פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 38)

יש לי כמה מחשבות בנושא.

לגבי הקשבה פעילה: אני לא מת על זה. הייתי אצל כמה וכמה מטפלים וכל הקטע הזה של "להכיל" "להקשיב" "להיכנס לתוך הסיפור שלך", וואו, זה מוציא אותי מדעתי. אני מרגיש חוסר נוחות קיצוני כשמופנית אליי תשומת לב, זה מלחיץ ופולשני.

גם כשאני מקשיב הקשבה פעילה לאחרים, זה מרגיש מאוד לא נעים. דבר ראשון זה מרגיש לי מאוד טכני, כאילו אני פסיכולוג בתשלום או טכנאי הקשבה או משהו. זה אפשרי מאוד וניסיתי את זה במציאות אבל זה לא טבעי בכלל ומעולם לא נהניתי מזה, זה הורס לי את הזרימה הטבעית של השיחה. ולאו דווקא מצד זה שאני מדבר כל הזמן, כי אני לא. אין לי בעיה להקשיב אבל אני ממש לא מתכוון "לדובב" אנשים או משהו. ואני לא כזה אוהב את הדינמיקה של "פריקה-הכלה", כי מעולם לא הבנתי את הצורך "להיות מוכל" או "שיבינו אותך". לא יודע, אני מבין את עצמי ונחמד לי מאוד, אם מישהו מבין אותי זה לא מעלה ולא מוריד לי.

בכל־מקרה, עם חברים טובים השיחה פשוט זורמת מתוך עצמה בלי להנדס אותה באופן מודע.

(כאן אני מדבר ברמה הטכנית־ביצועית ולא ברעיון הכללי של להיות קשובים לדעות של השני).

לגבי פערים: זאת סוגיה ממש קשה. נקודת המוצא שלו היא שאנשים נוטים לעמוד על דעתם ומה שהם צריכים זה להיות קצת יותר פתוחים לביקורת / שינויים כו'. הבעיה שלי היא הפוכה: אני לא סובל וויכוחים. אין לי כוח לריב, רבתי מספיק בחיים, אין לי יכולת מנטלית לשאת חיכוכים. הסף שלי מאוד נמוך והבריאות יקרה לי. אולי כי נאלצתי להתמודד עם יותר מדי אנשים עקשניים שדובקים בדעתם ויהי מה. לכן יותר קל פשוט לענות אמן וזהו, וואטאבר, שיהיה. מה לי לכפות את דעתי או להתחיל לשכנע? אין לי יכולת רטורית או משהו, הדעות שלי לא טובות יותר משל אחרים, ממתי בכלל מה שיש לי לומר מעניין, וזה גם אומר שהצד השני צריך לוותר ואולי להיות ממורמר בגלל זה, ואני גם לוקח אחריות על ההשלכות. וגם הנפקא מינה עבורי לא באמת כזאת גדולה, גם אם זה לא מוצא חן בעיניי אין לי בעיה לספוג, ולהתנתק רגשית מהסיטואציה.

אלא שבשביל זה, לא צריך בכלל אותי, וזה נכון לגבי כל מערכת שלקחתי בה חלק. אני מעדיף שהדברים יתנהלו בדרכם הטבעית, מה לי לשנות סדרי עולם? ואז ממילא קשה לקרוא לזה זוגיות. וכשם שאני לא צריך שבחורה תעשה את כל הוויתורים והנסיגה לתוך אפתיה סטואית בשבילי, כך אני מתאר לעצמי שהיא ממש לא צריכה בן־אדם כזה מצדה.

ביחס לשתי הסוגיות, נראה הדברים יוצאים מנקודת מוצא של אנשים שמאוד "חווים" את החיים. חווים את הרגשות שלהם, חווים את הדעות שלהם, זה ממש חלק מהחיים שלהם. אם הייתי מוכרח לחוות את הדברים שמתרחשים אצלי במוח, במקום להכיל אותם בכלא הקסום שבניתי להם... זה היה קטסטרופלי. או לפחות מאוד לא נעים, אתה יודע, זה כמו שבטלפון אני שם פילטר monochrome כי הצבעים החדים כואבים לי בעיניים.

כאדם שלא רוצה "לחוות" את החיים, אמנם עצם הימצאות במערכת יחסים זאת חוויה מאוד עוצמתית - אז ברור שיש כאן התנגשות חזיתית! אי אפשר לדמיין זוגיות בריאה ללא הצד החווייתי במידה כלשהי.

ברור שכל עוד שאתה נמצא במנגוני הגנה אז אין אפשרות להפתח למשהו אחר. אולי גם בעצם לא כדאי.

באמת שיש אמון באנשים ובעולם אז שותפות ברגשות ומחשבות הופכת לעניין משמעותי. גם אתה מודה בכך שזה יכול להיות עניין משמעותי. ודווקא בגלל שזה כל כך סופר משמעותי אצלך אתה מעדיף להמנע ממנו.

ברור שאין שום משמעות מבחינתי, לחוות דעה על מה טוב או נכון לך. מאוד סביר להניח שאתה באמת זקוק להגנה הזאת במידה כזו או אחרת.

מה שכן אפשר לומר -  אולי אפשרי לקחת מהשיעור זה את העקרון (אל תתפש ל"הקשבה פעילה" ולכל הטכניקה שהרב אייל מביא שם, אלא לעקרון שמנחה אותו).

אני מאמין שגם לך שמח שמפרגנים לך. וגם לך באסה שמורידים לך... כיף לך להיות עם חברים, זה מעורר בך משהו? אולי תתחיל מזה.

אכפת לך מאנשים? יש לך אמון באנשים? יש לך אמון בעולם? ברור שזה התשתית לכל הנאמר בשיעור. מצחיק לפרש את השיעור מזוית אחרת, בודאי שכל הנאמר בו יצא ככה מהקשרו..

 כמובן שאתה היחיד שידע איך להתקדם ולהתפתח מהמקום בו אתה נמצא.

אני מבין בדיוק מאיפה הוא בא ועל אילו בעיות הוא בא לענות אני רואה את זה כל הזמן אצל אנשים סביבי. האישה באה לספר קצת מה היה לה ביום והבעל ישר מתחיל לקטוע, לתת עצות, "להסגביר", להתווכח, או לחילופין להתייחס בחוסר עניין מופגן ולצקצק מתי יגיע תורו לדבר. מעצבן. או אנשים שהם ממש ראש בקיר, יש להם השקפה מסוימת על הדברים וברגע שאתה מציע להם אפשרות אחרת הם גורמים לך להרגיש מטומטם.

האם אכפת לי מאנשים התשובה היא לא. האם יש לי אמון באנשים התשובה היא לא, אם כי, היו כמה יוצאים מן־הכלל מאוד נדירים, אבל זה לא כזה משנה, כי אין לי עניין להפקיד אצלם משהו במובן רגשי. כברירת מחדל אני לא נהנה עם אנשים ונוטה לא לפתח שיחות איתם.

