בינייש פתוחיותר כמו חטיפת נערות צעירות נגד רצון המשפחה, לפחות במקור...
ויאמרו הנה חג ה' בשלו מימים ימימה אשר מצפונה לבית אל מזרחה השמש למסלה העלה מבית אל שכמה ומנגב ללבונה. ויצוו את בני בנימן לאמר לכו וארבתם בכרמים. וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחלות ויצאתם מן הכרמים וחטפתם לכם איש אשתו מבנות שילו והלכתם ארץ בנימן. והיה כי יבאו אבותם או אחיהם לריב אלינו ואמרנו אליהם חנונו אותם כי לא לקחנו איש אשתו במלחמה כי לא אתם נתתם להם כעת תאשמו. ויעשו כן בני בנימן וישאו נשים למספרם מן המחללות אשר גזלו וילכו וישובו אל נחלתם ויבנו את הערים וישבו בהם.
אלו הפסוקים שלפני מה שציטטת..
"והעם נחם לבנימן כי עשה יהוה פרץ בשבטי ישראל"
טז ויאמרו זקני העדה מה נעשה לנותרים לנשים כי נשמדה מבנימן אשה
יז ויאמרו ירשת פליטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל
יח ואנחנו לא נוכל לתת להם נשים מבנותינו כי נשבעו בני ישראל לאמר ארור נתן אשה לבנימן"
כנראה העניין של לריב, זה במקרה שזה לא הבחור שהם ציפו לו...
זו עצה של הסנהדרין לבני בנימין, שהבינו שעדיף הפתרון הזה על מחיית שבט שלם.
ראיתי שערכת - הלשון לא משמע כך...
מה זה מבין אותך. הייתי שם.
אבל, בוא קח רגע,
למה זה טוב? אין בזה תועלת, לא רלוונטי בכלל, ואם אתה אומר שהיא לא דתייה ואתה כן, אז ב"ה שאתם לא ביחד כי לך תדע איזה פיצוצים היו הולכים אצלך בבית.
קשה להשתלט על הרגש, אבל עם הזמן ועם עבודה זה קצת מקל על העניין
תמשיך קדימה אחי
בע"ה תמצא מישהי הרבה יותר טובה עבורך.
וכדאי לנסות לנקות את זה מהראש.
זה ממש "לא תחמוד"..
גם אם אין בכוונתך לעשות דבר..
לא חושבת שזה קל להפנים את זה בלב -
אבל צריך לדעת שהקב"ה ייעד לך מישהי מדויקת בהרבה.
אולי זה קצת מעודד לדעת שיש מישהי מדויקת לך יותר ממנה..?
שזה מחלוקת ראשונים אם זה באותו איסור של לא תחמוד.
אבל מכל מקום אתה עובר גם על לא תתורו, ולכל הפחות על ונשמרת.
אז עשה לך עצמך טובה, ועבוד על שמירת המחשבה. ה' ישלח לך את שלך בזכות זה.
יש ספר שחיבר בעהמ"ח מתוק מדבש על הזוהר, הוא נקרא "שמירת המחשבה". הרבה מאוד נעזרו בו והשתנו להם החיים.
אשה זה זמני, אקסית זה לנצח.
ומבין אותך איש יקר,
אני חושב שהדבר הכי מועיל זה קשרים אחרים,
אפילו שאתה לא שם, אפילו בעצלתיים, גרור עצמך לשם
תרגיש מחוזר, תחזיר את הבטחון העצמי ולאט לאט תחזור להיות
מי שהיית ואפילו חזק יותר.
במהלך חיים שלמים, מה זה כבר משנה.
ואם ה' בחר להוציא אנשים מהחיים שלך, זה רק כי
הוא שמע שיחה שאתה לא שמעת.
ברוקוליאחרונה
אלו ניונסים מאוד דקים מתי זה משקף מתי זה לא ועד כמה זה משקף בכלל.
הכל משקף במידת מה - בערבון מגובל.
