פצלש כי משום מה לא באלי ברגיל.
תקופת יובש! ארוכה ממש. ממש.
תזכרתי ומתזכרת את כל הסביבה שאני מחפשת, פניתי לאנשים ממעגלים רחוקים יותר, דיברתי עם אנשים אפילו יותר רחוקים (ברמה שבעבר החלפתי איתם אולי משפט). נרשמתי למיזמים, נכנסתי לקבוצות. ובינתיים כלום.
אני מרגישה שאני עומדת על הסף שעוד מאמצים כבר יתישו אותי סופית.
אז מה עושים?
העניין שאת מעלה הוא גורר אחריו הרבה רגש אך הוא גם מאוד טכני ומעשי
קודם כל זו חוויה לא נעימה- אז קבלי את חיזוקי.
דבר שני- אתן קו כללי
האם מיצית את כל האפיקים- חברות ? שדכנים? אתרי הכרות? מיזמים?
ואולי כדאי לחשוב וזה כבר יותר אישי שלך
מה השתנה מפעם?
האם אפשר לדייק יותר את הדרך שבה מציגים את הדברים
לפעמים מגלים דברים חדשים
ואם אחרי כל זה התשובה נשארת אותו דבר
אז מתפללת איתך שהישועה תגיע בקרוב
שושיאדיתלשוני נעתקת...
אני יודעת שצחקת,
וזה קליל ומצחיק.
אבל חושבת שעושים צחוק מנושא שהוא בכלל לא מצחיק
קצת מוזיל מהחשיבות של זה
תפתח לנו שרשור מצחיק באמת 
שושיאדיתשכותבים (ואומרים) "דאודורנט" (ולא "דורדורנט")
איך בונים אותה בצורה נכונה
ושמים פוקוס על מה שחשוב באמת לחיי נישואין
ואיך יודעים להבחין בין מה שנכון ואמיתי בתוך הסטיגמות והתבניות לבין מה שלא..
בונים את הבניין של השאיפה בצורה נכונה ע"י זה שחושבים מה יהיה לי טוב, ולא איך זה ייתפס בחוץ.
שמים את הפוקוס כמה שיותר על החיים שלך, על הנתונים שלך.
חושבים מבחינה שכלית מה אנחנו רוצים ולאן אנחנו שואפים. עם איזה מידות, תכונות של בנ"א יהיה לנו טוב ועם איזה לא.
יודעים להבחין בין מה שנכון ואמיתי בתוך הסטיגמות והתבניות לבין מה שלא ע"י התבוננות אמיתית בנתונים שבכל נק'.
למשל, נראה לך שבמדרשה הזאת הבנות הם y אז.. אוקי. בוא ונעשה על זה שיעורי בית:
שזה אומר, להעמיק, לחשוב כמה הישיבה שלך ממותגת באמת ע"פ פרמטר אחד? ולמה אתה באמת חושב שהמדרשה היא ככה? ואז לברר עם חברים שאולי יצאו עם בנות שם, לברר עם בוגרות שלמדו שם, לעשות חיפוש באינטרנט.
קבלת עזרה בתהליך
מילה גדולה שמכילה בתוכה הרבה אפיקים :
> לעיתים יש נקודות שמקשות עלינו בחיים, נקודות שאנחנו רוצים לאזן ולעבד
אירועי חיים שגרתיים ולעיתים אירועי דחק , זו לא חולשה לקבל עזרה מקצועית
לפעמים אני שומעת אמירות של 'אני לא רוצה לקבל עזרה כי זה יתייג אותי' / 'הכל בסדר איתי' / וזה ישפיע עלי אחכ בשידוכים
רוצה להאיר ולחזק את מי שהולכ/ת
בעיני זה הפוך, בחור/ה שבוחרים ללכת לקבל עזרה / ללכת לאימון לדייק / ללכת לטיפול לעבד אירועי חיים שונים
מראים בגרות ואחריות , ומראים שהם בוחרים בחיים ובוחרים להרגיש טוב עם החיים שלהם- בעיני דווקא יתרון בשידוך
ותת נקודה בנושא - הדרך שבה אנחנו מציגים את עצמנו , האם אנחנו צריכים לקבל עזרה? (בפעם הבאה)
> גם אם אתם עדין רווקים, אל תשכחו חברים בדרך - תהיו עוגן אחד עבור השני, תרימו טלפון לחבר/ה בודדים יותר, שלחו הודעה מחזקת לחבר/ה ללא עורף מגן, תנסו לעזור לדייק את הצורה שהם באים לדייטים , תזכרו לאהוב , תזכרו לחבק בלי לשפוט, תזכרו שאתם מקור כח בתקופה הזו
חיזוקי וכוחות ממני לכל הזקוקים והזקוקות.
