פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 243)

לא כשזה מנותק מהמציאות. לדוגמא הסיטואציה עם השמות אבל אנחנו לא באותו ראש מבחינה דתית- ברור שזה לא שיקול בעיניי שהשמות יצאו ככה מגניב..
מה שכן שוב הרבה פעמים אני רואה ממש את יד ה' ומסרים שמגיעים אליי בכל מיני צירופי מקרים מטורפים

אני לא נשוי ובכל זאת יכול לספר על החוויה, אז אנחנו מבינים שזה גם לא תמיד עובד

אני מבקשת סליחה
אבל יש כאלו שמגדירים את זה כאיסור הלכתי..
חוץ מזה
ברור שהכל בהשגחה פרטית בכל רגע ורגע, שהקב"ה מפגיש אותנו עם סיטואציות מסוימות כי זה מה שנכון עבורנו, ולא תמיד אנחנו מבינים..
אבל מפה ועד לפעול לפי סימנים (עם פרשנות אישית שלי) זה קצת מסוכן..
צריך להפעיל את הראש, לא לדמיין שיחליטו במקומי, לא להשלות את עצמי בחזיונות...
לא רוצה לפגוע חלילה.. אבל בכל תחום בחיים לא הייתי ממליצה לפעול לפי הארות למינהן..

ואם אני זוכרת נכון, בעבר @לב אוהב כתבה על הדרך להתייחס לדברים האלו -
את החיים צריך לנהל עם הכלים הטבעיים לבן אנוש שה' הטביע בנו, עם מה שרואים, שומעים ומרגישים שנכון במציאות הנוכחית.
אם יש סימנים, הם סימנים ורמזים, אבל אין וודאות בהם. רק לאחר מעשה אפשר להתייחס אליהם באמת כרמזים מטרימים, אבל לא לפני כן.

וצריך להיות במקום מאוד מאוד מחובר פנימה ולה' כדי לזהות נכון אם זה סימן אמיתי או תעתוע, וזה לא פשוט...כי לפעמים מתערבבים שם דברים אחרים.

אני חושבת שהמדד הוא אם הבחירה אחד בשני היתה בלב רוצה, שלם ושמח גם אם לא היה מגיע הסימן הזה.

פה עמדה קצת שונה. אבל חשוב לי להדגיש שאני לא מתקיף, אלא מציג דעה ולגיטימי לגמרי לא להסכים.

קצת צרמה לי ההכללה "בתור אנשים מאמינים, אנחנו מאמינים שאין סתם והכל מושגח בהשגחה פרטית מדוייקת."

זה לא כ"כ מדויק. יש רבים וטובים הסוברים שאין השגחה פרטית על רוב הפרטים. לכן, מבחינתי הדברים שאת מזכירה הם אכן צירוף מקרי. הרבה פעמים זה נחמד מאוד, מרגש, מעודד - אבל גם בלי משמעות פרקטית עבורי. כלומר, אני לא יכול להסיק מסקנות בגלל מקרים כאלו. (אני כמובן לא מתייחס לאינטואיציה היא כלי שכלי לגיטימי וחשוב).

זאת לא האמונה הדתית שלי, שבהכרח יש סימנים מסוימים וכו'

 

אבל עדיין לפעמים יש צירופי מקרים גדולים שנותנים את התחושה כאילו "זה אמור להיות"

סוג של אינטואיציה במובן הלא-טבעי

(יש אינטואיציה כמונח נגדי ל"מסקנה מדעית מוכחת", ונראה שאתה מתכוון לזה

ויש אינטואיציה כמונח שמתאר תחושה פנימית לא מוסברת, ולזה כוונתי)

אני חושב שאני מבין למה אתה מתכוון ברישא, וזה קורה גם לי - ואני כמובן לא מתייחס לזה ברצינות.

הם ממש לא אינטואציה וטוב שכך.

וזה מסתבר לי בהבנה, וביותר - זו דעת רוב הראשונים.

לא הייתי נותן להחלטות הרות גורל להתנהל על ידי אותות ומופתים. צריך תפילה, והמון ממנה כדי שהשם יוריד לנו את ההחלטה הנכונה לראש, וגם לדעת שאפילו אם ח"ו נעשה החלטה שגויה והתוצאה תהיה נוראית שהכל לטובה (מדרגה גבוהה ביותר, הלוואי ואגיע לשם).
בתור איש מאמין זה נחמד לקבל מדי פעם עידודים מהשם, אבל לתת לבחור ישיבה בשם יצחק שהתחתן עם מישהי בשם רבקה לקבוע לי שכך גם אעשה כי כך גם נניח וקוראים לי ולה לצורך העניין... יותר זמין כבר לשחק עץ או פלי.

התכוונתי למשל רגע לפני ההחלטה, שצריך את "הפוש" הסופי
אם אז הארה או השגחה משמיים תכריע את הכף...

אצלי השכל והרגש יכריעו את הכף, אחרי שהתפללתי שאקבל את ההחלטה נכונה.

כי סימנים זה עניין של מה אני מעוניינת לראות ולשמוע ואיזה מסר אני מעוניינת לקבל

לפעמים זה הפוך על הפוך סימן שכאילו כדאי ללכת על זה שבפועל זה הסימן שכדאי לא ללכת על זה

 

או בקיצור- תמיד נוכל למצוא סימנים ללא וסימנים לכן. השאלה מה נחפש וכמה נחפש. 

 

וגם יש איזה משהו מבחינת המח שלנו שברגע שאנחנו בתוך משהו, אז אנחנו יותר נשים לב לזה מסביבנו

נגיד נפגשים עם מישהו בשם משה, אז פתאום נשים לב למלא משה מסביבינו

מישהו שקרוב אלינו מתארס אז פתאום נשים לב להרבה מאורסים

 

 

זה יכול לחזק החלטה שלנו, אבל זה לא שיקול שעליו צריך משהו לקום או ליפול.
הקבה לא מדבר ככה ישירות.

האמת שהיום היה לי סימן משמיים שממש התחזקתי ממנו, אבל אין לו שום נפק"מ..
חשבתי על מישהו בהקשר מסויים, שהרבה זמן לא פגשתי וחשבתי..
אני מרים את העיניים ופוף הבנאדם עומד מולי.
זה קצת פחות וואו ממה שזה נשמע כי יש הקשר למחשבה שלי, לבנאדם ולסיטואציה שזה קרה אבל אני לא יכול לפרט ככ
.
אבל מבחינתי זה היה משמעותי/מגניב

יצאתי עם בחור שהיינו ממש קרובים להתארס, וכל החברים שלנו פתאום התארסו.. כאילו מלא! אחד אחרי השני.. ודיברנו על זה מלא, שכולם מתארסים (ואמרנו בללי מילים, שאנחנו הבאים בתור) ..והנה ה' החליט.. ולא קרה הדבר.. 

 

היה לי עוד "סימן" חמוד, אבל זה אווטינג מידי..  רק אגלה לכם תסוף... זה גם היה חרטה חח 

אני לא שמה לב לדברים האלה ולא מייחסת להם חשיבות

עוברות לי בראש כמה מחשבות.

 

א. נראה לי שסימנים כאלו ואחרים שאנחנו פוגשים יכולים ללמד אותנו הרבה על הרצון שלנו ועל המקום בו אנחנו מונחים.

לצורך העניין (מחילה מראש על הדוגמה השטחית)- כשאני מתלבטת אם לקנות נעליים חדשות, ופתאום אני רואה שבאיזו חנות נעליים יש מבצעים משמעותיים. זה לא בהכרח סימן גדול, כמו שפשוט משהו במודעות שלי השתנה והוביל אותי לשים לב לפרסום הזה.

