פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 458)

כשאומרים "אהבה כמו שבסרטים - יש רק בסרטים", לא לזה הכוונה?

אני אתך לגמרי במקום של הציפייה לאהבה וחיבור יפה כזה כמו שתיארת, השאלה האם באמת זה שאיפה הגיונית ורציונלית?

האם אכן יש אהבה שכזאת אצל אנשים שאתה מכיר?

או שאולי רק בסרטים רואים דברים כאלה, אבל בחיים שלנו זה לא כל כך וורוד ומתוק.

באמת שאנני יודע. אשמח להחכים

אבל מסייגת שאולי לא כולם זוכים לזה מסיבות שונות

בכוונה לא קראתי את כל התגובות.

אני חושבת שזה רצון מהמם, אל תתן לאף אחד להוריד אותך מזה!

ותהיה מוכן להרבה הרבה עבודה.כי זה לא בא ברגל.בטח לא היום....

אבל בהחלט קיים ואפשרי אם רק רוצים מספיק!

הלוואי ובעז"ה תמצא מהר ותזכה אותה

הלחץ הוא מהמצב הקיים או מהתהליך של הירידה?

כל הכבוד על החוסן הנפשי 

וב"הצלחה רבה!!

תתחזק שכמו שהוא הגיע לו השידוך כך גם שלך יגיע מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד

@חן,

אני מאד מסכימה.

הצלחת לנסח במילים מחשבות שמסתובבות לי בראש כבר הרבה זמן...

העניין הוא שאמונה זה קל להגיד וקשה ליישם.

מרגיש לי קצת כמו לקבל החלטה להתחיל לאכול בריא.

זה מאד קל להגיד "החל ממחר"/ "אחרי החגים". השאלה היא מה עושים בפועל. צריך בכל רגע שקשור לאוכל לחשוב פעמיים, להחליט אם אני הולך לאכול את זה עכשיו?באיזו כמות? או שאלך לקניות ואתחיל לבשל משהו בריא?

באותה מידה עם אמונה- כל פעם שאני נתקלת במצב שאני מרגישה שאני צריכה לשלוט בעניינים, ובהקשר של לנ"ו -כל פעם שאני מרגישה צורך עז להרגיש שאני פועלת לקראת למרות שהייתי אצל שדכנים, נרשמתי לשליש, הלכתי לשיעורים ועברתי סדנאות וכו'

אני צריכה להזכיר לעצמי שעשיתי כל מה שאני יכולה כרגע ואני צריכה לשמוח ולהשען על הידיעה שהקב"ה דואג לי("ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים" )

להאמין שהוא רואה אותה וזוכר אותי ובאמת לסמוך עליו שהוא יגיע בתזמון המושלם בשבילי(בעצם, בשביל בנינו...)

וכן, גם לא לשכוח שיש צד שני לסיפור. לכי תדעי איפה הוא תקוע כרגע בחיים... מסכן שלי...

קיצר,

קל להגיד קשה ליישם אבל שווה את שלוות הנפש..

אל תשכח שגם בבאר יעקב ומשה עזרו לבחורה ועשו עליה רושם ולא סתם חיכו

(לא שאני רומז עליך משהו חס וחלילה...)

אז אם אתה רוצה, בבית ספר בית יעקב ליד איפה שאני לומד בנו ממש כמו באר...

לא הבנתי למה, אבל אולי תלך לשם

אין לי מושג אבל בהצלחה!

תקופת האירוסין היא תקופה שמשתנה לגמרי מאחת לאחת. 

היא תקופה שיכולה להיות מבלבלת. 

אגב אם התחלת לקחת כדורים זה בכלל משפיע הרבה פעמים על הנפש וגם על המשיכה..

את לקראת שינוי מבורך בעז"ה אבל הרבה פעמים ככל שהשינוי והאחריות גדלים גם הפחדים גדלים.

במיוחד שנראה לך שאצל אחרים הכל ב'אורות'.

בלי קשר לבחור אלא מתוך מנגנוני הגנה בתוכך.

וכן, הגיוני שלא כל הזמן בא לך עליו.. 

הרגש שלנו הוא חשוב אבל צריך לבחון את מה שעולה מתוכך בזהירות בעזרת השכל.

כדאי מאוד שיהיו לך:

1) מחברת שבה תכתבי לך (תכתבי מראש לא ברגעי הבלבול..) את כל הדברים הטובים שבגללם בחרת בו.

אלו צרכים שלך הוא ממלא. דברים קטנים וגדולים. ויש בו הרבה, זה בטוח. ותסתכלי בה ברגעי בלבול..

