנס לדיון עלזה. 
מה שבטוח  @חוץ מעץ מבודד שתתיעצי גם לגביי זה(אם זה נכון לך או לא)
עם אנשים שקרובים אלייך ומכירים את הנפש שלך, תתבונני עלזה גם מהראיה שלך עצמך ותגיעי למסקנה שמתאימה לך.
פורום אנונימי הוא לא המקום לשאלות לגביי "מה מתאים לנפש שלי" כי אין לנו דרך להכיר אותה

באהבה ובהצלחה❤

אמרת שאת מרגישה לא מוכנה לזה. וגם לא נראה שאת ממש משתוקקת לזה כעת. אז מה הסיבה שאת רוצה להתחיל? את רק בת 21, את לא בת שלושים, את יכולה לחכות עם זה. 

לדעתי את לא צריכה לצאת עד הסוף מהתסבוכת שלך עם עצמך בשביל להתחיל לצאת, אלא רק לפתח רצון אמיתי להתחתן. ברגע שיהיה לך רצון, תתחילי לצאת. 

מה ההבדל בין להתחבר בכוח להתחבר בצורה יותר משוחררת?

מה בכלל עושה את הדייט למלאכותי? שקבעתי להפגש עם מישהי שאני לא מכיר? שיש נוסח קבוע לאיך זה מתנהל? יש גם משהו טבעי בזה שיש שני אנשים נפגשים, לא?

נראה לי שדייטים ראשונים בגלל שיש יותר מתח מסויים וניכור אז אני אוהב לדבר דיבורים שיטחיים בעיקר ואווירה קלילה כמה שניתן. אני מרגיש זה טיפה מוריד מהמלאכותיות.

שהדברים הם לא כל כך משמעותיים ולא כל כך ביג דיל אפשר יותר לשוט בקלילות.

הבירורים נועדו לסנן אנשים עם מטרות שונות בחיים בעיקר

בבירורים כמעט ולא פוסלים על האופי.. כי כמעט ואי אפשר לזהות באמת את האופי..

בשביל זה יש את הדייט

נפגשים, בהתחלה זה מלאכותי. נכון. תמיד ה2 3 פגישות הראשונות הן נועדו לסנן דברים ברורים או לשבור את הקרח בין שניהם

אחכ זה כבר מתפתח והופך למשהו אמיתי

הזמן של לפני שבירת הקרח זה לא מצב מלאכותי, זה מצב של ביישנות טבעית. 
וזה יכול לקרות גם במפגש עם כל מיני אנשים וסגנונות בחוץ שלא במסגרת של דייט

זה שאדם לא נפתח מאה אחוז על ההתחלה זה הכי טבעי בעולם. 

ולרוב שבירת קרח נשברת די מהר במפגש הראשון. לא צריך שניים שלוש דייטים בשביל  זה...

מובן אחד - אין כמעט כמוהו בעולם

מובן שני - מדובר על משהו מסויים מאוד שיכול להיות כמוהו הרבה

אני חושב שהיא מדברת על האחרון

אלא רק להסביר למה כנראה היא התכוונה, השאלה שלך מדברת על משהו שלדעתי היא לא התכוונה אליו

לא מצליחה להבין למה.

אתה פוגש בן אדם!!

אתה מדבר איתו על דברים

זה לא משנה בכלל לאן זה יתפתח כי קודם כל יש כאן תקשורת פשוטה של היכרות.

וגם בעולם בחוץ יש אנשים שיותר זורם ונעים ויש כאלה שפחות.

בגלל שזה לא התאים אז נגיד שזה לא היה טבעי?

נראלי יש כאן איזה טעות בהגדרה...

נראלי נוטים לחשוב שאם זה לא זרם אז זה בגלל שלא היינו טבעיים.

שזה לדעתי בכלל לא קשור.

לא זרם, כי לא זרם... ואם זרם זה לא בגלל שהייתם טבעיים , זרם כי זורם בינכם התקשורת זה הכל.

ולגבי התכונות וכל זה- מסכימה ממש. 

