פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 511)

אנחנו פשוט נהנות מזה😌

סתם אבל זה עניין של מינונים. אם זה יותר מדי זה באמת בלתי נסבל.

שאת רוצה להעביר ערוץ אין עם מי לדבר (;

שצורחות מג'וק לדוגמא, כמה מזה באמת פחד וכמה כי יותר נחמד להיות עלמה במצוקה ושמישהו אחר יעלים את הדבר המגעיל הזה;)

אותי זה מפחיד לא בכאילו ולא אולי .. זה מגעיל רצח
עכביש פחות מפחיד אותי
אז למה בנות צורחות באולפנה שיש ג'וק?
איזה גבר בדיוק יציל אותם?

דיברתי על עצמי.
(למרות שמכירה לא מעט כאלה)

חח ברור שיש קטע כזה.

רואים את זה הכי טוב בגיל הקטן יותר שם כל הדרמה זה שיהיה נחמד וישימו לה אלי

זה שעוד לא התבגרתי.

😝

ניראלך שמעניינים אותי בנים כדי שאני יצעק בשבילם על כל ג'וק שאני רואה?!

יש בנות הזויות שצועקות/צוחקות בקול/עושות שטויות... הכל בשביל לקבל יחס מבנים.
אבל זה ביכללללללללל לא כולם.

הוא אמר דרמה בכללי.

לא יודעת, אבל לא אני ולא חברות שלי דרמטיות, לא מכירה קטע כזה.

ודרמיות זה לא כיף.

אמא שלי לוכדת רצינית😎
רק קוראים לה והיא עם הכפכף

איזה אמאא💪

ומאז זה רק הלך והתדרדר...😅

שזה רגשות

תתעודד

"הָאוֹמֵר, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. אֶחֱטָא וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר".

הֲיַהֲפֹ֤ךְ כּוּשִׁי֙ עוֹר֔וֹ וְנָמֵ֖ר חֲבַרְבֻּרֹתָ֑יו גַּם־אַתֶּם֙ תּוּכְל֣וּ לְהֵיטִ֔יב לִמֻּדֵ֖י הָרֵֽעַ: (ירמיהו פרק יג פסוק כג)


היכול שדכן לספר את האמת, את כל האמת ורק את האמת?

אני בטוח שהם מגיעים עם המון זכויות

גם משודכים צריכים לעשות תשובה.

משודכים הם לא רק קורבנות של שדכנים.

וגם מי שדנים אותם לכף חובה/ מדברים עליהם לשון הרע

לא רק הם כל אחד..

והם צריכים לחזור בתשובה
אם את מדברת על התפקיד שלהם גם כן, לפעמים הם לוחצים או פחות משקיעים. אבל זה בינהם לבין עצמם... ולנו אסור להתערב

האם יש סיכוי שבחור אחד שפגע בי מאוד יתקשר לבקש סליחה.

ועוד יותר תהיתי לעצמי מה בדיוק אני יענה לו, ואם אני אהיה מסוגלת.
לצערי, התשובה לא היתה בכיוון חיובי. מקווה שאצליח לנצל את החודש שעומד לפני..

שאני התקשרתי אל מישהי שנפגעתי ממנה( גם בנים נפגעים ;) ) והסברתי לה מה אני מרגיש.
לאחר מכן היא ביקשה סליחה ואמרה שהיא לא תעשה את זה יותר לאף גבר.
אם באמת נפגעת אחריות גם עלייך להתקשר

אבל חוששת לעשות את זה..

 

גם מהכיוון שאני לא יודעת איך הוא יקבל את זה ומאיפה זה יפול עליו.

 

וגם מהכיוון שלי, חושבת שיהיה לי קשה לעשות את זה בלי לערב דברים שלא קשורים אלי אישית ופחות רלוונטים לבנות הבאות שיפגש איתן..

 

(וזה לא מפתיע שבנים נפגעים, לא חשבתי שאתם מלאכים)

שהוא אפילו לא ינסה, כי אם הוא ינסה יש סיכוי שהוא יעמיד אותך במצב לא נעים...

 

הוא לא יכול לדעת אם את כרגע במצב שתרצי שהוא יתקשר או לא.

 

ולכן חברים וחברות, בבקשה, תסלחו למי שנפרדתם מהם או שנפרדו מכם. ואם אתם עדיין כועסים עליהם, תגידו להם את זה. בבקשה. 

 

לי אישית קרו שני מקרים של בנות שכנראה נעלבו ממני. אני לא יכול לדעת עד כמה. עם אחת הצלחתי להתנצל דרך צד ג, והיא אמרה שהיא סלחה לי כבר אז. אשרי המאמין. העלבון של השניה אכל לי את הלב הרבה זמן.

אז בבקשה, תסלחו. אם אתם חושבים/אתן חושבות שהצד השני קלט את העלבון, אז אפילו ליצור קשר ולהגיד "סלחתי"

זה פשוט לפעמים קצת גדול עלינו..

 

אני דווקא חושבת שהוא לא ינסה, כי אני תוהה לעצמי אם הוא הבין את המורכבות של מה שעשה.

אין לי בעיה עם העובדה שחתך. פשוט איך שעשה את זה.

 

אני ממש לא מתכוונת להתקשר להגיד לו את זה, מכמה סיבות.

 

דווקא מה שמפריע לי בסיפור, זה שנראה לי שהוא פשוט לא קלט עד כמה נעלבתי ונפגעתי.

ולכן, גם מניחה שלא יטרח לבקש סליחה.

 

ובדיוק הסיבה שהוא יכול לא להתקשר יכולה להיות גם מהצד השני.

 

ולגבי הבקשה שלך, התשובה לכאן נמצאת פה סליחה? - לקראת נישואין וזוגיות

 

זה כנראה תהליך קצת יותר ארוך, שיקח לו זמן.

שלום צד ג' אתה יכול למסור לבחור ההוא שיצאתי איתו שממש נפגעתי ממה שהוא עשה, ועד היום ממש קשה לי לסלוח לו, למרות שאני ממש רוצה..

 

מה זה יתן לנו?

 

 

וחוץ מזה, הצדדי ג' שקיימים זה לא אנשים שאני יגיד להם את זה.

(לתפיסתי. אם הכוונה היתה למשהו אחר אשמח להחכים)

 

זאת הדרך שלך להגיד לבחור "פגעת בי". לתת לו הזדמנות להבין שהוא לא היה בסדר ושהוא צריך לעשות מה שהוא יכול כדי לפייס. אם את חושבת שאין מה לעשות, והוא את שלו עשה, אז באמת אין טעם, ותשקיעי רק בתחום שלך

יעזור לי. אולי לבחורות הבאות שיצא איתן..

כרגע, חוששת שזה יפתח יותר מידי נקודות רגישות אצלי ללא תועלת. אז מתמקדת בתחום שלי.

מתפללת שגם הוא עבר תהליכים ולמד מהם ולא יהיו בחורות נוספות שיפגעו.

"לפני עיוור לא תיתן מכשול" בן אדם שפוגע בחבירו אין יום כיפור מוחל לו! .
התורה מחייבת את הנפגע להגיד לפוגע:"פגעתי בי"
אני רוצה לסלוח לך אבל תבקש סליחה.
צד ג זה יכול להיות שדכן.
וחוזר הדתיים השלובים גמר אמרנו ?;)

ברמב"ם הל' דעות ו, ו :"כשיחטא איש לאיש, לא יִשְׂטְמֶנּוּ וישתוק, כמו שנאמר ברשעים: וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן. אלא מצווה עליו להודיעו ולומר לו: למה עשית לי כך וכך, ולמה חטאת לי בדבר פלוני, שנאמר: הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך שימחול..."

ואם אני מצליחה לסלוח לו בעצמי?

מה שאסור זה לשנוא מישהו בלב

 

אם את כאובה או פגועה מדבר שהוא עשה, הכאב הוא לגיטימי

 

יש מצבים שבהם לא חייבים לסלוח, ברובם כן צריך לאפשר למי שכועסים עליו לבקש סליחה (ועקרונית צריך לסלוח לפחות ברמה מסוימת. ברור שלא כל אדם מסוגל, אבל הדרישה של חז"ל היא די רצינית)

 

אם את סולחת לו בלי לדבר איתו זה בסדר גמור

 

אם את רוצה פירוט של ההלכות, יש בשו"ע אורח חיים/משנה ברורה סימן תרו, וברמב"ם הלכות דעות כמו שציינו למעלה בצורה מפורטת יותר

 

ובאופן כללי, בכל הלכה בין אדם לחברו, אם קיום ההלכה יגרום יותר נזק מתועלת, כדאי לשאול רב או לפחות מישהו שמבין בהלכה לגבי פתרונות חלופיים, הרבה פעמים יש. בדיוק כמו שבהלכות שבין אדם למקום, כשקשה לקיים שואלים רב אם יש היתר לנהוג אחרת - בהלכות בין אדם לחברו, שזה נוגע לאנשים אחרים ולא רק לנו, זה יכול להיות חשוב הרבה יותר

 

 

וממילא גם הסליחה תתאפשר

 

ואמנם הרבה פעמים קשה לצד אחד להבין למה - או בכלל ש - הצד השני נפגע (קרה גם לי בשתי הפעמים שפגעתי. אחרת כמובן לא הייתי עושה כך.) נראה לי שזה בעיקר בעיה של בנים להבין את נפשן המורכבת של בנות אבל לא אגלוש למחוזות האלה

שהוא מבין שהיה כאן סיכוי גדול לפגיעה. ואולי כמעט אפסי שלא.

