פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 511)

לא לנסות להשפיע על אחרים, מספיק שאת תהיי מהוות דוגמה ותפעלי.

אני דווקא חושבת שאידאל צריך לחיות ולא לדבר.

איך? חשוב לך נניח יישוב ארץ ישראל? אז ללכת לגור ביישובים שצריכים חיזוקים מבחינת כמות (לא רק יהודה ושומרון, יכול להיות בנגב ובגולן , באילת)

חשוב לך ממש אהבת ישראל - לחיות עם כל סוגי מרכיבי העם המיוחד שלנו? ללכת לגור בעיר - מספיק שיש בית כנסת שכמעט תמיד חסר נניח מניין ובעלך יגיע להשלים מניין זה השפעה גדולה.

להגיד בוקר טוב למנקה, לחייך, לשלוח חלות לשכנים.

להפעיל גמח"ים מהבית.

והכי חשוב בעייני היום, במציאות שאנו חיים בה בתרבות המערב- משפחה.

הורים שיש להם סבלנות לילדים שלהם, שיש להם סבלנות לדבר הזה שנקרא משפחה.

לא להסתנוור מתרבות השפע. להבין שזמן איכות עם הבעל \ילד זה לא רק כמה כסף בזבזת עבורו, אלא הלשבת, לדבר, לשחק ביחד.

משפחה שתגדל להורים שיאוהבו את הילדים שלהם בלי תנאי.

יצא לי ולבעלי לדבר על זה- כמה חיי המשפחה היום הם לא מובנים מאליהם, כמה חשוב להשקיע במשפחה האישית שלך.

לעיתים אנשים עלולים לחשוב שזה אנוכי, ",להעתסק בשלך" אבל כל כך חשוב משפחה היום! בדור כמו שלנו שהוא כל כך מבולבל.

וככה הביחד של המשפחה נרתמת לשליחויות שנכונות להם\מאמינות בהם\שמרגישות שזה מה שעם ישראל צריך!.

אישית אני פחות חושבת שצריך לנסות לקרב, בזכות האור שלך , אנשים ירצו להתקרב מעצמם.

מספיק שאת באוטבוס ובאה קשישה ואין לה מקום ואת ישר קמה ומפנה לה את המקום - ומישהו אחר ראה אותך עושה את זה, סביר להניח שפעם הבאה הוא גם יעשה את זה , או יעריך את המעשה שעשית!

אני מסכימה שהתרומה הכי חשובה בעת הזו לעמ"י היא חיזוק התא המשפחתי,

כרגע אני רווקה, בע"ה מקווה להשפיע בדרכי,

אני אדם שאוהב לפרגן, להחמיא ולהקשיב לחברות ומשתדלת שזה יהיה מכל הלב ולא מהפנים אל החוץ.

בכל זאת יש בי חלק אולי, היצר הרע שמנדנד שזה לא מספיק...

שצריך יותר..

קשה לי מאוד להגיב לנושא עצמו.

לקרב אחרים ליהדות ותורה זה דבר חשוב מאין כמוהו אבל עצם זה שתקימי בית משלך שילך בדרך טובה זה כבר המון מאוד. וגם 'תיק' לא פשוט.עצם הקמת בית היא תרומה ענקית לעמ"י. ואיך תרחיבו את מעגל התרומה? אי אפשר לדעת.. זאת הליכה לעבר הלא נודע. תמיד יפתחו אופציות חדשות.

אני חושב שזכיתי להיות בנקודה הזו בזמנים מסוימים בחיים, אבל עוד לא מצאתי איך לשלב את אותם האידיאלים בצורה קבועה ונכונה יחד עם חיי המעשה. עוקב ומצטרף לחיפוש..

למי שמכיר ולמי שלא - לקראת נישואין וזוגיות

שהפסוק מדבר דווקא על האיש. האישה עדיין קשורה להורים שלה באופן יותר עמוק מאשר האיש אחרי הנישואין.

ישנן הרבה תפיסות שיטחיות בהמון. ממליץ לך לא להתרגש מזה ולא לתת לזה להוריד לך את הבטחון. זה כלום ושום דבר.

דברתי עם משהי באתר ברגע שהגענו לזה שעשיתי שירות לאומי במקום צבא היא עשתה אחורה פנה.
אני בטוח שעוד הרבה סיננו אותי בגלל זה.

כלומר מבחינתי זה לא משהו שמעיד על חיבור, אבל בחיים לא עשיתי את זה.

חשבתי שהיא שאלה מה עשיתם עם התמונה הראשונה...

לא רוצה להכניס לעצמי ולאחרים ציפיות עד שלא סגור.   

מה גם שלדעתי רוח חכמים לא הייתה נוחה מדבר כזה...

כי בתקופה של הפגישות אמורה להיות צניעות וקצת הרחקה (לא מדבר על מחמאות שמותרות)

אחרי הכל הם לא מותרים אחד לשני וזה יותר בירור התאמה.  וזה נראה לי כמו קירבה מיותרת.

לדוגמא, פסקו שלא להסתכל סתם על הבחורה אחרי שברור שיש מציאת חן. אז תמונה ביחד?!