בתמונה וניסיתי והיה בסדר ב"ה
זה עניין של ניונאסים,
לפני הכל אדם צריך לראות עד כמה ואיך מראה זה משמעותי עבורו (לפעמים זה לא ברור לאדם עצמו, זה דורש בירור מסויים לפעמם).
אחרי שאדם הבין את המשמעות של מראה עבורו הוא צריך לבחון בערך אלו חולשות יש לו בנושא ולבחון את הגבולות של עצמו. זה לא מדע מדוייק. אבל יש פעמים שלבנאדם יהיה תחושה חד צדדית, לאחד הצדדים.
בסופו של דבר ההכירות עם בנאדם זה משפיע על המראה ללא ספק (לא סותר את זה שיש מקרי קיצון)
באופן כללי ככל שבנאדם שיותר גמיש, בכל נושא, זה ממש עוזר לו.
משהו שגורם לסלידה באופן טבעי רפלקסיבי
או למשיכה טבעית ראשונית.
וקרה גם הפוך.
הרבה פעמים תמונה לא משקפת
אלא אם כן זה משהו חריג או קיצוני שברור שמפריע.
אבל גם היום -
אני מגלה שאנשים יפים פי מאה מהתמונות שלהם.
בכל מקרה - אם כתבתי שזה קרה המון, כנראה שפגשתי אותם.
אחרת איך אדע שהתמונה עשתה להם עוול?
כי זה משנה..
את מתכוונת למשל למשהו כמו "חניכיים גבוהות"?
אם זה משהו שדוחה אותך - באמת לא כדאי לצאת..
יש לך אחלה מסננת..
"דַּע, כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ תַּכְלִית
וְלַתַּכְלִית יֵשׁ עוֹד תַּכְלִית אַחֵר גָּבהַּ מֵעַל גָּבהַּ
לְמָשָׁל: תַּכְלִית בִּנְיַן הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָאָדָם מָקוֹם לָנוּחַ
וְתַכְלִית הַמְּנוּחָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בַּכּחַ הַזֶּה לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם..."
ליקוטי מוהרן י"ח
המנוחה. זאת העבודה הכי קשה כיום
"מנוחה שלמה שאתה רוצה בה
יכירו בניך וידעו כי מאיתך היא מנוחתם
ועל מנוחתם יקדישו את שמך"
מרוב שזה כיף הזוג מתחלק בזה
הצלחתי להבין שאתה רציני...לבריאות.
וגם של תפיסה כוללת של תכלית החיים והבית מסביב לתפקוד המעשי הרגעי
כל מושג צריך הרחבה מיוחדת
בס"ד
שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ: שֶׁהַצַּדִּיק הַגָּדוֹל, בְּהַדִּבּוּר שֶׁהוּא מְדַבֵּר, נִכְלָלִין בּוֹ כָּל הַדִּבּוּרִים הַצְּרִיכִין אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל. וְזֶהוּ (דְּבָרִים א): "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל". שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁדִּבֵּר מֹשֶׁה נַעֲשָׂה מִמֶּנּוּ דְּבָרִים אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. כִּי כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מָצָא בּוֹ מַה שֶּׁצָּרִיךְ כַּנַּ"ל.(שיחות הר"ן שיחה ר"צ).
rabenubook.com
או רק חלק מהדברים באים לכולם? אני הולך על האופציה השנייה נראה לי יותר הגיוני.
מדובר פה על מקום מגורים, לא נישואים ומשפחה...
ולשיטתך לא היה לך להביא ראיה מהפסוק שהבאת אלא מ"יִתֵּן ה' לָכֶם וּמְצֶאןָ מְנוּחָה אִשָּׁה בֵּית אִישָׁהּ וַתִּשַּׁק לָהֶן וַתִּשֶּׂאנָה קוֹלָן וַתִּבְכֶּינָה." (רות, א', ט')
ובדומה לדברי ר' נחמן, גם הפסוק מראה שמנוחה אינה תוצאה של נישואים אלא שביתו של אדם יכול להיות מקום מנוחתו (כמו הביטוי ביתו של אדם הוא מבצרו).
