פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 405)

גם יצירתיות, גם עומק, גם לחבר את כל הפרטים ביחד.
נהניתי לקרוא

בהמה!

יפה מאוד!!

לא לחינם..

תודה רבה על הפירגון!

@והוא ישמיענו
@חיים של
@ארץ השוקולד

שתזכה שיתגשמו כל משאלות ליבך לטובה ושיהיה רק טוב

הניקוד ממש מוסיף!
מחכים לעוד 😅

סתם, זה @כי בשמחה תצאו. עיצב ובחר

ב''ה

א שטיקל כישר'ן.

@ברוקולי, ותודה על העזרה וזה..

וסחטיין שעוד יודעים לנקד...

כיף לראות שנהנים..
@עטר
@מעפר אני באה

אגב, אתה מבין בניקוד או שנראה לך הגיוני?

תעשה מעוד מסכתות, יכול להיות מאד מצחיק

כרגע הלב בשבת..
חשבתי לדבר על סוגי המוקצה ביחס לפגישות,
מתי מיאוס ומתי סתם חסרון כיס

שנאמר עם המסר של "מה אתה חושב שכדאי לך להתחתן? אחרי שתתחתן יהיה לך עוד יותר רע מאשר עכשיו".

 

לדעתי אדם צריך להתחתן עם המודעות שנישואין זה עבודה ומתוך מוכנות להשקיע, ומצד שני מתוך מחשבה שבמקרה הזה הכל ילך חלק ויהיה ממש קל

ועכשיו ברצינות- אולי נכון לשנות את הטרימינולוגיה ולכנות זאת "השקעה" או מסירות.

אלו מילים בעלות קונוטציה חיובית יותר.

(אנחנו משקיעים בדברים שחשובים לנו, ומתמסרים לאנשים שאהובים עלינו...)

ולכן גם הדבר הכי מסקרן ומלא באמונה ורצון טוב.

א. מרגיש לי שאני לא יודעת מה זה. ושם מתגנב לו איזה פחד וים חששות.. מרגישה שאני יכולה להתפלסף על זה שעות, ליצר ולעצב תיאוריות מפוצצות, אבל שעד שאני לא אהיה שם, אני פשוט לא אדע.
ויש בזה קפיצה למים שדורשת מלא כוונות טובות ושמחה.

ב. זה לעבור דרך.. ולא לעבור את.

ג. שומרת לעצמי..

ד.לענ"ד, לעבודה אין גבולות. אבל יש עבודה טובה ויש עבודה לא טובה ששווה לשנות.. ההבחנה היא, בעיניי, האם יש תזוזה.. האם זה מגיע מתוך חיבור והקשבה לעצמי. אם העבודה לא מקדמת, משהו, אפילו הכי קטן. או מעלה באחד מהשותפים לעבודה רגשות (כולל הרגשה שאני עובד לבד ואין שת"פ..), תחושות או מחשבות לא טובים, זה זמן מצוין לדייק ולחפש דרך עבודה אחרת.

כמו העבודה של ישי ריבו בתור זמר
זה דורש מאמץ והשקעה, ולפעמים זה גם לא כיף
אבל זה ממלא מספק ומשמח, וזה לעבוד במה שאני אוהב, יש ביטוי בגמרא "אגירי דיומא" שכירי יום, שמיד בסוף העבודה כל יום מקבלים משכורת ולא צריכים לחכות לסוף חודש או משהו

כמובן שצריך לדעת שאולי זה לא יהיה ככה, ויש זוגות עם קשיים יותר, אבל זה רק כדי לדרבן לבחור ברצינות ואח"כ בנישואין להשקיע, אבל לא להיכנס לחששות מזה

לגבי איך שאומרים אותו זה מאוד תלוי במליון דברים, והכל איזונים בחיים,, אני ספיציפית לא אוהב לשמוע אותו

נישואין זו עבודה.

 

עבודה מהבית.

שאתה לא צריך למצוא איזון בית/עבודה

שאתה עם קביעות די רצינית, לכל החיים.

 

ברוב המקרים מדובר בעבודה מתגמלת, עם בונוסים. עם פנסיה הכי משמעותית שיש.

 

עבודה שאתה מהותית עצמאי

 

עבודה טובה.

שנזכה להיות עובדים עצמאיים, עובדים בני חורין..
ולעבוד מהבית שלנו.. ומתוכנו

אני ליודעת איך אחרים חווים קשרים 

אבל בקשרים שלי כולם נדרשתי להכיל ולקבל ולהיות הרבה פעמים סוג של מטפלת או בגלל בעיות שלהם או פערים תפיסתיים או בגלל תכונות שהרגשתי שהן מעט דורסניות ולא מספיק רגישות וכל הזמן הרגשתי שאני צריכה "להתרחב" באישיות כדי להכיל.

כבר לא ברור לי מהי ההתרחבות הבריאה ומה היא הלא..

שורה תחתונה אפעם לא עפתי על בחור..

עמלתי, עבדתי, באתי לקראת (סביר שגם הם..) אבל לא התלהבתי

הבחור היחיד שהתלהבתי ממנו התגלה כאחד עם בעיות רגשיות רציניות וגם שם שוויתי כל הזמן תנודות בין היי, אושר ושמחה לדאון ודיכאון.

בקיצור עבודת הנישואין מפחידה אותי בטירוף

ויוצא שאני באופן לא מכוון בוחרת ברווקות.. הצילו.

 

העבודה תהיה לי קלה אם אני אצליח לדמיין אופק חיובי, לראות שיהיה כיף ושמח

שאצליח בראות בעיני רוחי שגם הצד השני מסוגל להכיל ולקבל, שאני אוכל להרפות ולסמוך על הצד השני.

 

אולי מקור הבעיה היא שהתרגלתי לקחת אחריות על בעיות של אנשים, יותר מדי סביב זה.

וגם תהיי פה קצת ותגלי שיש לא מעט בנים שיודעים להכיל ולקבל ואפשר לסמוך עליהם..
גם לי היו סטיגמות מסויימות שהמקום פה עזר לי להיפטר מהם.

אלא שותף לחיים.
כל הדברים שאנחנו עוברים בחיים באים לקדם אותנו ולעשות אותנו אנשים טובים יותר.
חתונה זה פשוט למצוא שותף לדרך הזאת.

לעבוד עם עצמי על דברים שאני צריך לשנות ואז הנישואין יהיו הרבה יותר כיף מאשר עבודה.
כשאתה טוב, בוגר ומכיל קשה לריב איתך וגם יותר מעריכים אותך ומוכנים ללמוד ממך ואז הרבה בעיות וקשיים לא יתחילו בכלל.

א'. קודם כל, עבודה ישר מתקשר לעבודת ה', עבודת המידות ועבודת המשכן.

קודם כל נישואין זה עבודת ה'- שם ה' נקרא על איש ואשה, האותיות שמחברות ביניהם זה י-ה. חיבור של שמים וארץ, שכל ורגש, קודש ומעשה. הקשר בין האיש לאשה זה עבודת ה'. האדם בגן עדן הופקד לעובדה ולשומרה, והקב''ה פיצל את האדם לאיש ואשה כדי שיעזרו אחד לשני- האיש בשדה והאשה בבית (טוב, בסדר.. היום זה השתנה ). אפשר על דרך הוורט/ הדרוש לומר שכאשר איש ואשה משלימים זה את זה ועזר כנגדו- אז באמת הם נמצאים ב'גן עדן'. אבל אני לא דרשן דגול אז נמשיך הלאה..

נישואין זו גם עבודת המידות- עבודת המידות של כל אחד לטובת השני, כמו שאומרים- כל אחד דואג לעולם הזה של השני ולעוה''ב של עצמו.
ובודאי, אין ספק- כל עבודת המידות שקודמת לנישואין חשובה מאוד. כדי להשלים פאזל של שני חלקים, כדאי שהחלקים יהיו כמה שיותר חופפים- ''אין מזווגין לו לאדם אשה אלא על פי מעשיו', אז בודאי שכל אדם שמתחתן בונה פאזל. אבל אם אנחנו רוצים שהפאזל הזה יהיה יותר שלם.. כדאי שנהיה שלמים בעצמנו .

והדבר השלישי- עבודת המשכן. חינוך הילדים. הבית הוא כמו משכן, והילדים שגדלים בו צריכים להתחנך על עבודתו. זו עבודה גדולה, חינוך הילדים זו עבודה קשה שבמקדש. מדוע? כי נדרש דיוק גדול מאוד. חנוך לנער על פי דרכו- אנחנו צריכים לכוון במדוייק, להתאים לילד הנכון את מה שהוא צריך, לכוון לשעה הנכונה- לעיתוי המתאים. והעיקר- שיהיה מתוך אהבה גדולה, מתוך הסתכלות פנימית ועין טובה ואמיתית. לגדל בנים עובדי ה', יראי ה'. שגם הם בבוא הזמן יבנו את מקדש המעט שלהם. בלבבי משכן אבנה.

ב'. ממ.. מה העבודה הזאת לכם. 'כי זה כל האדם'.
אני מתחתן כדי להיות אדם שלם, ואני אדם שלם ככל שאני אדם טוב. וכדי להיות יותר טוב צריך לעשות עבודה. עיקר הטוב הוא החסד, וכדי להגיע לזה צריכים לעבוד על המון מידות- התורה כולה היא חסד.
ולמשל, כשאני דן לכף זכות אני עושה חסד- אני מחיה את האדם, ואם חסרה לי עין טובה והסתכלות כללית- אני פחות דן לכף זכות, ואני פחות אדם טוב במובן הטהור של המילה.

ג'. טוב זה עניינים שבחלקם ביני לבין ה', כך שאני לא אכתוב כאן דברים קונקרטיים. יש בודאי מידות שיותר טבועות בי ויהיה יותר קל, ומידות שפחות קניתי כך שיהיה יותר קשה.
הגר''א אומר שכל עבודת האדם בעולם הזה היא שבירת המידות. אולם אנחנו יודעים, ש"יותר קל ללמוד את כל הש"ס מאשר לתקן מידה אחת", אמר ר' ישראל סלנטר מגדולי תנועת המוסר.. אז מי אני ומה אני. אולם מצד שני- אם אין אני מי לי ו'לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין ליבטל הימנה'.
העיקר של הכל הוא, שכאשר האדם משתדל לקנות את המידות הטובות, והולך בדרך ה', ועושה הכל מתוך ענוה גדולה- לא מייחס את המעלות שלו ומה שהוא קונה לעצמו- בודאי שהקב''ה יעזור לו. וגם אם אנחנו לא מושלמים, אבל כן משתדלים- הקב''ה עוזר. כמו שאני יודע לגבי עצמי, שאיפה שאני נמצא כיום מבחינות מסויימות ביחס למה שהייתי בעבר- בכוחות עצמי לא הייתי מסוגל בכלל להגיע לזה. ורק בחסד א-לוה ממעל, הקב''ה נתן לי את מה שיש לי היום.

