פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 261)

נראלי שאנלא אתפרע בא נאמר על הדייט ראשון אבל גם אם מנסים להיות "מכובדים" כזה, עדין רואים את האופי השטותניק מבצבץ לוו ככהה

אבל אחרי דייט/2 כבר נראלי זה יצא אוטומטי - אם הבחור ישדר קבלה של זה כזהה

יענו אם באמת ארגיש נוח עם הבחור, והוא לא ישדר איזה התנשאות של בוגר אלא כזה בטוב אז זה כבר יצא אוטומטיי

מקווה שכתבתי מובןןן

ואם עזרתיי

הרצינות שלי, היא החשיפה.

כי לא תמיד אני רוצה לחשוף את מה שאני באמת מרגישה או מי שאני באמת, לפני שסופית מרגישה שזה בטוח.

וזה עניין של הרבה זמן, ככל שהולך ונהיה רציני, בהדרגה גם אני.
בכל מצב.

יש אותי השטותניקית מול אנשים חדשים, ומול אנשים מוכרים, שנוח לי איתם זה עולה בדרגה

בדכ בפגישות ראשונות זה מתבטא בדברים שאני אומרת ואיך אני אומרת אותם.. לא יותר מזה..

תמיד זה בא לידי ביטוי..
פשוט בהתחלה בקטנה-במשפטים פה ושם..
ולאט לאט זה עולה שלב..

בוא נגיד שהוא נחשף לצד היותר שטותניקי שלי הרבה לפני שחשבנו לצאת.
אבל מול אדם זר לוקח לי זמן להשתחרר

תוציא את זה לאט לאט ותראה איך הכימיה...
זה צריך להיות שטותניקיות משותפת כי יש מלא סוגים של שטותניקיות בתכלס
זה פשוט יוצא לבד

ואם אתה רוצה לבדוק את העניין תגיד לה לומר "שטותניקית" ג' פעמים ותראה אם היא מצליחה להגיד את זה נכון ואם היא לא צוחקת באמצע. אם היא כשלה במשימה אז היא שטותניקית

ותלוו גם בבחור ובאופי הקשר

לפעמים הצד הזה מודגש יותר בהתחלה ולפעמים רק לאחר זמן.
בכל מצב משתדלת לפזר סימנים שאני כזו כדי לא להבהיל את הבחור
ואם אתה שואל אותי, הכי טוב לבוא אותנטיים וטבעיים כמה שאפשר. בסוף היא רוצה להכיר אותך כמו שאתה על כל צדדיך (:

(מרגישה שאני לא לגמרי מצליחה לדייק את זה אבל בכל אופן... ומוזמנים לחלוק עליי )

נכון ששטותיניקיות זה באופי ולא תמיד אפשר לשלוט על זה אבל לדעתי כן יש מקום לנסות לא להיות ממש שטותניק,
כן כדאי לשים את זה על "אש נמוכה" לפחות בפגישה הראשונה או השניה כדי שלא יצא מצב שאתם נורא שטותניקים וכיף בדייט שזה בא על חשבון הבירור הכנה והאמיתי אם אתם מתאימים (בלי הרגש ששטותניקיות מאוד יכולה להביא אליו) וגם אם מצליחים לברר אבל נורא נורא כיף לכם, זה מקשה קצת לשחרר במקרה ולא מתאים בגלל הרגש הזה של "היה כיף" (ואולי העבודה של השחרור היא גם בלי קשר לאם היה כיף... לא יודעת).

מצד שני אני כן מאמינה שצריך להיות מי שאני ושזה נחמד שכיף גם אם לא יוצא מזה חתונה, כי בסוף אנחנו מכירים אנשים ואני שמחה ומעריכה גם את הבחור שהיה לי כיף איתו לפגישה אחת (ובזה זה נגמר כי אין לנו את אותן השאיפות לחיים).

 

נראה לי שקצת ערבבתי, השטותניקיות כן צריכה לבוא לידי ביטוי, אבל אולי בדייטים ראשון- שני במינון נמוך... (אבל כמובן כל קשר ומה שמתאים לו)

אויש נראלי זה היה כבר בשעות שלא הייתי בהם

בעיניי זה יכול להיות גם טיפה ילדותיות, טיפה הרפתקנות ועוד כמה דברים...

שילוב של ציניות

ילדותיות 

הרפתקנות 

והאלמנט הרביעי והחשוב -חוסר אכפתיות לגבי מה האחר חושב עליי

חחח טוב אז לדעתי המרכיב הרביעי בכלל לא נכון ואין לו קשר לשטותניקיות!

זה נטו מה אתה חושב לגבי עצמך 

ושטותניקים בדרך כלל כן אוהבים להרשים בין אם הם מודים בזה ובין אם לא...!

אבל יש משהו ביציאה מהמסגרות ואופן החשיבה המקובל

על מנת להפוך לאווטאר הבא

שזה בהחלט יכול להיות גם בדייט ראשון
אבל ברור שיש רמות

לקח לי זמן לאהוב ולקבל את השטוניקיות והסערה שבי ... 

ואז כשאהבתי לא התביישתי בזה בכלל ואני קפיצית וסוערת בכל מקום אליו אני מגיעה 

 אבללללל

 למדתי לשחק רצינית ועדינה במקומות מסויימים לזמנים מסויימים ....

כי אלו החיים ואחרי כמה זמן כשמכירים יותר אני מראה את הצדדים שלי האמיתיים...

 אין אני שחקנית מהנשמה חחח 

 

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': דאיש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב"

שאני מרגיש כאן כמו סקווידוויד בעיר הסקווידווידים.

את מרשה לי גם לבקש?

את תהיי אמא מהממת

ורעיה מדהימה ! 

מורה....

אני כבר לומדת מקצוע אבל עדיין זה מורה 

מתנחלים

דוסים רציניים

דוס cool

מתנחל זה חלק מקוליות ;)

מה שמכונה חרדלים, לא ביינישים כמו מרכז והרהמור.
הכי סטיגמתי בעולם, אבל זה מה יש כרגע(:

שמכנה את עצמו ככה? גם לא הכי קוניקים שיש..

תקרא לזה דוסים/שמרנים או משהו אחר

שנה אחרי הפרדה שאלתי אותה אם היא פנויה (כאילו יש לי הצעה בשבילה) והיא אמרה שהיא פנויה ואז הצעתי את עצמי...

אני הייתי מסתכן בפדיחה קצרה שנגמרת והיא ביני לבינה בשביל אולי לפגוש את הזיווג שלי או לפחות לא להרגיש תחושת החמצה...

