פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 400)

כי זו מטרת התפילה, אבל כדאי להוסיף "אם זה טוב לי", כי פעמים רבות אנו בטוחים שתכונות מסויימות וכדו' מתאימות לנו וזה לא באמת הכי טוב לנו, והקב"ה מכיר אותנו הכי טוב יותר מאשר אנחנו את עצמנו.

צדדים. והעיקר במדרגה הכי גבוה של התפילה היא להתפלל על צרכי השכינה, כמו שמביא ר' נחמן, שכל חוסר שיש ליהודי זה חוסר שיש בשכינה ועל זה צריך לכוון.

מה ה' עושה בזיווגים, זאת שאלה שקשה לענות עליה... זה אחד מהדברים שהקב"ה עוסק בהם מאז בריאת העולם. משמע שזה לא דבר פשוט.

אבל כל תפילה שלך עושה פעולות רבות לשיפור מצבך הרוחני והגשמי ובכלל זה להתקרב לחתונה ולחיים שלמים.

אבל לשאול מה *אתה* עושה, ואז להגיד שהשאלה לבנות *כמובן* זה לא תקין..

שהבנות יגידו מה הן מצפות שהוא יעשה (וכשהן מדברות אליו: אתה)...

לא מה הן עושות...

ודו"ק.

זה עדיין לא תחבירי..
אגב אין צורך באמת להגיב על כל תגובה.. במיוחד אם היא צינית..

אם נעשה לה עוול והיא פורקת עליך מה שקרה לה .. אתה לא יכול להגיד לאשתך שקט לשון הרע
זה קצת צביעות היא נעלבה והיא חייבת לשתף מישהו.. ואני בטוחה שהיא לא שמחה שהיא מדברת לשון הרע..
אז יוצא מצב שגם פגעו בה וגם היא מדברת לשון הרע שלא כל-כך מיוזמתה וגם היא אשמה..
עדיף להגיד לה אשתי היקרה אני שם לב שפגעו בך מאוד זה באמת מצב לא נעים.. אולי תגידי לאותו אדם שהוא לא היה בסדר?

בזמן הפנוי אפשר ללמוד הלכות לשון הרע

אם היא מדברת לשון הרע סתם על אדם שלא עשה לה כלום זה אפשר להעיר

בכל מקרה כתבתי את דעתי

בפירוש מי עשה לה אותו בשם שלו... ("חברה שלי") 

כשאני חושב על זה אולי כדאי לבקש ממנה להגיד ככה בפירוש לפני שיהיה צריך לומר לה תוך כדי שהיא משתפת משהו בסערת רגשות.

ישנה בעיה, שאם הוא יגיב "וואי, כמה לא בסדר" וכדו', יהא לזה דין לשה"ר שהוא אומר לה.

(כך נפסק בח"ח)

ויצטרך להזהר להביע רק רגשות הכלה כלפיה ("וואי, כמה קשה, אני ממש מבין אותך") ולא הבעת דעה על הנעשה.

אני בדר"כ לא עונה שמשהי בדייט (וסתם באופן כללי) מספרת משהו שאני לא רוצה לשמוע... ממשיכים את השיחה ולא עושים מזה עניין.

 

אני לא מחפש להיות מי שנותן תעודת כשרות לבת הזוג ולכן אני לא רואה את ענייני בזה, זה קשור אליה, לא אלי.

אני יכול לשדר לה מה נעים לי לשמוע ומה פחות.. הכל בתאקט בחיוך, באהבה ורצון טוב.

כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו

ולא יאסור את המותר

מה המטרה של התוכחה?

שהבית יהיה יותר עם יראת שמיים. להרבות יראת שמיים בביתך בודאי שזה דבר מבורך ומחוייב.

 

אך אם תעיר לה, היא לא תשמע אליך, כי זה נושא סופר רגיש. זה דבר שלה מול עצמה - 

כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע – ויקישיבה

 

 

ראיתי אנשים שלא בקיאים בהלכות לשון הרע עוצרים שיחה מחוסר הבנה מה זה לשון הרע...

לרוב זה באמץ לא עובד,
ומשתדלים לא להנות.
פעם כששאלו אותי, נתתי ברקס די קיצוני,
אבל היא דווקא ממש העריכה את הכאפה הזאת..

בפשטות זה לא נכון.
אם היא מספרת בעילום שם ופרטים זה משהו אחר..

תתנהג לפי איך שאתה מרגיש את האדם שמולך...!!!!!

מה את עושה שחברה טובה אומרת לך לשון הרע? זה לא דבר פשוט. זה קשה.

התנהלות מול רגישות לחבר ורגישות לערכים.

בהתחלה זה להראות פנים כאילו משהו כאן לא מוצא חן בעיניי ולא מסתדר לי ולא נעים לי...

(כמו מבוכה קצת כזה...)

ואז בעדינות כזה "רגע רגע חכי, יש מצב זה לשון הרע..."

לפעמים כבר נזרק הלשון הרע ואז זה באסה של החיים...

וזה פשוט ליידע שהיה כאן לשון הרע ולהבא כדאי שניזהר 

אני באופן אישי מנסה להמשיך בלי להעיר בכלל אלא אם אני מרגיש ממש פתוח עם הבנאדם וגם אז זה לא נראה לי שייך.

אם אני יודע שהוא רוצה שאני יעיר לו אז בטח שאני יעשה זאת אבל בדר"כ זה לא המצב במודע באותו רגע..

באמת יש אנשים שהשיח מובנה על דברים לא כ"כ גבוהים וזה קורה יותר ואני לא אוהב לדבר איתם כ"כ.

אתה יכול לומר בעדינות שזהו לשון הרע~
אין בכך כל פסול.

רק כך בחשבון שלפעמים אנו צריכות לפרוק ומדברות לשם הפריקה,
ולא שמות לב איך אנו גולשות ללשון הרע.
אז תסלח לה מראש אם בלי לשים לב היא ממשיכה אחכ..
תוכל לומר לה שוב שזהו לשון הרע, ואינך רוצה לשמוע.

בהצלחה~
שבוע מבורך.

אם מישהו מספר לידך, ולא נעים לך לשמוע, אתה יכול להביע סלידה, להתעלם בדרך שמבהירה שלא קיבלת וכו'.

לא חייב להשתיק את המדבר, במקרים שאי אפשר או שזה פוגע.

 

וכשזה בא מתוך פריקה, היום שמעתי ממגיד שיעור בחפץ חיים, שזה תלוי בעיקר בכוונת המספר.

"אוי כמה פלוני אדם רע שעשה לי עוול", זה לשון הרע.