ד'. כן בהחלט. לעבודה יש גבולות. חז''ל אמרו 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. יש דברים שאינם בשליטתי. יש לי נקודת פתיחה, משם אני מתקדם וכל ההתקדמות שלי בעולם היא רק ביחס לעצמי ולא ביחס למדד אובייקטיבי חיצוני יהיה אשר יהיה. שזה מצד אחד מרחיב את הנפש, ומשמח, ולא מתסכל- כמו שבעולם החיצוני הרבה מאוד אנשים נהיים מתוסכלים כי אינם יכולים להגיע למדדים שהחברה מציבה בפניהם, שנחשבים כיום כדברים ה'אידיאליים'. זה ביחס לעבודת המידות.

בנוסף- קו אדום אחד זה ואהבת לרעך כמוך. העבודה שלי, לא יכולה להיות על חשבון אשתי או כל אדם אחרץ גם העבודה המשותפת שלנו- לא יכולה להיות על חשבון השכנים וכדומה. כל מסגרת העבודה שלנו היא במקום שלנו, איננו מתגדרים במקומם של אחרים. יש לנו את התפקיד שלנו, לכל אחד ולכל קבוצה- כמו משפחה, והתפקיד הזה הוא חלק מכלל ישראל שלם וכן הלאה. כשאני שוכח מהם גבולות הגזרה של העבודה שלי- אני משבש את הכל, העבודה שלי לא לגמרי נכונה.

עוד קו אדום זה שמחה ונחת. 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'. אם העבודה גורמת ללחץ- זה לא טוב. עבודת ה' צריכה להיות מתוך מקום מאוזן ומתוך הרמוניה. צריך להיות חיבור שלם בין שמים לארץ. תפארת ישראל. צריך גם חסד, לא רק דין. ועוד ענין- 'לא תעלו במעלות על מזבחי', אנחנו לא ממהרים, אנחנו בונים בנין בנחת. יש לנו בית מקדש שלם לבנות- כל אדם בתוכו, ובין בני זוג, וביחד עם הילדים.. צריך שזה יהיה בנחת- שיתאים לכל אחד ואחד, לאשתי, לילדים.

ונקודה אחרונה ואסיים בע''ה - קו אדום של להיות קשובים לעצמנו. כן, כמו שצריך לתת מקום לשכל צריך גם לתת מקום לרגשות ולנפשות השונות, לגוף ולכל חלקי האדם. לא לדחוק שום דבר, להופיע כל דבר בצורה נכונה. לכן, אם אני מרגיש שעבודה מסויימת מעיקה עליי ודוחקת איזשהו כח בי- צריך להקשיב טוב לעצמי ולדעת מה עושים. כיצד פותרים את הקונפליקט. הקב''ה נתן תורה ומצוות כדי שיהיה טוב לאדם- לא רק בעוה''ב אלא גם בעוה''ז. המטרה היא לעבוד את ה' ממקום טוב, לא רק מתוך כבישת היצר- זה לא התכלית. התכלית היא לא לכבוש את היצר, אלא לכוון אותו. ממילא בסופו של דבר הוא ייהפך לטוב גמור.
ואותו הדבר אמור גם לגבי אשתי לעתיד בע''ה והילדים- צריך להקשיב להם, לדעת מה טוב עבורם. להיות רגיש אליהם- אבל הבסיס להכל הוא הקשבה, גם הקשבה פנימית ככל הניתן.

מניח שכולם מכירים את המשפט הזה בהטיות שונות.
א. מה אתם מרגישים לגביו, ומדוע? (השאלה מנוסחת בלשון רבים ומיועדת גם לזכרים למרות השורש ר.ג.ש) מה אתם חושבים עליו, ומדוע?
* חושבת שהוא הרבה פעמים מגיע כדי להנמיך מראש ציפיות
של אקטיביות (בחיי הנישואין, אחרי אירוסין, וגם לפניהם) , כי יש פרפרים ולבבות בין השניים, שהגיוני שיישארו תמידיים.
מרגישה שזה נכון. שזאת עבודה, אבל כשהיא מתוכננת היטב היא יותר קלה ליישום*
ב. מה העבודה הזאת לכם (ולו)? עמל ויגיעה, לו- בהחלט כמוני. הוא מהצד השני של המתרס ושנינו יחד עובדים למען משהו משותף.

ג. מה יהיה עבורכם קל ומה יהיה קשה? יהיה לי קל להמשיך בהכרה הרגילה, יהיה לי קשה לצאת מהנוחות שלי וכאן הקטע בעיניי- לצאת מהנוחות כי אכפת לי ממה שהשותף/ חבר/ בעל , מרגיש ואני רוצה להיטיב לו (זה טבעה של אהבה- להיות אכפתיים ולחשוב ולרצות בטובת השני/ה ובשמחתו/ה)

ד. האם לעבודה יש גבולות, ואם כן - מהם? [הערת מנהלת - גבולות לאו דווקא במקרי קיצון, כלומר הוא ישמח לשמוע דברים נוספים מלבד קווים אדומים ברורים]
כאשר רק צד אחד משקיע ואין תגובה מהצד השני
כאשר התקשורת או המעשים מקובלים משוב שלילי הרבה פעמים
כאשר האוירה לא נינוחה וניכר או מרגישים שאין חשיבה על האחר ורצון להיטיב לו.
אפשר וצריך לדבר על הדברים וכל הזמן לדהר על ההתרגשות שלי, מה הייתי רוצה, ולהשתדל להיות בתודעה של לתקן מה שנדרש תיקון כדי להשתפר בשביל שלשנינו יהיה כיף, וגם כי אותה/ו אני אוהב/ת ורוצה שי/תשמח בי ובקשר שלנו.


אשמח לתובנות נוספות בעניין, גם אם אינן נכנסות לתשובות על השאלות הנ"ל.

דברים טובים שלמדתי גם מאחרים
וגם מעצמי ומנסיוני הקצר בהחלט-
* לדבר לדבר לדבר
* להשתמש במילים של תקשורת מקרבת (מה לי חשוב, מה אני מרגיש, מה לי חסר, מה הייתי רוצה כדי שלי יהיה טוב איתך, מה הייתי חושב לשפר כדי שביחס/בקשר יהיה לשנינו טוב ונעים) ולא מרחיקה (במה אתה לא בסדר, מה עשית, אתה טועה - האשמות אישיות וכו')
* להתייחס תמיד לגופו של עניין (למה *המעשה* בעייתי או לא נעים *לי* ולא במה את/ה אשם או לא בסדר)
* לא לפנות או להשתמש בכינויים מעליבים לעולם
* לא להעלות מהאוב זכרונות לא נעימים שלא רלוונטיים לדיון הנוכחי ( נו בטח, ממך אי אפשר לצפות לכלום, הרי לפני שנה הבטחת לי ולא קנית... והיום אתה לא קונה כלום, אי אפשר להאמין לך יא חתיכת זבוב)
* לפרגן, להחמיא, למצוא את הנקודה הטובה באדם שמולי.
* לזכור שהתחתנו כי רצינו זה בזו וכי אהבנו והתחברנו בגלל נקודות טובות , לשמור על עין טובה מפותחת. לדאוג לה ולפתח אותה.
* עין טובה עוזרת תמיד לצלוח את כל מצבי החיים בנעימות.
* לראות בכל דבר נסיון לצמיחה מאת ה', לטובת שנינו ולדבר על השני על התחושות שלי בעקבות/תוך כדי הנסיון.
* להצמיח ולצמוח זאת השקעה/השקייה. מים זה הבסיס של הצמח . מילים טובות ואוהבות, מעשים של פרגון, הפתעות קטנות, הודעות sms , מיילים שמרימים את מצב הרוח

כל אלו זה השקעה שמניבה פירות טובים ומבורכים

* מה ששנוא עליך- אל תעשה לחברך
* ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול!
שני המשפטים הנ''ל נכונים כלפי כל אדם באשר הוא
וביותר, כלפי הקרוב לנו , היקר והאהוב לנו ביותר.




השם יתברך ייתן לנו סבלנות ותפילות אליו
שישלח לנו עזרה מאיתו ושנצליח בזה תמיד
לאורך ימים ושנות חיים
טובים ונעימים!



אשריכם!
אשריך בעצמך
נזכה לשמוע בשמחתך ובשמחת כולן וכולם
בנחת
בלבב שלם ושמח מתוך בריאות איתנה
א א מן

המשפט הזה "נישואין זו עבודה" נולד כאנטי-טזה למחשבה שקיימת באופן טבעי שנישואין מביאים רק ומיד אושר ללא כל השקעה

הוא נשמע עוצמתי וחזק ובעיקר דורש מאמץ אבל נולד בשביל ובגלל אנשים שחשבו שבאו רק לקחת בלי לתת

(מזכיר לי את שירה הנפלא של נעמי שמר על האחזות נחל "והיא כמו הושיטה את ידה, כדי לתת ולא כדי לקחת")

 

למעשה יכולת לאמר על כל דבר נעים בחייך שהוא עבודה: הורים, ילדים, חברים, קריירה, דירה גדולה, רכב טוב, אוכל טעים, נופש בחו"ל

אבל משום מה ברוב הדברים אנשים מבינים שכדי להינות הם יהיו חייבים לטרוח קודם

זה נחשב להנראה כאשר היחס בין העבודה הדרושה לבין התגמול-החוויה היא נכונה (כלומר משקיעים מעט ונהנים הרבה, משקיעים הרבה ונהנים המווון וכו)

וזה בדיוק נישואין

משקיעים הרבה ונהנים המווווווווווווווווווון

אבל יש לי את התהליך שאני עובר כבן אדם,על ההתקדמות והעבודה שלי.
ולענ''ד,להכנס לדקויות כאלו בצורה כל כך כל כך תיאורטית, על שולחן המנתחים פה, ולא כשיח טבעי עם בחורה בהקשר מסוים וספציפי-
אין לי כח לזה בכלל, רק כאב ראש בשבילי. חושב שזה יותר יזיק לי מיועיל.

מה יהיה 'קל וקשה' תלוי בחלקו הגדול בבת הזוג הספציפית.האופי שלה, האופי שלי, האינטראקציה בין שנינו, היכולת שלנו לתקשר כיאות, וכולי.
לדון על זה 'באוויר' כל כך, מרגיש לי מפוספס מאד

זוגיות זה דבר חשוב וחשוב להשקיע בה.

אני מחלקת את ההשקעה הזו ל2,

1- לפני החתונה. כאדם. להיות אדם טוב יותר. זה עבודה פשוטה יותר, להיות אדם טוב יותר לעבוד על הכעס, על הנתינה, על האהבה של עצמך, על ההכלה של האחר.

2. אחרי החתונה, הצד השני מציב מולנו מראה. והיא מראהלנו את כל הנקודות הכי קשות שלנו. ושם אנחנו צריכים לעבוד.

מה שמכעיס אותנו, שמקפיץ אותנו, שכואב לנו- זה המקומות שאנחנו צריכים לעבוד עליהם. זה סימן ששם יש לנו את הנקודה החלשה.