אבל כן יש כמה דברים ששמתי לב שהם מהותיים

יש אופי של אדם מוביל (וזה לא מחייב שזה יתבטא בתפקיד כלשהו)

ויש אופי של אדם שיותר נסחב אחרי אחרים, פחות עם עמוד שידרה.

אופי של אדם רציני

אופי של אדם שטותניק

אדם שכלתן

לעומת רגשן

אדם רוחני

לעומת אדם מקורקע/מציאותי/ משימתי

יש כמה דברים שאי אפשר להגיד שזה אצל כולם

אבל מה שיפה שאת באמת צודקת.

בסופו של דבר מה שיחבר בינכם זה לא בהכרח התכונות שרשמתם על עצמכם

זה פשוט הדבר הזה שעובד, הכימיה הזאת, החיבור....

וכן יש בזה מן הסתם גם הגיון.

הגיוני שאדם שכלתן יתחבר לאדם שכלתן כמוהו. הם יבינו אחד את השני ולא יהיו מתוסכלים.

לעומת זאת לרגשן ושכלתן יהיה קשה. כי לשכלתן קשה אובר דרמה וחפירות על הנפש והרגשן חייב את זה וכו' וכו'

אדם מקורקע ומשימתי לא יבין את הכמיהות והרחפנות של הרוחני. או שלא יתחבר...

בקיצור. אם נכנסים קצת לעומק ההגדרות רואים שיש בזה מן האמת.

כבר תקופה ארוכה אני חושב ככה וניסיתי לברר את זה גם בפורום אבל אף אחד לא הבין את זה/ הגיב...

ההבנה הזו היא בשלב ראשון מעט מפחידה, שהרי אם כל אותו דבר, אז בעצם גם אני כמו כולם? ומנגד מה עם כל הדברים החשובים שלימדו שצריך לחפש בצד השני? הרי כולם בעצם מחפשים אותו דבר וגם איך אפשר לדעת שבוחרים את האדם הנכון...

אשמח לשמוע מה את חושבת על השאלות האלה והנושא הזה ואוכל להציע את התשובות שהגעתי אליהם, אבל נראה לי שקודם חשוב להבין שההבנה הזו ומה שנגזר ממנה הם באמת משמעותיים ושכדאי לנסות להגיע קודם לתשובות שעולות אצלך.  

(הערה שלאחר כתיבה: הנושא הזה הוא בנפשי אז לכן אולי כתבתי בצורה קצת גבוהה.. אבל אני חושב שזה מאוד מחובר למציאות)

אבל גם מה שאת אומרת זו מלחמה,

מלחמה בצורה החיובית יותר.

המילה מלחמה היא מרתיעה, אבל בשורשה יש בה הרבה אמת,

והאמת הזאת מופיעה במיוחד בדרך של להרבות טוב בעולם שדוחה את החושך מכל וכל.

זה מה שהרב קוק לימד אותנו (למשל ב'למלחמת הדעות והאמונות', באורות המלחמה ועוד). בעל מלחמות זורע צדקות.

מלחמה ראויה לא נלחמת באנשים,

מלחמה נכונה לא מגיע מתוך מקומות שליליים כמו יצר תחרות ונקמה, או יצר ההצדקה העצמית.

מלחמה נכונה מגיעה מתוך הוספת טוב בעולם ולא מתוך צעקות געוואלד. כי המניע הוא לא שאני שלם, וגם לא שהאחר הוא חסר,

אלא המניע הוא שאני רוצה שהעולם כולו יתעלה ויהיה לו טוב.

לכן מצד אחד אני מסכים איתך, שהדרך הנכונה והמתוקנת יותר היא על ידי ראיית הטוב שיש בדור שלנו, בתרבות איתה אנחנו מתעסקים, ולקחת את זה לעבודת ה' יתברך לטוב ולקדושה (ע"פ הרב קוק - ככה מרוקנים אותם מהטוב שיש בהם וזו בעצם המלחמה בכוחות הרע בעולם).

