פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 37)

לא הייתי שם אבל לפי מה שהוא אמר לי אחרי מעיים 2000 יש שם סוג של מפל

תצפית יפהפיה

5 דקות הליכה מהשער של הישוב

הוא קצת מתעגל

ואז בפינה שזה מתחיל להתעגל..

יש שם נדנדה ודשא נחמד (נכון ללפני 3 שנים)

לא היה עושה טוב גם לך.

לפי דבריך היא לא רואה אותך אלא אותה בקשר הזה,

באמת לא נעים להרגיש את זה.

אבל כל זה רק פרשנות...

דוקא לי יותר הסתדר שקשה לה עם המציאות החדשה והיא מחפשת דמות מוכרת

אבל מבין אותך גם

ועכשיו היא נשואה אז היא הטוחה שקשה לך עכשיו ולכן היא מציעה להיפגש

ברור שאם כבר נפגשים אני רואה את המכלול ולא מציבה קריטריונים, אני מדברת נטו על השלב של לשמוע הצעות.

את חברות שלי תמיד הכרתי בצורה טבעית ושידוכים זה לא ככה. 

אם יש קריטריונים טכניים כלשהם כמו סגנון שכבר עשית על פיהם סינון ראשוני,

אפשר כשמבררים -

*לברר עם כמה אנשים ולא לשאול שאלות ספציפיות אלא קודם כל לבקש שיספרו לך על הבחור בצורה של שאלה פתוחה,

כולם יספרו דברים טובים, ברור (; והאמת היא שכולם אנשים טובים באמת וצריך לזכור את זה (:

אבל התכונות שיחזרו על עצמם אצל כל האנשים שתבררי אצליהם הן בד"כ התכונות החזקות שלו.

*אם זה דברים שקשורים לאופי ולא דווקא מידות טובות אפשר לשאול בצורה שלא ישתמע מה את מצפה שתהיה התשובה, לדוגמא אם את מחפשת מישהו חברותי, אז במקום לשאול חבר "איך הוא עם חברים" אפשר לשאול "איך התחברתם" ואז מהסיפור להסיק כל מיני פרטי מידע על האופי, או לשאול על הכיוון ההפוך "הוא אוהב להיות גם לבד מידי פעם?" ולפי התשובה להבין אם הוא מרבה להיות לבד או רק מידי פעם..

*מאוד עוזר לדעתי לשאול חברים - מה לדעתו הוא מחפש, זה נותן הרבה הרבה הרבה אינדיקציה על הבן אדם ועל מה שחשוב לו בחיים.

לדעתי לרוב בשלב הזה אם אין משהו שבולט לך שאת יודעת מראש לומר שאת לא מתחברת לזה אין באמת כל כך סיבה לפסול.. אבל אם זיהית משהו שאת יודעת שלא מתאים - לא לחשוש להגיד שלא.

ונכון - בסוף הבירורים לא עוזרים להבין מידות וכו', והאמת היא שזה דבר שאף אחד לא יכול באמת לבדוק אי פעם עד לחיים האמיתיים, אפשר לגלות רק קצת בפגישות.

כשתפגשו תרגישו אחד את השני, ותבואו פשוט כדי להכיר, אם זה יהיה 'לא', ותהיה בו תכונה שלא מתאימה לך, את כבר תראי את זה וממילא לא תרצי..

לדעתי 🙈 

וואו כמה זה מוכיח את ההבדל בין גברים לנשים, בהתחלה קראתי את זה בלשון זכר וזה לא הסתדר לי "הרבה מהדברים שאני *מחפש*, ואז קראתי שוב וראיתי *מחפשת* והסתדר לי הרבה יותר.

באופן אישי אני לא בעד כל ה"3 דברים הכי חשובים לך" אלא פשוט אם נשמעת הצעה מתאימה עם הקריטריונים שאני מציב לעצמי( שאגב, המשדך לא חייב לדעת על כולם כולם כולם, כי לפעמים יש דברים שלא נעים כל כך להגיד, ואפשר פשוט לשאול את זה בצורה חכמה שלא תסגיר את העניין וככה לבדוק) לכל אחד יש את הקווים האדומים שלו.

ועוד נק' שאני מסכים איתה במליון אחוז, זה הטלפון לחבר/ה סבתא / דודה או כל דבר כזה או אחר, מבחינתי זה לא עניין אפילו, אם ההצעה מתאימה אחלה ניפגש, אם לא אז לא, לא אוהב תיווכים שלרוב נגועים.

והאמת כששואלים אותי מה אני מחפש, חוץ מהגדרה אחת שהיא מאוד ספציפית הרוב הוא באופן כללי. 

והמון תפילות בעזרת השם.

הרבה בהצלחה

אם כן,

האם הם היו בכיוון של מה שאת מחפשת?

כי עמוק לדוג' זה תיאור יחסי.

אם רוב הקשרים לא הצליחו כי גילית שלא היו את הדברים האלה ברמה שרצית אז כדאי באמת לדייק.

אם זה לא העניין ופשוט לא הייתה מספיק כימיה אני לא חושב שיש כ"כ עניין בדיוק הזה.

זאת מומחיות לעשות שיחת בירורים טובה.

להגיד 10 פעמים מדהימה או להגיד עומק וקליל זה לא נותן כלום.

הכי טוב לקבל דוגמאות של דברים פרקטים!! מה שאני מחפש בשיחת בירורים זה איך היא חווה את הבחורה בתור חברה. 

וכאשר מתחילים לדבר על חוויות אישיות ביחס לבנאדם - השמיים הם הגבול ביחס לתיאורים ולנפח הממשי שאפשר להוסיף ביחס להבנה של מי זה הבנאדם שמדברים עליו.