והכי קל להאשים את האחר שהוא זה שמכעיס ומכאיב, אבל זה בעצם שלנו.
ועבודה עצמית ה דבר לא קל.

מעבר לזה זה עבודת הויתור, הנתינה בלי חישבונות, היכולת להכיל, לשתוק, לפרגן, היכולת לראות את האחר כחלק ממני, ואת שנינו כחלק ממשהו אחד.

כל מערכת יחסים שיש בה חיבור טבעי

היא מתוחזקת מעצם היותה

כלומר לשני הצדדים קל להישאר בה ולהעצים אותה

 

אני לא מתחברת למושג עבודה, כי עבודה מבחינתי זה משהו שדורש עמל וקושי

 

הקשרים שלי עם חברות שלי הם טבעיים.. אנחנו לא "עובדים" על הקשר

כיף לנו ליזום דברים, לעשות דברים ביחד, לשוחח, לשתף, להעמיק.

 

ברור שאם פתאום נפסיק לדבר, לשתף, ולשוחח אז לא נדע מה עובר אחת על השניה

אבל החיבור תמיד קיים שם

 

בזוגיות זה כן לדעתי קצת אחרת כי יש עוד רבדים חוץ מחברות.

אבל בכל אופן בעיניי אם הבסיס החיבורי טוב

הכל כבר יותר קל...

 

(או משהו בסגנון)

ודווקא ממש התחברתי לאמירה הזו. בעיני יש בזה משהו מלא תקווה - אנחנו באים לעבוד, ליצור משהו גדול, יש פה אפשרות אמיתית לבנות בענק..

לא יודעת מה יהיה לי קל ומה יהיה לי קשה, מניחה שזה יפתיע אותי..

יהיו כמו העבודה שלי

כי אני מרגיש צורך להיות משפיע ושיהיה לי כיף להיות הצד שנותן ומשקיע ומחמיא ומבין. 

ובכללי, אהבה זה טוב ונעים וכיף. 

 

בכלל לא רק כי "צריך".  מה אני רובוט? 

בדיוק בשביל זה הם צריכים אישה, המון רגש, מישהו שיבין.
וגם להפך, רוצים להשפיע ולשפוך למישהי.

הרי החדשות ועיקרן תחילה:

גם לגברים יש רגשות (הם פשוט פחות נוטים לדבר עליהם).
גם גברים אוהבים לאהוב, ואוהבים להיות נאהבים.
גם גברים אוהבים לחבק אדם אהוב, להפתיע אדם אהוב, לדאוג לאדם אהוב, לקבל מתנות מאדם אהוב, לתת מתנות לאדם אהוב...
גם גברים חולמים להזדקן עם אשה שמשלימה אותם, שתהפוך אותם למאושרים, לגאים בעצמם.
גם לגברים יש צורך נפשי בזוגיות קבועה, ביציבות, באהבת אמת. גם גברים רוצים מישהו שיבין אותם, שותפה לחיים, מישהי לדבר איתה וכו' וכו'.
הרבה מאוד עניין רגשי, רצונות רגשיים.

הסיבה שגברים מתחתנים היא לא ההלכה (אחרת רק כמה מאות אלפי אנשים בעולם היו נשואים), אלא הצורך ה*רגשי* באהבת אשה.

תראי כאן בפורומים, כמה גברים יכולים להיות מתוסכלים מכך שהם לא מרגישים רגשות רומנטיים כלפי הבחורה שהם יוצאים איתה, ולכן הם לא יכולים להמשיך.

את שירי האהבה הגדולים ביותר כתבו גברים, החל משלמה המלך ועד יהורם טהרלב.

גברים נהנים להשקיע זמן, מחשבה, כסף ורגש באדם שהם אוהבים. זה מביא להם אושר רב, עוד מימי הציידים שחזרו אל המערה עם בשר טעים לכל נשות השבט.

ואיך אפשר לסיים בלי המשפט של להקת הגברים המפורסמת בעולם,
All you need is love.

לא יודע אם יש טעם לכתוב אותה, כותב בכל זאת, אבל אאל"ט להגדיר את שיר השירים (לזה הייתה הכוונה, נכון?) כשיר אהבה, זה דבר בעייתי.

הדבר הראשון שעלה לי בראש זה "למה שבנות ירצו קשר?"
ואז הסברת.
ואז הבנתי שאני לא צריכה קשר זוגי בשביל זה כי יש לי חברים.
וכן אני כבר מכירה את התשובה לזה.

ובנים כמו שכבר ענו פה כמה-צריכים את אותו הדבר, גם להם יש רגשות.

(ופוגעות)
ואני מבין שלא הייתה כאן כוונה רעה, ואין כעס

אין לי כח להגיב יותר מזה, אולי בהמשך...

זה שאני גבר לא אומר שאין לי רגש

במיוחד שזה לא גיל בית ספר שאפשר בקלות ליצור חברים חדשים ולהזמין אותם הביתה או לבלות יחד. את כל אלה אני עושה עם חברים מלפני ולעיתים רחוקות בגלל מרחק גיאוגרפי או פחות פנאי

שאלתי אותה בעצמי בעבר על שני הצדדים, אם את צריכה אוכל לחפש את השרשורים האלה ואם יש צורך מהותי אז גם את המסקנות שלי.
באופן כללי מה שהתברר מהתשובות בעבר זה שזה משתנה בין אדם לאדם אך ניתן למצוא קווים כללים שמשותפים לרוב המגיבים.
ולגבי מה שכתבת, להרבה גברים יש רצון להשקיע והרגשות יותר פנימיים כנראה...

אין שום כוונה לפגוע או להעליב אף אחד, מתנצלת אם זה יצא כך.
אני מאוד מעריכה גברים ואת המחוות וההשקעה שלכם, זה עושה הכי טוב על הלב ומשמח מאוד.
אני בטוחה שאתם רוצים בקשר, ושמחים בקשרים טובים ומשמעותיים- ולא עושים דברים "כי צריך" אלא כי יש בכם רצון.
אני י ו ד ע ת שיש לכם רגשות ושגם אתם מאוהבים/לא מאוהבים/מבולבלים/רוצים/מתלהבים/נמשכים/מתעצבנים/משתגעים וכל החבילה
אבל - בדר"כ הרגשות שלכם פחות נוכחים חיצונית מאשר אצל בנות. (יש גם יוצאי דופן כמובן).

אני שואלת את השאלה הזו מתוך הנחה שלבנות יש חיים חברתיים די מפותחים בדר"כ, והן אוהבות קשרים חברתיים ורגליים, אוהבות לשתף ולחלוק, ומדמיינות את החבר/הבעל שלהן מגיל די צעיר.
והן זקוקות לקשרים האלו כדי לנהל חיים (לא בהכרח קשר זוגי, גם קשר חברי קרוב עם חברה בת).
לא כל הבנות כאלו, אבל רוב הבנות שאני מכירה.
כמובן שיש גם בנים כאלו.

לעומת זאת, מתוך ראייה שלי מבחוץ, בנים הם יותר עצמאיים במובן שהם לא זקוקים לחברויות קרובות או מרובות. ויש להם חיים מפותחים ועשירים (לא מלשון כסף) גם בלי הצד החברתי.
ושוב, לא כל הבנים כאלו. ויש כמובן גם בנות שמתאימות להגדרה הזו.

לכן עלתה לי השאלה מדוע בנים רוצים קשר?
אני יודעת שאתם רוצים, וזה משמח אותי לדעת את זה - אבל למה? מה מניע אתכם?
(את המניעים של הבנות אני יודעת משום שאני בת, ויכול להיות שאם הייתי בן הייתי מפנה את השאלה הזו כלפי בנות)...

אתה רואה מישהי חייכנית, נחמדה, יפה, עם טוב לב וחמלה, רגש וחיוניות, אינטילגנציה רגשית, חוכמה שונה משלנו ומסקרנת, חיבור חזק לאידיאלים.
לא תרצה אותה?

אני רואה את הדברים הפוך...
לדעתי בנים דווקא מראים יותר נכונות ורצון גדול יותר לקשר מאשר בנות. כמובן שגם בנות משקיעות, אבל זה נראה לי גם מתקשר לשרשור אחר שפתחו כאן- בנים רצים מהר יותר בקשר (לפחות ממה שאני ראיתי על חברות שלי והבחורים שיצאתי איתם) כי הם מאוד רוצים אותו (לא בתור מעשה פזיז. חח הלוואי עליי להיסגר ככה מהר).

לכאורה לפי מה שאת כותבת- בנות לא צריכות את זה. כי יש להן חברות, ויש להן את מי לשתף. אבל בקשר עם בן זה אחרת לגמרי. והדרך היחידה להסביר את זה זה כי ככה נבראנו.
כל דבר כשתחפרי בו עמוק לגלות תשובות, התשובה שתמצאי תהיה- ככה הקב"ה ברא אותנו. למה? זה כבר נשגב מבינתנו. אנחנו מודעים ליתרונות, לדרך, אבל לשורש של הדברים... לא.
אגב בתנך הבנים הם אלה שמחפשים אישה ולא להיפך... האישה הראשונה נבראה כי אדם רצה בה והיא הייתה חסרה לו...

אני בת ואני לא יודעת להסביר לעצמי את המניעים. כלומר, אני רוצה מישהו לשתף אותו ולחוות איתו את החיים ולהתחזק איתו ולשמח אותו ולהקים איתו משפחה. אבל למה אני רוצה בכלל את הדברים האלה מלכתחילה? אין לזה תשובה ברורה בתכלס.

גם אם את צודקת בהנחה שלך שהקשרים החברתיים אצל גברים מפותחים פחות, זה לא קשור לזוגיות.

 

הזוגיות שאחרי החתונה אינה "קשר חברתי" שנותן אפשרות לשתף בחוויות ולספר סיפורים (שזה אולי דומיננטי יותר אצל בנות), זה הרבה יותר מזה.

 

נישואין זה שותפות, זה חיבור, זה אהבה הדדית, זה להיות ביחד, זה להפוך לאחד.

ובמובן הזה זה הרבה הרבה יותר עמוק וחזק מהקשרים החברתיים שיש לאדם, ובחלק הזה לגברים יש את אותו צורך בדיוק כמו לבנות.

 

 

מקווה שהסברתי את עצמי מספיק.

אנחנו צריכים מישהי לחשוף את הרגשות כלפיה, הלא כן?

ומלבד זאת, יש דברים באישה שבגבר פשוט אין... רגישות, חמלה, עדינות, יופי... אתן עם מקסים 

כמו שתשאלי את עצמך מבינה?
אני לא חושבת שיש הבדל בזה בין בנות לבנים

חחח איזה מוזר, אני פעם לא הבנתי למה בנות רוצות קשר. זה שבנים רוצים קשר זה ברור, אבל בנות, למה הן צריכות את זה?

 

פעם הייתי בטוח שרק בן יכול לאהוב בת, אבל לא ממש הבנתי מה המשמעות של אהבה של אישה לגבר. תמיד ראיתי אהבה רק מהצד הגברי, התרבות סובבת סביב אהבה של גברים לעבר נשים, אף פעם לא הבנתי איך בנות רואות את זה. 

