פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 491)

אינטואיציה

עלולה לקבל תשובה שלא תרצי..

בוחרת בבחירה החופשית שלי.

יש דברים שהם באמת רק תשובה של כן ולא
אבל משהו שאתם עדיין לא יודעים

כן, צודקת. היה יכול לעזור בהחלט.

מה יקרה?
נשמע לי לא סביר שעל זה יהיו המרובות שלכם

בשביל לשים על השולחן מפה לבנה או רגילה ביום העצמאות?

זה עניין של אמונה...

אבל היא לא רלוונטית לזוגיות בכלל.

למרות שהיא לא נוגעת במעשים של כל פרט פרט.
שוב, אשמח להסבר למה שזה יפריע בזוגיות?

אני חושב שכאשר נמצאים שנים בישיבה ודנים המון בנושאי השקפה, שזה כמובן נהדר, עלולים לחשוב על הפערים בין ההשקפות השונות, בתוך היהדות, בתור גדול הרבה יותר ממה שהוא. וצריך להיזהר מזה.

זה לא משפיע על הבית, האהבה, החינוך... לא נשמע לי ביג דיל. זה לא כזה חשוב, בעיני זה די סוגיה תיאורטית כזו.
בנוגע לחומרות, זה כן משמעותי לבניית הבית. אני מהמרת שלך חשוב יותר להקפיד על חומרות ולה לא. אז לעניות דעתי, להתחתן בגישה של "אני רוצה להחמיר על עצמי ועל ביתי" היא מאד לא בריאה, לא לזוגיות, ולא למשפחה. יש הלכה שעליה כולם מסכימים, אבל להוסיף לבני ביתך חומרות עלול ליצור מתחים ותחושה שאתה מחנך אותם, מגזים, או קשה איתם. זה דבר שאגב חוזרים עליו הרבה בהדרכת כלה וחתנים. אני חושבת שגישה כזו עלולה להיות בעייתית ולהעיב על הנישואין, ולכן אני חושבת שכדאי לך ללכת קצת לכיוון השני (גם אם תחתוך מהבחורה הספציפית.) חשוב לי לומר שלהחמיר על *עצמך* ולהתקדם בעבודת ה' זה אחלה, אבל אף פעם לא על חשבון בת הזוג והילדים. אם מדובר בתחום זוגי וזה מצער אותה זה ממש לא טוב.

היא זאת שלוקחת חומרות יתירות

אם זה באופן כללי שהיא תמיד רוצה להחמיר, נשמע לי לא בריא, קצת אובססיבי, או פשוט רמה תורנית מאד שונה ולא כדאי לך להתעסק עם זה לעניות דעתי.
אם זה בנושא מסויים, אפשר אולי לדבר על זה, למה היא חושבת ככה? למה אתה חושב ככה? ולראות האם יש מצב שאתם קצת יותר מסכימים על הנושא הזה. אם אתה רואה שאתם כלל לא מסכימים וזה נושא שישפיע מאד על החיים שלכם ויפריע לך, לחתוך לדעתי.

איך מתייחסים לכל מה שקורה פה בארץ ואיך מחנכים את הילדים

בעיני, זה בסדר גמור כל עוד ש:
הדיעה של השני לא מפריעה לך בצורה מאוד משמעותית
ושאף אחד לא כופה על השני את דעתו
או
על הילדים מבלי ששתי ההורים החליטו את זה ביחד.

אגב,
לילדים יש בזה משהו בריא לדעתי, זו דרך שגורמת לזה שהם לא יגדלו בצורה שהם חושבים שיש דרך אחת מסוימת מאוד מאוד לחיות. אלא שגם לאותה מטרה יש כמה דרכים שונות כל אחד לפי השקפתו ואישיותו. אבל זה לפעמים דורש יותר מהילדים כי מחייב אותם ממש לבחור השקפה ודרך לחיים ולא יכולים פשוט להמשיך ולגדול בדרך של ההורים.

במשפחה הזו שאני מכירה, הילדים בחרו כל אחת בדרך קצת שונה אחד מהשני. (כולם שומרי תורה ומצוות ואף אחד לא עושה משהו שההורים לא שמחים איתו ולהורים יש נחת מכולם ב'ה)
וזה כנראה בגלל מה שכתבתי.. זה לא מתאים לכל אחד אבל לדעתי יש בזה המון יתרונות

(הרחבתי הרבה על הילדים כי אני מכירה אותם דרך הילדים שלהם)

כי בסוף זה תלוי מאוד מאוד במה ההבדלים,
ואם יש להם משמעות פרקטית ברורה או לא..

בכל מקרה, הצגתי את הצד החיובי אבל בטוחה שזה לא בהכרח כזה פשוט בכל המקרים..

(אגב, אני חושבת שאולי הייתי מתייעצת עם רב שאני מעריכה שמכיר אותי ואת הסוגיות)

בכל מקרה ממש בהצלחה!

הגיוני שבעל ואישה לא יסכימו על הכל.
אבל מלבנים ביחד את הדברים, דנים על זה, ומגיעים לפשרה. זה ככה בהרבה מאוד נושאים.
הנושאים שהעלית לא נשמעים לי כמו משהו שיםריע לסוגיות, אלא סתם הבדל בדעות.

לי הייתה דילמה דומה
כל עוד מכבדים את השני ומסתדרים ביחד
ומדברים הרבה על הכל
והמידות טובות
והעין טובה




לא צריך לדאוג מידי.
העיקר שמכוונים לרצון השם.

אם יש נעימות ושיחה טובה, סתם חבל להפסיק בגלל דעות שונות בתחומים כאלה.
בכלל, לפעמים דעות הן לא פועל יוצא של השקפה שכלית, אלא פועל יוצא של אישיות ותכונות נפש.
למה היא מחמירה?
למה היא מרגישה כך וכך כלפי המדינה?

בקשר לחומרות זה כן יכול להפריע השאלה אם אתם יכולים לבוא אחד לקראת השני ולתת לכל אחד את המקום שלו

הרבה פה כותסים שזה לר נשמע להם כל כך קריטי, אבל השאלה, כמה זה קריטי בחיים שלך?

זאת אומרת, כמה זה מה שמנחה אותך, כמה אתה מתעסק בזה ביום יום, מה היחס שלך לדיעה האחרת - יש לך איזה הבנה לגביה? הכלה?
מי מחליט מה קריטי ומה לא?
אז בדוגמא בזאת מי שענה חושב שזה לא קריטי, אבל זה לא עניין אובייקטיבי.
מה העניין שלך בעולם? האם זה סותר? האם זה מעכב אותך להיות בעשייה? לתקן?