אחת הבעיות המרכזיות בנישואים בימינו היא שאנשים חושבים שהמטרה של נישואים היא כיף ומנוחה וזה יוצר להם הרבה, הן לנשואים והן לרווקים אתה יכול להרחיב על זה בכתבה שפורסמה בימים האחרונים בערוץ 7 ודיברה על זה, אם תרצה אוכל לחפש אותה...
דַּע, כִּי לְכָל דָּבָר יֵשׁ תַּכְלִית וְלַתַּכְלִית יֵשׁ עוֹד תַּכְלִית אַחֵר גָּבהַּ מֵעַל גָּבהַּ לְמָשָׁל: תַּכְלִית בִּנְיַן הַבַּיִת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לָאָדָם מָקוֹם לָנוּחַ וְתַכְלִית הַמְּנוּחָה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל בַּכּחַ הַזֶּה לַעֲבד אֶת הַשֵּׁם וְתַכְלִית הָעֲבוֹדָה וְכוּ' וְתַכְלִית שֶׁל כָּל דָּבָר הוּא מְחֻבָּר לְהַמַּחֲשָׁבָה וְהַשֵּׂכֶל יוֹתֵר מֵהַדָּבָר, שֶׁזֶּה הַתַּכְלִית [מושג באמצעותו ו] בָּא מִמֶּנּוּ וְקָרוֹב הַתַּכְלִית לְהַמַּחֲשָׁבָה בְּקֵרוּב יוֹתֵר מֵהַדָּבָר כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה נִמְצָא שֶׁהַסּוֹף וְהַתַּכְלִית הוּא תְּחִלָּה בַּמַּחֲשָׁבָה וְקָרוֹב לָהּ וּמֵהַתַּכְלִית נִשְׁתַּלְשֵׁל הַמַּעֲשֶׂה לְמָשָׁל: כְּשֶׁעוֹלֶה בְּמַחֲשָׁבָה לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בְּוַדַּאי הַבַּיִת אֵינוֹ נִבְנֶה בְּבַת אַחַת אֶלָּא צָרִיךְ לְהָכִין עֵצִים וּלְסַתֵּת וְלִבְנוֹת כָּל עֵץ וָעֵץ לְפִי צָרְכּוֹ וְאַחַר כָּךְ נִבְנֶה וְנִשְׁלָם הַבַּיִת נִמְצָא שְׁלֵמוּת הַבַּיִת שֶׁהִיא תַּכְלִית הַבִּנְיָן וְסוֹפוֹ הָיָה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה נִמְצָא שֶׁהַתַּכְלִית הוּא קָרוֹב לַמַּחֲשָׁבָה בְּיוֹתֵר מֵהַתְחָלַת הַמַּעֲשֶׂה
תכלית שולחן הוא לאכול עליו
זה אומר שתכלית הנישואין לאכול?
ד"א
גם רווקים גרים בבית..
והעמל מביא מתיקות..
בטח במסגרת הנישואין.
שלום לכולם!
אז החלטתי ללכת לאימון/הדרכה לחתונה וקיבלתי המלצות על מישהו שלא פנוי בשבוע-שבועיים הקרובים
אממה? רוצים להציע לי מישהי, ואני מתלבט אם בכלל לשמוע..
מה אומרים?
ובכללי, מישהו פה היה באימון או הדרכה ויודע לתת דגשים? או שלזרום עם זה?
לדגומא - אם אתה לא סגור על מה אתה מחפש - אז אולי כדאי שלא תתחיל קשר..
לגבי השאלה השנייה, אני אישית לא הייתי באימון, אבל נראה לי שטיפים מאחרים פחות רלוונטי - בסוף זה אימון עבורך...
הרב חיים קורץ 0506743539
אם זה כך? (:
מניח שלא ניסית אף פעם להגיע לחתונה שלה לבוש בשמלה לבנה (:
כמ"ש, נשים, עם בפני עצמן הן.
לא יודע כמה זה קיצוני אצלם אבל בהחלט קיים.