"אוי כמה נפגעתי מפלוני שעשה לי עוול", זה נכנס תחת הרעיון של לפרוק.

וכמובן שיש עוד תנאים, אני לא מונח מספיק בסוגיה.

 

בעיקרון אתה יכול לשאול פוסק ולמצוא פתרון יותר יצירתי מלהשתיק את הדובר.

צריך לשאול רב. כי יש ממבים שאפשר לשמוע ויש מצבים שלא

ב"ה עוד לא יצא לי לשמוע אותם, ואם חלילה אתקל בזה אז אסנן אותם על הסף..

שמעתי אותם יותר מפעם אחת.
ואלו שאמרו אותם לא הבינו בכלל שזה פוגע.

לא נכון לבוא לקשר מתוך הרגשה של התפשרות.
אני כן חושב שמתוך האדם עצמו צריכה לבוא חשיבה של ייעול ומיקוד. יכול להיות שהוא "יתפשר" על דברים אבל לא מתוך תחושת התפשרות. וזה חשוב. תחושה כזו יכולה לפגוע בהמשך כשיש קשיים וכו'.
אמירות כאלה ואחרות הן הזדמנות לבחון האם יש מה לייעל ולמקד או שמא הכל בסדר ופשוט צריך הצעה מתאימה יותר. הרי באותה מידה שצריך לעשות השתדלות, א"א לכופף ולהכריח את הקב"ה..🙂

בקיצור, הדברים האלה נכונים אולי אבל צריכים להגיע מהאדם עצמו.

אני למשל התפשרתי במחשבה על כמה עניינים
אבל עכשיו בקשר אותם העניינים מציקים למרות שהתפשרתי כבר..

בא.
הצעה לניצול התקופה - לקראת נישואין וזוגיות

בגדול המחשבה צריכה להיות מה חשוב לי ומה פחות, מה נצרך ומה פחות. וממילא נבין שגם אם אין הכל, יכול להיות טוב. אפילו טוב מאוד!

אגב, הטוב שבקשר הוא לא נתון! עובדים עליו - עושים אותו ליותר טוב. מחפשים בסיס לטוב, לא את הטוב הרצוי (אלא א"כ החלומות ממש קטנים..)

בהצלחה!!

שווה לעבוד.

אני תמיד מוכן לשמוע אפשרות שאולי אני טועה במשהו... זה רק יקדם אותי לעבר המטרה.

קורה שלפעמים אומרים את זה בדרך של זלזול בעצם הדרך שלנו וזה באמת פוגע

אבל בדרך יפה - אני מוכן לשמוע, למה לא. 

 

לכן אני אקשיב למה שנאמר, ואחשוב על זה ואבדוק אם זה נכון

אולי אני צודק, ואולי אני סתם מתעקש וסובל, וחבל. 

 

קשה לי המחשבה שאתפשר על אשתי, עוד יותר קשה המחשבה שאשתי תגיע לקשר מתוך תחושה של ויתור, "טוב נו מה נעשה הגיל וזה.."
הדבר הכי חשוב בחיים, עליו להתפשר?!
יש שיר של אריק ברמן, בינונימי, שאמנם הוא בוטה אבל מראה כמה הגישה הזאת שגויה.
ובשביל לאזן אז אני אצטט את הרב קוק על האדם הישר וכו, את יודעת שאת בנאדם ישר? תסמכי על עצמך שאת יודעת מה טוב ונכון לך. אף אחד מהמייעצים לא יהיה שם לחיות במקומך בזוגיות שלא טובה לך..

אני באמת לא יכולה
במיוחד לא הדברים שחשובים כמו מידות/תכונות מסוימות שחשובות לי,מציאת חן רמה דתית מתאימה (כמובן בסגנון לא בכל פרט) ושיחה נעימה וזורמת.
שחשובים לי עוד לפני להתחתן ליצור קשר.
אבל יש כאלה שאומרים את זה כדאי לוותר בגיל שלך... וגם יש להם הסברים כמו כל החיים זה עבודה, זוגיות זה תמיד לגשר על פערים בסגנון דתי בתכונות שונות
תמיד חושבת מה נחשב מבחנתי פער שניתן לגשר עליו
ומה פער מדי גדול.
ונראה לי שלהתפשר או לוותר זה רק אחרי שמכירים לעומק ובקשר טוב ומחליטים 'ללכת על זה' למרות כמה דברים שלא מתאמים מחליטים להתחתן.
אבל לא בשלב ההצעה או דייט ראשון.
אבל עדיין המשפטים האלה מייאשים ומאשימים (כמו שאומרים במיליםנאחרות זו אשמתך שאת רוקה בגיל הזה) ממש. וגומים לי לפעמים מתוך יאוש להקשיב להם.

למי אנחנו מוותרים? לבנאדם שיש לנו יחס אליו. כלומר אנחנו לא רואים בזה מעמסה.
מלכתחילה לבוא ולהתפשר? התוצאה היא מרמור כי אין שום יחס אל ועם הבנאדם.
אחרי שמכירים אז ממילא זה כבר פחות ויתור ויותר רצון.
לענייננו, למה מראש להכניס ראש בריא (וכן הראש שלך בריא) למיטה חולה?

ולא בררני/ת
ולא מעופף/פת
ולא כל דבר מקטין או משפיל


במקום לומר מתפשר- אפשר לומר "בא לקראת" או "מתגמש" שאז בעיניי יש פה את האלמנט של ה*בחירה המודעת*, מתוך רצון אמיתי של האדם עצמו= חוזק של האדם, שהוא מנווט את ספינתו ולא "נגרר" לדימוי מחליש של לא יוצלח בהחלטה החשובה בחייו.



במקום המילה "בררני/ת" שהיא מאודדד שיפוטית בעיניי- אפשר להחליף ל "בודק מה יתאים / מתאים לי בצורה הכי טובה, מתוך שאני מודע לעצמי ומכיר את עצמי"= יכולת ומסוגלות להבחין מה מתאים לי, מודעות עצמית פעילה ונכונה.



אני מסכימה עם שאר המשפטים , רק בתנאי שהם לא באים ממקום ביקורתי ושיפוטי , אלא באמת ממקום נייטרלי של רצון לקדם/ להתקדם.


אם לא מתחברים לשום דבר בקריטריונים
ואין סבירות שיהיה סיכוי של התעניינות , נראה לענ"ד
שעדיף לא להיפגש, מאשר להיכוות שוב ושוב מנסיונות כאלו.





התפשרות= בחירה מודעת. בחירה ולא בריחה מהרצון הפנימי האמיתי.