אומרת בזהירות שבסופו של דבר כל דבר יכול להיות/לא להיות סימן. זה תלוי בנו אם לקבל אותו ככזה..

 

ב. בהמשך לזה, אני חושבת שבהקשר הזה של סימנים ואמונה והיחס ביניהם, אפשר לקחת את זה לכיוון אחר (אחרת לפי הסימנים כבר הייתי אמורה להתחתן איזה 5 פעמים..;).

אולי כשאני פוגשת סימן כזה או אחר, חוץ מהזדמנות לבירור הרצון שלי, זאת הזדמנות בשבילי לנסות להכניס את ה' לתמונה, ולחיים שלי באופן כללי.

אני לא תמיד יודעת מה משמעות הסימן (והאם זה סימן), אבל אני כן יודעת שעצם המחשבה הזאת, ועצם ההתעסקות בעניין היא קריאת כיוון עבורי לנסות לכוון את ההחלטות שלי ואת החיים שלי אליו, להאמין שהדברים מכוונים מאיתו (לטוב ולמוטב בעיני).

 

 

שאם אם בן אדם קובע את הצעדים שלו על פי איזה סימן שהוא ראה, הוא סתם טיפש
אבל אם בן אדם רואה הרבה סימנים על אותו עניין ומתעלם זה כבר כפירה..

אם מישהו התארס עם השם שלי ושל הכלה זה לא ישכנע אותי לצאת איתה, אבל אם למחרת מישהו שלא קשור ינסה פתאום לשדך בינינו, ואז עוד אדם שלא קשור ינסה לשדך בינינו ואז עוד אדם שלא קשור ינסה לשדך בינינו(סיפור שאני מכיר באופן אישי) אז סיכוי טוב שאכנע לסימנים

כמעט כל יום אני רואה סימנים ש'זה זה בטוח' 

וקשה לי מאוד לא להאמין להם.

 

(אני עובדת עכשיו על פחות לחפש אותם כדי שלא אתכזב מידי..)

 

וכן, אם מישהו שובר את היד פתאום הוא מגלה הרבה אנשים שגם עם גבס

ולדוגמה התחלתי עכשיו משהו חדש וגיליתי שהרבה מוכרים לי שם

 

נראה לי זה קורה באופן טבעי שמחפשים (ומוצאים) סימנים משמיים

צריך להיות מודעים לתת מודע הזה שלוקח כל 'סימן' למציאות ולהרגיע אותו(;

 

לדעתי זה נושק לעבודה זרה. עיינו רש"י על הפרשה (שופטים) מה זה "מנחש"

בס"ד

 

 

לברוח מכל הדברים האלה כמו מאש (לא זוכר מה בדיוק היה הניסוח).

 

 

וכבר פשוט וברור הכלל "תמים תהיה.."

 

בהצלחה בעז"ה!

לא מבינה מה הקטע לסבן בבירורים. וכל דבר אפשר להגיע בעדינות
במקום הוא קם בעשר כל יום ומאחר לתפילה
אפשר להגיד 'כמו הרבה בנים יש לו התמודדות מול קימה בבוקר לתפילה' ולפעמים מפספס את המניין בבוקר. אם היא שאלה זה חשוב לה לדעת
לכל אחד מאיתנו יד את עבודת המידות שלו. העיקר שעבודות המידות של שני בני הזוג יתאימו;)
במקום להגיד היא לא לומדת תורה ביומיום אפשר להגיד היא בחורה מאוד תורנית, ובשבתות היא משתדלת לנצל את הזמן ללימוד תורה. באופן קבוע לא יוצא לה והיא באמת מבואסת מזה. למשל. למרות שדרך אגב יכול להיות שזה בחור שלא רוצה מישהי שתלמד כל היום תורה

במקום להגיד הוא דםוק בזה וזה וזה אפשר להגיד זו עבודת המידות שלו. לכולנו יש

אבל אם זה לא לפעמים אלא הוא רוב הזמן לא קם? עדיין זה בסדר לומר "לפעמים"?
כנל אם היא כלל לא לומדת גם לא בשבת? עדיין נייפה את זה?

ב"ה שיש לי חברות טובות
אבל נגיד פעם שאלו אותי על חברה איך היא מבחינת חכמה של לימודים. וההיא לא מוכשרת במיוחד. אז הצגתי את זה יפה. אבל אמרתי את האמת (הבחורה הזו התחתנה עם הבחור הזה).
אני לא רואה טעם לסבן או לשקר.
זה דברים שמתגלים לפני או אחרי החתונה. ואם זה חשוב למברר, אז זה חשוב לו.

יש ל @בינה. פנינה בעניין: 

המטרה של שני הצדדים היא משותפת-שלא יהיו דייטים מיותרים. מהצד של החברה שרוצה בטובת חברה שלה, ומהצד של הבחור שלא רוצה לצאת סתם.

אז מה העניין לסבן?

העניין הוא לבדוק התאמה, אם יש חוסר התאמה במשהו עדיף שזה יתברר בבירורים, זה כל הקטע.

כמובן שחשוב לדעת איך לעשות את זה בדרך ארץ, אבל אין עניין לייפות סתם. לא ככה?

 

כמובן שכן צריך להיות עם טאקט, ואם פעם ב... הוא לא קם לתפילה, זה לא אומר שהוא לא מתפלל במניין וכו'.

אני מסכימה שבינה היא מאסטר הבירורים 

אני מסכימה עם העניין של מטרה משותפת 

אני מסכימה עם העניין שצריך להגיד הכל בשקיפות אובייקטיבית ובדרך ארץ 

 

אני חושבת שיש דברים שמוטב לא להגיד בבירורים [למשל אם הם זמניים ולא משקפים]

ולזכור תמיד להציג אמת , אבל גם לשמור על כבוד החבר/ה 

 

 

אם הדברים הזמניים האלו יכולים להשפיע על הקשר-בעיני הכי הגון לומר אותם למרות שהם לא משקפים (ופשוט לציין שזה זמני/נקודתי), ויחד עם זאת להשתדל לשמור על כבוד החבר/ה.

כמובן שאני לא מדברת על משהו אישי מידי. אם יש משהו אישי ופרטי שנראה לך חשוב לומר-בוודאי שצריך להתייעץ על כך קודם עם החברה.

ובכן, לפעמים יש מידע לא רלוונטי שיכול להישמע רע, כשבפועל הוא שולי. ולכן לא צריך להגיד אותו כי הוא ישפיע בצורה לא נכונה על קבלת ההחלטות - וחבל.

כשזו לא תופעה כמובן.

אני דיברתי על דברים שמשפיעים על הקשר/קשורים לנקודות מהותיות שהצד השני מחפש.

בעין טובה תמיד על סביבתו יהיה לו יותר קל להגיד את האמת.

למה? כי פשוט, אני מאמינה שברור שיש משהו טוב באופי שלו שלפעמים ממשיך לישון קצת יותר
ובאופי שלה שהיא דוסית ולא למדנית.

אני דוגלת בזה שכל דבר שיש באדם יש לו שתי פנים, אתה משתף את הפן החיובי שבדבר אם באמת אותו אתה רואה.

"איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר, עין טובה."  

אבל מצד שני לא צריך לזרום עם המסגור של השאלות

 

התשובה לשאלה "האם הוא מתפלל במניין שלש תפילות" צריכה להיות - לא, לפעמים הוא קם מאוחר, אבל הוא לא יפספס מניין למנחה או ערבית והוא באמת עובד ה' וירא שמים.