אני חושב שלבנים הרבה יותר קל להבין שמדובר בשני אנשים שונים (אתה והחבר המאורס) וכל אחד והחבילה שלו.
נראה לי שיש פה בפורום הרבה יותר פוסטים על בנות שמתקשות כשחברה מתארסת מאשר בנים שמתקשים שחבר מתארס (אם בכלל קיים...)
הגמרא במגילה (י"ג ע"א) אומרת שאין אשה מתקנאה אלא בירך חברתה. יכול להיות שזה המקור
אלירז
אלירזחיות צבעוניתהאטורי האנזו
אין לי מושג על מה את מדברת (:
אבל באמת חושב שזו ברכה.
משהו שנלקח מהמון אחרים ואולי בעל כרחם.
זה מה שיש ועם זה ננצח (:
מחפשת111אחרונההעולם של להיות ילד או להיות מבוגר מורכב מהמון רכיבים
יש את היכולת להשתטות ולהיות לא אחראי
יש את התחושה שאני לא אחראי על העולם מסביבי, שאני צריך שיעשו בשבילי
יש את התחושה שכל העתיד לפני
יש את התחושה שאני צריך אישור מהסביבה (האם דברים קורים לך, או שאתה "קורה" להם?)
יש את התחושה שלא סגור על עצמי
שיכול לשנות כיוון פתאום, או לקחת יום חופש כי בא לי
שכולם מסביב הם אנשים מבוגרים ואני מחוץ לחברה הזאת, אני עדיין נער
לא יודע למה התכוונת. אבל ברור שלהיות רווק הולך הרבה יותר טוב עם רוב התחושות האלה (נראה לי די ברור למה, יכול לפרט לגבי כל תחושה למה היא "רווקית")
משפט שהתחברתי אליו לאחרונה ונראה לי קשור - ילדים לא יכולים להבין באמת דיסטופיות (ז'אנר של סיפורים שבהם כל העולם המוכר נהרס), כי חסרה להם התחושה של הקביעות בעולם, של השליטה, שיש לך עבודה-בית-משפחה. ולכן הם לא יכולים להרגיש מה זה שאין לך את כל אלה.
"ההסתבכות מתחילה כשרווקים ורווקות מצפים לאינטימיות רגשית עוד לפני הנישואין, וכאן יש סתירה, כי האינטימיות הרגשית הזו סותרת את הראייה שמודדת בני אדם עם יתרונות וחסרונות. יש משהו במערכת של הדייטים שהוא מאוד צרכני, אתה נורא עסוק בלמדוד את השני, אבל כדי שזוגיות תצליח אתה צריך לתרגל יחסים, לא למדוד את האחר. בקרב האנשים ששוחחתי איתם יש כאלה שמעולם לא היו במערכות יחסים, אלא רק בדייטים. לכן הכול כאן מורכב – ההפרדה המגדרית, הרשימה הצרכנית, הרצון באינטימיות. כל אלה מתנגשים".
זאת בחירה.
אני רואה את זה בהמון תגובות כאן - אנשים מתלוננים על המציאות, כשבעצם הם מסבירים שהם יוצרים את המציאות הזאת.
אולי זה תלוי אופי, אבל לדוגמה (מתייחס לדיון בשרשור אחר כאן) - תרבות המערב לא חייבת לגרום לחיפוש להיות קשה יותר. להיפך, מי שמתרגל לדבר עם בנות, יכול להיות לו יותר קל להתחבר אפילו למראה של מישהי חדשה. זה לא תוצאה הכרחית
אותו דבר - בן אדם מחליט אם הוא יוצא לדייט "צרכני" או לדייט "של מערכת יחסים". זאת בחירה שלו.