לגבי מנגנוני הגנה למעשה כבר הצלחתי למפות בקווים די ברורים את מה שמתרחש אצלי בראש... הגעתי גם לשינויים חיוביים אבל הכאב הכרוך בנבירה הזאת כל הזמן מחזיר אותי לנקודת המוצא...

אז למה אתה שואל שאלות הרות עולם על זוגות שמפרקים את החבילה ומתעניין בתובנות ומשנה עמדות וכולי?

כל עוד לא תגע בבסיס, בא' ב' - אז כל המחשבות והשאלות והלימוד בנושא הוא חסר משמעות.

אם לא אכפת לך מאנשים, למה שיהיה אכפת לך מאשתך?

וכל הטענות שלך ש"לא אכפתי ואני אדיש לכל מה שקורה סביבי" זה ממש לא כי לא אכפת לך. להיפך, כי יותר מדי אכפת לך אז אתה לא רוצה להכנס לזה (ומסתבר שבצדק). אחרת, לא היית אומר שסף הכאב שלך נמוך. 

דבר ראשון סתם סקרנות. אני סקרן לגבי הרבה נושאים החל מתרבויות אפריקאיות, אומנות, ספרות, פסיכולוגיה, כך שגם לגבי הנושא הזה.

דבר שני אני חושב שיש לי מחויבות דתית להתעסק בנושא כדי להביא לשינוי כלשהו. אולי אין לי באמת חובה כזאת ואני פטור מכל וכל. אם היו מביאים לי מסמך חתום שאומר שאני פטור לגמרי מפרייה ורבייה אז אולי באמת לא הייתי מקדיש לזה הרבה מחשבה, והייתי חושב על אפיקים אחרים להתעסק בהם.

נכון לעכשיו באמת לא אכפת לי מאנשים, וזה לא כי עמוק בפנים אכפת לי, אלא כי באמת לא אכפת לי. סף הכאב שלי נמוך הוא לא בגלל רגש עמוק שאני מרגיש כלפי אנשים אלא בגלל שסטרס משפיע עליי מאוד גרוע לכן אני משתדל או להתחמק ממנו ככל האפשר.

לגבי אילו דברים צריך לברר תראה זה ממש "איזן וחיקר תיקן משלים הרבה" כל פעם למצוא איזו אוזן שבעזרתה אפשר להזיז קצת את הסיר. קראתי לא מזמן בספר של קרל יונג, שהיה לו מטופל אחד במשך 10 שנים שהיה מדבר על כל־מיני דברים ויונג הבין די מהר מה הבעיה, ושהמטופל כל הזמן מתחמק ממנה, אבל הוא החליט לזרום איתו. אחרי 10 שנים פתאום חל שיפור משמעותי אצל אותו מטופל, והוא אמר ליונג שהוא ידע יפה מאוד מה הבעיה האמיתית שלו, והוא גם ידע שיונג יודע, אבל זה שיונג לא לחץ עליו בכיוון הזה, ונתן לו להתחרבש עם עצמו, עזר לו.

בקיצור, מה אני יודע.

דבר שני - אם זאת המחוייבות הדתית שלך אז לדעתי זה עובר דרך האכפתיות לאנשים בכלל.

ולמה יש לך סטרס? כי זה נוגע בך. משמע זה מעורר משהו שקיים בתוכך. זה לא כי אין לך יחס לזה. אם לא היה לך יחס לזה באמת לא יודע אם היה עם מה להתעסק.

אולי, אולי אתה צריך להסתבך עם עצמך עוד 10 שנים וזה יעזור. לא שללתי כיוון כזה בכלל, כי לא עסקתי ב"איך" אלא עסקתי ב"מה".

המורכבות העיקרית זה היחסים בין נותן למקבל במערכת יחסים זוגית, זאת עיקר בסוגיה.

ברור שלא צריך להיות מטומטם או ראש בקיר. 

אבל בקשר זוגי שהוא אינטימי וחזק - להיות גם במקום של נתינה וגם במקום של קבלה זה לא פשוט בכלל.

גם כלפי עצמי, אחת הסיבות שלי להתחתן היא כי זה מה שנורמלי לעשות.

לא הייתי רוצה להתחתן רק כדי לתפקד כאבא ליתום, אבל הנורמליות היא לגמרי חלק מהצורך 

בודאי, "לא טוב היות האדם לבדו", זה הטבע של האדם להיות בזוגיות, זוגיות עמוקה ומשמעותית ולחיות חיים משפחתיים.

צורם לי שמגייסים את החשיבות של הזוגיות לצורך תועלתני, ולא לצורך הזוגיות עצמה. גם אם זה זה צורך מאוד מאוד חשוב ויסודי - הזוגיות עצמה לא צריכה לשרת ערך אחר כדי להיות ראוייה. העיקר בזוגיות זה הערך של הזוגיות עצמה ולא הערכים האחרים שהיא משרתת.

נגיד, למה שאני מדבר ביחס ל"נורמליות" הכוונה היא שאני לא אתחתן כדי להיות כמו כולם או לא להיות חריג בחברה. אני אתחתן כי אני מאמין מאוד בערך של זוגיות ומשפחה ואני מאוד רוצהל ממש אותו בחיים האישיים שלי.

שאתה כתבת בתגובה על נורמליות התכוונת לצורך הטבעי והפשוט של האדם להיות בזוגיות, בנוגע לזה אני מסכים איתך ב200%.

שה' ישלח ברכה והצלחה והרבה רפואה הנפש ותעצומות למי שחווה חוויות מאוד קשות של שכול, וביחד עם כך, יש היו אנושיים לפני וגם אנושיים אחרי הטרגדיה. הם עדיין אנשים שרוצים זוגיות בשביל הזוגיות ולא רק בשביל הילדים או כדי לחזור לשגרה.

זה לא נכון רקביחס למי שרוצה להיות בקשר עם גרושה/אלמנה + ילדים.. זה נכון גם לאלמנות/גרושות עצמן.

בימינו זה לא נשמע שטוב שאדם יכנס לקשר בגלל איזה צורך בפרנסה או בגידול ילדים או השתלבות בחברה.

גם להן מגיע לחיות חיים מלאים כמה שניתן, שחלק מזה זאת זוגיות. זוגיות מעצימה שמהווה כבית לאדם כמה שניתן.

בודאי שצריך להיות מיזם ייחודי שמיועד לזה, אך לא בגלל זה צריך להתייחס אליהם כמיוחדים בעניין האנושי הבסיסי הזה..

יודע שחפרתי ;)

אבל אצל אשה הטבע קצת שונה

"טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו"

המשפט שציטטת זה מעיד על רצון עמוק בזוגיות ולא במשמשיה.