 

כי אם לא, הוא בבעיה עוד יותר גדולה ממה שאני חושבת לעצמי..

 

*וזה לא נרשם ממקום פגוע, זה באמת.

 

אולי, הוא לא מרגיש צורך לבקש סליחה כי הוא ביקש ממני תוך כדי. ואמרתי לו שזה בסדר, והתכוונתי לזה.
אבל זה עדיין לא מספיק בלב שלם.. קשה לי לחזור ולהגיד את זה בכנות שהיתה אז. 

 

אולי מילה יותר טובה זו תמימות. או הלם.

שהוא בבעיה גדולה אם הוא לא מבין...

ומאמין לך שזה ממקום אמיתי ובוגר ולא פגוע ונקמני. זה לגמרי נשמע ככה.

 

לא יודע מה הוא עשה, אבל הרבה דברים שיכולים לגרום לבחורה (שוב, סליחה על ההנחות האלה, אבל זה הסיפור בדרך כלל) להעלב עמוקות - בעיני בחור הם נורמליים, אולי ממש טיפה לא בסדר. וזה בריא ונורמלי. גבר נשוי לומד אילו דברים יעליבו את אשתו (וכמו שחברים נשואים מספרים לי, זה לא דברים שאפשר לצפות מראש...), אשה נשואה תצטרך ללמוד שלפעמים גבר עושה שטויות בלי כוונה רעה. אבל עד שמישהי החליטה שהוא לפחות חומר גלם טוב, אין לו הרבה איך ללמוד את זה.

אז לא בהכרח שהמצב גרוע כל כך מבחינתו. כמובן זה לא מקטין את הפגיעה שלך

ומכירה לצערי מקרוב, משתדלת שזה לא יהיה בצד שלי. אבל חיה בסביבה כזו 

 

אני יכולה להסביר לך בפרטי על מה בדיוק מדובר, ואני ממש לא חושבת שהפגיעה שלי מוגזמת כי אני בת..

 

קצת דורש ממנו אינטלגנציה, אבל היא חייבת להיות קיימת.

זאת הנחה שאנחנו מניחים ולפעמים מתבדים

 

אם לספר לי בפרטי יקל עליך (עצם הסיפור או השיפוט שלי למעשה) - בשמחה. אחרת אינני מוצא סיבה. זאת החוויה שלך, אני יכול להשתתף מרחוק אבל רק עד כמה שזה מועיל לך.

גם כשאני אומר שבנות נעלבות יותר - זה לא אומר שזה לא בסדר. זה כמו שבממוצע בנות נמוכות יותר וזה בסדר. פשוט תופעה, וצריך להתמודד איתה (בדיוק כמו שמתמודדים עם ה"בעיה" שבנות הן נמוכות)

 

לא הבנתי את האמירה "מכירה לצערי מקרוב, משתדלת שלא יהיה בצד שלי, אבל חיה בסביבה כזו" - מתכוונת שאת מכירה את התופעה של בנים שלא לגמרי מבינים בנות ומה פוגע בהן? כשהאינטראקציה היא אינטנסיבית זה כמעט בלתי נמנע. משתדלת להזהר לא להעליב? כמובן, לבנים בממוצע יש סף עלבון גבוה בהרבה (כלומר נעלבים פחות - פחות זה לא אומר בכלל לא, פשוט פחות ;)) "חיה בסביבה" שבנות נעלבות יותר ובנים פחות? כמובן, כמו כולנו

 

בקיצור, אני ממש מבין את האמירות שלך, הן הגיוניות, אל תרגישי שאת מגזימה - את חווה דברים נכון. ציינתי שאת מה שאת חווה כפגיעה עמוקה יכול להיות שהבחור לא יבין כי הוא פחות רגיש לזה (כי הוא גבר), וזה יכול קצת לרכך את עוצמת הפגיעה.

אני לגמרי מבין אותך, את לא צריכה להצדיק את עצמך...

אם את מרגישה שפירוט יעזור לך לפרוק את התחושות, או לקבל פידבק לגבי הרגשות שלך - כמובן את יכולה להסביר יותר, ואם ארגיש שיש לי מה לענות ולהוסיף אעשה כך ברצון

 

בהצלחה. מאחל לך הרבה תחושות חיוביות

 

התכוונתי לומר שאני מכירה מקרוב את השגעונות של בנות, ושאי אפשר לצפות מראש את מה שהם יעלבו ממנו וזה יגיע מהכיוון הכי לא צפוי. וכמה שתתאמץ, זה פשוט לא יעזור לך.

והוספתי, שאני משתדלת לא לעשות את זה (לא יהיה מהצד שלי) אבל בכל זאת, אני חיה בסביבה כזו ומכירה את התופעה..

 

לגבי השאלה שלך על אינטלגנציה, התשובה היא כן. זה פחות מהמינימום שיש לכל אדם, ומלבד זאת, אני מכירה אותו. ויודעת שיש לו.

 

תודה רבה על התשובות המושקעות, עושות לי קצת יותר סדר.

נשמע מפחיד. אני צריך להתחתן עם מישהי כזאת!!!

 

ותודה. כיף לדעת שכתבתי משהו מועיל

כתבתי הרגע שיש בנות שמשתדלות לא להכנס לפינה הזאת.

ואני מבטיחה לך, שאף בת לא עושה את זה מכוונה רעה, זה פשוט קצת לא בשליטתה.

אם תדע ליצור עם אשתך שיח פתוח כמו שצריך, גם אם באותו רגע היא תעלב תוכל לסדר את העניינים וליישר הדורים תוך שעה שעתיים, מקסימום יומיים.

לשדכנים ששידכו שלשה זוגות יש כבר גן עדן מובטח (מצרפים שלשה שלישים, או שזה כל פעם שליש מתוך מה שעדיין לא מובטח?). ימי הרחמים והסליחות הם לאנשים פשוטים כמונו

 

- הדברים נאמרו כבדיחה, אין לראות בהם קשר למציאות -

תלוי כמה זמן יוצאים, אבל אם זה די מתקדם אז אפשר לבקש ממנו לשים לב לזה..
בכללי הכי טוב להגיד בעיניי..

באיזשהו שלב פשוט אמרתי כן כן בלי באמת להבין מה הוא אומר

לגבי התוכן: כנראה בדיוק קיבלה הצעה או יצאה להפסקה וכשהיה רלוונטי חזרה לאתר. היה יותר יפה אם הייתה מודיעה אבל ככה זה באתרים (ממה ששמעתי, לא מניסיון).

התכוונתי לקרוא לבנות שפה אולי הן מבינות למה שבחורה תעשה את זה...

אם זה משהו נורמלי.

מסוימת דווקא בגלל שמדובר באתר היכרויות, זה קצת שונה ממצב שבו חבר שמכיר אותך ואותה מכיר ביניכם, לכן אולי נרתעת, רוצה לחשוב על זה עוד, אם רוצה בזה עד הסוף וכולי

ותנסה לחשוב על סיבות רלוונטיות למקרה שלך, למה זה היה כך.

 

יש לאנשים תפיסות מאד שונות ביחס לאתרי הכרויות, והרבה אנשים לא חושבים שהם צריכים לעדכן אותך בהתפתחויות. לא מסכים איתם, אבל זאת מציאות.

 

ספציפית באתר 7ברכות יש הגבלה על מספר הודעות רצופות, אז יכול להיות שמישהי התקמצנה על לשלוח הודעה לפני שהיא בטוחה (כי אם היא תשלח "תפוסה כרגע", "עכשיו פנויה שוב", "לא ענית. תפוסה" "טוב, פנויה עכשיו" - מעכשיו אם נגיד פתאום אי שוב פנויה, היא לא יכולה לעדכן אותך. אני אישית במצב כזה עם מישהי שיצרה איתי קשר, ובגלל עדכונים הכרחיים אין לי יותר הודעות לשלוח לה)

לא יודע אם באתרים אחרים יש תופעות דומות - נגיד אם הפסיקה לשלם דמי מנוי למשך חודשיים 

יותר מתאים והכירו, יצאו... לאחר תקופה החליטה שלא מתאים לה ומנסה את מזלה עם קודמים...

"אם הוא לא ירצה אותי אעדכן אותך"

נעלמות בלי התראה, ואח"כ פתאום חוזרות כאילו בכלל לא הייתה הפסקה..

לפחות אצלך הן חוזרות...😅

שמע, זה הקסם האישי שלי שבסוף קשה להתנגד אליו

 

+ להביא ילד לעולם + לפרנס את המשפחה בכבוד?

כן ולפעמים לא, לכן רציתי לשמוע איך אחרים מרגישים

עבודת המידות זה תהליך שנמשך כל החיים...
וצריך תמיד לזכור שאנחנו(וגם הצד השני) בני אדם...

מלא ב"הצלחה!!!!

ברגע שיש רצון אמיתי. (אחרי בירור עצמי והתייעצות עם דמויות משמעותיות, כמו שאמרת, לעולם לא נהפוך למושלמים,) נראה לי שתמיד יהיו חששות בנוגע לעניין, צריך להתייחס אליהם אבל לא לתת להם יותר מדי מקום אלא פשוט להיות מציאותיים (במובן החיובי) להאמין להבין שאם גדולים וחכמים ממני התחתנו וזה ב"ה טבע העולם, אז אין סיבה שלא אקים בית ראוי ונאמן בישראל.
בהצלחה!

