פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 685)

נראה שיש המון עומק בראייה ובחיות שלך את הדברים..בע"ה יגיע בקרוב הצדיק האמיתי והפנימי שיזכה בך! מאמינה בזה ממש ומתפללת !!

את מדברת על סגנונות חיצוניים? או על גבולות?

אבל אני אסביר מה שהבנתי
אני אוהבת את זה שאני מתחברת להמון סגנונות של אנשים : הן עם השקפות עולם שונות בתכלית משלי (דטיים לייט, כאלה שאינם דתיים בכלל, תל- אביביים באופי) והן אנשים שיותר דומים לי...

ובקשר למוזיקה- אני פשוט לא שומעת רק מוזיקה חסידית/ של דוסים... פתוחה הרבה יותר.. יש לי מנעד רחב ;)

נניח ואת מגדירה את עצמך דוסית, איך את מסתדרת עם הלכות על שירי עגבים ושירי חשק? ועם האיסור להיות במושב לצים וכאלה?

הדיון כאן כרגע הוא לא עליי :/

ומהותו לא קשורה לדיון

כולם חושבים שהם מעבר למסגרת בה הם נמצאים  

אנחנו כן חלק ממה שאנחנו מייצגים ברור שכול בן אדם זה עולם ומלאו אבל זה נכון ולדעתי גם טוב במדיה מסויימת לתייג לפי מראה והתרשמות ראשונית .

העיקר הכוונה 

ול @פיצוליי נראה לי שהחוכמה היא לא לגלות את כל הקליפים ישר. לא בגלל שאת מנסה להסתיר אלא בגלל שאת לא רוצה שיתייגו אותך לא נכון. (יש משהו טוב בזה שאנחנו מתייגים - זה מונע ממנו להגיע למקומות שלא רוצים להגיע אליהם..)

אבל אני באה לתת פה קול שלדעתי דיי נמחק כשנפגשים..
צריך לזכור שכל אחד מאיתנו הוא עולם ומלואו..
(וההמשך מהדיון הקודם הוא: שעל סמך פגישה אחת אי אפשר לשפוט ולתייג נכון לדעתי...)

שאת סופרת מגניבה ומיוחדת..!!
ועם המידע שנתנת, קשה לקלוע לסגנון שלך חח…

כל הלבוש האולפניסטי הוא נורא חיצוני. הוא לא אומר כלום על דוסיות..

מה זה לבוש אולפניסטי?
אצלי כל לבוש צנוע לא בסגנון חרדי יתויג כ"אולפניסטי".
כאשר בעיקר בשנים האחרונות יש המון אפור.....

אני מכירה אולפניסטיות שמתלבשות בצורות שונות לחלוטין (הרבה פעמים זה פשוט התאמה למבנה גוף).

כל אחד בטוח שהוא ייחודי ומיוחד... וטוב שכך, זה בריא. כשיש בנזוג גם הוא הופך להיות ייחודי ומיוחד ואין כמוהו. בקיצור אל תחששי

וממש חמוד..

חוץ מזה שאני לא אוהבת שאנשים כותבים על עצמם אני דוסית מי קבע מה זה דוס?
את נמנעת מזה שייתגו אותך מצד שני את מתייגת את עצמך? את זה קצת לא הבנתי..

אבל מתוק ביותרר

גם אני מאוד כזה.
מצד אחד לומד בישיבת קו, אבל מרגיש מאוד בנוח לקרוא גם מאמר מחכים של הרב שג"ר. יש לי ברשימת השמעה המון סוגים של מוזיקה, מאברהם פריד עד לפינק פלויד ועוד.
יש לי עוד הרבה דוגמאות גם על עצמי כמובן, אבל זה לא הנושא.

אני לא חושב שאת צריכה להתנצל או להזהיר אנשים על זה שאת כזו. לדעתי זה יתרון מאוד גדול, ואני אישית ממש לא נרתע מאנשים עם פתיחות מחשבתית ורבגוניות, ואני יודע שאני מאוד מחפש את זה באנשים הקרובים לי ובטח בבת זוג פוטנציאלית.

כמו שאמרו פה כבר כמה פעמים, יש לנו נטייה טבעית לקטלג אנשים, וזה מובן מאוד. הדברים שכתבת רק מחדדים את זה שאנחנו צריכים להיות מודעים לנטייה הזו ולא להסיק מסקנות במהירות לגבי אישיות ודעות של אנשים על סמך חיצונית: לבוש, שייכות לישיבה/מדרשה מסויימת ותמיד לחפש את העומק במי שעומד מולנו.

יש לי איזו תיאוריה שזה אופי שפשוט נפוץ יותר אצל בנות.
לבנים בדר"כ יש הסכלות יותר חדה, כן-לא, שחור-לבן
בנות, לעומת זאת, יודעות יותר לשלב, יותר מורכבות ופחות חדות.
לדעתי מפה זה נובע.

