פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 444)

לא להגיע חולה לפגישה.

זה הורס את הפגישה, וחבל לשניכם על הזמן והכוחות.

אם אתה מחליט להמשיך להיפגש, אחרי 3 פגישות שבהן תראה שזה שייך להמשיך- תוכל לברר אם יש בעיה רפואית או ליקוי למידה. חשוב לדעת אם מה אתה הולך להתמודד, גם אם אתה מאד מעוניין, כדי שלא לגלות בעיות מסויימות אחרי שהחלטתם להתארס. מצד שני, לא נעים לדרוש ממנה להחשף אם אתם לא מתאימים.

יש אפשרויות להתמודד עם בעיות רגשיות, ליקויי למידה או סתם משפחה שבה הקריאה לא נחשבת, אבל צריך לדעת למה בדיוק אתה צריך לצפות ולחשוב כמה סבלנות יש לך, מה חשוב לך באמת אצל אשתך לעתיד ואם נושא כמו קריאה מאד נחשב בעיניך ואתה עלול לזלזל בה בגלל שהיא לא תוכל להתמודד ולמצוא עניינים משותפים, גם אם היא תהיה עקרת בית למופת או אשה עובדת בתחום שמתאים לה אבל לא תוכל לדבר איתך פרט לענייניים טכניים

בחורה יכולה להיות אשה מאד טובה, לעודד את בעלה ללמוד או לעבוד, או להיות אמא מאד טובה,

לפעמים אפילו יותר מאשר אחת שלומדת וקוראת הרבה. גם כשיש בעיה פיסית או ליקוי והוא בטיפול ומאוזן, אבל חשוב לדעת אם מה אתה מתמודד, במיוחד אם זה מקובל במשפחה או תורשתי ואתה מתכוון לעבוד בתחום שדורש שעות רבות מחוץ לבית ולא תוכל להיות לצידה כשהיא תצטרך עזרה

גם לא בעבודה. חלק גדול מהזמן הטלפון שלי בכלל במצב שאי אפשר להתקשר אליי. רק הודעות.

אני חוב שיש הרבה גברים שמניחים שאת יודע להגיד לא אם זה חשוב לך. ולכן מעדיפים לא לשאול, כי זאת שאלה מאד מוזרה, אחרי הכל (שיחה נחמדה בין אנשים לא אמורה להתחיל בשאלה "האם אתה מעוניין להישאר חבר שלי")

ולעניין ההודעות - לכל אחד יש את הנורמות שהוא רגיל אליהן בהקשרים שונים. לא נראה לי שזה צריך להיות נושא לדון בו או לדון עליו את הבחור. אם זה מפריע לך באופן מהותי ועקרוני להיות נשואה למישהו שרגיל לנורמות האלה, אז תגידי לו בשלב שנראה לך מתאים שאת מעדיפה תקשורת בשיחה ולא בהודעות

דייקת נכון במינוח.

ועדיין, לשאול שאלות מביכות בטלפון זה משהו מוזר, ולכן הגיוני - וגם אני נהגתי כך רוב הפעמים או לפחות הרבה פעמים - להתחיל שיחה נורמלית ולהשאיר את השאלה הזאת לשלב השני של השיחה אחרי פתיחה נורמלית של השיחה, או פשוט להשאיר לצד השני להגיד לא אם זה מה שהוא רוצה. אחרי הכל, גם לקבל תשובה שלילית זה לא נעים, אז למה גם לשאול שאלות מביכות וגם לשמוע תשובות מביכות?

אני חושבת שהנקודות המהותיות שעולות פה הן:

א. תיאום ציפיות

ב. התנהלות "מענטשית" של הבחור.

אתחיל מ"ב": באמת לדעתי היה מאוד כדאי שבחור יבין ששיחות טלפון לבחורה שהוא יוצא איתה אינן כמו "שיחות טלפוון רגילות". גם אם אינך אוהב שיחות טלפון צריך להתייחס בכבוד גדול לבחורה, כמו למלכה. גם אם זה לא נראה מתאים. לבן אדם מכובד כמו מלכת אנגליה לא היה אמור להיות מחשבה של "טוב, אסמס לה". תהיה מענטש וכנה!

