פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 59)

אבל בהחלט ככל שעובר הזמן יורד החשק

תודה. נצרך בהחלט

מחמאות שקיבלתי:

בעצם אני אתחיל בהעלבות כי זה גם הצחיק אותי

את לא יכולה להיות קוסמת בחיים

את לא יודעת לספר בדיחות

תפסיקי לצחוק הרסת את הדייט

את חנונית בכלל

שקט את לא מפסיקה לדבר אני גם רוצה יש לי מלא מה לספר לך.

את תמיד שקטה? (בשבילי זו מחמאה , הוא התכוון לעלבון)

מחמאות מוזרות וחמודות

הבאת לי את כל הבית??

קול חמוד

יש לך אופי של כלב לברדור עם צ'יוואווה

את מדברת עם מתח, תביאי לי מים

את משוגעת בקטע טוב

את דייקנית ( אני ממש לא )

את מציירת יפה (כנ"ל לא)

את רצינית מאוד (כנל לאא)

ואו את נראת יותר בסדר מהתמונה

את עדינה כמו עלה (לא הבנתי את כוונת המשורר אולי זה עלבון בכלל)

מחמאות שנתתי

תודה על הפרח הנובל

זה היחיד שהצחיק אותי איזה פרח הזיה הביא לי

תודה על השוקולד הוא הכי טעים שאכלתי בפער

תודה שכיף איתך

תודה על הדרשה (דיבר שעתיים ברצף דבר תורה)

תודה שחכית לי בלי להלחיץ אותי

תודה שהבאת אותי לבית בגשם

תודה שבחרת מקום מסודר ויפה וקרוב

תודה שאתה כזה גבר

אני לא מחמיאה מצחיק אין לי את זה

ושאני הרגשתי ככה גם...

זה הקטע המבאס בלהיות דוסים, שאי אפשר להשאר חברים

יש לי יותר מעצבנות ממחמיאות. כאלה שנאמרו בקונוטציה מאשימה, אבל איכשהו התכוונו להחמיא. 

את יותר ממני בהכל.

את לא מתפשרת על עקרונות הא?

באמת נראה לך שאני לא נמשך אלייך?

בהתחלה באמת עפתי לשמיים את____ את___ את___ (השלימו את החסר, מי אני שאגיד שבחי בפני)

 אני לא מכיר נשים שיש להן דעה על כל דבר- כמוך. (סאבטקסט: וזה מאיים עלי)

כל הכבוד לך!

זה נכנס לאתר שבע ברכות

או למקום אחר מושקע שאת מתחברת גם בטבע ..

תעשי סעודת הודיה ה' אוהב אותך, תחזקי את האמונה

קרה לי גם ...

אם את ממש לא מבינה מה קרה זה כל-כך משמיים.. וגם רב אמר לי את זה ברגע שאת לא מבינה כלום

תדעי שזה מושגח מאוד.. עוד יותר 

ברגע שנגמר ההגיון שם האמונה נכנסת

אל תשאלי למה הוא הלך תגידי תודה שהלך ויותר מהר יבוא האחד שמדויק לך, בלי לבזבז חיים..

תשהי ברגע, בכאב, באכזבה בלב השבור.

אל תחשבי מה יהיה הלאה. תהיי קשובה לעצמך, תהיי רכה עם עצמך, תחבקי את עצמך.

לא רוצה להוסיף עוד קלישאות..

איתך בכאב. 

זה ממש קשה, במיוחד כשהשני בנה כבר חיים אחרי כל מה שבנית בראש..אבל אין מה לעשות כל כך.

להתקדם..ולנסות לשכוח, אבל מצד שני לא להתעלם מהכאב ולהדחיק, להיות בו לתת לו מקום, זה בסדר גמור. אני יכול להגיד לך הזמן מרפא וכו' אבל כרגע זה לא עוזר לך כל כך.

את כל הצער שיש לך עכשיו, וכל התסכול תוציאי לבורא עולם בהתבודדות, תשפכי הכל, תבכי לו תצעקי לו תתחנני, הוא שומע אותך.

יש פירוש ממש יפה ששמעתי על הפסוק

"אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הנך"

אם אסק שמים שם אתה - כשאני בעליה ועובד אותך הכי טוב שלי בלי מעידות, ואני כל כולי דבוק בך ורק עולה מעלה(היינו שמים) אז "שם" אתה, לא פה איתי, אלא שם. אתה כאילו רחוק ממני, איפה ? "שם אתה"

אבללל, כש-"אציע שאול"??? כשאני בתחתית כשאני למטה של הלמטה, ומרגיש רחוק ממך שנות אור, אז איפה אתה? "הנך" אתה פה. ממש פה. לא "שם" כמו שאני בעליה אז אתה "שם אתה" אלא בירידה אתה פה "הנך"

רובד אחד - תעשי רק מה שאת אוהבת.. כמו שאמרו לך יפה מקודם

רובד שני - סביר להניח שיש הרבה מאוד תחושות שמעורבות באירוע הזה. אכזבה, יאוש, בדידות וכדאי שתדעי להבחין בניהם, ולחשוב על כל אחת בניהם בנפרד.

