פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 400)

נראה לי הכי כדאי שתתפוס יוזמה, ותרים אתה טלפון..
זה המספר-
1221 או 101 תתקשר לראשון שעולה לך לראש..

ואולי למישהו זה כן קרה/יקרה לא עלינו

ועם התשובות המדהימות שלכם הוא יוכל לדעת אם לחכות אם לאו.

כי חבל, שלא יתבגר בינתיים.

 

הכתיבה שלך יפה מאד
אבל אם הבנתי אותך נכון, היא לא נכונה...
שתשב ותחכה ו? מה היא תעשה בינתיים? באיזה קטע להוריד הילוך? ומה גברי בדיוק בלהיות עסוקים?

פחות מתחברת לתוכן.
אלא אם כן כתבת את זה מתוך חויה ספציפית שלך עם בחורה.
אני באופן כללי לא רואה איסור בלנהל אורח חיים שגרתי מלא בעשייה בשנות הרווקות.
זה שאנחנו רווקות לא אומר שאנחנו צריכות לעצור את החיים.

זה מרגש וזה יפה אז תודה רבה(:

(מה שלא אהבתי : שכותבים שיר השפה צריכה להיות נכונה .. וכאן הטעויות חוזרות, מזה מאושרה?המאוחרה? וכו

יש טעויות כדי שיצא חרוז וכאלה. "מדרכת" ועוד

כמו שמצוי בשירים של גדולי ישראל.
ודוקא העברית של היום לא מדוייקת כ''כ..

עצם ה"שיבושים"

ובפרט השיבוש המסויים הזה.

 

לדוגמה, בקרובות (=קרובץ) המפורסם לפורים שחיבר הקליר "ויאהב אומן" יש המוני שינויי לשון מומצאים, כמקובל אצלו הרבה.

גם ריה"ל המציא הרבה.

אמנם הרמח"ל בלשון לימודים "פחות מסמפט" את זה, אבל ככה זה.

מתחבר גם לתוכן שלך.
כנראה הבנתי אותך אחרת מרוב התגובות שמעלי.

רווחים יותר מדי גדוליבין השורות אז קשה לעקוב

 

ואני ממש לא מתחבר ל"גבר רוצה, צריך". כל גבר רוצה משהו אחר וצריך משהו אחר. תגיד שזה מה שאתה רוצה ותחפש מישהי שמתאימה לזה

דרש רבי עקיבא:
איש ואישה זכו - שכינה בניהם. לא זכו - אש אוכלתן

או מפעילת זיקוקים..?

למה אתה צריך ניצוצות אש? נשמע לי קצת מבהיל, אש בין בני זוג...
ואיך- איך אתה חושב להגיע למצב כזה?

זה תלוי גם בך.

זה לא כל-כך עובד עם התופרת גרביים

אתה תהיה כ''כ מופתע ממי שתהיה הכלה שלך
אתה לא תאמין על עצמך שזו הבחורה שאתה אתה רוצה להתחתן ושזאת הבחורה שאותה אתה אוהב.
אתה תשכח את כל התיאוריות ופשוט תאהב אותה. כמו שהיא.
עם ניצוצות, בלי ניצוצות
עם מכונת תפירה, בלי מכונת תפירה.

רק אל תשכח להודיע לנו בבקשה...

עו''ס קליני/פסיכולוג
יש שמות מאד טובים בציבור הדתי לאומי

זו בעצם אחת הסיבות העיקריות (מתוך 3 בערך) שאני כאן. אם לא הייתי מרגיש שאני תורם למישהו לפעמים (לפחות אני מקווה שזה המצב..)- לא בטוח בכלל שעדיין הייתי פה...

פשוט מה שמשתנה זו זוית הראיה, מאיפה אתה מסתכל, ואיזו מציאות אתה מכיר מתוך המפגש הנוכחי שלך בחיים.

אז לעצם השאלה- אני מניח שהרווקות מהותית לסוג התרומה שאני נותן כרגע, אבל לא לעצם התרומה. כנ''ל אחרי שאתחתן. מניח שאם יהיה לי מה לתת פה- אני ארצה לעשות זאת (כמובן במגבלות הזמן והכח)

ורק להעיר. שכל נתינה מותנית גם בקבלה של מי שאני נותן לו. אם אין קבלה- ממילא אין יכולת לנתינה, אין לה כל ממשיות וביטוי מעשי. אז האם אני אתרום או לא למישהו- זה לא תלוי רק בי.. לפעמים לא צריך את התרומה שלך, ולפעמים אין רצון לקבל.
ולפעמים כן. ואז משתדלים לתת את מה שיש.