ברור שאם מתנהלים לא נכון אז התוצאה לא נעימה. אבל זה תמיד ככה. גם אם אתה לא יודע לבשל ותנסה לבשל, התוצאה תהיה לא נעימה. ולכן צריך ללמוד מטעויות - עשיתי משהו, זיהיתי שזה לא עשה לי טוב, נעשה משהו אחר או לפחות בדרך אחרת
לא גישה שכלתנית צרכנית של רשימת מכולת
ולא גישה של עכשיו מערכת זוגית מפותחת
צריך פשוט לחדד את החושים של האנטלגנציה הרגשית, לפתח חושים רוחניים
ולהתחיל להרגיש ולהבין איזה אנשים קשורים אליי
להבין איפה אני מרגיש טוב יותר, איפה האני שלי יוצא בצורה הטובה שלו, היפה שלו, והמוצלחת שלו...
עם אדם x או עם אדם Y
ברגע שקולטים את זה, אז לא צריך להיפגש 3 חודשים, לא צריך רשימת מכולת, ואין מה להתבלבל(יש אנשים שקולטים את זה אגב בחוסר מודעות וב"ה שמחה בשבילם, אבל לא כולם ככה.. הרוב צריכים לעבוד על זה...
בן אדם עם יכולות רגשיות של תפוח אדמה לא יכול להיות משורר. הוא יכול לתת לי מתכון מהמם של צ'יפס, אבל אמנות זה לא הקטע שלו.
אם באמת בן אדם מחפש "לפתח מערכת יחסים משמעותית עם מישהי שגוון השער שלה הוא בדיוק משהו מסוים והגובה שלה הוא מדוד על חצי סנטימטר" אז הוא מחפש שני דברים שונים שמקטין משמעותית את הסיכוי למצוא את שניהם יחד
ששדכנים רגילים לדבר בשפה של רשימת מכולת, ואז גם אם אתה מעוניין לדבר בשפה של מערכת יחסים, זה פשוט לא יצליח כי אין לך עם מי לדבר
בפועל- שידוכים לא בהכרח עובדים ככה...
כלומר יש מצב שכן, אבל ממה שאני רואה, שדכנים לא הכי מצליחים לייצר הרבה חתונות...
אם היה שדכן שרואה קצת יותר פנימיות ומרגיש קצת אנרגיות של אנשים- אוהוו אז התחלנו לדבר... (מחפשת אחד/ת כזה...)
ולא קשור מאיפה ואיך הגיע השידוך, תמיד אפשר ליצור קשר מדהים ועמוק. זה תלוי בזוג, לא בשדכן בכלל ולא באופן ההיכרות
בצורה מאוד מאוד יסודית
(בעצם הרבה מהנושאים שם עולים פה בפורום כמה וכמה פעמים בדרכים שונות)
הכי כאב לי, ועד היום זה כואב לי
הפער בין מה שרבנים אומרים על זוגיות וחתונה (גם מהציבור הדתי לאומי!!!)
לבין מה שבפועל בחורים ובחורות רוצים
ולא כולם מעיזים עדיין לדבר על זה, בטח שלא בפומבי
ואז נוצר או בלבול, או סתירות פנימיות, או טעיות שאנשים עושים ומתגרשים אח"כ
באמת מה שרווח היום שרבנים בדעה שמספיק כמה דברים בסיסיים ואפשר להתחתן
ובפועל אנשים מחפשים הרבה הרבה מעבר לזה! אהבה עמוקה, חברות, אינטימיות ולא רק שותפות נחמדה עם שאיפות דומות....
ועדיין מאוד מאוד מזכירים את נתינה= אהבה בלי להתייחס לעניין של חיבור וכימיה, ומשיכת הלב (ראיתי בודדים שהתייחסו לזה וגם זה בעדינות ממש, יותר מזה ראיתי רב שכתב שמשיכה זה לא משהו שצריך להתייחס אליו. אני יודעת שזאת דעה אולי לא מקובלת אבל זה רב חשוב, וחייבת לציין שזה לא מוריד לי מהערך שיש לי לתלמידי חכמים חלילה או מהאמונת חכמים שיש לי... אבל עדיין כואב שנוצרים סתירות כאלו)
וקשה, קשה שכאילו יש איזה שדר סמוי שאפשר להתחתן עם כל אחד כמעט והמטרה היא לא האהבה שתיהיה שם או החיבור אלא לבנות בית עם ירא"ש וכל זה.. שזה נכון כמובן אבל לא פרקטי למה שקורה היום בשטח...