וכעת אחזור ל"א" (וזה הרעיון המהפכני):

זו לא בושה לעשות תיאום ציפיות לפני שנפגשים (וזה כן יכול להיות במסרון לדעתי). אפשר לשאול אותה עוד לפני הפגישה "איך היית מעדיפה שאהיה איתך בקשר אחרי הפגישה גם אם זה יתגלה כלא מתאים? דרך שיחה? ושמה היית מעדיפה התכתבות"?

קוראים לזה תקשורת על תקשורת.

וגם תיאום ציפיות.

וזה יכול להיות מענטשי ביותר.

כמה עוגמות נפש יכולות להחסך כך!!

בתור בחורה אני יכולה להגיד שכמה פעמים בחורים לא התקשרו אליי כי לא רצו לפגוע בי עם תשובתם השלילית. בפועל הם פגעו בי בדרך אחרת בכך שלא התקשרו. זה לא באמת עוטף את הבחורה בכותנה רכה אם לא מתקשרים. ה"לא" שלהם הוא אולי לא נעים אבל הוא לגיטימי! ההתעלמות היא כואבת ומיותרת!

חשוב להיות נוכח. גם עם התשובה היא שלילית. וטלפון (אלא אם כן הוסכם אחרת) היא כנראה הדרך הנכונה לעשות זאת!!

בדרך כלל הדייטים מגיעים מחברים, קרובי משפחה וכד'.

אפשר פשוט לחזור לשיטה הבדוקה שנשכחה בגלל ההרגל לשלוח הודעות:

להתקשר למי שנתן לבחור/ה את הפרטים ומספר הטלפון.

לקראת הדייט שני הצדדים במתח ואם לא היה ברור בפגישה עצמה

שהם ממש ממש לא מתאימים,

יכול להיות ששני הצדדים מעוניינים להמשיך (יכול להיות שהם סטודנטים ורק סוף השבוע זמין להם,

לפעמים אחד מהם נוסע דרך ארוכה בשביל הדייט או מפסיד שעות עבודה או לימודים בשביל להיפגש.

לפני הדייט יש הכנות (מקלחת, בגד מתאים, איפור וכד') וגם הכנות נפשיות.

מאד לא נעים לחכות ולחכות לטלפון שלעולם לא יגיע, או לבדוק שוב ושוב את ההודעות הנכנסות.

אם ברור לך שזה לא מתאים, למה לא להתקשר לצד השלישי ולהגיד שלא נראה לך מתאים, או אם את/ה

מתלבט/ת, אם לא מדובר במשהו מאד מאד אישי, אפשר להתייעץ. במיוחד אם החלטת שזה בכלל לא מתאים 

מסיבות שאינן תלויות בצד השני 

מסכימה לחלוטין (כמו גם רבנים רבים) עם הרעיון הזה שבאופן בילט-אין חוסך הרבה עוגמות נפש מיותרות שהרבה פעמים באות בגלל חוסר תקשורת.

מצד שני זה כל כך לא מקובל בציבור הד"ל לצערי, כך שזה לא הכי רלוונטי כשלעצמו. אבל בהשראת הרעיון הזה אפשר להזמין את מי שערך את ההיכרות בין שני אנשים להתעניין מה קורה ולגלות מעורבות בנוסף לתקשורת הישירה בין הבחור והבחורה.

אם הבחורה תתלונן בפניו - "כבר עבר יום וחצי והוא עוד לא התקשר" הצד ג' יכול להרים טלפון ולדחוף ליצור קשר (בנעימות) נניח.

הבעיה היא 

1 לצערנו זה ממש לא מקובל (אקטיבית, יש התנגדות)

2 חסרה היכולת לנהל שיחת פרידה. לפעמים חשוב למי שלא יזם את הקשר לשמוע ש"היית בסדר" או אפילו במה לא היה בסדר כדי ללמוד איך לשנות את זה, וצד ג' לא תמיד מתאים לזה

3 לפעמים רוצים להתלבט ביחד, וזה מסייע לקבלת ההחלטה ממקום שלם יותר

ועדיין זאת שיטה עם יתרונות משמעותיים

אנשים שם לא רציניים וזה מעצבן

עד שמצאתי שם אחד נורמלי ודיברנו והיה נשמע ממש אחלה הוא כותב לי שהוא יוצא להפסקה מדייטים ולא כותב לכמה זמן ונעלם לו..., מה נראה לו?