על הראשונה- מקווה שכן בכמה מישורים
על השניה- לא. האישיות שלי משפיעה לא הטייטל שלי
על השלישית - כן. כמו שציינתי בא׳

שלרוב מי שמתחתן נעלם מכאן?

וסדר עדיפות

כנראה עם שמות אחרים.
בפורום הזה אנשים חיים בסרט
ובשני נחתו כבר על הקרקע.

שפה זה עוד לפני הסרט.
אחרי החתונה זה הכניסה לסרט עצמו-
יש אנשים שנכנסו לאולם שמקרין סרטי אימה ויש כאלה שנכנסו לז'אנרים אחרים

אני סתם נהנית פה

לא רק שלא תורם, מרגיש שמדרדר את המקום.

אני לא הייתי קורא את ההודעות שלי. בזבוז זמן משווע ושעמום טוטאלי.

אבל נחמד סה"כ.

 

שלך כמעט תמיד

לשמח יהודי זה אחד הדברים החשובים ממש, אתה תורם בהחלט, והרבה👍

טכנית, כולם כאן תורמים בהכרח שהרי אם כולם לא היו לא היה פורום, והפורום הוא ודאי תורם.

אתה גורם לנו לצחוק. זה המון

יותר מפעם אחת אמרו לי שכן, אז זאת בהחלט סיבה להישאר כאן

 

כן, אם לא הייתי חווה בעצמי לא הייתי מסוגל להזדהות, ואם אני לא מזדהה אז לא הייתי מסוגל להגיד הרבה ממה שאני אומר כאן

ולכן לא, כנשוי לא יהיה לי הרבה מה לחפש כאן - לא בשביל לשתף או לפרוק, ולא אוכל להזדהות כל כך עם החוויות שמתוארות.

אבל בסוף זאת אותה התמודדות.

יש סיכוי גדול כשאתחתן אז אעזוב את הפורומים.

 

אני לא מגיב פה הרבה - אבל קורא כל הזמן, וכמות הדברים שלמדתי והחכמתי מכאן היא עצומה!

 

אז אם יש מישהו שחושב שהוא לא תורם - שידע שזה טעות,

ואני בטוח שכמוני יש עוד הרבה שקוראים בשקט ולומדים מהתגובות פה.

 

 

א. צריך שילוב של תודעת לקוח עם תודעה של בקשת עזרה.

מצד אחד, את הלקוח, והלקוח תמיד צודק. אל תתני לשדכנים לזלזל בך או להציע לך מה לא מתאים. תדעי מה יש לך לתת, ואת עושה לשדכן טובה בזה שאת נרשמת אצלו, לא פחות ממה שהוא עושה בשבילך. 

מצד שני, שיהיה ברור שהוא מקדיש מזמנו הרבה מעבר למה שיתן לו להתפרנס ממך (אם בכלל הוא בונה על כסף), ובוודאי שהמוטיבציה שלו היא התנדבותית נטו.

אז המון הכרת טובה, ומצד שני, הבנה שאת לא עניה בפתח. יש לך מה לתת.

וזה משתלב עם "איך לא להיבלע" - תחשבי על הדברים שבהם את טובה. תחשבי - וזה סתם כדאי - אילו תכונות את רוצה שבעלך יהיה מודע אליהן ויאהב בך. ואת רשימת התכונות האלה תגידי לשדכן. נראה לי שזה יכול להיות כיוון טוב. 

איך לדעת שקלטו מי את - אחרי שלש הצעות את יכולה להבין שכנראה לא ;) וברצינות, אף פעם אי אפשר לדעת בדיוק. זאת תחושה שחלקה מתקבלת בזמן השיחה וחלקה כשמקבלים הצעות

 

ב. ארבעה או חמישה

 

ג שדכנים לא זוכרים אנשים. אם אין לך תכונה ממש נדירה וייחודית, בטוח ישכחו אותך. אם את ממש מיוחדת, אולי לא. לרוב שדכנים אוהבים שמתזכרים אותם.