ויש להכיר בפורום 🤭🙈

אבל אני ממש מבין את מי שכן.

זה מוזר...

מה הבעיה להיות מוזר?

אולי התביישת פעם? וגם אם לא, אפשר להבין מאיפה זה מגיע ועדיין לא להזדהות עם זה.

מה את רוצה ממני?|מפוחד|

ב"זה מוזר.."

זה מוזר 🙃

(לא בטוח שהיא שרשרה נכון)

שאולי אתה מבין את מי שמתבייש כי בעבר גם התביישת. למרות ששוב, זה לא בהכרח הסיבה.

היא רוצה להבהיר לך את ההבדל בין הבנה להזדהות.

האימרה 'אני מבין את זה' יכולה להתפרש כהזדהות.

 

תודה

אני מבין את מי שכן

זה מוזר להכיר ככה.

עכשיו אני מובן?

ובתור אחת מוזרה, זה ממש סיעתא דשמיא כמו כל שידוך

אין במה להתבייש.. מכירה מישהי שמספרת תמיד שהכירו בערוץ 7.. להיפך.. יש פה חבר'ה איכותיים בעיני

שזה לא מקובל, זה לא סתם
פורום נתפס בעיני אנשים כמקום שיש בו/שמוביל לערוב בין המינים ולא דווקא לצרכי חתונה (מה שנכון אצל חלק) במידה לא ראויה
ולכן אצל דוסים זה פלטפורמה לא מקובלת כי היא מסוכנת ויש בה אופציה לערבוב, ואף אחד לא משגיח פה, וגם אם האדם נזהר ושומר על עצמו זה בהחלט להיכנס להתמודדות יותר גדולה ולקחת סיכון
ולכן זה פדיחות לומר שאתה בפורום כי הוא נתפס כדבר בעייתי או לפחות שמציב בפניך התמודדות יותר קשה, ודוסים מעדיפים תמיד להתרחק ממקומות בעייתיים/מאתגרים (בצדק מסוים)
מקווה שהתנסחתי טוב והצלחתי להסביר...

קצת כמו שאני קורא לסמארטפון שלי בצחוק "טרף"(טרעיף)(כניגוד לפלאפון "כשר')
אני לא חושב שהוא בעייתי לי ולכן יש לי אותו
אבל אני מבין שיש בו סיכון ובחלק מהחברה שגדלתי בה הוא נחשב כבעייתי ולכן אני קורא לו טרף

על השאלה האם באמת צריך להתפדח מלומר את זה(למרות שאתה מאמין בזה) והאם זה מועיל ונכון, אולי אכתוב מחר בעז"ה
רק רציתי להסביר למה זה מפדח

אני חשבתי שזה מוזר כי פורום נתפס כמשהו לאנשים משועממים (מה שגם נכון) או הזויים.. למרות שכאן זה ממש לא נכון

היום יש יותר לגיטימציה
ספציפית על הפורומים אנשים לא מכירים ולכן לא מבינים איך זה מתנהל ונשמע להם לא טוב..

אבל אנשים נודניקים וחופרים אז....

הכרנו בפורום ערוץ 7..
מה?
מכיר את ערוץ 7 ?
כן, מה הקשר?
יש שם פורום..
ו... איך הכרתם?

קיצר... תמיד השיחות האלה מצחיקות

היא מנסה לשדך בין הישיבה למדרשה

ממש ממש אולי אני טיפה עפה על עצמי פה...

#2 #3 #4 #5
מהמקום שלי... אבל כן...

אז כנראה אני גם מוזר... אבל אם יהיו מספיק מוזרים כאלה בעולם אז כבר לא נהיה מוזרים ⁦⁩

לחלוטין..

אבל.

מחשבות יפות וכנות.

א. משתפים בחוויות אישיות או שנוגעות לנו בפן האישי
ב. מאיזה שלב שמרגישים מספיק טוב כדי לגלות חלק מהנפש, מהלך המחשבה שלנו, למי שמולנו.
ג. עד כמה שמרגישים נכון בשלב הזה של הקשר.



אינו דומה דייט ראשון לדייט חמישי לדייט עשירי לעשרים לשלושים.
הכל תלוי בכימייה שמאפשרת פתיחות ושיתוף כמו גם הכלה וקבלה של השני.

לא כל תכונה שאתה רוצה שתהיה בה חייבת להיות בך

בטח שאני לא בטוח שאכן מה שאתה מתאר הוא בהכרח הסיבה למה אתה תקוע.

 

אבל התשובות לפי דעתי:

 

א.

1 תחשוב באילו מצבים תרצה להיות, ואיזה תחושות תרצה לחוות, כשתתחתן. 

2 עכשיו תחשוב אם יש תכונות מסוימות - איזה שיהיו - שיסייעו לזה לקרות. הכי טוב אם זה חוויות מוכרות ואתה יודע מה גרם להן

3 זה מה שאתה מחפש

זה שאתה נמשך לחיצוניות זה לא בעיה. הקב"ה נתן לך את התכונה הזאת בדיוק למטרה הזאת, כדי להגביר את המוטיבציה שלך להתחתן. הבעיה אם אתה נתפס לחיצוניות ולא מוצא מישהי שמתאימה לדרישות שלך, שאז אתה בבעיה וצריך למצוא פתרון

 

ב

אתה רוצה אשה ואתה לא אשה. אתה לא צריך לזכות בה באמצעות התכונות שלך, אתה צריך לקוות שהיא תאהב אותך בגלל התכונות שלך.

כן עלולה להיות לך לפעמים תחושה של "היא הרבה יותר טובה ממני ואני לא ראוי למישהי כזאת", ואם זה אכן מפריע לך אולי כדאי לך לחפש מישהי ברמה שלך. אם זה לא מפריע לך זה עלול דווקא לשמח אותה שאתה חושב שהיא כל כך מיוחדת

אל תתייאשי. למה שיהיה לך רעיון מוזר כזה?

 

תחיי את החיים.

 

תרצי. תשקיעי ברצון שלך.

 

אבל למה להתייאש? זה מייאש כל כך. ומיותר. ולא עוזר לשום דבר.

 

שאלה טובה למה אני כאן. אולי כי אני נורא רוצה לכתוב משהו שכמעט כתבתי הבוקר ולא כתבתי, אז אני מסתובב הכי קרוב ללכתוב את זה

זו עבירה גדולה לא לכתוב משהו שצריך להיכתב!

