זה בעצם דומה להבדל, שבין שינוי לשינוי
החילוק שאתה נותן - הוא דומה להבדל, שבין שינוי לשינוי.
אולי לא בדיוק על זה כתבת. אבל זה מעלה אסוציאציה טבעית, בהקשר הזה, של העניין הזה האמור.
יש מישהו שהיה לי ויכוח איתו. בנושאים השקפתיים. בגדול, הוא, העיקרון הגדול שלו בכל שאלה השקפתית זה הכלל "העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים". כל דבר שחורג מהכלל הזה, הוא בעיניו חטא גדול שאין לו כפרה. למה, לדעתו, אין לו כפרה? כי בעיניו, המציאות הרוחנית אין בה קבע. אלא פזורה גמורה. והמציאות הגשמית בעיניו, קבועה לחלוטין. ואסור לחרוג מהקבע שבה במלוא נימה, אלא מצד ההיטלטלות הרוחנית, שכיוון שהיא לשיטתו ראויה להיות רבה מאוד. לכן באותו השיעור גם המציאות הגשמית הולכת אחריה. ונמצא שהוא מזלזל במציאות הגשמית בשתיים: א', שהוא חושב שאין לה מורכבות. ב', שהוא חושב שהמציאות הרוחנית מנותקת ממנה, ושולטת עליה בכוח הזרוע.
הוא כמובן מתעלם מהעובדה, שרבי אליעזר, (בקודים: תלמידו וממשיכו של צפניה). רבי אליעזר לא התכוון לקבוע מסמרות, מה נקרא קבע או לא נקרא קבע, או שקל וחומר שלא התכוון לקבוע מסמרות וחומר שההיטלטלות הרוחנית היא "חופשית" ואין אלוהות שעומדת מעליה ומפקחת אותה. הוא התעלם מזה, מכיוון שהוא מאן לקבל מרות אלוהית ורוחנית, במקום שהוא אינו רואה אותה כאן ועכשיו במציאות. אלא אם כן, לדעתו, כאן ועכשיו יש רשמים במציאות שמוכיחים על אותה אלוהות. רשמים שניכרים באופן אישי לפי החלטתו, ולא לפי עקרונות רוחניים, אלא אם כן, נלמדו באופן שהם כרגע "נשלטים" ו"מוכוונים" בידי האדם עצמו. באופן שהם כבר לא עקרונות רוחניים. אלא עקרונות שלו, אישיים, שהוא ממאן לקשר אותם עם כל עיקרון רוחני אחר, בבחינת "לא ידעתי את ה', וגם את ישראל - לא אשלח"
לאחר שנים לא מעט, כח"י שנים, ואני יודע, שכבר פעמיים לפחות נפגשנו בצמתים - וידי יצאה על העליונה. ואני יודע, שכרגע אנחנו לכאורה נפרדים איש לדרכו - והוא משוכנע ש"עכשיו" הוא בודאי צודק ויצליח.
כי הוא לא מבין את הפירוש של "ללמוד לקח". הוא חושב, שהמציאות מלמדת אותנו עובדות בלבד. אם יש סיבה, שמצדיקה בעיניו לאכול ארוחת בוקר - זו הסיבה הסטטיסטית, שיוצרת באופן סינתטי הצדקה ומחוייבות לדבר הזה. בכל שלב שהוא לומד משהו חדש, מבחינתו הוא לא למד "אמת". הוא למד "חובה". שזה אומר כמובן, שהוא לא מבין את ההבדל בין חכמה=אמת. למעשה=חובה.
ואני יודע. שגם אחרי שהוא קורא את הדברים האלה - הוא ימשיך לחשוב אותו דבר. כלומר הוא יהיה משוכנע, שהוא הבין את מה שאמרתי, שהרי הוא קרא את הדברים. והוא גם חכם לדעתו יותר ממני, ומבין ומכיר את המציאות לדעתו יותר ממני. ולכן מבין יותר את העומק של הדבר. אבל אני יודע שהוא לא. וכן כתוב "אם תכתוש את האויל במכתשת בתוך הריפות בעלי - לא תסור מעליו איוולתו".
ואני יודע. שאחרי שדרכנו ייפרדו עכשיו. הוא ילך לדרכו. והוא יחשוב שיציל את עצמו. על ידי כבודו. ו"הוכחות" שיהיה לו ברור שיכירו בצדקתו יותר משלי, גם בעוד שנים רבות שיהיה. והוא יסמוך על זה. ובשמחה רבה ילך ויפיל את עצמו על מי שהוא בוטח בו, ויתגלה לו טעותו בזמן המאוחר מכדי לשנות הדרך. (בדיוק כפי שכבר קרה לו, יותר מפעם) וכמו כל תהליך. שיש את הרגעים הטובים ויש את הרעים. ורגע מסכימים, ורגע במחלוקות. אבל אני כבר יודע את התהליך, כי ראיתי אותו. ראיתי את התהליך, אני יודע איך הוא קרה - ואני רואה אותו עתיד לקרות בצורה הזאת.