חוץ מזה
בדרך כלל כשאומרים על אנשים דברים מכילים או סטיגמאטיים, זה לא נובע מהכירות מעמיקה איתם.
כי מי שמכיר באמת, יודע שהשני באמת רוצה ומחפש ולא מזלזל וכו' וממילא מנסה באמת לעזור מתוך ההיכרות ומתוך רצון אמיתי להיטיב.


ואם אני יודע שהסטיגמה או האמירה או כל דבר אחר לא נכונה לגביי, למה אני נעלב ממנה?

[ בזהירות- אם דורכים עליי ואני צועק כי כואב לי, יכול להיות שבאמת משהו שם דרוש יחס? אולי ההתעלמות מצידי רק מזיקה יותר.... לפעמים כיוון מחשבה כזה מאזן קצת את התחושות. ואז באמת מתוך מודעות אני יכול לבחור לעבוד על הנקודה הזאת ]

אדם שבגיל 27 פחות צריך זוגיות שמחה וטובה מאדם ממשהו בגיל 22?

 

סביב הגילאיים 40 - 35 כבר יש שיקולים נוספים אך גם הם לא בסגנון "התפשרות" אלא מה עיקר ומה טפל ומה סיכון. 

הכל זה עניין של סיכוי מול סיכון. כשהגיל כבר ממש מתקדם אז הסיוכן עולה משמעותית. וזה בכלל לא דומה למישהו/י בן/בת 27...

שהם מתכונים כנראה לומר- שכדאי יותר להוריד דברים 'טפלים'.
אבל לא הייתי אומר את זה בצורה הזאת, אולי זה נכון אבל עדיין לאנשים קשה לשמוע את האמירות האלה (כנראה גם לי היה קשה לשמוע את הניסוח הזה)

מצד אחד, צריך תחושה טובה

 

מצד שני, צריך לדעת לא להתעקש

 

אדם צריך לפעול מתוך תחושה שהוא יודע מה טוב לו, ולבדוק מדי פעם אם זה אכן נכון

שלא מצמיחה קשר וחיבור ושיתוף.

 

השאלה היא ,

מה קריטי לך ותמיד תחפש בבחורה

מה נחמד שיהיה

ומה בונוס

 

לקריטי - תתמקד ב4 בלבד

וזה לא להתפשר

זה להתחבר לעומק של הצרכים שלך

ממקום של יכולת לקבל אותם במציאות

 

זו עמדת נפש פותחת הרבה יותר.

במיוחד כשזה חברות וכאלה,

אני מראה להן כמה הן עצמן בררניות ולא מתפשרות.

בררניות בלמצוא דירה

בררניות בלהחליט על עבודה,

וגם בררניות ולא מתפשרות  על להתאים את הקשת של הילדה בול לצבע של הגרביים.

ואז אני שואלת: אז בדבר החשוב הזה שאני לא אברור?? שדווקא כאן אני אתפשר? 

לא צריך להחזיר להם
צריך להגיד להם תני לי להשאיר את החיים שלי . שלי.

ותלוי מה הסיטואציה.

אבל אם זו חברה שלפני דקה חפרה לי על איך שהיא חרשה את כלללללללל העיר כדי למצוא נעל שבדיוק תתאים לפפיון של הבת שלה, ואז היא מעיזה להטיף לי על בררנות, יש לי אחלה תשובה ניצחת בשבילה

את בררנית מידי?
חחח הרסת אותי עם הפפיון

אומרת לי את זה.. איכשהו האנשים שאני קשורה אליהם במשפחה מנסים לחנך אותי..
לא עובד להם..
אבל זה בגלל שהן חשבות משום מה שכל מי שאני ירצה בטוח ירצה אותי..
אז הם לגמרי באטרף רק תגידי מי את רוצה ..
והם לא מבינות שזה לא עובד ככה

תבחרי
וואלה באמת?
יש סבבי הילה באמת של סנובית
אני לא סנובית ובטח לא יכולה לבחור מי שבא לי

ולפי דעתי מי שמתייג בטייטלים של "בררנית" ושאר מילים כאלו
לא באמת מבין מי עומד מולו.

את מסכימה איתם?
אבוי לי
נכון המילה בררנית ממש זוועה בעיני

אבל בואי חברה שלי מחפשת בנרות אבל בוררת הרבה שולחים לה הצעה .. לא!
למה לא?
החולצה שלו מכוערת.
אני הסברתי לה שאת זה אנחנו נשנה..
אחרכ עוד הצעה..
לא!
למה לא ? כל מיני דברים באמת שתהיה בריאה
חכי אני עוד יוציא אותה מזה

אם היא הייתה יודעת
עם איזה אנשים אני נפגשתי
היא הייתה יוצאת מדעתה נראלי

להתאים גרביים היא עושה בקלות גם כשהיא בוררת..

סביר בעיניך לבזבז יום שלם על דיוק בצבע של הגרב? בעיני לא.

ולגבי ההשלכות,

ובכן

אני חושבת שההשלכות של בחירת בן זוג הן משמעותיות ללא השוואה כלל להשלכות של בחירת הצבע המדוייק של הגרב. 

 

כי ההשלכות לבחירת בן זוג יכולות להיות כפולות: להתחתן עם מישהו פחות מתאים או להתעכב מאוד עם זה.

אבל זה לא משנה. אם את מרגישה שאת "בוררת" לגבי מה שנכון וחושב, תמשיכי ככה.

תמחקי את המילים בגיל שלך...
ותחשבי באמת האם מה שמציעים לך עקרוני לך או שזה סתמי.
את הילדים שלי כיוונתי שמה שחשוב זה המידות. על זה אי אפשר להתפשר באף גיל.
ושתהיה התאמה בשאיפות להקמת הבית באותו כיוון,
ושיהיה מעניין ומושך להיות אחד עם השני.
כל השאר- צריך להתפשר בכל גיל. גם בגיל 18 זה לא לעניין לעמוד על עדה, או על מקצוע מסויים, או על דברים לא משמעותיים מסוג זה.
בנתונים בסיסיים של מידות טובות, משיכה, ורצון משותף- מתחילים לעבוד על הזוגיות. בדגש על מתחילים. זוגיות זו עבודה. עם שכר בצידה. אבל לא מגיעה מעצמה לעוצמות טובות.

אם פשרה זו בכלל המילה המתאימה.
לדעתי לא. צריך לחשוב טוב מה באמת עקרוני.
גובה משכורת?
מקצוע מכובד?
עדה?
רמה דתית?
התנהגות אבירית כמו שיפתחו לימאת הדלת?
אני מביאה דוגמאות אמיתיות.
להתפשר על זה- זו לא פשרה. זו חכמה.