התחלתי לצאת מאוחר (יחסית). לאחר שחשבתי על זה המון והיו לי מחשבות אישיות שמנעו ממני לצאת קודם.
בהחלט חשוב לעשות חשיבה רצינית לפני שיוצאים למסע כזה שמטרתו לקבל 'תיק' (הכי חשוב ואהוב שיש) כזה גדול שדורש הרבה אחריות.
אמנם, נראה לי אישית שחיכיתי יותר מדי.
זה לא כדאי לפני חשיבה והפנמה על משמעות ההחלטה. אך אם לאדם יש דחף לזוגיות, זב ממש לא בריא למנוע את עצמו מזה תקופה ממושכת. מביא לבל"חיות יתר. וזה לא כיף.

כל החיים עסוקים בתיקון המידות.
כל עוד לא נראת באופק עליית מדרגה כמו בחור שמתחיל שיעור א' בישיבה כדי לשנות סדר עדיפיות בחיים. ואם כבר עלית על ציר של התקדמות - לא רואה סיבה לדחות. זוגיות זה דבר נחוץ לאדם. כמו שכבתי למעלה זה לא עושה טוב לנפש שדוחים את זה.

הגעתי לנקודה שבה כמעט בכל סביבה שאני נמצאת, אני במיעוט הקטנטן של החסרות-כיסוי-ראש. וזה רק הולך ומחריף עם 2, 3 חתונות בכל חודש. ב"ה.
אולי הגיע הרגע? אבלאבל אני די רואה בזה יתרון. עד שהבועה תתפוצץ ואמרר את חיי למה לא התעוררתי לפני.🙈

ששאלה כזאת יכולה לנבוע

או מהכרה שיש משהו אמיתי  (ולדעתי הוא צריך להיות סופר משמעותי) שאובייקטיבית חייבים  לתקן אחרת הפיצוץ עלול להיות בלתי נמנע ,כלומר שהשאלה במקום.

או מנטייה לחשש ופרפקציוניזם מוגזם - מתפיסה שהכל חייב להיות סופר הרמוני בזוגיות.

יכול להיות שיש עוד סוג של אנשים שלא הצלחתי לחשוב עליהם כרגע אבל נראלי שלרוב האנשים אין חשש כזה אמיתי.

 

אני רחוקה מאוד משלמות אבל מרגישה "ראויה" ועוד איך , יודעת שיש בי חסרונות אבל גם יודעת שמי שאתחתן איתו יכול להיות רגוע כי מה שעושה לי טוב זה שטוב לאחרים.

אבל כן מפחדת מהפתעות מהצד השני, כאילו לא מספיק מאמינה שאחרים הם כמוני..

אבל מצד שני מבינה שמסגרת של נישואים עלולה למתוח אדם עד קצה גבול היכולת שלו לטוב ולמוטב..- המסגרת הזאת היא תעלומה בעיני ומעניין איך נצא ממנה, איזה צדדים יתגלו בה יותר- החזקים או החלשים..

 

יודע להגדיר את זה. אבל זה לא פרפקציוניזם, לפחות לא הסוג הקלאסי. זה יותר ממקום אכפתי (גם לעצמי) שהייתי רוצה לדעת שאני נכנס לתפקיד הזה עם כלים אמייתים, לשמח (ולשמוח) ולהיות בעל טוב.

החשש הזה לעולם לא נגמר...
התחלתי לצאת כשהציעו לי מישהו, אפילו שהייתי צעירה.
היום אני כמה שנים אחרי, מאורסת ב''ה
ועדיין חוששת.
כשאפסיק לחשוש - אני אבדוק מה קורה איתי..


אני סומכת על הקב''ה,
ומצידי עושה השתדלות להיות מוכנה כמה שיותר.
וזהו

זה כמו שיש אמנים שאומרים שברגע שיפסיקו להתרגש הם יפסיקו להופיע

יש גם אחיות ורופאים שאומרים שכשיפסיקו לכאוב את הכאב של המטופלים שלהם, הם יתפטרו..
ראויים להערכה בעיני

רגש זה דבר שאסור לתת לו לכהות

בדרך כלל אם פסלתי בעבר אפסול שוב, לפעמים רק בגלל הידיעה שפסלתי בעבר, בלי לזכור למה פסלתי

 

יצא לי לפגוש בנות שפסלתי. לפעמים התברר שהפסילה נכונה, לפעמים לא

 

יצא לי יותר מפעם להגיד לשדכנים שהם יכולים לנסות להציע לצד השני, אבל אני יודע שהיא לא מעוניינת. לפעמים - כשהייתי מאד מעוניין - לא גיליתי להם

כמובן צריך לא לעבור את גבול הטעם הטוב. מאד תלוי בסיטואציה, כמה זמן עבר וכמה רציני היה הסירוב

 

אני תמיד אומר לשדכנים שאם הם ישכנעו אותי שטעיתי בפסילה רק ארוויח מזה (וכמובן שלא יגזימו עם "עוד כוס קפה")

רק אם ההצעה הגיעה בתקופה ממש חלשה של יאוש ...ובנוסף מפעילים עלי גם לחץ חיצוני.

והבעיה שבהיענות כזאת- אני אצא מהתק' הלא טובה ואז..

חוץ מזה -אין סיכוי כי אני נפרדת רק אחרי שאני מחליטה באופן סופי לגמרי.

אם הבחור מנסה בעצמו (ולא דרך צד שלישי) יותר מפעמיים ,כן, הוא נכנס להגדרה של "מטריד" מבחינתי.

שדכן יכול לשאול  פעם-פעמיים ולא יותר.

 

מסייגת: יש הרבה סיפורים על זוגות שנפרדו ,חזרו והתחתנו אז..

אה, לא הייתי רוצה ששדכן ינסה להחזיר קשר אתי שלא ממחשבתו של הבחור שהחליט שלא.

ולא על חזרה אחרי קשר כלשהו.

אבל תודה על התשובה!

אם ככה אז זה כבר יותר קל.

אפשר להציע שוב אבל עם טאקט. לא להציק כשברור שהתשובה ברורה ומנומקת.

וכן, יש סיכוי לא קטן שאתן צ'אנס בעיקר אם החלטתי רק על סמך צורת הצגת ההצעה ואין לי היכרות עם האדם וכמובן תלוי מתי וכ'.

אם מישהו פסל מישהי או ההפך עדיך לא להציע ישירות אלא דרך גורם שלישי כדי לא להכנס להגדרת ה"מטריד". צריך להרגיש מתי הצד השני מתחיל להרגיש כבר פחות נוח. לא להתעקש בכח!

ולשדכן: לא לשקר ולא להיות סוכן מכירות אובססיבי

כשהציעו לי מישו בפעם השלישית...
אחרי שפעמיים אמרתי לא
בפעם השלישית כבר אמרתי כן
בתכלס צדקתי כשאמרתי את הלא....
הוא היה אלמן טרי ורצה להיפגש ואני אמרתי שהוא צריך לקחת תזמן
וכשהציעו לי אותו בפעם השלישית ואמרתי כן
התברר לי שהוא יצא עם מישהי והבין שהוא צריך לקחת זמן ....
יווו כמה שהאישה תמיד צודקתתת

יצא לי כמה פעמים לקבל הצעה מסויימת.
אם פסלתי הצעה יש סיכוי שאשנה את דעתי אם סיבת הפסילה לא רלוונטית כבר. זה שמישהו אחר הציע לא משנה אם סיבת הפסילה נשארה.
אם הצד השני פסל, אגיד שפסל ואם בא לשדכן לנסות שינסה, מה איכפת לי.
(מי אמור לענות על השאלה אם יש הבדל בין גברים לנשים? 🤔)
לא חושב שלנסות שוב נקרא להטריד, חושב שזה יותר חסר (כמובן תלוי באופי הניסיון). אם אין שום דבר שאמור לשנות את דעתה, לא מוצא עניין לנסות להציע שוב.
בתור שדכן הייתי מנסה רק אם הייתי חושב שזה יכול לעבוד על אף שנפסל בעבר, ומסביר את דעתי.

חושב שהייתי נותן לזה הזדמנות שניה.
מה גם שכמעט תמיד הצד השני הוא זה שחותך.

אני משתדלת לפסול הצעות על דברים כמה שיותר מהותיים בשבילי (חוץ מהצעה אחת..) ולכן רוב הסיכויים שאני לא אתן הזדמנות שניה להצעה שהציעו בעבר. אלא אם כן עשיתי שינוי של 180 מעלות במה שאני מחפשת..
אם אתה יודע מה היתה הסיבה לפסילה, הייתי מנסה לברר האם היא חולפת או ניתנת לשינוי ולפי זה מחליטה.

יש מצב שאם הצעה תגיע אלי שלוש פעמים מכיוונים שונים אני אשקול את זה שוב.

* רק לציין שדברים כאלה עלולים לגרום להרגשה של חוסר רצינות מצד המציע, ולשלילת כל ההצעות שיגיעו ממנו באופן אוטומטי, וחבל.

את אותה הצעה אבל ממקור אחר - זה היה גורם לי לחשוב עליה שוב.
מן איתות כזה - שני אנשים שונים (או יותר..) חשבו שזה מתאים. כמובן תלוי מי האנשים..

אני מתלבטת לנסות אם אין לו פאות וזקן.
לא חושבת שזה שטחי. חיצוניות היא לא העיקר אבל בעיניי יש לה מקום מכובד.
מה שכן זה לא באופן גורף משדר את מה שהולך פנימה, אז כן הייתי ממליצה פשוט לברר את הדברים עצמם, מה כוללת אצלך רמה דתית ולבדוק איפה זה אצלו.