לדוגמא יש לי חבר שדיברתי עליו וסיפרתי שהוא לימד אותי ניגון, ולא על כל חבר הייתי אומר את זה. וממש בספונטני זה מה שעבר לי בראש וזה עזר לי להעביר לבחורה את הסגנון החסידי של חבר שלי. על כולם יגידו דברים טובים ולא דברים רעים, אבל אילו דברים טובים יצביעו ויגידו "זה קיים בו", זאת השאלה הגדולה, וזה משתנה מבחור לבחור ומבחורה לבחורה.

שלום לשואלת.

עניין המיקוד של הקריטריונים שאת מחפשת הם קריטיים קודם כל לך ורק אחר כך בחיפוש בן הזוג שלך.
בוא נגיד זאת ככה שיש דברים בסיסייים עוד לפני 3 הקריטריונים כמו רמה דתית - איזה בית את רוצה להקים.
אחר כך, וזה תלוי גיל, אפשר 4 ערכים שצריך לזקק מתוך רשימת המכולת שלך, וגם לדרג אותם לפי סדר. מעבר לזה לכל אחד יש ג'וק בראש שרק הוא יודע שהוא לא מוכן בשום פנים ואופן (צבע שיער, צורת הליכה, צבע עיניים, קול...). מותר ג'וק אחד אבל לא יותר מזה.
אז כן את צריכה לשבת ולהגיע ל-4 שלך וגם לחשוב על שאלות שיעזרו לך בבירור להבין אם זה בכיוון או לא.
בדיוק בשביל כל התהליך הזה ועוד יש מאמנים של רווקים ורווקות לזוגיות.
יקיר גרוסר, מלווה רווקים לזוגיות וחתונה

למה תלוי גיל?

אני ממש עוד בגיל צעיר, אבל יצא לי לראות "כרטיסיות" של הרבה אנשים רווקים כביכול בגיל מבוגר והרבה מהם מנמיכים סטנדרטים וזה עצוב לראות.

זה נראה בערך ככה:

"בחורה מושלמת כשרונית יפה חכמה בעלת חוש הומור, עשתה 300 תארים ודואגת לכל האחיינים.

מחפשת בחור דתי עם לב טוב ורגיש."

תודה באמת. עכשיו נדע מה את מחפשת.

זה נכון שיש כאלה שנוטים לצד ההפוך ונהיים מדי בררנים

המטרה היא לעזור לאנשים לשמור על איזון בתוך המסע המפרך הזה.

נקודה למחשבה... 

עבודת הבירור צריכה להיות איך מגדירים מה אני מחפש ואיך אני מבטא את זה בצורה נכונה. "לב טוב ורגיש" - זה אותו דבר...
אבל רשימת מכולת לא תורמת שוב - כי בסוף גם וגם וגם וגם - פשוט לא קיים...

הוא קליל - איך זה בא לידי ביטוי?

הוא עמוק - איך זה בא לידי ביטוי?

יש מליון סוגים של עומק ומיליון סוגים של קלילות. צריך לנסות להגדיר, לתת שם ולדעת להסביר במילים פשוטות מה בדיוק הסגנון שלך בעניין.

לא נראה לי שכדאי לזלזל בבירורים.

אולי לא כולם יודעים לעשות את זה כמו שצריך (מי שמברר או מי שמבררים אצלו) אבל כשעושים את זה טוב, ברור שזה לא מדוייק, אבל אחוזי ההתאמה עולים בצורה משמעותית.

וגם זה  

כל בן אדם יש לו דברים טובים ודברים שהוא צריך לעבוד עליהם ובכללי הכלל בחיים לדעתי זה להתמקד במידות הטובות של הבן אדם ואם יש דברים שקופצים ומפריעים רק אז לפסול ולא לבוא בעיין ביקורטית וכל זה זה דברים שאי אפשר באמת לברר עליהם כי כמו שאמרתי לכל אחד יש טוב ורע ולכן לדעתי אי אפשר לברר על מידות ויותר מה שצריך לברר זה שאיפות בחיים נגיד שאת רוצה להקים גרעין צורני אז את צריכה לראת שהבחור בענין וכו' יותר הייתי ממליץ להתמקד במה את רוצה מעצמך בחיים ומה השאיפות בחיים ופחות במידות כי מידות זה ים שאין לו סוף    בהצלחה

רצון לראות אחד את השנייה

רצון להיות קרובים יותר

רצון לדבר יותר

לחוות יותר

מצב שיש תשוקה בקשר לצורך העניין מתאפיין שיש חשק לדבר, בלי קשר על איזה נושא מדברים בכלל

למה "לצפות" לזה? אם מרגישים אז מרגישים.

לא חושב שיש נוסחא או משהו אפילו בערך שאפשר להישען עליו ולהגיד "פה כבר צריכים להרגיש תשוקה". זה ממש אינדיבידואלי

זה סובייקטיבי, נכון

לכן אנשים שואל מה הסימנים/האינטאוציות שהם משתמשים בהם 

כמה סבלנות הם נותנים עבור העניין, בצורה אישית סובייקטיבית

דידי הווה עובדא

ומתי נראה לך כדאי לתת עוד צ'אנס? זה גם דינמי ברמה כזאת?

ואני לא בטוחה שזמן הוא בהכרח המדד לכך..

האם אתה אדם מלא תשוקות?

נניח לאוכל מסוים. או לבגד מסוים. או למוזיקה מסוימת.

יש אנשים שזה יותר באופי שלהם, ואנשים שזה פחות באופי שלהם.