אבל לא מסתדר לי, איך אפשר להיות שמחים שאתה לא שמח בזיווג שלך? איך אפשר לעבוד את ה' שמשהו מעיק עליך כל כך בתחום הזוגי? אנשים לא יכולים להעלים עין מזה גם אם הם ממש ירצו ויעבדו על זה...
וזה שוב מתחבר לי לפער שיש בין העולם החסידי שלא מספיק נותנים שם מקום למודעות זוגית ורגשית והתאמה על סמך נתונים של חיבור ורגש... לבין העולם הדתי לאומי עד לעולם החרדי....
כואב שאין אחידות ועדיין אין מספיק מודעות.
לא אומרת שזה בהכרח יגביר את קצב החתונות
אבל כן ימנע הרבה עוגמת נפש, הרבה כאב לב....
לא מסכימה שתרבות המערב היא הגורם לבלבול או לבררנות.. (אולי אצל אנשים שטחיים...)
אני חושבת שבאמת יש רצון מאוד עמוק אצל אנשים לדיוק פנימי בחיבורים שלהם עם אנשים
וזה לא מתבטא רק בזוגיות, זה מתבטא בהכל- בקריירה, בעבודת ה', בחיפוש הפנימי אחר התכלית
זה דור כזה שיש לו יותר פניות נפשית להתדייק
ולכן מחפשים חיבור שירגיש שלם , לא אדם מושלם, אלא הרגשה של זה נכון לי וזה טוב לי מכל הבחינות מבחינת רגש ומשיכה וחברות ואבא טוב לילדים, ורוחניות ומטרות וכו'.
אנשים מחפשים אחדות והרמוניה.
(אולי לא כולם מודעים לזה, ולא כולם בהכרח במקום הזה, אבל הרבה בכיוון, לפחות ממה שאני שומעת...)
*וביצה של רווקים דתיים זה פשוט נורא בעיניי...
*והקטע שיש פערים בעולם הדתי לאומי בין הגבר לאישה בגלל שגבר עדיין בהסדר ואישה מתחילה כבר תואר- לא חושבת שזאת הבעיה. הגברים הדתיים לאומיים מאוד מאוד פתוחים (אני לא מדברת על דוסים סגורים). הבעיה אולי אצל בחורים תורניים ששמרו על עצמם ממש, וכמעט ולא היה להם קשר עם אישה (בקושי במשפחה).
אבל האמת לאמיתה היא שהבעיה היא לא כמה נחשפת לדיבור עם נשים (אולי קצת)
הבעיה היא רמת האנטלנגציה
שלא תמיד דואגים לפתח בישיבות. כי מתעסקים בעיקר בשכל שכל שכל, גם עבודת המידות נלמדת (ככה נראה לפחות) ממקום של שכליות ולמדנות ופחות לב ורגש ונפש... (יש ישיבות שכן, לא רוצה להכליל)
בעולם החילוני עצם האינטרקאציה המרובה של נשים עם גברים אוטומאטית מפתחת את היכולת הזאת לדעתי... (ובכללי להתנסות בקשרים זוגיים...)
אבל לגמרי אפשר לפתח את זה גם בלי חברה מעורבת (שבכח חלילה מנסים להגיד ברמז שאולי יש כאן טעות וצריך קצת יותר לערבב בין בנים לבנות...)
הבעיה שזה מאוד תלוי בחינוך, בשיח בבית, בשיח בישיבה.
ולדעתי כן, בנים צריכים ממש להשקיע זמן בזה, כדי לצמצם פערים עם הנשים...
והגישה לעולם הנשי, גם מאוד מאוד תלוי בחינוך הבית. וזה לדעתי לא משהו שבהכרח צריך לדבר עליו בפומבי, כלומר לא צריך להשליך את כל האחריות על הישיבות...
צריך בעיקר שהורים ידעו איך ליצור שדר מסוים ואווירה מסוימת של טבעיות ואנושיות בין נשים לגברים.