 

המסקנה שאני הגעתי אליה בקצרה זה שגבר בעיקר רוצה לאהוב, ואישה בעיקר רוצה את השותפות. כמובן שלכל אחד מהם יש גם את הצד השני, אבל הצד הראשון יותר דומיננטי. זה דעתי האישית מי שרוצה לחלוק אשמח לשמוע.

 

נ.ב - גברים בנויים רגשית לקשרים ארוכי טווח לא פחות מנשים. גברים רגישים לא פחות מנשים (הם פשוט מבטאים את זה אחרת מנשים, הם לפעמים ישמרו את הרגש בפנים ולא יראו אותו החוצה, אבל זה לא אומר שהוא פחות חזק). אני אומר את זה על סמך נתונים של מחקרים פסיכולוגיים שבעבר הייתי אוהב לקרוא, כי זה נושא שגם עניין אותי. 

ככה שזו אותה תוצאה רק עם דרך שונה

כי אני רוצה לאהוב,
ורוצה להיות נאהב.
רוצה להקים את הבית שלי,
ילדים מתוקים ושמחים..

ועוד ועוד

ואני מתנצל מראש- זה באמת יצא מאוד ארוך וקצת חופר (גם בשבילי.. אבל זה מה שיצא ). אז.. התנצלותי הכנה. וכפי שכתבתי בסוף- זה בירור שהוא בעיקר לעצמי.

לא בהכרח שאני אענה על כל הצדדים של התמונה, אבל איזו נקודה שאני חושב שלא כ''כ דיברו עליה.
אני בכל אופן אכתוב דברים פשוטים, לא חידושים מי יודע מה.

כמנהגנו בקודש כשמדברים על הנושא הזה-
נציין קודם כל שאנחנו מדברים באופן כללי, יש הרבה מגוון אבל ככה אני רואה את החילוק בין גברים לנשים כשמתמקדים באופן הכללי.

קודם כל צריך להבדיל בין רצון פנימי לרצון חיצוני (שגם הוא חשוב), ואני אסביר. אני אקדים בנקודה שאני רואה לנכון קצת לברר אותה לפני שאגש לנושא עצמו:

רצון זה דחף להשלמה. וכשאני רוצה להשלים- אני קודם כל שואל: את מה אני רוצה להשלים? התשובה היא כמובן אני. אבל מי זה אני?
אנחנו יכולים לנפנף כמובן במשפטים כמו 'האני האמיתי' וכו' וכו'.. אבל זה לא מה שאנחנו רוצים לעשות פה כמובן, אנחנו רוצים להוריד את האמירות הללו לחיים. ובאמת להבין.

מי אני?
כשאני מגיע לראיון עבודה, או לשדכן וכדומה אני צריך להציג את עצמי. מי אני? אני הידע שיש לי עכשיו, אני מי שאני כרגע. אני רוצה להעביר למראיין שמולי את האני שלי כרגע, איך עושים את זה? אז ובכן יש לנו שלושה צדדים:
קודם כל- קורות חיים- העבר שלי הביא אותי לכך שכיום אני כזה וכזה. אלו ההתמחויות שלי וזהו הידע שלי. הדבר השני: דיבור רהוט, לבוש נקי ומסודר, שפת גוף, שנינות וכדו'- ההווה. הנה אני עכשיו כמו שצריך, ואני גם תואם לקורות חיים שהצגתי, אני מי שאני כעת- וזה כמובן מה שאתה מחפש.. והדבר האחרון.. בטח אתם מנחשים- נכון, העתיד. מה השאיפות שלי, מה התכנונים שלי. על מה זה מעיד? באמת לגבי ריאיון עבודה אולי זה ג''כ מעיד על העתיד, אבל אנשים הרי משתנים בסופו של יום. אני חושב, שזה לא פחות מעיד על הווה של האדם מאשר על עתידו. המראיין סומך עליי, שאם אלו השאיפות שלי- ובסך הכל הכיוון נשמע טוב, ובהתחשב גם במה שהראיתי לו על עברי ועל הווה שלי- אני אדם שמתאים לעבודה. בסך הכל, ההווה נשמע טוב.

שמתם לב? כל העיסוק היה סביב ההווה.
אז מי זה אני? האני העכשווי.

לפי זה- בעוד שנתיים אני 'אני' אחר, בעוד חמש שנים- 'אני' לגמרי אחר ולפני עשור הייתי בכלל מישהו אחר.
אז למה אני אותו אדם?
מסתבר שיש אני כללי שמחבר את כל ההתגלויות של ה'אני' הללו. והאני הזה הוא האני הפנימי.

המסקנה הזאת באמת קצת מפחידה. יוצא שכל פעם שאני עונה לעצמי על השאלה 'מי אני'- אני נוגע רק במציאות עכשווית, חיצונית. מה אני רוצה? אממ.. צריך לחשוב- מה אני רוצה בשנתיים האחרונות? אשה כזאת וכזאת, בעל כזה וכזה, ילדים כאלו, גינה כזאת. אוקיי. לעת עתה הרצון לא השתנה. אבל אולי בעוד עשרים שנה הרצון ישתנה? יכול להיות, אבל מאיפה לי לדעת..

אלא אם כן, אנחנו מחברים את מה שאמרנו עכשיו לאמירה שבה פתחנו. רצון זה דחף שהקב''ה שם בתוך כל המציאות, להשלמה. והשלמה- זה ביחס ל'אני' שאני רוצה להשלים.
אז איזה אני אנחנו רוצים להשלים?

התשובה היא שלהשלים את ה'אני' העכשווי זה אולי טוב לעוד שנתיים, עוד חמש. אולי אפילו עוד עשרים שנה. אח''כ ייגמר לו המנוע, ולא יהיה לנו דחף להשלים אותו מפני שבכלל לא יהיה יותר 'אני' שכזה.

ועכשיו ניגע בנקודה טיפה יותר עמוקה. הסיבה שהאני הזה נגמר- היא מפני שהאני הזה פחות אמיתי. דבר אמיתי הוא דבר שקבוע לעולם. ככל שדבר יותר חזק ויותר יציב- הוא יותר אמיתי. ואמיתי פה- הכוונה במציאות; בעולם הזה. הקב''ה רוצה שפה, בעולם הזה נהיה יותר שלמים- למה? כי זה יותר טוב לנו, זה משלים אותנו, וכשיהיה לנו יותר טוב נוכל גם להיות יותר טובים.

אז ברור שהקב''ה רוצה שיהיה לנו את תכלית הטוב- ותכלית הטוב זה כשההשלמה תהיה כמה שיותר קולעת ל'אני' שלי.
______________

טוב. עד כאן החלק הפילוסופי והמייגע
ועכשיו מה זה אומר בתכל'ס:

השאלה 'מה נשים מחפשות בגברים' או לחילופין 'מה גברים מחפשים בנשים'-
יש בזה כמובן כמה רבדים, וכולם נכונים ואמורים להתאחד.

א'. הרובד הטבעי הכללי מול הרובד הפרטי. ב'. הרובד הפנימי מול הרובד החיצוני.

א'. הקב''ה שם בטבע חוקים כלליים. איש יש לו תכונות מסויימות, שהדגש העיקרי בהן הוא השכל, אע''פ שיש ודאי גם רגש, ואשה יש לה תכונות אחרות, שהדגש העיקרי בהן הוא רגש, אע''פ שודאי יש גם שכל.
הרחבתי על זה בשרשור אחר, לא ארחיב בזה כאן.

פה יש קודם כל את הדבר הבסיסי- האדם פעם היה מורכב מאיש ואשה, מחוברים. כשהקב''ה הפריד את האדם כדי שיהיה עזר כנגדו (וזה הדדי- לא רק עזר לאיש.. כמו שהבאתי באחד השרשורים האחרונים מהמדרש את דבריו המלאים של ר' אליעזר על עזר כנגדו)- בעצם מה חסר לאיש ומה חסר לאשה? נכון- הצד השני הבסיסי, שעניינו שכל או רגש.
ברמה הבסיסית מה גבר מחפש באישה? רגש, ואת כח ה'בינה'. בינה זה לפתח דברים, 'להבין דבר מתוך דבר'. ברמה הכי בסיסית- אני רוצה להשפיע לאשה גרעין, שכל שנמצא עדיין 'בכח'- בהסתר, ואני רוצה שהאשה תקח אותו ותפתח.. שתראה לי את היופי של זה, איך זה מתבטא במציאות. הגבר הוא מאוד 'תכל'ס', אני לא רוצה תכל'ס. אני רוצה שאשתי תרחיב את הרעיונות שלי, תחבר אותי אליהם. תוריד את החכמה שלי למציאות. אני לא רוצה ממנה הנהגה, 'הנחתה' של דבר למציאות; אני רוצה ממנה שלווה, נחת. שמחה ואיזון. אני רוצה לקבל ממנה חיים.
ומה האשה רוצה? את מה שיש לגבר לתת לה. מה אשה מחפשת בגבר בעצם? ראיתי שפותחת השרשור דיברה על הצורך של האשה בחברות.. נשים הן מאוד חברותיות (תכונה רגשית מובהקת), אע''פ שלכל אחד יש צורך בחברותיות אבל יש שוני- כל אחד מחפש בחברה משהו אחר. הנקודה ברגש היא שרגש זה להרגיש את עצמי על ידי הזולת. אם אין זולת- אין לי איך לבטא את הרגש או לקבל אותו.. לכן אצל נשים הצורך החברתי גדול יותר, כדי להרגיש שלימות עם עצמן. אז בעצם, מה נשים מחפשות בגבר?
אשה לא מחפשת בעל כדי שיהיה כמו חברה! הגבר משלים את האשה- כשמו, כי הוא מתגבר. השכל מתגבר על הרגש. לא.. חס ושלום- אין הכוונה שהאיש ישלוט באשתו.. אנחנו לא ממלכת פרס לפני 3000 ומשהו שנה . אבל התכונה של השכל, שמחוברת עם ההחלטיות והתכל'ס- היא שהוא מכוון את הרגש. ברמה הזאת, אני לא יודע עד כמה זה פוליטיקלי קורקט להגיד (אבל ממש לא אכפת לי אם לא)- אשה מחפשת בעל שלא חושב יותר מדי, כמוה, לא מתלבט יותר מדי, והרגש לא מציף אותו. היא מחפשת קביעה, החלטיות. הנהגה. אבל לא כסתירה אליה.. הרי האשה נותנת לאיש את הרגש והבינה שלה- כלומר מתוך ההקשבה לאשתו הגבר מחליט את ההחלטה הסופית, הקובעת. זאת שמנהיגה. מתוך אשתו- בלי רגש אין לשכל שום חשיבות. זה נקרא בלשון חכמינו 'גחין ולחיש', האיש כביכול מתכופף כדי לשמוע את הרגש, בלי זה הוא לא- כלום.