אלו לא דברים משתנים בגלל איזה החלטה פעם אחת או פעם אחרת. אלו תהליכים בעלי משמעות פנימית. שצריכים רצון, ואמונה, ונאמנות. וקביעות בדרך. לא קביעות חיצונית, אלא קביעות פנימית.
ואני כבר יודע. כתוב בחז"ל שלושה ימים קודם שיבוא משיח, בא אליהו ועומד על הרי ישראל. ואומר להם הרי ארץ ישראל. עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה. וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו. ואחר כך אומר להם בא שלום לעולם, בא שלום לעולם. והרשעים - שומעים, ושמחים, ואומרים זה לזה - בא שלום לנו, בא שלום לנו. יום שני - בא ועומד על הרי ישראל, ואומר באת טובה לעולם, באת טובה לעולם. והרשעים - שומעים, ושמחים, ואומרים זה לזה - באת טובה לנו, באת טובה לנו. יום שלישי - בא ועומד על הרי ישראל - ואומר - באת ישועה לעולם, באת ישועה לעולם.
וכיוון שהוא שומע את הרשעים שהם אומרים כך -
אומר לציון: מלך אלוקיך!
כלומר גם בבשורת הגאולה עצמה יש שלבים. ואנחנו רואים כאן בפירוש, שחז"ל חילקו פה שלושה שלבים בבשורת הגאולה של אליהו. סיבוב ראשון. סיבוב שני. סיבוב שלישי. ועל כל שלב - הרשעים חושבים שהבשורה עצמה תיפול לידיהם. אבל, בסוף יש את החותם של "מלך אלוקיך". ומי זה יעמוד כנגדו, ומי ידבר אליו מה יפעל. ומי יאמר לו מה יעשה.
ואני כבר לפחות שלושה פעמים - ראיתי את החותם הזה עולה - נגד כל הסיכויים. כשכל הנסיבות- לא התאימו לזה. אבל החותם הזה עלה - קבל עם! לא כולם ידעו את הפירוש. אבל אני ידעתי. כי הפירוש היה עימדי מראש . וכשזה הגיע, זה היה ודאי שזהו המאמר כעין האמור "וה' ענהו - הנה האיש אשר אמרתי אליך - זה יעצור בעמי"
כי "ללמוד לקח" פירושו - להבין את הפנימיות הנלמדת מהמציאות, ולהבין שזה לא שהמציאות נפלה בידיי - אלא הקדוש ברוך הוא נתן בידי, דבר שראוי לי להבין אותו יותר בעומק, ולכך גילה לי צדדים במציאות שלא היכרתי. לא משום שהמציאות התחלפה. אלא שהאלוה העליון - בורא המציאות. הוא נתן לפניי בתחילה צד אחד שלה. וכעת נתן לי דברים נוספים, שלא ראיתי קודם - והם היו טמונים - בהכרח - גם במציאות הקודמת שהיא הייתה של הקדוש ברוך הוא - באותה המידה בדיוק. זה אולי לא מבחינה "פיזית" תמיד. וגם לא תמיד מבחינת המבט המנטלי. אבל תמיד מבחינת האמת הראויה.
ומי שחושב. שהמצב המנטלי תלוי בדעתו האישית ובתמרונים שהוא ינסה ואולי יצליח באיזה מידה כזו או אחרת. והרי כתוב "כפועל אדם ישלם לו". ומי שחושב. שיתחכם על הקדוש ברוך הוא. הרי זה שוטה ורשע.
והדבר הראשון שצריך להוציא משפט צדק לאור. זה ידיעת העובדות והכרתן. כי מי שאינו עוסק בשאלת העובדות. לא יוכל לדעת את המציאות הנכונה כפי שהיא. ולא ידע לפרש לא עובדה אחת, ולא מכלול. אבל על ידי בירור האמת. סוף שיגיע לדרך הנכונה. ומי שמסרב לגילוי האמת. מי שמסרב לבירור העובדות. הרי הוא מטה את הדין. כמו מי ששם סכר באמצע הנהר ומטה את אפיקיו. אבל סוף דבר, תלוי בקדוש ברוך הוא. שהוא אלוהי האמת. ואין עומד כנגדו.