ושמעתי אותו. קצת טיפשי לקבל שיעור בזוגיות מצמד אנשים שביומיום בקושי רואים אחד את השני, למעט סופ"שים ופגרות.

אז כן, מאוד קל לנהל מערכת יחסים שאינה אינטנסיבית.. והם לא מהווים דוגמא עבורי להצלחה אלא רק להשגחת ה'.

חמוד שאת מגיבה לכל אחד

הרבה נחת והצלחה! ושתקופת האירוסין תהיה קלה ורגועה, נעימה וקסומה (לא תמיד זה ככה)..

וכמובן גם אח"כ

[הנה, יהיה בן שתוכלי לדבר איתו באישי..]

ובשמחות אצל כולם

אחרת את בעצמך תיפגעי גם כן...

מנסיון כואב, אל תנסי יותר מדי לחשוב באיזה דרך הוא ייפגע פחות, פשוט תתייעצי עם מישהי שאת סומכת עליה/רב ותעשי את זה מהר.

זה קשה וכואב ותרשי לעצמך להתפרק אח"כ

שולחת כוחות

ב"הצלחה

ולא לא ייפגע בכלל..

כי לצערינו פרידה בשלב כזה פוגעת במידה כזו או אחרת, לא משנה כמה מזרונים תשימי כדי לרפד אותה..

סורי על הפסימיות.. 

ובצלחה. 

תתפללי המון, תבכי הרבה לפני,

שאת עושה את מה שטוב ומקווה שיכאב לכולם פחות,

שה' ייתן לכם כח לעבור את התקופה הקשה.

זה יהיה כואב, ומקווה שזה יהיה נכון לכם.

שולח חיזוקים, לא ממש יודע איך..

בהצלחה!!

זה היה כואב וזה פשוט לא עוזר. חוץ מלהסביר שזה לא אישי ושאין מה לעשות-זה לא זה. את רק יכולה להתפלל שזה לא יעמוד לך לרועץ שהוא יכעס עלייך יותר מידי..

הקדמה : אני לא בדיוק בגיל הממוצע של הפורום הזה , חגגתי לא מזמן את חתונת הכסף 

בדרך כלל אני נהנה להיות צופה מהצד בדיונים המרתקים שלכם , אבל הפעם אני חייב להוסיף משהו מנסיוני ( הרחוק , לאור העובדה הנ"ל ) .

עם כל הקושי שבדבר , קשר רציני לא מסיימים בטלפון . נפגשים , אם ההחלטה היא חד צדדית אז הצד החותך מסביר , משוחחים על התקופה המשמעותית שעברתם ביחד ונפרדים ברוח טובה ובאיחולי הצלחה הדדיים בקשר הבא .

עברתי בעצמי את הסיטואציה , כך עשינו , ובנוסף לנ"ל סיכמנו עוד 2 דברים : 1. נשמח לקבל הצעות . 2. נזמין לחתונות .

אחרי שנה ארוסתי ואני הגענו לחתונה שלה עם החבר ששידכתי , ומעט אחרי זה היא ובעלה הטרי הגיעו לחתונה שלנו .

אם הבנתי נכון את @בא בימים,

מדובר בשני אנשים טובים שנקשרו,

ואחד מהם גילה שהם לא מתאימים.

היה בקשר ביניהם המון טוב,

אבל להתחתן הם לא צריכים.

לכן הם נפרדנו כידידים, ועשו את זה מקסים

(לא הזמנתי אף אחת לחתונה שלי,

אבל מבין מאוד את המקום).

אתם מדברים על פרידה עם טעם הרבה יותר מר,

שאז הסיפור הוא אחר לחלוטין.

והאמת, גם בפרידות ששני הצדדים בסדר,

משהו בי מתקשה לראות אותה ממררת בבכי,

וגם לי הסיטואציה לא הכי פשוטה.

זה פחות קשה שהדברים האלה קרו (לי, אישית) בטלפון ולא פא"פ.

תארת במילים קולעות את מה שהיה .

ודווקא בגלל זה , נראה לי פוגע יותר שאחרי כל הדרך הזאת הצד החותך היה בורח מהתמודדות ומקדיש שיחת טלפון בלבד לצד השני . פגישה פא"פ זה מאתגר , זה רגע קשה , אבל חובה מוסרית להתמודד איתו .

