פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 686)

שנות הרווקות - לקראת נישואין וזוגיות

נראה לי בדיון די נוכחים שני הצדדים.

רק, קצת סולד מההאשמה שלך.

לא שאין לנו מה לעשות בנידון,

אבל זה נראה לי כמו גזרת שמים,

גדולה בהרבה מאשר טעויות של צעירוּת.

בס"ד

אם תרצה אז גם אני לומדת למועד ב של **** ואני בכיף מוכנה לענות לשאלות מדי פעם. ב"ה לשני אני לא צריכה מועד ב אבל גם לשאלות עליו אני מוכנה לענות. אז אם תרצה פעם לשבת בספריה ללמוד תעדכן.

אגיב לשרשור בע"ה מחר אם איזכר )

על חוסר בשלות. 

אולי היא יכולה להתחתן אבל תתקע עם תחושה של פספוס, וחבל. לא מקום בריא להתחיל ממנו מסע.

לא לרצות מישהו שמחזיק מעצמו מדי.

תבדקי לגופו על גאווה, יחס לגישות אחרות וכו'.

אבל כל אדם נורמלי אמור להיות שלם עם הדרך שלו.

זה כמובן לא סותר שאלות ובירורים,

אבל בגדול - למה לא?

נניח שבמשך כמה שנים הוא ישב וברר לעצמו את דרכו,

זו לא זכותו להיות שלם לגמרי עם הדרך שלו?

מחילה, אבל

לי זה נשמע כמו עין רעה,

או תיאוריה מהסוג שבנות עשויות לפתח בגלל פרט זה או אחר.

אבל ידיעת המחלה היא חצי תרופה

ואדם שלא יודע שהוא רחוק מאוד מהשלימות האמתית שאליו הוא שואף(האין סוף)

גם אם לקח לו כמה וכמה שנים לברר ולהגיע לאיפה שהגיע

אז הרבה יותר יהיה לו קשה להתרפות מזה.

הוא לא מספיק שואף לשלמות...

עם זאת לעשות כל הזמן ברור ולהיות אמתיים עם עצמנו.

ולדעת שכל רגע נוכל לשמוע משהו/ מסקנה שתגרום לנו להבין אחרת....

אינם בהכרח מעלה. גן יכולים להיות סתם אובססיה...

יש שלם, ויש שלם עם הדרך.

מה שאת מתארת זה אדם שבטוח שהוא מושלם.

זה באמת עלול להביא להרבה בעיות בשלום בית,

בעיקר, לדעתי, חוסר מוכנות ללמוד ולהתפתח

(שזה חיוני בזוגיות, כי א"א לא יודע מה זה עד שהוא שם).

מי ששלם עם דרכו - זה ממש לא בהכרח אותו דבר.

ייתכן שהוא פשוט לומד במקום מסוים בה נמצאת כל האמת

('יש אמת אחת, ויש לה ** כרכים' וכדו').

תבדקי מה עם האופי, לא עם אידאולוגיה,

שבסה"כ סביר שתשתנה כשהוא יצא לחיים.

בהצלחה!

ומצטער אם הייתי קצת חריף בתגובה הקודמת.

באתי לאזן מהצד השני..

אני חושבת שהאמת נעדרת. אי אפשר להיות שלמים ובטוחים על דרך מסויימת

(מלבד הלכה, שגם פה ראינו פוסקים שביררו וחלקו על עצמם)

אדם שלא מברר כל הזמן שלא סטה מהאמת אני חושבת שזה בעייתי.

לא כל הזמן להתלבט אם האמת שלו אמיתית.

זה לא בריא.

ואם אתם טיפוסים כ"כ מנוגדים - אז אולי באמת לא כדאי לכם. 

לא כי הוא לא בסדר, אלא בגלל שצריך להסתדר אחד עם השני.

עם זה, הייתי ממליץ גם לעצמך, לבדוק האם הדרך שאת מדברת עליה, באה רק מהרצון לאמת, בשלוה - או שמא היא הופכת להיות משהו "אובססיבי" שלא נותן מנוח, שגם זה לא טוב. יש הבדל גדול בין ערנות בריאה להתעדכן בתוכנו בכל מיני פרטים, לבין ספקנות מתמדת, שהיא כבר לא רצויה.

אני רק מדגיש שמי שמחזיק באידאולוגיה מסוימת,

אותה הוא בירר והיא מבחינתו האמת היחידה,

הוא לא בהכרח מחזיק מעצמו 'אלוהים', כלשונך.

ייתכן, ובלי שום קשר לענייני מידות,

מתאים לך אדם פחות סגור / נעול על עצמו,

מסיבות שאולי את יודעת.

מה שכן, אם את מחפשת אחד ממארי דחושבנא,

יש לך שאיפות גבוהות, שזה מדהים,

רק שאני לא יכול להבטיח שגם תמצאי אותו.