לדעתי עדיף להתקשר ולא לשלוח הודעה קודם. אפילו פעם פעמיים (אולי לא אחרי חמש דקות, אבל נאמר בוקר וערב, או יום אחרי יום. אבל אפשר גם לשלוח הודעה, שמסבירה למה את פונה לאדם הזה (הפנו אותי אליך כשדכן, הבנתי שאתה מתעסק בשידוכים, או משהו בסגנון) ושואלת מתי תוכלי לדבר.

 

ד. לא יותר מביכה ממשודך מהמין השני.

פיתחתי יחד עם בעלי שיטה מיוחדת בשביל זה,
אחרי שאת לומדת אותה -
את לא רק יודעת להציג את עצמך טוב, אלא יודעת לסנן מראש לפי האופי של הבחור.
** השיטה מתרכזת בתוכנות אופי שלך ושל הבחור שאת מחפשת **

בלייד דייט?
חח איזה מוזר

ומה הכוונה "ת"א חסומה וגם חיפה" ?

"ארץ חדשה"

אני לא האמנתי.

 

אבל למה להרוס סיפור טוב עם משהו זניח כמו עובדות? 

תכל'ס אין עליך...

 

העיקר שהיה לך מה לאכול

 

או שאתה שואל על מי שילמת

בעיקר לקחת זמן, לתת מקום לרגש, לשכל..

קרה לי בעבר. ולמרות שאני זו שנפרדתי, מבינה אותך מאוד..

מכיר את החוויה, ולא פעם אחת

 

אבל אפשר להשתמש בזה דווקא כדי לשחרר. כי זהו. זה באמת נגמר. דווקא כשיודעים שעדיין אפשר "לתקן" זה מבלבל יותר.

 

על עצם ההתגברות על פרידה זה סיפור אחר.

 

מה שכן, זה באמת ממש ממש מתסכל. ברמות. אבל תסתכלי על זה שזה קרה כדי לעזור לך לשחרר.

אמן בע"ה!

אושר,

סיפוק,

שמחה.

וכל הטוב.

שנה הבאה ביחד עם ****...

בחור שמעוניין ליצור קשר?
שדכן עדיף.
פנייה ישירה עלולה להביך ולהביא לתגובה לא מתאימה/נכונה..

אז מעדיפה ישירות, אבל בטאקט כמובן
אם לא מכירה אז דרך מישהו

כשרוצים להפגש- אז אחלה ישירות 🙃
אבל כשלא רוצים, זה כבר יוצר מצב פחות נעים.. מניסיון

אז אולי כדי למנוע אי נעימויות הייתי מעדיפה צד שלישי..
שהצד שלישי ישאל אותי ישירות עליו, או יבדוק אם זה קשור ואז שהבחור יפנה ישירות..

בכל מקרה, כל הכבוד למי שפונה. זה אומץ גדול מאוד

כדי שיהיה זמן לבחון את ההצעה כמו שצריך ולברר על הבחור.

תלוי בהרבה גורמים...

בכללי עדיף דרך דמות שמכירה

 

זה הפוך לגמרי ממה שאני הייתי מעדיף,
אישית אין לי כוח למשחקים ו"סיבובי חיזור" מתישים,
מאמין בלדבר ישירות בלי כל הבילבולי שכל מסביב
כן- כן
לא-לא

5 שעות דיברתי עם החברות שלה,
רק בשביל לגלות בחצי דקה של שיחה איתה
שזה לא קשור בעליל... לא חבל על הזמן, האנרגיות
והכוחות של שנינו?

החברים/ות תמיד ייפו את המציאות- בשביל מה זה טוב
אם בסוף הכל יתגלה?

בשביל מה לצאת סתם לדייט מיותר ולא רלוונטי?

ולמה שהחבר ייפה את המציאות?

אני לפחות רוצה שחברות שלי שלי יתחתנו עם מי ששייך אליהם. לא מנסה לשווק.. והפוך, מנסה אם יש משהו שהוא מתלבט עליו שיגיד ואולי באמת נצליח בשיחה הזאת לחסוך עוגמת נפש לשני הצדדים..

פשוט היו שיחות ממש ארוכות עם המורה שלה,
וחברה טובה ואיתה תוך חצי דקה הבנו שזה ממש לא רלוונטי
לאף אחד מהצדדים...