צד ג'!

מה המשמעות של זה בשבילו, ממתי הוא עם פאות וזקן (טוב, הזקן תלוי בהרבה פרמטרים) 

 

נושא מצוין לשיחה שמתחבר ללמה הוא עושה דברים ומה המשמעות שלהם בשבילו.

 

לפתוח את הנושא זה ילך משהו כמו "אתה יודע, אף פעם לא יצא לי לפגוש/לדבר עם בחור שיש לו פאות וזקן. מעניין אותי מה עומד מאחורי זה, מה המוטיבציה, מה זה בשבילך" וכדומה, כסגנונך הנעים ורוח ה' שנחה עליך

 

זה טוב בעיקר אם את כבר בקשר. אם את מתלבטת אם בכלל לנסות את יכולה לשאול עליו, ולציין שמפריע לך ואת חוששת, אבל כמובן זה עלול להיות פחות מדויק

ממש תנסי..
יש סיכוי גדול שתופתעי לטובה.

אבל יכולה להגיד לך שאני מכירה לפחות 2 בנות שהפריע להן הזקן ולאחר תקופה שהן יצאו זה כבר פחות הפריע משמעותית ולאחר החתונה זה לא הפריע בכלל.

 

וגם שמעתי על רב שהתיר לבחור להוריד זקן בשביל שידוך ואחרי החתונה הוא גידל... אבל בשביל זה חייב שאלת רב.

 

 

היה כשהיא שכחה לשאול אם יש לו זקן.... וזה לפני עידן הוואטסאפ והפייסבוק🤣
לשאלתך, כמה קריטי לך? מה בדיוק את מחפשת במקום הדתי? תבררי את מה שעקרוני לך.
אם יש בו הכל, מה יאפשר לך ליצור איתו קשר למרות הפאות והזקן? אם יש לך תשובה - עופי על זה.
אם אין לך תשובה לעצמך, יתכן שמבחינתך זה מחסום לא עביר כרגע.
מה שחשוב, לדייט להגיע מעמדה שיכולה לצמוח חתונה מהקשר הזה.

מה מפריע לך בפאות וזקן?

צריך להיגמל? 🤔

זאת ההתמכרות הכי מבריאה שיש.

אנשים. מפגש. מגע. שיח. חיבור

לא יודעת איך להעביר את זה בלי לצמצם את החוויה

לאחרונה אני די מאוכזב מהיצור שנקרא בן אדם.. אשמח מאד שתכתבי מה שתוכלי

אוקיי אנסה.
נראה לי גם @פשוטת עם יכולה לעזור?

אני חושבת שכשיוצאים מנקודת הנחה שיש טוב באדם מולי ובאמת מאמינים בלב שהכוונה שלו טובה, הרבה יותר קל לא לשפוט אותו גם על דברים שנראים בקלות לא בסדר ולתת לו להינות מהספק. משתדלת גם לחזק את זה עם העובדה שאני באמת לרוב לא רואה את כל התמונה ולכן מפספסת המון פרטים.
יכול להיות שזה לא הכיוון שרצית שאלך אליו, אבל לי לפחות זה גורם לאהוב אנשים.
זה כאילו לא לחכות שיגרמו לי לאהוב אותם, אלא לאהוב אותם לפני;)
כמו שלא אחכה שתינוק יגדל ואראה שהתכונות שלו נעימות או טובות אלא אוהב אותו ככה ישר.

חייבת להוסיף שכשאנחנו מחוברים לעצמנו ובמיוחד עוסקים בלהשפיע את מה שטוב *בנו* אז שם החיבור מול אנשים זה הדבר הכי קסום ומענג שיש.

דיי ניחם אותי מה שכתבתן גם @פשוטת עם  יפה מאד..  כאילו וואו זה ממש נכון שחושבים על זה..

אם כי, קשה לי להאמין שבכוווולם יש טוב.. אבל מן הסתם ברוב כן.

 

 

בכל אופן, וואו, אני צריך כמה מלאכים כמותכן בסביבה שלי

 

 

לגבי מה שכתבתי שקשה לי להאמין שבכולם יש טוב - אני מתכוון לחלק מהגוים.

לא יודע מה דעתכן בנושא..

 

לגבי מה שכתבתי בסוף,

אם זאת הייתה מחמאה מוגזמת- אני מתנצל. פשוט באמת התפעלתי מכיוון המחשבה וזה מה שעלה לי 

 

@אילת השחר

בעקבות השאלה שלך, אילו תחושות מפגש שכזה מעלה בי..
וזה מה שיצא..
כשאתה בא חשוף ומוכן לקבל, לפגוש, להכיל, להתקיים, לחיות באמת, וככה אתה נוגע בנשמה של מי שאתה פוגש והוא בשלך. לא משנה גיל, מגדר, וכו
ממלא את הנפש בכל כך הרבה טוב- הטוב שנמצא בך והטוב האינסופי שקיים בכל אדם ואדם. ממלא בתחושת אושר עצומה.
כל מפגש כזה הוא עוד פגישה עם ניצוץ אלוקי שקיים בכל אחד מאיתנו.
אני יכולה להעיד על עצמי שאני מכורה

ונשמע שמתאים לך להתחבר למיזם "נעים להכיר"

מישהי פעם כתבה:
"נראה לי שאנשים קרים בתוך תוכם באמת מבקשים חיבוק,
היכולת להביע את זה היא פגומה, לא האדם עצמו."

מתחברת למה שכתבו פה לפני כן,
ואני חושבת שהמקום הזה מגיע קודם כל מהמקום שלנו להסתכל על עצמנו כך, כי ללא חמלה עצמית - אי אפשר לחמול על האחר ולהיות לא שיפוטיים כלפיו. וללא אהבה עצמית - אי אפשר באמת לאהוב את האחר ולתת. כשההרגשות האלו קיימות מול עצמנו, הן יכולות לנכוח מול אחרים. ואז לא זקוקים לסיבה מיוחדת או תנאי כלשהו על מנת לאהוב ולתת.
כשאנחנו יוצאים מנקודת הנחה שכולנו טובים ומונעים מטוב, וכשאנחנו מחוברים למקום המכיל והאוהב כלפי עצמנו, מקבלים לכך שיקוף מדהים ביחס מול האחר.
זאת מתנה עצומה ויקרה ביותר, כי היא מאפשרת לחיות במלוא מובן המילה. לחיות בלב פתוח, לב חי שמרגיש בעוצמות ובקסם שמחבר בין אנשים.
כשאוחזים בתחושה הזאת לא רק מתוך ידיעה שזה קיים, אלא מתוך הרגשה מלאה ונוכחת, זוכים להרגיש כמה כל מפגש, כל אדם הוא סיפור הכי מדהים שקיים, עולם אינסופי ממש נשמה ענקית וטהורה, שהיא ראויה ויש לה מקום. הלוואי שתמיד נזכה לאחוז באותה הרגשה ולחיות אותה.

בדיוק שמעתי מהרבנית עידית איצקוביץ שזה מה שאנחנו מודים עליו בבוקר ''שהחזרת בי נשמתי בחמלה'', מחזיר אותה אלינו מלאה בחמלה על מנת שנשתמש בה.
שנזכה בע"ה 🙏

זה ההשפעות שלהם בעיקר. פה ההשפעות רק טובות, מבטיחה;)

שבוע טוב

מאשר להיסחב כל השבת בחוסר ידיעה

במיוחד אם לא נוצרה ציפייה או רצון לקבל תשובה חיובית  ..

אבל אני חושבת שהשאלה מיועדת יותר לחותך ופחות לנחתך..

היית מתקשרת להפרד רגע לפני השבת?

כמו שלא הייתי רוצה שיתנו לי להישאר כל השבת בחוסר ידיעה, ככה אני לא רוצה לגרום למישהו אחר להיות בחוסר ידיעה

הייתי משתדלת שההתלבטות שלי תוכרע לפני אבל כן, הייתי מעדיפה לעשות את זה רגע לפני שבת מאשר לדעת שהשארתי אותו באוויר כל השבת ובסוף במוצש לומר לו לא

של מי שנוהגים כמוך.. יש בזה צד של ענווה אם חושבים על זה..

 

אבל נראה לי שכדאי לקחת בחשבון שפרידה בתזמון כזה יכולה להרוס שבת שלמה לצד השני..

 

 

למרוח זאת בדר"כ תהיה האופציה הפחות עדיפה, כמעט בכל המקרים.

מאשר שניה לפני שבת לקבל סרוב

זאת מחשבה קרה מדי לדעתי.

שמחתי להפתח לצורת ההסתכלות שלה,

אבל ממש לא הייתי רוצה שיאתגרו את מצב הרוח שלי סמוך לשבת.

ונכון שלא כל אחד יצליח לאתגר אבל עדיף להעביר את הנאחס האפשרי למוצ"ש וראשון , משתלב יופי.

אני בדעה שעדיף אפילו לאחל שבת שלום אם רוצים שהצד השני לא ישאר במתח מעצבן כל השבת גם אם זה יטעה אותו קצת בסופו של דבר..

בחיים לא הייתי מסוגל לשלוח "שבת שלום" ולהטעות לפני שבת. כמו כן למרוח אחרי מוצש. למרות שאני מבין את הטיעונים ואפילו זה נשמע נכון. לא מסוגל מצידי. אולי בשבילי כדי "אשתחרר" מזה קודם. לא יודע.