ואני מכירה משפחה חרדית למהדרין אשכנזית ליטאית שהילדים מצד אחד לא נחשפו לחברה מעורבת אבל יחסי אנוש שלהם עם בנות הוא מצוין ומשדר מאוד טבעיות ונינוחות
"עבד ה' הוא לבד חופשי"
כשאין שעבוד למשהו שמחוץ לעולם ("יראת שמיים") אז הלב נתון בהבלי הזמן ובררת המחדל שם (אם לא עבד פנימית) היא שלילית השרדותית
בתאריך י"ג באב תש"פ 11:03
רבי נתן מברסלב אומר שכול עוד לא מתייאשים אז יחזירו לנו את כול האבידות שלנו בעזרת ה! ה איתנו!
אולי מעיפים מבט בשורה הראשונה
קוראים "עבר עריכה על ידי בזמן הקרוב".
עוברים שוב על שם הניק
עוצמים עיניים, נושמים עמוק
ומשתכנעים 
קראתי כתבה היום... מעניין אותי דעתכם:
"לכל אלה שלא קוראים שיעורים של הרבנית ימימה מזרחי-
היא סיפרה באחד השיעורים שלה לפני כמה שנים על רווקה דתיה בת 27 שהתאבדה בליפתא. בעקבות הסיפור הזה ראיתי מכתב שבחורה כתבה ופירסמה בפייסבוק.
הנה הוא:
שיעורה של הרבנית ימימה מזרחי שתחי´ השבוע היא סיפרה על בחורה מדהימה מבית אל שחייה הסתיימו בטרגדיה נוראה.לבחורה הזו קראו צִבְיה, בסך הכל בת 30, מלאה מצוות כרימון, אם בהתנדבותה שנים עם ילדים חולים, אם בשידוך זוגות, אם במעורבות קהילתית ועזרה לחברות במשבר. אך את המשבר האישי שלה צביה לא יכלה לסבול, את הרווקות האישית שלה היא לא יכלה לשאת וזה פצע אותה פצע עמוק בנפשה עד שבלילה סגרירי וקר היא נטלה את חייה במעיין הליפתא.הרבנית ימימה הלכה לנחם את משפחתה ומצאה משפחה חמה וגדולה, משפחה שורשית וטובה מרובת אחים ואחיות שסיפרו על האחות המדהימה שלהם, כמה הייתה טובה ונפלאה, וכמה ליבה נשבר מהרווקות. הם כולם יודעים מה הרג אותה, הם יודעים שזה לא דכאון ולא רחמים עצמיים, ליבה הטהור נשרט שרט עמוק עד שנשבר כליל.הסיפר הכואב הזה היכה בי בעוצמה ופצע את ליבי עד זוב דם, כי אני יודעת היטב שהחברה הדתית, על כל מעלותיה, עושה טרור לבניה ובנותיה שטרם בנו בית והקימו משפחה עם בחיר/ת ליבם. אומרים שהדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות, ואין משפט טוב מזה לעניין הרווקות בחברה הדתית. רווקים דתיים מקבלים יחס של חולה קשה ל"ע. המבטים המרחמים, האיחולי ה"בקרוב אצלך" הנאמרים בספק נחמה ספק דרבון, שממש לא חסר לנו אגב. כל מיני הצעות שונות ומשונות של סגולות, שדכנים, והכרזות נוקבות כדוגמת: "תפסיק/י להיות בררן/נית." "זה מה יש" ועוד מיני תופינים ומרגליות.הרווק הדתי מבין שכדאי לו להתחתן, גם אם לא רק לשם השמחה שבעניין, אלא כדי להוריד את הקלפטעיות והדודות מהצוואר שלו. ברגע שעברת את גיל 25, קיבלת אות קין על המצח- "רווק מאוחר/מתבגר." היום כבר קוראים לזה "תופעה" אגב השמעת צקצוקי לשון וקירוב גבות. זו ממש תופעה. תופעה של בורות, של טמטום ושל התעלמות מהנעשה בשטח.