או "האם היא לומדת תורה" - לא, היא לא מחויבת בלימוד תורה ולכן עובדת את ה' בצורה פשוטה במעשים טובים ובתפילות. והיא גם חכמה, היא פשוט לא מרגישה שיש לה מחויבות ללמוד ולכן היא לא משקיעה בזה

 

"האם היא גומלת חסדים" - היא אכפתית לסובבים אותה וכיף להיות בחברתה. אכפת לה מאחרים.

 

וכן הלאה.

בקיצור - להתייחס לנושא שאליו השאלה מתייחסת, ולהדגיש את הטוב בתחום, יותר מאשר לענות על השאלה ששאלו בהקשר הזה

זה יכול להיות נכון?

 

אסור לשקר אבל כן צריך לפרגן בכל פרט. זה נראה לי חשוב. להראות את הצד החיובי שבעניין דווקא.

"הבחור היקר אמנם מתעורר בעשר בבוקר, אבל בחיי היומיום הוא ירא שמיים, הוא עושה א', ב', ג' וד', רק קשה לו לקום מוקדם". 

אני הייתי רוצה שייחסכו לי דייטים מיותרים ושיגידו עלי את האמת. מישי לא לומדת תורה, ולמישהו זה חשוב שאשתו כן, אחלה, כנראה זה לא מתאים ביניהם. אין פה משהו רע.

אם אתה חושב שיכול לצאת מזה שקר ולגרום למברר לטעות ברמתו הדתית אז אתה מבהיר שלמרות שהוא לא קם בבוקר הוא לומד ומתמיד ודוס ויש לו בעיה ספציפית עם שינה

אני הייתי מדברת רק על חברות טובות שאני ממש אוהבת, ככה שכמו שנופת צוף כתבה, גם דברים שהיו פחות טובים היו לי חלק מהמכלול ולא היה לי קושי להגיד את האמת אבל עם זווית הראיה וההיכרות שלי איתן, שיש לזה צד טוב או שזה צד שלילי של תכונה טובה.

להגיד את האמת, להכניס גם את הרצון אם צריך כי זה מאד משנה מישהו שרוצה לקום מאוחר או מישהו שרק קשה לו.

אין לי פרטים לתת אבל כדאי לבדוק איתם

שהם אוספים
בכנות, לא חושבת שביום של החתונה שלי יהיה לי ראש למלמל שמות של 10 עמודים במיוחד לא בזמן של הכיסא כלה 🙈

אפשר במהלך היום, 

זה יום מסוגל לתפילה. 

לא היית פה הרבה זמן

בכיסא כלה בכלל לא התפללתי
חוץ מהנוסח (הקצרצר) שביקשתי שיכינו לי

(ברחתי)

כי כבר לקחו

נא - ס
סא - ע
עא - פ
פא - צ
קא - קיב

ולחכות עם הרגש שיוכל להתבשל בנתיים ויפרוץ בהמשך.

למה לא לגרד?

והוא מדבר, ופתאום להתכופף ולגרד זה לא נעים חח

ואל תפגשו במקומות פתוחים

הוא יבין למה את "פתאום" מתכופפת

אבל אל תגרדי זה עלול לעשות זיהום ואת עלולה לפצוע את עצמך וזה כבר גרוע

ואז תגרדי

ובכללי.. גם כשמגרדים ברגל אפשר לשמור על קשר עין

רגיל אמרתי איה? בוא נעבור מקום..

באופן כללי זה לא בריא לגרד זה פוצע את העור

זה ממש עבודת המידות בשבילי חח

ממליצה לשים טיפה של שמן אתרי עץ התה באזור שאת נערצת בו בדרכ (או אלטוש) והיתושים לא יעקצו

ברור שהייתי מגרדת! ואומרת, מילה על היתושים פה.. ואולי אם אפשר שנחליף מקום.. 

 

למה שלא? אנחנו בני אדם... 

רגשית אם יש לך מוטיבציה כדי לצאת ולהשקיע וכדי להנות ואתה חושב שיש סיכוי כלשהו - זה מספיק, זה המדד העיקרי.

 

ובכל זאת אענה לפי מה שכתבת (מדד שיכלי)-

1. היה נחמד, תחושה נעימה סה"כ.

2. כנ"ל

3. מתחיל להיות יותר עניין בקשר כשלעצמו (בשני המקרים הנ"ל יכול להיות מאוד שעדיין אין עניין ממשי בקשר כשלעצמו)

1. מה כרגע יש טוב בקשר

2. מה אני מרגיש שיכול עוד לצאת מהקשר הזה טוב שכרגע משהו מונע ממנו לקרות. 

והכוונה שאני באמת מרגיש שיש כאן פוטנציאל למשהו. לא שאני חושב, ולא שהייתי מאוד רוצה אבל בפועל משהו לא מסתדר. 

 

טוב בקשר שאמור להיות:

רגש מסוים, משיכה מסוימת, נעימות, נפתחים בשיחה אחד לשני, הרגשה של חיבור, זרימה

 

אם יש תקיעות באחד הדברים למעלה:

לברר שוב ברגש (יש שם הרבה תשובות לדברים שכרגע לא רואים אותם) 

זה יכול להתגלות בהמשך? או שפשוט אין ביננו את הנקודות האלו

 

אחותך זכתה..!

אולי להכין לה איזה ארוחה נחמדה

תודה

הייתי רוצה מרחב.. כשאני חוזרת מדייט וגם הייתי שמחה למשו מפנק כמו גלידה או פרי טעים.
מה שהיא אוהבת.

מציעה רעיון שאני הייתי רוצה לקבל: לצאת יחד לבילוי משותף וכיף, בדגש על לעשות חיים.
לפעמים כל הפגישות מכניסות למצב רוח מתוח כזה, כי יושבים ומדברים ויושבים ומדברים. אז משהו משחרר זה אחלה!

את יכולה לחשוב גם על סתם דברים שישמחו אותה

אחרי שהיא בתקופה לחוצה או פחות מוצלחת את יכולה לשמח אותה איך שאת יודעת שהיא אוהבת לשמוח באופן כללי

תקבעו דייט ביחד, תעשו משהו ששתיכן אוהבות, צאו לנשום קצת, לדבר, ככה יהיה דייט שהיא תוכל לחזור ממנו עם אנרגיות טובות

שוקולד חמוד עם פתק שכתוב עליו משהו בסגנון של - בהצלחה היום, חושבת עליך.
יכול להיות נחמד ממש, אבל זה טוב רק אם את יודעת מתי יש לה דייטים.


ואת מתוקה ממש!

עצוב ממש שזו החוויה שלה 😣

זה קלאסה

פתקים כאלה עם שוקולד ולמרות שהיא סנובית היא עפה על זה.
תחשבי מה היא אוהבת .. תשימי לה ועדיין תני לה מרחב
. תכתבי משהו מהלב וזהו
אחותי באמת מיוחדת אז כתבתי לה מה אני חושבת עליה .. תחשבי מה טוב באחותך ותרמי לה

קראתי ואני מזדהה.