החשיבה על יאוש היא שונה מאשר החשיבה על בדידות וכן על זה הדרך. קיצר, להפריד בין התחושות השונות

מה קשור תעשי רק מה שאת אוהבת?

כאילו יש לה פה איזו אופציה לבחור בין x ל- y

היא אוהבת לשוט בספינה..איך קשור דווקא עכשיו תעשי רק מה שאת אוהבת? כאילו אם היא עדיין הייתה בקשר עם הבחור אז אל תעשי רק מה שאת אוהבת? 

הסיטואציה הזאת של פרידה אחרי קשר משמעותי היא מחלישה ושואבת כוחות, ומכניסה לאיזשהו חוסר.

משערת ש'תעשי מה שאת אוהבת' בקטע של תחפשי מה ייטיב איתך כרגע ומה ימלא אותך בכוחות מחד, ומה לא יישאב ממך כוחות מאידך..

קרה לי דבר דומה שיצאתי עם מישהי וככל שהקשר התקדם הבנתי שזהו מצאתי את אישתי ובלי הכנה היא החליטה להפרד

זה שבר אותי ממש.. אין עצות מדוייקות לזה כי כל אחד עובר את זה שונה

אבל באמת תנסי לתת לעצמך מקום וזמן..

מהנסיון שלי בסיפור שכתבתי בהתחלה (סיפור של שנה שלימה..) האמונה זה מה שהכי החזיק אותי והכי נתן לי כח

אפילו שהיו התבודדויות ודיבורים עם ה' אפילו עם נימה קטנה של כעס תמיד אמרתי ריבונו של עולם תודה שהשארת לי אותך ואת האמונה בך

המשפט האחרון זה המשפט שהכי צריך להתפלל עליו

שגם בחוסר הבנה מוחלט ישאר לנו אמונה

לא יודעת אם תאהבו, שמה פה

לוודאות שאת לא מתחמקת מהכאב, תהיי שם. תחווי את הכאב תמצי אותו עד תום. ורק אז הוא יוכל להתפוגג ותפתחי בע"ה דף חדש ונקי, הלב יהיה נקי להתחלה חדשה

שולח המון כוחות

יש בי מין מנגנון הגנה שמפחד לתת לכל הכאב לעלות, כי אני אפחד שיהיה לי קשה לצאת מזה אחרי זה...

ובכללי ניראלי קשה לי נורא לעכל את זה שנגמר, ואני לא יודעת מה קורה לי, ולמה אני לא מצליחה לכאוב כמו שצריך, כמו שהייתי מצפה מעצמי לכאוב אחרי פרידה כזאת...

הרבה כוחות!

השיר התחבר לי לדברים שלך

תקראי את הרקע לשיר.

מקווה שאכן תתחברי, תרפי עם השיר ושהוא יעשה לך טוב.

בעיקרון צריך להתמסר לכאב . לתת לו לזרום בעורקים. לא לזוז צעד אחד אחורה, לתת לו לעבור דרכך ככה תראי ותעכלי אותו ואחרי זמן מה זה פשוט יעבור כמו כל דבר בחיים..

איך עושים את זה תכלס? זה כבר נראלי מאד פנימי וכל אחד אמור להיות בקשב לעצמו, לדעת.

קחי שיר

האמת, שאני בעצמי נמצאת בסיטואציה מורכבת זו.. אז לצערי אין לי כוח איך 'לנחם אותך'..

אבל אולי מהצד, ואני אומרת את זה קודם כל לעצמי - שאולי אנחנו חושבות שאותו אחד התאים מאוד.. אבל בעצם בורא עולם יודע שלא.

תודה רבה

אל תתייאש! אין יאוש בעולם כלל! ואם מתייאשים אז בוודאי לא נושעים, הייאוש מונע ישועה.

"קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך קווה אל ה'"!!!

כולנו באותה סירה!

אין דבר העומד בפני הרצון.

ה' יכול להזמין לך.היו כאלה שלא היו אמורים בכלל להתחתן ולהביא ילדים וה' כן נתן. לה' אין בעיה לתת לך מה שאתה רוצה פשוט תמשיך לבקש ולהאמין ולהתפלל על זה.

זה קשה מאוד, אני יודעת, אבל כול העולם הזה זה אמונה, אין מה לעשות.

אבל אף פעם לא מאוחר. תעשה את ההשתדלויות שלך תחשוב מה אתה צריך לעשות כדי להתחתן ותעשה את זה בצירוף של אמונה ותפילה ותקווה לישועה.

עדיף להסתכל על זה שרוב האנשים התחתנו ורק מיעוט לא התחתנו לא צריך לחשוב שאנחנו נהיה מהמיעוט הזה.

מבאס מה אני אגיד..

ובודאי שישועת ה' כהרף עין!

ואני לא חושבת שזה נקרא ייאוש. ייאוש זה "זהו אני בחיים לא אתחתן" וזה יכול להביא לתסכול וכו'

ומה שיותר נכון זה לשחרר ולסמוך על ה שיודע מה הוא עושה ושהכל לטובה בסוף.

התחושה של הייאוש, והחוסר אונים המוחלט,

יכולה להוליד שחרור והשלכה אל ה'

חלק מהיאוש

אם אדם מצליח לפני שהוא מגיע ליאוש

לשחרר באמת ולהרגיש עדיין טוב שיש תקווה ולזרוק הכל על ה' זה מדהים ...