2) מישהי נשואה כבר תקופה ( אמא /אחות /חברה טובה / יועצת וכו'.. ), שאת סומכת עליה.

שתוכלי להעלות בפניה ולבחון איתה את השאלות שיש לך. חשוב להעלות הכל ולא להשאיר פחדים בבטן.

מה שנשאר בבטן יכול לגדול ולאיים יותר...

ככל שתהיי יותר מרוכזת בטוב שבו, ומצד שני תבחני את כל התהיות שעולות בשכל ועם מישהו עם ניסיון. ותתפללי כמובן.

תרגישי יותר טוב בעז"ה ותזכי להקים בית יציב ושמח!

שתהיה שמחה גדולה וברכת שמיים!

כדאי לבדוק כשעולה בך רגש או כשאת פתאום לא נמשכת האם זה קרה בעקבות מעשה או משפט שהוא אמר.

מניסיון ( גם בחיי הנישואין ) כדאי מאוד לברר את זה מולו.

כמובן כשאת במצב שמאפשר רגישות ועדינות ולא ברגע האמת (ואם צריך אז להתייעץ לפני השיחה..)

מעבר לזה שזה יכול להרגיע, זה יוכל ללמד אותך עליו הרבה ועלייך.. על החשיבה והתכונות שלו ושלך.

ככה שזו הזדמנות להרוויח מהאתגר.

ולא למהר להסיק מסקנות ולהיבהל! 

בד"כ את השאלות אנחנו מייצרות בראש הן לא קשורות למציאות...

והכי חשוב לא לשמור בבטן אלא להתייעץ (ולא עם מאורסות..) ולהתמקד ולזכור כמה טוב יש בו שבגללו התארסתם.

הרבה כוחות!

וגם להגיב, שזה חרוז נוראי. בבקשה לא לעשות דברים כאלה שוב.

אז המון פעמים הגבתי לאנשים בשאלה הזאת, ואני לא זוכר את כל מה שכתבתי.

ואין לי המון זמן היום להתיייחס בפירוט.

אבל בכל זאת חשוב לי להגיב. אז הנה:

יש יעד, והיעד הוא משהו שאנחנו רוצים. ואנחנו מסוגלים להשיג אותו. וזה שיש אנשים שלא מבינים את הערך שלנו, לא אומר שאנחנו צריכים לשכוח אותו. ולכן אנחנו פשוט נזכור את היעד ונזכור שאנחנו יכולים להגיע אליו תוך זמן קצר. וזה יכול להפתיע אותנו לטובה. אז כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להתקדם לקראת זה. ולשבת ולבכות לא יעזור לאף אחד, אז אנחנו נקום, ננער את החול מהבגדים, ונמשיך קדימה. כי אנחנו לא מפחדים מלהגיע ליעד, אנחנו שואפים לשם.

אולי קשה לו רגשית לעשות את הצעד הזה. בדיוק כמו שהצעד הזה משמעותי רגשית בשבילך, הוא יכול להיות משמעותי בשבילו

ממליץ לבדוק אם היא תוכל לעזור גם לך

נפוץ מאד ששדכנים עוזרים, נדיר מאד שהם גורמים נזק. אז עקרונית אם יש שדכנית מפורסמת ברמה שלה, זאת בהחלט סיבה לנסות אם היא תועיל לך.

אני באופן אישי לא התחברתי לתפיסה שלה את המציאות (בהקשר של שידוכים, כמובן. לא דיברתי איתה על הוראות בישול)

זה מאוד תלוי באיזה מקום אני נמצאת עם עצמי בחיים, מתי הוא תפס אותי עם האמירה הזאת, וגם תלוי מי אמר אותה. (אני חושבת שזה נגיד ברור...) יש אנשים שהתגובה שלהם יוצרת טריגר של פגיעה מעצם היותם, ויש אנשים שלא.

לדו' אם אמא שלי הייתה אומרת לי "את חייבת דחוף פסיכולוג" חח כן זה היה פוגע. 

אם מישהו זר מהרחוב היה אומר לי את זה כנראה שלא הייתי מתייחסת יותר מדיי, כי הוא לא כזה מכיר אותי.

אם חברה טובה טובה אומרת את זה בעדינות, ברגישות, בזהירות, אולי אפילו הייתי מודה לה על הדאגה.

אם סתם אדם מעצבן שקצת קרוב אליי יתחיל לזרוק לי שאני צריכה פסיכולוג, ועוד בלי לומר את זה ברגישות- פוגע אבל יותר מעצבן.