או חוסר אמון בקודש, או בהבנה שלו...
נשמע שאת תופסת את עולם התורה והקודש ועולם החיים כמין מאזן שבו כל אחד מחליט לאן להטות את מאזני- אישיותו, רובם של האנשים לא מסוגלים או לא רוצים להיות (או שסתם בפועל הם לא) מחוברים לשני העולמות האלה, כי כל אחד שונה ומושך לכיוונו, אבל את כן.
בפתח הנושא, חשוב להיזכר במשמעות של תהליך הבריאה. העולם התחיל מערכים רוחניים, דיבור אלוקי, וקצה קצהו הוא העולם המגולם והסופי שעינינו רואות. רוצה לומר- תהליכי העומק באדם ובעולם מתעצמים ככל שמקורם פחות מגושם.
לכן, דווקא התרבות, שלכאורה אינה חלק אינטגרלי מהוויית התורה והמצוות, משפיעה מאוד על האדם ונפשו.
כשזמר גוי מוזג את נבכי נפשו לתוך מילים של שיר נפלא, ומוסיף לו מנגינה שכאילו נבראה מששת ימי בראשית אך ורק כדי לנגן את השיר הזה, ואני כיהודי שומע אותו- זה מפעפע בי כרעל, נוסך לתוכי את כל נפשו הסרוחה, שטופת התאוות והשיפלות. השיר לא רע כי הוא לא אמיתי ולא מתאר חוויות בצורה אמיתית ולא נוגע בי, אלא דווקא בגלל שהוא כן. וזה נכון לגבי שירים, וספרים, ומהלכי מחשבה. בניין התום הדקיק והטבעי לנפשנו המיוחדת נשבר בקלות כשחודרים אליו מחשכים, ותכליתנו להגן עליו ולבנות אותו.
לגבי ההבדלה בין הלכה לחומרא ובין מה שאת בוחרת לקבל מהדוסיות ומה לא- סליחה, אבל על איזה תקן? אם את טוענת- ישבתי כמה שנים בישיבה, למדתי כל סוגייה לעומק, קיבלתי כושר פסיקה- סבבה. אבל לרוב האסמכתאות הן איפשהו בין "ברור שזה חומרא, עובדה שהרבנית צפרירית גולדנברגמנסקי-שנורקל מתירה, ובכלל זאת הלכה שמופיעה לראשונה בכתבים משלהי ימי הביניים, וברור כשמש שנובעת מעותק לא מדויק של המשנה" לבין "תשמע, זה מוגזם, זה חונק, ויש מלא שלא עושים ככה." שאלו טענות שאינן מחזיקות מים באמות מידה יהודיות (בהנחה ואלה אמות המידה הרלוונטיות).
כנ"ל לגבי 'הלכות דעות', אם את פחות מתחברת לשיטת הרמב"ם בנוגע לטעמי מצוות, ולהסבר של הרמח"ל יותר, ובמקרה שמעת על זה שיעור של הרב שרקי שסידר לך את העניינים- נפלא, מתוק מדבש. אבל אם יחס הרמב"ם לנשים לא מקובל עלייך, חשוך ומדיר, ולדעתך נשים בורכו בכישרונות שהעולם הגברי יכול לקוות לפתח רק עוד שלושה סבבים אבולוציונים, כי עובדה שיש היום רבניות למדניות לא פחות מגברים, ונשות עסקים ממולחות לא פחות מאנשים, וכבר יש מפקדות טייסות, דברים שלא היו הגיוניים עד לפני עשורים בודדים- שוב, מי שמך לקבוע, ואיזה גז צחוק צריך לשאוף כדי לקחת את הטענות האלה, שביחס לנושא 'חילוני' לא היו מחזיקות רגע בדיון מושכל, ברצינות?

אני כמובן לא טוען נגד שמיעת כל הדעות, לימוד מעמיק של כל שיטה ורעיון, ופתיחה של המרחב הרעיוני ככל הניתן, אלא שבעוד שאת קובעת את הפתיחות ואת המקובעות כשני הפכים, אני חושב שדרך הקודש בדיוק הפוכה- ככל שהמקובעות בקודש חזקה יותר, ככל שהמקדש הפנימי יותר בנוי ומבוסס, אפשר להוסיף יותר ויותר לאופק הרעיוני, כי כך כל האופק הזה נתפס כהרחבה, העמקה וזרוע של הקודש, ולא גורם נוסף, אולי מנגד, אולי מתחבר, במשוואה שבה גם הקודש קיים (כשזה כלל לא משנה כמה מקום הוא תופס בה), נקודת מבט שמשתמעת מדברייך, כאמור.

לרוב חותר להתנהג כמוך,

אבל קרה לי שהשיחה נמשכה.

 

אם זה מישהי מאתר היכרויות, ולא בררתי קודם,

לרוב אנחנו מנסים לתאם ציפיות במהלך השיחה,

וממילא השיחה עשויה להמשיך לכל מיני מקומות.

 

 

קשה לי שלפעמים הטלפו הראשון מרגיש כמו שיחת עסקים ביני לבין הבוס שלי, במטרה לקבוע פגישת עבודה. היו בחורים שהשיחה הראשונה שלי איתם היתה דקה וחצי. זה קצת משרה אוירת רשמיות שמביאה לחץ..

 

ומנגד- גם שיחה ארוכה ושאלות שפותחות דיונים לא מתאים. 

 

לדעתי, זה צריך להישמע כך : שלום, מה נשמע? מה את עושה בימים אלו? , לספר קצת על עצמך (אני כרגע לומד ב... וכו')..