אבל כן חשוב לי להגיד את הדברים הבאים:
העולם הזה מורכב מטוב ומרע, לא כולו אידיאלי, עדיין.

אנחנו מקווים ליום בו יהיה ה' אחד ושמו אחד,

אבל עד אז - יש בעולם גם מציאות שדוחקת את רגלי השכינה. יש גם רע בעולם.

אנחנו אמנם מאמינים שהכל מאיתו יתברך (ולא כמו תפיסות נוכריות שסברו שיש אל טוב ואל רע ח"ו),
אבל הרע הוא היעדר, היעדר של נוכחות אלוקית בעולם, היעדר של הטוב. ואנחנו נלחמים בהיעדר הזה, אנחנו רוצים למלא אותו באור אלוקי ובשפע עליון. בשביל זה נבראנו בעולם, כדי לרומם אותו ולהעלות אותו למציאותו האידיאלית.

זאת הנקודה הראשונה.

והנקודה השניה שחשוב לי לומר:
יש הרבה מדרגות בעם ישראל, וכולן נצרכות. אם כולם יעשו את אותה הפעולה, ויאמינו באותה הדרך -

הדבר משול לגן שיש בו הרבה מאוד עצים, שכל עץ צריך צורת גידול שונה והשקאה שונה, אבל הם מקבלים את אותו הדבר..
לא כל העצים יוכלו להתפתח.

ויש עצים יותר מרכזיים ויש עצים שפחות מרכזיים,
אבל מה שמעניין את הקב"ה זה הגן כולו, בכללותו. לא רק עץ כזה או אחר. הכל ביחד, כל הגוונים כולם.
 

אני באמת ובתמים מאמין שהדרך שאמרת נכונה יותר, ומרכזית יותר.

אבל אסור לענ"ד לבטל גם דרגות אחרות נמוכות ככל שיהיו..
כמו שלא הייתי מבטל את יראת העונש בעבור יראת הרוממות,

אבל כן הייתי מכוון אליה, וגם לדרגות שגבוהות ממנה.
 

יש גם מקום לאוהבי ה' שנאו רע, למלחמה ישירה ברע, ויש מי שנושאים את הדגל הזה ואשריהם ואשרי חלקם.
המשימה היא משותפת, והעיקר היא ההשתדלות שכל אחד עושה על פי ראות עיניו, עיני העדה תלמידי החכמים שבכל ציבור וציבור. וכולם צודקים. כל השאלה היא בדגשים, אז בגלל זה אני בחרתי דגש מסוים שאני מאמין בו יותר. אבל הצדק עם כולם.

שוב,
כל מה שאמרת אמת לאמיתה. ודייקת את זה טוב.

יתירה מזאת, אני חושב שזה הרבה יותר עובד,

לעומת ניסיונות שנעשים בדורנו (של גישות אחרות) שלא ממש עובדים בינתיים עם הצלחה רבה..

הקב"ה לא קבע לנו לדבוק בתרבות המערבית,
יש לנו בחירה חופשית ויש לנו את היכולת ומתוך כך את הדרישה גם להתנער מכל מה שלא טוב בה.
אני כן חושב שיש תפקיד מיוחד לדור הזה,

אבל לא כל מה שהתרבות המערבית מלבישה עלינו ראוי לנו ללבוש אותו. ממש ממש לא.

ולדעת הרב יגאל, ועוד רבנים רבים נוספים, בלי לשים לב אנחנו לובשים יותר מדי מלבושים כאלה שלא ראויים לנו בלי להיות מודעים לכך. לא רק שלא מודעים לכך, גם מסדרים את זה כביכול על פי התורה.
הרב יגאל טוען שאנחנו מתייחסים לתרבות המערבית הרבה יותר ברצינות משזו מתייחסת לעצמה..

אני חושב שהוא אומר דברים אמיתיים ומדויקים.
אחוזי הרווקות והגירושין עולים לא רק בגלל שאנחנו דור מיוחד ומודע לעצמו ומדהים וכו' שכל זה נכון (!),

אלא גם הרבה מעבר. והמעבר הזה הוא לא בהכרח כל כך טוב.
 