(אני לא רוצה לכתוב ש''אני מבינה'' כי זה מרגיש לי יומרני, אבל אני מודה שמידי פעם יש לי רגעים של ''ה', אני מרימה ידיים, אם אתה רוצה שזה ייקרה, החתן שלי צריך ליפול עלי מהשמים")

גם אם אתה מכיר וזה נכתב בחיוך אני מניחה

אשמח להתנצל

הוא יודע שאת כתבת לו don't judge בגלל שהוא הכניס נימה אישית שיוצרת טרוניה כביכול אובייקטיבית, אבל במקום לא ראוי ולכן לא מוצדקת ואסורה. את כל זה, הוא מבין. הוא פשוט רוצה להאשים אותך, שכשאת אמרת don't judge את פרשת אותו בצורה נורמלית, ולא לפי ה"אופציה" שהוא כביכול התכוון לאיזה מטרה טובה (שתיאורטית אפשרית, בכל מקרה לא מצדיקה להגיד את מה שהוא אמר 'בסתמא', ובודאי נחשבת לעבירה על הכללים הנורמלים של בין אדם לחבירו). אבל כל זה - לא איכפת לו. הוא רוצה 'להראות לך מה זה'. ושתדעי ש'יש דין ויש דיין' (מוכס העומד מאליו, שהוא כלסטים שאין כמותו)

קחי הפוגה, תראי כמה את מדהימה ותמצאי ממה ליהנות
הוא כבר ימצא אותך

בהצלחה

את הדמות להערצה שלי זאת בעיה..
אם תפרשי אפרוש גם

אין עליך, הפי.
תודה מותק!

♥♥

התחושה הזאת לגבי הרגע מובנת מאד.

ומצד שני כמובן כל אחד מבין שזה חסר טעם להתייאש כשכל הדלתות פתוחות

איך בודקים אם הדלתות פתוחות? ממשיכים לנסות

 

במקרה הטוב, שהוא הנפוץ יותר, ואין סיבה שזה לא מה שיקרה לך, עוד כמה שנים לא תזכרי בכלל את הסיפור הזה, והחברות שלך יקנאו בך ויגידו "מה בכלל הנשואה הזאת מבינה היא אף פעם לא חוותה את הרווקות והחיפוש" ואת תצטרכי לנבור במעמקי הזכרון כדי להזכר באותה פעם שהתייאשת

והאמת היא שבכל מקרה לא תזכרי את זה בעוד עשר שנים.

אפשר לכאוב את הרגע הנוכחי אבל הוא רגע מתוך חיים שלמים.

ואולי זה מצחיק כי מזדהה עם החוויה שבאמירה לפעמים..

שאם מחבל היה מצליח לטפס עד לישוב מסוים ממש גבוה דבר ראשון הוא יקבל כוס מים..

על זו הדרך, כשיגיע מי שזה לא יהיה בסוף

אבל כשהוא יבוא סוף סוף

שיזהר מכמה אנשים שעלולים לשפוך עליו את הכוס..

הכאב שלך והשמחה שלך מתערבבים יחד ככ מובנים
נשמע שכרגע כדאי לתת לכאב ביטוי

פשוט תגידי לקב"ה את כל מה שכתבת כאן, המלך בשדה.

יש כנראה מקומות בחיים שהדברים שהיו נראים הכי שורשיים נעלמים לרגע

לפעמים צריך שמישהו מהצד יזכיר. בשורות טובות בע"ה!

מצד אחד כואב לך מצד שני כואב לך שכואב לך הרי הרבה פשוט היה לשמוח בשבילה , ולמה אני לא מרגישה כך?

מציעה לתת מקום לכאב הזה לא לייסר את עצמך , לנרמל את הרגש , כרגע את צריכה להבין שזה מאוד אנושי מה שאת מרגישה .
אל תכעסי על עצמך
כרגע את צריכה להיות שם בשביל עצמך ♥♥

תני לעצמך את המקום הזה ,זה נשמע שאת מנסה להיות בסדר עם כולם אבל קצת שוכחת את עצמך
זה מאוד קשה מה שאת מתארת לכעוס על עצמך שזה כואב לך רק יוליד תוצר הפוך.

כתבת שקשה לך לגלות את מה שגילית. מה גילית? שאת בן אדם?
זה שפרגנת לה ועודדת אותה זה מדהים וזה אומר המון על תעצומות הנפש שלך, גם את זה ראית במראה?(:
אז כואב לך, בטח שיכאב לך. זה כואב בטירוף החוסר הזה וכן, זה זורק אותנו לפעמים לקטנות. תהיי שם רגע
תכאבי את זה שאת באמת כל כך כל כך רוצה והוא עוד לא הגיע. זה כאב שורף.. לא הגיוני לחשוב שזה לא יזיז לך..
זה שאת נותנת לה מקום זה מדהים, תמשיכי
רק תעשיי לעצמך מקום גם🙏

צודקת.. ראיה סלקטיבית משהו..

כלכך נכון

מוכר ככ ככ מקרוב.. ראשית כל באמת שכל הרגשה שלך היא במקום והיא מדוייקת, ואין מה נכון או לא נכון להרגיש. וזה בסדר והגיוני שחונק, שחוסם, שקשה ככ.. והידיעה עצמה לפעמים לא מספיקה במציאות שלנו בתור בני אדם עם לב שמרגיש וכואב..

ושנית זאת לא קטנות ולא התקטננות בעיני.. זאת תחושת חוסר שבמציאות הנוכחית פשוט גדלה וזה בסדר. ומותרר.

והכי הגיוני כי סדר החיים הרגיל שבטבעו את קודמת מתערער אולי בדבר הכי חשוב וכואב..

כמו שאת בטח מכירה את המשפט "מלמד שכל אחד נכווה מחופתו של חברו" ואחד הפירושים שלו שזה לא מתוך קנאה במה שיש לו אלא מתוך רצון להשלים את החוסר שלי עדיין אין. קל וחומר עם אחות, שאת הכי רוצה בטובתה ובשמחתה.

 

וכמובן שאנחנו לא יודעים חשבונות שמיים. אבל הקבה שאוהב אותך כ"כ לא סתם שם אותך במשבצת הזאת וברגע הזה.. אולי דווקא התפילה שבאה מהכאב ובכי הכי גדול ואמיתי שיש היא זו שתפתח את השער?

 

 

גם על השיתוף כי אם אני מבינה נכון אתה מכיר את המקום הזה..

חיזקת..

 

 

ובקשר למה שכתבת הפחד להיות בפה של כולם. 

אז שתדעי שזה רק בראש ולפי מה שתשדרי לעולם העולם יזרום איתך. 

אם תשדרי מסכנות, אנשים ינידו ראש ברחמים.

 

וחוצמזה, שאנשים כ"כ עסוקים בעצמם שגם אם הם ידברו, זה יהיה לכמה דקות וישכחו.

וכל הכבוד לך שעודדת את אחותך להתקדם!

תודה!

אם את נתת לה להקדים אותך. (בלשון המשנה: "לקדום" - לקדום - בפועל בניין קל הבסיסי ביותר - זה אומר שהיא עושה את זה לבד. "להקדים" - בניין הפעיל - זה אומר שהיא מייצרת את ההקדמה. אבל את הרי מספרת שלא היא ייצרה את ההקדמה - אלא את!).

זה אומר שאת מבינה בכבוד האדם. וזה חשוב לך מאוד. וזה אומר, שהרגישות שלך לכבוד האדם - במושג הכללי של "כבוד האדם". עוד לפני אדם ספציפי כזה או אחר. זה מה שגרם לך להסכים לשים את עצמך בצד. ולתת לה את כל הכבוד והבימה. ומסתבר - שזו גם הסיבה שאת התעכבת - לא בגלל שיש לך נושא עקרוני שמונע ממך גורם לך להתעכב. אלא להפך - בגלל הרגישות לכבוד האדם - שגורמת סיבוכים בצורך למצוא חברות מכבדת ורצון של אהדה עמוק, ולא רק "סתם" משהו כללי.