לגבי הילדים אני מבין למה צורם.

אבל אני לא רוצה שמישהו תבוא ותגיד "אני רוצה בעל כדי להיות נורמלית" אלא שתגיד "אני רוצה בעל כי אני רוצה זוגיות"

מבחינתי אלו שני גישות שונות והאמירה "בואו נעזור להם לחזור לנורמליות" היא יכולה להיות נכונה, אך לא בהקשר של זוגיות או לכל הפחות זה לא העיקר שמדברים על זוגיות.

בשביל להיות בזוגיות.

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו – ויקיפדיה 

היא מוכנה יותר לצאת מאיזור הנוחות, נראה לי יותר מדוייק

מוכנה להתפשר זה יותר מדויק.

פתח ב"ק (קי"א.) ותראה שם באיזה פשרה מדובר העיקר לא "למיתב ארמלו".

ברור שלרוח התקופה של אז הדברים אכן מתאימים, לרוחנו כיום קשה להאמין שזה עומד. אבל אם מדברים על הפירוש של הרי"ד סולובייצ'יק אז הפירוש היותר הגיוני זה לצאת מאיזור הנוחות. טענה זאת מתבססת על הנחת יסוד כי הקשר עצמו הוא העיקר ולא הרווחים השונים המתלווים אליו

יכול לפרט על הפירוש שלו?

קרדיט ל @פתית שלג שהביא את זה פה בשרשור

טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו – ויקיפדיה

גברים מתפשרים מלא העיקר להיות בזוגיות ולהתחתן לעומת נשים שפחות נורא להן להשאר בלבד.

קצת סטטיסטיקות על פרק ב יוכיחו את הנקודה בקלות.

עד לפני כמה עשרות שנים או כמאה שנה לכל היותר, חתונות היו קודם כל ממניעים כלכליים, פוליטיים, רצון להמשכיות...

הרעיון של להתחתן מתוך אהבה או מתוך תחושה נעלה של משמעות הזוגיות, הוא פיפס קטנטן בהיסטוריה האנושית.

אפשר לשמוע עוד על הנושא כאן:

שיהיה במזל

הוא מדבר כאן על ההיסטוריה של חתונות, המניעים שהיו בעבר ומתי זה השתנה.

רק אזהיר שהוא מדבר שם גם על סוגים שונים של חתונות שלא תואמים להלכה.

אולי היו רכיבים נוספים משמעותיים שהכריחו אנשים להתחתן גם בלי אהבה, אבל צירוף המושגים "אהבה"-"זוגיות"-"נישואים" לא הומצא אתמול. שלמה המלך "אהב" נשים נכריות רבות, למרו שככל הנראה הנישואים לרובן היו פוליטיים בלבד וספק אם הוא התעניין בהן. שיר השירים מתאר בהחלט זוגיות ואהבה, על האבות נאמר שהיתה אהבה ביניהם - אצל יצחק לאחר שנישאו ואצל יעקב לפני. וכמובן שפע דוגמאות בחז"ל.

נכון שיש באמירה הזאת קצת טעם לפגם, אבל מצד שני צריך להסתכל פה בצורה קצת רחבה.

יש פה אמא, שהיא אלמנה עם ילד(או ילדים) ל"ע ובעזרת ה' רק על הערבים אכי"ר. שכנראה היא עדיין צעירה שמצד אחד קרועה בין העןבדה שלילד שלה אין אבא, לרצון שלה להמשיך לחיות ולהקים משפחה מחדש שזה היצר הכי חזק שטבוע בנו.

ואם זה לא מספיק, תוסיף את החשש שוודאי יש לה מלהכניס גבר הביתה שאולי הילד שלה לא יקבל, או גבר שיהיה לו קשה להכיל את זה שהוא צריך לגדל ילד שהוא לא שלו וזה דבר שעלול לפגוע בו יותר מאשר לגדול בלי אבא. בקיצור אני לא מקנא בנשים הללו בכלל, אז גם אם הרצון שלה להיכנס לזוגיות הוא לא הכי "טהור" כביכול, יש פה צד להגיד שהיא סך הכל מבקשת לחיות כמו כולם, ואולי זה הנרמול הזה שהיא דורשת. שה' ישלח להן ישועה ברחמים גדולים אמן.

כשהקשר רדוד אז ברור שמתייחסים לאינטרסים השונים. ככל שקשר מתפתח אז הוא מעמיק והאינטרסים צריכים לזוז הצידה. אם הם לא זזים הצידה - זה כבר פגם מאוד גדול.

אם אנחנו מכוונים אנשים להגיע לקשרים עמוקים אז לא נדגיש את צד האינטרס אלא את הכיוון העמוק.

גם בנידון דיון אפשר להדגיש את הצד הייחודי העמוק בקשרים מסוג זה

או אולי אפילו יחס לאקדמיה מדיה ולענייני חול אבל זה לא מחייב

תורני לאומי - הדגש הוא על הציבור היהודי שיהיה במקום הנכון.

חרדי - הדגש הוא על היחיד שיהיה במקום הנכון.

מעבר לשאלות היחס למדינה, ציונות, צבא ולעיתים גם עולם החול כפי ש @advfb ציין

מה אנחנו נכתוב כאן, כי בסופו של דבר בהקשר של לנ"ו, אנשים משתמשים בהגדרות האלה לדברים שונים, ולכן אי אפשר לתת איזושהי הגדרה שתמיד נכונה.

מעבר לכך, צריך לבחון אצל כל אדם האם הוא מתכוון לשייכות סוציאלית לזרם מסוים או שייכות השקפתית.

אם מעניין אותך ממש לדעת - לדעתי כדאי לך לחפש שתי נשים שעונות על ההגדרות הנ"ל, ולבקש מכל אחת מהן להסביר את ההשקפה שלה ואת ההשקפה המנוגדת.

