שאלתי היא מה הצורך הזה? את יכולה לתרגם לי את הצורך הזה שגם אני בתור גבר יבין? (אולי לא?)

יש למישהי צורך גדול שיתקשרו אליה דווקא? באופן כזה עד כדי כך שלא יהיה נעים לה להתקשר?

בפגישות אין לי בעיה עם שתיקות זה נעים לי אבל בטלפון אני נהית קצת היסטרית ולא בטוחה מה לעשות אם אין נושא או משהו לומר [יש לי חברות נדירות ממש שזה לא ככה כשבטלפון איתן אבל מצביע על קשר ממש טוב] כנראה יותר קשור אלי מאשר להיותי בת 

אבל גם להתקשר זה סימן שאני מאוד רוצה את זה (או שפיקוח נפש) 

הודעה זה כן נחמד לשלוח אבל לא אחרי פגישה אחת ולפעמים גם אחרי שתיים שלוש לא מרגיש מתאים.

זה קפיצת מדרגה כי זה מעיד מבחינתי שהוא חשוב לי (יותר מסם חשוב לי כי הוא בחור שאני נפגשת איתו לצורך שחשוב לי אלה הוא כבנאדם ספציפי ) שנקשרתי אליו. יש הבדל גדול בין קשר כשנפגשים לבין קשר שבין לבין זה מעיד על משהו יותר קרוב (ורצון להיות ביחד) ואם אני לא מרגישה קרובה לבן אדם זה לא יקרה (זה גם תלוי בו אם הוא כן יתקשר סביר שאני גם אחרי כמה זמן וגם בקשר להודעות)

התקשרתי לבחור כדי סתם לקשקש בתחילת קשר

אז זה מצב ממש טוב! זה אומר

שאני מרגישה איתו בנוח

שכיף לי לדבר איתו

שיש לי צורך לשתף אותו במה עברתי שזה מדהים... 

ושיש כאן פוטנציאל לחברות טובה. זה לא בהכרח אומר על רגשות אבל כן על חברות.

בדיוככה!

למה

זו שאלה קשה מאוד

וגם חיה לא קטנה בכלל (העייפות)

אולי סוג של אמון,

אולי באמת להיות במקום טוב שכבר מותר להחליף תפקידים.

בגלל איזו בעיה מולדת/ נרכשת

שמלווה אותי המוןהמון שנים. 

מלאנת'לפים זמן, ומאז שהייתי ככה קטנה

אני פוחדת להיות חופרת.

בדיוק בגלל זה אני נמנעת

זה חכם לעבוד על זה.

כן. 

וסתם מעניין אותי אם זה פגם מגדרי,

או פגם שנוצר כדי להסתיר חסרון מגדרי.

ה'קיצר,

אם אתה רוצה שזה ישתנה,

תעדכן אותה,

תסביר לה שתשמח אם היא תתקשר,

ואפילו תתאם, 'אז ביום שישי, את תתקשרי?'

ואם לא מתאים לה,

אז לא.

הצלחותות!

(את מרגישה שאת אוהבת לחפור? שיש לך נושאים לדבר? את מפחדת להשתלט?

או שאת מרגישה שזה פחד בלי בסיס ובכל זאת קיים?)

אם הבחורה שלחה מיוזמתה הודעה- זה כי יש כאן אמירה יוצאת דופן.
לטוב או לרע

מדובר בעוד משהו שהוא חלק מכללים של המשחק... תודה

לא הבנתיי

גם אם זה קשה להן, קישרו את זה ל'כללים' ולא לאיזה צורך שיש להם

ממה שהבנתי מתגובות פה - לקראת נישואין וזוגיות

ככה הרבה בנות בנויות (מעיד על צניעות חוסר נועזות) וזה גם טוב לכם- הן נותנות לכם את המקום להיות גברים. משלים בסה"כ. תאהבו את התפקיד שלכם. ונאהב את שלנו ולא נרגיש לא נעים..

ויודעת שיש הרבה מה לסייג במה שכתבתי.

חייל בגיל 22 הוא זקן (או ותיק).

הכל תלוי בסטטוס (תמונה) שבוואצאפ.

שבוע שעבר העלו ברדיו מורשת אנשים שיש להם שאלות על הקורונה

"ד"ר אני לא מסוגל להיות כל היום בבית! אישתי צועקת עלי והלחץ דם שלי עולה, אפשר לצאת לשוק?"