ואולי אני טועה בכלל

אבל נראה לי שבהתחלה זה לא לעניין. 

תבדוק לנו את העניין...

אז לא.

היה לי קשר מאכזב עם בחור שבשלב מאוד מתקדם גיליתי שהוא מספר כל מה שאני מספרת לו כולל הדברים הכי אישיים לחברים שלו. שבר אותי. ולהוסיף לזה גם תמונה?לא, תודה.

(אני יודעת שהרוב לא עושים את זה בד"כ)

אבל אחרי שמחליטים שהולכים על זה -

אז כבר ממש בכיף כמה שרק רוצים..

אבל כל שנה אני משחררת וכל שנה אותו דבר... אולי אני צריכה לעשות משהו... אבל אין בי כוחות 

לעשות דברים שעושים לי טוב 

כתבת בדבריך 2 נקודות:

1) עצבות באלול, נקיפות מצפון

2) יאוש, למה שאקבל ישועות בשנה הבאה?

ראיתי ש@ultracrepidam כתב דברים נפלאים שעונים בעיקר לנקודה השניה

תוספת לדבריו:

מומלץ ללמוד בקביעות בספר מוסר שמשמח אותך ומזכיר לך כל הזמן את הדברים הניפלאים שהוא כתב מכל מיני הבטים נוספים, ככה שלא תשכחי עם הזמן ותמיד תתחזקי את דבריו המחזקים

וכן להקפיד בכל יום (רצוי לקבוע לזה זמן ביום, נניח לפני השינה/באוטובוס לעבודה וכד') להודות לה' על:

1) 5 אנשים סביבך: נהג אוטובוס שלא ברח, חברה שהקשיבה לך היום...

2) 5 דברים רוחניים: נולדת בבית שומר מצוות, יש לך לב מלא רגש ככה שאת יכולה לחוש קרבת ה', את גרה בארץ....

3) 5 דברים גשמיים: מיטה נוחה, בגד שמחמיא לך, כישון מסוים, אפליקציה חדשה שגילית...

ובסיום אפשר גם לבקש על הלאה, מה שעדיין אין

וכעת אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה:

חודש אלול הוא זמן לחזרה בתשובה ולחשבון הנפש, "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו"

יש דעות בפוסקים שמצוות חזרה בתשובה ביו"כ היא חובה גמורה כמו מצוות מצה בפסח וסוכה בסוכות

א-ב-ל-

בניגוד לרמת ההבנה שלנו בבית הספר הרי שכל העסק הזה הוא שמח ופשוט מאוד מאוד

אין מקום כלל ליסורי מצפון שלא יובלו לשום מקום, זוהי מצווה מהתורה וככזו יש לה הלכות פשוטות שצריך לקיים וזהו

"כי המצוה הזאת... לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד"

זוהי מצוות תשובה, כלומר שה' בעצמו מעיד בתורה שקל מאוד לחזור בתשובה (יותר קל מלנקות לפסח, יותר קל להמנע מלשון הרע)

איך יתכן? הרי בהלכות תשובה כותב שחזרה בתשובה היא "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"?

זה ממש קשה להגיע לדרגה כזו!

אלא הכוונה שברגע החזרה בתשובה, בזמן החרטה והווידוי, אדם יהיה במצב שהוא כ"כ מתחרט שלפי תחושתו וצערו כרגע לא ישוב לזה החטא לעולם

כמו אדם שהשקיע כסף בעיסקה כושלת, ברגע ההפסד הוא חש חרטה עמוקה כזו שהוא אכן בטוח שלא יחזור על טעות זו לעולם (ויתכן מאוד שאחרי שעוצמת הצער וההפסד יפחתו עם החיים, הוא ישכח ויחזור)

ראיה לדברים אלו: בגמרא כתוב שאדם שמקדש אישה עם תנאי שקרי - הקידושין לא חלים, אבל אם הוא אומר תנאי "על מנת שאני צדיק" הקידושין חלים, גם אם הוא רשע

היתכן? כן! כיון שדי ברגע אחד של חרטה בשעה שאמר את הדברים כדי שיהיה צדיק תמים ודברי התנאי אמת

אבל זה נשמע כמו בדיחה, נבכה קצת ברגע התרגשות בראש השנה והכל יעבור?

ברור שלא! חייבים קבלה לעתיד, כזו שתצמיד ותעגן את הרגש הריגעי, הכן והחולף לדבר מוצק שלא מתפוגג בנסיבות החיים

וזו הסיבה שנפסק להלכה שקבלה לעתיד היא חלק משלבי התשובה כמו חרטה ווידוי

אבל אני מלאה בכ"כ הרבה טעויות? איך אשוב?

ר' ישראל מסלנט הקל על דורותינו החלושים וקבע שדי לנו ב"תשובה בבחינות הקלות"

כלומר קבלה לעתיד רק על חלק קטן מכלל עוונותינו נחשב ששבנו בתשובה שלמה (כמובן שנתשתדל להתחרט ונתוודא על הכל, אבל קבלה לעתיד על הכל פשוט לא מעשי)

מה זה חלק קטן?