צריך לחשוב על איך הצד השני יושפע במקרים כאלה ,לא מצליחה להבין איך אנשים מסוגלים לפעול לפי זה כשלא יודעים איך הצד השני יגיב- יכול היות שירגיש הקלה כמו שכתבו כאן (אני באופן אישי אף פעם לא הרגשתי הקלה, המעמד הזה בד"כ מציף הכל, את הדרך שלא נגמרת..לא יודעת) או שיכול להיות לרסק את הצד השני..איך אפשר?

לי זה ממש ברור שעדיף מתח על פני הסיכון ,וגם אם קטן ,להרוס שבת לאדם אחר.

נורא בעיני. אל תעשו את זה!

לשלוח הודעת שלום יכול להטעות, אבל רק יכול.

על עצמי - כשאני רוצה אני מפרש כל סימן אפשרי לחיוב.
לפעמים אני מעדיף לחטוף כאפה מאשר להיות בספק.
י"ר שלא נצטרך..

חוץ מבדייט עצמו או מיד אחריו.

זה לתת לאדם תחושה שלא נתנו לו הזדמנות, וגם זה ממש מביך.

ברור שלא בראשון!
ויש דרך איך להגיד כמובן. אני מעדיפה לדבר בכנות ולשמוע כנות

אבל אז נפגשים בשביל להיפרד יפה.

כנות זה מצוין, אבל צריך איתה גם רגישות...

למה שהבחור/ה יתארגנו, ישקיעו מעצמם, ינצלו מזמנם וכל זה כדי להיפגש ועוד שיגידו להם 'ביי''. ובמידה ואומרים את זה לבחורה- ממש לא עושים את זה לבחורה! ואם היא תיקח את זה קשה למה זה צריך להיעשות מולו?!

מחילה, מעצבן אותי שחושבים על זה ככה.

יש קשרים שזה הגיוני (כשמתחילים לדבר על חתונה וכו')
בטלפון זה פשוט לא מספיק.

וכמובן זה לא אמור ליפול בכזו הפתעה.
וכן, יש עניין להיפרד מאדם באופן מכובד, בעיקר אחרי היכרות כזו.
בנוסף, בדרך כלל זה רצון של שני הצדדים.

לא להודיע לפני שבת.

משתדל באמת לא לעשות את זה צמוד לשבת.
אאכ אני מרגיש שזו לא באמת הפתעה ואז זה יוכל ליצור הקלה..

חיזוקים!

אמנם לא שניה לפני שבת אבל די בטוחה בזה שהוא נכנס בטעם מר לשבת כי הוא מאד רצה להמשיך וניסה לשכנע אותי שאני טועה.
נכון שבד"כ עדיף לדחות למוצש, אבל יש גם צד שני בעסק. וגם להיות בצד החותך זה לא תמיד נעים.
אצלי ספציפית הרגשתי שהקשר פשוט עושה לי רע ברמה האישית (לא בגלל הבנאדם אלא בגלל המקום בחיים שבו הייתי) ומצאתי את עצמי בוכה במשך כמה ימים עד שהחלטתי שיותר נכון לשחרר.
רצה הקב"ה וההחלטה נפלה אצלי בחמישי בלילה.
המצב היה כזה-
או שאני אכנס לשבת בוכה וחוששת מהשיחה שתקרה במוצש/ ראשון או שהוא ייכנס לשבת מאוכזב.
אז במי אמורים להתחשב? בי או בו?
שאלה.

לא באה להכריע. רק להגיד שיש גם צד שני למטבע

עד חיפה נסעתי בשבילה!
עד חיפה בטרמפים!

דייט של 4 שעות
היה כיפי ומעולה
ויום אחרי היא מתקשרת
יום אחרי!

וזורקת אותי לכל הרוחות...

את שואלת על החלק של הדוסית או על הקטנוע?

יש לי חלום

אבל פתאום חשבתי אולי עדיף לא לספר בהתחלה על הרישיון, אלא רק אם יתקדם..

לפתע הבחור רואה את הבחורה באה על וספה (;

מעלה גבה ואולי עילה לפסול כי זה פחות דוסי

שלא יראה באינסטינקט שזה בא ממקום גברי של הארלי דוידסון 1000 סמ"ק עם מושבים מעור תנין... אם תגידי ברגוע שיש לך רשיון לקטנוע נראלי שהכל טוב

כמה סמ"ק?

יש לה סטייל.

שכשבעלה רצה לקנות אופנוע, היא אמרה לו: "אתה יודע שכל משמרת אני מקבלת אותם..."

אבל אולי אישה נוהגת יותר בעדינות?

מחקרים מוכיחים שנהגים פחות תופסים את החד גלגלי. וזו הסיבה לחלק מהתאונות איתם.

ברכב יש הרבה הגנה(פח, שלדה, חגורה וכו').
ובאופנוע פחות, ומספיק מכה קטנה ומאבדים שיווי משקל...

אם לדעתך זה מספיק רע כדי שאתה תעלים לה את הרשיון, למה לא מפריע לך שהיא לא עלתה על זה לבד? או שלא אכפת לה מהחיים שלה?

בניגוד לסגריות, שמי שהיום לא מודע, כנראה יש לו בעיה בהבנת הנקרא/הנשמע.

אבל מכירה זוגות שהבעל אברכית...

 

 

(מהקהילת הלהטבים)

באיזה קטע?

בעלים אברכיות

סתם שועשעתי מהשרשור

אבל לא מספיק לעומק..

אז בעצם הם לא עונים לתיאור..

פשוט תמיד קנאתי הבחורים שיוצאים עם הספר תורה הולכים לישבות שלהם ולומדים כי זה כיף וכי צריך וכי הם רוצים והם יכולים ללמוד כמה שנים טובות זה ממש נשמע לי חלום.
תחשבי אין להם לחץ מסוים פשוט לומדים לשם ה'.

מחשבה כזאת
מה יהיה אם אשתי תהיה יותר צדיקה וחכמה ממני
והיא תרצה לשבת וללמוד ושאני יפרנס
האם הייתי מסכים? בסוף עניתי לעצמי שלא כי אני מצווה בלימוד תורה והיא לא
והיא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא כדי שתוכל להתעסק בבית אז כנראה שזה לא רצון ה'/התפקיד שלה
אבל אילולא זה... וואלה קשה... לוידע...

הם לומדים ביחד טור ושו"ע בעיון.

שאלת מניין קמח, התשובה היא שמי שלומד במוסד כזה מקבל מלגה.

 

כתוב שאסור לעשות את התורה קרדום לחפור בה, כלומר לקבל כסף על הלימוד, וזוג כזה לא מקבל מלגה אחת אלא שתיים - שני קרדומות.

 

והניסוח הוא פרפרזה למימרא של חז''ל על מי שזוכה גם לפרנסה ברווח וגם ללמוד תורה "לא כל אחד זוכה לשני שולחנות" (כלומר שולחן של פרנסה ושולחן של לימוד תורה).

למרות שאני עדיין לא יודע מה זה פרפרזה ⁦⁩
מבין את ההקשר...
המלגות מספיקות להם כדי לחיות?

יש מקומות שקבלים גם דיור בחינם או בזול, וזוג צעיר לא חייב להוציא הרבה.

האישה לומדת תורה במדרשה והבעל לומד באוניברסיטה

כבר הרבה שנים זה ככה

היא לומדת במסגרת כלשהי?

עם מסגרת של יותר משלוש שנים?
או שהיא היחידה שם ככה?

בת יותר מ30.. זה כבר הרבה שנים

ממש מגניב

דבר איתו @Admin

א. רציתי להגיד לך שתיזהרי מהרגש הזה, כאילו את אחראית על שלומם וטובתם של ההורים בגלל שאת האחרונה. יש לא מעט שהיו במצב הזה ולכן פשוט לא התחתנו, כי משהו בפנים לא השתחרר.
ב. גם אני הקטנה ו הייתי האחרונה בבית. אבל הרגשתי שההורים מאוד ישמחו שאני אתחתן, שהם ממש כבר בשלב של להיות שוב רק זוג בלי ילדים בבית באופן קבוע.
ג. זה מאוד יפה שאת רוצה לעזור להם, אבל האמת היא שאת ההתמודדות שלהם הם יצטרכו לעשות לבד והם ימצאו את הדרך לזה. את מבחינתך- בע''ה כשתתחתני תקפידו להגיע לביקורים, לשמור על קשר קרוב ורן יש צורך- לארגן בין האחים איזה לו''ז ביקורים קבוע, כדי שלא יהיה מצב שבו חודש שלם אף אחד לא מגיע, למשל.

יתמודדו לראותך נשואה ומאושרת,
וחלילה לא יתמודדו עם בחורה בוגרת מועכבת שידוך, מכל סיבה שהיא.

ההתמודדות הראשונה, היא התמודדות בריאה ומעצימה, כמו כל התמודדות חיובית: כמו ללמוד להסתדר עם בן זוג, כמו לגדל ילד ראשון, כמו ללמוד לבשל...

 או להגן עליהם, ובטח בגלל זה אולי חלילה לא להתחתן. 

"ראה נתתי לפניך היום, את-החיים ואת-הטוב...ובחרת, בחיים--למען תחיה, אתה וזרעך" (דברים ל)

לא כתוב ובחרת בטוב... כי אולי להוריך היה לכאורה טוב שתישארי לגור איתם . התפקיד שלך הוא לחיות את חייך.

מה כן תפקידך? להוקיר, להעריך ולהיות הבת הכי טובה שתצליחי גם בע"ה כשתתחתני וגם בשלבים בדרך. 