מי שנותן חשיבות מירבית לתיוגים חברתיים זה עשוי להפריע לו במשך כל החיים, לא רק בשידוכים.
לא כל כך הבנתי את ה'תת נקודה'.
ת'אמת יצא לי לי גם לראות הרבה נשואים מבולבלים שצריכים עזרה. זה גם חשוב.
תמיר דורטל, אוריה מבורך ועוד אחת בשם תפארת (לא שמעתי עליה)
ומוכנים לצאת למסע אל עבר הלא נודע
ולא יוצאים מסיבות חיצוניות ( למשל : לחץ חברתי)
האמת שאני קורא סמוי פה תקופה ארוכה..
בגדול היה לי קשר לפני שנה בערך שכמעט התקדם לחתונה אבל בסופו של דבר נגמר
הייתי שרוי אחרי זה איזה 8 חודשים בדיכאון ולא רציתי לצאת מאז אני יוצה כבר איזה שלושה חודשים
ברוך ה' יש הצעות..אבל בכל פעם זה קורה שאני יוצא עם מישהי היא לא מוצאת חן בעיני,אין זרימה בדיבור,כאילו שכחתי איך זה לצאת לדייטים.ואז עכשיו בפסח קיבלתי החלטה שחלאס ואני מתאבד על העניין הזה ולא חותך מקשר מהר
וברוך ה' עכשיו אני יוצא עם מישהי כבר 3 פגישות לא מתפתח אצלי כלום מבחינה רגשית גם בדיבור אני מרגיש בלחץ מטורף כל הזמן שיהיה שיח.תכל'ס היא בחורה טובה מאד,מבחינת דיבור אנחנו שונים בסגנון ובחינת מציאת חן - אין לי דחייה ממנה אבל גם לא משיכה..
מישהו יכול לייעץ?מישהו שהיה בשלב שכבר ברור לו שהקשר הקודם לא יחזור וצריך להמשיך הלאה ומצא מישהי?איך זה עבד היה כימיה מההתחלה ?היו פרפרים כמו בפעם הראשונה?
תחשוב מה היית עונה לעצמך אם היית בסיטואציה הזאת לפני שנתיים.
אם היית ממשיך - תמשיך גם עכשיו. אם לא - תחתוך.
בנוסף - תחשוב - עד כמה טובות היו ההצעות לפני הקשר, ועד כמה עכשיו? (באיכות ובכמות) עד כמה אתה בררן כעת?
הנקודה היא שזה מאד מובן שקשר טוב יכול לטלטל את התפיסה שלך, אבל אתה זוכר כנראה מה היה לפני, ותנסה לחזור לשם.
ומסכים עם @ברוקולי שכדאי שתפתור לעצמך את הקשר הקודם - מצד שני קל להגיד, זה ממש לא פשוט ולפעמים רק כשיגיע קשר חדש זה ייפתר
חושבת שהשאלה אם הוא רואה את עצמו חי איתה את חייו מוקדמת מדי לשלב הזה לא?
נקודה 1 שלך מאוד, אבל מאוד מאוד מיותרת, ובעיני ממש מזיקה.
זה פשוט תחום רגיש, שלא כדאי להעלות, בטח כשהבחור לא דיבר על הנקודה הזו. מעריך שהורדת 
ואם לא יהיה שיח פסיכי מה יקרה?
איך קשר נבנה? בהדרגתיות? בפתאומיות?
הלחץ מונע רגש, לא יודע להסביר למה אבל ככה זה.
כשנמצאים בעמדה יותר רגועה אז יש לרגש מרחב לפעול.
אתה יכול לחשוב על דרכים להרגע?
המטיילת בארץאם רק זה חסר (ובכל השאר הכל מצוין), זה הגיוני למשוך עוד ולנסות למצוא דרך
אם חסרים הרבה דברים, ואין כימיה/רגש/משיכה (זה דברים מאד שונים והשאלה כמה יש וכמה אין) - איך בכלל הגעתם לפגישה חמישית? לא אומר לחתוך, אבל אם ממשיכים את צריכה להבין מה כן מצאת בו ולהתחיל משם
וואי זה הרבה... אני נראלי הייתי חותכת הרבה לפני אם אני לא מתלהבת ממישהו
אמור להיות לנו טוב ביחד, לא "בסדר"
זה לא טבעי לבלות עם מישהו שעות ולנסות להתעלם מהרגש/ חוסר רגש בקשר אליו... לא חבל על ההיקשרות סתם, על מריחת הזמן, על הכוחות הנפשיים ושאר המשאבים? אם קיבלת תמונה כללית על הבנאדם, מה יש לחכות? שתכיר את הפרטים הקטנים ואולי הם ישנו את דעתך?