(אמיתי לגמרי)

מצד שני גם להיות רווק זקן עם ההורים לא עוזר ללחץ דם

יש לכם תובנות מעניינות על החיים בצל הקורונה יש לציין..!

אני נגיד עדיין ילד

אם יש פה זקנה שרוצה להתחתן,  אני פה!!!

בישיבה כשלמדנו מסכת תענית והרב ביקש מאחד התלמידים לקרוא, ואז הגענו לקטע שהגמרא אומרת על שמואל הנביא ש"זקנה קפצה עליו" והבחור לא הבין למה שזקנה תקפוץ על מישהו.

בקיצור, תיזהר שלא יקפצו עליך.

הבדיחה למטה מצחיקה.

בהתחלה זה היה נראה לי כמו ייבוש מארץ הייבושים המעופפים

אני מאוד מעריכה בחורים שמסיבה לא יכלו לעשות צבא ועשו שירות לאומי לא מובן מאיליו

של מי ש'פוסלת' על זה.  זה נשמע לי הזוי..

אגב, לידעתכן - רוב (או לפחות המון) הגברים לא אוהבים את הזמן של השירות הצבאי.

אלא אם לדעתך יש סבירות גבוהה שיצליחו להפגש תוך שמירה על ההנחיות

אם לא בטוח, אתה יכול להתעניין ("חשבתי על הצעה, אבל בטח לא יהיה לך איפה לפגוש" -"למה, דווקא אני יכול לקחת אותה ברכב למקום שמתאים להנחיות. אין חשש")

יש זוגות שהדבר יהיה עבורם אסון ויגרום לתסכול מיותר 

ויש זוגות שהדבר יהיה עבורם בסדר במסגרת המגבלות  (למשל הכרות על אש נמוכה בשלט רחוק/ לברר אם זה מתאים בכלל.. וכדומה) 

כרגע כמעט ואין מקומות שמאפשרים באמת מפגש בהתאם להגבלות של משרד הבריאות. 

זהו תקופה קשה לכולם, אבל האחריות החברתית חשובה לא פחות.

אם מתאפשר לכם במסגרת ההנחיות 

דווקא יכול לשמח 

אבל שים לב לשמור על ההנחיות + לזכור את ההנחיות שקובעים תאריך 

שיהיה במזלל טובב!!

אין מה לחשוש. ההצעה תיתן לה ולך יציבות בקשר, ויהיה הרבה יותר קל להתארגן עם כל הלוגיסטיקה שהתקופה מזמנת

בד"כ מחכים קצת 

ובעז"ה בעוד כמה חודשים המצב יחזור לקדמותו 

גם אם אתה רוצה לארגן עשרים חברים עם כינורות, אתה יכול להעמיד אותם בשטח פתוח במרחק 5 מטר אחד מהשני.

וזה בעיני צורך חיוני מאד. אני במקומך לא הייתי מחכה שעתיים.

ואתה מדבר על ההצעה. החתונה זה אכן סיפור שונה מבחינה לוגיסטית.

ואם כבר אמרת, בעיני חתונה בתקופה הזאת היא סיפור פשוט יחסית מבחינה לוגיסטית - מינימום של מוזמנים, אירוע די מצומצם מבחינת הדרישות... אולי פחות מרשים ואולי לא אירוע החלומות, אבל דוקא ההיבט הלוגיסטי מאד פשוט.

כמובן כדאי להתארגן לאופציה שהחתונה תהיה אחרי שההגבלות ישתחררו

רק לוגיסטיקה. לארגן חתונה עם מאות מוזמנים זה סיפור

לבחור תאריך שנוח לכל מי שצריך (הורים ואתם, ואולי איזו סבתא שלא יכולה בימי שלישי), להקה, אולם, צלם, תפריט, שבת חתן, ועוד ועוד

להזמין אנשים ולתת להם זמן להתארגן ולהגיע

הכנה נפשית - זה גם משמעותי, לעכל את זה. לא יודע אם זה תופס זמן כשלעצמו.

להכין דירה ורהיטים - זה רלוונטי גם בימים טרופים אלה, ולדעתי עוד יותר מסובך

כל הדברים האלה הם לוגיסטיקה. אין פה שום דבר מהותי. אם הכנת את כל הדברים האלה מראש, אתה יכול להתחתן מהיום להיום

תגדירי רק את מה שמוגדר אצלך. אל תחפשי בכח להצמד להגדרות.