איך זה נקרה בקשרים אחרים שלך?

האם היו לך תשוקות להיות קרוב יותר לחברים שלך, נניח אלו שפגשת בישיבה? 

או שסתם היה סבבה, ומבלים ביחד זמן כי זה המסגרת. כשהגיע בין הזמנים, האם התמלאת תחושה עזה לפגוש אותם? געגועים? האם זה היה נכון כבר אחר זמן אלול הראשון?

כלפי דברים שונים, אז בעצם נשאר להבין איך כדאי לצפות לזה בקשר. להיות מודע לזה.

זה אישי, אבל נראה לי שאפשר לגזור אמירות כלליות בנושא הזה כמו בנושאים רבים. מרגיש לי שזה אפשרי.

נניח שיש ציר בין אפס למאה.

ונניח שאנשי הפורום יקבלו תמונות של קינוחים, ויצטרכו לדרג בציר הזה עד כמה מתחשק להם לטעום מהקינוח הזה.

אני מאמינה שבמדגם מספיק גדול, תוכל לחלק את המשיבים לקבוצות שונות, לפי הממוצע של הדירוג שלהם.

יש אנשים שיתנו 90-100 להרבה מהדברים. יש אנשים שהדירוג הכי גבוה שיתנו הוא 70. וכו' וכו'.

אז כשאתה מחפש תשוקה בקשר, האם אתה אדם של 90-100 בתשוקות שלך בעולם, ואז סביר שתמצא את זה גם בקשר, או אם אתה אדם של 70 בחיים ומצפה למצוא את זה בקשר, יכול להיות שיש כאן פער בלתי ניתן לגישור..

את מציירת את זה בצורה שיש אנשים עם אמות תשוקה מסויימות.

אך לפעמים יכול להיות שאותו אדם בפרקי זמן שונים יהיה בעל תשוקה בצורה שונה

לפעמים גם זה עניין של החלטה ולא של אופי בהכרח.

ועוד עניין - משהו אחד יכול לעורר אצל אדם מסויים תשוקה עזה ואצל אדם אחר לא תתעורר בכלל תשוקה.

כולם מחפשים תשוקה ברמה כזו או אחרת וכולם לא יתפשרו על זה ברמה מסויימת.

לכן, זה נראה לי נושא שראוי לעסוק בו.

השרשור שפתחתי עסק בפן התהליכי של התשוקה.

אוקי, הזמן לא מדד מבחינתך. מה כן יכול להיות מדד? אני כן מחפש לומר דבר כללי על הנושא כי כאמור בעיני הוא נוגע בכולם בצורה כזו או אחרת וככל דבר שנוגע בכולם ברמה שונ אפשר למצוא חוט ששוזר את כל/רוב המקרים. מה שנקרא הכללה או דדוקציה.

הוא שיש אנשים שכל דבר מלהיב אותם,

כל ארוחה שיאכלו - זה הדבר הכי טעים בעולם שהם אי פעם אכלו,

הבגד שקנו - זה הדבר הכי מהמם בעולם,

כל חופשה - היתה הכי כיפית,

יש כאלה שהם יותר מתונים בתגובות שלהם,

האוכל היה סבבה, הבגד מוצא חן, החופשה היתה בסדר.

במילים אחרות:

המנעד של אנשים הוא שונה. ואם אתה שייך לסוג השני של אנשים, אבל אתה מצפה בקשר הזוגי להרגיש את רגש התשוקה ברמת של הקבוצה הראשונה - יש כאן פער שצריך לתת עליו את הדעת. למה פתאום שבהקשר הזה תהיה דרסטית שונה מכל דבר אחר בחייך?

אז אמת המידה צריכה להיות מותאמת למנעד האישי של כל אחד ואחד.

לא להעריך את החיים שלנו לפי איזשהו "מדד תשוקה" אוניברסלי.

שאיתו צריך להתחיל וגם אותו לא תמיד מזהים ממש על ההתחלה.

אבל ברור שזהדבר שיכול להשחק והוא גם עובר תהליך, כמו שקשר זה תהליך

אני מבין שאת מתכוונת לרצון וחשק מסויים להפגש/לדבר, נכון?

אני חושבת ככל שיש יותר מציאת חן, כך תיווצר התשוקה בתחילת קשר.

(זו ראיה מאד נשית כמובן)

חיבור למראה, או מעבר?

אלא הוייב של הבחור , העדינות והבטחון גם יחד , האדיבות, מה שהוא משדר.

הוא יכול להיות בחור בסדר ולא מעבר חיצונית ועדיין להיות הכי גברי בארץ והיא תעוף עליו.

וגם תשוקה למה?

בשביל שתתעורר תשוקה צריך גם פעולה זאת או אחרת מצד בני הזוג.

זה אף פעם לא יגיע מעצמו...

מה שכן, התנהגות טבעית ורגילה של בני הזוג לא בהכרח מספיקה כדי לעורר תשוקה.

וזה גם מאוד תלוי מאוד בהרגשה הכללית ביחס לחיים בכלל.

אני מאמין שתשוקה בסיסית לקשר ארוך טווח צריך לקרות תוך גג חודש מהתחלת ההכרות בדרך כלל.

מציאת חן לדעתי לא מספיקה אבל היא בסיס כדי לעורר תשוקה.

מציאת חן תלויה בתפיסה של בני הזוג אחד את השני אבל ח"ן = חכמת הנסתר, היינו, מה שבן הזוג מראה על ידי חכמתו הפנימית בצורה חיצונית.

אם אתה מוצא באיך שבת הזוג (מדוייטת\חברה) מביעה את עולמה הפנימי אז ממילא אתה חושק אליה ואל מה שהיא מבטאת.