1) עברה יחסית קלה מכלל העברות שלנו, קלה הכוונה לא בחומרתה כלפי שמים אלא כמה קל לנו להמנע ממנה

2) על חלק קטן מכלל העברה

אז מה למעשה?

את יושבת עם עט ודף וכותבת את כל מה שאת לא בסדר בו (בלי נקיפות, בלי עצבות (זהירות, זו עברה בפני עצמה!)

ברכות לא בכוונה, לשון הרע, בורר בשבת....

את עוברת על הרשימה ובוחרת דבר אחד שהכי קל לך להמנע ממנו

נניח שבחרת כוונה בברכות

עכשיו את צריכה לבחור חלק קטן מחטא זה ולקבל על עצמך להקפיד בו

למשל להתחיל לברך אשר יצר בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה

עכשיו את מתבוננת חזק בקבלה זו, אולי היא קצת מדי גדולה עבורך

למשל כשאת בקניון לבד, קצת מתבישת לברך בקול רם

אז את מקטינה עוד ומחליטה לברך אשר יצר בקול רק כשאת בבית או עם מכר

כעת כדאי לכתוב את הקבלה בפתק ולשים בארנק

ממולץ לעשות תזכורת פעם בחודש למשך כל השנה כדי לרענן ולוודא שאת אכן עומדת בקבלתך

כעת את חושבת כמה טובות ה נתן לך (את חיה/בריאה/שומעת/רואה/יודעת קרוא וכתוב/חכמה/יפה/הורים טובים/חברות טובות/יש לך בית לגור/את בין יהודים /אין שואה ופוגרומים כמו שהיה רק לפני 2 דורות...)

אפשר אפילו ממש לעשות רשימה בכתב,

הכל כ"כ לא מובן מאיליו, כל דבר שיש לך יש מלא נשים בעולם שאין להם!

ממול הרשימה הזו רשימת העוונות שלך

מיד את מבינה כמה את חייבת לה' הטוב שמנשים אותך כל רגע למרות שהוא לא חייב ועוד מתכנן לך שנה מופלאה וגדושה לתש"פ ואת מתחרטת שעשית את העברות האלו (את לא אמורה לפרוץ בבכי חסר מעצורים או משהו)

ביו"כ את תאמרי ווידוי שזה עוד חלק בתשובה

והרי לך מצוות תשובה כהלכתה

ומה אז?

כתוב לנו על יו"כ "עיצומו של יום מכפר"

יש מחלוקת בפוסקים האם זה רק למי שחזר בתשובה או לכל אדם

בכל מקרה, ברור שהשנה, אחרי שתעשי תשובה כדלעייל, יו"כ יכפר לך

על מה? על כל העברות שלך

במוצאי יו"כ זה את תהיי נקיה בעז"ה מחטא כמו תינוק שנולד (לא רק החטא עליו שבת, אלא כל החטאים כולם)

למה? ככה! כי זו מתנה שנתן לנו ה', יום מחילת עוונות, איפוס חשבונות

כדי שלאחר מותנו, לא נהיה כ"כ מטונפים ביום הדין הגדול והנורא

"לך אכול בשמחה... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"

שימי לב! יש דעה שהעברות נמחקות ככה סתם, גם אם לא עשית כלום, גם אם ישנת כל היו"כ או לא ידעת בכלל שיש דבר כזה!!

ולראיה: ישנם קורבנות שמי שהתחייב עליהם במהלך השנה ולא הספיק להקריבם לפני יו"כ, אינו מקריב אחרי יו"כ, כיון שהחטא כבר התכפר

רק זהירות! יו"כ אינו מכפר לכופר בכפרתו

כלומר מי שלא מאמין שיו"כ אינו מכפר, אכן יו"כ אינו מכפר לו

ובמילים פשוטות, אם אחרי שאת קוראת את דברי את אומרת לעצמך: "אין מצב, זה לא יכול להיות כ"כ פשוט" אז את מסכנת את עצמך באי כפרה ביו"כ

נדמה לי שאחרי שמבינים את הפרקטיקה שנדרשת מאיתנו, אז כל העסק הזה של ימים נוראים נהיה פשוט, לא מפחיד, ובטוח לא עצוב

בדיוק כמו שאין אוירת עצבות בערב פסח (מאמץ, זעה, לחץ זמן יש ויש, אבל לא עצבות), למרות שיש מלאאאאא עבודה לנקות, כיון שלכולנו ברור מה צריך לעשות בערב פסח

ככה צריך להיות גם בחודש אלול

הרבה הצלחה!!

תתחילי מזה, זה מה שיעשה את כל ההבדל

ה' לא צריך לעשות נס כדי לשנות את עולמך, תתעוררי ותשני את עולמך, תתחילי לחיות ולאהוב

תרגישי את האהבה של ה' אליך, תרגישי את הערך העצמי שלך

אני מבין את הכאב. כאב ענק. תחושה של "אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו, אבל אפילו לא מגיע לי לצאת ממנו. אני סובלת, וזה המקום שבו אני נמצאת. אין לי אפילו כח להתפלל או לבקש, וגם אם כן - למה שזה יעזור".