– ההשקפה החרדית מחויבת ל"גדולי הדור" הידועים

– פחות מחויבות לרעיונות כמו ציונות, מדינה, אתחלתא דגאולה, פחות עיסוק בסוגיות כלליות ו"רומו של עולם" מה שנקרא

– חרדים בנויים סביב קהילה, מערכת מסוימת, מערכת של השקפות וערכים, לבוש, זהות, זה יותר "ריגידי"

– החרדים אימצו יותר את מודל ההתבדלות, התבדלות בלבוש, תרבות, תקשורת, חינוך, כך למשל רב חרדי יכול לומר שזה רעיון גרוע שילדים חרדים ילכו לשחק עם ילדים מסורתיים, כי הם ילמדו מהם קללות והתנהגות לא טובה כו' כו'

– יש הבדלים גדולים בין זרמים שונים במגזר החרדי, יש כאלה שמדגישים את מרכזיות התורה, שאין צורך לא בעבודה לא במקצוע כו', אצל הספרדים יש הרבה יותר פתיחות לעבודה, צריך לברר לגופו של אדם מה דעתו בנושא

– ההשקפה החרדית יחסית מתוחמת ברעיונות ה"מסורתיים", תנועת המוסר, חזון איש, חסידות קלאסית (לעומת נאו־חסידות), בעוד התורנים־לאומיים באים עם השקפות יותר "מחודשות" (לאו דווקא במובן שלילי, תלוי איך מתייחסים לזה... אבל פחות המשכת קווי מחשבה שבעיניהם נחשבים גלותיים, מה אני יודע)

– זה ברמה הכללית, אבל זה ממש תלוי ומשתנה מאדם לאדם, וגם, לא תמיד השאלה האם מדינת ישראל היא בהכרח אתחלתא דגאולה או רק חסד ה' או ממשלת זדון, באמת משפיעה על הזוגיות... צריך לברר את הדברים האלה גם בין אדם לעצמו וכמובן לבדוק עם האדם השני מה הוא חושב על הסוגיות הרלוונטיות, ככל שהן באמת רלוונטיות ולא סתם בגדר פלפולים תיאולוגיים... הזכירו כאן את תורת הכלל לעומת תורת הפרט ובכן השאלה הגדולה ביחס לזוגיות היא מה המקום שזה תופס, האם זה אומר שהגבר הולך לים מילואים ומקים גמ"ח בחצר האחורית ומקרב רחוקים, או שאלו סתם "קווים מנחים" ערטילאיים כאשר באים לידי מעשה נראים יותר כמו אה בה ציגלע מע.

בעיקר ציונות

תזכורת : אני מגיב כחילוני-מסורתי. מזוית טיפה אחרת.

החרדים - שומרי *היהדות* היחידים בארץ ישראל. רק עליהם אפשר וצריך לסמוך בנושאי יהדות (שבת, כותל, כשרות, נישואין, גיור)

(בנט, שהיה לא פחות -ממנהיג- הציונות הדתית, הקים רחבה רפורמית בכותל וחבר לשמאל כדי להכניס חמץ לבתי חולים בפסח ולהמציא לנו ״כשרות״ מתקדמת והתעסק ב״גיורים״ שחלק גדול בעם ישראל לא סומך עליהם, במיוחד שלפיד התלהב מהם)

הציונות הדתית- שומרי *אדמת ארץ הישראל* היחידים בארץ ישראל. רק עליהם אפשר וצריך לסמוך בנושאי גאולת ושמירת אדמת ארץ ישראל.

(אם זה היה תלוי בחרדים, היום גבולות ארץ ישראל היו בני-ברק-פתח תקווה, במקרה הטוב).

מה עדיף ?

זה תלוי.

לדעתי, ככל שבן אדם חזק רוחנית, הוא אמור להשתדל  להיות מחובר -יותר- לשאר עם ישראל ואת זה הציונות הדתית עושה. כי בלי אחדות אנחנו גמורים כאן.

ככל שהוא חלש רוחנית, אז יהיה לו יותר קל לשרוד (רוחנית) בחברה מתבדלת. בקבוצה סגורה יותר כמו החרדים.

בהצלחה.

מי אמר לך שכל הציונות הדתית הם כמו בנט??? להגיד שהוא היה המנהיג ולכן הציבור הדתי לאומי הוא בצלמו וכדמותו זאת שטות שאין לתארה. יש רבנים, ת"ח גדולים ואתה לוקח פוליטיקאי?? מה הקשר?? הכללה גסה ומגעילה!!!

גם ההכללה הגסה שלך על חרדים מנותקת מהמציאות. רואים שאתה לא מכיר חרדים.

ושום תזכורת לא תעזור בשביל להגיד דברים דברים כאלה לא נכונים ופוגעניים על ציבורים שלמים

היא רווקה בת 30 שהיו לה מלא בעלי חיים (ספארי בבית, משהו הזוי)
והיתה בטוחה שכבר לא תתחתן וילדים וכו׳.

יום אחד מצלצל בדלת בחור ואז מתברר שהוא טעה בדירה והיה צריך להגיע לדירה ליד .(לתת שירות כלשהו, נדמה לי טכנאי ).

הבחורה פותחת את הדלת...ואחרי -3 חודשים- התחתנו.

והיום יש להם 4 ילדים, וספארי אחר לגמרי בבית.

אז אם אתה צדיק אמיתי, היא יכולה להופיע לך בדלת,

רק תשתדל להתלבש בהתאם. 

אם אתה כמו רובנו, משתדל להיות צדיק,

אז..אין ברירה, אתה צריך לנוח קצת. לנשום עמוק. להרגע. 

ולשאול את עצמך  :

האם אני  -באמת- רוצה להתחתן כבר השנה ?

האם אני -באמת- מוכן לחתונה והקמת משפחה כבר השנה ?

אם לא. אז תשפר את עצמך. אתה לא היחיד.

כולם עושים את זה. חלק במודע וחלק לא.

תתפלל טוב טוב שבורא עולם יעזור לך להבין :

א. מה לשפר.

א. יתן לך את הכוחות לשפר.

אם ענית לעצמך ״כן כן !״ (על השאלות האם באמת וכו׳)

. אין שום כח בעולם  שיעצור אותך. הכל תלוי -רק- בך (ובעזרת השם כמובן)

ואם תרצה באמת להתחתן תוך 3 חודשים, אתה יכול.

אל תתן -לעולם- ליצר הרע להפיל אותך בקטע הזה. לנוח ? כן . לעצור לקחת אויר ? כן. להכנע ? להישבר ? בחיים לא. לא לשניה אחת.
תמיד תסתכל על הדברים בצורה -קרה- -ומחושבת-. ותתכנן.  צעד צעד. להתקדם עד לניצחון :
 חתונה והקמת משפחה וילדים בעזרת השם.

רוב הבנות רווקות ומי שנשואה מתפללת על מי שמכירה

באותו רגע מישהו מצלצל בטירוף בדלת.. הרבנית אומרת ,פתוח ושליח נכנס של וולט.

מסכן אם אתה פה..  מה שעברת באותו יום מלא בנות בהלם.. איך ה' הביא לי זיווג כזה מהר....

חחח ואי באמת אף פעם לא צחקתי ככה לא נעים..

והוא כולו הזמנתן סושי? עזוב שזו הבת של הרבנית.. כולה בת 15 בקושי .. מזמינה ואף אחד לא זוכר שהיא בבית .

היא מדברת שם בין היתר גם על קשרים לא טובים איך לצאת מהם ואיך להשתקם

כמובן בשפה עדינה מאוד ורגישה

שער הבדידות לגן עדן

של מרים קליין

זה יהיה הצצה לעולם טוב

חוץ מזה היא צריכה להבין שהיא חייבת שינוי .