זו חוכמה, לא נראה לי
נראה לי מוביל לויכוחים לא נגמרים בזוגיות.
שאר הדברים באמת לא חשובים.

או בתחום ספציפי?

שכחתי את שמו הפרטי, משפחת שומר.

אשתו עוסקת במיניות בריאה ומדריכת כלות והוא גם כן עוסק בתחום של חתונות והדרכות.

אם תרצה, אבדוק לך מה שמו הפרטי~

לפי הרב גוגל לפחות

כןכן. אשרייך~

מקווה שלא אצטרך...

תוציאי מהראש את המונח 'אגואיסטית'. הוא לא שייך לכאן. אם את לא תדאגי לעצמך, מי ידאג לך?
את לא צריכה לספוג את הבעיות שלה. ממש לא. כל הכבוד על הרצון לצאת מזה, וכל הכבוד על הרגישות והרצון לא לפגוע בה.
אבל, כיוון שהיא תלותית ואובססיבית אלייך, יכול להיות שהיא תיפגע גם אם את תהיי הכי בסדר. יש משהו לא בריא בהתנהגות שלה, והיא יכולה ממש להלביש את זה עלייך.
את לא צריכה להיות ברירת המחדל שלה! היא צריכה לטפל בתלותיות הזאת אצל איש מקצוע. את לא פסיכולוגית ולא מטפלת. את חברה. ואם זה עושה לך רע פשוט תלכי, גם. אם היא נפגעת.

ואני מדברת מנסיון דומה, שחברה צעירה ממני היתה מפנה אלי את כל הבעיות והקשיים שלה. התייעצתי עם המנהל של בית הספר, והוא אמר לי: פשוט תפסיקי לייעץ לה ולעזור לה בדברים האלה. זה לא התפקיד שלך.
אז נכון, הקשר שלנו התנתק. אבל אני שלמה עם זה לגמרי.

היא יכולה להעלב גם אם את תהיי הכי מתחשבת והכי עדינה, אם זה קורה, אל תקחי אחריות גם על העלבון שלה.

בהצלחה יקרה.

אני באמת צריכה סיעתא דשמיא גדולה... אני לא מסוכלת להתנתק וזהו, הלוואי והיתי מצליחה לעשות את זה ככה.. פשוט להפסיק לענות לטלפונים או להגיד לה בפנים שאני כרגע עוברת תקופה וצריכה את הזמן שלי לעצמי... 

לא לסנן ולנתק אלא להשתיק את הצלצול. את יכולה לבחור לא לענות, ואח"כ באמת לתרץ קצת בעדינות.. ככה את תהיי בשליטה על הנוחות שלך, ותרגילי אותה שאת לא זמינה כל הזמן.
אמנם אני מאמין שהיא תבין מה קורה פה, אבל לפחות זה יקרה בצורה די מנומסת ועקיפה, עד שתצליחו להתאזן

על מה את שואלת - האם במצב שבו אנחנו יודעים שיש זמן שבו נתחתן (אנחנו לא יודעים מתי), נעדיף לשבת לבד ולחכות או שנעדיף לעשות חיפושים?

יש יתרון לחיפושים, כי הם נותנים תחושה של עשייה. כמו כשמחכים לאוטובוס, גם אם יודעים בדיוק מתי הוא יגיע, יש את הרצון להתסכל אם הוא מתקרב. ובגלל שהם מפיגים את הבדידות.

יש סיכון אם נפגוש מישהי שיש לה תכונות חיוביות שלא יהיו בסופו של דבר כשנגיע ליעד - ואז נרגיש תחושה של החמצה.

התסכול של פרידות יהיה הרבה יותר קטן אם יש הבטחה שבכל מקרה נצליח ונהיה מאושרים - כי אחרי פרידה אנחנו פשוט רואים "אוקיי, אז ככה זה נראה, ויהיה עוד יותר טוב".

לשאול אם הייתם מוכנים לוותר על כל התהליכים שעוברים בתקופת החיפושים, ולחיות את החיים הרגילים.

הייתם מעדיפים לוותר על כאבי הלב והבירורים או שבסוף עצם התהליך גם הוא היה חשוב ומשמעותי.

מנקודת המבט של נשוי, התהליך היה מיותר

 

מנקודת המבט של רווק, התהליך הוא משמעותי.

 

מנקודת מבט עובדתית, התהליך נותן הרבה מתנות קטנות, ולפעמים הוא זה שהביא לתוצאה הסופית. אם נתון לנו אפשרות שזה היה קורה בלעדיו? על זה עניתי בתגובה הקודמת

כי אני חושבת שכל מה שאני היום , למדתי ונתרמתי מהחיפוש, מהאנשים, מהחוויות היותר מעצבנות ופחות כיפיות, ובכלל. להבין שההערכה של דברים גדלה ככל שמחכים להם.
וזה נכון לכל שלב בחיים , בעיניי.


ואני בהחלט משתדלת לזכור איפה הייתי אז ואיפה אני היום
כדי להעריך
וגם כדי לעזור לאחרים.

שלא היית מוכנה לקצר את התהליך

 

או רק שלא היית מוותרת על החוויות שעברת, כניצול טוב של הזמן?

אני חושבת שהוא בנה אותי גם מבחינת הזמן, שבמהלכו "התבשלתי" יותר בשביל להתחתן ולהקים בית




הייתי מוותרת על חלק מהחוויות, בגלל שהן לא היו נעימות
אבל לאחר מעשה אני יכולה לומר שהחוויות האלו סיפקו לי הרבה חומר למחשבה, גם היום .

כי באמת לא הבנתי מה אתה רוצה לומר.
וקראתי את כל מה שכתבת.

וואי וואי מה עובר ⁦🤦🏻‍♂️⁩

אתה באמת נשמע כמו איזה גמד בית מהארי פוטר, עוץ לי גוץ לי או משהו בסגנון.. כאילו קוסם כזה שמומחה לניתוקים פנימיים והריחו ביראת ה'.
אז מסתבר שגם אנשים כאלה השתלטו פה על הפורום

היא יותר ותיקה מכולם פה בערך, אגב, אם שאלת. אבל נראה שאין לך שאלות

התשובה היא שמצד אחד ברור שהייתי מת לוותר על זה - כי זה שאב ממני המון כוחות וממש הייתי רוצה להגיע נקי ורק לקשר - בלי שריטות בנפש.