אבל יש גם צד שני. אציג אותו כמו שאני חווה אותו. אם תרצי להצטרף לתחושות האלה וזה יהיה טוב לך, זאת הסיבה שכתבתי.

החיים שלך, עם כל הכאב שבהם, מלאים גם בהמון טוב. את רוצה זוגיות כדי לחלוק את הטוב הזה עם עוד מישהו - לחלוק באופן שיהיה יותר מהטוב הזה, לא פחות. את חיה את החיים שלך, ואת מחוברת אליהם. 

וכל מה שאת צריכה כדי שהטוב הזה יהיה שלם, זאת לא ישועה. זה לא להפוך את המצב שלך מ"רע" ל"טוב". זה לקחת את הטוב ולהצעיד אותו ואותך עוד כמה צעדים קדימה, למקום שאת רוצה. שאת כל ההכנה שעשית לקראת זוגיות, תהיה לך הזדמנות לממש. שאת כל מה שלמדת ואת שואפת אליו, יהיה לך מקום גם לחיות אותו. 

את אפילו לא צריכה לבקש את זה מה'. את יכולה, והוא יקשיב. ואולי הוא יענה, שהוא שלח המון מלאכים לעזור לך. וכל מה שאת צריכה לעשות זה לקבל אותם כמלאכים.

דוד המלך הלך עם שארית אנשיו, אחרי שבנו מרד בו. בא שמעי בן גרא וקילל. אנשי דוד אמרו "יש פה אדם רע, נהרוג אותו". דוד עצמו אמר "יש פה שליח ה', אדם שה' אמר לו קלל - אם ה' ירצה בי, הוא יחזיר אותי הביתה". אז דוד ראה מולו רק שליחים של הקב"ה. חונה מלאך ה' סביב ליראיו - זה אותו דבר שחונה סביב לאנשים אחרים, אבל כשהם יראי ה', הוא מלאך והם מקשיבים לו. כשה' שולח אלינו משהו, הוא רוצה שנשתמש בו כדי להתגבר ולגדול.

וגם חודש אלול, לא בא לדרוש מאיתנו את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות. הוא בא להזכיר לנו שיש דברים שאנחנו כן מסוגלים לעשות.

ה' ברא אותנו כדי להיטיב לנו. אם הוא לא היה מיטיב לנו, לא היה טעם שנהיה קיימים בכלל. זאת הסיבה שאני לא יכול לכעוס עליו. לא בגלל שאני אוהב את כל מה שהוא נתן לי. פשוט בגלל שזה מי שאני. הוא ברא אותי, והוא נתן לי תכונות טובות וטובות פחות, וזרק אותי לתוך העולם כדי שאתמודד ואעשה את עצמי למי שאני. כדי שאני אהיה חתום על היצירה של עצמי. ולכן אני חייב לעבור תהליך, שחייב לכלול כאב או חסרון. לפחות כאב של שאיפה להגיע גבוה יותר. 

ולכן השאלה שלי בחודש אלול היא לא "מה אני צריך לעשות" אלא "מה אני יכול לעשות". ואני מנסה, ועושה, ומנסה לחוש את קרבת ה' (שזה בעצם אומר, לגרום לזה שגם מערכת הרגשות שלי תשתתף בעבודת ה'). לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות. כי יש דברים שכנראה אני אמור לעשות בשנה הבאה.

ולגבי "למה שבשנה הבאה זה ישתנה" - כי זה צריך. זה המסלול. זה התהליך. כמו שילד לא יודע ללכת ואחר כך הוא כן. לא יודע לקרוא ואחר כך הוא כן. אנחנו פה בשביל היעד. לכל היותר, השאלה היא מתי - אם בשנה הזאת או בשנה הבאה. וזה תלוי הרבה בהתקדמות שלנו.

ומשהו ששמעתי פעם - כל ראש השנה, הקב"ה גוזר עלינו שנה של חיים טובים. מבחינתו, זאת השקעה. הוא מקבל ריבית על ההשקעה הזאת. בדיוק כמו שכשהוא ברא אותנו הוא נתן לנו חיים, כך בכל שנה - הוא נותן לנו שנה ומצפה מאיתנו לעשות דברים שיצדיקו את השנה הזאת. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחיות את השנה. המעשים שלנו יכולים להיות בקשה לצמיחה והתקדמות.

ואז - אין דבר כזה "לא ראוי" השאלה אם את מסוגלת בשנה הבאה לעשות את מה שהצדיק את קיומך השנה. אני בטוח שאת מסוגלת, לפחות מנקודת המבט הזאת. באיזה שהוא מקום לומר - "רבונו של עולם, אני רוצה להיות במקום הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו. תן לי לצמוח, תן לי לגדול, תן לי לעשות".

אל תתני לחיים "לקרות". תהיי חלק מהם. כשדברים "קורים", הם יכולים לכאוב. כשאנחנו עושים אותם, הרבה פחות.