אבל לפעמים האמונה הכי חזקה קוראת דווקא מהשבר כדי לגלות עוד מקומות שהאדם לא הכיר בעצמו .

לא סתם ה' נותן לאדם נסיון לפעמים מרגיש עד בלתי אפשרי לאדם ..

שאתה מרגיש ממש שאין סיכוי 

לוקחים לך מכל כיוון אפשרי 

רק כדי שתסתכל לשמיים 

תגיד לה' ריבנו של עולם !! רק אתה יכול לעזור

זה משהו שאי אפשר להסביר

במילים

הלחכות ולהשתדל וכל פעם לא זה ועוד פעם וכו' אבל תמיד צריך להאמין וזה חתיכת עבודה, זו אולי העבדוה העיקרית כאן.. להאמין שזה יבוא, לבטוח בה' שהוא ייתן את זה, כי הוא נתן לנו את הצורך הזה ולכן הוא גם יתן לנו את מה שממלא את הצורך הזה, בדרך טובה ונכונה. 

"צרת רבים נחמת שוטים"

אבל וואלה כולנו באותה סירה, ומרימים את העיניים ומידי פעם אנשים עוזבים את הספינה...

מי יודע אולי אתה הבא בתור??

לא נעים לשמוע. הרבה חיזוק!

זה שנראה שדבר מסוים יקרה או לא, לא אומר כלום!

ובהקשר הזוגי, הרבה יותר קל לי לדמיין מציאות של נהפוך הוא, שברגע אחד דברים ישתנו, מאשר לדמיין את כל החטופים משתחררים פתאום. אני לא יודעת אם זה פגם באמונה שלי, היפלא מה' דבר?

אני מאמינה שאנחנו צריכים לעשות את המקסימום שלנו, וזה כולל גם להתייאש לפעמים. להתבאס שזה לא מצליח. לכאוב את הבדידות.

אבל לא לאבד את האמונה והתקווה, ולתחום את הזמן הזה כדי לקום על הרגליים חזקים יותר, מוכנים יותר.

הלוואי שתצליח לראות את האור בקצה המנהרה, ואז לנסות לגבש תוכנית איך אפשר לעזור לנו להגיע לשם יותר מהר.

אבל גם אם נזרום איתך שהיו לך גלגולים נוספים ויהיו לך בעתיד,

-המודעות- -שלך- היא -רק- בגלגול הזה.

זאת אומרת יש לך -רק- סיבוב אחד בלונה הפארק של החיים. כל שניה שחולפת. לא תחזור. כל יום שעובר זה פחות יום בזוגיות שאתה כ״כ מייחל לה 

עכשיו נשאלת השאלה. בעצם 2 שאלות יסודיות.

מה מצבך בדברים -שבאמת- -לא- ניתנים לשינוי ?

ומה הרצון האמיתי שלך שזה יקרה בסיבוב היחיד -המודע- שיש לך = בחיים האלה.

אם תגיד ״אני די בסדר. ממוצע-מינוס כזה״

אז מצבך מעולה.

זה אומר שיש לך 2 אפשרויות. בעצם 3 אם מנתחים את -כל- התמונה.

1. לא לשנות כלום בעצמך ולקוות שמישהי תופיע לך בדלת ותתחתנו בהמשך (תצחק, אבל מכיר סיפור כזה עם הוצאה לפועל, היום נשואים עם 4 ילדים)

2. לשדרג את עצמך, אבל לא שידרוגים קוסמטיים, אלא משהו לטווח ארוך : לימודים, השכלה, מראה, תקשורת, אישיות. מסוג השידרוגים שהסביבה לא יכולה להתעלם.

היא תהיה חייבת להתנהג אליך -אחרת-. כי ככה זה, כולנו רוצים יותר יפים, יותר חכמים, יותר טובים, יותר משכילים. זה נח יותר ככה בחיים.

3. לשנמך את את הדרישות שלך מהצד השני למקרה, שאתה חי בעננים. יש מלא בחורות שרוצות להתחתן מחר בבוקר. הן רק רוצות מישהו רגיל כזה לבנות איתו משפחה

בלי לקשקש יותר מדי. טאק טאק. 

הוא צריך לדעת : לנשום, להביא פרנסה -קבועה- ולהיות סבבה לסביבה. זהו.

בהצלחה.

הבעיה אצלי זה לא שאני לא מוצא, 

זה שגם אם אני מוצא (וגם כשבנות מצאו אותי) זה לא ממשיך משם. אני חושב שאני לא בנוי לזה

תשוקות ומאווים.

ובא לי. כל יום יכולים להתחלף.

ואז מה?

לכן מתיישרים לפי רצון ה'

שהוא בוודאי רוצה שכל אחד ואחד יהיה בחיים משותפים

שלחן ערוך אבן העזר א.

וכתוב שם חייב כל אדם לישא אשה,

שנאמר "ואתם פרו ורבו, ולא טוב האדם לבדו"

ולא יעבור גיל 20 ללא אשה

ואסור לישב בלי אשה, שכל השרוי בלא אשה שרוי בלא טובה בלא ברכה בלא שכינה וכו'

עכשיו לכאורה ברור שרצון ה' שכל אחד ואחד יקים בית

ואפילו בן עזאי, מודע לרצון ה' הזה ממנו אלא שבמקרה הנדיר שלו הוא מבין שהחשק שלו לתורה.