אם יש אנשים - שגורמים לך לפחד מהדיבור שלהם - כי הם משדרים שהדיבור שלהם הוא "נכון" ו"צודק". ורק אם את "תעמדי על שלך" אז "יוותרו לך". ו"ישכחו". והם עוד "יעודדו" אותך על זה שאת מוותרת על כבודך בשביל אחותך - ובעיקר בשביל המצקצקים בלשונם. אז הם אולי לא כל כך מבינים ב"כבוד האדם". אבל את תדעי - שאת מחפשת את - "כבוד האדם" - ולכן - זה מה שאת צריכה לקבל! גם אם לא מה שאת חושבת. או אפילו מישהו שמכיר, או מישהו יעץ. עדיין - את צריכה - ואת זה את תקבלי - את מה שמתאים לך.

ואם יש קושי לאנשים להכיל נכון את הסגנונות של כבוד האדם. תדעי שדווקא את תוכלי לתת להם, את מה שהם לא יכולים לתת לעצמם! כי הם מתקשים ומסתבכים בדרך. ואת רק מחפשת את הדרך - בין הסיבוכים שלהם.

וואו איזה קושי עצום! איזו סיטואציה מאוד מאוד לא פשוטה, עם כל כך הרבה רגשות מעורבים...! וההתייחסות שלך לכל הסיפור כל כך ראויה להערכה - שדחפת אותה להמשיך וויתרת לה.

את אחות טובה מאוד, ואת בן אדם טוב, שלא תחשבי אחרת. את רוצה בטובתה לא פחות ממה שאת רוצה בטובתך, ורק על הדבר הזה אני מתפללת שהקב"ה ישלח לך מישהו שיהיה מספיק טוב בשבילך

כתבת שלא לשפוט אותך - אבל איך אפשר בכלל לשפוט אותך, זה נשמע לי מצב כל כך קשה, עדין ומורכב, שמאוד מאוד לא קל להיות בו.

הרגשות שלך נורמליים וטבעיים, זה כל כך הגיוני שאת לא מצליחה לשמוח יחד איתה כשאת נמצאת בתסכול ובצער ובפחד כאלו. מותר להרגיש, ומותר לכאוב. ופשוט בא לי לחבק אותך ולהגיד לך שהכל יהיה בסדר, באמת.

גם לך יגיע בעז"ה, את תראי. אמנם עכשיו הכל כל כך קשה וחונק וחשוך, אבל הקב"ה נמצא גם כאן יחד איתך והוא רואה הכל. והוא זוכר את הויתור שלך, ואת העידוד שלך. הוא מקשיב לך. והוא לא שכח אותך, הוא אף פעם לא שוכח אותך.

 

אני מקווה שעזרתי לך, אולי אפילו קצת, ושבעז"ה שתבשרי בשורות טובות!!

 

ואת לא נשארת מאחור.

אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים להכניס לראש, גם בתחומים אחרים - אני לא נמצאת בתחרות מול אף אחד, זה אני חיה את חיי בצורה הכי טובה שאני יכולה.

 

אני לא חושבת שיש אדם שרוצה שירחמו עליו. אני לא מרוצה מהמצב שאני נמצאת בו (רווקות), ואני עושה השתדלויות לשנות את זה. אבל בציבור שאני חלק ממנו, אני מבינה שרוב הסיכויים שאכיר את מי שיהיה בעלי דרך אדם אחר ששייך לציבור הזה. ולכן חשוב לי להזכיר לאנשים אחרים את קיומי. זה לא עניין של כמה שאני מסכנה כי אני רווקה והסביבה שלי ברובה נשואה, אלא שהכולם יגידו - רגע, אין לך אחיין שגם מחפש? אולי נכיר לה אותו?

 

עם כל זאת, אני חושבת שצריך להכיר בקושי. לתת לו מקום וביטוי. אולי אפילו לשבת ולפרט נקודה נקודה מה קשה לך. ואחרי שאת מוציאה הכל לדף - להשמיד אותו. להחליט שאת משאירה את כל הרגשות השליליים האלה מאחור, ובוחרת להסתכל על הדברים דרך משקפיים אחרים.

 

(מנסה לשלוח לך גם משהו אישי)

מהעובדה הפשוטה שתחושות זה דבר שהוא תמיד לגיטימי. זה לא משהו שאנחנו שולטים בו או שהולך על פי ההחשיבה השיכלית/המוסרית שלנו

אמן שתצליחי להיות קשובה לעצמך ותכילי את הכאב שלך ומתוך כך גם יהיה לך יותר קל לקבל אותו. 

בעיני את מתארת כאב ממקום מאוד בריא.
במיוחד שכואב לך על זה שזה כואב לך,
ושאת עצמך דחפת אותה להתחתן לפנייך.
זה ממש מראה בחינה כזאת של "וראך ושמח בלבו",
ולא חס ושלום על קנאה ותחרות

הוא דבר מאוד מאוד מוכר בתוך העולם של הזוגיות.
מאמני זוגיות ואנשים שמדברים על זוגיות מדברים הרבה על העניין של לקחת סיכון ולהיות פגיעים, פשוט כי אין לנו ברירה... והדיבור עליו מראה שזה קושי של הרבה אנשים...

זה מובן מאוד, יש משהו מפחיד בלרצות משהו ולחשוב על אפשרויות לא נעימות שיכולות לקרות...
חלקנו חווים את זה בפתיחות של הקשר, פוחדים לדבר ולשתף וליצור משהו עמוק יותר ובסוף הבנאדם נעלם, מי שסמכנו עליו הלך ממנו... כל אחד יכול לחוות את הפחד הזה בשלבים שונים של הקשר, גם עוד לפני שהוא מתחיל.

מה שעוזר לי בעניין הזה הוא פשוט ההבנה שאין ברירה. זאת ההשתדלות שלנו, להיות פגיעים, לנסות, להיפתח, לנסות ליצור משהו טוב ורציני, להיות חשופים, להבין שזה יכול להיגמר רע אבל גם יכול להיגמר טוב, אבל אם לא ניתן לזה סיכוי וננסה- זה בטוח לא יקרה.

איך שאתה עכשיו זה הכי טוב
תנסה להכיר להכנס לזוגיות לאט לאט אבל בלי פחד פשוט צעד צעד
תבין את עצמך, אל תהיה בחרדה שלא יצליח בגלל שיש לך את הפחד הזה.. גם הוא יתרפא בסוף
תתקדם עם מה שיש לך ומי שאתה, תשים דגש על הנקודות החיוביות שיש בך, ויהיה בסדר

תן חיוך הכל לטובה!

כנראה תתגבר על זה.
חכה עד שתהיה מעוניין, עד שמישהי תדליק אותך

כי לפעמים עם הזמן עלולים להישאב לתחושות הקשות ולהיתקע בתחושת ה- 'אני עוד לא מוכן להמשיך הלאה'

צריך להיות מאוד מודע לעצמך כדי לשים לב שאתה לא סתם שוקע בפנים ומחכה לשווא

אין סיבה למהר בגיל שלך ובשלב בחיים בו אתה נמצא

במיוחד כשאתה בצבא.
חכה לאחרי הצבא

דבריך נכונים בהחלט לנער בן 18 שרק התגייס וכן הלאה.
אני ביישורת האחרונה של השירות שלי...

ואם אתה כבר בכל מקרה בסוף אז כבר תחכה עוד קצת לאחרי..אין מה להיות בלחץ..זה לא שאתה איזה רווק זקן..אתה מאד צעיר

אבל אני זו אני

אתה לא בשלב בחיים שאתה יכול לפרנס את הבית.
אתה עדיין תחת מרות של הצבא והמפקדים.
אם יש מקצוע קשה שתרצה ללמוד, יהיה לך מאוד קשה לעבוד בנוסף/להצליח בו גם בלי לעבוד, עדיף שתתחיל כבר ללמוד מקצוע לפחות.