כמו שאמרת אין לך גורם שלישי שיקשר ביניכם והוא כבר לא נמצא באתר בו נפגשתם (אגב לעתים אנשים מקפיאים את הכרטיס שלהם כי הם מאסו בהיכרות דרך אתרים או לוקחים הפסקה )

בעיניי ממש שווה לשלוח הודעה, גם אם הוא נשוי, בעיקר כדי שתוכלי לסגור את העניין עם עצמך לגמרי.
הרבה בהצלחה!

שלא ראיתי אותו באתר זה לא נראה לי הפסקה..

וזה לא מוזר לשלוח הודעה פתאום?גם איך אני אנסח את זה?

יש הרבה בחורים שהם רווקים ופשוט מעדיפים לא להתחיל עם אתרי היכרויות או בכלל מאסו בזה

לגבי ניסוח הודעה, נסי אולי:
היי ___, זו ___ מה שלומך?
אני יודעת שעבר הרבה זמן מאז דיברנו, ושכל אחד מאיתנו חווה הרבה חוויות ושינויים.
בין השינויים האלה השתנתה ההסתכלות שלי על הקשר שהיה לנו, ואני מרגישה שהיום הדברים היו הולכים בצורה אחרת.
לכן אני אוזרת אומץ ואנסה לשאול האם אתה עוד פנוי ותהיה מעוניין לנסות שוב?


מאמינה שתנסחי את הדברים אחרת, אבל נראה לי מילים טובות להתחיל בהן.

ותבקשי מאחיך או מישהו שיתקשר.
אם הוא נשוי יגידו לו- הוא כבר לא גר פה..
(בהנחה שאם הוא רווק הוא עדיין גר אצל ההורים)

בכל אופן, גם אם לא ככה, ממליץ לך לסגור את הפינה הזו (שאולי גם תהפוך מפינה לבית..).
לא להתבייש. אין לנו זמן לזה. אנחנו רוצים כבר להתחתן. וזה גם לא שהוא גר קרוב אלייך ואת רואה אותו הרבה.

בהצלחה!

ובטח את השם שלו...
תעשי עליו חיפוש קצר באינטרנט.
תראי אולי הוא העלה תמונות שלו לפייס או איזה משפט בטוויטר שאומר אם הוא נשוי או רווק.
לפעמים מספיקה התמונת פרופיל בווצאפ בשביל להעיד על המצב המשפחתי שלו..

מאד קצרה אולי עם אפשרות להמשך
, ןגם אפשר ממש להוסיף, ואם אתה נשוי או נמצא במקומות לגמרי אחרים, וההודעה לא מתאימה לאיפה שאתה נמצא כיום, מתנצלת מראש..

איפה הוא למד? מי מכיר אותו?

 

תנסי לברר, תסגרי את הפינה. פנוי - תבקשי להפגש שוב. נשוי - לא רלוונטי.

אני יודעת באיזה ישיבה הוא למד אבל זה היה לפני ממש הרבה שנים לא יודעת אם זה יעזור לי..(הוא לא כ"כ צעיר)

ואין לנו מכרים משותפים..בגלל זה שאלתי כאן מה אפשר לעשות..כי לשאול אותו ישירות זה ממש מביך..

 

אבל שמעתי פעם מישהו שאמר "עדיף דמעה של פאדיחה מדמעה של החמצה" ואני ממש מסכימה עם זה, לדעתי לשלוח הודעה כמו ש @בייניש נח כתב, לברר אם הוא פנוי בלי להגיד מראש שזה בשבילך, אם הוא פנוי- לדבר על מה שאת מרגישה ולשאול אם רלוונטי מבחינתו, אם לא- לפחות תדעי בוודאות שזה לא שלך..

היי, אם את מרגישה בנוח, מוזמנת לכתוב באישי פרטים עליו.

אולי אולי אצליח לדלג על החלק המביך עבורך ~

הייתה בדיוק באותו סרט שאת מתארת,
והיא עזרה אומץ ושלחה הודעה למישהו מהעבר שלא היה לה מושג בכלל אם הוא נשוי או מה מצבו..
והיום הם נשואים באושר + בת מתוקה

אולי האתר היכרויות יתנדבו לעזור לך לברר מה איתו ואם הוא התחתן.

גם בישיבת הסדר, בטוח שאחד התלמידיםמאו הרבנים ידע אם הוא התחתן. יש קשרים שנשארים גם שנים אחרי

שתשלח לו הודעה,

 

ותאמר שהיא ראתה פעם נתונים שלו באיזשהו מקום, ורצתה לדעת אם הוא עדיין פנוי או אולי בכלל התחתן, מתעניינת בשביל חברה..

אבל מאחל לך שתמצאי עצה טובה

אם עדיין יש לך חברות רווקות, לצאת איתן יותר.
אם לא, אז לצאת מידי פעם עם חברות נשואות.
להנות מהזמן הזה שיש לך זמן לעצמך.
יכולת לישון לילות שלמים, יכולת לישון בצהריים.
לצאת בלי לדפוק חשבון לאף ילד
ולפנק את עצמך מידי פעם בתכשיטים או בבגדים בלי להתנצל...

אם תשימי לב להתקדמות שעברת תביני שכל הצעה מקדמת אותך ומדייקת אותך, כל דייט את משתפרת.
תעשי יומן דייטים. איך היית בעבר איך את מתנהגת היום במה הרווקות שיפרה אותך והפך אותך לאדם טוב יותר, וכן תכתבי תוך כדי דייטים מסקנות (הסיפור הזה היה טוב, ההתנהגות הזאת שלי סגרה אותו וכו)

משפחה קרובה
חברות טובות
שיזכירו לך כמה את טובה, וכמה את מוערכת, וכמה זה ברור מאליו שזה יגיע.

אקדים ואומר שאני מדבר מתוך היכרות עם הייאוש מבפנים,
לא מעל ולא מסביב. 

אבל כמובן, אצל כל אחד ההגדרה למושג היאוש היא שונה, החוויה היא אחרת והתגובות אליה גם הן אחרות..

עשייה- 

להופיע את הכוחות שלך במקומות אחרים..

במקומות אחרים שאת טובה בהם.

 

אני חושב שמה שבעיקר נפגע במסע הזה - זה העצמי שלנו.

והעצמי שלנו זה הכוחות והכשרונות המיוחדים שלנו.. 

אם מישהו לא בחר בנו - אנחנו צריכים לבחור בעצמנו.. להחזיר לעצמנו את האמון שיש בנו מספיק טוב.

 

זה המנוע שלנו להמשיך..