בכל מקרה, המון הצלחה!!

באמת הקצנתי את ההגדרה. 

ותודה רבה!

לא מביטחון בעצמנו. זה שמעזים להחליט ולבחור זה לא סותר את זה שמאמינים שכל רגע נוכל להבין אחרת ולסתור תעצמנו כי הדעה שלנו היא לא מתוקנת אמתית ושלימה כמו של ה' יתברך שמנהל את העולם שיכול לשנות אותנו. 

אז מה הבעיה?

אם לא שלם, אז שואלים אם זו לא בעיה עם אדם הססן.. אם שלם - אם זו לא בעיה ההיפך...

צריך לבדוק עניינית: האם הוא אדם שאינו גאוותן, האם יש בו ענוה, האם יש בו נכונות להקשיב.

"שלימות עם הדרך" אינה חיסרון. אדרבה.

למה זה "מחזיק מעצמו"?  נניח, אדם הוא ירא שמיים, מאין בהשגחת ה' הכללית והפרטית, מאמין שהקב"ה גואל כעת את עם ישראל ומחזירם לארצם וכו'..  אז "הוא יותר מידי בטוח בעצמו"?... אשריו ואשרי חלקו. הוא מחזיק מה', לא "מעצמו".

אמונה זה לא ספיקות. הוודאי שמו כן תהילתו.

אבל אם לבחורה יש ספקות לגבי הדרך שהוא מאד מחזיק ממנה, אז אולי צריכהלבדוק סובייקטיבית אם יתאים לה..

או לפחות הדרך שאני מאמינה בה היא דרך של חיפוש. דרך של חתירה לאמת שנעדרת, 

שרק בגאולה שלימה נדע מה היא ובינתיים התפקיד שלנו לחפש אותה. ולכן מישהו לדעתי שמפסיק לחפש כי מרגיש שהגיע אליה זה לא טוב. אני לא אומרת שבסיס של יציבות לא צריך להיות. י"ג עיקרי אמונה(כמו להאמין בה' ובתורתו וכו'),כן.

אבל בתוך עבודת ה' תמיד מתקדמים אל השלימות. היא אפשר להיות בטוחים שהדרך שלי היא האמת ושכל השאר טעות. 

"הגאולה השלימה", זה ענין בפני עצמו.

ההתנהלות הבריאה והנורמלית של אדם, ענין בפני עצמו.

לא צריך לעשות אידיאולוגיה מ"האמת שנעדרת".. חז"ל אמרו שבעקבתא דמשיחא האמת תהיה נעדרת. זו לא מצוה..

בוודאי שהתפקיד שלנו לחתור אל האמת - ולכן אדם צריך, כמו שאומר המסילת ישרים, להתבונן מה התורה רוצה, ומהם מעשיו, ולהתיישר לפי זה.

גם אדם שדרכו ברורה לו, זה לא אומר שהוא מפסיק לחפש ולעלות. משתכלל, מבין יותר, פועל יותר טוב. כל מעשה טוב, כל מחשבה טובה, זה יותר "התקדמות אל השלימות". לא צריך בשביל זה התלבטויות מתמידות. לא בריא ולא אמיתי. צריך השתכללות. וזה יש גם לאדם שדרכו ברורה לו.  מן הסתם, אם יתקל במשהו שלא מסתדר עם זה, יברר ויתעדכן.

ומה פתאום "וכל השאר טעות"?.. גם אדם שדרכו ברורה לו, יכול להבין את נקודת האמת שיש בדרכים אחרות.

אשר על כן, לשאלה הספציפית - תלוי בעיקר באופי האדם.

לשאלה המהותית - זה כבר יותר ענין של אופי ותפיסה שלך. ובהחלט לא חייבים להסכים איתה..

ולדעתי חלק מההתקנות זה לברר איך בכל זאת אגיע לדבקות בה' אם בדרך הזו עדין לא הגעתי אליה בשלימות. וזה בירור תמידי.

ואז גיליתי שהרבה בכלל לא מתאימים לי למה שאני מחפשת (למרות שהם רואים במפורש שלא לפי הדרישות!) ומנסים את מזלם. אפשר להירגע.

בסוף הגבתי לחלק מהם ולחלק לא

מסננים את אלא שלא מתאימים בגלל פרמטרים כאלה ואחרים (רמה דתית, חזות חיצונית, התנסחות ועוד)

פניתי לכ-30 וקיבלתי תשובות בודדות (וגם רובן כלל לא צפו בכרטיס שלי).

זה מרגיש לי כמו זלזול בוטה.

סתם חשות את עצמן כי יש להן הרבה פניות. לא לקחת ללב

היא דווקא כתבה שענתה לכולם!

