אולי בעולם מקביל אתה והיא הייתם עפים על זה. זוג כשרוני, שבא להפוך את העולם, וסערות ורגשות, וסערת רגשות.
אין תחום בחיים שהייתם משאירים מאחור.
משחק וניגון, לימוד וטיפול. שכל ורגש היו משמשים בערבוביא.
הייתם נוסקים לגבהים ומתרסקים לתהומות, כמעט ונכבים ו-שוב נעורים כשנושבת רוח, כשנדלק ניצוץ שמוצא תחום חדש לאכל, חומר בעירה לחמם בו את אהבתכם ואת אהבת העולם כולו.
אם זה היה ציור, זו הייתה יצירה של רב-אומן שמשליך צבעים אל הבד בלי להבחין, אחוז טירוף כמין טרנס, מוחו הקודח רואה דברים שרק הוא מסוגל לראות.
הוא היה מתיז שפופרות מלאות בצבעים עזים ססגוניים, מלאי טורקיז זועק עם ארגמן ושני, שחור וכתום בוהק.
בעיקר צבעים של אש, כמו האהבה שהייתה לכם, בוערת, שורפת הכל, טוטאלית.
***
אולי היא תגיע בכלל כמו אדווה קטנה במים, בקושי מורגשת.
כמו גל קטן, שנשבר כבר בעבר, וידע את סערותיו ומצא את מנוחתו, נפלט אל חוף שקט.
כמו לחישה שקטה על אוזן של אהובה.
צייר בעל שם היה מצייר אתכם. איש חשוב ומחושב, ממושקף, חבוש כובע ברט לראשו.
משיכות מכחול ארוכות ומרוחות ומדודות היו מופיעות על הקנבס שלו. צבעי התכלת על גווניהם, והירוק והצהוב היו שולטים, עם מעט ורוד של חולמנות וקיטשיות.
שום דבר עז לא היה בצבעים הללו. רק בהירות.
ושלווה אין קץ.
הייתם יכולים לשכב זה לצד זו במשך שעות, ימים, או שנים, מביטים זו בעיניו של זה, או קוראים כוס תה ושותים ספר.
השקט היה מופר לעיתים רחוקות, וכשהייתה נשברת צלחת במטבח או חלון במרפסת, שניכם הייתם מתנערים, כמתעוררים מן חלום עמוק ותוהים מה פשר הרעש שפרץ לחייכם.
***
ואולי לא הכל היה קיצוני כל כך.
החיים היו לפעמים סוערים, ולפעמים רגועים, אולי אפילו משעממים קמעא(לא עלינו). שיגרה הייתה שלטת בכל.
גם סערות הן חלק מהשגרה כמובן. ימים סוערים ולאחריהם שקט, וימים שקטים שלפניהם סערה. והיה לכם טוב סה"כ.
האהבה לא פרחה ולא דעכה, התעמקה עם השנים והזמן, שהוסיף יופי וגוונים שלא הכרתם. כלל צבעי הקשת בהירים ככהים היו נוכחים בחייכם, סובבים סביבכם, מלטפים ובוערים ומחממים. בעיקר מחייכים אתכם בשבילי גן עדן שכל כולו עלי אדמות.