אני חושבת שהשאלה שצריך לשאול היא: אני רואה אותו כבן זוגי? אם זה מרגיש: 'לאא!' אז ביי, הלאה. צריך לעבור סינון ראשוני, ואחרי זה רואים אם גם הדברים שלא שמנו לב אליהם בהתחלה מתחברים לנו.. אבל אם בסינון הראשוני כבר יש ספק גדול אז הפרטים שנכיר בהמשך חסרי משמעות.
מתסכל אותי כי מרגיש לי שאנחנו יוצאים משתי נקודות הנחה שונות לגמרי ואני אהיה מוטרדת אם אתה צודק🤔
לא שיכנעת אותי לשנות אותה פה
הרמוניהאבל זה קצת מורכב כי זה מאוד משתנה מאחד לשני...
רק בשביל הפרופרציות- - נשואים טריים
נשמע שמדובר במצב דומה במשך חודשיים.
למרות שזה באמת מצריך מוטיבציה.
יש הרבה דברים שאחרי מחשבה עליהם מוציאים הסבר שיכלי.. נראה לי ששם צריכים לשים את המוקד.
ברגעים שמזהים חוקיות מסויימת או הסבר כלשהו אז אפשר להתחיל לחשוב על פתרון (שאולי הוא גם הפסקת הקשר).
לגבי משיכה.
רגש- הוא הרבה יותר חמקמק.
אבל נראה לי שאם בפשטות אין רצון להמשיך לפגוש את האדם אחרי חמש פגישות זה די והותר
בינה.אחרונהחדשכאןתראי איזו חברה אני.. מעניקה ממני ככה בחינם
אחחח לבבית שכמותי
אבל מה... זה סקר של שאלה אחת!
יש לנו תשובות מ55 פורומיסטים נחמדים ששיתפו אותנו במצב הדמעות שלהם..
19 פורומיסטים שמתוכם:
6 בוכים פעם בשבוע
ו13 לא זוכים לבכות כל שבוע
36 פורומיסטיות שמתוכן
21 בוכות פעם בשבוע
ו15 שלא בוכות...
מישו רוצה לחשב לנו את זה באחוזים?
31.6% מהגברים שנענו לאתגר בוכים מדי שבוע, לעומת
58.3% מהנשים שנענו לאתגר והצהירו שהן בוכות מדי שבוע
ההפרש הוא 27.6% - כלומר, יותר מרבע מהנשים בוכות בגלל שהן נשים.
הקטנה... זה ממש לא המקור להתבסס עליו בשום דבר😏
שאלה על געגוע בקשרים.
שלום!
מה אתם חושבים על געגוע בקשרים?
מה גורם לו להתעורר? איך אפשר להגביר אותו?
יש רעיונות?
תודה לכם!
קוראים אתם ומוסרים לכם תודה!
געגוע הוא סימפטום לקשר שהעמיק ונעשה משמעותי.
אז אולי השאלה היא איך מעמיקים את הקשר וגורמים לו להיות משמעותי.
אם הבחור נוכח בחייך סביר להניח שאת תגעגעי אליו מתי שהוא לא נמצא.
כדאי לשאול -
האם אני רוצה שהבחור יהיה נוכח כעת בחיי?
עד כמה אני רוצה שהוא יהיה נוכח כעת בחיי?
מה יגרום לבחור להיות נוכח בחיי כפי שאני רוצה כעת?
ממליץ לך להזהר מתבניות כאלו ואחרות שמבוססות על פי נורמה מסויימת.
כל קשר - לגופו של קשר.
יהיו כאלה איטיים יותר יהיו כאלה מהירים יותר.
יש אנשים שיש להם יותר סבלנות, יש אנשים יש להם פחות
המשך לשרשור - בנים - לקראת נישואין וזוגיות
רמזו שם שבנות בוכות בתדירות יותר גבוהה מבנים, אפילו ברמה של פעם בשבוע ואולי אף יותר.