 

ורק לאחר מכן מתי נוח לך להיפגש.. 

 

 

אני אוהבת שלא מדברים יותר מדיי כי זה סתם מפתח ציפיות/מוריד חשק. פשוט שואלים מה נשמע ואז כזה אז.. מתי בא לך להפגש?
אבל לא כדאי להלחץ מזה... מה שטבעי

האמת שלדעתי, ספציפית בקטע הזה צריך ללמוד מהחרדים- השדכן/ית קובעת מקום מפגש.
לדעתי, שיחה ראשונה עדיף שתהיה פנים מול פנים.

כדאי לשאול מה נשמע איך עבר היום וכו. לפעמים זה גולש קצת למחוזות אחרים, ולפעמים זה מתנקז ללו"ז שלה השבוע, ואז אפשר לקבוע יום שעה ומקום

ההעדפה שלי היא שתהיה שיחה קצרה ולעניין שתכלול יום, שעה, מקום ואפשר לגלוש קצת להעדפות וכל מה שקשור. 

 

חשוב לדעתי - לא להגיע ליום הפגישה עם יותר מידי סימני שאלה של איפה ומתי..

ומה דעתו?

באסה
אבל אולי יהיה יותר טוב בפגישה

סתם לא נעים לי להגיד את זה כאן..

לפחות את יודעת מה מפריע לך..
אם זה משהו שאת יכולה לברר~תבדקי את העניין
(כמו קול של מעשן, דיבור ערס, סגנון חופר ...)
אם לא~או פגישה או להוריד
ב"הצלחה יקרה

כי חיכיתי לזה.... כל פעם היה משהו אחר שזה התעכב בגללו ולא יצא לפועל, ועד שזה מסתדר, זה לא זורם לי.. זה לא כמו שחשבתי שיהיה..
עכשיו זה כולה טלפון, כן? אבל סתם זה חוסר התרגשות כזו פתאום... לא כמו שציפיתי....
די נו...

קרה גם לי,
חיכיתי להצעה מסויימת הרבה זמן..
עד שהחברה שהבטיחה השיגה סוף סוף את המס' של הבחור..
ובסוף זה ירד נורא מהר

אבל שתהי בעניין שאת לא היחידה שפוסלת לפי הטלפון

ובבקשב בבקשה תנסי להגיע לדייט בגישה חיובית...

יכול להיות שבאמת זה סתם!

או שהיה משהו בקול שלו או בסגנון דיבור שממש לא התחברת (קול קצת נשי או קול צרוד, מדבר לאט, מהר, יבש או בחוסר ביטחון וכו') ואם זה ככה מסכים איתך שזה מוריד בהתחלה אבל אם חוץ מזה הכל טוב יכול להיות שתתרגלי לזה אחרי כמה פגישות וזה כבר לא יראה לך משונה ואפילו תאהבי את זה, יותר מזה יכול להיות שאולי הוא התרגש וזה גרם לו לשינוי בדיבור שהוא לא באמת כמו שהוא מדבר ברגיל.

אם זה משהו בפרטים שהוא אמר לך על עצמו שלא מסתדר לך אז תעשי את השיקולים שלך אם יש בכלל מה להיפגש איתו או לא.. מבין שזה מבאס כי היו ציפיות אבל בסוף תחשבי שאם זה לא מתאים חסכת לעצמך זמן וכסף על נסיעות ומבחינה נפשית את פנויה יותר להצעות אחרות..

אבל בנוגע לעניין הראשון שהזכרתי ממליץ כן לתת צאנס אם זה עניין כזה של דיבור.. סופו של דבר דברים כאלה כשאתה מכיר את הבנאדם יותר לעומק ומץחבר אליו כבר לא מפריע לך ה"פגמים" האלה..
בנוגע לעניין השני ממה שהבנתי ממך כן יש התאמה מסוימת כי רצית להיפגש איתו כבר הרבה זמן, תשקלי אם הדברים שהוא אמר עברו את הקו האדום שלך(בדיוק היה פה שרשור על זה מוזמנת לעיין)..
בהצלחה!

אבל גם מעט חולק, כתוב בן 18 לחופה - בפשטות, זה מה שצריך. ולא בטוח שאותו אחד יודע את כל הש"ס, או מתוקן בכל המידות, או זוכר את כל ההלכות.

צריכה להיות יכולת להקים בית (במידה) וצריך גם כן רצון (במידה).

ולפני שניתנה תורה היה אדם פוגש אישה בשוק ומכניסה לביתו בצורה מאוד פשוטה.

אבל יותר נכון- לפחות לי- להקים בית מבסיס תורני מוצק יותר... רוצה להיות יותר סגור על עצמי... לא רוצה לבלבל מישהי אחרת בבלבלות שלי... יש לה את שלה...

אנינחושבת שלהמשיך עוד שנה
זו החלטה נבונה ונכונה.

חותמת לך שהבית שלך יהיה יציב יותר ונטוע יותר
אם תקפיא את הרצון לזמנו הנכון.
יש לך ר"מ מלווה במכינה?

אחד הרבנים אפילו יועץ זוגי ועושה קוצ׳ינג לבוגר"צים...