אני מאמין שבדרך כלל היחס לחיצוניות קשור בזה אלא אם כן האדם מסתכל על המציאות בצורה באמת שטוחה.

ויופי פנימי.... הרבה יותר יפה מיופי חיצוני, אבל בדרך כלל מי שיפה בפנים גם מראה את זה כלפי חוץ בדרכים אלו או אחרות.( אני לא מדבר על צורת הגוף עצמו)

"חכמת אדם תאיר פניו" עלה לי באסוסיאציה

בהחלט הרעיון עצמו של תשוקה מבטא תנועת נפש כלפי משהו גבוהה. 

משהו שבהכרח אין לאדם המבקש, משהו שהוא חושק בו.

לכן זה מן תנועה של "ריקוד" בתוך מערכת יחסים, ההבנה שרוצים לגלות עוד ועוד.

ככל התפיסה יותר עמוקה כך יש פוטנציאל לגלות עוד. 

שאין לזה כללים.

לך אחר נטיית הלב שלך.

שדכנים מהמגזר החרדי (גם ה"מבינים" , ה"פתוחים" עשו נזקים)

אפליקציות- כל אחד מהם יכול להיות פוטנציאל נהדר, ממליצה בכל מקרה אחרי פגישה לבקש מספרים לבירורים (מניסיון כואב)

הכי טוב, חברים.

בתור אחת שניסתה כל דבר ובסוף הגיע המיועד, לא קראנו לזה "דייטים" או "פגישות" - זה היה פשוט זה ובפעם השניה שנפגשנו קבענו תאריך לחתונה.

יפה ש"סגרתם" כבר בפגישה שנייה (נדיר אפילו אצל חרדים).

מה הכוונה "בוגרת פרק ב'"? בוגרת הליך שידוכי  של פרק ב'?

עברתי שידוכים בפרק א'- וזה לא צלח

ועברתי כל סוג של הכרויות לפרק ב'- ובסוף זה הזדמן בצורה טבעית והתחתנתי בשנית.

אז אין בזה חוקים

כן ליווי של שדכנים, ובירורים לפני, אבל לא להגביל למספר בודד של פגישות.

ובעניין אחר - יש לי רעיון בשבילך, אשמח אם תשלח לי כרטיס שלך בפרטי

הציבור הדת"ל והציבור החרדי דומה בגודלו - כ-10% מהאוכלוסייה בישראל.

יש הבדל עקרוני בין הציבורים:

החרדים הרבה יותר מחולקים ל'שבטים', ולא מתערבבים (ככלל) אלו עם אלו. לכן, כאשר מציעים למישהו שידוך, הוא מגיע בד"כ מתוך תת-תת-המגזר שמתאים לדרכו והשקפתו, השאיפות המשותפות כבר נמצאות שם מראש, וסומכים על בירור מקיף שנעשה כדי להעיד על אופיו של האדם. לכל אדם יש 'תג מחיר' כלשהו, ומחפשים לו מישהי שמתאימה לשם, לתבנית הספציפית הזו.

לכן הגיוני לי שמוצאים מהר יותר התאמה (וכמובן עם המוסכמות החברתיות לגבי מספר הפגישות).

לעומת זאת, הציבור הדת"ל לא מתאפיין בחלוקה כל כך דיכוטומית בין תתי המגזרים השונים. אין חוקיות חברתית כל כך חזקה שבאמצעותה אפשר 'לדרג' את המועמדים, ולכן התבניתיות הזו, השאיפות, הכיוון הרוחני - הרבה יותר קשה למצוא.

במילים אחרות: העתקת מודל השידוכים החרדי לעולם הדת"ל, לא תוביל לדעתי לאחוזים דומים של הצלחות.

אני מעדיפה לצאת חצי שנה ולהיפרד, מאשר להיות נשואה חצי שנה ולהתגרש.

בסופו של דבר רוב האנשים שיצאתי איתם, זה לא אנשים שהכרתי באופן ספונטני, אלא עבר דרך שדכנים\חברים\מיזמים\אתרים וכו'.

נישואין בעיני זה הבעת אמון באדם, בפוטנציאל שיש לנו יחד, ואני לא מסוגלת לקבל החלטה כזאת תוך שתי פגישות. 

במיוחד לאור הדרך שעברתי עד כה, אני זקוקה ליותר מזה כדי לבנות את האמון הזה.

וכאב לב זה בהחלט מחיר שאני משלמת, ומוכנה לשלם - כי נישואים אומללים, שהגיעו לא מתוך בחירה ורצון אלא מתוך תכתיבים שחייבים להחליט תוך X פגישות - זה מחיר שאני לא מוכנה לשלם.

וכאן אני שואלת אותך -

 למה אתה צריך להתחייב מראש לתבנית מסוימת?

הנה, נתת לדוגמה נקודות למחשבה על 2 השיטות,  כשלפי נקודות אלו, אכן יותר מתאימה לי השיטה של הכירות מעמיקה יותר, יחד עם זה שאת צודקת שלא צריך לנעול את עצמי על שום דבר...

מעניין אותי עד כמה קורה שמישהו שרצינו במשך חודש (או חודשיים, גג) פתאום גילינו שלא מתאים... אלא אם התברר פרט עובדתי שלא היה ידוע

אם זה המקרה ההפוך - אנשים שמרגישים מוכנים ובשלים רגשית להתחתן עם מישהו רק אחרי חצי שנה יחד - אני חושש שזה אומר משהו על המוכנות שלהם לחתונה בכלל.