ואני תוהה על מה יש לבכות בתדירות כל כך גבוהה? גם אם הייתי בוכה כל פעם שכואב לי, זה היה קורה פעם בהרבה זמן. ונראה לי שלרוב האנשים, החיים די סבבה רוב הזמן, ורק פעם בתקופה קורה משהו כואב.
אז איזה דברים גורמים לכן לבכות? מאיזו סיבה אתן בוכות בתדירות יותר גבוהה מבנים?
אתה מתחיל לעיף אותי, לא הבנתי מה אתה רוצה להסביר פה...
מה היחס של נשים לקרבה גופנית ומיניות? האם הן משתוקקות לזה? נמשכות לזה?
זה משהו שנשים משתוקקות אליו לפני שהן מתחתנות? או שרק אחרי החתונה הן נחשפות לנושא הזה?
כשאני אתחתן עם מישהי, יהיה לה כיף שאני אגע בה? אחבק אותה? ומעבר לזה...
תמיד זה נראה שזה נושא שמעניין רק גברים, מושך רק גברים, רק גברים משתוקקים לזה.
ושמדברים על הנושא הזה ביחס לנשים, זה תמיד בהקשר של הטרדות מיניות, ודברים לא נעימים.
סליחה אם השאלה מרגישה לא צנועה. זה ממש מעלה אצלי חששות. אני לא יכול לדמיין קשר נישואין שאין בו מגע, שהצד השני לא חפץ בזה.
מכל מקום אענה לך בקצרה
אע"פ שאני לא בת - זה עניין של היגיון בריא.
אם לא היה להן גם תשוקה (במידה כלשהי לנושא הזה)
העולם היה מתנהל מאוד "שונה"
ודי לחכימא ברמיזא
אפשר לנעול אם זה לא צנוע
התשובה הפשוטה היא - כן.
הדיבור על מיניות בציבור שלנו לעיתים הוא מאוד רדוד ולכן הקול שנשמע שאותו הבאת הוא מאוד שיטחי ורדוד ובעיקר לא נכון.
ונראה לי שכן
כמו כל דבר אכיל חחהרמוניהלפחות בעיני זה דבר מבורך
אני אישית לא אוהב לשפוט אנשים על "למה עשיתם משהו מוזר" וכן אוהב שמישהו מביא לי אוכל טעים (אבל ממש טעים, כן? אחרת אני סתם אוכל כי לא נעים...)
כתבתי אפילו בראשון - לקראת נישואין וזוגיות כי עקרונית אני חושב שזה נכון, אבל עוד יותר אחרי שכבר מכירים קצת זה מראה באמת שטוב בקשר ואת רוצה להשקיע
אתה הרי לא תזרז את הקשר כדי לא לפגוע, זה עצמו פוגע.
אבל כן תגיד את הדברים בצורה רגישה שלא תפגע, ואולי אפילו שתגרום לתחושה נוחה יותר.
תגיד לה שאתה מאד רוצה שהקשר יצליח, אבל אם היא תזרז את הקשר זה יפגע בקשר ולא יעזור לו.
בכ"א אם מה ששאלת זה אם יפגע בה להבין שאתה מתלבט,
אני חושבת שקשה להיות בצד ש'מתלבטים' עליו בין אם זה גבר ובין אם זה אישה... ולכן כדאי לומר.
בנוסף אני חושבת שלמרות שזה פוגע אולי וקשה, יותר קשה שדברים חותכים בהפתעה.. או שלא מיידעים אותך שמתלבטים ואתה אומר דברים או נוהג בצורה מסויימת כי אתה לא מודע לזה שהצד השני לא שם...
צריך לדעת איך לומר ולדבר ברגישות כי זה באמת לא נעים להיות בצד הלא רצוי.
שכל פעם שיש איזה פרידה כואבת
במיוחד שהיו רגשות והיה רצון לקשר
אז לפחות בתוך הכאב יש נחמה שיגיע מישהו אחר יותר מתאים וכו'
אבל כל פעם זה מחזיר אותי למחשבות על הומואים או לסביות, אבל בעיקר הומואים
ואני מרגישה שזה פשוט מייאש אותי 
כי אני אומרת איך הם מתמודדים?
מה הייתי עושה אם הייתי הומו?
הייתי נופלת לייאוש כנראה
כי במה אפשר להתנחם?
איך אפשר לחיות חיים ללא תקווה שתזכה לחוות אהבה?
ושאהבה שלך היא בעצם, אסורה?.. זה מזעזע בעיניי.
זה אחד הדברים שלא נותנים לי מנוחה ברצינות אני אומרת.