(וכמובן, רוב האנשים בגיל 20 עדיין לא יודעים מה הם רוצים מהחיים, האם זה טוב לגלות מה אתה רוצה אחרי שכבר נכנסת למסגרת ספציפית כנשוי?)

זה מפחיד ולא פשוט.

מישהי קרובה אלי עברה תאונת דרכים לפני כמה שנים טובות. ומאז היא לא עלתה על הכביש אפילו פעם אחת, כי היא פחדה שזה שוב יקרה. והיא באמת צודקת, זה מפחיד, זה לגמרי עלול לקרות שוב, ואפילו ביותר עוצמה (לא עלינו). היא העדיפה לוותר על נוחות של רכב, העדיפה להתפשר הרבה ולחיות חיים קצת פחות קלים- העיקר לא להגיע שוב לסיטואציה כזאת.

פרידה זה קצת כמו תאונה. לפעמים זה פתאומי, ולרוב זה כואב. אף אחד לא יכול להבטיח לנו שזה לא יקרה שוב, ובכל נסיעה, בכל קשר, תמיד יש את הסיכוי שזה יקרה.

אפשר להיות מונעים מפחד. או יותר מדויק- ההפך ממונעים, פחד בדרך כלל מונע תנועה, גורם לנו להתקבע במקום. אפשר, ואני לא יכולה לשפוט על זה.
אבל הפחד פשוט משעבד אותנו. במיוחד כשמתעסקים בלב. זה יכול להתבטא בפחד מפרידה, אבל גם בפחד להיקשר, בפחד להתחייב, בפחד להיפתח. כל זה בשביל שלא יהיה לנו כואב. אנחנו מונעים מעצמינו כאב, אבל מונעים גם ככ הרבה דברים טובים אחרים. לא נותנים לכלום להכנס.

אני לא יודעת איך מבחינה פרקטית נפטרים מהפחד. אני גם לא יודעת אם אפשר באמת לגמרי להיפטר ממנו, כי ברגע שיש מודעות זה נמצא שם איפושהוא בראש. אבל אני כן חושבת שאפשר לשלוט עליו, ואולי אפילו לשמוח בחלק מהיתרונות שלו.
זה להגיד לעצמי- אני מתה מפחד. אבל אני הולכת ביחד איתו בעיניים פתוחות. קצת לוקחת סיכונים, קצת משחקת עם הלב. אפילו שיש אפשרות לתאונה. אבל הרווח שיכול להיות לי- ככ שווה אתזה. כשאסיים את הנסיעה הזו ואגיע ליעד- זה יהיה ככ משמעותי, זה משתלם לי אפילו אם כל הנסיעה עברה בפחד.

מה שאני מנסה להגיד זה שלא תמיד צריך להילחם בפחד. לפעמים ההשלמה איתו היא דווקא מה שגורמת לו ללכת. אבל להיות בשליטה עליו. לנהל אותו, ולא שהוא ינהל אותי.

בתרגום חופשי: אם מישהו מפחד ממשהו, הוא צריך להעמיד פנים שזה כלל לא מפחיד, לעשות את הדבר המפחיד הזה ולבסוף להתרגל אליו.

 

מבחינה רציונלית, כישלון כלשהו ממש, אבל ממש לא משליך על המשך הדרך. גם כשמחפשים עבודה, נאלצים לשלוח קו"ח בתפוצת נאט"ו ולספוג התעלמויות וסירובים. אבל זה לא אומר שצריך להישאר מובטל ולגווע ברעב.

 

פשוט תתעלם מהעבר ותתחיל לצאת לשידוכים/דייטים.

אחרת הפחד יתעורר שוב בכל פעם וישתק אותך.
מנסיון.

למצוא ממה כדאי לפחד 

וממה פחות

 

לחשוב על התרחישים שיכולים לקרות בצורה רציונאלית ורגועה.

להתמודדות עם הפחד - זאת הנקודה.

לדבר עם הרגש הזה. להישיר אליו מבט בלי להתנצל.

למה אתה מפחד? מה זה מזכיר לך? מה לא כלול בפחד? מה הדברים הטובים שיכולים לקרות? אילו סכנות אורבות לפתחי? אלו הזדמנויות ישנם גם? מה המחיר שאני משלם עבור הגשמת החלומות שלי? האם אני מוכן לשם את המחיר הזה באהבה?

תהליך של בירור. התבוננות.

 

בנאדם מפחד כי יש מימד שהעולם מפחיד. וזה באמת נכון.

הצורך האמיתי הוא לדייק את הפחד באופן שהוא יזהיר אותנו מסכנות פוטנציאליות אבל לא ישתק אותנו.

פחד כשלעצמו הוא דבר מאוד מאוד מבורך.

בהצלחה!

אין דרך להבטיח שהבאה שתיפגש איתה תהיה אשתך.

למעשה, סטטיסטית, כנראה שזאת לא תהיה היא ושתצטרך להיפרד עוד כמה פעמים בחייך.

לרוב, נראה לי, זה לא יהיה כל כך נורא, כי זה יגיע לפני שלב של קרבה נפשית.

ככל שאתה מתקרב יותר לאדם, אתה חושף את עצמך בפניו, והפרידה משאירה מעין חלק ממך בו. זה המחיר שמשלמים על להיות קרובים למישהו אחר.

זה מה ששוחק בלצאת עם עוד ועוד ועוד אנשים - אתה נסגר, כי אתה לא רוצה לחשוף את עצמך הפנימי, כי אתה עלול להיפגע. אבל אם אתה לא חושף את עצמך הפנימי, איך אתה מצפה ליצור קשר עם אדם אחר?

 

עם זאת, את צורת הפרידה והדרך שבה מנהלים את הקשר אפשר לשנות. יש מגוון מדריכים וכלים, ואולי כדאי לך להקשיב להרצאות\לקרוא ספרים\ללכת לסדנאות בנושא וכו'.

אבל תנסה לכתוב לה מכתב .. גם בלי שתשלח אותו תרגיש הקלה .

נטספארק למחשב טוב יותר וצורך פחות משאבים.

אפשרויות אחרות קיימות אך לא אחת מהן בהתאמה וברמה של רימון ונטספארק.

וזה עובד מצויין ולא מפריע, אבל אני משתמש במחשב כמעט רק לוורד וקצת אינטרנט פה ושם ככה שאני לא יודע אם זה פרמטר

שאחרי הפאשלה שלה שהיא קטעה אותך בטעות

 

היה לה חשוב להתנצל, ולבקש שתמשיך.

זה שווה המון בעיני..

 

 

ולא, זה לא אומר שאתה משעמם. אני גם בוהה בנוף כשמדברים.

זה בסדר גמור

עצם זה שהיא ידעה להזכיר להמשיך - מראה שהיא באמת מתעניינת ומקשיבה. וזה אומר שהעצירה היא לא ממקום בעייתי. ז'תומרת - זה לא רק כמו שכתב @עברי אנכי שהיא פישלה אבל זכרה לתקן, אלא שזה שהיא זכרה להמשיך מראה שזה בכלל לא היה פשלה.

יש שיאמרו שעצם הקטיעה היא לא מנומסת, אבל בעיני זה ממש חמוד שהיא בחרה להפנות את תשומת הלב למראה משובב שאולי כבר לא היה נשאר אם היא הייתה ממתינה לסוף המשפט.

אבל לא מראה לה את זה 🙈

 

בכל מקרה הייתי מעריך גם את העובדה שהיא מודעת לזה שהיא קטעה אותי.