(לצורך הדוגמא, אשתף על עצמי, שזה שאני כותב עכשיו - במידה מסוימת מחזק אצלי את העצמי. הכתיבה נותנת לי הזדמנות להתבונן בדברים, להתקדם בעצמי בהתבוננות, ולתרום (אולי ובע"ה) גם לאחרים, וזה נותן לי קצת תחושת ערך. זו המוטיבציה שלי לכתוב כאן עכשיו, ובכלל)
 

התבוננות-

ההתבוננות חשובה כדי להחזיר לעצמנו את התקווה בטוב שבנו.

אני יודע שזה לא נעים תמיד להיזכר בקשרים,
אבל אני חושב שזה עשוי לעזור לנו להתנקות ממנו..
כשקשר נגמר, המקום העצמי מתערער. ואנחנו מתחילים לפעמים להאשים את עצמנו בכשלונו..
אבל אני בטוח שאנחנו היינו 100%, עשינו את המקסימום, השתדלנו..

אז כדאי להתבונן - איפה הייתי טוב בקשר, במה אני גאה בעצמי. אם מישהו לא בוחר בי נגיד, בגלל שהייתי מי שאני -
וואו.. זה פוגע. מאוד. אבל תכל'ס - אני מעריך את עצמי בטירוף שאני נאמן לעצמי במסע הזה! אין כמוני.. זה בדיוק החוזקה שלי וכן הלאה (זה רק דוגמא, כן?.. הרעיון הוא להתבונן בחוזקות שלי שנכחו בתוך הקשר..)

אם זה לא בעקבות קשר שנפסק אלא בעקבות כך שאין הצעות, או בעקבות האורך של המסע המתיש -
אפשר ליישם את ההתבוננות הזאת באופן כללי גם, בלי קשר לקשר כזה או אחר.

אבל כן הייתי ממליץ להתבונן בכללי בהתנהלות שלנו בתוך המסע כולו -
לחפש את הדברים שמיוחדים בנו, את הדברים הטובים שבנו.
אם זה אפשרי.. אם לא רגיש לנו מידי להיזכר בשלבים של המסע.

שיתוף חבר/ים
קשה להתמודד לבד. "לפום גמלא שיחנא" - לפי כח הגמל כך כובד המשא. אם הכח מתחלק ביני לבין חברי יהיה לי יותר קל להירגע.. בדוק ומנוסה. על זה אמרו חז"ל "דאגה בלב איש ישיחנה - לאחרים".

ניתוק רגשי (דיסוציאציה)
אע"פ שזה קורה לרוב באופן טבעי, ועל אף שלא בהכרח שזו הדרך הטובה ביותר להתמודד,
זה עדיין עשוי לעזור.
להחליט שמסיחים את הדעת ועוברים למשהו שמנתק אותנו רגשית. זה יכול להיות ספר טוב שמכניס אותנו להתבוננות,
זה יכול להיות לשמוע מוזיקה, לנגן, לצייר, ליצור משהו..
כל עיסוק שעוזר לנו באופן טבעי להיכנס ממש לתוכו.
בכל פעם שמגיעה לנו מחשבת ייאוש.

מעין הפירוש הנוסף בחז"ל ל"דאגה בלב איש ישיחנה"- "ישיחנה מדעתו" (מלשון היסח הדעת).

כאמור, זו הדרך הפחות מומלצת בעיני.

 

 

בהצלחה רבה!

והכי הכי חשוב זה אמונה 

אבל אם את לא רוצה את הפתרון 

 רק את העזריםם אז זה מה שכתבתי למעלה

בהצלחה יקרה 

הדברים שעובדים עם איזה 'באג' קטן?

המסך שצריך לכוונן כל פעם מחדש,
המקלף שמקלפים איתו באלכסון,
המפתח שצריך ללחוץ קצת ימינה..

תזכרי בכל הפעמים שהיית מיואשת ובסוף התברר שזה רק איזה 'באג' קטן בדרך ובסוף הכל הסתדר.
תלמדי מהניסיון שלך. איך פתרת אתגרים אחרים בעבר?
והכי חשוב, אל תפחדי לנסות דברים חדשים, ללחוץ קצת לפה קצת לשם, בסוף המפתח יפתח את הדלת...

אתם אנשים כ"כ טובים!!

שהעיקר לשמוח

ובסוף הצלחת לצאת ממנו כנגד ההגיון(שהיה בעינך)..

בהקשר של הייאוש ובכלל- מה עזר להן

קודם כל החששות שלך לגמרי מובנות, וכל הכבוד שחשוב לך האחריות הכלכלית. 

לגבי להיפגש- מבינה אותך, גם אותי הלחיץ שפתאום אתחתן על הראשון שלי (מה שלא קרה). אבל בסוף אני מאמינה שצריך לנסות, ומה שיקרה- יקרה ויהיה הכי טוב. בגלל שאתה לא יודע מתי תתחתן, אז מה יעזור לחכות עכשיו? יתכן ובאמת ייקח זמן.

אגב אם היית צעיר יותר הייתי מציעה אולי כן לחכות עוד, אבל גיל 25 זה סבבה להיפגש, וזה שאתה מתחיל ללמוד זה מצוין. 

 

דבר נוסף, סביר להניח שתתחתן עם מישהי שכבר לקראת סיום הלימודים או שכבר עובדת, וגם לרוב זה ככה, שהאישה כבר עובדת בעוד הבעל רק התחיל את הלימודים, וזה בסדר מסתדרים ב"ה. 

 

ולגבי הקימה בבוקר- זה הגיוני שאם אין משהו בבוקר קמים מאוחר יותר.. ובסדר, אם זה משהו שמפריע לך אתה יכול לעבוד עליו, ולא בטוח שגם אחרי החתונה תהיה ככה. ובכלל החיים תמיד משתנים ודינמים.. 

 

בהצלחה רבה!! 

 

 

 

הנה לך תוכנית עבודה:

 

1.מבחינה כלכלית - 

אמרת שאתה מתחיל ללמוד : האם אתה יודע איך אתה משלם את הלימודים? (אם אתה צריך לשלם? האם אתה יודע איך?) האם אתה יכול לשלב עבודה תוך כדי? 

אם תמצא את עצמך נשוי עוד כמה חודשים : האם אתה מוכן להתאמץ על זה (למשל לגור רחוק יותר בשביל המחיר הזול? לעבוד בלילה?) 