ולגבי "לא הזמנתי אף אחת" - גם אני מאלה שהיו יכולים למלא שולחן רק מהלשעבריות וברור שלא עשיתי את זה . כשהגיע הזמן והזמנו לחתונות כפי שסיכמנו , זה כבר היה קשר בין שתי משפחות בשלבי הקמה שנמשך עד היום .

ניסיון.

היה קשר אחד שהיא סיימה בטלפון,

ובצורה כל-כך חד צדדית.

לא שהיה לי קל שנמרר בבכי יחד,

אבל הרגשתי שזאת סטייה מכל מה שהיה בקשר בינינו.

דברתי מהמקום שלי, וניחשתי שחווית משהו דומה.

א. לעשות את זה רק אחרי ששקלת את כל השיקולים וההחלטה שלך עם עצמך ברורה וסופית.

ב. להניח את כל הקלפים על השולחן - להיות גלויה לגבי הסיבות שלך לפרידה ולא להסתיר כלום, לא בגלל בושה שלך ולא כדי לא לפגוע בו, כי בסופו של דבר ההסתרה הכי פוגעת.

ג. להיות חד משמעית - לא להשאיר פתח להבין שאולי בעתיד תרצי לחזור אליו, שלא יישאר עם תקווה לגבייך וייתקע בגלל זה.

ואם אתה מבין שמבחינת אידיאלים, ערכים ואולי הלכה אתם שונים ברמה קיצונית... אתה מצפה שאנשים יתנרמלו בכוח לבן זוג רק בגלל שלמרבה הצער, (וזה קורה!) התחילו לעשות בירור מעמיק ואמיתי רק בשלב מאוחר יותר ואז הבינו שזה לא זה?

רק שתדע לך, שאחד ממנהלי הישיבות הידועים, הבת שלו התגרשה אחרי 25 שנות נישואין, והודתה בריאיון שלמעשה מהתחלה זה לא התאים לה, לא נראה לה, אבל "יצאנו הרבה זמן, לא היה נעים.. אז חיכיתי עד שהילדים התחתנו כדי למצוא את הזמן להיפרד". לא נשמע לי אופציה טובה.

בצורה לא נעימה ויש לך אפשרות לתקן את הרושם, ברור שכדאי!

כמובן, בלי לפתח ציפיות אלא פשוט לסגור פינות ולבקש סליחה אם צריך.

בלי להטריד את עצמך בשאלות לכל מה שנוגע לעולם הזה של השידוכים.

לא אם אתה פשוט או מורכב

לא אם בררן או פשרן

לא אם אתה עם תקווה או חסר תקווה

לא אם יש סיכוי עכשיו או עוד הרבה זמן

פשוט לעצור, לנסות רגע לחזור לתקופה שזה בכלל לא עניין אותך.

והיית רק אתה, חברים, משפחה.

ופשוט לעסוק בתורה שהיא גם מרפא את הלב. 

@לב אוהב צודקת.

תנוח, תנשום עמוק, תעצור קצת.

הרב (שזה הרב זצ"ל, כמובן) כותב בקבצים על ביטחון,

שהוודאות בעתיד הטוב והשלם נותנת כוחות להווה.

תדמיין את זה, את הילדים הקטנים שלך משחקים בגינה,

שולחן שבת ערוך ומלא כל טוב..

אני יכול להמשיך, אבל העיקרון הובן.

בהצלחה אחי!

היא כמעט האמינה לי

דווקא מגניב 

פגשתי את חברתי הנשואה עם עגלת תינוק כ-6 חודשים אחרי החתונה שלה...והתעקשתי שעה שהתינוק לא שלה ולא משנה מה אמרה....

(אח"כ הסתבר שהיא הסתבכה בהיריון לפני החתונה..דוסית ממש...)

לא היה נעים לפגוש אותה אח"כ...

לא אני הייתי העקשנית חסרת הטאקט?

אבל מתנחמת בעובדה שלא רק אני הייתי תמימה ועקשנית...

מישהו שמכיר אותה, חמוד, הלך לרב שלו וסיפר לו שאירע נס על טבעי-

מישהי ילדה תינוק בריא ושלם תוך פחות מ-6 חודשים

עובדה שאני זוכר את זה עד היום.

"שמע אחי, יש לי וורט", והוא כולו  "איזה יופי! מזל טוב!" קופץ מהמקום ומחבק אותי.