לדעתי אדם שמתכוון להתחתן, יודע בגדול מה הוא מחפש, ופתוח רגשית - יכול להרגיש מה מתאים לו אחרי חודש-חודשיים (מוכן לפרגן עוד חודש), והזמן להתארגן לחתונה יהיה בשביל מקרים שפתאום יתגלה שהיתה טעות חמורה.

אז מבחינת ההבדל בזמן זה בסך הכל חודש נוסף, וגם זה רק במקרים שהצליחו. לא נראה לי מחיר גבוה מדי.

מתי שהקשר מתקדם בצורה הדרגתית ומפוקחת אז יש פחות חשש שיהיו מריחות או מצבים שאפשר למנוע

ויש מקרים שאכן יהיו כואבים וכאב זה חלק מהחיים, לא רק בתחום הזה

יש הרבה שמכירים בדרך הדתית לאומית ומתארסים אחרי חודשיים או גג ארבע חודשים

אז נראה לי, שעדיף לבחור את סגנון הבנות שאתה מחפש ואת הציבור שאליו אתה רוצה להשתייך, וכתוצאות לוואי, לקבל את השיטה שבה אפשר למצוא בנות כאלה, גם אם היית מעדיף את השיטה השנייה.

ואם אתה נמצא על התפר, ובשתי השיטות יש בנות מתאימות עבורך, אז להישאר פתוח לשתי השיטות [אלא אם כן אתה רואה שבאופן אישי אחת השיטות ממש לא מתאימה לך].

מעניינת גם הטענה שחצי שנה זה מוגזם, ככה זה לפעמים נראה מבחוץ.

כנראה שאלו שמסתבכים הם אלו שעושים את הרעש הגדול, ולכן מתקבל מבחוץ רושם לא מדויק.

לחבב עליה את המצוות? (כי אחרת היא לא תטבול בכלל..?)

לבקש בפומבי? (לכן המענה הוא בפרטי, ואפשר דרך המנהלת)

אבל לא חושב שיש צורך להאריך מעבר פה.

צריך גם שתהיה בלנית מתאימה..

בטח המדריכה של צוהר (בהנחה שהם עושים גם את ההדרכה) גם תמליץ על מקוואות מתאימים מכל הבחינות

חיפשתי גם ואמרו שאין להם..

באמת בישיבות הגבעוניות זה יותר אנשים שמכירים אנשים.

לעניות דעתי:

בדייטים הראשונים יותר (אישית, אני בד״כ אם יש ברירה לא אכנס לרכב בדייט ראשון/שני),  פשוט חכה שהיא תכנס כזה, אחרת זה מרגיש מאולץ או מחייב מדי.

בדייטים מתקדמים יותר זה דווקא חמוד, קצת רומנטי כזה 😂, וזה משהו שאפשר לצחוק עליו או לדבר עליו אחרי, ככה שאם הבחורה פחות בקטע הוא תוכל גם להגיד לך .

מעריך, לא מידיעה

וכו', תגובה מרנינה אח, יש לך הערכת מצב חדה אני חייב לציין.

מקסימום אם היא לא אוהבת פתח את הבגאז' תגיד לה שבי שם

כמובן שזה היה בצחוק

או שלא

והן אכן אוהבות את זה דוד, ואם מישהי תבקש ממך לא לפתוח לה את הדלת וכו' (והאמת שעוד לא קרה לי) בעיניי היא אחת שאוהבת שהשליטה בידיים שלה...בסדר או לא? בעיני המתבונן.

יכול להיות שהיא גם באמת לא מרגישה בנח. צריך לעשות ניתוח מצב קליל דוד ולקבל החלטה משנת חיים וכו'.

מרנין.

אבל רובן (ורוב הגברים) אוהבות להרגיש חשובות ושחושבים עליהן.

לדעתי זה מחווה מיותרת.

מתאימה יותר לסרטים מאשר למציאות

ויש דרכים אחרות להראות לה שהיא חשובה לך (אם היא באמת חשובה. כי אם זה סתם למשחק זה בזבוז זמן)

אבל בהמשך זה כן נחמד ומרגיש מתחשב.

השאלה היא האם הבחור ימשיך לפתוח לה את הדלת לרכב גם אחרי החתונה?

איש ואשה

שותפים שקולים.

כל אחד נותן את מה שה' חנן אותו

ואם יש לגבר יותר כח הגיוני שיקח יותר מהשקיות

בסופר

אבל לא כפי שאפשר להבין

שהגבר הוא סוג של מעין משרת של האשה

גישה לא בריאה ולא נכונה לדעתי.

ואלה שפתחו ביקשתי שלא

מרגיש לי כמו הצגה מיותרת

אין תרנגולת בלי כרבולת

אין גרוזיני בלי מכולת

אין עז שעושה שכיבות סמיכה

אין חתונה בלי משיכה

אין פיל שעושה דיאטה

אין חות'י שאין בפיו רופטה

אין יונה בלי אמונה

אין דעת בלי בינה

אין פנימיה בלי נמלים

אין שרשורפלצת בלי חצילים 

הבעיה שחצילים עסוק יום יום ברוך ה'

בגימטריא ברוך הבא מלך המשיח.

לעומת יואב שזה שם לוחמני

קעלעברימבאר שווה ל - 725 בגימטריה מחשבון גימטריה

וזה גם מיקל על הפרידה במידה וצריך (החברותא בקיאות שלי צריך לשנות שעות והחלטתי שהלימוד איתך הוא כרגע בעדיפות נמוכה יותר וכו')

אלא על מפגש עם האקס..