איך ואם כדאי לך לעשות צעדים מעשיים לקראת.

אני ראיתי צעירים שמתחתנים מתוך פזיזות
וראיתי צעירים מלווים.
ויש הבדל משמעותי
מצד הגישה ומצד האישיות של הבחור .


עדיף להתכונן טוב ולבנות את ההשקפה עכשיו
מללכת בפזיזות.

מי שמיועדת לך לא תברח...


בנחת רוח
תגיע בטוח.

יפה שאתה רציני...!!
ועושים את ההשתלות להיות הכי מוכנים שיש אבל בסוף זאת עבודה לכל החיים...
בהצלחה בהמשך

או שהבעיה בהצעות,

או שהבעיה בדרך לקבל הצעות,

או שהבעיה בהתנהלות בפגישות,

או שהבעיה בהתכוננות לפגישות (לאכול ולישון טוב),

או שהבעיה הגדרת הציפיות,

או שהבעיה במה שאתה מחפש

(לא קיים או לא מתאים לך,

או שנשים מהסוג הזה מחפשות משהו אחר מהטוב האין סופי שעצור בך).

 

בכל מקרה, שולח לך חיבוק גדול,

ומציע לך בחום להתייעץ על זה,

ואיש מקצוע זו ממש לא מילה גסה.

המון הצלחה, ובשורות טובות!

אולי קצת חוסר ביטחון עצמי וזה אבל עדיין זה עד כדי כך גרוע?

אבל זה מטריד אותי אני רואה אנשים שיוצאים חודש וחודשיים ואני לא מצליח להגיע לזה

שמע, ביטחון עצמי בקשר עם בחורה זה מאד מאד חשוב! 

הן רוצות להרגיש ביטחון איתך שאתה מנהיג. 

 

כנראה שאתה רק צריך להתחיל לאהוב את עצמך יותר

יכול להיות שנקודת מבט גברית תמצא את המפתח להצלחה שלך.

וזה יכול להיות דבר חשוב ומאוד משפיע.

יצא לך ממש לנהל שיחות על זה עם בנות בשידוכים? לפעמים הן אומרות דברים אחרים כדי לא לפגוע וצריך לשאול בצורה אחרת.

אתה יכול, בפעם הבאה שתצא, לשים את הקלפים על השולחן. להגיד לבחורה: "גם אם זה לא מתאים, הייתי שמח לשמוע באמת מה נראה לך שלא מתאים. אף פעם לא הייתי בקשר ארוך, ואני מנסה להבין למה וזה לא מצליח לי".

קשה לי להאמין שיהודיה כשרה לא תשמח להענות לבקשת עזרה כזאת.

מצב שדורש בירור עמוק. אתה לא דפוק ח"ו אבל נראה שיש איזה מחסום שכדאי לברר מהו ולטפל בו.

אל תקשיב פה לכולם
לפעמים יש דברים בחיים שמתגשמים או שלא ויוצא מצבים שאנשים לא כמו "הממוצע של החברה."..
וזה בסדר! שום דבר לא דפוק אצלך לכל אחד יש חיים אחרים אל תשווה אותם.
המטרה זה לא להתחתן אלא להתחתן עם בנאדם ששוה את זה.
תצליח בעז"ה אל תדאג גם יש המון זוגות שממש לא יותר מיוחדים ממך.

בהצלחה

אני באמת שואל.

לא חסרים סיפורים של מאמנים ויועצים וגם של סתם אנשים שהצליחו פתאום להתחתן, שאומרים בפה מלא שהם היו צריכים לעשות עבודה עצמית רצינית כדי לעבור שלב. זו לא בושה להתייעץ ולנסות להשתפר..

קושי כלשהו, אני בסדר גמור!!

לכולם יש קשיים, אף אחד לא "דפוק". רק אז בכלל יש כוחות לעשות עבודה עצמית...

יכול להיות שעצם המחשבה שאני דפוק היא זו שתוקעת אותי וזו העבודה שצריך לבצע. ואפשר לעשות זאת עם אדם חיצוני עם ניסיון.

 

אבל תקרא שוב את ההודעה של הפותח, נשמע מבין השורות שיש לו קושי בינו לבין עצמו. כדאי שהוא יבין שהכל בסדר איתו, לפני הכל. פשוט לו יצא ב"לוטו" קושי שקצת יותר גדול משאר הקשיים

מצטרפת לאלו שהמליצו על אימון
אתה חתכת את רובן או להיפך?
הייתי ממליצה לך לשאול את המציעים ולא את הבחורה מה הסיבה שהבחורה לא המשיכה. ולבקש שיגידו את האמת כי זה בסיס טוב לדעת אם בכלל כדאי לשנות משהו..
תנסה לחשוב האם אתה מתנהל ממש אחרת מהיומיום שלך בדייטים
כדאי גם לשאול חבר טוב שאתה בדרך כלל משתף אותו שיגיד אם יש משהו שהוא מההכרות איתך חושב שכדאי לעבוד עליו..
אבל הכי הכי נראלי לבדוק את ההצעות שיצאת איתן למה הן נפלו

"קשר נורמלי רציני"...