לפעמים לוקח זמן עד שהדרך מתבהרת. אין עניין להכניס את עצמינו להגדרות מבלי שאנחנו לא באמת שם.

מי שהדרך ברורה לו לא צריך לשבת ולנסות להגדיר את עצמו.

(קראתי אותך לא נכון, חשבתי שכתבת בציניות. 

אני לא התכוונתי כדי להגדיל את מעגל המועמדים המתאימים לנו למרות שגם זה נכון וטוב אלא כדי לאפשר לעצמינו בירור אמיתי ונכון וגם בסוף  רצוי לא להצטמצם כ"כ)

להחליט על 3 ערכים/דברים שהכי חשובים לך. כשאת מבררת על בחור לשאול במיוחד על שלושתם. 

להחליט עם עצמך שהבחור הבא שאת פוגשת ויש בו את הדברים האלו- את מתחתנת איתו!

ככה לא סוטים מהעיקר לבררנות על דברים שוליים וככה גם מגיעים לדייט עם ברק בעיינים ומוטיבציה לקדם את הקשר.

מכירה כמה שזה עבד להם ממש טוב! (כולל בעלי)

בעצם בעומק כל אחד מחפש בקשר רגש מסוים
שהוא הקריטי לו

ואותו הוא הכי מחפש בזוגיות

כלומר שחשבת שזה זה ובסוף נפל

נסיון לא קל אבל אחרי שתתחתני בעז"ה בקרוב, זה יהיה עבורך כמו איזה מבחן כושל בתיכון

לא נעים אך לא נורא

לא עשיתי בשעתו רשימה אבל גם אם הייתי עושה הייתי שמה רק דברים קריטיים ממש

כלומר ערכים ועקרונות בלבד

למה?

כי פגשתי כ"כ הרבה זוגות מושלמים שבחייייים לא הייתי חושבת שמה שיצא היה המתכון שהצד השני חשב שיהיה

תני לקב"ה להפתיע אותך...

אני גם הייתי בקשר עם בחורה עד לפני כמה חודשים והחלטנו להיפרד כי זה לא היה מתאים.

עוד לפני שנפרדנו היה לי חשוב לנסות להבין את כל השאלות האלה שאת מבררת פה.

חוץ מהעולם הרוחני, שבו יש המון תשובות לכל שאלה שקשורה בזוגיות וחתונה, רציתי גם לראות איך בתכלס אני בונה קשר אמיתי ונכון שבעזרת ה' גם יוביל אותי לחתונה. וחשבתי המון והבנתי שוב שמה שאני באמת צריך זה להבין לאן אני חותר. מה אני רוצה להיות ואיך אני רוצה שהבית שלי יראה. חשבתי התייעצתי ודנתי עם כל סוגי האנשים בעולם. רבנים, חברים, הורים, רווקים ונשואים. בהמשך הבנתי שמה שאני רוצה זה להקים בית שמכוון את עצמו לכיוון שהקב"ה יכוון אותו. לקב"ה יש תוכנית מותאמת לכל אחד והבחירה שלנו היא אם לכוון את עצמינו לשם או לא. אנחנו בכל מקרה נגיע לאן שה' מכוון אבל אנחנו יכולים גם לנסות עד כמה שאפשר לרצות ולפעול כדי להגיע לשם.

אני יחסית צעיר עוד לא בן 20 אפילו אבל אצלנו מתחתנים מאד מוקדם אז השאלות האלה כבר קיימות..

מקווה שעזרתי במשהו ואם יש לך עוד שאלות מוזמנת לשאול בשמחה.. מקווה שאוכל ואדע לעזור.. בהצלחה בהכל!

אצלי זה הלך ההיפך.

לפני שנפגשתי עם מי שהיום אשתי שאלתי את עצמי אותו הדבר בדיוק.

ואז קיבלתי טיפ. "אל תגדיר מה אתה רוצה, אלא תגדיר מה אתה לא רוצה". כלומר, אם יש משהו שלא מוצא חן, שאיתו לא תהיי מוכנה להתפשר - אז אל תמשיכי הלאה.

בפגישה הראשונה לא מצאתי שום דבר שלא מוצא חן בעיניי. בפגישה השנייה כבר ביקשתי להתחתן איתה.

אנחנו נשואים כבר כמעט 25 שנים.

בהצלחה.