ויש גם חוקים פרטיים. כל אחד הוא עולם ומלואו, האיזונים משתנים מאחד לשני. זאת עוד השלמה חשובה- האדם צריך להכיר מי הוא באופן ספציפי, מיוחד.
גם זה נובע מההגדרה הכללית- כלומר מבין הנשים שהתכונה הכללית שלהם היא יותר רגשית- יש אשה יותר שכלית, ואשה פחות. הנקודה היא שרגש זה לא רק תכונה נפשית.. אלא גם צורת חשיבה. חז''ל קוראים 'לב' לחכמה (כמו 'חכם לב', 'בינת הלב' ועוד- לא העמקתי לעצמי בזה יותר מדי עדיין ), אבל לא לכל חכמה.. לעניות דעתי, הקטן, רק חכמה שנוגעת לנפש (בחלוקה של גוף, נפש ושכל)- לעולם המידות (והרגשות). בסוף השורש גם של מה שאנחנו מרגישים- ובעצם של הכל- זה במוח, על איזוריו השונים.
וגם גברים- כל גבר הוא מיוחד וצריך להתחשב בזה, אע''פ שבאופן כללי- ההגדרה נכונה לגבי הגברים כולם. ככה באופן כללי ה' ברא את הגבר- יש לו צד שאי אפשר לשנות.

לא ניכנס כאן לחריגות- היו כאן מספיק שרשורים לאחרונה בנושא נטיות מיניות כאלה ואחרות, וגם באחד מהם כתבתי את דעתי בהרחבה כפי כח הבנתי הדלה.


אז גם ברובד הספציפי הזה צריך להתחשב- מה מתאים לי ספציפית, מה טוב ל'אני הפנימי' הפרטי שלי.

ב'. הרובד הפנימי מול הרובד החיצוני.

עד כה דיברנו על הרובד הפנימי:
הרובד הכללי- מה טוב לגבר או לאשה באופן כללי, ומה טוב לגבר הספציפי או לאשה הספציפית- שגם את זה ה' קבע.
ולגבי הרובד הפרטי- אדם צריך להיות כמה שיותר קשוב לרובד הפנימי שלו, להבין מי הוא, מה הרצונות שלו. ככל שיברר את זה יותר- כפי שאמרנו, ההשלמה תהיה יותר גדולה.

יש גם מקום לרובד החיצוני. צריך לעניות דעתי בודאי לתת מקום גם לרגשות שלי עכשיו, לרצונות שלי עכשיו- לאני העכשוי שלי. אחרי ההעמקה ברובד הפנימי הפרטי שלי- אני צריך להתחשב גם בעכשיו.

אבל.. מה זה העכשיו לעומת הנצח?

אז הכל זו שאלה של סדרי עדיפויות. מבחינה אמיתית- סדר העדיפויות הוא, ושכל אחד יסדר את זה על פי עצמו- הדגש העיקרי צריך להיות על הרובד הפנימי. לברר עם עצמי- אילו מידות שייכות לי? אילו דברים קבועים בנפש יש לי? מה התכונות היותר אמיתיות שלי? לא הדבר הרגעי, אפילו אם מדובר בכמה שנים טובות. אלא.. מה עושה לי טוב- עם מה אני מרגיש שלם יותר, דבר שהוא טוב גם בעיני השמים. ומתוך כך-
את מה אני מחפש להשלים?
איזה דבר קבוע, אילו מידות ואילו דברים אמיתיים אני צריך להשלים בי?

זה הרובד הפנימי.
אבל אחרי שזה עיקר העניין- יש מקום, אמנם מקום יותר קטן- לרובד החיצוני. מה עושה לי כרגע טוב? כיף לי איתה/ איתו? כל מיני דברים ששייכים להווה- עכשיו הוא/ היא משלים אותי.. אני רואה את עצמי ככה וככה, אדם מצליח, הרבה אנשים נהנים בשנים האחרונות מההומור שלי, וכו' וכו'- ואני מחפש לכן שאשתי גם תהנה או אשה מחפשת שבעלה יקשיב לה ויהיה קצת גם כמו חברה שלה וכו' וכו'.

מחילה על האריכות המרובה..
כתבתי את הדברים בעיקר לעצמי, ואם יועיל לאחרים מה טוב. פשוט התחלתי לכתוב ובד''כ הכתיבה שלי יותר יוצרת מאשר מגלה. מתוך הכתיבה הרעיונות זורמים ומתפתחים תוך כדי

למי שמעוניין:
בשרשור הזה התייחסתי קצת לנושא של גברים לעומת נשים-

למי שמעוניין להחכים- התגובה של @והוא ישמיענו. - לקראת נישואין וזוגיות

אתה מצליח להציג את הדברים בצורה מובנת, מסודרת ובהירה

מסכים עם מה שרשמו (לפחות חלק מהדברים וגם לא הספקתי לקרוא הכל)...
בכל אופן רציתי להדגיש את הצד הטבעי שבנו (לאו דווקא מיני). כאילו נכון שבוודאי צריך לחשוב למה צריך ולדעת שאתה בשל ומוכן.
אבל לפני כל זה יש את ההרגשה הטבעית הזאת, הרצון להתחתן, בלי שאלות בלי למה. לא יודע איך להסביר את זה חחחח קשה לתאר רגש ומחשבה

שווה להם.

אני חושב שאומרים את זה כשיודעים שמדובר במישהו טוב "על הנייר" ורק לא התחברנו לאדם

אדם זה יצור מורכב ואתה לא יכול להבין אותו בפגישה אחת. נראלי כשאומרים לתת צ'אנס זה לא לחכות שהבנאדם ישתנה, ממש לא, זה כי אתה לא יודע מי הוא מלכתחילה. ואם משהו באידיאולוגיה או ברמה הדתית לא מתאים אז אין מה לחכות שזה ישתנה באמת, אבל אם זה משהו באופי, לא נראלי שמישהו יכול להתיימר לחשוב שהוא יכול לדעת מי הבנאדם על סמך שעה-שעתיים שהוא דיבר איתו. 

ברור לי שאני לא אכיר אותה משעה וחצי של דיבורים..אבל לפעמים משהו באופי (או ביופי ) כבר מפריע על ההתחלה...אז למרות שאני לא מכיר אותה , כבר יש משהו שמפריע לזה להמשיך.

הקטע שבגלל זה המון "קשרים" נחתכים אחרי פגישה אחת.

מצד שני, אם אני אמשיך למרות שהדברים מפריעים (ועשיתי את זה הרבה פעמים) , אז לא משתנה כלום. הפגישות נראות כמו הפגישה ראשונה...שום דבר לא ישתנה מבחינת הרגש בגלל אותם דברים שמפריעים..

 

אין לי מושג מה לעשות עם זה.

ואני אומרת- איך אתה יודע מה האופי שלה? דייט ראשון הרבה פעמים לא משקף את מי שאתה באמת, אולי בגלל ההתרגשות, אולי כי פשוט אין זמן להכיר באמת את האופי בצורה יותר כוללת... לגבי זה שזה מפריע גם אח"כ,יכול להיות שזה באמת תכונת אופי שלא מתאימה, אבל יש סיכוי טוב שבגלל שבהתחלה זה תפס לך את העין עכשיו אתה מחפש את זה בכל דבר ומפרש את הדברים לפי זה- אתה תקוע על זה. נראלי צריך לשים גם לב שלא באים לפגישה ממקום בוחן ומחפש מה לא מתאים אלא פשוט לזרום ולהכיר (לא יודעת אם זה קשור למקרה הזה אבל זה נראה לי עוזר). ולגבי מראה זה באמת דבר שמתרגלים אליו אם זה אדם שאוהבים, ואפילו לומדים לאהוב. וגם בזה אפשר להתקע על זה וכל הזמן להזכיר לעצמך כמה זה מפריע לך במקום פשוט לזרום ולתת הזדמנות, ואם אחרי שבאמת נתת צ'אנס (אבל באמת, לא רק תכנית עוד פגישה) זה באמת מפריע אז אולי זה באמת לא מתאים. בהצלחה

 

את כותבת "אתה תקוע על זה". וזה נכון,  השאלה מה עושים עם זה?

 

ולגבי המשפט הבא - 

 

"ולגבי מראה זה באמת דבר שמתרגלים אליו אם זה אדם שאוהבים, ואפילו לומדים לאהוב"

 

זאת בדיוק הבעייה. איך אפשר לאהוב כשזה מפריע? זה כמו ביצה ותרנגולת..

 

 

 

 

 

 

 

מחפשים מה טוב, לאיזה דברים אני כן מתחבר, וזה יכול לגרום להערכה ואהבת המראה. כי כשאתה אוהב אדם אתה אוהב את הדברים שקשורים בו, ואני לא אוהבת אדם כי הוא יפה, אלא כי הוא בנאדם טוב..

ותכלס נראה לי שזה שונה בין גבר לאשה.

לי חשוב שתיראה טוב. לא מתבייש בזה.

 

אני חושבת לפעמים בדיוק כמו ביצה ותרנגולת מבחינת מראה או תכונת אופי מאד בולטת שלא ניראת.
אז קשה ממש להפתח לאדם שמולך ולהכיר מעבר לזה.

אבל נראה לי שהדברים הנפוצים הם מראה, אינטלגנציה ורמה דתית (איפה הראש מונח)

מראה - אתה רואה תמונה לפני?
רמה דתית ואינטליגנציה - אתה לא מצליח לברר לפני?!

רמה דתית - אפשר יותר לברר.

אינטליגנציה מתברר שפחות..

בכלל, בירורים זה קשה, כי כל אחד וההגדרות שלו.

והכי מעצבן זה כשמנסים לכפות על כל בני אדם את אותה הגישה.
אני שפטתי דייטים תמיד, אבל תמיד, אבל תמיד, בערך לפי חמש השניות הראשונות, ולעתים נאלצתי לשתף פעולה - כדי לא להעליב ולחתוך אדם בחרב לתוך פניו - ולהמשיך לשבת לשיחה נעימה עם אדם למשך עוד שעה ארוכה, כשאין בי כל עניין להמשיך בכך אחר כך.
אבל אם מישהו פתוח לנסות את מה שלא ממש נשמע לו מתאים מלכתחילה, אז בכיף, רק שאם זה קורה רק כי חייבים לנסות "עד הסוף המר" זה מחריד בעיניי.
והכי גרוע להבנתי זו אותה "טענת החמש" או איך שזה נקרא, שלפיה מי שלא מצא תוך חמישה דייטים אדם מתאים הוא לא בסדר, או "נורמטיבי" או משהו כזה (גם אם נסבור את הפרשנות המקלה, ולפיה זה לא אומר שחייבים להתחתן עם האדם החמישי ושייתכן שזה ייקח הרבה יותר, אלא שעדיין מישהו אחד מבין חמישה לפחות צריך למצוא חן).
אני יכול לפגוש ביום מאתיים איש ולחשוב שלא בא לי לראות את הפרצוף של אף אחד מהם, ואינני חושב שבכך עוללתי איזה נזק גלובלי או פשע נורא נגד האנושות.