אלה היו המחשבות שלי בעקבות מה שכתבת - דברים שעם הבסיס שלהם אני עצמי מתמודד (במובן - "זה קורה לי") לפעמים, אבל זאת הדרך שבה אני מתמודד (במובן "מה אני עושה") איתם

מקווה שהקלתי על התחושות שלך.

המון הצלחה, ותהיי בטוחה שאת ראויה. ראויה להמון טוב. יותר ממה שאת מסוגלת לצפות. ראויה כי את טובה באמת, ראויה כי אכפת לך ואת רוצה באמת לגדול, לחיות, להיות, ולעשות טוב. בהצלחה.

אין ישועה גדולה יותר מאדם שעובד את ה' בשמחה.

תהיי בשמחה הישועה באה.

הישועה אוהבת ליכנס באדם שמח . כמו כלי יציב, אם הכלי מפורק לאן הישועה תכנס? 

חוצמזה את עוד צעירה  עד 120 שנה עבודת ה' וישועות רבות.

אין יאוש, היאוש כמו יתוש כול הזמן מטריד.

בהצלחה ותהיי מה שאת לאט לאט ובטוח...

ושמחה ב"ה שבזכות התגובות שלכם אולי עוד קוראים יתחזקו.

דיברתי אתמול עם רבנית שהצליחה קצת לחזק אותי ב"ה. 

מקווה בע"ה שנצליח לנצל את חודש אלול בצורה המרבית.

שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה

נותן הרבה דלק לבן אדם.

מצבך טוב יותר מהרבה אנשים שפשוט הפכו לאדישים.

אני מאמינה זה שכל דבר מגיע בדיוק בזמן המתאים. לפעמים יש עיכובים שאנחנו בטוחים שזה הדבר הרע ביותר, אבל כשמגיעים לדבר מבינים למה....

דיברתי קצת עם ה', ב"ה ביום למחרת זכיתי לישועה בנושא מסויים.

מקווה בע"ה להמשיך ולא להתייאש.

למה מגיע לך ישועה? כי ה' מאמין בך. גם כשכועסים עליו הוא מאמין בנו.

שמעתי בשם הרב נתנאל אלישיב שאמר ככה: בימים ששנאתי את עצמי גם לא אהבתי את ה'.

יש לנו נטייה כזו, שכשקשה לנו מאוד אז הכל קצת מצטמק ונהיה חשוך. לכאורה ה' מתרחק גם כן.

לפעמים פתרונות צפים מאליהם, לפעמים צריך חבר או מישהו מקצועי, לפעמים זה פשוט נהיה קל.

להמשיך לחפש, להמשיך להתעקש - וגם זה בעצמו סיבה לישועה. אם את ממשיכה לקחת את עצמך בידיים

אז ברור שמגיע לך שפע של טוב, ולפעמים גם כמה דחיפות..

זה כמו סדנא לביצוע עצמי של הרב יהושע שפירא ואשתו הרבנית.

קובץ מלא אור חיובי, אופטימי, וגם פרקטי. שווה להציץ

20190911214722.pdf

וגם ה' אוהב אותך. אני מבין אותך וגם הרבה כמוני שהיו במצבך. אני מבין את התסכול ועד כמה קשה הוא. ה' רוצה להטיב לך ותזכרי שהוא עושה תמיד עמנו דברים טובים, נכונים וצודקים. ה' רוצה להושיע אותנו אבל איננו נכנס היכן לא רוצים שהוא יכנס. פשוט נכנעים בפניו ולא מפריעים לו להושיע אותנו. עושים מה שמוטל עלינו ולא מנסים לשלוט על התוצאות - זה התחום ואחראות שלו. הוא זה שבוחן כליות ולב ויודע מי ומה מתאים לנו. בעבר טעיתי בחושבי אם עשיתי כך וכך מצוות אז חייב להיות לי שכר כזה או כזה. ה' אינו סנטה קלאוס שממלא משאלותנו אלא הוא דואג לטובתנו. ה' גם אינו רודן שעל כל טעות קטנה מעניש קשה. הוא אוהב אותנו, חפץ בטובתנו וצמיחתנו ויש לו ציפיות ותפקידים עבורנו. גישה הנכונה בעיני היא לעשות מה שדרוש וסביר בלי לצפות לתוצאות ולמסור לה' תוצאות ולהתפלל לכח לקבל את הנהגתו בלי עוררין. ברגעים הקשים אפשר גם להתפלל לנצל את הקשיים ורע לכאורה לגדילה וצמיחה רוחנית. הרי שום דבר בעולמו של ה' לא קורה בטעות וחשוב להפנים שהוא תמיד עמנו, גם כשיש לנו קשיים.

שאלת מה כבר ישנה השנה - העולם הסובב אותנו לא ישתנה, חשוב לשנות את הגישה שלנו ולקבל את המציאות והחיים לפי התנאים של ה'.

שנה טובה והרבה ישועות

מה שאת תחליטי שהוא חשוב ומשמעותי. מידות תואמות, שאיפות משותפות... אולי מראה חיצוני בכלל?