תגיד לה שאפשר אחרת ב"ה

יש היום כלכך הרבה סדנאות ואנשי מקצוע .

ממתי בנים בכלל זוכרים צבעים?

בתור בן, אני לא הולך להגיע עם שמלה לבנה...

אבל אם בחורה תגיע עם שמלה לבנה, תאמין לי, אני לא הולך לזכור את זה.

אולי אני קצת מנותק מהתרבות הישראלית... לא יודע, הכרתי פעם בחורה (אמנם יותר אירופאית באופי...) שזה לא היה נראה לי מוזר בכלל אם הייתה מגיעה לאיזשהו מקום בשמלה לבנה...

יש כאלו שאומרים כי אין להם סיבה שאפשר להגיד לבחורה למה הם מורידים...

ויש כאלו שאומרים כי הם באמת מאמינים בזה. הכרתי בחור כזה. ולדעתי זה נובע קצת מחוסר ביטחון עצמי והרגשה שהוא באמת לא מספיק טוב בשבילך.

לדעתי, מה אפשר לעשות עם זה:

אם בגלל זה בחור הוריד, והייתם בקשר ארוך, להגיד בעדינות שאת לא רואה ככה את הדברים (בהנחה שזו האמת) ומבחינתך זה מעולה ככה, ואפשר גם לפתוח את זה קצת. אם הוא מתעקש, אז להניח לו, כי כנראה שזו סיבה אחרת או שזה עמוק מדי. ואת גם לא רוצה מישהו שככ לא מעריך את עצמו אם באמת זו הסיבה.

אם זה אחרי קשר קצר, לסגור את זה שם. זה לא נראלי מספיק קרוב בשביל להתווכח עם זה. מספיק להגיד שאת לא חושבת שזה נכון אבל זו בחירה שלו.

בהנחה שלא כתבת שזה בחור שיצאת איתו (השרשור הקודם על ידידים?) אתם יכולים לנסות לדבר על הנושא. 

כמה את פתוחה איתו?

את חושבת שזה נובע מזה שהבחור ביישן/חסר ביטחון עצמי?

לדבר על הנושא יהיה נעים או מביך מדי? יעזור לו בלי קשר?

אם את מרגישה שזה הדבר היחיד שמפריע, שווה לדעתי לדבר על זה בשביל שתדעי עם עצמך מה קורה. 

קשר ידידותי הוא פחות "פגיע" מאשר קשר רומנטי / מכוון נישואין. אולי זה המקום הבטוח בשבילו והוא מפחד לעשות את הצעד.

מחוסר נעימות לסיים ורצון שאת תעשי את זה,

או שסתם ביטחון עצמי נמוך, אבל לא יודעת, אני אישית אף פעם לא שמעתי משפט כזה מבחור שרצה להמשיך.. 

האחת היא שהוא חושש שיש ביניכם פער, או לחילופין שיש לו חסרונות משמעותיים, שהוא מרגיש שאת טובה ממנו, והוא חושש להרגיש קטן לידך.

אנשים לא מחפשים בן זוג שיגרום להם להרגיש חסר ערך.

(וזה לא רק כשהתחושה הזו מגיעה מיחס שלילי - ביקורתי או מזלזל.

גם יחס חיובי, של חסד ונתינה, יכול לגרום לאדם להרגיש שמבטלים אותו, 

ובאופן דומה גם כשזה לא נעשה בצורה של חסד, אלא סתם שהאדם מרגיש שהמקום שלו קטן וחסר משמעות.)

מה מצופה ממך?

אז קודם כל, אני לא בטוח שיש לו איזושהי ציפייה מיוחדת בזה שהוא אמר את זה.

הגיוני שזה היה פשוט שיתוף כנה. ממה שאת מתארת שהחלטת לפתוח את הנושא מולו, והוא אמר שהוא רוצה שתנסו אבל הביע את החשש הזה - אז נשמע שהוא פשוט שיקף לך את הרגשות שלו ביחס לאפשרות להיפגש. את שאלת אותו מה הוא רוצה, והוא ענה לך בכנות - שהוא ישמח שתנסו אבל יש לו חשש (לפחות אחד מרכזי) שהרתיע אותו וגרם לו להימנע.

אבל בשאלה מה את יכולה לעשות, או מה כדאי לך לעשות אם את רוצה לתת לקשר הזה סיכוי, אז הדבר המרכזי הוא לדעתי שתתני לו את התחושה שהוא רצוי ומוערך על ידך.

שאת רואה בו דברים שהם משמעותיים מבחינתך, גם אם באמת יש דברים שאת טובה ממנו (יתכן גם שהפער הזה הוא דמיוני, ואת זה אתם כנראה תגלו עם הזמן).

האפשרות השניה היא שהוא לא חושש כל כך מהאפשרות שהוא ירגיש פחות שווה לידך, 

אבל פשוט הוא חשש מדחייה על ידך, והתלבט אם יש לו למה לקחת את הסיכון.

במקרה כזה - זה לגמרי בידיים שלך, אין כאן מניעה אמיתית מבחינתו, אלא סתם הוא התלבט אם יש למה לנסות לתת לזה צ'אנס.

אם את מעוניינת - אז אחלה...

יש גם אפשרות שהיו לו עוד סיבות והוא החליט להסתיר אותם, כמו שכתבו פה אחרים.

אבל אני לא חושב שצריך להמציא חששות שהוא לא אמר. מה שיש לך זה מה שהוא כן אמר.

עם זה תלכי, ותמיד טוב גם להיות מודעים לשכך שייתכן שיש לצד השני עוד חששות מלבד אלה שאנחנו יודעים עליהם...

בקיצור את גדולה עליו

וזה בסדר בעיה שלו..

בחור צריך להרגיש שיש לו מה לתת .  ברגע שהוא מרגיש שאת מיוחדת מידי בשבילו.. יפה מידי .. חכמה מידי .. צדיקה מידי ..

זה בעיה שלו , את לא צריכה להוכיח לו אחרת , אם הוא זורק לך הערות / עקיצות שמקטינות אותך על זה .. נניח

את בטח לא רוצה אותי.. או כל דבר אחר שטעות קטנה שלך מרחיקה אותו .. כי הוא נמצא במקום של חוסר ביטחון ופחד על הלב שלו.

זה אי אפשר להתנהל ככה 

זה מקום ילדי וזה ממש לא האידאל..

אפשר אחרת ..

מה כן 

בחור שמעריך שהוא יוצא איתך ולא מרגיש חוסר ביטחון בנוגע לזה 

יש בדרך כלל שני דפוסים .

או שהוא לא רוצה אותך 

או שהוא מרגיש שאת באמת גדולה עליו .. 

ומרגיש לא ראוי לך .. ומרחיק אותך כי מפחד על עצמו שניהם קיימים .