שלושה רבדים האדם: הרובד הביולוגי/הגופני, הרובד הפסיכולוגי/ הרגשי והחברי והרובד הרוחני/ הערכי/הפנימי. 

הרבה פעמים, המחפשים זוגיות ממוקדים בקריטריונים כמו גובה, מקום מגורים, השכלה, או תעסוקה. לא שזה לא חשוב. הכל חשוב. אך אנחנו צריכים להבין שמה שמגדיר בן אדם, זה לא הגובה שלו, לא המקצוע שלו ולא איפה הוא גר.

הרובד הגופני ורובד הפסיכולוגי יכולים להיות דומים מאד מאדם לאדם. אפילו תאומים זהים ממש ...זהים מבחינת המראה החיצוני שלהם. יכולים גם להיות אנשים עם אותן תכונות פסיכולוגיות, או חברתיות. למשל אנשים מצחיקים, ביישנים, אמיצים, פחדנים וכו'. זאת אומרת שאם אנחנו מחפשים את האחד והיחיד המתאים לנו לכל החיים (או האחת והיחידה...), אנחנו עלולים למצוא כמה מאות או לפחות עשרות המתאימים להגדרות אלה.

אך כאשר אנחנו מחפשים בן או בת זוג והקריטריונים שלנו הם הפנימיות שלו או שלה, הערכים, האידיאלים, המידות, סוג ההחלטות שהוא מקבל לפי מצפונו, התמודדותו עם אתגרים, אנחנו כבר מתמקדים באדם אחד ויחיד. כי לכל אחד מאיתנו היסטוריה אישית, ערכים שחשובים לנו, דרך אישית להכיל את האירועים והמציאות ולהתמודד איתם. כל אחד צבר נסיון חיים אחר שמעצב אותו. העיצוב המיוחד הזה אינו פיזי או פסיכולוגי בלבד אלא הוא מעצב את האישיות, את הפנימיות. וכאן כל אחד ייחודי. 

אז אני ממליצה לבדוק בגדול את התכונות הפיזיות או הרגשיות או החברתיות כדי לא להיות במצב של דחייה או חוסר משיכה. אך בעיקר אני ממליצה להתמקד בצד הערכי, הרוחני, הפנימי של האדם. איך עושים את זה? 

יש כמה שאלות פשוטות שיכולות לנווט את השיחה בכיוון הזה. 

מה חשוב לך בחיים? מה האתגר שאתה הצלחת להתמודד איתו בחיים שלך? את מי אתה מעריך ובגלל אילו תכונות? 

אשמח לעזור באופו פרטי למי שמעוניין.

דונה גורדצקי.

יועצת זוגית ומנחת הורים.

מלווה רווקים לקראת נישואים.

יש את הכאב של עכשיו,

ואת הפחד שלא תצליחי למצוא אח''כ.

בכאב של הפרידה יכול להתערבב הפחד.

אבל חשוב לתת לשניהם מקום,

ולאטלאט.

את תמצאי, אח''כ.

(ועוד מש חשוב ממש:

זה מאוד קשה לחפש ולמצוא, כשיש מישהו ברקע, מאוד.

אבל ההפרדה זהו חשובה מאוד. 

יצאתם.

מה הסטטוס הנוכחי שלכם?

מה את חושבת על חזרה?

היא רלוונטית? מבחינתך? מבחינתו?

כשיהיו לך תשובות ברורות לשאלות האלה. 

כשתצליחי לשנות את ה'הפעם אני חושבת' לא'ני יודעת ש:**' יהיה לך קל לעבור את השלבים של האבל, ותחילת החיפוש טוב יותר.)

תני מקום לכאב,

לאושר מדברים אחרים,

לתקווה, שבטוח קיימת.

ואחרכך,

תתחילי.

בהצלחה!!

הרבה הרבה כוחות

מחוייבות.. ואל תורידי מעצמך זה שאת בת 26. אני בטוחה שאת מדהימה ויש עוד גברים טובים בעולם, ומגיע לך את ההכי טוב! אז אל תתפשרי עליו.. תחשבי חיובי. .ניתן לעשות השתדלות, ולהרשם אצל שדכניות. תעשי את שלך והקב"ה יעשה את שלו. הקב"ה לא ישאיר אותך לבד. מאחלת לך שבעז"ה תזכי למצוא את זיווגך משורש נשמתך בקרוב ממש!!!

דייט וידאו.. זה נשמע לי מביך ברמות!... 