מצד שני מכל בחורה למדתי המון, כל אחת מרגישה לי כמו עוד מדרגה בדרך ליעד

האם אומרים שהיה שווה את כל מה שעברתי כדי למצוא אותה או שכיף שמצאתי אבל לא היה שווה את כל מה שעברתי.

לפנח הבחורה האחרונה אני תמיד אמרתי, אנשים שאומרים שהיה שווה את הכל כדי למצוא את האישה/גבר שלהם אז כנראה לא עברו את מה שעברתי אז זה לא בעיה בשבילם להגיד דבר כזה. הרי ב"ה עברתי דברים קשים בענייני השידוכים.

ואז הגיע בחורה ופתאום הרגשתי שוואלה היה שווה את הכל כולל הכל בשביל לפגוש אותה. התארסנו. ואז התבטל ונפרדנו.

עכשיו אני עדיין מאמין בדבר הזה, יותר מזה, זה יהיה אחד הבדיקות שלי. אם אני יכול להגיד על הבחורה שאמי יוצא איתה שהיה שווה לעבור את כל מה שעברתי בשביל לפגוש אותה. אם לא אז כנראה זאת לא האחת.

זה שהיום אני יותר מכילה ויותר פתוחה לקבל את האחר.
יש הרבה דברים שכיום אני יכולה יותר להכיל מאשר כשהייתי צעירה.
זה טוב לי?
אני לא יודעת כי עדיין לא פגשתי את האחד.

מצד שני אחרי כל מה שעברתי בדרך, כשאני אפגוש אותה אני כל כך אעריך אותה ולא אקח אותה כמובן מאליו אף פעם.

אבל האמת היא, שאולי אם לא הייתי עוברת כל מה שעברתי, בכלל לא הייתי בטוחה שבעלי הוא אכן בעלי....
יש תהליך של בירור בכל תקופת הדייטים, וכנראה שזה בירור חשוב

כלומר, אמרתי לעצמי - את לא יוצאת יותר עם אף גבר שלא נראה לך שבוודאות יש סיכוי גדול מאוד שאת מתחתנת איתו. חאלס.
זה עבד. אז במשך שנה וחצי הפסקתי לצאת, לא נעניתי לאף הצעה או חיזור לא משנה מה.
וכשהחלטתי לחזור לצאת, ידעתי שאתחתן. שבוע אחרי זה, הכרתי את האיש שלי - זה ענה לדברים שאפילו לא ידעתי להגדיר אותם. ה' פשוט שלח אותו משום מקום עד אלי.

ואני מדייקת שכאישה לא הרגשתי שאני בתקופת "חיפושים".
כלומר, מחפשים אותי. אני האבידה אני לא המאבדת אז שיחפש הוא... אני רק מאפשרת להם ולי לבדוק שאני האבידה שלו דווקא.
לא התאמצתי יותר מידי בכלל.
עשיתי מה שבא לי ובחרתי להנות מכל רגע ברווקות.
מכל התקופה הזאת אני זוכרת רק שעה אחת שבה הרגשתי חוסר מעיק בזוגיות, ושם שמחתי על ההזדמנות להרגיש את מה שהקב"ה מרגיש בזה שאין לו בית.

אבל בגדול, ממליצה ממש על לשמוח בתקופה הזאת. לא להילחץ. לא לרוץ לשום מקום. להעז לומר "זה לא נראה לי. אני לא יוצאת לחינם". להקשיב לבטן ולרצון האמיתי.
ולא להקשיב לקולות של הכפירה של "את תישארי רווקה זקנה".
אלא יותר להזין את עצמכם ב"אין שום סיבה בעולם שהוא/היא לא י/תרצה אותי"... זה ממש ממש משפיע על המציאות.
מה שתאמינו בו, יקרה.

❤

(כאילו, זה עובד?)

 

החלטת שלא לפגוש מי שלא מתאים לך, ואז אחרי שנה וחצי הגיע מישהו שמתאים?

או החלטת לפגוש מי שלא מתאים לך ואז חיכית שנה וחצי כי אין ואז כשויתרת על זה הגיע מתאים?

שיש סיכוי גדול שזה זה, אני לא מנסה את זה אפילו... אהבתי לצאת לדייטים, אבל נמאס לי מזה שהרבה גברים מכירים אותי. והחלטתי שדי ומהיום אני משחררת ורק כשבאמת ארצה, אצא.

ודווקא בשנה הזאת (חוק מרפי או משהו אחר) היו לי מלא מלא הצעות, והרבה הרבה חיזורים.
אני לא יכולה לספור את הפעמים שאמרתי "לא" בשנה הזאת.
מרוב שאמרתי "לא", היו לי מחשבות שאולי אני לא באמת רוצה להתחתן בתת המודע שלי וזה קצת הדאיג אותי.
עשיתי עם עצמי תהליך של שחרור לחץ ודאגות עד הסוף. ברגע שלא היתה לי טיפה של לחץ, הרצון התחיל לעבוד.
וכשהרצון התחיל לנכוח, הצינור פשוט נפתח. טאק טאק טאק...
וזהו. פשוט תוך שבוע זה קרה. אחרי התבודדות שבה לראשונה אני מפרטת מה אני רוצה...
כלומר, ממש ממש בטחתי בה' שהוא יתן לי את מה שאני רוצה בדרך שאני רוצה.
וזה פשוט קרה. ואפילו יותר מזה.
היו דברים שחיפשתי בבן הזוג ולא העזתי ביני לבין עצמי לומר כי חשבתי שזה לא קיים, וה' הדהים איתי עם הדיוק שלו.
ואני את עצמי עם ההקשבה הכנה לאינטואיציה שלי.

הרפתי, והשלכתי על ה' יהבי...

סוף סוף הסכמתי לצאת, וזה באמת היה מדוייק להפליא.

זה היה מדהים.

כתבתי פה פעם משהו ארוך לגבי זה, אם תרצו אנסה לחפש את זה...

זה כל כך חי ואמיתי מה שאת מתארת. צריך לזה אומץ, אבל זה נשמע מדהים

בעקבות כמה ששאלו אותי באישי ביחס למה שכתבתי כתגובה ל - לקראת נישואין וזוגיות

אם יש עוד שאלות, בשמחה @ultracrepidam

כן, יש כמה שאלות - את כותבת המון "פרחים הם לא ירוקים, הם אדומים". ואני שואל - מה שחשוב זה שהם אדומים, או שהם לא ירוקים?

 

במילים מוכללות יותר - מה מהדברים הם הדוגמה, ומה העיקר?