איך אפשר לייפות?
מכירה את השאלה בראיונות עבודה-
תאר לי 3 תכונות שליליות שלך?

אפשר גם להגיד 100% אבל לייפות אותה לחלוטין,
לרוב הבחורה תדבר יותר דוגרי מאחרים.

אני מישהי שזה קרה לה הפוך, אמרו לי על מישהו
שהוא אמנם שמנמן אבל ממש ממש יפה,
וזה מממ... לא ממש נכון...🤷‍♂️

די לנו במה שאסרו חכמינו, אין טעם ''להחמיר'' על חשבון מצווה ברורה כמו ניסיון לבנות בית נאמן בישראל.

ואפילו אסור לדחות!!
עושים וורט אפילו בט' באב

ושם מדובר על קשר שכבר קיים,
לא בהכרח על קשר חדש לחלוטין...

ועייני פניני הלכה

הבעייה היא אם יהיה חופה ושבע ברכות

בהצלחה!!!

לא חושבת שישנה בעיה~
מכירה זוגות שהכירו בדיוק בתקופה הזו.

ולעניות דעתי דווקא זה שאין בית מקדש,
ואנו מתאבלים על כך..
ובונים בתים בישראל בתקופה זו(!!) זה מדהים.

בהצלחה.

מותר להתגלח ולהסתפר לפני דייט?
או שלא?

או על ידי "פועל שאין לו מה שיאכל"...

סתם סתם...

בחור אחד התכונן לדייט ראשון בספירת העומר, ורצה להתגלח לפני כן. מצא איזשהו היתר והתגלח. ובסוף בגלל שהוא היה מגולח, הבחורה לא רצתה אותו כי הוא לא הקפיד על דיני ספירת העומר.

להגיב מזה.

אתה צריך להגיב לעצמך מ @לחם מלא...

וזה נאמר בתקופה שאירוסים היו חצי חתונה

אנקדוטה: לפי מה שסיפרו, תקופת הדייטים של @שמואלג ו@כתר הרימון הזכורים לטוב היתה בדיוק מי"ז בתמוז עד תשעה באב.

דייט ראשון - יום לפני י''ז בתמוז. כעבור זמן קצר החלטנו להתחתן. המשכנו עוד קצת - וורט בט''ו באב.

תקשיב, הפתעת אותי!

שתי בנות דוד שלי (אחיות) התחתנו עם בחורים עם אותו שם, בהפרש של חודש בערך. זה לא מפריע. מוצאים איזשהו כינוי במשפחה כדי להבדיל.

יש לה כינוי זה יותר קל.

טליה של יוסי, וטליה של ברוך.
סתם המצאתי שמות.

גם ככה קשה למצוא בן זוג, להוסיף על זה עוד קושי?!

פרטי ואותו שם משפחה 🙂

צירף מקרים מדהים !

פרידמן או אזולאי או ביטון או שמות אחרים שמפורסמים.

לחמותי יש שתי גיסות ''יפה''. יפה של x ויפה של y.
יש לי גיס עם אותו שם כמו של בעלי.
בחיים לא חשבתי על זה

זו הפרה ברורה של זכויות יוצרים

אם הם חרדלניקים אז גם 2 אמונה

ולפחות 2 צופיה...

אביגיל.

יש לנו במשפחה המורחבת 4 שמות שיש פעמיים,בעיני זה נורא. יש דברים שאין ברירה כמו המצב שתיארת,אבל אם ל2 בני דודים יש את אותו שם זה מחרפן,כי היה אפשר לבחור שם אחר לאחד היותר קטן.אבל במשפחות ברוכות ילדים יש באמת בעיה במחסור בשמות,כי כבר השתמשו בכל השמות היפים.
לפחות לי יש שם ייחודי שאין פעמיים,ניצלתי😜.

וכדומה ואז יוצא אותו שם.

במשפחה של אמא שלי יש לה אח בשם דוד ובן-דוד בשם דוד וכדי להבדיל אז הם היו קוראים לשניהם בשמות המשפחה, אז יצא שאמא שלי קראה לאחיה בשם משפחה של עצמה.