אבל זה דבר טבעי (אם זה קורה פעם ב), לא הייתי מתעצבן מזה

בכללי כדאי תמיד לפרש בעין טובה
כי מה זה משנה אם תתחתן איתה או עם אחרת, בסוף הזוגיות שלכם תהיה תלויה באם אתה רואה את אשתך בעין טובה או בעין שלילית.
אז כדאי להתרגל תמיד לעין טובה

אם לאורך הדייט עד כה היא היתה קשובה והתענייניה והיא ממש אוהבת פרפרים אז לא כזה יפריע

אבל אם שידרה גם לפני זה שאני לא כל כך מעניין אותה אז ממש יאשר ויחזק את התחושה וירגיש נאחס.

לא סבבה לקטוע באמצע על שטויות כאלה.... זה מוריד את הקטע מהסיפור ומרגיש דפוק....
ככה בעיניי.

אבל בגדול, נשמע בסדר לגמרי.

ככה אני גם עם חברות או משפחה .. אם הוא הגיע למצב שאני צריכה להסתכל עליו ורק להקשיב ולהנהן מתי שצריך אז בעיני הדייט נועד לכישלון ומשעמם ולא אני

אין לי בעיה שהוא יזרוק גם הערות באמצע .
כל עוד הוא קשוב ואכפת לו ממני.. אז אין בעיה .
(כמובן שזה הדדי )בדרך כלל, מאוד מעניין אותי מה הצד השני אומר ( או בכלל אנשים זה דבר מאוד מעניין בטח חדשים).

בעיני דייט אידאלי של אני מדבר ואז את .. ואז את ואז אני
.. זה ממש מאולץ הדייט לא אמור להיות ראיון .
לא צריך לקלוע את הבחורה בעיני אם משתיקים אותי ואת ההתלהבות שלי זה סבל

לא מייחס חשיבות יותר מידי, כולה התלהבה מפרפר אז אמרה תסתכל, הגיוני שגם אני הייתי מתלהב מדברים באמצע דיבור שלה-וזה לא בגלל שאני לא מרוכז.

זה שהיא פתאום קלטה משהו זה לא אומר שהיא בהכרח לא הקשיבה, וזה שהיא "הזכירה" לך להמשיך זה יפה בעיניי, כי לפעמים אנחנו קוטעים אנשים ולא ממש מאפשרים להם להמשיך מה שקרה קודם.

אאכ יהיו סמינים אחרים שיעידו שהיא איבדה אותי

היא הרי החזירה אותך לשיח, זה ברור שהיא לא מנסה לשנות אותו כי הוא משעמם לה..

כי גם לי יש רגעים חסרי טאקט כאלה

"היית בדיוק באמצע.. תמשיך" זה מקסים בעיני. כמה נקודות לטובתה

לא קורה לך שבשיחה עם חבר/אמא/אח דעתך מוסחת לרגע?
בני אדם מנהלים שיחה, באמת שלא כדאי לבחון אותה בכזאת רזולוציה .
זה לא שהיא הסתכלה על הפרפר ואז חזרה לשיחה והתחילה לדבר על עצמה.

אם היתה עולה לך תחושה שהיא לא מקשיבה ולא מכבדת אז אולי היה מה לשים לב לזה. אם לא - תחליק, שיחה זה דבר דינאמי.

כל עוד זה לא מלווה בתסמינים אחרים שהיא לא מקשיבה לך כלל. על פניו זה חינני וחמוד מאוד

במיוחד שהיא חזרה אל השיחה לאחר שקטעה אותה.
אם כי אישית כן הייתי מנסה לשים לב האם זה דבר שקורה הרבה יחסית או באמת רק מיקרים חד פעמיים בהם קורה משהוא מיוחד סביבה שצד את עיניה ואז היא משתפת אותך.
אם בכללי זה דבר שקורה הרבה, גם אם היא מחזירה אליך את השיחה בחזרה אז זה עשוי כבר כן לפגוע ולהראות קצת חוסר קשב, אבל לא בהכרח מכוונה רעה, יש אנשים שהם באמת עם קשיי קשב והם מקסימים.

בהצלחה

נפגשתי עם בחור במושב, וכל שניה אני קוטעת אותו בכלל מראה מרהיב אחר.. חיה כזאת, חיה כזאת.. 

 

אנסה להסביר מאיפה זה בא.. 

זה ממש לא בא ממקום שהצד השני משעמם.. ממש לא! 

אני שיא הנמצאת בשיחה עם האנשים שמולי, פשוט יש משהו שהגיע שמלהיב אותי!אני חייבת לציין את זה, לפני שהוא יברח! ולפעמים זה יוצא בלי שליטה בכלל. 

זה לא אומר את ההפך (אצלי לפחות). אולי יש לזה חלק גם שקשור להפרעות קשב.. אבל זה הפרעות טובות... 

 

בוא, זה לא שסיפרת לה סיפור מתח בהמשכים. אז היא הסתכלה מסביב בזמן שסיפרת על הישיבה, לא קרה כלום.

חושבת שאני בין א לבין ב. 

הייתי בוחנת שיחות נוספות כדי לראות האם היא כל הזמן קוטעת אותך בשביל דברים שטותיים, או שזה היה חד פעמי כי מה שהיא ראתה היה כל כך מיוחד והיא רצתה שגם אתה תהנה מזה (למשל אם הייתם הולכים ברחוב, ועוד רגע והיא הייתה מפספסת את ההזדמנות להראות לך אותו).

 

מה שבטוח, תקשורת תקשורת תקשורת. אם משהו מפריע או מציק, חשוב לדבר על זה. לא חייבים לעשות מזה סיפור, אלא רק להציף שהיה לך קשה עם זה ולראות מה היא תענה (לתת לה הזדמנות להסביר את עצמה).

שהוא גילה שזאת תכונה של בנות..

לא יודעת מה לומר עלזה..

ממש כל הכבוד

י"ר שהקב"ה ישפיע עליכן שפע של ברכה וטוב על כל העשיה המבורכת!

*את מתכוונת - חוץ מהאקרים למיניהם

מי זה *אנחנו*?

 

א. לא נעים לי לדבר על עצמי בלשון יחיד 

 

ב. זה באמת לא רק אני - איכה מושכת בחוטים רבים 
ועוד כל מיני ניקים כאן עוזרים מאחורי הקלעים 

 

 

אשרייך לאללה!

מסתבר שלא בהכרח

בפועל, יש הרבה גורמים שלישיים שלא מאפשרים לזה לקרות.

 

ושים לב, בכותרת השתמשת במילה אהבה ואחר כך עברת להפגנת חיבה. זה שונה מאוד.

אבל אולי זה פותח כזה יותר..
נראה לי שכשצד אחד מביע עניין וקירבה, זה לרוב מזיז משהו גם אצל הצד השני..
(נניח כשמישהי רוצה לצאת איתך, ואומרת לך את זה, גם אם לא חשבת על זה קודם - לרוב זה מזיז משהו בלב...)

מה שכן, לא תמיד זה מחזיק..
אם קיים עניין/חיבה באופן הדדי אז זה שצד אחד יביע את זה, זה עוזר לצד השני להיפתח בעצמו..
אבל אם זה חד צדדי, אז העניין שהצד השני יגלה יהיה זמני נראה לי.. (כי לרוב אי אפשר להישאר אדישים לזה ולכן זה אולי יפתח בו משהו, אבל זה גם לא מספיק יציב וחזק כדי להבשיל למשהו רציני)

ומצד שני זה לא תמיד עובד

יכולה להגיד על עצמי, שברגע שהצד השני הפגין חיבה והראה סימנים של רצון להתקרב (מה זה סימנים? לא צריך עכשיו להנחית דולפינים ממסוקים, מספיק חצי חיוך אפילו, לתת תחושה), זה פתח אצלי פתח והפחית ממני ביישנות ולחץ. ואז ברגע שיש סוג של "אישור התחלתי" זה גם מתחיל לנבוע מבפנים ולא רק בצורה תגובתית.