האגם זה הזיכרונות שלה מהתקופה האיתו, שהיא שוב פותחת אותם (״שותה מהם לרוויה״)

לא מאמינה שאני זוכרת את זה מהבגרות 

ואחרים עונים את דעתם ,

לחילופין, אנשים פורקים על קושי שהיה להם ואנשים מנסים לסייע.

כמובן, בנושאי לקראת נישואין וזוגיות.

לגבי א' - יש חרדים שאצלם בשביל לא להגיע למצב שתיארת, הם נותנים כמות מסוימת של פגישות נניח 3-5 לרוב 3 לפי מה שאני מכיר ואחריהן מחליטים לאן פנינו מועדות ע"מ לא למשוך את הקשר כשאין טעם ובשביל להימנע ממצב כמו שתיארת. יצאתי עם מישהי כזאת פעם והיא רצתה להמשיך ואני לא, וזה די מקל על העניין. במקום להתחבט אם כן או לא ולמה לא, יש יעד וכשהגענו אליו מחליטים מה עושים מכאן, יש בזה גם משהו מאוד מאוד טהור ויפה ששומר על איזושהי תמימות שהם לא מכירים יותר מדי חוץ מזה, וככה גם לא נכנסים לבלבלות וסחרורים מיותרים כמו בשאר מגזרים. יש בונוסים ומינוסים זה לא רק טוב, אבל בפעם הראשונה שיצא לי להיפגש עם זה הייתה לבחורה תמימות כזו שלא ראיתי אצל אחרות וידעתי שזה בגלל זה.

יחד עם זאת אגיד שגבר ואישה הם בני אדם עם רגשות וכו' ולכן אחרי כמות מסוימת של פגישות ושיתופים וחוויות הגיוני שהם יגיעו למצב של התאהבות. לרוב זה ילך לכיוון של חתונה, במידה ולא אז כן, סתם חבל על הזמן והמטען הרגשי שיבוא אחר כך.

ולגבי ב' - נכון שזה משהו לא ראוי אבל בשידוכים זה שונה, זה לא "חברה" כמו שאתה מתכוון, כי חברה בתיכון זה לא למטרת חתונה. ובשידוכים זה פשוט שונה הראש מכוון לחתונה אצל שני הצדדים ואז ממילא זה נותן לגיטימציה לנושא כי זה לא בבחינת הפקרות ח"ו.

נערך מחשש לשירשורפלצת נוסף

.

עבר עריכה על ידי אכמל בתאריך כ"ט בניסן תשפ"ה 1:22

מסכימה. אבל זה עדין מעט מורכב.. 

- חושבת תחושת ההתאהבות בדר"כ באה טבעי. ובבדיקה של התאמה טכנית, רוחנית ושבגדול טוב ביחד זה די מוביל לשם(:

- לגבי החברות חושבת שצריך לראות שקיים בסיס (כיבכלזאת צריך לחיות סך שנים ביחד(; ) ומעבר באמת לא צריך יותר.. 

אני גם תוהה עלזה הרבה לאחרונה.. 

הקשר שלפני החתונה אמור להיות בסיס שעליו עומד הכול בהמשך(כמובן שאחרי החתונה זה באמת המקום של הקשר השלם, אבל יש מצב שהוא של 'וארשתיך לי לעולם' שהוא לא דווקא ההתאהבות ואהבה... אלא משו הרבה יותר פנימי ועמוק שהוא אמון בקשר וסוג של כריתת ברית שאתה שלה והיא שלך (רצון לשייכות) זה חיייב להיות... לפעמים זה בא בקלות ואז לדעתי לא צריך הרבה זמן באמת אבל לפעמים זה דורש עבודה על הקשר ואולי כן יותר לפתוח ולהעמיק גם לפני החתונה.. 

יש הבדל בין 'חברה' לבין קשר שהוא למטרת נישואין שיש בו מעבר לרק בדיקת התאמה טכנית.

זה בסדר וזה חשוב שבקשר רציני תתפתח תשוקה בינהם, ורצון חזק לקרבה, ומתוך זה גם תהיה חברות עמוקה.

זה יהיה הבסיס לקשר שלהם בהמשך, וההתאהבות הזאת, מכיוון שהיא כן מכוונת לחתונה, תכשיר את הקרקע לאהבת אמת בהמשך.

כן חשוב להקדים שכל לרגש ולבדוק התאמה לפני שנותנים לרגש להתפרץ, אבל כשמבינים שהכיוון הכללי תואם, לתת לקשר הרגשי הזה להתפתח.

לפי הבנתי, מה שמדברים נגד 'חברה', זה כשהקשר לא מספיק רציני 🙏

2) שהרבנים שמלמדים ככה יצדיקו את הטענה שלהם, רוב הרבנים עם גישה בריאה מסבירים שחברה זה דבר טוב וחשוב שצריך לכוון לחברה לכל החיים.

אסור להתחתן בלי רגש. פשוט אסור.

יש רגש טבעי שמגיע מהיכרות שנוצרת. אבל צריך גם יותר מזה. אתה עומד להתחתן עם מישהי שבעזרת השם תחיה איתה חיים שלמים. לא נראלי כדאי לקחת סיכון…

לדעתי בדיוק כמו שצריך התאמה של פרטים, וצריך כימיה, צריך רגש. גם אם לא המון המון לפני חתונה, צריך לרצות להיפגש ולהרגיש געגוע וחסר כשלא יחד, וכן, להרגיש אהבה. שאכפת לך ממנה ורוצה שיהיה לה טוב, גם אם על חשבונך לפעמים. אחרי חתונה תמיד יש ויתורים. אתה צריך להיות מסוגל לזה.