כי 2 מהשמות הם אותו דבר גם מבחינת שמות משפחה,אז זה בכלל נורא.נגיד דוד שלי ובן דוד שלי שיש להם אותו שם ואותו שם משפחה,כנל לגבי אחות של אבא שלי וגם גיסתו.אז אין גם איך לקרוא להם בצורה שונה.קיצור,הזיה לגמרי.
הקטע שאחות של אבא שלי מתחתנת עוד חודש בעז"ה אז חשבנו כבר השם משפחה יתחלף והבעיה תיפתר אז כנראה שלא,יש לחבר שלה אותו שם משפחה כמו שלנו,באסה.

אז מה אם יש שמות בני דודים שחורים...

בארץ ⁦;)⁩

לא נראה לי שעל זה אני אפסול...
יכול להיות צחוקים דוקא

אשרייך שהצלחת לעבור את הקושי
ולאט לאט את מתחברת פנימה , למידות שלו
והחיצוני כבר לא תופס מקום.

הרבה בנות לא מצליחות לעבור את הקושי הזה.

ותודה על השיתוף המחזק.
 

ברשותך, ואני באמת מתנצל. אבל לפעמים צריך להישיר למציאות מבט, מדי פעם, ולעצור לרגע ולהתבונן (ודוקא כי מאוד משמח אותי מה שכתבת)
:

אני אנצל את המקום הקטן שלי פה אולי לקריאה לעשות חושבים.
חברים יקרים. שמעתם מה הבחורה אומרת כעת על הבחור... איך הוא בעיניה. אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכל מי שאמרו לפותחת השרשור בשרשור המקורי לחתוך ושאין טעם להיפגש.

לא נעים לומר אבל.. - לקראת נישואין וזוגיות

מזל, אבל מזל,
שהיא לא הקשיבה לכם.
ואם בע''ה זה יגיע לקשר אמיתי בע''ה.. אז בכלל מזל.
ממש חסדי ה' שהיא לא שמעה לכל המייעצים הנבונים (ובד''כ באמת נבונים) שאומרים פה על כל דבר לחתוך או להמשיך בלי לחשוב פעמיים. ובלי לשאת בתוצאות. הרי מה זה בסה"כ פורום? סה''כ כל אחד כותב את דעתו, בלי יותר מדי אחריות נכון?..

אז עכשיו שאלה:
אולי לפעמים היד שלנו על ההדק קלה מדי?
מעדיף לחשוב שמדובר בהדק של המקלדת ולא של המחשבה,
אבל בין כך ובין כך אולי כדאי לחשוב פעמיים לפני שמייעצים. וכל שכן לפני שחותכים.

נקודה למחשבה.

אני חושבת שהתגובות לפותחת השרשור היו סבירות וטובות וגם די דומות אחת לשנייה מה שאומר שרוב העולם לא היה ממשיך במצב כמו שלה,
מותר לה להיות יוצאת דופן אבל זה לא משנה את רוב העולם.
השואלים כאן מספיק בוגרים כדי לקחת אחריות על ההחלטות *שלהם* בסה"כ.
כאן מחליפים דעות וככה צריך להתייחס.
מי שאין לו יכולת להפעיל שיקול דעת ולקחת אחריות על ההחלטות *שלו* בסופו של דבר שלא ישוטט ברחבי הרשת.
בוקר טוב.

אני אישית מאמין שאנחנו יכולים גם ללמוד משרשורים ולא רק להביע את דעותינו כל הזמן.
כמובן צריך לזה רצון ולא לכולם יש.
וזה שהרוב חושבים ככה כמו שכתבת-
בסדר.. רוב העולם חושבים מלא דברים. זה לא אומר שהמחשבה בהכרח נכונה (אבל שוב- שכל אחד יחשוב בינו לבין עצמו.. ולא צריך להגזים כמו הכותרת שלך..)

אתה בעצם ממליץ לא להיות נחרצים בתגובות שלנו?
איך יכולנו להגיב נכון יותר לדעתך?

אפשר אולי לחשוב האם טעינו. ואולי לא. אני לא רוצה לחוות את דעתי מעבר לזה.

לדעתי לא טעינו.
אולי היא טעתה. סתם.

 

אני דווקא מאוד מסכימה עם מה שהוא אמר 

וזה שיעור חשוב עבור כולנו לחיים בכלל וגם כאן 

 

ובמיוחד כאן

שאנחנו שומעים רסיסי סיפור בדמות אנונימית 

היד קלה לפעמים להגיב בצורה קיצונית הזו או אחרת 

 

וזו תזכורת חשובה רגע לעצור,

לחשוב , לחשוב גם עבור עצמנו על מה לשים את הדגש. 

