פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 438)

יש מלא אנשים והבחורה כבר במרחק, למה שתחשוב שהסליחה מיועד אליה? (וזה שונה לגמרי מאשר כשצועקים גבר, עובדה, כשצועקים גבר תמיד הבן אדם יודע שזה הוא)

"הי" ולנופף בידיים.

חח איזה שאלות יש כאן.

להתקרב.

גאוני מצידי

פעם התחבטתי בדיוק באותה שאלה לגבי מישהי בת־גילי דאז (הייתי בן 18 בערך), בגלל שלומר "עלמתי" היה מוגזם אפילו בשבילי.

שאם מישהו היה פונה אלי 'הרבנית'

הייתי ענה לו "רבנית אתה בעצמך".

אבל אין סיכוי שהיה לי אומץ לשלוף את זה.

אי מנומסת מדי...

וכל מיני ביטויים גנרים כאלה

לחילופין תמיד אפשר לבחור במקבילה של רבינו.

ולצעוק הרבנית

בסופו של דבר לא חושב שיש הבדל למה המראה לא מוצא חן. מראה זה גם משהו שקשור באופן בלתי נפרד מההתאמה.

אם ישנה אפשרות שהמראה בהמשך ימצא חן סבבה אבל אם א - די זה לא משנה למה. אין צורך לחפש לזה הצדקה.

ולגוף העניין - לא קרה לי.

לא פסלתי ולא כלום כי זה לא היה שייך מבחינת לנ"ו

אבל כן יצא לי לבהות במישהו כזה ואז נתפסתי על חם..חח..התפדחתי מוות כי היה ברור לי מה כנראה עבר לו בראש, השתדלתי מאז להיות במודעות ולא לחזור על זה שוב.

אבל מה שמעניין הוא שהשדר הכללי של האדם באמת מלמד הרבה- שמתי לב שיש דימיון ביניהם מבחינת המון דברים , זה הגיע לרמה שהרגשתי שאני מכירה בלי להכיר..

מעניין לשמוע אם גם את תחווי משהו דומה,

תנסי ותעדכני מה היה.

לרב (זה לא קרה הרבה מדי) לא הצלחתי להשתחרר. אז שחררתי (חתכתי)

ואישית, אני מאמינה שמראה , או אולי מדויק יותר לומר הקרנה, זה חלק ממהות. ודמיון חיצוני בין אנשים הוא לא סתמי.

לפעמים קשה לי להבדיל בין הקרנה לדמיון פיזי ממשי, כאשר האדם שמולי מזכיר לי מישהו שאני לא מסמפטת.

מהצד הפחות טוב- בחור או שניים שהיה איתם סיפור לא טוב בקטע חצי טראומתי אפילו. אם היה בחור שהזכיר אותם

זה היה עושה לי כזה קצת רתיעה וחלחלה כזה. אבל זה דיי נדיר.

מהצד הטוב- יש אנשים שאני אוהבת או שאהבתי, ואם יש בחור שדומה להם זה עושה לי חשק להכיר... 

אז הכרתי אותה טוב יותר והשתנה בעיניי למראה ייחודי

איך אפשר לשים לזה שבנאדם מנסה לעשות פוזות הוא כולה כותב מה שהוא חושב..

במידה והוא כותב דברים מסויימים על עצמו אז אולי. אבל מוזר.

אם בנאדם 'יוצא נגד' דהיינו מביע עמדה שוללת על משהו שנאמר, כנראה הוא לא מסכים. זה מה שחשבתי עד היום.

לפעמים זה מעצבן לראות דברים שאתה לא מסכים אבל אלו החיים חחח (כותב על עצמי).

אבל רוב הפעמים אני מאמין זה לא נטו כדי לעשות משהו נגד אף אחד באופן אישי.

גם בהתכתבות הזאת אנחנו יכולים סתם להתווכח ולתפוס אחד את השני על מילה ללא שום תועלת חחח אבל זה לא יגרום לנו לנו לכתוב באופן אישי. גם הוצאה מההקשר לא מחייבת ירידה לפסים אישיים. אע"פ שהיא כן מחייבת שיח רדוד.