יכול לגבור על החיוב שלו לחתונה.

אממממממממממההה...

עכשיו יבואו כל מלעיזי הפורום

ויגידו היי, מה אתה תורני,

מה הפלת עלינו שלחן ערוך על הבוקר

כאילו שההלכה לא נכתבה לפני 400 שנה

והגמרא לא כתובה כבר 1000 שנה

והתורה לא ניתנה לפני 3000 שנה

והם יגידו איך, וחייבים להתחשב ברצון כל איש ואיש

כי אם הרצון לא ינבע מהרצון הפשוט שלו

ורק מאיזה חיוב אז הבית לא יחזיק

אז כבר נענה לאותם מלעיזים,

מאחר וגודלנו כבר נטוי על גבי מקלדת האנדרואיד

הוירטואלית, שעל מסך הטאצ.

הרצון האלוקי הקבוע, אפשר להסתמך עליו לפי דעתי,

בעניין הקמת הבית,

כי הוא יציב יותר מהרצון האנושי.

*ובתנאי* שקיים אצל האדם הרצון האנושי אע"פ

שאינו קבוע, כי לפעמים הוא רוצה

,כגון כשרואה זוג שחווים חיים משותפים

ומרגיש שגם הוא מוכן לזה ומתעניין בזה

אלא שבא לו שבא לו להמשיך חיי רווקות

כי מבין שנישואים מחייבים אותו, ולא יוכל להתנהל כפי שהתנהל עד כה

(ובפרט שלשכמותכם, שעדיין לא זכיתם לחיים משותפים

ואינכם מודעים לימים הטובים והשלווים שרבים הם בזוגיות)

בקיצור אם יש בכם רצון אלוקי

זה כנראה הנשמה שבכם שרוצה לעשות את דבר ה'

בהלכה

אלא שמידי פעם בא איזה אינטרס אנושי

למה בא לי או לא בא לי

הריני מתיר לכם, לפי עניות דעתי, להתחתן

כדת משה וישראל, עם אשה/איש הדומים לכם

ומפנימים שחוץ מבא לי / לא בא לי.

יש את רצון ה' הקבוע והיציב שהעולם ישמר ויתפתח ויתקדם בתחום זה

ומי שנשאר במה בא לי / ולא בא לי.

מוזמן לעשות מה בא לו,

רק שידע שיהיו לכך השלכות..

בעולם הזה: מחד: בדידות / ומאידך: לבבות שבורים.

ובעולם הבא: שלא הגשים את שליחותו..

השאלה התעוררה אחרי התבוננות בזוגיות של חסידויות מסוימות, שבקושי מכירים אחד את השני קודם החתונה, שאף אחד לא שואל אותם מה הם רוצים, שיש ביניהם מלא הנהגות מרחיקות לכת שמצמצמות את החיים הזוגיים לכמעט אפס.

ועוד סוג קצת שונה- של להט"בים ששואפים לבנות משפחה של אבא ואמא, שהזוגיות שלהם מן הסתם לא כמו של איש ואשתו שהחליטו להקים בית על בסיס משיכה טבעית (ולא מדובר על מי שסולדים אחד מהשני.)

ופתאום האיר לי שזה פחות או יותר סוג הזוגיות שהיה עד הדור האחרון.

ואני משער שגם בדורות בהם לא היה קשר של ממש לפני החתונה, והיחס לנושא השידוכים היה הרבה יותר טכני, בסופו של דבר, אצל חלק ניכר מהזוגות התפתח משהו שהוא יחודי לקשר של איש ואישה. לאו דווקא באותו סגנון שמקובל בתרבות שלנו, ושל מה שמקובל בתרבות שסביבנו.

נראה לי גם, שברוב גדול של החסידויות אין כוונה לצמצם את החיים הזוגיים לכמעט אפס, ולמי שגדל בתרבות כזו, וזכה להורים פקחים שכאשר הם דואגים לו לשידוך הם רגישים לצרכים הנפשיים שלו, יש סיכוי טוב לפתח קשר רגשי משמעותי אחרי החתונה. [העובדה שהנישואין בחוגים כאלה הם בד"כ בגיל צעיר שבו הרגשות האלה מתעוררים ביתר קלות, והאופי של האדם קצת יותר גמיש, גם משמעותית בהקשר הזה].

[לא באתי לנקוט עמדה מעשית לגבי השאלות שעלו כאן בשרשור ונוגעות למעשה].

אם אין לאדם שום בדל רצון לזוגיות נפשית וגופנית

אז לפי דעתי, גם אין עליו חיוב.

כי הוא סוג של "בעל מום" בקטע הזה.

אדם שאין לו שום בדל של עניין בחיים עם בן/בת זוג
 

אז כמו ששוטה פטור מן המצוות,

או קטן, כי חסר לו משהו מהותי.

וקרוב לוודאי שלא ישיג את המטרה.
 

אז אין עניין שכביכול יתמודד.

ככה גם עם אדם כזה.