ושתזכי !

אפשר גם לקפוץ הרבה לבקר או שהם יגיעו אליך
אין דבר שמשמח יןתר את ההורים מלראות שהילדים מתחתנים

זה קשה למצוא מישהי שמוכנה מוקדם...

אבל אנחנו לא מתאימים 

(צ)

חושבת שיש כזה דבר

"כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר".
רש"י- חדשה נבראת בארץ, שהנקבה תחזר אחר הזכר לבקשו שישאנה.

אשה שהיא נשית אבל גם לקחה תכונות "גבריות" מסויימות זה מאוד יפה ומושך לדעתי.
וגם גברים גבריים שיש להן תכונות "נשיות" כמו אינטלגנציה רגשית מפותחת.

זה לא מושך בכלל, אנחנו חיות סביב נמושות

שהם גבריים ומחוברים לגבריותם כראוי מושך אותם שגם לאישה יש את הכשרון הזה.

ממש לא מעניין אותי מה מושך גברים.

לדעתי זה נכון.. אבל הצחיק אותי איך אמרת את זה ככה!!

גם על רבקה כתוב 'עלמה'.

בכל עלמה, לכן היא נקראת 'עלמה' על שם הזריזות.

נכון, גם אליעזר בחר את רבקה ליצחק כי בין השאר היא הייתה זריזה.

וידוי - פירוט החטא, חרטה, קבלה לעתיד.

אנחנו עושים זאת בצורה מאורגנת מידי שנה בימים הנוראים ...
מתפללים על החטאים שעברנו בשנה החולפת, מתוודים, מתחרטים ומקבלים עלינו לא לעשות זאת שוב.

כל אדם ראוי

 

את צריכה רק ללמוד להתמודד עם רגשות אשמה.

 

ברוב המקרים זו רק מניפולציה חברתית ואין לבהם שום משמעות.

איזה כיף שאלול בדיוק הגיע... וכיף לדעת שאת לא מושלמת, אם היית מושלמת כנראה לא היית איתנו פה בעולם. שבע יפול צדיק וקם. מה את אמורה לעשות אם המחשבות? לחזור בתשובה אמיתית, והכי חשוב זה שלב החרטה ולפי איך שנשמע ממך את ממש ממש שם.
הדרך ארוכה והכל בסדר

לא משנה מה עשית.
תחזרי בתשובה שלימה... את כבר בצעד הנכון. הכרת החטא.
מזכיר סיפור שקראתי מרב שלמה קרליבך.
פעם רבי לוי יצחק מברדיצב הלך לכיוון העיירה מסויימת והתחיל לרדת גשם. הוא ותלמידו רצו לכיוון איזה בית שהגג של יצא החוצה כדי להסתתר מהגשם. פתאום שמעו קולות... רבי לוי יצחק אומר לתלמיד שלו ללכת לבדוק מי בבית... התלמיד חוזר ואומר שזה כל הגנבים של האיזור... אז רבי לוי יצחק אומר לו שילך לשמוע מה הם אומרים... התלמיד חזר ואמר שכל אחד מספר כמה הוא הצליח לגנוב השנה... רבי לוי יצחק התחיל לבכות בכי כה עצום! ואז רץ לתוך הגשם לכיוון בית הכנסת... נכנס לבית הכנסת פתח את ארון הקודש ואמר "ריבונו של עולם! תראה את בניך!! כבר התחילו ויידוי ואני , צדיק מידי בשביל וידוי??" ואז התחיל ווידוי בפני ה על החטאים שלו..

תמיד אפשר לחזור בתשובה... לא משנה מה עשית.. יש מספיק זוגות שאני יודע עליהם אישית שאחד הצדדים היה "צדיק" והשני עשה דברים בחיים שהוא מתחרט עליהם. והם נשואים באושר...
לא להתייאש

מה שעשית שייך לעבר. השאלה מי את היום.

 

אומר לך בכנות - כבחור דתי (ברמת דוס טרור רק בלי הטרור), מי שעשתה בעבר דברים שליליים - לא משנה כמה שליליים - ראויה בעיני לגמרי אם היום היא לא שם. אם משהו יפריע לי זה מה הוביל אותה לזה, וכמה מזה נשאר עדיין. אבל המעשה כשלעצמו שייך לעבר.

 

אז כן תנסי להבין מה הוביל אותך לשם, ותשני את זה. כך שמה שעשית יהיה משהו שאת לא מסוגלת יותר לעשות. משהו שאת מנותקת ממנו לגמרי. זה ינקה את התחושה שאת לא טובה מספיק, כי מי שהיית אז זה לא מי שתהיי.

 

ובכל מקרה - לא משנה מה - את ראויה לאהבה. כל אדם ראוי לאהבה, וגם את בייחודיות שלך ראויה לאהבה. תעריכי את הרצון שלך להתנתק ממה שקרה - זה לא ראוי להערכה? תעריכי את ההבנה שלך שזה לא בסדר - לא ראוי? תעריכי את כל הטוב שיש בך, ויש בך. המון טוב. את לגמרי ראויה לאהבה.

 

המון הצלחה!

 

 

אם צריך למצוא כתובת להתייעץ איתה.
ובוודאי שאת ראויה.

ולהתחלה חדשה. חדשה.
ה' מוחל וסולח.
ברגע שעשית תשובה את כמו דף חדש.
אין מה לדאוג

בפני הקב"ה תמיד יש תיקון ותמיד את ראויה.
הדרך לטפל במחשבות הקשות על איזה חדש הייתי ברגע ההוא, איך חדש עשתה דבר כזה וכל ההרגשה הקשה שעולה לך ממה שקרה שם, היא לדבר אל עצמך ב2 רבדים:
חדש של היום מדברת עם חדש שעשתה את מה שהתפתח ככה. מקשיבה לה, מכילה אותה, אומרת לה דברים מנחמים. מבינה. אולי נותנת לה עצה או מתנה.

חדש של אז היא חלק בתוכך. החלק הפחות יפה כנראה, זה שאת פחות מחוברת אליו אולי. אפילו כועסת על איך הוא התנהג ככה.
כשתצליחי לעשות שלום בין 2 החלקים שבתוכך, הלב שלך ייפתח לעצמך...
קחי זמן ועשי את התרגיל, זה לוקח זמן.

ממש קשה לי לקבל את האנשים שעשו משהו רע ועכשיו חוזרים בתשובה אבל התורה לגמרי לא איתי...
כל עוד חזרת בתשובה זהו כל העוונות שלך מחולים לגמרי!!! ואת הקטנוניות הזאת אני צריכה לתקן בעצמי.
בכל מקרה אם באמת את מתחרטת אין בעיה נשמה חבל סתם לחשוב על זה זה לתת ליצר הרע מקום ליאש אותך שזה בדיוק מה שהוא רוצה.
אין דבר כזה תעיפי את זה מהראש שלך אם את מאמינה באמת באלוקים תאמיני שיש תמיד תמיד תמיד מקום לשינוי.וזה ממש לא סיסמא תפתחי תנ"ך תקראי.

שבעינייך (ואולי גם בעיניהם) הם "עשו משהו רע ועכשיו חוזרים בתשובה". תשובה כזאת, שהיא השלב הבא של החטא, משאירה את החטא בנוכחות ואז באמת האדם אולי טהור ונקי אבל יש את החטא כחלק ממנו.

 

יש תהליך אחר, חוץ מהתשובה שחייבים לעשות על חטא, שהוא לנקות את הרושם בנפש שיש מהחטא ואת מה שהוביל לחטא.

לכותבת עניתי לפני זה

 

ר' יוסי נכד רשב''י היה מצוי אצל פרוצות (בלשון הכי עדינה שיכולתי), וחזר בתשובה ונהיה תנא... מדהים כמה ה' רחמן לא? 

בבא מציעא פה,א. הכל תולי בתשובה אמיתית.

 

אבל מומלץ מאוד לעשות 'תיקון' ע"פ תורה שימחק את החטא, כולל צדקה ווידוי מיוחד. תרגישי הקלה. חפשי בגוגל 'ארגון ונשמרתם' למידע להורדה.

 

ואולי קשה לך לסלוח לעצמך כי קשה לך לסלוח לאחרים? ואולי לא.

מעמיק הרבה בעניין של תשובה.

הבעיה היא לא לחזור בתשובה...
אני מבינה שעשיתי טעות, ולא אחזור עליה.
הבעיה היא שזה נעשה.

באפשרות לפתוח דף חדש ונקי גם אחרי המעשים הכי חמורים בעולם. זה חלק מתהליך התשובה.. ממליצה מאוד.

השיבה לי ששון ישעך של הרב אלי פיינסילבר -
זה ספר שיצא לי לקרוא ממנו מעט וממש התחברתי לרעיונות, אולי גם את.

