נכתב ע"י שירה וייסרוזן
טוב אז מישהו צריך לשים את זה על השולחן. כבר המון זמן אני מחכה שזה יקרה (רק שלא אני אעשה את זה, כמובן), אבל זה לא קורה, אז כנראה שאאלץ לעשות את זה בכל זאת.
אז מה?
אז ככה. כמה הנחות יסוד על דייטים, על דייטים ממישהו שנמצא בפנים, לא כל המאמנות חתונה האלו שיצאו לדייטים לפני 30 שנה (אתן יודעות שהיום זה כל כך אחרת) והתחתנו עם הראשון שלהן בגיל עשרים.
הרבה זמן לא העזתי לכתוב כי מי אני ליד כל הרווקים בני ה30 ומעלה, לא רוצה לדמיין מה עובר עליהם, אבל בטח אתם תגידו להם שזה בגלל שהם כבר שרוטים ומבוגרים אז הם לא יודעים על מה הם מדברים. אז הנה הדברים, מפי ילדונת בת 22 (תנו לי את החודש וחצי שנשארו לי עד 23), שחלקכם כבר רואים כרווקה זקנה, ושוב סליחה על העצבים.
1. מי שלא היה שם, לא יבין לעולם.
"לא היה שם" הכוונה לאנשים שלא העבירו שניים-שלושה ראשי שנה (לפחות) באכזבה עמוקה מכך שגם הפעם הם הגיעו לשנה החדשה לבד.
ולמה לא יבין לעולם? כי בדייטים חווים חוסר ידיעה וחוסר שליטה עד המקום הכי עמוק של הנפש. צריך לתת מקום לאדם אחר שמעולם לא הכרת קודם, ואולי עוד כמה שבועות יהפוך לחבר הכי טוב שלך. אבל אתם יודעים שיש עוד אופציה? שהוא יהפוך לאדם רחוק ולא מוכר, שתתפדחו להביט אחד לשני בעיניים ברחוב, למרות שרק אתמול העברתם שעתיים ושלוש בצחוקים ("אז למה נפרדתם?" – לפעם אחרת). או יותר גרוע, שהוא יהפוך לאחד האנשים שהכי פגעו בך בעולם, והמשפטים שהוא אמר לך אתמול בטלפון יחרטו לך על הלב למאה השנים הבאות, ויעצרו אותך מלפעול בכל מיני סיטואציות עתידיות. אתם יודעים איזה פחד זה? איזה חוסר אונים? איזה חרדה על הלב שכולו שרוט ומדמם? לא. יופי.
כשאתם מדברים עם רווקים על הרווקות, קודם כל צאו מנקודת ההנחה הזו.
2. לצאת לדייטים זה עבודה קשה.
עולם הדייטים הוא מקום מגעיל, סליחה. מקום מלא בפגיעות, בחרדות, במחיצות וכיסויים. למה? כי זה עולם שבו אתה צריך לתת הכל לאדם שאין לך מושג אם יהיה פה מחר. אז יש כאלו שיוצאים מזה מהר עם בית ביד, ויש כאלו שנתקעים שם ואחרי כמה זמן לומדים להיזהר. לתת צ'אנס אבל לא לתת הכל, לעשות את זה שלב שלב (אל תספרי לו שאת X Y Z), ואז לחשוף טיפה יותר מידי ולחטוף כאפה לפרצוף (בעצם זה לא מתאים..). ובקיצור, הנה עוד נקודת הנחה בסיסית שצריכה להיות לכם בראש כשאתם מדברים על זה.
3. אל תטיפו לנו! בחיים!!
"את לא רוצה להתחתן באמת", "את רק צריכה להחליט", "את לא מספיק משקיעה בזה", וגולת הכותרת: "את בררנית".
בואו לפה, אנשים שאומרים את זה, ושמעו משהו מהפכני: מי שלא רוצה להתחתן לא יוצא לדייטים. אוקי? לצאת לדייטים, כבר אמרנו, זה פח. מי שלא רוצה להתחתן לא משקיע בזה את הכוחות שלו. מי שכן יוצא – כנראה נורא, אבל נורא רוצה את זה.
4. אל תגידו לרווקות צעירות שהן צעירות.
כאילו, טוב, זה נכון שהן צעירות, אבל אם התחלת לצאת בגיל 19 – זה לא משנה שאת עכשיו בת 22. מה שמשנה זה שאת תקועה כבר שלוש שנים בתוך הביצה המגעילה הזו. בחורה בת 22 שהתחילה לצאת בגיל 19 סובלת מהעניין לא פחות מבחורה בת 27 שהתחילה לצאת בגיל 24. ובציבור שלנו זה בכלל הופך למגוחך.. כי כשאת חוצה את רף ה-23 כבר מתחילים להביט בך באף עקום (רווקה זקנה!!), אבל כשאת מעיזה לפצות פה, אומרים לך שאת ילדונת אז תסתמי.
5. אל תגידו לנו מה לעשות בינתיים.
אל תגידו לנו "אל תצאו לדירת רווקים", "אל תתחילי תואר שני", "אל תיקח את העבודה הזו". הרי הכל לא יסתדר לנו כשנתחתן, בנים לא רוצים בנות חכמות מידי (אז מי צריך אותם), איך נעמוד בעומס, אתם בסך הכל דואגים לנו.
זה נכון, אני מודה. אבל בינתיים אין לי מושג אם ומתי זה יקרה, אז מה – לעמוד ולחכות? למות משעמום? (כן! אחרת את תשכחי שאת רוצה להתחתן!) ובכן, לא. אחרת אני אשכח שאני רוצה לחיות.
6. אל תתנו לנו שיטות ל"קיצורי דרך".
"חמישה צעדים לחתונה", "כל מה שאת צריכה לדעת", "חמש טעויות נפוצות בדייטים". ובכן, אני יודעת את כל זה, ובכל זאת זה לא עובד לי. יש לכם רעיון אחר?
7. "רשימת המכולת שלך בעייתית".
ובכן, זה בגלל שנפש האדם היא בעייתית. אוקי?
אני דוסית אבל פתוחה, אני רכה אבל קשה, אני שמחה ושובבה אבל לפעמים גם מתביישת. נסו אתם להכניס אדם לרשימת מכולת, נראה אם זה ייצא לכם הגיוני.
עכשיו שלא תבינו לא נכון. לי זה לא מזיז, כל האמירות האלו שלכם. אני גדלתי במשפחה בה מגיל 0 אומרים לי משפטים כאלו. רק שבת שעברה עשו לי קדם שבע ברכות בשבת משפחתית כי אני לא מתקדמת מספיק מהר. אני כבר חסינה, רבותיי.
אבל יש כאלו שלא.
ובשבילם, ובשביל הלב שלהם שזוכר כל משפט כזה וגורם להם להתערבב (אולי אני אצא עוד דייט אחד עם הבחור הנוראי מאתמול, אולי אני באמת נורא בררנית), פשוט תהיו בשקט. אתם לא באמת יודעים איך זה.
(ובשביל אלו שיעלבו מהפוסט הזה: אפשר בהחלט לתת טיפים, להתעניין (בהתאם לאדם שעומד מולך), אבל מתוך הבנה שאתם לא מבינים. קצת כמו עם שכולים כזה, אתם יודעים. תכנסו להיכל הרווקות בחרדת קודש. אין לכם מושג מה יש בתוכו.)