 

 

צודקת שזאת תזכורת על מה לשים דגש- הסיפור היפה שלה מוכיח שהפנים מהותי הרבה הרבה יותר עד כדי השפעה על החיצוני.
אני בתגובה שלי למשל חשבתי על הבחור— איזה אומללות זה להיות בצד שנרתעים ממנו...
אני באמת חושבת שאין נכון ולא נכון
ושהדעות השונות הן כולן לגמרי לגיטימיות
ושכל אחד אחראי על עצמו ועל ההחלטות שלו.
לא יודעת אם הייתי משנה את התגובה שלי.

אם אני אתייחס מהכיוון ההפוך-
את חושבת למשל, שהיחס של העולם המערבי לנשים לא גורם למי שלא נמצאת ברף ה'עליון' של היופי להרגיש אומללה?

כן. הסדרי עדיפויות והדגשים האלה גורמים ועלולים לגרום לאנשים תחושת אומללות. והרבה פעמים זה אנשים שהחוץ לא משהו אולי, אבל הפנים הרבה הרבה יותר טוב מהרבה אנשים אחרים...
ולכן יש משהו לא הכי נכון בסדרי עדיפויות שלנו

והאמת שגם לא בטוחה שרובן אומללות,
מי שמתעסקת בזה בצורה אובססיבית זה כבר משהו אחר, היא יכולה להיות מאוד יפה אבל תהיה אומללה.
בסוף בסוף יש טבע שנוטה לכיוון מסויים וזה בסדר אבל לא חייבים להשתעבד לו משום כיווון שהוא.
יותר פרקטי ומועיל שהאדם ישנה את צורת ההסתכלות שלו מאשר לדרוש מהעולם להשתנות עבורו.

כמו שהשואלים מספיק אחראיים, גם המגיבים צריכים להיות מספיק אחראיים. זה הכל.
ולא כל מי ששואל כאן הוא מאותו דגם, כמו שלא כל מי שמגיב.

בני אדם הם שונים ומגוונים. אי אפשר לייעץ לאדם באמת בדברים כאלה אם לא מכירים אותו. אז על סמך מה עונים? על סמך מה אני הייתי עושה אם הייתי במצב שלו? אבל אני זה אני והוא זה הוא. וחוץ מזה שלפעמים האדם לא מכיר לעומק אפילו את עצמו ועם השנים ודברים שעובר לומד להסתכל יותר פנימה ולפתח מבט שונה על הדברים.

מה שכן, ב"ה יש פה כמה מאמנות וכדו' שמבינות בתחום ונותנות עצות והדרכות טובות.

אל תנסה להתחכם. תעשה את אותם הטעויות שכולם עושים, זה יקדם אותך מהר יותר מאשר אם תנסה ללכת במסלול מיוחד שיצרת לעצמך

אין בעיה לעשות טעויות, אני גם עושה מידי פעם

אתה לא תרצה לצאת עם מישהי שלא החליטה דברים בסיסיים לגבי חייה..
הענין של השרשור זה להציף שאלות, כדי להכיר את עצמי יותר, ולא להיות מותקל באמצע דייט ולתת תשובה לא נכונה (דוגמא)

אין לי שום בעיה עקרונית לצאת עם מישהי שלא החליטה דברים בסיסיים לגבי חייה.

 

אז דיברתי גם לגבי זה. היא לא תכיר אותך תוך חודשיים, וגם אתה לא מכיר את עצמך

אתה קשה.
לא אמרתי שאני אכיר את עצמי
התכוונתי שבנאדם צריך להיות סגור על עצמו בדברים בסיסיים לפני שהוא מכניס מישהו אחר לחייו.

דוגמאות, קצת קיצוניות
אני חייב לדעת אם אני מתכוון להתנצר בשנים הקרובות, או שאין מצב.
אם אני רוצה להתחתן עם מישהי אחת או להיות גואל רצון השני.
אם אני רוצה לגור בבית מבוץ באנטרטיקה (יהיה קשה לעשות את זה, נכון, משימת חיים)
או סתם בעיר או יישוב
יש מלא דוגמאות..