בהצלחה אהובה

וזאת השאלה והבעיה שלו, הפרד ומשול

(לא סותר בעיניי את מה שכתבתי קודם. )

תחליטי את אם הקשר נראה לך. ואם כן - עם הזמן (אם הקשר יתקדם) אז הדברים יתבהרו.

אבל אם זה לא עוזר, אין עניין שתהיי הפסיכולוגית שלו

מעולם לא נתקלתי במשפט הזה.

אני יכול להבין שאולי הבחור חושב או מרגיש שאת בעלת תכונות שככל הנראה מוצאות חן בעיניו אבל הוא רואה בעצמו נקודת שוני ונחיתות מבחינת ערכים ו/או תכונות מסויימים ולכן ככל הנראה בעיניו גם חוסר התאמה.

אני מאמין שכדאי לדבר על חלק מהדברים ולתת לו פתח להצלחת הקשר.

עין טובה עולה על כל דבר ומגשרת על הרבה פערים ואני מאוד דוגל עין כזאת.

את לא פסיכולוגית שיכולה להעלות לו את הביטחון העצמי, במידה והוא מתכוון למה שהוא אומר.

ואם הוא לא, והוא חותך מסיבה אחרת ומעדיף לומר לך את מה שהוא חושב שאת רוצה לשמוע, את לא אמנית חושים ולא קוראת מחשבות לדעת את הסיבה האמיתית למה הוא חותך.

וגם את היית יודעת, לא בטוח שהיה לך משהו לעשות עם זה.

א. יכול להיות שבאמת, כמו שאמרו כאן, זה עניין של נימוס ומשחקי מילים, אם כי, כשם שאני משתדל לומר את מה שאני חושב, אני נוטה לתפוס אנשים במילה שלהם ולהאמין להם prima facie.

ב. אם את מרגישה שזה "מעביר את החיזור אלייך"... טוב... אני לא יודע מה בדיוק את מצפה? יש איזו דרך מאוד מסוימת שאת מצפה שבעלך יבוא להכיר אותך ויתנהג איתך בדייטים? שייתן כניסה מרשימה על סוס ערבי חסון? אם יגיד לך אליהו הנביא שהוא בחור מקסים, נשמה טובה, שתמיד יקשיב לך ויתן לך כתף תומכת ויתחשב בך כו' אבל מה לעשות הוא מאוד ביישן ולא יודע לתת את האקט הגברי... היית מוותרת? אולי כן, כי לא מתאים לך גבר ביישן באופן גורף, אני לא יודע, אבל מקריאת השאלה אני כבר מזהה קצת את "משחק התפקידים" שלפחות אותי אישית לא ממש מעניין... אבל זה באמת שיקול שלך.

///

בניגוד לנשים, אני חושב שדימוי עצמי אצל גברים ניתן לשיפור באופן פשוט וקל וזה באמצעות הרבה מאוד מחמאות, מה שלדעתי לא ממש שייך לפני הנישואים... אבל בהחלט אפשרי. גם אצל נשים זה אפשרי, אבל אצלן לעיתים קרובות זה נוגע במבני נפש יותר מסובכים.

איני מאמין בהפרדת תפקיד הפסיכולוג־מטפל מהחיים האמיתיים. הפסיכולוג העיקרי של האדם הוא האדם עצמו, קצת זה חברים שלו, קצת זה אשתו, קצת זה ספרים שהוא קורא. מה עשו אנשים עד לפני 50 שנה? נראה לי שהציוויליזציה, ואיתה התסביכים הנפשיים, היו קיימים קצת לפני. 

הבעיה אפוא היא לא ה"טיפול". כשהייתי צעיר היו לי בעיות מאוד רציניות של דימוי עצמי. מה פתר לי את זה? חברה שלי החמיאה לי בלי סוף. ואחרי חודשיים־שלושה, אני כמו חדש. וגם לה היו תסביכים רציניים ביחס למראה שלה, ומה עשיתי? החמאתי לה בכנות עד אינסוף. ופתאום אחרי חצי שנה היא מרוצה מהמשקל שלה, מרוצה מהמראה שלה, מרוצה מהכל. לא מדע טילים.

במה כן הבעיה? יש אנשים שהמבנה המחשבתי שלהם מאוד מקובע ולא פתוחים לשינויים ורעיונות חדשים כו' כו' ואי־אפשר להוכיח להם שום־דבר.ה. לשאלה עצמה, לאה. לשאלה עצמה, לא

תפוצץ אותם במיילים מתישהו כנראה יענו

בגדול צריך פשוט לשלוח מייל ל: zugiut252@gmail.com ועונים תוך יממה. 

אם יש עדיין בעיה - מוזמן לפנות אלי לוואצפ: 052-4435256

צוריאל

אהבה --> א-הבה

כמו א-סימטרי

שהמהות היא הפך ה'הבה לי', המה אני מקבל.. אלא מה אני נותן.  

זה עמוק ויפה.

שמרתי לי.

@אני הנני כאינני

אהבה זה לא בהכרח מגיעה עם כאבים

ולא בהכרח קשורה לנזירות ועיקום המידות והנפש

עד כדי שבן אדם לא רוצה לקבל שום דבר

"עכשיו אהבה היא יודעת, כאב שאיננו נגמר"

סתם..

אם יש אהבה יכול להיווצר גם כאב. נפגעים יותר ממי שאוהבים.

לגבי הדבר השני אני מסכים. בכל קשר בריא יש נותן ומקבל. אבל גם הקבלה היא לא קבלה אגואיסטית, היא קבלה בשביל הקשר. 

"פרדוקס האחות".

לפעמים רק שמענו עליה ולפעמים אפילו ראינו אותה.

כן לנסות? לא לנסות? כן לנסות?

אגרוף אני כמובן לא מאמין שהוא יתן לי.. אבל אולי זה ידפוק את הקשר הטוב בינינו? אולי זה יביך אותו?

הרי אם הוא היה חושב שמתאים זה כבר היה בא ממנו בטח, לא?

חבל שאין לי אחות בגיל מתאים להציע לו ראשון..

ואולי אנסה להגיע אליה בדרך כלשהי בלי להגיד לו קודם ונציב לו עובדה מוגמרת שאנחנו נפגשים? אבל אבימלך גם חשב שאחות של אברהם מתאימה לו ולא שאל את אברהם קודם וראינו מה קרה לו..

אז אולי אבקש מחבר אחר שישאל אותו על אחותו ועליי אם יתאים? אבל רגע, זה לא כמו הקטע של "הרב חבר ביקש ממני לשאול אותך"?

ואולי אני מכניס יותר מדי ראש של אחרונים לעסק במקום להיות פשוט יותר ראשון? ואולי אני לא יכול להיות ראשון כי חבר אחר כבר ניסה?