 

האם הלחץ הוא הבעיה? עצם הרצון? הרצון למיידיות? הכאב של "בלי"? התחושה של השליטה במציאות? ומה החלופה המדויקת - התחושה של "הכל לטובה"? "לא יודע אם לטובה, אבל מקבל את מה שיש ויהיה בסדר. יש את מה שחשוב"? "יהיה בסדר"?

 

(ברור שיש פה המון מילים שלכל אחד תהיה פרשנות אחרת לניסוח. ובכל זאת, אשמח להבין יותר לעומק את העקרון והפרטים)

וכמה שיותר להבין בדיוק מה זה

התחברתי ממש

שהצד השני לא בהתלבטות או מחר בבוקר יפרד.
 

גם אם זה עדיין לא חתונה אם זה ייגמר, זה יהיה אחרי שיחות ופער שכבר ניסו לגשר עליו.

או שזה משהו שאמור להגיע לבד ואם הוא לא קיים אז זה מעיד על בעיה?

שזה מגיע לבד, פשוט מרגישים את זה.
אבל אפשר גם לדבר על זה, כל אחד משתף מה הוא מרגיש בקשר וכך אפשר לדעת ונוצרת וודאות במידה והכל טוב וזורם

זו סתם היתה פריקה שלי.
אבל יהיה טוב

אני התכוונתי לבטחון בדייטים בכלל.
אבל לא חשוב

אני מרשה לך לנצלש אם אתה רוצה..גם אם מה שהבנת לא בהכרח קשור למה ששאלתי..

זה אפילו מעניין אותי לשמוע מה יש לך לומר.. אז אתה לגמרי מוזמן!

 

ב"א שא ברכה. הלוואי שהאמירה 'יהיה טוב' באה באמת ממקום שמאמין בזה ולא בתור אנחת יאוש כזאת..

זה לא מכובד בעיני. ואני נופל בזה מלא פה🤦🏻‍♂️⁩⁦
אם אני ארצה אני אפתח שרשור.
אז סליחה.. נראלי פעם הבאה עדיף שאקשיב יותר.

נראלי ביטחון בקשר זה שכל אחד מהשותפים של הדייט מרגיש בנוח להיות עצמו. בלי להסתכל החוצה ולחשוב מה חושבים עלי וכדומה.
זה אומר ביטחון מוחלט בשותף שלי שהוא מאפשר לי להיות אני, כי אני חשוב לו. בלי שיפוטיות בכלל. אז זה גם מחייב כל אחד מהצדדים להעניק את תחושת הבטחון הזאת לצד השני בקשר- אני סומך עליך ומעריך אותך כמו שאתה- אני מאפשר לך להיות אתה. וגם כל אחד כמובן מקבל את זה מהשני. וזה גם ענין של תהליך.. זה לא קורה ביום אחד/ בדייט אחד של שעתיים

אבל לא הגעתי עדיין למקום כזה, אז אמרתי פשוט מה שנראה לי

אקדים שכל טיפ שאומר לצד השני, אומר גם לעצמי - לקראת נישואין וזוגיות
יציב באיפה שאתם ולא רק באיפה שתהיו. יציבות במקום שאתם נמצאים תתן תחושה על היציבות בעתיד.

 "....הביטחון החשוב במהלך הקשר הוא ביטחון שאתה קשוב לה ומנסה לראות אותה..... שדר לה שאתה כאן בשבילה ותנסה לעזור ולהקל עד כמה שתוכל כדי להביא את הקשר להצלחה"

(לזה התכוונת, נכון?)

 

ואומנם זה לא מהסוף, אבל גם המשפט הזה מגדיר את זה טוב בעיני-

"שני הצדדים מעוניינים בקשר, רוצים בהצלחתו ומשתדלים לעשות מה שנכון בעיניהם כדי שזה יקרה."

בטחון בקשר זה לדעת שהאדם שמולך איתך~
לדעת שאתם יחד עוברים את הדברים שבדרך
שביחד אתם עוברים גם קושי וגם שמחה, הכל(!!)
זה לדעת מה עובר על האדם שמולך,
שהוא לא יעלם לך לפתע אלא ישתף אותך בחששות, התלבטויות שלו וכו.

בטחון בקשר זה גם יציבות כלשהי.

לעניות דעתי בטחון בקשר זה דבר שנרכש לאיטו~
אי אפשר להשיג בטחון בקשר אם שתי הצדדים לא רוצים בכך, אם רק צד אחד רוצה
ובתחילת קשר קשה לייצר יציבות ובטחון, הם מגיעים לאט לאט בטבעיות.

בהצלחה.

בנוגע למה שכתבת.. באמת אפשר להגיע לזה לפני אירוסין? 

נשמע לי שאפשר להגיע ליציבות ואמון באמת, ורצון עמוק לשתף לגמרי ברמה כזו כמו שאת מתארת רק אחרי תקופה רצינית.. או אפילו אחרי כמה שנות נישואין..

לפני זה, עם כמה שמכירים אולי לפעמים מעדיפים לשתף אחרים כי הוא/היא לא בהכרח מכירים אותי כבר לעומק ובאמת יבינו על מה אני מדברת.. לא?

לביטחון ויציבות בקשר גם לפני אירוסין.

אם כי ברור (כך לפחות אני משערת) שאחרי האירוסין, ובוודאי אחרי כמה שנות נישואין 

זה כבר ברמה אחרת...

לדעתי

חולצה עם צווארון - היא עם צווארון
חולצה בלי צווארון - היא בלי

איך זה אומר לי פה משהו על הבחור?

כאילו יש בחורי ישיבה ויש כאלה שהם ביינישים האמת (על גבול הצולרים)

צולר? בגלל שלובש צווארון ואם זה צווארון של ראלף לורן עדיין " צולר"?

אגב מה אכפת לי שילבש מה שבא לו במילא אני אשנה הכל

שבזכותך אני צוחקת המון 😅

ואי גם לי בא לצחוק

אני התחברתי לזה...

"בייניש" יותר מתבטא באורח חיים יותר מאשר בלבוש חיצוני.
אך אם בכל זאת מסתכלים על לבוש חיצוני אז בעיני זה- כיפה ונעליים

מגדירה לפי לבוש חיצוני

אם באסה לך להיות רווק, תחתור.

תפנה לשדכניות, מייזמיים תתחיל עם בנות.. תהיה פרקטי.

לא כל אחד יכול לעשות שיקולים של הבבא סאלי.

אולי יש סיבה טובה לכך שהקב"ה לא עונה לציפיות שלנו תמיד.

 

 

שהשאלה הזאת נשאלת אחרי כל מה שכתבת כפול עשרות / מאות פעמים.