והדבר דומה, לכלי רכב ללא דלק,

שאין עניין שיכנס לכביש ויתמודד במרוץ

כי הוא בעצם לא נחשב כלי רכב.

(אלא: סתם נכס.)

בעיניי זה אישי. אני לא חושבת שיש חובה להשתוקק לזוגיות, כלומר, לחוש רצון כל-כך עז, כאילו מוכרחים וחייבים ובלי זה חווים כאב וחוסר מאוד גדולים (כמו שהרבה אנשים כן חווים וזה כמובן גם בסדר). אבל כן צריך לרצות ולשמוח בקרבת בן\בת הזוג ולרצות ולשמוח להעניק לו ולהיות מחויב אליו וכו'.

בעיניי לגיטימי לגמרי במצב כזה להתקדם לחתונה בעיקר כי רוצים להקים משפחה, ובאופן כללי לעשות מה שטוב ונכון. לא כל אחד חווה רגשות באותו אופן ולא אצל כולם הרגשות עזים באותם הקשרים.

ילדים

יציבות

דחף מהסביבה

קיום מצוות

אם להתייחס ליחס לשידוכים ולזוגיות כפי שהיה בשנים קודמות-

אני משערת שאנשים כן השתוקקו, או לפחות חיכו וקיוו לזוגות, אבל התפיסה שלהם את 'מהי זוגיות' הייתה שונה. לא נכנסת לטוב/רע, נכון/לא נכון, אבל נראה לי שאלו דברים שהיו נכונים ומתאימים לזמנם, והיום הדברים קצת שונים.

בהסתמך על שיעור ששמעתי פעם מהרב מאיר נאמן, יכול להיות שיש כאן הבדל בין זוגיות גלותית לזוגיות גאולית. למרות שאולי היום זה קצת הולך לקיצון השני..

אם להתייחס ליחס לשידוכים באותן חסידויות מסוימות-

אני מכירה את ההרחקות הקיצוניות רק בחסידות אחת, וממה שידוע לי, נשים רבות מאותה החסידות לא מסכימות להתחתן עם בחורים מתוך החסידות בדיוק בגלל אותן ההרחקות.

אז לפי השיטה הזאת- זה לא עובד.

לגבי חסידויות באופן כללי וכל עניין ההיכרות לפני החתונה- לא בטוחה שזה נובע מתוך תפיסה שלא צריך רצון לזוגיות על כל גווניו.. יותר מתוך מחשבה שאם עורכים לפני את הבירורים המתאימים, הדברים האלו יגיעו לאחר החתונה וההיכרות המשמעותית יותר. ואגב, מהיכרות- הרצון לגמרי נמצא שם ברובד מסוים גם לפני החתונה..

ובכ''מ, בוודאי שההורים בודקים לפני. זה לא סתם להדביק גבר ואישה יחד בגלל השוני המגדרי..(;

כתוב שיצחק אהב את רבקה. שיעקב אהב את רחל ולאה.

היהדות מחייבת לקדש רק ברצון האישה.

גם בחסידויות הנ"ל, אפשר להגיד לא. לא חייבים להסכים לאדם הראשון שפוגשים.

מה המשמעות של משפחה בעיניך, ללא קשר נפשי (=זוגיות)?

אני חושבת שאנחנו, האנשים המודרנים, יש לנו יותר מודעות, זמן, כלים להשקיע בעולם הפנימי שלנו בגלל המודרנה - אבל זה ממש לא אומר שזה לא היה קיים בדורות קודמים. אולי לא ידעו להמשיג את זה כמו היום, אבל בוודאי שזה היה קיים. (זכור לי לדוגמה מה שלמדתי על הרב סולוביצ'יק, איך פטירת אשתו השפיעה עליו, וזה נראה לי משהו כמו 2-3 דורות אחורה.).

הילדים גדלים לאור הקשר בין ההורים שלהם.

ההנחת יסוד של השאלה מתייחסת שאין קשר בין ערכי המשפחה (חינוך הילדים) לבין הקשר הזוגי. אך זה ממש לא נכון!

הקשר הזה הוא המודל של הילדים, איך ליצור קשר עם הסביבה שלהם על כל המרכיבים (בנחת, שפה נקייה, סבלנות, הקשבה וכולי).

בעצם, הקשר של ההורים הוא גם היסוד של כל האווירה בבית. בבית שבו להורים אין כל כך קשר אז זה ישפיע גם על הקשר בין ההורים לילדים ובינם לבין עצמם, ובינם לבין שאר הסביבה.

בסוף כל אחד לומד ערכים מדוגמא אישית שבאה ע"י מעשים. ערך הרעות, אהבת אדם, אהבת ישראל, בא לידי מימוש בקשר בין איש לאשתו בצורה החזקה ביותר. בכך, ההשפעה על חינוך הילדים היא משמעותית מאוד בעניין הזה. על ידי האהבה של ההורים זה לזו וזו לזה הם בעצם מלמדים את הילדים לאהוב.

אפשר להקים בית ללא אהבה? אולי, לא יודע מה יהיו התוצאות ומה זה יחזיק.

וגם פעם היה אהבה בין בני זוג, היא באה לידי ביטוי בפחות מישורים בגלל מלחמת הקיום אבל היא אכן היתה משמעותית מאוד גם אז.