פעמים בודדות אני חושב שזה ממש מכוון באופן אישי.

זאת הפרשנות שלי אם הבנתי למה אתה מדבר.

איך אפשר לדעת מתי זה באופן אישי?

קורה לי שאנשים כותבים דרים שאני לא מסכים איתם אבל בחיים לא אקח את זה לצד האישי.

לא ראיתי פה כמעט בכלל גינויים ברמה האישית (אתה מפגר מטומטם וכולי)

תודה על ההודעה. נראה לי פגעת בול.

אקח לצומת ליבי.

הסגנון של הדברים חשוב לא פחות מהתוכן.

מדוייק

ובאמת עושים דברים יותר מגניבים

כי אני יוצא מן הכלל בדבר הזה

באמת מה אתה עובר ואתה משתף ממש טוב בכתב.

הרבה רגשות ודמיונות צפות ומשוטטות בלי שליטה, וואו, אין מילים.

זאת עליית מדרגה ממש משמעותית להתקדמות האישית שלך עצם זה שהעלת מה הן המחשבות המודחקות.

מאוד כדאי וחשוב לבחון מאיפה מגיע כל מחשבה שלילית ולנסות להפוך את הקערה על פיה. למחשבות חיוביות של התקדמות.  כמה קל לדבר וכמה קשה וטרוף זה בתור הנפש שלך.

הבעת גם בשרשורים הקודמים תחושה של בדידות. שאנשים שמסביבך לא מבינים אותך. הצלחת להגדיל את הסביבה התומכת בך? אתה נעזר בהם כשקורה מידי פעם? 

ואגב, אולי התשובה לשאלה "האם תהיה מישהי שתהיה כמוה (לא משנה באיזה פרמטר)?" היא שזה בכלל לא משנה אם תהיה לא תהיה. הרי גם אם לא תהיה. תהיה אחת ברמה פחות, איתה ברור לך שאתה לא צריך להמשיך. העניין זה להשתחרר ממנה, לא באחרות שעדיין לא יצאת איתם. 

איך משתחררים מקשר? וואו. זה מסע.

חלק מהמסע מתישהו גם ממשיך בלהכיר עוד אחרת..

ממש כואב...

בעז"ה יהיה טוב אחי!!!

השורה לקראת הסוף היא נראה לי אחת המחשבות המטרידות שרוב מי שיוצא מקשר רציני נאלץ לחוות.. הלוואי שנגיע לאמונה אמיתית שכן! יש. איפשהו.

שאלתי היא מה הצורך הזה? את יכולה לתרגם לי את הצורך הזה שגם אני בתור גבר יבין? (אולי לא?)

יש למישהי צורך גדול שיתקשרו אליה דווקא? באופן כזה עד כדי כך שלא יהיה נעים לה להתקשר?

בפגישות אין לי בעיה עם שתיקות זה נעים לי אבל בטלפון אני נהית קצת היסטרית ולא בטוחה מה לעשות אם אין נושא או משהו לומר [יש לי חברות נדירות ממש שזה לא ככה כשבטלפון איתן אבל מצביע על קשר ממש טוב] כנראה יותר קשור אלי מאשר להיותי בת 

אבל גם להתקשר זה סימן שאני מאוד רוצה את זה (או שפיקוח נפש) 

הודעה זה כן נחמד לשלוח אבל לא אחרי פגישה אחת ולפעמים גם אחרי שתיים שלוש לא מרגיש מתאים.

זה קפיצת מדרגה כי זה מעיד מבחינתי שהוא חשוב לי (יותר מסם חשוב לי כי הוא בחור שאני נפגשת איתו לצורך שחשוב לי אלה הוא כבנאדם ספציפי ) שנקשרתי אליו. יש הבדל גדול בין קשר כשנפגשים לבין קשר שבין לבין זה מעיד על משהו יותר קרוב (ורצון להיות ביחד) ואם אני לא מרגישה קרובה לבן אדם זה לא יקרה (זה גם תלוי בו אם הוא כן יתקשר סביר שאני גם אחרי כמה זמן וגם בקשר להודעות)

התקשרתי לבחור כדי סתם לקשקש בתחילת קשר

אז זה מצב ממש טוב! זה אומר

שאני מרגישה איתו בנוח

שכיף לי לדבר איתו

שיש לי צורך לשתף אותו במה עברתי שזה מדהים... 