 

אם לא מתחתנים - אז אין כל ענין ב"קשר" כזה.

 

אולי יש לך הבחנה מהירה מה לא מתאים לך..

 

 

מכל מקום, זה לא אומר על שום דבר "דפוק". תנסה לחדד לעצמך מה אתה רוצה מתוך נסיונך, וגם לאלה שאתה פונה אליהם שיחפשו עבורך.

כמו כן, אם אתה רואה דברים שגרמו מהצד השני לא לרצות להמשיך גם כשהיה נראה לך מתאים - תנסה לראות מה מתוך כך דברים שפשוט אתה כך וזה נראה לך טוב (לגיטימי), ומה דברים שהיית רוצה "לשפר"  - ואם יש כאלה אז לעבוד עליהם (כתבת "אולי קצת ביטחון עצמי", אז, למשל, תעבוד על יותר אמון בכחות שה' נתן לך, יותר שלוה וביטחון).

 

הצלחה רבה. מז"ט בקרוב.

נראה לך הגיוני שמתוך כמות גדולה של הצעות אפילו אחת לא הייתה מתאימה בקווים כלליים והיה שווה להמשיך בירור מעמיק יותר? לא הכל שחור לבן.

כמובן שאני לא מדבר ספציפית על המקרה אלא באופן כללי

כלומר: שמצידו ראה שלא שייך אחרי מספר מועט של פגישות, זה בהחלט יכול לקרות.

 

יש אנשים שרואים אחי פגישה, שתיים, שלש - שלא שייך ואין טעם לנסות עוד.

 

ובמקרה כזה, אכן עדיף שלא סתם למשוך.

 

לא מראה על משהו "דפוק" בו.

 

 

ואם ההיפך, שזה לא מצידו אלא מהצד השני - אז כמו שכתבתי, יכול לבחון מה הוא פשוט ככה וזה לא משהו גרוע, ואזצריך למצוא מישהי שתקבל אותו כמו שהוא - ומה דברים שיש מקום לחשוב איך לשפר ולשכלל.

 

זה מעודד שאתה רואה שאתה יכול להגיע ל10 פגישות אתה מבין מפה שהכל תקין אבל כשאתה רואה שפעם אחר פעם נופל בהתחלה אתה מתחיל לחשוש..

אם זה יעודד אותך, אני לא הגעתי עם אף אחד לקשר כלשהוא עד שהכרתי את בעלי. היתרונות עולים על החסרונות. הרבה יותר קל להמשיך הלאה.

"הסטוריית הדייטים" שלך מאד משמעותית. למה לא הגעת?
כי הם לא התאימו לכתחילה?
כי זה לא הסגנון שלך?
או
שהכל מתאים והקשר לא מתפתח?

הגורמים לכך שלא הגעת לקשר מאד משמעותיים.

סגנון שונה?
רמה דתית שונה?
אופי שונה?
המראה לא מצא חן בעיניך?

אגב - בכ.א. שלך כתוב שאתה בן 20...

נראה שאת מנסה להציג כאילו אני תמיד פסלתי או הן תמיד פסלו.

זה לא ככה.

יש ויש.

והפותח כתב שהוא לא היה בקשר רציני עד היום..

אז אני שואלת מה זה בשבילך קשר רציני?

 

האם היה פעם אחת שחווית מציאת חן הדדית?

זה חשוב שגם אדם שלא מצא עדיין את זיווגו, לפחות יודע שהוא יכול להיות נאהב או שהוא מסוגל לאהוב.

אם אדם הגיע לגיל מבוגר ולעולם לא היה נאהב או לעולם לא אהב. פה הייתי דואגת.. 

מכל מיני סיבות.

היו מקרים שאני רציתי והיא לא וכן להפך ואכמ"ל.

 

דיברתי על מה שהיה בקשר.

אפשר להגיע לשתי פגישות ולהרגיש זרימה וכימיה מטורפת ומציאת חן הדדית (וזה ייפול על דברים אחרים..) 

חשיבות לפרטים שם.

ואני חושב שלכל אחד יש את הדפקט שלו. לא צריך להתכחש אליו.

לנשואים זה נפלא,

ולרווקים זה מסוכן (ונפלא)

כשזה מגיע לא במקום הנכון, ולא בזמן הנכון..
בלי רגשות לא יכולנו לחיות, זה מסוכן שזה בלי גבול..

כתבת יפה, אבל כל אלה לא תלויים בנו..
רגש כן תלוי בנו, כן אפשר למנוע ולעצור אותו..

גם אש זה מסוכן, וכמובן שהיא נפלאה.

 

ודאי שרגש הוא טוב,

השאלה היא מה הרווק המחפש את זיווגו עושה בנידון.

האם אני מנסה לשחרר את הרגש שלי,

האם אני עושה את זה כבר בהתחלה,

האם אני מנסה להשליט את השכל על הרגש.

 

וכמובן, הרגש שלך כאשה שונה מהרגש שלי כגבר,

גם אם אין לי מושג בדיוק באיזה אופן.

 

מניח שהוא דיבר על רגש מאוד סוער,

ככה מרגיש לי מבין השורות שלו.

זה נפלא, וזה גם מסוכן.