הדברים נכונים ללא קשר איך בני הזוג הכירו או החליטו להנשא, אלא לאיך הם מנהלים את הזוגיות שלהם.

חשובה ובסיסית.

כי יכולה להיות זוגיות אוהבת מאוד גם אם ניגשו אליה מתוך הרצון להקים משפחה. יש הרבה בחורות חרדיות צעירות שפונות לנישואין בתור שלב מהותי והכרחי בחייהן כמתבקש דתית וחברתית ומתוך מטרה להקים משפחה - שזה כולל גם זוגיות וגם ילדים. ולא מתוך רצון בוער ומשתוקק דווקא לזוגיות באופן בלעדי. חלק מוצאות אושר בדרך הזו ובונות זוגיות אוהבת, עמוקה, חזקה ומיטיבה. וחלק לא. וזה קורה (ה"הצלחה" הזוגית החלקית) גם אצל מי שהתחתנו מלכתחילה מתוך תשוקה גדולה.

כך שאם מדברים על המניע בעיניי המניע של רצון להקים משפחה הוא לגמרי לגיטימי. בעיניי אם יש רצון בסיסי, מוכנות לעבודה והבנה של נישואין ורצון ושמחה בבן הזוג הספציפי זה בסדר גם אם ה"דרייב" לחתונה היה סתם כך "הליכה בתלם".

תודה שמישו שם לב שזאת לא אני 

קיבלתי שאלות אחר כך מה כזה מפריע כשבחור בא לדייט על נעלי ספורט

סינמה

מתחם התחנה 

העיר העתיקה

גן סאקר כמובן. יש בו המון דשא אז נחמד.

את התחנה לחקר ציפורי ירושלים

אם אני זוכרת נכון היינו פעם בבית הכרם והיא מאוד יפה. גם נחלאות יפה ומעניינת ומחנה יהודה ליד. המדרחוב כמובן.

אפשר לבקר במוזיאון ישראל.

אם אתם אוהבים ספרים נחמד לבקר בחנויות יד שניה -יש את הגלריה לספרות (ברחוב ש"ץ נראה לי?)

יש גם את הספריה הלאומית

אני תמיד מרגיש כאילו אני בהוגוורטס שאני שמה

אין כללים נכון לא נכון, אם קורה קורה אח. כי אני מאמין שיהיו מצבים שתישאב לזה כי יהיה לך נח עם הבחורה ומצבים שפחות.

אם מראש לשתף?..לא חושב, אלא אם כן אתה מרגיש אחרת.

ואם היא שואלת או שתגיד לא מרגיש בנח להיכנס לזה או שתשתף, שוב תלוי בך.

מלא בהצלחה גבר ותודה רבה🙏

אני חושב שזה כן עלול להעמיס יותר מדיי בהתחלה אבל בדייטים טיפה יותר מתקדמים לשתך לגמרי כן ולא לעצור תדמעות . דווקא בנות מעריכות בנים רגישים זה גם יוצר אינטימיות ממש יפה ומגלה את הלב

קיצר לדעתי רק בדייט 6 -7 +

מה פתאום 6- 7 עניין כזה מהותי לספר כל כך מאוחר? נראלי 2- 3...

אלא לדבר על זה

צודקת

אז מצטרפת להודעה הראשונה... אין חוקים

אולי באמת צריך לתת לה לשאול אולי כדי שיבוא ממנה

תודה אחי

אבל נראה לי שבסוף זה ממש שלך (ומושפע גם מקרבת הזמן/מהסיטואציה הספציפית), ומה שייטיב איתך ויאפשר לך להיות יותר נוכח בפגישה זה מה שנכון.

אולי אפשר לנסות לתווך את זה באיזשהו אופן שיאפשר לך להתייחס לזה, אבל לא לפתוח את זה, אבל אני לא בטוחה אם המחשבה הזאת נכונה.

מצטערת איתך.

ישועות ונחמות בעז"ה

אני מאמין שפשוט צריכים לתת לסיטואציה להפתח כשיזרום

להבין שעומד מולי גבר שלא מתבייש בפאזל של החיים שלו ולא מצייר לי סיפור שהוא שלם מידי וטוב מידי.

לפעמים מהסדקים יש חיבור שהוא יותר אמיתי

בעניין של הרגש אם יש צורך טבעי שלך לדבר אז תדבר ואם אין .. אז לא..

יצא לי לדבר עם כמה שחזרו מלב המלחמה .. זה נראה שהם פיזית פה אבל הראש והלב במלחמה..

ואם הם מרגישים צורך לדבר או לחלופין לא לדבר על מה שקורה .. זה שלהם וכל רגש שלהם לגיטימי

כרגע אנחנו ארץ שכולה ..

גם אם תבכה לא נורא לא יזיק אתה גבר גבר

תמיד. יש לך חזות כזו אין מה לעשות

זה כדי לשתף חוויה ממש ממשמעותית שאתה עובר בימים אלו, במיוחד שהשכול מאוד טרי.

כאילו בשלב כזה או אחר תרצה שהפרטנרית שלך תחווה איתך במידה מסויימת גם את מה שאתה עובר.