כתבו לך פה הרבה דברים שאפשר לקחת מהם שיעורים גדולים לחיים, ומרגישה שאין לי הרבה מה להוסיף מעבר לזה, אבל יש דבר אחד שכן יכולה להוסיף.
מה העניין שהופך את העסק בעייתי יותר מהרגיל?
שלכתוב זה קל. אך לכתוב זה לא בהכרח אומר שקל להפנים.
זה עדיין לא להיות בהרגשה פנימית ומלאה, שבדבר הזה את מאמינה. מה זה הדבר הזה?
קלותה של תשובה.
מציאות החיים מלמדת אותנו יום יום, שרשמים לא נעלמים כל כך מהר אחרי שהוטבעו במשהו. אם זה פצע שלוקח לו זמן להתרפא, פגיעה שמשאירה צלקת בלב, דבר שאוכלים ומשפיע על הגוף, חוויות וטראומות ודומיהם. מעבר לכך, אנחנו לומדים מגיל צעיר, שלחטא יש רושם בעולמות נסתרים מעינינו. אז מה הפלא שקשה לנו להכיל ולהפנים שרושם החטא אפשרי לו להימחות ולהמחק, ובמקרים מסויימים אף להפוך את עורו ולמצוא את עצמו מתוסף לכף זכויותינו? במיוחד כשאיןלו יכולת ואפשרות לראות בכלים שלנו את השינוי הזה.
אך זה מה שמגלים לנו: לחזור בתשובה קל הרבה יותר ממה שאנחנו משערים לעצמנו.
וכן, המעשים שלנו שאולי לבשו בגד שחור בזמן מסויים, יכולים להצרף בתשובתנו, להיטהר ולהלבין.
למה אני קוראת להם בגדים? כי הם לא העיקר הם לא ה'גוף', וכיוון שכך, ה'גוף' הזה תמיד נשאר כמו שהוא, הבגד אולי יושב עליו אבל לא משנה אותו מהותית. בגד יכול להעביר צבע לגוף (אם הוא מאיכות לא משהו...), אבל זה משהו שעם מים וקצת בורית אפשר למחוק את הרושם שהשאיר.

הנשמה לא משתנה מהותית בגלל המעשים שלנו,
והיחס והאהבה של הקב"ה אלייך לא תלויים במעשים שלך. הם עמוקים מזה.
המחשבה שהאהבה תלויה במעשים, טעות ביסודה, ואת זה מסביר הרב פיינסילבר בספר שהזכרתי בהתחלה.
לענ"ד, דבקות והליכה בדרכיו של הקב"ה ביחס לאחר היא להחזיק באותה מחשבה, שהאדם- נשמה טהורה בקירבו, ומעשיו חיצוניים , בין אם הם טובים ובין שאינם.
אדם כזה שיתחבר למהות הפנימית שלך, ולא רק לביטויים החיצוניים שמשתנים (גם אם בתוכך), יאהב באמת. בלי תלות בדבר.

מכאן אפשר רק לעלות...ואפשר!
"אל תצטערו על מה שהיה אבל תלמדו מזה לחיים"

שהיית בה לולי חטאת.
מי שעשה רע, התבונן טוב טוב במה שעשה, הבין מה הוביל אותו לעשות את החטא, ואז הצליח לנקות את הנפש שלו מהרצון לאותו חטא- הוא בדרגה גבוהה יותר ממי שלא היה לו נסיון או אפשרות לחטוא ולא ניקה את הנפש שלו מהרצון לאותו חטא.

ככה תרגישי ברמה כלשהי שהחטא לא היה לחינם.
זה אחד המובנים של תשובה מאהבה והפיכת זדונות לזכויות.

גם לי קשה עם זה.
פעם לקחתי חלק באיזה פרוייקט משותף עם חבר, ופגעתי בו בהתנהלות שלי. לא שהתכוונתי, הייתי שביעיסט דביל והתנהלתי בחוסר אחראיות. וזה השפיע לרעה על הצלחת הפרוייקט

והסתובבתי תקופה מאד ארוכה עם רגשות אשם-
הפקתי לקחים, ביקשתי סליחה, באמת. אחרי שנים תפסתי אותו לשיחה ארוכה בנושא וממש הצטערתי על כך, ובאמת התחרטתי, והוא באמת סלח לי והעריך ממש את השיחה שיזמתי איתו-
וזה לא שינה את העובדה שכבר גרמתי נזק. ואת הנעשה אין להשיב. גם על מעלתה של תשובה דיברנו, היה נחמד. ועדיין.

אמירות לגבי מעלתה של תשובה ישנן, וכבודן במקומן מונח. אבל לעניות דעתי הפרשנות שלעיתים נותנים להן היא לא מדוייקת במקרה הטוב, שגויה במקרה הפחות טוב

זדונות נעשות כזכויות. יותר קרוב לקב''ה מלפני- הכל נכון, והכל צריך להבין כדי שיהיה נכון.
אני מאד מבין ומתחבר למימרות האלה, מהגמרא ועד הרב קוק- אבל כמבט אל ועל העתיד. הלקחים שהפקתי מאז נפלאים. ממש גדלתי מהחוסר אחריות שלי אז. הרבה מהאחריות שלי שרכשתי בחיי הגיעה מההתנסות הזו.

אבל כל זה רלוונטי לעתיד. זה לא שינה את העובדה שגרמתי נזק מסויים.

אני מבין תשובה כחרטה על העבר בהווה, ומתוך כך להכווין לעתיד טוב יותר-
אבל אני לא חושב שאנחנו יכולים לשנות את העבר
זדונות נעשות כזכויות- במימד מופשט וחסר זמן הכל אפשרי.
תשובה קדמה לעולם, קדמה לזמן, ומוכוונת לנצח- אינסופי, בלתי מוגבל וחסר זמן גם הוא. כשהמוקד הוא המגמה, לאן אנו צועדים.

אך מה שאנו עושים בעולם הזה- זה תחת מגבלה של זמן ומקום
ישנם דברים הפיכים, במידה כזו או אחרת- וישנם דברים שלא.
ובתשובה ישנם מימדים שאפשר לשנות- הווה, עתיד-
וישנם שטכנית כבר התרחשו- עבר

אני לא בא לרפות את ידיך. אני פשוט מזדהה עם מה שכתבת, וחושב שזה פספוס לא להציף תנקודה הזו אם זה יושב עליך, כי אמירות טהורות על תשובה לא משיבות נפש במקרה כזה.


אבל מה כן, בכל זאת

אני באמת התנחמתי מהעובדה שהחיים כל כך מורכבים ומסועפים, והבחירות שאנו עושים הן, בהרבה מקרים, חלק משרשרת תגובות רחבה הרבה יותר- שפשוט אין לנו מה לשפוט ולהלקות את עצמנו על מה שכבר היה.

לו היינו בוגרים יותר בנקודת הזמן בה חטאנו- אולי היינו לא נופלים. אבל לא היינו שם אז. היינו קטנים יותר, תרתי משמע. ועל זה באמת אין לנו מה לבוא לעצמנו או על עצמנו בטענות.

אנו מתקדמים ומשתכללים עם החיים. אנו לומדים מטעויות. וטעויות הן חלק מהחיים שלנו. השאלה כמה נבחר להיבנות מהן.
'עת צרה ליעקב- וממנה יוושע'.
ממנה. לא אף על פי שהיתה. אלא ממנה. מתוכה ממש
'בזכות' הצרה- נושענו
וגם בעבירות, נסיונות. אין מה לעשות, אנחנו טועים, אנחנו לומדים..

רובנו ככולנו לא רשעים, מבטיח לך. ומבטיח לך שגם את לא רשעה.
צדיקים גלויים יש הרבה. צדיקים נסתרים יש ל''ו. רשעים יש עוד פחות מזה. רובנו פשוט עם כאבי גדילה

תהיי בטוחה שה' לא כועס עליך, ודוקא אוהב אותך-
לענ''ד לא כועס על הנפילה אלא שמח במקום בו את נמצאת- כי הוא מבין תסיטואציה. הוא שם אותך שם. את נפלת, נכון, מכורח נסיבות מסויימות שיותר או פחות היו בשליטתך ובהבנתך אז.

והאם את ראויה לאהבה?
התשובה היא כן
האם תמצאי מישהו שיאהב אותך?
בע''ה, כן. את תמצאי
יכול להיות שיהיה מי שיפריע לו. לא רוצה להתל בך.
אבל אחד כזה- הוא פשוט לא שלך, כנראה
ומי ששלך- יקבל אותך איך שאת.

תודה על התגובה הזו.
היא העבירה הרבה אמת וחיבור אמיתי פנימה, היא נתנה הרבה
.

ברשותך, שומרת אותה.

בהצלוחה

ואם את מקבלת את עצמך.. אזי גם בן זוגך יקבל אותך. יש דברים שלא צריכים להגיד. גם לזוג יש סודות שהם לא מספרים... בהצלוחה

מדובר בטעות מסוג איבוד הבתולין...
אם אכן בזה מדובר אז זה באמת לא משהו שתוכלי לשמור בסוד מבן זוגך לעתיד אבל וזה אבל גדול-
את בהחלט ראויה לאהבת אמת מאדם דתי וגם לאהבה מעצמך. תתחילי בלעשות תשובה שלמה ולקבל את עצמך ככה במצב הנוכחי אחרי תשובה שלימה. כשתהיי שם, תוכלי להתחיל לצאת בשלב מתקדם תוכלי לספר בעדינות שנפלת פעם היית במצב לא טוב ומשם עלית. נכון- יהיו בחורים שזה ירתיע אותם. יהיו שלא. אולי בעל תשובה יבין אותך

האבידה של הדבר הפיזי והחרטה על כך, צריכים לגרור התבוננות בחשיבותו, בערך שהוא מסמל, ואז אפשר להתחבר אל המהות שלו שוב.

אשה שמבינה מה היה נתנה בבלי דעת ומה היא הפסידה, יכולה לשחזר את הרגש הזה כלפי מי שתתחתן איתו אם תעבוד על זה.
ואז בבחינה מסויימת היא תהיה טובה יותר מאחת שלא עבדה על זה, בגלל שהיא חיזקה אצלה את הכח הזה בנפש. כמו אדם עיוור שבגלל עוורונו חוש השמיעה שלו מפותח יותר.