שרשורי ייאוש וזעקה לא צריכים להכתב. 

 

וגם אם הם צריכים להכתב, הכותב צריך להיות מסוגל להחזיק את געש הרגשות הזה חי מספיק זמן כדי שתהיה משמעות לכתיבה.

ולהאמין שיהיו מספיק קוראים שיתמכו, ושהתמיכה שלהם תהיה משמעותית.

 

ואם זה לא מרגיש ככה - אז לא כותבים, ובמקום זה מזדהים עם דברים שאחרים כתבו. ומגיבים. וכותבים מחשבות שאולי יכולות לעזור לאחרים, שזה הדבר הכי נוגד דכאון שיש. אז הנה עוד סיבה למה אני כאן

מישהי פתחה פה שרשור שחשוב לה ואני לא רוצה להעביר נושא

 

אם למישהו נורא חשוב אז אפשר להגיד לי שזה נורא חשוב ואפתח שרשור נפרד. או אם למישהו נורא חשוב לפתוח את השרשור בעצמו זה בסדר גמור. אבל לא כאן

 

אז הנה:

 

#1

ממש מתסכל לפגוש מישהו שנשוי למישהי שרצית. והוא אפילו לא יודע את זה. ומה עם לצאת עם מישהי כשאתה יודע עם מי היא יצאה ושבשלב מסוים הוא יתמודד עם התחושה הזו. אבל אולי זה לא גרוע כמו לעמוד יחף בפינת הרחוב ולנפנף בכפית.

 

#2

לחשוב שפשוט יש דלת לעבור. אבל הדלת סגורה. ואני לא יודע אם אני יכול לומר שעשיתי הכל, כי תמיד יש דברים שלא עשיתי. מחירים נפשיים הם דבר שקשה לאמוד אותו. בזבוז של אנרגיה נפשית לא ניתן למדידה. ואתה אף פעם לא יכול לדעת מה יתיש אותך ומה יחתן אותך. אבל אתה מנסה לנחש. ואתה לבד בניחושים האלה כי אין לך חברים שמכירים אותך ומבינים אותך ויודעים מה אתה צריך. וגם אם אותך הם מכירים - הם יודעים מה הסיכוי שלך להתחתן עם מישהי שיש לה תכונה מסוימת? שאין לה תכונה מסוימת? איך אתה אמור להחליט אם כדאי או לא כדאי? אם לפנות לזאת או לשמוע הצעה כזאת?

אבל אני כן רוצה לומר שעשיתי הכל, וניסיתי לעשות הכל. די, אין לי כוח. אבל להתייאש לא יעזור לך. יש לך מספיק מה לעשות בחיים ולהתייאש זה לא אחד מהם ולא יקדם אותך לאחד מהם.

 

#3

להתגעגע למישהי שיצאת איתה זה משהו אחד. אבל לחוות מחדש - בטריגר של אזכור של שם המחלה - את הכאב על מחלות הזקנה של סבתא שלה, ולהתגעגע אליה דרך ההתמודדות שלה עם זה והתהליך הנפשי המדהים שהיא עברה, זה כבר משהו אחר. למה אני בן אדם מוזר

 

#4

למה כולם פה פותחים שרשורים על מראה חיצוני לא טוב מספיק, ואני תמיד צריך להתמודד עם כאלה שאני לא בטוח לגביהן אבל יש בהן משהו שאי אפשר לנתק ממנו קשר. למה אני בן אדם ממש מוזר

 

#5

למה מישהי כותבת שהיא מיואשת? זה כואב לקרוא שאנשים כותבים שהם מיואשים. אם מיואשים שיכתבו, אבל למה אנשים מיואשים, ולמה אנשים סובלים, ולמה החיים לא יכולים להיות טובים ופשוטים בלי אנשים שמיואשים ובלי אנשים שירצו להתייאש. זה באמת כואב לחוות יאוש ולא משנה של מי, ועוד יותר של אנשים שאני "מכיר"

 

#6

זה מחשיד הקטע הזה שאני כמעט נופל על מדרגה ובסוף לא נופל. כאילו הקב"ה הציל אותי בנס. יותר מדי דברים לא צפויים קורים לי, והם באמת דברים נפלאים אבל אני לא בטוח מה כל זה אומר. מה הקב"ה מנסה לומר לי? מה הוא רוצה ממני, חוץ מאשר ליראה וכו'? מה הסיפור של הדברים האלה?

 

זה מהיום. אם אני לא סוגר את זה אני ממשיך לכתוב פה מחשבות שרצו לי בראש, וזה לא באמת ייגמר

לכתוב את זה היה סוג של פריקה, אני לא כל כך בטוח שלפתוח את זה כשרשור בפני עצמו היה מוסיף לתחושה שלי. אז אני לא עושה את זה

מי שמרגיש שזה עושה לו טוב - בכיף. יהיה לי מעניין. ואם מישהו ממש חושב שיש פה נושא שחשוב לדבר עליו שיגיד לי ואם ארגיש שהוא צודק אפתח שרשור כשירות לציבור

אתה כותב מדהים.
מן המילים נשפכת אנרגיה המעידה שאתה אדם מדהים.
(אתה לא מוזר, או אם כן זה אחלה מוזרות, ודווקא חשוב לדון על נקודה 4)

קראתי הכל.
אבל אני באמת לא יודעת איך להגיב.
אולי בקריאה שניה.. מתישהו.
בהצלחה רבה.

אבל האמת.. נכתבים פה מידי פעם דברים חכמים ומעשירים.

1.אפשר לקבל כאן תשובות לשאלות שלא תמיד נעים לשאול בחוץ.
2.אפשר לתת עצה טובה ולעזור לאנשים עם ספיקות.
3.יש כאן דיונים מענינים וסתם טיפים לחיים.
4. ומי יודע אולי גם מפה יכולים לצאת שידוכים

וגם סתם חברה איכותית!
ובתור אחד שלא נפגש עדיין, לומד מפה הרבה על העולם הזה של פגישות
וגם בלי קשר לפעמים נורא מחכים פה!

למרות שאצלי הלנ"ו זה סיבה לברוח... אני לא אמור לחשוב על זה כל הזמן אם זה לא רלוונטי לי כרגע⁦⁩... אבל לבנתיים היתרונות גוברים⁦⁩

אם תחשוב בעזרת ה' את גם עלול גם להתחיל לצאת פתאום חח

מאמין שהבריחה היא מהצורך שכן 'לצאת' שקיים בך. לדבר על זה זה סוג של פריקה..