 

2. שנה שביעית אחרי תיכון זה בהחלט זמן שכדאי שתתחיל להיפגש - כדאי כן להתכונן (למשל מול הסעיף הקודם וגם ברמה הרגשית) שהכלה יכולה להיות בין הראשונות מאחלת לך שבעז"ה כדי לא לחטוף שוק
אבל לרוב זה לא ככה ותוכל להיפגש ולהכנס אל העולם בתקווה שיהיה הכי קצר שאפשר

 

3. רצון ורצון לעבודת המידות 

 

לגבי החלק השני- אף אחד לא טאבולה ראסה, ואף אחד לא מושלם. מה שחשוב זה הרצון והמוכנות לדרך . 

 

בהצלחה !

 

אני חושבת שזה קצת לא הוגן כשלא רוצים את זה/מרגישים לא מוכנים לזה והצד השני לא מודע לנושא, אבל כל אחד ומה שהוא חושב

מסכים מאוד

גם לכותרת ובעיקר לתוכן

לצערי יש אנשים בעלי רמה מוסרית נמוכה וירודה, שנותנים לעצמם לגיטימציה לדימויים והמחשות ומשלים ונמשלים,

כשהם מתעלמים מזה שיש בן אדם שצריך לדבר איתו ולהבין את העובדות

בעברית פשוטה קוראים לזה "התחזות"

יש לי חברה שאמרה לי,תחיי את החיים תוך כדי החיים.
אף פעם לא נגיע למצב מושלם מכל הבחינות ואז יהיה מושלם להתחתן.
נראלי פשוט באמת לקפוץ למים ולחיות את החיים ככה,תוך כדי החיים...וללמוד אותם...
אני מאמינה שלא כל זוג מתחתן ברגע שיש לשנייהם עבודה מסודרת לגמריי והם מבוססים ממש מבחינה כלכלית..זה מגיע ככה עם הזמן,ובונים ביחד גב כלכלי יציב.
גם לגבי תורני,אותו עניין,נראלי..
מה שאני באה להגיד פה שלא בהכרח צריך לחשוש מיזה כי בכל זאת,אם לא עכשיו אימתי?
כן בוודאי שצריכה להיות מוכנות מינימלית אבל לא צריך לחכות שנהייה במקום מושלם מכל הבחינות ואז נתחתן

החשש מראה שעינייך פקוחות ואתה יודע להיכן אתה נכנס. זה מעולה!

רק חשוב שלא הוא ישתק אותך לעשות את הנכון.

אף אחד לא אמר שארבעה חודשים מעכשיו תהיה נשוי. קח את הזמן בקשר, הוא תלוי רק בכם.

ממליץ לנסות בהצלחה.

מצד האחריות, כנראה שאתה מבין שזו אחריות גדולה. זה בסדר, אתה צודק. רק שלא לאט אתה מוצא את הדרכים להיות מספיק בסדר עם מה שצריך.

גם הנישואים זה משהו שעושה אותך ליותר גדול ומתוקן (הרבה עבודת מידות וכדומה) אז אם תשתדל לעבוד נכון סביר שיהיו לך כוחות שכיום באמת אין לך

הרבה יותר מדאיג אותי בחור שיוצא ואומר שהכל יהיה בסדר בלי לחשוב על כלום, מאשר מישהו כמוך.

אפשרי מבחינתך להפגש? טלפונים קצרים בין לבין זה משהו שיכול לקרות?

בהחלט אפשר לצאת

לצאת בצבא זה מספיק מורכב. אם גם עמוסים בצורה מיוחדת קשה להיות פנויים לזה

עכשיו??
והיתה לי פעם תובנה לגבי הערכה, צריך להיזכר בה..

על החיבור הפשוט והאמיתי שלו לתורה ולעבודת ה', על הפשטות והטבעיות של נתינה וחסד, על הכנות שלו, ועל הרגישות שלו לדברים הקטנים. 

 

מה הרגשתי?

האמת? תסכול. שהערכה זה לא בהכרח מספיק בשביל להתחתן.

אני חויתי קשר שאהבתי אבל לא הערכתי

אגב, כיום ממרחק די רציני של זמן אני יכולה לומר שלא באמת אהבתי אותו, או לפחות לא כמו שלמדתי שאפשר לאהוב, אבל אז זה הרגיש שכן יש אהבה אבל לא מספיק מעריכה אותו כאדם

לא מספיק הערכתי אותו כאדם שרוצה להתחתן איתו..
כן הערכתי אותו כבנאדם..
הוא בנאדם באמת טוב..
אבל לא הצלחתי להעריך אותו ברמה שרציתי שהוא יהיה בעלי.. לא הרגשתי שמצליחה לשאת אליו עיניים כזה ולהיות במקום שמסתכל עליו ואומר 'וואו. זכיתי'

אבל תמיד תקדים הערכה לאהבה יציבה ואמיתית.

הוא עבר המון מהרגע שהוא נולד בערך והוא לגמרי הצליח לסלול לעצמו את הדרך שהוא רוצה ללכת בה

היא אחת מהשתיים - 

 

א' - לשנות את מערכת הערכים האישית

ב' - לשנות את ההסתכלות על הבנאדם.

 

ברור שכל אחד מראש בא עם סל ערכים מסויים ועל פי זה הוא בוחר/נמשך אחר דברים שונים שקיימים בסל שלו.

וגם, איך באמת עושים את זה?
הרי אם אני לא מעריכה אדם שמעניין אותו כסף וכסף וכסף, איל זה יכול להשתנות פתאום שכן אעריך מישהו שזה מה שנמצא בראש מעייניו?

התכוונתי שזאת אפשרות שבה משתנה הערכה שיש לנו כלפי בנ"א.

ברור שעולם הערכים האישי עומד בפני עצמו, לפני המפגש עם אנשים אחרים.

מה שכן - אם כבר לבדוק את האופציה השנייה שהבאתי - לבדוק אם הערכנו את הבנאדם נכון. הסתכלנו עליו וראינו באמת מה יש לו בראש ובלב. את זה תמיד אפשר לנסות לבחון מחדש.

יצא להעריך על רמה תורנית, על חסד ושמחה.

הקשר שהכי עבד אצלי היה קשר שלא היה בנוי על הערכה, אלא על קרבה נפשית.

מעריך על דרך החיים, ועל כל האתגרים איתה היא מתמודדת. לפעמים ספציפיים, לפעמים יותר הרגשה כללית.

כשיש חוסר הערכה, צריך לראות האם היא נובעת מ"הרגשה"(שיכולה להיות מושפעת מדיסאינפורמציה) או מעובדות מוגמרות. ואם החוסר הערכה נובע מהאפשרות השנייה - אנחנו בבעיה.

אענה על הפסקה האחרונה -
עבודה על ההתבוננות בעיקר.