הדבר החד פעמי הזה שיש לאשה נועד ליצור אצלה ואצלו הרגשה שהיא שלו (לא במובן שוביניסטי..). היא נאמנה אליו בשלמות. זו תכונה מיוחדת שיש לנשים.
ומי שאבדה את זה פיזית יכולה להתבונן בהרגשה הזו, להתחבר אליה, לרצות אותה, וכך לתקן.
מאידך, יכול להיות אשה שלא חטאה ובאה שלמה לפעם הראשונה, אבל גם לא התבוננה במהות העניין כ"כ ולכן הדבר הפיזי לכשעצמו לא יצור אצלה ממש את התחושה הנ"ל.

ואם מישהי איבדת בגלל שנסעה באופניים? אז היא לא תתחתן?
יש היום ניתוח להחזיר את הקרום הזה.
היא תיקח דתי מבית ;)

אצל הרבה גברים זה נפשי
יש גם כאלה עם קרום גמיש שלא נקרע ועוד סיפורים. העניין זה באמת החלק הנפשי של הדבר

כאן

 

@נאור97   

@אנונימיות

@הלב בוער למלך!

וכדו' ולא רלונטיים וחלק נראה לי מוקצנים (כלומר הן עשו מהמיעוט רוב).
אבל בעל אופן להבנתי הנקודה פה היא פחות איבוד הבתולין אלא יותר הפעם הראשונה עם מישהו וההרגשה שהיא יוצרת אצל האישה (התמסרות. וחלק מההתמסרות מתבטאת ע"י הכאב והדם).
לכן אם אישה לדוג' עשתה את זה לא מתוך אהבה אלא סתם בגלל להט נעורים או כי כולן עושות ואני רוצה גם, הבעיה קטנה יותר.
ככה להבנתי הדלה בעניין.

כי לא רואה בו תועלת לשרשור הזה. ואפילו להיפך.

בכל מקרה אם תרצה לעיין אז עיין בדיני אור (אר נמ) סעיף 14. דיני איסין (לפת-אשתר) סעיף 33. ודיני חמורבי סעיף 131. ועיין בפשט המקרא של דברים פרק כב יג- כא. ועיין רשבם על פסוק טו.

ואפילו שהפרשנות ההלכתית במובן מסויים שינתה את ההבנה של הפשט - עדיין האפקט עצמו נשאר. (כתובות מה-מו. והלכות נערה בתולה פרק ג.) עיין גם בויקיפדיה "ברכת הבתולים". ליהדות יש חלק במסיבה הזו.




ושוב, מעדיף ממש לא להכנס לדיון בנושא.

למרות שיש מיעוט שיפגע הדין (כלומר האפקט שלו) נשאר כי יש בו צורך (ולעניין הדין בפועל-דיני נפשות, חז"ל דרשו מה שדרשו כי לא הורגים מספק. זה אותו עקרון של כל האומר ראובן חטא וכו'. התורה מתארת את הטבעיות ומחנכת וחז"ל באים ונותנים את הגדרים המשפטיים המדוייקים או מתארים את המציאות שבאמת קרתה).
חוץ מזה שם מדובר בגיל מסויים שאולי פיזיולוגית יש הבדלים.

יאללה אז פה סיימנו.

 

 

אל תחפשי אהבה מאנשים דתיים (או בכלל) - כי הדבר הראשון שאת רוצה לחפש זה לא אהבה, הדבר הראשון שאת רוצה לחפש זה סליחה לעצמך. ברגע שזה יקרה - האהבה לעצמך פשוט תזרום - ואת תרגישי ראויה לאהבה לאחרים. 

 

וכן, אני מבטיח לך שכמה שיכתב כאן בשרשור על תשובה, על מקומה של התשובה, ועל מעלתה הקסומה של התשובה - לא יגרום לך להרגיש אהובה. זה בסך הכל ייתן לך עוד נתונים. את גם יכולה לשוב בתשובה כלפי אלוהים. זה לא אומר שתסלחי לעצמך כלפי עצמך. תשובה לאלוהים היא חלק חשוב - אבל את צריכה משהו אחר כרגע - את צריכה את השחרור של הסליחה לעצמך (וזה גם המקום העמוק יותר של התשובה). 

 

למה את רוצה לסלוח לעצמך? כי אם תישארי עם הטינה שיש לך על עצמך - זה יתנקם בך, טינה היא כעס שצבור בלב. היא כעס על כך שהיית אמורה להיות אחרת, שהיית אמורה לעשות אחרת, את תעמדי מידי יום ביומו מול כיתת יורים שזה בעצם עצמך, ותאמרי לעצמך כמה את לא שווה, רעה, שנואה, גרועה, אפסית . ונכון שקשה לנו לעמוד בסביבה של אנשים ששונאים אותנו? ככה גם בפנים. אנחנו נברח מעצמינו - ממי שאנו - לכל מה שאנחנו לא - רק כדי לא לשמוע את הקול המייסר הזה. אז יש כאלו שבורחים לסרטים, יש כאלו לרשתות חברתיות, יש כאלו לפורנוגרפיה, יש כאלו שיברחו לאלכוהול, יש כאלה שיברחו לסמים לאקסטזה, יש כאלו שיברחו לסם של מיניות חסרת אהבה, יש כאלו שיברחו לאוכל, יש כאלו שיברחו לאובססיביות מ"שעמום" וצורך חזק באנשים ליד, יש כאלו שיברחו לעבודה, ויש כאלו שיברחו להרבה אסטרטגיות בריחה (שלא כתבתי) מהקול המצליף שבנו.

 

טינה על עצמינו גורמת לנו להיות פחות טובים במערכות יחסים עם אחרים - כי טינה חוסמת את המקום החומל והאנושי שבנו לעצמינו - וכך גם לאחרים. לכן אנחנו נכעס על אחרים הרבה יותר ולא נהיה חברותיים וחומלים - בגלל הטינה העצמית. 

 

בסופו של יום טינה היא כעס תמידי שצבור. ואנחנו לא יפים כשאנחנו כועסים. אנחנו לא שמחים ואנחנו לא צוחקים. ברמה האסתטית טינה מכערת אותנו. אבל טינה עושה משהו הרבה יותר מלכער אותנו היא הורסת אותנו. כי טינה היא כעס. וכעס גורם להפרעות בקוהרנטיות העיצבית של קצב הלב - והוא מחליש את המערכת החיסונית שלנו - וזה מסביר את זה שבמצב של כעס יש לנו סיכוי פי 4 לחלות בסרטן!

 

אז את רוצה לסלוח לעצמך. לשחרר את הטינה הזו. וככה האהבה לעצמך מעצמך תזרום, וככה תרגישי ראויה לאהבה מאחרים. 

 

לפני שאני אכתוב. אני אתן לך עצה שקראתי פעם של חוקרת רצון. תנסי לדמיין אם זה היה לחברה קרובה שלך במקומך. מה היית אומרת לה? אילו מילות עידוד היית נותנת לה? זה יגרום לך להבין שהכל תלוי בנקודת מבט ופרשנות.

 

אז איך משחררים וסולחים?

הדבר הראשון שאת רוצה לעשות זה לקבל את זה. לקבל את זה שזה היה. לקבל את זה שזה מה שקרה. לקחת אחריות מלאה על זה. זה מה שהיית. אל תלחמי בזה. תני לזה מקום. הכעס נובע מהרצון לדחות משהו מהביוגרפיה שלנו - הסליחה נובעת מהיכולת לקבל את הביוגרפיה שלנו. 

 

הדבר השני שאת רוצה לעשות זה לתת לתחושות ה"שליליות" מקום - ולהיות אמיצה להרגיש אותן. את פוחדת להרגיש לא ראויה אם תקבלי את הביוגרפיה שלך. אם תקבלי את מה שקרה, אם תרגישי שכן - זה מה שעשיתי ותעמדי מאחורי זה. כי את מדמיינת שאחרי שתקבלי את מה שקרה יהיו מלא תחושות של אני לא ראויה. של אני לא שווה. של אני גרועה. אבל זה ייתן לך בדיוק את האפקט ההפוך. כי עכשיו את מרגישה שאת לא ראויה - והסיבה לכך היא את לא ראויה בעייני עצמך עם משהו בביוגרפיה שלך. את לא יכולה להיות את עם ביוגרפיה כזו. ברגע שאת מקבלת את מי שאת כמו שאת - את תרגישי שיש תחושות שליליות ותתני להם מקום - ועדיין תהיי את. וזה רק תחושות. שלא מאיימות על מי שאת. כשתתני מקום לתחושות הללו, באומץ, את תוכלי לסלוח לעצמך יותר. ולהיות את. רגועה, שלווה, ומקבלת את עצמך יותר. 

 

חשוב לי לומר עוד משהו. משהו שעשינו בעבר, לא קיים. הקיום שלו הוא בנו. בחשיבה שלנו. מה שגורם לו להיות קיים זה פחד. סיטואציה כל שהיא בעבר, או התניה חברתית אין להם באמת קיום, הקיום הוא בנו, והקיום הוא בגלל פחד, והפחד הוא הפחד להרגיש רגשות מסוימים. ברגע שאנחנו מסכימים לעצמינו עם עצמינו להרגיש את אותן רגשות, רק לחוות אותן, את התחושות בגוף, הפחד נעלם, וקיום של מה שבה בעקבותיו מתפוגג. 

 

מקווה שעזרתי במשהו @חדש..

בהצלחה