 

@הולך בדרכך,

מקווה שהכל יהיה לטובה בע"ה

אף אחד לא מבטיח שמושא התאהבות יהיה קבוע.

אבל תכלס רגש יכול להיות ראיה לדבר. אסור לתת לו חלק משמעותי.
תכלס יכול להיות שזה סתם כי אני אדם רגיש מידי ונפגעתי יותר מידי מהשקר של הרגשות

תגיד שרגש זה כלי שצריך לדעת איך לעבוד איתו. אל תגיד שרגש זה שקר.

אני חושבת שהרבה אנשים מפחידים לפעול כדי לא לסכן את הרגשות שלהם?
לדוגמה למה אתה לא הולך להתחרות על כך וכך? כי יכול להיות שאני יפסיד.
ומה יקרה אם אתה תפסיד?
כאן הרגשות נכנסים בתכלס לא סיכנת כלום לא יכול להויצר מצב שיקרה לך משהו אלא.. אתה מפחד שאתה תפסיד ואז תהיה עצוב/כועס/פגוע. שזה נטו הרגשה.

אהבה נוצרת ע"י נתינה ואכפתיות למישהו.

משיכה ואהבה זה שני דברים שונים, לדוגמה את יכולה לאהוב את אח שלך ולא להימשך אילו (וככה רצוי). 

לגבי משיכה יש מספר חלקים, נשמתית, נפשית וגופנית. אני כרגע לומד על החלקים החשובים בצורה מסודרת שהם הנשמתי והנפשי אז אני לא יכול להסביר בבירור מה הכוונה בכך, אני מניח שכל קומבינציה אפשרית וככל שהקשר ברמה גבוהה בין שני הצדדים ככה יש לו יותר סיכוי להצליח. בדוגמה הפשוטה, כאשר הגבר מתחתן בעקבות משיכה של היופי והאישה של המידות זה פחות בסיכון מאשר כששניהם בעקבות יופי.

חיזקת!

איזה כיף שתייגת אותי.....
אני מוצאת את עצמי לא פעפ מזמזמת בבית (אנחנו אחרי שיפוץ גדול) "עוד ישמע בבית זה קול ששון וקול שמחה" ובאמת מאמינה בזה שיגיע בקרוב...

שנזכה לראות ולהרגיש את זה

שנזכה!

ואמן. אמן על הברכה שלך
ועל ההבנה הזאת, שתהיה נטועה!

נפש..את מדהימה..שתדעי.

ולא פשוט לי
אני מנסה להחזיק במה שאפשר
כדי לא להשתגע.

כשאתה אדם גדול,
באמת לא פשוט.

אבל אבא הטוב איתך,
בחסד וברחמים גם כשנראה שלא.

הלוואי וידעתי לחזק..

את מהממת! כמה אמונה!! הכתיבה מעולה ונוסכת תקווה. אשרייך צדיקה , תמשיכי לשתף אותנו ותבשרי בשו"ט בקרוב

אמן! בעהשי"ת
שימחת!

מזדהה, מאמינה בכל ליבי שהיא תגיע בזמן הכי מדוייק לשניכם שיראה וירגיש לכם- כמהר, בע"ה.

אל תתיאש.
והכנות והאמת האלה יפים..מדהימים..

לא מתייאש, קשה..
הייתי צריך לסיים ב"רק תבואי כבר"..

אבל לפעמים כשכואב וקשה..
יש הרגשה קלה שבא להתייאש. .

יש אמונה. תפילות.

תיארת במדויק ואף מעבר את מה שאני מרגישה כרגע.
באמת עד כאב..

מפתיעה את עצמי באיך שבין לילה צמד המילים "בקרוב אצלך" הפך ממשהו משעשע למשהו שצובט בלב ומעורר רצון גדול..

אני הפסקתי לחלום חלומות ורודים.
אני רואה רק עבודה מול העיניים,
עבודה, עבודה ועבודה.

אני רואה את החתונה והנישואים כמקום האמתי ליצירת אהבת אמת שנבנית בו אט אט...
הלוואי שנזכה להרגיש הר געש של אהבה לפחות מאמצע הדרך עד הסוף בע"ה..
(לצערי או שלא קראתי מקרים בנשואים טריים וגם במציאות שהדברים הם ממש לא כמו שאנחנו מפנטזים עליהם...)
שתזכה בקרוב!

זה באמת יצא ממש משם..
השגרה מאוד שוחקת אבל כשיש רצון כזה גם בשגרה שלפני, התקווה היא שיהיה גם אחרי.

מזדהה,כ"כ קשה לכתוב את מה שהלב מרגיש..הצלחת

להעביר את זה יפה..

שתזכה להעניק לאשתך את כל האהבה הזאת בקרוב בעז"ה!

אבל לא על אף אחד מישראל ה' ישמור.. 

מה זאת אומרת מסקנה יפה אבל לא על מישהו מישראל? זה מסקנה נכונה או לא?

אבל אהבתי את החשיבה החיובית.. 

שאת מזדהה לגמרי עם המסר שלי. דבר שהוא למעשה הפוך לגמרי. כך שכן אפשר לפרש את זה כאירוני. לפחות עבור מי שלא פותח את ההודעה שלך.