מה שבאתי להגיד - ואם זה מפריע לך לא אגיד יותר - שההסתבכות של "לא החלטתי לגבי העתיד שלי" לא צריכה לעכב אותך. אתה יכול בכיף למצוא מישהי שתרצה אותך בגלל מי שאתה ולא בגלל התוכניות שלך, ותחליטו על דברים ביחד

השאלה איזה שאלות אני עוד לא יודע שאני צריך לענות עליהן...
אם הייתי יודע לא הייתי שואל..

אתה תוכל למצוא מישהי שגם אצלה זה לא מספיק ברור כדי לרצות מישהו שכבר החליט

 

לדוגמה - אתה לא החלטת אם אתה רוצה לגור בעיר או ביישוב.

יכול להיות שתיפגש עם מישהי שלא החליטה גם, ואז תחליטו ביחד

יכול להיות שתיפגש עם מישהי שכבר החליטה, ואז אתה רק צריך לדעת שזה לא מפריע לך (וכנראה זה לא ממש מפריע לך, כי אחרת היית יודע.

 

רק בדברים שברור לך מה אתה רוצה, ולכן כנראה אתה סגור עליהם, אין טעם לפגוש מישהי שממש חשוב לה ההיפך (יותר חשוב לה מאשר להתחתן איתך!), ואז באמת יש סיכון. אבל זה לא קורה כל כך הרבה. אם יש משהו שאתה יודע שממש חשוב לך אתה יודע, ואם לא - אולי יתברר לך עם הזמן. מקסימום יהיו לך כמה פגישות שמטרתן לא להכיר את אשתך אלא לגלות על עצמך מה חשוב לך.

אני חושבת שצריך להיות איזון, אנחנו כל החיים במגמה להכיר יותר ויותר את עצמינו. מחילה שאני אומרת, אבל לא משנה כמה תסתבך בתוך עצמך אתה לעולם לעולם לא תגיע. בכל מקרה אתה תיכנס לעולם הדייטים כשאתה לא מכיר את עצמך 100 אחוז. זאת עובדה. גם אם תיכנס לעולם הזה עוד 10 שנים.
אז מה האיזון ? איך יודעים מתי כן להתחיל לצאת ?
האיזון שאני מצאתי לעצמי זה בין שני אמירות שרבנים שאני מעריכה מאוד מאוד תמיד אומרים .
(אני עלולה בגלל זה לעשות אאוטינג קטן למי שמכיר אותם, אבל נו שויין)

א. לפני שאני מתחתנת עם מישהו אחר אני צריכה קודם להתחתן עם עצמי.

ב. נבנים תוך כדי הליכה.

שתי אמירות שנשמעות הפוכות אבל לדעתי משלימות אחת את השניה ויוצרות דיוק.

מה האיזון בינהם ? להתחתן עם עצמי בצורה הבסיסית ביותר, שזה אומר לעניות דעתי לדעת להקשיב לעצמי ולצרכים שלי ולא לבטל את עצמי מול אנשים אחרים (כלומר כן לדעת להתנהל מולם מה שלפעמים דורש ויתורים, אבל שזה לא יהיה מתוך ביטול עצמי, אלא הקשבה פנימית) . בעיני ברגע שבונים את הכלי הזה אז מוכנים לצאת לדייטים, כי אז אני יכולה באמת לבנות את עצמי ואת הקשר תוך כדי הליכה ולא להתערבב עם הצד השני.
קשר יוצרים רק ב-1+1. אם אני עוד לא נמצאת במקום של 1 אז ממילא אני מתערבבת עם ה1 השני וזה יוצר בעיני משהו לא בריא.

ועוד דבר חשוב חשוב זה *רצון*.
נשמע כאילו מישהו מכריח אותך לצאת. (המישהו הזה יכול להיות גם עקרון כזה שאומר שלא מומלץ להיות רווק זקן ושאתה עלול לפספס את הרכבת.)
אבל בעיני לא בריא להתחיל לצאת מהמקום הזה.
צריך להתחיל מתוך מקום של שמחה, רצון, ובערה גדולה להשלמה ולמציאת האחת שלה חיכית.

(אם בא לך יותר לעורר את הרצון אז אפשר לנסות לחשוב למה שווה לך להתחתן, מה זה יתן לך בחיים. והרצון הפנימי ש-ה' טבע בנו ממילא יצוף נראה לי.)