אז המציאות מונהגת על פי ה' תמיד, זה וודאי. אבל יש לנו בחירה,
ואנחנו קובעים בסוף באיזה דרך אנחנו הולכים. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי..
עם ישראל לא מוציא את הבחירה החופשית מהמשוואה, כי זה עיקר הענין!
יש דתות פגאניות אחרות שמאמינות שכל מה שקורה במציאות הכל טוב ומכוון ואין מה לעשות נגד זה, דתות פאסיב כאלה. עם ישראל מאזן את הפסיביות עם האקטיביות, את הנפעלות עם הפעילות,

אבל בסוף בעולם הזה העיקר הוא הפעילות. בשביל זה אנחנו חיים בעולם גשמי, ובשביל זה אנחנו מאמינים בחיים

לקבל אותה לגמרי בזרועות פתוחות..
אני חושב שהדור שלנו מברר את ההתייחסות לתרבות הזאת,
מברר מלשון ברירה - לוקח את הטוב ומסלק את הרע,
על פי הרב קוק מלחמה כזאת היא אידיאלית.

הרב קוק התנגד בעיקר לדרכים אחרות שרק צועקות געוואלד ומעשה שטן,
שהם לא רוצים בכלל לקחת שום טוב מהשיטה.

ואמר שהמלחמה הזאת לא תביא תוצאות.. כי יש טוב שמחזיק אותה.

זאת וודאי לא הדרך של הרב יגאל, או של הרב יהושע שפירא וכו'..
כי ברור שהם מודעים לטוב שיש בזה, והם לא שוללים אותו (הרב יהושע למשל הקים את אינטרנט רימון.. למרות שהוא כל הזמן תוקף את התרבות המערבית ונזקי האינטרנט וכו', ודווקא בגלל זה)
אבל יש כאלו שמתמקדים יותר בהוספת הטוב ויש כאלה שמתמקדים בהתנגדות לרע.

שני החלקים ביחד (ומה שביניהם) זה הבירור השלם..

לכן כתבתי מה שכתבתי. כי אני לא חושב שהפסיביות של 'הכל זה רצון ה' בעולם', היא טובה. כי השליחות שלנו בדור היא גם להגדיל את הטוב ולהסתכל בעין טובה על מה שקורה בעולם, אבל גם לבקר את הרע ולפעול כדי לסלק אותו.

אבל תשמעי את מה שהרב יגאל אומר.. יכול להיות שתתחברי

היחס שלו לדייטים הוא כאילו שכל דבר בדייט וכל עניין נמדד אך ורק ביחס לחתונה ונישואין, בשביל זה היה מספיק שלוש פגישות וחלס.

בדרך כלל ניגשים לדייט יותר מנקודה של יצירת קשר ראשוני ואז מפתחים, ודברים שימנעו יצירת קשר ראשוני הם בהחלט גם דברים קטנים ולא חשובים כל כך, אבל בסופו של דבר הם בהחלט מונעים מקשר להתפחת כבר בשלב ההתחלתי, (למשל בדוגמה שעל ההתחלה ניכר חוסר טקט) הענין הוא שאנשים באמת לא מסתכלים ביחס לחיי נישואין כל דבר, אלא ביחס לתחושות ראשוניות בסביבתו ולמוטיבציה לפיתוח הקשר.

אז זה מעניין שהוא מצפה שכל דבר וכל פרט נמדד ביחס לחיי נישואין הכלליים. (כמעט כל דבר אפשר להקטין בצורה הזאת ולהשאיר 2-3 דברים בסיסיים לחלוטין לבדיקה ועל סמך זה להתחתן, כמו שמלמדים בהדרכות של חרדים) 

לפעמים זה יכול להיות יתרון אם יש איזה תחביב משותף אבל באמת לא נראה לי שאנחנו רוצים להתחתן עם מישהו שגם כל התחביבים שלו כמו שלנו, אחרת היינו מתחתנים כבר עם עצמנו

נראה לי שרוב הזוגות התחביבים והתחומי עניין שלהם שלהם די שונים לפחות ממה שאני פגשתי..