וואי וואי אני משתגע

---

אחי מה קורה? אתה כבר חמש דקות מעופף ותיכף נגמר הסדר ולא סיימנו את הדף..  מה קרה? שמעת שיש לי אחות?

על אותו משקל אפשר להגיד שהסיבה שיש מבוכה בהתחלה זה בגלל שאין ממי ללמוד התחלה נורמלית..

כשהחתן והכלה מתחילים את חייהם יחד, הם מכונים "רעים".

גם הקב"ה מכונה "רע" ("רעך ורע אביך אל תעזוב").

מה מסמלת דרגת הרעות?

דוד המלך אומר במזמור קלט "ולי מה יקרו רעיך אל".

במפרשים מובאים שני פירושים למילה רעיך:

1. הצדיקים שבכל דור ודור שהם אהובים וקרובים לקב"ה.

2. הרעיונות-מחשבות, של ה'.

ובאותו אופן בתחילת אותו פרק "אתה ידעת שבתי וקומי בנת לרעי מרחוק":

1. הבנת איך לקרבני אליך.

2. אתה מבין ויודע את מחשבותיי עוד קודם שחשבתים.

אם נחבר את שני הפירושים, יצא לנו שהרעות השורשית מסמלת דרגת קרבה גבוהה מאוד- קרבה שהאחד מרגיש את השני כנפש אחת.

גם בברכת אשר ברא הרעות מופיעה בסוף הרשימה. אז לכאורה היא הדרגה הגבוהה ביותר.

זה גם מסביר למה התיאור של רע כלפי הקב"ה לא שכיח. וזה גם מסביר שמכיוון שבמהות אתה והשני רעים אתה יכול להגיע לדרגה של "ואהבת לרעך- כמוך".

(אפשר להקשות "מאיש את רעהו יעזורו", אבל זה לא קשה כי זה על אותן עקרון של הפועל הנדיר ד,ב,ק שמופיע גם אצל שכם בן חמור- "ותדבק נפשו בדינה בת יעקב". ואכמ"ל).

בתחילת דרכם החדשה המשותפת, לפני שהקשר ירד ממש לפרקטיקה וליומיומיות, כשהם עדיין בשלב ה"אורות"- החתן והכלה מצליחים לגעת בדרגת ה"רעים" (והמטרה כמובן היא להצליח בסוף להיות בדרגה הזו גם בחיים הרגילים).

ובגלל שהם רעים זה לזה, ממילא הם גם "אהובים" למקום. ובזמן הזה שהם במדרגה הגבוהה הזו וראויים לברכה גדולה, אנו מתפללים לקב"ה שישמח אותם בשמחה הקדמונית ששימח את יצירו- שהיה אז בבחינת "רע", כי היה אחד שבו גנוזים שניים- בגן עדן.

(ואגב, הגמרא בב"ב אומרת שאדם הראשון הוא אחד מהעשרה שדוד כתב את ספר תהילים על ידם.

רש"י שם מביא כדוג' למשהו שאמר אדה"ר את הפס' "ולי מה יקרו רעיך אל", על סמך הגמרא בסנהדרין, שהקב"ה הראה לאדה"ר דור דור ודורשיו, והראה לו את דורו של ר"ע ושמח בתורתו והתעצב במיתתו ואמר "ולי מה יקרו רעיך אל".

ואפשר גם לפרש שאדה"ר מדבר עליו ועל אשתו, ונזכר ומתאר בגוף שלישי (מחמת הריחוק משם) את הקשר שהיה ביניהם, ביניהם ובין ה' וביניהם ובין העולם בטרם החטא והפירוד:

"ולי מה יקרו רעיך אל (אני והיא כשהיינו בדרגת רעים זה לזו ורעים כלפיך), מה עצמו ראשיהם (באיזו דרגה רוחנית עצומה היינו בטרם נפלנו לחטא וממילא לקללות ול"כתנות העור").

אספרם (אותנו, הרעים) מחול ירבון (כי היינו נשמת הבריאה והקפנו את כולה),

הקיצותי (מהתרדמה שהפלת עליי שאז בראת אותה) ועודי עמך (כלומר בריאתה לא הפרידה ביני ובינך, אלא אדרבה שלושתנו יחד)".

אפשר לחילופין גם להסביר שלמפרע אחרי בריאתה, מתוך המבט והחוויה החדשים שלו שיש פה שניים, אדה"ר חוזר להתבונן שוב במה שהיה כשהייתה גנוזה בו, ומתאר בצורה כרונולוגית אותם ואז את יחסם לעולם ובסוף את בריאתה-היפרדותה ממנו).

ישר כח גדול! 

א.בפורים מתגלה הסוד אבל זה לא סוד שאני אוהב אותכם-ידידיה אליהו הי"ד

ב אין מה לפחד ה איתנו

ג האמת שהייתי זורם לשים אבל לא משהו חושפני מדי

נ.ב אשריך סקר טוב רעיון חמוד 

זה כואב.. זה לא קל.. יש געגוע

יש חוסר.  

ולפעמים יש מחשבות של 'אולי אם..'  ואשמה.

לגמרי מובן..

זה ממש כמו סוג של אבל על אדם שהלך מאתנו..

וצריך לתת לעצמך את הזמן.

ואיך מתקדמים משם?

א. לאט לאט תראי שמהגעגוע אליו נשאר בעיקר *געגוע לקשר*. ליחד.

וזה מראה שאת פתוחה לקשר חדש.

והטוב של להיות בקשר אולי מחכה לך כבר בהצעה הבאה.

ולפעמים אין כח להתחיל שוב מחדש..

ולכן אני מוסיפה את הנק הבאה.

ב. חשוב לחזק את עצמך בתק הזו. לעשות דברים שמשמחים אותך..

תעשי רשימה של דברים שמשמחים אותך שמחדשים בך את הכוחות. (לקנות בגד. להכין אוכל טעים. שיחה עם חברה. יציאה לטבע. ספורט. שירים. וכו)

בהצלחה רבה!

בעז'ה שה' יתן לך כוחות

ובקרוב תזכי לקשר טוב ובשורות טובות בלב שמח.

לילדים, את חושבת שיש פערים משמעותיים?

אני לא רוצה לחשוב כרגע על העניין של חינוך ילדים . אני רוצה לחשוב על התקשורת בינינו .

זה מלחיץ אותי שהוא אנטי ציוני, ואומר כל מיני דברים של אנטי התגייסות לצבא

את יכולה וצריכה לקבל את ההחלטה שנכונה עבורך.

יכולים להיות פערי השקפות, הייתי מציע שתשימי לב - 

א. האם את מרגישה בנוח לומר לו את עמדותייך בנושאים שבהם את חושבת אחרת ממנו?

ב. האם את יכולה להעריך אותו למרות פערי ההשקפות?