נראה לי כדאי להתמקד בעיקר.
העיקר מתייחס למה שמחזיק ומשמח בחיי נישואין,
שזה המידות, היכולת לדבר נכון, הנעימות יחד, הערכה הדדית, הרצון להמשיך יחד ולעשות הכל בשביל זה.
אם דרך החיים דומה, ואין משהו מוגזם שלא ניתן להכיל,
איך יודעים דבר כזה בפגישה ראשונה?!

היו לי המון, אבל המון, מקרים בהם היא נראתה יותר ויותר טוב עם התקדמות הקשר,
ורמה דתית זה קצת יותר מורכב מאורך חצאית.
רמה אינטלקטואלית, מבטיח לך שחשוב לי, וגם בזה ראיתי שינויים.
שינויים זה ביחס למה שחשבתי בהתחלה.

אבל כן צריך לזכור את ההשקפה הראשונה, יש בה המון אמת.
רק שיש לאמת אותה עם ההבנה הנוכחית ולבדוק את עצמנו.

בהצלחה!

"היא נראתה יותר ויותר טוב עם התקדמות הקשר".

 

איך מתקדמים עם הקשר כשזה מפריע כבר בהתחלה?

 

נזכרים במראה שלה בפגישה רביעית חמישית,
עד אז היא כמו חבר שלך, שלא איכפת לך מהמראה שלו.

שואל ברצינות

מפה אפשר להתקדם

להתחיל איתו- מרגיש לי לא נשי,מופקר ומוריד מהערך שלי.

 כשעשיתי אתזה(פעמים בודדות) הרגשתי רע עם עצמי ומזולזלת וגם בדרך כלל ככה הוא התייחס אלי.

את יכולה ליזום משהו קליל יותר אחרי שמתפוגג המתח הראשוני... בסופו של דבר גם היכרות כמו שאת רוצה תהפוך לפגישות.
התכוונתי יותר דרך צד ג׳ או בצורה עקיפה, מלהתחיל עם מישהו ברחוב אני לא יודע כמה יוצא...

ללכת להתנדבות כדי לנסות למצוא בחור.
צריכים ללכת להתנדבות כי רוצים להתנדב.
מסכימה עם @נוגע, לא נוגע

סתם טהרנות לדעתי לעשות משהו רק עם 100% לשמה

1. הולכים להתנדב בשביל ההתנדבות ועל הדרך אם תהיה הזדמנות אז למה לא.
2. גם אם זה לא 100% בשביל ההתנדבות אני חושב שזאת סתם טהרנות לא לעשות דברים טובים כי הכוונות שלנו אישיות. (אגב, להתחתן זה גם דבר טוב וכללי במובן מסוים)

שינוי הסתכלות לגבי שידוך. לבוא לזה בגישה של- אני בא להכיר בנאדם ולא- אני בא להכיר מועמד.
מטפטפים את זה למח וזה חודר. וזה משפיע גם על הצד השני ברמה זו או אחרת.

כבר כתבתי פה בעבר, ששידוכים לא מתאימים לכולם.

 

יש כאלה שיהיה להן הרבה הרבה יותר קל להכיר בחור שלא למטרת נישואין (למשל: חבר ללימודים, קולגה בעבודה, חבר טוב של אח וכדומה), ורק אחרי שההיכרות מעמיקה באופן טבעי (כלומר בלי לשבת על כוס קפה בצורה מאולצת ולדבר על מנת להכיר ולבחון את הצד השני למטרות חתונה) - מתחילים לצוץ רגשות.

במקרה הזה, אחרי שיש רגשות או מציאת חן וכו', פשוט שואלים את הצד השני (ישירות או דרך חבר משותף) האם הוא מעוניין*, ואם התשובה חיובית - הכל נעשה הרבה יותר קל, שהרי אפשר לדלג על השלב של ההיכרות הראשונית בבית קפה ולהגיע מיד לחלק המעניין והכיפי.

 

היום ב"ה יש מסגרות רבות שבהן זה אפשרי, ולא חייבים לעבור עבודה או לימודים בשביל זה (את יודעת למשל כמה זוגות הכירו בשיעורים של סיוון רהב מאיר?)

 

 

*אני בכלל לא מסכים עם האמירה שלך ש"להתחיל עם מישהו זה זול". אולי עשית את זה בצורה לא נכונה, אולי לא ביררת על הבחור לפני שעשית זאת (והוא למשל כבר היה תפוס), ואולי ספציפית בחרת דווקא בבחורים שלא אוהבים שבנות מתחילות איתם.

יש הרבה מאוד בחורים שיכולים להתבייש לפנות לבחורה שלא דרך שדכנית אפילו אם הם כן מעוניינים לנסות, ויש הרבה בחורים שמאוד יוחמאו מכך שבחורה מתחילה איתם, וזה לגמרי ידרבן אותם להגיד "כן" אפילו אם הם לא חשבו עלייך מלכתחילה.

כמובן שרובנו נעדיף להכיר באופן טבעי ולא באופן מלאכותי דרך שידוך (גם סיפור יפה לנכדים) אך אני לא מסכימה שצריך לבנות על זה ובגלל זה להימנע מהכרויות דרך שידוכים כי "זה לא מתאים לי ורוצה להכיר אותו באופן טבעי".
לא טוב ולא נכון לחסום את עצמך מבחינת האמצעים. " כל האמצעים כשרים" ואתה לא יכול דעת באיזה דרך הקבה בוחר לשלוח לך אותו.

הוא לא נוחת מהשמיים?😳

ממש מרגש לראות את האכפתיות!

ב"ה אפשר להיפגש, והכל סבבה וזה.
היתרון הגדול- שכבר לא חייבים להיפגש במסעדות לדייט ראשון...

אלא אם כן מישהו אחר עשה את זה

זה לא על ידי
רק זורקת.. ברוקלי (;

 

אפעם לא ערכתי לך הודעה ללא רשותך וגם לא זכור לי שערכתי אי פעם ! 

לא יפה 

איך פירסמתי אותך...♥

למה לערוך שאפשר פשוט למחוק בלי הסבר?🤷‍♂️

אוכלת לעצמי את המוח

את הטוב - תקרב
את הרע- תרחיק
והישר בעיניך עשה

להתקלח, לצחצח שיניים, דאודורנט, להתלבש *יפה*, עם בגדים שמתאימים זה לזה (תמיד אפשר להתייעץ עם מי שמבין* בזה), ולבוא רגועים, עירניים ושמחים.



*כלומר אמא או אחות 🤭

לא לראות פרק של המתחזים.

אחרת כל הדייט מריצים סרטים בראש...

לפעמים ממשיכה כרגיל ושעה שעתיים לפני הדייט נזכרת להתארגן

 

לפעמים מציבה לי מטרות, עד הערב חייבת לגמור את זה ואת זה

 

לפעמים מתחילה לחשוב מה ללבוש (אבל זה לא לוקח לי הרבה זמן)

 

ולפעמים אני לא מתרגשת בכלל

מה הכל מתוכנן אצלך?
כאילו בוא תרשום נושאי שיחה גם

נגיד קבעתם בשלישי לדייט בשישי-
בין הימים אתה מדברים? מתכתבים רק בווטסאפ?
מדברים עם החברות שלה? או שומרים על דממה?

זה קצת מביך/מוזר כל העסק הזה... כי אין עדיין קשר,
וחבל שיתפתח משהו לפני הדייט,
מצד שני- מה, לא תדברו עכשיו 3 ימים?

לא כזה ביג דיל לחכות בסבלנות 3 ימים ללא דיבורים עם בנאדם בכל מקרה ערטילאי.
מה גם, לי אישית היו מקרים בהם גם אחרי הדייט הראשון הבחור לא יצר איתי קשר 3 ימים ברצף. אבל זה באמת מוגזם וחוסר טאקט

כי לא היה ממש על מה לדבר, ולא רציתי עדיין לשתף ולהיפתח כי זה מישהו "זר" עדיין...
אבל מצד שני, גם מוזר קצת לקפוץ ישר למים ולהיפגש בלי שום הכנה

אנחנו לרוב מדברים בווטסאפ, ואפילו קצת טלפונים
נשמע לי מוזר ממש לא לדבר כמה ימים...

לקבוע בשיחה הראשונה מה רוצים לעשות בינתיים

 

ובפרט, פתרון טוב הוא לקבוע בשיחה הראשונה שיום לפני הפגישה תדברו פעם נוספת כדי לסגור פרטים אחרונים - במידה וצריך, או אפילו גם אם לא צריך

פשוט עוזבים את הכתיבה וחוזרים אחרי שעה

פשוט לתת לי הקדשה מוכנה מראש????

תודה.

חיים שלי כפרה עלייך

יעשה את העבודה

אני רק מדמינת את הפרצוף שלה....

צריך משהו יותר מכובד ופוליטיקל קורקט

יאללה ניראה לי אני ארד מיזה וזהו.

מאמין שמחר הבנות פה יוכלו לעזור!

אני מחר אקפיץ את השרשור

לילט

לא נראה לי הגיוני שיוכלו לעזור לך בלי לדעת על טיב הקשר שלך איתה.

נגיד מישו יציע "פלונית אהובה, שתמיד יודעת להיות שם בשבילי...." בעוד אין קשר בינה לבין ההגדרה הזו...

או "יקרה, בעלת עיצות הזהב וההשתתפות הכנה, שתמיד מועילה.." וזה לא קשור בגרוש...

את צריכה פשוט לחשוב רגע מה את אוהבת בה, במה היא מועילה לך, לכתוב כמה שורות על זה,

ואז את הדברים הבנאליים של אשמח מאוד ןכן', כמובן עם ניסוח יותר רגשני מהקלאסי, כי בכ"ז..

 

מהנסיון שלי, ההקדשות שבאמת "עשו לי את זה" היו אלה, שתיארו את טיב הקשר שלי עם החבר, את המאפיינים בקשר הזה, וכו'.

תודה, אני ילך על הכיוון הזה

התודה העיקרית לאחותי שתפסה לי את המקלחת ונשארתי בלי תעסוקה...

יצא דוקא יפה

תודה לכולם על העצות!!

בשמחות...

אבל הבנאלי
״מחכה לרקוד איתך״
״אשמח שתשתפי בשמחתי״

לכן קשה לי

לכל החברות העתקתי מהקדשות שקיבלתי בעבר

לה אני רוצה משהו יותר אישי ומיוחד

אבל אני תקועההה

במקרה הכי גרוע אני גם יעתיק

אבל חבל לי

חשבתי לקבל פה קצת השראה ורעיונות....

מעולם לא חשבתי להשקיע ככה בהזמנה לחתונה של אח.

 

עם קשר מיוחד

זה לא רק ההזמנה, זה מעבר....

אבל צריך לשמור על פוליטיקל קורקט

וזה קשה לי....

גם אם זה לא הכי יפה בעולם, כל עוד הצד השני יודע שזה נכתב מהלב שלך (וככה זה נשמע) - זה נוגע. וזה העיקר.

שמע, ברור שאם היא כועסת עליי אני לא אפנה אליה..

אם זה מישהו שחברה הציעה בדרך דיי שידוכית הייתי פונה אליה שתציע לו.