להתחיל להיפגש פתאום, לא מוכן, ויש לי דברים לעשות קודם
ברור שיש לי צורך, ואולי לדבר על זה זה גם סוג של פריקה, אבל בעיקר מעורר את זה
אני חושב שאם לא הייתי פה, הייתי מצליח לעבוד על להפנים שזה לא השלב בחיים שלי כרגע ולהשתחרר מהמחשבות והצורך היה נרגע

ודווקא לא חושב שיש לי מרחב ובמה פה לפרוק על זה שאני רוצה להיפגש ולהתחתן ולא יכול כרגע

לפרוק לדעתך?

בעיקר לא מרגיש לי

אנשים פה לא במקום הזה
לא יבינו
להסביר לעומק זה קצת אישי
וגם נראה לי קצת לא שייך מצידכם... לא כ"כ יודע להסביר...

עכשיו אני רואה שהמשפט שם יצא קצת בוטא, ממש לא הכוונה... אתם באמת אחלה אנשים ופורום!

מה הפורום עושה לך? הוא מנחם אותך?

הוא פשוט מזכיר לי שאני בדרך.

רוב ההתכתבויות גם אם נותנים טלפון בסוף נתקעות.. קח לתשומת ליבך

מה עם השלב שלפני?

אבל בתוך האתר קורה שמתכתבים עם כמה..
ויכול להיות שיהיו כמה בחורים מתאימים..
ואז זה מבלבל

מה רע בזה, מה ההבדל בין להגיד לשדכנית "אני עסוק", או לבחור בעצמו?

אני מדברת כשיש כמה פניות מכמה בחורים ומתחילים לדבר..
הבעיה מתחילה שעם כמה בחורים זה נראה מתאים..
אני לא אעביר לכולם את המספר שלי
ואפילו לא מכובד לומר לו שיש עוד כמה שאני מתכתבת איתם.
לצאת עם כמה זה בכלל לא מוסרי ורלוונטי..

לכן הבילבול.

ולכן שאלתי איך אנשים מתנהלים באתרים כאלה.

א. את יכולה להיעלם, אבל זה קצת פחות נימוסי, ואולי שורף לך גשרים.

ב. יש ניסוחים נפלאים "נהייתי עסוקה, קפץ משהו" או אחכ "לא הייתי באתר", ותמיד אפשר אח"כ לחזור לעניינים.

ג. ואם זה כבר לא נראה לך מתאים, את אומרת שהחלטת שלא מתאים.

אבל לרוב גם ככה הרבה התכתבויות מתמסמסות מאליהן. 

הגעתי למסקנה שטוב יותר זה לא לדבר עם כמה במקביל..
או לומר שאני בודקת קשר..

היה נחמד..
לא אהבתי את האי סדר אבל כל אחד מה שהוא אוהב..

את מתכוונת בריקודים?
כי זה לא קשור ללהקה זה קשור לאנשים שרוקדים
נכון שהרבה מהאנשים שמזמינים את זמרת הארץ הם מאלה שרוקדים מבולגן, אבל זה ממש לא רלוונטי אליה ולשאלה

א. נגינה מאוד שמחה. הרבה ניגונים חסידיים (מי שרוצה) יודעים לנגן הרבה ניגונים בצורה מאוד מדויקת (חשוב בעיקר בניגונים השקטים) ובקצב נורמלי (בניגוד לרבים שממהרים מאוד את הקצב- במיוחד בארבע בבות- הערת שוליים- אם ממהרים עדיף לנגן רק חלק מניגון שקט ולא למהר את הקצב..)

ב. יש להם כמה זמרים שמשנים את הסגנון של הלהקה מאוד. אחד יותר מתאים למיינסטרים הדתי לאומי והשניים האחרים יותר חסידי- שמאלץ (למי שהמילה האת אומרת משהו...)

ג. יחסית מעט נגנים- אבל מתואמים היטב ומנגנים ממש מצוין (יש לי חברים שמבינים מאוד במוזיקה שטוענים שהם לא הכי איכותיים- אבל לטעמי רק אניני טעם יבחינו בזאת).

ד. בסופו של דבר זו להקה שיצאה מישיבת רמת גן ויחסית מאוד תואמת לישיבה ולישיבות דומות בסגנון הריקוד והשמחה (רמת השרון/ צפת).

ה. מאוד שמים לב למה רוצים מהם (בתור מישהו שכמה מחבריו התחתנו והביאו אותם- הייתי מעורב בקישור בינם לבין הלהקה בחתונה עצמה ולפניה) מאוד יודעים להתאים את עצמם.

 

אם יש עוד שאלות אשמח לענות.

עזרת מאוד

ומחזק מאוד

כי לפעמים אני חושב שטעינו, וה' א-לוהים אמר:

לֹא,

טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ!

 

יכול לתפור את זה על עצמי וכמעט על כל רווק, לכולם יש את הבריחה הקטנה הזאת במקום להבין ש"לא טוב..."

זה מאוד מיוחד להגיד בין שתים שנראה שהם מתאימים באופן בסיסי. לא קורה הרבה.

לפעמים יכול להיות שכן חשבו וגילו שהצד השני תפוס, זה גם נפוץ.

 

הפתרון נראה לי הוא לפנות לכמה שיותר חברים (ככל שמעגל יותר קרוב יותר טוב) שיבינו טוב מה אתה מחפש. להרשם לכמה שיותר יוזמות שידוכין. ולהתפלל

גם כדאי לשמור על תיאום שאחרי שאתה פונה אליו הוא יגיד 'נחשוב' אליך ויפנה אליך גם אין לו כרגע משהו.

אבל במשך שנים של חיפושים אפילו לא הצעה מכל החברים ???
הפסקתי מזמן לבקש.

איתם על זה. אם הרבה זמן לא דיברת איתם על זה אז שכחו וכולי, אם אתה בקשר רציף בנושא, זה אחר. כמות יפה של חברים נשואים שמכירים וכולי

ויש כאלה שהיו תקופות שהייתי איתם בקשר טוב. 
אבל עדיין 0

אולי הם יענו לך

אם הם מציעים הצעות לחברים אחרים כדאי באמת לברר איתם ישירות מה הנקודה שמפריע להם בך.
אם הם לא מציעים לאחרים כנראה שיש בעייה בתפיסה הכוללת או שהם לא מבינים את החשיבות של השדכנות.

לגבי לאחרים אני לא יודע. אבל בטוח היו כאלה שכן מקבלים הצעות מהם.
ההסבר היחידי שאני לא מספיק טוב בשביל שיציעו לי.