ברגע שאני מוצא נקודה טובה בולטת (/נקודות) - בד''כ יהיה לי קל להעריך. אם זה לא נמצא אצלי, אז אני אעריך כי בי אין את המעלה הזאת.. ואם זה נמצא במידה מסוימת גם אצלי - אני אעריך כמובן, כי ככל שאני יותר מחובר לערכים מסוימים כך אני יותר מעריך אותם..

אז העבודה שלי במצב כזה מתרכזת בעיקר בחיפוש הדברים הטובים, שבתכל'ס לא קשה למצוא אותם.. צריך פשוט להיות עם עיניים פקוחות ולבוא בגישה כזאת של לחפש באחר דברים טובים

יצא להעריך..
ושמחתי בזה
הוא היה רגיש לסביבה ןקשוב מאוד. הסתכל במבט של התבוננות על החיים.

יצאתי פעם עם מישהו, ובפגישה הראשונה התרשמתי מאוד מההתנהגות שלו. מעולם לא פגשתי אדם כזה (ופה אני מרגישה שאפשר להכניס המון מילים של מידות טובות שראיתי רק בפגישה הזו). זה דברים ספציפיים שגרמו לתחושה הזאת - אני יודעת להסביר.

חזרתי הביתה מלאת הערכה, אבל לא רצון להמשיך.

הרגשתי שהוא טוב מידי בשבילי. טוב במידה שלא נעים להיות איתו. לראות דברים שהוא עושה ושאני אפילו לא חושבת על לעשות אותם.

(לזכותי ייאמר שניסיתי להכיר אותו לחברה שלי, שחשבתי שהיא כן בליגה שלו. זה לא הלך לצערי).

 

לגבי השאלה השנייה, גם יצא לי, וזה יותר היכרות עמוקה יותר עם האדם, ללמוד יותר על הבחירות ועל המורכבויות של חייו, מה הוביל אותו למי שהוא היום. נגיד יצאתי עם מישהו שמהקו"ח ציירתי לעצמי משבצת מסוימת שהוא שייך אליה (ולא חשבתי שזה יילך בכלל בגלל זה), ואחרי פגישה אחת חשבתי שהוא יחתוך, אבל טעיתי ובגדול, ובדיעבד זה היה אחד מהקשרים הרציניים שלי, ואחרי ששחררתי מהמחשבה הזאת שזאת הפגישה האחרונה שלנו ושהוא בטוח לא ירצה להמשיך (דיברנו על זה) ועברנו לדיבור קצת יותר רציני, השתנתה לי התפיסה לגביו לחלוטין.

הרבה פעמים

איך זה הרגיש - כיף, זה בהחלט היקל, הוסיף אלמנט של אמון ושל רצון לקרבה

גם וגם (חלק בכללי, חלק בפרטים, חלק גם וגם)

 

אם הצלחתי לשנות - כן זכור לי שהצלחתי לשנות גישה בהקשר של הערכה, מאפס למשהו אני לא זוכר כרגע.

בגדול לתת לבן אדם לספר סיפורים על עצמו, או להתקשר לשאול חברים, או לחכות להזדמנויות לראות התנהגות.

הערכתי באופי, וגם במעשים .
ברגישות בנעימות במאור פנים.
כמעט כל מי שיצאתי איתו היה כזה מיוחד..

וממש חיובי .
שתדעי.
יש לך הסתכלות נדירה על החיים

@מיונז נראלי זו היתה התובנה שלי.
שחשובה הערכה באופן כללי. כלומר, שמעריכים את השני במשהו. וזה לא צריך להיות באותם גדרים שהוא מעריך אותך וגם לא באותם גדרים שאתה מעריך אנשים אחרים.
צריך למצוא נק' של הערכה שקיימת.

זה הרגיש כמו הערכה לחבר, אבל מהול בזה האלמנט הזוגי, חוששני
דברים כגון, יכולת הכלה, אינטליגנציה רגשית ושכלית, פעילה בעלת עשייה, לב נותן, עדינה, ועוד;

יצא לי גם בלי, אבל לא חשבתי עליהן כל כך ולא הרגשתי צורך לשנות גישה. זה מעורר, מכיוון שעין טובה זה דבר חשוב, בכללי..

אני אהיה פתוח: אצלי זה שהיא תאהב אותי, תעריך את מה שאני עושה ותתן לי תחושה שהיא לצידי. שתתן לי תחושה אפשר לספר לה את מה שאני מרגיש ועובר עלי בצורה הכי פתוחה שיש

שותפות. בכל צדדי החיים.

ושהדברים שהיא תרצה ותאהב לקבל יהיו חלקים חזקים ומוערכים אצלי

מקום,
ביטוי מלא לכוחות הנפש (למשל הנתינה כלפי אשתי, ההקשבה אליה, תשומת הלב אליה וכן על זה הדרך),
ערך,
אחדות
והשלמה

שאיפות
הכלה
צחוקים
בית, שאני לא לבד

הכלה (כל מה שאתה עושה הוא בסדר)

אהבה (כפשוטו)

הערכה

בטחון\תמיכה (אתה שומר עלי, מקשיב לי, דואג לי)

פשוט רצון לאהוב. 

אצלי האמת נראה לי שהכי עמוק הוא הצורך להרגיש שאני "האיש שלה", להיות מעין מקור של ביטחון ושל תמיכה עבורה, בעצם שהיא זקוקה לי וצריכה אותי. נשמע פשטני כשכותבים ככה אבל זה חזק מאוד
ומעבר לזה כמובן הצורך של להיות נאהב, ומעל זה לאהוב להעניק וכו

את אדירה ומשמחת 💜

אמא שלך באמת יודעת?

של הספר שלך שתכתבי!
אני רוצה להיות הקונה הראשון!

אתן מתוקות (:

כשהגיעו מים עד נפש לנחשון כשהוא קפץ לים סוף וכמאת טבע ומת, נקרע ים סוף ו"קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף"
הרגע הכי חשוך במהלך היממה הוא שניה לפני שהשמש מתחילה לזרוח
ומשפט אחרון. כמאמר השיר "וזה יבוא זה יבוא זה יבוא בלי מקום לטעות"
ה' לא בורא סתם, לכל בריאה יש יעוד. את חושבת שאת יכולה למלא את היעוד שלך בלי להתחתן? את חושבת שה' ימנע ממך לקיים את יעודך בעולם? שני התשובות הם *לא* מוחלט.