חשבתי למה זה דומה

יצא לי לשלוח לאחרונה קורות חיים לכמה הצעות עבודה

ואף אחד לא חזר אלי. אחר כך כתבו בפורום שהם נכתבו, שלא לשלוח יותר, הגיעו אליהם יותר מחמישים פניות

כששומעים את זה, יותר מובן

כי איך אפשר להתייחס לכ"כ הרבה פניות?

יש בזה משהו דומה לאתר הכרויות.

כשמבינים שהצד השני אולי מוצף

אין פה משהו בכוונה, חוסר שומת לב...

לא שווה לקחת את זה ללב

עניתי לכולם ,אחד אחד גם לחצופים שפנו אלי למרות שהם גדולים ממני ב-10 שנים

ואם אתה רוצה תפנה אלי באישי אני אגיד לך איך לגרום לאנשים לא להתעלם ממך

אני מתנצל.

אני בכוונה לא רוצה למשוך מבטים של אנשים. למשל: אין לי תמונה בכרטיס.

לא חייבים לענות על כל הודעה ששולחים לך. 

אנשים מביאים את זה בחשבון. אם כי, כמובן, מי שעונה, תודה, לא נראה לי מתאים, בהצלחה..  זה יפה. אבל לפעמים יכול מן הסתם לגרור גם תגובות מייגעות.

מתוך מה שנראה שייך, תראי מה הכי נראה שייך - ותבדקי.

מתאים - יופי, תתחתני....

לא מתאים - תעברי להבא.

[ויופי שיש לך הרבה הצעות, אם כי אל תתאכזבי מידי אם בסוף תגלי שבכ"ז חלק גדול לא שייך]

בתור אחד שהולך להתגייס בימים הקרובים אני עונה לך מהכיוון ההפוך-

לעניות דעתי כדאי להפסיק את הפגישות ולהמשיך בעוד חודשיים, אם זה אפשרי...

לא יודע כמה העצה שלי תעזור..

זה מה שהיתי עושה במקומו...

אבל זה אני..

אז קחי בחשבון שאני לא יודע כמה התגובה שלי תעזור..

אם להפרד ולחזור בעוד חודשיים זו לא אופצייה בכלל בכלל......

אז אני ממליץ לשים את הקשר על סטטוס  מאוד מיוחד - סוג של להיפרד ולהיות בקשר בו זמנית...לפחות עד שהוא יעלה לגדוד.

איך אפשר לעשות את זה? גם להיפרד וגם להיות בקשר?

פשוט היינו קובעים ביחד סטטוס שנניח לא מדברים בפון כל השבוע. רק בסופשים אם הוא בצבא, אז לפני שבת תדברו.

ומחליפים הודעות בין לבין ביום יום בשעת ט"ש... מהסוג של ההודעות ששומרות על הגחלת,

 וכשהוא יוצא הביתה - אז שישקיע את הזמן בך כי בכל זאת אתם גם בקשר...

אבל הכי הכי את צריכה להכיל בעצמך שאת בקשר של סטטוס מיוחד, לא בקשר רגיל. ולכן רק אם תכניסי את זה לתודעה את תוכלי לעבור את זה בשלווה יחסית, ולא בחוסר הגשמה של ציפיות שלא ניתנות לגישור. הוא גם צריך את התמיכה שלך, ואם תכילי את המקום שלו ושל הקושי שלך בקשר בניכם, הסיכוי לעבור את זה בשלום יחסית הוא גבוה.

(וכל זה כמובן עד שהוא יעלה לגדוד)

בטירונות אין זמן לנשום, ואפשר להתפרק כשמגיעה השעת ט"ש. בטח שאין פלא' בכלל..
באימון מתקדם זה תלוי בשבועות, אבל יש יותר נחת. בחלק מהמקומות משחררים יותר פלא'.

כשמגיעים לגדוד זה עולם אחר. יציאות יותר טובות(לפחות באימון. בקו זה משתנה בין האזורים) ויש פלא' חופשי. וגם בכללי יותר משחררים ליציאות, והפניות..(הכינוי אצלנו זה הפנ-דייט..)

יש לי חבר שהתחתן בקורס מכ"ים, אבל את רוב הפגישות עשו באימון מתקדם. עקץ פה ושם והצליחו..אבל כן, זה קשה ממש.(וגם, את לא רוצה שהוא יסתכן כדי להשיג שיחה יומיות. כי אפשר לחטוף על זה שבתות. ככה זה היה אצלנו)

ובגדוד, בעיקר בקו, יש אצלנו כמה וכמה חבר'ה שיוצאים. וזה אפשרי ממש.

הרבה המליצו פה למשוך עד הגדוד, ובאמת צריך לבחון את זה. וכמובן אם זה הסדר, בכלל..

אבל בהחלט הרבה יותר משוחרר.

שנה זה דבר שעובר מהר..(מנסיון).

בהצלחה בכל מקרה