ושיש כאן פוטנציאל לחברות טובה. זה לא בהכרח אומר על רגשות אבל כן על חברות.

בדיוככה!

למה

זו שאלה קשה מאוד

וגם חיה לא קטנה בכלל (העייפות)

אולי סוג של אמון,

אולי באמת להיות במקום טוב שכבר מותר להחליף תפקידים.

בגלל איזו בעיה מולדת/ נרכשת

שמלווה אותי המוןהמון שנים. 

מלאנת'לפים זמן, ומאז שהייתי ככה קטנה

אני פוחדת להיות חופרת.

בדיוק בגלל זה אני נמנעת

זה חכם לעבוד על זה.

כן. 

וסתם מעניין אותי אם זה פגם מגדרי,

או פגם שנוצר כדי להסתיר חסרון מגדרי.

ה'קיצר,

אם אתה רוצה שזה ישתנה,

תעדכן אותה,

תסביר לה שתשמח אם היא תתקשר,

ואפילו תתאם, 'אז ביום שישי, את תתקשרי?'

ואם לא מתאים לה,

אז לא.

הצלחותות!

(את מרגישה שאת אוהבת לחפור? שיש לך נושאים לדבר? את מפחדת להשתלט?

או שאת מרגישה שזה פחד בלי בסיס ובכל זאת קיים?)

אם הבחורה שלחה מיוזמתה הודעה- זה כי יש כאן אמירה יוצאת דופן.
לטוב או לרע

מדובר בעוד משהו שהוא חלק מכללים של המשחק... תודה

לא הבנתיי

גם אם זה קשה להן, קישרו את זה ל'כללים' ולא לאיזה צורך שיש להם

ממה שהבנתי מתגובות פה - לקראת נישואין וזוגיות

ככה הרבה בנות בנויות (מעיד על צניעות חוסר נועזות) וזה גם טוב לכם- הן נותנות לכם את המקום להיות גברים. משלים בסה"כ. תאהבו את התפקיד שלכם. ונאהב את שלנו ולא נרגיש לא נעים..

ויודעת שיש הרבה מה לסייג במה שכתבתי.

חייל בגיל 22 הוא זקן (או ותיק).

הכל תלוי בסטטוס (תמונה) שבוואצאפ.

שבוע שעבר העלו ברדיו מורשת אנשים שיש להם שאלות על הקורונה

"ד"ר אני לא מסוגל להיות כל היום בבית! אישתי צועקת עלי והלחץ דם שלי עולה, אפשר לצאת לשוק?"

(אמיתי לגמרי)

מצד שני גם להיות רווק זקן עם ההורים לא עוזר ללחץ דם

יש לכם תובנות מעניינות על החיים בצל הקורונה יש לציין..!

אני נגיד עדיין ילד

אם יש פה זקנה שרוצה להתחתן,  אני פה!!!

בישיבה כשלמדנו מסכת תענית והרב ביקש מאחד התלמידים לקרוא, ואז הגענו לקטע שהגמרא אומרת על שמואל הנביא ש"זקנה קפצה עליו" והבחור לא הבין למה שזקנה תקפוץ על מישהו.

בקיצור, תיזהר שלא יקפצו עליך.

הבדיחה למטה מצחיקה.

בהתחלה זה היה נראה לי כמו ייבוש מארץ הייבושים המעופפים

אני מאוד מעריכה בחורים שמסיבה לא יכלו לעשות צבא ועשו שירות לאומי לא מובן מאיליו

של מי ש'פוסלת' על זה.  זה נשמע לי הזוי..