שתהיה טוב בשבילה.

בטחון עצמי זה ערך מאוד חשוב. אם א-להים מאמין בך והוא נתן לך תפקיד ייחודי שהוא מאמין שרק את תעשה אותו, כדאי שגם אתה תאמין בעצמך.

אתה חושב שאתה יותר חכם מא-להים?

 

הרווח היחידי בחוסר בטחון עצמי זה שהוא מוריד לנו את האחריות ואת המאמץ שצריך להשקיע בכך שאנו מכחישים את האישיות המדהימה שיש לנו.

 

החברים ואלה שנים מכיר לא מציעים לי בכלל גם נשואים וגם רווקים.
למרות שאני מבקש, מסביר מה אני מחפש. הפעם היחידה שחבר "הציע" הוא דיבר על משהי שיצאה אותה תקופה. ולאחרים כן מציעים וחושבים עליהם.
היה חבר שהיה מקבל הרבה הצעות ממשפחה וחברים אבל לא רצה לצאת. הוא לא חשב עלי כאופציה.

זה נשמע כאילו אתה לוקח את זה קשה מאד וזה ממש לא יועיל לך.
תאמין בעצמך תעלה את המורל והביטחון העצמי שלך תאמין ותתפלל שה' יעזור לך למצוא את האחת.
אם חברים שלך לא משדכים לך מכל מיני סיבות זה לא סיבה להתייאש תנסה לערב אולי חברים ממעגלים נוספים או משפחה שיחפשו עבורך ויש עוד אופציות כמו קבוצות וואטסאפ ואתרי אינטרנט שבהם תוכל למצוא הצעות טובות בעצמך.

לא נראה לי שככה מודדים עד כמה בנאדם הוא טוב.
ליבי ליבי איתך, באמת. אבל תדמית עצמית זה דבר חשוב ממליץ לך אחי לנדוד את עצמך פרמטרים הרבה יותר אמיתיים.
זה יכול להיות חלילה מעגל שלילי שמזין את עצמו.. תנסה לשחרר מתפיסות מצמצמות ומייאשות. איננשאאללהה אבא תן לנו כוחות. תן לנו את הכלל לשאול כוחות!

הם עובדים, מפרנסים, מגדלים ילדים...
אם לא תזכיר להם פעם בכמה זמן הם לא יזכרו. מה לעשות, הם לא מלאכים.
אם העניין חשוב לך, כדאי לפנות לשדכנים ולערוצי היכרות נוספים, ולא לבנות רק על חברים.

יש מלא אנשים שלא הייתי נותן להם לגדל אוגר והם התחתנו בגיל21, צאו מהסרט שמי שהתחתן מוקדם זה כי הוא יותר טוב או מוצלח או אנערף.

יש בנות שקשה לי להגדיר אותן ולהבין מה הן מחפשות זה לא אומר שהן פחות טובות ... פשוט פחות מוגדרות. הכי משמח אותי שיגידו לי בצורה ברורה כמה שאפשר מה הן מחפשות ... זה ממש יעזור.

למדתי שהאחריות על החיים שלי היא שלי.
ז"א שנרשמתי לאתרי הכרויות, יצאתי עם בנים שהחיים הפגישו בנינו ולאחרונה פניתי לשדכנית ושוקלת עוד כל מיני יוזמות אחרות.

פעם הייתי מתוסכלת על חברות שלי.. במיוחד כשאני נסיתי לשדך להן כשהיו רווקות.
היום אני מבינה שהן פועלות במסגרת היכולות שלהן ואני שצריך לשחרר ולהתמקד בדברים שבכוחי לעשות.
בהצלחה

מ שממש מפחיד אותי להציע למישהי מישהו, או הפוך, ואז הם יצאו וזה לא יהיה מתאים, ואז גם סתם תסכול, וגם לפעם הבאה שאני אחשוב עליהם הם כבר לא יקשיבו...

סחתיין שהראת בהודעה את כובד האחריות ואת זה שזה לא פשוט בכלל וזה עונה על מה שפותח השרשור שאל.

ועם זאת..

התפקיד שלך בתור אחת שמשדכת הוא לתת פרטים אמינים על הצד השני. הם בוחרים בעצמם.

חלק מהאחריות בחיים זה לדעת על מה את לא לקחת אחריות. שאת משדכת לדוגמא את לא לוקחת אחריות על זה שהם יתחתנו בסוף, את גם לא לוקחת אחרית על זה שזה מתאים בכלל, יכול להיות שזה לא קשור.

את לוקחת אחריות שני דברים. א' על זה שלפי האינטואיצה שלך זה נראה מתאים. ב' - שאת נותנת לכל אחד מהצדדים אפשרות לבדוק על פרטים על הצד השני באופן אמין.

אינשאללה שתזכי להציע ואם ירצה ה' גם לגרום להקמת בתים בישראל!

 

 

חח בעזרת ה.

אין להם מספיק פרטים שלך מפורטים עלייך ועל מה את מחפשת

אולי את לא במודעות שלהם שאת מחפשת ומעוניינת להכיר..

אני שלחתי הודעה מפורטת לחברות שלי על מה אני מחפשת וכו'.. שיזכרו אותי אם יש להם רעיון..

נכון, זה ממש מתסכל שלא מציעים לך כלום. באמת. הייתי בדיוק במקום הזה. לא יצאתי עם הרבה בחורים נטו כי לא היו לי הצעות. בכלל. וחברות שלי ידעו שאני מחפשת. והיה לי קשה. מאוד.

אבל לא תמיד זה נובע ממקום רע, שאתה לא מספיק טוב, או כל דבר אחר.

לפעמים זה באמת בא ממקום שאין את מי להציע. אצלנו לדוגמא, רוב החברים של בעלי מהישיבה נשואים. רוב החברים האחרים שלו מקסימים והכל, אבל פשוט לא מתאימים לחברות שלי (בעיקר מבחינה דתית).

חוץ מזה, בעלי קטן ממני בשנה, ויש לי חברות גם אם הן אומרות שהן מעדיפות שלא אבל לא יפסלו על זה, אני יודעת שהן כן פוסלות בגלל זה.

אין לי טעם לשדך לחברות שלי מישהו שאני יודעת שזה לא מתאים, ואני לא הולכת להכריח אף אחת לצאת עם חבר של בעלי רק כדי לשדך.

ולפעמים עם שטף החיים, דברים נופלים בין הכיסאות. שוב, לא ממקום רע, אלא שלפעמים בשטף החיים צריך איזו תזכורת קטנה, במיוחד אם מדובר על זוג עם ילדים.