אף אחד לא נראה לי יוכל לקבוע בשבילך מה 'חשוב'. תחשבי שאם את מקימה בית - מה הדבר הכי חשוב שיהיה בו? זה בירור שלוקח חיים שלמים. את כמובן יכולה להעזר בדמויות חינוכיות וכולי אבל בסוף את תחליטי. 

ובכל זאת, שמעתי חבר שהגדיר את זה ממש טוב - שיש שני דברים שצריך לבחון 1. האם טוב לך איתו? 2. האם את רואה אותו אבא לילדים שלך? (לא חייבים לדעת לענות על השאלה השנייה לפרטי פרטים אחרי 3 פגישות)

אפשרויות להעמיק את הקשר - לצבור חוויות משותפת בפגישות ולא רק לדבר - טיול, לימוד משותף וכו' (כל מה שיכול להעלות, אולי יש דברים שאכן יותר מתאימים לקשר יותר מתקדם). אפשר כמו כן להעמיק בנושא שיחה.

חשוב מאוד מאוד שלא תנסי להאלץ את עצמך לפתח רגש. רגש זה דבר טבעי שמתעורר ע"י דברים כאלה ואחרים אבל אסור שזה יהיה מאולץ. אחרי כל קשר מאולץ תבוא כפה מצלצלת לשני הצדדים. תמשיכי להיות טבעית וזורמת. כמובן שכדאי מאוד לנסות להעמיק את הקשר ע"י דברים כאלה ואחרים, אבל לא לצפות ממך להיות במקום שאת לא נמצאת בו. בנושא הזה תהי סבלנית ותני לזמן לעשות את שלו.

לענ"ד כדאי לפעמים לשאול שאלות יותר 'מבררות' את הצד השני, אבל היא העיקר זאת הזרימה ולא השאלות. רק ע"י זרימה טבעית אפשר לבנות קשר.

את שמה לב לפער שקיים בינך לבינו בתיאום ציפיות כרגע וזה ממש טוב שאת שמה לב לזה. מאוד כדאי לעשות 'שיקוף' איתו על הקשר מצידך ולהגיד איפה את נמצאת ביחס אילו באופן ברור. כדי שהוא לא יחשוב שאת נמצאת באותו מקום ואז יתנהג כלפיך בהתאם וזה יביא לחוסר נעימות (מה שיכול מאוד לתקוע את הקשר). גם אם זה יכול להיות קצת לא נעים, זה יכול לחסוך המון חוסר נעימות בהמשך וגם זה נותן סיכוי לכך שהקשר ימשיך (חוסר תיאום זה דבר שהכי פוגע בקשר). כדאי לעשות זאת יפה, לא לעשות דרמות אבל להגיד את הדברים באופן יפה וברור.

בהצלחה!!

ב"ה

מה חשוב לך בבן זוג?

אם חברה הייתה שואלת את השאלה הזו, מה היית עונה לה? שבי ותכתבי לחברה דמיונית כל מה שחשוב בבן זוג. תגלי בתוכך תשובות מדהימות.

ובבקשה אל תבואי לפגישות בלחקור. זה מיינדסט שעלול לשים אותך בביקורתיות, ובשליליות.

תרגיל בהעמקה: תחשבי על סיפור כלשהוא עלייך או משהו שקרה לך. ספרי אותו בפשטות. 

עכשיו ספרי אותו שוב יותר לעומק.

ושוב, אפילו יותר לעומק, בפתיחות טוטאלית. שקיפות. 

את לבד תביני מה נקרא אצלך עומק של שיתוף.

ועוד דבר שמעמיק ומקרב, לברר את הקשר ביניכם. להעלות את ההתלבטויות. לתת פידבק אחד לשנייה. 

ה' יצליח דרכך!

058-6510001. בהצלחה!!!

שמלמד בישיבה...

אני התאכזבתי ממנו דווקא..יכול להיות שלא העמקתי מספיק.

אני בלי קשר ממש אוהב את הספרים של בעלה הי''ד, בעיקר את הפירוש שלו למסילת ישרים (לקוקניקים שביננו... )

"פרקי חינוך מתוך אמונה" (וצניעות)

גם אני מאוד אוהב לקרוא ולשמוע על חינוך, 

יש את הסיפור המפורסם על הסייטפלר שבאו אליו זוג בהיריון ראשון ושאלו אותו איך כדאי לחנך את הילד שיוולד, הוא ענה להם שהם פיספסו כבר את הרכבת...

צריך להשקיע וללמוד את זה, תודה על ההמלצה, אקרא בלי נדר בהזדמנות 

עצם האמירה שלך "את לא מקבלת אותי כמו שאני" היא אמירה מאוד חמורה גם מבחינתך ובטח שמבחינתה.

ת'אמת, הדיון הוא לא אם היא 'מקבלת' או 'לא מקבלת'. הדיון העיקרי שנראה לי קיים פה הוא התחושה שלך.

ואם זה אכן הדיון - השאלה מאיפה באה התחושה שלך ומה עושים איתה. 

אתה יכול לשתף אותה שיש לך תחושה רעה כשהיא מגיבה לך באופן X מתי שאתה עושה Y.

אתה יכול לבקש ממנה עזרה לנסות לשפר את התחושה שלך או לחשוב מאיפה זה נובע.