 

 

גם אם עדיין לא יצאת מישהי אפילו פעם אחת וגם אם יצאת עם 1000 בנות כל אחת קשר רציני..

איך אפשר בכלל לחשוב על שיקולים שהם לא נתונים בידך כלל?

היו כאלה שהתחתנו אחרי 20 שנה ברצף שהם יוצאים..

אז גם אם זה קשה ובאסה רצח זה עדיין אפשרי.

אִם-תָּשִׂים מִשְׁטָרוֹ בָאָרֶץ"

הקב"ה דורש מאיתנו לכפר על עבירות שאנחנו יודעים עליהן. מה שאינו בשליטתנו לא רלוונטי

ולבדוק האם אתה זוכר מקרה כזה שבחורה היתה יכולה להעלב.
אם אתה לא נזכר, תניח לזה. להתקשר לבחורה שיצאת איתה פעם בלי שהיה משהו ספציפי, זה באמת מביך.

ולנסות להתנצל. אבל שזה יהיה אמיתי מהלב שלך אחרת אין טעם.
ואת באמת חושבת שאת לא מתחתנת בגלל הקפדה של מישהי?
תפילה יכולה לקרוע את השמיים תנסי להתפלל ולהילחם למרות הכל.

אבל זה לא מחייב שזה בגלל זה,אל תשליכי את זה סתם על העניינים האלה.פשוט תנסי לחשוב אם פגעת במישהי/ו במהלך החיים,החל מגיל החטיבה וכו,זה יכול להיות גם מורה ותנסי לבקש סליחה.
אני חושבת שזה כן צריך לעלות תמיד העניין הזה.נגיד לכיתה שלי הייתה מחנכת שעשינו לה את המוות ברמה שבאמצע שנה היא עזבה(פוטרה או התפטרה-לא ידוע...)והיינו אמנם זיינוקיות אבל עדיין,היא עזבה את ההוראה בגלל זה וזה מצב לא נעים בעליל.לכן,השנה בתחילת שמינית החלטנו לבקש ממנה סליחה קודם כל כדי לסיים את המצב הלא נעים הזה,וגם בעניין הזה של הקפידא.וכשדיברתי איתה היא ממש ממש שמחה והייתה בשוק שזכרנו אותה בכלל ומחלה וכו.התגובה של האדם שמבקשים ממנו את הסליחה תלויה על איזה נקודה זה יושב על הבן אדם ,מה גודל הפגיעה וגם באישיות של אותו אדם,לכן אם את מכירה את אותו אדם טוב תנסי לחשוב באיזה דרך יהיה יותר נכון וקל עבורו למחול לך,אפילו אם זה להביא משלוח מנות בפורים וזה יחמם לו את הלב ותבקשי על הדרך סליחה או אפילו בשיחת טלפון פשוטה.
ואני חושבת שזה עניין ממש קריטי כל הקטע של פגיעות באנשים,צריך ממש ממש להקפיד בזה...

האמת שיש בנאדם שפגעתי בו פעם בבית ספר, כשהייתי ילד ועם פחות רגישות לזולת.
ועד היום אני מצטער על זה.. לא נפגשתי איתו מאז.
ואני חושב על זה לפעמים שאולי באמת מתפקידי לאתר אותו ולבקש ממנו סליחה, למרות שעברו הרבה שנים ואני לא בטוח שהוא עדיין זוכר

אני גם חושב שמה שבאפשרותנו לעשות- כדאי. אבל לא צריך לאכול סרטים.. רק מה שבאמת אפשר לעשות. ולא מתוך לחץ

אם אתה חושש שפגעת במישהי - צריך לבקש סליחה בלי קשר למה זה ישפיע על ההצלחה שלך.

ואם אתה לא חושש שזה קרה - אז כנראה יש סיבות אחרות..אתה צריך לעשות מה שמוטל עליך, ואת השאר להשאיר בידי שמיים

אבל אין לי מושג איך להגיע אליה.

אין לי כבר לא טלפון ולא כתובת ולא אף איש קשר שיכול לקשר אותי.

 

מצד שני, אני חושב שהיא אולי שכחה כבר וזה סתם יציף...

 

אבל לצד השני, אפשר מאוד לפקפק בצד הזה של השגחה פרטית.(בטח לפי רובם המוחלט של הראשונים)

על שמירת הלשון בהקשר של שידוכים. ובכלל שמעתי הרבה סיפורים על מעוכבים ומעוכבות בגלל פגיעה מפעם.

 

 

שמירת הלשון חשובה מאוד, כמו גם עבודת המידות. תמיד. גם לאחר שכבר מצאת.
ברשותך, אני מפקפק בסיפורי המעוכבים.
צריך להשתדל, לחפש, ולא להטיל את האשמה על דברים שאין לך שליטה בהם, מאחיך לצרה.

לא תרצה לשמוע ממני בכלל.

שצריך להיות משהו שיגרום לי לרצות/יעניין אותי.
שתהיהמסיבה לדייט הזה

באותה גישה.
אבל הפרטים ה'יבשים' מתאימים (בערך)
ויש אנשים שמשכנעים "מה יש לך להפסיד, רק נסית"

מה שלכתחילא חשוב בעיניי
זה להיות קשובים לרגש. לא רק להתאמה שיש או אין.

אני אישית לא הייתי יוצאת אלא אם כן כבר ממש קבעתם להיפגש ואז זה לא מכובד לבטל.

אילו פרטים יבשים מתאימים?

גיל וגובה?

ברור שלשיחה טלפונית יש משמעות

וגם לסגנון דתי.

אישית לא הייתי נפגשת.

אלא אם כן כאמור כבר קבעתם...

וסגנון דתי התברר בשיחה ששונה ממה שנאמר עליו.
לא קבענו כי קשה לי לקבוע שאני ממש מתלבטת.

אם גיל וגובה הם פרטים שמספיקים לך כדי להיפגש.

שמעת על האישיות שלו משהו שעשוי "לשכנע" אותך כן לתת לזה צאנס? 

 

 

יש סיבה למה קיבלת מספר, אל תשכח אותה..

כמה קריטי לך סגנון דתי?

 

לגבי מראה וקול זה ממש ניואנסים (במיוחד קול) שקשה לומר עליהם משהו כללי.

 

קבלתי את ההצעה בגלל הפרטים ה'יבשים'
+שכנוע של זה שהציע.
הקול זה גם מבטא שקשה לי להתחבר אליו.

בגלל תוכן שהוא אמר או בגלל שהוא נטו היה בעל רטוריקה טובה ששכנע אותך בלי קשר לתוכן הדברים?

לפעמים אפשר להתרגל לקול..