ואני אומר לו "אה, לא כזה וורט. תקשיב...".

ספר לו את מה שאתה רוצה שהוא ישמע,

וכמו שהדגישה בצורה נפלאה @זוהרת בטורקיז,

תטעים, תדגיש ותרחיב בדיוק על הנקודות האלה.

אם אתה לא סגור על מה זה שמולך רוצה לשמוע,

אתה יכול לבקש ממנו למקד אותך,

או פשוט להתמקד על הקטעים האהובים עלייך בקו"ח.

מכיר נשואים שמתנהגים כמו.... ורווקים אנשים צדיקים וטובים, מי החליט את הדבר הזה? 

מעלים נושא בוער ומצפים לתגובות.

אין דבר כזה לא נעים. תעשה מה שנכון... תנסה לעשות את זה בדרכי נועם אבל אל תיצור דברים בגלל שלא הייתה יכול להגיד לא אתה תתחרט על זה.

לדעתי בכללי כול אתרי הכרויות האלו זה סכנה... תתרחק מזה (מדבר מניסיון )

היי תודה רבה על התמונות, גם היה נעים לדבר,

אבל אני חושב שזה פחות הסגנון שלי, ולא בקטע של מראה חיצוני.. באופן כללי..

חכה לפחות יום וחצי אחרי שליחת התמונות.
אז תודיע שלמרות שהיה נחמד החלטת שפחות מתאים.

למה כזה הרבה?

הבחורה מחכה לתשובה

וזה לא שהוא עושה עכשיו בירורים עם חברות שלה או משהו כזה.

לא יודעת, אין במה להפגע מזה.. זה ידוע שאחת יכולה לאהוב מראה מסויים ושניה לא. 

אבל בשביל זה לחכות? אני באותו רגע אומרת. וגם לי באותו רגע אומרים.. אין שום בעיה

הספיק לי ולרבים אחרים שאני מכיר לחוות את התגובות לאמירה מהירה ומיידית.
ההמתנה הנכפית עדיפה באופן גורף.
אולי לך אין בעיה אבל זה מקרה ספציפי ואנחנו עוסקים בכלל ולא באינדיווידואל.

אדם בוגר יודע איך לנהל את ההקשרים הרגשיים ולא להתנהל בשלומיאליות בוסרית.
אני פעם חתכתי על מראה משהו כמו שלושה ימים אחרי (שבמהלכם השארתי את העניינים כמעט דוממים לגמרי) ואף על פי כן התשובה שנתתי הפתיעה, כי ניהלתי את הדברים באופן כזה שלא איפשרתי לעיסוק בעניין להיחשב כמרכזי.

לא הבנתי אותך.

וגם לא הבנתי למה מבחינתך העניין הזה כל כך קשה ופוגע..

הוא לא מכיר אותה, היא לא מכירה אותו. קצת דיברו, שלחו תמונות, סה"כ תהליך נורמלי של חיפוש.

חייב לקחת את התהליך הזה בקטע קליל ולא אישי, אחרת נלך לאיבוד וסתם ניפגע.. 

אלא אם כן יש לבחור או הבחורה דימוי עצמי ממש ממש נמוך שכל מילה קטנה שובר אותה/ו (והכרתי מישהי כזאת.. )

ובמקרה הזה גם אם תרשום לה כעבור חודש זה עדיין יפגע בה ברמות קשות.

וגם לדעתי חשוב שהבחורה תבין או הבחור יבין שפוסלים אותו/ה בגלל מראה, ככה הוא לא ינסה לתת לזה צ'אנס להבא.

אם אומרים לו "לא מתאים בגלל דת" אז הוא יכול להגיד "אה אוקי, אז אולי אני אתחזק וזה כן יתאים לה.."

בקיצור , תיהיה כנה, ועם זאת עדין, וככה יבינו אותך הכי טוב.. 

מה לא אישי בשאלות האלו?
מה לא מסוכן ומותיר משקעים?
ולגבי תשובות, מימיי לא הבנתי את אלו שחושבים ש"לא" זה לא "לא".
לא זה לא זה לא זה לא.

פשוט פשוט פשוט.

זה לא מה שאני ורבים אחרים חוו.
"הזמן שלה" לא ייפגע דרמטית מההמתנה הזו. וזה לא חצי יום אלא יום וחצי. רק להדגיש.