אגב, לידעתכן - רוב (או לפחות המון) הגברים לא אוהבים את הזמן של השירות הצבאי.

אלא אם לדעתך יש סבירות גבוהה שיצליחו להפגש תוך שמירה על ההנחיות

אם לא בטוח, אתה יכול להתעניין ("חשבתי על הצעה, אבל בטח לא יהיה לך איפה לפגוש" -"למה, דווקא אני יכול לקחת אותה ברכב למקום שמתאים להנחיות. אין חשש")

יש זוגות שהדבר יהיה עבורם אסון ויגרום לתסכול מיותר 

ויש זוגות שהדבר יהיה עבורם בסדר במסגרת המגבלות  (למשל הכרות על אש נמוכה בשלט רחוק/ לברר אם זה מתאים בכלל.. וכדומה) 

כרגע כמעט ואין מקומות שמאפשרים באמת מפגש בהתאם להגבלות של משרד הבריאות. 

זהו תקופה קשה לכולם, אבל האחריות החברתית חשובה לא פחות.

אם מתאפשר לכם במסגרת ההנחיות 

דווקא יכול לשמח 

אבל שים לב לשמור על ההנחיות + לזכור את ההנחיות שקובעים תאריך 

שיהיה במזלל טובב!!

אין מה לחשוש. ההצעה תיתן לה ולך יציבות בקשר, ויהיה הרבה יותר קל להתארגן עם כל הלוגיסטיקה שהתקופה מזמנת

בד"כ מחכים קצת 

ובעז"ה בעוד כמה חודשים המצב יחזור לקדמותו 

גם אם אתה רוצה לארגן עשרים חברים עם כינורות, אתה יכול להעמיד אותם בשטח פתוח במרחק 5 מטר אחד מהשני.

וזה בעיני צורך חיוני מאד. אני במקומך לא הייתי מחכה שעתיים.

ואתה מדבר על ההצעה. החתונה זה אכן סיפור שונה מבחינה לוגיסטית.

ואם כבר אמרת, בעיני חתונה בתקופה הזאת היא סיפור פשוט יחסית מבחינה לוגיסטית - מינימום של מוזמנים, אירוע די מצומצם מבחינת הדרישות... אולי פחות מרשים ואולי לא אירוע החלומות, אבל דוקא ההיבט הלוגיסטי מאד פשוט.

כמובן כדאי להתארגן לאופציה שהחתונה תהיה אחרי שההגבלות ישתחררו

רק לוגיסטיקה. לארגן חתונה עם מאות מוזמנים זה סיפור

לבחור תאריך שנוח לכל מי שצריך (הורים ואתם, ואולי איזו סבתא שלא יכולה בימי שלישי), להקה, אולם, צלם, תפריט, שבת חתן, ועוד ועוד

להזמין אנשים ולתת להם זמן להתארגן ולהגיע

הכנה נפשית - זה גם משמעותי, לעכל את זה. לא יודע אם זה תופס זמן כשלעצמו.

להכין דירה ורהיטים - זה רלוונטי גם בימים טרופים אלה, ולדעתי עוד יותר מסובך

כל הדברים האלה הם לוגיסטיקה. אין פה שום דבר מהותי. אם הכנת את כל הדברים האלה מראש, אתה יכול להתחתן מהיום להיום

תגדירי רק את מה שמוגדר אצלך. אל תחפשי בכח להצמד להגדרות.

לפעמים לוקח זמן עד שהדרך מתבהרת. אין עניין להכניס את עצמינו להגדרות מבלי שאנחנו לא באמת שם.

מי שהדרך ברורה לו לא צריך לשבת ולנסות להגדיר את עצמו.

(קראתי אותך לא נכון, חשבתי שכתבת בציניות. 

אני לא התכוונתי כדי להגדיל את מעגל המועמדים המתאימים לנו למרות שגם זה נכון וטוב אלא כדי לאפשר לעצמינו בירור אמיתי ונכון וגם בסוף  רצוי לא להצטמצם כ"כ)

להחליט על 3 ערכים/דברים שהכי חשובים לך. כשאת מבררת על בחור לשאול במיוחד על שלושתם. 