מילא אחרי שראית את הבן אדם במציאות

אבל ככה על ההתחלה...

ואי לא לא לא בשבילי

שאם זה למטרה רצינית, אז זה לא רדוד

וגם אפשר בוודאי לפתח שיח רציני ועמוק

סתם פשוט שזה לא בהכרח נראה לי אומר על הזרימה והכימיה בינכם

(לא יודעת, לא ניסיתי, אולי זה כן יכול להציג את זה. פשוט לדעתי זה לא משהו שעובר דרך מסך...)

סופסוף יש לנו הזדמנות מצויינת להשתלם בעצמנו, ולהכין את עצמנו לקראת הדייטים

תרגום:

"בואו לא נשכח שרפונזל הייתה בבידוד ובכל זאת פגשה את בעלה לעתיד, אז בואו נהיה אופטימיים"

פירוש:

פעמונית (מעשייה) - ויקיפדיה

נו אבל אין מושלם

נו הבחור לא מגיע מוכן, נהיים מוכנים ביחד

מזה את לא מרגישה חיבור? מזה חיבור, תעבדו על זה שיהיה חיבור

אם לא תחליטי שאת מתחתנת ויהי מה- זה לא יקרה

אז מה אם הוא x y z  גם בעלי ככה והנה הצלחנו

ויש עוד מלא...

וזאת חברה שאני אוהבת

כי צריך להתחבר לאופי, והיופי לא אומר כלום. 

יאללה תעזרו לי

'אבל מה אכפת לך? סתם, לשתות מיים'. כנ'ל לבחור לא קשור בעליל

מבט של: 'נו, ב'מת ממש לא עמוס לך' (אין סיכוי, אין לך מישהו להכין לו ספגטי אז משעמם לך נורא)

בעבודה:

היא- 'בעלי ביום שישי עושה ספונג'ה'

ההיא- 'בעלי שומר על הילדים'

ההיא ההיא- 'בעלי מכין חמין ועושה קניות'

ההיא ההיא ההיא- 'בעלי מארגן מזוודה'

אני- 'אבא שלי ------'

ההיא- בעלי

ובעלי, ובעלי, ובעלי.

'צריך להתפשר, גמאני התפשרתי' 

(אני הורדת חשק, כן?)

- בסוף האהבה מתגברת על הכל / זה סתם עצת היצר שבא לבלבל (כשאת מספרת לה שיש דברים שמפריעים)

- זה סתם פיק ברכיים מההחלטה - לפעמים צריך לקפוץ למים.. (אמת ויציב, כן? אבל לפעמים גם לא כדאי)

- את פשוט מפחדת ממחוייבות

- יאללה רק עוד דייט אחד.. זה חלק מההשתדלות שצריך לעשות

זו החלטה חכמה חכמה.

(יחי האבסורד, שאני כותבת את זה כאן ומכאן)

ותהליכים אמיתיים לפעמים דורשים קצת פחות עולם וירטואלי ויותר התכנסות פנימית.

כן, רוב האנשים הנורמליים עוזבים כאן מתישהוא

כנראה אתה נורמלי

בהצלחה

תודה על כל התרומה לפורום!!

כל אחד והניסיון שלו, אסור לזלזל בדברים שלך הם נראים יותר קלים. את לא יודעת מה זה בשביל אנשים אחרים, כל אחד לפי הכוחות נפש שלו. וצריך לכבד את הניסיון של כל אדם. זה שיש אחרים שיש להם ניסיון יותר גדול לא מנחם את זה שעכשיו קשה לו, ולא אומר שאפשר לזלזל בזה ולהגיד את המשפט הכי מעצבן שאפשר להגיד למישהו שקשה לו: ''תגיד תודה, תראה עם מה X מתמודד, תראה איך הילד שלו חולה/ איך הוא פוטר מהעבודה וכו'''

מדהים שאת משתפת. המון הצלחה לך. מאד מבין את התחושה. גם סובלת וגם לא מוכנים לקבל את הסבל שלך כלגיטימי.

מבין את הסבל שלך, ומקווה שתצליחי להתגבר ולצאת מזה חזקה יותר.

אגב היכולת שלנו להתחבר לאמנות (שירים, סיפורים, אמנות) היא מה שמאפשר להתחבר גם למה שאנחנו עצמנו לא עוברים. במקום לדרג מבחוץ את רמת הסבל, להצליח להכנס לנעליים של האחר. וזאת תכונה אנושית חשובה מאין כמוה.