ג. לא כל הליכה לטיפול זה אומר שיש בעיות נפש, לפעמים יש שריטות קטנות, ולפעמים זה מועקות, חסימות, דברים שיושבים ולא פתורים, או אפילו סתם מצב מתוסבך שאתה לא יודע לצאת ממנו. לגיטימי לפנות לטיפול בכל אחד מהמקרים האלו....

ד. זה ארוך, אין לי כח להשקיע חח

א. לא. 

הייתי שוקל את הדברים באופן ענייני, אם הייתי מבין שיש משהו תקוע ולא מובן ואני לא יודע להתמודד בעצמי, ואני רוצה עזרה -  אז הייתי הולך. ואם הייתי חושב שאני יכול לפתור בעצמי, ושאני לא זקוק לעזרה לא הייתי הולך. 

בכל מקרה כדי ללכת לטיפול לא מספיק שאדם יודע שהוא צריך ללכת לטיפול - הוא חייב (!) לסמוך על מי שהוא הולך אליו. 

ב. כן, הייתי שוקל יותר אם זה אדם שמכיר אותי, ככל שהוא מכיר יותר.

ג. זה מתפרש כאדם שסובל ורוצה להשתחרר ומבקש עזרה. סה טו. מתוודה שהמונח "אדם עם בעיות" קצת צרם לי.

ד. אדם שמשתחרר מסבל פנימי באמצעות מודעות אחריות ורצון לקבל עזרה והכוונה של אדם אחר. זה הכי אנושי שבעולם לבקש עזרה כדי לא לעשות שוב ושוב ושוב את מה שעשינו עד עכשיו ללא שינוי. עזרה שתגרום לנו לעבור למצב תודעה אחר ממה שהיינו, כדי שנהיה אחרת, נחשוב אחרת, ונרגיש אחרת. והכי חשוב - כדי ש(לשם שינוי) אנחנו ננהיג ונוביל, אחרת.  

@ברוקולי 

א. הייתם נפגעים? 

לא

ב. האם תשובה א' משתנה אם האדם קרוב (ומכיר את התתמודדויות) או רחוק?

לא.

ג. האם ללכת לטיפול מתפרש כאדם עם בעיות?

לא. זה מתפרש כאדם עם התמודדיות, ולכולנו יש.

זו לא בושה לבקש עזרה.

אדם שזקוק לעזרה ולא הולך לקבל אותה זו בעיה.

(במקרה של ספק אפשר להיפגש עם פסיכולוג כדי לבדוק, לפחות בשביל השקט הנפשי)

ככלל אולי כדאי שלא להגדיר דברים כ"בעיה" אלא כהתמודדות או קושי, מרגיש יותר פתיר.

ד. איך את מגדירים טיפול? 

קבלת עזרה לצורך התקדמות.

מעריכה מאוד אדם שדואג לעצמו,

מצריך הרבה נכונות והרבה בגרות וכנות.

בדברים פיזיולוגים ברור לנו שצריך דעת מומחה, בעניינים של הנפש זה לא פחות חשוב.

אשמח שעוד יענו 

ויש לי עוד שאלה 

האם הליכה למאמן אישי / ליועץ חינוכי נניח במוסד כלשהוא היא אותו דבר כמו הליכה לפסיכולוג?

איך כל אחד מהנ"ל מתפרשים בעינכם?

תודה לכולם.ן 

רק לא ללכת לכל מיני "המצאות", אלא למישהו רציני עם קבלות.

ולבדוק גם תוך כדי שזה מצליח.

האינטראקציה האישית גם חשובה.

מה נקרא טיפול?

לאיזה גורם מקצועי מפנים?

האם אני סומך על האדם שפונה אלי, שהוא מבין מה הטיפול דורש?

מה אני יודע על האופי של טיפול כזה?

אני, לפני כמה וכמה שנים, דיברתי עם אדם שהערכתי מאד ושאלתי אותו לגבי רווקותי ואיך לפתור את הבעיה, והוא ענה "אני לא הכתובת. אני לא יכול לעזור לך. אתן לך מספר טלפון של איש מקצוע (בתחום הייעוץ. לא יודע אם זה נחשב) ותדבר איתו, הוא יכול לאבחן מה הסיפור שלך ומה יעזור לך".

לא נעלבתי בכלל.