ולגבי חברה, אני חושבת שזה קצת קשור. כלומר במקומות שאומרים שלא לחכות לרגש, גם הרבה יותר נגד הקטע של חברה (גם בדייטים כאמור)

לא מכלילה כמובן.

ובמקומות היותר פתוחים שנגד חברה סתם כך, אבל כן בדייטים, מנהסתם כחלק מזה יש יותר רגש כלפיה.

ואגב לדעתי הגישה השניה נכונה. אני נגיד רוצה להתחתן עם מישהו שיהיה חבר שלי. לא רק שנצא לדייטים, אלא גם ממש חברים טובים. וזה לדעתי חלק מזוגיות בריאה. 

כשהתחלתי לצאת עברתי ממצב שלדבר עם בנות זה נהיה מוקצה מחמת מיאוס למצב שבו זה הכשר מצווה. זאת לא תנועה קלה. 

בתור בחור ישיבה שנמדד בצורה אובייקטיבית בסדר יומו על ההקפדה של הלימוד והתפילות ועוסק בעניינים ברומו של עולם צריך להתעסק בסתם לעשות כיף? מנקודת מבט של בייניש זה יכול להיות תלוש. מה הפתרון? לא כל כך יודע, אבל מה שבטוח יש פה תנועה של רצוא ושוב בין גישה שיכלית לבין גישה ריגשית. הקב"ה ברא אותנו גם עם רגש וגם עם שכל אז הגיוני שנצטרך להיות עם שניהם במינון כלשהו.

אבל לפי א' - יוצא לפי דבריך שהתאמה של קשר יכולה להמדד בצורה תיאורטית בלבד, זה נשמע לי לא כל כך הגיוני.

אם בחור נפגש אם מישהי, אם ייתחתן איתה אז במילא זו אשתו לעתיד.

ואם לא, אז יצא לו להכיר טוב עוד אחות, כי כל ישראל אחים

א. אהבה זה הדבר הכי דתי ומחובר לתורה שיש.. בכלל לא חילוני.

ואהבה זה הבסיס לחתונה. כשאהבה מגיעה בזמן הנכון ובתוך קשר אמיתי, היא נפלאה ביותר. עמובן עם שמירה על הגבולות וכו'

חשוב ביותר להגיע עם אהבה לחתונה, "ראה חיים עם האישה אשר אהבת". אחרי החתונה מטבע הדברים יש אתגרים, והאהבה נותנת את הכח והמנוע לצלוח אותם ולהביא את הקשר למקןם חזק יותר.

ולא לבנות על זה ש"הרגש יגיע אחרי החתונה", מכירה כאלו שזה לא הגיע, וזה עצוב וכואב מאד..

ב. חברה בגיל הלא נכון זה לא בריא ולא טוב, זה פוגע בהרבה תחומים. אבל כשמגיע הזמן הנכון- זה מצוין! כמובן, לא למשוך את הקשר, אלא שזה יהיה מוביל לחתונה, אבל בהחלט המטרה היא שהבעל והאישה יהיו החברים הכי טובים!

זה דורש לעשות איזה סוויצ' בהסתכלות, אבל בסופו של דבר, דרך התורה היא הדרך הטובה ביותר לזוגיות מאושרת וחזקה- האישה הנכונה, בזמן הנכון, במקום הנכון..

(ולא סתם הכרובים היו כדמות איש ואישה... זה הדבר הכי גבוה וקדוש!)

הבעיות בחברה בתיכון שהרבנים מדברים עליהן הן 

א. בזבוז הכוחות הנפשיים שמיועדים לזוגיות אמיתית. (לבני 16 לרוב אין בגרות רגשית לנהל מערכת יחסים בצורה נכונה)

ב. נפילות. (גם כן, הרבה יותר קשה ומאתגר בגיל שבו ההורמונים משתוללים)

כשיוצאים לצורך קשר אמיתי, בגיל בוגר יותר מתוך מוכנות להקים בית, סעיף א׳ כמעט ולא קיים, לפחות לא באותו אופן. לא מדובר על המד״שית המגניבה שזורם לך לשחנ״ש איתה עד 2 בלילה, אתה בא מראש בגישה של בחינה האם הבחורה מתאימה לך מבחינת הערכים, האופי, המידות, תפיסת העולם, שפה משותפת וכו׳. אתה לא נופל לסיטואציה הזאת וזורם אלא בא מתוך מודעות וחשיבה לטווח ארוך.

אני חושבת שאתה גם מתכוון למקרה של פרדה כואבת, וגם כאן יש הבדל בין חברה מהתיכון לחברה לקראת חתונה בגיל 23+ אחרי שכבר עברת ישיבה וצבא וכו׳. ברור שקשר לקראת חתונה הוא הרבה יותר עמוק, והרבה ויותר כואב להיפרד ממנו, זה בגלל שהוא גם משמעותי יותר. 

אבל עדיין הוא הרבה יותר מקדם אותך לקראת המטרה האמיתית שלך ובעל פוטנציאל, מאשר קשר שהוא מראש בזבוז זמן ידוע מראש.

גם חז״ל אוסרים לקדש אישה בלי שיראנה. ובתקופתם הייתה נהוגה תקופת אירוסין ארוכה שאולי אפשר להקביל אותה לדייטים של ימינו.

במישור היותר פרקטי, אף בחורה שהיא לא מחסידות מאוד מאוד סגורה לא תסכים בימינו להתחתן בלי להכיר קודם. ולהכיר כולל יותר מלשמוע מאבא שלה שדיבר עם הרב שלו שהוא העילוי של הישיבה וסיים את הש״ס בגיל 18. זה נחמד וזאת התחלה טובה, אבל יש משהו באינטרקציה בין שני אנשים שאי אפשר לחזות מראש לפי רשימת מכולת של תכונות של שניהם. מציאת חן היא לא רק במובן של מראה אלא גם לחבב (במינימום!) את הבן אדם עצמו. 