אולי התחושה שלך אכן מבוססת על דברים נכונים ואולי זה מבוסס על דברים פסיכולוגים שקיימים אצלך ולא קשור בהכרח אצלה.

בקיצור - אם הדיון יעבור מלהיות עליה - אם היא מקבלת אותך או לא מקבלת אותך לתחושות שלך בקשר - הדיון יהיה הרבה יותר קל לניהול וגם הרבה יותר ענייני ומועיל. (בין אם היא מקבלת אותך בין אם היא אכן לא מקבלת אותך)

בהצלחה!

מי שרוצה מוזמנת לכתוב לי מסר אישי ואתן לה

למה אתה קורא 'אידיאלים' ולמה אתה קורא 'לעשות רצון ה''.

לעשות רצון ' זה נשמע מאוד אידיאליסטי. גם אם לא מתאים לך להתנדב כל שנייה

בע"ה אתה תמצא מישהי פחות מדומיינת,

שפשוט תתאהב בתום ובצדקות שלך

(אני ממש חייכתי לקרוא אותך עכשיו).

בהצלחה אח יקר!

ו... הזכרת לי מלבי"ם נפלא (ובאלול הוא עוד יותר מתוק):

" 'לך אמר לבי',

ר"ל הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים,

הצלה מהאויב וכדומה,

הלא "לבי" כבר "אמר לך" את עיקר בקשתי,

לבי אמר לך, כי ""בקשו פני את פניך ה'"", זאת "אבקש",

רק "זאת אבקש" והיא עיקר בקשתי "שפני יבקשו את פניך",

שפני לא יבקשו שום דבר רק השגת פניך,

שהוא הדבקות וההשגה של פני ה',

והיא כל מגמתי" (תהלים כז, ח).

אל תשללי.

מתאים גם לנשואות!!

מי שאני דיברתי עליו, הוא באמת נעים.

אחד קוּל כזה.. שיש בו גם חמימות.

עוצמתי, אבל ממש לא משדר שהוא מעל כולם.

אגב, לדעתי הוא צריך להיות עכשיו באזור ה24-25, משהו כזה.

אותך לטיבי!

שמאשים את כולם שהם גָּזענים..

זאת אחריות שלה

יש שדכניות שאני שולח להן הודעות בעיקר באמצע הלילה (12-1)

התראיינתי לשדכנית לא מזמן בשעה עשר בבית שלה

אנשים מנהלים את הבית שלהם בהרבה צורות שונות, אי אפשר להתחשב יותר מדי

(את יכולה לכתוב מה את מחפשת, אולי פה ידעו לעזור)

זה צעד כל כך לא מקובל בחברה שלי.

אוף. 

קודם כל כל הכבוד על התובנה (מניח שזה לא פשוט במקום שאת באה ממנו) ועל היוזמה.

שלוש עצות (שלצערי אני בעצמי לא מיישם, אבל נראות לי נכונות) :

א. להתמקד בתכלית ובמה שעשוי לצאת מהפעולה שדורשת אומץ ופחות בחוסר הנעימות או כל מחשבה מרתיעה אחרת לגבי התהליך עצמו.

ב. לפעול בזריזות ובלי הרבה מחשבה (כמובן אחרי שכבר החלטת בשכל שזה הדבר הנכון), כמו שלמשוך פלסטר עדיף במהירות בלי לחשוב על הכאב.

ג. לשתף מישהו בתהליך, שיעזור לך ויעודד אותך (ואפילו יחייב אותך) להתקדם בצעדים המעשיים. בד''כ עצם השיתוף כבר מוריד חלק גדול מהפחדים והחששות.

נקודה נוספת:

לגבי ההגדרה שלך, שלדברייך לא תואמת הגדרה של אף שדכנית/אתר/פורום:

א. היא ברורה לך מספיק? את יודעת מה את מחפשת (ומה את לא)?

זה בסדר גם אם ההגדרות לא ברורות ב100%, אבל אז הן גם לאו דווקא מוחלטות ו''לגמרי משהו אחר'' כמו שהן נראות, למעשה רק בגלל שהן לא מוגדרות כמו ההגדרות הסטנדרטיות (יצא משפט קצת מבולגן, מקווה שמובן בכל זאת).

ב. אולי את צריכה לתת קצת יותר אמון באנשים שיוכלו להבין אותך, גם אם הם עצמם לא עונים על ההגדרה. ואולי אם תנסי תגלי שדווקא כן קיימים אנשים שעונים להגדרות שלך (אולי עם ניואנסים כאלו ואחרים) גם במקומות שלא ציפית.

בהצלחה!

לגבי ה"נקודה נוספת"

האמת את א' לא ממש הבנתי.

ההגדרות שלי ממש ברורות לי וממש מוגדרות לי. רק שהן לא עונות על שום כותרת סטנדרטית. זה נורא ספציפי ואולי לא קיים.

ולגבי ב', צודק. אבל זה דורש לעשות סוויץ בראש לפתוח ולשחרררררררררררררררר.

וכבר מפחדת לשחרר. 