מצד שני, בן אדם שישלח אותי לאיש מקצוע בלי ששאלתי אותו כלום, ואני לא סומך על השולח שמבין יותר ממני בתחום - זה קצת יעליב. אבל נראה לי רק בגלל שהוא חושב שהוא יכול לייעץ לי, לא בגלל עצם ענין הטיפול

אבל אני לא חושב שאני יכול באמת לענות, כי אני מאד משוחרר מבחינת היכולת שלי לשמוע הערות ולא להעלב (זה לא אומר שאני לא נעלב, אבל אני נעלב מדברים אחרים ובצורה אחרת ממה שנפוץ)

היתי קצת נפגעת בגלל המקום הרגיש שבו אני נמצאת אבל בתוכי הייתי יודעת שהוא צודק

בואו, לרוב בני באדם יש בעיות.

אנחנו דור עם הרבה ניסיונות, כל אחד בתחומו ולעניות דעתי רוב בני האדם צריכים טיפול נפשי בשלב כלשהו בחייהם.

לא כל מי שאומר ש"צריך ללכת לטיפול מקצועי", צודק.

לפעמים, הוא בעצמו לא "מקצועי".

אל תתני להחליש את דעתך - את בעצמך צריכה לחוש ולשקול אם זה נכון או לא.

דבר שני, אם הדברים נאמרים מתוך רצון טוב, ולא מתוך קינטור, אין מה להיפגע. היום "טיפול מקצועי" זה דבר מקובל, ומי שרוצה לעזור, אין זה אומר שלא מכיר במעלות שבך, אלא מתייחס לענין ספציפי.

הדעת נותנת, שאם הערה כזו באה ממי שמכיר, יש יותר מקום לשקול אותה ממישהו שמעיר בלי להכיר מספיק. גם אז, אין מה "להיפגע", אלא זה יותר מראה על הזולת, אם הוא "יודע" בחצי רגע לקבוע ש"צריך טיפול מקצועי". אלא אם כן הוא בעל טביעת עין יוצאת מגדר הרגיל..

לכל אדם יש "בעיות" משלו. הליכה לטיפול פסיכולוגי וכד' בזמננו - אינה נחשבת ל"אדם עם בעיות" במובן שאת מתכוונת, אלא לאדם שמתך האחריות לעצמו, החליט שהוא צריך גם להיעזר. לא תמיד צריך - לפעמים אפשר לבד. כנ"ל, זה שיקול שלך. אם נראה לך שזה יכול לעזור לך - חבל להסס בגלל "שיקולי תדמית". אם את מסתדרת לבד, גם טוב. בכל מקרה, הבחירה והרצון לעבוד עם עצמך זה העיקר. טיפול בא לעזור לעבודה העצמית. לא במקומה.

טיפול - זה כל מה שיכול לעזור לך באופן כשר - לפי הענין המדובר. פסיכולוגי, פסיכיאטרי, תרופתי, פרא-רפואי... לא משנה. מה שצריך.

ולדעת שזה לא הוראת-קבע, נעזרים וממשיכים בכחו מחודשים.

כשאתה מעלה שאלה / הצעה שאולי כדאי לאדם מולך ללכת לטיפול, או כל דבר אחר שתרצו להציע זה בדרך כלל מתקבל יותר בקלות ובתחושה נעימה.
הרבה פעמים הפגיעה זה מההרגשה שהשני מתנשא, יודע יותר טוב ממני מה נכון לי,
או מהתחושה שמנסים להכריח.
וכשמביאים את זה בצורת שאלה - גם השואל משאיר מקום של ספק שאולי זה לא באמת מה שהוא צריך וגם לנשאל יהיה יותר קל לקבל .
יש הרבה הבדל בין סוגי היועצים / פסיכולוגים... כל דבר עוזר לבעיות אחרות.
ובכללי גם אחרי שמחליטים לאן ללכת צריך לשים לב שהטיפול מביא את התוצאות הרצויות
ואם לא - לחפש מטפל אחר מתאים יותר.
בהצלחה

כתבתי על זה פעם ממש בפירוט בפורום... 

לי לדעתי יש פער ממש רציני...

אבל מתחילה להשלים איתו נראה לי

יש שינוי שהשלמה הזאת גורמת לך לעשות בחיפוש?

לא חייבת לענות, אבל אשמח לשמוע אותך 

אנחנו לא "המונים", אלא אנשים אינטיליגנטים, נאורים ומשכילים.

(זכור לי שכבר שאלו את זה פעם והגבתי באריכות אבל אין לי סבלנות לחפש עכשיו אז אגיב בקצרה)

פערים בין הרצוי למצוי תמיד יהיו כי תמיד יש לאן לשאוף, אם אין פער אז זה מראה על חסרון בשאיפות.