לפחד לומר בפנים "סליחה אבל לא"?

וזה בגרות ובשלות לזוגיות?

יש הרבה דתיים יראי שמיים שהם לא אברכים.

אני לא מדברת על לא ללמוד בכלל, אלא שעובדים ולומדים שעה-שעתיים ביום.

זה בסדר גמור ואין בעיה עם זה..

בס"ד

אם את עובדת ויש לך משכורת יפה

+

הישיבה לא בתל אביב [כמוני]

+

הישיבה נותנת מלגה יפה\שכר דירה 

\

ההורים עוזרים המון

במקרים האלו לא תצטרכי להצטמצם [בד"כ צריך שלפחות שני תנאים יתקיימו אבל ברור שכמה שיותר יותר מרווח]. 

אם את סטודנטית והוא אברך צעיר [לא נהיים ר"מים בגיל 24 בד"כ] שעוד לא עשה תואר או לא עובד בכלל אז בואי נגיד שבשנות נישואיכם הראשונות אתם לא תוכלו לחיות ברווח שההורים שלך חיים בו פשוט כי לא יהיה לכם. זה ישתנה כנראה רק כששניכם תעבדו. גם ההורים שלך כנראה לא התחילו משם.

אני יכולה להגיד לך שלי מאד קשה עם קשיים כלכליים כי יש לי די טראומה אבל משתדלים כמה שאפשר לחסוך ואני כן מחפשת עבודה. חוץ מזה זה תלוי סדר עדיפויות. אנחנו כן יוצאים לבלות, אנחנו כן קונים בשופרסל כי אני שונאת את רמי לוי וגם כי הקניות לא גדולות אז אין עניין לעשות משלוח, אני כן קונה לפעמים פירות, אני כן קונה דברים שחשובים לי גם אם הם לא לחם, ביצים וחלב, אבל זאת בחירה שלנו ואנחנו יודעים שאנחנו נישא בתוצאות.

בכל מקרה, אל תצפי לבית ענק, לאוטו, לכל בגד או נעליים שתרצי, לקנות כל אוכל שתרצי או כל גחמה אחרת שלפעמים יש לנו, זה כן לחיות יותר בשיקול ממה שרובנו חיים כרווקים. יכולה לומר שלי מאד קשה לא לקנות ספרים ובגדים, בעיקר ספרים. בשנתיים האחרונות קניתי כמאה ספרים אם לא יותר כי הייתה לי משכורת מספיק גבוהה וגרתי בחלק מהזמן אצל ההורים. היום אני לא קונה ספרים אא"כ הם יד שנייה וממש דחוף לי שיהיו שלי או בשבוע הספר שזה מאסט מבחינתי

בקיצור, עניין של סדר עדיפויות. אישית יכולה לומר לך שאני ממש לא רציתי להתחתן עם אברך בין השאר גם בגלל זה ובסוף עשיתי את זה וחיים עם זה, זה אפשרי. זה קשה, במיוחד למי שרגיל אחרת, אבל זה אפשרי ומתרגלים, פשוט צריך להתכונן מראש שזה עלול לגרור קושי. אישית כן העליתי בדייטים את הנושא הזה ושאני לא אוהבת לחיות כל הזמן בדאגה על מאיפה יהיה כסף וככה אחרי החתונה הוא כבר ידע לצפות לקושי. 

אם זאת השאיפה שלך אז תנסי ותנסי גם להרוויח כסף בעצמך ולחסוך. זה אמנם לא ייתן לך גב כלכלי חזק מדי אבל זה יעזור לפחות בהתחלה. מלבד זאת תמיד יש את כספי החתונה וזה אמנם לא מקובל להשתמש בהם לצרכים מידיים אבל זאת ממש בחירה שלכם, אישית אני לא רואה בזה דבר כזה רע, אני לא מאמינה בחסכון כשיש כמעט מינוס בבנק.

מה שלא יהיה, ב"הצלחה ואם תצטרכי עוד משהו את ממש מוזמנת.

בס"ד

ולומדים איך לתת לזה גם מקום. חוץ מזה כרגע אני עומדת בפיתוי ואנחנו כנראה נעשה פשוט מנוי לבית אריאלה.

בס"ד

יש לי כרגע בספרייה בבית יותר מ150 ספרים ואני מוסרת 115 ספרים.