ויכול להיות שזה אחרת בין בנים לבנות, ויכול להיות שזה גם משתנה בין לבת לבת (להגיד על בנים אני לא יודעת ), אבל התכלס לדעתי הוא הדבר היחיד שאני זוכרת ממה שהמורה בכיתה ד' לימדה - "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם.
חיוך מעורר חיוך. עצבות מעורר עצבות. כעס מעורר כעס. אהבה מעוררת אהבה.

את ההרגשה הפנימית שלי בקשר הזה. האם זה נובע רק מהפגנת החיבה של הצד השני או שיש משהו אמיתי.
באופן כללי כן מרגיש את הציפייה למפגשים נוספים וסוג של פרפרים..

לא יודעת באיזה שלב אתם בקשר, אבל אולי השאלות האלו יעזרו לחדד קצת את הדברים:

 

1. איך היית מרגיש אם הייתם נפרדים - האם זה בסדר ולא נורא (סימן שלא היה משהו רציני), או שכואב קצת הלב (בכוונה לא מגזימה כי לא מרגיש לי כרגע שאתה במקום של שברון לב רציני).

2. אתה מרגיש שמי שיותר לוקח אחריות ומוביל רגשית בקשר זה אתה או היא? זה יכול לתת כיוון להאם אתה באמת רוצה או מובל. מה זה מבחינת התכלס: האם יש לך רצון שהיא תרגיש טוב, לחזר וכו'? להיות שם ולהקשיב לה כשהיא מבואסת / שמחה וכו'?

3. כשאתה מסתכל עמוק בפנים אתה מרגיש שיש בך רצון וכח להתקרב יותר? או שזה כזה nice to have אבל לא נורא אם לא ילך.

4. אם אתם מדברים בטלפון ויש שתיקה - אתה תתחיל לדבר ראשון כי אתה לא רוצה שהשיחה תפסיק ובא לך לדבר עוד ועוד? (לא מדברת על מצבים שבהם השתיקה טובה) או שתמיד היא מתחילה לדבר ראשונה על נושא חדש?

5. תנסה לפרק לגורמים למה בדיוק במפגש אתה מחכה. 

6. אולי גם השיטה של לשאול את עצמך ולראות מה הדבר הראשון שקופץ לך לראש תעבוד (הדבר הראשון, עוד לפני כל הסיבוכים שמגיעים אחכ).

 

בנוסף - יכול להיות שבקשרים ראשונים מבולבלים עוד יותר, כי אתה לא בטוח אם זה בגלל שהיא עם כרומוזומים XX או שזה בגלל שהיא היא...

 

מקווה שזה עזר, בהצלחה!

 

ודבר אחרון - אולי אפשר לדבר איתה על זה. בתור בת הייתי מאוד מעריכה את זה. סתם לדבר על מה מרגישים ואיך מרגישים. אולי תופתע והיא גם מרגישה ככה?

מה זה משנה אם אתה אוהב אותה בגלל שהיא מפגינה חיבה כלפיך או בגלל משהו אחר "אמיתי"?

כל עוד זה לא הולך להשתנות, זה מספיק טוב

 

מה נחשב בעיניך אמיתי יותר?

הרי בסך הכל אני מניח שהיא בחורה טובה - כמו רוב הבחורות בעולם, עם רצון טוב ותכונות אנושיות, שזה מספיק כדי שהיא תתחבב עליך.

אבל כמובן צריך סיבה להתמקד דווקא בה, וזה שהיא אוהבת אותך זה בעיני סיבה טובה בהחלט

בסוף בן אדם רוצה להרגיש שמרגישים חיבה כלפיו, לא בצורה שתלויה בדבר. מה יקרה אם היא פתאום תחווה קשיים להפגין חיבה כלפיו? או שלפתע פתאום היא תרגיש חששות וספקות ותיקח צעד אחורה? על מה בנוי כל הקשר? 

ואני חושבת שברגע שהצד השני יקלוט שרק הוא "רודף" בסיפור הזה זה לא יעזור במיוחד לקשר... לכן חשוב לברר מה הוא מרגיש בדיוק.

אני מניח שאחרי שנוצר רגש מסוים, הוא עדיין קיים, הוא לא מפסיק ברגע שהמניע הראשוני שלו הפסיק

 

ולכן אם בסופו של דבר הרגש נמצא, המקור שלו לא משנה בעיני

 

זה בדיוק מה שמאפיין קשר שלא תלוי בדבר - הרי גם קשר שלא תלוי בדבר, נוצר בגלל סיבה. השאלה היא אם עכשיו, כאשר הקשר כבר קיים, הוא עדיין תלוי בזה, או שיש לו קיום עצמאי.

וזה אדם צריך לשאול את עצמו, בלי קשר לסיבה שיצרה את הקשר.

ולא רק בתחושה הנעימה?

מה זה 'משהו אמיתי'?

מה צריך לקרות?

 

סתם ככה, אם יש תחושה נעימה ופרגון זה מעולה.

שהבעת חיבה מהצד השני תמיד עושה משהו. תנועה חייבת להיות.
פשוט זה יכול ללכת ל2 כיוונים, וזה לא חד משמעי, אבל זה תלוי הרבה בנקודת מוצא שלך.
כשלא ככ רוצים והצד השני מפגין חיבה, זה יכול דווקא להדוף אותך ולגרום לך ללכת אחורה.
אבל כשיש רצון, אפילו ממש קצת, הבעות חיבה כאלה מקרבות ומפתחות משהו שכבר קיים גם אם בעוצמה נמוכה.

בלי קשר, אני באופן כללי חושבת שברגע שמרגישים משהו- הוא אמיתי! עצם זה שאתה מרגיש אתזה- נותן לזה נוכחות בעולם, אצלך, וכשזה קיים- זה אמיתי.
השאלה היא אולי מאיפה זה נובע, וזה חשוב לברר. אבל לא תמיד זה כזה קריטי כמו שזה נראה. בשורה התחתונה יש רגש מסוים, וכל עוד זה לא מצב קיצון- לא תמיד יש משמעות מאיפה הוא נוצר.

ומאיזה כיוון זה מגיע.

 

בד"כ זה לא כך.

 

כי אוהבים מישהו לפי התכונות, האופי, והדברים המיוחדים שבו.

 

אבל אם הוא יפגין אהבה, לא חושבת שזה ישפיע על השיקולים האלו, זה כן ישנה משהו בהרגשה וזה כבר תלוי באופן, אם זה משנה לטוב או למוטב, יש מקרים שזה מרחיק ויש מקרים שזה מעורר מחשבה, זה לא בהכרח מקרב.

ואז כל אחד יכול לעורר אצל השני יותר רגשות ע"י מילים, מעשים וכו'

אם אין תדר שהוא מאוזן פחות או יותר
עלול להיווצר ריחוק

אבל לא כל חיבה מתפתחת לאהבה זוגית

בין חברים ברור שכך!
תראה לבן אדם אהבה והוא יחזיר לך אהבה.
גם בזוגיות זה לעיתים כך, למרות שלפעמים זה לא ככה...

אם אין, זה יכול אפילו ליצור תחושת דחייה