חשוב לי להגיד שאני לא יודעת מה הסיבה שחברים שלך לא מציעים לך, ויכול להיות שזה בא ממקום אחר לחלוטין ממה שאני כתבתי כאן, אבל לא תמיד צריך להסתכל בעין רעה.

למרות שעדיין קצת קשה לי להבין למה חברים / מכרים לא מצאו לנכון להכיר לי בשום שלב שלי ושלהם.

א. זה קשה! מצד אחד, אני רוצה שהחברות המדהימות שלי יתחתנו. מצד שני, אם אשדך להן וזה לא יצליח ארגיש לא טוב עם עצמי.
ב. יש חברים בררנים... והם ממש לא עושים לך חשק להציע על אף שבלבב פנימה אני מאוד רוצה שיתחתנו.
ג. בבקשה, תבקשו! חברות שלי שמבקשות ומראות עניין מקבלות ממני הרבה יותר הצעות. כי הן מזכירות לי ולעיין שהן רוצות, כל הזמן, שזו המטרה. וזה משנה הכל.

סליחה שפלשתי,
הרבה הצלחה לכולם כאן! אתם מתוקים!
שתזכו למצוא את אבידתכם בקרוב ובקלות!

באמת שאנחנו מנסים לשדך כמה שיותר, אבל זה מאוד קשה. ועד שיש איזה בדיל של רעיון- הוא ישר יורד. הוא לא פנוי, היא לא פנויה, הוא לא רוצה .....
אבל עד שמגיעים להברקה כזאת צריך באמת הרבה זמן. לא סתם משלמים לשדכנים כ"כ הרבה

א. ניסינו לשדך לכמה חברים קרובים ולא עבד, זה קצת מייאש ביכולות השידוך שלנו.
ב. חברים קצת יותר רחוקים, אני מרגישה שאני לא מספיק מכירה אותם כדי לשדך להם.
ג. לפעמים יש פחד שיזלזלו או יפגעו מזה שהצענו להם שידוך לא הכי מתאים (מבחינת מראה, השכלה, רמה תורנית וכו) אז מציעים רק כשדי בטוחים שמתאים, טזה מתקשר לב' לעיל.

זה הדבר הכי טוב שקראתי מזה הרבה זמן.. וואו אתה כותב בכזה עושר וגיוון. פשוט מדהים! אפשר עוד?
אציין שאני לא יכול שלא להסתייג מפניה בלשון כזו כתפילה לרבש"ע.. אבל הכתיבה באמת מטלטלת.

עת ישיב ה' לי ששון ישעו, יגיע עוד, כמעיין המתגבר.

הצחצי השני של השורה השנייה, עונה על החצי הראשון.

אבל גם לי צורם ואפילו מכעיס ומעצבן שמערבבים הומור שנון עם פניה לקב"ה ובקשת תחינה.

שונאת שמערבבים קודש עם חול. זה מרגיש לי ביזיון.

 

צרעך להבין שרואים את כמעין התבודדות. מעין פנייה אינטימית בשפה שלהם לקב"ה. ומשם זה נהפך גם לאומנות..

וגם ראיתי שהוא עושה את זה בעוד תגובות שלו.

קשה לי @בניחותא

 

כמו אלו שעושים ממים בפייסבוק מכל מיני אמרות חז"ל... זה להוזיל את זה.. 

זה פער בתפיסה

תיקון

חחחח לא בדיוק - לקראת נישואין וזוגיות

 

את רוצה אולי לצטט ספציפית דברים שמפריעים לך, טרם תשפטיני לחובה קבל עם ללא עריכת הטענה?

עזוב זה ההלך רוח בכללי.. גם הנה עכשיו שאתה כותב לי זה מעצבן.. 

אוהבת שמדברים רגיל.. לא מליצי עם ערבוב של מטבעות לשון מהשפה של חז"ל והתנ"ך... 

 

 

 

(אם כן יוצא שעלייך ועל הניק שלך ועל המשפט שתחת ההודעות נאמר: יש נאה דורש ונאה מקיים וכו')

אין לי בעיה לאהוב.. להתחבר לסגנון זה משהו אחר.. 

מי חייב אותך להתחבר לסגנון?

 

אבל אם את מצהירה שיש לך טענה מסויימת על הסגנון, עלייך להסביר אותה ולהתעמת איתה.

אם לא, את פשוט חורצת את דיני ברבים והולכת הבייתה.

זה הפוך מן השם של הניק והשורה מתחת להודעות ("לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ, הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא...  וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי יְי") 

 

התכוונתי שצרם לי הסגנון כתיבה...

ואף אחד לא חייב.. הבעתי הסתייגות פשוט.. 

ניסיתי להסביר שלפעמים הסגנון הזה שלוקחים את המטבעות לשון של חז"ל ומשתמשים בהם קצת כחצי הלצה לדיבור היומיומי, מרגיש לי קצת זילות זה הכל. לא אומרת שזה אסור או בעייתי. לי זה מפריע פשוט.

 

באופן כללי, שלפעמים תוך כדי שאנחנו מוחים על זילות, אנחנו עלולים לזלזל בצלם אלוקים ברגל גאווה.

זה נראה לי הרגל רע שהקנו לנו בילדותנו.

אני רק מציע נקודה למחשבה.

 

מחול לך, מחול לך, הרחמן הוא יזכנו לקדושת אהבת ישראל, ולראות את השכל שבכל דבר

ומצד שני מזלזלים בבן אדם? משמע שאולי קצת זלזלתי בך? (לא חושבת אגב...)

 

תודה שמחלת לי. שנזכה אמן

האם אי אפשר לבקש משהו מאבא בהלצה ובדיחות הדעת?
סטטיסטית, יש מצב שזה מעלה אחוזי הצלחה שנקבל את מה שאנחנו רוצים

כלפי הקב"ה צריך להיות ביראה. אני מצטרף לזה שבדיחות טובות למקומן ורצינות ראויה למקומה

אל שוועתי, אינני יודע היכן כאן נשמע צליל של בדיחות הדעת. מקסימום תסכול.

אבל בשורה השישית הייתי משנה למשהו זהיר יותר, שלא ישתמע

 

ובתשיעית מהסוף הייתי נמנע מהדימוי הזה.

תנו רבנן:
"אין עומדין להתפלל
לא מתוך עצבות
ולא מתוך עצלות
ולא מתוך שחוק
ולא מתוך שיחה
*ולא מתוך קלות ראש*
ולא מתוך דברים בטלים
אלא מתוך שמחה של מצוה" (ברכות לא,א)

אני לא מצליחה.. שאני פונה לקב"ה זה בד"כ מרגש אותי.. לא מבדח אותי.. 