השכנוע ה'רגיל' לגבי מראה
שמתחברים לאופי גם המראה מוצא חן.
ותנסי מה יש לך להפסיד.
וגם משהו שהיה בחודש האחרון שעוד אחד לא מצא חן בעיני בתמונה ולא פגשתי.
לא יודעת אם מראה אצלי תופס מדי משקל או שבמקרה הזה זה עוד דברים כמו קול סגנון שונה.

לטעמי כל עוד המראה לא מעורר סלידה, גם אם הוא לא וואו ופחות מתחברת לעומת מראה אחר דשאת רגילה אליו - זה לא נראה לי מה שיפיל את הסיכויים לחיבור אם פתוחים.

 

העיקר זה לשמוע שהאופי וה'ראש' יכול להתאים, לא?

שהבחור הזה נראה לי שגם ההראש-הסגנון לא מתאים.
וגם בעבר שניסתי להפגש גם שהמראה פחות מתאים וניסיתי להפגש פעם או פעמיים, ולא הצלחתי להתחבר גם בשיחה.
ואני תמיד מתלבטת אם אני רק לא מתחברת למראה, או שמצתרפים לזה עוד דברים.
במקרה זה כן. אז נראה לי אני יוותר על להפגש
עזרת למ לחשוב תודה!

מראה זה משהו מאוד חיצוני וככל שעדיין זה בהתחלה מטבע הדברים זה תופס יותר מקום ממה שזה תופס קודם.

ואם הראש והאופי אלו הדברים שהכי חשובים כדאי לשים עליהם את עיקר כובד הראש שבוחנים הצעה. התמונה בקלות בלי ששמים לב יכולה לגרום לנו להתייחס אליה יותר ממה שהמראה עצמו משנה לנו באמת.

תמונה יכולה לתפוס מקום כמעט כמו רושם ראשוני לפעמים. אבל לפעמין היא משרפת חוץ ממראה חיצוני גם סגנון דתי.
ומה שגורם לי לא להפגש בדרך כלל זה מראה שלא מתחבר שנוסף על סגנון דתי-ראש שלא מתאים.
כבר עשיתי לעצמי 'מבחנים' אם אני מחפשת מראה מאד מסוים, או מצפה למראה שתקוע בראש. והגעתי למסקנה שלא.
כי אם הסגנון דתי והשיחה בכללי זורמת אז ניסיתי להפגש אפילו פעמיים למרות המראה.

וסתם אני תמיד חושבת עם עצמי אם המראה אצלי קריטי יותר מאחרים. או שזה פשוט הצעות שלא מתאימות גם בסגנון והמראה זה רק עוד פרט שמתווסף לחוסר התאמה ומביא לחוסר רצון להפגש.
תודה! ובשמחתך בקרוב!

אם יש משהו שכן אהבת
יכול להיות שלא כתבת אותו.. תחשבי מה כן גרם לך להגיד כן להצעה

משהו שכם אהבתי מיגות טובות ושאיפות שכתובות בכרטיס שלו.
אבל כנראה זה חשוב אבל לא מספיק שיש שני גורמים חיצוניים שמפריעים ורמה דתית שונה.
תודה !

לא בהכרח מה שקיים (:
צריך לבדוק האם באמת כך
בהצלחה מקסימה

מידות אני לא יודעת אם קיים כי לא הכרנו
ורמה דתית שאיפות הבנתי בשיחה וזה היה שונה
בנוסף לדברים חיצוניים שהפריעו.
תודה לכל מי שעזר לי לחשוב! זה משהו שאני מתלבטת לגביו כמעט בכל הצעה
בשמחתכם בקרוב!!!

לא הייתי בונה על עצות כאן ופועלת בזכות זה/בגלל זה
לא בטוחה שרמה דתית אפשר להבין לגמרי משיחת טלפון..
שאיפות יותר אפשר זה באמת חשוב לבדוק מה השאיפות שלכם
בהצלחה

על עצות כאן, פשוט מה שאמרו כאן עזר לי לחשוב במקרה הספציפי הזה. וגם בכללי.
רמה דתית בטלפון בדרך כל אי אפשר להבין אבל היה פה משהו ספציפי מעדיפה לא לפרט.
ושאיפות אולי דומות אבל כמו שכתבתי היו שני גורמים חיצוניים שמפריעים.
תודה!

תמיד יש טעם לנסות~
כמובן אם לא תגיע בגישה שפוסלת אפשרות זו מראש.

בהצלחה~

תסמכי על ההרגשה הפנימית שלך.

בהצלחה!

בדרך כלל אני סומכת עליה
רק לפעמים יש כאלה שמצליחים לשכנע הפוך
בכל מני שכנועים:
הוא בחור עם מידות טובות או מה יש להפסיד.
תודה לכולם!
בקרוב בשמחתכם!

ומתי להשתיק את כל האנשים הטובים(באמת!) שמייעצים ומשכנעים מסביב,

כמו שעכשו את עושה. לחשוב עם עצמי, להתפלל לה', ולהרגיש מה טוב לי באמת.

זה רק את יודעת. 

בחור עם מידות טובות- ב"ה עמ"י מלא בבחורים טובים. מה' אישה לאיש. 

הלחץ הזה על ההוא ה'יחיד סגולה', לא עושה טוב.. 

להפסיד- אין להפסיד, את מרגישה שזה לא-אז לא, להפך, את מרוויחה. 

מרוויחה-דייט מיותר, אי נעימויות, התלבטויות, בזבוז כוחות נפש וזמן. 

ואולי הכי משמעותי- מרוויחה את ההתקדמות בהבנה איזה איש את רוצה ומה לא רלוונטי. 

בהצלחה!!

לא לפסול על גיל

איפה ראית שדברתי על גיל?

בתחילת שנות העשרים - סביר מאוד שעדיין אין מקצוע.
סוף שנות העשרים שלה - מעלה תמיהה שעדיין לא מתפרנסת.

אפשר להרויח גם בלי מקצוע

אבל יש אנשים שהנושא הזה נורה אדומה

אבל אני התכוונתי יותר לזה שאפשר לעבוד בעבודות שלא דורשות מקצוע כלשהו. או להיות עצמאי, להקים עסק, לעסוק ביזמות, ניצול הזדמנויות עסקיות וכו'

כאילו אולי יש כאלה שיפסלו אבל אם זאת הדרך שבחרת לעצמך זה לא אמור לעניין אותך...

מכירה מישהי מעותניאל, ירושלים
אלירז פיין

אם מתאים לך אשלח לך מספר שלה בפרטי~

תכתבי לי מסר ואתן לך שם