פשוט בהערת אגב אמרתי שאני מקווה שאף יהודי לא יגיע למצב שהוא מת רווק.. 

 

אם אנחנו עושים מה שה' רוצה אנחנו לא צריכים לפחד מכלום.

אבל לפעמים הפחד שלא עושים לגמרי מה שהוא רוצה...

אולי לא עושים מספיק השתדלות/

הוא דורש ממנו לחשוב קצת מחוץ לקופסא כדי לזהות מה באמת הוא רוצה.

לא נראה לי שה' רוצה שנמות רווקים.

יש עליך מצווה להתחתן,
אז בטוח שאתה צריך לפחד למות בלי לקיים אותה

הכיוון שלך נכון, אבל כתבת אותו קצת בקיצוניות
אל תפחד להישאר רווק, כי זה בעז''ה לא יקרה,
אתה תעשה את ההשתדלות שלך וההכנות שלך להיות מוכן להקמת בית, גשמית ורוחנית,
וה' יעשה את שלו..
בטוב הנראה והנגלה בעז''ה

ביטחון גמור בה',
לעומת ''לא לפחד'' מחידלון. זה סוג של ייאוש

שאני אתחתן. כמו שיכול להיות שאמות בשיבה טובה בגיל 120 וגם מחר. אני לא רוצה למות רווק וזה לא טוב אבל לא הכל טוב אלא הכל לטובה.
אגב זה לא באמת מיאוש עצמי אלא נטו עניין של תפיסת האמונה שלי. כמו שאני אומר שאני לא יודע מתי אמות, כי זה המצב ולא כי אני ממש חושש מזה או שיש לי איזה מחלה ח"ו.
אגב אם אני *לא* חושש מזה ואני עושה מה שאני צריך, איפה הבעיה בדיוק?

והוא ציווה עליך לקיים את המצווה הזאת ולהתחתן -
אז הוא בטוח נתן לך את הכלים לקיים אותה!!

ועוד סיבה - הביטחון עצמו ממשיך את השפע לעולם -
אז אם אתה כן רוצה להתחתן - כדאי לך לבטוח בה'.. זה משתלם..

בחיים שלי אנשים בגישה שלך אמרו לי שאני אעשה משצי"ם (מדריך של"ח בטח זה לא קיים כבר...) שאני אהיה מדריך בבני עקיבא, שאני אגיע לצבא ואקבל שם משמעת, שאם אני רוצה להיות בקרבי זה בטוח חייב לקרות, וכלום מזה לא קרה (קראתי פעם למפקד שלי חמור מטומטם...)
אני לא מתמרמר חס וחלילה, אני מאוד מרוצה מהשירות שלי אפילו שהוא לא היה שירות קרבי קלאסי ואני גם מאוד מרוצה מאיפה שהתנדבתי שזה לא בני עקיבא. אני אומר שאין לנו שום כלים לדעת מה הקב"ה גזר עלינו ורק הוא יודע מה טוב לנו. ולפי הגישה שלך לא היה בעולם מוות או גירושים.

אבל אני דבקה במה שאמרתי -
לא משנה מה היה עד עכשיו, בכלל לא..
העניין הוא אם תבחר להאמין ולבטוח בה' - גם כשזה קשה -
אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, על ימנע עצמו מן הרחמים -
אין לנו רשות להתייאש מהרחמים של הקב''ה..

אתה מצדך צריך, כחלק מההשתדלות שלך לחפש את אישתך -
להאמין.
לבטוח בו שזה יקרה בוודאות. הנה עוד רגע..
כשמחפשים מחט בערימה של שחת, זה לא קל -
אבל אפשר להתנחם בזה שהכל שהוצאת יותר שחת מהערימה הצידה - אתה יותר קרוב למצוא את המחט..
ככל שתטפס גבוה יותר בדרך לפסגה, יהיה לך קשה יותר - אבל גם קרוב יותר..

תאמין. זה יעשה לך רק טוב..

הוא כמובן רצה לחפות על עצמו ושלא ידעו מה הוא אמר לי אז הוא לא העלה את זה למעלה לכן לא נענשתי. בכלל

אל תפתח פה אפילו שכתבת את זה במקלדת..

תמחוק

 

אני באמת ובתמים לא מפחד מזה. אני בוטח בקב"ה. ואולי באמת הוא גזר את זה עלי אין לדעת. אם יש מצווה צריך לעשות אותה-או להשתדל. לפחד לא יעזור ואף יפריע. הפחד משתק.

חחח

 

אני יתפלל שתיתחתנו(אני כותבת את זה באמת, לא שאני צדיקה אבל ה' בדרך כלל מקשיב לי😁) ולא יודעת למה אבל זה ניראה שאנשים פה מיואשים מהחיים...

אם כתבת גיל נכון.. אתה בן 24 , למה למות רווק? זה הגיל שבנים מיתחתנים בו בדרך כלל 24/25 (לפי מה שאני יודעת לפחות) אתה צעיר עדיין, אל תידאג...

כבר כתבתי שזה לא מיאוש. כמו שאני יודע שיכול להיות שאמות בשיבה טובה וגם יכול להיות שאמות מחר. זה דרכו של עולם ואני לא אומר את זה כי אני חושב שאני זקן או חולה חס וחלילה. גם כאן אותו דבר.