אבל יש פערים ויש פערים, השאלה עד כמה הם גדולים ומהותיים.

בגדול האידיאל בחיפוש בן הזוג הוא למצוא מישהו עם פערים זהים ועם שאיפות זהות.

(לפעמים דווקא מי שבמציאות כרגע במקום גבוהה יותר חסר שאיפות ונע בכיוון למטה, בעוד מי שבמקום הנמוך מתעלה ושואף למעלה)

והערה נוספת: שאיפות זה חשוב, אבל חשוב לא פחות שהן תהיינה מגובות ברצינות ובנכונות להתקדם - אחרת אי אפשר להחשיב אותן כדבר ממשי.

בין הטוב המצוי האינסופי האלוקי שממלא על עלמין וסובב כל עלמין

לבין הרצוא האנושי שטורד אותנו מעדן

("אוי לי מיצרי" - רש"י: "מייגעני בהרהורים")

ולכן זה לא קורה לי.

השאיפות שלי הן לעשות דברים, ואז אני עושה את מה ששאפתי לעשות, ומצליח יותר או פחות.

בקטע של הבית שאני רוצה לבנות ברור לי שלא יהיה בדיוק, אבל אני כן בודק שלפחות הדברים החשובים קיימים או מתאפשרים, ושבאופן עקרוני לא יהיו דברים חשובים שאני יודע מראש שלא יהיו

בכל מקרה השאיפה שלי להקים בית היא גדולה יותר מהשאיפות לגבי הפרטים

בין השאיפות למציאות.
כי השאיפות שלנו נובעות מעומק אישיותינו, וזה שיעמוד מולנו לא יכול להכיל את כל מה שאנחנו מדמיינים / שואפים...
תחשבו על כל השאיפות שלכם, האם יש מישהו שמכיל את כל אותם דברים?
בדרך כלל התשובה תהיה שלא...
בכל אדם ובכל קשר יש חסרון משמעותי, קשה ומאתגר
זו המציאות וככה ה' רצה שהעולם יתנהל, זה לא בטעות.
דווקא מתוך הפערים האלה צומחת אהבה אמיתית.

פערים הם דבר קיים. לא יודע מה המצב אצלך ואצלה.

וזה לא תמיד גבוה ונמוך או טוב ורע, לפעמים זה פשוט כיוונים שונים

בהצלחה

אל תתלה את ערכך העצמי בחוות דעת של איזו בחורה.

אין דבר כזה "ליגה".. ואם מישהי חושבת כך - אז רק בשביל היוהרה כבר לא היה כדאי.. מן הסתם לא כך חושבת.

זה ענין סובייקטיבי.

אתה לא צריך מישהי "כמותה", אלא מישהי מתאימה. יתכן שתהיה ברמה לא פחות ממנה, אם זה "יימדד" בכל מיני פרמטרים, אבל תהיה על התדר שלך. התאמה זה לא ענין של נתונים בלבד. זה סובייקטיבי.

אל תנמיך ציפיות. תחפש מה שטוב לך - ותאמין בטוב שבך.

כדאי לפרוק בבכי או בכל דרך.  תפילה/ כתיבה/ שתוף וכו' העיקר לא לאגור את הכאב בלב..

זה ממש חלק מהריפוי ומהיכולת להמשיך הלאה נכון..

כתבתי על זה בהרחבה בשירשור של חוזר מחדש על "איך מרפאים את הלב?"

שתהיה שנת שמחות ובשורות טובות!

תנסה להתחיל לשמוח במקום לבכות...

זה קשה אבל תנסה להתמקד בדברים הטובים יכול להיות שזה יתן לך כח...

בעזרת ה' שה' ישלח לכולנו שמחה שנהיה מאושרים! אמן!!!

בכי פורק לכמה זמן

וחוזר חלילה

'מספיק להתבכיין'

להרבות דעת

כשיש דעת יש שכינה יש מלאות יש הכל אין שום צער ושום צורך לבכות

לעבור לרובד שלפני \ שמעל

שם נמצאת השכינה בכל רגע

שולחת "כאבים" על מנת שנשוב אליה

מהסיפור שלנו

לנוכחות איתה

כי אנחנו לא מבינים כלום בכמה גרם מוח שלנו

[וזה גם הרובד של נוכחות בגוף. הגוף תמיד נוכח בהוווה]

'רגש לא נוח הוא צלצול השכמה של שעון רחום

המודיע שאנחנו לכודים בסיפור ללא נוכחות' (עפ"י ביירון קייטי)

[אין הכוונה הדחקת הרגש אלא הרפיה והתמרה]

ע"ע תורה פ"ט וצ' בליקוטי מוהרן 

ואגרת הקודש י"א בתניא

בנושא שכינה ושמחה

הרפיה שהייה התמרה

פשטות

נוכחות

לא הדחקה

לא התנגדות

באמת זה נכון שה' ברא לנו לב שמתרפא גם בלי שנבין לגמרי איך.