אם זה מישהו שכשסיימנו היתה תחושה טובה, והרגשתי שגם הצלחתי להכיר את הבנאדם (לא דייט אחד בלבד) אציע בעצמי.

כדאי להעדיף גורם שלישי אם אחד מהצדדים היה מעוניין להמשיך.

כשאני מציעה למדוייטים שלי-
אני מציעה ישירות, לא רואה צורך בגורם שלישי. מציעה גם לבחורים שחתכו אותי וגם לבחורים שאני חתכתי, כל עוד זה נגמר עקב חוסר התאמה ומדובר בבחור טוב. לא אציע לבחורים שהתנהגו בצורה לא מכבדת.
איך מציעה?
שולחת לבחור הודעה עניינית ושואלת אם פנוי ומעוניין לשמוע הצעה.
כשמציעים לי-
אשמח לשמוע הצעות ממדוייטים שלי, במידה והם אלה שחתכו יהיה לי קצת יותר קשה אך לא נראלי אסרב.
כאשר הקשר היה רציני ונפרדנו אני חושבת שחשוב מאד לא להציע ישר אחרי הפרידה אלא לחכות תקופת זמן (שלא ייראה שזורק אותי לחברים שלו כדי לנחם אותי)

תכל'ס זה לא משנה כ"כ איך, העיקר לפנות.

לפי התחושה, כל מקרה לגופו.

 

פעם פניתי למשהי שיצאתי איתה ולא רצתה ואז בדרך כל שהיא אחרי הרבה זמן ידעתי שהיא פנוייה אז כבר שלחתי לה דרך מי שהכיר בנינו וזה עבד, היא התעניינה (אנלי לא יודע אם בפעם הראשונה היא לא התעניינה רק שאז היא לא חזזרה אלי ודרך מיששהו אחר היא חזרה אליו)

רק אגיד במאמר מוסגר שהמקרה שהגדרתי בשרשור הקודם כמקרה שבו הבחור עשה את כל מה שלא נכון לעשות, הוגדר ככזה בעיקר בגלל שההתנהגות שלו הציפה (מבחינתי) את כל הדברים שהובילו אותי בסופו של דבר להחליט שלא להמשיך.
יש דברים שהוא עשה בפניה אליי שהיו לא תקינים, נקודה (והאמת שבחלקם לא נתקלתי אף פעם, כך שלא נראה לי שזה צריך להדאיג אותך)
אבל היו דברים שהיו לא נכונים עבורי באופן אישי..

ולעניין.. -
נראה לי שחלק מהדברים שאכתוב כאן נכונים גם לגבי 'סתם' הצעה לחבר וגם לגבי הצעות לאנשים שהכרנו בדרך. אז מחילה אם אני לא מחדשת..

א. לגבי האם לפנות ישירות או דרך חבר/ה-
אני חושבת שזה תלוי באופן שבו התנהלו הפגישות ואיך שזה הסתיים. זה קצת מורכב כי יכולים להיות מקרים (כמו שתיארו בשרשור הקודם למשל) שבהם כל צד חווה את הדברים אחרת.
אבל לא גם וגם (נשמע מצחיק, אבל קרה לי פעם.. גם בירר עליי עם חברה וגם בדק איתי באופן אישי. הרגשתי טיפה מותקפת).

ב. לא חושבת שיש משמעות לשאלה מי חתך ממי. יש לקב"ה הרבה שליחים, ואם בעלי יגיע אליי דרך מישהו שהחליט שלא להמשיך איתי זה בסדר גמור (אולי אפילו 'יצדיק' קצת את המפגש איתו, לא? ;)
אבל גם פה, צריך רגישות. לא בטוחה שהתשובה שלי מייצגת.

ג. נראה לי שחשוב לשים לב שהפניה לצד השני היא עניינית ומכבדת.
יכול להיות שהמספר שלך כבר לא שמור אצלה, אז אולי כדאי לחשוב איך אתה מזכיר מי אתה בהודעה (נשמע מצחיק, אבל מניסיון, אפשר לתזכר באופן ענייני ואפשר לתזכר באופן מביך..)
זה אומר לפנות רק אם אתה יודע שהבחור שתציע לה אכן פנוי ומעוניין (אולי זה ברור מאליו..? אבל הייתה לי פעם אחת שמישהו שנפגשתי איתו יחסית הרבה יצר קשר כדי להציע חבר שלו, עורר כלמיני דברים מהעבר, ובסוף החבר החליט שלא מתאים רק מלשמוע את הפרטים שלי)
לא ללחוץ כדי לקבל תשובה ולא להתנסח בהתנשאות (למרות שבעצם זה תמיד, גם בלי קשר לשאלה הספציפית שלך)


אני מתארת לעצמי שכשאתה מציע למישהי שנפגשת איתה מישהו, זה מתבסס על איך שהיא נקלטה בעיניך בפגישות, ונראה לי שגם יהיה נכון לנסות להסביר קצת למה חשבת שזה יכול להתאים (למרות שזה משהו שתמיד נחמד לעשות).

זה יישמע קצת קלישאתי, אבל נראה לי שיכול לעזור לנסות להציב את עצמנו בצד השני (האם אני הייתי רוצה שיפנו אליי באופן הזה/שיציעו לי באופן הזה..?)

גם כי Never say never ואין לי שמץ מה יקרה..

אבל בעיקר כי בסוף זה תלוי במכלול האישיות של הבנאדם,

והגיוני שתכונה שאני לא הכי אוהבת ומעדיפה תהיה לי בסדר אצל אדם אחד במכלול האישיות שלו ואצל אדם אחר זה יפריע לי...

על אף ההערצה כלפי חוזרים בתשובה (ובמידה מסוימת אני חלק מהקבוצה הזאת), אני חושב שיש דברים שאצלי לפחות הם בלתי ניתנים לגישור עם אנשים שלא גדלו בבית דתי.

 

העולם הדתי הוא קצת כמו שפה, וכמה שאתה לא תשקיע בלימוד שפה - היא לא תהיה שפת האם שלך, אם לא שמעת אותה מגיל 0.

 

כי לי אופי ייקי לפעמים, אבל לא רואה את עצמי
מתחתן עם מישהי בסטייל "מוניקה"...

זה גורם להמון עומס נפשי רגשי מיותר.
על כלום.

וגם הרבה יותר השקעה.. על המושלמות ולא על הקריטיות...
(אני רואה את זה כמו להשקיע 130% כדי שיהיה פרפקט כשבהשקעה של 80% זה משביע רצון 95% שזה מספיק בהחלט....
המאמץ שנעשה בשביל ה5% האחרונים לא שווה לא את הפעולות ולא את המחיר הנפשי שלהן...
זו דעתי..
(מקווה שהובנתי ולא נתפסתי כשואף לבינוניות)

זה פשוט נראה לי לא בריא יותר מידי

זה תלוי בבן אדם אבל כן

התמדה.

שממש מחפשים איך לעשות טוב

ולוקחים ללב כל מעשה שהם חושבים שהם עשו לא בסדר

ומתנצלים המון

--

זה נושא לדיון האם זה טוב או לא

בכל אופן, אני מעריכה אנשים רגישים וחושבת שזה יפה ויהודי

אבל לא רוצה אחד כזה בבית עם נארווים

אני רוצה שהחיים יזרמו

לא שכל היום יפגע בי ובאחרים

אבל גם לא להיתקע על כל מילה שזרק

אני לא במקום הזה, וזה גורם לי רתיעה.
למרות שאני מאוד מעריך

אנשים עם ענווה מאד גדולה.
כאלו שלא מוכנים לקחת קרדיט על שום דבר שהם עשו. והם "כלום ביחס לכולם".

ולמה?
בעיקר בגלל שני דברים
א. אנסה לשנות אותו, להוכיח שמגיעה לו הערכה וכו' וכו'.
ב. ארגיש שאני מנצלת אותו.




אבל לכו תדעו.. זה הכל רק בתיאוריה.

כאלה שלא יכולים להמשיך בחיים כשהם רואים יהודי עצוב, שהם יעשו הכל למען אחרים, יתנדבו בכל דבר ויארחו כל שבת את כל עם ישראל בבית שלהם.
זה מהמם בעיניי אבל לא בשבילי

שלא נותנים לעצמם להיות אנושיים/ חלשים/לחוש כל רגש שלילי

ובעיני, האנשים המושלמים והגדולים בדרכ גם יודעים לתת לעצמם לכאוב ולהיות קטן או לא יודע..ולא יקטינו אחרים לידם.

קצת  פחות מעריכה (ואפילו מתנגדת) לאנשים שמתכחשים לעצמם ולאנושיות שלהם באמתלת גדלות כלשהי.

ייתכן שלחלק מהקוראים כאן תיווצר התחושה שאנשים פה לא רוצים בדיוק את התכונות שלהם.. הנה- גם לא רוצים פרפקציוניסטים, גם לא עקשנות, לב טוב מדי (רגישות יתר) וכו' וכו'..
תשימו לב שזה לא נכון. כל אחד כותב כאן תכונה שלו היא מפריעה ולרבים אחרים- הגיוני מאוד שלא.

ובנוסף, אם כי אני מאמין לכותבים, ייתכן גם שאנשים לפעמים בתת מודע מנסים לכתוב תוכן מעניין- ככה שלא בהכרח שהניסוח פה תמיד הכי מדוייק. מה גם, שההגדרות תלויות בדרך בה הכותב רואה את הדברים.

לתשומת לב מי שצריך את ההערה הזאת

אבל זה ידוע שאדם פוסל תכונה אחרת זה בגלל שבו יש משהו עם אותו עניין הפוסל במומו פוסל
אז לדעתי אין מה להתרגש יותר מידי

פשוט שרשורים מעין אלו לפעמים (ואצל אנשים מסויימים) נותנים את התחושה שאף אחד/אחת לא רוצה אותי. על דרך המשל- כמו שהפרשנים כשמסבירים מדוע משה נענש ולא זכה להיכנס לארץ- כל אחד אומר משהו אחר על משה רבנו, ובסוף יש תחושה שיש לו כל כך הרבה חטאים.. אז לא, על כל אחד שמייחס לו איזה חטא יש כמה עשרות פרשנים שאומרים שזה לא קשור אליו
(כמובן להבדיל.. כי פה מדובר בתכונות שאנשים אפילו מאוד מעריכים רק לא מעוניינים בהם )

וכשהרגש פועל (אצל חלקנו הוא יותר דומיננטי..)- צריך שהשכל ייכנס לתמונה ויסדר קצת את הדברים

גם אם כולם יכתבו פה לא באלי מישהי רגישה..
אני יחשוב כל-כך קפצו לי .
כי תחשוב אני יודעת שאם אני פוסלת משהו זה ברור שזה מעניין לא פתור אצלי..
למשל אני לא רוצה מישהו תחרותי למה?
כי לפעמים הייתי רוצה להיות תחרותית וזה לא עובד.. ולא באלי לראות אדם כזה כל הזמן מול עייני
הבנת?
אז בסופו של דבר הם לא פוסלים אותך אלא אותם לגמרי

כי כל אחד מגיב אחרת לאותם הדברים.
זה לגמרי תכונות אופי- אין פה איזה אידיאל. האידיאל מבחינתי זה שאדם יהיה נאמן לאופי שלו.
ייתכן שאנשים מאוד רגישים יצטרכו להתמודד עם זה.