בכל מקרה זו לא תחרות, אם הגעת למצב שלי אז אין ספק שאתה אחד מיחידי סגולה [רוב הספרים נאספו אצלי במשך שנתיים בערך].

אגב, אני עדיין מוסרת אם אתה רוצה גם

בס"ד

ביום מן הימים אני מקווה גם להגיע למצב הזה.

בס"ד

בהחלט. 

אם כי נראה לי יש פה בבית גם בערך מספר כזה אם לא יותר. בזכות בעלי שבאמת קונה מלא ספרי קודש. 

אתם מסקרנים אותי, אני מוכנה להזמין אתכם לפה לשיחה על ספרים עם קפה ועוגיות

[ארוחת ערב זו גם אופציה]

כ"כ הרבה ספרים את מספיקה לקרוא? 

וואו. מעריצה. 

פעם הייתי קוראת ממש הרבה אבל עדיין לא ברמה הזו בכלל.. 

אני אשמח אם תוכלי לרשום לי אם יש שם ספרי יהדות שווים

הייתי בטוח שיש לי את זה שמור, אבל מסתבר שלא.

בגדול הוא אומר שם שאברכות לאו דווקא אומרת חיי צמצום. ואדרבה, דווקא הבני תורה צריכים שיחיו ברווח ("דירה נאה" וכו').

אני מכיר לא מעט אברכים שמחזיקים עסקים, נכסים וכו'... אמנם בשנים הראשונות היה להם קשה, אבל הרבה מהם הסתדרו ב"ה. ויש גם הרבה שמצליחים לשלב עבודה כלשהי כדי לחיות כמו משפחה ממוצעת.

רציתי להרגיע ולומר שזה שאת רוצה בעל אברך זה מעולה ובעזרת השם תקבלי לגבי הדאגה כולם דואגים לפרנסתן זה קללה שהשם קילל בזעת אפך תאכל לחם בין עם זה אברך או משהו אחר רק מי שלומד תורה יש לו גם הבטחה שכתוב בגמ כל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול דרך ארץ ולא ראיתי צדיק נעזב אז נכון שיש קשיים אבל עדיף קשיים בפרנסה בתור אברך מאשר קשיים בפרנסה בתור עובד

גם אני  נורא מתלבטת בדיוק בגלל אותם סיבות. 

אבל אני חושבת שאת צריכה להיפגש עם בחורים מ 2 הסוגים, 

כשברור שהסוג שעובד ולומד הוא באמת לומד רציני וברמה כמו שאת מייחלת. 

לפעמים זה מעט מבלבל, זה מה שאני עושה בכל אופן.. 

בע"ה שה' יברך אותך בבחור טוב עם גב כלכלי שישב וילמד, זה המצב האופטימלי..

הזכות שלך לבנות בעזרת ה' בית נאמן בישראל יציב איתן וחזק שמושתת על יראת שמים מידות וחיי תורה זה מתחיל במוכנות לחזק ולתמוך בכך שישמע קול תורה בבית וזה דווקא כאשר בונים בית מתוך הישיבה הבעל מביא איתו את הנעימות העדינות והראייה הנכונה כיצד ואיך להסתכל על המציאות ועל המאורעות של החיים בפרופורציה לתת משקל נכון למה חשוב ועקרוני בחיים 

אשה שיש לה את המוכנות והרצון לבתחתן עם בן תורה רציני זהו נכס זה נדיר מאוד אל תתני לכוחות חלשים שבתוכך להחליש אותך ולרפות את ידייך תחזקי אצלך את הרצון הזה תחפשי ותנסי לשמוע עוד שיעורי תורה ומפגשים עם דמויות שיחזקו ויעצימו את הרצון שלך 

יש שיאמרו לך מספיק שבעלך יקבע עיתים לתורה ילך לשיעורים פעם בשבוע או כל דבר אחר זה לא זה בפועל אין לבעל כח אינו מוצא עניין בזה עושה את זה בהתחלה לשמור על הגחלת אבל לאחר שנתיים עד חמש שנים הוא ולפתוח ספר זה אולי בתפילה ואולי שנים מקרא ואחד תרגום עד שהוא נרדם בשבת כשרק התחיל 