אבל כמו בכל ריפוי של פצע וכו' יש דרכים לזרז את הריפוי ויש דרכים לרפא בלי צלקת וכו'..

אז איך עוזרים ללב להתרפא יותר טוב?

קודם כל בוכים כמו שאמרו לתת לו את כל המקום שהוא דורש.. לתת את כל הזמן..

טוב לשתף חבר קרוב, להתפלל, יש כאלה שעוזר להם לכתוב..

פשוט לנסות לשטוף כמה שאפשר את הכאב.

מי שמרגיש ומוציא את הכאב גם מפנה מקום לרגשות האהבה שעוד יבואו בעז"ה 

וגם שומר על היכולת להרגיש. שלא נהפוך לקרים ואטומים.

אח"כ כדאי לחשוב על כל הטוב שהיה, ממש להרגיש אותו.

כדאי ממש לחשוב גם על משהו שלמדת עלייך מהקשר / מהבחור/ה ולהודות עליו

זה ממש טוב גם לשחרור וגם אמיתי. כי כל מפגש שה' זימן לך בא לקדם אותך.

(כי הרבה פעמים כאב לא משתחרר כי לא למדנו את הלימוד שנועד לקדם אותנו)

ו

הכי חשוב לשבת ולכתוב מה לא התאים. מה לא היה טוב בינכם בקשר, למה טוב שנפרדתם ולא התחתנתם....

ואת זה ממש לקרוא ולהזכיר לעצמך עד שהלב והשכל יקבלו את זה..

ובכללי לשים לב אם יש פחד או לחץ מאז הפרידה ולהתמודד איתו לבד או עם חבר או ייעוץ

כד להגיע כמה שיותר נקיים ופתוחים לקשר הבא..

וכמובן תפילה לה' שישלח רפואה ללב.. כי בסופו של דבר הוא המרפא.. וכמובן שישלח שמחות..

מצטרפת לתפילה.. בהצלחה!

למצוא כמה שיותר דברים קטנים או טובים שעושים לך טוב ומוסיפים כח. 

זה ממש חלק מהריפוי..

בהצלחה!

את השכינה מצערה

לא מבין את השאלה "למה". אולי כדאי שתשאל איך להפסיק, אם זה חשוב לך, או האם אתה עדיין אטרקטיבי (לדעתי כן, אתה אדם מאד מעניין לפחות מבחינת הידע - וכנראה גם באישיות)

התוכנית פתוחה לשינויים.

היעד ידוע מראש.

*ישיבה נפרדת*

(פתוח לדיון)

(היו עוד כמה שורות, אבל אותם שומרת לעצמי )

גאונה

אני בספסל השני

ההמלצה בגדול היא לקחת את כל הרע,

למצות אותו היטב,

ועל הבסיס הקיים,
לבנות תסריט חדש.

חתיכת משימה בהצלחה, תזמיני אותנו להקרנת בכורה.

הרצון לברוח מזה הוא אמיתי ועמוק ומדהים.

וכמי שהיה המון פעמים בקטגוריה של "אלה שנמאס להם", וכל פעם מצא דרך לקום, לנער את החול ולהמשיך הלאה בראש מורם, לפעמים אפילו מתוך התחושה הזאת של "אלה שנמאס להם" - כל פעם גיליתי שיש המון דרכים לצאת. השערים פתוחים, הדרכים מוארות. חלקן מובילות למבוי סתום, חלקן נתקעות בקיר או תהום או שיחים מסובכים - אבל הן כולן דרכים. ולא תמיד יודעים איזו דרך מובילה החוצה.

וכשיוצאים החוצה, אנחנו עדיין לא יודעים מה יש. אבל הדרכים החוצה תמיד יפות ומוארות - גם הדרכים שמובילות החוצה באמת, וגם אלה שרק נראות כאילו. והכיף והאור של הדרך החוצה יכול תמיד להאיר כל כך שהצל של "אין כבר כוח" פשוט נעלם.