והתגובה שלי כוונה כמובן לאותם אנשים

שידעו שקל שאם מישהו פוסל אותם הוא פוסל את עצמו

והיא לחצה עלי מכל מיני כיוונים לפעול ולעשות ולא לוותר.
היא הייתה ממש דורשת ממני בצורה תקיפה.
בהתחלה כשיצאתי מפגישה איתה הייתי רועד ממש כי פחדתי לעשות את הצעדים החיוניים ולאט לאט כשראיתי שהדרך שהיא מתווה מצליחה אז טיפה נרגעתי.
היא ממש ממש עזרה לי ופיתחתי הערכה עמוקה אליה.
הבאסה שעכשיו היא עוזבת ואני מפחד שאפול אחורה.

ברור שלא אצליח לחיות עם אשה כזאת.

(@הפי סליחה שגנבתי לך את התכונה )

אפשר גם בשוקלדים

אם היא שלך לא ירד לה ממך.
ואם היא לא שלך אז ה' אולי רוצה שתלמד דרכה לא לעשות את הטעות הזו יותר כדי שהוא יוכל להביא לך את שלך.

תודה רבה על התגובה.

חייב לציין שאני אוהב לקרוא תגובות שלך. חוכמה מצד אחד וטבעיות ופשטות מצד שני.

מאד ייתכן שאם יש פחד ממחוייבות הנישואין
לא ממהרים ואפילו מהססים לעשות צעד בכיוון
בדרך כלל פגישת ייעוץ או שתיים, תלוי במורכבות
אמורות לסדר לו ולך את המחשבות בקשר לקשר שלכם.


ואז יהיה יותר קל להחליט להמשך.



בהצלחה!

אבל הוא טוען שאין לו שום בעיית מחוייבות..

אני חושבת שאם הייתה לו בעיית מחוייבות בנושא כזה רציני (להבדיל מנושאים 'קטנים יותר' כמו עבודה, לימודים, קשרים חברתיים וכו')
הוא לא היה מתנהג ככה.
בדרך כלל כשאנשים בוגרים רוצים משהו מאד
הם לא נרתעים מה"מחיר" שנדרשים עבורו
על אף ששקלו את העניין מכל צדדיו והיו מודעים להשלכות שלו עליהן.




לאנשים קשה להגיע להחלטה מחייבת וגורלית, כמו החלטה על חתונה שהיא אחת ההחלטות שאדם נדרש להכריע בעצמו במהלך חייו, תוך מודעות לכדאיותה/ לא כדאי וממילא מעדיפים "לחתוך"

בדרך כלל מקובל לומר שאצל אנשים "לא דתיים" זה יותר קורה, כי קודם "חיים ביחד" "מנסים איך זה" ואין עדיין מחוייבות אמיתית ונאמנות טוטאלית , בגלל שהקשר הוא חברי ו"נוח". אם לא ייתחשק לי - אפשר להיפרד ולהמשיך הלאה בחיים.


כאשר מתחתנים, הנישואין הופכים את סוג החברים לבעל ואישה אשר נאמנים אחד לשני וחפצים האחד בטובת השני, וממילא מתגמשים וצועדים אחד לקראת השני למען הבניין המשותף.
(תראי מה כתבתי על "נישואין זו עבודה", יכול להיות שההבנה הזו של המחוייבות והעבודה, מרתיעים אותו?)
העבודה בהחלט יכולה להתחיל עכשיו, בהגברת מצב הקשר ביניכם על ידי שיח פתוח וטוב.



אולי כדאי לך להעלות את הנקודה בשיחה איתו,
ולהבין ממנו היכן הוא עומד ומה דעתו.


ויחד להגיע להסכמה על ייעוץ ששניכם נוכחים בי (מטבע הדברים, יש חלק במפגשים ייעוץ שכל אחד מבני הזוג נמצא כמה דקות לבד עם היועץ, כדי שהוא יקבל תמונה כוללת משני הצדדים המתייעצים, יוכל להציע פתרון שיהיה משותף ומקובל על שניהם)

היא ציינה שמדובר בבחור חילוני עם זיקה למסורת. בחברה החילונית זה מקובל ולא כזה חריג למשוך קשר שנה-שנתיים לפני חתונה ולכן לא הייתי ממהרת להגיד שמדובר בפחד ממחויבות אלא מנטליות שונה ופערים בציפיות.

@yh3 כל הכבוד וזה חשוב שאמרת לו את דעתך ורצונך. אם לא מתאים לך כך למשוך קשר לפני נישואין כמו קהוא רגיל אז זכותך ופשוט במקומך הייתי מציבה אולטימטום- או עכשיו או שנפרדים. הוא צריך לכבד את רצונך ולא למרוח אותך (בהנחה שכבר החליט שזה זה ולא נמצא עדיין בלבטים).

אם הוא באמת אוהב אותך ורוצה בך הוא יכבד את רצונך ולא ייתן לך ללכת.
בהצלחה!

שתיכם נמצאים במצב רגיש. יש לכם התנגשות בנושא של מתי הקשר צריך להתמסד, לכל אחד יש צרכים שונים. אין לי מושג איף אבל נשמע לי מאוד הגיוני שתעלו את זה בניכם בצורה מופרשת ורצינית.

לא יודע אם צריך 'להציב אולטימטום' (שזה לא נשמע דרך רגישה במיוחד), אבל צריך להעלות את זה מעבר לרמזים.

כל התרבות של להציע היא די שקר, בסופו של דבר זאת החלטה משותפת.

וזה מקום גרוע לדייטים🙈
פעם הייתי שם בדייט והיה גרועעע
ואז הלכתי לשם שוב לפגישה שהיא לא דייט
והיה 🙈🙈🙈

ליד חוף ניצנים יש מאגר ענק עם מלא פינות שקטות. אם אתם בקטע-לא תתחרטו

או, אם נלך לפי הסטטיטקה מהסיפורים של אבינועם הרוש, צריך להגיע לייאוש מוחלט ואז לקבל הצעה ולהגיד כן מחוסר נעימות 100% שזה מוביל לחתונה.

ואתם בכלל מאותה שכונה

לק"י

אז הכרתי את בעלי

לא לכולם זה עובד ככה

ניראלי

פפפפ

שהודיעו שהן יוצאות לפסק זמן משידוכים

והופפה - התארסו באמת בלי לתכנן

 

מסתבר שגם הוא התייאש סופית
ולהתייאש ביחד
עדיף מלהתייאש לבד....

ויש לזה אפילו אסמכתא :
“תָּנוּ רַבָּנָן, כִּי יָדִין ה’ עַמּוֹ … כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב – אֵין בֶּן דָוִד בָּא עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ מִן הַגְּאוּלָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב – כִּבְיָכוֹל אֵין סוֹמֵךְ וְעוֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל” (סנהדרין צז ע”א).
ופירש רש”י: “אֵין עוֹזֵר וְאֵין סוֹמֵךְ לְיִשְׂרָאֵל – שֶׁיִּהְיוּ שְׁפָלִים לִמְאֹד, וְאוֹמֵר: אֵין עוֹזֵר וְסוֹמֵךְ – שֶׁיִּהְיוּ מִתְיָאֲשִׁין מִן הַגְּאוּלָה”. ומוסיף המהרש”א ומבאר: “שֶׁיִּהְיוּ כָּל כָּךְ בְּשִׁפְלוּת, עַד שֶׁיִּתְיָאֲשׁוּ לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ בְּחֵיק הָאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ נִגְאָלִין שׁוּב” (מהרש”א, חידושי אגדות).
 

יש באותו עמוד מימרא יותר רלוונטית -  "ג' באין בהיסח הדעת אלו הן משיח מציאה", וכידוע מציאה זה דבר שנאבד, ובעל האבידה מחזר אחר אבידתו וכו'

 

שמח לעזור

אבל להתייאש באמת זו משימה לא קלה..

קטן עלי

זה לא עובד, בוודאות.

אבל רק בניסיון האחרון להתייאש..

ובכלל לסיפור הזה של שידוכים

וזה לא בא
עדיין..

החלטתי שחלאס, נמאס לי לחכות לאחרי החתונה כדי להסתפר ויאללה שלום לשיער הארוך. שבוע אח"כ בעלי ואני חזרנו לצאת.

ומה שעוד קרה זה שאחרי שחזרתי למלא הצעות וכולן היו לא רלוונטיות אמרתי לחברה שלי שאני מחכה, הקב"ה לא רוצה שאני אצא כרגע כי ההצעה האמיתית תכף תגיע, ובאותו יום היא הגיעה ב"ה

את לא לבד
צרת רבים נחמת...


בהצלחה ענקית!

רק שמתי את זה פה

תגידי תודה אמ לא הכי מעודד אותך אבל קחי בחשבון שיש אנשים שרוצים להתחלף איתך

גם להיפרד זה מתיש

''אין שמחה כהתרת הספקות''

והם מוגבלים במקום..

סתם חשבתי על שמיניסטים שלא מכירים והתבאסתי בשבילם.
אני מכירה יותר ישיבות ממה שכתוב שם, ולא מכירה את כולם.

זה מציג מצג שווא, ויכולים להיות אנשים מאוד מתאימים שפשוט לא מודעים.

זה ממש נראה כאילו יש לו אג'נדה.

איפה מעלה אדומים, כרם ביבנה והר עציון? מרכז?

 

 

זה פרויקט של החמד בשביל שמיניסטים שבגלל הקורונה שלא יכולים לעשות שבוש
תכלס אין שום קשר ללנ"ו
ולא נראה לי שחסר תלמידים לישיבות שאמרת..

אבל השאלה היא לא אם לישיבות הללו יש תלמידים או לאו, אני דואג לתלמידים לא לישיבות.

זה טוב שלאנשים יש מטרה.
אבל חבל שהם מנסים להעלים דעות אחרות

נראה יותר עבודה חאפרית מאשר אג'נדה...

לאו דווקא שהם באו להחרים, אלא הם באו לשווק מקומות מסוימים

אנחנו לא מתעסקים כאן בלחלק את העוגה שווה בשווה, אלא בלהתאים לכל תלמיד את הישיבה המתאימה לו. והפלטפורמה הזו בעייתית מאוד מהבחינה הזו. 

לא הגיוני לטובת התלמידים
ממש כמו האפליקציות התאמה לבחירות שלרוב מחפשות לעודד הצבעה למפלגות מסוימות

ועוד רבות וטובות.

ב. איך שישיבה מציגה את עצמה זה לא בהכרח מה שהיא, ובוודאי לא בהכרח מה שתלמידיה.

פשוט תעשו חיפוש על הדף עם CTRL F 

ואז את שם הישיבה

(מצפה רמון מופיעה כישיבת הסדר ולא כגבוהה)