כי הדור של היום הוא שונה. הוא דור שמחפש את עצמו, שמבקש לחוש מימוש עצמי והתקרבות לעצמו ופחות למטרות ולאג´נדות שמציבה לו החברה בה גדל. מבלי להיכנס ליתרונות ולחסרונות שבעניין, יש צורך להדגיש את ההבנה הפשוטה כי בד בבד עם התפשטות המודרניזציה גיל הנישואין הולך ומאמיר. הגלובליזציה משפיעה גם על צעירי וצעירות הכיפות הסרוגות וכבר לא קל כל כך למצוא את החצי השני. מחנכים אותנו לא רק להתחתן בשנות העשרים המוקדמות כי אם גם להתפתח אקדמית ותעסוקתית, להתחתן עם "זיווג הגון משורש הנשמה" ולמצוא "את שאהבה נפשי" אבל גם להתפשר, לראות את הטוב באדם השני אבל לא לקחת מישהו עם יותר מדי בעיות, לשאוף שיהיה קובע עיתים לתורה אבל לא לשפוט לפי גודל הכיפה ועוד המון מסרים כפולים המרחיקים את האדם מהמיית ליבו וקולו הפנימי.צביה המתוקה, העדינה הטהורה נפלה בין הכסאות. החברה בה גדלה, בה אני וחבריי גדלנו, שידרה לה שהיא נפלאה ומקסימה אבל עד שלא תתחתן חייה אינם חיים של ממש, היא אינה "מממשת את עצמה" ומשהו בה פגום כל עוד אין לה מטפחת צבעונית על הראש. אם מי מכם חושב שמדובר בהגזמה אני יכולה להבטיח מניסיוני האישי שזו בדיוק ההרגשה שמקבלים כשלא מתחתנים.אני קוראת לכולכם להפנים את הטרגדיה של צביה ומשפחתה כנורת אזהרה אדומה מאוד ולהתחיל לקבל כל אדם באשר הוא אדם, לא לשפוט אנשים לפי הסטטוס המשפחתי כי אם רק לפי טוב ליבו ומידותיו.כפי שהיטיבה לומר הרבנית ימימה, לבנות בית זה לא הכל, שמחה זה הכל."
מה דעתכם?
כמובן שלא עליה חלילה, מאחלת לה רק טוב, אבל באופן כללי על התופעה (לא לדבר לגופו של אדם..)
חשוב להבדיל בין רצונות של אחרים לבין רצונות של האדם עצמו.
הפוסט הזה הוא האשמה של החברה כאילו החברה יצרה את שני הצדדים של המלכודת. הרבה פעמים זה ממש לא כך - האדם עצמו יודע מה הוא רוצה, והחברה הופכת את זה למלכודת. לפעמים האדם עצמו משתכנע בצדק או שלא בצדק בשני הצדדים (הרי הגזמה לשום צד היא לא טובה)
היה קורה?
האם מתאבדי "אהבה נכזבת" זאת המצאה של הציבור הדתי?
האם אנשים שאיבדו את הטעם בחייהם הם תופעה של הציבור הדתי?
הערכים של הציבור הדתי מבליטים את הסוג המסוים מאד הזה של תסכול, אבל הם מבליטים תסכול קיים
מאמינה שבמגזר החילוני למשל זה יקרה פחות עד לא בכלל לבחורה בת 27...
במסגרות שונות היא מופיעה בצורות שונות
וודאי שיש מה לשפר
מה שרציתי לומר הוא שבכל חברה יש אנשים מתוסכלים, כל סולם ערכים ישאיר אנשים שנכשלו - אם אין כאלה שנכשלים, אין משמעות להצלחה (זה לא מדויק, כי אם יש כמה סולמות ערכים שונים, אולי כל אדם יכול להצליח בסולם מסוים או באיזון מסוים ביניהם).
אז אפשר וצריך לעודד שיפור והכלה והבנה, אבל מצד שני צריך לזכור שתמיד יישארו כאלה שלא הצלחנו להציל
עמידה בו גורמת להתאבדות,
או מעבר לזה- חברה שמייצרת סולם ערכים נוקשה מאוד, עם אפס גמישות.