מי שחשוב לו הקישור היהודי, אז אצל חז"ל זה נקרא "נושא בעול עם חברו" (יכול להיות שהם התייחסו בעיקר לנשיאאה בעול מוחשית, אבל יש התייחסות גם לנשיאה בעול הרגשי)

בזוגיות זאת תכונה חשובה מאד, אולי #1. שווה ללמוד אותה

למקרים כמו שלך- שיש סבל ואנשים לא רואים ולא מבינים ושופטים..

אלא על מצבים כמו שכולנו מכירים בעצמינו מדי פעם  -שיש אמנם התמודדות אבל אם קצת מרוממים את המבט הכל נראה אחרת, בחלק לא קטן מדובר לגמרי בבחירה שלנו

וכן, יש גם מצבים שכדי לרומם אדם צריך להזכיר לו שיש דברים קשים יותר.

מבינה ומסכימה איתך ברמת העיקרון, גם לי עוברות מחשבות כאלה מדי פעם.

כדאי כנראה לדעת איפה לפרוק מה.

עוררת בי הרבה מחשבות.

לא יכולה להסכים איתך פחות, לא יכולה להסכים איתך יותר.

תודה

עם כל התחושות המעורבות שעוררת בי, אני כן חשה צורך להגיד שנראה לי שמותר לכל אותם אנשים להתבאס.
עם כל זה שיש אנשים עם 'בעיות אמיתיות' (מחילה, אבל נוראי בעייני דירוג הבעיות והקשיים הזה)- פשוט מותר.

שאי אפשר להשוות בין התמודדויות. בסה"כ יש צדק בדברייך, שצריך להסתכל על היש ולקחת דברים בפרופורציות. אבל סה"כ רגש זה דבר אינדיבידואלי, ותתפלאי אבל יכול להיות שלאדם שחתכו אותו בקשר יהיה קשה לא פחות ואולי יותר מאדם שנמצא בבית חולים עכשיו.. ה' נותן כוחות לכל ניסיון ולפעמים דווקא כשזה משהו לכאורה קטן זה כואב הרבה יותר דווקא בגלל שלא נותנים לו מקום רגשי ולא מקבלים את זה שיש כאב גם בזה.

לדעתי יכול להיות מצב שדווקא עם המצב של קושי בריאותי וכדו' יהיה לו יותר קל ויותר כוחות להתמודד ודווקא המצב של קושי במציאת זיווג יהיה לו יותר קשה ומשמתעותי ולא יהיה לו כח להתמודד עם זה

מבינה מה שאני באה לומר?

זה פשוט איזונים בין השכל לבין הרגש. כל אחד כאן דיבר מצד אחר..

השכל משפיע על הרגש ואם מרוממים את המבט- אז מה שאנחנו קולטים ע"י הרגש מהשכל גם כן מתרומם ומתאזן. זה מה שאת דיברת עליו. אפשר להרגיל את עצמנו לחוות את החויה בפרפורוציות יותר נכונות.

מצד שני האמת האובייקטיבית היא לא הכל- אם היא לבד היא חסרה, והצד הסובייקטיבי- הרגשי משלים אותה. והפרט חייב את הצד הזה! יש לו נפש, יש לו רגשות. וזה מה שהגיבו לך כאן, כי הצד הזה משתנה מאדם לאדם ואי אפשר לזלזל בו.

לכן אני מסכים עם שני הצדדים.

לנפילה ופתח לתפילה. תלוי באדם עצמו

מי שנמצא במצוקה אמיתית לא מתבכיין. הוא פשוט כואב את זה.

מי שהדמיונות שלו מציפים אותו מסיבות כאלו ואחרות יכול לפרוק את זה דרך התבכיינות..

ויש כאלה שהתבטלה להם החתונה (באולם וכולי) שבאמת כאבו את זה. זה באמת כואב.

צרות של עשירים במובן מסויים הם צרות יותר גדולות.

אבל כשאת מפספסת אוטובוס, כואב לך.

למרות שב"ה שיש לך רגליים וכוח לרוץ אליו,

את רואה את המספר

ושומעת אותו עוזב את התחנה.

ויש לך

בית להיות בו,

ומקום לחזור ממנו.

אבל,

כאב הוא כאב הוא כאב.

בלי קשר למידת הכאב של אחרים.

וכן השיר אני שומעת בלופיםםםםםם

תודה!