כן, נראה לי שהאינטואיציה הראשונית לא ליפול עליה כבד בהתחלה נכונה. יש עניין להתקדם בהדרגה ולא ישר על ההתחלה לספר מורכבויות.

מורכבות שתספר בדייט ראשון תביא את תוכן העניין אבל הבחורה לא תוכל להביא את הלב שלה לעניין, כי היא עדיין לא מכירה אותך.

כן הייתי מחכה קצת, וכמובן מה שאתה אומר בדייט שלישי הוא באופן טבעי מה שלא תגיד בדייט עשירי.

כדאי לעדכן מראש (למשל אם זה שידוך- שהשדכן או הממליצים יעדכנו..) 

אבל לשתף, שזו חוויה יותר פנימית שלך בהמשך כשירגיש לך נח. 

בעייני זה נכון להרבה התמודדויות שלא משפיעות באופן ישיר על הקשר.

תודה

תראה, בסופו של דבר כל אחד סוחב איתו תיק כזה או אחר.

מה שבעיני עצמך ייראה ענק, לאחר לא בהכרח.

זה מאד תלוי בהרגשה. מנהסתם יהיו בחורות שתרצה לספר להן כבר בפגישה ראשונה ויש ברביעית. יהיו בנות שאולי גם יידעו לפני מבירורים או הקשר. יכול להיות שעם אחת תספר בפגישה ראשונה על אחים שלך ותגיד שאח שלך נהרג במלחמה, ותהיה אחת שלא תגיד לה בכלל בהקשר הזה.

(בחורה לא תכעס שלוקח זמן לספר דבר כזה, כמובן.)

השאלה היא מתי לך מרגיש בנח מולה מבחינה רגשית, כמה התזמון מתאים, ושלא יעמיס מדי.

ואגב, גבר שבוכה בפגישה זה מתוק ממש. זה לא הופך אותך לפחות גבר. וזה הכי נושא שלגיטימי לבכות עליו. זה לא כמו שאני אבכה בפגישה כי בלחץ ממבחן...

אבל ברור שראוי שהיא תדע מראש שאחי נהרג

לא מבחינת האם היא תכעס או לא פשוט למנוע ממנה את האי נוחות

ובטח אין לי בעיה לבכות אני עף על זה

מאיזה דייט לגיטימי לבכות מלחץ ממבחן?

ככה היא תהיה מוכנה לזה מראש.

מאיזה דייט לגיטימי? אמממ תלוי כמה המבחן קשה

וברצינות, כשיש קצת יותר קשר רגשי. שמרגישים בנח אחד עם השני.

ברור שזה יעלה ואין מה להבהל

אבל כשזה דבר גדול כל כך כדאי לבוא לזה עם מחשבה

שאר הפרטים זה לפי הסיטואציה

תלך עם הלב שלך

מתי שאתה מרגיש שזה נכון לך.

זה גם ממש טרי, אז הכל הרבה יותר רגיש.

זה בסדר לומר רק שאיבדת אח ובהמשך לשתף יותר כמה שמתאים לך, לפי הקצב שלך.

סיכמת טוב את כל התגובות

יאללה בעזרת ה'

תודה!

תכתבי ישיבות שמעניינות אותך ואנשים כאן יכתבו לך האם יש שדכן בפועל או אדם אחר שאחראי על שידוכים

שאני גם לא באמת משתייכת לסגנון מסוים שאני יכולה להגיד אני רוצה ככה וככה או משהו מדויק… אולי גם בזה יוכלו לעזור, אני לא אוהבת הגדרות אבל בגדול מחפשת סגנון דתי לאומי תורני עם ראש פתוח ארץ ישראלי…(כיפת ברבוש זה בונוס ;) מקומות ששמעתי וחושבת שזה הסגנון: עצמונה בנוה, עלי, מצפה רמון, שבי חברון וכו

המלצות יתקבלו בברכה

בטוח היית מוצאת בחור מהישיבה שאת רוצה. 

הייתי מנסח יותר השאלה אם יש מישהו בישיבה שפועל בענייני שידוכים עם בחורי הישיבה. בהרבה ישיבות יש משהו כזה או אחר.

נקודה חשובה מאוד שצריך לזכור

אבל אני חושב שהבנתי, אתה פשוט חושב שעדיף להכיר בדרך של הכרה לעומק של הבחורה מאשר שידוך יבש שאין לפניו שום אינטראקציה.

מעניין.

בכל אופן, לגבי ספציפית להכיר מכאן,

יש כאן בנות חמודות ואיכותיות, אבל גם כאלה שממש לא. תלוי.. 

כך שלא הייתי אומר שכולן יפות (פנימית)

לפעמיים אתה מגלה עולם פנימי כל כך עמוק שאתה יכול לפספס בשידוך סתמי של שעה.

למשל- אתה יכול לראות שיש לה יכולת וויתור ודברים מהסוג הזה,

כי יש לכם קשר כלשהו. תכונות טובות שלה מתגלות ..

הבעיה שרוב הבנות לא מעוניינות להכיר בצורה הזו , וזה הפסד גם שלהן וגם שלך.

עוד משהו שיש בפלטפורמה הזאת, כמו בכל רשת חברתית אבל בפורום בעיקר כי נשאר אנונימי- זאת לא המציאות.