עד כמה הקשר שלי עם ה' יהיה שונה מהקשר שלי עם עצמי?
אני עצמי זה הכלי והאמצעי לכל דבר אחר. לכל תקשורת ומערכת יחסים שיש לי, עם כל גורם, ארצי כשמיימי. הכל מבוסס עלזה
לפי התיאוריה הלא מבוססת שלי אני יכול לעבור לשאול אותך, לאור מה שכתבת- האם את מרגשת את עצמך? האם את מבדחת את עצמך? צוחקת על עצמך?

עד כמה הקשר שלי עם ה' יהיה שונה משלי עם עצמי?

וואלה לא יודעת, למה להיכנס למקום הזה בכלל.. למה להשוות בין הקשר שלי עם עצמי לבין עם הקב"ה. נשמע לי משהו מסובך ולא יודעת עד כמה מועיל לעבודת ה'.. 

וביום יום שלי זה לא כזה מעסיק אותי אם אני מרגשת את עצמי או מבדחת את עצמי. אולי זה קורה. אבל זה לא באמת משנה.. 

כאילו, למה שזה ישנה לי? חח

 

שמעתי פעם ממישהו חכם-
ואהבת לרעך- כמוך
נכון שיש עניין לאהוב לרעך
אבל- כמוך. כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו
ולכן רצוי שנפתח כלפי עצמנו אהבה עצמית, והערכה עצמית, בצורה יחסית טובה-
כי רק דרך ה'כמוך' שיש לנו- שזה אנחנו, שזה הכלי שלנו בעולם הזה-
רק דרך ה'כמוך'- אנחנו פוגשים את ה'רעך'
אנחנו רואים את העולם דרך העיניים שלנו
העולם לא משתנה לפי זוג העיניים המביט עליו-
אבל כל זוג עיניים תופס את העולם והמציאות, בדרך הייחודית לו

לכן זה כתוב רק על ואהבת לרעך, ולא על ואהבת את ד' אלוקיך, אוביקטיבית
מה גם שבקשר עם ד' יש גם אהבה וגם יראה
ואנשים לא יראים מעצמם
אז ודאי שהקשר שונה

בין כל המרחב של הקשר עם ה', כפי שתיארת אותו באופן יפהפה, לבין עמידה בתפילה, שזה דבר מאוד ספציפי, ושם יש יותר מקום לכובד ראש ושמחה של מצווה, לא של הוללות ושל שיכרות. כמובן שכשנכנסים עמוק אז כבר הכל קביל: יגון, וצער כמו צהלה ועליזות.

דיברתי כמובן על התיאור היפה שלך
@אורות הכתובה

זה פשוט מדהים.
כל כך כנה, גדול ועוצמתי.
ממש מרגישים בעומק הכאב...

עשה לי לבכות קצת. תודה על זה.
ושבקרוב ממש תזכה, בלב שלם ושמח

וגם הייתי מוותר צעל הדימוי בתשיעית מלמטה

צריך עיון, הסתפקתי באמת.

כך או כך אני לא מצליח לערוך, אז שיהיה.

ביתי מוותרת לגמרי על האקציה הליטאית, יש לזה קונוטציה שלילית מאוד.
אבל זה כל כך זה. שיישרף הזיכרון וישאיר צלקת קטנה שתזכיר את הדרך שעברנו.

למתי קבעת איתה?

אמרתי לה שאדבר איתה בתחילת שבוע הבא. אני רוצה לבטל. לא יודע איך. חושש קצת לפגוע בה ובחברותא שלי שניסה לשדך

תגיד לה שאתה לא רוצה סתם להטריח אותה ואין טעם סתם להיפגש 

שנראה לך שזה לא הסגנון

 

ובקשר לחברותא...

הוא ניסה לעשות לך טוב 

אבל אם לא קשור שיכבד

אל תצא סתם. זה יכול לפגוע יותר.
אין מה לצאת בכח. אם אתה חושב שלא מתאים אז לא.

תגיד שכרגע לאחר מחשבה והתלבטות אתה מעדיף שלא.

פשוט עושים את זה וזהו.

יצאתי פעם עם מישהי שבהתחלה נרתעתי ממנה
ועם הזמן למדתי לחבב ואפילו לאהוב.
בסופו דל דבר זה היה אחד הקשרים הכי משמעותיים
שלי והיא הייתה זאת שחתכה ולא אני.

לעיתים קורה ששעושים דברים בחיים בגלל ש'לא נעים'. כן, זה נכנס גם לעולם השידוכים ה'לא נעים' הזה...

כי אם עכשיו 'תחתוך' אתה יהיה לא נעים מצד השדכן. באמת לא נעים, לא רק משחקי ילדים..

ואם תצא, אתה חושש שאתה תשחק אותה סתם ולא יצא מזה כלום וחבל על כוחות ועל הזמן וזה באסה לצאת כך.

 

להגיד לך את האמת, לכולנו יש נטייה לייפות את התמונה. לא 'קצת' אלא הרבה. כולנו מתמודדים עם זה באופן כזה או אחר.

גם החברותא שלך יודע שאתה בנאדם, ואתה יכול לעשות טעויות.

 

לכולנו יש רגשות שונים ומשונים שמעורבבים בנו. זה לא פשוט.

 

השאלה - על מה אנחנו סומכים שאנחנו שאולים את השאלה 'האם היא מתאימה לי'?

דוגמאות -

אני רוצה שמישהי יפה - לסמוך על תמונה? 

אני רוצה מישהי עם נשמה - לסמוך על כך שהיא מתפללת 3 תפילות ביום וקוראת תהלים כל היום?

אני רוצה מישהי דוסית - לסמוך על כך שהיא הולכת עם חצאית משטטה את הרצפה?

 

כל כל המקרים הנ"ל לא הייתי סומך (ברמות שונות).

 

לכל דבר שאתה רוצה במדוייטת צריך למצוא את המדד הנכון. המדוייק והאמיתי.

במידה ואתה מודע לאיך מודדים (כן, אנחנו אשכרה מודדים) ומה אתה רוצה למדוד. תקח את זהבאופן הכי שיכלי, בלי שום רגשות של בל"חיות שונות ומשונות ותחשב האם היא עונה על הקריטריונים.