ואז שדכנים מציעים לי אנשים לא קשורים

אוף

ויי

בהצלחות"ים

שיא המשמח!

הקושי אינו עצם השבע ברכות, אבל הוא נובע מבחינה רגשית משם.

אפילו דיברתי שם, והיה נחמד למדי

בעזרת ה' אחי שתמצא מהר, אני זוכר אותך מהמפגש לא נראה שחסר לך מה להציע

אני מציע מכתבים שאני כותב לאשתי, הילד הפסיק להתנרמל ממזמן.

חזק. דווקא אהבתי ת'רעיון, זה ממש יפה! 

אין לי מושג בת כמה ומה הניסיון שלך בתחום 

אבל למשל משפט כזה- 

"זה נשמע שהוא כן רוצה זוגיות אבל הוא אפילו לא מנסה לשמוע(לפחות כך זה נשמע)." 

אני בטוחה שהכוונה שלך טהורה וכנה. 

אבל שימי לב אם האמצעים מקדשים את המטרה

כמו שכתבו פה בשרשור- בוודאי שיש מקום להרבות ב "ואהבת לרעך כמוך" 

על זה אין שום חילוק ובלי קשר רק לזוגיות אלא בכלל להרבות בבן אדם לחברו 

אני רק חושבת שצריך לבוא בענווה גדולה בנושא

כי אני רוצה להתחתן

ועם בעלי

אין לי סבלנות לבחורים אחרים שהם לא בעלי ולהתלבטויות האלה, הבנת?

ועם כל בחור ובחור שנפגשתי אני מבינה יותר מה אני מחפשת ומסיקה המון תובנות חשובות

(דהיינו - החתונה) שהופכת את הדבר הזה לכ"כ מעיק ועם כ"כ הרבה ספקות ובלבול.

ז"א אם היית פוגשת 'במקרה' משהו נחמד שוואלה כיף להיות לידו ואפשר להרגיש בנוח איתו ואין באוויר מחשבות מלחיצות על עתיד ביחד וכו' אולי זה היה יותר זורם וקליל ולא כבד עם מליון לחצים או דאגות.

את מזהה בחברות שלך מכנה משותף כלשהו? ז"א את יודעת בדר"כ עם אילו אנשים תמצאי שיח ודיבור משותף? שתרגישי בנוח להיות לידם? אם כן - 'על הנייר' נראה לי שאת יודעת מה את מחפשת וכנראה זה יושב על דברים אחרים.

אבל אני עדיין תמיד יחשוב על המטרה הבומבסטית הזאת, זה קיים איפשהוא גם כשמנסים להתעלם לעת עתה

דבר ראשון - החלקים היותר קשיים ממה שאת מדברת הם יותר בהתחלה, כקשר ממשיך הוא אמור להתגמש מאליו.

דבר שני -

נגיד שיושבים על ספסל בפארק או בבית קפה - סיטורצית דייטים 'מפדחת' - קלאסית..

השאלה מאיזו נקודת מוצא בוחרים להסתכל על הסיטואציה - אם אני מנסה להיות טבעי כאילו כלום לא קרה אז ברור שאתפדח.

כי זה לא טבעי. לא משנה איך לא אסתכל על זה. אבל אם מראש אני משלים עם זה שזה לא טבעי ושזה דבר 'ממוסד' במידה מסויימת אז יהיה יותר קל להכנס לסיטואציה. הפוך על הפוך - אז אני ירגיש יותר טבעי, כי הצפיות שלי הם תואמות למציאות.

קיצר, להתכחש לזה שזה לא טבעי - זה לא יגרום לזה להיות טבעי יותר. לעומת זאת, להכנס לראש שזה 'לא טבעי' שזה מעין 'משחק' יגרום לי הרבה יותר בקלות להרגיש כמה שיותר טבעי..

וכשאין לה כח, אז בסביבות החצי

בפורום נשואים טריים, תקבלי שם תגובות אחרות לחלוטין.

אולי הגמישות כאן נובעת מחוסר ניסיון אז אפשר לחרטט סברות בלי סוף.

תסמכי על תחושות הבטן שלך.

מחקרים מראים שאנשים מזהים דברים שנכונים או לא נכונים להם ומרגישים אותם אינטואיטיבית כשהם עדיין לא יודעים להסביר את זה והרבה לפני שהם יכולים לשים את האצבע על הנקודה המדויקת.

נשמע שאת במקום הרבה יותר 'מתקדם' מזה: את כבר שמה את האצבע על כל מיני דברים שלא נראים לך, שבאמת נראים קצת מוזרים ושמעידים על אופי, למרות שאת עדיין לא מצליחה לחבר את הכל לתמונה שלמה וברורה. 

תנסי קודם כל להפריד בין דברים הלכתיים - טיסה לחו"ל, כשרות, לפי איזה רב הולכים, ובין דברים אנושיים- לומר תודה למלצרית, אופי חם, חוסר אכפתיות/תשומת לב (? כמו לא להציע לך לאכול אף פעם). 

הדברים ההלכתיים זה משהו אחד ואת צריכה להחליט כמה קשוחים את רוצה שיהיו החיים שלך מבחינה דתית. 

מבחינה אנושית זה כבר משהו אחר ואת מתארת דברים שבהחלט בהחלט יכולים להדליק נורה אדומה. במיוחד שאת מציינת שאת לא יודעת אם את מאמינה לו (זה המשפט שהזכיר לי את המחקר מתחילת התגובה). ואולי יש דברים שאת צריכה לדבר איתו עליהם, אבל יש דברים שאת יכולה לראות איך הוא מגיב בכל מיני סיטואציות- לדוגמא, אתם מסתובבים איפשהו? תגידי שאת רעבה ותראי אם הוא כן מציע לך משהו לאכול (אולי הוא חשב עד עכשיו שאם תרצי תגידי?).  

נראה שאת קצת מבולבלת. לא יודעת מה מתאים במקום שאת נמצאת בו עכשיו, אבל מה עם לקחת הפסקה ולבחון את הדברים קצת מרחוק? 

אולי כדאי גם לברר עליו קצת יותר לעומק, עם חברים? אולי גם להעלות את עניין המידות שלו (אמירת תודה לדוגמא)?

אולי כדאי לך לכתוב את כל מה שאת חושבת ומרגישה, בלי לסנן ולראות מה יוצא? 

בכל מצב לא הייתי ממליצה לך להתקדם הלאה אם את לא בטוחה במאה אחוז שאין לך ספקות. נשמע שאת מאד מודעת לעצמך ומאד כנה עם עצמך. אל תתעלמי מזה. אינטואיציה היא כלי סופר חשוב (כמו שרואים במחקר הנ"ל), וכמו שמישהו חכם אמר לי פעם - "תחושת בטן היא הדרך של השכל שלנו להזהיר כשמשהו דחוף ואין לו עדיין את ההסבר המבוסס"

בהצלחה! 

תאמיני לגמרי לאינטאואיציה שלך!!!

בתור אחת שלא מזמן סיימה קשר עם דברים דומים, אני גם ניסיתי להתעלם מסימנים כאלה ובסוף כבר לא יכולתי וגיליתי הרבה דברים מכוערים..

לא מציעה לך להמשיך, מה שכתבת מלמד על הבנאדם ועל המידות שלו.. תחשבי אם זה מה שאת רוצה בתור בעל. 

נראה שיש בינך לבינו חוסר תיאום שהוא משמעותי.

מהכיוון שלך ממה שאת מספרת, אי אפשר לדעת אם מהכיוון שלו.

הכי טוב זה הכי דוגרי, תעלי פער שאת מרגישה שתשאלי אותו מה הוא חושב על זה.

אחרת קשה לי לראות איך מתקנים חוסר תיאום.

לברר ביחד זה הכי טוב! לא צריך לנחש חח..

לגבי הנקודות שציינת

1 שאלה של הרגל. יכול להיות שהוא לא רגיל לבתי קפה ומבחינתו זה פשוט להכנס לבית קפה וכדי שיהיה אפשר לשבת שם צריך לשתות משהו. ובכלל לא עובר לו בראש שאנשים באמ אוכלים בבתי קפה. אם תגידי לו שאת היית שמחה להכנס לבית קפה או מסעדה לאכול, אולי התגובה שלו תלמד משהו. בכל מקרה, זה באמת משהו שקשה ללמד, כי זה לא נובע מחוסר אכפתיות אלא מהרגל וסגנון חיים

2 לא מוזר בכלל. הגיוני לגמרי

3 גם כאן יכולות להיות הרבה סיבות.

גבר לא שייך למטבח - תחליטי בין האמירה הראשונה או התיקון מה מהם אמין בעינייך, ואיך זה בשבילך

בקיצור, הוא בהחלט לא דואג לחזק את הרצון שלך, אבל לדעתי הוא עדיין לא עבר שום קו אדום 

הוא טוב לב?
אם הא לא טוב לב
וכל הרגשות הפנימיים שלך זועקים את זה, 
מה משאיר אותך איתו?

יש פה בהחלט נק' שיכולות להצביע על אדם שתלטן עם פוטנציאל לאלימות

חוסר אדיבות,

דבקות בעקרונות לא נצרכים

ציפיה ממך להתיישר לפי ההחלטות שלו

פחות הקשבה לצרכים שלך

פסילה מסוימת של מי שלא מתנהג לפי אמות המידה שלו....

ועם מה שכתבתי,  זו מסקנה לא מקצועית לומר שהוא כזה רק מהתיאור שלך.

מה אומר הלב שלך?

מה אומרת השכלתנית שבך?

מה אומרת הזורמת?

מה אומרת הדאגנית?

מה אומרת האופטימית?
מה אומרת הפסימית?

תקשיבי לכל הקולות שבך,

ותראי מה רובם חושבים

ובסוף - האם האינטואיציה שלך איתם או ממש לא?

אוכל גם בפרטי לעזור לך לסדר ת המחשבות הסותרות אם תצטרכי

הרבה אור ובהירות יקרה

 

אולי בעיה בהתאמה ביניכם, או "אצלך" ביחס למושגים שלו.

דבר רגיל לגמרי, שלא מציעים לאכול אלא שתיה חמה. ענין של מושגים. עדיין לא החלטתם על כיוון, אז הוא לא סועד איתך.

לגבי היציאה לחו"ל - עוד יותר. מה קשור שאת שאלת רב..  מי שאמר לך ש"אחרי החתונה עם הבעל אין כל בעיה"... אינני יודע מאין המציא את זה.

ההיפך - הדבר הזה, שבתור רווקה לא - אין שמץ הלכה כזו. לכל היותר, המלצה צניעותית.

אבל הדעה שלא יוצאים לחו"ל שלא לדברים המובהקים שהותרו - זו דעה רצינית ביותר. וכך גם סבר מו"ר הרצי"ה זצ"ל. וכך מגדולי הפוסקים. וזו פשטות לשונו של הרמב"ם. החידוש הוא שיש שמסבירים שאם כדי לחזור, אז מותר גם  לטיול. זה לחלוטין לא ברור.

אז אולי ההיפך? שהבחור היה שואל, איזו בחורה זו שכאשר אני אומר שצריך לשאול רב על דבר כזה מובן מאליו - דהינו הולך לקראתה.. היא עוד חושבת שזה מוגזם..

וכאלה שלא אוכלים אלא מכשרויות מסויימות - ממש מצוי לחלוטין. זה נקרא עקשן?

אני לא רוצה לומר שהבעיה היא אצלך - כי אולי אתם פשוט שונים. אבל זו בהחלט בעיה לקרוא לדבר כזה "עקשנות". ולא בעיה אצלו....

מה שלא אמר תודה למלצריות - אולי באמת בגלל מה שאמרת. אי אפשר לדעת.

מה שאמר על ה"מטבח", גם לא בעיה. מי שלא מתאים לה - אין צורך.. כל אחד עם דעותיו. זו דעה לגיטימית לגמרי.

הדבר היחידי הענייני בכל זה - הוא שאת לא מרגישה שהוא "בחור חם". זה כבר ענין שלך, וזכותך לגמרי לרצות בחור חם.

אלא שלאור השיפוטיות הבעייתי של מה שלפני כן - כדא לבדוק האם זה באמת כך.

אם אכן - אז בוודאי שלגיטימי לגמרי לרצות בחור חם..

שההשקפות צריכות להיקבע דווקא לפי "העולם המודרני". "העולם המודרני" אינו הלכה.

ב"עולם המודרני" יש גם השקפות מאד מקולקלות ביחס לגברים, נשים, משפחה ועוד כל מיני דברים.

"שיתופיות" אינה תלויה בעולם מודרני או לא. גם כיום, בד"כ מי שעובד יותר שעות מחוץ לבית, למשל, הוא האיש. וזה לא סותר כל שיתופיות. כל אחד עם תפקידו ואופיו.

הוא לא אמר שמקומה הבלעדי של האשה זה המטבח, אלא שהוא מבין השקפה שזה לא מקומו של האיש. מי אמר שזו "בעיה" או "לא לגיטימי".. דומני שברוב הבתים - דתיים ושאינם - אכן המטבח הוא בעיקר ממלכתה של האשה.. כנראה ענין ששייך לטבע האדם, על אף שבאמת יש גברים שמבשלים מצוין וגם אוהבים לעשות את זה. 

אם "הלב שלה" אומר לה למשל שסתם הבחור לא מתאים לה, או כמו שאמרה "לא בחור חם", זה דבר אחד.

אבל הטיעונים שהעלתה לגבי יציאה לחו"ל, או הקפדה על כשרויות - הם דברים שפשוט הפוכים לגמרי מהאמת.

אדרבה, אני מעריך שבחור ממוצע שמקפיד על דברים כאלה - והיה שומע שבחורה קוראת לכך "התעקשות".. לא היה רוצה להמשיך איתה. היה רואה בזה חוסר סובלנות מינימלי לדברים שנחשבים בסיסיים לחלוטין אצל אנשים רבים.

[אבל, כבר כתבתי מקודם, אם יש כזה פער, שאצלה דברים פשוטים נחשבים ל"עקשנות".. אולי באמת אינם מתאימים?...]

מה מבין האפשרויות הבאות היה הכי קרוב למציאות?

אפשרות 1:

את: "אתה רוצה שאני אבוא לאסוף אותך?" (בבקשה תהיה גבר ותגיד לא)

הוא: "כן, אפשר".

את: (אוף, הוא לא קולט רמזים)

אפשרות 2:

את: "אז איפה נפגשים?"

הוא: "כמו בפעם שעברה, הכי נח, נכון?"

את: טוב 

אפשרות 3:

את: "בוא ניפגש הפעם קרוב אליי"

הוא: "אני אצטרך לנסוע בכמה אוטובוסים"

את: "בכל זאת, בשביל הגיוון"

הוא: "אממ..."

ולרוב התשובה לזה באה עם היכרות

בין כמה דייטים מעולים יכול להיות דייט גרוע ממש
ועדיין יכולים להתחתן.
גם לזוג נשוי יש עליות ומורדות ברגש.
אולי רק כאב לה הראש
אולי הייתה מוטרדת

אולי ואולי ואולי....

ויכול גם להיות,שאתה נחסמת קצת כי הדייט התחיל צולע
וזה לא בגלל עניין מהותי
והתוצאה - הרגשה נאחס בסוף הדייט
בלי סיבה נראית לעין.

תהיה הכי עם עין טובה שאתה יכול

ותנסה לחשוב מה כבר יכל לקרות?

ואתן לך נוסחא 

נ - נח - נחמ - נחמד
נחמד + נחמד = נחמד מאד
נחמד מאד + נחמד מאד = מתקדם
מתקדם + מתקדם = מעולה
מעולה + מעולה = ממש מצוין
 

וכו'....
 

ובין לבין, יש לפעמים דייט דפוק. לא להיבהל מזה. 

ולדעתי חוסר הזרימה שהרגשת זה בגלל שדיברתם בטלפון כל ערב.. זה יותר מדי. ממה שהבנתי בשב כזה כמה שפחות שיחות טלפון יותר טוב