במציאות כמו שכתבת, לוקח זמן להיפתח, להיכנס להכרות עמוקה ולרבדים נוספים שלא מגלים בדרך כלל בהתחלה.

ולכן, המלצתי החמה לכל מי שנשאר בקווי הרשת החברתית- צאו לחיים. זה אולי מפחיד יותר לנסות ולהעז בחיים עצמם,

אבל בסופו של דבר מגלים שקרה משהו במציאות ולא רק במקום וירטואלי ולא מחייב.

בהצלחה

יש בנות שרוצות לסגור די מהר. לכן אני מעריך יותר את הבנות שרוצות הכרות של עד חצי שנה.

אבל כמו שאמרו פה, זאת לא המציאות. וחוץ מזה, מפחיד לצאת עם מישהי לכיוון רציני כשכל מה שאני יודע עליה זה מפה וד"ל.

אני מסייג ואומר, שפשוט לי שיש כאן כמה בנות באמת מדהימות, זאת אפילו לא שאלה ורואים את זה מיד. פשוט גם שם, הייתי ממליץ לך אם זה הולך לכיוון שעליו אתה מדבר, לא להישאב יותר מדי לדמיון, כי יכול להיות שתיפגשו ותתפלא לראות שזה בכלל לא מה שחשבת ואז מה אתה עושה?

ממש כלום. הרבה הרבה פחות מכאן

אבל מבין מה אתה אומר

מהאתרים כל מה שאתה רואה זה תמונה(במידה ויש) ותיאור קצר על עצמה וקצת מדברים לפני.

פה זה שונה בתכלית, היא לפעמים פורקת וכותבת דברים שעוברים עליה ומרשה לעצמה להיות קצת יותר כנה כי מי מכיר אותי? ואתה יותר רואה מי הבחורה בפנימיות הגם שזה יכול להיות לא כל כך אמיתי, אבל זה הרבה יותר מאשר באתר

שאם היה קונספט של דייטים אבל שלא רואים עם מי מדברים ..

זה היה יכול לפתוח רובד עמוק הרבה יותר

יש משהו במה שאתה רושם

גנבו לך את הרעיון ;)

אגב ממה שרואים שם זה לא מחזיק בתכלס…

למה לחסום?

חסדי, זה ממש יכול להעליב.

אם היא תכתוב לך בעתיד שהיא רוצה להציע לך מישהי או לברר על חבר שלך ותבין שחסמת אותה?

ממה נפשך, 

אם אני זה שנפרדתי ואני בטוח בהחלטה שלי - אני גם ככה לא אשלח לה הודעה

ואם היא זאת שנפרדה למה לחסום אפשרות שתרצה לחזור.

זה כבר קרה לחבר שלי ובסוף היא התחרטה ויצרה קשר והיום הם נשואים- מזל שלא חסם אותה

בנוסף באופן כללי מבחינה צניעותית אני רוצה להפריד בינינו עם מחסום (לא שיש לי פחד שזה יגלוש למקומות לא ראויים אבל הכוונה כאילו אין לי קשר איתה)

ואני חושבת שזה לגיטימי. כשאני חסמתי אני ממש דיברתי את זה.

אמרתי לצד השני שאני חוסמת כי א ב ג 

לגבי הסיבה שלא תחזור, לא הבנתי, הרי מתי שתרצה אתה יכול להתיר את החסימה.

ובכללי- זה להרגשתי האישית - יש בזה משהו מאד מצער בעניין הזה, אחרי כל ההסברים 

לפני הפגישה, הבחור והבחורה היו סתם שני זרים שאולי גם היו עוזרים אחד לשני בסיטואציה מסויימת

אחרי הפגישה - לא רק שני זרים, אלא הריחוק אפילו גדל ששמים מחסום ביניהם כדי להגדיל את הריחוק

דווקא זה גורם לי להעדיף להיפגש בלי מספרים.. החסימה גורמת להרגיש שהפכתי מסתם איש זר לסוג של אויב.

קיצור, זה מאד מעליב

אתם מתכתבים במסנג'ר של פייסבוק במקום בווטסאפ?

לא תמיד אני עושה את זה, אבל המחיר הזה שכתבתי גורם לי לשקול אם לדבר ישירות

זה לא מקשה למצוא אחד את השניה בפגישה? באיזה שלב בשיטה הזאת מחליפים מספרים בכל זאת?

לא בעיה למצוא... קובעים מקום, רואים בחורה מחכה שואלים אותה: את רבקה? (שם בדוי) 

רוב המקרים זו כנראה היא, ויאללה מתחילים ללכת ולדבר.

מתי מחליפים מספר, אממ.. בשלב מאד מתקדם

איך הוא התנהל ואיך הוא נגמר. מה שאתה מציע זה רלוונטי למצבי קיצון בהם זה נגמר רע מאוד או שצד אחד אובססיבי.

אני יכול להעיד על עצמי שלא ראיתי לנכון למחוק צ'אט עם אף אחת מרוב שלא היה כלום מעניין בחיים שלי במה שקשור לדייטים (היו לי כל החייים 7 פגישות עם 5 בנות). כשהקשר כל כך סתמי ונגמר כל כך סתמי, זה לא שווה את החצי דקה שזה לוקח.