אני מקווה שהצלחתי אפילו טיפה לחזק. בהצלחה!
בגלל שאני לא יודע מה השם שלך אני מברך את כל בנות ישראל בזיווג הגון מהיר, בלי תלאות וייסורים

לא מגיע

אבל תודה על המילים

זה מאוד משמעותי לעניין של הייאוש. כשיש חבר טוב - גם בנאדם טוב וגם טוב בתור חבר, זה מוציא מהבדידות, שהיא גורם רציני לייאוש. חברים טובים מכניסים כל כך הרבה אור וטוב לחיים, שהלוואי ונזכה כולנו להתחבר עם חברים טובים תמיד.

זה ממש קשה מבינה מאוד

רק אניח כאן ~

הַיֵּאוּשׁ שֶׁבָּא בְּתוֹךְ הַלֵּב, הוּא בְּעַצְמוֹ מוֹרֶה עַל מַרְדּוּת. פְּנִימִית עֲדִינָה, הַנּוֹבַעַת מִתּוֹךְ הַכָּרָה עֶלְיוֹנָה שֶׁל מוּסָר וְשֶׁל קְדֻשָּׁה; עַל כֵּן רָאוּי הוּא שֶׁהַיֵּאוּשׁ בְּעַצְמוֹ יְחַזֵּק לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, שֶׁלֹּא יִפְחַד.

 

אפשר לעזור איכשהו?..

מכירה מקרוב ...

אבל תהיי חזקה יקרה

מחזיקה לך אצבעות מרחוק 

לבחור בן 19-20, והבחורה גם רוצה - לך על זה.

מדטבר בפערי גיל קטנים לכאן או לכאן והם ממש זניחים.

מה נסגר פה עם אנשים

אנשים חושבים שהגבר צריך להיות גדול מהאישה
זה ממש לא מחייב.


מכירה לפחות 3 זוגות שהאישה גדולה מהבחור (בפער של שנה ++)
ומאד טוב להם ביחד.



יש ציבורים שאצלם זה לא מקובל ואפילו מוזר

אבל אני לא עושה את החשבונות שלהם.
רק אומרת שלנסות להיפגש ולראות בכלל אם יש שאיפות דומות או מידות טובות או מציאת חן וכו'.


ולא לרתום את העגלה לפני הסוסים.

אני מסכים עם מה שכתבת.
ולא ידעתי שיש מגזרים שאצלם זה לא מקובל..

ותודה למסבירים @נפש חיה. ו @מישהו איתיאני באופן כללי בעד להתבונן בכל מקרה לגופו ולא להכליל

ואני בת עשרים והוא בן 19 משהו כזה 

וכע לי לפחות זה נשמע קצת מוזר 

 אבל אם הוא בחור טוב ממש מישיבה טובה 

 שווה לבדוק 

 אולי...

מה שכן, אני לא מכירה אותך, אבל בגיל 19 לדעתי עדיף עדיין לא להתחיל לצאת.
אם אתה מרגיש מוכן לדעתי כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר אותך. רוב בני ה-19 עדיין לא בשלב....

בנות, ב"ה, מתבגרות הרבה יותר מהר מבנים. בינה יתרה כבר אמרתי ?

 

בחורה בגיל עשרים - בד"כ כבר אחרי שנת שירות אחתלפחות, עם כל הניסיון ושאר המשתמע מכך ...

 

בחור בגיל 19 - עוד לא ממש מכיר את העולם הגדול ...

 

בעיקרון הפרש של שנה-שנתיים הוא הגיוני בהחלט. אבל אולי כדאי לחכות קצת ? אולי.

 

בהצלחה !

אבל זה לא רלוונטי, לך על זה

א. את לא. אלא אם כן אתם רוצים שהוא ילמד.
ב. את לא. אבל גם אתם לא "ממציאים את הגלגל".
ג. מה??

במידה וחשוב לך שהוא ילמד 24/7 אז את עובדת יותר
יש אברכים שעובדים מהצד ויחד עם האישה משיגים סכום יפה (תשאלי חברות אברכיות מה הם עושות)
וג. למה זה סותר? תורת חיים זה להקים בית ..

ובאמת הכי טוב לשאול אנשים שעושים את זה וכך להבין אם זה מתאים לך
וגם זה מאוד שונה אם יש מישהו ספציפי או שהשאלה תיאורטית.
התחלת ללמוד כבר?

ותודה!

העלית נקודות למחשבה

 

 

עוד לא התחלתי ללמוד

א. זה שהגבר יוצא לעבוד, זה אומר שהאישה לא צריכה לעבוד גם בעבודה שמכניסה ושטוב לה בה?  אז רק לסמוך על הגבר שיפרנס? 

ב. את לא צריכה להבטיח שוב דבר, (מדובר על משהו תיאורטי או מישהו ספיציפי? שואלת גם כי בכ"א כתוב שאת בת 17..) יש הרבה אברכים שהאישה עוד לומדת, ובדר"כ שניהם גם מוצאים עבודות שהם יכולים לשלב, לחלק יש עזרה מהמשפחה.. לא קל אבל מסתדרים. 

 

ג. מה הקשר? מי שרוצה ללמוד תורה כל החיים, זה אומר שהוא לא יכול להתחתן ולהקים משפחה? משלבים את התורה עם החיים. חוץ מזה שאני לא חושבת שהגבר צריך להצהיר שהוא הולך ללמוד כל החיים, בסוף החיים דינמים ולפעמים רוצים לעשות הפסקה וגם לצאת לעבוד, לפעמים מרצון ולפעמים כי יש צורך כבר לפרנס. 

 

א. בינתיים זה לסמוך עליו ולא להילחץ להתחיל כבר ללמוד בעצמי.

כמובן שבעתיד גם אעבוד אבל לא בלחץ ולא להחליט עכשיו.

 

תשובות יפות, הרגעת🙂

 

- את שמחה שכל עול הפרנסה יפול עליו? זה הכרחי? ואם הוא ירצה שותפות? בכללי - הוא צריך לדאוג לזה דווקא או שזה גם משהו שכדאי לך לדאוג עליו?

- חיי אברכות זה ממש לא מובן מאליו. זה מסירות נפש גדולה. ואפשר לדבר על תכנון כסף לזמן כזה שאין תואר ביד לאחד מבני הזוג. הן מההיבט הכלכלי והן מההיבט הלימודי. זה לא פשוט ללמוד כל היום רק בעצם הדבר הזה זה מסירות נפש.

- מז"א למה הוא מתחתן? זאת המצווה הראשונה בתורה... הלימוד תורה עצמו הוא בא על חשבון הקיום שלה? להקים משפחה זה לא תורה? איך בדיוק חשוב שזה יושב על אותו משבצת?

רבנים בישיבות לא לומדים תורה? הם גם לומדים וגם מתפרנסים מהוראה.