 

אנחנו בני אדם והרבה דברים רגישיים שונים משפיעים עלינו גם אם מבחינה רציונלית אין להם שום הצדקה.

זה יפגע בה?

זה יפגע בך?

אם לא ביררת כמו שצריך~ אחריות שלך בלבד.
אם אתה חושב שאתם לא מתאימים ואתה סתם יוצא איתה בשביל השדכן/ החבר/ הדודה- בעיה שלך בלבד
ועכשיו קח אחריות על המעשים שלך, תיפגש איתה, תחייך ותנסה להכיר את הבנאדם בלי כל המניירות (לפי דעתך) שסיפרו לך בטלפון.
ולהבא- תברר בצורה מקיפה, תחשוב מה מתאים לך ותדייק את החיפוש עם השדכן, תבקש תמונה לפני הפגישה אם עפי זה אתה קובע ותצא בכוחות מחודשים
בהצלחה

שיש לי עוד עבודה נפשית לעשות - (לא אמרתי לה אבל אני צריך לחזק את הביטחון העצמי שלי - לנסות לעשות שלום עם עצמי...) ואחרי זה אמרתי שגם זה לא נראה לי מתאים...
מקווה שהיא לא נפגעה.
פעם הבאה אני אחשוב יותר טוב לפני שאני אומר כן

אולי היית יכול לשפר את הניסוח - אומר פשוט כדי שלא תעוף על עצמך ואם תצטרך לנסח משהו בעתיד תשקיע מקסימום מחשבה איך לעשות את זה נכון - אבל עצם ההודעה היא טובה.

 

כי אתה לא מבזבז את הזמן שלה, ומודיע לה שאתה לא פנוי נפשית לפגישה ולכן לא יהיה רלוונטי

ואתה מבהיר שזה בגלל שאתה לא פנוי נפשית (גם אם זה בגלל שהסכמת למשהו ושינית את דעתך, זה לדעתי נכנס לקטגוריה של "לא פנוי נפשית", ואני לא פנוי נפשית כרגע להסביר למה)

 

היה יותר טוב - ועדיין אתה יכול - לעשות את המקסימום כדי שהיא תתלה את זה באי-הפניות הנפשית שלך ולא בה.

וזה שאתה אומר שלא מתאים, זה בסדר כי ככה היא לא תפתח ציפיות לעתיד. אבל כדאי לחשוב על ניסוח שישאיר אותה עם תחושה טובה

כמו שראית מה שכתבת לך בשרשור הקודם, אני לא מסכים איתך.גם לא אבל הכי חשוב שזאת החלטה שלך אישית ולא החלטה שנובעת ממניעים חיצוניים (לא נעים וכולי).

ויכול להיות שהעניין של הבטחון עצמי משחק גם בלענות מהר להצעות. כי כשאין הצעות ואין בטחון עצמי, אז עוברת המחשבה לקפוץ למה שיש אע"פ שזה לא מתאים.

אל תשלה את עצמך, פגעת בה. אבל בעניינים האלה אנחנו פוגעים במידה ונרצה או לא נרצה, האחריות עלינו היא לצמצם כמה שיותר את הפגיעות.

מקווה מאוד שלמדת לקח, להיות רציני. אגב, בטחון עצמי זה חובה. מזל שאתה וחושב שזה לא מתאים, כי אם זה מתאים ואין לך בטחון עצמי זה עוד יותר באסה. ייתכן מאוד שההתנהלות האימפולסיבית שלך בקבלת ההחלטה לצאת אכן גם נובעת מהחוסר בטחון זה. בהצלחה. 

 

 

לפעמים מהמקום הכי פחות צפוי ובזמן שממש לא ציפית היא תגיע.
אז תתעודד גם אם לא בא לך עכשיו לצאת אולי דווקא שם היא נמצאת?

פעם הציעו לי אחת כזאת וזה שיצאה מהמוסד היה יתרון בעיני, כי זה נבע מאמיתיות ולא כי היו לה בעיות חברתיות או דתיות. 

מראה שהיא בחורה חושבת.

כמובן יש לברר נקודות שאולי זה מראה שהיא לא טובה בהן. 

כדאי לברר על יכולות חברתיות, על יחס למחוייבות ומסגרות.

 

כמו כל קשר כמובן, אבל במקרה כזה סביר יותר שיהיו פערים.

מבררים עוד... (מה הרקע למקרה וכולי)

והיא צריכה להשלים הרבה...

(מבררת בעדינות מה הסיבה לכך)

תלוי כמובן בנסיבות
ובכיצד זה השפיע עליה.

אין סיבה שלא.

אבל תלוי בסיבות וכו. אני אדם די מסגרתי, אז לא נראה לי שזה היה הולך ביחד.
וגם לוקחת בחשבון מוכנות לעבודה קשה (בחיים ובזוגיות), יכולת להסתדר בתוך מסגרת של עבודה, קהילה..
תלוי מי האדם, כמו בכל דבר, נראה לי

אז בטח שכן.
היא הכי מתוקה, נעימה, חכמה, עצמאית, סגורה על עצמה.
פשוט לא רוצה מסגרת לימודית- חברתית.
אז מצאה מסגרת לימודית בלבד.

הייתי מבררת טוב טוב

אם מתאים לך,לך על זה!

אני למשל לא הייתי הולך עם כזאת.

אבל אם אתה אוהב וזה הסגנון שעשוי להיות מתאים לך אז למה לא?

יש כאלה שייראה להן מוזר. אז מה? אתה לא צריך להתחתן עם כולן. רק עם אחת ורצוי עם כזאת שמתחברת לסגנון שלך.

אני מבין שהסגנון שלך הוא מקורי ועוקצני ו"בועט" משהו, ולכן חולצה כזאת מצאה חן בעיניך (ומן הסתם זה לא סתם בתחומי הלבוש) - אז זה יבטא אותך ויזואלית...

בדרך כלל אני רוצה להיות עצמי, אבל כאן אני מתלבט האם זו חולצה טובה. וכן, ברור שהעניבה מצוירת.

אז אולי..
אבל זה פחות הסגנון שלי.
ואגב- הצבע של העניבה משמעותי. אם יש אותו דבר בצבע פחות בוהק זה משדר ממש משהו אחר..

תחכום..

תקנה.
לי זה היה נראה מוזר אם בחור היה לובש משהו כזה. .אבל אני אעיד על עצמי שאני בחורה מאד סטנדרטית ובנאלית.. יכול להיות שהבנות שאתה פוגש הן לא כאלה (ואתה לא רוצה מישהי כזאת) ואז היא תראה בזה משהו מגניב