ג. האם יש השלכות מעשיות לפערי ההשקפות שנוהגות להתנהלות משפחה, והאם ניתן לגשר עליהן?

אבל אני מכיר כמה זוגות שהאבא מצביע ליכוד והאמא מרץ או משהו כזה.

דעה פוליטית זה משהו שיכול להשתנות, וגם אם לא זה לא חייב להיות שיקול.

וזה שהוא מאוהב בך לא אמור להיות משנה אם זה לא הדדי.

סליחה שדחפתי אפי בפורום לא לי, אל נא ייחר אפכם, הנה אני הולך

ואם יבוא אלייך איזה גוי ברחוב ויגיד לך שהוא מאוהב בך?

בזוגיות יש שני צדדים, וצריך את הרצון של שניהם.

תוכלי למצוא פה הרבה שרשורים על זה שצד אחד רוצה והצד השני לא, ואיך מתמודדים עם שבר כזה, משני הצדדים.

גם מה המשמעות של מאוהב?

מה בך הוא כבר הספיק להכיר בשתי פגישות, שהמונח מאוהב הוא מה שמתאים כאן?

לעניין ההשקפה,

יש מרחק גדול בין אנטי ציוני לבין לא מסכים לגיוס חרדים לצבא.

מה שאפשר לעשות, זה לשוחח. להציף את העניין. לראות מה יש לו לומר. להגיד מה חשוב לך - ולדעתי הילדים כן רלוונטיים כאן. אם זה קו אדום מבחינתך בחינוך ילדים - אז תבהירי את זה עכשיו. צאי מנקודת הנחה שדעתו לא הולכת להשתנות.

וחוץ מהנקודה הזאת, יש לך סיבות חיוביות להמשיך?

אלא מה את חושבת עליו?

הוא אדם טוב?

האם טוב לך איתו?

האם ההשקפות השונות משמעותיות לדעתך?

היית רוצה לחיות את חייך איתו? (האסוציאציה מזה היא טובה או רעה?)

מבחינת יכולת כלכלית ונפשית להחזיק בית, יש לכם?

אם הוא כל כך רוצה אותך (ונניח שאת רוצה אותו), אז תגידי לו שאת מוכנה בתנאי שהבית יתנהל לפי ההשקפות שלך ולא שלו.

אם את לא רוצה אותו בלי קשר, אז זה שהוא רוצה אותך לא באמת משנה. הוא בטח גם רוצה לקנות דירה בחצי מחיר, זה לא אומר שהוא יקבל.

ולעצם השאלה, אם למשל היית כותבת שאת רוצה אותו אבל מפריע לך ההשקפות שלו - 

מה מפריע לך בהשקפות שלו?

הקיצוניות כשלעצמה, כי היא מידה לא טובה? (אני לא נוקט כאן עמדה, אני רק מנסה להבין מה את רואה. יכול להיות שהוא בכלל לא קיצוני)

ההשקפה כשלעצמה, כי את חושבת אחרת ממנו?

תבררי לעצמך מה מפריע ומה בסדר לך, תגשי במבט מפוקח ומפוכח לנושא, תשבי איתו לשיחה על הדברים האלה, איך יתנהל הבית, ומה יהיה לגיטימי ולא לגיטימי (האם את הילדים המשותפים שלכם את רוצה לשלוח לצבא וחוששת שהוא יתנגד?), תחליטי אילו פשרות את מוכנה לעשות בנושא ומה הקווים האדומים שלך, ותנסו להגיע למסקנות.

האם הפערים האלה (מן הסתם יש עוד) יביאו אתכם לריבים גדולים? אולי כן, אולי לא. אבל הפיל הזה יהיה בחדר תמיד. אי אפשר לצאת מהנחה או תקווה שמא יום אחד הדעות ישתנו. וכמובן שלא לבנות על כך שהאהבה תגרום לשינוי. דעות לא משתנות לפי מצב רגשי זמני. בסופו של דבר, הפרפרים יירגעו והאהבה תחזיר לרציונל את המקום שהיא לקחה ממנו. ואני אומר את זה כדבר טוב דווקא.

אני לא אומר שזה לא יכול לעבוד, אבל בעיניי זה סיכון. השאלה החשובה שאת צריכה לברר עם עצמך זה מה הדעות שלך בנושאים בהם אולי יש פער.

* רק רוצה לציין שאיני נשוי עדיין. וזו הגישה שלי ביחס לזוגיות שאני מחפש..

זה נחמד שהוא מאוהב

(אחרי 2 פגישות זה די מהר להתאהב)

אבל זה לא אמור להיות שיקול אצלך.

את צריכה לבדוק עם עצמך איך *את* מרגישה

היה לך טוב בפגישות?

השיחה זרמה?

הרגשת שיש חיבור? שהוא מוצא חן בעינייך?

ההשקפה בנושא הצבא זה הדבר היחיד שהפריע לך?

אם כן, אז לבדוק:

איך את מרגישה כשאת מביעה מולו את דעתך בנושא,

איך הוא מגיב,

אם התקשורת טובה זה לגמרי בסדר שכל אחד יאחז בדעה משלו

אם עולם הערכים שלו שונה באופן מהותי משלך בנושא שהוא מהותי בעינייך,

לדעתי כדאי לחשוב 7 פעמים לפני שממשיכים הלאה, אפילו אם בפועל אין לזה השלכות בחיי היום יום (ובמקרה שלך, אם יהיו ילדים אז כן יהיו השלכות).

אם אשתי תגיד לי שלדעתה אין בעיה לגנוב כסף מילדים שנולדו בקונגו,

זה מאוד מאוד יפריע לי אפילו שבמציאות היא לא רואה אף פעם ילידי קונגו כך שאין לזה משמעות מעשית.

הרי מי שחושבת דבר כזה, זה רק סימפטום לעולם ערכים מעוות שאני לא יכול לדעת איזה עוד סימפטומים יהיו לו.

נכון שזה לא בדיוק אותו הדבר, שהרי אי-גיוס זה פגיעה בעם שלך עצמך ולא פגיעה בילדים עלומים במדינה רחוקה, אבל אני מקווה שהרעיון ברור...

את צריכה גם לאהוב ולהעריך אותו.

נראה שאת לא.

ואם את מעדיפה לבחון את היחס שלך כלפיו בינך לבין עצמך, תשאלי את עצמך כמה שאלות כמו

האם את מצפה בין מפגש למפגש לראות אותו ולשמוע ממנו?

האם את סומכת עליו ועל שיקול הדעת שלו?

ויש עוד כמה דברים שאנשים שמבינים ממני יסבירו לך שכדאי לך לתהות לגביו.

שולח הודעה ושואל מתי נח לה לשוחח,

תוך כדי השיחה משוחחים ומתאמים זמן להיפגש, היחס בין השיחה לקביעת הפרטים תלוי במה מתאים לכם

בהצלחה!