לא צריך להרחיק עד רש״י והרמב״ם ששילבו תורה ועבודה.
רש״י היה חקלאי וגידל גפנים וייצר יין.
הרמב״ם היה רופא.

יש עוד מקצועות שמתאימים למתמידים בתורה.
מוהל, סופר סת״ם.

כל אחד פועל על פי האידיאולוגיות והצרכים שלו... המושג "צריכה" לא נכנס פה

1. אם הוא דואג לפרנסה את באמת לא צרייכה למצוא עבודה... כדאי בשבילך שיהיה משהו שימלא אותך ושתהיי בעשיה. זה לא חייב להיות עבודה אבל עבודה הרבה פעמים זה דבר יותר רציני וממלא והרבה פעמים עצם השכר מאפשר לעשות יותר חסד.
אם את רוצה שהוא ילמד תורה כל היום אז את צריכה להשיג מישהו אחר שיביא את הפרנסה (בדרך כלל זו תהיה את)

2. את באמת לא יכולה להבטיח כלום אבל אם את לומדת ויש לך מקצוע בדרך זה משהו

3. "לא טוב היות האדם לבדו"...
אפשר לכתוב 70 סיבות אבל אני אכתוב 2 קצרות ופשוטות. א. כי ככה ה' ציווה. ולימוד תורה לא פותר את האדם מקיום מצוות. ב. כי ה' חושב שזה טוב לאדם
ג. בונוס "כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום."

שאם הבעל עובד, יש מספיק פרנסה, כך שהאישה לא תצטרך לעבוד?

וואי, הלוואי שזה היה ככה... אבל נראה לי שהיום המחיה יקרה יותר, וצריך ששני בני הזוג יעבדו, לא?

למה דווקא צריך ליפול עליו? אם זה משהו שדורש כוחות שני הצדדים וזה לא 'משאת נפשו' של אחד מהם - למה לא להתחלק באופן שיוויוני?

יש לא מעט זוגות ברוכי ילדים שאני מכיר שרק האישה עובדת והבעל לומד עם מלגה קטנה, או שרק הבעל עובד והאישה משקיעה בבית נטו, וכן, זה דורש צמצום מסוים אבל בהחלט זה לא מוכרח להביא לסיטואציות של לחיות מהיד לפה.

אבל יש לזה מחירים

זאת לא גישה בריאה בעיניי להגיע איתה לנישואים.

הוא צריך לפרנס אבל לא תמיד זה מספיק ולכן יש זוגות שמחליטים שגם האישה תעבוד.
יש כאלה שמעדיפים לרדת ברמת החיים ושרק הבעל/האישה יפרנסו וזה גם בסדר, אבל אלה שיקולים אישיים לכל זוג.
לא הייתי סומכת על זה מעכשיו ולא לומדת כלום.
גם כי אין לך מושג מתי תתחתני ובינתיים את צריכה לפרנס את עצמך וגם כי אין לך מןשג עם מי תתחתני ומה תחליטו לעשות ואולי כן יהיה לך צורך לעבןד.

את לא צריכה להבטיח כלום.
אם תחליטו ביחד שאתם רוצים שהוא ילמד תורה אז אתם תמצאו פתרונות לפרנסה (את תעבדי תוך כדי לימודים, הוא יעבוד אחרי הכולל, הוא ימצא עבודה שכוללת לימוד תורה וכו').
ותמיד אפשר לחשב מסלול מחדש כשיש צורך...

לא הבנתי את השאלה.



יכולה לשתף על עצמי.
נשואה, אני יושבת בבית עם הילד ובעלי עובד.
כשהתחתנו החלטנו שבשנה הראשונה בעלי יהיה בכולל ואני אעבוד או נחיה עם הכסף שהגענו איתו (היה לנו מספיק כדי לחיות ככה שנה ועוד ישאר עודף).
אחרי חודשיים וחצי בערך חישבנו מסלול מחדש, בעלי דיבר עם הרב שלו ובהכוונתו הוא עזב את הכולל ויצא לעבוד.
אז תכננו, ה' החליט אחרת וכנראה שזה הכי טוב בשבילנו....
אה, ויש לי תואר ראשון ועוד שתי תעודות מקצוע ככה שלא חוסר השכלה היא הסיבה שאני לא עובדת ואם יום אחד ארצה לצאת לעבוד אז לא תהיה לי בעיה מהבחינה הזאת בעז"ה.

1) את לא חייבת לסדר לעצמך עבודה טובה. אמנם זה פחות נפוץ כיום, אבל אם את לא רוצה לעבוד, את לא חייבת. את יכולה לסמוך על הפרנסה של בעלך (בתנאי שהוא יסכים להיות מפרנס יחיד...).

 

אך אם את רוצה בעל אברך שלא יעבוד, זה בחירה שלך לאפשר לו ללמוד תורה ולקחת על עצמך לפרנס. את לא חייבת לבחור בזה, זה מידת חסידות. ואת צריכה לברר עם עצמך אם זה שהבית שאת רוצה להקים. זה צריך להיות הרצון שלך לא פחות מהרצון שלו. את לא עושה את זה רק בשבילו, אלא את עושה את זה גם בשביל עצמך, כי את רוצה בית שבו האיש שקוע בלימוד תורה. 

 

2) את לא צריכה להבטיח לו את זה, אלא את יכולה לומר שתעשו השתדלות שזה יקרה, כי זה רצון של שניכם. את לא יודעת איך הדברים יתגלגלו, ואם יהיה צורך שהוא ילך לעבוד. אך את כן יכולה להבטיח שתתאמצו כמה שניתן בשביל שהוא ימשיך ללמוד. 

 

ואם חשוב לך שהוא ילמד תורה בזמן שאת סטודנטית, אפשר לחפש כל מיני אפשרויות לעבודות צדדיות. בפועל אני מכיר הרבה מאוד זוגות שהבעל אברך והאישה סטודנטית. אין לי מושג איך הם מסתדרים כלכלית, אך כמות הזוגות שאני מכיר מוכיחה שזה אפשרי. כדאי להתייעץ עם זוג כזה. 

 

כמובן שזה משתנה מאחד לשני. כי יש כאלה שיש להם הורים מאוד אמידים, שיכולים לעזור להם עזרה משמעותית. יש כאלה שיש להם חסכונות משמעותיים שניתן להשתמש בהם עד שהאישה תסיים את התואר. וגם באיזה עבודה צדדית ניתן לעבוד מאוד משתנה מאחד לשני - אחד יודע לנגן ומשתכר מנגינה באירועים, השני פשוט מנקה חדרי מדרגות של בניינים, השלישי מעביר שיעורים פרטיים, הרביעי עובד משמרת ערב במאפייה, החמישי מוכר מוצרים דרך האינטרנט, השישי ממלצר באירועים וכד'. 