ליהות שותפה לחינוך אמיתי של יראת ואהבת שמים מתחיל בכמה שנים טובות של חיי אברכות 

את החיים האלו אתם תעצבו לפי מה שחשוב לכם 

שימי לב שהאחריות הכלכלית היא על בעלך והוא במידה ויש צורך יצא לעבוד אך כל זמן שאין צורך את יש לך את הזכות האדירה לסייע בידו יחד להקים בית של חיי תורה 

עד עכשיו דברתי על העניין האידיאלי המהותי שהוא העיקר וזה מה שכדאי וחשוב שימשיך ליהות בפסגת השאיפות שלך ושל כל בת בישראל 

אם בעלך אברך, זה עלול להיות משמעותי מאוד. השאלה היא-את מוכנה שהורייך יממנו את חייך העתידיים? (כי לפעמים יש ויכוחים בין הצדדים מי נותן יותר?) ההורים שלך מוכנים לזה? שכ"ד, חשמל, טלפון, מים, ארנונה, אוכל, וילדים עתידיים בעזי"ה זה ממש לא פשוט. וכבר אמר הרמב"ם שאסור לעשות את התורה קרדום לחפור בה. האם זה לא יפגע באחייך שירצו להתחתן גם כן, ואולי יגלו שנשאר מעט בשבילם? תעני על השאלות האלו, וחשבי היטב. סך הכל, מיטב רבנינו לא היו רק אברכים אלא גם עבדו בחינוך והוראה. והם עדיין גדולים ופוסקים.

נ.ב. לא לחיות על הנס שאלוהים יעזור.

חייבים להתייחס למקום שלך אחרת את תפלי , וזה יכול לקרות אפילו עוד 20 שנה.

מה כן. קודם כל תנסי לעבוד בעבודה שמכניסה, וכן בעלך ילמד בכולל שנותנים סכום סביר. ודבר שלישי אל תחסירי מעצמך דברים שאת מרגישה שאת צריכה או במקום זה את יכולה להמיר הנאה  במשהו אחר.

אברכים בשכונה שלי שמעבירים זמן רב בעישון וקפה. לא כל אחד בנוי לכולל וללימוד תורה.

לפעמים זה סוג של בריחה, וחוסר רצון, עצלות או פחד למימוש עצמי של יכולות שידוע לאדם עצמו ולאחרים שהוא ניחן בהם.

כבר אמר הרב קוק שכל אדם צריך לממש את יכולותיו ואם הוא "בורח" לטובת שעות של בהייה בגמרא וצריכת קפאין (וזה קורה): אז זה ממש לעשות את התורה קרדום לחפור בה..

סופסוף אני פותח פריקה, והיא "פריקה של אושר"! 

ב"ה

גם בזמן ובדמי הנסיעה שאתה משקיע לשם. והרבה פעמים אתה חש בהרצאות האלו שבעצם-הוא לא תרם לך כלום.

שהרי מה שמתאים לאחד לא מתאים לאחר. לפעמים הם מדברים על שלבים מתקדמים בזוגיות כשלרוב המשתתפים אין אפילו דייט או הצעה באוויר וזה לא שייך. ובכלל מנסיון לימודי-מה שלא בא עם תרגול וקבוצת תמיכה, פשוט לא שווה את הכסף.

שמעתי על אנשים שהצליחו לקנות את השם שלהם בציבור

כאשר, אי אפשר לדעת מה באמת ההסמכה שלהם ומידת ההצלחה שלהם. 

הכלל שלי במקרים האלה "תעשי רק מה שעושה לך טוב" אם את מרגישה שההשתדלות הזו לא מרוממת אותך. 

אז היא לא בשבילך. כבר עדיף ללכת ולהתפלל. 

אני גרה די רחוק, אז פחות מגיעה לכל אירוע

במקרים שאני מגיעה זה או לאירוסין או לחתונה [בדרך כלל לחתונה]

בס"ד

בד"כ אשתדל להגיע לאירוסין שאליהם הוזמנתי אישית. להזמנות כלליות אני פחות נענית.

לחתונות אני משתדלת להגיע אם אני מרגישה קשורה לכלה או במידה והכלה הזמינה אישית.

אם אני מגיעה אני בד"כ משתדלת להישאר לרקוד אא"כ זה רחוק ואני חייבת לחזור הביתה.

אני לא קונה לאירוסין מתנות, מביאה בחתונה

אבל לא הייתי במספיק אירוסין כדי לדעת...