להחליט עם עצמך שהבחור הבא שאת פוגשת ויש בו את הדברים האלו- את מתחתנת איתו!

ככה לא סוטים מהעיקר לבררנות על דברים שוליים וככה גם מגיעים לדייט עם ברק בעיינים ומוטיבציה לקדם את הקשר.

מכירה כמה שזה עבד להם ממש טוב! (כולל בעלי)

בעצם בעומק כל אחד מחפש בקשר רגש מסוים
שהוא הקריטי לו

ואותו הוא הכי מחפש בזוגיות

כלומר שחשבת שזה זה ובסוף נפל

נסיון לא קל אבל אחרי שתתחתני בעז"ה בקרוב, זה יהיה עבורך כמו איזה מבחן כושל בתיכון

לא נעים אך לא נורא

לא עשיתי בשעתו רשימה אבל גם אם הייתי עושה הייתי שמה רק דברים קריטיים ממש

כלומר ערכים ועקרונות בלבד

למה?

כי פגשתי כ"כ הרבה זוגות מושלמים שבחייייים לא הייתי חושבת שמה שיצא היה המתכון שהצד השני חשב שיהיה

תני לקב"ה להפתיע אותך...

אני גם הייתי בקשר עם בחורה עד לפני כמה חודשים והחלטנו להיפרד כי זה לא היה מתאים.

עוד לפני שנפרדנו היה לי חשוב לנסות להבין את כל השאלות האלה שאת מבררת פה.

חוץ מהעולם הרוחני, שבו יש המון תשובות לכל שאלה שקשורה בזוגיות וחתונה, רציתי גם לראות איך בתכלס אני בונה קשר אמיתי ונכון שבעזרת ה' גם יוביל אותי לחתונה. וחשבתי המון והבנתי שוב שמה שאני באמת צריך זה להבין לאן אני חותר. מה אני רוצה להיות ואיך אני רוצה שהבית שלי יראה. חשבתי התייעצתי ודנתי עם כל סוגי האנשים בעולם. רבנים, חברים, הורים, רווקים ונשואים. בהמשך הבנתי שמה שאני רוצה זה להקים בית שמכוון את עצמו לכיוון שהקב"ה יכוון אותו. לקב"ה יש תוכנית מותאמת לכל אחד והבחירה שלנו היא אם לכוון את עצמינו לשם או לא. אנחנו בכל מקרה נגיע לאן שה' מכוון אבל אנחנו יכולים גם לנסות עד כמה שאפשר לרצות ולפעול כדי להגיע לשם.

אני יחסית צעיר עוד לא בן 20 אפילו אבל אצלנו מתחתנים מאד מוקדם אז השאלות האלה כבר קיימות..

מקווה שעזרתי במשהו ואם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול בשמחה.. מקווה שאוכל ואדע לעזור.. בהצלחה בהכל!

אצלי זה הלך ההיפך.

לפני שנפגשתי עם מי שהיום אשתי שאלתי את עצמי אותו הדבר בדיוק.

ואז קיבלתי טיפ. "אל תגדיר מה אתה רוצה, אלא תגדיר מה אתה לא רוצה". כלומר, אם יש משהו שלא מוצא חן, שאיתו לא תהיי מוכנה להתפשר - אז אל תמשיכי הלאה.

בפגישה הראשונה לא מצאתי שום דבר שלא מוצא חן בעיניי. בפגישה השנייה כבר ביקשתי להתחתן איתה.

אנחנו נשואים כבר כמעט 25 שנים.

בהצלחה.

שלושה רבדים האדם: הרובד הביולוגי/הגופני, הרובד הפסיכולוגי/ הרגשי והחברי והרובד הרוחני/ הערכי/הפנימי. 