מקווה שנתתי כמה נקודות למחשבה.
קח בערבון מוגבל כל מה שכתבתי כי אני לא בקיעה הכי גדולה בנושא, אלו פשוט הדברים שעוזרים לי בנקודת הזמן שבה אני נמצאת .
בהצלחה גדולה !
והי, אל תתייאש עוד לפני שהתחלת ;)

זה היה בצחוק כזה.
אוף אני לא ברור חח

ושזה יכול להיות גם עקרון שעומד לך בראש.
בכל מקרה היה נשמע שאתה ממורמר על כל העסק, אז אני רק אומרת שלא נראה לי כדאי להיכנס ככה לעולם הדייטים.

(חכם באמת, עם קבלות....)

שהוא לא התחיל לצאת עד שלב פלוני כי:

"רציתי קודם כל שהחצי יהיה חצי שלם, ואח"כ לחפש את החצי השני".

ומצד שני כמובן שאם נחכה עד שנשלים את עצמנו לגמרי  - יגמרו החיים ולא נצא..

לכן צריך את האיזון המדוייק באמצע..

אלא שיש לך בסיס מסויים.

גם אדם נשוי וגם אדם רווק מתקדם בחיים מבחינה אישית. כל החיים יש שאיפה להתקדם. גם בלי קשר לזוגיות.

יש דברים ספציפיים שצריך להתקדם בהם כדי להיות מסוגל לבנות קשר זוגי יציב וטוב.

מה אלו הדברים הללו? בואו נחשוב עליהם.. אבל זה לא עניין של איזון אלא להגיע לתוצאה מסויימת בדברים ספיציפיים.

ישנה הבחנה בין הצלחה אישית ולהצלחה זוגית, זה לא אותו דבר, ולכן משלב מסויים ה'הצלחה הזוגית' לא תהיה תלויה ב'הצלחה האישית'.

 

שהרבה אנשים שאין להם מסלול חיים, מה הם עומדים לעשות בשנים הקרובות ולאן פניהם,מתקשים בלמצוא בן/בת זוג (הוא העיר שה'תוכנית' יכולה להשתנות כל רגע אבל חשוב שתהיה כזאת).

זה לא מדע מדוייק אבל בדומה לדברים הללו חשובה יציבות כלשהי בחיים כדי לצאת.

יציבות נפשית בעיקר. בטחון והערכה עצמית אלו דברים שמאוד נדרשים כדי להתמודד באתגרים שמחכים בכל העסק (ובכל דבר).

האפשרות לתת אמון במשהו אחר מתחילה באפשרות של אדם לתת בעצמו אמון.

 

בשביל 'התקדמות אישית' באופן כללי בתחומים שונים - אין מה להתעכב. כל החיים מתקדמים ב"ה.

בטח אצלי שעדיין אני לא יודעת מי המיועד .. וכמה אני יאהב אותו ומה יהיה?
זה הכל בסימן שאלה
אני חושבת שאם תשאל את זה בפורום נשואים תקבל תשובות יותר כנות.

אין דין ארוע טראומתי שנופל בשנה הראשונה לנישואים. ועוד לפני שיש ילדים, לעומת מקרה שקורה כשיש ילדים.

תלוי מה משמעות והיקף הפגיעה התפקודית.


כל עוד אין ילדים, השיקולים הם יותר אנוכיים.

כאשר יש ילדים, בד״כ טובתם עומדת בראש סולם העדיפויות.

אם חס ושלום יקרה משהו..
אז אני אהיה במבחן.

בכל מקרה בעיני זה מעשה מאוד אצילי להישאר- וזה מרגש אותי לפעמים עד דמעות,
ואסור לדון גם כן את מי שלא יכול לעמוד בזה.
בטח כשאני לא יודע אם אני עצמי יכול לעמוד. וגם אם לו יצוייר שכן- עדיין, אני לא במקומו..

ואין דין מקרה כזה כדין מקרה אחר וכו'..

ניסיתי להיות כנה עם עצמי ואין לי תשובה.

כדאי לחשוב טוב!

בטח לא ברמה המעשית

קצת מתבקשות כי יש פה אנשים רציניים, שלא יחליטו על סמך נתונים מאד חלקיים. אולי לך יש נתונים נוספים שלפיהם בנית את דעתך. דוגמא מסויימת ששמעת עליה.

דבר נוסף, יש פתרונות נוספים כמו היתר מאה רבנים. זה לא רק להתגרש או להישאר.