אתה לא יכול לקבל רשימה של תכונות של בחורה ורק על סמך זה להחליט להתחתן. היא יכולה להיות בחורה מצוינת על הנייר, אבל לא מתאימה לך מבחינת האינטרקציה בינכם ולא מעוררת בך רגש. בימינו הדרישות למעורבות רגשית בזוגיות הרבה יותר גבוהות בימנו, וכחלק מהעוצמות הגבוהות שאפשר להגיע אילהן בנישואים, זה מצריך תקופת היכרות וברור לפני כן.

אני יודעת שבסך הכל נסחתי מחדש את הטענה ״אתה צריך לראות שאתה אוהב אותה״, אבל זה בהחלט משמעותי. זה כמובן לא אומר שצריך להגיע לרמות היכרות עמוקות מידי בלי מחויבות כמו אצל חילונים שגרים ביחד, נוגעים וכו׳. והשאלה כמה היכרות צריך לפני החתונה תלויה בהחלט בתת המגזר שלך, אבל ברור שצריך היכרות מספיק עמוקה שתוכל הגיד שאתם מכירים אחד את השני ויכולים לקבל החלטה מושכלת.

בסופו של דבר זוגיות קשורה לאינטליגנציה רגשית ולתקשורת בין אישית, זה לא חישוב הלכתי קר של עלות מול תועלת, זה קשר עמוק עם בן אדם אחר. וכשאתה מחליט שאתה מוכן לזה אתה צריך באמת להיות מוכן לזה. קצת מצחיק לרצות להתחתן בלי לרצות קשר זוגי עם האחת שאתה בודק אם אתה רוצה להתחתן איתה.

דאמר רב יהודה אמר רב האסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך. 

היא העירה כיצד להבנתה התפיסה הדתית אמורה להיות והעירה שיש בכך בעיות:

אם הבעיות הללו נכונות, יתכן שהתפיסה הדתית שהיא הציגה שגויה.

אני בכוונה לא מתייחס למה בדיוק, כי באתי לעורר מחשבה ולא לתת תשובה. יש פה טווח לא קטן בפורום, אין סיבה דווקא שהמקום הדתי שלי הוא הכי נכון כאן

כתבו פה תשובות יפות על הקטע הכללי של דייטים אצל דתיים ואני מסכימה עם זה שצריך רגש לפני החתונה יחד עם שמירה על גבולות ההלכה ועל צניעות (שזה דברים שיפים גם לאחר חתונה), אבל בפרקטי בכל קשר מרגיש לי שזה משהו אחר בהתאם לאדם. ובאמת אני אגיד בהזדמנות הזאת, שלי אישית מפריע שבחורים מסוימים באים בגישה חברית מדי על ההתחלה כשאנחנו עוד לא מכירים. ישר מנסים להכנס לחלק ה"פאן". כאילו קצת דיסטנס... למה להתנהג בצורה זולה... אין צורך לנסות לעשות רושם של זורם. תהיה אמיתי. תכבד את עצמך ואותי. אני חושבת שזה מעיד הרבה על האדם. 

יש כאלו שזה עושה להן טוב. מספיק שהבחור פגש כמה כאלו ויחשוב שגם לך זה יעשה טוב.

ככל שהגילאים עולים גם יש מעט פתיחות בעניין הזה. נמאס לחזור כל פעם על שבלונת הפגישה הראשונה בפעם האלף אז מנסים לשבור אותה בכל מיני דרכים.

הפתרון הוא הרגיל - תקשורת. תגידי בעדינות שזה פחות מתאים לך בשלב הזה וזהו. 

מבינה... (אבל בכנות זה עצוב קצת) תודה😏

כולנו היינו רוצים להתחתן עם הראשון \ה שלנו.

לא זו מנת חלקנו. אז כל אחד מחפש את הדרך שלו להתמודד.

יש דרכים גרועות יותר להשתדל להיות נחמד לשניה. 

ילקוט שמעוני תהלים תשצד:
מטרונא שאלה את רבי יוסי לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לששה, ומאותה שעה במה הוא עסוק אמר לה יושב ומזווג זווגים איש לאשה ואשה לאיש, א"ל אם הדבר קשה יכולה אני לזווג מאה עבדים ומאה שפחות בלילה אחת, עשתה כך, עמדו והכו אלו את אלו ופצעו אלו את אלו זה אומר אני נוטל את זו וזאת אומרת אני נוטלת את זה, למחר שלחה וקראה לו וספרה לו כל הדברים, אמר לה אם הדבר הזה קל בעיניך קשה הוא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף מה טעם אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות...

מדרש זה המצטרף לעוד מדרשים דומים ממחיש את זה שנושא הזיווג הוא עול רציני ואינו רק בדיקת התאמה.

צריך סייעתא דשמיא מהקב"ה מזווג הזיווגים, אך ההשתדלות הנדרשת היא שתהליך הדייטים יהיה תהליך שבו נוצר קשר מסוים בין בני הזוג שהוא תהליך הזיווג.

קשר זה מתבטא גם בבחינה הדדית אך בעיקר בעצם מציאת החן שהיא מושג מורכב מהרבה אלמנטים דתיים, רגשיים ואישיותיים.

ואגב יש לדעת שבניית הקשר בין בני הזוג היא תהליך לכל החיים ולא רק בדרך אל החופה.