הרבה פעמים, המחפשים זוגיות ממוקדים בקריטריונים כמו גובה, מקום מגורים, השכלה, או תעסוקה. לא שזה לא חשוב. הכל חשוב. אך אנחנו צריכים להבין שמה שמגדיר בן אדם, זה לא הגובה שלו, לא המקצוע שלו ולא איפה הוא גר.

הרובד הגופני ורובד הפסיכולוגי יכולים להיות דומים מאד מאדם לאדם. אפילו תאומים זהים ממש ...זהים מבחינת המראה החיצוני שלהם. יכולים גם להיות אנשים עם אותן תכונות פסיכולוגיות, או חברתיות. למשל אנשים מצחיקים, ביישנים, אמיצים, פחדנים וכו'. זאת אומרת שאם אנחנו מחפשים את האחד והיחיד המתאים לנו לכל החיים (או האחת והיחידה...), אנחנו עלולים למצוא כמה מאות או לפחות עשרות המתאימים להגדרות אלה.

אך כאשר אנחנו מחפשים בן או בת זוג והקריטריונים שלנו הם הפנימיות שלו או שלה, הערכים, האידיאלים, המידות, סוג ההחלטות שהוא מקבל לפי מצפונו, התמודדותו עם אתגרים, אנחנו כבר מתמקדים באדם אחד ויחיד. כי לכל אחד מאיתנו היסטוריה אישית, ערכים שחשובים לנו, דרך אישית להכיל את האירועים והמציאות ולהתמודד איתם. כל אחד צבר נסיון חיים אחר שמעצב אותו. העיצוב המיוחד הזה אינו פיזי או פסיכולוגי בלבד אלא הוא מעצב את האישיות, את הפנימיות. וכאן כל אחד ייחודי. 

אז אני ממליצה לבדוק בגדול את התכונות הפיזיות או הרגשיות או החברתיות כדי לא להיות במצב של דחייה או חוסר משיכה. אך בעיקר אני ממליצה להתמקד בצד הערכי, הרוחני, הפנימי של האדם. איך עושים את זה? 

יש כמה שאלות פשוטות שיכולות לנווט את השיחה בכיוון הזה. 

מה חשוב לך בחיים? מה האתגר שאתה הצלחת להתמודד איתו בחיים שלך? את מי אתה מעריך ובגלל אילו תכונות? 

אשמח לעזור באופו פרטי למי שמעוניין.

דונה גורדצקי.

יועצת זוגית ומנחת הורים.

מלווה רווקים לקראת נישואים.

יש את הכאב של עכשיו,

ואת הפחד שלא תצליחי למצוא אח''כ.

בכאב של הפרידה יכול להתערבב הפחד.

אבל חשוב לתת לשניהם מקום,

ולאטלאט.

את תמצאי, אח''כ.

(ועוד מש חשוב ממש:

זה מאוד קשה לחפש ולמצוא, כשיש מישהו ברקע, מאוד.

אבל ההפרדה זהו חשובה מאוד. 

יצאתם.

מה הסטטוס הנוכחי שלכם?

מה את חושבת על חזרה?

היא רלוונטית? מבחינתך? מבחינתו?

כשיהיו לך תשובות ברורות לשאלות האלה. 

כשתצליחי לשנות את ה'הפעם אני חושבת' לא'ני יודעת ש:**' יהיה לך קל לעבור את השלבים של האבל, ותחילת החיפוש טוב יותר.)

תני מקום לכאב,

לאושר מדברים אחרים,

לתקווה, שבטוח קיימת.

ואחרכך,

תתחילי.

בהצלחה!!

הרבה הרבה כוחות

מחוייבות.. ואל תורידי מעצמך זה שאת בת 26. אני בטוחה שאת מדהימה ויש עוד גברים טובים בעולם, ומגיע לך את ההכי טוב! אז אל תתפשרי עליו.. תחשבי חיובי. .ניתן לעשות השתדלות, ולהרשם אצל שדכניות. תעשי את שלך והקב"ה יעשה את שלו. הקב"ה לא ישאיר אותך לבד. מאחלת לך שבעז"ה תזכי למצוא את זיווגך משורש נשמתך בקרוב ממש!!!