נניח ביחס להשקפה:

יש מישהו שיודע שהוא לא ממש ציוני, אבל גם לא לא - הוא לא יודע להגדיר מה כן אבל הוא מרגיש איפשהו בין דת''ל לחרדי.

ויש מישהו שממש ברור לו למה הוא לא ציוני ובמה בדיוק הוא לא ציוני (לא אפרט אבל תדמיינו שכתבתי כאן נאום ארוך ), ומצד שני הוא מכיר בתהליך הגאולי ומבין שיש דברים וערכים חיוביים במדינה ורואה את עצמו מחוייב להיות חלק (בדברים מסוימים ומוגדרים) בתהליך הזה.

או ביחס לרמה דתית:

יש מישהו שמרגיש מצד אחד דוס - רוצה קדושה וחיי תורה וכו', ומצד שני רוצה חיים נחמדים ולא מחוייבים עם פעם נפילה פה ופעם חוסר הקפדה שם - ובשורה התחתונה לא כל כך ברור לו איפה הוא.

ויש מישהו שברור לו שהוא רוצה לקבוע עתים ולהקפיד על ההלכה ברמה מסוימת ועל פי השקפה מסוימת, אבל הוא גם יודע שהוא לא מתכוון להיות אברך עד 120 ואת ההשקפה ההלכתית והתורנית שלו הוא שואב מבתי מדרש יותר 'מאוזנים' (הגדרה לא מוצלחת אבל כנ''ל - לא אפרט אבל תדמיינו שכתבתי כאן נאום ארוך ), ואפילו יודע לומר שיש דברים שהוא מתפשר עליהם (באופן זמני עם שאיפה לתיקון או אפילו בכלל). 

בקיצור - יש הבדל בין לומר "אני לא עומד/ת בהגדרות" או "אני מחפש/ת משהו שלא עומד בהגדרות" או "אני מחפש/ת משהו בסגנון של אדם פלוני" לבין לדעת להגדיר מה כן, גם אם בצורה יותר ארוכה ומפורטת מאשר הכותרות הרגילות של ההגדרות.

רק שההגדרה הזאת לא שייכת לאף משבצת. 

או שייכת למשבצת ספציפית מדי, ונדירה מדי.

ולכן זה לא משאיר לי הרבה ברירות אלא לפנות לאנשים בכיוון.

ואני נמצאת באפור.

על גווניו הרבים. 

תסבירי להם בהרחבה, בתקווה שהם באמת יבינו וישדכו לך לפי מה שאת מחפשת ולא לפי משבצת ה"לא מגודר" או משבצת ה"לא בתלם".

מכיר שדכנים שיש להם סבלנות להקשיב להסברים מורחבים?

לא יצא לי להכיר כאלה.

יש להם פחות או יותר רשימה עם צ'ק ליסט ואתה צריך לבחור את מה שמגדיר אותך.

ואם אין משבצת כזאת,אכלת אותה.

שלא יצא לי להכיר שדכנים בכלל, אבל גם אותם לא הייתי מכליל ומכניס למשבצת שכזו.

בדיוק ראיתי תגובה רלוונטית - בתור בת של שדכנית.

ומהיכרות אישית איתו (בתחומים אחרים) - @אלעד אמנם מתעסק בשידוכים שלא באופן מקצועי, אבל הוא בהחלט קשוב.

אז כנראה שיש כאלה, רק צריך למצוא.

וכיף לך.

באמת.

לא ביקשתי שמות כי אני חושבת שהשדכניות שתציעו כאן עובדות מן הסתם עם הציבור הדתי לאמי.

ואני לא.

ברמה הפרקטית ימל מנהל פה הסברים מאד יפים

מבחינת אומץ -

הרבה אנשים שמבינים מה את עושה ממש יעריכו את ההתנהלות שלך. הבאמת טובים שביניהם יטרחו לומר לך את זה.

ברור לי שיהיו אנשים שלא יבינו אותך, אבל אל תבהלי. את לא צריכה להתבייש. אם מישהו לא זורם איתך - וגם אם כן - תשאלי אם הוא יכול להפנות אותך לעוד מישהו שיכול לעזור.

הקשר האחרון שלי היה כשפניתי לחבר נשוי, שהפנה אותי לאדם שמכיר אנשים, שהפנה אותי למישהו שמתעסק בשידוכים, שפנה למיזם כלשהו, שמישהי שם פנתה אליו והציעה מישהי שקרובת משפחה שלה הכירה לה. וזה היה מצוין. אז אל תפחדי.

מצד שני, היו פעמים שפניתי לכאלה שמתעסקות בשידוכים והמסתעף, והן הציעו הצעות לא קשורות והעבירו ביקורת על ההחלטות שלי (אבל גם הן פרגנו לי על האומץ)

מה שאת כותבת זה לפעול הכי נכון והכי יפה שאפשר. זה מדהים, ואני בטוח שזה יקדם אותך. לפעמים לא בדיוק במסלול שחשבת, אבל בטוח תלמדי דברים חדשים ותהיי יותר ויותר מדויקת.

המון הצלחה ואומץ