אבל לא ניראלי שזה גזירה מישמים...

אז הם לעולם לא יהיו אלה שמוציאים אנשים מהבוץ.

זה תמיד מזכיר לי את ההבדל בין הירושלמי לבבלי. הירושלמי די פשוט, בלי הרבה מחלוקות, כמו אור (דברי הגמרא הבבלית עצמה) והבבלי הוא חושך.

ועדיין כשצריך להתעסק בשאלה קשה, שיש בה הרבה משתנים שלא דומים בפשטות לסוגיה כלשהי (ואין לנו נביא שיענה), מה עושים? פונים אל הבבלי. כי הוא התעסק בגישוש בחושך...

אבל זה באמת חלק מרכזי בשיטה של הרב וייצמן שליט"א.

אני אישית קיבלתי את זה מכמה רבנים ואחד מהם באמת תלמיד שלו.

 

גרמת לי לחייך עם הזיהוי הזה

להבין כאב וקושי זה אומנם אפשרי בלי לחוות אותו, אבל זה דורש אינטליגנציה רגשית שאין לכל אחד...

אני זוכר שאחד הרבנים שלי בישיבה, שמאוד אהבתי אותו, היה מנפנף הרבה דברים שקרו לי בקלות. באיזשהו שלב היה לי קושי גדול שדיברתי איתו עליו הוא אמר לי במפורש "אין לי מושג בעניין הזה". והוא אדם מאוד מיוחד שמייעץ להמון אנשים ויש לו אינטליגנציה רגשית מטורפת... ועם כל זה, זה עדיין לא היה מספיק למקרים שאני באתי אליו איתם.

יש דברים שאני לעולם לא אוכל להבין לדוגמא אני יכול להגיד לך בקלות"מה הבעיה שתצאו, תנסה מקסימום הלך ערב" אני לעולם לא יצליח להבין באמת את רמות התסכול והקושי בלהיפתח כל פעם מחדש.

אני גם לא אבין אותך לפעמים מספיק בהתלבטיות כי לי זה ישר התאים.

 

אם אני חבר מספיק טוב אני ידע לתת עצות מהמקום החברי, גם אם אני לא מספיק מבין.

 

אבל באמת אני לא יכול להיות אוזן קשבת להכול פשוט כי אני לא הייתי במקום הזה.

@מבקש אמונה

בשטיקים של בנות או באופי של אתרי היכרויות או מפגשי פנויים פנויות.
מי שהתחנה מהר, כנראה יש לה מעט שטיקים והיא יכולה לתת עצות לחברה טובה.
זו דעתי האישית.

בכל חבורה יש את זה שהוא 'כותל הדמעות' של כולם. הוא לא חווה הכל בעצמו, אבל יש לו הבנה רגשית, יכולת הכלה והזדהות וראש טוב לתת עצות טובות. יש אחרים, שכמה שחוו הכל, פשוט 'אין להם את זה'. ממילא לא בטוח שזה תלוי בשאלה כמה האדם פגש בעצמו.

לפעמים יש דווקא יתרון בהתיעצות עם מי שלא בתוך העניין. התייעצויות עם מי שבאותה ביצה, לפעמים רק מטביעות. כל אחד משליך על חבריו מהתסכולים שלו ולפעמים מגיעים לכל מיני בעיות, כמו אוירת 'שוק הבשר' שהוזכרה כאן. (אצלינו היה ברור שגם אם משתפים חבר, זה בלי שום פרטים שעלולים להביא לזיהוי אא"כ לצורך גדול מאוד). או (לפחות שלוש פעמים בשנה האחרונה בפורום) שבחור/ה שמרגיש/ה שהנה הולך לו עם הראשונ/ה, מתייעץ בפורום של רווקים ובמקום להגיד לו - בהצלחה לך על זה! מעמיסים עליו מאות קריטריונים, שאנשים צברו לעצמם. לפעמים דוקא מי שמחוץ לעניין, יכול להסתכל ממבט יותר אוביקטיבי.

יש לי כמה חברות כאלה שבאמת לא יבינו מה נסגר עם הדייטים ולמה זה ככ מסובך..
יכולה להגיד שמי שבמשפחה שלה חוותה את זה דרך אח/אחות שהתחתנו לא צעירים ממש מבינה ויודעת לתמוך!!

על מה הוא וויתר, איך היא הייתה, מה הוא עשה וכו'... ולקחת את הנקודות ששייכות לנו.

זה שהוא התחתן זה לא אומר שהוא מבין ב-ה-כ-ל.    

(לא לזה הכוונתי..) 

 

זה שהוא לא מבין אותך זה עניין אחר... הוא סך הכל חווה משהו שעזר לו להצליח

זה לא הופך אותו לפסיכולוג, אלא לדוגמא שאפשר ללמוד ממנה (במקרה שבאמת אפשר)

 

ואגב, יתכן שהוא באמת צודק שבחור טוב ובחורה טובה זה מתכון להצלחה...

אלא אם כן יש משהו שיפריך את הטענה שלו. 

אנחנו בתור רווקים לא יכולים סתם להחליט שהוא טועה כי מעולם לא ניסינו