יש לי כמה חברות כאלה שנשואות לבחורים שפחות מתחברים לטיולים והן טיילניות רציניות, כל אחת ברמתה..

אז לפעמים זה מאזן את שניהם והיא קצת נרגעת והוא קצת יותר יוצא ולפעמים זה נשאר התחביב שלה בלעדיו...

נראה לי שויתור כלשהו תמיד יהיה, אבל זה גם פתיחת אופקים לשניהם. גם היא לוקחת ממנו קצת מהתחביבים שלו אבל לא הופכת להיות בהכרח אחת כזאת ועדין חיים ביחד ומסתדרים

סתם עניין של הגדרות...

אם בדיעבד הצלחת לוותר או ללכת לקראת בנושא מסויים אז כנראה שזה פחות חשוב לך, כלומר בסך הכל תחביב אבל לא חלק מהותי מדרך החיים שלך.

גם בדוגמה שהבאת, מסתבר בדיעבד שהרצון לגור דווקא בעיר או ביישוב לא היה קריטי כל כך בשבילו. אפילו אם זה מה שהוא חשב שטוב לו. נגיד, אולי הוא חשב שבעיר יש יתרון מסויים אבל בסוף הצליח להסתדר עם אותו עניין אפילו שיגור ביישוב (ואז זה לא העיר או היישוב כדבר בפני עצמו אלא כמשרת לצורך אחר). 

דרך חיים יכולה להשתנות. גם בזה אני מסכים. אבל איך חושבים על זה בזמן דייטים ואפילו כשמתחתנים? אי אפשר לחזות את העתיד. מה שמתאים לי כרגע זה מבחינתי מה שחשוב וזה מה שאני יכול לבדוק. לדעתי זה מה שחשוב לבדוק שיתאים, ותחביבים לעומת זאת אלה דברים שלא מתנגשים עם דרך החיים של בן/בת בזוג.

בין אם מדובר בהשקפה פוליטית (ימין, מרכז, שמאל) או בהשקפה/רמה דתית. כל השאר זה בונוס פחות מחייב.

יש לי חברה טובה שאני מאוד אוהבת אותה.

בהתחלה נתתי את המספר טלפון שלה כדי שיבררו עליי אצלה.

בדיעבד גיליתי שכל מי שדיבר איתה לא היה מעוניין להיפגש איתי, אז נתתי מספר של חברה אחרת, וזה פתר את הבעיה.

אין לי מושג מה בדיוק היא אמרה שהרתיע אנשים, אני בטוחה שזה נעשה בתום לב. לראיה, בשלב כלשהו היא הציעה לי לצאת עם גיס שלה, ואכן נפגשתי איתו, וזה לא הלך כל כך טוב - נראה לי דייט ראשון הכי קצר שהיה לי וחתך עוד באותו ערב... אז המסקנה שלי שמשהו שהיא אמרה לא משקף נכון אותי.

אז מי שעוד מחפש, שימו לב, תהיו ערניים...

הלוואי שהייתי יכולה לצייר גרף שבו יש קשר בין רמת הבירורים להצלחת הדייט, אבל לצערי אני לא רואה קשר בינהם. דברים שעל הנייר נשמעים טוב, בפועל יוצאים אחרת לגמרי. אין לי הצעה יותר טובה, ואני לא מוותרת על שלב הבירור (ושולחת גם אחרים לברר בשמי) - אבל מהניסיון שלי עדיין רוב הקשרים נגמרים די מהר.

הלוואי וזה ישתנה קצת.

לא רק מנושא השיעור..

גם מהאישיות מקבלים הרבה, מהעדינות, מהאמיתיות וכו'

הדברים שהוא אומר לא הכי פשוטים לעיכול,

אבל קשה לדעתי להתווכח איתם.. הוא מביא הרבה מקורות ודוגמאות,
והאמת מדברת בעד עצמה.. אז אולי זה דווקא טוב שלא קל לעכל (: