פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 458)

זה הכי מרגיע שבעולם.

כל הסרטים של - הוא כזה הוא לא כזה, כל התבניות והגדרות שמקובעות אצלנו בראש - נופלות.

יש חבור מצויין - לא - גםמצויין, כנראה שזה לא זה.

מה שאמרת מאפשר להיות במחשבה של זרימה בדייט ולא של שפיטה. שזה דבר מאוד חשוב.

מתסכל מהמקום שהיו כאלה שבשכל ממש רציתי!! ממש קיוותי שיעבוד... 

שהיו להם תכונות שלא יודעת אם אמצא אצל מישהו אחר.

וואלה זה לא עזר. זה מה שמתסכל... 

במה רצית אותם? בכך שאת מאוד מעריכה אותם?

מסתבר שהצורך בבן זוג הוא מעבר להערכה הדדית אלא חיבור.

חיבור זה דבר שאפשר לנתח שיכלית והוא לא תלוי רק בהערכה.

כנראה שהיו דברים אחרים שהיו חסרים לך מבחינת החיבור.

כדאי לך מאוד לברר מה הדברים הללו, ולא רק להתעסק בדברים הערכיים שאת מחוברת אליהם באותם בחורים שיחיו בנעימים.

זה יכול להיות גם שילוב של הרבה דברים כמו נגיד השקפה יציבה וברורה, רמה רוחנית גבוהה, התמדה בתורה...

לפעמים זה גם יכול להיות מראה שמוצא חן בעיניי, אבל כאילו אין חיבור אז זה לא עוזר... 

אבל נכון זה שיש הערכה לא אומר שיש חיבור... 

וחיבור בעיניי זה לא משהו שאפשר להסביר שכלית. זה יותר זרימה והרגשה

ולכן את מתלהבת שאת פוגשת מישהו כזה.

או אפילו מישהו עם מראה שמוצא חן בעיניך, יכול להיות שעדיין חסרים דברים אחרים כדי כשיקרה חיבור.

לגבי כך שאי אפשר להסביר חיבור - אני נוטה חצי להסכים איתך וחצי לחלוק עליך.

מסכים שחיבור לא נוצר מרצף שיכלי, זה בדיוק מה שהתנפץ לך כרגע.

מצד שני - אני מאמין שלמפרע את יכולה לנתח (גם אם זה לא פשוט) מה היה חסר מבחינת הצורך שלך בבחורים שלא זרם איתם. כמו כן, ככה אפשר לכוון בבירורים לדברים שמושכים אותך - זה לא ערובה לכך שזה יהיה מתאים אבל זה הכי קרוב שאפשר לכוון.

השכל אף פעם לא יוצר את החיבור עצמו, אבל זה לא מזיז את העובדה שאפשר לנתח מה גורם לחבר באופן שיכלי.

ברור שאני מעריכה את הדברים האלה וברור שזה מלהיב אותי, אבל כשאני באה לפגישה ואני רואה שאין חיבור

אז אין שום התלהבות... יש אולי באסה שלא היה חיבור... 

וזה ממש לא התנפץ לי עכשיו חח כמעט תמיד האמנתי שחיבור זה לא משהו שנבנה...

ולא הבנתי מה יש לנתח? תכונה טכנית לא באמת מוסיפה או מעלה.. וזה בדיוק מה שאני מדברת שזה לא נתון בידנו...

אחרי שלא זרם בפגישה לפעמים אכן אפשר להצביע מה היה חסר למרות שהיו הרבה דברים שלא היו חסרים.

אם תסתכלי לאחור על חברות שלך, כנראה שיש מכנה משותף כלשהו בינהם שבזכותו באופן טבעי הצלחת להתחבר אליהן.

ישנן תכונות (לט טכניות) שיכולות לאפשר חיבור. כדאי לזהות אותן כדאי להיות יותר מדוייקים בלשלב הבירורים.

וכל החיים זה התנפצות ובנייה מחדש... ככה לומדים

שהתנפץ אצלי משהו בתובנה

זה לא האישו כאן פשוט חח

זה פשוט התחדד לי יותר כמה שזה ממש תלוי בחיבור כמעט יותר מהכל. 

אממ כן ולא. יש באמת תכונות שפחות  או יותר ימשכו אותנו... ועדיין לדעתי בפנימיות הדברים זה לא מדויק...

החיים יפים. לא הבנתי מה תסכל אותך.

ובודדים שהתאימו בחיבור......

בדרך שכלית זאת ההתמודדות שלך. אלמלא הדמיון הזה לא היה לך שום אכזבה מהנתון שהצגת.

ברגע שהדמיון הזה ימחק לגמרי ממך כבר לא יהיה מה להרגיש בנוגע לזה.

ככה שמעתי גם מיועצי נישואין וזה נראה לי מאד הגיוני.

קיצור, לא נראה לי שזה נכון ההבנה הזאת (:

ולכן הבאתי גם דוג' מחברים

חיבור זה הרגשה פנימית שיש כאן משהו מוכר ונעים, ויש בינכם זרימה והרגשת נוחות 

יש הבדל גדול בין משהו נעים לבין אדם שלא לחוץ/ נינוח בפגישה הראשונה וזורם על ההתחלה..

אלא אם את מצפה מראש שהוא לא יהיה לחוץ ויהיה סופר זורם, ובנוסף רגיש ועוד אלף ואחד דברים שנמצאים אולי בחד בדרא

אפילו בשיחת טלפון אני מרגישה כבר שיש חיבור טוב

וזה לא קשור לבן אדם, זה משהו הרבה יותר פנימי מאשר עכשיו מישהו שלא מרגיש בנוח או מתבייש...

ולכן אני מבינה אותך ממש על התסכול!

אבל הבשורה היא שיש מה לעשות כדי ליצור חיבור.

כשהוא לא נוצר מעצמו.

נכון זה לא יעבוד עם כל אחד כי באמת את לא אמורה להתחתן עם כל אחד.

אבל- העובדות הן:

11% בערך מתחתנים מתוך התאהבות וקליק ראשוני.

89%- מתוך אהבה שנוצרה ונבנתה עם הזמן.

אז יכול להיות שיהיו כאלה שיהיה קליק ראשוני. אבל המחקרים מראים שהרוב המוחלט לא.

והאמת היותר משמעותית היא שכמעט כל זוג.

גם זוג שחווה קליק חזק או התאהבות ראשונית יצטרך לעבור ב' תחנת האהבה' 

כלומר יצטרך להשקיע בבנייה היציבה של האהבה.

כי רק הכלים והעבודה משמרים ומחזקים את האהבה

והם יוצרים את החיבור התמידי ששורד את כל אתגרי החיים.

ואגב יש הבדל גדול בין דייטים לחברים. 

יש כ"כ הרבה דברים שמונעים את הרגש והחיבור הטבעיים שלא קיימים בין חברים.

( כמו פחד מחתונה, המפגש הלא טבעי וכו')

אז כן- מגיע לכל אחד להתחתן מתוך שמחה ואהבה.

אבל יש הרבה איך ליצור אותה.

הרבה פעמים כשהשכל שלם והרגש לא.

כדאי לחשוב על מקומות/ דרכים/ נושאי שיחה שיעזרו למפגש להיות יותר טבעי ומחבר.

ואם לא מתפתח עדיין אז לראות אם יש חשש מחתונה.

זה אחד הדברים שממש מונעים מהרגש להתפתח ולזרום.

הרבה הצלחה ושמחות!

האמת שאולי לא ממש הובנתי. לא דיברתי על חיבור של רגש וקליק (שזה גם מהמם)

דיברתי על חיבור שמרגישים. ובעייני לא אפשרי ליצור. (אולי אחרי זמן הכימיות משתנות. אולי)

ואפשר להרגיש ממש טבעיים בדייטים ועדיין להיות עם פחדים..

להרגיש חיבור תאמת זה די פשוט. להחליט להתחתן זה כבר הסיפור. זה באמת לפעמים דורש עבודה 

אבל מקריאה נוספת במה שכתבת-

חשוב לשים לב שזאת לא בריחה מאחריות.

זה שהכל מה'- זה ברור, זה שאנחנו סומכים עליו- ברור גם כן, אף אחד לא חולק על זה.

אבל אם הביטחון הזה בה' גורם לנו להשליך קשרים שצריך להשקיע בהם כדי ליצור את החיבור-

לדעתי זאת בריחה מאחריות. לא לזה כיוון ר' נחמן כשאמר להשליך הכל על ה' יתברך (כן.. אני מתכוון לפסקה הידועה- "טוב מאוד להשליך עצמו על ה' יתברך..")

אנחנו משליכים עליו הכל, אבל עושים השתדלות מקסימלית. מה זה אומר? שאם צריך להשקיע ולעבוד בשביל ליצור בנין יציב ונאמן בישראל- אנחנו נעשה הכל.

דביקות בצדיקים ואמונה בה' לא צריכה לסתור את ההשתדלות, ואם היא סותרת- לעניות דעתי גם האמונה בה' לא שלימה. הוא הביא אותנו לעולם הזה כדי שנעמול ונעשה ונעבוד, וזה לא סותר בכהוא זה שכל הכוחות כולם הם מה' ואני כאין ואפס נגדו.

אני מרגיש ממה שכתבת שהחיבור למדוייט קשור בקשר ישיר עם ביטחון בה'. זה שלא תמיד יש על ההתחלה חיבור- זה לא מדד, ובטח לא קשור לבטחון בה'. הביטחון בה' נותן לנו כח ומוטיבציה להמשיך ולהשקיע.

כיוצא בזה- בודאי שאנחנו בוחרים את הזיווג! ה' מופיע בתוך הבחירה שלנו! הדברים האלה הם פשוטים- זה ענין הידיעה והבחירה שהרמב"ם מדבר עליה. אנחנו לחלוטין פועלים בעולם בבחירה חופשית מוחלטת, אבל במקביל כל הפעולות שלנו מוכתבות מלמעלה. זה יסוד מאוד חשוב באמונה. זה גם מבואר באריז"ל (לצערי אין לי פה את הספר 'תיקון המידות' לרב דוד אביחיל- זה מופיע שם). צריך לרומם את האמונה. אם אני אומר שאין לי בחירה והכל ה' פועל- זה נגד התורה, זה נגד מושג התשובה, וזה נגד המציאות.

אנחנו בוחרים את הזיווג, ועושים כל מאמץ כדי לבנות אותו ולמצוא אותו- ועם זאת אין עוד מלבדו ובלי הכוחות שה' נתן ונותן לי לא הייתי מגיע לשום מקום. ובכלל, לא הייתי. אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אא"כ מכריזין עליו מלמעלה. אני בחרתי לנקוף, אבל באמת זה הקב"ה..

בהצלחה רבה

נכון, התסכול הזה זה קצת חוסר אמונה שלי. פשוט בהרגשה שלי רציתי סגנון מסוים שלא בהכרח מגיע אליי.

אז כאילו מרגיש לי שאין לי באמת בחירה בזה...סתם תחושה, לא בהכרח שאני צודקת...

ושאר הדברים שכתבת יפים... 

הכול הולך לפי הרצון ולא לפי מה שהעולם חושבים

חסרים בחורים חוזרים בתשובה ממשפחות מורכבות כמו שלך?

יש המון כאלה, ואני בטוח שרבים מהם ישמחו להכיר אותך.

אולי את מתכוונת שאת מעוניינת בבחור ממשפחה מאוד דתית, ולכן את חוששת שלא תמצאי?

למה את פוסלת בחורים עם משפחה כמו שלך?

את לא יכולה לצפות מאחרים משהו שאפילו את לא מוכנה לעשות, הלא כן?

העיקר זה המידות שלך, ומה שאת..
המשפחה זה נחמד ויפה..אבל זה ממש לא העיקר!!
זה ממש לא משנה מה הרקע המשפחתי.
מה שמשנה זה מי האדם שעומד מולי, ורק עליו אני מסתכל..
אל תדאגי, הוא יגיע בקרוב, והוא יהיה ממש אבל ממש בחור טוב..!
בהצלחה

לא חושב שיש לך מה לפחד.

כמובן יש כאלה שקצת יחששו, אך מבחינתך מי שמעקם את האף שישאר לו אף עקום(מנחם בגין).

תזקפי קומה, תהיה עם חוסן ובריאות נפשית, תהי מודעת לפערים ביניך למשפחתך לקחת נקודות טובות ולהסתכל בעין טובה על המשפחה(תחילת עבודה של הכלה וסבלנות, ואמון בטוב הגנוז בכל)

ואני מאמין שבשטח תימצאי חן.

זרועי כוכבים אדומים?

נשמע ממש טרגדי

אבל התיאור הזה כן

אני מקווה שיש בנו מספיק תשוקה וסקרנות לקראת משהו חדש

משהו בלתי ידוע

|צחקתי בקול|

יש כאלה דעתניות, שבטעות (או בכוונה?) אוטומטית מחלקות פקודות ותופסות את ההגה. טבע שכזה.. 

לא יודע אם הגדרתי מדויק.

פעם איזה אחת אמרה לחבר שלי תוך כדי פגישה

"אני חייבת בחורים קשוחים , אם בחור עדין יצא איתי אני עלולה בטעות לאכול אותו, לעשות ממנו חייל"

אלא איך עושים.

אשה יכולה להיות כריזמטית ומנהיגה ולתפוס את ההגה, ואם היא תעשה את זה בצורה רגישה לזולת ומתוך כבוד- היא תיחשב עדינה..

זה שלפני המהפכה התעשייתית לא גדלנו על דפוס כזה של נשים מובילות יותר מדי (למרות שהיו כמובן בעם ישראל- פשוט פחות מכיום)- גרם לנו לבנות בראש דפוס של 'האשה האידיאלית'.

הדפוס הזה הוא מוטעה כי אנחנו מתחתנים עם האשה שמתאימה לנו, ולא עם דגם כללי של 'איך האשה צריכה להיות'.

כל עוד זה לא עניינים של מילי דשמיא, אלא זהו פשוט האופי שלה- אני לא בא לשנות אופי. המקסימום שאני יכול להגיד זה- האופי המסויים הזה לא תואם את האופי שלי או את הרצונות שלי.

שוב, הכל בגבולות הצניעות וההלכה הקדושה והטהרה

כשאני חוזרת כל יום מאוחר

ואז אני מתארת לעצמי שאם הייתי נשואה לא הייתי נותנת לזה לקרות

כשאני מסתכלת על נוף יפה לבד

כשחברה שלי אומרת, את צריכה להתחתן כבר

כשאני מתחילה להסתכל על כל הבחורים באוטובוס

אבל יש גם הרבה מצבים שאני אומרת ואי תודה לה' שעדיין לא...

כשאין לי כח להכין ארוחת ערב בדירה, ואז אני אומרת לעצמי שהרבה יותר כיף להכין אוכל בשניים.

בעיקר בלילה בחדר (רוצה לומר לו לילה טוב רגע לפני שנרדמת) כמעת כל לילה

בקטעים שאני משווה את הבית(של ההורים) לבית שהייתי רוצה 

כשאני חושבת על האיש שלי ואז כל מי שעובר ברחוב אני חושבת אולי הוא יהיה /היא תשדך לי ומרגישה בראיון

כשמדברת עם חברה נשואה לפעמים 

ולפמים יש רק הקלה כי כשאני לא לא מצפים ממני להיות בהריון ולא בודקים אם אני אולי ...

והנקודה לפני אחרונה. 

מבינה שזה צף

אבל צריך להרחיק לגמרי את המחשבה 

ומחילה אבל זה נראה לי מזיק להיות בלחץ כזה...

אצלי זה מתעורר במיוחד בזמן ששרים "אשת חיל",

ואני פתאום מתחיל לחשוב על האשת חיל שלי שיושבת איפשהו וגם מחכה שנשב כבר שנינו ביחד בשולחן שבת...

השברים, החתכים והפצעים חרותים לעולמי עד, הכאבים והטראומות לא יישכחו.
אלו שגרמו לי ואלו שגרמתי אני.
אגב, אתה עצמך חותם בכך שאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי...

 כדי לראות אם טעיתי עם מישהו מהם .ולא ב"ה. זוכרת את כולם ממש טוב לא בשמות אומנם אבל זוכרת ("הנמוך המצחיק" , "כובע מצחייה" וכאלה).

כבר נתקלתי בכמה בנות שפשוט לא זכרו שכבר נפגשו איתי, לא 2 ולא 3.

2 מהן שכחו שוב אחרי שכבר הזכרתי להן. זה כבר מתחיל להיות מעליב.

לכן אני כן עושה לעצמי רשימה כדי לא לעשות לעצמי את אותה הפדיחה. ויש כמובן עוד סיבות.

סתם כי אני בן אדם של תהליכים וחשוב לי לראות להבין עם מי יצאתי, אם משהו השתנה

להסתכל מנקודת מבט לאחור ולחשוב אולי טעיתי, או ללמוד להבא שסגנון מסוים פחות מתאים לדעתי

וכמובן כמובן שאני אתחתן בעז"ה אז לשמוח בכל הדרך שעברתי כי ככה מעריכים יותר... 

היו הרבה סיבות.

בהתחלה לא עשיתי רשימה אבל זכרתי את כולן, והייתי מנסה להבין מה אפיין את הטובות, ומי הציע הצעות מתאימות, ועד כמה אני זה שפוסל ועד כמה להיפך, ואם אולי אני מגזים בלפסול (כלל 1:5 של הרב יהושע שפירא).

ועם הזמן הרשימה התארכה, וזכרתי אירועים לפי מי שיצאתי איתה, ועשיתי רשימה כדי לזכור מה היה מתי ומי היתה מתי. והרשימה כללה מאיפה הגיעה ההצעה, ומה היה הסיכוי להצלחה, ולמה לא, ומי פסל...

ולפני שנה עברתי תהליך אישי די רציני של עבודה אינטנסיבית מאד. ומאז הפסקתי לרשום באופן רציף ורק חזרתי לזה פעם בכמה חודשים, כי זה כבר קיים אז לפחות שיהיה מעודכן

אומר שזה לא כלל ברזל, אבל הרעיון פשוט שאם נפגשת עם 5 בנות סביר להניח שאחת מהן היא מתאימה לך (ע"פ ההגדרות של הרב דב זינגר שליט"א שעליו מתבסס הרב יהושע).

אז לא צריך ולא כדאי להיכנס ללחץ אם חמש בנות/ בנים לא היו מתאימים לי. אבל גם לשים לב שאני לא פוסל קשרים על יותר מדי שטויות

שהמס' 5 לא בדיוק.

אני לא מנסה להרגיע, אני מנסה לאזן.

האמירה שלי היא שחשוב לקחת את הדברים שהבאת משמו במלוא הרצינות, אבל יש גם עוד צדדים לסיבה מדוע קשרים נפסקים, ואני לא רוצה שאנשים יאכלו את עצמם כל הזמן שהם לא בסדר שהם מפסיקים קשרים אחד אחרי השני.

הסיבה שהרב יהושע אומר- בגלל שאנשים פוסלים כל מי שאינו מושלם- ודאי קיימת, אבל יש עוד סיבות נוספות- למשל שהאדם לא מברר בצורה טובה, וכמובן גם סיבות טבעיות (כגון אופי).

עם זאת הדגש של הבררנות הוא חשוב ומאוד צריך להדגיש אותו כיום

אם אחת מחמש לא פסלת, זה מספיק כדי לומר שאתה לא בררן יותר מדי. שזה חשוב בשביל התחושה הטובה

ואומרים לך שאתה בררן, או דברים דומים - אז זה נותן לך הערכה מסוימת עד כמה המידע הזה נכון. ברור שיש יוצאים מן הכלל, אבל עדיין "לפי הקריטריון של הרב יהושע אני לא בררן" זה יותר טוב מאשר "אני יודע שאני לא"

ולכן, בשביל "אפילו כל העולם אומרים לך בררן אתה, היה בעיניך לא בררן", שוה לבדוק לפי הכלל הזה, וזה מה שעשיתי

הוא אומר שאם פסלת חמש כנראה שיש כאן בעיה, לא משנה כמה לא פסלת.

אני חושב שהוא מתבסס על נסיון שיש לו עם מאות בחורים ובחורות.

ברור שזה סברא ולא מחקר.

כתבתי רק שעדיף לשמוע את השיעור כי המספר הוא לא משהו קדוש.. צריך להבין את העיקרון שאין באמת סיבה לפסול הרבה בחורות.

אגב, זה לא אומר שהוא בררן עם הרבה דרישות, יכול להיות שהוא לא רוצה באמת להתחתן ולכן הוא פוסל הרבה.

וזה שהוא מדבר עם הרבה בחורים פשוט עוזר לו לשמוע על מה אנשים פוסלים.

מה שאת מתארת יכול להתפרש באחת משתי דרכים.

1 צירוף מקרים אקראי וחסר משמעות. אם זה כך, אין לכל הדברים האלה משמעות. שני בחורים רוצים לחזור אלייך? תחשבי מי מהם מתאים לך יותר. אין לך מה להפסיד

2 שבאמת יש לך תקופה של הצלחה. אם זה כך, לדעתי אל תרגישי שאת מחויבת לפעול באופן שלא נוח לך. דברים יקרו עכשיו הכי טוב שאפשר, יותר טוב ממה שאת מצפה.. פשוט תחכי שזה יקרה. אם את מרגישה שיש משהו שאת צריכה או רוצה לעשות - תקשיבי לתחושות שלך. אם מרגיש לך נכון יותר לחכות - תחכי.

שני המסלולים הם מסלולים הגיוניים בכל מקרה, ודרכי הפעולה הן זהות. המשותף לשתיהן שמה שאת מתארת הוא סיבה לדאוג פחות, לא יותר (אולי כן, מהתרגשות ושמחה). באמת, מה שאת מתארת הוא מאד טוב. הסירי דאגה מליבך, והטוב יגיע אלייך

האם את מעוניינת בבחורים?

רק אם את מעוניינת בשניהם -יש מה להתבלבל

(במצב כזה עדיף בד"כ לבחור את מי שרוצים יותר..)

אחרת הראש צריך להיות שקט ,לפחות בעניין הזה.

אני לא ממש אהבתי את צורת הפנייה וה"רמיזות" של שניהם, הם משאירים אותך תלויה קצת באוויר, למה לא להגיד דברים ברורים?

מקווה שזה לא מבלבל אותך כמוני.

ולמסקנה: עדיף לא לבקש סליחות (מיותרות?) כדי לא לקבל הצעות לא ברורות ומבלבלות אח"כ.

סתם. יפה לך. בהצלחה

מה מבלבל אותך? למי לחזור? 

ראשית, העומס שהיה לך מובן. טוב שסגרת את זה, לא רק כדי "לא לעכב את עצמך", אלא מחשבון פשוט שאם הראית נכונות להתקדם ואח"כ, מסיבות מאד מובנות של עצמך, החלטת להפסיק - ראוי לבקש סליחה. לא בשביל עצמך, אלא בשביל מי שאולי נפגע..

דבר שני, תעייני כעת, האם מתאים לך כבר להיפגש. האם כעת תוכלי לעמוד בכך.

אם כבר מתאים לך, תחשבי האם מישהו מהבחורים הללו, הוא אדם שהיית מעוניינת לבדוק איתו אפשרות של נישואין.

אם לא, חכי להצעה אחרת.

אם כן, צרי קשר, תאמרי שאת מוכנה להכיר מחדש - ואם זה הבחור הראשון, תוסיפי גם שקצת יתר במתינות - כי זה מהר אחרי 5 פגישות להציע נישואין...

העיקר קודם לראות בתוכך מה את רוצה ויכולה.

בהצלחה.

אבל באמת בתוכך יהיו לך את התשובות.

אם תשבי ותחשבי ואפילו תכתבי לך מסודר.

תראי שיהיה יותר פשוט כי כשהדברים מסודרים מול העיניים 

כבר נוצרת הבנה טובה יותר.

כדאי לשאול לגבי כל אחד בנפרד ואח"כ להסתכל בשניהם.

למה הקשר הפסיק?

האם הסיבה להפסקה עדיין קיימת? אם כן, איך תתמודדי איתה?

האם את פנויה לקשר? 

האם היית רוצה לחזור בלי קשר לפניה שלו? 

למה את רוצה לחזור אליו?

למה עדיף לא? וכו'.

בכל מקרה כדאי ממש לשתף בצורך שלך לקצב אחר. ולראות שאת חוזרת מתוך רצון וכח.

אחרי שתעשי בירור מסודר על אחד. בעז"ה תהיה לך יותר בהירות.

וזכרי את מחליטה למי לחזור. לא עם מי להתחתן.

כי באמת יכול להיות שאת צריכה עוד לברר איתו / להכיר אותו עוד בשביל החלטה כזו.

שה' יאיר את עינייך. הרבה הצלחה.

אבל צריך לזכור שיש אנשים כאלה - זה לא צריך להיות, אבל העולם באופן טבעי כולל אנשים כאלה. חבל שנקרה בדרכך.

ולדעתי בדיוק בשביל אנשים כאלה נכתבה השורה הזאת. כדי שכשקשה לסלוח, נזכור להתאמץ

הוא יודע שנפגעת? ביקשת ממנו שיתנצל?

פעם נפגשתי עם בחורה, ואחרי שנפרדנו, כתבתי לה בוטסאפ שנפגעתי ממנה. היא קראה ופשוט לא הגיבה.

את מזכירה לי את הימים שהייתי שם  

זה באמת כאב עצום. 

מה שעזר לי היה שראיתי את האדם לא בתור בחור, אלא בתור שליח. 

כנראה שהייתי צריכה לעבור את העלבון הזה והוא כרגע השליח לעשות את זה. 

ואם הייתי צריכה לעבור עלבון אז ב"ה שזה רק זה. 

ומתישהו הקב"ה יישלח לי שפע ואני אשכח מכל העניין. 

כמו שכתוב "מדבר שקר תרחק"

טוב לפחות שביקש סליחה.

השאלה אם יש משהו שהוא יכול לעשות 

כי אם לא (והרבה פעמים זה לא)

זה אומר שאת צריכה לעבור תהליך עם עצמך כדי לא להמשיך להתייסר.. בהצלחה ממש.

(ואןף , השרשור הזה מזכיר לי משהו שאני מקווה שהייתי בו בסדר בסוף אבל אין לי איך לוודא את זה. מבאס)

אם לא אחת המדוייטות אז אשתו, אופי זה משהו שאין איך להימלט ממנו אם לא עושים עבודה כדי להשתנות ולהשתפר.

ואולי בשביל הפעמים הבאות

תלמדי להגיד מה מפריע לך גם בשבילך ,גם בשבילו סה"כ וגם בשביל הבחורות הבאות אחרייך, מאחלת לך שלא תצטרכי ללמד יותר אף אחד ושתקבלי את האחד מושלם עבורך..,

אנחנו הרבה פעמים מפחדים לפגוע לכן לא מעירים אבל באמת לעיתים המעשה הנכון הוא לומר, להעיר בצורה נעימה וחכמה.

העניין הוא שנפגשנו רק פעמיים...לדעתי זה קצת מוקדם מידי אחרי שתי פגישות לפתוח את הנושא ולדבר איתו על דברים שבו שמפריעים לי..תכננתי לדבר איתו על זה בהמשך הקשר במידה והתנהגות זו תמשיך..רציתי לתת צ'אנס...

הוא החליט לסיים את זה בהודעה וכבר התנצל על זה שבאמת היה צריך לסיים את זה בצורה מכובדת בטלפון

שחלק ממנה זה לבקש בהתבודדות גם על אחרים

ב"ה אני חושבת שזאת הנהגה ממש טובה לקחת כמה דקות ביום בשביל לבקש על אחרים...

ובפרטי אם תרצי לרשום לי את השם שלך אשמח להתפלל ♥

גם אחרי החתונה מתמודדים עם פזילה לצדדים ברמה זו או אחרת.

זה ברור שאם טוב מאוד זה הרבה יותר קל, ועדיין "הדשא של השני ירוק יותר" יש בזה כוח חזק.

אני לא אומרת את זה כדי להחליש, אלא כדי להבין את המציאות ולא לדמיין שהכל ייפתר ברגע שנתחתן.

סיבה נוספת שאני כותבת את זה כי חשוב כבר עכשיו ללמוד להתמודד עם זה ולדעת להפריד מה נכון לי ומה לא נכון ועל מה אני בוחרת לא להסתכל.

זה שזה טבעי זה ברור ועם זה צריך לבדוק לאיזה רמה זה מגיע ומה ההשפעה של זה.

אם זה מגיע למצב שמקשה להיפתח לקשרים / לבחור בקשר / להחליט החלטות - 

אז צריך לטפל בזה.

על קשר כזה תנסי-

לחשוב על כל מה שקיבלת מהקשר,

על כל מה שלא היה טוב.

את מה שקיבלת קחי איתך, זה שלך ויבוא איתך גם לקשרים הבאים

ומה שלא היה טוב, תעצימי ותזכרי שזה לא מתאים לך.

ואם לא מצליחים לבד כדאי ללכת לאימון לשחרר.

בהצלחה