 

אמנם זה דורש לחיות ברמת חיים יותר מצומצמת, אך זה אפשרי.

 

3) לא לגמרי הבנתי את השאלה הזאת. אבל לימוד תורה לא מחליף את הרצון בזוגיות, אהבה, בניית בית, הקמת משפחה, הולדת ילדים וגידולם. אמנם נאמר על בן עזאי שנפשו חשקה בתורה, ולכן הוא לא נשא אישה, אך הרוב המוחלט לא ככה. אלא רוצים לחיות חיים מלאים שהתורה היא במרכז שלהם. 

ולכן אני גם לומד.

השאלה השנייה - אי אפשר להבטיח

השאלה השלישית - כי ללמוד תורה ובכוונה לבחור להיות עם מחשבות לא טהורות כל היום זה לא שווה לימוד תורה כזה. גם עד גיל 24 שבחורי ישיבות לומדים בלי אישה לדעתי זה לא טוב.

באמת על פניו , אם הוא צריך לפרנס איך זה מסתדר עם שאלה ב.
שאת צריכה לקחת עליך את עול הפרנסה ..
מה קורה פה? האם הוא מתחייב לקחת את זה עליו או לא .

אז דבר ראשון את לא צריכה כלום .. השאלה מה מתאים לך .
אם את רוצה בחור שילמד תורה כל היום ואת תוכלי לקחת עליך את הפרנסה .. ולהיות אחראית מעולה.
אם לא .. הכל טוב שיעבוד גם (כן אפשר לעבוד גם במשהו תורני להיות רב או מלמד וכו')
מודה שלא הבנתי את שאלה ג.

עניתי לך כי ראיתי שרשמת שאת כן רוצה בעל שלומד הרבה תורה .
יש כאלה שלא מתאים להם גם את במקום העבודה וזה בסדר גמור

-זה שהוא צריך לדאוג לפרנסה, לא אומר שאת לא צריכה לעזור. במציאות היום, לצערי, בד"כ שני בני הזוג צריכים לעבוד.

- לכן באמת כדאי שיהיה לך לפחות חצי תואר ביד, או אפשרות לעבוד (משרות סטודנט) אם זה החלום שלך.

- למה זה סותר? (כלומר, זה כן קצת סותר, אבל לא במישור הרגיל שעליו את מדברת)

 

 

- אם הוא צריך לדאוג לפרנסה, למה אני צריכה לסדר לעצמי שתהיה לי עבודה טובה?

 

החיים היום הם שונים, פעם הנשים היו הרבה יותר תלוית בבעל (אישה הרי הלכה מבית אביה אל בית בעלה) הן עבדו בבית וגידלו את הילדים והבעל היה אחראי על הפרנסה. 

מעבר להלכה שבכתובה , המחויבות שלו בכתובה אליך היא לאו דווקא למי יש את העבודה הטובה יותר. 

הוא מחויב לדאוג לצרכים שלך . איך ? זו כבר החלטה שלכם יחד ביחד 

 

- איך אני יכולה להבטיח לו שילמד תורה כל הזמן כשעדיין אין לי חצי תואר ביד?

 

אם את יודעת שזו נקודה שחשובה לך כדאי לשקול את זה, למשל להתחיל ללמוד מוקדם יותר.. 
ללמוד מקצוע שמאפשר עבודה תוך כדי.. לפעמים יש עזרה מהבית 

 

- אם הוא רוצה כל החיים ללמוד תורה (אני בעד, כן?) אז למה הוא מתחתן?

 

כי הוא רוצה לקיים את התורה? 

 

נראלי שההבנה שלך תבוא בעז"ה כשתתחילי לצאת

מפרנס.
ב. את לא יכולה ולא צריכה, אתם צריכים לדבר על זה.
ג. יש כאלה שמוכנות לחיים האלה, אני נניח לא מוכנה לזה בשום פנים ואופן.

1. אם נכנסים להסכמה שאת עובדת והוא לא, אז לכן את צריכה לסדר לך עבודה. עקרונית אף אחד לא חייב לאף אחד דבר;
2. את לא יכולה להבטיח לו דבר, גם לא לעצמך. גם לא אם היה לך תואר שלם ביד, מי אמר שתמצאי עבודה? הוא יצטרך להגיע לתובנה שאין ברירה אלא לצאת לעבוד. אם הוא מסרב מבחינה דתית, תמיד אפשר ללכת לרב..
3. הוא מתחתן כי הוא רק אומר שהוא רוצה כל החיים, יש לו עוד רצונות. ראיה- הוא לא לומד כשהוא אוכל סנדוויץ
יש את אלו, הבודדים בדור, שיתחתנו כי מצווים להתחתן, השאלה אם תרצי כזה דבר.

ועם כזה רצון כנה וטהור
מאחלת לך בקרוב ממש

הדימויים והזרימה, ובעיקר הלב של הדברים..
בעז"ה תמצא מישהי שתשלים את החור.

שיהיה בקלות ובמהירות, באיזו דרך שלא תהיה

 

כמה החיים של העוברים לידנו יכולים להיות שבריריים 

ובכמה רגעים של כח אנחנו יכולים לשנות את כל התמונה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[אפשר לשאול רק למה באנונימי?]

כמה טוב ואור אפשר להוסיף עם מבט תומך וחיוך קטן מחזק שנותן כוח ומזריק עידוד.

תודה על התזכורת. שנזכה.

 

אוי כמה שזה חשוב

שימו לב לחברים הנאבדים שלכם 

שימו לב לחברים הבודדים שלכם שהבדידות מכריעה אותם בכל תחום 

 

 

מזכירה לעצמי לא לשכוח אף פעם, ובדרך גם לכם/ן 

 

 

 

 

צריך לנעוץ את זה, כל אחד בראש שלו.
כמה כח יש לנו להאיר ולעזור..

הלוואי שמעכשיו והלאה יילך רק בקלות 🤞

שכולנו בע"ה נמצא את זיווגנו המתאים במנירות ובקלות

או אה

יש מי שלא.

מערכת יחסים זה דבר עדין

כל מקום שיש סיכוי יש גם בדר"כ סיכון..

בהצלחה

זה גם נכון כמעט בכל דבר

אין לי מילים רק חיבוק לכאב הזה .
ולהגיד שזה מסע ממש קשה מה שאת עוברת...

ואמןןןןןןןןןןןןןן

זה שיתוף או שגם היית רוצה עצה?

לא פשוט..
שנזכה בקרוב בע"ה!